"אתר מידה", 8 מאי 2018, https://bit.ly/2I2zQHL
English edition http://bit.ly/2u2JYxI
בניגוד לתובנה המקובלת, ישראל אינה חשופה לפצצת-זמן דמוגרפית ערבית, אלא נהנית מרוח-גבית דמוגרפית יהודית חסרת-תקדים.
בניגוד לתובנה המקובלת, המאזן הדמוגרפי היהודי-ערבי עבר מהפך משיעור פריון של שש לידות יותר לאישה ערביה ב-1969, לשוויון של 3.11 לידות ב-2015, ויתרון ראשון לאישה היהודיה ב-2016 (3.11:3.16).
בניגוד לתובנה המקובלת המבוססת על הערכות, תחזיות ואומדנים סובייקטיבים, ומהדהדת את הנתונים הפלשתינים ללא בדיקה-מעמיקה, מבוסס מאמר זה על תיעוד אובייקטיבי ובדיקה מעמיקה של תיעוד פלשתיני, ישראלי ובינלאומי.
ב-2018 ישראל היא הדמוקרטיה המערבית והכלכלה המתקדמת היחידה הנהנית משיעור פריון גבוה ואיכותי, המהווה דלק להמשך הצמיחה הכלכלית ללא תלות ביבוא כוח עבודה זר. הפריון החריג אף מאפשר הרחבת מחזורי גיוס לצה"ל, אם יתעורר הצורך, ומשדרג את מעמדנו הבינלאומי.
במקביל, התמערבות הפריון הערבי – מ-9.5 לידות לאישה ב-1960 ל-3,11 לידות ב-2016 – משקף את שדרוג מעמד האישה הערביה בהקשר המשפחתי, חברתי, חינוכי ותעסוקתי. לדוגמא, כמו הנשים הערביות ביו"ש – ששיעור הפריון שלהן השתנה מ-5 לידות בשנת 2000 ל-3.27 ב-2017 – רוב הנשים הערביות ב"קו הירוק" נוטות לסיים 12 שנות לימוד, ומספר הולך וגדל נרשם למכללות ולאוניברסיטאות. לכן, בניגוד לדור הקודם, גיל הנשואין המקובל של ערביות "הקו הירוק" ויו"ש אינו 15 (אלא 20 ומעלה) ותהליך הפריון אינו מתחיל בגיל 16, ולא נמשך עד גיל 55 (אלא עד גיל 45).
ההתמערבות ההדרגתית של האישה הערביה גם מובילה להרחבת השימוש באמצעי מניעה. לפי ה-Population Reference Bureau, מרוקו (78% מהנשים), הרשות הפלשתינית (72%) וירדן (70%) מובילות את העולם המוסלמי בשימוש באמצעי מניעה. האישה הערביה בישראל וביו"ש מגבירה את השתלבותה בשוק התעסוקה ובחברה, וחותרת לשדרוג מעמדה החברתי והמקצועי.
בנוסף לכך, קיימת ביו"ש מגמה-רבתי מהכפר אל העיר, במיוחד בקרב הדור הצעיר הערבי: מ-70% כפריים ב-1967 ל-75% עירוניים ב-2018. כלומר, מהפך מחברה הזקוקה לידים-עובדות ובעלת תנאי מגורים נוחים למשפחות מרובות-ילדים, לחברה הזקוקה למספר קטן יותר של ידים עובדות ובעלת תנאי מגורים נוחים-פחות למשפחות מרובות-ילדים.
למעשה, התמערבות שעורי פריון מאפיינת את כל העולם המוסלמי חוץ ממדינות התת-סהרה. לדוגמא, בסעודיה הסונית האדוקה ממוצע של 2.1 לידות לאישה, באיראן השיעית הקיצונית 2 לידות לאישה, מרוקו – 2.1 לידות, לוב – 2, תוניס – 2.2, סוריה – 2.5, אלג'יריה – 2.7, ירדן – 3.2, עיראק – 3.4, מצרים – 3.5, תימן – 3.6 לידות לאישה, וכו'.
בניגוד ל"נביאי הזעם הדמוגרפי" בממסד הישראלי האקדמאי, הממשלתי והפוליטי – המתריעים על פצצת זמן דמוגרפית ערבית מאז המאבק על הקמת המדינה– המגמה הדמוגרפית המתועדת מצביעה על רוח-גבית דמוגרפית יהודית חסרת-תקדים. לדוגמא, זינוק של 74% במספר הלידות היהודיות: מ-80,400 ב-1995 ל-140,000 ב-2017. ב-1995 היו הלידות היהודיות 69% מסך הלידות בישראל וב-2017 גדלו ל-76.5%.
הזינוק במספר הלידות היהודיות התרחש למרות ירידה מתונה בפריון החרדי – כתוצאה מהשתלבות גוברת בשוק העבודה ובהשכלה גבוהה – עקב תרומה חריגה של המגזר החילוני, כולל "הצפוניים". שדרוג הפריון מבטא רמה גבוהה של מדדי האופטימיות, פטריוטיות, קשר לשורשים ואחריות קהילתית, במקביל לירידה בהיקף ההפלות.
כמו כן, ערביי יו"ש מאופיינים על ידי מאזן הגירה שלילי שנתי (מספר יציאות עולה על מספר כניסות) מאז הסיפוח לירדן באפריל 1950, להוציא את אמצע שנות ה-80' – כאשר המלך חוסיין בלם את התנועה במעברי הירדן כדי להפגין את עליונותו על אש"פ – והשקת "הסכמי אוסלו" ב-1995-1993, כאשר ישראל איפשרה לכ-100,000 פלשתינים להגר ליו"ש ולעזה ממחנות טרור בתוניסיה, סודן, תימן ולבנון, ולהרכיב את תשתית הרשות הפלשתינית. מאז התפרצות האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 קיימת מגמת גידול במאזן ההגירה השלילי מיו"ש, שהגיע בשנים האחרונות לכ-20,000 לשנה.
במקביל, קיימת מגמה חיובית במאזן ההגירה היהודית משנת 1882: גלי עלייה מדי עשרים שנים, כגון מיליון עולים מברה"מ בשנות ה-90' ותחילת שנות ה-2000. היקף העלייה השנתית בשנים האחרונות הגיע ל-30,000-25,000, אך קיים חלון הזדמנויות לגל עלייה נוסף בהיקף של 500,000 (תוך חמש שנים) מצרפת, ברה"מ לשעבר, גרמניה, בריטניה, ארגנטינה ועוד. מימוש הפוטנציאל מותנה בהחזרת העלייה לראש סדר העדיפויות הלאומי וחידוש מדיניות העלייה הפרו-אקטיבית, כפי שהיה מהקמת המדינה ועד תום כהונת ראש הממשלה יצחק שמיר ז"ל.
בניגוד לתובנה המקובלת, מספר ה"יורדים" השנתי (השוהים בחו"ל למעלה משנה) נמצא במגמת ירידה משנת 1990: מ-14,200 ב-1990 ל-8,200 ב-2015, כאשר היקף האוכלוסין כמעט הוכפל: מ-4.8 מיליון ל-8.8 מיליון.
הרשות הפלשתינית מנפחת נתונים דמוגרפים
במסיבת עיתונאים שהתקיימה ב-26 לפברואר 1998 הציג ראש הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלשתינית (למס"פ), חסן אבו-ליבדה, את תוצאות מפקד האוכלוסין הראשון: "פקדנו גם 325,000 איש המתגוררים למעלה משנה מחוץ לאדמות הפלשתיניות." היקף מתפקדי-חו"ל מתרחב בשיטתיות בגין לידות (שהיקפן עולה על היקף הפטירות), אך הוא מנוגד לכללים הבינלאומיים המחייבים ניכוי תושבים השוהים למעלה משנה מחוץ למדינת האם (כולל פרופסורים, סטודנטים, יועצים, טיילים ו"יורדים"), עד לחזרתם לתקופה של 90 ימים לפחות.
נוהל פסול זה תועד בפברואר 1998 גם באתר האינטרנט של הרשות הפלשתיני: "פעלנו בשיטת הדה-פקטו [רק מי שנמצא במדינת האם יכול להתפקד], אך עם מספר חריגים כגון סטודנטים הלומדים בחו"ל… פלשתינים המתגוררים בחו"ל יותר משנה אך מקום מגוריהם הוא באדמות הפלשתיניות…."
וועדת הבחירות הפלשתינית הודיעה ב-14 לאוקטובר 2004 ש-200,000 תושבי חו"ל (למעלה משנה), מעל גיל 18 (שהיה גיל החציון), נכללו ברשימת הבוחרים. כלומר, מספר תושבי חו"ל הכלולים במפקד האוכלוסין הגיע ל-400,000 ב-2005.
ראש הלמס"פ לשעבר, לואי שאבאנה, הצהיר ב-8 ליוני 2005, בעימות שהתקיים ב"מכון נאמן "בטכניון: "משרד הבריאות הפלשתיני הציג נתוני לידה נמוכים מנתוני הלמס"פ מכיוון שלא כלל לידות של תושבי חו"ל."
תת-שר הפנים הפלשתיני, חסן עילווי, הוסיף ב-29 לאוקטובר 2014, בראיון לסוכנות הידיעות הפלשתינית "מעאן": "מאז 1995 הוספנו כ-100,000 לידות חו"ל למרשם האוכלוסין."
330,000 ערביי ירושלים נספרים פעמיים, הן על ידי ישראל והן על ידי הרשות הפלשתינית, ומספרם גדל בשיטתיות בגין לידות.
הרשות הפלשתינית טוענת שמאזן ההגירה (הפער בין יציאות וכניסות דרך המעברים הבינלאומיים) הוא אפס, אך תיעוד ממוחשב יומיומי של יציאות וכניסות – המתבצע על ידי "רשות האוכלוסין, ההגירה והמעברים הבינלאומיים" – מלמד על גידול הדרגתי במאזן הגירה-שלילי (יותר יציאות מכניסות) משנת 2000; ממוצע של 20,000 לשנה מיו"ש בשנים האחרונות ו-280,000 מאזן הגירה שלילי מיו"ש מאז מפקד האוכלוסין הפלשתיני הראשון ב-1997.
למעלה מ-100,000 פלשתינים/יות – רובם/ן מיו"ש – נישאו לערביות/ערבים ישראלים, קיבלו תעודות זהות ישראליות ונספרים פעמיים – כתושבי ישראל וכתושבי הרשות הפלשתינית. הענקת תעודת אזרחות/תושבות ישראלית בוצעה כמעט-אוטומטית עד נובמבר 2003, כאשר הכנסת אישרה תקנה שהפסיקה נוהל זה. גם מספר חברי קבוצה זאת גדל מדי שנה בגין לידות.
בספטמבר 2006 הצביע דו"ח "הבנק העולמי" על פער של 32% בין מספר הלידות של הלמס"פ לבין מספר הלידות העולה מבדיקת "הבנק העולמי".
מפקד האוכלוסין הפלשתיני (השני) מ-2007 כלל ערבים שנולדו ב-1845, כמיטב המסורת הפלשתינית המצמצמת את הדיווח על היקף הפטירות. ואכן, לפי דו"ח הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה הישראלית (למ"ס) מ-10 ליוני 1993: "אם אומדן האוכלוסין הפלשתיני מדוייק, הרי שתוחלת החיים הפלשתינית גבוהה מתוחלת החיים בארה"ב." ב-2009 דיווחה הלמס"פ על 1,900 פטירות ברצועת עזה, כאשר היקף האבידות הפלשתיניות במלחמת "צוק איתן" היה 1,391….
לפי התיעוד הנ"ל של לידות, פטירות, יציאות וכניסות, ב-2017 היה מספר ערביי יו"ש 1.85 מיליון ולא 3 מיליון כפי שטוענת הלמס"פ.
אסכולת הדמוגרפוביה
אסכולת הדמוגרפוביה – "פצצת זמן דמוגרפית" – מעניקה מימד מיתולוגי לשיעור הפריון הערבי ומימד אירופאי לשיעור הפריון היהודי, תוך התעלמות מהתמערבות הפריון המוסלמי והזינוק בפריון היהודי החילוני, וממעיטה בהערכת פוטנציאל העלייה הנמשכת מ-1882.
בניגוד לתחזיות הממסד הדמוגרפי בישראל, ב-2018 יש בישראל 7 מיליון יהודים, כולל למעלה מ-300,000 עולי ברה"מ, המוכרים כיהודים לפי "חוק השבות", אך לא לפי "ההלכה".
בשנת 2000 פרסמה הלמ"ס תחזית אוכלוסין לקראת 2025, במסגרתה צפתה כרסום הדרגתי בשיעור הפריון היהודי מ-2.6 לידות לאישה ל-2.4 ואף 2.1 לידות לאישה, וכרסום בפריון הערבי מ-4.7 לידות לאישה ערביה ל-3.8 לידות ואולי אף 2.6 לידות לאישה. אבל המציאות טפחה, שוב, על פני הממסד הדמוגרפי הישראלי: משנת 2000 נמצא הפריון היהודי במגמת גידול בניגוד חריף לתחזית (3.16 לידות ב-2016), והפריון הערבי במגמת ירידה חדה מהתחזית (3.11 לידות ב-2016). הלמ"ס אף המעיט בהיקף העלייה הצפויה – כפי שעשה לגבי עליית יהודי ברה"מ – וטען ל-7,000, ואולי אף 2,000 עולים לשנה, בניגוד למציאות של 20,000 – 30,000 עלייה שנתית.
במרץ 1898 הגדיר הדמוגרף וההיסטוריון היהודי המוביל דאז, שמעון דובנוב, את הציונות המדינית של הרצל כ"חלום משיחי יפהפה" המנותק מהמציאות. כמו הממסד הדמוגרפי והסטטיסטי הנוכחי, גם דובנוב שלל את האפשרות של גלי עלייה. לפי תחזיתו ב-1998 היו אמורים להיות בישראל רק 500,000 יהודים – "קצת יותר מאוכלוסיית העיר קייב" – טעות של 5.5 מיליון יהודים!
מ-1944 ניסה בכיר הסטטיסטיקאים והדמוגרפים, ומייסד הלמ"ס, פרופ' רוברטו בקי, לשכנע את בן גוריון לדחות את הקמת המדינה בגין מגבלות דמוגרפיות קשות. עמדת בן גוריון, שראה בגלי עלייה נדבך מרכזי בדמוגרפיה היהודית, היתה: מנהיג איננו מקבל – אלא יוצר – דמוגרפיה. לכן, בן גוריון לא נרתע מרוב יהודי של 55% בלבד בתחומי החלוקה מ-1947. לפי תחזית שהנפיק בקי , שנחשב לבר-סמכא בינלאומי, ב-2001 הייתה האוכלוסיה היהודית בארץ ישראל אמורה למנות 2.3 מיליון – מיעוט של 34%: טעות של 3.2 מיליון יהודים!
כמו תלמידיו המובילים את הממסד הדמוגרפי בישראל, גם פרופסור בקי לא האמין בגלי עלייה, התעלם מהשפעת המודרניזציה על מגמת ההתמערבות החזקה של הפריון הערבי, התייחס לפריון היהודי כאילו היה פריון מערבי, ולכן לא צפה את המהפך במאזן הפריון היהוד-ערבי.
בשנות ה-80' של המאה הקודמת טען הממסד הדמוגרפי שאין שחר לקביעת רה"מ יצחק שמיר שמיליון עולים יגיעו מברה"מ ויזניקו את המדינה בתחומי המדע, טכנולוגיה, כלכלה, ביטחון ודמוגרפיה. הממסד הדמוגרפי טען שהיקף העולים יהיה 150,000 – 200,000 לכל היותר….
ב-1946 הגיש דוד בן גוריון ל"וועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל" מסמך של ישראל טריווש: "אין רוב ערבי בארץ". המסמך שופך אור על שגיאות שורשיות במפקדי האוכלוסין הבריטים מ-1922 ו-1931 – שנועדו להרתיע את הציונות המדינית – שחלקן תקף גם היום. לדוגמא, טפסי המפקד מולאו על ידי ראשי חמולות הרואים בניפוח נתונים דמוגרפים מכשיר לשדרוג מעמדם הפוליטי, כלכלי וחברתי; טפסי ההתפקדות הערבית עברו בדיקה חפוזה בלבד; מספר המתפקדים הבדווים נופח בשיטתיות; הדיווח על פטירות במגזר הערבי מצומצם ביותר; רבים מהמהגרים הערבים מהכפר אל העיר נספרו פעמיים; תושבי חו"ל ערבים נכללו במפקד האוכלוסין.
אם לקבל את נתוני המפקדים של המנדט הבריטי כאמינים, הרי שהריבוי הטבעי של ערביי ישראל היה הגבוה בהיסטוריה האנושית, וגבוה – באופן דרמטי – מהמקובל בעולם הערבי….
המציאות הדמוגרפית ב-2018
ב-2018 – בניגוד לנתוני הלמס"פ המצוטטים ללא בדיקה יסודית על ידי הממסד הישראלי והבינלאומי – יש בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק" 7 מיליון יהודים, לצד 1.6 מיליון ערבים מוסלמים, 130,000 דרוזים, 130,000 ערבים-נוצרים ו-1.85 ערביי יו"ש. כלומר, רוב יהודי של 65.5% (לעומת מיעוט של 9% ב-1900 ו-39% ב-1947), הנהנה מרוח גבית של פריון – בעיקר במגזר החילוני – ושל מאזן הגירה חיובי. בנוסף לכך, קיים פוטנציאל עלייה של מאות אלפים מצרפת, גרמניה, רוסיה, אוקראינה, מולדובה, ארגנטינה, בריטניה וארה"ב. מימוש הפוטנציאל מותנה בשיקום מדיניות עלייה פרו-אקטיבית.
סילוף המציאות הדמוגרפית מערבית לירדן נועד להשריש פסימיות, ולגרום למורך-לב בישראל ובקרב תומכיה, כדי להביא לנסיגה מרכסי יו"ש שהם "רמת הגולן" של ירושלים, נתב"ג, תל אביב ורצועת החוף הצרה מאד, והמאכלסת כ-70% מתושבי ישראל ותשתיות התעבורה, תעשייה, חינוך ובריאות בישראל.
על רקע התיעוד הדמוגרפי לעיל, התעלמות מהרוח הגבית הדמוגרפית היהודית חסרת-התקדים, והתרעה על "פצצת זמן דמוגרפית ערבית", מהווה טעות דרמטית או הטעייה שערוריתית.
