הכי פופולרים

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 8 אפריל 2024

English edition bit.ly/3vCBqht

מציאות חלופית מתנגשת במציאות המזרח התיכון

מאז השתלטות האייתולות על איראן בפברואר 1979 ועד היום – למרות שהרחיבו את הטרור והמדיניות האנטי אמריקאית ברחבי העולם – ארה"ב דבקה באופציה הדיפלומטית, ושוללת את אופציית שינוי המשטר ואת האופציה הצבאית. האופציה הדיפלומטית טוענת שבוננזה פיננסית ודיפלומטית תשכנע את האייתולות לדבוק בדו-קיום בשלום. לדוגמא, הסרת הסנקציות על יצוא הנפט האיראני הזרימה לקופת האייתולות למעלה מ-100 מיליארד שרובם הוקדש לשדרוג המדיניות האנטי-אמריקאית.

ב-2024 לוחצת מחלקת המדינה על ישראל לאמץ את האופציה הדיפלומטית – שהפכה ל"גול עצמי" – במקום האופציה הצבאית מול חמאס, ומכאן ההתנגדות לפעולה צבאית ברפיח.

מאז 2010 מתייחסת מחלקת המדינה להתפרצות האלימות ברחוב הערבי כ"אביב ערבי" ו"מצעד הדמוקרטיה", ומתעלמות מהאידיאולוגיה והחזון הפנאטים-דתיים העומדים מאחורי התפרצות "הצונאמי הערבי", שהוא מאפיין שורשי של המזרח התיכון הוולקני, עריץ, הפכפך, בלתי-סובלני ואלים מאז המאה ה-7.

ב-2024 מתעלמת מחלקת המדינה מהאידיאולוגיה הפנאטית, חיסולית ודתית ביסוד תפישת העולם, החזון, המדיניות והטרור של חמאס ואש"פ (מקור הסמכות של הרשות הפלסטינית), כפי שמתועד במסמכי היסוד שלהם, תכנית הלימודים ודרשות המסגדים, המטיפים לחיסול – ולא רק לצמצום השטח – של המדינה "הכופרת" היהודית.  מכאן היעדר בסיס למו"מ לדו-קיום בשלום עם ישות (כמו חמאס או אש"פ) בעלת חזון, שמימושו מותנה בחיסול הישות הציונית, לעומת מו"מ עם ישות (כמו מצרים, ירדן, סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו) בעלות חזון שמימושו אינו מותנה בחיסול ישראל. לדוגמא, "חזון 2030" של יורש העצר הסעודי רואה בישראל שותף ייחודי עקב יכולותיה הביטחוניות, טכנולוגיות וחקלאיות.

המציאות החלופית של מחלקת המדינה מובילה אותה למסקנה שהטרור הפלסטיני – כמו טרור האייתולות – הוא מונחה ייאוש, ומשתוקק לאופק של חירות ופריחה. ומכאן האשליה שהמאבק בטרור הפלסטיני חייב להתנהל באמצעות מחוות פיננסיות ודיפלומטיות, כולל – ובמיוחד – הקמת מדינה פלסטינית. מחלקת המדינה מתבססת על תרחישים ספקולטיביים של דו-קיום בשלום, ומעלה על נס מלל מתון של ההנהגה הפלסטינית, אך מקילה ראש בהתנהלותה הטרוריסטית המתועדת במישור הבין-ערבי והגלובלי.  

מחלקת המדינה גם מתעלמת מהתנהלות בת 1,400 שנים של הטרור המזרח תיכוני המבהירה שמחוות ופייסנות נתפסים כחולשה בעיני טרוריסטים, שתמיד נושכים את היד המזינה אותם, כפי שהבהירו האייתולות באיראן (שנעזרו בארה"ב להשתלטותם על איראן), המוג'אהידין (שנעזרו בארה"ב לגירוש ברה"מ מאפגניסטן, אך השתתפו ב-9/11), צדאם חוסיין (שנהנה מסיוע אמריקאי עד יום פלישתו לכווית), אש"פ וחמאס (שזכו למחוות דרמטיות מישראל שאף מדינה ערבית לא העלתה על דעתה).

7 לאוקטובר – המחדל וההתפכחות

עד ה-7 לאוקטובר אימצה מדיניות ישראל כלפי הטרור הפלסטיני את האופציה הדיפלומטית של מחלקת המדינה, באשליה ששיקולי רמת חיים יגברו על חזון פנאטי. ישראל העדיפה מציאות חלופית של מו"מ עם אויב חיסולי, הכלת טרור, הפסקות אש, הגנה ותגובה על פני המתבקש ממציאות המזרח התיכון: מלחמה שיטתית באויב חיסולי, מתקפה ומלחמת מנע.

אימוץ הלך הרוח של מחלקת המדינה איפשר לחמאס לשדרג את יכולותיו באופן דרמטי עד ה-7 לאוקטובר, ולמוטט את כוח ותדמית ההרתעה הישראלי במזרח התיכון, הרואה בכוח ותדמית ההרתעה את המרכיב המרכזי של הביטחון הלאומי. 

מאז ה-7 לאוקטובר ישראל מתמקדת בניסיון לשקם את כוח ותדמית ההרתעה, המחייבים את חיסול – ולא רק כתישת – התשתית הצבאית והמדינית של חמאס. הישרדות חמאס (כפי שתובעת מחלקת המדינה) יתפרש במזרח התיכון כניצחון חמאס, כישלון ישראלי לשקם את כוח ההרתעה, ותמריץ למתקפות של איראן, חמאס, חיזבאללה, אינתיפאדה שלישית, וגורמי טרור בגליל, בנגב ובשפלה. הישרדות חמאס תהווה גם מקור השראה להגברת הטרור האסלאמי נגד כל המדינות הערביות המתונות ונגד ארה"ב ברחבי העולם ועל אדמת ארה"ב, כפי שמזהיר ראש ה-FBI.

אי-שיקום תדמית ההרתעה ירחיק את יורש העצר הסעודי מכוונתו להרחיב את שיתופי הפעולה הביטחוניים והאזרחיים עם ישראל, מכיוון שהתקרבותו לישראל התבססה על הערכה עמוקה לכוח ההרתעה הישראלי מול אויבים משותפים – איראן ו"האחים המוסלמים".

השורה התחתונה

הביטחון הלאומי מחייב להימנע – ולא לחזור על – שגיאות גורליות, ולהיצמד למציאות המזרח תיכונית המתסכלת, ההפכפכה והמדממת, ולא למציאות חלופית נוחה, צפויה של דו-קיום בשלום עכשיו…

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
מעריב, 2 אפריל 2024, bit.ly/3xgWHxU

English edition  bit.ly/3PCc6ik

הימנעות ארה"ב בהצבעה על החלטה 2728 של מועצת הביטחון הביאה לאישור ההחלטה. מטרת ההימנעות הייתה להעביר את העימות בין ישראל לחמאס מהמישור הצבאי למישור המדיני, ולקדם הקמת מדינה פלסטינית. לכן ההימנעות זכתה לתשואות רמות מאיראן, חמאס והרשות הפלסטינית.

ההימנעות מבטאת את מרכזיות תפישת העולם הקוסמופוליטית של מחלקת המדינה בעיצוב וניווט מדיניות החוץ והביטחון של ארה"ב. תפישת עולם זאת מכפיפה את עצמאות הפעולה המדינית והביטחונית של ארה"ב לשיתוף פעולה רב-לאומי של ארה"ב עם האו"מ וארגונים בינלאומיים (האנטי-אמריקאים) ועם אירופה (שאיבדה את הרצון להילחם בטרור האסלאמי האנטי-מערבי).

מחלקת המדינה מתעלמת מעוצמת ההשראה שה-7 לאוקטובר מהווה עבור ארגוני טרור אסלאמיים הנתמכים על ידי איראן וה"אחים המוסלמים", ומתכננים טרור דומה נגד מתקנים אמריקאים ברחבי העולם, כולל על אדמת ארה"ב, ובמיוחד מכיוון אמריקה הלטינית, המהווה – מאז שנות ה-80' – בסיס פעולה של האייתולות וחיזבאללה.

מחלקת המדינה מקילה ראש בהשפעת הישרדות חמאס (כתוצאה מהפסקת המלחמה) על כתישת תדמית ההרתעה של ישראל, שתביא לצונאמי של טרור אסלאמי (איראן, חמאס, חיזבאללה, אינתיפאדה שלישית, וגופים רדיקלים בגליל ובנגב) נגד ישראל, ובמקביל תקצין את הטרור האסלאמי נגד סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, ירדן, מצרים ומרוקו. כרסום תדמית ההרתעה של ישראל יגרום לכרסום באינטרס הסעודי להתקרב לישראל, המתבסס בעיקר על ההנחה שישראל היא שותף מרתיע מול איראן ו"האחים המוסלמים", המהוות איום קיומי על סעודיה וישראל.

אליבא ד'מזכיר המדינה בלינקן, החלטה 2728 נועדה לקדם הקמת מדינה פלסטינית, שלהערכת בלינקן תסכים לדו-קיום בשלום עם ישראל. אבל הערכת בלינקן מתבססת על מלל מתון של ההנהגה הפלסטינית ותרחישי עתיד אופטימיים, אך ספקולטיביים.  בלינקן מתעלם מהחזון הפלסטיני (שהגשמתו מותנית בחיסול ישראל), ומההתנהלות הטרוריסטית הפלסטינית במיוחד במישור הבין-ערבי, ומהקשר הפלסטיני עם ארגוני טרור בינלאומיים, צפון קוריאה, ונצואלה וקובה, המבהירים שמדינה פלסטינית תוסיף דלק למדורת המזרח התיכון. בניגוד לבלינקן, מדינות ערב הפרו-אמריקאיות רואות בהנהגה הפלסטינית (אש"פ וחמאס) אב-טיפוס לחתרנות, טרור ובוגדנות בין-ערביים.

התמכרות בלינקן להקמת מדינה פלסטינית בתקווה שתקדם דו-קיום בשלום, מתעלמת מהמשמעות האזורית ההרסנית של מדינה פלסטינית על גבול ממלכת ירדן, שהיא רוב שטחה של פלסטין המנדטורית, ובעלת היסטוריה של עימותים צבאיים בין השלטון (והמיעוט) ההאשמי לבין הרוב הפלסטיני. כמו כן, בירדן יש נוכחות מושרשת של טרור "האחים המוסלמים" בנוסף ל-2 מיליון פליטים סורים בצפון ירדן, הכוללים גורמי טרור אסלאמי, המתוגברים על ידי חתרנות וטרור מאיראן ועיראק ופיצול ועוינות פנים-בדווים.

לכן, מדינה פלסטינית מערבית לירדן תמוטט את המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי מזרחית לירדן, תהפוך את ירדן לזירת מאבקים בין ארגוני טרור אסלאמיים, המהווים איום קטלני למשטרים הערבים הפרו-אמריקאים של יצרניות הנפט בחצי האי ערב, תפגע קשות ביצוא הנפט מהמפרץ הפרסי ובסחר הבינלאומי, תעמיק את התבססות איראן, "האחים המוסלמים", רוסיה וסין במזרח התיכון, ותנחית מכה קשה לכלכלת, ביטחון לאומי וביטחון פנים של ארה"ב.

ממסד מחלקת המדינה ובלינקן מקלים-ראש במשקל האידיאולוגיה והדת (בני 1,400 השנים) בהתנהלות גופים קיצוניים במזרח התיכון, ומשוכנעים שהטרור מונחה-ייאוש ולא מונחה-חזון פנאטי. ולכן הם סבורים שיש לטפל בטרור באמצעים דיפלומטים ופיננסים, ולא צבאיים.

הם גם מתעלמים מתקדימי המוג'אהידין, האייתולות, צדאם חוסיין, קדאפי והפלסטינים, המתעדים שהטרור נושך את היד (האמריקאית והישראלית) המזינה אותו.

מכאן התעלמות בלינקן מהעובדה שחמאס הוא סניף של "האחים המוסלמים" הנחושים להפיל כל משטר מוסלמי לאומי, להקים חברה אסלאמית עולמית, ולהכניע את המערב "הכופר". חמאס גם נתמך ע"י משטר האייתולות הנחוש להפיל את המשטרים הסונים הפרו-אמריקאים ולהכניע "השטן האמריקאי הגדול".

האם בלינקן ומחלקת המדינה יכירו במציאות המזרח תיכונית, או ימשיכו לדבוק בתפישת עולמם הקוסמופוליטית – המאיימת על אינטרס ארה"ב – ולהתעלם ממצעד העובדות המאיימות של המזרח התיכון?

פוסטים אחרונים

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 18 אפריל 2024, bit.ly/3JnBa9x

ישראל אסירת-תודה לארה"ב ובעלות בריתה הערביות על הסיוע במלחמה באיראן. אבל מלחמתה של ישראל באיראן – המהווה איום קיומי לכל בעלות הברית הערביות של ארה"ב – תורמת לביטחון הלאומי וביטחון הפנים של סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, ירדן, מצרים, מרוקו וגם ארה"ב.

ראש ה-FBI, כריס ריי, הצהיר בעדותו בקונגרס שפגיעה בישראל – כמו שהיה ב-7 לאוקטובר – מהווה מקור השראה לטרור איראני/אסלאמי נגד יעדים אמריקאים ברחבי העולם ועל אדמת ארה"ב.

ישראל היא אב-טיפוס ללוחמה בטרור ומוצב קדמי של ארה"ב באזור קריטי לסחר הבינלאומי ושיווק נפט וגז טבעי ומוקד טרור אסלאמי/איראני אנטי-אמריקאי. ישראל חוסכת לארה"ב מיליארדי דולרים הכרוכים ביצור והצבה של נושאות מטוסים אמריקאיות נוספות באוקיינוס ההודי והים התיכון ומספר חטיבות במזרח התיכון. פגיעה בישראל נתפסת בעיני איראן וגרורותיה כפגיעה בארה"ב.

איראן וחיזבאללה פועלים משנות ה-80' בדרום ומרכז אמריקה – יחד עם ברוני הסמים, ארגוני טרור וממשלות אנטי-אמריקאיות – ומגבירות את נוכחותן על גבול ארה"ב-מקסיקו ובתוך ארה"ב, כדי לקדם את חזון האייתולות: הכנעת "השטן הגדול האמריקאי".  איראן גם פועלת להפלת המשטרים הסונים הערביים הפרו-אמריקאים במפרץ הפרסי, מרוקו, מצרים וירדן.

לאחרונה איראן מגבירה חתרנות וטרור בירדן מבסיסים בעיראק וסוריה, תוך מינוף 2 מיליון הפליטים הסורים בצפון ירדן, הפעילות החתרנית הענפה של "האחים המוסלמים" בירדן, הפיצול בין השבטים הבדווים, והרוב הפלסטיני בירדן, המאיימים על יציבות השלטון ההאשמי.  הפלת המשטר ההאשמי תקצין את האיום האיראני והפלסטיני על ישראל, ותשלים את כיתור סעודיה ע"י איראן ובעלות-בריתה.

אבל, משטר האייתולות חייב את התעצמותו הצבאית הדרמטית מאז עלייתו לשלטון בפברואר 1979 למדיניות הכושלת של מחלקת המדינה האמריקאית, הדבקה באופציה הדיפלומטית, שוללת את האופציה הצבאית, ומאמינה שבוננזה פיננסית ודיפלומטית תשכנע את האייתולות לזנוח חזון בן 1,400 שנים, להסכים לדו-קיום בשלום, ולקיים הסכמים. מחלקת המדינה מתעלמת מהמציאות הוולקנית במזרח התיכון ומאיום הטרור האיראני על אדמת ארה"ב, הממחישים שתנאי להרגעת המצב הוא שינוי – ולא מו"מ עם – המשטר באיראן.

אמנם הנשיא ביידן מאיים על האייתולות DON’T, אבל במקביל הוא משעה ומרכך סנקציות כלכליות שהוטלו על האייתולות בהיקף של יותר מ-100 מיליארד דולרים, שרובם מושקע בשדרוג יכולות הטרור של איראן, חיזבאללה וחמאס.

ביידן פועל להרתעת איראן, אך במקביל לוחץ על ישראל להימנע מפעולות-מנע עצמאיות נגד איראן, לעבור מהאופציה הצבאית מול חמאס לאופציה הדיפלומטית, ובכך מגביר את תלות ישראל בארה"ב, פוגע בכוח ההרתעה של ישראל, ומתמרץ טרור אנטי-ישראלי.

תקדימי העבר מוכיחים שעל ישראל להגיב ללחץ האמריקאי על ידי העדפת אינטרס ביטחוני ארוך-טווח על פני נוחיות-מדינית קיצרת-טווח. לדוגמא, היענות ללחץ מנעה את הכרעת החמאס ב-17 השנים האחרונות וסללה את הדרך להתעצמותו ולמחדל האיום של ה-7 לאוקטובר. לעומת זאת, הדיפת הלחץ להימנע מהשמדת הכור הגרעיני בעיראק ב-1981 – שכלל גם השעיית אספקת מטוסי קרב והסכמים ביטחוניים – שיחררה את ישראל, סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן וכווית מאיום קיומי, וחסכה מארה"ב ב-1991 עימות גרעיני מול צדאם חוסיין. כך גם היה בעבר, כאשר ישראל הדפה לחץ כבד של ארה"ב שהיה פוגע בכוח ההרתעה של ישראל, ומונע את הפיכתה לבסיס הקדמי היעיל ביותר של ארה"ב שאינו דורש הצבת חיילים אמריקאים: לחץ אמריקאי להימנע מהחלת החוק הישראלי על רמת הגולן ב-1981; לחץ לא לפתןח במלחמת מנע ב-1967; לחץ להימנע מאיחוד ירושלים ובנייה יהודית מעבר ל"קו הירוק" ב-1967; לחץ כבד להימנע מהחלת החוק הישראלי בירושלים המערבית, מערב הגליל, וחלקים ניכרים בשפלה ובנגב ב-1949; ועוד.

תקדימי העבר ממחישים שהיענות ללחץ אמריקאי פוגעת בביטחון ישראל, ואילו הדיפת הלחץ מקדמת את ביטחון ישראל וגם אינטרסים חיוניים של ארה"ב.

בינואר 1991 – עם פתיחת "מלחמת המפרץ" – דרשה ארה"ב מישראל להימנע מתגובה לפגיעת טילי "סקאד" עיראקים בגוש דן. ראש הממשלה שמיר נענה לדרישה, מכיוון שזאת הייתה, בראש ובראשונה, מלחמתה של ארה"ב לשחרור כווית ובלימת צדאם חוסיין.  באפריל 2024 ארה"ב דורשת מישראל להימנע מתגובה למתקפת טילים איראנית, למרות שזאת בראש ובראשונה – בניגוד ל"מלחמת המפרץ" – מלחמתה של ישראל במשטר האייתולות.

הפקת לקחי 7 לאוקטובר מחייבת להימנע ממדיניות של תגובה, הכלה ומתקפות נקודתיות, ולנקוט במלחמת-מנע (שהייתה מונעת את מחדל ה-7 לאוקטובר) ומתקפות מערכתיות ולא רק נקודתיות. איראן אינה מסתירה את חזונה ופעילותה לחיסול "הישות הציונית". מחיר מלחמת-מנע היום יתגמד לעומת מחיר מלחמת-תגובה בעתיד הקרוב מול איראן משודרגת ואולי אף גרעינית.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 8 אפריל 2024

English edition bit.ly/3vCBqht

מציאות חלופית מתנגשת במציאות המזרח התיכון

מאז השתלטות האייתולות על איראן בפברואר 1979 ועד היום – למרות שהרחיבו את הטרור והמדיניות האנטי אמריקאית ברחבי העולם – ארה"ב דבקה באופציה הדיפלומטית, ושוללת את אופציית שינוי המשטר ואת האופציה הצבאית. האופציה הדיפלומטית טוענת שבוננזה פיננסית ודיפלומטית תשכנע את האייתולות לדבוק בדו-קיום בשלום. לדוגמא, הסרת הסנקציות על יצוא הנפט האיראני הזרימה לקופת האייתולות למעלה מ-100 מיליארד שרובם הוקדש לשדרוג המדיניות האנטי-אמריקאית.

ב-2024 לוחצת מחלקת המדינה על ישראל לאמץ את האופציה הדיפלומטית – שהפכה ל"גול עצמי" – במקום האופציה הצבאית מול חמאס, ומכאן ההתנגדות לפעולה צבאית ברפיח.

מאז 2010 מתייחסת מחלקת המדינה להתפרצות האלימות ברחוב הערבי כ"אביב ערבי" ו"מצעד הדמוקרטיה", ומתעלמות מהאידיאולוגיה והחזון הפנאטים-דתיים העומדים מאחורי התפרצות "הצונאמי הערבי", שהוא מאפיין שורשי של המזרח התיכון הוולקני, עריץ, הפכפך, בלתי-סובלני ואלים מאז המאה ה-7.

ב-2024 מתעלמת מחלקת המדינה מהאידיאולוגיה הפנאטית, חיסולית ודתית ביסוד תפישת העולם, החזון, המדיניות והטרור של חמאס ואש"פ (מקור הסמכות של הרשות הפלסטינית), כפי שמתועד במסמכי היסוד שלהם, תכנית הלימודים ודרשות המסגדים, המטיפים לחיסול – ולא רק לצמצום השטח – של המדינה "הכופרת" היהודית.  מכאן היעדר בסיס למו"מ לדו-קיום בשלום עם ישות (כמו חמאס או אש"פ) בעלת חזון, שמימושו מותנה בחיסול הישות הציונית, לעומת מו"מ עם ישות (כמו מצרים, ירדן, סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו) בעלות חזון שמימושו אינו מותנה בחיסול ישראל. לדוגמא, "חזון 2030" של יורש העצר הסעודי רואה בישראל שותף ייחודי עקב יכולותיה הביטחוניות, טכנולוגיות וחקלאיות.

המציאות החלופית של מחלקת המדינה מובילה אותה למסקנה שהטרור הפלסטיני – כמו טרור האייתולות – הוא מונחה ייאוש, ומשתוקק לאופק של חירות ופריחה. ומכאן האשליה שהמאבק בטרור הפלסטיני חייב להתנהל באמצעות מחוות פיננסיות ודיפלומטיות, כולל – ובמיוחד – הקמת מדינה פלסטינית. מחלקת המדינה מתבססת על תרחישים ספקולטיביים של דו-קיום בשלום, ומעלה על נס מלל מתון של ההנהגה הפלסטינית, אך מקילה ראש בהתנהלותה הטרוריסטית המתועדת במישור הבין-ערבי והגלובלי.  

מחלקת המדינה גם מתעלמת מהתנהלות בת 1,400 שנים של הטרור המזרח תיכוני המבהירה שמחוות ופייסנות נתפסים כחולשה בעיני טרוריסטים, שתמיד נושכים את היד המזינה אותם, כפי שהבהירו האייתולות באיראן (שנעזרו בארה"ב להשתלטותם על איראן), המוג'אהידין (שנעזרו בארה"ב לגירוש ברה"מ מאפגניסטן, אך השתתפו ב-9/11), צדאם חוסיין (שנהנה מסיוע אמריקאי עד יום פלישתו לכווית), אש"פ וחמאס (שזכו למחוות דרמטיות מישראל שאף מדינה ערבית לא העלתה על דעתה).

7 לאוקטובר – המחדל וההתפכחות

עד ה-7 לאוקטובר אימצה מדיניות ישראל כלפי הטרור הפלסטיני את האופציה הדיפלומטית של מחלקת המדינה, באשליה ששיקולי רמת חיים יגברו על חזון פנאטי. ישראל העדיפה מציאות חלופית של מו"מ עם אויב חיסולי, הכלת טרור, הפסקות אש, הגנה ותגובה על פני המתבקש ממציאות המזרח התיכון: מלחמה שיטתית באויב חיסולי, מתקפה ומלחמת מנע.

אימוץ הלך הרוח של מחלקת המדינה איפשר לחמאס לשדרג את יכולותיו באופן דרמטי עד ה-7 לאוקטובר, ולמוטט את כוח ותדמית ההרתעה הישראלי במזרח התיכון, הרואה בכוח ותדמית ההרתעה את המרכיב המרכזי של הביטחון הלאומי. 

מאז ה-7 לאוקטובר ישראל מתמקדת בניסיון לשקם את כוח ותדמית ההרתעה, המחייבים את חיסול – ולא רק כתישת – התשתית הצבאית והמדינית של חמאס. הישרדות חמאס (כפי שתובעת מחלקת המדינה) יתפרש במזרח התיכון כניצחון חמאס, כישלון ישראלי לשקם את כוח ההרתעה, ותמריץ למתקפות של איראן, חמאס, חיזבאללה, אינתיפאדה שלישית, וגורמי טרור בגליל, בנגב ובשפלה. הישרדות חמאס תהווה גם מקור השראה להגברת הטרור האסלאמי נגד כל המדינות הערביות המתונות ונגד ארה"ב ברחבי העולם ועל אדמת ארה"ב, כפי שמזהיר ראש ה-FBI.

אי-שיקום תדמית ההרתעה ירחיק את יורש העצר הסעודי מכוונתו להרחיב את שיתופי הפעולה הביטחוניים והאזרחיים עם ישראל, מכיוון שהתקרבותו לישראל התבססה על הערכה עמוקה לכוח ההרתעה הישראלי מול אויבים משותפים – איראן ו"האחים המוסלמים".

השורה התחתונה

הביטחון הלאומי מחייב להימנע – ולא לחזור על – שגיאות גורליות, ולהיצמד למציאות המזרח תיכונית המתסכלת, ההפכפכה והמדממת, ולא למציאות חלופית נוחה, צפויה של דו-קיום בשלום עכשיו…

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
מעריב, 2 אפריל 2024, bit.ly/3xgWHxU

English edition  bit.ly/3PCc6ik

הימנעות ארה"ב בהצבעה על החלטה 2728 של מועצת הביטחון הביאה לאישור ההחלטה. מטרת ההימנעות הייתה להעביר את העימות בין ישראל לחמאס מהמישור הצבאי למישור המדיני, ולקדם הקמת מדינה פלסטינית. לכן ההימנעות זכתה לתשואות רמות מאיראן, חמאס והרשות הפלסטינית.

ההימנעות מבטאת את מרכזיות תפישת העולם הקוסמופוליטית של מחלקת המדינה בעיצוב וניווט מדיניות החוץ והביטחון של ארה"ב. תפישת עולם זאת מכפיפה את עצמאות הפעולה המדינית והביטחונית של ארה"ב לשיתוף פעולה רב-לאומי של ארה"ב עם האו"מ וארגונים בינלאומיים (האנטי-אמריקאים) ועם אירופה (שאיבדה את הרצון להילחם בטרור האסלאמי האנטי-מערבי).

מחלקת המדינה מתעלמת מעוצמת ההשראה שה-7 לאוקטובר מהווה עבור ארגוני טרור אסלאמיים הנתמכים על ידי איראן וה"אחים המוסלמים", ומתכננים טרור דומה נגד מתקנים אמריקאים ברחבי העולם, כולל על אדמת ארה"ב, ובמיוחד מכיוון אמריקה הלטינית, המהווה – מאז שנות ה-80' – בסיס פעולה של האייתולות וחיזבאללה.

מחלקת המדינה מקילה ראש בהשפעת הישרדות חמאס (כתוצאה מהפסקת המלחמה) על כתישת תדמית ההרתעה של ישראל, שתביא לצונאמי של טרור אסלאמי (איראן, חמאס, חיזבאללה, אינתיפאדה שלישית, וגופים רדיקלים בגליל ובנגב) נגד ישראל, ובמקביל תקצין את הטרור האסלאמי נגד סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, ירדן, מצרים ומרוקו. כרסום תדמית ההרתעה של ישראל יגרום לכרסום באינטרס הסעודי להתקרב לישראל, המתבסס בעיקר על ההנחה שישראל היא שותף מרתיע מול איראן ו"האחים המוסלמים", המהוות איום קיומי על סעודיה וישראל.

אליבא ד'מזכיר המדינה בלינקן, החלטה 2728 נועדה לקדם הקמת מדינה פלסטינית, שלהערכת בלינקן תסכים לדו-קיום בשלום עם ישראל. אבל הערכת בלינקן מתבססת על מלל מתון של ההנהגה הפלסטינית ותרחישי עתיד אופטימיים, אך ספקולטיביים.  בלינקן מתעלם מהחזון הפלסטיני (שהגשמתו מותנית בחיסול ישראל), ומההתנהלות הטרוריסטית הפלסטינית במיוחד במישור הבין-ערבי, ומהקשר הפלסטיני עם ארגוני טרור בינלאומיים, צפון קוריאה, ונצואלה וקובה, המבהירים שמדינה פלסטינית תוסיף דלק למדורת המזרח התיכון. בניגוד לבלינקן, מדינות ערב הפרו-אמריקאיות רואות בהנהגה הפלסטינית (אש"פ וחמאס) אב-טיפוס לחתרנות, טרור ובוגדנות בין-ערביים.

התמכרות בלינקן להקמת מדינה פלסטינית בתקווה שתקדם דו-קיום בשלום, מתעלמת מהמשמעות האזורית ההרסנית של מדינה פלסטינית על גבול ממלכת ירדן, שהיא רוב שטחה של פלסטין המנדטורית, ובעלת היסטוריה של עימותים צבאיים בין השלטון (והמיעוט) ההאשמי לבין הרוב הפלסטיני. כמו כן, בירדן יש נוכחות מושרשת של טרור "האחים המוסלמים" בנוסף ל-2 מיליון פליטים סורים בצפון ירדן, הכוללים גורמי טרור אסלאמי, המתוגברים על ידי חתרנות וטרור מאיראן ועיראק ופיצול ועוינות פנים-בדווים.

לכן, מדינה פלסטינית מערבית לירדן תמוטט את המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי מזרחית לירדן, תהפוך את ירדן לזירת מאבקים בין ארגוני טרור אסלאמיים, המהווים איום קטלני למשטרים הערבים הפרו-אמריקאים של יצרניות הנפט בחצי האי ערב, תפגע קשות ביצוא הנפט מהמפרץ הפרסי ובסחר הבינלאומי, תעמיק את התבססות איראן, "האחים המוסלמים", רוסיה וסין במזרח התיכון, ותנחית מכה קשה לכלכלת, ביטחון לאומי וביטחון פנים של ארה"ב.

ממסד מחלקת המדינה ובלינקן מקלים-ראש במשקל האידיאולוגיה והדת (בני 1,400 השנים) בהתנהלות גופים קיצוניים במזרח התיכון, ומשוכנעים שהטרור מונחה-ייאוש ולא מונחה-חזון פנאטי. ולכן הם סבורים שיש לטפל בטרור באמצעים דיפלומטים ופיננסים, ולא צבאיים.

הם גם מתעלמים מתקדימי המוג'אהידין, האייתולות, צדאם חוסיין, קדאפי והפלסטינים, המתעדים שהטרור נושך את היד (האמריקאית והישראלית) המזינה אותו.

מכאן התעלמות בלינקן מהעובדה שחמאס הוא סניף של "האחים המוסלמים" הנחושים להפיל כל משטר מוסלמי לאומי, להקים חברה אסלאמית עולמית, ולהכניע את המערב "הכופר". חמאס גם נתמך ע"י משטר האייתולות הנחוש להפיל את המשטרים הסונים הפרו-אמריקאים ולהכניע "השטן האמריקאי הגדול".

האם בלינקן ומחלקת המדינה יכירו במציאות המזרח תיכונית, או ימשיכו לדבוק בתפישת עולמם הקוסמופוליטית – המאיימת על אינטרס ארה"ב – ולהתעלם ממצעד העובדות המאיימות של המזרח התיכון?

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 14 מרץ 2024, bit.ly/4abWie7

English edition  bit.ly/48xAQio

מזכיר המדינה טוני בלינקן מבטא את התובנה המקובלת כאשר טוען: "מדיניות רבת-שנים של ארה"ב… היא שההתנחלויות אינן חוקיות לפי החוק הבינלאומי…."  אבל, טענת בלינקן מנוגדת למציאות החוק הבינלאומי. 

לדברי פרופ' יוג'ין רוסטאו שהיה ממעצבי החלטת 242 במועצת הביטחון של האו"מ  – בעקבות "מלחמת ששת הימים" – כיהן כתת-מזכיר המדינה ודקן בית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל: "ליהודים זכות להתיישב בגדה המערבית כמו בחיפה… (השבועון "ניו ריפבליק", 21 אוקטובר 1991)".

המשפטן רוסטאו מציין ש-242 מחייבת את ישראל לסגת משטחים, אבל לא מהשטחים ולא מכל השטחים, הכוללים את יו"ש, מזרח ירושלים, עזה, סיני והגולן. הצעות החלטה לנסיגה מלאה נדחו ע"י מועצת הביטחון. נסיגת ישראל מסיני – 90% מהשטחים – מימשה את החלטה 242.

לפי השופט האמריקאי סטיבן שוובל, שהיה נשיא בית הדין הבינלאומי לצדק, ישראל פעלה מתוך הגנה עצמית במלחמות 1948 ו-1967, ואילו הערבים פעלו בתוקפנות (לפי סעיף 52 של אמנת האו"מ). לכן תיקוני הגבול כתוצאה ממלחמות אלו, ושליטת ישראל בשטחי המחלוקת הם חוקיים. לעומת זאת, שליטת ירדן ומצרים ביו"ש ובעזה (1967-1950) הייתה בלתי-חוקית.

עמדת מזכיר המדינה בלינקן לגבי מעמד ישראל ביו"ש מתעלמת מ-4 מסמכי יסוד מחייבים לפי החוק הבינלאומי, המכירים בעובדה שיו"ש הם ערש ההיסטוריה, הדת, התרבות והשפה היהודיים:

(1) "הצהרת בלפור" מ-2 לנובמבר 1917;

(2) "הצהרת סן רמו" של כוחות הברית מ-24 לאפריל 1920 – לאחר מלחמת העולם הראשונה – אימצה את "הצהרת בלפור", והעניקה לבריטניה מנדט להקמת בית יהודי לאומי בפלסטינה (שם נרדף לארץ ישראל), תוך שמירה על הזכויות האזרחיות, ולא הלאומיות, של כל המגזרים הדתיים והאתניים הנוספים בפלסטינה, ולצד הקמת 22 מדינות ערביות במזרח התיכון;

(3) חבר הלאומים אימץ הצהרות אלו ב-24 ליולי 1922, שגם אומצו ע"י "הסכם לוזאן" שנחתם בין כוחות הברית לבין תורכיה, יורשת האימפריה העותומנית;

(4) סעיף 80 של אמנת האו"מ – הארגון שהחליף ב-24 לאוקטובר 1945 את חבר הלאומים – כולל שורה של החלטות מחייבות, וביניהן המנדט הבריטי להקמת בית לאומי יהודי בפלסטינה (ארץ ישראל).

בספטמבר 1922 חתם הנשיא האמריקאי הארדינג על החלטת שני בתי הקונגרס לפעול להקמת בית יהודי לאומי בפלסטינה לפי החלטת חבר הלאומים.

לפי החלטות מחייבות אלו, מלחמת המגן מ-1967 החזירה את יו"ש ומזרח ירושלים לבעלים החוקיים. כמו כן, האמנות המתייחסות ל"שטחים כבושים" אינן מתייחסות ליו"ש, מכיוון שהם חלק מהבית הלאומי היהודי, ומכיוון ששלטון ירדן ביו"ש נבע מתוקפנות 1948. כמו כן, הסכם השלום ישראל-ירדן מ-1994 שם קץ לכל סכסוך טריטוריאלי בין השתיים.

גם "אמנת ג'נבה הרביעית" מ-1949, האוסרת על העברת אזרחים בכפייה להתיישבות ב"שטחים כבושים", אינה סותרת את שלטון ישראל ביו"ש ואינה שוללת את חוקיות ההתנחלויות.

לעומת זאת, החלטת החלוקה מ-29 לנובמבר 1947 הייתה המלצה של מליאת עצרת האו"מ, ולא החלטה מחייבת של מועצת הביטחון. קווי הפסקת האש של סיום מלחמת העצמאות היו קווי שביתת-נשק ולא קווי-גבול.

מן הראוי לציין שהמונח פלסטינה אינו ערבי, ומקורו בניסיון היווני והרומי למחוק את זכר העם היהודי וארץ ישראל על ידי מונח הקשור לפלישתים – שהיו אויב מר של העם היהודי – שמקורם באיי הים האגאי ולא בעולם הערבי. מכאן, שטענת מזכיר המדינה בלינקן לגבי אי-חוקיות ההתנחלויות מעודדת התעלמות מהחוק הבינלאומי ופוגעת בחתירה לשלום.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 8 פברואר 2024, bit.ly/49miTF3

English edition bit.ly/3SoVuLR

מחלקת המדינה מנסה בשיטתיות – בכיכובם של מזכיר המדינה בלינקן והיועץ לביטחון לאומי סאליבן – לפייס את משטר האייתולות באמצעות מחוות פיננסיות ודיפלומטיות מרחיקות-לכת, כדי לקדם את זכויות האדם והדמוקרטיה באיראן ולשכנע את האייתולות להסכים לדו-קיום בשלום עם שכנותיה הסוניות.

כדי לקדם את מדיניותה, מתעלמת מחלקת המדינה מהתנהלות האייתולות מאז השתלטותם על איראן בפברואר 1979, וגם ממרכזיות החזון והאידיאולוגיה של האייתולות.  מחלקת המדינה סבורה שכמו המערב, גם האייתולות ישעבדו את האידיאולוגיה לשיקולים פיננסים.

אבל, כצפוי, האייתולות אינם מניחים לשיקולים פיננסים להאפיל על חזון דתי פנאטי ומגלומני בן 1,400 שנים, אלא ממנפים את המחוות הדרמטיות של ארה"ב – כולל מיליארדי דולרים – כדי לקדם את שאיפתם להשפיל ולהכניע את "השטן הגדול האמריקאי", ומשדרגים את פעילותם האנטי-אמריקאית בתחומי הטרור, הברחת סמים, הלבנת הון והפצת מערכות לחימה מתקדמות ברחבי העולם, עם דגש על אמריקה הלטינית מדרום צ'ילה ועד גבול ארה"ב-מקסיקו.

כמיהת מחלקת המדינה להגיע להסכם נוסף עם האייתולות, התגובה הפושרת למתקפות איראן וגרורותיה על מתקנים אמריקאים, התעלמותה מהליבה הטרוריסטית של ה"אחים המוסלמים", והוצאת החות'ים מרשימת ארגוני הטרור, במקביל להפעלת לחץ על מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות, דוחפים מדינות אלו – צבאית ואזרחית – לזרועות רוסיה וסין.

ב-2024 מחלקת המדינה – השוגה בשיטתיות מאז התנגדותה הנחרצת להקמת המדינה היהודית – מגבירה את הלחץ להקמת מדינה פלסטינית שתתנהל (להערכתה…) בדו-קיום בשלום. מחלקת המדינה מקילה ראש בהתנהלות ובחזון הפלסטינים ומבססת את מדיניותה על התבטאויות דיפלומטיות פלסטיניות ותרחישי-עתיד אופטימיים, אך ספקולטיביים.  לעומת זאת, מנהיגי ערב מגבילים את תמיכתם במדינה פלסטינית למלל-מחבק במקביל למעש-אדיש-עד-שלילי. הם מעניקים משקל רב להתנהלות החתרנית והטרוריסטית הפלסטינית במצרים (שנות ה-50'), סוריה (שנות ה-60'), ירדן (1968-70), לבנון (1970-82) וכווית (1990), ומודעים לשיתוף הפעולה עם טרור "האחים המוסלמים", לאופי העריץ, מושחת וטרוריסטי של הרש"פ, מערכת החינוך וההסתה האלימה ברש"פ, והרקורד הגלובלי של ההנהגה הפלסטינית (שיתופי עולה עם גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, משטר האייתולות, צפון קוריאה, ונצואלה, קובה ואימון ארגוני טרור באסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה הלטינית).

הם משוכנעים שההתנהלות הפלסטינית מלמדת שמדינה פלסטינית תחריף את זעזועי המזרח התיכון, תשחק לידי הטרור האסלאמי, איראן, רוסיה וסין, ותסכן את קיומם. הם מבינים שמדינה פלסטינית מערבית לירדן תביא להפלת המשטר ההאשמי מזרחית לירדן, תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי אזורי ועולמי, תאיים על כל משטרי חצי האי ערב ותעניק רוח גבית לגורמים פורעי-חוק.

ב-2011 היו בלינקן וסאליבן בין יוזמי מתקפת נאט"ו שהפילה את שלטון קדאפי, והפכה את לוב למדינה בלתי-נשלטת, מוקד טרור אסלאמי והברחת סמים באפריקה, אירופה והמזרח התיכון, ובמה למלחמות אזרחים הממשיכות לגעוש במעורבות תורכיה, קטאר, רוסיה, איטליה, מצרים, איחוד האמירויות, סעודיה וצרפת.

מזכיר המדינה בלינקן, והיועץ לביטחון לאומי סאליבן מובילים את מאמצי מחלקת המדינה לשעבד את המציאות הבין-ערבית הוולקנית, הפכפכה, בוגדנית, אלימה, עריצה ובלתי-סובלנית ב-1,400 השנים האחרונות למציאות וירטואלית של ערכים מערביים של דו-קיום בשלום, קיום הסכמים, זכויות אדם ודמוקרטיה. ההתמכרות למזרח תיכון וירטואלי בולטת על רקע התייחסותם לצונאמי ברחוב הערבי (הגועש מ-2011 עד רגע זה) כאילו היה "אביב ערבי", למרות 10 מיליון פליטים, ועל אף העובדה שמאז 1948 נהרגו במזרח התיכון 11 מיליון מוסלמים, מהם 35,000 (0.3%) במלחמות ישראל.

מן הראוי שמחלקת המדינה תטה אוזן לתובנות פרופ' ואטיקיוטיס מאוניברסיטת לונדון, שהיה היסטוריון מוביל של המזרח התיכון: "עימותים בין-ערביים הם מאפיין קבוע של המזרח התיכון…. על מדיניות ארה"ב  להתבסס על המציאות יסודית: יחסים בין-ערביים אינם מתפתחים באופן לינארי, ואינם נעים משלילי לחיובי או מחיובי לשלילי. הם נעים באופן בלתי צפוי ונמצאים לעתים באזורים אפורים…. הסכמים והסדרים מתגבשים על ידי מנהיגים ומשטרים החשופים לחתרנות והתקוממות. מציאות זאת מקשה מאד על הערכת היחסים הבין-ערביים ואת היחסים בין הערבים לבין אלו שאינם ערבים…." Arab and Regional Politics in the Middle East, pp. 77-115).

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 19 ספטמבר 2023,   

English edition https://bit.ly/48la2my

מפגש ה-20 לספטמבר 2023

ב-20 לספטמבר 2023 יפגוש הנשיא ביידן את רה"מ נתניהו כדי להגביר את הלחץ להימנע מפעולה צבאית ישראלית עצמאית נגד תשתית הגרעין באיראן, ולהתחייב למחוות לרשות הפלסטינית, לקידום הקמת מדינה פלסטינית.

האם רה"מ נתניהו יכול להדוף לחץ אמריקאי?  האם לחץ אמריקאי מקדם יציבות במזרח התיכון ואינטרסים של ארה"ב?

מאז 1948 מהווה לחץ אמריקאי מרכיב בלתי-נפרד של יחסי ישראל-ארה"ב (חוץ מתקופת טראמפ).  אבל, במבט לאחור, הלחצים על ישראל היו מהמורות בדרך לנסיקה דרמטית של שיתופי פעולה ביטחוניים ואזרחיים, העולה על הציפיות האופטימיות ביותר ותורמת לכלכלת וביטחון ארה"ב יותר מ"סיוע החוץ" האמריקאי לישראל.

בדרך כלל, ראשי ממשלה הודפים לחץ אמריקאי, ובכך גורמים אמנם לכרסום קצר-טווח בפופולריות שלהם ושל ישראל, אך להערכה-אסטרטגית ארוכת טווח מצד ארה"ב.

לדוגמא, עם תום מפגש רב-מחלוקות ב-1991 בין ראש הממשלה שמיר לבין מנהיגי הרוב הדמוקרטי והמיעוט הרפובליקני בסנאט, ג'ורג' מיטצ'ל ובוב דול, אמר דול לשמיר: "האם אתה יודע מדוע אנו חלוקים עליך באופן גורף, אך מאד מעריכים אותך? מכיוון  שאתה קשוח!"

ביום סגריר, ארה"ב מעדיפה בעלת-ברית מונחית-עקרונות שאינה נכנעת ללחצים, ומסרבת להקריב נכסים היסטוריים וביטחוניים ארוכי-טווח על מזבח נוחיות מדינית, כלכלית וביטחונית קיצרת-טווח.

עמידה ישראלית בלחצים תורמת לאינטרס ארה"ב

המציאות מוכיחה שעמידה ישראלית בלחצים – שבדרך כלל מבטאים מדיניות כושלת של מחלקת המדינה במזרח התיכון – מקדמת אינטרסים של ארה"ב.

לדוגמא, אם ישראל הייתה נכנעת ללחץ אמריקאי ב-1981 ו-2007, ולא משמידה את הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה, היא לא הייתה מונעת את ההשלכות ההרסניות של צדאם חוסיין גרעיני במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991, של מלחמת אזרחים גרעינית בסוריה מ-2011, ואולי אף אסאד או דאע"ש גרעיניים.

אילו ישראל הייתה נענית ללחץ האמריקאי ונסוגה ב-1948-49 לקווים האובדניים של "תכנית החלוקה", היא לא הייתה הופכת למכפלן-עוצמה ייחודי עבור ארה"ב, החוסכת את הצורך להעביר לאוקיינוס ההודי, לים התיכון ולמזרח התיכון עוד נושאות מטוסים וחטיבות צבא בעלות שנתית של 20-15 מיליארדי דולרים.

כניעה ישראלית ללחץ אמריקאי ב-1967 הייתה מונעת את מתקפת-המנע שהשמידה את התשתית הצבאית של  נאצר המצרי שפעל – בסיוע סובייטי – להפלת המשטרים הפרו-אמריקאים של מפיקות הנפט הערביות, לתרום לאינטרס הסובייטי, ולהנחית מכה קשה לכלכלת ארה"ב שהייתה תלויה ביבוא נפט מהמפרץ הפרסי.

אם ישראל הייתה נמנעת מהחלת החוק הישראלי ברמת הגולן, ואף נסוגה בלחץ אמריקאי, היא לא הייתה מסוגלת לצמצם את כושר התמרון האיראני, סורי וסובייטי/רוסי בסוריה ולבנון, ולשדרג את יציבות המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי בירדן, המהווה יעד לתוקפנות מסוריה.

היענות ללחץ אמריקאי שיטתי להקמת מדינה פלסטינית מערבית לנהר הירדן, הייתה מביאה להפלת המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי מזרחית לירדן; הופכת את ירדן לזירה חשובה של טרור אסלאמי אנטי-אמריקאי; ומסכנת את קיום המשטרים של מדינות הנפט הערביות הפרו-אמריקאיות; במקביל לשדרוג המצב הגיאו-אסטרטגי של איראן, רוסיה, סין ו"האחים המוסלמים", ופגיעה אנושה באינטרסים של ארה"ב.

השורה התחתונה 

עמידה מונחית-עקרונות בפני לחץ ארה"ב מהווה תרומה קריטית לכוח-ההרתעה הישראלי, שהוא גורם חשוב במעמד ארה"ב במזרח התיכון, מרתיע גורמים אנטי-אמריקאים, מצמצם אי-יציבות אזורית ומעודד את תהליך השלום ישראל-ערב. לעומת זאת, רפיסות מול לחץ ארה"ב מכרסמת בכוח-ההרתעה הישראלי, מהווה רוח-גבית למשטרים פורעי-חוק, מתדלקת את זעזועי המזרח התיכון ופוגעת באינטרסים של ישראל, מדינות ערב הפרו-אמריקאיות וכלכלת וביטחון ארה"ב.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 15 אוגוסט 2023

English edition

גיבוש מושכל של הסכם בין ישראל וסעודיה (שדרוג יחסים או שלום) שולל זחיחות דעת, ומחייב תשומת לב למאפייני הזירה הבין-ערבית, לאינטרס הסעודי, להתנהלות הבין-ערבית של הפלסטינים ולתדמית ההרתעה הישראלית.   

1. זירת ההסכם היא בין-ערבית, המאופיינת מאז המאה ה-7 על ידי אלימות, אי-סובלנות, פיצול שורשי (שבטי, גיאוגרפי, דתי ורעיוני), נאמנות מקומית עליונה על נאמנות לאומית, היעדר דו-קיום בשלום ודמוקרטיה, ושליטים עריצים המגיעים לשלטון (ונפרדים מהשלטון) בכוח הזרוע. מכאן ארעיות השליטים, מדיניותם והסכמיהם.

ארעיות השליטים מתועדת על ידי "הצונאמי הערבי" (הנקרא בזחיחות "אביב ערבי") המשתולל מ-2010, וחילופי שלטון אלימים במצרים (2013, 2012, 1952), איראן (1979, 1953), עיראק (2003, 1968, פעמיים ב-1963, 1958), לוב (2011, 1969), תימן (מלחמת אזרחים מאז שנות ה-90', 1990, 1962), לבנון (אין ספור תהפוכות אלימות ומלחמות אזרחים), ועוד.   

ליורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן תרומה קריטית ל"הסכמי אברהם", והוא מפגין אומץ לב ונחישות בהנהגת שינוי תרבותי דרמטי וחיובי (כולל דתי) של ארצו. אבל, איומים מחוץ ומבית ומאבקי כוח בתוך משפחת המלוכה, ובינה לבין הממסד הוואהאבי הפוריטני במרכז ודרום מערב סעודיה, חושפים שמאפייני הסכם עם סעודיה הם מזרח תיכוניים ולא מערביים.  

2. אינטרס סעודי – ולא פלסטיני – מנחה את התייחסות יורש העצר לישראל, הרואה בה נכס ביטחוני, טכנולוגי ודיפלומטי לקידום "חזון 2030", שנועד להזניק את סעודיה למעמד של מעצמה אזורית ובינלאומית להשקעות ומסחר, תוך מינוף מיקומה הגיאוגרפי ועושרה הפיננסי.  ליורש העצר אין אשליות לגבי הר הגעש המזרח תיכוני (כולל איראן, למרות חידוש היחסים הדיפלומטים), וישראל נתפסת כבעלת ברית אמינה מול אויבים משותפים (איראן השיעית והטרור הסוני), במיוחד על רקע הכרסום בכוח ההרתעה של ארה"ב ונאט"ו. הטכנולוגיות הביטחוניות והאזרחיות של ישראל נתפסות כמנוף לגיוון כלכלת סעודיה, הקטנת תלותה בנפט וגז טבעי, והרחבת מקורות ההכנסה הלאומית. יורש העצר גם מודע למעמד המיוחד של ישראל בשני בתי הקונגרס (למרות עוינות האגף הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית), השולטים על "הארנק" האמריקאי ובעלי עוצמה שקולה לנשיא, גם בכל הקשור לאספקת מערכות נשק מתקדמות ואישור של חוזה הגנה הדרושים לסעודיה.

3. ההתנהלות הבין-ערבית הפלסטינית – כולל טרור פלסטיני במצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית – קובעת את התייחסות יורש העצר לסוגייה הפלסטינית. הוא גם ער לשיתוף הפעולה הפלסטיני עם ארגוני טרור ברחבי העולם, ובמיוחד "האחים המוסלמים", וכן עם משטר האייתולות, צפון קוריאה, וונצואלה, קובה והגוש הסובייטי. לדעתו, מדינה פלסטינית תוסיף דלק למדורת המזרח התיכון. לכן הוא מגביל את תמיכתו בפלסטינים למלל (ולא למעש), אינו מקריב אינטרסים סעודים על המזבח הפלסטיני, ואינו מעניק לפלסטינים זכות ווטו על תהליך ההשלמה עם ישראל, המקדם את "חזון 2030".

4. תדמית ההרתעה של ישראל היא התמריץ המרכזי לסעודיה להעמקת הקשר עם ישראל. סעודיה מעריכה את נכונות ישראל להתעמת עם משטר האייתולות בלבנון, סוריה, עיראק ואיראן, וכן עם הטרור הפלסטיני והאסלאמי. תדמית ההרתעה משודרגת על ידי נכונות ישראל להדוף לחץ ארה"ב, כפי שהיה בהפצצת הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה (שחסכו מסעודיה עימות מול עיראק גרעינית ומלחמת אזרחים גרעינית בסוריה).  ביום סגריר, יורש העצר מעדיף ישראל-מרתיעה ולא ישראל-מורתעת.

מ-1967 שידרגה ישראל את כוח ההרתעה עקב השליטה על רכסי יו"ש ורמת הגולן, שהם ערש ההיסטוריה, הדת והתרבות היהודים, וגם המינימום החיוני לביטחון ישראל במזרח התיכון הוולקני וההפכפך, שאין בו דו-קיום בשלום בין-אסלאמי מאז המאה השביעית.

נסיגה מרכסי יו"ש שהם גורם ביטחון קבוע, תמורת הסכם עם סעודיה שהוא גורם ביטחון משתנה במזרח התיכון, תכרסם בכוח ההרתעה. נסיגה תהפוך את ישראל ממדינה מרתיעת-מלחמה וטרור ומכפלן-עוצמה עבור ארה"ב, למדינה מתמרצת-מלחמה וטרור ונטל-ביטחוני על ארה"ב, תחריף אי-יציבות אזורית ואיומים על המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, ותהווה סכנה קיומית לישראל.

ואכן, גלי טרור התפרצו בעקבות מחוות מרחיקות-לכת של ישראל, שהתפרשו על ידי הערבים כחולשה (אוסלו 1993, המנוסה מלבנון 2000 ו"התנתקות" 2005), ולא כתוצאה מאיחוד ירושלים, החלת החוק הישראלי ברמת הגולן, ההתיישבות היהודית מעבר ל"קו הירוק" והשמדת הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה.

לסיכום, סעודיה פועלת לפי מציאות המזרח התיכון והאינטרס שלה, ולא לפי האינטרס הפלסטיני.  למרות שסעודיה אינה רואה במדינה היהודית גורם רצוי ב"בית האסלאם", היא מכבדת את כוח ההרתעה של ישראל, את דבקותה בעקרונות היסטוריים וביטחוניים, את נכונותה לעמוד בלחץ אמריקאי, ובמיוחד את תרומתה לקידום "חזון 2030" של יורש העצר, ומכאן הסכמים להרחבת שיתופי הפעולה ואולי אף הסכם שלום.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"אתר הביטחוניסטים", 31 יולי 2023

חרם אמריקאי על גופי מחקר ביו"ש – גול עצמי!
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"אתר הביטחוניסטים", 31 יולי 2023
English edition

מדיניות מחלקת המדינה

*החלטת ארה"ב מיוני 2023 למנוע ממוסדות מחקר ומדע ביו"ש (לדוגמא, אוניברסיטת אריאל) השתתפות בקרנות משותפות לישראל וארה"ב כמו BIRDBARD ו-BSF – הממנפות את החדשנות הישראלית ומניבות מיליארדי דולרים לארה"ב (במיוחד) ולישראל – מלמדת על חזרת מחלקת המדינה למרכז העשייה המדינית, אחרי שהושעתה משם על ידי הנשיא טראמפ.

*החרמת המוסדות ביו"ש עקבית עם התנהלות מחלקת המדינה במזרח התיכון, המאופיינת על ידי כישלונות סדרתיים, כפי שמתועד בסרטון ובמאמר אלו.

לדוגמא:

*מחלקת המדינה העניקה רוח גבית עזה לאייתוללה חומייני להפיל את השאה הפרסי, שהיה "השוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי", ולהשתלט על איראן. היא הניחה שחומייני יהיה מתון, אנטי-סובייטי, פרו-אמריקאי, ושקוע אך ורק בהפיכה אסלאמית פנימית, ולא בהפצתה ברחבי העולם.

*מחלקת המדינה ראתה בצדאם חוסיין בעל ברית פוטנציאלי, הראוי לשיתוף פעולה מודיעיני, סיוע פיננסי ואספקת מערכות מתקדמות דו-שימושיות. 10 ימים לפני פלישתו לכווית היא הבהירה לצדאם חוסיין שארה"ב תראה בפלישה לכווית סוגייה בין-ערבית.

*מחלקת המדינה הגדירה את גל האלימות ברחוב הערבי כ"הפיכת פייסבוק" ו"אביב ערבי". היא לא הבינה שמדובר ב"צונאמי ערבי".

*ממסד מחלקת המדינה התנגד ל"הסכמי אברהם" מכיוון שהתמקדו באינטרסים של מדינות ערב תוך עקיפת הסוגייה הפלסטינית. כל עשרות יוזמות שלום של מחלקת המדינה התרסקו על צוקי המזרח התיכון, מכיוון שהתבססו על ההנחה – המנותקת ממציאות המזרח התיכון – שהסוגייה הפלסטינית היא שורש הסכסוך הערבי-ישראלי, בבת-עין של הערבים, וגורם חשוב בהתססת המזרח התיכון.

*מינואר 2021 חזרה מחלקת המדינה להוביל את מדיניות החוץ של ארה"ב, כפי שמתבטא במעבר מעצמאות הפעולה המדינית והביטחונית האמריקאית  למדיניות רב-לאומית השואפת למכנה משותף עם האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים ,ועם אירופה שאיבדה את רצונה לפעול נגד הטרור השיעי והסוני.

*ביולי 2023 הפגינה ארה"ב – בהנהגת מחלקת המדינה – את מדיניותה הרב-לאומית, כאשר חזרה לאונסק"ו אחרי שהקונגרס הישעה את הסיוע השנתי ב-2011, ואחרי שארה"ב פרשה ב-2018 עקב הכחשת הארגון את השורשים היהודיים בני 4,000 שנים ברמת הגולן, ירושלים המזרחית ויו"ש.

מעמד ישראל ביו"ש לפי החוק הבינלאומי

מחלקת המדינה טוענת ששלילת השתתפות מוסדות מחקר ישראלים ביו"ש בקרנות הדו-לאומיות של ישראל וארה"ב מבוססת על החוק הבינלאומי, המגדיר, כביכול, את שלטון ישראל ביו"ש כשלטון בלתי חוקי בשטח כבוש. כמו כן החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"מ קובעת ,לכאורה, שעל ישראל לסגת מיו"ש.

האמנם?

*לפי פרופסור יוג'ין רוסטאו, שהיה דקן בית הספר למשפט באוניברסיטת ייל ותת-מזכיר המדינה והשתתף בניסוח החלטה 242: "[לפי החוק הבינלאומי], לישראל זכות ריבונות בגדה המערבית כפי שיש לה בחיפה…. [לפי החלטה 242], על ישראל לסגת 'משטחים', לא 'מהשטחים' ולא 'מכל השטחים', אלא מחלק מהשטחים, הכוללים את יו"ש, רמת הגולן, רצועת עזה וחצי האי סיני…. הצעות החלטה שקראו לנסיגת ישראל מכל השטחים נדחו בעצרת האו"מ וגם במועצת הביטחון של האו"מ…. ישראל לא נדרשה לסגת לגבולות הפריכים והפגיעים של 1949 (מותניים צרות של 15-25 ק"מ)… אלא לגבולות 'בטוחים ומוכרים'… ב-1979 ישראל נסוגה מכל חצי האי סיני, המהווה 90% מסך השטחים השנויים במחלוקת…."

*לפי השופט סטיבן שוובל, שהיה נשיא בית הדין הבינלאומי, סגן היועץ המשפטי של מחלקת המדינה ופרופסור למשפט בינלאומי באוניברסיטת ג'והנס הופקינס: "הכיבוש הישראלי הוא תוצאה של מלחמת מגן ישראלית ולא תוקפנות…כפי שברור מהצעדים התוקפניים של מצרים, [סוריה] וירדן לפני שפרצה המלחמה…. סיפוח מזרח ירושלים והגדה המערבית על ידי ירדן ב-1950 היה בלתי חוקי…. שינוי קווי שביתת הנשק מ-1949 על ידי ישראל היה חוקי…."

*מעמד יו"ש לפי החוק הבינלאומי מעוגן בסדרת הסכמים בינלאומיים מאושררים:

<הצהרת בלפור מ-2 נובמבר 1917 שקראה להקמת בית יהודי לאומי על שתי גדות הירדן, תוך שמירה על הזכויות האזרחיות והדתיות של כל התושבים הלא-יהודים.
<ב-24 אפריל 1920, עם תום מלחמת העולם הראשונה, חילקה ועידת סן רמו את האימפריה העותומנית, הקימה כ-20 מדינות ערביות ואישררה את הצהרת בלפור.
<ב-24 יולי 1922 העניק/אישרר חבר הלאומים את המנדט הבריטי בפלסטינה להקמת הבית הלאומי היהודי באופן בלעדי.
<ב-24 אוקטובר 1945, עם הקמת האו"מ, כלל סעיף 80, פרק 12 במגילת האו"מ  את המנדט הבריטי בפלסטינה, התקף והשורד גם את קץ חבר הלאומים. לעומתו, החלטת החלוקה של עצרת האו"מ מ-29 נובמבר 1947 אינה תקפה ונחותה מהמנדט הבריטי בפלסטינה.

השורה התחתונה


*התייחסות מחלקת המדינה לשליטת ישראל ביו"ש כ"כיבוש" ו"בלתי חוקית" מעוגנת בטעויות וסילוף החוק הבינלאומי, הפוגעים במאמצים לשדרוג יציבות אזורית ודו-קיום בשלום, וגורמים לעידוד בלתי-מכוון של הטרור הפלסטיני, חיזבאללה ואיראן.

*החלטת ארה"ב להעניש את ישראל ולמנוע ממוסדות מחקר ומדע ביו"ש השתתפות בקרנות משותפות לישראל וארה"ב – במקביל לפייסנות המורעפת על משטר האייתולות באיראן, "האחים המוסלמים" והרשות הפלסטינית – מתפרשת ככרסום בתדמית האסטרטגית של ארה"ב על ידי מדינות ערב פרו-אמריקאיות כגון ערב הסעודית, איחוד האמירויות ומצרים. מדינות אלו מרחיבות את שיתוף הפעולה הביטחוני והמסחרי עם ישראל למרות אי-ההתקדמות בסוגייה הפלסטינית. כמו כן, הן מהוות מטרה ללחץ אמריקאי; מתנגדות לאופציה הדיפלומטית של ארה"ב כלפי איראן; ומתוסכלות מהתגובה הפושרת של ארה"ב לתוקפנות האייתולות, הפוגעת ביצוא הנפט מהמפרץ הפרסי.

*הסיכוי לשכנע את מחלקת המדינה והבית הלבן שמדיניותם כלפי יו"ש שגויה ופוגעת באינטרסים אמריקאים הוא אפסי-עד-קלוש. לעומת זאת, הסיכוי גבוה יותר לשכנע את רוב המחוקקים בשני בתי הקונגרס, התומכים בישראל באופן שיטתי (למרות הכרסום בשנים האחרונות) ואשר עוצמתם שקולה לעוצמת הנשיא גם בנושאי חוץ וביטחון. לדוגמא, היו"ר הדמוקרטי של וועדת החוץ בסנאט, הסנטור רוברט מננדז התנגד להסכם הגרעין מ-2015, מתנגד חריף למדיניות הנשיא ביידן כלפי איראן, וכמוהו סנטורים וצירי בית נבחרים דמוקרטים נוספים.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 12 יולי 2023, https://bit.ly/3JTfkey

עיכוב הזמנת ראש הממשלה נתניהו לבית הלבן, האיום בדבר הערכה-מחדש של היחסים עם ישראל והדאגה – כביכול – לגורל הדמוקרטיה בישראל, מהווים אמצעי לחץ לתאם כל פעולה ישראלית נגד תשתית הגרעין האיראני, להקפיא את הבנייה ביו"ש ומזרח ירושלים (במקביל לעידוד הבנייה הערבית), לחלק את ירושלים, לסגת ל"קו הירוק" ולהקים מדינה פלסטינית.

טוב יעשה ראש הממשלה אם יאמץ את התנהלות האבות המייסדים – מבן גוריון ועד יצחק שמיר – שהבינו כי הדיפת לחץ אמריקאי היא מרכיב מרכזי במדיניות החוץ והביטחון, שהביא לעימות קצר-טווח אך להערכה אסטרטגית ארוכת-טווח. הם הבינו שארה"ב מעדיפה בעלת-ברית מונחית-חזון ועקרונות היסטוריים וביטחוניים, שאינה מקריבה אותם על מזבח נוחיות דיפלומטית וכלכלית. 

ב-1948/49 איימו ארה"ב, בריטניה והאו"מ בסנקציות כלכליות ודיפלומטיות אם ישראל לא תיסוג מ"שטחים כבושים" בגליל, שפלת החוף, הנגב ומערב ירושלים, ותקלוט פליטים פלסטינים. רה"מ בן גוריון דחה את הדרישות.

למרות לחץ אמריקאי שיטתי (2017-1948 ו-2023-2021), התרחבו שתופי הפעולה ישראל-ארה"ב באופן דרמטי עקב התנהלות מונחית-חזון ועקרונות של ראשי ממשלה, בגלל יכולות טכנולוגיות וביטחוניות ייחודיות של ישראל, ועקב תרומה הולכת וגוברת של ישראל לכלכלת וביטחון ארה"ב.

ראשי ממשלה אלו הוכיחו שלחץ בינלאומי לא יביא את ישראל לפגוע בזכויותיה ההיסטוריות ובביטחונה. 

הם הבינו את הפער בין פופולריות קלת-השגה לבין הערכה אסטרטגית המחייבת הדיפת לחץ כבד.

הם הכירו בעובדה שלחץ הוא חלק בלתי-נפרד מהיחסים עם ארה"ב, המלמד על נחישות ואמינות ישראל כבעלת-ברית אסטרטגית. הם ידעו שאין "ארוחות חינם"; שאי-עמידה בלחץ תביא להחרפת הלחץ; תכרסם בתדמית ההרתעה של ישראל ובמעמדה כבעלת-ברית יעילה; ותעניק רוח גבית לאויבי ישראל. 

הם ידעו שבמקביל ללחצי הבית הלבן ומחלקת המדינה, ישראל זוכה (מ-1948) לתמיכה שיטתית של שני בתי הקונגרס – שהוא שווה-עוצמה לרשות המבצעת – ושל הבוחר האמריקאי המטיל חיתתו על המחוקקים והנשיא. כניעה ללחץ תפגע בתדמיתנו בעיני תומכינו.

לחץ ארה"ב (השורר מאז 1948, להוציא את נשיאות טראמפ, שדחק את מחלקת המדינה ממרכז הבמה המדינית) הוא ביטוי למדיניות מחלקת המדינה, שהיא שגוייה בשיטתיות: התנגדה להקמת המדינה; חיבקה את ערפאת, אייתוללה חומייני, צדאם חוסיין, "האחים המוסלמים", חמאס והרש"פ, אך מפעילה לחץ על ישראל, סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות; וכו'.

ב-1955-1948 הדף רה"מ בן גוריון לחץ כבד של מחלקת המדינה (ומזכיר המדינה הפופולרי הגנרל ג'ורג' מרשל), הפנטגון, ה-CIA, ה"ניו יורק טיימס", הוושינגטון פוסט" ורבנים אמריקאים להימנע מהכרזת עצמאות. הוא גם הדף לחץ של ארה"ב והקהיליה הבינלאומית לסגת לגבולות החלוקה ("תכנית אלפא").

ב-1974-1967, למרות לחץ ארה"ב, איחד רה"מ אשכול את ירושלים והקים את השכונה והישובים הראשונים מעבר ל"קו הירוק" בירושלים, יו"ש ורמת הגולן, ורה"מ גולדה מאיר הרחיבה את הבנייה בירושלים, יו"ש ורמת הגולן.

ב-1981 הורה רה"מ בגין על השמדת הכור הגרעיני בעיראק, והחיל את החוק הישראלי ברמת הגולן, חרף לחץ כבד של ארה"ב, כולל השעיית מטוסי קרב והסכמים לשיתוף פעולה ביטחוני.

ב-1992-1983 הרחיב רה"מ שמיר את הבנייה ביו"ש באופן משמעותי על אפה וחמתה של וושינגטון.

בספטמבר 1982, דחה רה"מ בגין את "תכנית רייגן" שלחצה לנסיגה ל"קו הירוק" (בליווי איום להעריך מחדש את יחסי ארה"ב-ישראל).  

העובדות הנ"ל ממחישות לראש הממשלה שהדיפת לחץ אמריקאי מקדמת את ביטחון וכח ההרתעה של ישראל, מצמצמת את זעזועי האזור, ומשדרגת את הערכתה הגיאו-אסטרטגית של ארה"ב כלפי ישראל.

על אף הלחץ הנשיאותי השגרתי – בהשראת מחלקת המדינה – נשיאי ארה"ב, חברי בית הנבחרים והסנטורים וציבור הבוחרים בארה"ב יודעים שביום סגריר אי-אפשר לסמוך על בעלת ברית רופסת, פייסנית, וותרנית הנרתעת מלחצים, אך אפשר לסמוך על בעלת ברית מונחית-עקרונות ובעלת כוח-עמידה, שאינה מוכנה להקריב זכויות היסטוריות וצרכי ביטחון ארוכי-טווח על מזבח נוחיות דיפלומטית קיצרת טווח.  

סרטונים אחרונים

Play Video

The Abolitionist Movement inspired by Passover

Passover, in general, and the Biblical Exodus, in particular inspired the Abolitionist anti-slavery movement.
Play Video

Welcome to the rebranded EttingerReport website

Play Video

The US diplomatic option toward Iran is self-destructive

The US diplomatic option induced the transformation of Iran from "the American policeman of the Gulf" to “the largest anti-American venomous octopus in the world.”
Play Video

Palestinian state – is it consistent with US interests?

A Palestinian state west of the Jordan River would cause the demise of the pro-US Hashemite regime east of the River, transforming Jordan into a platform of anti-US Islamic terrorism with ripple effects into the Arabian Peninsula, threatening all pro-US, oil producing Arab regimes, a bonanza to US enemies and rivals and a setback to the US.

ניוזלטר

הזמינו הרצאות וראיונות

דמוגרפיה

איראן

ישראל וארה"ב מול איראן: האם לומדים משגיאות העבר?

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 18 אפריל 2024, bit.ly/3JnBa9x

ישראל אסירת-תודה לארה"ב ובעלות בריתה הערביות על הסיוע במלחמה באיראן. אבל מלחמתה של ישראל באיראן – המהווה איום קיומי לכל בעלות הברית הערביות של ארה"ב – תורמת לביטחון הלאומי וביטחון הפנים של סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, ירדן, מצרים, מרוקו וגם ארה"ב.

ראש ה-FBI, כריס ריי, הצהיר בעדותו בקונגרס שפגיעה בישראל – כמו שהיה ב-7 לאוקטובר – מהווה מקור השראה לטרור איראני/אסלאמי נגד יעדים אמריקאים ברחבי העולם ועל אדמת ארה"ב.

ישראל היא אב-טיפוס ללוחמה בטרור ומוצב קדמי של ארה"ב באזור קריטי לסחר הבינלאומי ושיווק נפט וגז טבעי ומוקד טרור אסלאמי/איראני אנטי-אמריקאי. ישראל חוסכת לארה"ב מיליארדי דולרים הכרוכים ביצור והצבה של נושאות מטוסים אמריקאיות נוספות באוקיינוס ההודי והים התיכון ומספר חטיבות במזרח התיכון. פגיעה בישראל נתפסת בעיני איראן וגרורותיה כפגיעה בארה"ב.

איראן וחיזבאללה פועלים משנות ה-80' בדרום ומרכז אמריקה – יחד עם ברוני הסמים, ארגוני טרור וממשלות אנטי-אמריקאיות – ומגבירות את נוכחותן על גבול ארה"ב-מקסיקו ובתוך ארה"ב, כדי לקדם את חזון האייתולות: הכנעת "השטן הגדול האמריקאי".  איראן גם פועלת להפלת המשטרים הסונים הערביים הפרו-אמריקאים במפרץ הפרסי, מרוקו, מצרים וירדן.

לאחרונה איראן מגבירה חתרנות וטרור בירדן מבסיסים בעיראק וסוריה, תוך מינוף 2 מיליון הפליטים הסורים בצפון ירדן, הפעילות החתרנית הענפה של "האחים המוסלמים" בירדן, הפיצול בין השבטים הבדווים, והרוב הפלסטיני בירדן, המאיימים על יציבות השלטון ההאשמי.  הפלת המשטר ההאשמי תקצין את האיום האיראני והפלסטיני על ישראל, ותשלים את כיתור סעודיה ע"י איראן ובעלות-בריתה.

אבל, משטר האייתולות חייב את התעצמותו הצבאית הדרמטית מאז עלייתו לשלטון בפברואר 1979 למדיניות הכושלת של מחלקת המדינה האמריקאית, הדבקה באופציה הדיפלומטית, שוללת את האופציה הצבאית, ומאמינה שבוננזה פיננסית ודיפלומטית תשכנע את האייתולות לזנוח חזון בן 1,400 שנים, להסכים לדו-קיום בשלום, ולקיים הסכמים. מחלקת המדינה מתעלמת מהמציאות הוולקנית במזרח התיכון ומאיום הטרור האיראני על אדמת ארה"ב, הממחישים שתנאי להרגעת המצב הוא שינוי – ולא מו"מ עם – המשטר באיראן.

אמנם הנשיא ביידן מאיים על האייתולות DON’T, אבל במקביל הוא משעה ומרכך סנקציות כלכליות שהוטלו על האייתולות בהיקף של יותר מ-100 מיליארד דולרים, שרובם מושקע בשדרוג יכולות הטרור של איראן, חיזבאללה וחמאס.

ביידן פועל להרתעת איראן, אך במקביל לוחץ על ישראל להימנע מפעולות-מנע עצמאיות נגד איראן, לעבור מהאופציה הצבאית מול חמאס לאופציה הדיפלומטית, ובכך מגביר את תלות ישראל בארה"ב, פוגע בכוח ההרתעה של ישראל, ומתמרץ טרור אנטי-ישראלי.

תקדימי העבר מוכיחים שעל ישראל להגיב ללחץ האמריקאי על ידי העדפת אינטרס ביטחוני ארוך-טווח על פני נוחיות-מדינית קיצרת-טווח. לדוגמא, היענות ללחץ מנעה את הכרעת החמאס ב-17 השנים האחרונות וסללה את הדרך להתעצמותו ולמחדל האיום של ה-7 לאוקטובר. לעומת זאת, הדיפת הלחץ להימנע מהשמדת הכור הגרעיני בעיראק ב-1981 – שכלל גם השעיית אספקת מטוסי קרב והסכמים ביטחוניים – שיחררה את ישראל, סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן וכווית מאיום קיומי, וחסכה מארה"ב ב-1991 עימות גרעיני מול צדאם חוסיין. כך גם היה בעבר, כאשר ישראל הדפה לחץ כבד של ארה"ב שהיה פוגע בכוח ההרתעה של ישראל, ומונע את הפיכתה לבסיס הקדמי היעיל ביותר של ארה"ב שאינו דורש הצבת חיילים אמריקאים: לחץ אמריקאי להימנע מהחלת החוק הישראלי על רמת הגולן ב-1981; לחץ לא לפתןח במלחמת מנע ב-1967; לחץ להימנע מאיחוד ירושלים ובנייה יהודית מעבר ל"קו הירוק" ב-1967; לחץ כבד להימנע מהחלת החוק הישראלי בירושלים המערבית, מערב הגליל, וחלקים ניכרים בשפלה ובנגב ב-1949; ועוד.

תקדימי העבר ממחישים שהיענות ללחץ אמריקאי פוגעת בביטחון ישראל, ואילו הדיפת הלחץ מקדמת את ביטחון ישראל וגם אינטרסים חיוניים של ארה"ב.

בינואר 1991 – עם פתיחת "מלחמת המפרץ" – דרשה ארה"ב מישראל להימנע מתגובה לפגיעת טילי "סקאד" עיראקים בגוש דן. ראש הממשלה שמיר נענה לדרישה, מכיוון שזאת הייתה, בראש ובראשונה, מלחמתה של ארה"ב לשחרור כווית ובלימת צדאם חוסיין.  באפריל 2024 ארה"ב דורשת מישראל להימנע מתגובה למתקפת טילים איראנית, למרות שזאת בראש ובראשונה – בניגוד ל"מלחמת המפרץ" – מלחמתה של ישראל במשטר האייתולות.

הפקת לקחי 7 לאוקטובר מחייבת להימנע ממדיניות של תגובה, הכלה ומתקפות נקודתיות, ולנקוט במלחמת-מנע (שהייתה מונעת את מחדל ה-7 לאוקטובר) ומתקפות מערכתיות ולא רק נקודתיות. איראן אינה מסתירה את חזונה ופעילותה לחיסול "הישות הציונית". מחיר מלחמת-מנע היום יתגמד לעומת מחיר מלחמת-תגובה בעתיד הקרוב מול איראן משודרגת ואולי אף גרעינית.

יהודה ושומרון

ישראל-סעודיה ושליטה ישראלית על רכסי יו"ש (סרטון)

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"ערוץ 7", 13 ספטמבר 2023, https://www.inn.co.il/news/613823

*זירת הסכם עם סעודיה היא המזרח התיכון הגועש והבלתי-וודאי;

*סעודיה מונחית על ידי אינטרסים סעודים ולא פלסטינים;

*סעודיה – בניגוד – למחלקת המדינה – מודעת להתנהלות האלימה הפלסטינית במישור הבין-ערבי, ולכן אינה פועלת להקמת מדינה פלסטינית;

*הסכם שלום (או נורמליזציה) עם סעודיה אינו נדבך קריטי לביטחון ישראל בהקשר הוולקני של המזרח התיכון, לעומת רכסי יו"ש שהשליטה בהם היא תנאי לקיום ישראל במזה"ת.

ירושלים

קונסוליה אמריקאית בירושלים – פגיעה בארה"ב ואתגר לישראל

"מידה" https://bit.ly/3mRILTa

English edition  https://bit.ly/3nRXqNv

אם הנשיא ביידן יסוג מהכרת קודמו, הנשיא טראמפ, בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של ישראל, ומושב שגרירות ארה"ב בישראל, הוא יישם את תפישת העולם של מחלקת המדינה (מחמ"ד) הפועלת לחלוקת ירושלים, ונכשלת בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת.

לדוגמא, ב-1948 הובילה מחמ"ד מערכה ברוטלית נגד הקמת המדינה היהודית; ב-1978/79 תקעה סכין בגב השאה הפרסי הפרו-אמריקאי וסייעה לאייתולה חומייני האנטי-אמריקאי להשתלט על איראן; בשנות ה-80' ראתה בסדאם חוסיין בעל-ברית ראוי לשיתוף-פעולה מודיעיני ומסחרי; ב-2009 היפנתה עורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם); ב-2011 פעלה להפלתו של קדאפי והפכה את לוב לאתר מרכזי של טרור אסלאמי בינלאומי; ב-2015 היתה גורם מרכזי בהענקת 150 מיליארד דולרים למשטר האייתולות באיראן והכשרתם כאילו היו אמינים ושומרי-חוק; ב-2021 פועלת מחמ"ד לתיאום עמדות עם האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים, ממשיכה לחזר אחר משטר האייתולות למרות מעורבותו העמוקה בטרור ומלחמות אזוריות וגלובליות; מחזרת אחר חמאס והטרור החות'י בתימן, אך מפעילה לחצים על סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הפרו-אמריקאים; ועוד.

אימוץ עמדת מחמ"ד בסוגיית ירושלים יהווה הפרה של החוק האמריקאי, התעלמות ממציאות בת-3,000 שנים המתועדת למשעי בממצאים ארכיאולוגים ונוספים, סטירת לחי למורשת האבות-המייסדים של ארה"ב, ותפגע באינטרסים מדיניים-ביטחוניים של ארה"ב.

ירושלים המאוחדת והחוק האמריקאי

הקמת קונסוליה אמריקאית בירושלים –שתהייה למעשה שגרירות אמריקאית לרשות הפלסטינית – תהווה הפרה בוטה של "חוק השגרירות בירושלים" שזכה לתמיכה-רבתי בציבור האמריקאי ורוב סוחף בשני בתי הקונגרס, ונכנס לתוקף בנובמבר 1995.

לפי "חוק השגרירות בירושלים":

"ירושלים תמשיך להיות מאוחדת תוך הגנה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"יש להכיר בירושלים כעיר הבירה של ישראל, וכמקום מושבה של שגרירות ארה"ב בישראל….

"ב-1990 אישרו שני בתי הקונגרס – פה אחד – את החלטה מספר 106 המבטאת עמדה נחרצת בזכות אחדות ירושלים תוך שמירה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"ב-1992 אישרו בית הנבחרים והסנאט – פה אחד – את החלטה מספר 113… המציינת את השנה ה-25 לאיחוד ירושלים ומדגישה את תמיכת הקונגרס באחדות העיר….

"ב-1996 תחגוג ישראל את יובל ה-3,000 לנוכחות היהודית בירושלים שהתחילה בתקופת דוד המלך….

"התייחסות החוק ל'שגרירות ארה"ב' כוללת את משרדי השגרירות ואת מגורי שגריר ארה"ב…."

ירושלים המאוחדת ומורשת "האבות המייסדים"

המתיישבים הראשונים (שהגיעו בתחילת המאה ה-17) ו"האבות המייסדים" של ארה"ב – שראו עצמם כ"עם הנבחר המודרני" ב"ארץ המובטחת המודרנית" – הושפעו רבות על ידי מורשת התנ"ך, כולל הצלחת דוד המלך לאחד את 12 שבטי ישראל (בדומה לאיחוד 13 המושבות/מדינות שהביא להקמת ארה"ב) ולהעביר את עיר הבירה מחברון לירושלים (בדומה להעברת עיר הבירה מפילדלפיה לוושינגטון בשנת 1800), שלא הייתה שייכת לאף שבט (בדומה לוושינגטון שאינה שייכת לאף מדינה).

דוד המלך נכנס לירושלים 3,000 שנים לפני כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ו-2755 שנים לפני הכרזת העצמאות של ארה"ב.

על השפעת ירושלים על "האבות המייסדים" של ארה"ב אפשר ללמוד מהעובדה שבארה"ב יש 18 ערים ועיירות בשם ירושלים (4 במרילנד; 2 בוורמונט, ג'ורג'יה וניו יורק;  ו-1 באוהיו, מישיגן, ארקנסו, צפון קרולינה, אלבמה, יוטה, רוד איילנד וטנסי), 32 ערים ועיירות בשם Salem (שלם – השם המקורי של ירושלים), והרבה אתרים בשם Zion (ציון – שם נרדף לירושלים וארץ ישראל). בארה"ב יש אלפי ערים, עיירות, הרים, צוקים, מדבריות, פארקים לאומיים ורחובות הנושאים שמות תנ"כיים (לדוגמא, 83 שילה, 34 בית אל, 27 חברון, 19 יריחו, 18 ציון, 18 בית לחם, 18 פסגה, 10 גילעד, 9 רחובות, 9 שומרון, 8 בועז, 5 גלבוע, וכו'.).

ירושלים המאוחדת ואינטרס ארה"ב

הכרת הנשיא טראמפ במאי 2018 במציאות ההיסטורית של ירושלים המאוחדת כעיר הבירה הבלעדית של ישראל, ולכן מקום מושב שגרירות ארה"ב בישראל, שידרגה את תדמית ההרתעה של ארה"ב, והעבירה מסר ברור לעולם: בניגוד לנשיאים קלינטון, בוש ואובמה שחששו מתגובות אלימות (טרור ערבי/אסלאמי) ליישום "חוק השגרירות בירושלים" מ-1995, ארה"ב שוב אינה נרתעת מלחצים ואיומים, אלא מכירה במציאות ההיסטורית של ירושלים מאוחדת. יישום החוק הצביע על הפער הרעיוני והמדיני בין הנשיא טראמפ ורוב הציבור והקונגרס בארה"ב לבין האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים ואירופה הרופסת. ההחלטה גם הדגישה את הפער בין עמדת רוב הציבור האמריקאי ורוב נבחריו בקונגרס לבין מחלקת המדינה בעלת תפישת העולם הקוסמופוליטנית והרב-לאומית, המקילה-ראש במורת האבות המייסדים של ארה"ב ובחופש הפעולה המדינית והביטחונית העצמאית של ארה"ב נגד גופים פורעי-חוק.

בניגוד להערכות קודרות של מומחי מחמ"ד והתקשורת "העילית" בארה"ב – השוגים בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת – יישום "חוק השגרירות בירושלים" לא החמיר את הטרור הפלסטיני, ערבי ומוסלמי. הם גם שגו כאשר הזהירו מפני התפרצות גל טרור בתגובה לאיחוד ירושלים והחלת החוק הישראלי על מזרח העיר ב-1967.

לעומת זאת, הימנעות מישום החוק (מ-1995) – על ידי הנשיאים קלינטון, בוש ואובמה – פגעה בתדמית ההרתעה של ארה"ב, מכיוון שניתפשה ככניעה ללחץ ואיומים של גורמים ערבים/מוסלמים. אי-ישום החוק גם הקצין את ציפיות ותביעות הערבים, לא קידם את תהליך השלום, החריף את הטרור הבינלאומי, ולכן פגע בביטחון ארה"ב.  לדוגמא, ב-1998 הרסו שתי משאיות תופת את שגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו להרג 224 איש; בשנת 2000 נרצחו 17 מלחים אמריקאים בפיגוע של הטרור האסלאמי במשחתת האמריקאית USS Cole בנמל עדן; ב-2001 נרצחו 2,977 איש בפיגועי "מגדלי התאומים", הפנטגון ו"אמריקן איירליינס"; ועוד.

הדיפת הלחץ האמריקאי בסוגיית ירושלים

ב-1949, בעיצומה של מלחמת העצמאות לחצה ארה"ב להימנע מסיפוח מערב ירושלים "הכבושה" (כמו גם "שטחים כבושים" בגליל, שפלת החוף והנגב), ולהסכים לבינאום העיר.

ב-1950 גבר הלחץ – שלווה באיום לנקוט בצעדי ענישה דיפלומטים וכלכליים – אבל רה"מ דוד בן גוריון הגיב בהכרזה על ירושלים כבירת ישראל (13 דצמבר 1949), העברת משרדי ממשלה רבים מתל אביב לירושלים, שדרוג תשתית התעבורה לירושלים, העברת אלפי עולים לשכונות חדשות שנבנו צמוד לקווי שביתת הנשק בירושלים, והקצאת קרקע להרחבת הבנייה בעיר.

ב-1953 העביר בן גוריון את משרד החוץ לירושלים על אפם וחמתם של הנשיא דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה פוסטר דאלאס שאיימו בהחרמת המשרד על ידי השגרירות של ארה"ב.

ב-1967 פעל הנשיא לינדון ג'ונסון לפי עצתם של מזכיר המדינה דין ראסק (שהיה ממובילי ההתנגדות להקמת המדינה) ומזכיר ההגנה רוברט מקנמארה, הזהיר את רה"מ לוי אשכול מפני איחוד ירושלים ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים, וציין שלפי החוק הבינלאומי מעמדה של העיר הוא בינלאומי ולא ישראלי. אבל, אשכול אימץ את "דוקטרינת בן גוריון", הדף את הלחצים, איחד את העיר והקים את שכונת רמת אשכול מעבר ל"קו הירוק", בנוסף להקמת הישוב הראשון בגוש עציון (כפר עציון), וההתיישבות הראשונה בבקעת הירדן ורמת הגולן.

ב-1970 שכנע מזכיר המדינה וויליאם רוג'רס את הנשיא ריצ'רד ניקסון ללחוץ על ישראל לוותר על הריבונות ב"אגן הקדוש" בירושלים, ולהימנע מהרחבת הבנייה בירושלים מעבר ל"קו הירוק". אבל רה"מ גולדה מאיר הרחיבה את הבנייה באופן דרמטי, והקימה את השכונות רמות אלון, גילה, הגבעה הצרפתית ונווה יעקב, המאכלסות היום כ-150,000 איש, ומעניקות לירושלים מרחב פיתוח אדיר מפאתי בית לחם, דרך פאתי מדבר יהודה ועד פאתי רמאללה.

בשנים 1992-1977 הדפו ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר לחץ שיטתי של ארה"ב והקהיליה הבינלאומית, הרחיבו את הבנייה בירושלים ושלחו מסר ברור: ירושלים היא בירתה הבלעדית של ישראל ואינה עומדת למשא ומתן!  כמו בתקופות בן גוריון, אשכול וגולדה, הדיפת הלחץ האמריקאי הביאה למתיחות קצרת-טווח ולשדרוג ארוך-טווח של ההערכה האסטרטגית כלפי ישראל.

"[ב-1978] דקות ספורות לפני סיום המו"מ המוצלח בין רה"מ בגין לבין הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בקאמפ דייויד, בתיווך הנשיא ג'ימי קארטר, העביר קארטר לבגין את בקשת סאדאת להוסיף את סוגיית ירושלים למו"מ. בגין סירב לבקשה בנחישות והוסיף: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תידבק לשוני לחיכי אם אשכחכי'" (סיפרו של יהודה אבנר, The Prime Ministers – An Intimate Portrait of Leaders of Israel).

ב-2021 טוב יעשה רה"מ נפתלי בנט אם ילמד את התנהלות קודמיו בכל הקשור לעמידה בלחצים בכלל, ובסוגיית ירושלים בפרט.

טוב יעשה רה"מ בנט אם יפנים שקיים יחס ישר בין רמת ההערכה האסטרטגית שארה"ב והעולם רוחשים לישראל, לבין רמת הדבקות שישראל מפגינה (במעשים ולא רק בדיבורים) כלפי ירושלים.

חגים יהודיים

חנוכה מושרשת במורשת האמריקאית

"ישראל היום", https://bit.ly/2zw83x9

English edition  https://bit.ly/2SbCQ9B

מורשת חג החנוכה המקדשת את רעיון החירות וכושר העמידה מול אתגרים ואיומים עצומים, מושרשת בחברה האמריקאית מתקופת המתיישבים הראשונים במאה ה-17, דרך האבות המייסדים במאה ה-18 ועד היום. עוצמת המורשת תורמת ליחס חיובי של רוב אוכלוסיית ארה"ב כלפי המדינה היהודית.

ב-16 לאוקטובר 2018 הנפיקה רשות הדואר האמריקאי את הבול השנתי של חנוכה, המבטא את מקום חג החנוכה בהוויה ההיסטורית, תרבותית ופוליטית של ארה"ב.

ב-8 לדצמבר 2017 קיים הנשיא טראמפ את הטקס השנתי של הדלקת נרות חנוכה בבית הלבן ואמר: "נס החנוכה הוא נס ישראל…. יוצאי חלציהם של אברהם, יצחק ויעקב חוו רדיפות מזעזעות, אך אין כוח היכול לשבור את רוחם ולכבות את אמונתם…." ב-14 לדצמבר 2016 אמר הנשיא אובמה בטקס דומה בבית הלבן: "יש להעניק תשומת לב למאבק המכבים ברודנות וללמוד שגם ברגעי השפל העמוקים ביותר יש לשמור על התקווה…. יש האומרים שג'ורג' וושינגטון הושפע על ידי אור החנוכה, כאשר הבחין בחייל יהודי שאחז בחנוכיית חנוכה למרות השלג סביבו…."

ב-6 לדצמבר כתב השגריר האנק קופר, שהיה ראש סוכנות ההגנה האסטרטגית בארה"ב: "עם הדלקת הנר השמיני של חנוכה, היהודים מסיימים את חגיגת ניצחון המכבים לפני אלפיים שנים, המציינת את אהבת החירות המאפיינת את המערב בעמידה מול אויב משותף המאיים על קיומנו וחירותנו.  אנו זקוקים למכבים בעידן המודרני…."

בדצמבר 1993 ניפצה לבנה חלון בבית יהודי שהציג חנוכיה בעיר בילינגס במדינת מונטנה.  תגובת 80,000 תושבי העיר, כולל 50 משפחות יהודיות, היתה: "לא במחוזותינו!"  העיתון המקומי, "בילינגס גאזט", יצא במהדורה מיוחדת עם חנוכייה על כל עמוד השער, ששוכפל על ידי תושבי העיר, הודבק באתרים ציבוריים ועל חלונות אלפי בתים בעיר. עשרות תושבים צעדו ברחוב הראשי של העיר ובידיהם חנוכיות. כמו כן, מאז 1994 מקיים מושל מונטנה טקס הדלקת נרות חנוכה בבנין הקפיטול בעיר הבירה, הלנה.

המכללה הצבאית ווסט פוינט, המובילה בארה"ב, שנוסדה ב-1802, מציגה את פסלו של יהודה המכבי, יחד עם יהושע בן-נון, דוד המלך, אלכסנדר הגדול, הקטור, הקיסר יוליוס, המלך ארתור, קרל הגדול וגודפרי מבולון – תשעת המנהיגים הצבאיים המובילים בהיסטוריה האנושית.

הבולטים בדור המייסדים האמריקאי כונו "המכבים המודרנים" עקב תרומתם החריגה למלחמת העצמאות בבריטים: הנשיאים ג'ורג' וושינגטון, ג'ון אדאמס ותומאס ג'פרסון, המדען בנג'מין פרנקלין, המהפכנים פטריק הנרי ופול רוויר, האידיאולוג תומאס פיין, מנהיגי "מסיבת התה", ועוד.

ב-2018 ארה"ב וישראל הן שתי הדמוקרטיות המערביות היחידות הדבקות במורשת המכבים: הדגשת החירות תוך כדי הדיפת איומים, לחצים ופיתויים; סירוב להקריב עקרונות ושיקולים ארוכי-טווח על מזבח אופורטוניזם ורווחים קצרי-טווח; וכוח עמידה בכל-מחיר מול משטרים וארגונים פורעי-חוק הנהנים מרוח-גבית של פייסנות, רפיסות, פשטנות והרהורי-לב של גורמים במערב.

שיתוף הפעולה בין השתיים בהגנה על החירות והמוסר – למרות אי-ההסכמה בנושאים אחרים – תורם רבות להישרדות הדמוקרטיות המערביות מול אויבים ויריבים.

גולן

תובנות מפלישת רוסיה לאוקראינה

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3603FJS

English edition  https://bit.ly/3hNd0Y6

ללא קשר לתוצאות הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא מהווה קריאת-השכמה למעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב.

הפלישה חושפת בערוותן מספר הערכות המעצבות את תפישת העולם של הממסד המדיני והביטחוני במערב (אך לא את תפישת העולם של רוב מדינות העולם), המנסה לשכנע את ישראל לאמץ אותן.

לדוגמא:

*האשלייה שרוב מדינות העולם מאמצות את הלך הרוח של "סדר עולמי חדש" שהוא לכאורה יותר-יציב, פחות-נפיץ, יותר-סובלני, נוטה לדו-קיום בשלום, ממוקד יותר ב"חמאה" מאשר ב"תותחים".

*הערכה שתם עידן המלחמות הגדולות והפלישות הצבאיות המסיביות.

*האמונה שהסכמי שלום, ערבויות ביטחון ומענקים כלכליים נדיבים חיוניים יותר לביטחון לאומי מאשר שידרוג כח הרתעה. וכך, זרעי ההרס באוקראינה נזרעו במזכר בודפשט מדצמבר 1994 שהעניק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות של ארה"ב, בריטניה ורוסיה תמורת התפרקותה ממאגר הנשק הגרעיני (שהיה השלישי בגודלו בעולם). ב-2022 נחשפות הערבויות בערוותן.

*התעלמות מאופיין הזמני, רופף, בלתי-אמין ועתיר דרכי-מילוט של כל ערבויות הביטחון, כולל אלו של "ברית נאט"ו" הנחשבות למוצקות ביותר. אבל לפי סעיף 5 של "ברית נאט"ו כל אחת מחברות נאט"ו תבוא לעזרת מדינה-חברה העומדת בפני מתקפה צבאית "כפי שהיא מוצאת לנכון, כולל שימוש בצבא…."

כפי שהיא מוצאת לנכון….

*ההנחה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון חיוניים לביטחון לאומי יותר מכח הרתעה צבאי, עומק אסטרטגי וטופוגרפיה-שולטת מתעלמת מהעובדה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון הם רופפים וזמניים, לעומת טופוגרפיה-שולטת (לדוגמא, רמת הגולן ורכסי יו"ש) ועומק אסטרטגי שהם קבועים.

*מגמת קיצוץ בתקציב הביטחון למרות שקיצוץ נתפש בעיני אויבים, יריבים ובעלי-ברית ככרסום בכח ההרתעה (בעולם הסוער), המחריף את אי-היציבות, פוגע בביטחון הלאומי, ומעניק רוח-גבית לטרור ומלחמות.

*הטענה שאופציה דיפלומטית עדיפה על איום באופציה צבאית במו"מ עם משטרים פורעי-חוק (כגון משטר האייתולות באיראן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ), גם אם התנהלות משטרים אלו מפגינה בשיטתיות שאינם מנהלים מו"מ בתום-לב (חזון חיסולי, מערכת חינוך לטרור, הסתה, פעילות טרור, הפרת הסכמים).

*האמונה שלאומיות מפנה את הדרך, בהדרגה, לקוסמופוליטיות ודו-קיום בשלום בינלאומי.

*התייחסות למשטרים פורעי-חוק על בסיס התנהלותם העתידית והספקולטיבית יותר מאשר התנהלותם בעבר ובהווה, למרות שהתנהלות העבר וההווה חושפת את עוצמת השורשים ההיסטורים של חזונם והתנהלותם.

*האשלייה שטרור בפרט, והתנהלות פורעת-חוק בכלל, הם מונחי-יאוש ותסכול מדיניים וכלכליים, ולא מונחי-חזון קיצוני, רעיוני, דתי, היסטורי.

המערב פועל בשיטתיות לשכנוע ישראל לסגת מהטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש בתמורה להסכמי שלום, ערבויות ביטחוניות וחבילה כלכלית וצבאית נדיבה ביותר. אבל, פלישת רוסיה לאוקראינה, תגובת המערב ומזכר בודפשט מ-1994 שופכים אור על תחושת הביטחון המזויפת וההרסנית המאפיינת הסכמים אלו. התנהלות העולם הרחב, ובמיוחד במזרח התיכון הנפיץ, מדגישה את מרכזיות כח-ההרתעה הצבאי (כולל טופוגרפיה וגיאוגרפיה) בגיבוש ביטחון לאומי אמין.

בניגוד לאוקראינה (השנייה בגודל שטחה באירופה), אין לישראל עומק אסטרטגי (14 ק"מ בין נתניה לטול כרם!), ולכן יש לה מרווח-שגיאה זעום ביותר. לדוגמא, אילו מתקפת-פתע בהיקף של מלחמת יום הכיפורים הייתה מסתערת על ישראל של טרום-1967 (ללא העומק האסטרטגי של חצי האי סיני והטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש), הייתה המתקפה מחסלת את המדינה היהודית.

על ישראל לגבש ביטחון לאומי העומד בפני התרחיש הרע ביותר (כפי שמתבקש במזה"ת) ולא בפני תרחישים מתונים (כפי שנהוג במערב השאנן והרגוע-יחסית).

 

טרור איסלמי

חמאס ופלסטינים: שלובים או נפרדים?

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 3 ינואר 2023, bit.ly/41Imdai

English edition  bit.ly/489Wxpq

תפישת העולם המערבית נחושה להפריד בין חמאס לבין האוכלוסייה הפלסטינית בעזה. אבל היא מנוגדת למציאות המזרח תיכונית, החושפת שילוב ברור בין חמאס לבין רוב הפלסטינים (גם ביו"ש), חברתית, חינוכית, תרבותית, רעיונית ודתית.

המציאות המזרח תיכונית גם מציגה את חמאס כמדינת טרור ולא רק ארגון טרור. לכן, רוב ערביי עזה חגגו בהתלהבות את זוועות ה-7 לאוקטובר, ורואים בטרור אב-טיפוס של גבורה במסגרת מלחמת-קודש לקידום חזון עקירת "הישות הכופרת היהודית".

פוטנציאל הטרור של אוכלוסיית עזה הודגש עוד ב-29 ליוני 1967, במסמך של הרמטכ"ל האמריקאי, הגנרל ארל ווילר, שהוגש למזכיר ההגנה האמריקאי, רוברט מקנאמארה. המסמך הציג את מפת גבולות הביטחון המינימלי של ישראל, שכללה את רמת הגולן, רכסי יו"ש, רצועת החוף מאילת לשארם א-שייך ו… רצועת עזה: "[רצועת עזה] מהווה מובלעת של חתרנות וטרור, ושליטה בה תקנה לישראל יתרון צבאי…. עזה מהווה אתר אמונים של הטרור הפלסטיני….. שליטת ישראל ברצועת עזה תצמצם את איום הטרור ב-80%…."

פוטנציאל הטרור של ערביי עזה ממונף מ-1947 על ידי "האחים המוסלמים", שהוא ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם, שהקים את חמאס ב-1988. עזה הייתה בין חמישה הסניפים שהוקמו על ידי "האחים המוסלמים" בתחום המנדט הבריטי (חיפה, יפו, שכם, ירושלים ועזה). הסניף העזתי היה צמוד למרכז "האחים המוסלמים" במצרים, ופעל בעיקר בקרב המעמד הבינוני. אבל, משנות ה-90' הרחיב חמאס את פעילותו בקרב ערביי עזה והפך לגורם מרכזי בזירה החברתית, רעיונית ודתית.

הזדהות ערביי עזה עם "האחים המוסלמים" וחמאס גדלה בהדרגה מאז החתימה על הסכם אוסלו ב-1993, בעקבות החלטת ערפאת ומחמוד עבאס להקים את מערכת החינוך לשנאה (קו-יצור של טרוריסטים), ההסתה במסגדים והאדרת הטרור. בתחילה הביאה הנחלת הטרור לשדרוג מעמד הרשות הפלסטינית, אך  עד מהרה הזניקה את התמיכה בחמאס, שהפך לחלק בלתי-נפרד מהתרבות העזתית ומודל-לחיקוי עבור רוב הנוער הפלסטיני.

מודעות הרשות הפלסטינית להזדהות הגוברת עם חמאס – ולהפיכת חמאס מארגון טרור למדינת טרור בעזה (תחילה) – גרמה להחלטת הרשות הפלסטינית להימנע מקיום בחירות מאז 2005 מחשש  לניצחון סוחף של חמאס. תגובת ערביי עזה לטבח ופרעות ה-7 לאוקטובר הבהירה שהחמאס הוא אכן בשר מבשרה של האוכלוסייה העזתית, ושיוקרת חמאס הרקיעה שחקים בעזה וביו"ש.

כדי להקל על גיבוש הצעות לפתרון סכסוכים, המערב מעדיף ליצור מציאות אלטרנטיבית, אופטימית, צפויה ונוחה יותר ממציאות המזרח תיכונית – בת 1,400 השנים – שהיא מתסכלת, אלימה, בלתי-צפויה ובלתי-נוחה. מכאן ההנחה של מעצבי מדיניות מערביים שחמאס וערביי עזה אינם משולבים, אלא נפרדים, תרבותית ורעיונית, ולכן האוכלוסייה היא לכאורה חפה-מפשע ואין לפגוע בה.

אבל, המציאות המזרח תיכונית מתעדת שמהות החמאס מבטאת את הערכים, תפישת העולם והחינוך של רוב ערביי עזה, השולחים את ילדיהם למערכת החינוך של חמאס, למסגדי החמאס ולהתקהלויות ההמוניות המשבחות את טרור חמאס.

בניגוד לתובנה המקובלת במערב, חמאס אינו ארגון טרור כמו "הנתיב הזוהר" בפרו, "הבריגדות האדומות" באיטליה, "הפעולה הישירה" בצרפת, "הכוחות המזויינים המהפכניים" בקולומביה וגם לא דאע"ש בסוריה ועיראק, וארגוני טרור נוספים המייצגים מיעוט וגורמי שוליים במדינותיהם, ומפעילים טרור נגד רוב האוכלוסייה, והממסד הממשלתי, תרבותי, חינוכי ודתי. בניגוד לארגוני טרור אלו חמאס הוא מדינת הטרור של רצועת עזה, חלק בלתי-נפרד של התשתית החינוכית, תרבותית ודתית של עזה, וזוכה להזדהות מצד רוב תושבי הרצועה. חמאס זוכה לתמיכה רחבה יותר מהתמיכה של תושבי סוריה במשטר אסאד, תושבי איראן במשטר האייתולות, ויותר מהתמיכה שזכו סדאם חוסיין בעיראק וקדאפי בלוב.

מדיניות מערבית המתעלמת ממציאות המזרח התיכון – כפי שמאפיין את מדיניות המערב כלפי איראן – אינה מכירה בשילוב בין חמאס ורוב גדול של ערביי רצועת עזה, מנסה לבלום את מתקפת צה"ל, מזרימה אדרנלין לוורידי חמאס, מעניקה רוח גבית לטרור האסלאמי האנטי-מערבי, ומקשה על מלחמת ישראל והמערב בטרור האסלאמי.