הכי פופולרים

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"
מעריב", 12 אוקטובר 2023

ב-26 אפריל 2018 טיילו 25 צעירים, בליווי שני מדריכים וחובש, בנחל צפית היורד מהר הנגב לערבה, ועתיר-נוף מדברי רגוע, כאשר הופתעו על ידי שיטפון בזק שקטל 10 צעירים.

ב-29 ספטמבר עד 5 אוקטובר 2023 חגג עם ישראל את חג הסוכות באווירה רגועה, בהשראת הערכות הצמרת הביטחונית שחמאס וחיזבאללה מורתעים, כאשר הופתע על ידי מתקפת טרור בזק שקטלה כ-1,000 אזרחים וחיילים, כ-140 חטופים וכ-2,000 פצועים.

היכן טעינו?

*גורמים בכירים בממסד המדיני והביטחוני מתעלמים מהעובדה שתהליך ההשלמה של מדינות ערב עם קיומה של המדינה היהודית (במגבלות המזרח התיכון התזזיתי והבלתי-צפוי) אינו מאפיין את ההתייחסות הפלסטינית לקיום מדינה היהודית. בעוד שעקירת הישות הציונית "הכופרת" אינו תנאי מוקדם להגשמת החזון הלאומי של מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו ודרום סודן, הרי שזה תנאי מוקדם להגשמת החזון והאופק המדיני הפלסטיני, כפי שמתועד במערכת החינוך ודרשות יום ששי של הרשות הפלסטינית, אמנות הפת"ח (1959) ואש"פ (1964) המחייבות את הרשות הפלסטינית, האדרה רשמית ופומבית של טרוריסטים, מענקים חודשיים למשפחות טרוריסטים וההתנהלות הפלסטינית ב-100 השנים האחרונות.

*הם אף התייחסו לחמאס כאילו היה שותף לתהליך משא ומתן על הפסקת-אש ולא יעד להדברה; כאילו רווחת ערביי עזה בראש מעייניו; וכאילו מחווה נדיבה כלכלית ודיפלומטית עשויה לשכנעו לכבד הסכמים, לאמץ דו-קיום בשלום ולזנוח את חזונו הפנאטי-חיסולי; וכאילו הוא מורתע. הם התעלמו מהעובדה שטרור רואה במחוות אות להתרופפות המחריפה את הטרור.

*הם התעלמו מאופיו האפוקליפטי של חמאס (כמו חיזבאללה ומשטר האייתולות), המאפשר לו לספוג מהלומות קטלניות; מהעובדה שהפסקות-אש אינן ביטוי להרתעה אלא מנוף לשדרוג יכולות טרור, שאינו מונחה-ייאוש, אלא מונחה-תקווה להכרעת הישות הציונית "הכופרת", ובעל אופק מדיני המנוגד לדו-קיום בשלום.

*גורמים בכירים אלו מעניקים משקל רב ל"אסכולת אוסלו" – המקבלת חיזוק בהשתלמות בכירי מערכת הביטחון באוניברסיטת הרווארד – כפי שפורסמה בספרו של שמעון פרס "המזרח התיכון החדש", בניסיון לעצב מחדש את יעדי הצבא ואת ההתייחסות למזרח התיכון הוולקני והאלים: "הסדר העולמי החדש אינו מוביל למלחמות (עמוד 80)…. עלינו להקים מזרח תיכון חדש, ובמסגרתו השלום יהיה מרכיב ביטחון עיקרי (עמ' 84)…. עלינו להתמקד במזרח התיכון החדש ובמהות החדשה של הביטחון, ולהימנע מהתמקדות בניצחונות ומלחמות העבר שחלפו מהעולם ללא-שוב (עמ' 85)…. כל מלחמה שתפרוץ תהייה לשווא (עמ' 52)…. אנו ממשיכים להתכונן ללחימה, אך לא עושים זאת כדי לפתוח במלחמה, אלא כדי להדוף מתקפות ולהגן על השלום עמ' 69)…. העומק האסטרטגי מאבד מחשיבותו, אך הדו-קיום בשלום מכה שורשים…. המשמעות של 'גבולות רכים' היא שאין צורך להציב צבא לידם (עמ' 174)…. עלינו לשאוף לפחות נשק ויותר אמונה [בשלום]. 'גבולות רכים' מקילים על השגת השלום ויסיעו לעמוד בפני תקופות סוערות (עמ' 174)…."

*"אסכולת אוסלו" והכרעת הטרור הם דבר והיפוכו. הכרעת הטרור מחייבת את הצבא לעסוק אך ורק בשדרוג כוח ההרתעה (על ידי הדברה נחרצת של האויב, גם אם גורמת לגינוי ולחץ בינלאומי), שהוא המרכיב המרכזי של ביטחון לאומי, הנתיב להסכם שלום אפקטיבי והמניע הקריטי להתקרבות סעודיה לישראל.

*בניגוד ל"אסכולת אוסלו", מלחמה יעילה בטרור אינה מונחית-תגובה, הגנה ו"שקט תעשייתי", אלא מונחית-מניעה והתקפה בלתי-מידתית ובלתי-מכילה לריסוק תשתיות ויכולות הטרור. ייבוש ביצת הטרור ולא רדיפה אחרי יתושי הביצה. לוחמה בשוחות האויב ולא בשוחות שלנו.

*הכלת הטרור מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני אויביה, ומקרבת את ישראל למלחמה רב-זירתית ובתנאים גרועים יותר. היא גם מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני מדינות ערב המתונות-יחסית, שהעמיקו את קשריהן עם ישראל במיוחד עקב תדמית ההרתעה שלה מול איראן ו"האחים המוסלמים" (חמאס). כך גם לגבי מעמד ישראל בעיני שני בתי הקונגרס וזרועות הביטחון בארה"ב.

*אי-הכלת הטרור וחזרת צה"ל והשב"כ למוקדי הטרור הפלסטיני בערי ורכסי יו"ש בשנת 2002 – ולא אמצעי מיגון כגון חומה, גדר, דיפון ומבצעים נקודתיים ומכילים – צמצמו באופן דרמטי את היקף הטרור.

*גורמים בכירים בממסד הביטחוני והמדיני מדגישים את תפקידו של חיל האוויר בהגנה על המדינה. אבל, כוחות היבשה הם הגורם המרכזי בהדברת טרור.

*הצמרת המדינית נוטה לקבל את המלצות הצמרת הביטחונית למרות עמדותיה ב-1973 (מלחמת יום הכיפורים), 1981 (התנגדות המוסד ואמ"ן להפצצת הכור הגרעיני בעיראק), 1993 (תמיכה בהסכם אוסלו), 1994/5 (תמיכה בירידה מרמת הגולן), 2005 (שלילת הטענה שההינתקות תביא לגלי טילים על ישראל), וכו'.

השורה התחתונה

*הממסד המדיני והביטחוני הופתע ב-6 אוקטובר 2023, מכיוון שלא קרא את הכתובת על הקיר.

*יש לקוות שהממסד יקרא את הכתובת על הקיר מפרי עטו של הטרור הפלשתיני, המזהירה מהצפוי לנו ממדינה פלשתינית שתהווה מוקד טרור נגד תל אביב, ירושלים, נתב"ג ו-80% מאוכלוסיית ותשתית ישראל; תמוטט את המשטר ההאשמי בירדן ותשנה את המציאות לאורך 300 הק"מ של הגבול עם ירדן לסיוט ביטחוני ותקציבי; תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי שתפעל להפלת המשטרים בסעודיה, מצרים, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן  ומרוקו – בוננזה לאיראן, סין ורוסיה ופגיעה קשה בכלכלת וביטחון ארה"ב והמערב.    

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 19 ספטמבר 2023,   

English edition https://bit.ly/48la2my

מפגש ה-20 לספטמבר 2023

ב-20 לספטמבר 2023 יפגוש הנשיא ביידן את רה"מ נתניהו כדי להגביר את הלחץ להימנע מפעולה צבאית ישראלית עצמאית נגד תשתית הגרעין באיראן, ולהתחייב למחוות לרשות הפלסטינית, לקידום הקמת מדינה פלסטינית.

האם רה"מ נתניהו יכול להדוף לחץ אמריקאי?  האם לחץ אמריקאי מקדם יציבות במזרח התיכון ואינטרסים של ארה"ב?

מאז 1948 מהווה לחץ אמריקאי מרכיב בלתי-נפרד של יחסי ישראל-ארה"ב (חוץ מתקופת טראמפ).  אבל, במבט לאחור, הלחצים על ישראל היו מהמורות בדרך לנסיקה דרמטית של שיתופי פעולה ביטחוניים ואזרחיים, העולה על הציפיות האופטימיות ביותר ותורמת לכלכלת וביטחון ארה"ב יותר מ"סיוע החוץ" האמריקאי לישראל.

בדרך כלל, ראשי ממשלה הודפים לחץ אמריקאי, ובכך גורמים אמנם לכרסום קצר-טווח בפופולריות שלהם ושל ישראל, אך להערכה-אסטרטגית ארוכת טווח מצד ארה"ב.

לדוגמא, עם תום מפגש רב-מחלוקות ב-1991 בין ראש הממשלה שמיר לבין מנהיגי הרוב הדמוקרטי והמיעוט הרפובליקני בסנאט, ג'ורג' מיטצ'ל ובוב דול, אמר דול לשמיר: "האם אתה יודע מדוע אנו חלוקים עליך באופן גורף, אך מאד מעריכים אותך? מכיוון  שאתה קשוח!"

ביום סגריר, ארה"ב מעדיפה בעלת-ברית מונחית-עקרונות שאינה נכנעת ללחצים, ומסרבת להקריב נכסים היסטוריים וביטחוניים ארוכי-טווח על מזבח נוחיות מדינית, כלכלית וביטחונית קיצרת-טווח.

עמידה ישראלית בלחצים תורמת לאינטרס ארה"ב

המציאות מוכיחה שעמידה ישראלית בלחצים – שבדרך כלל מבטאים מדיניות כושלת של מחלקת המדינה במזרח התיכון – מקדמת אינטרסים של ארה"ב.

לדוגמא, אם ישראל הייתה נכנעת ללחץ אמריקאי ב-1981 ו-2007, ולא משמידה את הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה, היא לא הייתה מונעת את ההשלכות ההרסניות של צדאם חוסיין גרעיני במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991, של מלחמת אזרחים גרעינית בסוריה מ-2011, ואולי אף אסאד או דאע"ש גרעיניים.

אילו ישראל הייתה נענית ללחץ האמריקאי ונסוגה ב-1948-49 לקווים האובדניים של "תכנית החלוקה", היא לא הייתה הופכת למכפלן-עוצמה ייחודי עבור ארה"ב, החוסכת את הצורך להעביר לאוקיינוס ההודי, לים התיכון ולמזרח התיכון עוד נושאות מטוסים וחטיבות צבא בעלות שנתית של 20-15 מיליארדי דולרים.

כניעה ישראלית ללחץ אמריקאי ב-1967 הייתה מונעת את מתקפת-המנע שהשמידה את התשתית הצבאית של  נאצר המצרי שפעל – בסיוע סובייטי – להפלת המשטרים הפרו-אמריקאים של מפיקות הנפט הערביות, לתרום לאינטרס הסובייטי, ולהנחית מכה קשה לכלכלת ארה"ב שהייתה תלויה ביבוא נפט מהמפרץ הפרסי.

אם ישראל הייתה נמנעת מהחלת החוק הישראלי ברמת הגולן, ואף נסוגה בלחץ אמריקאי, היא לא הייתה מסוגלת לצמצם את כושר התמרון האיראני, סורי וסובייטי/רוסי בסוריה ולבנון, ולשדרג את יציבות המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי בירדן, המהווה יעד לתוקפנות מסוריה.

היענות ללחץ אמריקאי שיטתי להקמת מדינה פלסטינית מערבית לנהר הירדן, הייתה מביאה להפלת המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי מזרחית לירדן; הופכת את ירדן לזירה חשובה של טרור אסלאמי אנטי-אמריקאי; ומסכנת את קיום המשטרים של מדינות הנפט הערביות הפרו-אמריקאיות; במקביל לשדרוג המצב הגיאו-אסטרטגי של איראן, רוסיה, סין ו"האחים המוסלמים", ופגיעה אנושה באינטרסים של ארה"ב.

השורה התחתונה 

עמידה מונחית-עקרונות בפני לחץ ארה"ב מהווה תרומה קריטית לכוח-ההרתעה הישראלי, שהוא גורם חשוב במעמד ארה"ב במזרח התיכון, מרתיע גורמים אנטי-אמריקאים, מצמצם אי-יציבות אזורית ומעודד את תהליך השלום ישראל-ערב. לעומת זאת, רפיסות מול לחץ ארה"ב מכרסמת בכוח-ההרתעה הישראלי, מהווה רוח-גבית למשטרים פורעי-חוק, מתדלקת את זעזועי המזרח התיכון ופוגעת באינטרסים של ישראל, מדינות ערב הפרו-אמריקאיות וכלכלת וביטחון ארה"ב.

פוסטים אחרונים

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 29 נובמבר 2023, https://bit.ly/46sfMcf

English edition https://bit.ly/3uzLZB3

התמיכה הבלתי-מסוייגת של מזכיר המדינה בלינקן והנשיא ביידן בהקמת מדינה פלסטינית מבטאת את עמדת מחלקת המדינה, המפגינה כישלון שיטתי בזירה המזרח תיכונית – משנת 1948 ועד היום – בהקשר מצרים, איראן, עיראק, לוב, סוריה, לבנון, סעודיה, איחוד האמירויות, תימן, ישראל והסוגייה הפלסטינית.

המלך חוסיין לא היה שותף לעמדת מחלקת המדינה בהקשר הפלסטיני. כאשר נודע לו על המהלכים לקראת "הסכם אוסלו", אמר לראש המוסד ד'אז, שבתאי שביט, שהקמת מדינה פלסטינית תהווה גזר דין מוות למשטר ההאשמי. צמרת הצבא הירדני העבירה לצמרת צה"ל מסר דומה בעת החתימה על הסכם השלום ישראל-ירדן באוקטובר 1994.

על עמדת הערבים כלפי הפלסטינים אפשר ללמוד גם מהוועידה המשותפת של "הליגה הערבית" ו"הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי" ב-11 לנובמבר 2023, כאשר סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו ומדינות נוספות בלמו הצעה איראנית-פלסטינית להשעיית קשרים דיפלומטים, כלכליים, צבאיים ותיירותיים עם ישראל.

כמו כן, מדינות ערב לא הפעילו שריר צבאי או כלכלי למען הפלסטינים במלחמה הנוכחית, כפי שהיה גם בכל מלחמות ישראל מול טרור אש"פ וחמאס.

מדינות ערב מרעיפות על הפלסטינים מלל מחבק, אך המעש הערבי הוא אדיש-עד-עוין, ונמנע מצעדים מהותיים להקמת מדינה פלסטינית.

בניגוד למנהיגי המערב הפורשים שטיח אדום למבקרים פלסטינים, מנהיגי ערב מסתפקים במרבד מרוט.

מדוע מנהיגי ערב אינם שותפים לכמיהת מחלקת המדינה למדינה פלסטינית?

בניגוד למחלקת המדינה, מנהיגי ערב אינם מתיחסים לפלסטינים על בסיס תרחישים עתידיים וספקולטיביים, אלא על בסיס התנהלות פלסטינית מתועדת במישור הבין-ערבי, כולל נשיכת היד המסייעת

לדוגמא, בשנות ה-50' שיתפה ההנהגה הפלסטינית (ערפאת ומחמוד עבאס) פעולה עם "האחים המוסלמים" בפעילות טרור נגד המארחת המצרית. בשנות ה-60' נקטה ההנהגה הפלסטינית בפעילות טרור נגד המארחת הסורית, וב-1970-1968 הציתה ההנהגה הפלסטינית מלחמת אזרחים בירדן כדי להפיל את השלטון ההאשמי. ב-1982-1970 גרמה ההנהגה הפלסטינית למספר מלחמות אזרחים בלבנון וניסתה להשתלט על ביירות. ב-1990 סייעו ערפאת ומחמוד עבאס לפלישת צדאם חוסיין לכווית, למרות שהייתה המארחת הערבייה הנדיבה ביותר ל-400,000 פלסטינים.

מנהיגי ערב אף מעניקים משקל רב לשיתוף הפעולה השיטתי של ההנהגה הפלסטינית עם גופים פורעי-חוק, רדיקלים ומתסיסים כגון גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, משטר האייתולות, צדאם חוסיין, "האחים המוסלמים", צפון קוריאה, ונצואלה, קובה וארגוני טרור במזרח התיכון, אסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה הלטינית.

לכן, מנהיגי ערב רואים בפלסטינים אב-טיפוס לחתרנות, טרור, כפיות-תודה ובוגדנות בין-ערביים.

הם מודעים להשלכות האזוריות והגלובליות של מדינה פלסטינית מערבית לירדן, שתביא להפלת השלטון ההאשמי מזרחית לנהר; תהפוך את ירדן למדינה בלתי-נשלטת ובמה נוספת לטרור אסלאמי; נכס אסטרטגי למשטר האייתולות, "האחים המוסלמים" ודאע"ש שיפעלו ביתר שאת להפלת המשטר בסעודיה ושאר מפיקות הנפט הערביות; איום חמור על אספקת ומחיר הנפט ושיבוש הסחר העולמי; בוננזה לאיראן, "האחים המוסלמים", סין ורוסיה, ונזק כבד לכלכלת וביטחון ארה"ב.   

בניגוד למחלקת המדינה הסבורה שהטרור הפלסטיני מונחה-ייאוש, מנהיגי ערב מבינים שהוא מונחה-חזון, אשר מימושו מותנה בעקירת "הישות הציונית" מערבית לירדן ועקירת המשטר ההאשמי מזרחית לירדן.

בניגוד למחלקת המדינה המשוכנעת שהפלסטינים (כמו האייתולות) עשויים להקריב את חזונם על מזבח שדרוג משמעותי של רמת החיים ודו-קיום בשלום, מנהיגי ערב ערים למרכזיות החזון בהתנהלות ההנהגה הפלסטינית, האייתולות, "האחים המוסלמים" וחיזבאללה (כפי שמתעדים מערכת החינוך לשנאה ודרשות ההסתה במסגדים).

לסיכום, הקמת מדינה פלסטינית מחד, וערכים ואינטרסים של ארה"ב מאידך, הם דבר והיפוכו.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"
מעריב", 12 אוקטובר 2023

ב-26 אפריל 2018 טיילו 25 צעירים, בליווי שני מדריכים וחובש, בנחל צפית היורד מהר הנגב לערבה, ועתיר-נוף מדברי רגוע, כאשר הופתעו על ידי שיטפון בזק שקטל 10 צעירים.

ב-29 ספטמבר עד 5 אוקטובר 2023 חגג עם ישראל את חג הסוכות באווירה רגועה, בהשראת הערכות הצמרת הביטחונית שחמאס וחיזבאללה מורתעים, כאשר הופתע על ידי מתקפת טרור בזק שקטלה כ-1,000 אזרחים וחיילים, כ-140 חטופים וכ-2,000 פצועים.

היכן טעינו?

*גורמים בכירים בממסד המדיני והביטחוני מתעלמים מהעובדה שתהליך ההשלמה של מדינות ערב עם קיומה של המדינה היהודית (במגבלות המזרח התיכון התזזיתי והבלתי-צפוי) אינו מאפיין את ההתייחסות הפלסטינית לקיום מדינה היהודית. בעוד שעקירת הישות הציונית "הכופרת" אינו תנאי מוקדם להגשמת החזון הלאומי של מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו ודרום סודן, הרי שזה תנאי מוקדם להגשמת החזון והאופק המדיני הפלסטיני, כפי שמתועד במערכת החינוך ודרשות יום ששי של הרשות הפלסטינית, אמנות הפת"ח (1959) ואש"פ (1964) המחייבות את הרשות הפלסטינית, האדרה רשמית ופומבית של טרוריסטים, מענקים חודשיים למשפחות טרוריסטים וההתנהלות הפלסטינית ב-100 השנים האחרונות.

*הם אף התייחסו לחמאס כאילו היה שותף לתהליך משא ומתן על הפסקת-אש ולא יעד להדברה; כאילו רווחת ערביי עזה בראש מעייניו; וכאילו מחווה נדיבה כלכלית ודיפלומטית עשויה לשכנעו לכבד הסכמים, לאמץ דו-קיום בשלום ולזנוח את חזונו הפנאטי-חיסולי; וכאילו הוא מורתע. הם התעלמו מהעובדה שטרור רואה במחוות אות להתרופפות המחריפה את הטרור.

*הם התעלמו מאופיו האפוקליפטי של חמאס (כמו חיזבאללה ומשטר האייתולות), המאפשר לו לספוג מהלומות קטלניות; מהעובדה שהפסקות-אש אינן ביטוי להרתעה אלא מנוף לשדרוג יכולות טרור, שאינו מונחה-ייאוש, אלא מונחה-תקווה להכרעת הישות הציונית "הכופרת", ובעל אופק מדיני המנוגד לדו-קיום בשלום.

*גורמים בכירים אלו מעניקים משקל רב ל"אסכולת אוסלו" – המקבלת חיזוק בהשתלמות בכירי מערכת הביטחון באוניברסיטת הרווארד – כפי שפורסמה בספרו של שמעון פרס "המזרח התיכון החדש", בניסיון לעצב מחדש את יעדי הצבא ואת ההתייחסות למזרח התיכון הוולקני והאלים: "הסדר העולמי החדש אינו מוביל למלחמות (עמוד 80)…. עלינו להקים מזרח תיכון חדש, ובמסגרתו השלום יהיה מרכיב ביטחון עיקרי (עמ' 84)…. עלינו להתמקד במזרח התיכון החדש ובמהות החדשה של הביטחון, ולהימנע מהתמקדות בניצחונות ומלחמות העבר שחלפו מהעולם ללא-שוב (עמ' 85)…. כל מלחמה שתפרוץ תהייה לשווא (עמ' 52)…. אנו ממשיכים להתכונן ללחימה, אך לא עושים זאת כדי לפתוח במלחמה, אלא כדי להדוף מתקפות ולהגן על השלום עמ' 69)…. העומק האסטרטגי מאבד מחשיבותו, אך הדו-קיום בשלום מכה שורשים…. המשמעות של 'גבולות רכים' היא שאין צורך להציב צבא לידם (עמ' 174)…. עלינו לשאוף לפחות נשק ויותר אמונה [בשלום]. 'גבולות רכים' מקילים על השגת השלום ויסיעו לעמוד בפני תקופות סוערות (עמ' 174)…."

*"אסכולת אוסלו" והכרעת הטרור הם דבר והיפוכו. הכרעת הטרור מחייבת את הצבא לעסוק אך ורק בשדרוג כוח ההרתעה (על ידי הדברה נחרצת של האויב, גם אם גורמת לגינוי ולחץ בינלאומי), שהוא המרכיב המרכזי של ביטחון לאומי, הנתיב להסכם שלום אפקטיבי והמניע הקריטי להתקרבות סעודיה לישראל.

*בניגוד ל"אסכולת אוסלו", מלחמה יעילה בטרור אינה מונחית-תגובה, הגנה ו"שקט תעשייתי", אלא מונחית-מניעה והתקפה בלתי-מידתית ובלתי-מכילה לריסוק תשתיות ויכולות הטרור. ייבוש ביצת הטרור ולא רדיפה אחרי יתושי הביצה. לוחמה בשוחות האויב ולא בשוחות שלנו.

*הכלת הטרור מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני אויביה, ומקרבת את ישראל למלחמה רב-זירתית ובתנאים גרועים יותר. היא גם מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני מדינות ערב המתונות-יחסית, שהעמיקו את קשריהן עם ישראל במיוחד עקב תדמית ההרתעה שלה מול איראן ו"האחים המוסלמים" (חמאס). כך גם לגבי מעמד ישראל בעיני שני בתי הקונגרס וזרועות הביטחון בארה"ב.

*אי-הכלת הטרור וחזרת צה"ל והשב"כ למוקדי הטרור הפלסטיני בערי ורכסי יו"ש בשנת 2002 – ולא אמצעי מיגון כגון חומה, גדר, דיפון ומבצעים נקודתיים ומכילים – צמצמו באופן דרמטי את היקף הטרור.

*גורמים בכירים בממסד הביטחוני והמדיני מדגישים את תפקידו של חיל האוויר בהגנה על המדינה. אבל, כוחות היבשה הם הגורם המרכזי בהדברת טרור.

*הצמרת המדינית נוטה לקבל את המלצות הצמרת הביטחונית למרות עמדותיה ב-1973 (מלחמת יום הכיפורים), 1981 (התנגדות המוסד ואמ"ן להפצצת הכור הגרעיני בעיראק), 1993 (תמיכה בהסכם אוסלו), 1994/5 (תמיכה בירידה מרמת הגולן), 2005 (שלילת הטענה שההינתקות תביא לגלי טילים על ישראל), וכו'.

השורה התחתונה

*הממסד המדיני והביטחוני הופתע ב-6 אוקטובר 2023, מכיוון שלא קרא את הכתובת על הקיר.

*יש לקוות שהממסד יקרא את הכתובת על הקיר מפרי עטו של הטרור הפלשתיני, המזהירה מהצפוי לנו ממדינה פלשתינית שתהווה מוקד טרור נגד תל אביב, ירושלים, נתב"ג ו-80% מאוכלוסיית ותשתית ישראל; תמוטט את המשטר ההאשמי בירדן ותשנה את המציאות לאורך 300 הק"מ של הגבול עם ירדן לסיוט ביטחוני ותקציבי; תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי שתפעל להפלת המשטרים בסעודיה, מצרים, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן  ומרוקו – בוננזה לאיראן, סין ורוסיה ופגיעה קשה בכלכלת וביטחון ארה"ב והמערב.    

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 19 ספטמבר 2023,   

English edition https://bit.ly/48la2my

מפגש ה-20 לספטמבר 2023

ב-20 לספטמבר 2023 יפגוש הנשיא ביידן את רה"מ נתניהו כדי להגביר את הלחץ להימנע מפעולה צבאית ישראלית עצמאית נגד תשתית הגרעין באיראן, ולהתחייב למחוות לרשות הפלסטינית, לקידום הקמת מדינה פלסטינית.

האם רה"מ נתניהו יכול להדוף לחץ אמריקאי?  האם לחץ אמריקאי מקדם יציבות במזרח התיכון ואינטרסים של ארה"ב?

מאז 1948 מהווה לחץ אמריקאי מרכיב בלתי-נפרד של יחסי ישראל-ארה"ב (חוץ מתקופת טראמפ).  אבל, במבט לאחור, הלחצים על ישראל היו מהמורות בדרך לנסיקה דרמטית של שיתופי פעולה ביטחוניים ואזרחיים, העולה על הציפיות האופטימיות ביותר ותורמת לכלכלת וביטחון ארה"ב יותר מ"סיוע החוץ" האמריקאי לישראל.

בדרך כלל, ראשי ממשלה הודפים לחץ אמריקאי, ובכך גורמים אמנם לכרסום קצר-טווח בפופולריות שלהם ושל ישראל, אך להערכה-אסטרטגית ארוכת טווח מצד ארה"ב.

לדוגמא, עם תום מפגש רב-מחלוקות ב-1991 בין ראש הממשלה שמיר לבין מנהיגי הרוב הדמוקרטי והמיעוט הרפובליקני בסנאט, ג'ורג' מיטצ'ל ובוב דול, אמר דול לשמיר: "האם אתה יודע מדוע אנו חלוקים עליך באופן גורף, אך מאד מעריכים אותך? מכיוון  שאתה קשוח!"

ביום סגריר, ארה"ב מעדיפה בעלת-ברית מונחית-עקרונות שאינה נכנעת ללחצים, ומסרבת להקריב נכסים היסטוריים וביטחוניים ארוכי-טווח על מזבח נוחיות מדינית, כלכלית וביטחונית קיצרת-טווח.

עמידה ישראלית בלחצים תורמת לאינטרס ארה"ב

המציאות מוכיחה שעמידה ישראלית בלחצים – שבדרך כלל מבטאים מדיניות כושלת של מחלקת המדינה במזרח התיכון – מקדמת אינטרסים של ארה"ב.

לדוגמא, אם ישראל הייתה נכנעת ללחץ אמריקאי ב-1981 ו-2007, ולא משמידה את הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה, היא לא הייתה מונעת את ההשלכות ההרסניות של צדאם חוסיין גרעיני במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991, של מלחמת אזרחים גרעינית בסוריה מ-2011, ואולי אף אסאד או דאע"ש גרעיניים.

אילו ישראל הייתה נענית ללחץ האמריקאי ונסוגה ב-1948-49 לקווים האובדניים של "תכנית החלוקה", היא לא הייתה הופכת למכפלן-עוצמה ייחודי עבור ארה"ב, החוסכת את הצורך להעביר לאוקיינוס ההודי, לים התיכון ולמזרח התיכון עוד נושאות מטוסים וחטיבות צבא בעלות שנתית של 20-15 מיליארדי דולרים.

כניעה ישראלית ללחץ אמריקאי ב-1967 הייתה מונעת את מתקפת-המנע שהשמידה את התשתית הצבאית של  נאצר המצרי שפעל – בסיוע סובייטי – להפלת המשטרים הפרו-אמריקאים של מפיקות הנפט הערביות, לתרום לאינטרס הסובייטי, ולהנחית מכה קשה לכלכלת ארה"ב שהייתה תלויה ביבוא נפט מהמפרץ הפרסי.

אם ישראל הייתה נמנעת מהחלת החוק הישראלי ברמת הגולן, ואף נסוגה בלחץ אמריקאי, היא לא הייתה מסוגלת לצמצם את כושר התמרון האיראני, סורי וסובייטי/רוסי בסוריה ולבנון, ולשדרג את יציבות המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי בירדן, המהווה יעד לתוקפנות מסוריה.

היענות ללחץ אמריקאי שיטתי להקמת מדינה פלסטינית מערבית לנהר הירדן, הייתה מביאה להפלת המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי מזרחית לירדן; הופכת את ירדן לזירה חשובה של טרור אסלאמי אנטי-אמריקאי; ומסכנת את קיום המשטרים של מדינות הנפט הערביות הפרו-אמריקאיות; במקביל לשדרוג המצב הגיאו-אסטרטגי של איראן, רוסיה, סין ו"האחים המוסלמים", ופגיעה אנושה באינטרסים של ארה"ב.

השורה התחתונה 

עמידה מונחית-עקרונות בפני לחץ ארה"ב מהווה תרומה קריטית לכוח-ההרתעה הישראלי, שהוא גורם חשוב במעמד ארה"ב במזרח התיכון, מרתיע גורמים אנטי-אמריקאים, מצמצם אי-יציבות אזורית ומעודד את תהליך השלום ישראל-ערב. לעומת זאת, רפיסות מול לחץ ארה"ב מכרסמת בכוח-ההרתעה הישראלי, מהווה רוח-גבית למשטרים פורעי-חוק, מתדלקת את זעזועי המזרח התיכון ופוגעת באינטרסים של ישראל, מדינות ערב הפרו-אמריקאיות וכלכלת וביטחון ארה"ב.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב",
11 ספטמבר 2023, https://bit.ly/3ZedH1B

הקריאה לסגת מרכסי יו"ש נובעת מהנחה מוטעית כאילו היהודים נידונו להפוך למיעוט בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק". אבל, העובדות מבהירות שהמדינה היהודית אינה חשופה לפצצת-זמן דמוגרפית ערבית, אלא נהנית מתנופה דמוגרפית יהודית.

ההנחה המוטעית מתבססת על נתוני המנהל האזרחי המהדהד – ללא בדיקת נאותות ומתוך כוונה לשמור על "שקט תעשייתי" – את נתוני הרשות הפלסטינית, ומתעלם מניפוח מלאכותי של מספר ערביי יו"ש בהיקף של 1.6 מיליון.

לדוגמא, המנהל האזרחי אינו מציין שמסמכי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, וועדת הבחירות ומשרד הפנים הפלסטינים מתעדים ש-500,000 תושבי חוץ (רובם מיו"ש), השוהים בחו"ל למעלה משנה כלולים במפקד האוכלוסין הפלסטיני. זאת בניגוד לנוהל המקובל בעולם, הגורע ממפקד האוכלוסין תושבים השוהים מחוץ למדינת-הבית למעלה משנה. בנוסף לכך, מפקד האוכלוסין הפלסטיני מתעלם ממאזן הגירה שלילי של 390,000 ערביי יו"ש מאז מפקד האוכלוסין של 1997, לפי תיעוד "רשות האוכלוסין וההגירה" הישראלית המופקדת על המעברים הבינלאומיים. כמו כן, 375,000 ערביי ירושלים ו-150,000 ערביי/יות יו"ש (במיוחד) ועזה הנשואים לערביי/יות ישראל כלולים במפקד האוכלוסין הישראלי וגם הפלסטיני (ספירה כפולה). ולבסוף, דו"ח "הבנק העולמי" מ-2006 (עמ' 8 סעיף 6) תיעד 32% ניפוח מלאכותי של נתוני-לידה פלסטינים. מתקופת המנדט הבריטי לוקים דיווחי הפטירות הערביות בחסר, כפי שמעיד מפקד האוכלוסין הפלסטיני של 2007 הכולל ילידי…1845.

העובדות לעיל מתעדות ניפוח מלאכותי של 1.6 מיליון ערבים –  כלומר, מספר ערביי יו"ש הוא 1.4 מיליון ולא 3 מיליון.

בניגוד לתובנה המקובלת, הדמוגרפיה הערבית מתמערבת באופן דרמטי. משיעור פריון של 9 לידות לאישה בשנות ה-60' ל-2.85 לידות ב"קו הירוק" ב-2022 (3.02 לידות ביו"ש). ההתמערבות היא תוצאה של מעבר סוחף מהכפר אל העיר (מ-70% כפריים ביו"ש ב-1967 ל-77% עירוניים ב-2022), בנוסף לזינוק בגיל הנישואין (מגיל 15 ל-24), הרחבת השימוש באמצעי מניעה (70% ביו"ש), הרחבת השתלבות הנשים בלימודים גבוהים ותעסוקה, קיצור תקופת הפריון (מגיל 16 עד 55 לגיל 25 עד 45), ועוד. גיל החציון של ערביי יו"ש הוא 22 לעומת 18 ב-2005.   

מגמת ההתמערבות מאפיינת את  כל העולם המוסלמי חוץ ממדינות התת-סהרה: ירדן – 2.9 לידות לאישה, איראן – 1.9, סעודיה – 1.9, מרוקו – 2.27, עיראק – 3.17, מצרים – 2.76, תימן – 2.91, איחוד האמירויות – 1.62, וכו'.  

לעומת זאת, האוכלוסייה היהודית מאופיינת על ידי תנופת פריון במיוחד במגזר  החילוני, במקביל לירידה מתונה בשיעור הפריון החרדי.הפריון היהודי (3.13 לידות לאישה) גבוה משיעורי הפריון של כל מדינות ערב חוץ מעיראק.  שיעור הפריון הממוצע ב-OECD הוא 1.61.

ב-2022 היה מספר הלידות היהודיות (137,566) גבוה ב-71% ממספר הלידות ב-1995 (80,400), בעוד מספר הלידות הערביות (43,417) היה גבוה רק ב-19% מלידות 1995 (36,500). בישראל קיימת התאמה-חיובית נדירה בין רמת הפריון, החינוך וההכנסה. הגידול בשיעור הפריון היהודי נובע מרמה גבוהה-יחסית של אופטימיות, פטריוטיות, זיקה לשורשים, אחריות קהילתית, אווירת-ספר (אתגר ביטחוני), יחס חיובי לגידול ילדים וצמצום היקף ההפלות. האוכלוסייה הערבית נמצאת במגמת הזדקנות והיהודית במגמה צעירה.

התנופה הדמוגרפית היהודית מתוגברת גם על ידי עלייה שנתית וצמצום היקף  ה"ירידה": מתוספת של 14,200 "יורדים" ב-1990 לתוספת של 10,800 ב-2020, במקביל להכפלת האוכלוסייה מ-1990!.

ב-2023 ישראל עומדת בפני פוטנציאל עלייה של כ-500,000 יהודים בחמש השנים הבאות מאוקראינה, רוסיה, מדינות נוספות בברה"מ לשעבר, צרפת, בריטניה, גרמניה, ארגנטינה וארה"ב, אם הממשלה תאמץ מדיניות עלייה פרו-אקטיבית ובראש סדר העדיפויות הלאומי.

לסיכום, ב-1897 היה בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק" מיעוט יהודי של 9%, שהתרחב ל-39% ב-1947 והפך לרוב של 69% ב-2022 (7.5 מיליון יהודים, 2 מיליון ערביי "הקו הירוק" ו-1.4 מיליון ערביי יו"ש), הצפוי לגדול עקב רוח-גבית של  שיעור פריון ומאזן-הגירה.

הטוענים שפצצת זמן דמוגרפית ערבית מתקתקת טועים באופן דרמטי, או מטעים באופן שערורייתי.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 28 אוגוסט 2023

English edition

F-35 לישראל – בוננזה לארה"ב

*הזינוק ביצוא מטוס הקרב האמריקאי F-35 נובע מפתרון תקלות חמורות שהעיבו על תדמית המטוס. פתרון התקלות הושג על ידי היצרן, חברת "לוקהיד-מרטין", אך גם על ידי חיל האוויר הישראלי ו"התעשייה האווירית", המהווים את המעבדה בתנאי-קרב המובילה של התעשיות הביטחוניות וזרועות הצבא של ארה"ב.

*ביוני 2016 הייתה ישראל המדינה הראשונה שקיבלה את ה-F-35 לשימוש מבצעי, ופעלה מייד לפתרון התקלות שפגעו ביצוא וגם ברכש של חיל האוויר האמריקאי.

*המעבדה הישראלית בתנאי-קרב מקיימת קשר יומי עם מהנדסי "לוקהיד-מרטין" (ועם נציגים נוספים של התעשיות הביטחוניות בארה"ב), ומתגברת על התקלות בעזרת מאפיינים ייחודיים של החברה הישראלית, הנובעים מאתגרים ואיומים הסובבים אותנו במזרח התיכון: אופטימיות, פטריוטיות, קריאת תיגר, נטילת סיכונים, תחושה של להיות-או-לא-להיות, ומחשבה-מחוץ-לקופסא.

*הפתרונות לתקלות בתחומי איסוף ועיבוד נתונים, לוחמה אלקטרונית ודיוק מערכת הירי מועברים ליצרן ולחיל האוויר בארה"ב, חוסכים ליצרן מיליארדי דולרים של מחקר ופיתוח, שומרים על עליונות המטוס על פני מתחריו בעולם, ומגדילים את היצוא האמריקאי במיליארדי דולרים, ומרחיבים את בסיס התעסוקה של היצרן וקבלני המשנה.   

*שדרוג ה-F-35 שופך אור על תרומתה הייחודית של ישראל לשדרוג היצור הביטחוני בארה"ב, לצמצום עלות יחידת-יצור וליצירת מקומות עבודה בארה"ב.

*תרומה דומה של מיליארדי דולרים נובעת ממאות שדרוגים במטוסי הקרב F-15 ("בואינג") ו-F-16  ("לוקהיד-מרטין") ושדרוגים נוספים של מאות מערכות הנשק האמריקאיות הנמצאות בשימוש צה"ל.

*כמו כן, כ-250 ענקי הייטק מארה"ב – כגון ג'נרל אלקטריק, אינטל, מיקרוסופט, גוגל, IBM ו-פייסבוק – הקימו בישראל מרכזי מחקר ופיתוח, כדי למנף את החדשנות הישראלית לביצור מעמדם בתחרות הבינלאומית והרחבת היצוא והתעסוקה בארה"ב.

*תרומה דומה לכלכלת וביטחון ארה"ב נובעת מ"מרכזי מחקר ופיתוח" שהוקמו בישראל ע"י התעשיות הביטחוניות האמריקאיות, באמצעות מערכות נשק אמריקאיות המתופעלות ומשודרגות ע"י צה"ל.

הכביש הדו-סטרי ישראל-ארה"ב

*ב-2023 נחשפות נאט"ו ואירופה בערוותן הצבאית, הרחוב הערבי גועש ותזזיתי, הטרור האסלאמי האנטי-אמריקאי צובר עוצמה, האיום האיראני על ארה"ב מתבסס במרכז ודרום אמריקה. ארה"ב מנסה אמנם לצמצם את נוכחותה הצבאית במזרח התיכון, אבל האזור מהווה צומת קריטית לסחר בינלאומי ואספקת נפט וגז טבעי, מוקד עולמי של טרור אסלאמי אנטי-אמריקאי, הברחת סמים והפצת מערכות נשק קונבנציונליות ובליסטיות, המהווים איום ברור ומיידי על כלכלת וביטחון ארה"ב.

*בנסיבות אלה ישראל היא בעלת הברית היעילה, המנוסה והאמינה ביותר של ארה"ב מול איומים ואתגרים משותפים (איראן, "האחים המוסלמים" ושמירה על עליונות טכנולוגית אזרחית וביטחונית).

*ישראל היא נושאת המטוסים האמריקאית הגדולה בעולם שאינה זקוקה לאמריקאים על סיפונה, פועלת באזור קריטי לכלכלת וביטחון ארה"ב, וחוסכת לארה"ב הוצאה שנתית של 20-15 מיליארד דולרים הכרוכה בצורך לייצר, להפעיל ולתחזק נושאות מטוסים נוספות בים התיכון ובאוקיינוס ההודי לצד מספר חטיבות צבא.

*ישראל גם מעבירה לארה"ב מידע מודיעיני רב וחשוב יותר מסך המידע שארה"ב מקבלת מנאט"ו. לדברי הגנרל ג'ורג' קיגן, שהיה מפקד המודיעין של חיל האוויר, היקף המידע המודיעיני המגיע מישראל שקול לתפוקה של חמישה CIA. התקציב השנתי של ה-CIA הוא כ-15 מיליארד דולרים.

*כמו כן, ישראל מעבירה לארה"ב לקחי מלחמה המשדרגים את שיטות הלוחמה של ארה"ב, ומקיימת סדרות אימונים לצבא ארה"ב על לוחמה בשטח בנוי ועמידה בפני מכוניות תופת, מתאבדים ומטעני-צד.

*על רקע העובדות הנ"ל, ארה"ב אינה מעניקה לישראל "סיוע חוץ" שנתי, אלא מבצעת השקעה שנתית בישראל (3.8 מיליארד דולרים), המניבה למשלם המיסים האמריקאי מאות אחוזי תשואה שנתית, ומייצגת נאמנה את הכביש הדו-סטרי בין שתי המדינות. 

מידע נוסף בשני הסרטונים

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 15 אוגוסט 2023

English edition

גיבוש מושכל של הסכם בין ישראל וסעודיה (שדרוג יחסים או שלום) שולל זחיחות דעת, ומחייב תשומת לב למאפייני הזירה הבין-ערבית, לאינטרס הסעודי, להתנהלות הבין-ערבית של הפלסטינים ולתדמית ההרתעה הישראלית.   

1. זירת ההסכם היא בין-ערבית, המאופיינת מאז המאה ה-7 על ידי אלימות, אי-סובלנות, פיצול שורשי (שבטי, גיאוגרפי, דתי ורעיוני), נאמנות מקומית עליונה על נאמנות לאומית, היעדר דו-קיום בשלום ודמוקרטיה, ושליטים עריצים המגיעים לשלטון (ונפרדים מהשלטון) בכוח הזרוע. מכאן ארעיות השליטים, מדיניותם והסכמיהם.

ארעיות השליטים מתועדת על ידי "הצונאמי הערבי" (הנקרא בזחיחות "אביב ערבי") המשתולל מ-2010, וחילופי שלטון אלימים במצרים (2013, 2012, 1952), איראן (1979, 1953), עיראק (2003, 1968, פעמיים ב-1963, 1958), לוב (2011, 1969), תימן (מלחמת אזרחים מאז שנות ה-90', 1990, 1962), לבנון (אין ספור תהפוכות אלימות ומלחמות אזרחים), ועוד.   

ליורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן תרומה קריטית ל"הסכמי אברהם", והוא מפגין אומץ לב ונחישות בהנהגת שינוי תרבותי דרמטי וחיובי (כולל דתי) של ארצו. אבל, איומים מחוץ ומבית ומאבקי כוח בתוך משפחת המלוכה, ובינה לבין הממסד הוואהאבי הפוריטני במרכז ודרום מערב סעודיה, חושפים שמאפייני הסכם עם סעודיה הם מזרח תיכוניים ולא מערביים.  

2. אינטרס סעודי – ולא פלסטיני – מנחה את התייחסות יורש העצר לישראל, הרואה בה נכס ביטחוני, טכנולוגי ודיפלומטי לקידום "חזון 2030", שנועד להזניק את סעודיה למעמד של מעצמה אזורית ובינלאומית להשקעות ומסחר, תוך מינוף מיקומה הגיאוגרפי ועושרה הפיננסי.  ליורש העצר אין אשליות לגבי הר הגעש המזרח תיכוני (כולל איראן, למרות חידוש היחסים הדיפלומטים), וישראל נתפסת כבעלת ברית אמינה מול אויבים משותפים (איראן השיעית והטרור הסוני), במיוחד על רקע הכרסום בכוח ההרתעה של ארה"ב ונאט"ו. הטכנולוגיות הביטחוניות והאזרחיות של ישראל נתפסות כמנוף לגיוון כלכלת סעודיה, הקטנת תלותה בנפט וגז טבעי, והרחבת מקורות ההכנסה הלאומית. יורש העצר גם מודע למעמד המיוחד של ישראל בשני בתי הקונגרס (למרות עוינות האגף הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית), השולטים על "הארנק" האמריקאי ובעלי עוצמה שקולה לנשיא, גם בכל הקשור לאספקת מערכות נשק מתקדמות ואישור של חוזה הגנה הדרושים לסעודיה.

3. ההתנהלות הבין-ערבית הפלסטינית – כולל טרור פלסטיני במצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית – קובעת את התייחסות יורש העצר לסוגייה הפלסטינית. הוא גם ער לשיתוף הפעולה הפלסטיני עם ארגוני טרור ברחבי העולם, ובמיוחד "האחים המוסלמים", וכן עם משטר האייתולות, צפון קוריאה, וונצואלה, קובה והגוש הסובייטי. לדעתו, מדינה פלסטינית תוסיף דלק למדורת המזרח התיכון. לכן הוא מגביל את תמיכתו בפלסטינים למלל (ולא למעש), אינו מקריב אינטרסים סעודים על המזבח הפלסטיני, ואינו מעניק לפלסטינים זכות ווטו על תהליך ההשלמה עם ישראל, המקדם את "חזון 2030".

4. תדמית ההרתעה של ישראל היא התמריץ המרכזי לסעודיה להעמקת הקשר עם ישראל. סעודיה מעריכה את נכונות ישראל להתעמת עם משטר האייתולות בלבנון, סוריה, עיראק ואיראן, וכן עם הטרור הפלסטיני והאסלאמי. תדמית ההרתעה משודרגת על ידי נכונות ישראל להדוף לחץ ארה"ב, כפי שהיה בהפצצת הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה (שחסכו מסעודיה עימות מול עיראק גרעינית ומלחמת אזרחים גרעינית בסוריה).  ביום סגריר, יורש העצר מעדיף ישראל-מרתיעה ולא ישראל-מורתעת.

מ-1967 שידרגה ישראל את כוח ההרתעה עקב השליטה על רכסי יו"ש ורמת הגולן, שהם ערש ההיסטוריה, הדת והתרבות היהודים, וגם המינימום החיוני לביטחון ישראל במזרח התיכון הוולקני וההפכפך, שאין בו דו-קיום בשלום בין-אסלאמי מאז המאה השביעית.

נסיגה מרכסי יו"ש שהם גורם ביטחון קבוע, תמורת הסכם עם סעודיה שהוא גורם ביטחון משתנה במזרח התיכון, תכרסם בכוח ההרתעה. נסיגה תהפוך את ישראל ממדינה מרתיעת-מלחמה וטרור ומכפלן-עוצמה עבור ארה"ב, למדינה מתמרצת-מלחמה וטרור ונטל-ביטחוני על ארה"ב, תחריף אי-יציבות אזורית ואיומים על המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, ותהווה סכנה קיומית לישראל.

ואכן, גלי טרור התפרצו בעקבות מחוות מרחיקות-לכת של ישראל, שהתפרשו על ידי הערבים כחולשה (אוסלו 1993, המנוסה מלבנון 2000 ו"התנתקות" 2005), ולא כתוצאה מאיחוד ירושלים, החלת החוק הישראלי ברמת הגולן, ההתיישבות היהודית מעבר ל"קו הירוק" והשמדת הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה.

לסיכום, סעודיה פועלת לפי מציאות המזרח התיכון והאינטרס שלה, ולא לפי האינטרס הפלסטיני.  למרות שסעודיה אינה רואה במדינה היהודית גורם רצוי ב"בית האסלאם", היא מכבדת את כוח ההרתעה של ישראל, את דבקותה בעקרונות היסטוריים וביטחוניים, את נכונותה לעמוד בלחץ אמריקאי, ובמיוחד את תרומתה לקידום "חזון 2030" של יורש העצר, ומכאן הסכמים להרחבת שיתופי הפעולה ואולי אף הסכם שלום.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 12 יולי 2023, https://bit.ly/3JTfkey

עיכוב הזמנת ראש הממשלה נתניהו לבית הלבן, האיום בדבר הערכה-מחדש של היחסים עם ישראל והדאגה – כביכול – לגורל הדמוקרטיה בישראל, מהווים אמצעי לחץ לתאם כל פעולה ישראלית נגד תשתית הגרעין האיראני, להקפיא את הבנייה ביו"ש ומזרח ירושלים (במקביל לעידוד הבנייה הערבית), לחלק את ירושלים, לסגת ל"קו הירוק" ולהקים מדינה פלסטינית.

טוב יעשה ראש הממשלה אם יאמץ את התנהלות האבות המייסדים – מבן גוריון ועד יצחק שמיר – שהבינו כי הדיפת לחץ אמריקאי היא מרכיב מרכזי במדיניות החוץ והביטחון, שהביא לעימות קצר-טווח אך להערכה אסטרטגית ארוכת-טווח. הם הבינו שארה"ב מעדיפה בעלת-ברית מונחית-חזון ועקרונות היסטוריים וביטחוניים, שאינה מקריבה אותם על מזבח נוחיות דיפלומטית וכלכלית. 

ב-1948/49 איימו ארה"ב, בריטניה והאו"מ בסנקציות כלכליות ודיפלומטיות אם ישראל לא תיסוג מ"שטחים כבושים" בגליל, שפלת החוף, הנגב ומערב ירושלים, ותקלוט פליטים פלסטינים. רה"מ בן גוריון דחה את הדרישות.

למרות לחץ אמריקאי שיטתי (2017-1948 ו-2023-2021), התרחבו שתופי הפעולה ישראל-ארה"ב באופן דרמטי עקב התנהלות מונחית-חזון ועקרונות של ראשי ממשלה, בגלל יכולות טכנולוגיות וביטחוניות ייחודיות של ישראל, ועקב תרומה הולכת וגוברת של ישראל לכלכלת וביטחון ארה"ב.

ראשי ממשלה אלו הוכיחו שלחץ בינלאומי לא יביא את ישראל לפגוע בזכויותיה ההיסטוריות ובביטחונה. 

הם הבינו את הפער בין פופולריות קלת-השגה לבין הערכה אסטרטגית המחייבת הדיפת לחץ כבד.

הם הכירו בעובדה שלחץ הוא חלק בלתי-נפרד מהיחסים עם ארה"ב, המלמד על נחישות ואמינות ישראל כבעלת-ברית אסטרטגית. הם ידעו שאין "ארוחות חינם"; שאי-עמידה בלחץ תביא להחרפת הלחץ; תכרסם בתדמית ההרתעה של ישראל ובמעמדה כבעלת-ברית יעילה; ותעניק רוח גבית לאויבי ישראל. 

הם ידעו שבמקביל ללחצי הבית הלבן ומחלקת המדינה, ישראל זוכה (מ-1948) לתמיכה שיטתית של שני בתי הקונגרס – שהוא שווה-עוצמה לרשות המבצעת – ושל הבוחר האמריקאי המטיל חיתתו על המחוקקים והנשיא. כניעה ללחץ תפגע בתדמיתנו בעיני תומכינו.

לחץ ארה"ב (השורר מאז 1948, להוציא את נשיאות טראמפ, שדחק את מחלקת המדינה ממרכז הבמה המדינית) הוא ביטוי למדיניות מחלקת המדינה, שהיא שגוייה בשיטתיות: התנגדה להקמת המדינה; חיבקה את ערפאת, אייתוללה חומייני, צדאם חוסיין, "האחים המוסלמים", חמאס והרש"פ, אך מפעילה לחץ על ישראל, סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות; וכו'.

ב-1955-1948 הדף רה"מ בן גוריון לחץ כבד של מחלקת המדינה (ומזכיר המדינה הפופולרי הגנרל ג'ורג' מרשל), הפנטגון, ה-CIA, ה"ניו יורק טיימס", הוושינגטון פוסט" ורבנים אמריקאים להימנע מהכרזת עצמאות. הוא גם הדף לחץ של ארה"ב והקהיליה הבינלאומית לסגת לגבולות החלוקה ("תכנית אלפא").

ב-1974-1967, למרות לחץ ארה"ב, איחד רה"מ אשכול את ירושלים והקים את השכונה והישובים הראשונים מעבר ל"קו הירוק" בירושלים, יו"ש ורמת הגולן, ורה"מ גולדה מאיר הרחיבה את הבנייה בירושלים, יו"ש ורמת הגולן.

ב-1981 הורה רה"מ בגין על השמדת הכור הגרעיני בעיראק, והחיל את החוק הישראלי ברמת הגולן, חרף לחץ כבד של ארה"ב, כולל השעיית מטוסי קרב והסכמים לשיתוף פעולה ביטחוני.

ב-1992-1983 הרחיב רה"מ שמיר את הבנייה ביו"ש באופן משמעותי על אפה וחמתה של וושינגטון.

בספטמבר 1982, דחה רה"מ בגין את "תכנית רייגן" שלחצה לנסיגה ל"קו הירוק" (בליווי איום להעריך מחדש את יחסי ארה"ב-ישראל).  

העובדות הנ"ל ממחישות לראש הממשלה שהדיפת לחץ אמריקאי מקדמת את ביטחון וכח ההרתעה של ישראל, מצמצמת את זעזועי האזור, ומשדרגת את הערכתה הגיאו-אסטרטגית של ארה"ב כלפי ישראל.

על אף הלחץ הנשיאותי השגרתי – בהשראת מחלקת המדינה – נשיאי ארה"ב, חברי בית הנבחרים והסנטורים וציבור הבוחרים בארה"ב יודעים שביום סגריר אי-אפשר לסמוך על בעלת ברית רופסת, פייסנית, וותרנית הנרתעת מלחצים, אך אפשר לסמוך על בעלת ברית מונחית-עקרונות ובעלת כוח-עמידה, שאינה מוכנה להקריב זכויות היסטוריות וצרכי ביטחון ארוכי-טווח על מזבח נוחיות דיפלומטית קיצרת טווח.  

bit.ly/3PAcj6s   "מעריב", 29 יוני 2023,  

English edition  bit.ly/3XrrDUV

למרות המתיחות ביחסי ישראל-ארה"ב, ועל אף הכרסום באהדה הגבוהה של הציבור האמריקאי (לפי "גאלופ": 68% אהדה לישראל ב-2023 לעומת 71% ב-2022 ו-26% לרשות הפלסטינית), מתרחבים שיתופי הפעולה הביטחוניים והאזרחיים בין שתי המדינות. ההתרחבות נובעת מאיומים ואתגרים משותפים (איראן, טרור סוני, אי-יציבות המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, ושמירה על עליונות טכנולוגית של ארה"ב בזירה העולמית), ויכולות ייחודיות ביטחוניות ואזרחיות של ישראל, התורמות לכלכלת וביטחון ארה"ב בהיקף דולרי העולה על היקף "סיוע החוץ" האמריקאי לישראל (נא ראה בהמשך).  

כדי להבין את עוצמת הקשר המיוחד בין ארה"ב לישראל יש להכיר את מאפייניו:

1. יחסי ישראל-ארה"ב חורגים מההקשר הפוליטי והמדיני של יחסים בינלאומיים בכלל ויחסי חוץ של ארה"ב בפרט, הנקבעים בדרך כלל על ידי מחלקת המדינה והתקשורת "העילית" ומחלחלים מלמעלה למטה לאוכלוסייה. אבל, שורש ההתייחסות של ארה"ב לישראל אינו הממסד המדיני והתקשורתי בארה"ב (שאינו חוסך שבטו מישראל מ-1948 כאשר התנגד להקמתה), אלא הלך הרוח האוהד של תושבי ארה"ב (הקיים מתקופת המתיישבים הראשונים והאבות המייסדים במאות ה-16 ו-17), המחלחל מלמטה למעלה לנבחרים בשני בתי הקונגרס ובבית הלבן. המצביע האמריקאי בוחר – ישירות – את המחוקקים והנשיא, מצפה מהם לייצג נאמנה את תפישת עולמו (כולל יחסו לישראל), ואינו סולח למפירי-אמון.

2. בניגוד לנשיאי ארה"ב הנוטים ללחוץ על ישראל (בהשראת מחלקת המדינה), הרשות המחוקקת (שהיא הנציגה האותנטית ביותר של הבוחרים) תומכת בישראל בשיטתיות. לפי החוקה היא שוות-עוצמה לנשיא ויכולה לשנות וליזום מדיניות. לדוגמא, הקונגרס הביא – בניגוד לעמדת ניקסון ורייגן – לסיום המעורבות הצבאית בדרום מזרח אסיה, אנגולה וניקרגואה; כפה על ברה"מ/רוסיה לפתוח את שערי ההגירה למרות התנגדות ניקסון; הטיל סנקציות על איראן, מצרים ורוסיה חרף התנגדות קלינטון, אובמה וטראמפ; לא אישרר את הסכם הגרעין מ-2015, ולכן איפשר לטראמפ לסגת מההסכם; הרחיב את שיתוף הפעולה האסטרטגי עם ישראל למרות התנגדות בוטה של בוש האב; ועוד.

3. שורש ההתייחסות החיובית לישראל על ידי רוב המצביעים – ומכאן עמדת רוב המחוקקים – הוא מורשת האבות המייסדים שראו במשה רבנו ויציאת מצרים מקור השראה לחוקה ושיטת הממשל הפדרלי, והתייחסו לארה"ב כ"ישראל החדשה". מכאן, פסל משה רבנו מול כס יו"ר בית הנבחרים ובאולמות בית המשפט העליון, אנדרטאות של עשרת הדיברות ברחבי ארה"ב, ושמות תנ"כיים לאלפי אתרים בארה"ב (ירושלים, ציון, חברון, בית לחם, חפציבה, כנען, רחובות, גלעד, מואב, שילה, בית אל, פסגה, ועוד). גורם הזמן מקהה את הזיקה למורשת האבות המייסדים, כולל הזיקה לתנ"ך ולמדינה היהודית, אבל היא עדין משמעותית עבור מצביעים ומחוקקים.

4. הזיקה למורשת האבות המייסדים נחלשת גם עקב שינויים דמוגרפים, ובמיוחד גלי הגירה מהעולם ה-3 (המחזקים את המפלגה הדמוקרטית). ב-1990 היו 20 מיליון אזרחי ארה"ב שנולדו בחו"ל, ב-2023 זינק המספר ל-45 מיליון. השינויים הדמוגרפים מביאים לשינויים תרבותיים, רעיוניים ופוליטיים, כולל בהתייחסות לישראל, ומהווים רוח גבית ללחץ נשיאותי על ישראל.  

5. לחץ נשיאותי (כולל השעיית אספקת מטוסי קרב) מלווה את יחסי ישראל-ארה"ב מאז 1948  – ונהדף במקרים רבים – במקביל להרחבה דרמטית של שיתוף הפעולה האסטרטגי. הלחץ הנוכחי מבטא את החזרת מחלקת המדינה למוקד העשייה המדינית, אחרי שנדחקה לשוליים בתקופת טראמפ, וחרף כישלונה הסדרתי ברחבי מזרח התיכון. הלחץ נועד למנוע מהלך צבאי להריסת תשתיות הטרור הפלסטיני, לשלול מבצע צבאי עצמאי להריסת תשתית הגרעין האיראני, ולהביא להיפרדות מיו"ש והקמת מדינה פלסטינית.  אבל, במקביל ללחץ נשיאותי על ישראל, נמשכת העמקת שיתופי הפעולה הביטחוניים והאזרחיים עם ישראל, מכיוון שהם תורמים רבות לכלכלת וביטחון ארה"ב.

6. בניגוד לתובנה המקובלת, ארה"ב אינה מעניקה לישראל סיוע חוץ, אלא מבצעת השקעה שנתית בישראל, המניבה לארה"ב מאות אחוזי תשואה שנתית. לדוגמא, ישראל היא מעבדה בתנאי-קרב של התעשיות הביטחוניות וזרועות הצבא של ארה"ב, המעבירה מדי יום לארה"ב לקחים מבצעיים המשדרגים את איכות מוצרי התעשיות הביטחוניות, חוסכים מיליארדי דולרים של מחקר ופיתוח, מגדילים את היצוא במיליארדי דולרים נוספים, מרחיבים את בסיס התעסוקה בארה"ב, ומשדרגים את המודיעין ותורות הלחימה של זרועות הביטחון בארה"ב. תרומה דומה מעניקה ישראל לתעשיות האזרחיות בארה"ב, באמצעות כ-250 מרכזי מחקר ופיתוח שהוקמו בישראל על ידי ענקי הייטק אמריקאי. ישראל היא נושאת המטוסים האמריקאית הגדולה בעולם, שאינה זקוקה לאמריקאים על סיפונה, וחוסכת מיליארדי דולרים של יצור נושאות מטוסים והצבתן – יחד עם חטיבות צבא נוספות – בים התיכון ובאוקיינוס ההודי.

7. מכנה משותף היסטורי, ערכי ואסטרטגי – ולא מדיניות מחלקת המדינה – מאפיינים את הכביש הדו-סטרי בין ישראל לארה"ב לתועלתן ההדדית.

במאה ה-8 לפני הספירה הציג המשורר היווני הומרוס את אודיסאוס כאב-טיפוס למנהיג המתגבר על פיתויי הסירנות היפהפיות, המנסות להסיטו ממסלולו ולנפץ את אוניותיו על סלעי החוף.
ב-2016 מנסות סירנות ישראליות ומערביות להסיט את ישראל ממסלול הלוחמה בטרור בטענה שההבחנה בין טרוריסט ללוחם-חירות היא בעיני המתבונן; שהטרור הפלשתיני נובע מהכיבוש; שהטרור הפלשתיני אינו ממוסד אלא של "זאבים בודדים"; ושהאסלאם היא דת-שלום.
אבל, בניגוד ללוחמי חירות, הטרור הפלשתיני – ענף של הטרור האסלאמי השורשי מהמאה ה-7 – מתמקד בכוונה, בשיטתיות ובאופן ממוסד באזרחים יהודים וערבים, ופועל לפי הקוראן, ה"אמנה הפלשתינית" וההסתה בבתי ספר, מסגדים ותקשורת של הרשות הפלשתינית.  הטרור הפלשתיני פעיל משנות ה-20, לפני הקמת המדינה ב-1948 ו"הכיבוש"  ב-1967; שולל את קיום המדינה ולא רק את "הכיבוש"; גרם לטרור ומלחמת אזרחים במצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית; ומצדד במשטרים פורעי-חוק אנטי-מערביים.

סירנות מישראל, אירופה וארה"ב מנסות להסיט את ישראל מהמציאות האזורית, היסטוריה שורשית והתחייבות לבוחר, ולהשליך את יהבה על מצג של "יום אביב": שלום אזורי חסר-תקדים, מתק-שפתיים ערבי, ערבויות ביטחון של ארה"ב ואירופה, חבילת סיוע נדיבה ואולי אף צבא מערבי על גבולה. ישראל נדרשת לקבל מדינה פלשתינית מפורזת, ירושלים מחולקת, עקירת ישובים יהודיים והצטמקות הגבולות – בעיצומו של מזרח תיכון גועש – לרצועה צרה, הנשלטת על ידי רכסי יו"ש, שהם "רמת הגולן" של ירושלים, תל אביב, נתב"ג, כביש 6 ו-80% מאוכלוסיית ותשתיות ישראל. הסירנות מנסות לערפל את הכורח בעומק אסטרטגי של "יום סגריר" כתוצאה משינויי משטר אפשריים בירדן ו/או מצרים שיזעזעו את האזור ויהוו איום קיומי על ישראל.יוזמות שלום דומות שתבעו נסיגה ישראלית דרמטית התרסקו על צוקי המזרח התיכון. לדוגמא, "הסכם אוסלו" ו"ההתנתקות" שהוסיפו שמן למדורת ההסתה, הטרור והפרת ההסכמים.

הסירנות מפתות את ישראל לפעול לפי "שומר מסך" המסתיר את המציאות הפנים-ערבית: פיצול וטרור שורשיים, אי-יציבות-וודאות-אמינות, היעדר דמוקרטיה, ארעיות משטרים-מדיניות-הסכמים, חוסר-סובלנות אלימה, עליונות האסלאם על "הכופר", קדושת הריבונות האסלאמית ולגיטימיות כפל-לשון להטעיית "הכופר" ("טאקייה").
ישראל אמורה להאמין שויתור משמעותי ישכנע את הערבי להעניק ל"כופר" היהודי את אשר הוא אינו מעניק ל"מאמין" המוסלמי מאז המאה ה-7: דו-קיום בשלום וקיום הסכמים לטווח הארוך.
הסירנות מנסות לשכנע את ישראל להתעלם מהפער העמוק בין תפישת העולם והערכים המערביים לערביים, ומשורשיות האסלאם בקרב משטרים ערביים "חילוניים" ו"מתונים"; להניח ש"שטחים-תמורת-שלום" אינו מתפרש במזרח התיכון כחולשה הגוררת החרפת לחץ וטרור; להשתכנע ש"הצונאמי הערבי" הוא "אביב ערבי" המתקדם לדמוקרטיה ודו-קיום בשלום; ולהאמין שהעניין הפלשתיני הוא לב הסכסוך הערבי-ישראלי, בבת-עין ערבית וגורם מפתח בזעזועי המזרח התיכוןוהטרור האסלאמי.
ב-1948 אימץ בן גוריון את מורשת אודיסאוס והתגבר – עם תשתית צבאית, כלכלית, דמוגרפית ודיפלומטית דלילה – על פתויי הסירנות לסטייה מהקמת המדינה, סיפוח מערב ירושלים ושטחים נרחבים בגליל, בנגב ובשפלה. האם מורשת אודיסאוס – הנאחזת במציאות ולא במצגי-שווא מפתים – שרירה בירושלים של 2016, הנהנית מתשתיות חסרות-תקדים בעוצמתן?

סרטונים אחרונים

Play Video

Can/should Israel defy US pressure?

Israel’s defiance of US pressure has been an inherent feature of US-Israel relations since 1948. It has caused short-term frictions, while generating long-term US strategic respect toward Israel, triggering a dramatic enhancement of mutually-beneficial strategic cooperation. Israeli defiance of US pressure spared the US economic and national security setbacks, dealing major blows to enemies and rivals of the US.
Play Video

State Department's systematic failures in the Middle East

The State Department's Middle East policy has been systematically wrong, at least, since 1948, on issues relating to Iran, Iraq, Egypt, Libya, Syria and Israel.
Play Video

Israeli benefits to the US taxpayer exceed US foreign aid to Israel

The US does not extend annual foreign aid to Israel, but makes an annual investment in Israel, which yields to the US taxpayer economic and defense benefits that exceed the dollar volume of foreign aid. For example, Israel constitutes the most cost-effective battle-tested laboratory of the US defense and aerospace industries, saving the US many years of research and development, which amount to mega billion dollars, in addition to enhanced competitiveness, which increases US exports. Israel provides the US intelligence, which is heavier in scope than the intelligence provided by all NATO countries combined.
Play Video

Israel's control of the mountain ridges of Judea & Samaria advances US interests

Since 1967, Israel has controlled the mountain ridges of Judea & Samaria, which has transformed Israel from a non-deterring, terror and war inducing country to a stronger, war and regional terror-deterring country. Thus, Israel has become a critical line of defense for the pro-US Hashemite regime in Jordan. Israel's enhanced posture of deterrence extends the strategic hand of the US with no need to deploy additional US soldiers.

ניוזלטר

הזמינו הרצאות וראיונות

דמוגרפיה

איראן

ג'יהאד האייתולות נגד המערב

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב
https://bit.ly/470rHz2  "חדשות מחלקה ראשונה", 4 נובמבר 2023,

ג'יהאד האייתולות נגד המערב
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב
https://bit.ly/470rHz2  "חדשות מחלקה ראשונה", 4 נובמבר 2023,

English edition  https://bit.ly/479MlfK

איראן-חמאס-ארה"ב

*היועץ לביטחון לאומי של נשיא ארה"ב, ג'ייק סאליבן, אמר במסיבת עתונאים ב-10 אוקטובר 2023: "איראן שותפה למתקפה [של ה-7 לאוקטובר], הייתה מעורבת באימונים ואספקת היכולות לביצוע המתקפה, ומשתפת פעולה עם חמאס שנים רבות."

*למרות פייסנות וחיזורי המערב, משטר האייתולות נחוש להכניע את המערב "הכופר" – ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי". הוא סייען מרכזי למלחמות חמאס וחיזבאללה בישראל, כדי להוסיף דלק למדורת המזרח התיכון, ולפגוע במעמד המערב באזור ובעולם.

*איראן רואה בסיוע לחיזבאללה, חמאס, החות'ים ועשרות ארגוני טרור נוספים במזרח התיכון, מרכז אסיה, אפריקה ודרום ומרכז אמריקה, אמצעי להחרפת אי-היציבות העולמית, הפלת משטרים פרו-אמריקאים, ופגיעה במעמדה האסטרטגי של ארה"ב בעולם. לכן, משנות ה-80' המוקדמות איראן הפכה למוקד עולמי להפצת טרור, סמים ומערכות נשק מתקדמות.

*למרות ההתנהלות הטרוריסטית של משטר האייתולות, ארה"ב דבקה באופציה הדיפלומטית, המעניקה למשטר האיראני רוח גבית עזה מאז עלייתו לשלטון בפברואר 1979. ארה"ב מגיבה באיפוק רב להפצצה איראנית שיטתית של מתקנים אמריקאים במפרץ הפרסי, עיראק וסוריה, לא מסתירה את כמיהתה להסכם גרעין נוסף, וגם הסירה את רוב הסנקציות הכלכליות שהוטלו על איראן.

*הסרת הסנקציות – ובמיוחד אלו האוסרות על יבוא נפט וגז טבעי מאיראן – מאפשרת לאייתולות לשדרג את התמיכה בחיזבאללה, חמאס והחות'ים בתימן, כולל טילים, מטוסים זעירים ללא טייס, אלקטרוניקה, וחומרי נפץ, תוך פגיעה קשה בסעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מצרים, ירדן וישראל.

*יצוא הנפט מאיראן גדל יותר מפי-שלוש מאז כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ומאז הסנקציות של 2018 ו-2019 שהורידו את יצוא הנפט ל-500,000 חביות ביום לעומת 2.7 מיליון חביות ביום לפני הסנקציות. יצוא הנפט האיראני גדל למרות כישלון המו"מ לחידוש הסכם הגרעין. בספטמבר 2023 הגיע יצוא הנפט ל-1.5 מיליון חביות ביום, ואולי אף יותר, שמשמעותו הכנסה של לפחות 50 מיליארד דולרים (לפי המחיר הנוכחי של 90 דולרים לחבית). סוכנות "רויטרס מדווחת על יצוא של 3.15 מיליון חביות ליום!

ג'יהאד איראני נגד ארה"ב

*האייתולות וחיזבאללה מושרשים באמריקה הלטינית משנות ה-80', ובמיוחד במשולש הגבולות של ארגנטינה-פרגוואי-ברזיל וצ'ילה-פרו-בוליביה. לאחרונה הם הגבירו את שתוף הפעולה ב"בטן הרכה של ארה"ב" עם ברוני סמים, ארגוני טרור וממשלות אנטי-אמריקאיות. יחד עם הקרטלים לוס-זטאס וסינלואה במקסיקו הם מבריחים לארה"ב "מתמפטמין" – סם פסיכואקטיבי ממכר מאד – ומאמנים אותם בהפעלת מכוניות תופת. הם משוכנעים שהברחת סמים יעילה יותר מנשק חם בהכנעת "הכופר" המערבי.

*לפי מנהלת אכיפת הסמים בארה"ב, לאיראן וחיזבאללה קשר יעיל עם ברוני סמים במקסיקו, קולומביה, בוליביה, אקוודור וברזיל, והם מייצאים סמים לאירופה וארה"ב, במקביל להקמת מערכות מתוחכמות להלבנת הון שמרכזן בלבנון. הם מבריחים לארה"ב מהגרים בלתי-חוקיים מהמזרח התיכון ומרחיבים את תשתית הטרור בארה"ב.

החזון הפנאטי האיראני לא מתמקד בישראל

*לפי דר' ירון פרידמן, מומחה לאסלאם והמזרח התיכון, משטר האייתולות הוא מונחה-חזון בן 1,400 שנים, שאינו מתמקד בישראל אלא בעולם הרחב ובתרבות "הכופרת" המערבית. החזון יקר לאייתולות הרבה יותר מבוננזה כלכלית ודיפלומטית.

*שורש חזון האייתולות הוא "קרב כרבלא" משנת 680 לספירה, המהווה ציון דרך היסטורי אסלאמי, חי, נושם ובועט ב-2023.  במרכז החזון עומד רצח חוסיין בן עלי, נכד הנביא מוחמד והאימאם השלישי, על ידי יזיד, החליף הסוני. "קרב כרבלא" מהווה טראומה מעצבת עבור השיעים, המקיימים טקסי אזכרה שנתיים להשרשתו בתודעתם, כולל צעדות המונים במרכזי ערים במזרח התיכון, אירופה, אמריקה הלטינית וארה"ב, בליווי הלקאה עצמית עד-זוב-דם על ידי שרשראות ברזל.

*"קרב כרבלא" משריש בתודעה השיעית את הנכונות להקרבת חיים אפוקליפטית ונקמה,והביא לקרע צבאי ודתי, סוני-שיעי, המסעיר עד היום את המזרח התיכון הוולקני. הרוב הסוני משוכנע שהמיעוט השיעי נחוש להשתלט על האסלאם ולנקום את רצח נכדו של מוחמד, כפי שהיה כמעט במאה ה-10 וה-11 וגם במאה ה-16 כאשר איראן הפכה למדינה שיעית.

*מאז עליית משטר האייתולות לשלטון ב-1979 הוא מתמקד ביצוא המהפיכה האסלאמית-שיעית שהיא מונחית-כרבלא, השואפת להפיל כל משטר "משומד" (סוני), להכניע את "הכופר" המערבי, ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי", ללא תנאי, באמצעי שלום או מלחמה.

*החזון הדתי, פנאטי, מגלומני ואפוקליפטי – במקביל להתנהלות פורעת החוק של משטר האייתולות – ממחיש מדוע נכשלה האופציה הדיפלומטית לשכנע את המשטר האיראני לאמץ כיבוד הסכמים, דו-קיום בשלום ולהעדיף בוננזה פיננסית ודיפלומטית על פני "חזון קרבלא".

יהודה ושומרון

ישראל-סעודיה ושליטה ישראלית על רכסי יו"ש (סרטון)

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"ערוץ 7", 13 ספטמבר 2023, https://www.inn.co.il/news/613823

*זירת הסכם עם סעודיה היא המזרח התיכון הגועש והבלתי-וודאי;

*סעודיה מונחית על ידי אינטרסים סעודים ולא פלסטינים;

*סעודיה – בניגוד – למחלקת המדינה – מודעת להתנהלות האלימה הפלסטינית במישור הבין-ערבי, ולכן אינה פועלת להקמת מדינה פלסטינית;

*הסכם שלום (או נורמליזציה) עם סעודיה אינו נדבך קריטי לביטחון ישראל בהקשר הוולקני של המזרח התיכון, לעומת רכסי יו"ש שהשליטה בהם היא תנאי לקיום ישראל במזה"ת.

ירושלים

קונסוליה אמריקאית בירושלים – פגיעה בארה"ב ואתגר לישראל

"מידה" https://bit.ly/3mRILTa

English edition  https://bit.ly/3nRXqNv

אם הנשיא ביידן יסוג מהכרת קודמו, הנשיא טראמפ, בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של ישראל, ומושב שגרירות ארה"ב בישראל, הוא יישם את תפישת העולם של מחלקת המדינה (מחמ"ד) הפועלת לחלוקת ירושלים, ונכשלת בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת.

לדוגמא, ב-1948 הובילה מחמ"ד מערכה ברוטלית נגד הקמת המדינה היהודית; ב-1978/79 תקעה סכין בגב השאה הפרסי הפרו-אמריקאי וסייעה לאייתולה חומייני האנטי-אמריקאי להשתלט על איראן; בשנות ה-80' ראתה בסדאם חוסיין בעל-ברית ראוי לשיתוף-פעולה מודיעיני ומסחרי; ב-2009 היפנתה עורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם); ב-2011 פעלה להפלתו של קדאפי והפכה את לוב לאתר מרכזי של טרור אסלאמי בינלאומי; ב-2015 היתה גורם מרכזי בהענקת 150 מיליארד דולרים למשטר האייתולות באיראן והכשרתם כאילו היו אמינים ושומרי-חוק; ב-2021 פועלת מחמ"ד לתיאום עמדות עם האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים, ממשיכה לחזר אחר משטר האייתולות למרות מעורבותו העמוקה בטרור ומלחמות אזוריות וגלובליות; מחזרת אחר חמאס והטרור החות'י בתימן, אך מפעילה לחצים על סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הפרו-אמריקאים; ועוד.

אימוץ עמדת מחמ"ד בסוגיית ירושלים יהווה הפרה של החוק האמריקאי, התעלמות ממציאות בת-3,000 שנים המתועדת למשעי בממצאים ארכיאולוגים ונוספים, סטירת לחי למורשת האבות-המייסדים של ארה"ב, ותפגע באינטרסים מדיניים-ביטחוניים של ארה"ב.

ירושלים המאוחדת והחוק האמריקאי

הקמת קונסוליה אמריקאית בירושלים –שתהייה למעשה שגרירות אמריקאית לרשות הפלסטינית – תהווה הפרה בוטה של "חוק השגרירות בירושלים" שזכה לתמיכה-רבתי בציבור האמריקאי ורוב סוחף בשני בתי הקונגרס, ונכנס לתוקף בנובמבר 1995.

לפי "חוק השגרירות בירושלים":

"ירושלים תמשיך להיות מאוחדת תוך הגנה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"יש להכיר בירושלים כעיר הבירה של ישראל, וכמקום מושבה של שגרירות ארה"ב בישראל….

"ב-1990 אישרו שני בתי הקונגרס – פה אחד – את החלטה מספר 106 המבטאת עמדה נחרצת בזכות אחדות ירושלים תוך שמירה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"ב-1992 אישרו בית הנבחרים והסנאט – פה אחד – את החלטה מספר 113… המציינת את השנה ה-25 לאיחוד ירושלים ומדגישה את תמיכת הקונגרס באחדות העיר….

"ב-1996 תחגוג ישראל את יובל ה-3,000 לנוכחות היהודית בירושלים שהתחילה בתקופת דוד המלך….

"התייחסות החוק ל'שגרירות ארה"ב' כוללת את משרדי השגרירות ואת מגורי שגריר ארה"ב…."

ירושלים המאוחדת ומורשת "האבות המייסדים"

המתיישבים הראשונים (שהגיעו בתחילת המאה ה-17) ו"האבות המייסדים" של ארה"ב – שראו עצמם כ"עם הנבחר המודרני" ב"ארץ המובטחת המודרנית" – הושפעו רבות על ידי מורשת התנ"ך, כולל הצלחת דוד המלך לאחד את 12 שבטי ישראל (בדומה לאיחוד 13 המושבות/מדינות שהביא להקמת ארה"ב) ולהעביר את עיר הבירה מחברון לירושלים (בדומה להעברת עיר הבירה מפילדלפיה לוושינגטון בשנת 1800), שלא הייתה שייכת לאף שבט (בדומה לוושינגטון שאינה שייכת לאף מדינה).

דוד המלך נכנס לירושלים 3,000 שנים לפני כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ו-2755 שנים לפני הכרזת העצמאות של ארה"ב.

על השפעת ירושלים על "האבות המייסדים" של ארה"ב אפשר ללמוד מהעובדה שבארה"ב יש 18 ערים ועיירות בשם ירושלים (4 במרילנד; 2 בוורמונט, ג'ורג'יה וניו יורק;  ו-1 באוהיו, מישיגן, ארקנסו, צפון קרולינה, אלבמה, יוטה, רוד איילנד וטנסי), 32 ערים ועיירות בשם Salem (שלם – השם המקורי של ירושלים), והרבה אתרים בשם Zion (ציון – שם נרדף לירושלים וארץ ישראל). בארה"ב יש אלפי ערים, עיירות, הרים, צוקים, מדבריות, פארקים לאומיים ורחובות הנושאים שמות תנ"כיים (לדוגמא, 83 שילה, 34 בית אל, 27 חברון, 19 יריחו, 18 ציון, 18 בית לחם, 18 פסגה, 10 גילעד, 9 רחובות, 9 שומרון, 8 בועז, 5 גלבוע, וכו'.).

ירושלים המאוחדת ואינטרס ארה"ב

הכרת הנשיא טראמפ במאי 2018 במציאות ההיסטורית של ירושלים המאוחדת כעיר הבירה הבלעדית של ישראל, ולכן מקום מושב שגרירות ארה"ב בישראל, שידרגה את תדמית ההרתעה של ארה"ב, והעבירה מסר ברור לעולם: בניגוד לנשיאים קלינטון, בוש ואובמה שחששו מתגובות אלימות (טרור ערבי/אסלאמי) ליישום "חוק השגרירות בירושלים" מ-1995, ארה"ב שוב אינה נרתעת מלחצים ואיומים, אלא מכירה במציאות ההיסטורית של ירושלים מאוחדת. יישום החוק הצביע על הפער הרעיוני והמדיני בין הנשיא טראמפ ורוב הציבור והקונגרס בארה"ב לבין האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים ואירופה הרופסת. ההחלטה גם הדגישה את הפער בין עמדת רוב הציבור האמריקאי ורוב נבחריו בקונגרס לבין מחלקת המדינה בעלת תפישת העולם הקוסמופוליטנית והרב-לאומית, המקילה-ראש במורת האבות המייסדים של ארה"ב ובחופש הפעולה המדינית והביטחונית העצמאית של ארה"ב נגד גופים פורעי-חוק.

בניגוד להערכות קודרות של מומחי מחמ"ד והתקשורת "העילית" בארה"ב – השוגים בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת – יישום "חוק השגרירות בירושלים" לא החמיר את הטרור הפלסטיני, ערבי ומוסלמי. הם גם שגו כאשר הזהירו מפני התפרצות גל טרור בתגובה לאיחוד ירושלים והחלת החוק הישראלי על מזרח העיר ב-1967.

לעומת זאת, הימנעות מישום החוק (מ-1995) – על ידי הנשיאים קלינטון, בוש ואובמה – פגעה בתדמית ההרתעה של ארה"ב, מכיוון שניתפשה ככניעה ללחץ ואיומים של גורמים ערבים/מוסלמים. אי-ישום החוק גם הקצין את ציפיות ותביעות הערבים, לא קידם את תהליך השלום, החריף את הטרור הבינלאומי, ולכן פגע בביטחון ארה"ב.  לדוגמא, ב-1998 הרסו שתי משאיות תופת את שגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו להרג 224 איש; בשנת 2000 נרצחו 17 מלחים אמריקאים בפיגוע של הטרור האסלאמי במשחתת האמריקאית USS Cole בנמל עדן; ב-2001 נרצחו 2,977 איש בפיגועי "מגדלי התאומים", הפנטגון ו"אמריקן איירליינס"; ועוד.

הדיפת הלחץ האמריקאי בסוגיית ירושלים

ב-1949, בעיצומה של מלחמת העצמאות לחצה ארה"ב להימנע מסיפוח מערב ירושלים "הכבושה" (כמו גם "שטחים כבושים" בגליל, שפלת החוף והנגב), ולהסכים לבינאום העיר.

ב-1950 גבר הלחץ – שלווה באיום לנקוט בצעדי ענישה דיפלומטים וכלכליים – אבל רה"מ דוד בן גוריון הגיב בהכרזה על ירושלים כבירת ישראל (13 דצמבר 1949), העברת משרדי ממשלה רבים מתל אביב לירושלים, שדרוג תשתית התעבורה לירושלים, העברת אלפי עולים לשכונות חדשות שנבנו צמוד לקווי שביתת הנשק בירושלים, והקצאת קרקע להרחבת הבנייה בעיר.

ב-1953 העביר בן גוריון את משרד החוץ לירושלים על אפם וחמתם של הנשיא דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה פוסטר דאלאס שאיימו בהחרמת המשרד על ידי השגרירות של ארה"ב.

ב-1967 פעל הנשיא לינדון ג'ונסון לפי עצתם של מזכיר המדינה דין ראסק (שהיה ממובילי ההתנגדות להקמת המדינה) ומזכיר ההגנה רוברט מקנמארה, הזהיר את רה"מ לוי אשכול מפני איחוד ירושלים ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים, וציין שלפי החוק הבינלאומי מעמדה של העיר הוא בינלאומי ולא ישראלי. אבל, אשכול אימץ את "דוקטרינת בן גוריון", הדף את הלחצים, איחד את העיר והקים את שכונת רמת אשכול מעבר ל"קו הירוק", בנוסף להקמת הישוב הראשון בגוש עציון (כפר עציון), וההתיישבות הראשונה בבקעת הירדן ורמת הגולן.

ב-1970 שכנע מזכיר המדינה וויליאם רוג'רס את הנשיא ריצ'רד ניקסון ללחוץ על ישראל לוותר על הריבונות ב"אגן הקדוש" בירושלים, ולהימנע מהרחבת הבנייה בירושלים מעבר ל"קו הירוק". אבל רה"מ גולדה מאיר הרחיבה את הבנייה באופן דרמטי, והקימה את השכונות רמות אלון, גילה, הגבעה הצרפתית ונווה יעקב, המאכלסות היום כ-150,000 איש, ומעניקות לירושלים מרחב פיתוח אדיר מפאתי בית לחם, דרך פאתי מדבר יהודה ועד פאתי רמאללה.

בשנים 1992-1977 הדפו ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר לחץ שיטתי של ארה"ב והקהיליה הבינלאומית, הרחיבו את הבנייה בירושלים ושלחו מסר ברור: ירושלים היא בירתה הבלעדית של ישראל ואינה עומדת למשא ומתן!  כמו בתקופות בן גוריון, אשכול וגולדה, הדיפת הלחץ האמריקאי הביאה למתיחות קצרת-טווח ולשדרוג ארוך-טווח של ההערכה האסטרטגית כלפי ישראל.

"[ב-1978] דקות ספורות לפני סיום המו"מ המוצלח בין רה"מ בגין לבין הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בקאמפ דייויד, בתיווך הנשיא ג'ימי קארטר, העביר קארטר לבגין את בקשת סאדאת להוסיף את סוגיית ירושלים למו"מ. בגין סירב לבקשה בנחישות והוסיף: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תידבק לשוני לחיכי אם אשכחכי'" (סיפרו של יהודה אבנר, The Prime Ministers – An Intimate Portrait of Leaders of Israel).

ב-2021 טוב יעשה רה"מ נפתלי בנט אם ילמד את התנהלות קודמיו בכל הקשור לעמידה בלחצים בכלל, ובסוגיית ירושלים בפרט.

טוב יעשה רה"מ בנט אם יפנים שקיים יחס ישר בין רמת ההערכה האסטרטגית שארה"ב והעולם רוחשים לישראל, לבין רמת הדבקות שישראל מפגינה (במעשים ולא רק בדיבורים) כלפי ירושלים.

חגים יהודיים

חנוכה מושרשת במורשת האמריקאית

"ישראל היום", https://bit.ly/2zw83x9

English edition  https://bit.ly/2SbCQ9B

מורשת חג החנוכה המקדשת את רעיון החירות וכושר העמידה מול אתגרים ואיומים עצומים, מושרשת בחברה האמריקאית מתקופת המתיישבים הראשונים במאה ה-17, דרך האבות המייסדים במאה ה-18 ועד היום. עוצמת המורשת תורמת ליחס חיובי של רוב אוכלוסיית ארה"ב כלפי המדינה היהודית.

ב-16 לאוקטובר 2018 הנפיקה רשות הדואר האמריקאי את הבול השנתי של חנוכה, המבטא את מקום חג החנוכה בהוויה ההיסטורית, תרבותית ופוליטית של ארה"ב.

ב-8 לדצמבר 2017 קיים הנשיא טראמפ את הטקס השנתי של הדלקת נרות חנוכה בבית הלבן ואמר: "נס החנוכה הוא נס ישראל…. יוצאי חלציהם של אברהם, יצחק ויעקב חוו רדיפות מזעזעות, אך אין כוח היכול לשבור את רוחם ולכבות את אמונתם…." ב-14 לדצמבר 2016 אמר הנשיא אובמה בטקס דומה בבית הלבן: "יש להעניק תשומת לב למאבק המכבים ברודנות וללמוד שגם ברגעי השפל העמוקים ביותר יש לשמור על התקווה…. יש האומרים שג'ורג' וושינגטון הושפע על ידי אור החנוכה, כאשר הבחין בחייל יהודי שאחז בחנוכיית חנוכה למרות השלג סביבו…."

ב-6 לדצמבר כתב השגריר האנק קופר, שהיה ראש סוכנות ההגנה האסטרטגית בארה"ב: "עם הדלקת הנר השמיני של חנוכה, היהודים מסיימים את חגיגת ניצחון המכבים לפני אלפיים שנים, המציינת את אהבת החירות המאפיינת את המערב בעמידה מול אויב משותף המאיים על קיומנו וחירותנו.  אנו זקוקים למכבים בעידן המודרני…."

בדצמבר 1993 ניפצה לבנה חלון בבית יהודי שהציג חנוכיה בעיר בילינגס במדינת מונטנה.  תגובת 80,000 תושבי העיר, כולל 50 משפחות יהודיות, היתה: "לא במחוזותינו!"  העיתון המקומי, "בילינגס גאזט", יצא במהדורה מיוחדת עם חנוכייה על כל עמוד השער, ששוכפל על ידי תושבי העיר, הודבק באתרים ציבוריים ועל חלונות אלפי בתים בעיר. עשרות תושבים צעדו ברחוב הראשי של העיר ובידיהם חנוכיות. כמו כן, מאז 1994 מקיים מושל מונטנה טקס הדלקת נרות חנוכה בבנין הקפיטול בעיר הבירה, הלנה.

המכללה הצבאית ווסט פוינט, המובילה בארה"ב, שנוסדה ב-1802, מציגה את פסלו של יהודה המכבי, יחד עם יהושע בן-נון, דוד המלך, אלכסנדר הגדול, הקטור, הקיסר יוליוס, המלך ארתור, קרל הגדול וגודפרי מבולון – תשעת המנהיגים הצבאיים המובילים בהיסטוריה האנושית.

הבולטים בדור המייסדים האמריקאי כונו "המכבים המודרנים" עקב תרומתם החריגה למלחמת העצמאות בבריטים: הנשיאים ג'ורג' וושינגטון, ג'ון אדאמס ותומאס ג'פרסון, המדען בנג'מין פרנקלין, המהפכנים פטריק הנרי ופול רוויר, האידיאולוג תומאס פיין, מנהיגי "מסיבת התה", ועוד.

ב-2018 ארה"ב וישראל הן שתי הדמוקרטיות המערביות היחידות הדבקות במורשת המכבים: הדגשת החירות תוך כדי הדיפת איומים, לחצים ופיתויים; סירוב להקריב עקרונות ושיקולים ארוכי-טווח על מזבח אופורטוניזם ורווחים קצרי-טווח; וכוח עמידה בכל-מחיר מול משטרים וארגונים פורעי-חוק הנהנים מרוח-גבית של פייסנות, רפיסות, פשטנות והרהורי-לב של גורמים במערב.

שיתוף הפעולה בין השתיים בהגנה על החירות והמוסר – למרות אי-ההסכמה בנושאים אחרים – תורם רבות להישרדות הדמוקרטיות המערביות מול אויבים ויריבים.

גולן

תובנות מפלישת רוסיה לאוקראינה

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3603FJS

English edition  https://bit.ly/3hNd0Y6

ללא קשר לתוצאות הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא מהווה קריאת-השכמה למעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב.

הפלישה חושפת בערוותן מספר הערכות המעצבות את תפישת העולם של הממסד המדיני והביטחוני במערב (אך לא את תפישת העולם של רוב מדינות העולם), המנסה לשכנע את ישראל לאמץ אותן.

לדוגמא:

*האשלייה שרוב מדינות העולם מאמצות את הלך הרוח של "סדר עולמי חדש" שהוא לכאורה יותר-יציב, פחות-נפיץ, יותר-סובלני, נוטה לדו-קיום בשלום, ממוקד יותר ב"חמאה" מאשר ב"תותחים".

*הערכה שתם עידן המלחמות הגדולות והפלישות הצבאיות המסיביות.

*האמונה שהסכמי שלום, ערבויות ביטחון ומענקים כלכליים נדיבים חיוניים יותר לביטחון לאומי מאשר שידרוג כח הרתעה. וכך, זרעי ההרס באוקראינה נזרעו במזכר בודפשט מדצמבר 1994 שהעניק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות של ארה"ב, בריטניה ורוסיה תמורת התפרקותה ממאגר הנשק הגרעיני (שהיה השלישי בגודלו בעולם). ב-2022 נחשפות הערבויות בערוותן.

*התעלמות מאופיין הזמני, רופף, בלתי-אמין ועתיר דרכי-מילוט של כל ערבויות הביטחון, כולל אלו של "ברית נאט"ו" הנחשבות למוצקות ביותר. אבל לפי סעיף 5 של "ברית נאט"ו כל אחת מחברות נאט"ו תבוא לעזרת מדינה-חברה העומדת בפני מתקפה צבאית "כפי שהיא מוצאת לנכון, כולל שימוש בצבא…."

כפי שהיא מוצאת לנכון….

*ההנחה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון חיוניים לביטחון לאומי יותר מכח הרתעה צבאי, עומק אסטרטגי וטופוגרפיה-שולטת מתעלמת מהעובדה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון הם רופפים וזמניים, לעומת טופוגרפיה-שולטת (לדוגמא, רמת הגולן ורכסי יו"ש) ועומק אסטרטגי שהם קבועים.

*מגמת קיצוץ בתקציב הביטחון למרות שקיצוץ נתפש בעיני אויבים, יריבים ובעלי-ברית ככרסום בכח ההרתעה (בעולם הסוער), המחריף את אי-היציבות, פוגע בביטחון הלאומי, ומעניק רוח-גבית לטרור ומלחמות.

*הטענה שאופציה דיפלומטית עדיפה על איום באופציה צבאית במו"מ עם משטרים פורעי-חוק (כגון משטר האייתולות באיראן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ), גם אם התנהלות משטרים אלו מפגינה בשיטתיות שאינם מנהלים מו"מ בתום-לב (חזון חיסולי, מערכת חינוך לטרור, הסתה, פעילות טרור, הפרת הסכמים).

*האמונה שלאומיות מפנה את הדרך, בהדרגה, לקוסמופוליטיות ודו-קיום בשלום בינלאומי.

*התייחסות למשטרים פורעי-חוק על בסיס התנהלותם העתידית והספקולטיבית יותר מאשר התנהלותם בעבר ובהווה, למרות שהתנהלות העבר וההווה חושפת את עוצמת השורשים ההיסטורים של חזונם והתנהלותם.

*האשלייה שטרור בפרט, והתנהלות פורעת-חוק בכלל, הם מונחי-יאוש ותסכול מדיניים וכלכליים, ולא מונחי-חזון קיצוני, רעיוני, דתי, היסטורי.

המערב פועל בשיטתיות לשכנוע ישראל לסגת מהטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש בתמורה להסכמי שלום, ערבויות ביטחוניות וחבילה כלכלית וצבאית נדיבה ביותר. אבל, פלישת רוסיה לאוקראינה, תגובת המערב ומזכר בודפשט מ-1994 שופכים אור על תחושת הביטחון המזויפת וההרסנית המאפיינת הסכמים אלו. התנהלות העולם הרחב, ובמיוחד במזרח התיכון הנפיץ, מדגישה את מרכזיות כח-ההרתעה הצבאי (כולל טופוגרפיה וגיאוגרפיה) בגיבוש ביטחון לאומי אמין.

בניגוד לאוקראינה (השנייה בגודל שטחה באירופה), אין לישראל עומק אסטרטגי (14 ק"מ בין נתניה לטול כרם!), ולכן יש לה מרווח-שגיאה זעום ביותר. לדוגמא, אילו מתקפת-פתע בהיקף של מלחמת יום הכיפורים הייתה מסתערת על ישראל של טרום-1967 (ללא העומק האסטרטגי של חצי האי סיני והטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש), הייתה המתקפה מחסלת את המדינה היהודית.

על ישראל לגבש ביטחון לאומי העומד בפני התרחיש הרע ביותר (כפי שמתבקש במזה"ת) ולא בפני תרחישים מתונים (כפי שנהוג במערב השאנן והרגוע-יחסית).

 

טרור איסלמי

ג'יהאד האייתולות נגד המערב