שגריר )בדימוס( יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: "יוזמה ישראל-ארה"ב"
14  אוקטובר 2026,
 English edition     https://bit.ly/3VHZLzf

המו"מ בין ארה"ב לבין משטר האייתוללה מחייב הפקת לקחים ממחזורי המו"מ הנמשכים מ-1978.  המו"מ מהווה מנוע מרכזי בשדרוג משטר האייתוללה מגורם גיאו-אסטרטגי מדרגה שנייה לגורם בדרגת-על. אופציית המו"מ אף האיצה את הפיכת איראן מ"השוטר האמריקני של המפרץ" למוקד אנטי-אמריקאי מרכזי של טרור, מלחמות, הפצת סמים והלבנת הון; מנוכחות אסטרטגית במפרץ הפרסי זינקה איראן לנוכחות עולמית ברחבי המזרח התיכון, מרכז אסיה, מזרח וצפון אפריקה, אמריקה הלטינית ועל אדמת ארה"ב.

משטר האייתוללה הפגין כישרון מניפולטיבי  (gaslighting)מאז סוף 1978 ותחילת 1979, כאשר אייתוללה ח'ומייני – אז בגלות בנֵוֹפּל־לה־שאטו שבצרפת – הקים צוות של איראנים רהוטים בוגרי אוניברסיטאות מערביות למערכה הסברתית המשלבת מניפולציה וטאקייה, שהתמקדה בשגרירויות ארה"ב בפריז ובטהרן, מחלקת המדינה, ה־CIA , הבית הלבן, והממסד התקשורתי והאקדמי בארה"ב.

המערכה המניפולטיבית הציגה את אייתוללה ח'ומייני כבעל-ברית אנטי־קומוניסטי וחומת מגן מול מוסקבה, המחוייב להימנע מחתרנות במדינות הסוניות השכנות ולא לייצא את המהפכה האסלאמית. הוא הוצג כמנהיג רוחני השקוע בהוראת דת וברווחה וזכויות אדם של העם האיראני, כולל נשים, נוצרים, בהאים, זורואסטרים ויהודים.

המסרים של ח'ומייני גרמו לארה"ב לנטוש את בעל הברית הנאמן, השאה הפרסי, ולהפעיל לחץ כבד על הצבא האיראני – שהכיר את מהותו וכוונותיו של חומייני – לקבל את שלטון משטר האייתוללה (שניגש מייד, כצפוי, להוצאות להורג של מפקדים בכירים בצבא). המערכה המניפולטיבית מינפה את כמיהת ארה"ב להימנע מעימות צבאי ולהגיע להסכם-עכשיו, לקדם את סוגיית זכויות האדם והדמוקרטיה. ח'ומייני גם מינף את להיטות ארה"ב להבטיח אספקה סדירה של נפט מהמפרץ הפרסי, ולהנות מפוטנציאל שיתוף הפעולה הכלכלי עם איראן, תוך התעלמות מהתפקיד המרכזי של היסטוריה, דת ואידאולוגיה קנאיות – הרבה יותר משיקולים פיננסים ודיפלומטים – בעיצוב החזון, האסטרטגיה ומדיניות חוץ ופנים של משטר האייתוללה.

הצלחת המערכה המשולבת של מניפולציה וטאקייה גרמה לארה"ב להתעלם מאזהרות הצבא האיראני בדבר האידאולוגיה השיעית התרייסריונית, הקנאית והאפוקליפטית – אידאולוגיה שאינה נתונה למו"מ, ומחייבת את ייצוא המהפכה האסלאמית, את הפלת כל המשטרים הסוניים, ואת הכנעת המערב ה"כופר", ובמיוחד "השטן האמריקני הגדול".

עד כמה הייתה יעילה המערכה שניהל האייתולה ח'ומייני? עשרה ימים לפני שובו של אייתוללה חומייני לאיראן ב-1 לפברואר 1979 אמר הנשיא קרטר למנהיגי העולם שהתכנסו באיי גוואדלופ שח'ומייני "לא יעסוק בייצוא המהפכה האסלאמית… ויהיה שקוע ברכישת טרקטורים ולא טנקים…". שגריר ארצות הברית באיראן, וויליאם סאליבן, טען כי "עם שובו לאיראן מהגלות בצרפת, ח'ומייני יהיה 'מהדורה איראנית של גנדי; סביר שהבחירות יניבו רפובליקה אסלאמית פרו־מערבית…". הרולד סונדרס, סגן מזכיר המדינה לענייני המזה"ת, אמר לוועדת המשנה לענייני המזה"ת בסנאט כי אינו צופה שגישה אנטי־אמריקאית תפגע ביחסי ארה"ב עם משטר האייתוללה…" 

ב־2026, משטר האייתוללה משכלל את טקטיקת המניפולציה והטקייה, ומפגין יכולות יוצאות דופן במו"מ עם ארה"ב, בסיוע — מכוון או בלתי־מכוון — של "המועצה הלאומית האיראנית־אמריקנית" (NIAC) ושל "מכון קווינסי" הבדלני והפרו־אייתוללה, הממומן בעיקר על ידי ג'ורג' סורוס ומשפחת קוץ' הבדלנית, ובמיוחד במעורבות של טריטה פרסי, יליד איראן, שהיה ממייסדי ה־  NIAC ונשיאו לשעבר, וממייסדי "מכון קווינסי" וסגן הנשיא של המכון.  ה־NIAC  ו"מכון קווינסי" מקדמים באופן שיטתי יעדים אסטרטגיים מרכזיים של משטר האייתוללה: שכנוע הממסד הוושינגטוני להמעיט בחשיבות האידאולוגיה הקנאית והאפוקליפטית של האייתוללה, להמשיך במו"מ, ולהימנע מסנקציות חריפות וממתקפה צבאית. שני גופים אלה תורמים להנצחת משטר האייתוללה; ובכך מחריפים את אי־היציבות האזורית והעולמית, ומחמירים את דיכוי האוכלוסייה האיראנית, ובמיוחד נשים ומיעוטים אתניים ודתיים.

האם ארצות הברית נחושה לחזור על – או להימנע מ- הטעויות הקריטיות של 48 השנים האחרונות?

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
9 באוקטובר 2026

English edition https://bit.ly/3VYYvYt

ב-10 באפריל 2006 נשא מועמר קדאפי נאום בטימבוקטו, מאלי: "50 מיליון מוסלמים הנמצאים באירופה יהפכו אותה ליבשת מוסלמית בתוך כמה עשורים… אללה יעניק לאסלאם ניצחון ללא חרבות, ללא רובים…"

משמעויות ההגירה בעיני המערב והאסלאם שונות זו מזו באופן יסודי – אידיאולוגית, דתית, משפטית, חברתית, כלכלית, טקטית ואסטרטגית. תפישת המערב מונחית ע"י עקרונות חילוניים, מוסריים, משפטיים וחברתיים-כלכליים, ומתמקדת בזכויות, גבולות, שווקי עבודה והגנה הומניטרית מכוח המשפט הבינלאומי. לעומת זאת, תפישת האסלאם את מוסד ההגירה (הִיגְ'רָה) היא דוקטרינרית, תיאולוגית, אידיאולוגית ואסטרטגית, ומושרשת במורשת הנביא מוחמד והקוראן בת 1,400 שנים. למעשה, ההיג'רה מציינת את תחילת מנין השנים המוסלמי (היג'רי).

פרופ' קלי מ. גרינהיל, מדעי המדינה ב-MIT ובאוניברסיטת טאפטס, מחברת הספר Weapons of Mass Migration (הוצאת אוניברסיטת קורנל, 2016), תיעדה את השיטה של קדאפי וארדואן להפחיד את מערב אירופה באיום של הגירה אסלאמית מכוונת.

דוקטרינת ההיג'רה

דוקטרינת ההיג'רה מתייחסת להגירת הנביא מוחמד ממכה לחבש ומדינה כהחלטה אלוהית וצעד אסטרטגי שנועדו להתארגן מחדש, להרחיב את בסיס העוצמה של מוחמד והאסלאם למען אללה, ולהכשיר את הקרקע לג'יהאד-מזוין.

הקוראן והחדית' (תיעוד מעשיו ואמירותיו של מוחמד) מציגים את ההיג'רה כאב-טיפוס של ג'יהאד לא-אלים "למען אללה", כשההגירה והלחימה משולבות כמעשי פולחן משלימים במצוות אללה. ההיג'רה הייתה שלב מקדים של הג'יהאד ורכיב מרכזי ומתמשך בו להכנעת אויבים.

מבחינה לשונית ודתית, הקוראן משלב אמונה-הגירה-לחימה. למשל, לפי הקוראן 8:74: "אלה שהאמינו, נדדו [היגרו], ולחמו למען אללה… הם המאמינים האמיתיים". ההיג'רה אינה רק מעבר מקום, אלא מאבק אסטרטגי בעל משמעות רוחנית למען אללה.

ציוני דרך של ההיג'רה

*בשנת 615 היגר הנביא מוחמד לאתיופיה ובשנת 622 למדינה, וכך ביסס את התקדים האסלאמי של היג'רה (הגירה) – מהלך המקדם את ניצחון "בית האסלאם" על "בית הכופרים". ההיג'רה של מוחמד נועדה להיחלץ מתבוסה מול שבט קורייש הלא-מוסלמי במכה,הקמת בסיס אסטרטגי חלופי ושדרוג יכולות לקראת הכנעת שבט קורייש. ההשתלטות על מכה בשנת 630 הכשירה את הקרקע לכיבושים צבאיים נרחבים ולאסלאמיזציה אזורית ועולמית. סורות 4:97-100 ו-8:72-75 בקוראן הן המקור המרכזי בסוגיית ההיג'רה, המכיר בתפקידה היסודי בעיצוב האסטרטגיה והטקטיקה האסלאמיות.

*בשנת 670 היגרו לוחמים מוסלמים ומשפחותיהם/שבטיהם לאמצאר (עיירות/מחנות צבא), כגון בצרה, כופה, פוסטאט וקיירואן, שנועדו לשמש בסיס לערביזציה/אסלאמיזציה רחבת היקף של שטחים כבושים בחצי האי ערב ובמזרח התיכון כולו, במצרים, ובהמשך גם בצפון אפריקה ועד דרום ספרד. במאה ה-11 היגרו שבטים טורקמנים לאנטוליה והפכו בהדרגה את האזור מיווני-נוצרי לטורקי-מוסלמי. במאות ה-14 עד ה-16 הסתייעה ההתפשטות העות'מאנית/אסלאמית בהגירה מבצעית אל הבלקן, ובכלל זה בולגריה, סרביה, יוון, דרום קרואטיה, אלבניה ובוסניה-הרצגובינה.  בשנת 1804 הוביל עות'מאן דן פודיו היג'רה במערב אפריקה, לפני שניהל את ג'יהאד סוקוטו בשטחן של ניגריה וקמרון של ימינו.

*במאות ה-20 וה-21 הציגו אנשי רוח אסלאמים את מושג ההיג'רה כמתודולוגיית טרור מהפכנית. למשל סייד קוטב, האידיאולוג הרדיקלי/טרוריסטי המוביל של "האחים המוסלמים" בשנות ה-50' וה-60', ושוכרי מוסטפא, מייסדה ומנהיגה של הקבוצה האסלאמית "תכפיר ואל-היג'רה" בשנות ה-60' וה-70'. כמו כן, אל-קאעידה ודאע"ש השתמשו במושג ההיג'רה כדי למשוך לוחמים זרים לאזורים שמחוץ לשליטת המדינה, כמו אזורי הגבול האפגניים-פקיסטניים בשנות ה-80' וה-90', ומזרח סוריה ומערב עיראק ב-2014.

השורה התחתונה

*בעוד שהפרשנות המערבית להגירה שואפת לשלב מהגרים מוסלמים, הפרשנות האסלאמית להיג'רה שואפת להשתלט על ה"כופר" המערבי.

*הפרשנות המערבית והפרשנות האסלאמית להגירה מהוות דבר והיפוכו.

*מודעות להבדל התהומי בין שתי הפרשנויות חיונית לדמוקרטיות המערביות כדי להימנע מתוצאות קטלניות.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 27 אוגוסט 2025

English edition  bit.ly/3JrNR6A

המתקפה האווירית נגד איראן במהלך 21-13 ביוני 2025, הייתה המתקפה האווירית המורכבת והמוצלחת ביותר מאז מלחמת העולם ה-2, שיתקה את חיל האוויר ומערכות ההגנה של איראן, וסללה את הדרך להפצצה-ללא-הפרעה על ידי ארה"ב את שלושת מתקני הגרעין המרכזיים באיראן ב-21 ביוני.

ב-2017, חדרה ישראל לתא טרור אסלאמי בסוריה שהתמחה בהחדרת חומרי נפץ למחשבים ניידים, תוך עקיפת מערכות אבטחה בנמלי תעופה בארה"ב. המידע הועבר לארה"ב, הביא לשדרוג דרמטי של מערכות האבטחה, ומנע פגיעה אנושה בביטחון הפנים בארה"ב.

שתי הדוגמאות משקפות את התרומה הפרו-אקטיבית של ישראל לביטחון ארה"ב, שאף בעלת ברית אחרת לא מסוגלת/רוצה לבצע מול טרור עולמי סוני ושיעי. 

מבצעים פרו-אקטיביים ומשני-משחק נוספים של ישראל – התורמים לאינטרס ארה"ב – כוללים את השמדת הכורים הגרעיניים בעיראק (1981) וסוריה (2007), שחסכו מהעולם השלכות קטסטרופליות של מלחמת מפרץ גרעינית (1991) ומלחמת אזרחים סורית גרעינית (2011 עד היום); השמדת 20 סוללות טילי קרקע-אוויר סובייטיות מתקדמות ב-1982, הטתה את מאזן הכוחות הגלובלי לטובת ארה"ב, ועדיין משפיעה על הכשרת טייסי קרב וגיבוש תורות לחימה של חיל האוויר האמריקני; "מבצע אנטבה" ב-1976 הוא מקור השראה לכוחות המיוחדים בארה"ב; הפעילות הצבאית ההרתעתית ב-1970 הביאה לנסיגת הפלישה של סוריה הפרו-סובייטית לירדן הפרו-אמריקנית, שאיימה גם על מדינות הנפט הפרו-אמריקאיות בחצי האי ערב, בתקופה של תלות-גבוהה אמריקאית בנפט המפרץ הפרסי;  מלחמת המנע ב-1967 סיכלה את כוונת מצרים הפרו-סובייטית להפוך למנהיגת העולם הערבי, תוך הפלת המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים; ועוד.

בניגוד לישראל, הביטחון הלאומי של בעלות הברית של ארה"ב באירופה, יפן ודרום קוריאה תלוי במידה רבה בבסיסי צבא של ארה"ב, המחייבים תקציב שנתי אמריקאי של כ-50 מיליארד דולר, כולל 160,000 חיילים אמריקניים. ישראל אינה זקוקה לבסיסי צבא וכוח אדם אמריקאים על אדמתה (אלא למערכות לחימה מארה"ב), והיא מממנת רוב מוחלט של תקציב הביטחון.

מאז 1967, עם השליטה על רכסי ההרים של רמת הגולן, יהודה ושומרון, ישראל הפכה מצרכנית-ביטחון לייצרנית-ביטחון עבור ארה"ב, ממעודדת-מלחמה (עקב פגיעותה) למרתיעת-מלחמה.

אירופה היא זירה לבסיסי צבא של ארה"ב, אבל ישראל היא זירה לבסיסי מחקר ופיתוח של 250 ענקיות טכנולוגיה מארה"ב (למשל, אנבידיה, אינטל, גוגל, מיקרוסופט, יואלט-פקארד, אפלייד מטריאלס, איי.בי.אם, פיליפס, אפל) הממנפים את כוח המוח הישראלי כדי לשמור על היתרון הטכנולוגי הגלובלי של ארה"ב, תוך כדי הגדלת היצוא והרחבת התעסוקה של ארה"ב.

בניגוד לבעלות הברית האירופיות של ארה"ב – ששיתוף הפעולה האסטרטגי שלהן עם ארה"ב תלוי באידיאולוגיה (שמאל/ימין) של הממשלה ובדעת הקהל הפנימית – רוב מוחלט של הציבור והממסד הפוליטי בישראלי הוא פרו-ארה"ב ללא תנאי, בלי קשר  לממשלות שמאל/ימין בירושלים ונשיאות דמוקרטית/רפובליקנית בוושינגטון.

ממשלות אירופיות של מרכז-ימין נוטות להדגיש אינטרסים לאומיים, ונוטות לתמוך במדיניות ארה"ב, אבל ממשלות מרכז-שמאל נוטות להדגיש מכנה משותף עם האיחוד האירופי, האו"ם וארגונים בינלאומיים (האנטי-אמריקאים), ומפגינות ספקנות כלפי יוזמות צבאיות אמריקניות.

בניגוד לבעלות ברית אחרות של ארה"ב, ישראל מניבה תשואה שנתית של מאות אחוזים על ההשקעה האמריקנית השנתית של 3.8 מיליארד דולר, הנתפסת בטעות כ"סיוע חוץ". ישראל יוזמת מבצעים צבאיים פורצי דרך, ומתפקדת כמעבדה בתנאי קרב, מרכז חדשנות ואולם תצוגה של תעשיות הביטחון האמריקאיות וזרועות הצבא של ארה"ב. ישראל חוסכת לתעשיות הביטחון של ארה"ב שנים רבות של מחקר ופיתוח, המסתכמים במיליארדי דולרים, מגדילים את היצוא, מרחיבים את התעסוקה, ומשדרגים את תורות הלחימה של ארה"ב.

שגריר בדימוס יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 28 יולי 2025, bit.ly/4lR2E96

English edition bit.ly/4lO4N5s  

האם אל-ג'ולאני (אחמד אל-שרעא) הוא טרוריסט בחליפה מערבית, המוליך שולל מעצבי מדיניות מערביים, המתוסכלים מהמציאות המזרח תיכונית המדממת ורוויית מלחמות וטרור בין-מוסלמים ובין-ערבים מונחי-דת ואידיאולוגיה מאז המאה ה-7, ולכן הם מתמכרים למציאות חלופית, ספקולטיבית ונוחה יותר של דו-קיום בשלום, המונחית על ידי שיקולים פיננסים ודיפלומטים? או אולי אל-ג'ולאני זנח את הטרור, הפך מאידיאולוג לפרגמטיסט, ומנסה לייצב את סוריה המשוסעת שבטית, אתנית, דתית ורעיונית, ולקדם דו-קיום שלום מקומי ואזורי?

תפישת העולם והחזון של מנהיגים כגון אל-ג'ולאני, מחמוד עבאס וחמינאי, משתקפים באופן האותנטי ביותר בתכניות הלימודים, דרשות יום שישי במסגדים, התקשורת הרשמית וקשרים עם גופי טרור.

להערכה מציאותית של התנהלות אל-ג'ולאני – בעל הרקע הג'יהאדיסטי – יש להתנות כל מחווה כלפיו (כגון השעיית סנקציות כלכליות וחידוש יחסים דיפלומטיים) בעקירת החינוך לשנאה, דרשות ותקשורת השנאה, וסיום כל קשר עם גופי טרור, כמו גם התכחשות פומבית ורשמית לאידיאולוגיה של "האחים המוסלמים" ושל "היאת תחריר א-שאם" הקוראת להפלת משטרים מוסלמים לאומיים, להכניע את ה"כופרים", ולהשליט את האסלאם על העולם כדת הלגיטימית היחידה.

כדי להיות צמודים למציאות בכל הקשור להתנהלות אל-ג'ולאני, יש ללמוד מתקדימים של מנהיגים מזרח תיכוניים, שהוליכו שולל מעצבי מדיניות מערביים. לדוגמא, בתחילת דרכו, הרעיף בשאר אסאד על המערב מלל מתון, תוך הדגשת עבודתו כרופא עיניים בבריטניה, נשואיו לאישה סורית ילידת בריטניה, היותו נשיא אגודת האינטרנט הסורית ושליטתו במספר שפות זרות, ולכן הצטייר כמנהיג מתון בפוטנציה, היה אורחו של נשיא צרפת ב"מצעד יום הבסטיליה", והפך לחברם של הסנטור הבכיר ג'ון קארי ומחוקקים אמריקאים נוספים.  אבל, בשאר אסאד התגלה כשטני יותר מאביו, והוביל למלחמת אזרחים שגבתה מחיר של יותר מ-500,000 הרוגים, 7 מיליון פליטים ומספר דומה של עקורים בסוריה.

ב-1978, אייתוללה חומייני הקיף את עצמו ביועצים צעירים, מבריקים ורהוטים, בוגרי אוניברסיטאות מערביות, ששלטו במספר שפות זרות, והנחה אותם לתדרך דיפלומטים ועיתונאים אמריקאים ב(דיס)אינפורמציה על השקפת עולם אנטי-סובייטית ופרו-אמריקאית, התמקדות בזכויות אדם לעם האיראני, הימנעות מיצוא המהפכה האסלאמית מעבר לגבולות איראן, ומחויבות לדו-קיום בשלום עם השכנים הסונים. נשיא ארה"ב, קארטר התמכר למסרים של חומייני, הכריז ש"חומייני יעסוק בטרקטורים, לא בטנקים", שׂ"חומייני יהיה מהדורה איראנית של גנדי", והפעיל לחץ כבד על צבא איראן (שהתנגד לחזרת חומייני מהגלות בצרפת), ובכך הקל על הפלת שלטון השאה הפרו-אמריקאי. אבל, בסתירה למציאות חלופית שהשתלטה על מחלקת המדינה והבית הלבן, חומייני היה מונחה-חזון פנאטי, הוציא להורג מספר רב של קציני צבא בכירים, השתלט על השגרירות האמריקאית והחזיק 50 אמריקאים כבני ערובה למשך 444 יום, והפך את איראן מ"השוטר האמריקאי של המפרץ" למוקד העולמי האנטי-אמריקאי המוביל של טרור, סחר בסמים, הלבנת הון והפצת מערכות לחימה.

ב-1993, הפריח ערפאת הצהרות שלום – לציבורי יעד בישראל ובמערב, ולא במדינות ערב – שהותאמו להתמכרות מנהיגים ישראלים ומערביים למציאות חלופית של "שלום עכשיו" ו"מזרח תיכון חדש" מונחה-קידמה ודו-קיום בשלום, והובילו להכשרת ארכי-טרוריסט וזכייתו בפרס נובל לשלום, במקביל להתפרצות גל טרור חסר-תקדים.

"האחים המוסלמים" – ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם – רואים בתפישת השלטון ע"י אל-ג'ולאני מקור השראה להתפתחויות דומות בכל מדינות ערב. מאז הקמתם ב-1928, "האחים המוסלמים" מפגינים מיומנות בהטעיית המערב באמצעות פעילות דתית, חינוכית, חברתית, סיעודית ופוליטית, לצד חתרנות וטרור. "האחים המוסלמים" הם מונחי חזון המחייב הפלת כל משטר מוסלמי לאומי והכנעת המערב "הכופר", והקמת חברה אוניברסלית המתבססת על  האסלאם כדת הלגיטימית והיחידה. בניגוד לממסד מדיניות החוץ המערבי שאינו רואה ב"אחים המוסלמים" ארגון טרור, כל המשטרים הערביים המתונים חשים את מאכלת "האחים המוסלמים" על צווארם.

השורה התחתונה: בעוד שאל-ג'ולאני עשוי להיות טרוריסט שהפך לפרגמטיסט, על המערב ללמוד מניסיונו של ג'ון ג'נקינס, מומחה בריטי מוביל ל"אחים המוסלמים" ולמזרח התיכון: "….המערב צריך להתגבר על הפיתוי לפענח את המזרח התיכון ע"י ערכים ומונחים מערביים… המערב עלול להתפתות ולהאמין שהפלת משטר מזרח תיכוני זדוני, מובילה לעליית משטר חיובי יותר. אבל, המציאות המזרח תיכונית מוכיחה את ההיפך… האלימות השלטונית לא נחלשת אלא חוזרת…."

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 11 מאי 2025

English edition  bit.ly/4jr2N1G

מקורבי הנשיא טראמפ – הדוגלים בבדלנות – משוכנעים שסוגיית איראן היא בעיה של ישראל (המנסה, לטענתם, לגרור את ארה"ב לעימות צבאי מיותר), אינה מאיימת על ארה"ב ויציבות המזרח התיכון, וניתנת לפתרון באמצעות מו"מ. אבל, תובנות אלו מופרכות ע"י מצעד העובדות.

לדוגמא, ללא קשר לישראל, מאז הפלת שלטון השאה בפברואר 1979, משטר האייתולות מונחה ע"י חזון פנאטי בן 1,400  שנים, המושרש גם במערכת החינוך, דרשות המסגדים והתקשורת הרשמית, ומחייב את איראן להפיל כל משטר סוני, ולהכניע את המערב "הכופר", ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי". איראן הפכה למוקד טרור, הברחת סמים והלבנת הון אנטי-אמריקאים במזרח התיכון, אפריקה ואמריקה הלטינית ("הבטן הרכה של ארה"ב), וגם על אדמת ארה"ב. מתחילת שנות ה-80', איראן מקיימת מחנות טרור וניסויים בליסטים באמריקה הלטינית, מעמיקה את שתוף הפעולה עם ברוני הסמים ועם כל ממשלה אנטי-אמריקאית. איראן רואה את ישראל כ"שטן הקטן", מאחז ארה"ב במזרח התיכון, וקו הגנה ראשון של הדמוקרטיות המערביות.    

התובנה המקובלת על מקורבי טראמפ – המתנגדים לכל מעורבות צבאית של ארה"ב מחוץ לגבולותיה – היא שמשטר האייתולות מודיע על נכונות לחידוש המו"מ, ועל ארה"ב להיענות, כדי להבהיר עמדות, לפתור אי-הבנות, ולצמצם את הסיכוי למלחמה.

אבל, ככל שהמלל האיראני נעים לאוזן, על ארה"ב להתמקד במעש האיראני השונה לחלוטין מהמלל. כמו כן, בניגוד לארה"ב הרואה במו"מ צעד לקראת פיוס, משטר האייתולות רואה במו"מ עם ממשל זמני ו"כופר" צעד לקידום הכרעת "הכופר", ומימוש חזון אלוהי ונצחי, החשוב הרבה יותר ממחוות כלכליות ודיפלומטיות. איראן רואה במו"מ אמצעי להרוויח זמן, להחלים ממהלומות שספגה לאחרונה, להימנע ממתקפה צבאית אמריקאית, להשיג יכולת הגרעינית (תוך שבועות או חודשים?), ולכרסם במעמד ארה"ב.

אמנם מו"מ עדיף על מלחמה כאשר מתנהל בין צדדים הדוגלים בדו-קיום בשלום ובמו"מ בתום-לב, אבל מו"מ עם צד המונחה ע"י חזון השולל דו-קיום בשלום מתבסס על הרהורי-לב והרסני. משטר האייתולות האפוקליפטי אינו שוקל להכפיף את חזונו לנורמות המערביות של מו"מ כמו דו-קיום בשלום.

בניגוד למו"מ עם איראן, ישראל קיימה מו"מ מוצלח לשיתופי פעולה עם סעודיה ולהסכמי שלום עם 6 מדינות ערביות, מכיוון שמדינות אלו מונחות ע"י חזונות לאומיים שהגשמתם אינה מותנית בהכרעת ישראל, וגם לא בהקמת מדינה פלסטינית. לדוגמא, "חזון 2030" של יורש העצר הסעודי מייעד תפקיד חשוב לישראל בעמידה מול איומי איראן ו"האחים המוסלמים", ושחרור כלכלת סעודיה מתלות בנפט והחדרת טכנולוגיות מתקדמות. סעודיה אף שוקלת הצטרפות ל"הסכמי אברהם", אבל מתרחקת מהם (ומתקרבת לסין ורוסיה) ככל שמתקדם המו"מ ארה"ב-איראן, המבטא את התעלמות ארה"ב ממהות משטר האייתולות, ולכן פוגע באמינות וושינגטון בעיני ריאד.

לעומת הצלחת המו"מ עם מדינות ערב לקדם דו-קיום בשלום, נכשל כל מו"מ של ישראל עם חמאס, חיזבאללה ואש"פ (רש"פ) לצמצום הטרור, עקב החזון המנחה ארגונים אלו (לדוגמא, אמנות פת"ח ואש"פ מ-1959 ו-1964), המושרש במסגרות החינוכיות, דרשות המסגדים והתקשורת הרשמית, ומחייב את השמדת ישראל כתנאי להגשמת החזון.

אמנם הנשיא טראמפ שואף לסיים – ולא ליזום – מלחמות, אך התנאי לכך הוא חיסול – ולא ניהול מו"מ עם – המוקד העולמי של טרור ומלחמות, כפי שהתנאי לצמצום הפשיעה בעיר מסוימת הוא חיסול הנוכחות של – ולא ניהול מו"מ עם – משפחות הפשע בעיר. השאיפה לסיום מלחמות במקביל לניהול מו"מ עם משטר האייתולות הם דבר והיפוכו.   

בעוד העולם מתמקד בבלימת התגרענות איראן, היכולות הקונבנציונליות והבליסטיות של איראן הפכו את איראן מ"השוטר האמריקאי של המפרץ" לאיום על ביטחון הפנים והביטחון הלאומי של ארה"ב. לדוגמא, הצלחת איראן להפיל את השלטון ההאשמי תאגף את ישראל וסעודיה, תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי, תגרום להתפרצויות ביטחוניות וולקניות בישראל, מצרים וחצי האי ערב, ותפגע קשות בשוק הנפט ובביטחון הפנים של הדמוקרטיות המערביות.

מקורביו הבדלנים של טראמפ טוענים שאין להיחפז לפעולה צבאית לשינוי-משטר. אבל, מו"מ עם איראן (הניתן להפרה), במקביל להטלת סנקציות כלכליות (שהן הפיכות), מתנהל מאז 1979, והפך את משטר האייתולות מגורם משני לגורם/איום מרכזי בזירה הבינלאומית.

אמנם יש חשש מובן ממחיר הפעולה לשינוי-משטר באיראן, אבל אין ארוחות-חינם. הימנעות משינוי-משטר היא בגידה ברוב אוכלוסיית איראן המייחלת להפלת משטר האייתולות, וגם תסלול את הדרך לכוח גרעיני אפוקליפטי הראשון בהיסטוריה. מחיר העימות עם משטר אייתולות גרעיני יגמד כל מחיר אפשרי של פעולה לשינוי המשטר הנוכחי באיראן.

האם ארה"ב תפעל לפי הפתגם האמריקאי: "עבדת עלי פעם אחת – התבייש לך! עבדת עלי פעמיים – אני מתבייש!!!"

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 2 אפריל 2025, bit.ly/4iV8vJ5

English Edition  bit.ly/3RChlPD   

חוקת הרפובליקה האסלאמית של איראן מחייבת התנהלות שיטתית, אלימה, ופנאטית של משטר האייתולות האפוקליפטי מאז הפלת השאה הפרסי בפברואר 1979.

חוקת האייתולות מהווה מפת דרכים לייצוא המהפכה האסלאמית למזרח התיכון, אסיה, אפריקה, אמריקה הלטינית (“הבטן הרכה” של ארה"ב) וארה"ב באמצעות חתרנות, טרור, ליבוי מלחמות אזרחים, הפצת מערכות לחימה מתקדמות, סחר בסמים, הלבנת-הון והמרת-דת.

חוקת האייתולות מטיפה לניצחון המדוכאים, ה"מוסטדאפון" (כגון איראן, לבנון, ונצואלה, קובה וניקרגואה) על פני המדכאים היהירים, ה"מוסטקבירון" (כגון "השטן האמריקאי הגדול", ערב הסעודית וישראל).

חוקת האייתולות נועדה להקים חברה שיעית אוניברסלית, המבוססת על תורת אייתולה חומייני, ולהכניע את "המשומדים" הסונים ו"הכופרים".

האיום האיראני על העולם, בכלל, ועל ארה"ב, בפרט, הוא קונבנציונאלי ולא רק גרעיני. לדוגמא סוכנים איראניים וחיזבאללה מקיימים פעילות שוטפת במקסיקו, ונצואלה, ניקרגואה, צ'ילה, קולומביה, בוליביה, אקוודור, ובמיוחד באזור הגבול המשולש הגדול (ארגנטינה-פרגוואי-ברזיל) והקטן (צ'ילי-בוליביה-פרו), המאפשרת כניסה לארה"ב דרך מעברי גבול חוקיים, או ע"י שיירות מהגרים בלתי-חוקיים. נוכחות "משמרות המהפכה האסלאמית" וחיזבאללה בדרום אמריקה מהווה נכס איראני חיוני, ומספקת בסיס לתקיפת מטרות אמריקאיות.

משולש גבולות מהווה אזור נטול-אכיפה, פרוץ לטרוריסטים, מבריחי סמים ומלביני הון, ובית למהגרים שיעים לבנונים המעניקים בסיס פעולה לאיראן וחיזבאללה. מ-11 ספטמבר 2001, המודיעין האמריקאי פועל נגד היווצרות תאי טרור שיעי באזור זה.

איראן הקימה יותר מ-36 מרכזי תרבות שיעיים ב-17 מדינות, ורבים מהם משמשים זרועות ריגול לאיסוף מודיעין, ומגייסים טרוריסטים, מרגלים ומנופי דעת קהל, כדי לכרסם במעמד האסטרטגי של ארה"ב בחצרה האחורית.  

לפי מכון המחקר "המועצה האטלנטית" בעיר הבירה וושינגטון: "איראן ממנפת את מעמדה במדינות מרכז ודרום אמריקה כבסיס לפעילות אנטי-אמריקאית…. טהראן ניצלה את הפיכת העולם לרב-קוטבי ואת הגל האנטי-אמריקאי באמריקה הלטינית, כדי להעמיק את השפעתה…. איראן העמיקה את קשריה עם בוליביה, קובה, אקוודור, ניקרגואה ווונצואלה המתנגדות למדיניות החוץ של ארצות הברית…. ארגוני הטרור הנתמכים ע"י איראן רחוקים אלפי קילומטרים מאיראן והם מגייסים הון וכוח אדם, ומתפתלים סביב העולם וקוראים תיגר על ארה"ב גם ביבשת אמריקה…."

ג'יימס פיליפס, מומחה לענייני המזרח התיכון וטרור בינלאומי ב-Heritage Foundation מתעד פעילות איראנית אנטי-אמריקאית באמריקה הלטינית – בחסות מספר רב של מסגדים – כולל מחנות אימונים לטרוריסטים בוונצואלה, סחר סמים והלבנת הון, והרחבת הפעילות בגבול ארה"ב-מקסיקו. להערכתו, איראן מתכננת להפעיל ממקסיקו מתקפות סייבר על זרועות ממשל בארה"ב.

השורה התחתונה

כפי שמתועד על ידי חוקת האייתוללות, מערכת החינוך, דרשות יום ששי במסגדים, התקשורת הרשמית והרקורד השיטתי של המשטר האפוקליפטי של איראן – מאז תפס את השלטון ב-1979 – הוא מונחה חזון פנאטי, דתי ומגלומני ולא שיקולים כלכליים ודיפלומטים.

התנהלות משטר האייתולות מפברואר 1979 הפכה אותו למוקד טרור ומלחמות המוביל בעולם, וממחישה שאינו שותף פוטנציאלי למו"מ בתום לב, ולדו-קיום בשלום עם שכנותיו הסוניות, ואינו מסוגל לשקול נטישת חזונו הפנאטי.

התנהלות משטר האייתולות מבהירה שדיפלומטיה אמריקאית בת 46 שנים שידרגה באופן דרמטי את יכולותיו הטרוריסטיות והמלחמתיות האנטי-אמריקאיות.

סנקציות כלכליות שהוטלו על איראן ב-40 השנים האחרונות הוכחו כהפיכות, ולא הביאו להתמתנות האייתולות.

התנהלות משטר האייתולות מבהירה שאינו מסוגל להיפרד מחזונו האמפריאליסטי המהווה את יסוד מהותו.

שאיפת ארה"ב לסיים/לצמצם מלחמות וטרור מחייבת את השמדת מקור המלחמות והטרור המוביל בעולם – משטר  האייתולות – כלומר שינוי משטר. ככל שמחיר שינוי-משטר עלול להיות גבוה, הוא יתגמד בהשוואה למחיר העמידה מול איראן גרעינית שתהייה התוצאה של הימנעות ממערכה לשינוי-משטר האייתולות.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"חדשות מחלקה ראשונה", 19 פברואר 2025, bit.ly/4barwnQ

English edition   bit.ly/3X0cuLm 

הנשיא טראמפ אינו מתווך ניטראלי. הוא מונחה ע"י אינטרס ארה"ב, ומשוכנע שישראל מהווה מכפלן-עוצמה ומכפלן-דולרי ייחודי עבור ארה"ב, כלכלית וצבאית, טכנולוגית ומבצעית.

הוא רואה בטרור האסלאמי איום על הדמוקרטיות המערביות, כולל ארה"ב ("השטן האמריקאי הגדול"), ומודע לרפיסות נאט"ו ואי-נכונות הארגון לפעול צבאית ופוליטית נגד הטרור האסלאמי. הוא גם מבין שמאכלת איראן ו"האחים המוסלמים" מונחת על צוואר כל משטר ערבי פרו-אמריקאי. מכאן, המסקנה שישראל היא בעלת הברית היעילה, אמינה ומנוסה ביותר במאבק ארה"ב בטרור האסלאמי. הוא גם רואה בישראל בעלת ברית חיונית במטרתו לצמצם, ואולי אף לסיים, מלחמות וטרור, המחייב השמדה – ולא הכלה – של מוקדי מלחמה וטרור כגון חמאס.

טראמפ שואף לצמצם את נוכחות צבא ארה"ב במזרח התיכון. אבל, הוא לא מתעלם מהמזרח התיכון כמוקד מרכזי של טרור וסחר סמים אנטי-אמריקאים (הפועלים גם על אדמת ארה"ב!), ומיקום של 48% מעתודות הנפט בעולם. המזרח התיכון הוא גם צומת נתיבי-סחר קריטיים בין אסיה ומערב אירופה, המשתרעים בין הים התיכון, ים סוף, האוקיינוס ההודי והמפרץ הפרסי, ובין אירופה, אסיה ואפריקה. הוא רואה בישראל בעלת ברית יחידה המסוגלת למלא את החלל הנוצר על ידי צמצום נוכחות צבאית של ארה"ב. ישראל היא מוצב-קדמי אמריקאי שאינו זקוק לכוח אדם אמריקאי, אלא רק לציוד צבאי אמריקאי, ומתפקדת כנושאת מטוסים אמריקאית הגדולה בעולם ללא חיילי ארה"ב על סיפונה.

טראמפ – כמו רוב המצביעים והמחוקקים בארה"ב, וכל צוות מדיניות החוץ והביטחון שלו – מזהה את ישראל כחלק מכוחות הטוב במאבק נגד כוחות הרשע, הכוללים את הטרור האסלאמי. הוא מבין שהטרור האסלאמי והפלסטיני הם מונחי-אידיאולוגיה פנאטית, שורשית ואנטי-מערבית, ולכן יש להביסם ולא להכילם.

הוא תומך בחובתה של ישראל לנצח את הטרור, ולא רק בזכותה להגן מפני הטרור. הוא מודע לכך שניצחון ישראל על הטרור האסלאמי הוא גם ניצחון אמריקאי, ומשדרג את יציבות כל המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים (כגון ירדן), המאוימים על ידי איראן, האחים המוסלמים ודאע"ש.

במהלך כהונתו הראשונה, טראמפ סילק את ממסד מחלקת המדינה מבמת העשייה של מדיניות החוץ והביטחון, עקב כישלונו השיטתי, במיוחד במזרח התיכון, ובמיוחד בניסיונות אין-ספור לקדם שלום בין ישראל לשכנותיה. לכן, טראמפ הצליח להביא ארבעה הסכמי שלום ("הסכמי אברהם"), מכיוון שפעל בניגוד לתפישת העולם של מחלקת המדינה, הרואה בסוגייה הפלסטינית את מוקד הסכסוך ערב-ישראל וזעזועי המזרח התיכון.

בניגוד להשקפת העולם של מחלקת המדינה, טראמפ אינו רואה בישראל חלק מהבעיה, אלא חלק מרכזי מהפתרון. הוא אינו מאמין בהכלת הטרור אלא בהכרעתו, ורואה בעזה מדינת טרור, שאוכלוסייתה מזדהה – חינוכית, דתית, תקשורתית וטכסית – עם הטרור.

בניגוד להשקפת העולם הרב-לאומית והקוסמופוליטנית של ממסד מחלקת המדינה, טראמפ מתנגד לגיבוש מכנה-מדיני-משותף עם האו"ם וארגונים בינלאומיים, הפועלים בשיטתיות נגד אינטרס ארה"ב וישראל. הוא דבק בעצמאות הפעולה הביטחונית והמדינית של ארה"ב,בשיתוף פעולה עם בעלות ברית יעילות (כמו ישראל), ומתנגד לשעבד את מדיניות ארה"ב למדיניות האו"ם העויין ואירופה הרופסת.

טראמפ מעריך את כוח ההרתעה של ישראל שהפך אותה לבעלת ברית ייחודית, המשדרגת את כוח ההרתעה של ארה"ב. הוא רואה בישראל מרכז חדשנות של כ-250 ענקיות היי-טק מארה"ב, התורם לעליונות הטכנולוגית של ארה"ב. הוא רואה בישראל "חנות היוקרה" ומעבדה חסכונית בתנאי קרב של צבא ארה"ב והתעשייה הביטחונית בארה"ב, המניבים למשלם המיסים האמריקאי מיליארדי דולרים כתוצאה מחיסכון בהוצאות מחקר ופיתוח, שדרוג התחרותיות האמריקאית בשוק הבינלאומי, הגדלת היצוא האמריקאי, והרחבת בסיס התעסוקה האמריקאית – השקעה ייחודית המניבה לארה"ב תשואה חסרת-תקדים.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 1 פברואר 2025, bit.ly/4go0A4J

English edition  bit.ly/4ayqLEJ

שאיפת הנשיא טראמפ להביא לסיום מלחמות ניצבת מול היעדר דו-קיום בשלום בין-אסלאמי ב-1,400 השנים האחרונות, ושדה קטל של מיליוני חללים במלחמות בין-אסלאמיות מאז 1948 (3 מיליון בשתי מלחמות אזרחים בסודן, 3 מיליון במלחמת פקיסטן-בנגלדש, מיליון במלחמת אזרחים באפגניסטן, מיליון במלחמת עיראק-איראן, כמעט מיליון במלחמות אזרחים בסוריה, 350,000 במלחמות אזרחים בתימן, ועוד) לעומת יותר מ-100,000 במלחמות ערב-ישראל.

טראמפ גם גם מתמודד מול מציאות מזרח תיכונית המאופיינת, מאז המאה ה-7, ע"י הפכפכות, אי-סובלנות אלימה, פיצול אתני ודתי רווי דמים, עריצות, ארעיות של משטרים-מדיניות-הסכמים, חתרנות וטרור. מציאות של צונאמי – ולא אביב – ערבי.

כדי לצמצם מלחמות וטרור יהיה על טראמפ לפעול לשינוי-משטר האייתולות, שהפך (מאז 1979) למוקד עולמי מרכזי ואנטי-אמריקאי של טרור, הברחת סמים, הלבנת הון והפצת מערכות נשק מתקדמות במזרח התיכון, אפריקה, אמריקה הלטינית וארה"ב. 46 שנות דיפלומטיה ו-40 שנות סנקציות כלכליות של ארה"ב לא הביאו להתמתנות האייתולות, אלא לשדרוג יכולותיהם האנטי-אמריקאיות. אמנם, בתקופת נשיאותו הראשונה טראמפ נקט בסנקציות כלכליות חריפות נגד משטר האייתולות, אך הנשיא ביידן הישעה אותן והבהיר שהן הפיכות. המציאות גם חשפה את מגבלות הסנקציות המוטלות על משטר פנאטי ואפוקליפטי, המשתף פעולה עם סין, רוסיה, ונצואלה ומדינות נוספות המסתייגות מהסנקציות ומסייעות לעקיפתן.

שינוי-משטר בטהרן יסיר את מאכלת האייתולות מצוואר סעודיה, איחוד האמירויות וכל מדינות ערב הפרו-אמריקאיות, וירחיב את מעגל "הסכמי אברהם" ע"י הצטרפות סעודיה, עומאן, ואולי אף כווית, אינדונזיה ומדינות מוסלמיות נוספות.

כדי לסיים מלחמות ולהכריע את הטרור יהיה על טראמפ גם להכיר במרכזיות בת 1,400 שנים של חזון פנאטי, דתי ומגלומאני המנחה את איראן וגופי טרור נוספים. החזון הפנאטי חשוב יותר – בעיני הטרוריסטים – מהישגים פיננסים ודיפלומטים, ומחייב את הטרור להכניע את המערב "הכופר". החזון הפנאטי מקבל משנה תוקף בחוקה, מערכת החינוך, הדרשות במסגדים והתקשורת הרשמית של גופי הטרור.

על טראמפ להיות מודע לפער הבלתי-ניתן לגישור בין מלל (מתון ונינוח) לבין מעש (אלים ומתסכל) במזרח התיכון, ובמיוחד לשימוש בנשק ה"תקייה", המאפשר לטרור האסלאמי להשתמש בלשון מתונה כדי להסוות כוונות, להרדים יריבים ואויבים ולהכניעם. לדוגמא, שליחי טראמפ למדינות ערב חשופים למלל הקורא להקמת מדינה פלסטינית כתנאי להסכמי שלום. אבל, המעש הערבי, מאז 1948, נע בין אדישות לבין עוינות כלפי הפלסטינים. מכאן גם 6 הסכמי שלום בין ישראל לערבים, ללא תנאי-מוקדם של הקמת מדינה פלסטינית.

לעומת המערב המתמקד בהתבטאויות פלסטיניות מתונות, הערבים מתמקדים בהתנהלות הפלסטינית האלימה במישור הבין-ערבי, שהפכה אותם לאב-טיפוס של חתרנות, טרור ובוגדנות בין-ערביים. לדוגמא, טרור פלסטיני במצרים ובסוריה (יחד עם "האחים המוסלמים") בשנות ה-50' וה-60', הניסיון להפיל את המשטר ההאשמי ("ספטמבר השחור" ב-1970), ליבוי טרור ומלחמות אזרחים בלבנון (1982-1970), והבגידה בכווית הנדיבה עם פלישת עיראק ב-1990. הערבים ערים לשיתוף הפעולה השיטתי של הפלסטינים עם גורמים רדיקלים בינלאומיים כמו גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, משטר האייתולות, הטרור הבינלאומי, "האחים המוסלמים", צפון קוריאה, קובה ונצואלה, רוסיה וסין. הערבים – ובמיוחד ערביי המפרץ – מעריכים שההתנהלות הפלסטינית מלמדת שמדינה פלסטינית תהווה גזר דין מוות למשטר ההאשמי המתון, תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי , שיגלוש לסיני ומצרים ובמיוחד לחצי האי ערב, עלול להעביר את השליטה על 48% מעתודות הנפט העולמי למשטרים רדיקלים, ינחית מהלומה קשה לכלכלה ובטחון הפנים במערב, ויקדם את מעמד איראן, רוסיה וסין.

סיום מלחמות וטרור מחד, ומדינה פלסטינית מאידך, הם דבר והיפוכו.

בניגוד לממסד המערבי הרואה בקיום מו"מ אמצעי להתפייסות ודו-קיום בשלום, הטרור (כגון איראן, חמאס, אש"פ וחיזבאללה) רואה במו"מ פסק זמן להתאוששות, שדרוג יכולות וחידוש הניסיון להכנעת "הכופר" המערבי והמוצב שלו במזרח התיכון, "הכופר" הציוני.

אמנם טראמפ שואף לשים קץ למלחמות וטרור ע"י מו"מ והסכמים, אך גם הוא מבין שנמר לא הופך חברבורות, רק טקטיקות.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 13 ינואר 2025, bit.ly/3C9Oe2b

English edition  bit.ly/4fM4ww6

סר ג'ון ג'נקינס, מומחה בריטי ל"אחים המוסלמים" והמזרח התיכון באוניברסיטת קיימברידג', טוען ש"התייחסות המערב לאלימות 'האחים המוסלמים' היא עתירת-הבלים…. אלימות 'האחים' היא חוקתית מאז הקמת הארגון ב-1928…. במרכז ניצבת משנתו של האידיאולוג סייד קוטב [שהוצא להורג במצרים ב-1966 עקב מעורבותו בניסיון לרצוח את הנשיא נאצר] המבוססת על אלימות…. בראיון ל'אל ג'זירה' אמר אל-ג'ולאני שמערכת החינוך של אל-קעידה כוללת את רעיונותיו של סייד קוטב…. 'האחים' מתעמתים עם אל-קעידה ודאעש, אבל מטרת-העל שלהם זהה [הפלת משטרים אסלאמים לאומיים, הכנעת ה"כופר" המערבי והקמת ישות עולמית המבוססת על האסלאם – הדת הלגיטימית היחידה]….

התמודדות המערב מול הטרור האסלאמי מאופיינת ע"י סידרת כשלים ארוכת-שנים, הנובעת בעיקר מההנחה שאפשר לשכנע/לפתות את גופי הטרור האסלאמי לאמץ ערכים מערביים כגון דו-קיום בשלום, עמידה בהסכמים, דמוקרטיה וזכויות אדם, ולהעדיף שדרוג משמעותי של רמת החיים על פני אידיאולוגיה פנאטית.

מעצבי מדיניות במערב נוטים להתעלם מהעובדה שטרור נושך את היד המסייעת לו, כפי שחוותה ארה"ב באיראן, אפגניסטן, עיראק ולוב אחרי שסייעה לאייתולות להדיח את השאה, למוג'אהידין לסלק את הצבא הסובייטי מאפגניסטן, לצדאם חוסיין לבלום את האייתולות, ולאסלאמיסטים לחסל את קדאפי. גם ישראל חוותה זאת אחרי המחוות הדרמטיות לאש"פ במסגרת הסכם אוסלו וההתנתקות.

המערב מתעלם ממרכזיות אידיאולוגיות דתיות ופנאטיות בעיצוב הטרור האסלאמי מאז המאה ה-7, ובמיוחד עיצוב דרכם של 'האחים' מאז שנוסדו ב-1928 והקצינו את התנהלותם בהשראת סייד קוטב משנות ה-50'. מחלקת המדינה ומעצבי מדיניות נוספים במערב טוענים שהטרור מונחה-ייאוש כלכלי, חברתי ומדיני (ולכן יש להתמודד מולו באמצעים כלכליים ודיפלומטים) ואינו מונחה-אידיאולוגיה המכריעה – ושוללת דו קיום בשלום עם – "משומדים" ו"כופרים".

המערב אף שוגה בהתמקדותו בפעולות אלימות (טקטיקה) של הטרור האסלאמי ולא בכוונות מונחות-אידיאולוגיה קנאית (אסטרטגיה), ולכן דוגל (כמו ישראל עד ה-7 לאוקטובר) בהגנה ולא במתקפה, הכלה ולא הכרעה, תגובה ולא מניעה.

בעוד המערב רואה במו"מ אמצעי להתפייסות ודו-קיום, הטרור האסלאמי רואה במו"מ אמצעי להחלשת המערב "הכופר" והכרעתו. המערב מתעלם מהעובדה שטרור אינו מסוגל להחליף חברבורות, רק טקטיקות. עקב העובדה שהמציאות הבלתי-צפויה, האלימה, המדממת והמתסכלת במזרח תיכון אינה מחליפה חברבורות, מעדיפים מעצבי מדיניות מערביים לבסס את מדיניותם על מציאות-חלופית, צפוייה ונוחה הפועלת לפי ערכים מערביים, אך מנותקת לחלוטין מהמתרחש במזרח התיכון, ולכן מקדיחה את הקדירה.

התנערות המערב מהרהורי-לב במלחמה בטרור האסלאמי תביא לשחרור רוב המוסלמים – שאינם טרוריסטים! – מעריצות , שחיתות ואלימות משטרי הטרור.

ג'ון ג'נקינס מוסיף ש"אידיאולוגיית הטרור האסלאמי – כולל 'האחים המוסלמים' – היא הכרעתית, עריצה ואפוקליפטית…. זו שגיאה להניח שקיים הבדל מהותי בין אסלאמיסטים אלימים לבין אסלאמיסטים פרגמטיים הבוחרים, כביכול, בהתנהלות אינטלקטואלית, תרבותית ומדינית. את זאת מבינים מנהיגי איחוד האמירויות, מצרים, ירדן, ערב הסעודית (לפחות משנות ה-90') בהתמודדותם מול 'האחים המוסלמים' והארגונים המסונפים ל'אחים'…."

סירוב המערב לאמץ את מדיניות בעלות-בריתו הערביות מהווה רוח-גבית לטרור  האסלאמי במזרח התיכון וגם באירופה ובארה"ב.