הכי פופולרים

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מידה", 27 אוקטובר 2023, https://bit.ly/47b1I7P

English edition  https://bit.ly/3Mda0UE

ישראל – מטרה משנית

*לפי מרכז המחקר הפריזאי Fondation pour l’Innovation Politique: "בתקופה 2019-1979 היו לפחות 33,769 פעולות טרור אסלאמי [בנוסף לטרור המתחולל במלחמות האזרחים בלוב, סוריה, עיראק ותימן], שגרמו להריגת 167,096 איש לפחות….. 91.2% מההרוגים היו מוסלמים…. הטרור האסלאמי היכה גם באירופה במדינות כמו צרפת, גרמניה, אוסטריה, בלגיה, בוסניה והרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, קפריסין, דנמרק ספרד פינלנד, גרוזיה, יוון, איטליה, נורווגיה, הולנד, בריטניה, שבדיה, שוויץ ורוסיה…."   

*11 מיליון מוסלמים נהרגו במלחמות וטרור מאז 1948, אך רק 35,000 (0.3%) נהרגו במלחמות ערב-ישראל. למעלה מ-90% נהרגו בעימותים בין-מוסלמים.

*הטרור האסלאמי הוא בן 1,400 שנים (לדוגמא, 3 מ-4 החליפים הראשונים נרצחו במאה ה-7), אינו מונחה-ייאוש וגם לא מונחה-ישראל או מונחה-ארה"ב. הטרור האסלאמי מונחה-חזון דתי, פנאטי ומגלומני השואף להכניע ללא-תנאי את המערב "הכופר" ולהכפיף את העולם לאסלאם – "הדת הלגיטימית היחידה בברכת אללה".

חמאס – סדר עדיפויות אנטי-מערבי

*לפי אמנת חמאס מ-1988, ארגון הטרור הוא שלוחה של הטרור האסלאמי האנטי-מערבי.

*חמאס נוסד על ידי "האחים המוסלמים" שחרתו על דגלם את הפלת כל המשטרים האסלאמיים הלאומיים, הקמת חברה אסלאמית עולמית המבוססת על הקוראן, ושיעבוד המערב "הכופר" באמצעי שלום או מלחמה, וללא תנאים.

*חמאס מקבל תמיכה צבאית וכלכלית קריטית ממשטר האייתולות באיראן, המונחה על ידי השאיפה להפיל כל משטר "משומד" (סוני), ולהביס את המערב "הכופר", ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי".

טרור אסלאמי אנטי-אמריקאי לא קשור לישראל

*בשנים האחרונות, טרור אסלאמי מתימן, עיראק ומזרח סוריה, הנתמך על ידי איראן, פועל במזרח התיכון נגד מתקנים צבאיים, עסקיים ואזרחיים של ארה"ב, סעודיה ואיחוד האמירויות, כדי לערער את תדמית ההרתעה השחוקה של ארה"ב. איראן פועלת לכרסום תדמית ההרתעה של ארה"ב גם בדרום ומרכז אמריקה (הבטן הרכה של ארה"ב) בשיתוף פעולה עם ברוני סמים, ארגוני טרור ומדינות אנטי-אמריקאיות באמריקה הלטינית.

*הטרור האסלאמי פועל בשיטתיות נגד ארה"ב, במקביל לפעילות פנים-אסלאמית בת 1,400 שנים, ללא קשר למדיניות ישראל או ארה"ב.

*לדוגמא, הטרור האסלאמי פוגע בארה"ב למרות שהעניקה רוח גבית לאייתולות לתפישת השלטון באיראן, ולמרות דבקותה באופציה דיפלומטית כלפי האייתולות, שהניבה לאייתולות מאות מיליארדי דולרים מאז עלייתם לשלטון. הטרור האסלאמי מכה בארה"ב למרות שהעניקה למוג'אהדין מיליארדי דולרים שסייעו  לסילוק הצבא הסובייטי מאפגניסטן, ולמרות מתקפת ארה"ב נגד סרביה שהביאה לעצמאות בוסניה וקוסובו המוסלמיות. הטרור האסלאמי גם מקיז את דם ארה"ב חרף הסיוע הפיננסי והדיפלומטי המשמעותי שהיא מעניקה לרשות הפלסטינית. הטרור האסלאמי התמקד בארה"ב בתקופת קלינטון ואובמה הדמוקרטים וגם בתקופת בוש וטראמפ הרפובליקנים.

*הטרור האסלאמי רואה בארה"ב את "אויבת אללה", "צלבנית מודרנית" והמכשול המרכזי להדברת "הכופר" המערבי.

*פרופ' ברנרד לואיס, מבכירי המומחים לאסלאם והמזרח התיכון, טען שטרוריסטים אסלאמיים מסוגלים לספוג תגובת-נגד של ארה"ב, אך ארה"ב אינה מסוגלת לספוג את מתקפת הטרור האנטי-אמריקאי ברחבי העולם ובארה"ב. מטרת הטרור האסלאמי היא לערער את אמון אוכלוסיית ארה"ב ביכולת הנהגתה להתגבר על הטרור.

*הטרור האסלאמי האנטי-מערבי מקבל רוח-גבית מהצלחת החדירה המוסלמית לאירופה, המאבדת את הרצון להיאבק באיומים קיומיים. הטרור האסלאמי גם שואב עידוד מהצלחתו להביא לבריחת ארה"ב מאפגניסטן ב-2021, לאחר שהביא לנסיגת ברה"מ מאפגניסטן ב-1989, שהחישה את התפוררות ברה"מ.

*העזת הטרור האסלאמי התעצמה גם עקב השידרוג הדרמטי של משטר האייתולות, מאז עלייתו לשלטון באיראן ב-1979, בכל הקשור להפצה עולמית (גם באמריקה הלטינית) של טרור, סמים ומערכות נשק מתקדמות, תוך מינוף האופציה הדיפלומטית של ארה"ב כלפי איראן, כמיהת ארה"ב להסכם גרעין נוסף עם איראן, והתגובה הפושרת מאד של ארה"ב למתקפות השיטתיות של איראן וגרורותיה על מתקנים אמריקאים, סעודים ואמירתים.

* שינוי דרמטי של תפישת העולם הוא תנאי להכרעת הטרור האסלאמי, השואב עידוד מתפישת העולם המערבית השאננה (המנותקת מהמזרח התיכון המתסכל) – של חתירה לדו-קיום בשלום עם הטרור והכלתו – שהשתרשה בצמרת המדינית והביטחונית של ישראל מאז "הסכם אוסלו", והובילה למחדל הקטלני ב-7 אוקטובר 2023.

השורה התחתונה

*הטרור האסלאמי הוא מרכיב קבוע במערכת המזרח תיכונית מאז המאה ה-7,  שבא לעולם עקב חזון פנאטי בן 1,400 שנים, ולא עקב הקמת ארה"ב במאה ה-18 או הקמת ישראל במאה ה-20.

*הטרור האסלאמי רואה בישראל מוצב קדמי של המערב ב"בית האסלאם" (המזרח התיכון) המקצץ את כנפי גורמים אסלאמיים אנטי-מערביים, ומהווה אב-טיפוס ללוחמה בטרור וקו הגנה חיוני של המערב. כשלון ישראל במלחמתה בטרור מהווה רוח-גבית למתקפה על "הכופר" המערבי.

*כדי להביס את הטרור האסלאמי, על המערב להכיר באופיו האפוקליפטי והבלתי-מתפשר, שאינו מונחה-יאוש כלכלי, מדיני או צבאי, אלא מונחה-אופק רעיוני, קנאי, אלים ושתלטני, ואינו נכון להיפרד ממנו תמורת אופק כלכלי ודיפלומטי.

*מתקפת הטרור האסלאמי על המערב מהווה מהדורה נוספת של מלחמת-תרבויות, הממונפת על ידי רוסיה וסין כדי לקדם את מעמדן הבינלאומי ולהצר את צעדי ארה"ב.

*את הטרור האסלאמי יש לתקוף צבאית ולא דיפלומטית, ולהכיר בתפקיד המרכזי של מערכת החינוך לשנאה וההסתה במסגדים (לדוגמא, באיראן, הרשות הפלסטינית ומדינות מערביות) כקו-יצור יעיל מאד של טרוריסטים.

*מלחמה יעילה בטרור האסלאמי חייבת להיות התקפית ולא הגנתית, מניעתית ולא רק תגובתית, בשוחות גופי הטרור ולא בשוחות מערביות, מרסקת-טרור ולא מכילת-טרור.

*מלחמה יעילה בטרור מיישמת כלל מרכזי בכדורגל: ככל שחלוצי הקבוצה קרובים יותר לשערם, גדל הסיכוי שיספגו גול; אך ככל שחלוצי הבוצה יתקרבו לשער הקבוצה היריבה גדל הסיכוי שיבקיעו גול.

*הרס תשתיות הטרור ללא עקירת תפישת העולם המערבית ("אוסלו") – שהשתלטה על מוקדי-כוח מדיניים וביטחוניים בישראל ובמערב – יהווה סם-חיים לטרור.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"
מעריב", 12 אוקטובר 2023

ב-26 אפריל 2018 טיילו 25 צעירים, בליווי שני מדריכים וחובש, בנחל צפית היורד מהר הנגב לערבה, ועתיר-נוף מדברי רגוע, כאשר הופתעו על ידי שיטפון בזק שקטל 10 צעירים.

ב-29 ספטמבר עד 5 אוקטובר 2023 חגג עם ישראל את חג הסוכות באווירה רגועה, בהשראת הערכות הצמרת הביטחונית שחמאס וחיזבאללה מורתעים, כאשר הופתע על ידי מתקפת טרור בזק שקטלה כ-1,000 אזרחים וחיילים, כ-140 חטופים וכ-2,000 פצועים.

היכן טעינו?

*גורמים בכירים בממסד המדיני והביטחוני מתעלמים מהעובדה שתהליך ההשלמה של מדינות ערב עם קיומה של המדינה היהודית (במגבלות המזרח התיכון התזזיתי והבלתי-צפוי) אינו מאפיין את ההתייחסות הפלסטינית לקיום מדינה היהודית. בעוד שעקירת הישות הציונית "הכופרת" אינו תנאי מוקדם להגשמת החזון הלאומי של מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו ודרום סודן, הרי שזה תנאי מוקדם להגשמת החזון והאופק המדיני הפלסטיני, כפי שמתועד במערכת החינוך ודרשות יום ששי של הרשות הפלסטינית, אמנות הפת"ח (1959) ואש"פ (1964) המחייבות את הרשות הפלסטינית, האדרה רשמית ופומבית של טרוריסטים, מענקים חודשיים למשפחות טרוריסטים וההתנהלות הפלסטינית ב-100 השנים האחרונות.

*הם אף התייחסו לחמאס כאילו היה שותף לתהליך משא ומתן על הפסקת-אש ולא יעד להדברה; כאילו רווחת ערביי עזה בראש מעייניו; וכאילו מחווה נדיבה כלכלית ודיפלומטית עשויה לשכנעו לכבד הסכמים, לאמץ דו-קיום בשלום ולזנוח את חזונו הפנאטי-חיסולי; וכאילו הוא מורתע. הם התעלמו מהעובדה שטרור רואה במחוות אות להתרופפות המחריפה את הטרור.

*הם התעלמו מאופיו האפוקליפטי של חמאס (כמו חיזבאללה ומשטר האייתולות), המאפשר לו לספוג מהלומות קטלניות; מהעובדה שהפסקות-אש אינן ביטוי להרתעה אלא מנוף לשדרוג יכולות טרור, שאינו מונחה-ייאוש, אלא מונחה-תקווה להכרעת הישות הציונית "הכופרת", ובעל אופק מדיני המנוגד לדו-קיום בשלום.

*גורמים בכירים אלו מעניקים משקל רב ל"אסכולת אוסלו" – המקבלת חיזוק בהשתלמות בכירי מערכת הביטחון באוניברסיטת הרווארד – כפי שפורסמה בספרו של שמעון פרס "המזרח התיכון החדש", בניסיון לעצב מחדש את יעדי הצבא ואת ההתייחסות למזרח התיכון הוולקני והאלים: "הסדר העולמי החדש אינו מוביל למלחמות (עמוד 80)…. עלינו להקים מזרח תיכון חדש, ובמסגרתו השלום יהיה מרכיב ביטחון עיקרי (עמ' 84)…. עלינו להתמקד במזרח התיכון החדש ובמהות החדשה של הביטחון, ולהימנע מהתמקדות בניצחונות ומלחמות העבר שחלפו מהעולם ללא-שוב (עמ' 85)…. כל מלחמה שתפרוץ תהייה לשווא (עמ' 52)…. אנו ממשיכים להתכונן ללחימה, אך לא עושים זאת כדי לפתוח במלחמה, אלא כדי להדוף מתקפות ולהגן על השלום עמ' 69)…. העומק האסטרטגי מאבד מחשיבותו, אך הדו-קיום בשלום מכה שורשים…. המשמעות של 'גבולות רכים' היא שאין צורך להציב צבא לידם (עמ' 174)…. עלינו לשאוף לפחות נשק ויותר אמונה [בשלום]. 'גבולות רכים' מקילים על השגת השלום ויסיעו לעמוד בפני תקופות סוערות (עמ' 174)…."

*"אסכולת אוסלו" והכרעת הטרור הם דבר והיפוכו. הכרעת הטרור מחייבת את הצבא לעסוק אך ורק בשדרוג כוח ההרתעה (על ידי הדברה נחרצת של האויב, גם אם גורמת לגינוי ולחץ בינלאומי), שהוא המרכיב המרכזי של ביטחון לאומי, הנתיב להסכם שלום אפקטיבי והמניע הקריטי להתקרבות סעודיה לישראל.

*בניגוד ל"אסכולת אוסלו", מלחמה יעילה בטרור אינה מונחית-תגובה, הגנה ו"שקט תעשייתי", אלא מונחית-מניעה והתקפה בלתי-מידתית ובלתי-מכילה לריסוק תשתיות ויכולות הטרור. ייבוש ביצת הטרור ולא רדיפה אחרי יתושי הביצה. לוחמה בשוחות האויב ולא בשוחות שלנו.

*הכלת הטרור מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני אויביה, ומקרבת את ישראל למלחמה רב-זירתית ובתנאים גרועים יותר. היא גם מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני מדינות ערב המתונות-יחסית, שהעמיקו את קשריהן עם ישראל במיוחד עקב תדמית ההרתעה שלה מול איראן ו"האחים המוסלמים" (חמאס). כך גם לגבי מעמד ישראל בעיני שני בתי הקונגרס וזרועות הביטחון בארה"ב.

*אי-הכלת הטרור וחזרת צה"ל והשב"כ למוקדי הטרור הפלסטיני בערי ורכסי יו"ש בשנת 2002 – ולא אמצעי מיגון כגון חומה, גדר, דיפון ומבצעים נקודתיים ומכילים – צמצמו באופן דרמטי את היקף הטרור.

*גורמים בכירים בממסד הביטחוני והמדיני מדגישים את תפקידו של חיל האוויר בהגנה על המדינה. אבל, כוחות היבשה הם הגורם המרכזי בהדברת טרור.

*הצמרת המדינית נוטה לקבל את המלצות הצמרת הביטחונית למרות עמדותיה ב-1973 (מלחמת יום הכיפורים), 1981 (התנגדות המוסד ואמ"ן להפצצת הכור הגרעיני בעיראק), 1993 (תמיכה בהסכם אוסלו), 1994/5 (תמיכה בירידה מרמת הגולן), 2005 (שלילת הטענה שההינתקות תביא לגלי טילים על ישראל), וכו'.

השורה התחתונה

*הממסד המדיני והביטחוני הופתע ב-6 אוקטובר 2023, מכיוון שלא קרא את הכתובת על הקיר.

*יש לקוות שהממסד יקרא את הכתובת על הקיר מפרי עטו של הטרור הפלשתיני, המזהירה מהצפוי לנו ממדינה פלשתינית שתהווה מוקד טרור נגד תל אביב, ירושלים, נתב"ג ו-80% מאוכלוסיית ותשתית ישראל; תמוטט את המשטר ההאשמי בירדן ותשנה את המציאות לאורך 300 הק"מ של הגבול עם ירדן לסיוט ביטחוני ותקציבי; תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי שתפעל להפלת המשטרים בסעודיה, מצרים, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן  ומרוקו – בוננזה לאיראן, סין ורוסיה ופגיעה קשה בכלכלת וביטחון ארה"ב והמערב.    

פוסטים אחרונים

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 3 ינואר 2023, bit.ly/41Imdai

English edition  bit.ly/489Wxpq

תפישת העולם המערבית נחושה להפריד בין חמאס לבין האוכלוסייה הפלסטינית בעזה. אבל היא מנוגדת למציאות המזרח תיכונית, החושפת שילוב ברור בין חמאס לבין רוב הפלסטינים (גם ביו"ש), חברתית, חינוכית, תרבותית, רעיונית ודתית.

המציאות המזרח תיכונית גם מציגה את חמאס כמדינת טרור ולא רק ארגון טרור. לכן, רוב ערביי עזה חגגו בהתלהבות את זוועות ה-7 לאוקטובר, ורואים בטרור אב-טיפוס של גבורה במסגרת מלחמת-קודש לקידום חזון עקירת "הישות הכופרת היהודית".

פוטנציאל הטרור של אוכלוסיית עזה הודגש עוד ב-29 ליוני 1967, במסמך של הרמטכ"ל האמריקאי, הגנרל ארל ווילר, שהוגש למזכיר ההגנה האמריקאי, רוברט מקנאמארה. המסמך הציג את מפת גבולות הביטחון המינימלי של ישראל, שכללה את רמת הגולן, רכסי יו"ש, רצועת החוף מאילת לשארם א-שייך ו… רצועת עזה: "[רצועת עזה] מהווה מובלעת של חתרנות וטרור, ושליטה בה תקנה לישראל יתרון צבאי…. עזה מהווה אתר אמונים של הטרור הפלסטיני….. שליטת ישראל ברצועת עזה תצמצם את איום הטרור ב-80%…."

פוטנציאל הטרור של ערביי עזה ממונף מ-1947 על ידי "האחים המוסלמים", שהוא ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם, שהקים את חמאס ב-1988. עזה הייתה בין חמישה הסניפים שהוקמו על ידי "האחים המוסלמים" בתחום המנדט הבריטי (חיפה, יפו, שכם, ירושלים ועזה). הסניף העזתי היה צמוד למרכז "האחים המוסלמים" במצרים, ופעל בעיקר בקרב המעמד הבינוני. אבל, משנות ה-90' הרחיב חמאס את פעילותו בקרב ערביי עזה והפך לגורם מרכזי בזירה החברתית, רעיונית ודתית.

הזדהות ערביי עזה עם "האחים המוסלמים" וחמאס גדלה בהדרגה מאז החתימה על הסכם אוסלו ב-1993, בעקבות החלטת ערפאת ומחמוד עבאס להקים את מערכת החינוך לשנאה (קו-יצור של טרוריסטים), ההסתה במסגדים והאדרת הטרור. בתחילה הביאה הנחלת הטרור לשדרוג מעמד הרשות הפלסטינית, אך  עד מהרה הזניקה את התמיכה בחמאס, שהפך לחלק בלתי-נפרד מהתרבות העזתית ומודל-לחיקוי עבור רוב הנוער הפלסטיני.

מודעות הרשות הפלסטינית להזדהות הגוברת עם חמאס – ולהפיכת חמאס מארגון טרור למדינת טרור בעזה (תחילה) – גרמה להחלטת הרשות הפלסטינית להימנע מקיום בחירות מאז 2005 מחשש  לניצחון סוחף של חמאס. תגובת ערביי עזה לטבח ופרעות ה-7 לאוקטובר הבהירה שהחמאס הוא אכן בשר מבשרה של האוכלוסייה העזתית, ושיוקרת חמאס הרקיעה שחקים בעזה וביו"ש.

כדי להקל על גיבוש הצעות לפתרון סכסוכים, המערב מעדיף ליצור מציאות אלטרנטיבית, אופטימית, צפויה ונוחה יותר ממציאות המזרח תיכונית – בת 1,400 השנים – שהיא מתסכלת, אלימה, בלתי-צפויה ובלתי-נוחה. מכאן ההנחה של מעצבי מדיניות מערביים שחמאס וערביי עזה אינם משולבים, אלא נפרדים, תרבותית ורעיונית, ולכן האוכלוסייה היא לכאורה חפה-מפשע ואין לפגוע בה.

אבל, המציאות המזרח תיכונית מתעדת שמהות החמאס מבטאת את הערכים, תפישת העולם והחינוך של רוב ערביי עזה, השולחים את ילדיהם למערכת החינוך של חמאס, למסגדי החמאס ולהתקהלויות ההמוניות המשבחות את טרור חמאס.

בניגוד לתובנה המקובלת במערב, חמאס אינו ארגון טרור כמו "הנתיב הזוהר" בפרו, "הבריגדות האדומות" באיטליה, "הפעולה הישירה" בצרפת, "הכוחות המזויינים המהפכניים" בקולומביה וגם לא דאע"ש בסוריה ועיראק, וארגוני טרור נוספים המייצגים מיעוט וגורמי שוליים במדינותיהם, ומפעילים טרור נגד רוב האוכלוסייה, והממסד הממשלתי, תרבותי, חינוכי ודתי. בניגוד לארגוני טרור אלו חמאס הוא מדינת הטרור של רצועת עזה, חלק בלתי-נפרד של התשתית החינוכית, תרבותית ודתית של עזה, וזוכה להזדהות מצד רוב תושבי הרצועה. חמאס זוכה לתמיכה רחבה יותר מהתמיכה של תושבי סוריה במשטר אסאד, תושבי איראן במשטר האייתולות, ויותר מהתמיכה שזכו סדאם חוסיין בעיראק וקדאפי בלוב.

מדיניות מערבית המתעלמת ממציאות המזרח התיכון – כפי שמאפיין את מדיניות המערב כלפי איראן – אינה מכירה בשילוב בין חמאס ורוב גדול של ערביי רצועת עזה, מנסה לבלום את מתקפת צה"ל, מזרימה אדרנלין לוורידי חמאס, מעניקה רוח גבית לטרור האסלאמי האנטי-מערבי, ומקשה על מלחמת ישראל והמערב בטרור האסלאמי.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מידה", 27 אוקטובר 2023, https://bit.ly/47b1I7P

English edition  https://bit.ly/3Mda0UE

ישראל – מטרה משנית

*לפי מרכז המחקר הפריזאי Fondation pour l’Innovation Politique: "בתקופה 2019-1979 היו לפחות 33,769 פעולות טרור אסלאמי [בנוסף לטרור המתחולל במלחמות האזרחים בלוב, סוריה, עיראק ותימן], שגרמו להריגת 167,096 איש לפחות….. 91.2% מההרוגים היו מוסלמים…. הטרור האסלאמי היכה גם באירופה במדינות כמו צרפת, גרמניה, אוסטריה, בלגיה, בוסניה והרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, קפריסין, דנמרק ספרד פינלנד, גרוזיה, יוון, איטליה, נורווגיה, הולנד, בריטניה, שבדיה, שוויץ ורוסיה…."   

*11 מיליון מוסלמים נהרגו במלחמות וטרור מאז 1948, אך רק 35,000 (0.3%) נהרגו במלחמות ערב-ישראל. למעלה מ-90% נהרגו בעימותים בין-מוסלמים.

*הטרור האסלאמי הוא בן 1,400 שנים (לדוגמא, 3 מ-4 החליפים הראשונים נרצחו במאה ה-7), אינו מונחה-ייאוש וגם לא מונחה-ישראל או מונחה-ארה"ב. הטרור האסלאמי מונחה-חזון דתי, פנאטי ומגלומני השואף להכניע ללא-תנאי את המערב "הכופר" ולהכפיף את העולם לאסלאם – "הדת הלגיטימית היחידה בברכת אללה".

חמאס – סדר עדיפויות אנטי-מערבי

*לפי אמנת חמאס מ-1988, ארגון הטרור הוא שלוחה של הטרור האסלאמי האנטי-מערבי.

*חמאס נוסד על ידי "האחים המוסלמים" שחרתו על דגלם את הפלת כל המשטרים האסלאמיים הלאומיים, הקמת חברה אסלאמית עולמית המבוססת על הקוראן, ושיעבוד המערב "הכופר" באמצעי שלום או מלחמה, וללא תנאים.

*חמאס מקבל תמיכה צבאית וכלכלית קריטית ממשטר האייתולות באיראן, המונחה על ידי השאיפה להפיל כל משטר "משומד" (סוני), ולהביס את המערב "הכופר", ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי".

טרור אסלאמי אנטי-אמריקאי לא קשור לישראל

*בשנים האחרונות, טרור אסלאמי מתימן, עיראק ומזרח סוריה, הנתמך על ידי איראן, פועל במזרח התיכון נגד מתקנים צבאיים, עסקיים ואזרחיים של ארה"ב, סעודיה ואיחוד האמירויות, כדי לערער את תדמית ההרתעה השחוקה של ארה"ב. איראן פועלת לכרסום תדמית ההרתעה של ארה"ב גם בדרום ומרכז אמריקה (הבטן הרכה של ארה"ב) בשיתוף פעולה עם ברוני סמים, ארגוני טרור ומדינות אנטי-אמריקאיות באמריקה הלטינית.

*הטרור האסלאמי פועל בשיטתיות נגד ארה"ב, במקביל לפעילות פנים-אסלאמית בת 1,400 שנים, ללא קשר למדיניות ישראל או ארה"ב.

*לדוגמא, הטרור האסלאמי פוגע בארה"ב למרות שהעניקה רוח גבית לאייתולות לתפישת השלטון באיראן, ולמרות דבקותה באופציה דיפלומטית כלפי האייתולות, שהניבה לאייתולות מאות מיליארדי דולרים מאז עלייתם לשלטון. הטרור האסלאמי מכה בארה"ב למרות שהעניקה למוג'אהדין מיליארדי דולרים שסייעו  לסילוק הצבא הסובייטי מאפגניסטן, ולמרות מתקפת ארה"ב נגד סרביה שהביאה לעצמאות בוסניה וקוסובו המוסלמיות. הטרור האסלאמי גם מקיז את דם ארה"ב חרף הסיוע הפיננסי והדיפלומטי המשמעותי שהיא מעניקה לרשות הפלסטינית. הטרור האסלאמי התמקד בארה"ב בתקופת קלינטון ואובמה הדמוקרטים וגם בתקופת בוש וטראמפ הרפובליקנים.

*הטרור האסלאמי רואה בארה"ב את "אויבת אללה", "צלבנית מודרנית" והמכשול המרכזי להדברת "הכופר" המערבי.

*פרופ' ברנרד לואיס, מבכירי המומחים לאסלאם והמזרח התיכון, טען שטרוריסטים אסלאמיים מסוגלים לספוג תגובת-נגד של ארה"ב, אך ארה"ב אינה מסוגלת לספוג את מתקפת הטרור האנטי-אמריקאי ברחבי העולם ובארה"ב. מטרת הטרור האסלאמי היא לערער את אמון אוכלוסיית ארה"ב ביכולת הנהגתה להתגבר על הטרור.

*הטרור האסלאמי האנטי-מערבי מקבל רוח-גבית מהצלחת החדירה המוסלמית לאירופה, המאבדת את הרצון להיאבק באיומים קיומיים. הטרור האסלאמי גם שואב עידוד מהצלחתו להביא לבריחת ארה"ב מאפגניסטן ב-2021, לאחר שהביא לנסיגת ברה"מ מאפגניסטן ב-1989, שהחישה את התפוררות ברה"מ.

*העזת הטרור האסלאמי התעצמה גם עקב השידרוג הדרמטי של משטר האייתולות, מאז עלייתו לשלטון באיראן ב-1979, בכל הקשור להפצה עולמית (גם באמריקה הלטינית) של טרור, סמים ומערכות נשק מתקדמות, תוך מינוף האופציה הדיפלומטית של ארה"ב כלפי איראן, כמיהת ארה"ב להסכם גרעין נוסף עם איראן, והתגובה הפושרת מאד של ארה"ב למתקפות השיטתיות של איראן וגרורותיה על מתקנים אמריקאים, סעודים ואמירתים.

* שינוי דרמטי של תפישת העולם הוא תנאי להכרעת הטרור האסלאמי, השואב עידוד מתפישת העולם המערבית השאננה (המנותקת מהמזרח התיכון המתסכל) – של חתירה לדו-קיום בשלום עם הטרור והכלתו – שהשתרשה בצמרת המדינית והביטחונית של ישראל מאז "הסכם אוסלו", והובילה למחדל הקטלני ב-7 אוקטובר 2023.

השורה התחתונה

*הטרור האסלאמי הוא מרכיב קבוע במערכת המזרח תיכונית מאז המאה ה-7,  שבא לעולם עקב חזון פנאטי בן 1,400 שנים, ולא עקב הקמת ארה"ב במאה ה-18 או הקמת ישראל במאה ה-20.

*הטרור האסלאמי רואה בישראל מוצב קדמי של המערב ב"בית האסלאם" (המזרח התיכון) המקצץ את כנפי גורמים אסלאמיים אנטי-מערביים, ומהווה אב-טיפוס ללוחמה בטרור וקו הגנה חיוני של המערב. כשלון ישראל במלחמתה בטרור מהווה רוח-גבית למתקפה על "הכופר" המערבי.

*כדי להביס את הטרור האסלאמי, על המערב להכיר באופיו האפוקליפטי והבלתי-מתפשר, שאינו מונחה-יאוש כלכלי, מדיני או צבאי, אלא מונחה-אופק רעיוני, קנאי, אלים ושתלטני, ואינו נכון להיפרד ממנו תמורת אופק כלכלי ודיפלומטי.

*מתקפת הטרור האסלאמי על המערב מהווה מהדורה נוספת של מלחמת-תרבויות, הממונפת על ידי רוסיה וסין כדי לקדם את מעמדן הבינלאומי ולהצר את צעדי ארה"ב.

*את הטרור האסלאמי יש לתקוף צבאית ולא דיפלומטית, ולהכיר בתפקיד המרכזי של מערכת החינוך לשנאה וההסתה במסגדים (לדוגמא, באיראן, הרשות הפלסטינית ומדינות מערביות) כקו-יצור יעיל מאד של טרוריסטים.

*מלחמה יעילה בטרור האסלאמי חייבת להיות התקפית ולא הגנתית, מניעתית ולא רק תגובתית, בשוחות גופי הטרור ולא בשוחות מערביות, מרסקת-טרור ולא מכילת-טרור.

*מלחמה יעילה בטרור מיישמת כלל מרכזי בכדורגל: ככל שחלוצי הקבוצה קרובים יותר לשערם, גדל הסיכוי שיספגו גול; אך ככל שחלוצי הבוצה יתקרבו לשער הקבוצה היריבה גדל הסיכוי שיבקיעו גול.

*הרס תשתיות הטרור ללא עקירת תפישת העולם המערבית ("אוסלו") – שהשתלטה על מוקדי-כוח מדיניים וביטחוניים בישראל ובמערב – יהווה סם-חיים לטרור.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"
מעריב", 12 אוקטובר 2023

ב-26 אפריל 2018 טיילו 25 צעירים, בליווי שני מדריכים וחובש, בנחל צפית היורד מהר הנגב לערבה, ועתיר-נוף מדברי רגוע, כאשר הופתעו על ידי שיטפון בזק שקטל 10 צעירים.

ב-29 ספטמבר עד 5 אוקטובר 2023 חגג עם ישראל את חג הסוכות באווירה רגועה, בהשראת הערכות הצמרת הביטחונית שחמאס וחיזבאללה מורתעים, כאשר הופתע על ידי מתקפת טרור בזק שקטלה כ-1,000 אזרחים וחיילים, כ-140 חטופים וכ-2,000 פצועים.

היכן טעינו?

*גורמים בכירים בממסד המדיני והביטחוני מתעלמים מהעובדה שתהליך ההשלמה של מדינות ערב עם קיומה של המדינה היהודית (במגבלות המזרח התיכון התזזיתי והבלתי-צפוי) אינו מאפיין את ההתייחסות הפלסטינית לקיום מדינה היהודית. בעוד שעקירת הישות הציונית "הכופרת" אינו תנאי מוקדם להגשמת החזון הלאומי של מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו ודרום סודן, הרי שזה תנאי מוקדם להגשמת החזון והאופק המדיני הפלסטיני, כפי שמתועד במערכת החינוך ודרשות יום ששי של הרשות הפלסטינית, אמנות הפת"ח (1959) ואש"פ (1964) המחייבות את הרשות הפלסטינית, האדרה רשמית ופומבית של טרוריסטים, מענקים חודשיים למשפחות טרוריסטים וההתנהלות הפלסטינית ב-100 השנים האחרונות.

*הם אף התייחסו לחמאס כאילו היה שותף לתהליך משא ומתן על הפסקת-אש ולא יעד להדברה; כאילו רווחת ערביי עזה בראש מעייניו; וכאילו מחווה נדיבה כלכלית ודיפלומטית עשויה לשכנעו לכבד הסכמים, לאמץ דו-קיום בשלום ולזנוח את חזונו הפנאטי-חיסולי; וכאילו הוא מורתע. הם התעלמו מהעובדה שטרור רואה במחוות אות להתרופפות המחריפה את הטרור.

*הם התעלמו מאופיו האפוקליפטי של חמאס (כמו חיזבאללה ומשטר האייתולות), המאפשר לו לספוג מהלומות קטלניות; מהעובדה שהפסקות-אש אינן ביטוי להרתעה אלא מנוף לשדרוג יכולות טרור, שאינו מונחה-ייאוש, אלא מונחה-תקווה להכרעת הישות הציונית "הכופרת", ובעל אופק מדיני המנוגד לדו-קיום בשלום.

*גורמים בכירים אלו מעניקים משקל רב ל"אסכולת אוסלו" – המקבלת חיזוק בהשתלמות בכירי מערכת הביטחון באוניברסיטת הרווארד – כפי שפורסמה בספרו של שמעון פרס "המזרח התיכון החדש", בניסיון לעצב מחדש את יעדי הצבא ואת ההתייחסות למזרח התיכון הוולקני והאלים: "הסדר העולמי החדש אינו מוביל למלחמות (עמוד 80)…. עלינו להקים מזרח תיכון חדש, ובמסגרתו השלום יהיה מרכיב ביטחון עיקרי (עמ' 84)…. עלינו להתמקד במזרח התיכון החדש ובמהות החדשה של הביטחון, ולהימנע מהתמקדות בניצחונות ומלחמות העבר שחלפו מהעולם ללא-שוב (עמ' 85)…. כל מלחמה שתפרוץ תהייה לשווא (עמ' 52)…. אנו ממשיכים להתכונן ללחימה, אך לא עושים זאת כדי לפתוח במלחמה, אלא כדי להדוף מתקפות ולהגן על השלום עמ' 69)…. העומק האסטרטגי מאבד מחשיבותו, אך הדו-קיום בשלום מכה שורשים…. המשמעות של 'גבולות רכים' היא שאין צורך להציב צבא לידם (עמ' 174)…. עלינו לשאוף לפחות נשק ויותר אמונה [בשלום]. 'גבולות רכים' מקילים על השגת השלום ויסיעו לעמוד בפני תקופות סוערות (עמ' 174)…."

*"אסכולת אוסלו" והכרעת הטרור הם דבר והיפוכו. הכרעת הטרור מחייבת את הצבא לעסוק אך ורק בשדרוג כוח ההרתעה (על ידי הדברה נחרצת של האויב, גם אם גורמת לגינוי ולחץ בינלאומי), שהוא המרכיב המרכזי של ביטחון לאומי, הנתיב להסכם שלום אפקטיבי והמניע הקריטי להתקרבות סעודיה לישראל.

*בניגוד ל"אסכולת אוסלו", מלחמה יעילה בטרור אינה מונחית-תגובה, הגנה ו"שקט תעשייתי", אלא מונחית-מניעה והתקפה בלתי-מידתית ובלתי-מכילה לריסוק תשתיות ויכולות הטרור. ייבוש ביצת הטרור ולא רדיפה אחרי יתושי הביצה. לוחמה בשוחות האויב ולא בשוחות שלנו.

*הכלת הטרור מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני אויביה, ומקרבת את ישראל למלחמה רב-זירתית ובתנאים גרועים יותר. היא גם מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני מדינות ערב המתונות-יחסית, שהעמיקו את קשריהן עם ישראל במיוחד עקב תדמית ההרתעה שלה מול איראן ו"האחים המוסלמים" (חמאס). כך גם לגבי מעמד ישראל בעיני שני בתי הקונגרס וזרועות הביטחון בארה"ב.

*אי-הכלת הטרור וחזרת צה"ל והשב"כ למוקדי הטרור הפלסטיני בערי ורכסי יו"ש בשנת 2002 – ולא אמצעי מיגון כגון חומה, גדר, דיפון ומבצעים נקודתיים ומכילים – צמצמו באופן דרמטי את היקף הטרור.

*גורמים בכירים בממסד הביטחוני והמדיני מדגישים את תפקידו של חיל האוויר בהגנה על המדינה. אבל, כוחות היבשה הם הגורם המרכזי בהדברת טרור.

*הצמרת המדינית נוטה לקבל את המלצות הצמרת הביטחונית למרות עמדותיה ב-1973 (מלחמת יום הכיפורים), 1981 (התנגדות המוסד ואמ"ן להפצצת הכור הגרעיני בעיראק), 1993 (תמיכה בהסכם אוסלו), 1994/5 (תמיכה בירידה מרמת הגולן), 2005 (שלילת הטענה שההינתקות תביא לגלי טילים על ישראל), וכו'.

השורה התחתונה

*הממסד המדיני והביטחוני הופתע ב-6 אוקטובר 2023, מכיוון שלא קרא את הכתובת על הקיר.

*יש לקוות שהממסד יקרא את הכתובת על הקיר מפרי עטו של הטרור הפלשתיני, המזהירה מהצפוי לנו ממדינה פלשתינית שתהווה מוקד טרור נגד תל אביב, ירושלים, נתב"ג ו-80% מאוכלוסיית ותשתית ישראל; תמוטט את המשטר ההאשמי בירדן ותשנה את המציאות לאורך 300 הק"מ של הגבול עם ירדן לסיוט ביטחוני ותקציבי; תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי שתפעל להפלת המשטרים בסעודיה, מצרים, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן  ומרוקו – בוננזה לאיראן, סין ורוסיה ופגיעה קשה בכלכלת וביטחון ארה"ב והמערב.    

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 15 אוגוסט 2023

English edition

גיבוש מושכל של הסכם בין ישראל וסעודיה (שדרוג יחסים או שלום) שולל זחיחות דעת, ומחייב תשומת לב למאפייני הזירה הבין-ערבית, לאינטרס הסעודי, להתנהלות הבין-ערבית של הפלסטינים ולתדמית ההרתעה הישראלית.   

1. זירת ההסכם היא בין-ערבית, המאופיינת מאז המאה ה-7 על ידי אלימות, אי-סובלנות, פיצול שורשי (שבטי, גיאוגרפי, דתי ורעיוני), נאמנות מקומית עליונה על נאמנות לאומית, היעדר דו-קיום בשלום ודמוקרטיה, ושליטים עריצים המגיעים לשלטון (ונפרדים מהשלטון) בכוח הזרוע. מכאן ארעיות השליטים, מדיניותם והסכמיהם.

ארעיות השליטים מתועדת על ידי "הצונאמי הערבי" (הנקרא בזחיחות "אביב ערבי") המשתולל מ-2010, וחילופי שלטון אלימים במצרים (2013, 2012, 1952), איראן (1979, 1953), עיראק (2003, 1968, פעמיים ב-1963, 1958), לוב (2011, 1969), תימן (מלחמת אזרחים מאז שנות ה-90', 1990, 1962), לבנון (אין ספור תהפוכות אלימות ומלחמות אזרחים), ועוד.   

ליורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן תרומה קריטית ל"הסכמי אברהם", והוא מפגין אומץ לב ונחישות בהנהגת שינוי תרבותי דרמטי וחיובי (כולל דתי) של ארצו. אבל, איומים מחוץ ומבית ומאבקי כוח בתוך משפחת המלוכה, ובינה לבין הממסד הוואהאבי הפוריטני במרכז ודרום מערב סעודיה, חושפים שמאפייני הסכם עם סעודיה הם מזרח תיכוניים ולא מערביים.  

2. אינטרס סעודי – ולא פלסטיני – מנחה את התייחסות יורש העצר לישראל, הרואה בה נכס ביטחוני, טכנולוגי ודיפלומטי לקידום "חזון 2030", שנועד להזניק את סעודיה למעמד של מעצמה אזורית ובינלאומית להשקעות ומסחר, תוך מינוף מיקומה הגיאוגרפי ועושרה הפיננסי.  ליורש העצר אין אשליות לגבי הר הגעש המזרח תיכוני (כולל איראן, למרות חידוש היחסים הדיפלומטים), וישראל נתפסת כבעלת ברית אמינה מול אויבים משותפים (איראן השיעית והטרור הסוני), במיוחד על רקע הכרסום בכוח ההרתעה של ארה"ב ונאט"ו. הטכנולוגיות הביטחוניות והאזרחיות של ישראל נתפסות כמנוף לגיוון כלכלת סעודיה, הקטנת תלותה בנפט וגז טבעי, והרחבת מקורות ההכנסה הלאומית. יורש העצר גם מודע למעמד המיוחד של ישראל בשני בתי הקונגרס (למרות עוינות האגף הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית), השולטים על "הארנק" האמריקאי ובעלי עוצמה שקולה לנשיא, גם בכל הקשור לאספקת מערכות נשק מתקדמות ואישור של חוזה הגנה הדרושים לסעודיה.

3. ההתנהלות הבין-ערבית הפלסטינית – כולל טרור פלסטיני במצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית – קובעת את התייחסות יורש העצר לסוגייה הפלסטינית. הוא גם ער לשיתוף הפעולה הפלסטיני עם ארגוני טרור ברחבי העולם, ובמיוחד "האחים המוסלמים", וכן עם משטר האייתולות, צפון קוריאה, וונצואלה, קובה והגוש הסובייטי. לדעתו, מדינה פלסטינית תוסיף דלק למדורת המזרח התיכון. לכן הוא מגביל את תמיכתו בפלסטינים למלל (ולא למעש), אינו מקריב אינטרסים סעודים על המזבח הפלסטיני, ואינו מעניק לפלסטינים זכות ווטו על תהליך ההשלמה עם ישראל, המקדם את "חזון 2030".

4. תדמית ההרתעה של ישראל היא התמריץ המרכזי לסעודיה להעמקת הקשר עם ישראל. סעודיה מעריכה את נכונות ישראל להתעמת עם משטר האייתולות בלבנון, סוריה, עיראק ואיראן, וכן עם הטרור הפלסטיני והאסלאמי. תדמית ההרתעה משודרגת על ידי נכונות ישראל להדוף לחץ ארה"ב, כפי שהיה בהפצצת הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה (שחסכו מסעודיה עימות מול עיראק גרעינית ומלחמת אזרחים גרעינית בסוריה).  ביום סגריר, יורש העצר מעדיף ישראל-מרתיעה ולא ישראל-מורתעת.

מ-1967 שידרגה ישראל את כוח ההרתעה עקב השליטה על רכסי יו"ש ורמת הגולן, שהם ערש ההיסטוריה, הדת והתרבות היהודים, וגם המינימום החיוני לביטחון ישראל במזרח התיכון הוולקני וההפכפך, שאין בו דו-קיום בשלום בין-אסלאמי מאז המאה השביעית.

נסיגה מרכסי יו"ש שהם גורם ביטחון קבוע, תמורת הסכם עם סעודיה שהוא גורם ביטחון משתנה במזרח התיכון, תכרסם בכוח ההרתעה. נסיגה תהפוך את ישראל ממדינה מרתיעת-מלחמה וטרור ומכפלן-עוצמה עבור ארה"ב, למדינה מתמרצת-מלחמה וטרור ונטל-ביטחוני על ארה"ב, תחריף אי-יציבות אזורית ואיומים על המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, ותהווה סכנה קיומית לישראל.

ואכן, גלי טרור התפרצו בעקבות מחוות מרחיקות-לכת של ישראל, שהתפרשו על ידי הערבים כחולשה (אוסלו 1993, המנוסה מלבנון 2000 ו"התנתקות" 2005), ולא כתוצאה מאיחוד ירושלים, החלת החוק הישראלי ברמת הגולן, ההתיישבות היהודית מעבר ל"קו הירוק" והשמדת הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה.

לסיכום, סעודיה פועלת לפי מציאות המזרח התיכון והאינטרס שלה, ולא לפי האינטרס הפלסטיני.  למרות שסעודיה אינה רואה במדינה היהודית גורם רצוי ב"בית האסלאם", היא מכבדת את כוח ההרתעה של ישראל, את דבקותה בעקרונות היסטוריים וביטחוניים, את נכונותה לעמוד בלחץ אמריקאי, ובמיוחד את תרומתה לקידום "חזון 2030" של יורש העצר, ומכאן הסכמים להרחבת שיתופי הפעולה ואולי אף הסכם שלום.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
 bit.ly/3POcBqO "חדשות מחלקה ראשונה", 9 יולי 2023,

English edition bit.ly/44cJNfV

לפי הכלכלן הנודע, פרופ' ג'והן גאלבריית', האויב של התובנה המקובלת הוא מצעד העובדות, העשוי לחשוף את התובנה המקובלת כמנותקת מהמציאות ואף מסוכנת. פרופ' גאלבריית' מוסיף שתובנה מקובלת אינה מתאימה עצמה למציאות אלא לתפישת עולם מסויימת.

ואכן, מצעד העובדות של המזרח התיכון חושף את השגיאות המהותיות והמאיימות של התובנה המערבית המקובלת הרואה בסוגייה הפלסטינית בבת-עין ערבית המקדמת דו-קיום בשלום.

לדוגמא:

*מ-1948, בניגוד לתובנה המקובלת, מדינות ערב אינן מפעילות את השריר הצבאי (ובקושי את השרירים הכספי והדיפלומטי) למען הפלסטינים, כפי שראינו בכל המלחמות מול חמאס בעזה (2021, 2014, 2012 ו-2008), שתי האינתיפאדות (2000-2005, 1987-1993) והמלחמה לגירוש אש"פ מלבנון (1982).

*מ-1948, מבהיר מצעד העובדות המזרח תיכוני, בניגוד לתובנה המקובלת, שהאינטרס הערבי גובר על – ולעתים אף מנוגד ל- אינטרס הפלסטיני. לכן, אף מלחמה בין ישראל למדינות ערב (1948/9, 1956, 1967, 1973) לא פרצה בגלל – או עבור – הפלסטינים. כמו כן, ששת הסכמי השלום עם מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן נחתמו בגלל שעקפו את הסוגייה הפלסטינית, התמקדו במציאות המזרח תיכונית ובאינטרס הערבי, ושללו מהפלסטינים את כוח הוטו.

*אף הסכם שלום בין ישראל למדינות ערב לא בוטל עקב מלחמת ישראל בטרור הפלסטיני (וגם לא עקב הפצצת הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה, החלת החוק הישראלי בגולן ובנייה מעבר ל"קו הירוק"). מדינות ערב לא מקריבות אינטרסים שלהן על מזבח אינטרסים פלסטינים.

*בניגוד לתובנה המקובלת במערב, סעודיה ושש מדינות ערב שחתמו הסכמי שלום עם ישראל ערות לעובדה שהסוגייה הפלסטינית אינה שורש הסכסוך ערב-ישראל, אינה בבת-עין ערבית ואינה מוקד זעזועים אזוריים.

*העמקת הקשר המסחרי והביטחוני עם סעודיה, ומעורבות קריטית של סעודיה בהסכמי השלום עם איחוד האמירויות ובחריין, התרחשו למרות התנגדות פלסטינית חריפה.

*מדינות ערב אינן שותפות לתמיכה הגורפת במערב – ואף מפגינות אדישות-יחסית ולעתים עוינות – לרעיון המדינה  הפלסטינית.

*בעוד המערב מעניק משקל רב למלל ערבי פרו-פלסטיני, מציאות המזרח התיכון מתנהלת לפי המעש הערבי האדיש/עויין כלפי הפלסטינים.  המעש הערבי התגבש בתגובה להתנהלות פלסטינית אלימה במישור הבין-ערבי. הערבים גם ערים לנורמה מזרח תיכונית: על מילים אין משלמים מכס….

*התנהלות הפלסטינים במישור הבין-ערבי הפכה אותם לאב-טיפוס של חתרנות, טרור ובוגדנות בעיני הערבים, ובמיוחד סעודיה ושאר ערביי המפרץ. לדוגמא: שיתוף פעולה פלסטיני עם עיראק בפלישת 1990 לכווית, למרות שהייתה המארחת הנדיבה ביותר של הפלסטינים; מלחמות אזרחים בלבנון ב-1982-1970; מלחמת אזרחים בירדן ב-1970; טרור במצרים וסוריה בשנות ה-50' וה-60'. הערבים מודעים למאפיין של הטרור הפלסטיני: לנשוך את היד המזינה אותו, כפי שחשה ישראל בעקבות המחוות הדרמטיות באוסלו 1993 ובהתנתקות 2005, וכפי שחשה ארה"ב ב-2001 לאחר שסייעה למוג'אהידין לגרש את ברה"מ מאפגניסטן, וב-1983 כאשר מכוניות תופת של טרור אסלאמי ופלסטיני פוצצו את שגרירות ומפקדת המארינס של ארה"ב בביירות, למרות שארה"ב פעלה לבלימת מלחמת ישראל באש"פ.

מדינות ערב גם מודעות לקשר ההדוק בין ההנהגה הפלסטינית ל"אחים המוסלמים" וארגוני טרור נוספים באסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה הלטינית, כמו גם עם משטר האייתולות, צפון קוריאה, ונצואלה, קובה, הגוש הסובייטי וגרמניה הנאצית.

*סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו, ירדן ומצרים מעריכים שהתנהלות מדינה פלסטינית תהייה דומה לדפוסי ההתנהלות הפלסטינית של עשרות השנים האחרונות, ולכן תוסיף דלק למדורת המזרח התיכון ורוח גבית לגופים פורעי-חוק.

*סעודיה ושאר המדינות הערביות המתונות-יחסית מעריכות שמדינה פלסטינית מערבית לנהר הירדן תביא להפלת המשטר ההאשמי מזרחית לנהר, הפיכת ירדן למדינה בלתי-נשלטת דוגמת לוב, לבנון, סוריה, עיראק ותימן ובסיס לטרור אסלאמי המקדם את השאיפות הפאנטיות של "האחים המוסלמים" ומשטר האייתולות באיראן. הן חוששות מהשפעה קטלנית על מפיקות הנפט בחצי האי ערב, שיבושים בשוק הנפט (48% ממאגרי הנפט העולמי), פגיעה קשה בסחר הבינלאומי, ואיום ברור ומיידי על קיום משטריהן.

*בניגוד לתובנה המקובלת כאילו הטרור הפלסטיני הוא תוצאה של היעדר אופק מדיני ותקווה, הטרור הפלסטיני הוא ביטוי לתכנית הלימודים הפלסטינית (שהוקמה ב-1993 ע"י מחמוד עבאס), שהיא הנציגה האותנטית ביותר של חזון ההנהגה הפלסטינית וקו-יצור יעיל של טרוריסטים, יחד עם האדרה רשמית ופומבית של טרוריסטים פלסטינים כמודל לחיקוי עבור הנוער הפלסטיני, והמענקים החודשיים למשפחות טרוריסטים.

*החזון והתקווה הפלסטינים נחרתו בתודעה הפלסטינית ב-1959 ו-1964 על ידי האמנות של הפתח' ואש"פ (בעקבות "כיבוש" 1948 ולפני "כיבוש" 1967), שהם מקור הסמכות של הרשות הפלסטינית, וגם על ידי "תורת השלבים" של אש"פ מ-1974. החזון והאופק המדיני הפלסטיני אינם מתמקדים בגודלה – אלא בחיסולה – של הישות הציונית.

לסיכום

*האם אנשי התובנה המקובלת מטים אוזן להצעתו של  דר' אלברט אליס, שהיה מגדולי הפסיכולוגים בעולם: "הצפי הטוב ביותר לגבי התנהלות האדם בעתיד הוא התנהלותו בעבר"?

*האם אנשי התובנה המקובלת מבינים מדוע מנהיגי ערב מקבלים את פני מנהיגים פלסטינים ב"מרבד מרופט", בניגוד ל"שטיח האדום" המקבל את פניהם במערב?

*התנהלות הפלסטינים במישור הבינערבי והישראלי, ובמיוחד בעקבות המחוות הדרמטיות של ישראל ב-1993 ו-2005, ממחישה שמדינה פלסטינית מחד, ודו-קיום בשלום מאידך, הם דבר והיפוכו.

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3DAlJZ0

English edition  https://bit.ly/3Ye0qUX

ביקור מזכיר המדינה אנתוני בלינקן במצרים, ישראל והרש"פ (31-29 ינואר 2023) היה ציון דרך נוסף במורשתו עתירת-השגיאות במזה"ת, הפוגעת באינטרס ארה"ב, ביציבות האזור ובחתירה לשלום.

בלינקן במצרים

*במפגש עם בלינקן הדגיש הנשיא סיסי את השלכות הארועים הוולקנים בלוב, המתדלקים את מדורת המזה"ת מאז התפרצותם ב-2011, ומחריפים את הטרור האיסלאמי באפריקה ואירופה ואת טרור "האחים המוסלמים" במצרים.

*ההתפרצות באה בעקבות המתקפה הצבאית של נאט"ו, בהנהגת ארה"ב, על משטר קדאפי, שהייתה ביוזמת אישים מרכזיים בנשיאות אובמה-ביידן, שכללו את אנתוני בלינקן (שהיה היועץ לביטחון לאומי של סגן הנשיא ביידן), והונהגו על ידי מזכירת המדינה הילארי קלינטון ולצידה ג'ייק סאליבן יועצה הבכיר וראש האגף לתכנון מדיני (המכהן היום כיועץ לביטחון לאומי של הנשיא ביידן), סוזן רייס השגרירה לאו"מ וסמנטה פאואר היועצת הבכירה של הנשיא אובמה.

*המתקפה על קדאפי הייתה מונחית-זכויות אדם, אבל נכשלה קשות עקב אי-הבנת הזירה המזה"תית, המתרחש בלוב והשינוי המהותי בהתנהלות קדאפי. הרודן הלובי (שהעביר את תשתית הנשק הגרעיני לארה"ב!) לא טבח באנשים חפים מפשע אלא בטרוריסטים אסלאמים אנטי-אמריקאים, שמיהרו לרצוח את שגריר ארה"ב בלוב, כריסטופר סטיבנס, מייד לאחר שארה"ב סייעה בידם לחסל את קדאפי.

*מטרת המתקפה הייתה למנוע טבח איום ונורא של תושבי לוב על ידי קדאפי, אבל למעשה דירדרה את לוב לתוהו ובוהו של עשרות שנים, ולשפיכות דמים המגמדת את התחזיות הנוראיות ביותר של קלינטון ובלינקן.

*הפלת משטר קדאפי הפכה את לוב – שהיא הבטן הרכה של אירופה – לאחת הזירות הגדולות בעולם של טרור אסלאמי אנטי-מערבי, גן עדן למבריחי סמים ונשק, מאיץ להחרפת הטרור האסלאמי הגלובלי, מגרש בייתי של עשרות מיליציות טרור, ובמה למלחמות אזרחים עם מעורבות של תורכיה, קטאר. איטליה, מצרים, איחוד האמירויות, סעודיה וצרפת.

*מדיניותו מונחית-זכויות האדם של בלינקן התעלמה (ועדין מתעלמת) מהעובדה שבמזה"ת אין בפני ארה"ב בחירה בין מדינות ערביות המכבדות או מפירות זכויות אדם, אלא בחירה בין מדינות ערביות פרו-אמריקאיות ומדינות ערביות אנטי-אמריקאיות שכולן מפירות זכויות אדם.

*הסירוב להכיר במציאות זאת מביאה גם ללחץ צבאי, כלכלי ודיפלומטי על הנשיא סיסי הפרו-אמריקאי, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן הפרו-אמריקאי ויורש העצר האמירתי מוחמד בן זייאד הפרו-אמריקאי לריכוך מלחמתם בטרור "האחים המוסלמים" (המוגדרים על ידי מחלקת המדינה כגוף דתי, חברתי ופוליטי לגיטימי) והטרור החות'י בתימן הנתמך על ידי איראן.

*מדיניות זאת של בלינקן – בנוסף להשתוקקות להגיע להסכם נוסף עם משטר האייתולות באיראן – דוחפת את מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות לזרועות סין ורוסיה.

בלינקן בישראל וברש"פ

למרות אכזבתו של בלינקן מההתנהלות פורעת-החוק של איראן, ועל אף הרחבת התרגילים הצבאיים המשותפים בין ארה"ב לישראל, בלינקן ממשיך לכפור בעובדה שהאופציה הדיפלומטית כלפי איראן – המיושמת מפברואר 1979 – נכשלה כישלון חרוץ, ומעניקה רוח גבית עזה לאסטרטגיה האנטי-אמריקאית של האייתולות במפרץ הפרסי, המזה"ת, קרן אפריקה, צפון ומערב אפריקה ואמריקה הלטינית (עד גבול ארה"ב-מכסיקו).

*בלינקן דוחה את טענת ישראל וכל מדינות ערב הפרו-אמריקאיות שרק איום אמין באופציה צבאית לשינוי-משטר יכול להסיר את האיום האזורי והגלובלי,  הטרוריסטי, קונבנציונלי, בליסטי וגרעיני של משטר האייתולות. בלינקן עדין משוכנע שחבילה נדיבה פיננסית ודיפלומטית עשויה לשכנע את המשטר האפוקליפטי בטהרן לדבוק בדו-קיום בשלום, לנהל מו"מ אמין ולזנוח חזון דתי, פנאטי וגלובלי בן 1,400 שנים.

*מדיניות בלינקן כלפי איראן מכרסמת קשות בכח ההרתעה של ארה"ב ובאמינותה האסטרטגית בעיני בעלות בריתה הערביות, החשות את מאכלת האייתולות ו"האחים המוסלמים" על צווארן.

*לפי דובר מחלקת המדינה: "יש צורך דחוף שכל הצדדים [ישראל והרש"פ] יורידו את הלהבות… וישימו קץ למעגל האלימות הגורם לקטל רב מדי של חפים מפשע…."

*בלינקן משתמש שוב בסימטריה מוסרית – הבלתי מוסרית – שאינה מבחינה בין טרוריסטים פלסטינים המתמקדים בשיטתיות ובכוונה ברצח אזרחים (ולעתים פוגעים בחיילים), לבין חיילי צה"ל המתמקדים בשיטתיות ובכוונה בהרג טרוריסטים (ולעתים פוגעים באזרחים). הסימטריה המוסרית מדרבנת (לא בכוונה תחילה) את הטרור הפלסטיני, ונועדה לצמצם את מלחמת ישראל בטרור הפלסטיני.

*ביקור בלינקן ברמאללה מאדיר את הלגיטימיות של הרש"פ המקיימת – מאז 1993 – מערכת חינוך לשנאה השוטפת את מח הנוער הפלסטיני בשנאת ישראל והיהודים ובהתמכרות לחיסול "הישות הציונית". מערכת החינוך לשנאה מהווה בבואה אותנטית של תפישת העולם והחזון הפלסטינים, ומהדהדת את המסרים של אמנות הפתח' ואש"פ מ-1959 ו-1964, הקוראות ל"שחרור פלסטין" של טרום-1967.  מערכת החינוך הפלסטינית הפכה לחממה וקו-יצור היעילים ביותר של טרוריסטים ומתאבדים פלסטינים (שאינם "טרוריסטים בודדים" אלא טרוריסטים ממסדיים).

*בלינקן מעניק חשיבות רבה יותר למלל הדיפלומטי הפלסטיני מאשר להתנהלות החינוכית מלבת-הטרור הפלסטינית. הוא מתעלם מהעובדה  שתנאי-מוקדם למו"מ אמיתי לשלום הוא עקירת החינוך לשנאה, ההסתה במסגדים, המענקים הנדיבים למשפחות טרוריסטים והאדרת טרוריסטים על ידי אנדרטאות והנצחת שמותיהם על מוסדות ציבוריים, כולל בתי ספר.

* בלינקן משוכנע שהקמת מדינה פלסטינית היא תנאי לשדרוג יציבות המזה"ת ולחתימת הסכם שלום עם ערב הסעודית. את הגישה הזאת אפשר להעריך על רקע הכישלון הסדרתי של כל הצעות השלום של מחלקת המדינה שנכשלו עקב התעלמותן מהרקורד הפלסטיני פורע-החוק במישור הבינערבי והישראלי ומסדר העדיפויות הערבי (שאינו רואה בסוגייה הפלסטינית נושא רב-חשיבות), ובמקביל העניקו לפלסטינים כח-וטו על תהליך השלום.

*למעשה, הסכמי השלום עם מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן, ושיפור היחסים הדרמטי עם סעודיה (שהיא מנוע מרכזי ל"הסכמי אברהם"), הושגו על ידי עקיפת הסוגייה הפלסטינית, והתמקדות באינטרסים הערביים (המקודמים על ידי שתוף פעולה בטחוני וטכנולוגי עם ישראל) ולא באינטרסים הפלסטינים.

*בניגוד לדעת בלינקן, מדינות ערב אינן מקריבות את האינטרסים שלהן על המזבח הפלסטיני.

*בלינקן מתעלם מהמציאות המזה"תית המדגישה את אי-מרכזיות הסוגייה הפלסטינית (אף מלחמה ערב-ישראל לא פרצה עקב הסוגייה הפלסטינית) ומסדר העדיפויות הערבי (אף מדינה ערבית לא הפעילה שריר צבאי – ובקושי שריר פיננסי – למען הפלסטינים), אלא אם כן סבורים שהמלל הערבי הפרו-פלסטיני משמעותי יותר מההתנהלות הערבית האדישה/שלילית כלפי הפלסטינים.

*בניגוד לבלינקן, מדינות ערב הפרו-אמריקאיות רואות בפלסטינים אב-טיפוס לחתרנות, טרור, בוגדנות וכפיות-טובה בינערביים, ומכירות באופי העריץ, מושחת וטרוריסטי של הרש"פ. הן ניכוו מנטיית הפלסטינים לפגוע ביד המסייעת להם ומארחת אותם, כפי שהיה במצרים בתחילת שנות ה-50', סוריה – 1966, ירדן – 1970-1968, לבנון – 1982-1970 וכווית – 1990.

*מדינות אלו גם ערות לעובדה שהפלסטינים נוטים לשתף פעולה עם משטרים פורעי חוק: גרמניה הנאצית, ברה"מ והגוש הסובייטי, אייתוללה חומייני, צדאם חוסיין, קובה, וונצואלה וצפון קוריאה, ואימון ארגוני טרור מאמריקה הלטינית, אסיה, אפריקה ואירופה.

*השורה התחתונה היא שבניגוד סוחף להערכת בלינקן מדינה פלסטינית מערבית לירדן תביא להפלת המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי מזרחית לירדן; תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי דוגמת לוב, לבנון, סוריה ותימן; ותגרום לתגובת שרשרת שלילית ברחבי חצי האי ערב, העלולה להפיל את המשטרים במדינות הנפט הערביות הפרו-אמריקאיות; לזעזע את המזה"ת (לפחות); תפגע קשות באינטרסים ביטחוניים וכלכליים של ארה"ב, ותקדם אינטרסים של משטר האייתולות, רוסיה וסין.

 

"חדשות מחלקה ראשונה", 18 אפריל 2022, https://bit.ly/3KV06V0

English edition  https://bit.ly/3tXACQC

האדרת טרוריסטיות המקריבות את חייהן וחיי ילדיהן ובעליהן במסגרת הג'יהאד ("מלחמת קודש"), כביטוי "להבטחת שוויון האישה במסגרת האסלאם, בכל הקשור לנכונות להקריב חיים על מזבח מטרות נעלות" (חינוך אסלאמי, כיתה ח', עמ' 29, 2021-22).

הטרוריסטית דלאל מוגרבי זוכה לשבחים עילאיים (כולל בתי ספר הנקראים על שמה) כדוגמא ל"לוחמת ג'יהאד", על השתתפותה במתקפת הטרור ב-1978 על אוטובוס אזרחי בכביש החוף, שגרמה לרצח 38 ישראלים, כולל 13 ילדים (מדעי החברה, כיתה ט', עמ' 20, 2021-22).

ההקשר המדיני של מערכת החינוך הפלסטינית

*מערכת החינוך הפלסטינית (נא ראה תיעוד בהמשך המאמר) הוקמה על ידי מחמוד עבאס ב-1993, כאשר היה סגנו של ערפאת. הוא מפקח עליה עד היום.

*מערכת החינוך הפלסטינית היא הבבואה האמינה ביותר של ההתנהלות פורעת-החוק, האלימה, המפירה בשיטתיות את הסכמי אוסלו, והמנוגדת ב-180 מעלות למלל הדיפלומטי המתון של הרשות הפלסטינית.

*מערכת החינוך הפלסטינית מתמקדת בהקמת ריבונות פלסטינית בכל השטח מנהר הירדן עד לים התיכון, תוך דגש על שטחה של ישראל לפני 1967.

*המסרים המרכזיים של מערכת החינוך הפלסטינית עקביים עם עקרונות אמנת הפתח' (שמנהיגו הוא מחמוד עבאס) מ-1959 ואמנת אש"פ (שמנהיגו הוא מחמוד עבאס) מ-1964 – 8 שנים ו-3 שנים לפני 1967.

*המסרים המרכזיים של מערכת החינוך הפלסטינית עקביים עם עקרונות האסלאם השוללים ריבונות "כופרים" במזרח התיכון ("בית האסלאם"), וקוראים לשעבד את "הכופרים" לעקרונות האסלאם בדרכי שלום או מלחמה.

*מערכת החינוך הפלסטינית היא הבבואה הנאמנה ביותר של  תפישת העולם של הנהגת הרש"פ, בכלל, וגישתה למדינה היהודית, בפרט.

*מערכת החינוך הפלסטינית – יחד עם הטפות המסגדים, עצרות העם ואנדרטאות ומתקנים ציבוריים ברשות הפלסטינית – מעצבת את תפישת העולם של הנוער הפלסטיני, במיוחד, והציבור הפלסטיני, בכלל (כולל חלק לא מבוטל של ערביי ישראל).

*מערכת החינוך הפלסטינית מהווה, מ-1993, קו-יצור יעיל ביותר של טרוריסטים פלסטינים.

*הטרור הפלסטיני – נגד המדינה היהודית ונגד יעדים פלסטינים וערביים – הנמשך בשיטתיות במאה השנים האחרונות, וביתר שאת מאז הסכמי אוסלו ו"ההיתנתקות", מהווה עדות ליעילותה של מערכת החינוך הפלסטינית כחממה של חינוך לשנאה וטרור-מתאבדים/ות, שנועדו להחדיר מורך לב ל"אויב הציוני".

תיעוד מסרים מובילים של מערכת החינוך הפלסטינית, 2021-22

תיעוד המסרים להלן התבצע על ידי מזרחנים המתמחים בחקר מערכות החינוך במדינות האסלאם (כגון איראן, סעודיה, מצרים, ירדן, קטאר ואיחוד האמירויות) במסגרת המכון הירושלמי הבלתי-מזוהה פוליטית:

The Institute for Monitoring Peace and Cultural Tolerance in School Education

*ספרי הלימוד של 2021-22 מבטאים הקצנה של החינוך לשנאת יהודים והמדינה היהודית, בהשוואה לשנים קודמות שהיו גדושות שנאה.

*היהודי מתואר כנכלולי, בוגדני ואלים.

*ספרי הלימוד מתמקדים ב"כיבושי 1948": יפו, חיפה, עכו, לוד, רמלה, הגליל, הנגב וירושלים המערבית.

*ישראל אינה מופיעה במפות ספרי הלימוד, המציגות את פלסטין מהירדן ועד הים התיכון.

*ישראל מוצגת כישות שטנית שלידתה בפשע, אידיאולוגיה גזענית ומזימה קולוניאליסטית המבוססים על הנחות מוטעות.

*נשים מקדמות את חתירתן לשוויון חברתי באמצעות הקרבה והתאבדות.

*עידוד לאלימות וטרור-מתאבדים הם מרכיבים עקריים ב"מלחמת הקודש" נגד ישראל ולמען פלסטין, ובמיוחד למען מסגד אל-אקצא.

*טרור-מתאבדים/ות תוך כדי הרג "כופרים" מזכה את המתאבדים/ות בתמורה אלוהית.

השורה התחתונה

*מו"מ מדיני לדו-קיום בשלום מחד, ומערכת החינוך הפלסטינית מאידך, הם דבר-והיפוכו.

*אי-התניית מו"מ מדיני עם הרש"פ בעקירה מוקדמת של מערכת החינוך הפלסטינית, מבטיחה את אי-קידום דו-קיום בשלום ואת עידוד הטרור.

*קיום מו"מ מדיני עם הרש"פ ללא עקירה מוקדמת של מערכת החינוך הפלסטיני, דומה לקיום מו"מ שמנהלת מדינה עם ברוני-סמים על הפסקת הפצת סמים, תוך כדי הסכמה לחדירה נמשכת של ברוני הסמים למערכות הפוליטיות והחינוכיות של המדינה.

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/2X81i3G

English edition  https://bit.ly/30aDayw

מחוות של ארה"ב וישראל לטרור אסלאמי/ערבי/פלסטיני, והסרת האופציה הצבאית – ע"י ארה"ב – משולחן המו"מ עם משטר הטרור האיראני, נתפסים כחולשה בעיני טרוריסטים, יריבים ובעלי-ברית של ארה"ב.

מדיניות זאת מתעלמת מ- או ממעיטה במשקל – תיעוד אובייקטיבי של 1,400 שנות התנהלות הטרור האסלאמי, ומתבססת על הערכה ספקולטיבית של התנהלותו העתידית.

מדיניות זאת מכרסמת בתדמית-ההרתעה של ארה"ב המהווה תנאי בל יעבור לצמצום אי-שפיות העולם, ומקרבת את הטרור האסלאמי לאדמת ארה"ב.

מדיניות זאת (של ארה"ב) מבוססת על ההנחה שהטרור האסלאמי הוא מונחה-יאוש, ולכן יש, כביכול, להתמקד בטיפול בסיבות היאוש (דיפלומטיה וסיוע כלכלי), ולא בטיפול בטרור (צבא).  אבל, מאז המאה השביעית הטרור האסלאמי הוא מונחה-חזון דתי, פנאטי להשתלטות על העולם ושיעבוד "הכופרים" לאסלאם.

מדיניות זאת מניחה שהטרור האסלאמי מהווה תגובה למדיניות ארה"ב. אבל, הטרור האסלאמי רודף את ארה"ב מסוף המאה ה-18 בין אם בבית הלבן נשיא דמוקרטי או רפובליקני, כפי שהיה בתקופת אובמה וטראמפ.

לדוגמא:

*בשנות ה-80' של המאה ה-20 היה לסיוע אמריקאי צבאי, דיפלומטי  ופיננסי תפקיד חשוב בהצלחת המוג'אהידין לסלק את ברה"מ מאפגניסטן. אבל, טרור אסלאמי הקשור למוג'אהידין פתח ב-1996 במיתקפה על ארה"ב, שהגיעה לשיאה ב-11 לספטמבר 2001.

*ב-2015 היה לארה"ב תפקיד מרכזי בגיבוש הסכם הגרעין עם איראן שהביא לטהראן בוננזה של מיליארדי דולרים ושידרוג דיפלומטי חסר-תקדים. אבל, משטר האייתולות הגיב בהחרפת פעילותו כמרכז אזורי ועולמי אנטי-אמריקאי להפצת חתרנות, טרור, מלחמות, טכנולוגיות בליסטיות וסמים במפרץ הפרסי, המזרח התיכון, מרכז אסיה, אפריקה, אירופה, דרום ומרכז אמריקה ותאי-טרור-רדומים בארה"ב.

*ב-2011 יזמה ארה"ב את מתקפת-נאט"ו על משטר קדאפי שהביאה להפלת קדאפי ע"י ארגוני טרור אסלאמים. אבל, ב-2012 השתלטו טרוריסטים אסלאמים על הקונסוליה האמריקאית ומפקדת המארינס בבנגאזי, רצחו את השגריר האמריקאי ועוד 3 אזרחי ארה"ב, והפכו את לוב למוקד טרור אסלאמי אנטי-אמריקאי אזורי ועולמי.

*ב-1978/79 העניקה ארה"ב רוח-גבית עזה להשתלטות אייתוללה חומייני על איראן, ו"תקעה סכין" בגב השאה הפרסי שהיה "השוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי". אבל, חומייני השתלט על שגרירות ארה"ב, החזיק 63 אמריקאים כבני-ערובה במשך 444 ימים, והפך לאיום המרכזי על יציבות האזור והעולם, כולל קיום כל משטר ערבי פרו-אמריקאי.

*ב-1982/83 שלחה ארה"ב חיילים ללבנון כדי לבלום את מתקפת צה"ל על  אש"פ. אבל, ב-1983 נהרגו כ-250 אמריקאים ע"י משאיות-תופת של הטרור האסלאמי והפלסטיני, שהוטמנו בשגרירות ארה"ב ובמפקדת המארינס בבירות.

*ב-1993 ו-2005 העניקה ישראל לפלסטינים מחוות חסרות-תקדים, כאשר הפקידה בידיהם סמכות שלטונית מרחיקת-לכת בכל רצועת עזה, וחלקים נרחבים ביו"ש (שלא הוענקה להם ע"י מצרים וירדן כאשר שלטו שם), כולל הכנסת כ-100,000 טרוריסטים פלסטינים מתוניסיה, תימן, סודן ולבנון לרכסי הרים החיוניים לקיום ישראל. אבל, תגובת אש"פ וחמאס למחוות חסרות-התקדים הייתה – כצפוי – גל חסר-תקדים של טרור וחינוך לשנאה המייצג את החזון הפלסטיני: חיסול המדינה היהודית ולא דו-קיום בשלום.

*בשנות ה-50', ה-60', ה-70' ועד 1990 העניקו מצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית לפלסטינים סמכויות ארגוניות, כלכליות, ולעתים אף שלטוניות. אבל, הפלסטינים בראשות הפתח' ואש"פ הגיבו בחתרנות וטרור, היו קרובים להפלת השלטון בירדן ולבנון, והצטרפו לפלישת צדאם חוסיין לכווית שהייתה המארחת הנדיבה ביותר ל-400,000 פלסטינים חברי ומקורבי אש"פ. מכאן התייחסות משטרים ערביים לפלסטינים כאב-טיפוס לבוגדנות וטרור, והפער העמוק בין המלל הערבי הפרו-פלסטיני לבין המעש הערבי האדיש/עוין לפלסטינים, כולל הסתייגות מהקמת מדינה פלסטינית שתוסיף – להערכתם – דלק למדורת המזה"ת.

לאור המציאות הנ"ל, על ישראל וארה"ב להימנע משיעבוד מציאות ארוכת-שנים של הטרור האסלאמי/ערבי/פלסטיני להערכות עתידיות ספקולטיביות המונחות ע"י כמיהה לשלום, פן יפגע הדבר בכח-ההרתעה האמריקאי והישראלי לשביעות רצונן של איראן, האחים המוסלמים, טאליבן, אל קעידה, חיזבאללה, חמאס, הרשות הפלסטינית, כמו גם פקיסטן, תורכיה, סין ורוסיה.

שלא כמו אוכלוסיית גרמניה בתום מלחמת העולם השנייה שהייתה נכונה – היסטורית, תרבותית, רעיונית, מדינית וחינוכית – לאמץ את מוסדות וערכי הדמוקרטיה, זכויות האדם ודו-קיום בשלום, המזרח התיכון המוסלמי/ערבי קשור בטבורו לערכים בני 1,400 שנים הרואים בתרבות המערבית איום היסטורי, דתי, ותרבותי, ומטפחים אי-סובלנות, אלימות, עריצות, חתרנות וטרור בינערבים ובין-מוסלמים.

ההנחה שהטרור האסלאמי/ערבי/פלסטיני יעניק ל"כופרים" במערב ובישראל דו-קיום בשלום – שהם מונעים בשיטתיות משכניהם ה"מאמינים" – עדין מנותקת ממציאות המזרח התיכון.

לכן, על ארה"ב וישראל לחתור לשלום ע"י שדרוג העוצמה הצבאית וכח-ההרתעה ולא ע"י מחוות, ויתורים ונסיגות.
xxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxx

סמינר יחסי ישראל-ארה"ב, "מרכז מורשת מנחם בגין"; שגריר (בדימוס) יורם אטינגר; 10 מפגשים בימי שלישי (שעה וחצי למפגש) ב-19:00 ב"מרכז בגין" וב"זום", החל מ-2 נובמבר; תכנית הסמינר: https://bit.ly/3izjs63; מידע נוסף: נעמה כרמל, 02-565-2028, NaamaC@BeginCenter.org.il; הנחה לאזרחים ותיקים.

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3x8Bwbn

English edition  https://bit.ly/3i6vMec

פתרון שתי המדינות

"הנשיא ביידן הדגיש את מחויבותו העמוקה לפתרון שתי המדינות כנתיב הטוב ביותר להשגת פתרון צודק ובר-קיימא לסכסוך הישראלי-פלסטיני."

"מזכיר המדינה אנטוני בלינקן אמר שוושינגטון תומכת בפתרון שתי המדינות כדי לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני."

האם מדינה פלסטינית תקדם את – או תחריף את – הסכסוך הפלסטיני?

האם מדינה פלסטינית תגביר – או תדרדר – את יציבות המזרח התיכון?

האם מדינה פלסטינית תסייע ל- או תפגע ב- הרחבת מעגל השלום ישראל-ערב?

האם מדינה פלסטינית תתרום ל- או תסיג את – אינטרס ארה"ב?

תפישת "שתי המדינות" מבוססת על ההנחות הבאות:

*הסוגייה הפלסטינית מרכזית בהוויה הבינערבית ושורש הסכסוך הערבי-ישראלי;

*שטחים-תמורת-שלום הוא תנאי לפתרון הסכסוך הפלסטיני, המחייב נסיגה מיו"ש ומזרח ירושלים (בנוסף לחבילה נדיבה של סיוע פיננסי בינלאומי), וכך יעקור את הגורם להקצנה/טרור הפלסטינים;

*מדינה פלסטינית תדבק בדו-קיום בשלום עם ישראל (קבוע ולא טקטי) ולא תהיה מדינה פורעת-חוק.

האם הנחות אלו תואמות או סותרות את ההתנהלות הפלסטינית?

שטיח אדום מערבי לעומת מרבד מרוט ערבי

מעצבי-מדיניות מערביים מתמקדים בדיפלומטיה פלסטינית, מעניקים לפלסטינים קבלות-פנים של שטיח אדום, מתמכרים להערכות על התנהלות עתידית של הפלסטינים – וממעיטים במשקל התנהלות פלסטינית בעבר ובהווה – מחזרים אחר הפלסטינים, ולוחצים על ישראל.

 לעומתם, מעצבי-מדיניות ערביים, הם מונחי-היסטוריה (לא שוכחים ולא סולחים), מתמקדים בהתנהלות הפלסטינית בעבר ובהווה, ולכן מעניקים לפלסטינים קבלות-פנים של מרבד מרוט.  ההתנהלות הפלסטינית הביאה את מדינות ערב למסקנה שמדינה פלסטינית תוסיף דלק – ולא מים – למדורות המזה"ת, בעוד ישראל מצטיירת כבעלת-ברית יעילה מול איומים משותפים כגון איראן ו"האחים המוסלמים". מכאן, הידוק הקשרים הביטחוניים והאזרחיים עם ישראל, והימנעות שיטתית מהפעלת שריר צבאי (או שריר פיננסי משמעותי) למען הפלסטינים.

לכן, אף מלחמה ערבית בישראל לא פרצה עקב – או עבור – הפלסטינים, ואף מדינה ערבית לא התערבה בעימותים הצבאיים בין ישראל לבין ארגוני טרור פלסטינים (של"ג, אינתיפאדה ראשונה ושנייה, 4 מלחמות עזה).

התנהלות הפלסטינים במישור הבינערבי הפכה אותם – בעיני הערבים – לאב-טיפוס של חתרנות, טרור וכפיות-תודה. לדוגמא, בשנות ה-50' וה-60' היכה הטרור הפלסטיני במצרים וסוריה; ב-1970 הביאו הפלסטינים למלחמת אזרחים בירדן במאמץ להפיל את השלטון ההאשמי; בשנות ה-70' ותחילת ה-80' דרסו הפלסטינים את דרום לבנון, ניסו להשתלט על בירות והחמירו סדרה של מלחמות אזרחים; וב-1990 השתתפו גדודי אש"פ בפלישת עיראק לכווית שהייתה המארחת הנדיבה ביותר של כ-400,000 פלסטינים מקורבי אש"פ. לכן, עם שחרור כווית במלחמת המפרץ הראשונה (ינואר 1991), גורשו כמעט כל הפלסטינים.

ללא קשר למלל האוהב המורעף על הפלסטינים על ידי השלטון ההאשמי (על מילים אין משלמים מכס…), כוחות הביטחון הירדנים מעריכים שמדינה פלסטינית מערבית לירדן תביא להפלת המשטר ההאשמי מזרחית לנהר, תגרום לתגובות-שרשרת הרסניות דרומית לירדן בסעודיה ושאר המדינות הפרו-אמריקאיות בחצי האי ערב, ותפגע קשות באספקת ומחירי הנפט ובמלחמה בטרור האסלאמי האזורי והעולמי.

מנהיגי ערב גם ערים לקירבה השיטתית של הפלסטינים לישויות פורעות חוק כמו גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, ארגוני טרור ברחבי העולם, שלטון האייתולות, צפון קוריאה, קובה, ונצואלה, וכו'.

שטחים-תמורת-שלום או שטחים-תמורת-טרור?

הסכם אוסלו (1993) העניק לאש"פ דריסת-רגל מערבית לירדן וסמכויות שלטון חסרות-תקדים שלא הוענקו לפלסטינים ע"י ירדן ומצרים, כאשר מדינות אלו שלטו ביו"ש ועזה (1967-1949).

ההסכם סלל דרך להקמת מדינה פלסטינית בהנחה שהפלסטינים יקבלו על עצמם דו-קיום בשלום עם המדינה היהודית. אבל (כצפוי), העברת מפקדות אש"פ ועשרות אלפי טרוריסטים מתוניסיה, סודן, תימן ולבנון לרכסי ההרים ביו"ש, מזרח ירושלים ועזה הביא לשטחים-תמורת-טרור, שטחים-תמורת-חינוך לשנאה ולא שטחים-תמורת-שלום.

גם השלמת השליטה הפלסטינית ברצועת עזה ב-2005 על ידי עקירת כל הישובים היהודים והפקרת "ציר פילדלפי" הביאה (כצפוי) להסלמה חסרת-תקדים של הטרור הפלסטיני, כולל ארבע מלחמות (2009/2008, 2012, 2014, 2021) ועוד היד נטויה….

מוקדם יותר, בנובמבר 1947 אישרה עצרת האו"מ את החלטת החלוקה (הבלתי-מחייבת), תוך הפרת סעיף 80 פרק 12 למגילת היסוד של האו"מ (מ-1945), שקבע את המשך התוקף של החלטות חבר הלאומים, כולל הענקת השטח מערבית לירדן למדינה יהודית. התושבים הערבים, יחד עם מדינות ערב השכנות, התנגדו להחלטת החלוקה ופתחו במלחמה להשמדת המדינה היהודית.

ביולי 1937 המליצה "ועדת פיל" הבריטית לצמצם את גודל המדינה היהודית ל-18% מהשטח מערבית לירדן, ולהעניק 75% לערבים. ההמלצה נדחתה ע"י הערבים שהחריפו את הטרור האנטי-יהודי.

החזון הפלסטיני משתקף במערכת החינוך

למרות מערכת השלום הדיפלומטית של הפלסטינים המרשימה חוגים נרחבים בישראל ובמערב, הביטוי המציאותי והאמין ביותר של תפישת העולם, ערכים וחזון של הפלסטינים מוקרן  על ידי מערכת החינוך שהקים מחמוד עבאס ב-1993, והפכה לחממה היעילה ביותר לטיפוח שנאה וטרור אנטי -שראלים ואנטישמים.

ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית (2021-2020) מדגישים התנגדות לדו-קיום בשלום עם ישראל, אנטישמיות, שלילת אנושיות המדינה היהודית והשורשים היהודים בארץ ישראל, הסתה לטרור מתאבדים ו"מלחמת קודש בשרות אללה" בישראל, האדרת נשים-מתאבדות, והפצת מפות גיאוגרפיות של פלסטין הערבית מנהר הירדן ועד הים התיכון.

"מיין קאמפ" ו"הפרוטוקולים של זקני ציון" פופולרים בשטחי הרשות הפלסטינית.

דו-קיום בשלום עם ישראל?

ב-13 לספטמבר 1993, לפני טקס החתימה על הסכם אוסלו בבית הלבן, אמר ערפאת לטלויזיה הירדנית שההסכם זמני ומהווה הפסקת-אש בהתאם ל"תורת השלבים" של אש"פ מ-1974, המאפשרת הקמת ישות פלסטינית בכל שטח של פלסטין כצעד לחיסול הישות הציונית  ו"לשחרור כל פלסטין".

מחמוד עבאס וערפאת הדגישו את מרכזיות "תכנית השלבים" כמכשיר למימוש החזון הפלסטיני. הם שאבו השראה מהסכם חודיבייה שנחתם על ידי מוחמד עם שבט קורייש במכה, הופר במתקפה צבאית לאחר שדרוג השריר הצבאי של מוחמד, והוביל לכיבוש מכה ולקידום חזון השתלטות האסלאם על העולם.

הסכם חודיבייה הפך לציר מרכזי בהתייחסות האסלאם ל"כופרים", כולל גיבוש "הסכמי שלום" המהווים "הפסקת אש" ולא "שלום סופי" – שלב בניצחון על "הכופרים".

החזון הפלסטיני נחקק בתודעה הפלסטינית באמצעות מסמכי היסוד של פתח' ואש"פ מ-1959 ו-1964 – שמונה ושלוש שנים לפני 1967 – תוך הדגשת היעד האסטרטגי של שחרור פלסטין, שאינו מתמקד בגודלה – אלא בשלילת קיומה – של הישות היהודית "הכופרת והבלתי לגיטימית" באזור המיועד רק לריבונות אסלאמית.

הסוגייה הפלסטינית והרחבת מעגל השלום ישראל-ערב

מעצבי מדיניות מערביים וישראלים המתמקדים בסוגייה הפלסטינית הציגו אין-ספור יוזמות שלום שכולן התרסקו אל צוקי המציאות המזרח תיכונית.

אבל, ישראל חתמה על הסכמי שלום עם מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן בגלל שעקפו את הסוגייה הפלסטינית, נמנעו מניפוח מלאכותי של משקל הפלסטינים, ובכך נמנעו ממלכודת הוטו הפלסטיני. הסכמי השלום מתמקדים באינטרסים של מדינות ערב, ולא משתעבדים לחזון הפלסטיני.

לסיכום

העובדות לעיל מבהירות שמדינה פלסטינית תוסיף דלק – ולא מים – למדורת המזרח התיכון, תקצין טרור ומלחמות, תחמיר את אי-יציבות האזור, תחמיר את הסכסוך הפלסטיני, תפגע בסיכוי להרחבת תהליך השלום ישראל-ערב, תכרסם באינטרס ארה"ב ותקדם אינטרסים של אויבי ויריבי ארה"ב.

נסיגת ישראל ל"מותניים הצרות" (14 ק"מ מנתניה לטול כרם) הנשלטות על ידי הרכסים של יו"ש, תפגע קשות בכח ההרתעה של ישראל, תעודד טרור ומלחמה, תהפוך את ישראל ממכפלן-עוצמה ונכס אסטרטגי עבור ארה"ב ובעלות-בריתה הערביות לנטל אסטרטגי התלוי לקיומו בכח ההרתעה האמריקאי.

סרטונים אחרונים

Play Video

Welcome to the rebranded EttingerReport website

Play Video

The US diplomatic option toward Iran is self-destructive

The US diplomatic option induced the transformation of Iran from "the American policeman of the Gulf" to “the largest anti-American venomous octopus in the world.”
Play Video

Palestinian state – is it consistent with US interests?

A Palestinian state west of the Jordan River would cause the demise of the pro-US Hashemite regime east of the River, transforming Jordan into a platform of anti-US Islamic terrorism with ripple effects into the Arabian Peninsula, threatening all pro-US, oil producing Arab regimes, a bonanza to US enemies and rivals and a setback to the US.
Play Video

Can/should Israel defy US pressure?

Israel’s defiance of US pressure has been an inherent feature of US-Israel relations since 1948. It has caused short-term frictions, while generating long-term US strategic respect toward Israel, triggering a dramatic enhancement of mutually-beneficial strategic cooperation. Israeli defiance of US pressure spared the US economic and national security setbacks, dealing major blows to enemies and rivals of the US.

ניוזלטר

הזמינו הרצאות וראיונות

דמוגרפיה

איראן

כשלון האופציה הדיפלומטית האמריקאית מול איראן

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 24 דצמבר 2023, bit.ly/3TK3Aka

English edition  bit.ly/3tp5fB4

*מחלקת המדינה הביאה לעולם את האופציה הדיפלומטית שסייעה להפוך את איראן מ"השוטר האמריקאי" של המפרץ הפרסי ל"תמנון ארסי אנטי-אמריקאי", שזרועותיו פרושות מהמפרץ הפרסי, דרך אפריקה, עד לאמריקה הלטינית, כולל גבול ארה"ב-מקסיקו – הבטן הרכה והפגיעה של ארה"ב.

*האופציה הדיפלומטית – כולל תגובה רופסת לתקיפה איראנית שיטתית של מתקני ארה"ב באזור המפרץ הפרסי והוצאת החות'ים מרשימת ארגוני הטרור– מחמירה את זעזועי האזור ואת האיום על המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, מעניקה רוח גבית לטרור האסלאמי, מכרסמת בכוח ההרתעה של ארה"ב, מקדמת את מעמד רוסיה, סין ובמיוחד איראן ופוגעת בביטחון ארה"ב.

*האופציה הדיפלומטית הסירה את רוב הסנקציות הכלכליות שהוטלו על איראן, והזניקה את יצוא הנפט האיראני מ-500,000 חביות ליום (בתקופת הסנקציות) ל-2-3 מיליון חביות ליום, ובכך הגדילה את הכנסת איראן בכ-100 מיליארד דולרים, שרובם הופנו לשדרוג מכונת הטרור האנטי-אמריקאית, גם באמריקה הלטינית – החצר האחורית של ארה"ב (כמו גם לחות'ים, חמאס וחיזבאללה).

*האופציה הדיפלומטית מקלה ראש במרכזיות החזון הדתי, פנאטי, אימפריאלי של האייתולות ונחישותם האפוקליפטית לייצא את המהפכה השיעית האנטי-אמריקאית. לכן מחלקת המדינה שוגה באשליות על בוננזה כלכלית ודיפלומטית העשויה להשפיע על האייתולות לקבל דו-קיום בשלום עם השכנים הסונים, לקיים הסכמים, ולזנוח חזון בן 1,400 שנים, המושרש בחוקה, מערכת החינוך, דרשות יום ששי במסגדים, והתקשורת הרשמית באיראן.  

*אבל, כצפוי, המחוות הדרמטיות של ארה"ב הובילו להחרפת טרור האייתולות ונחישותם למוטט כל משטר סוני  ולהכניע את "הכופר" המערבי, ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי", במקביל להמשך אפליית ודיכוי נשים ומיעוטים דתיים ואתניים באיראן.

*מחלקת המדינה השיקה את האופציה הדיפלומטית ב-1978/79, כאשר תקעה סכין בגב השאה הפרסי והעניקה רוח גבית להדחתו על ידי אייתוללה חומייני, אותו העריכה כמהדורה איראנית של גנדי, שאינו מעוניין לייצא את המהפכה השיעית, מתמקד בטרקטורים ולא בטנקים, אנטי-סובייטי, פרו-מערבי וגורם מייצב באזור.

*מחלקת המדינה נחשפת בערוותה, כאשר ב-2023 משטר האייתולות ממנף את מחוות האופציה הדיפלומטית כדי ללבות מלחמות אזרחים, טרור, הברחת סמים והלבנת הון במזרח התיכון, אפריקה ואמריקה הלטינית, שם הוא מהדק את שיתוף הפעולה עם ברוני הסמים של מקסיקו, קולומביה, בוליביה, אקוודור וברזיל, מאמן ארגוני טרור, מהדק את הקשר עם ממשלות אנטי-אמריקאיות (במיוחד ונצואלה, קובה וניקרגואה), מקים אתרי ניסוי של טילים בליסטים, ומספק כטב"מים קטלניים וציוד להקמת מנהרות תת-קרקעיות להברחת סמים וטרוריסטים לארה"ב.

*השורה התחתונה: שיטית בי פעם אחת, התבייש לך; שיטית בי פעמיים, הבושה שלי! אחרי 44 שנים שהאייתולות משטים בארה"ב, ופוגעים קשות במעמדה האסטרטגי של ארה"ב בעולם, הגיע הזמן לבדוק את כדאיות האופציה הדיפלומטית, ולשקול את החלפתה על ידי אופציה של שינוי משטר או אופציה של איום צבאי אמין המרחף מעל ראש האייתולות.

יהודה ושומרון

ישראל-סעודיה ושליטה ישראלית על רכסי יו"ש (סרטון)

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"ערוץ 7", 13 ספטמבר 2023, https://www.inn.co.il/news/613823

*זירת הסכם עם סעודיה היא המזרח התיכון הגועש והבלתי-וודאי;

*סעודיה מונחית על ידי אינטרסים סעודים ולא פלסטינים;

*סעודיה – בניגוד – למחלקת המדינה – מודעת להתנהלות האלימה הפלסטינית במישור הבין-ערבי, ולכן אינה פועלת להקמת מדינה פלסטינית;

*הסכם שלום (או נורמליזציה) עם סעודיה אינו נדבך קריטי לביטחון ישראל בהקשר הוולקני של המזרח התיכון, לעומת רכסי יו"ש שהשליטה בהם היא תנאי לקיום ישראל במזה"ת.

ירושלים

קונסוליה אמריקאית בירושלים – פגיעה בארה"ב ואתגר לישראל

"מידה" https://bit.ly/3mRILTa

English edition  https://bit.ly/3nRXqNv

אם הנשיא ביידן יסוג מהכרת קודמו, הנשיא טראמפ, בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של ישראל, ומושב שגרירות ארה"ב בישראל, הוא יישם את תפישת העולם של מחלקת המדינה (מחמ"ד) הפועלת לחלוקת ירושלים, ונכשלת בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת.

לדוגמא, ב-1948 הובילה מחמ"ד מערכה ברוטלית נגד הקמת המדינה היהודית; ב-1978/79 תקעה סכין בגב השאה הפרסי הפרו-אמריקאי וסייעה לאייתולה חומייני האנטי-אמריקאי להשתלט על איראן; בשנות ה-80' ראתה בסדאם חוסיין בעל-ברית ראוי לשיתוף-פעולה מודיעיני ומסחרי; ב-2009 היפנתה עורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם); ב-2011 פעלה להפלתו של קדאפי והפכה את לוב לאתר מרכזי של טרור אסלאמי בינלאומי; ב-2015 היתה גורם מרכזי בהענקת 150 מיליארד דולרים למשטר האייתולות באיראן והכשרתם כאילו היו אמינים ושומרי-חוק; ב-2021 פועלת מחמ"ד לתיאום עמדות עם האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים, ממשיכה לחזר אחר משטר האייתולות למרות מעורבותו העמוקה בטרור ומלחמות אזוריות וגלובליות; מחזרת אחר חמאס והטרור החות'י בתימן, אך מפעילה לחצים על סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הפרו-אמריקאים; ועוד.

אימוץ עמדת מחמ"ד בסוגיית ירושלים יהווה הפרה של החוק האמריקאי, התעלמות ממציאות בת-3,000 שנים המתועדת למשעי בממצאים ארכיאולוגים ונוספים, סטירת לחי למורשת האבות-המייסדים של ארה"ב, ותפגע באינטרסים מדיניים-ביטחוניים של ארה"ב.

ירושלים המאוחדת והחוק האמריקאי

הקמת קונסוליה אמריקאית בירושלים –שתהייה למעשה שגרירות אמריקאית לרשות הפלסטינית – תהווה הפרה בוטה של "חוק השגרירות בירושלים" שזכה לתמיכה-רבתי בציבור האמריקאי ורוב סוחף בשני בתי הקונגרס, ונכנס לתוקף בנובמבר 1995.

לפי "חוק השגרירות בירושלים":

"ירושלים תמשיך להיות מאוחדת תוך הגנה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"יש להכיר בירושלים כעיר הבירה של ישראל, וכמקום מושבה של שגרירות ארה"ב בישראל….

"ב-1990 אישרו שני בתי הקונגרס – פה אחד – את החלטה מספר 106 המבטאת עמדה נחרצת בזכות אחדות ירושלים תוך שמירה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"ב-1992 אישרו בית הנבחרים והסנאט – פה אחד – את החלטה מספר 113… המציינת את השנה ה-25 לאיחוד ירושלים ומדגישה את תמיכת הקונגרס באחדות העיר….

"ב-1996 תחגוג ישראל את יובל ה-3,000 לנוכחות היהודית בירושלים שהתחילה בתקופת דוד המלך….

"התייחסות החוק ל'שגרירות ארה"ב' כוללת את משרדי השגרירות ואת מגורי שגריר ארה"ב…."

ירושלים המאוחדת ומורשת "האבות המייסדים"

המתיישבים הראשונים (שהגיעו בתחילת המאה ה-17) ו"האבות המייסדים" של ארה"ב – שראו עצמם כ"עם הנבחר המודרני" ב"ארץ המובטחת המודרנית" – הושפעו רבות על ידי מורשת התנ"ך, כולל הצלחת דוד המלך לאחד את 12 שבטי ישראל (בדומה לאיחוד 13 המושבות/מדינות שהביא להקמת ארה"ב) ולהעביר את עיר הבירה מחברון לירושלים (בדומה להעברת עיר הבירה מפילדלפיה לוושינגטון בשנת 1800), שלא הייתה שייכת לאף שבט (בדומה לוושינגטון שאינה שייכת לאף מדינה).

דוד המלך נכנס לירושלים 3,000 שנים לפני כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ו-2755 שנים לפני הכרזת העצמאות של ארה"ב.

על השפעת ירושלים על "האבות המייסדים" של ארה"ב אפשר ללמוד מהעובדה שבארה"ב יש 18 ערים ועיירות בשם ירושלים (4 במרילנד; 2 בוורמונט, ג'ורג'יה וניו יורק;  ו-1 באוהיו, מישיגן, ארקנסו, צפון קרולינה, אלבמה, יוטה, רוד איילנד וטנסי), 32 ערים ועיירות בשם Salem (שלם – השם המקורי של ירושלים), והרבה אתרים בשם Zion (ציון – שם נרדף לירושלים וארץ ישראל). בארה"ב יש אלפי ערים, עיירות, הרים, צוקים, מדבריות, פארקים לאומיים ורחובות הנושאים שמות תנ"כיים (לדוגמא, 83 שילה, 34 בית אל, 27 חברון, 19 יריחו, 18 ציון, 18 בית לחם, 18 פסגה, 10 גילעד, 9 רחובות, 9 שומרון, 8 בועז, 5 גלבוע, וכו'.).

ירושלים המאוחדת ואינטרס ארה"ב

הכרת הנשיא טראמפ במאי 2018 במציאות ההיסטורית של ירושלים המאוחדת כעיר הבירה הבלעדית של ישראל, ולכן מקום מושב שגרירות ארה"ב בישראל, שידרגה את תדמית ההרתעה של ארה"ב, והעבירה מסר ברור לעולם: בניגוד לנשיאים קלינטון, בוש ואובמה שחששו מתגובות אלימות (טרור ערבי/אסלאמי) ליישום "חוק השגרירות בירושלים" מ-1995, ארה"ב שוב אינה נרתעת מלחצים ואיומים, אלא מכירה במציאות ההיסטורית של ירושלים מאוחדת. יישום החוק הצביע על הפער הרעיוני והמדיני בין הנשיא טראמפ ורוב הציבור והקונגרס בארה"ב לבין האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים ואירופה הרופסת. ההחלטה גם הדגישה את הפער בין עמדת רוב הציבור האמריקאי ורוב נבחריו בקונגרס לבין מחלקת המדינה בעלת תפישת העולם הקוסמופוליטנית והרב-לאומית, המקילה-ראש במורת האבות המייסדים של ארה"ב ובחופש הפעולה המדינית והביטחונית העצמאית של ארה"ב נגד גופים פורעי-חוק.

בניגוד להערכות קודרות של מומחי מחמ"ד והתקשורת "העילית" בארה"ב – השוגים בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת – יישום "חוק השגרירות בירושלים" לא החמיר את הטרור הפלסטיני, ערבי ומוסלמי. הם גם שגו כאשר הזהירו מפני התפרצות גל טרור בתגובה לאיחוד ירושלים והחלת החוק הישראלי על מזרח העיר ב-1967.

לעומת זאת, הימנעות מישום החוק (מ-1995) – על ידי הנשיאים קלינטון, בוש ואובמה – פגעה בתדמית ההרתעה של ארה"ב, מכיוון שניתפשה ככניעה ללחץ ואיומים של גורמים ערבים/מוסלמים. אי-ישום החוק גם הקצין את ציפיות ותביעות הערבים, לא קידם את תהליך השלום, החריף את הטרור הבינלאומי, ולכן פגע בביטחון ארה"ב.  לדוגמא, ב-1998 הרסו שתי משאיות תופת את שגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו להרג 224 איש; בשנת 2000 נרצחו 17 מלחים אמריקאים בפיגוע של הטרור האסלאמי במשחתת האמריקאית USS Cole בנמל עדן; ב-2001 נרצחו 2,977 איש בפיגועי "מגדלי התאומים", הפנטגון ו"אמריקן איירליינס"; ועוד.

הדיפת הלחץ האמריקאי בסוגיית ירושלים

ב-1949, בעיצומה של מלחמת העצמאות לחצה ארה"ב להימנע מסיפוח מערב ירושלים "הכבושה" (כמו גם "שטחים כבושים" בגליל, שפלת החוף והנגב), ולהסכים לבינאום העיר.

ב-1950 גבר הלחץ – שלווה באיום לנקוט בצעדי ענישה דיפלומטים וכלכליים – אבל רה"מ דוד בן גוריון הגיב בהכרזה על ירושלים כבירת ישראל (13 דצמבר 1949), העברת משרדי ממשלה רבים מתל אביב לירושלים, שדרוג תשתית התעבורה לירושלים, העברת אלפי עולים לשכונות חדשות שנבנו צמוד לקווי שביתת הנשק בירושלים, והקצאת קרקע להרחבת הבנייה בעיר.

ב-1953 העביר בן גוריון את משרד החוץ לירושלים על אפם וחמתם של הנשיא דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה פוסטר דאלאס שאיימו בהחרמת המשרד על ידי השגרירות של ארה"ב.

ב-1967 פעל הנשיא לינדון ג'ונסון לפי עצתם של מזכיר המדינה דין ראסק (שהיה ממובילי ההתנגדות להקמת המדינה) ומזכיר ההגנה רוברט מקנמארה, הזהיר את רה"מ לוי אשכול מפני איחוד ירושלים ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים, וציין שלפי החוק הבינלאומי מעמדה של העיר הוא בינלאומי ולא ישראלי. אבל, אשכול אימץ את "דוקטרינת בן גוריון", הדף את הלחצים, איחד את העיר והקים את שכונת רמת אשכול מעבר ל"קו הירוק", בנוסף להקמת הישוב הראשון בגוש עציון (כפר עציון), וההתיישבות הראשונה בבקעת הירדן ורמת הגולן.

ב-1970 שכנע מזכיר המדינה וויליאם רוג'רס את הנשיא ריצ'רד ניקסון ללחוץ על ישראל לוותר על הריבונות ב"אגן הקדוש" בירושלים, ולהימנע מהרחבת הבנייה בירושלים מעבר ל"קו הירוק". אבל רה"מ גולדה מאיר הרחיבה את הבנייה באופן דרמטי, והקימה את השכונות רמות אלון, גילה, הגבעה הצרפתית ונווה יעקב, המאכלסות היום כ-150,000 איש, ומעניקות לירושלים מרחב פיתוח אדיר מפאתי בית לחם, דרך פאתי מדבר יהודה ועד פאתי רמאללה.

בשנים 1992-1977 הדפו ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר לחץ שיטתי של ארה"ב והקהיליה הבינלאומית, הרחיבו את הבנייה בירושלים ושלחו מסר ברור: ירושלים היא בירתה הבלעדית של ישראל ואינה עומדת למשא ומתן!  כמו בתקופות בן גוריון, אשכול וגולדה, הדיפת הלחץ האמריקאי הביאה למתיחות קצרת-טווח ולשדרוג ארוך-טווח של ההערכה האסטרטגית כלפי ישראל.

"[ב-1978] דקות ספורות לפני סיום המו"מ המוצלח בין רה"מ בגין לבין הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בקאמפ דייויד, בתיווך הנשיא ג'ימי קארטר, העביר קארטר לבגין את בקשת סאדאת להוסיף את סוגיית ירושלים למו"מ. בגין סירב לבקשה בנחישות והוסיף: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תידבק לשוני לחיכי אם אשכחכי'" (סיפרו של יהודה אבנר, The Prime Ministers – An Intimate Portrait of Leaders of Israel).

ב-2021 טוב יעשה רה"מ נפתלי בנט אם ילמד את התנהלות קודמיו בכל הקשור לעמידה בלחצים בכלל, ובסוגיית ירושלים בפרט.

טוב יעשה רה"מ בנט אם יפנים שקיים יחס ישר בין רמת ההערכה האסטרטגית שארה"ב והעולם רוחשים לישראל, לבין רמת הדבקות שישראל מפגינה (במעשים ולא רק בדיבורים) כלפי ירושלים.

חגים יהודיים

חנוכה מושרשת במורשת האמריקאית

"ישראל היום", https://bit.ly/2zw83x9

English edition  https://bit.ly/2SbCQ9B

מורשת חג החנוכה המקדשת את רעיון החירות וכושר העמידה מול אתגרים ואיומים עצומים, מושרשת בחברה האמריקאית מתקופת המתיישבים הראשונים במאה ה-17, דרך האבות המייסדים במאה ה-18 ועד היום. עוצמת המורשת תורמת ליחס חיובי של רוב אוכלוסיית ארה"ב כלפי המדינה היהודית.

ב-16 לאוקטובר 2018 הנפיקה רשות הדואר האמריקאי את הבול השנתי של חנוכה, המבטא את מקום חג החנוכה בהוויה ההיסטורית, תרבותית ופוליטית של ארה"ב.

ב-8 לדצמבר 2017 קיים הנשיא טראמפ את הטקס השנתי של הדלקת נרות חנוכה בבית הלבן ואמר: "נס החנוכה הוא נס ישראל…. יוצאי חלציהם של אברהם, יצחק ויעקב חוו רדיפות מזעזעות, אך אין כוח היכול לשבור את רוחם ולכבות את אמונתם…." ב-14 לדצמבר 2016 אמר הנשיא אובמה בטקס דומה בבית הלבן: "יש להעניק תשומת לב למאבק המכבים ברודנות וללמוד שגם ברגעי השפל העמוקים ביותר יש לשמור על התקווה…. יש האומרים שג'ורג' וושינגטון הושפע על ידי אור החנוכה, כאשר הבחין בחייל יהודי שאחז בחנוכיית חנוכה למרות השלג סביבו…."

ב-6 לדצמבר כתב השגריר האנק קופר, שהיה ראש סוכנות ההגנה האסטרטגית בארה"ב: "עם הדלקת הנר השמיני של חנוכה, היהודים מסיימים את חגיגת ניצחון המכבים לפני אלפיים שנים, המציינת את אהבת החירות המאפיינת את המערב בעמידה מול אויב משותף המאיים על קיומנו וחירותנו.  אנו זקוקים למכבים בעידן המודרני…."

בדצמבר 1993 ניפצה לבנה חלון בבית יהודי שהציג חנוכיה בעיר בילינגס במדינת מונטנה.  תגובת 80,000 תושבי העיר, כולל 50 משפחות יהודיות, היתה: "לא במחוזותינו!"  העיתון המקומי, "בילינגס גאזט", יצא במהדורה מיוחדת עם חנוכייה על כל עמוד השער, ששוכפל על ידי תושבי העיר, הודבק באתרים ציבוריים ועל חלונות אלפי בתים בעיר. עשרות תושבים צעדו ברחוב הראשי של העיר ובידיהם חנוכיות. כמו כן, מאז 1994 מקיים מושל מונטנה טקס הדלקת נרות חנוכה בבנין הקפיטול בעיר הבירה, הלנה.

המכללה הצבאית ווסט פוינט, המובילה בארה"ב, שנוסדה ב-1802, מציגה את פסלו של יהודה המכבי, יחד עם יהושע בן-נון, דוד המלך, אלכסנדר הגדול, הקטור, הקיסר יוליוס, המלך ארתור, קרל הגדול וגודפרי מבולון – תשעת המנהיגים הצבאיים המובילים בהיסטוריה האנושית.

הבולטים בדור המייסדים האמריקאי כונו "המכבים המודרנים" עקב תרומתם החריגה למלחמת העצמאות בבריטים: הנשיאים ג'ורג' וושינגטון, ג'ון אדאמס ותומאס ג'פרסון, המדען בנג'מין פרנקלין, המהפכנים פטריק הנרי ופול רוויר, האידיאולוג תומאס פיין, מנהיגי "מסיבת התה", ועוד.

ב-2018 ארה"ב וישראל הן שתי הדמוקרטיות המערביות היחידות הדבקות במורשת המכבים: הדגשת החירות תוך כדי הדיפת איומים, לחצים ופיתויים; סירוב להקריב עקרונות ושיקולים ארוכי-טווח על מזבח אופורטוניזם ורווחים קצרי-טווח; וכוח עמידה בכל-מחיר מול משטרים וארגונים פורעי-חוק הנהנים מרוח-גבית של פייסנות, רפיסות, פשטנות והרהורי-לב של גורמים במערב.

שיתוף הפעולה בין השתיים בהגנה על החירות והמוסר – למרות אי-ההסכמה בנושאים אחרים – תורם רבות להישרדות הדמוקרטיות המערביות מול אויבים ויריבים.

גולן

תובנות מפלישת רוסיה לאוקראינה

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3603FJS

English edition  https://bit.ly/3hNd0Y6

ללא קשר לתוצאות הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא מהווה קריאת-השכמה למעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב.

הפלישה חושפת בערוותן מספר הערכות המעצבות את תפישת העולם של הממסד המדיני והביטחוני במערב (אך לא את תפישת העולם של רוב מדינות העולם), המנסה לשכנע את ישראל לאמץ אותן.

לדוגמא:

*האשלייה שרוב מדינות העולם מאמצות את הלך הרוח של "סדר עולמי חדש" שהוא לכאורה יותר-יציב, פחות-נפיץ, יותר-סובלני, נוטה לדו-קיום בשלום, ממוקד יותר ב"חמאה" מאשר ב"תותחים".

*הערכה שתם עידן המלחמות הגדולות והפלישות הצבאיות המסיביות.

*האמונה שהסכמי שלום, ערבויות ביטחון ומענקים כלכליים נדיבים חיוניים יותר לביטחון לאומי מאשר שידרוג כח הרתעה. וכך, זרעי ההרס באוקראינה נזרעו במזכר בודפשט מדצמבר 1994 שהעניק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות של ארה"ב, בריטניה ורוסיה תמורת התפרקותה ממאגר הנשק הגרעיני (שהיה השלישי בגודלו בעולם). ב-2022 נחשפות הערבויות בערוותן.

*התעלמות מאופיין הזמני, רופף, בלתי-אמין ועתיר דרכי-מילוט של כל ערבויות הביטחון, כולל אלו של "ברית נאט"ו" הנחשבות למוצקות ביותר. אבל לפי סעיף 5 של "ברית נאט"ו כל אחת מחברות נאט"ו תבוא לעזרת מדינה-חברה העומדת בפני מתקפה צבאית "כפי שהיא מוצאת לנכון, כולל שימוש בצבא…."

כפי שהיא מוצאת לנכון….

*ההנחה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון חיוניים לביטחון לאומי יותר מכח הרתעה צבאי, עומק אסטרטגי וטופוגרפיה-שולטת מתעלמת מהעובדה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון הם רופפים וזמניים, לעומת טופוגרפיה-שולטת (לדוגמא, רמת הגולן ורכסי יו"ש) ועומק אסטרטגי שהם קבועים.

*מגמת קיצוץ בתקציב הביטחון למרות שקיצוץ נתפש בעיני אויבים, יריבים ובעלי-ברית ככרסום בכח ההרתעה (בעולם הסוער), המחריף את אי-היציבות, פוגע בביטחון הלאומי, ומעניק רוח-גבית לטרור ומלחמות.

*הטענה שאופציה דיפלומטית עדיפה על איום באופציה צבאית במו"מ עם משטרים פורעי-חוק (כגון משטר האייתולות באיראן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ), גם אם התנהלות משטרים אלו מפגינה בשיטתיות שאינם מנהלים מו"מ בתום-לב (חזון חיסולי, מערכת חינוך לטרור, הסתה, פעילות טרור, הפרת הסכמים).

*האמונה שלאומיות מפנה את הדרך, בהדרגה, לקוסמופוליטיות ודו-קיום בשלום בינלאומי.

*התייחסות למשטרים פורעי-חוק על בסיס התנהלותם העתידית והספקולטיבית יותר מאשר התנהלותם בעבר ובהווה, למרות שהתנהלות העבר וההווה חושפת את עוצמת השורשים ההיסטורים של חזונם והתנהלותם.

*האשלייה שטרור בפרט, והתנהלות פורעת-חוק בכלל, הם מונחי-יאוש ותסכול מדיניים וכלכליים, ולא מונחי-חזון קיצוני, רעיוני, דתי, היסטורי.

המערב פועל בשיטתיות לשכנוע ישראל לסגת מהטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש בתמורה להסכמי שלום, ערבויות ביטחוניות וחבילה כלכלית וצבאית נדיבה ביותר. אבל, פלישת רוסיה לאוקראינה, תגובת המערב ומזכר בודפשט מ-1994 שופכים אור על תחושת הביטחון המזויפת וההרסנית המאפיינת הסכמים אלו. התנהלות העולם הרחב, ובמיוחד במזרח התיכון הנפיץ, מדגישה את מרכזיות כח-ההרתעה הצבאי (כולל טופוגרפיה וגיאוגרפיה) בגיבוש ביטחון לאומי אמין.

בניגוד לאוקראינה (השנייה בגודל שטחה באירופה), אין לישראל עומק אסטרטגי (14 ק"מ בין נתניה לטול כרם!), ולכן יש לה מרווח-שגיאה זעום ביותר. לדוגמא, אילו מתקפת-פתע בהיקף של מלחמת יום הכיפורים הייתה מסתערת על ישראל של טרום-1967 (ללא העומק האסטרטגי של חצי האי סיני והטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש), הייתה המתקפה מחסלת את המדינה היהודית.

על ישראל לגבש ביטחון לאומי העומד בפני התרחיש הרע ביותר (כפי שמתבקש במזה"ת) ולא בפני תרחישים מתונים (כפי שנהוג במערב השאנן והרגוע-יחסית).

 

טרור איסלמי

חמאס ופלסטינים: שלובים או נפרדים?

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 3 ינואר 2023, bit.ly/41Imdai

English edition  bit.ly/489Wxpq

תפישת העולם המערבית נחושה להפריד בין חמאס לבין האוכלוסייה הפלסטינית בעזה. אבל היא מנוגדת למציאות המזרח תיכונית, החושפת שילוב ברור בין חמאס לבין רוב הפלסטינים (גם ביו"ש), חברתית, חינוכית, תרבותית, רעיונית ודתית.

המציאות המזרח תיכונית גם מציגה את חמאס כמדינת טרור ולא רק ארגון טרור. לכן, רוב ערביי עזה חגגו בהתלהבות את זוועות ה-7 לאוקטובר, ורואים בטרור אב-טיפוס של גבורה במסגרת מלחמת-קודש לקידום חזון עקירת "הישות הכופרת היהודית".

פוטנציאל הטרור של אוכלוסיית עזה הודגש עוד ב-29 ליוני 1967, במסמך של הרמטכ"ל האמריקאי, הגנרל ארל ווילר, שהוגש למזכיר ההגנה האמריקאי, רוברט מקנאמארה. המסמך הציג את מפת גבולות הביטחון המינימלי של ישראל, שכללה את רמת הגולן, רכסי יו"ש, רצועת החוף מאילת לשארם א-שייך ו… רצועת עזה: "[רצועת עזה] מהווה מובלעת של חתרנות וטרור, ושליטה בה תקנה לישראל יתרון צבאי…. עזה מהווה אתר אמונים של הטרור הפלסטיני….. שליטת ישראל ברצועת עזה תצמצם את איום הטרור ב-80%…."

פוטנציאל הטרור של ערביי עזה ממונף מ-1947 על ידי "האחים המוסלמים", שהוא ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם, שהקים את חמאס ב-1988. עזה הייתה בין חמישה הסניפים שהוקמו על ידי "האחים המוסלמים" בתחום המנדט הבריטי (חיפה, יפו, שכם, ירושלים ועזה). הסניף העזתי היה צמוד למרכז "האחים המוסלמים" במצרים, ופעל בעיקר בקרב המעמד הבינוני. אבל, משנות ה-90' הרחיב חמאס את פעילותו בקרב ערביי עזה והפך לגורם מרכזי בזירה החברתית, רעיונית ודתית.

הזדהות ערביי עזה עם "האחים המוסלמים" וחמאס גדלה בהדרגה מאז החתימה על הסכם אוסלו ב-1993, בעקבות החלטת ערפאת ומחמוד עבאס להקים את מערכת החינוך לשנאה (קו-יצור של טרוריסטים), ההסתה במסגדים והאדרת הטרור. בתחילה הביאה הנחלת הטרור לשדרוג מעמד הרשות הפלסטינית, אך  עד מהרה הזניקה את התמיכה בחמאס, שהפך לחלק בלתי-נפרד מהתרבות העזתית ומודל-לחיקוי עבור רוב הנוער הפלסטיני.

מודעות הרשות הפלסטינית להזדהות הגוברת עם חמאס – ולהפיכת חמאס מארגון טרור למדינת טרור בעזה (תחילה) – גרמה להחלטת הרשות הפלסטינית להימנע מקיום בחירות מאז 2005 מחשש  לניצחון סוחף של חמאס. תגובת ערביי עזה לטבח ופרעות ה-7 לאוקטובר הבהירה שהחמאס הוא אכן בשר מבשרה של האוכלוסייה העזתית, ושיוקרת חמאס הרקיעה שחקים בעזה וביו"ש.

כדי להקל על גיבוש הצעות לפתרון סכסוכים, המערב מעדיף ליצור מציאות אלטרנטיבית, אופטימית, צפויה ונוחה יותר ממציאות המזרח תיכונית – בת 1,400 השנים – שהיא מתסכלת, אלימה, בלתי-צפויה ובלתי-נוחה. מכאן ההנחה של מעצבי מדיניות מערביים שחמאס וערביי עזה אינם משולבים, אלא נפרדים, תרבותית ורעיונית, ולכן האוכלוסייה היא לכאורה חפה-מפשע ואין לפגוע בה.

אבל, המציאות המזרח תיכונית מתעדת שמהות החמאס מבטאת את הערכים, תפישת העולם והחינוך של רוב ערביי עזה, השולחים את ילדיהם למערכת החינוך של חמאס, למסגדי החמאס ולהתקהלויות ההמוניות המשבחות את טרור חמאס.

בניגוד לתובנה המקובלת במערב, חמאס אינו ארגון טרור כמו "הנתיב הזוהר" בפרו, "הבריגדות האדומות" באיטליה, "הפעולה הישירה" בצרפת, "הכוחות המזויינים המהפכניים" בקולומביה וגם לא דאע"ש בסוריה ועיראק, וארגוני טרור נוספים המייצגים מיעוט וגורמי שוליים במדינותיהם, ומפעילים טרור נגד רוב האוכלוסייה, והממסד הממשלתי, תרבותי, חינוכי ודתי. בניגוד לארגוני טרור אלו חמאס הוא מדינת הטרור של רצועת עזה, חלק בלתי-נפרד של התשתית החינוכית, תרבותית ודתית של עזה, וזוכה להזדהות מצד רוב תושבי הרצועה. חמאס זוכה לתמיכה רחבה יותר מהתמיכה של תושבי סוריה במשטר אסאד, תושבי איראן במשטר האייתולות, ויותר מהתמיכה שזכו סדאם חוסיין בעיראק וקדאפי בלוב.

מדיניות מערבית המתעלמת ממציאות המזרח התיכון – כפי שמאפיין את מדיניות המערב כלפי איראן – אינה מכירה בשילוב בין חמאס ורוב גדול של ערביי רצועת עזה, מנסה לבלום את מתקפת צה"ל, מזרימה אדרנלין לוורידי חמאס, מעניקה רוח גבית לטרור האסלאמי האנטי-מערבי, ומקשה על מלחמת ישראל והמערב בטרור האסלאמי.