שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
 bit.ly/3POcBqO "חדשות מחלקה ראשונה", 9 יולי 2023,

English edition bit.ly/44cJNfV

לפי הכלכלן הנודע, פרופ' ג'והן גאלבריית', האויב של התובנה המקובלת הוא מצעד העובדות, העשוי לחשוף את התובנה המקובלת כמנותקת מהמציאות ואף מסוכנת. פרופ' גאלבריית' מוסיף שתובנה מקובלת אינה מתאימה עצמה למציאות אלא לתפישת עולם מסויימת.

ואכן, מצעד העובדות של המזרח התיכון חושף את השגיאות המהותיות והמאיימות של התובנה המערבית המקובלת הרואה בסוגייה הפלסטינית בבת-עין ערבית המקדמת דו-קיום בשלום.

לדוגמא:

*מ-1948, בניגוד לתובנה המקובלת, מדינות ערב אינן מפעילות את השריר הצבאי (ובקושי את השרירים הכספי והדיפלומטי) למען הפלסטינים, כפי שראינו בכל המלחמות מול חמאס בעזה (2021, 2014, 2012 ו-2008), שתי האינתיפאדות (2000-2005, 1987-1993) והמלחמה לגירוש אש"פ מלבנון (1982).

*מ-1948, מבהיר מצעד העובדות המזרח תיכוני, בניגוד לתובנה המקובלת, שהאינטרס הערבי גובר על – ולעתים אף מנוגד ל- אינטרס הפלסטיני. לכן, אף מלחמה בין ישראל למדינות ערב (1948/9, 1956, 1967, 1973) לא פרצה בגלל – או עבור – הפלסטינים. כמו כן, ששת הסכמי השלום עם מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן נחתמו בגלל שעקפו את הסוגייה הפלסטינית, התמקדו במציאות המזרח תיכונית ובאינטרס הערבי, ושללו מהפלסטינים את כוח הוטו.

*אף הסכם שלום בין ישראל למדינות ערב לא בוטל עקב מלחמת ישראל בטרור הפלסטיני (וגם לא עקב הפצצת הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה, החלת החוק הישראלי בגולן ובנייה מעבר ל"קו הירוק"). מדינות ערב לא מקריבות אינטרסים שלהן על מזבח אינטרסים פלסטינים.

*בניגוד לתובנה המקובלת במערב, סעודיה ושש מדינות ערב שחתמו הסכמי שלום עם ישראל ערות לעובדה שהסוגייה הפלסטינית אינה שורש הסכסוך ערב-ישראל, אינה בבת-עין ערבית ואינה מוקד זעזועים אזוריים.

*העמקת הקשר המסחרי והביטחוני עם סעודיה, ומעורבות קריטית של סעודיה בהסכמי השלום עם איחוד האמירויות ובחריין, התרחשו למרות התנגדות פלסטינית חריפה.

*מדינות ערב אינן שותפות לתמיכה הגורפת במערב – ואף מפגינות אדישות-יחסית ולעתים עוינות – לרעיון המדינה  הפלסטינית.

*בעוד המערב מעניק משקל רב למלל ערבי פרו-פלסטיני, מציאות המזרח התיכון מתנהלת לפי המעש הערבי האדיש/עויין כלפי הפלסטינים.  המעש הערבי התגבש בתגובה להתנהלות פלסטינית אלימה במישור הבין-ערבי. הערבים גם ערים לנורמה מזרח תיכונית: על מילים אין משלמים מכס….

*התנהלות הפלסטינים במישור הבין-ערבי הפכה אותם לאב-טיפוס של חתרנות, טרור ובוגדנות בעיני הערבים, ובמיוחד סעודיה ושאר ערביי המפרץ. לדוגמא: שיתוף פעולה פלסטיני עם עיראק בפלישת 1990 לכווית, למרות שהייתה המארחת הנדיבה ביותר של הפלסטינים; מלחמות אזרחים בלבנון ב-1982-1970; מלחמת אזרחים בירדן ב-1970; טרור במצרים וסוריה בשנות ה-50' וה-60'. הערבים מודעים למאפיין של הטרור הפלסטיני: לנשוך את היד המזינה אותו, כפי שחשה ישראל בעקבות המחוות הדרמטיות באוסלו 1993 ובהתנתקות 2005, וכפי שחשה ארה"ב ב-2001 לאחר שסייעה למוג'אהידין לגרש את ברה"מ מאפגניסטן, וב-1983 כאשר מכוניות תופת של טרור אסלאמי ופלסטיני פוצצו את שגרירות ומפקדת המארינס של ארה"ב בביירות, למרות שארה"ב פעלה לבלימת מלחמת ישראל באש"פ.

מדינות ערב גם מודעות לקשר ההדוק בין ההנהגה הפלסטינית ל"אחים המוסלמים" וארגוני טרור נוספים באסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה הלטינית, כמו גם עם משטר האייתולות, צפון קוריאה, ונצואלה, קובה, הגוש הסובייטי וגרמניה הנאצית.

*סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו, ירדן ומצרים מעריכים שהתנהלות מדינה פלסטינית תהייה דומה לדפוסי ההתנהלות הפלסטינית של עשרות השנים האחרונות, ולכן תוסיף דלק למדורת המזרח התיכון ורוח גבית לגופים פורעי-חוק.

*סעודיה ושאר המדינות הערביות המתונות-יחסית מעריכות שמדינה פלסטינית מערבית לנהר הירדן תביא להפלת המשטר ההאשמי מזרחית לנהר, הפיכת ירדן למדינה בלתי-נשלטת דוגמת לוב, לבנון, סוריה, עיראק ותימן ובסיס לטרור אסלאמי המקדם את השאיפות הפאנטיות של "האחים המוסלמים" ומשטר האייתולות באיראן. הן חוששות מהשפעה קטלנית על מפיקות הנפט בחצי האי ערב, שיבושים בשוק הנפט (48% ממאגרי הנפט העולמי), פגיעה קשה בסחר הבינלאומי, ואיום ברור ומיידי על קיום משטריהן.

*בניגוד לתובנה המקובלת כאילו הטרור הפלסטיני הוא תוצאה של היעדר אופק מדיני ותקווה, הטרור הפלסטיני הוא ביטוי לתכנית הלימודים הפלסטינית (שהוקמה ב-1993 ע"י מחמוד עבאס), שהיא הנציגה האותנטית ביותר של חזון ההנהגה הפלסטינית וקו-יצור יעיל של טרוריסטים, יחד עם האדרה רשמית ופומבית של טרוריסטים פלסטינים כמודל לחיקוי עבור הנוער הפלסטיני, והמענקים החודשיים למשפחות טרוריסטים.

*החזון והתקווה הפלסטינים נחרתו בתודעה הפלסטינית ב-1959 ו-1964 על ידי האמנות של הפתח' ואש"פ (בעקבות "כיבוש" 1948 ולפני "כיבוש" 1967), שהם מקור הסמכות של הרשות הפלסטינית, וגם על ידי "תורת השלבים" של אש"פ מ-1974. החזון והאופק המדיני הפלסטיני אינם מתמקדים בגודלה – אלא בחיסולה – של הישות הציונית.

לסיכום

*האם אנשי התובנה המקובלת מטים אוזן להצעתו של  דר' אלברט אליס, שהיה מגדולי הפסיכולוגים בעולם: "הצפי הטוב ביותר לגבי התנהלות האדם בעתיד הוא התנהלותו בעבר"?

*האם אנשי התובנה המקובלת מבינים מדוע מנהיגי ערב מקבלים את פני מנהיגים פלסטינים ב"מרבד מרופט", בניגוד ל"שטיח האדום" המקבל את פניהם במערב?

*התנהלות הפלסטינים במישור הבינערבי והישראלי, ובמיוחד בעקבות המחוות הדרמטיות של ישראל ב-1993 ו-2005, ממחישה שמדינה פלסטינית מחד, ודו-קיום בשלום מאידך, הם דבר והיפוכו.

https://bit.ly/3Zf0O5Y"מידה", 22 פברואר 2023,

English edition  https://bit.ly/3lFI3tZ

מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן והיועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבאן משוכנעים שמחוות ישראליות דרמטיות לרשות הפלסטינית הן תנאי מוקדם להרחבת הסכמי אברהם, שידרוג יחסי ישראל-סעודיה ואולי אף הסכם שלום עם סעודיה.  האם עמדה זאת תואמת את מציאות המזרח התיכון?

אינטרס ערבי

*הסכמי אברהם ותפקידה הקריטי של סעודיה כמנוע מאחורי ההסכמים, היו מונחי אינטרסים ביטחוניים, כלכליים ודיפלומטים של סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן.

*החלטת המדינות הערביות להגיע להסכם שלום עם ישראל לא נבעה מהשתכנעותן שישראל אכן שואפת לדו-קיום בשלום, ולא מנכונותן להיפרד ממספר תפישות-יסוד של האסלאם, אלא מהערכתן שיכולותיה הביטחוניות, הטכנולוגיות והדיפלומטיות של ישראל הן חיוניות לעמידה מול אויבים משותפים: משטר האייתולות באיראן וטרור "האחים המוסלמים".

*סעודיה ו-6 מדינות ערב (כולל מצרים וירדן) השותפות להסכמי שלום עם ישראל מבינות שהמזרח התיכון דומה להר געש היורק לבה רותחת באופן בלתי-צפוי, כפי שמלמדות 1.400 השנים האחרונות של המציאות הבינערבית הסוערת – פנימית ואזורית – וכפי שמלמד הצונאמי הערבי שפרץ בסוף 2010 ועדין משתולל ברחוב הערבי.

*מדינות ערביות אלו שואפות לצמצם את כוחם של גופים פורעי-חוק, ולכן חוששות מאופיה של מדינה פלסטינית, לאור ההתנהלות הפלסטינית האלימה בזירה הבינערבית והבינלאומית, שהפך את הפלסטינים לאב-טיפוס של חתרנות, טרור, בוגדנות וכפיות-תודה בינערביים.

*מדינות אלו מודאגות מהכרסום שחל לאחרונה בכח ההרתעה של ארה"ב, שהוא מרכיב חיוני בביטחונן הלאומי, כמו גם מהתוצאות הרות-האסון של 43 שנות האופציה הדיפלומטית של ארה"ב כלפי משטר האייתולות (הפועל להפלת כל משטר סוני ערבי), המעניקה רוח גבית עזה לטרור, הפצת סמים ויכולות קונבנציונליות ובליסטיות קטלניות של איראן מהמפרץ הפרסי, דרך רחבי המזרח התיכון, קרן אפריקה, צפון ומערב אפריקה ועד אמריקה הלטינית. מדינות ערב הסוניות הפרו-אמריקאיות חוששות מהשלכות החיבוק שמעניקה ארה"ב ל"אחים המוסלמים", שהם ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם עם אגפים דתיים, חינוכיים, סיעודיים ופוליטים. הן גם ערות לחוסר-היעילות של NATO (No Action Talk Only?), לרפיסות האירופאית ולחולשת המשטרים הערביים.

תפקידה של ישראל

*סעודיה ו-6 המדינות שחתמו על הסכם שלום עם ישראל חשות את מאכלת האייתולות ו"האחים המוסלמים" על צווארן. הן רואות בישראל את "סוכן ביטוח החיים" היעיל ביותר – ואולי היחיד – באזור. הן מעריכות את ישראל כמכפלן-עוצמה היעיל ביותר של ארה"ב במזרח התיכון, ומכירות בכח ההרתעה שפיתחה מאז 1967, כפי שמפגינה בפעילות הצבאיות נגד איראן (בלבנון, סוריה, עיראק ואיראן) ונגד הטרור הפלסטיני והלבנוני. הן אף מכבדות את יכולות ישראל בתחום המודיעין, האימונים וגיבוש תורות לחימה.

*מדינות אלו רואות בישראל שותף-אמין ב"יום סגריר", ובמיוחד עקב נכונות ישראל להדוף לחץ אמריקאי כאשר מדובר בעקרונות היסטוריים וביטחוניים כגון ירושלים,יו"ש ואיראן. הן גם שואפות למנף את מעמדה החיובי של ישראל בקרב הציבור האמריקאי ונבחריו בשני בתי הקונגרס לשידרוג קשרים ביטחוניים ואזרחיים עם ארה"ב.

*סעודיה, איחוד האמרויות ובחריין מתמקדות במאמץ לגוון  את תשתיתן הכלכלית, מכיוון שהן ערות לסכנות הטמונות בתלות-רבה-מדי בנפט וגז טבעי, החשופים לאי-יציבות מחירים ולאיום הכחדה מצד חידושים טכנולוגים היוצרים אנרגיה נקיה וזולה יותר. הן מכירות בישראל כמעצמה טכנולוגית העשוייה לסייע להן בהשתחררות מהתלות בנפט וגז טבעי, גיוון מקורות ההכנסה ויצירת מקומות עבודה נוספים, במקביל לשיפור מצבן הביטחוני.

*הסכמי אברהם – בנוסף להסכמי השלום עם מצרים וירדן – וההרחבה חסרת-התקדים של שתופי הפעולה בין ישראל לסעודיה, מבהירים שמשקל אינטרס ערבי חיוני עשוי לעלות על משקלם של עקרונות מרכזיים באסלאם, כגון ההתנגדות בת 1,400 שנים לריבונות "כופרים" ב"בית האסלאם".  אינטרסים חיוניים עשויים אף להוביל להתמתנות דרמטית של  מערכת החינוך (המהווה בבואה נאמנה של מדיניות וחזון השלטון). ואכן, בניגוד לרשות הפלסטינית הדבקה ב- ומקצינה את – החינוך לשנאה, איחוד האמירויות עקרה את החינוך לשנאת ישראל ויהודים ושתלה חינוך לאהדת ישראל ויהודים.

תוחלת החיים של הסכמי אברהם

*הסכמי אברהם באו לעולם עקב הנחישות להימנע מהשגיאה השיטתית של מחלקת המדינה, שניכשלה בכל אחת מהצעותיה לפתרון הסכסוך הערבי-ישראלי, בגלל התמקדותן בסוגייה הפלסטינית כאילו הייתה נושא מרכזי בסכסוך ובהוויה המדינית הערבית. הסכמי אברהם התמקדו בסדר העדיפויות ואינטרסים ערביים, עקפו את הסוגייה הפלסטינית שאיננה מככבת בסדר היום הערבי, שללו מהפלסטינים את כח הוטו, ולכן באו לאוויר העולם.

*תוחלת החיים של הסכמי אברהם תלוייה ביציבות המשטרים השותפים להסכמים.

*הסכמי אברהם הביאו לצעדים ראשונים של התמתנות מדינית ודתית ונכונות לדו-קיום בשלום, המשוועים לתמיכת ארה"ב במדינות המעורבות, ולא ללחץ על מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות.

*אבל, אין להתעלם מהאיומים ברורים, מיידיים וקטלניים על הסכמי שלום במזרח התיכון, הדומה להר געש הפולט לבה באופן בלתי-צפוי, ומאופיין ע"י פיצול, אי-יציבות, אי-סובלנות, אלימות, עריצות והיעדר דמוקרטיה, המביאים למשטרים זמניים (המגיעים לשלטון באלימות ולא בבחירות חופשיות), ולכן למדיניות והסכמים זמניים; וכל זאת במישור הבינערבי! תמיכה נחושה של ארה"ב בהסכמי אברהם – בניגוד לקרירות שמפגינה מחלקת המדינה – תצמצם את הסכנה לעתיד ההסכמים.

*על זמניות המשטרים הערביים – ולכן זמניות מדיניותם והסכמיהם – וההשלכות הפנימיות, אזוריות ועולמיות, אפשר ללמוד מהצונאמי הערבי (הנקרא בטעות "אביב ערבי") המשתולל ברחוב הערבי מסוף 2010.  כך גם שינויי משטר במצרים (2013, 2012, 1952), איראן (1979, 1953), עיראק (2003, 1968, 1963 – פעמיים, 1958), לוב (2011, 1969), תימן (מלחמת אזרחים משנות ה-90', 1990, 1962), ועוד.

*יציבות המשטרים השותפים להסכמי אברהם תעורער ע"י מדינה פלסטינית מערבית לנהר הירדן (בהתחשב ברקורד הפלסטיני הבינערבי והעולמי), שתביא להפלת המשטר ההאשמי המתון-יחסית מזרחית לנהר; תהפוך את ירדן למדינה בלתי-נשלטת דוגמת לוב, סוריה, עיראק ותימן, ולזירת טרור אסלאמי אזורי ועולמי; תגרום לתרחיש דומינו העלול להפיל את המשטרים מפיקי הנפט והמתונים-יחסית בחצי האי ערב; ולהעניק רוח גבית עזה למשטר האייתולות, סין ורוסיה ורוח נגדית הרסנית לארה"ב ובעלות-בריתה.

*מדיניות והסכמי שלום הם מרכיבים משתנים במכלול הביטחון הלאומי במזרח התיכון הבלתי-צפוי, בלתי-יציב ואלים, שאין בו דו-קיום בשלום בינערבי מאז המאה ה-7. לעומת זאת, טופוגרפיה וגיאוגרפיה כמו רכסי יו"ש והגולן הם מרכיבים קבועים במסגרת גבולות הביטחון המינימליים של ישראל במציאות הבלתי-מערבית של המזרח התיכון. מרכיבים קבועים אלו משדרגים באופן דרמטי את כח ההרתעה של ישראל והופכים אותה למכפלן-עוצמה ייחודי עבור ארה"ב ומדינות הסכמי אברהם.

*ככל שמתעצם כח ההרתעה הישראלי, משתדרגת יציבות מדינות הסכמי אברהם, וכן נחלשים משטרים וארגונים האחראים להפצת טרור וסמים ומאיימים על יציבות המזרח התיכון והעולם, ובמיוחד על הביטחון הלאומי וביטחון הפנים של מדינות הסכמי אברהם וארה"ב.

*האם המשטרים הערביים הקשורים להסכמי אברהם לא ישדרגו את קשריהם עם ישראל – אותה הם רואים כמרכיב חשוב לביטחונם וכלכלתם – אלא אם כן ישראל תבצע מחוות משמעותיות לפלסטינים, אותם הם מגדירים כאב-טיפוס לחתרנות, טרור ובוגדנות בינערביים?! האם משטרים אלו יקריבו את יציבותם/קיומם על מזבח הסוגייה הפלסטינית?!

העובדה שהם חתמו על הסכמי שלום עם ישראל מבלי להתנותם במחוות לפלסטינים, ומגבילים את הסיוע לפלסטינים בעיקר למישור המילולי ולא המעשי, מספקים תשובה נחרצת לשתי השאלות.

"חדשות מחלקה ראשונה", 2021, https://bit.ly/3yca7pn

English edition https://bit.ly/2W5MrGq

1. ב-1975 הביאה נסיגת ארה"ב מוויטנאם למימוש היעד האסטרטגי של הוויאטקונג, ובכך סיימה את המלחמה.

ב-2021 מביאה נסיגת ארה"ב מאפגניסטן לקידום – אך לא למימוש – היעד האסטרטגי של הטאליבן ואל-קעידה, ולכן אינה מסיימת – אלא מלבה – את מלחמת הטרור האסלאמי בארה"ב.

ב-1975 היה היעד האסטרטגי של הוויאטקונג מוגבל לשטחה של וויטנאם, ולכן איפשר דו-קיום בשלום ושתוף-פעולה עתידי עם ארה"ב לשדרוג המצב בוויטנאם.

ב-2021 היעד האסטרטגי בן 1,400 השנים של הטרור האסלאמי אינו מוגבל לשטחה של אפגניסטן, אלא מונחה על ידי פנטיות מגלומנית, השואפת להכניע את המערב "הכופר" – ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי" המהווה את המכשול הקשה ביותר בדרך לניצחון "המאמינים" על "הכופרים" – כדי להקים ישות אסלאמית עולמית, המבוססת על הקוראן והשריעה. יעד זה מנוגד לדו-קיום בשלום עם ארה"ב, ומחייב את המשך המלחמה במערב, כולל טרור על אדמת ארה"ב.

ב-1975 הייתה ארה"ב מעורבת במלחמת אזרחים בוויטנאם, והיה עליה לבחור בין מלחמה בשוחות בוויטנאם לבין סיום המלחמה.

ב-2021 ארה"ב נמצאת בעיצומה של מלחמה מול הטרור האסלאמי, ועליה לבחור בין מלחמה בשוחות בבסיסי הטרור (התובעת מחיר גבוה) לבין נסיגה שתביא למלחמה בשוחות בארה"ב (התובעת מחיר איום ונורא דוגמת "מגדלי התאומים" מספטמבר 2001).

2. ב-2021 הטאליבן וארגוני ומשטרי טרור נוספים אינם מתרשמים מערכי יסוד של המערב כגון זכויות אדם, דמוקרטיה ודו-קיום בשלום. הם אינם נרתעים מדיפלומטיה תקיפה, אך חוששים מכח-הרתעה ולוחמה יעילה בטרור. הם אינם מייחלים לאהדת הקהיליה הבינלאומית, אלא מייחלים להפחיד, להדביר ולשעבד את הקהיליה הבינלאומית "הכופרת" באמצעי שלום או מלחמה.
3. נסיגת ארה"ב מאפגניסטן מכרסמת קשות בכח-ההרתעה של ארה"ב, מוסיפה שמן למדורת הצונאמי הערבי (שזכה לכנוי המוטעה – "אביב ערבי") המטלטל את הרחוב הערבי מ-2010. הנסיגה מעצימה ישויות טרור כגון איראן, "האחים המוסלמים", החות'ים בתימן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ. היא גם מעניקה רוח גבית לנשיא התורכי ארדואן השואף לשקם את האימפריה העותומנית. הנסיגה מאפגניסטן מקצינה איומים קיומיים לכל משטר ערבי פרו-אמריקאי כמו סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן, מצרים, מרוקו וירדן.

הנסיגה מאפגניסטן, יחד עם כמיהת ארה"ב לחזור להסכם הגרעין עם איראן, שיקום היחסים בין ארה"ב לבין "האחים המוסלמים" במזה"ת ובארה"ב, והלחץ האמריקאי על סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים, עלולים לקרב מדינות אלו לזרועות רוסיה וסין, הממנפות את הנסיגה לשיפור מעמדן האזורי והעולמי.

4. הנסיגה מאפגניסטן מחמירה את ביטחונה הלאומי של הודו העומדת בפני איומים מוחשיים ומיידים של הטרור האסלאמי מבית ומחוץ, פקיסטן וסין.
5. הערכות-המצב הכושלות של הממסד הביטחוני והמדיני של ארה"ב – בכל הקשור להיערכות באפגניסטן והנסיגה ממנה – אינן מפתיעות. הן עקביות עם הכישלון השיטתי של מחלקת המדינה (מחמ"ד) בכל הקשור למזה"ת.

לדוגמא, ב-1948 התנגדה מחמ"ד להכרה בישראל בטענה שלא תעמוד בפני מתקפה צבאית ערבית, שתהיה פרו-סובייטית, ושתפגע ביחסי ארה"ב-ערב ובאספקת נפט מהמפרץ הפרסי. בשנות ה-50' חיזרה ארה"ב בלהט אחרי הנשיא המצרי נאצר שהיפנה לה עורף והפך לבעל-ברית מרכזי של ברה"מ. ב-1978/79 תקעה ארה"ב סכין בגב השאה הפרסי ("השוטר האמריקאי במפרץ הפרסי"), אימצה לחיקה את אייתולה חומייני, וראתה בו מנהיג מתון, מונחה-חופש ופרו-אמריקאי. בשנות ה-80' ראתה ארה"ב בצדאם חוסיין את "אויבו של אויבי (איראן) הוא ידידי", והעניקה לו "אור ירוק" לפלישה לכווית באוגוסט 1990. מ-1993 עד 2000 ראתה ארה"ב בערפאת – בהשראת ממשלות ישראל – מנהיג הראוי לפרס נובל לשלום ולסיוע חוץ שנתי מארה"ב. ב-2012-2009 תקעה ארה"ב סכין בגבו של הנשיא מובארק ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים", המאיימים על כל משטר ערבי פרו-אמריקאי. עד פריצת מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011 התייחסה ארה"ב לבשאר אסאד כמבשר קידמה. ב-2011 הובילה ארה"ב את המתקפה הצבאית לחיסול משטר קדאפי, ובכך הפכה את לוב לזירת מלחמת אזרחים וטרור אסלאמי אזורי ועולמי. ב-2015 הובילה ארה"ב את הסכם הגרעין עם איראן, בהנחה שמשטר האייתולות מהווה שותף אמין למו"מ, ונכון לזנוח חזון פנאטי ומגלומני, חתרנות, טרור עולמי (מתאילנד ועד דרום אמריקה), מלחמות ודיכוי אכזר של העם האיראני.

6. מדיניות ארה"ב ובריטניה במזה"ת זכתה לביקורת מפרופסור אלי כדורי מאוניברסיטת לונדון, שהיה היסטוריון פורץ-דרך של המזה"ת: "הנסיון להביא למודרניזציה של החברה המזה"תית ולהפוך אותה למערבית גורם נזק העולה על התועלת למזה"ת…. האסלאם מכיר בשתי אפשרויות: מלחמת חורמה ב"כופרים" או כניעת ה"כופרים" ל"מאמינים"…. הסכמי שלום עם "כופרים" הם שלב בעוינות הנמשכת עד הכרת "הכופרים" בעליונות האסלאמית…. דו-קיום בשלום, קדושת הסכמים, שלטון הצדק הטבעי וסובלנות הם זרים למזה"ת…. (The Chatham House Version, עמ' 1-12).
7. ישראל חייבת להסיק מסקנות מהמשגים השיטתיים של הממסד המדיני בארה"ב, לקבל בערבון מוגבל המלצות ותכתיבים של ארה"ב לגבי הסכסוך הערבי-ישראלי, הסוגייה הפלסטינית וצרכי הביטחון של ישראל, ולהתנהל לפי המזה"ת המציאותי (ההפכפך, האלים, העריץ והמתסכל) ולא לפי הרהורי-לב על "מזרח תיכון חדש" ו"שלום עכשיו".
8. ההתפתחויות באפגניסטן, המלחמה בטרור העזתי וההתנהלות הפלסטינית מלמדים שמדינה פלסטינית ביו"ש תהיה מיני-אפגניסטן או מגה-עזה ברכסי הרים השולטים על ירושלים, תל אביב ו-80% מתשתיות ואוכלוסיית ישראל, כולל נתב"ג וכביש 6.
9. ככל שארה"ב מצמצמת את נוכחותה הצבאית במזה"ת – הממוקם בין אירופה, אסיה ואפריקה, ובין הים התיכון, הים האדום, האוקינוס ההודי, הים הערבי והמפרץ הפרסי – כן עולה חיוניות ישראל כמכפלן-עוצמה ייחודי, דמוקרטי, יעיל, ביטחוני, כלכלי וטכנולוגי עבור ארה"ב, ו"סוכן ביטוח חיים" האמין ביותר עבור מדינות ערב הפרו-אמריקאיות.

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3CTgtxQ

English edition  https://bit.ly/3AsVdwy

1. 11 ספטמבר 2001 היה שיאו של טרור אסלאמי, המכה בארה"ב מאז סוף המאה ה-18, כאשר פיראטים מוסלמים מצפון אפריקה תקפו בשיטתיות ספינות-סוחר של ארה"ב, גרמו למלחמת 1805-1801, שהביאה את הצי והמארינס של ארה"ב למתקפה נגד מפקדות הפיראטים המוסלמים בטריפולי.

להלן מספר דוגמאות עדכניות של הטרור האסלאמי נגד ארה"ב: 3 מלחים של צי ארה"ב נרצחו בדצמבר 2019 בפנסקולה, פלורידה; 8 אנשים נרצחו באוקטובר 2017 במנהטן, ניו יורק; 49 אנשים נרצחו ביוני 2016 באורלנדו, פלורידה; 14 אנשים נרצחו בדצמבר 2015 בסן ברנרדינו, קליפורניה; 13 חיילי צבא ארה"ב נרצחו בנובמבר 2009 בפורט הוד, טקסס.

כלומר, הטרור האסלאמי רודף את ארה"ב ללא קשר למדיניות ארה"ב וליחסי ארה"ב-ישראל: בתקופת הנשיאים אובמה וטראמפ; בזמן שהנשיא קלינטון לחץ על ישראל לוותר לפלסטינים (300 הרוגים בפיצוצים בשגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה באוגוסט 1998); שבעה ימים לאחר הכרת הנשיא רייגן באש"פ (257 נוסעים נהרגו בפיצוץ מטוס PanAm-103 בדצמבר 1988); למרות הסיוע החריג שהנשיא קארטר העניק לעליית האייתולות לשלטון באיראן (63 אמריקאים הוחזקו כבני ערובה במשך 444 ימים, מנובמבר 1979 עד ינואר 1981, בשגרירות ארה"ב בטהראן שנתפסה ע"י משטר האייתולות); ועוד.

2. 11 ספטמבר הדגיש את נחישות הטרור האסלאמי (משטר האייתולות, "האחים המוסלמים", טאליבן, אל-קעידה, וכו') להתמיד במערכה להדברת המערב, גם אם ארה"ב נחושה לצמצם את נוכחותה הצבאית במזה"ת. הטרור האסלאמי מפרש את צמצום הנוכחות הצבאית כסימן לעייפות-קרב וכרסום בכח ההרתעה של ארה"ב, המדרבנים את הטרור לרדוף את ארה"ב ולהעתיק חלק הולך וגדל של פעילותו מהמזה"ת לאדמת ארה"ב.
3. 11 ספטמבר מימש נושא מרכזי בתכניות הלימודים של משטרים מוסלמים (כגון משטר האייתולות והרשות הפלסטינית), המעלה על נס ערכים בני 1,400 שנים כגון "מלחמת קודש" (ג'יהאד) וטרור מתאבדים (שוהאדה) למען האסלאם ואללה, המבטיחים ל"מאמינים" 72 בתולות בגן עדן.

למרות שתכניות לימודים משקפות את החזון ותפישת העולם של השלטון, מעצבי-מדיניות במערב ובישראל – שלא ילחצו ידיהם של מחנכים לשנאה בארצותיהם – מגלים סובלנות ופייסנות כלפי האייתולות והרשות הפלסטינית המטפחים דורות של טרוריסטים.

4. 11 ספטמבר חושף את העובדה שהטרור האסלאמי אינו מונחה-יאוש, אלא מונחה חזון בן 1,400 שנים, המדגיש אלימות, חוסר-סובלנות, תחושת-עליונות, עריצות ומגלומניה עולמית, הרואה באסלאם את הדת הלגיטימית היחידה, המחייבת להכניע את "הכופרים" – ובמיוחד את ארה"ב – בדרכי שלום או מלחמה.
5. 11 ספטמבר המחיש את דבריו של פרופ' ברנרד לואיס, מגדולי ההיסטוריונים של המזה"ת: "אם הלוחמים למען האסלאם לוחמים למען האלהים, הרי שיריביהם לוחמים נגד האלהים…. לפי האסלאם הקלאסי, המושך לאחרונה יותר מוסלמים, העולם מתחלק לשניים: בית האסלאם ובית הכופרים. חובת המוסלמים להעביר את הכופרים לאסלאם…. המאבק בין שני חלקי העולם נמשך מאז המאה ה-7…. ארה"ב הפכה לאויב המרכזי, סמל הרוע, האויב השטני של הטוב…של האסלאם…."
6. 11 ספטמבר מהווה תזכורת לעובדה שהאסלאם נוסד במכה והשתמש באלימות-מונחית-ג'יהאד (ולא בדרכי שלום) כדי להשתלט על חצי האי ערב, המזה"ת, תורכיה, צפון אפריקה, ספרד ואזורים נרחבים באסיה ואפריקה.

רוב המשטרים המוסלמים/ערבים עולים לשלטון – ומודחים משלטון – באמצעים אלימים, כפי שמתרחש לאחרונה במלחמות האזרחים בלוב, סוריה, עיראק ותימן.

האסלאם עושה שימוש באלימות במלחמתו ב"כופרים" אך גם, ובמיוחד, ב"מאמינים" אחרים ו"משומדים" (לדוגמא, הוואהאבים הסעודים בעיני השלטון השיעי באיראן).

7. 11 ספטמבר היה "קריאת השכמה" למערב המקל ראש במרכזיות הקוראן והשריעה ("חוקי האלהים") בסדר היום האסטרטגי והטקטי (כולל "טאקייה" – לוליינות לשונית להטעיית "כופרים") של משטרים אסלאמים כגון האייתולות באיראן, ,האחים המוסלמים", ארדואן בתורכיה, חיזבאללה, חמאס והרשות הפלסטינית.
8. ספטמבר 11 מהווה אזהרה מפני ויתורים למשטרי טרור, השופכים דלק, ולא מים, למדורת הטרור.
9. ספטמבר 11 מבהיר שהמזה"ת אינו מוכן לעכל ערכים מערביים כגון דו-קיום בשלום, דמוקרטיה וזכויות אדם. לדברי פרופ' אלי כדורי, בר-סמכא מוביל בהסטוריה של המזה"ת: "המחשבה שאפשר ליצא דמוקרטיה מערבית למזה"ת דומה למחשבה שאפשר להביא לזרימת מים מהמישור לפסגת ההר".
10. ספטמבר 11 שופך אור על המכנה-המשותף הרעיוני והאסטרטגי בין ארה"ב לבין ישראל במלחמה מול משטרים וארגונים פורעי-חוק. אלו רואים בארה"ב את "השטן הגדול" ואת ישראל כ"שטן הקטן", ומכירים בישראל כמכפלן-עוצמה ייחודי, אמין ודמוקרטי עבור ארה"ב (כח הרתעה אזורי, מודיעין צבאי, לוחמה בטרור, נסיון קרב), גורם מייצב עבור משטרים ערביים פרו-אמריקאים, ושותף יצירתי בפיתוח ויצור טכנולוגיות אזרחיות וביטחוניות פורצות-דרך ומשנות-משחק.

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/2VGSFMJ

English edition  https://bit.ly/3xnO4f1

ארה"ב מתנתקת מהמזה"ת?

הנשיא ביידן שואף לצמצם את מעורבות ארה"ב במזה"ת, אבל המזה"ת אינו מתכוון לצמצם את העימות עם ארה"ב.

גופים פורעי חוק במזה"ת – כגון שלטון האייתולות באיראן ו"האחים המוסלמים" – רואים בארה"ב מגה-משוכה בדרכם להשיג מגה-מטרה, ששורשיה במאה ה-7: להביא את האסלאם לבכורה-עולמית תוך כדי הכנעת המערב (ובמיוחד ארה"ב) צבאית, תרבותית ודתית.

בדלנות אינה אופציה בכפר הגלובלי, הכולל מדינות וארגונים במזה"ת המהווים מוקד הפצה אזורי ובינלאומי של טרור, סמים וטכנולוגיות צבאיות בלתי-קונבנציונליות. תחום פעילותם משתרע ממזרח אסיה, דרך אפריקה ואירופה ועד ליבשת אמריקה, כולל ארה"ב.

האם ארה"ב תנהיג ותיזום – או תיגרר ותגיב – בכל הקשור למערכת יחסי-הגומלין עם המזה"ת?

האם העימות עם גורמים פורעי-חוק במזה"ת יתנהל בעיקר במזה"ת או על אדמת ארה"ב?  ככל שארה"ב תצמצם את נוכחותה הצבאית במזה"ת, כן יתקרב העימות עם גופי טרור לאדמת ארה"ב.

הרקורד של צוות ביידן

מדיניות הנשיא ביידן במזרח התיכון משקפת את תפישת העולם של יועציו הבכירים לביטחון לאומי ומדיניות חוץ, ובמיוחד מזכיר המדינה, אנתוני בלינקן, המייעץ לביידן מאז 2008-2002, כאשר היה ראש צוות העוזרים של חברי וועדת החוץ הדמוקרטים בסנאט. השפעתו על ביידן דומה לזו של מזכיר המדינה, ג'ים בייקר, שעיצב את מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא בוש.

בכירים נוספים בצוות ביידן הם היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן, ראש סוכנות הביון המרכזית (CIA) וויליאם ברנס ומנהלת זרועות המודיעין, אבריל היינס. לחברי הצוות היה תפקיד מרכזי בעיצוב מדיניות הנשיא אובמה.

לדוגמא, ב-2015 הם היו מעורבים ברקיחת הסכם הגרעין עם איראן, שבא בעקבות חיזור-שיטתי אחרי משטר האייתולות (טרור שיעי) והפניית עורף למשטרים פרו-אמריקאים בסעודיה, איחוד האמירויות ובחריין. מדיניות זאת החריפה את האיום הקיומי על המשטרים הערבים הפרו-אמריקאים, עירערה את אמינות ארה"ב בעיניהם, וקרבה אותם לזרועות רוסיה וסין.

ב-2012-2009 הם תרמו לתמיכת ארה"ב ב"אחים המוסלמים" האנטי-מערביים במצרים (טרור סוני) והפניית העורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי.

הם אמצו לחיקם את הרשות הפלסטינית, ולחצו על ישראל להקמת מדינה פלסטינית ביו"ש, תוך התעלמות מהתנהלות הפלסטינים (לפחות מאז שנות ה-50') שהפכה אותם לאב-טיפוס לחתרנות, טרור וכפיות-תודה בינערביים.

ב-2011 דחפו מזכיר המדינה בלינקן וחבריו למתקפה הצבאית, בהובלת ארה"ב, על קדאפי עקב הפרה אכזרית של זכויות אדם במלחמתו במתנגדיו (שהשתייכו לטרור האסלאמי). המתקפה הפילה אמנם את קדאפי, אך הפכה את לוב לזירה מרכזית של הטרור האסלאמי האזורי והעולמי, תוך כדי הפרה אכזרית של זכויות אדם והצתת מלחמת אזרחים בלוב בהשתתפות צבאית של רוסיה, תורכיה, קטאר, איחוד האמירויות, מצרים, סעודיה, צרפת, איטליה ויוון.

מדיניות הנשיא ביידן

צוות הנשיא ביידן גורס שהטרור האסלאמי מונחה-יאוש (לדוגמא, האייתולות באיראן, "האחים המוסלמים", החות'ים בתימן, חיזבאללה, חמאס, אש"פ), ולכן יש להתמקד בטיפול במקור-היאוש כדי להסיר/למתן את איום הטרור.

צוות-ביידן מתעלם מהעובדה שהטרור האסלאמי מונחה – מהמאה השביעית – לא על ידי יאוש, אלא על ידי חזון דתי, פנטי, מגלומני ואנטי-מערבי שאינו תלוי במדיניות ארה"ב או ישראל.

בניגוד לתפישת העולם של צוות-ביידן, מערכת החינוך הפלסטינית וההתנהלות הפלסטינית מבהירים שהטרור הפלסטיני האנטי-ישראלי קדם ל-1967, ומוקד היעד הפלסטיני אינו גודלה – אלא חיסולה – של ישראל.

צוות ביידן מבקש לבסס את מדיניותו במזה"ת על זכויות אדם ודמוקרטיה, אך ערכים נשגבים אלו נדחים בשיטתיות ובאלימות על ידי המזה"ת הערבי. למעשה, מציאות המזה"ת אינה מעניקה לארה"ב את הברירה בין משטרים ערביים ידידותיים או עוינים המכבדים את זכויות האדם, אלא בין משטרים ערביים ידידותיים או עוינים המפירים בשיטתיות ואכזריות את זכויות האדם.

צוות ביידן גם שואף להעתיק משאבים מהצבא לדיפלומטיה, ולהדגיש רב-לאומיות על פני מדיניות חד-צדדית של ארה"ב, תוך כדי שתוף פעולה עם אירופה (המעדיפה פייסנות על פני מלחמה במשטרים פורעי-חוק), האו"מ וארגונים   בינלאומיים (הנוקטים במדיניות אנטי-אמריקאית).

אבל, דגש מוגזם (המנותק מהמציאות) על רב-לאומיות ודיפלומטיה פוגע לעתים במאבק בטרור, כפי שקרה בהסכם הגרעין הרב-לאומי עם איראן, שהניב פירות עסיסיים למשטר האייתולות באיראן בדמות 150 מיליארד דולרים  והסרת סנקציות כלכליות. פירות אלו העניקו רוח גבית עזה למשטר דכוי אכזר באיראן, למעורבות גוברת של איראן במלחמות אזרחים באפגניסטן, תימן, עיראק, סוריה ולבנון, כמו גם להפצה אזורית ועולמית של טכנולוגיות צבאיות בלתי-קונבנציונליות ושל טרור מתאיילנד במזרח אסיה, דרך אירופה, אפריקה ועד דרום ומרכז אמריקה.

כמו כן, חידוש הסיוע הכספי השנתי לרשות הפלסטינית (אחרי שהושעה על ידי הנשיא טראמפ) אינו מותנה בעצירת התשלומים החודשיים למשפחות טרור, עקירת החינוך לשנאה והפסקת האדרה פומבית של טרוריסטים. גם חידוש הסיוע הכספי השנתי לאונר"א (שהושעה על ידי הנשיא טראמפ) אינו מותנה בהפסקת מימון החינוך לשנאה ובשינוי מדיניות אונר"א מהנצחת מעמד-הפליטים לחילוצם ממעמד זה (כפי שנוהגת "נציבות האו"מ לפליטים" ברחבי העולם!).

מדיניות ביידן כלפי איראן

נחישות ביידן לחזור להסכם הגרעין מ-2015 נחשפת על ידי מינוי רוב מאלי לשליחו המיוחד לענייני איראן. מאלי היה בורג מרכזי בעיצוב הסכם הגרעין, יש לו ערוצי תקשורת פעילים עם משטר האייתולות, חיזבאללה, חמאס והרשות הפלסטינית, והוא חבר אישי ותיק של מזכיר המדינה בלינקן.

בלינקן, מאלי וחבריהם ממעיטים במשקל התנהלות העבר וההווה המתועדת של איראן, ושקועים בהערכות לגבי התנהלותה העתידית המשוערת. הם מקלים ראש במעורבות הצבאית של איראן במלחמת האזרחים בתימן לצד החות'ים-שיעים, ובכוונת איראן למנף את מלחמת האזרחים להשתלטות על מיצרי באב אל-מנדב ולהפלת השלטון בסעודיה. צוות ביידן גם מפעיל לחץ על סעודיה להפסקת מעורבותה במלחמת האזרחים בתימן ורדיפת "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם), ומוציא את החות'ים מרשימת ארגוני הטרור. בתגובה לכך, מגבירים החות'ים את הפצצת מטרות אזרחיות בסעודיה.

צוות ביידן סבור שחבילה פיננסית ודיפלומטית מפתה תשכנע את האייתולות לזנוח את זהותם וחזונם הפנאטים, המנחים אותם מעלייתם לשלטון ב-1978/79, ולהסכים לדו-קיום בשלום עם מדינות המפרץ הסוניות.

הצוות אף מסיר את האופציה הצבאית משולחן המו"מ, בניגוד למתבקש ממו"מ עם משטר פורע-חוק, הרואה בכך חולשה ואף כניעה.

השפעת המחנה "הפרוגרסיבי" במפלגה הדמוקרטית

מדיניות הנשיא ביידן – גם כלפי המזה"ת – מושפעת על ידי התחזקות המחנה "הפרוגרסיבי" (רדיקלי) במפלגה הדמוקרטית בבחירות 2020. "הפרוגרסיבים" נחושים להעביר משאבים מהזירה העולמית לזירה הפנימית, מצדדים במדינות העולם השלישי (שמרביתן ביקורתיות כלפי ארה"ב וישראל), ועוינים את המערב וישראל הניתפסת כחלק מ"המערב הקולוניאליסטי". "הפרוגרסיבים" אינם מכירים את המאפיינים האלימים, הפכפכים, עריצים ונטולי דו-קיום בשלום של המזה"ת במישור הבינערבי והפלסטיני, ולא את היקף התרומה של ישראל לארה"ב, העולה על היקף סיוע החוץ.

במקביל, "הפרוגרסיבים" מאמצים לחיקם משטרים פורעי חוק וזכויות אדם כגון האייתולות, "האחים המוסלמים", חמאס והרשות הפלסטינית. הם גם רואים בצונאמי הערבי (הנקרא בפשטנות "אביב ערבי"), המסעיר את הרחוב הערבי מ-2010, ומלבה טרור אזורי ובינלאומי ומלחמות אזרחים בלוב, סוריה, עיראק ותימן, מאבק להגדרה-עצמית, שחרור לאומי וזכויות אדם.

לסיכום

האם הנשיא ביידן יחזור על – או ימנע מ- שגיאות גורליות בעבר?

האם הנשיא ביידן יכנע ל- או יהדוף את – לחץ "הפרוגרסיבים"?

האם הנשיא ביידן יתעמת עם גופים פורעי חוק בזירה המזה"תית או על אדמת ארה"ב?

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/2PoQPwX

 English edition  https://bit.ly/3sB9Fyo

המזרח התיכון (מזה"ת) ב-2021

בעוד מזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי של הנשיא ביידן, אנתוני בלינקן וג'ייק סאליבן, מדגישים רב-לאומיות, זכויות אדם, דמוקרטיה וחוק בינלאומי, המזה"ת הסוער מדגיש טרור שיעי (במיוחד איראן) וסוני (במיוחד "האחים המוסלמים" ודאע"ש), מלחמות פנימיות ובינערביות, ושאפתנות מגלומנית של האייתולות באיראן וארדואן בתורכיה.

זעזועי המזה"ת שופכים אור על הפגיעות ועל האפשרות להתפוררות כל הישויות הערביות, שאוכלוסייתן מעדיפה נאמנות מקומית/שבטית על פני נאמנות לאומית.

מציאות זאת מדגישה את מגבלות מעצבי מדיניות מערביים בהבנת המזה"ת הבלתי-צפוי, מפוצל, אלים, נטול סובלנות ועריץ, המסכל בשיטתיות את מאמציהם לייצא למזה"ת דמוקרטיה, זכויות אדם, סובלנות, יציבות ודו-קיום בשלום.

ב-2021 המזה"ת גדוש במערכות נשק מתקדמות ומציג גל טרור ומלחמות שהביאו – מאז 2011 – ליותר מ-500,000 הרוגים וכמעט 10 מיליון פליטים. לדוגמא, איראן (טרור ומלחמות בעיראק, סוריה, לבנון, עזה, חצי האי ערב, קרן אפריקה, מרכז אסיה, אירופה ואמריקה הלטינית), תורכיה (סיוע מבצעי ומדיני לטרור "האחים המוסלמים" ומעורבות צבאית בסוריה, עיראק, לוב, קרן אפריקה והמפרץ הפרסי), לוב (מלחמת אזרחים בינלאומית וטרור אסלאמי), מצרים (מלחמה בטרור "האחים המוסלמים" ודאע"ש), ירדן (מלחמה בטרור "האחים המוסלמים" ועימותים פנים-בדווים ובדווים-פלסטינים), לבנון (טרור אסלאמי ומלחמות אזרחים), סוריה (טרור אסלאמי ומלחמת אזרחים בינלאומית), עיראק (טרור אסלאמי, מלחמת אזרחים בינלאומית והתייחסות לכווית כ"פרובינציה ה-19"), תימן (טרור אסלאמי ומלחמת אזרחים בינלאומית), קטאר (תמיכה פיננסית ב"אחים המוסלמים" וקירבה לאיראן ותורכיה), סעודיה (מלחמה בטרור שיעי, "האחים המוסלמים" ודאע"ש ובטרור האיראני/חות'י בתימן), איחוד האמירויות ובחריין (מלחמה בטרור השיעי, "האחים המוסלמים" ודאע"ש), וכו'.

מאפייני יסוד של היחסים הבינערביים

פרופ' פי. ג'יי. ואטיקיוטיס, שהיה היסטוריון מוביל של המזה"ת בבית הספר ללימודי המזה"ת ואפריקה באוניברסיטת לונדון, מתייחס לרקע הגיאו-אסטרטגי של הסכסוכים הפנימיים והאזוריים הנ"ל (Arab and Regional Politics in the Middle East):

"מדינות ערביות רבות הן תוצאה מפוצלת של האימפריה העותומנית ושל השלטון הבריטי והצרפתי במזה"ת. מכאן ההתמכרות הערבית ללאומיות אלימה, כמו גם מנהיגים בלתי-יציבים המגיעים לשלטון באמצעים אלימים, שקיומם  תלוי בשליטה קשוחה בצבא, שרותי הביטחון והפקידות הבכירה….

"גם ללא הסכסוך הערבי-ישראלי המזה"ת הוא מוכה-סכסוכים ומייצר-סכסוכים…. המכסה מעל הקדירה הבינערבית הרותחת מנע התפרצויות כל עוד החזיקו בו בריטניה וצרפת. היסתלקותן/סילוקן מהאזור החמיר את חוסר היציבות והסכסוכים הבינערביים…. מדינות ערביות רבות כוללות מיעוטים אתנים, שבטיים, או דתיים המופלים לרעה [ומוסיפים שמן למדורת העימותים]….

"אמנם יש מצבים של זהות אינטרסים בין מספר מדינות ערביות המביאה למדיניות משותפת… אבל יש להתייחס לכך באופן מציאותי, ולא להיקלע לאשלייה של אחדות רעיונית בינערבית…. לפי שעה, אין בסיס לפאן-ערביות ולא לאחדות-ערבית….

"[חברות ערביות] מחוייבות לערכים [מזרח תיכוניים] ולא לערכים מיובאים [מערביים]….

"ללא קשר לעימות הבסיסי בין האסלאם ל"כופרים", המזה"ת הערבי ימשיך לשאת בנטל תוצאות העימותים הפנימיים והבינערביים מצפון אפריקה, דרך מצרים, הסהר הפורה, חצי האי ערב ועד המפרץ הפרסי….

"המפה הנוכחית של המזה"ת אינה קבועה….

"הסכמים נחתמים עם משטרים המהווים מטרה לחתרנות ומרידות, והדבר מקשה על היחסים הבינערביים ובין הערבים לגופי-חוץ. מוקדי הסמכות הערביים פגיעים ויעילותם בלתי-צפויה….

"היחסים הבינערביים מהווים מבוך מורכב של יישויות שלעיתים קרובות אינן יכולות להגיע להסכמה. היעדר-הסכמה עלול להוביל לעימותים קטלניים, המערערים את יציבות האזור וגם את יציבות העולם….

לתשומת-לב ארה"ב וישראל

"העימותים הפנימיים והבינערביים ימשכו בטווח הנראה-לעין…. זה מאפיין קבוע של המזה"ת…. על ארה"ב לקבוע את מדיניותה על בסיס המציאות של יחסים בינערביים שאינם נעים במסלול צפוי מבירא עמיקתא לאיגרא רמא או ההיפך, אלא נעים במסלול פתלתל ובלתי-צפוי המגיע לעתים לרגיעה זמנית. על ארה"ב להניח שמשאלות-הלב של הערבים אינן דומות למשאלות-הלב של ארה"ב, ואולי אפילו מנוגדות באופן קיצוני…. (שם, 115-77)."

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/31Po6Um

English edition   https://bit.ly/3sSvn1O

זעזועים בירדן

מדינות זרות, בני משפחת המלוכה וגורמים בדווים בכירים מואשמים בנסיון להביא לחילופי שלטון בירדן.

חילופי שלטון בירדן עלולים להפוך את המדינה – המשתרעת בין סוריה, עיראק, סעודיה וישראל – לבסיס נוסף של טרור פלסטיני ואסלאמי, שיהווה איום קיומי על סעודיה, שאר מדינות חצי האי ערב ומצרים, יעניק רוח גבית לאייתולות באיראן, ארדואן התורכי, ,האחים המוסלמים", סין ורוסיה, ויפגע קשות באינטרסים ביטחוניים וכלכליים של ישראל וארה"ב.

הפגיעות הפנימית של ירדן מושפעת על ידי הפיצול הפנים-בדווי שמקורו ב-1921, כאשר המשפחה ההאשמית מחיג'אז במערב סעודיה יובאה על ידי האימפריה הבריטית, והומלכה על השבטים הבדווים בירדן, המפוצלים שבטית, גיאוגרפית, תרבותית, רעיונית ודתית. חלקם (במיוחד בדרום הממלכה) רואים במשפחה ההאשמית מהגרים בלתי-רצויים, הנתונים להשפעת התרבות המערבית, וסוטים מהאסלאם והערביות בעצם החתימה על הסכם שלום עם מדינה "כופרת" יהודית.

כ-70% מתושבי ירדן הם פלסטינים, בעוד ההנהגה הפלסטינית (אש"פ, הרשות הפלסטינית וחמאס) רואה בירדן ישות מלאכותית וזמנית במערב (78%) פלסטין. מכאן המעורבות הפלסטינית בחתרנות וטרור להפלת השלטון ההאשמי, כפי שהיה במלחמת האזרחים ב-1970 וגל הטרור ב-1989.

פלסטינים רבים מעורבים גם בפעילות פוליטית וחתרנית של "האחים המוסלמים" בירדן, כמו גם במצרים ומדינות המפרץ.

בנוסף לכך, יש בירדן כשני מליון פליטים מעיראק (ובמיוחד) מסוריה, הכוללים גם פעילי טרור אסלאמי הממשיכים פעילותם בירדן.

ההתרחשויות בירדן חושפות מאפיינים בני 1,400 שנים של המזרח התיכון:

*נאמנות משפחתית, שבטית ומקומית עליונה על נאמנות לאומית;

*פגיעות פוליטית, אי-יציבות וזעזועים בלתי-צפויים;

*פיצול וסכסוכים אלימים מקומיים, לאומים ואזוריים;

*שלטון מיעוט לא-דמוקרטי המהווה מטרה לנסיונות הפיכה;

*משטר עולה לשלטון – ומאבד שלטון – באלימות;

*שחיתות שלטונית;

*חוסר-סובלנות אלימה כלפי "מאמינים" ו"כופרים", פנימית ואזורית, דתית, תרבותית, רעיונית וגיאוגרפית;

*היעדר דו-קיום בשלום פנימי ואזורי;

*היעדר דמוקרטיה וזכויות אדם מערביים.

המציאות המזרח תיכונית

הזעזועים בירדן ניזונים גם מהצונאמי הערבי (המכונה בפשטנות "אביב ערבי") שפרץ לרחוב הערבי ב-2011/2010 ומהווה איום קיומי על כל משטר ערבי.

ב-2021 מתעדת הקריסה האלימה של המבנה הפוליטי בעיראק וסוריה – שנחשבו למדינות מובילות בעולם הערבי – את פגיעותו של כל המשטרים הערביים, החשים על צווארם את מאכלת יריביהם מבית ומחוץ.

שליטים ערביים שנחשבו ל"סלע גיברלטר" איבדו את השלטון באלימות – שהביאה לשינויים דרמטים – כפי שהיה לדוגמא:

*ב-1958 הוצא להורג פייסל השני מלך עיראק בהפיכה צבאית; ב-1963 הוצא להורג הגנרל קאסם בהפיכה צבאית-בעת'יסטית; ב-1979 הדיח צדאם חוסיין את קודמו והפך לשליט בלעדי עד תלייתו ב-2006.

*ב-1952 הודח פארוק מלך מצרים בהפיכה צבאית, ששמרה על השלטון עד 2012, כאשר "האחים המוסלמים" עלו לשלטון עד 2013 והודחו על ידי הגנרל סיסי.

*ב-1969 הודח אידריס מלך לוב על ידי קדאפי, שהוצאתו להורג על ידי המון סוער ב-2011 הפכה את לוב – עד היום – לזירת מלחמות אזרחים וטרור אסלאמי.

*ב-1979/78 הודח השאה הפרסי על ידי מהפיכה אסלאמית.

*ב-1964 ו-1985 הודחו שליטים צבאיים בסודן על ידי גורמים  צבאיים-פוליטים-אסלאמיסטים; ב-1989 הנהיג הגנרל באשיר הפיכה צבאית ושלט עד להדחתו ב-2019 על ידי מרד צבאי-אזרחי, העומד בפני התנגדות אסלאמיסטית.

*מ-1962 מהווה תימן זירת מלחמות אזרחים וחילופי שלטון במעורבות גורמי חוץ.

*ב-1987 הודח בורגיבה נשיא תוניסיה על ידי בן עלי, שנמלט והודח ב-2011, והוחלף על ידי "האחים המוסלמים".

היקף האלימות הבינערבית ובין-אסלאמית מתועד על ידי 11 מיליון המוסלמים שנהרגו במלחמה וטרור בין-אסלאמים מאז 1948, מהם 35,000 (0.3%) נהרגו במלחמות ערב-ישראל.

500,000 סורים נהרגו במלחמות אזרחים שפרצו ב-2011, בנוסף ל-7 מיליון פליטים. 2 מיליון נהרגו ו-4 מיליון הפכו לפליטים במלחמות אזרחים בסודן ב-2011-1983. 200,000 נהרגו במלחמות אזרחים באלג'יר ב-2006-1991. מיליון הרוגים במלחמת עיראק-אירן 1988-1980. 300,000 תושבי עיראק (כורדים ושיעים) נהרגו על ידי צדאם חוסיין, בנוסף ל-150,000 שנהרגו בידי טרוריסטים אסלאמים. 200,000 לבנונים נהרגו במלחמות אזרחים – חלקן במעורבות פלסטינית – בשנות ה-70' וה-80' של המאה הקודמת. 80,00 איראנים נהרגו במהפיכת 1978/79 שהעלתה את האייתולות לשלטון בטהראן, ורבים נוספים הוצאו להורג.

השורה התחתונה

לפי פרופ' פואד עג'אמי, שהיה מגדולי המזרחנים וראש לימודי המזרח התיכון באוניברסיטת ג'והן הופקינס (The Arab Predicament): המזרח התיכון מהווה "רצף של אשליות, תיסכול ומדיניות המתדרדרים שוב ושוב לשפיכות דמים".

ואכן, מעצבי מדיניות מערביים המונחים על ידי שאיפה לשלום נוטים להקריב את מציאות המזרח התיכון המורכבת והמתסכלת על מזבח הכמיהה לפתרונות נוחים ומהירים, פשטנות והרהורי-לב, ובכך מוסיפים שמן למדורה.

המזרח התיכון חושף את ערוותם של מדינאים מערביים שקיבלו בברכה את הצונאמי הערבי כאילו היה אביב ערבי, מצעד הדמוקרטיה ומהפיכת "פייסבוק" והנוער; האמינו שאפשר ליישם במזרח התיכון הגועש נורמות מערביות של דמוקרטיה, סובלנות וכיבוד הסכמים; ראו בסכסוך הערבי-ישראלי את "הסכסוך המזרח תיכוני"; והגדירו את הסוגייה הפלסטינית כשורש הסכסוך הערבי-ישראלי, גורם מרכזי בהוויה המזרח תיכונית ובבת-עין של הערבים.

בחינת המציאות ההפכפכה והאלימה במזרח התיכון מחייבת את ישראל לגבש גבולות ביטחון שיעמדו בפני תרחישים מזרח תיכוניים – כגון מתקפת פתע ו/או הפרה אלימה של הסכם שלום – ולא בפני תרחישים מערביים. המזרח התיכון מלמד שכח הרתעה והדיפת לחצים הם תנאים-מוקדמים לצמצום מלחמות וטרור, לעומת פייסנות המעודדת תוקפנות.

תזזיתיות המזרח התיכון מדגישה את ייחודה של ישראל כבעלת-ברית אמינה, יעילה ודמוקרטית של ארה"ב, בעלת יכולות צבאיות וטכנולוגיות המשרתות אינטרסים ואתגרים משותפים של ארה"ב וישראל, ומהוות מכפלן-עוצמה ייחודי עבור ארה"ב, המעניק לארה"ב תשואה שנתית של מאות אחוזים(!) על ההשקעה השנתית של ארה"ב בישראל (המכונה בשגגה "סיוע חוץ").

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3ub3lif

 English edition https://bit.ly/3dnN4zx

איום איראני ותורכי

הרחוב הערבי סוער מאז התפרצות הצונאמי הערבי (המכונה בטעות "האביב הערבי"), ומחריף איומים פנימיים ואזוריים על קיומם של כל המשטרים הערביים.

ב-2021 מחריפים האייתולות באיראן וארדואן בתורכיה – שני משטרים דתיים בעלי שאיפות אימפריאליסטיות מרחיקות לכת –את האיומים הקיומיים על כל משטר ערבי מתון-יחסית. הם מלבים סכסוכים ואלימות פנימיים, וממנפים את הפיצול, היריבות, אי-הסובלנות, המלחמות והטרור הבינערביים, המונעים הקמת חזית ערבית יעילה מול איומי איראן ותורכיה.

ב-2021 האייתולות השיעים וארדואן הסוני – בסיוע פיננסי של קטאר – מהווים מקור תמיכה מרכזי, צבאי ופיננסי, ל"האחים המוסלמים", ארגון הטרור האסלאמי הגדול בעולם, הפועל מ-1952 להפלת כל המשטרים הערביים באמצעי טרור ופוליטיקה, כדי להקים ישות פאן-אסלאמית עולמית שתוריד את התרבות המערבית מגדולתה.

ב-2021, בניגוד להערכה שהסכם עם האייתולות עשוי להוביל לנטישת חזונם האלים והמגלומני ולדו-קיום בשלום עם מדינות המפרץ הסוניות, טהרן ממשיכה ליצא את המהפיכה  המוסלמית לכל מדינות ערב – באמצעות חתרונות, טרור ומלחמה – ולמנף את הצלחת המהלך בעיראק, סוריה, לבנון ותימן.

ב-2021 מנצלים האייתולות את שיתוף הפעולה הצבאי עם המיעוט החות'י-שיעי בתימן – שקיבל סיוע מהוצאת החות'ים מרשימת ארגוני הטרור של ארה"ב ומהלחץ האמריקאי על סעודיה – כדי להפציץ מטרות אזרחיות וצבאיות בסעודיה, במטרה להפיל את השלטון בסעודיה ושאר מדינות המפרץ הערביות.

אמנם האייתולות וארדואן פועלים להשגת יעדים אסטרטגים ארוכי-טווח מנוגדים – הקמת אימפריה שיעית אזורית וגלובלית ושיקום הסולטנות העותומנית הסונית – אבל הם משתפים פעולה בהשגת יעד קצר-טווח: הצרת צעדי המערב – ובמיוחד ארה"ב – והפלת המשטרים הערביים המקורבים למערב. קידום היעד יקצין את זעזועי המזרח התיכון שהוא אזור קריטי בין אירופה, אסיה ואפריקה ובין הים התיכון, ים סוף, האוקינוס ההודי והמפרץ הפרסי, עם השלכות צבאיות וכלכליות חמורות, כולל הטרור האסלאמי האנטי-אמריקאי.

הטרור האסלאמי מתמקד בארה"ב

ארה"ב מהווה מטרה שיטתית לטרור אסלאמי, המאפיין את המזרח התיכון מאז המאה ה-7, ומונחה על ידי עוינות כלפי "כופרים" והמערב. הטרור האסלאמי תוקף את ארה"ב מאז התנכלות הפיראטים הברברים המוסלמים מטריפולי לספינות אמריקאיות במאה ה-18. ארה"ב מהווה מטרה לטרור האסלאמי ללא קשר למדיניותה הכללית ולמדיניותה כלפי ישראל, הסכסוך הערבי-ישראלי והסוגייה הפלסטינית, למרות הלחץ של נשיאים אמריקאים על ישראל, וחרף מחוות מדיניות וסיוע פיננסי נדיב של ארה"ב לערבים.

להלן מספר דוגמאות לטרור האסלאמי האנטי-אמריקאי:

*במרץ 1973 וביוני 1976 רצחו טרוריסטים פלסטינים את שגרירי ארה"ב בסודן ובלבנון בזמן שהנשיאים ניקסון ופורד לחצו על ישראל לבצע מחוות דרמטיות לערבים.

*בנובמבר 1979 השתלטו שליחי האייתולות על שגרירות ארה"ב בטהרן, והחזיקו 63 אמריקאים כבני-ערובה ל-444 ימים, למרות שהנשיא קארטר העניק רוח גבית עזה להשתלטות האייתולות על איראן.

*באפריל ואוקטובר 1983 הפעיל ה"ג'יהאד האסלאמי" הנתמך ע"י איראן – בסיוע טרור פלסטיני – מכוניות תופת בשגרירות ארה"ב ומפקדת המארינס בביירות, ורצח 36 ו-242 אמריקאים, למרות המגעים בין הבית הלבן לבין אש"פ (מ-1981 עד להכרה באש"פ ב-14 לדצמבר 1988), ועל אף ההתנגדות החריפה של ארה"ב למתקפת צה"ל על מפקדות אש"פ בלבנון.

*בדצמבר 1988 טמן הטרור האסלאמי (לוב) פצצה במטוס "פאן-אם" שהתפוצץ על 259 נוסעיו, שבעה ימים לאחר ההכרה הדרמטית של ארה"ב באש"פ.

*בפברואר 1993 התפוצצה מכונית תופת של אל-קעידה בבניין "מרכז הסחר העולמי" בניו יורק וגרמה לרצח 6 אנשים ונזק של 500 מיליון דולרים.

*ביוני 1996 התפוצצה מכונית תופת של חיזבאללה, הנתמך ע"י איראן, במגורי צבא אמריקאי במגדלי חובאר בסעודיה והביאה לרצח 19 חיילים, בשעה שהנשיא קלינטון חיבק בחום את ערפאת.

*באוגוסט 1998 התפוצצו מכוניות תופת של אל-קעידה בשגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו לרצח 300 אנשים (12 אמריקאים), בשעה שקלינטון לחץ על ישראל לויתורים סוחפים לפלסטינים.

*באוקטובר 2000 פגע טרור אל-קעידה בספינת הקרב האמריקאית USS Cole בנמל עדן בתימן ורצח 17 מלחים, בשעה שישראל וארה"ב הציעו לפלסטינים ויתורים חסרי-תקדים.

*ב-11 לספטמבר 2001 הפעיל אל-קעידה שלושה מטוסי-התאבדות שהביאו לרצח 3,025 אנשים בקריסת מגדלי התאומים בניו יורק ולהרס מבנה משרד הביטחון האמריקאי (הפנטגון).

*בנובמבר 2009 רצח רס"ן נידאל חסן (בהשראת אל-קעידה) 13 מחבריו לבסיס הצבאי פורט הוד הטקסס.

*בספטמבר 2012 הסתערו טרוריסטים אסלאמים לובים – שנתמכו ע"י צבא ארה"ב במלחמה להדחת קדאפי – על הקונסוליה האמריקאית בבנגאזי ורצחו ארבעה אמריקאים, כולל שגריר ארה"ב.

*בדצמבר 2015 ויוני 2016 רצחו טרוריסטים אסלאמים 14 אמריקאים בסן ברנרדינו בקליפורניה ו-49 אמריקאים במועדון לילה באורלנדו בפלורידה.

*באוקטובר 2017 ודצמבר 2019 רצחו טרוריסטים אסלאמים שמונה אמריקאים בניו יורק ושלושה חיילי הצי האמריקאי בפנסקולה בפלורידה.

השורה התחתונה

*התעלמות המערב ממשקלו המכריע של החזון הרעיוני-דתי בעיצוב פעילות הטרור האסלאמי, והמעטה בערכו של החזון הדתי, הפנאטי, המגלומני והאנטי-אמריקאי של האייתולות באיראן – כמו גם סירוב המערב להכיר בחזון האלים הפאן-אסלאמי והאנטי-מערבי של "האחים המוסלמים" – מאיימים על קיומם של כל המשטרים הערביים הפרו-מערביים, ופוגעים קשות באינטרסים ביטחוניים וכלכליים של ארה"ב.

*שיתוף הפעולה המבצעי, מחקרי ותעשייתי ההדוק בין ישראל וארה"ב ממנף את הניסיון הייחודי של ישראל במלחמתה השיטתית בטרור האסלאמי, ומעניק לארה"ב שרותים ייחודיים של מעבדה חסכונית בתנאי-קרב המייצרת מדי יום תובנות קרביות, מודיעין, טכנולוגיה וציוד חריגים באיכותם, המהווים מכפלן-כח ייחודי החוסך לארה"ב חיי-אדם ומיליארדי דולרים.

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/2NF3JGc

English edition  https://bit.ly/2P1wNbk

מדיניות ארה"ב במזה"ת

מאז המאה ה-7 המזה"ת הוא מוקד מלחמות וטרור אזוריים וגלובלים. האזור מתסכל מדינאים אמריקאים הפועלים לקידום דו-קיום בשלום, זכויות אדם, דמוקרטיה וחוק בינלאומי, אך יוזמותיהם גורמות – במקרים רבים – להחרפת זעזועים מדיניים וחברתיים, טרור, מלחמות, והפרה גסה יותר של זכויות אדם.

לדוגמא:

ב-1978/79התכוונה ארה"ב לקדם דמוקרטיה וזכויות אדם באיראן, אך תמיכתה באייתולה חומייני הגולה בפריז ותקיעת סכין בגבו של השאה הפרו-אמריקאי תרמו להפיכת איראן מ"השוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי" למוקד טרור אזורי ועולמי, ולאויב המר ביותר של ארה"ב ובעלות בריתה הערביות.

ב-1990 התייחסה ארה"ב לצדאם חוסיין כבעל ברית – מכיוון שהיה "אויבו של אויבי", איראן – ולכן ראתה בו שותף מודיעיני ומסחרי, והעניקה לו (במפגש צדאם עם שגרירת ארה"ב) "אור ירוק" לפלישה לכווית, שהביאה לשתי "מלחמות מפרץ", מלחמת אזרחים, והחמרת איומי איראן והטרור האסלאמי.

ב-2003 ("מלחמת המפרץ 2") חיסלה ארה"ב את משטר צדאם חוסיין, ריסקה את שלטון הממסד הסוני, העלתה לשלטון את הממסד השיעי הנתמך על ידי איראן, ובכך תרמה להתפרצות מלחמת אזרחים וגל טרור, המשרתים את האייתולות באיראן.

ב-2009 השפילה ארה"ב את הנשיא מובארק (בזמן ביקור אובמה המצרים) וחיבקה את "האחים המוסלמים", מתוך כוונה לקדם זכויות אדם ודמוקרטיה. מדיניות זאת הזניקה את "האחים" לשלטון ב-2012/13 והעניקה רוח גבית לפעילותם הפוליטית והטרוריסטית – בשיתוף פעולה עם תורכיה ואיראן – להפלת כל משטר ערבי פרו-אמריקאי.

ב-2011 הובילה ארה"ב מתקפה צבאית שהפילה את שלטון קדאפי, במטרה לבלום טבח של קדאפי בבני עמו. אבל חיסול קדאפי – למרות שמאז 2003 שינה עורו והפך ללוחם מוביל בטרור האסלאמי, והעביר לארה"ב את תשתית הגרעין – הפך את לוב לזירת מלחמות אזרחים, בסיס טרור אסלאמי והפרת זכויות אדם קשה שבעתיים.

ב-2011 קידמה ארה"ב בברכה את גל שפיכות הדמים ברחוב הערבי כאילו היה "אביב ערבי", "מצעד הדמוקרטיה" ו"מהפיכת הנוער ופייסבוק". הסירוב להכיר במציאות של "צונאמי הערבי", תרם לערעור יציבות המזרח התיכון ועודד ארגונים פורעי-חוק להחריף את המאמץ להפיל משטרים ערביים פרו-אמריקאים.

הסכם הגרעין מ-2015 ראה באיראן השיעית שותף אמין למו"מ, הנכון לדו-קיום בשלום וחלוקת-השפעה עם מדינות המפרץ הסוניות. אבל המציאות מתעדת שההסכם העניק לגיטימציה לשלטון האייתולות, והזרים לאיראן 150 מיליארד דולרים להחרפת הדיכוי של תושבי איראן, ולליבוי מלחמות (תימן, עיראק, סוריה ולבנון), פיתוח יכולות בליסטיות, המשך פיתוח גרעיני, הגברת הטרור וקידום חזון דתי, פנאטי, מגלומני להשתלטות על המפרץ הפרסי, האוקינוס ההודי, הים האדום, קרן אפריקה, המזרח התיכון, ועוד, תוך כדי פגיעה קשה באינטרסים של ארה"ב, "השטן הגדול".

ב-2021 ארה"ב מפעילה לחץ על סעודיה בגין הפרת זכויות אדם ודמוקרטיה, בנוסף לגינוי מעורבותה הצבאית במלחמת האזרחים בתימן, הפוגעת באופן קשה באוכלוסייה האזרחית. אבל, הלחץ על סעודיה הפרו-אמריקאית, הוצאת השבטים החות'ים התימנים-שיעים מרשימת ארגוני הטרור, והשינוי החיובי בהתייחסות ארה"ב לאיראן (תוך הימנעות מהאשמתה בהפרת זכויות אדם ודמוקרטיה…), מעניקים רוח-גבית לחות'ים, המחריפים – בסיוע איראני – את השיגור השיטתי והמכוון של טילים וכלי-טיס-לא-מאויישים-מתאבדים למרכזים עירוניים ומתקני נפט בסעודיה.

השינוי במדיניות ארה"ב מביא להגברת המאמץ האיראני להפלת המשטר הסעודי, כולל סיוע גובר לחות'ים במלחמת האזרחים בתימן שפרצה ב-2015, בהמשך למלחמות האזרחים מ-2015-2009, 1979, 1970-1962, ועוד.

איראן רואה בעימות עם מדינות ערב הסוניות המשך מלחמה בת 1,400 שנים בין השיעים לסונים.

מציאות המזרח התיכון

ציוני הדרך הנ"ל במדיניות החוץ של ארה"ב, שופכים אור על הפער העצום בין תובנות מקובלות במערב לבין המציאות המזרח תיכונית:

1. מציאות מזרח תיכונית מחד, ויציבות מדינית ודו-קיום בשלום מאידך, מהווים דבר והיפוכו.
2. הזהות והנאמנות המקומית, חמולתית, שבטית, אתנית, דתית, גיאוגרפית ורעיונית מוצקות יותר מזהות ונאמנות לאומית שהן חדשות-יחסית ומאד פריכות במזרח התיכון.
3. המזרח התיכון מאופיין על ידי משטרים רודניים, המייצגים מיעוט חזק, שהם בעלי לגיטימציה מוגבלת. הם עולים לשלטון, ומאבדים שלטון, באופן אלים.
4. תוחלת החיים של משטרי המזרח התיכון היא זמנית, ולכן מביאה למדיניות זמנית, בריתות והסכמים זמניים והפכפכים (לדוגמא, מצרים לפני ואחרי 1952; עיראק לפני ואחרי 1958; לוב לפני ואחרי 1969, ולפני ואחרי 2003; איראן לפני ואחרי 1979; תורכיה לפני ואחרי 2003; מצרים לפני ואחרי 2012/13; וכו').
5. מוסדות דמוקרטים כגון בחירות חופשיות וזכויות הפרט זרים למזרח התיכון.
6. הציפיה לשלום בינערבי אינה בהישג-יד בטווח הקצר, אם בכלל מציאותית על רקע קריסה תכופה של הסדר המדיני במדינות ערביות (לדוגמא, לוב, לבנון, סוריה, עיראק ותימן), המאכלת על צוואר רוב המשטרים הערביים, שיגרת טרור ומלחמות מאז המאה ה-7; וכישלון שיטתי של יוזמות פיוס ושלום.
7. פער בלתי ניתן לגישור בין כמיהת המערב למזרח תיכון של שלום, דמוקרטיה וזכויות אזרח, לבין מציאות המזרח התיכון. לעומת המערב הנוטה לסגוד להווה ולטווח הקצר וממעיט בחשיבותה של ההיסטוריה והדת, המזרח התיכון סוגד לשורשים היסטורים דתיים ואתנים (לא שוכח ולא סולח….).

לפי פרופסור אלי כדורי (London School of Economics, היסטוריון פורץ-דרך של המזרח התיכון): "היוזמה להביא דמוקרטיה למזרח התיכון משולה ליוזמה להזרים נחל מים במעלה-הר."

מסקנות

*על רקע זעזועי המזרח התיכון, לאור חשיבות המזרח התיכון לאינטרסים הביטחוניים והכלכליים של ארה"ב, ושאיפתה לצמצם את הנוכחות הצבאית באיזור, ישראל מהווה את בעלת-הברית היעילה, האמינה והדמוקרטית ביותר במזרח התיכון, המאריכה את הזרוע האסטרטגית של ארה"ב ללא צורך בתוספת כח אדם אמריקאי.

*בניגוד לתובנה המקובלת, הסכסוך הערבי-ישראלי אינו "הסכסוך המזרח תיכוני", הסוגייה הפלסטינית אינה שורש הסכסוך הערבי-ישראלי, ואינה בבת-עין ערבית.

*על ישראל לקבוע את צרכי הביטחון שלה לפי מגבלות המציאות המזרח תיכונית ולא לפי ערכים, כמיהות ותפישות עולם מערביות. כלומר: על גבולות ביטחון לעמוד בפני תרחישים גרועים מזרח תיכוניים, ולא בפני תרחישים חיוביים ומחממי-לב מערביים.