Most Popular

"חדשות מחלקה ראשונה", 2021, https://bit.ly/3yca7pn

English edition https://bit.ly/2W5MrGq

  1. ב-1975 הביאה נסיגת ארה"ב מוויטנאם למימוש היעד האסטרטגי של הוויאטקונג, ובכך סיימה את המלחמה.

ב-2021 מביאה נסיגת ארה"ב מאפגניסטן לקידום – אך לא למימוש – היעד האסטרטגי של הטאליבן ואל-קעידה, ולכן אינה מסיימת – אלא מלבה – את מלחמת הטרור האסלאמי בארה"ב.

ב-1975 היה היעד האסטרטגי של הוויאטקונג מוגבל לשטחה של וויטנאם, ולכן איפשר דו-קיום בשלום ושתוף-פעולה עתידי עם ארה"ב לשדרוג המצב בוויטנאם.

ב-2021 היעד האסטרטגי בן 1,400 השנים של הטרור האסלאמי אינו מוגבל לשטחה של אפגניסטן, אלא מונחה על ידי פנטיות מגלומנית, השואפת להכניע את המערב "הכופר" – ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי" המהווה את המכשול הקשה ביותר בדרך לניצחון "המאמינים" על "הכופרים" – כדי להקים ישות אסלאמית עולמית, המבוססת על הקוראן והשריעה. יעד זה מנוגד לדו-קיום בשלום עם ארה"ב, ומחייב את המשך המלחמה במערב, כולל טרור על אדמת ארה"ב.

ב-1975 הייתה ארה"ב מעורבת במלחמת אזרחים בוויטנאם, והיה עליה לבחור בין מלחמה בשוחות בוויטנאם לבין סיום המלחמה.

ב-2021 ארה"ב נמצאת בעיצומה של מלחמה מול הטרור האסלאמי, ועליה לבחור בין מלחמה בשוחות בבסיסי הטרור (התובעת מחיר גבוה) לבין נסיגה שתביא למלחמה בשוחות בארה"ב (התובעת מחיר איום ונורא דוגמת "מגדלי התאומים" מספטמבר 2001).

  1. ב-2021 הטאליבן וארגוני ומשטרי טרור נוספים אינם מתרשמים מערכי יסוד של המערב כגון זכויות אדם, דמוקרטיה ודו-קיום בשלום. הם אינם נרתעים מדיפלומטיה תקיפה, אך חוששים מכח-הרתעה ולוחמה יעילה בטרור. הם אינם מייחלים לאהדת הקהיליה הבינלאומית, אלא מייחלים להפחיד, להדביר ולשעבד את הקהיליה הבינלאומית "הכופרת" באמצעי שלום או מלחמה.
  2. נסיגת ארה"ב מאפגניסטן מכרסמת קשות בכח-ההרתעה של ארה"ב, מוסיפה שמן למדורת הצונאמי הערבי (שזכה לכנוי המוטעה – "אביב ערבי") המטלטל את הרחוב הערבי מ-2010. הנסיגה מעצימה ישויות טרור כגון איראן, "האחים המוסלמים", החות'ים בתימן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ. היא גם מעניקה רוח גבית לנשיא התורכי ארדואן השואף לשקם את האימפריה העותומנית. הנסיגה מאפגניסטן מקצינה איומים קיומיים לכל משטר ערבי פרו-אמריקאי כמו סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן, מצרים, מרוקו וירדן.

הנסיגה מאפגניסטן, יחד עם כמיהת ארה"ב לחזור להסכם הגרעין עם איראן, שיקום היחסים בין ארה"ב לבין "האחים המוסלמים" במזה"ת ובארה"ב, והלחץ האמריקאי על סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים, עלולים לקרב מדינות אלו לזרועות רוסיה וסין, הממנפות את הנסיגה לשיפור מעמדן האזורי והעולמי.

  1. הנסיגה מאפגניסטן מחמירה את ביטחונה הלאומי של הודו העומדת בפני איומים מוחשיים ומיידים של הטרור האסלאמי מבית ומחוץ, פקיסטן וסין.
  2. הערכות-המצב הכושלות של הממסד הביטחוני והמדיני של ארה"ב – בכל הקשור להיערכות באפגניסטן והנסיגה ממנה – אינן מפתיעות. הן עקביות עם הכישלון השיטתי של מחלקת המדינה (מחמ"ד) בכל הקשור למזה"ת.

לדוגמא, ב-1948 התנגדה מחמ"ד להכרה בישראל בטענה שלא תעמוד בפני מתקפה צבאית ערבית, שתהיה פרו-סובייטית, ושתפגע ביחסי ארה"ב-ערב ובאספקת נפט מהמפרץ הפרסי. בשנות ה-50' חיזרה ארה"ב בלהט אחרי הנשיא המצרי נאצר שהיפנה לה עורף והפך לבעל-ברית מרכזי של ברה"מ. ב-1978/79 תקעה ארה"ב סכין בגב השאה הפרסי ("השוטר האמריקאי במפרץ הפרסי"), אימצה לחיקה את אייתולה חומייני, וראתה בו מנהיג מתון, מונחה-חופש ופרו-אמריקאי. בשנות ה-80' ראתה ארה"ב בצדאם חוסיין את "אויבו של אויבי (איראן) הוא ידידי", והעניקה לו "אור ירוק" לפלישה לכווית באוגוסט 1990. מ-1993 עד 2000 ראתה ארה"ב בערפאת – בהשראת ממשלות ישראל – מנהיג הראוי לפרס נובל לשלום ולסיוע חוץ שנתי מארה"ב. ב-2012-2009 תקעה ארה"ב סכין בגבו של הנשיא מובארק ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים", המאיימים על כל משטר ערבי פרו-אמריקאי. עד פריצת מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011 התייחסה ארה"ב לבשאר אסאד כמבשר קידמה. ב-2011 הובילה ארה"ב את המתקפה הצבאית לחיסול משטר קדאפי, ובכך הפכה את לוב לזירת מלחמת אזרחים וטרור אסלאמי אזורי ועולמי. ב-2015 הובילה ארה"ב את הסכם הגרעין עם איראן, בהנחה שמשטר האייתולות מהווה שותף אמין למו"מ, ונכון לזנוח חזון פנאטי ומגלומני, חתרנות, טרור עולמי (מתאילנד ועד דרום אמריקה), מלחמות ודיכוי אכזר של העם האיראני.

  1. מדיניות ארה"ב ובריטניה במזה"ת זכתה לביקורת מפרופסור אלי כדורי מאוניברסיטת לונדון, שהיה היסטוריון פורץ-דרך של המזה"ת: "הנסיון להביא למודרניזציה של החברה המזה"תית ולהפוך אותה למערבית גורם נזק העולה על התועלת למזה"ת…. האסלאם מכיר בשתי אפשרויות: מלחמת חורמה ב"כופרים" או כניעת ה"כופרים" ל"מאמינים"…. הסכמי שלום עם "כופרים" הם שלב בעוינות הנמשכת עד הכרת "הכופרים" בעליונות האסלאמית…. דו-קיום בשלום, קדושת הסכמים, שלטון הצדק הטבעי וסובלנות הם זרים למזה"ת…. (The Chatham House Version, עמ' 1-12).
  2. ישראל חייבת להסיק מסקנות מהמשגים השיטתיים של הממסד המדיני בארה"ב, לקבל בערבון מוגבל המלצות ותכתיבים של ארה"ב לגבי הסכסוך הערבי-ישראלי, הסוגייה הפלסטינית וצרכי הביטחון של ישראל, ולהתנהל לפי המזה"ת המציאותי (ההפכפך, האלים, העריץ והמתסכל) ולא לפי הרהורי-לב על "מזרח תיכון חדש" ו"שלום עכשיו".
  3. ההתפתחויות באפגניסטן, המלחמה בטרור העזתי וההתנהלות הפלסטינית מלמדים שמדינה פלסטינית ביו"ש תהיה מיני-אפגניסטן או מגה-עזה ברכסי הרים השולטים על ירושלים, תל אביב ו-80% מתשתיות ואוכלוסיית ישראל, כולל נתב"ג וכביש 6.
  4. ככל שארה"ב מצמצמת את נוכחותה הצבאית במזה"ת – הממוקם בין אירופה, אסיה ואפריקה, ובין הים התיכון, הים האדום, האוקינוס ההודי, הים הערבי והמפרץ הפרסי – כן עולה חיוניות ישראל כמכפלן-עוצמה ייחודי, דמוקרטי, יעיל, ביטחוני, כלכלי וטכנולוגי עבור ארה"ב, ו"סוכן ביטוח חיים" האמין ביותר עבור מדינות ערב הפרו-אמריקאיות.

 

  

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3CTgtxQ

English edition  https://bit.ly/3AsVdwy

  1. 11 ספטמבר 2001 היה שיאו של טרור אסלאמי, המכה בארה"ב מאז סוף המאה ה-18, כאשר פיראטים מוסלמים מצפון אפריקה תקפו בשיטתיות ספינות-סוחר של ארה"ב, גרמו למלחמת 1805-1801, שהביאה את הצי והמארינס של ארה"ב למתקפה נגד מפקדות הפיראטים המוסלמים בטריפולי.

להלן מספר דוגמאות עדכניות של הטרור האסלאמי נגד ארה"ב: 3 מלחים של צי ארה"ב נרצחו בדצמבר 2019 בפנסקולה, פלורידה; 8 אנשים נרצחו באוקטובר 2017 במנהטן, ניו יורק; 49 אנשים נרצחו ביוני 2016 באורלנדו, פלורידה; 14 אנשים נרצחו בדצמבר 2015 בסן ברנרדינו, קליפורניה; 13 חיילי צבא ארה"ב נרצחו בנובמבר 2009 בפורט הוד, טקסס.

כלומר, הטרור האסלאמי רודף את ארה"ב ללא קשר למדיניות ארה"ב וליחסי ארה"ב-ישראל: בתקופת הנשיאים אובמה וטראמפ; בזמן שהנשיא קלינטון לחץ על ישראל לוותר לפלסטינים (300 הרוגים בפיצוצים בשגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה באוגוסט 1998); שבעה ימים לאחר הכרת הנשיא רייגן באש"פ (257 נוסעים נהרגו בפיצוץ מטוס PanAm-103 בדצמבר 1988); למרות הסיוע החריג שהנשיא קארטר העניק לעליית האייתולות לשלטון באיראן (63 אמריקאים הוחזקו כבני ערובה במשך 444 ימים, מנובמבר 1979 עד ינואר 1981, בשגרירות ארה"ב בטהראן שנתפסה ע"י משטר האייתולות); ועוד.

  1. 11 ספטמבר הדגיש את נחישות הטרור האסלאמי (משטר האייתולות, "האחים המוסלמים", טאליבן, אל-קעידה, וכו') להתמיד במערכה להדברת המערב, גם אם ארה"ב נחושה לצמצם את נוכחותה הצבאית במזה"ת. הטרור האסלאמי מפרש את צמצום הנוכחות הצבאית כסימן לעייפות-קרב וכרסום בכח ההרתעה של ארה"ב, המדרבנים את הטרור לרדוף את ארה"ב ולהעתיק חלק הולך וגדל של פעילותו מהמזה"ת לאדמת ארה"ב.
  2. 11 ספטמבר מימש נושא מרכזי בתכניות הלימודים של משטרים מוסלמים (כגון משטר האייתולות והרשות הפלסטינית), המעלה על נס ערכים בני 1,400 שנים כגון "מלחמת קודש" (ג'יהאד) וטרור מתאבדים (שוהאדה) למען האסלאם ואללה, המבטיחים ל"מאמינים" 72 בתולות בגן עדן.

למרות שתכניות לימודים משקפות את החזון ותפישת העולם של השלטון, מעצבי-מדיניות במערב ובישראל – שלא ילחצו ידיהם של מחנכים לשנאה בארצותיהם – מגלים סובלנות ופייסנות כלפי האייתולות והרשות הפלסטינית המטפחים דורות של טרוריסטים.

  1. 11 ספטמבר חושף את העובדה שהטרור האסלאמי אינו מונחה-יאוש, אלא מונחה חזון בן 1,400 שנים, המדגיש אלימות, חוסר-סובלנות, תחושת-עליונות, עריצות ומגלומניה עולמית, הרואה באסלאם את הדת הלגיטימית היחידה, המחייבת להכניע את "הכופרים" – ובמיוחד את ארה"ב – בדרכי שלום או מלחמה.
  2. 11 ספטמבר המחיש את דבריו של פרופ' ברנרד לואיס, מגדולי ההיסטוריונים של המזה"ת: "אם הלוחמים למען האסלאם לוחמים למען האלהים, הרי שיריביהם לוחמים נגד האלהים…. לפי האסלאם הקלאסי, המושך לאחרונה יותר מוסלמים, העולם מתחלק לשניים: בית האסלאם ובית הכופרים. חובת המוסלמים להעביר את הכופרים לאסלאם…. המאבק בין שני חלקי העולם נמשך מאז המאה ה-7…. ארה"ב הפכה לאויב המרכזי, סמל הרוע, האויב השטני של הטוב…של האסלאם…."
  3. 11 ספטמבר מהווה תזכורת לעובדה שהאסלאם נוסד במכה והשתמש באלימות-מונחית-ג'יהאד (ולא בדרכי שלום) כדי להשתלט על חצי האי ערב, המזה"ת, תורכיה, צפון אפריקה, ספרד ואזורים נרחבים באסיה ואפריקה.

רוב המשטרים המוסלמים/ערבים עולים לשלטון – ומודחים משלטון – באמצעים אלימים, כפי שמתרחש לאחרונה במלחמות האזרחים בלוב, סוריה, עיראק ותימן.

האסלאם עושה שימוש באלימות במלחמתו ב"כופרים" אך גם, ובמיוחד, ב"מאמינים" אחרים ו"משומדים" (לדוגמא, הוואהאבים הסעודים בעיני השלטון השיעי באיראן).

  1. 11 ספטמבר היה "קריאת השכמה" למערב המקל ראש במרכזיות הקוראן והשריעה ("חוקי האלהים") בסדר היום האסטרטגי והטקטי (כולל "טאקייה" – לוליינות לשונית להטעיית "כופרים") של משטרים אסלאמים כגון האייתולות באיראן, ,האחים המוסלמים", ארדואן בתורכיה, חיזבאללה, חמאס והרשות הפלסטינית.
  2. ספטמבר 11 מהווה אזהרה מפני ויתורים למשטרי טרור, השופכים דלק, ולא מים, למדורת הטרור.
  3. ספטמבר 11 מבהיר שהמזה"ת אינו מוכן לעכל ערכים מערביים כגון דו-קיום בשלום, דמוקרטיה וזכויות אדם. לדברי פרופ' אלי כדורי, בר-סמכא מוביל בהסטוריה של המזה"ת: "המחשבה שאפשר ליצא דמוקרטיה מערבית למזה"ת דומה למחשבה שאפשר להביא לזרימת מים מהמישור לפסגת ההר".
  4. ספטמבר 11 שופך אור על המכנה-המשותף הרעיוני והאסטרטגי בין ארה"ב לבין ישראל במלחמה מול משטרים וארגונים פורעי-חוק. אלו רואים בארה"ב את "השטן הגדול" ואת ישראל כ"שטן הקטן", ומכירים בישראל כמכפלן-עוצמה ייחודי, אמין ודמוקרטי עבור ארה"ב (כח הרתעה אזורי, מודיעין צבאי, לוחמה בטרור, נסיון קרב), גורם מייצב עבור משטרים ערביים פרו-אמריקאים, ושותף יצירתי בפיתוח ויצור טכנולוגיות אזרחיות וביטחוניות פורצות-דרך ומשנות-משחק.

recent posts

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/2VGSFMJ

English edition  https://bit.ly/3xnO4f1

ארה"ב מתנתקת מהמזה"ת?

הנשיא ביידן שואף לצמצם את מעורבות ארה"ב במזה"ת, אבל המזה"ת אינו מתכוון לצמצם את העימות עם ארה"ב.

גופים פורעי חוק במזה"ת – כגון שלטון האייתולות באיראן ו"האחים המוסלמים" – רואים בארה"ב מגה-משוכה בדרכם להשיג מגה-מטרה, ששורשיה במאה ה-7: להביא את האסלאם לבכורה-עולמית תוך כדי הכנעת המערב (ובמיוחד ארה"ב) צבאית, תרבותית ודתית.

בדלנות אינה אופציה בכפר הגלובלי, הכולל מדינות וארגונים במזה"ת המהווים מוקד הפצה אזורי ובינלאומי של טרור, סמים וטכנולוגיות צבאיות בלתי-קונבנציונליות. תחום פעילותם משתרע ממזרח אסיה, דרך אפריקה ואירופה ועד ליבשת אמריקה, כולל ארה"ב.

האם ארה"ב תנהיג ותיזום – או תיגרר ותגיב – בכל הקשור למערכת יחסי-הגומלין עם המזה"ת?

האם העימות עם גורמים פורעי-חוק במזה"ת יתנהל בעיקר במזה"ת או על אדמת ארה"ב?  ככל שארה"ב תצמצם את נוכחותה הצבאית במזה"ת, כן יתקרב העימות עם גופי טרור לאדמת ארה"ב.

הרקורד של צוות ביידן

מדיניות הנשיא ביידן במזרח התיכון משקפת את תפישת העולם של יועציו הבכירים לביטחון לאומי ומדיניות חוץ, ובמיוחד מזכיר המדינה, אנתוני בלינקן, המייעץ לביידן מאז 2008-2002, כאשר היה ראש צוות העוזרים של חברי וועדת החוץ הדמוקרטים בסנאט. השפעתו על ביידן דומה לזו של מזכיר המדינה, ג'ים בייקר, שעיצב את מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא בוש.

בכירים נוספים בצוות ביידן הם היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן, ראש סוכנות הביון המרכזית (CIA) וויליאם ברנס ומנהלת זרועות המודיעין, אבריל היינס. לחברי הצוות היה תפקיד מרכזי בעיצוב מדיניות הנשיא אובמה.

לדוגמא, ב-2015 הם היו מעורבים ברקיחת הסכם הגרעין עם איראן, שבא בעקבות חיזור-שיטתי אחרי משטר האייתולות (טרור שיעי) והפניית עורף למשטרים פרו-אמריקאים בסעודיה, איחוד האמירויות ובחריין. מדיניות זאת החריפה את האיום הקיומי על המשטרים הערבים הפרו-אמריקאים, עירערה את אמינות ארה"ב בעיניהם, וקרבה אותם לזרועות רוסיה וסין.

ב-2012-2009 הם תרמו לתמיכת ארה"ב ב"אחים המוסלמים" האנטי-מערביים במצרים (טרור סוני) והפניית העורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי.

הם אמצו לחיקם את הרשות הפלסטינית, ולחצו על ישראל להקמת מדינה פלסטינית ביו"ש, תוך התעלמות מהתנהלות הפלסטינים (לפחות מאז שנות ה-50') שהפכה אותם לאב-טיפוס לחתרנות, טרור וכפיות-תודה בינערביים.

ב-2011 דחפו מזכיר המדינה בלינקן וחבריו למתקפה הצבאית, בהובלת ארה"ב, על קדאפי עקב הפרה אכזרית של זכויות אדם במלחמתו במתנגדיו (שהשתייכו לטרור האסלאמי). המתקפה הפילה אמנם את קדאפי, אך הפכה את לוב לזירה מרכזית של הטרור האסלאמי האזורי והעולמי, תוך כדי הפרה אכזרית של זכויות אדם והצתת מלחמת אזרחים בלוב בהשתתפות צבאית של רוסיה, תורכיה, קטאר, איחוד האמירויות, מצרים, סעודיה, צרפת, איטליה ויוון.

מדיניות הנשיא ביידן

צוות הנשיא ביידן גורס שהטרור האסלאמי מונחה-יאוש (לדוגמא, האייתולות באיראן, "האחים המוסלמים", החות'ים בתימן, חיזבאללה, חמאס, אש"פ), ולכן יש להתמקד בטיפול במקור-היאוש כדי להסיר/למתן את איום הטרור.

צוות-ביידן מתעלם מהעובדה שהטרור האסלאמי מונחה – מהמאה השביעית – לא על ידי יאוש, אלא על ידי חזון דתי, פנטי, מגלומני ואנטי-מערבי שאינו תלוי במדיניות ארה"ב או ישראל.

בניגוד לתפישת העולם של צוות-ביידן, מערכת החינוך הפלסטינית וההתנהלות הפלסטינית מבהירים שהטרור הפלסטיני האנטי-ישראלי קדם ל-1967, ומוקד היעד הפלסטיני אינו גודלה – אלא חיסולה – של ישראל.

צוות ביידן מבקש לבסס את מדיניותו במזה"ת על זכויות אדם ודמוקרטיה, אך ערכים נשגבים אלו נדחים בשיטתיות ובאלימות על ידי המזה"ת הערבי. למעשה, מציאות המזה"ת אינה מעניקה לארה"ב את הברירה בין משטרים ערביים ידידותיים או עוינים המכבדים את זכויות האדם, אלא בין משטרים ערביים ידידותיים או עוינים המפירים בשיטתיות ואכזריות את זכויות האדם.

צוות ביידן גם שואף להעתיק משאבים מהצבא לדיפלומטיה, ולהדגיש רב-לאומיות על פני מדיניות חד-צדדית של ארה"ב, תוך כדי שתוף פעולה עם אירופה (המעדיפה פייסנות על פני מלחמה במשטרים פורעי-חוק), האו"מ וארגונים   בינלאומיים (הנוקטים במדיניות אנטי-אמריקאית).

אבל, דגש מוגזם (המנותק מהמציאות) על רב-לאומיות ודיפלומטיה פוגע לעתים במאבק בטרור, כפי שקרה בהסכם הגרעין הרב-לאומי עם איראן, שהניב פירות עסיסיים למשטר האייתולות באיראן בדמות 150 מיליארד דולרים  והסרת סנקציות כלכליות. פירות אלו העניקו רוח גבית עזה למשטר דכוי אכזר באיראן, למעורבות גוברת של איראן במלחמות אזרחים באפגניסטן, תימן, עיראק, סוריה ולבנון, כמו גם להפצה אזורית ועולמית של טכנולוגיות צבאיות בלתי-קונבנציונליות ושל טרור מתאיילנד במזרח אסיה, דרך אירופה, אפריקה ועד דרום ומרכז אמריקה.

כמו כן, חידוש הסיוע הכספי השנתי לרשות הפלסטינית (אחרי שהושעה על ידי הנשיא טראמפ) אינו מותנה בעצירת התשלומים החודשיים למשפחות טרור, עקירת החינוך לשנאה והפסקת האדרה פומבית של טרוריסטים. גם חידוש הסיוע הכספי השנתי לאונר"א (שהושעה על ידי הנשיא טראמפ) אינו מותנה בהפסקת מימון החינוך לשנאה ובשינוי מדיניות אונר"א מהנצחת מעמד-הפליטים לחילוצם ממעמד זה (כפי שנוהגת "נציבות האו"מ לפליטים" ברחבי העולם!).

מדיניות ביידן כלפי איראן

נחישות ביידן לחזור להסכם הגרעין מ-2015 נחשפת על ידי מינוי רוב מאלי לשליחו המיוחד לענייני איראן. מאלי היה בורג מרכזי בעיצוב הסכם הגרעין, יש לו ערוצי תקשורת פעילים עם משטר האייתולות, חיזבאללה, חמאס והרשות הפלסטינית, והוא חבר אישי ותיק של מזכיר המדינה בלינקן.

בלינקן, מאלי וחבריהם ממעיטים במשקל התנהלות העבר וההווה המתועדת של איראן, ושקועים בהערכות לגבי התנהלותה העתידית המשוערת. הם מקלים ראש במעורבות הצבאית של איראן במלחמת האזרחים בתימן לצד החות'ים-שיעים, ובכוונת איראן למנף את מלחמת האזרחים להשתלטות על מיצרי באב אל-מנדב ולהפלת השלטון בסעודיה. צוות ביידן גם מפעיל לחץ על סעודיה להפסקת מעורבותה במלחמת האזרחים בתימן ורדיפת "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם), ומוציא את החות'ים מרשימת ארגוני הטרור. בתגובה לכך, מגבירים החות'ים את הפצצת מטרות אזרחיות בסעודיה.

צוות ביידן סבור שחבילה פיננסית ודיפלומטית מפתה תשכנע את האייתולות לזנוח את זהותם וחזונם הפנאטים, המנחים אותם מעלייתם לשלטון ב-1978/79, ולהסכים לדו-קיום בשלום עם מדינות המפרץ הסוניות.

הצוות אף מסיר את האופציה הצבאית משולחן המו"מ, בניגוד למתבקש ממו"מ עם משטר פורע-חוק, הרואה בכך חולשה ואף כניעה.

השפעת המחנה "הפרוגרסיבי" במפלגה הדמוקרטית

מדיניות הנשיא ביידן – גם כלפי המזה"ת – מושפעת על ידי התחזקות המחנה "הפרוגרסיבי" (רדיקלי) במפלגה הדמוקרטית בבחירות 2020. "הפרוגרסיבים" נחושים להעביר משאבים מהזירה העולמית לזירה הפנימית, מצדדים במדינות העולם השלישי (שמרביתן ביקורתיות כלפי ארה"ב וישראל), ועוינים את המערב וישראל הניתפסת כחלק מ"המערב הקולוניאליסטי". "הפרוגרסיבים" אינם מכירים את המאפיינים האלימים, הפכפכים, עריצים ונטולי דו-קיום בשלום של המזה"ת במישור הבינערבי והפלסטיני, ולא את היקף התרומה של ישראל לארה"ב, העולה על היקף סיוע החוץ.

במקביל, "הפרוגרסיבים" מאמצים לחיקם משטרים פורעי חוק וזכויות אדם כגון האייתולות, "האחים המוסלמים", חמאס והרשות הפלסטינית. הם גם רואים בצונאמי הערבי (הנקרא בפשטנות "אביב ערבי"), המסעיר את הרחוב הערבי מ-2010, ומלבה טרור אזורי ובינלאומי ומלחמות אזרחים בלוב, סוריה, עיראק ותימן, מאבק להגדרה-עצמית, שחרור לאומי וזכויות אדם.

לסיכום

האם הנשיא ביידן יחזור על – או ימנע מ- שגיאות גורליות בעבר?

האם הנשיא ביידן יכנע ל- או יהדוף את – לחץ "הפרוגרסיבים"?

האם הנשיא ביידן יתעמת עם גופים פורעי חוק בזירה המזה"תית או על אדמת ארה"ב?

 

 

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/2PoQPwX

 English edition  https://bit.ly/3sB9Fyo

המזרח התיכון (מזה"ת) ב-2021

בעוד מזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי של הנשיא ביידן, אנתוני בלינקן וג'ייק סאליבן, מדגישים רב-לאומיות, זכויות אדם, דמוקרטיה וחוק בינלאומי, המזה"ת הסוער מדגיש טרור שיעי (במיוחד איראן) וסוני (במיוחד "האחים המוסלמים" ודאע"ש), מלחמות פנימיות ובינערביות, ושאפתנות מגלומנית של האייתולות באיראן וארדואן בתורכיה.

זעזועי המזה"ת שופכים אור על הפגיעות ועל האפשרות להתפוררות כל הישויות הערביות, שאוכלוסייתן מעדיפה נאמנות מקומית/שבטית על פני נאמנות לאומית.

מציאות זאת מדגישה את מגבלות מעצבי מדיניות מערביים בהבנת המזה"ת הבלתי-צפוי, מפוצל, אלים, נטול סובלנות ועריץ, המסכל בשיטתיות את מאמציהם לייצא למזה"ת דמוקרטיה, זכויות אדם, סובלנות, יציבות ודו-קיום בשלום.

ב-2021 המזה"ת גדוש במערכות נשק מתקדמות ומציג גל טרור ומלחמות שהביאו – מאז 2011 – ליותר מ-500,000 הרוגים וכמעט 10 מיליון פליטים. לדוגמא, איראן (טרור ומלחמות בעיראק, סוריה, לבנון, עזה, חצי האי ערב, קרן אפריקה, מרכז אסיה, אירופה ואמריקה הלטינית), תורכיה (סיוע מבצעי ומדיני לטרור "האחים המוסלמים" ומעורבות צבאית בסוריה, עיראק, לוב, קרן אפריקה והמפרץ הפרסי), לוב (מלחמת אזרחים בינלאומית וטרור אסלאמי), מצרים (מלחמה בטרור "האחים המוסלמים" ודאע"ש), ירדן (מלחמה בטרור "האחים המוסלמים" ועימותים פנים-בדווים ובדווים-פלסטינים), לבנון (טרור אסלאמי ומלחמות אזרחים), סוריה (טרור אסלאמי ומלחמת אזרחים בינלאומית), עיראק (טרור אסלאמי, מלחמת אזרחים בינלאומית והתייחסות לכווית כ"פרובינציה ה-19"), תימן (טרור אסלאמי ומלחמת אזרחים בינלאומית), קטאר (תמיכה פיננסית ב"אחים המוסלמים" וקירבה לאיראן ותורכיה), סעודיה (מלחמה בטרור שיעי, "האחים המוסלמים" ודאע"ש ובטרור האיראני/חות'י בתימן), איחוד האמירויות ובחריין (מלחמה בטרור השיעי, "האחים המוסלמים" ודאע"ש), וכו'.

מאפייני יסוד של היחסים הבינערביים

פרופ' פי. ג'יי. ואטיקיוטיס, שהיה היסטוריון מוביל של המזה"ת בבית הספר ללימודי המזה"ת ואפריקה באוניברסיטת לונדון, מתייחס לרקע הגיאו-אסטרטגי של הסכסוכים הפנימיים והאזוריים הנ"ל (Arab and Regional Politics in the Middle East):

"מדינות ערביות רבות הן תוצאה מפוצלת של האימפריה העותומנית ושל השלטון הבריטי והצרפתי במזה"ת. מכאן ההתמכרות הערבית ללאומיות אלימה, כמו גם מנהיגים בלתי-יציבים המגיעים לשלטון באמצעים אלימים, שקיומם  תלוי בשליטה קשוחה בצבא, שרותי הביטחון והפקידות הבכירה….

"גם ללא הסכסוך הערבי-ישראלי המזה"ת הוא מוכה-סכסוכים ומייצר-סכסוכים…. המכסה מעל הקדירה הבינערבית הרותחת מנע התפרצויות כל עוד החזיקו בו בריטניה וצרפת. היסתלקותן/סילוקן מהאזור החמיר את חוסר היציבות והסכסוכים הבינערביים…. מדינות ערביות רבות כוללות מיעוטים אתנים, שבטיים, או דתיים המופלים לרעה [ומוסיפים שמן למדורת העימותים]….

"אמנם יש מצבים של זהות אינטרסים בין מספר מדינות ערביות המביאה למדיניות משותפת… אבל יש להתייחס לכך באופן מציאותי, ולא להיקלע לאשלייה של אחדות רעיונית בינערבית…. לפי שעה, אין בסיס לפאן-ערביות ולא לאחדות-ערבית….

"[חברות ערביות] מחוייבות לערכים [מזרח תיכוניים] ולא לערכים מיובאים [מערביים]….

"ללא קשר לעימות הבסיסי בין האסלאם ל"כופרים", המזה"ת הערבי ימשיך לשאת בנטל תוצאות העימותים הפנימיים והבינערביים מצפון אפריקה, דרך מצרים, הסהר הפורה, חצי האי ערב ועד המפרץ הפרסי….

"המפה הנוכחית של המזה"ת אינה קבועה….

"הסכמים נחתמים עם משטרים המהווים מטרה לחתרנות ומרידות, והדבר מקשה על היחסים הבינערביים ובין הערבים לגופי-חוץ. מוקדי הסמכות הערביים פגיעים ויעילותם בלתי-צפויה….

"היחסים הבינערביים מהווים מבוך מורכב של יישויות שלעיתים קרובות אינן יכולות להגיע להסכמה. היעדר-הסכמה עלול להוביל לעימותים קטלניים, המערערים את יציבות האזור וגם את יציבות העולם….

לתשומת-לב ארה"ב וישראל

"העימותים הפנימיים והבינערביים ימשכו בטווח הנראה-לעין…. זה מאפיין קבוע של המזה"ת…. על ארה"ב לקבוע את מדיניותה על בסיס המציאות של יחסים בינערביים שאינם נעים במסלול צפוי מבירא עמיקתא לאיגרא רמא או ההיפך, אלא נעים במסלול פתלתל ובלתי-צפוי המגיע לעתים לרגיעה זמנית. על ארה"ב להניח שמשאלות-הלב של הערבים אינן דומות למשאלות-הלב של ארה"ב, ואולי אפילו מנוגדות באופן קיצוני…. (שם, 115-77)."

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/31Po6Um

English edition   https://bit.ly/3sSvn1O

זעזועים בירדן

מדינות זרות, בני משפחת המלוכה וגורמים בדווים בכירים מואשמים בנסיון להביא לחילופי שלטון בירדן.

חילופי שלטון בירדן עלולים להפוך את המדינה – המשתרעת בין סוריה, עיראק, סעודיה וישראל – לבסיס נוסף של טרור פלסטיני ואסלאמי, שיהווה איום קיומי על סעודיה, שאר מדינות חצי האי ערב ומצרים, יעניק רוח גבית לאייתולות באיראן, ארדואן התורכי, ,האחים המוסלמים", סין ורוסיה, ויפגע קשות באינטרסים ביטחוניים וכלכליים של ישראל וארה"ב.

הפגיעות הפנימית של ירדן מושפעת על ידי הפיצול הפנים-בדווי שמקורו ב-1921, כאשר המשפחה ההאשמית מחיג'אז במערב סעודיה יובאה על ידי האימפריה הבריטית, והומלכה על השבטים הבדווים בירדן, המפוצלים שבטית, גיאוגרפית, תרבותית, רעיונית ודתית. חלקם (במיוחד בדרום הממלכה) רואים במשפחה ההאשמית מהגרים בלתי-רצויים, הנתונים להשפעת התרבות המערבית, וסוטים מהאסלאם והערביות בעצם החתימה על הסכם שלום עם מדינה "כופרת" יהודית.

כ-70% מתושבי ירדן הם פלסטינים, בעוד ההנהגה הפלסטינית (אש"פ, הרשות הפלסטינית וחמאס) רואה בירדן ישות מלאכותית וזמנית במערב (78%) פלסטין. מכאן המעורבות הפלסטינית בחתרנות וטרור להפלת השלטון ההאשמי, כפי שהיה במלחמת האזרחים ב-1970 וגל הטרור ב-1989.

פלסטינים רבים מעורבים גם בפעילות פוליטית וחתרנית של "האחים המוסלמים" בירדן, כמו גם במצרים ומדינות המפרץ.

בנוסף לכך, יש בירדן כשני מליון פליטים מעיראק (ובמיוחד) מסוריה, הכוללים גם פעילי טרור אסלאמי הממשיכים פעילותם בירדן.

ההתרחשויות בירדן חושפות מאפיינים בני 1,400 שנים של המזרח התיכון:

*נאמנות משפחתית, שבטית ומקומית עליונה על נאמנות לאומית;

*פגיעות פוליטית, אי-יציבות וזעזועים בלתי-צפויים;

*פיצול וסכסוכים אלימים מקומיים, לאומים ואזוריים;

*שלטון מיעוט לא-דמוקרטי המהווה מטרה לנסיונות הפיכה;

*משטר עולה לשלטון – ומאבד שלטון – באלימות;

*שחיתות שלטונית;

*חוסר-סובלנות אלימה כלפי "מאמינים" ו"כופרים", פנימית ואזורית, דתית, תרבותית, רעיונית וגיאוגרפית;

*היעדר דו-קיום בשלום פנימי ואזורי;

*היעדר דמוקרטיה וזכויות אדם מערביים.

המציאות המזרח תיכונית

הזעזועים בירדן ניזונים גם מהצונאמי הערבי (המכונה בפשטנות "אביב ערבי") שפרץ לרחוב הערבי ב-2011/2010 ומהווה איום קיומי על כל משטר ערבי.

ב-2021 מתעדת הקריסה האלימה של המבנה הפוליטי בעיראק וסוריה – שנחשבו למדינות מובילות בעולם הערבי – את פגיעותו של כל המשטרים הערביים, החשים על צווארם את מאכלת יריביהם מבית ומחוץ.

שליטים ערביים שנחשבו ל"סלע גיברלטר" איבדו את השלטון באלימות – שהביאה לשינויים דרמטים – כפי שהיה לדוגמא:

*ב-1958 הוצא להורג פייסל השני מלך עיראק בהפיכה צבאית; ב-1963 הוצא להורג הגנרל קאסם בהפיכה צבאית-בעת'יסטית; ב-1979 הדיח צדאם חוסיין את קודמו והפך לשליט בלעדי עד תלייתו ב-2006.

*ב-1952 הודח פארוק מלך מצרים בהפיכה צבאית, ששמרה על השלטון עד 2012, כאשר "האחים המוסלמים" עלו לשלטון עד 2013 והודחו על ידי הגנרל סיסי.

*ב-1969 הודח אידריס מלך לוב על ידי קדאפי, שהוצאתו להורג על ידי המון סוער ב-2011 הפכה את לוב – עד היום – לזירת מלחמות אזרחים וטרור אסלאמי.

*ב-1979/78 הודח השאה הפרסי על ידי מהפיכה אסלאמית.

*ב-1964 ו-1985 הודחו שליטים צבאיים בסודן על ידי גורמים  צבאיים-פוליטים-אסלאמיסטים; ב-1989 הנהיג הגנרל באשיר הפיכה צבאית ושלט עד להדחתו ב-2019 על ידי מרד צבאי-אזרחי, העומד בפני התנגדות אסלאמיסטית.

*מ-1962 מהווה תימן זירת מלחמות אזרחים וחילופי שלטון במעורבות גורמי חוץ.

*ב-1987 הודח בורגיבה נשיא תוניסיה על ידי בן עלי, שנמלט והודח ב-2011, והוחלף על ידי "האחים המוסלמים".

היקף האלימות הבינערבית ובין-אסלאמית מתועד על ידי 11 מיליון המוסלמים שנהרגו במלחמה וטרור בין-אסלאמים מאז 1948, מהם 35,000 (0.3%) נהרגו במלחמות ערב-ישראל.

500,000 סורים נהרגו במלחמות אזרחים שפרצו ב-2011, בנוסף ל-7 מיליון פליטים. 2 מיליון נהרגו ו-4 מיליון הפכו לפליטים במלחמות אזרחים בסודן ב-2011-1983. 200,000 נהרגו במלחמות אזרחים באלג'יר ב-2006-1991. מיליון הרוגים במלחמת עיראק-אירן 1988-1980. 300,000 תושבי עיראק (כורדים ושיעים) נהרגו על ידי צדאם חוסיין, בנוסף ל-150,000 שנהרגו בידי טרוריסטים אסלאמים. 200,000 לבנונים נהרגו במלחמות אזרחים – חלקן במעורבות פלסטינית – בשנות ה-70' וה-80' של המאה הקודמת. 80,00 איראנים נהרגו במהפיכת 1978/79 שהעלתה את האייתולות לשלטון בטהראן, ורבים נוספים הוצאו להורג.

השורה התחתונה

לפי פרופ' פואד עג'אמי, שהיה מגדולי המזרחנים וראש לימודי המזרח התיכון באוניברסיטת ג'והן הופקינס (The Arab Predicament): המזרח התיכון מהווה "רצף של אשליות, תיסכול ומדיניות המתדרדרים שוב ושוב לשפיכות דמים".

ואכן, מעצבי מדיניות מערביים המונחים על ידי שאיפה לשלום נוטים להקריב את מציאות המזרח התיכון המורכבת והמתסכלת על מזבח הכמיהה לפתרונות נוחים ומהירים, פשטנות והרהורי-לב, ובכך מוסיפים שמן למדורה.

המזרח התיכון חושף את ערוותם של מדינאים מערביים שקיבלו בברכה את הצונאמי הערבי כאילו היה אביב ערבי, מצעד הדמוקרטיה ומהפיכת "פייסבוק" והנוער; האמינו שאפשר ליישם במזרח התיכון הגועש נורמות מערביות של דמוקרטיה, סובלנות וכיבוד הסכמים; ראו בסכסוך הערבי-ישראלי את "הסכסוך המזרח תיכוני"; והגדירו את הסוגייה הפלסטינית כשורש הסכסוך הערבי-ישראלי, גורם מרכזי בהוויה המזרח תיכונית ובבת-עין של הערבים.

בחינת המציאות ההפכפכה והאלימה במזרח התיכון מחייבת את ישראל לגבש גבולות ביטחון שיעמדו בפני תרחישים מזרח תיכוניים – כגון מתקפת פתע ו/או הפרה אלימה של הסכם שלום – ולא בפני תרחישים מערביים. המזרח התיכון מלמד שכח הרתעה והדיפת לחצים הם תנאים-מוקדמים לצמצום מלחמות וטרור, לעומת פייסנות המעודדת תוקפנות.

תזזיתיות המזרח התיכון מדגישה את ייחודה של ישראל כבעלת-ברית אמינה, יעילה ודמוקרטית של ארה"ב, בעלת יכולות צבאיות וטכנולוגיות המשרתות אינטרסים ואתגרים משותפים של ארה"ב וישראל, ומהוות מכפלן-עוצמה ייחודי עבור ארה"ב, המעניק לארה"ב תשואה שנתית של מאות אחוזים(!) על ההשקעה השנתית של ארה"ב בישראל (המכונה בשגגה "סיוע חוץ").

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3ub3lif

 English edition https://bit.ly/3dnN4zx

איום איראני ותורכי

הרחוב הערבי סוער מאז התפרצות הצונאמי הערבי (המכונה בטעות "האביב הערבי"), ומחריף איומים פנימיים ואזוריים על קיומם של כל המשטרים הערביים.

ב-2021 מחריפים האייתולות באיראן וארדואן בתורכיה – שני משטרים דתיים בעלי שאיפות אימפריאליסטיות מרחיקות לכת –את האיומים הקיומיים על כל משטר ערבי מתון-יחסית. הם מלבים סכסוכים ואלימות פנימיים, וממנפים את הפיצול, היריבות, אי-הסובלנות, המלחמות והטרור הבינערביים, המונעים הקמת חזית ערבית יעילה מול איומי איראן ותורכיה.

ב-2021 האייתולות השיעים וארדואן הסוני – בסיוע פיננסי של קטאר – מהווים מקור תמיכה מרכזי, צבאי ופיננסי, ל"האחים המוסלמים", ארגון הטרור האסלאמי הגדול בעולם, הפועל מ-1952 להפלת כל המשטרים הערביים באמצעי טרור ופוליטיקה, כדי להקים ישות פאן-אסלאמית עולמית שתוריד את התרבות המערבית מגדולתה.

ב-2021, בניגוד להערכה שהסכם עם האייתולות עשוי להוביל לנטישת חזונם האלים והמגלומני ולדו-קיום בשלום עם מדינות המפרץ הסוניות, טהרן ממשיכה ליצא את המהפיכה  המוסלמית לכל מדינות ערב – באמצעות חתרונות, טרור ומלחמה – ולמנף את הצלחת המהלך בעיראק, סוריה, לבנון ותימן.

ב-2021 מנצלים האייתולות את שיתוף הפעולה הצבאי עם המיעוט החות'י-שיעי בתימן – שקיבל סיוע מהוצאת החות'ים מרשימת ארגוני הטרור של ארה"ב ומהלחץ האמריקאי על סעודיה – כדי להפציץ מטרות אזרחיות וצבאיות בסעודיה, במטרה להפיל את השלטון בסעודיה ושאר מדינות המפרץ הערביות.

אמנם האייתולות וארדואן פועלים להשגת יעדים אסטרטגים ארוכי-טווח מנוגדים – הקמת אימפריה שיעית אזורית וגלובלית ושיקום הסולטנות העותומנית הסונית – אבל הם משתפים פעולה בהשגת יעד קצר-טווח: הצרת צעדי המערב – ובמיוחד ארה"ב – והפלת המשטרים הערביים המקורבים למערב. קידום היעד יקצין את זעזועי המזרח התיכון שהוא אזור קריטי בין אירופה, אסיה ואפריקה ובין הים התיכון, ים סוף, האוקינוס ההודי והמפרץ הפרסי, עם השלכות צבאיות וכלכליות חמורות, כולל הטרור האסלאמי האנטי-אמריקאי.

הטרור האסלאמי מתמקד בארה"ב

ארה"ב מהווה מטרה שיטתית לטרור אסלאמי, המאפיין את המזרח התיכון מאז המאה ה-7, ומונחה על ידי עוינות כלפי "כופרים" והמערב. הטרור האסלאמי תוקף את ארה"ב מאז התנכלות הפיראטים הברברים המוסלמים מטריפולי לספינות אמריקאיות במאה ה-18. ארה"ב מהווה מטרה לטרור האסלאמי ללא קשר למדיניותה הכללית ולמדיניותה כלפי ישראל, הסכסוך הערבי-ישראלי והסוגייה הפלסטינית, למרות הלחץ של נשיאים אמריקאים על ישראל, וחרף מחוות מדיניות וסיוע פיננסי נדיב של ארה"ב לערבים.

להלן מספר דוגמאות לטרור האסלאמי האנטי-אמריקאי:

*במרץ 1973 וביוני 1976 רצחו טרוריסטים פלסטינים את שגרירי ארה"ב בסודן ובלבנון בזמן שהנשיאים ניקסון ופורד לחצו על ישראל לבצע מחוות דרמטיות לערבים.

*בנובמבר 1979 השתלטו שליחי האייתולות על שגרירות ארה"ב בטהרן, והחזיקו 63 אמריקאים כבני-ערובה ל-444 ימים, למרות שהנשיא קארטר העניק רוח גבית עזה להשתלטות האייתולות על איראן.

*באפריל ואוקטובר 1983 הפעיל ה"ג'יהאד האסלאמי" הנתמך ע"י איראן – בסיוע טרור פלסטיני – מכוניות תופת בשגרירות ארה"ב ומפקדת המארינס בביירות, ורצח 36 ו-242 אמריקאים, למרות המגעים בין הבית הלבן לבין אש"פ (מ-1981 עד להכרה באש"פ ב-14 לדצמבר 1988), ועל אף ההתנגדות החריפה של ארה"ב למתקפת צה"ל על מפקדות אש"פ בלבנון.

*בדצמבר 1988 טמן הטרור האסלאמי (לוב) פצצה במטוס "פאן-אם" שהתפוצץ על 259 נוסעיו, שבעה ימים לאחר ההכרה הדרמטית של ארה"ב באש"פ.

*בפברואר 1993 התפוצצה מכונית תופת של אל-קעידה בבניין "מרכז הסחר העולמי" בניו יורק וגרמה לרצח 6 אנשים ונזק של 500 מיליון דולרים.

*ביוני 1996 התפוצצה מכונית תופת של חיזבאללה, הנתמך ע"י איראן, במגורי צבא אמריקאי במגדלי חובאר בסעודיה והביאה לרצח 19 חיילים, בשעה שהנשיא קלינטון חיבק בחום את ערפאת.

*באוגוסט 1998 התפוצצו מכוניות תופת של אל-קעידה בשגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו לרצח 300 אנשים (12 אמריקאים), בשעה שקלינטון לחץ על ישראל לויתורים סוחפים לפלסטינים.

*באוקטובר 2000 פגע טרור אל-קעידה בספינת הקרב האמריקאית USS Cole בנמל עדן בתימן ורצח 17 מלחים, בשעה שישראל וארה"ב הציעו לפלסטינים ויתורים חסרי-תקדים.

*ב-11 לספטמבר 2001 הפעיל אל-קעידה שלושה מטוסי-התאבדות שהביאו לרצח 3,025 אנשים בקריסת מגדלי התאומים בניו יורק ולהרס מבנה משרד הביטחון האמריקאי (הפנטגון).

*בנובמבר 2009 רצח רס"ן נידאל חסן (בהשראת אל-קעידה) 13 מחבריו לבסיס הצבאי פורט הוד הטקסס.

*בספטמבר 2012 הסתערו טרוריסטים אסלאמים לובים – שנתמכו ע"י צבא ארה"ב במלחמה להדחת קדאפי – על הקונסוליה האמריקאית בבנגאזי ורצחו ארבעה אמריקאים, כולל שגריר ארה"ב.

*בדצמבר 2015 ויוני 2016 רצחו טרוריסטים אסלאמים 14 אמריקאים בסן ברנרדינו בקליפורניה ו-49 אמריקאים במועדון לילה באורלנדו בפלורידה.

*באוקטובר 2017 ודצמבר 2019 רצחו טרוריסטים אסלאמים שמונה אמריקאים בניו יורק ושלושה חיילי הצי האמריקאי בפנסקולה בפלורידה.

השורה התחתונה

*התעלמות המערב ממשקלו המכריע של החזון הרעיוני-דתי בעיצוב פעילות הטרור האסלאמי, והמעטה בערכו של החזון הדתי, הפנאטי, המגלומני והאנטי-אמריקאי של האייתולות באיראן – כמו גם סירוב המערב להכיר בחזון האלים הפאן-אסלאמי והאנטי-מערבי של "האחים המוסלמים" – מאיימים על קיומם של כל המשטרים הערביים הפרו-מערביים, ופוגעים קשות באינטרסים ביטחוניים וכלכליים של ארה"ב.

*שיתוף הפעולה המבצעי, מחקרי ותעשייתי ההדוק בין ישראל וארה"ב ממנף את הניסיון הייחודי של ישראל במלחמתה השיטתית בטרור האסלאמי, ומעניק לארה"ב שרותים ייחודיים של מעבדה חסכונית בתנאי-קרב המייצרת מדי יום תובנות קרביות, מודיעין, טכנולוגיה וציוד חריגים באיכותם, המהווים מכפלן-כח ייחודי החוסך לארה"ב חיי-אדם ומיליארדי דולרים.

 

 

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/2NF3JGc

English edition  https://bit.ly/2P1wNbk

מדיניות ארה"ב במזה"ת

מאז המאה ה-7 המזה"ת הוא מוקד מלחמות וטרור אזוריים וגלובלים. האזור מתסכל מדינאים אמריקאים הפועלים לקידום דו-קיום בשלום, זכויות אדם, דמוקרטיה וחוק בינלאומי, אך יוזמותיהם גורמות – במקרים רבים – להחרפת זעזועים מדיניים וחברתיים, טרור, מלחמות, והפרה גסה יותר של זכויות אדם.

לדוגמא:

ב-1978/79התכוונה ארה"ב לקדם דמוקרטיה וזכויות אדם באיראן, אך תמיכתה באייתולה חומייני הגולה בפריז ותקיעת סכין בגבו של השאה הפרו-אמריקאי תרמו להפיכת איראן מ"השוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי" למוקד טרור אזורי ועולמי, ולאויב המר ביותר של ארה"ב ובעלות בריתה הערביות.

ב-1990 התייחסה ארה"ב לצדאם חוסיין כבעל ברית – מכיוון שהיה "אויבו של אויבי", איראן – ולכן ראתה בו שותף מודיעיני ומסחרי, והעניקה לו (במפגש צדאם עם שגרירת ארה"ב) "אור ירוק" לפלישה לכווית, שהביאה לשתי "מלחמות מפרץ", מלחמת אזרחים, והחמרת איומי איראן והטרור האסלאמי.

ב-2003 ("מלחמת המפרץ 2") חיסלה ארה"ב את משטר צדאם חוסיין, ריסקה את שלטון הממסד הסוני, העלתה לשלטון את הממסד השיעי הנתמך על ידי איראן, ובכך תרמה להתפרצות מלחמת אזרחים וגל טרור, המשרתים את האייתולות באיראן.

ב-2009 השפילה ארה"ב את הנשיא מובארק (בזמן ביקור אובמה המצרים) וחיבקה את "האחים המוסלמים", מתוך כוונה לקדם זכויות אדם ודמוקרטיה. מדיניות זאת הזניקה את "האחים" לשלטון ב-2012/13 והעניקה רוח גבית לפעילותם הפוליטית והטרוריסטית – בשיתוף פעולה עם תורכיה ואיראן – להפלת כל משטר ערבי פרו-אמריקאי.

ב-2011 הובילה ארה"ב מתקפה צבאית שהפילה את שלטון קדאפי, במטרה לבלום טבח של קדאפי בבני עמו. אבל חיסול קדאפי – למרות שמאז 2003 שינה עורו והפך ללוחם מוביל בטרור האסלאמי, והעביר לארה"ב את תשתית הגרעין – הפך את לוב לזירת מלחמות אזרחים, בסיס טרור אסלאמי והפרת זכויות אדם קשה שבעתיים.

ב-2011 קידמה ארה"ב בברכה את גל שפיכות הדמים ברחוב הערבי כאילו היה "אביב ערבי", "מצעד הדמוקרטיה" ו"מהפיכת הנוער ופייסבוק". הסירוב להכיר במציאות של "צונאמי הערבי", תרם לערעור יציבות המזרח התיכון ועודד ארגונים פורעי-חוק להחריף את המאמץ להפיל משטרים ערביים פרו-אמריקאים.

הסכם הגרעין מ-2015 ראה באיראן השיעית שותף אמין למו"מ, הנכון לדו-קיום בשלום וחלוקת-השפעה עם מדינות המפרץ הסוניות. אבל המציאות מתעדת שההסכם העניק לגיטימציה לשלטון האייתולות, והזרים לאיראן 150 מיליארד דולרים להחרפת הדיכוי של תושבי איראן, ולליבוי מלחמות (תימן, עיראק, סוריה ולבנון), פיתוח יכולות בליסטיות, המשך פיתוח גרעיני, הגברת הטרור וקידום חזון דתי, פנאטי, מגלומני להשתלטות על המפרץ הפרסי, האוקינוס ההודי, הים האדום, קרן אפריקה, המזרח התיכון, ועוד, תוך כדי פגיעה קשה באינטרסים של ארה"ב, "השטן הגדול".

ב-2021 ארה"ב מפעילה לחץ על סעודיה בגין הפרת זכויות אדם ודמוקרטיה, בנוסף לגינוי מעורבותה הצבאית במלחמת האזרחים בתימן, הפוגעת באופן קשה באוכלוסייה האזרחית. אבל, הלחץ על סעודיה הפרו-אמריקאית, הוצאת השבטים החות'ים התימנים-שיעים מרשימת ארגוני הטרור, והשינוי החיובי בהתייחסות ארה"ב לאיראן (תוך הימנעות מהאשמתה בהפרת זכויות אדם ודמוקרטיה…), מעניקים רוח-גבית לחות'ים, המחריפים – בסיוע איראני – את השיגור השיטתי והמכוון של טילים וכלי-טיס-לא-מאויישים-מתאבדים למרכזים עירוניים ומתקני נפט בסעודיה.

השינוי במדיניות ארה"ב מביא להגברת המאמץ האיראני להפלת המשטר הסעודי, כולל סיוע גובר לחות'ים במלחמת האזרחים בתימן שפרצה ב-2015, בהמשך למלחמות האזרחים מ-2015-2009, 1979, 1970-1962, ועוד.

איראן רואה בעימות עם מדינות ערב הסוניות המשך מלחמה בת 1,400 שנים בין השיעים לסונים.

מציאות המזרח התיכון

ציוני הדרך הנ"ל במדיניות החוץ של ארה"ב, שופכים אור על הפער העצום בין תובנות מקובלות במערב לבין המציאות המזרח תיכונית:

  1. מציאות מזרח תיכונית מחד, ויציבות מדינית ודו-קיום בשלום מאידך, מהווים דבר והיפוכו.
  2. הזהות והנאמנות המקומית, חמולתית, שבטית, אתנית, דתית, גיאוגרפית ורעיונית מוצקות יותר מזהות ונאמנות לאומית שהן חדשות-יחסית ומאד פריכות במזרח התיכון.
  3. המזרח התיכון מאופיין על ידי משטרים רודניים, המייצגים מיעוט חזק, שהם בעלי לגיטימציה מוגבלת. הם עולים לשלטון, ומאבדים שלטון, באופן אלים.
  4. תוחלת החיים של משטרי המזרח התיכון היא זמנית, ולכן מביאה למדיניות זמנית, בריתות והסכמים זמניים והפכפכים (לדוגמא, מצרים לפני ואחרי 1952; עיראק לפני ואחרי 1958; לוב לפני ואחרי 1969, ולפני ואחרי 2003; איראן לפני ואחרי 1979; תורכיה לפני ואחרי 2003; מצרים לפני ואחרי 2012/13; וכו').
  5. מוסדות דמוקרטים כגון בחירות חופשיות וזכויות הפרט זרים למזרח התיכון.
  6. הציפיה לשלום בינערבי אינה בהישג-יד בטווח הקצר, אם בכלל מציאותית על רקע קריסה תכופה של הסדר המדיני במדינות ערביות (לדוגמא, לוב, לבנון, סוריה, עיראק ותימן), המאכלת על צוואר רוב המשטרים הערביים, שיגרת טרור ומלחמות מאז המאה ה-7; וכישלון שיטתי של יוזמות פיוס ושלום.
  7. פער בלתי ניתן לגישור בין כמיהת המערב למזרח תיכון של שלום, דמוקרטיה וזכויות אזרח, לבין מציאות המזרח התיכון. לעומת המערב הנוטה לסגוד להווה ולטווח הקצר וממעיט בחשיבותה של ההיסטוריה והדת, המזרח התיכון סוגד לשורשים היסטורים דתיים ואתנים (לא שוכח ולא סולח….).

לפי פרופסור אלי כדורי (London School of Economics, היסטוריון פורץ-דרך של המזרח התיכון): "היוזמה להביא דמוקרטיה למזרח התיכון משולה ליוזמה להזרים נחל מים במעלה-הר."

מסקנות

*על רקע זעזועי המזרח התיכון, לאור חשיבות המזרח התיכון לאינטרסים הביטחוניים והכלכליים של ארה"ב, ושאיפתה לצמצם את הנוכחות הצבאית באיזור, ישראל מהווה את בעלת-הברית היעילה, האמינה והדמוקרטית ביותר במזרח התיכון, המאריכה את הזרוע האסטרטגית של ארה"ב ללא צורך בתוספת כח אדם אמריקאי.

*בניגוד לתובנה המקובלת, הסכסוך הערבי-ישראלי אינו "הסכסוך המזרח תיכוני", הסוגייה הפלסטינית אינה שורש הסכסוך הערבי-ישראלי, ואינה בבת-עין ערבית.

*על ישראל לקבוע את צרכי הביטחון שלה לפי מגבלות המציאות המזרח תיכונית ולא לפי ערכים, כמיהות ותפישות עולם מערביות. כלומר: על גבולות ביטחון לעמוד בפני תרחישים גרועים מזרח תיכוניים, ולא בפני תרחישים חיוביים ומחממי-לב מערביים.

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3ruJbyz

English edition  https://bit.ly/2McRa4h

התנהלות מחלקת המדינה

זהות מעצבי מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא ביידן מלמדת על שידרוג השפעתה של מחלקת המדינה (מחמ"ד), ומכאן הצורך לבחון את התנהלות מחמ"ד כדי להימנע משגיאות העבר.

לדוגמא:

*ב-1948 הובילה מחמ"ד את התנגדות הממסד הוושינגטוני להקמת המדינה היהודית ולהכרה בה. הנימוק היה שהמדינה היהודית נידונה להשמדה בידי צבאות ערב, תהייה פרו-סובייטית (עקב מוצא מנהיגיה…), תפגע ביחסי ארה"ב-ערב ובאספקת נפט המפרץ הפרסי, ותתרום לזעזועי המזרח התיכון. סגן מזכיר המדינה, רוברט לאווט טען: "הכרה במדינה היהודית משולה לקניית חתול בשק".

*בשנות ה-50' חיזרה ארה"ב אחרי נשיא מצרים, עבד אל נאצר, ראתה בו בעל-ברית פוטנציאלי והעניקה לו סיוע אזרחי נדיב. אבל נאצר הפך לבעל-ברית מרכזי של ברה"מ, תמך במשטרים אנטי-מערביים באפריקה, שילהב תחושות אנטי אמריקאיות במזרח התיכון, ופעל להפלת כל משטר ערבי פרו-אמריקאי.

*ב-1978/79 בגדה ארה"ב בבעל-בריתה המרכזי, השאה הפרסי, ואימצה לחיקה את אייתולה חומייני – כולל שתוף פעולה מודיעיני בחודשים הראשונים לשלטון האייתולות – בהנחה שחומייני היה שוחר חירות, דמוקרטיה וזכויות אדם, ניתן לשליטה, וחתר לקשר חיובי עם ארה"ב.

*ב-1990-1980 ראתה ארה"ב בצדאם חוסיין את "אויבו של אויבי (איראן) הוא ידידי (צדאם)", שתוגמל בהסכם לשיתוף-פעולה מודיעיני, אספקת מערכות מתקדמות לשימוש אזרחי וביטחוני, וערבויות להלוואות בסך 5 מיליארד דולרים.

ארה"ב אף "נתנה אור ירוק" לפלישת עיראק לכווית (אוגוסט 1990) כאשר – 8 ימים לפני הפלישה – ביקש צדאם חוסיין משגרירת ארה"ב בבגדד, אפריל גילאספי, לדעת מה תהייה תגובת ארה"ב אם עיראק תפעיל צבא להשבת "הפרובינציה ה-19" (כווית) למולדת העיראקית. תשובת השגרירה – שקיבלה אישור ממחמ"ד – הייתה: "זה עניין בינערבי".

*ב-2000-1993 ראה הממסד הוושינגטוני בערפאת מנהיג שואף שלום הראוי לפרס נובל לשלום ולסיוע שנתי אמריקאי, תוך התעלמות מחזונו החיסולי המתועד במסמכי היסוד של הפתח' (1959) ואש"פ (1964), מערכת החינוך לשנאה והטרור השיטתי.

*ב-2009 אימצה ארה"ב לחיקה את "האחים המוסלמים" והגדירה אותם כגוף פוליטי וחילוני, תוך התעלמות ממהותם האנטי-אמריקאית והטרוריסטית, וחתרנותם נגד כל משטר ערבי פרו-אמריקאי, ובמיוחד משטר מובארק במצרים. הפניית העורף למובארק סללה את הדרך לעליית "האחים" לשלטון במצרים ב-2012/13, שהייתה סיוט קיומי לסעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן, ירדן ומרוקו.

*עד התפרצות מלחמות האזרחים להפלת בשאר אל אסד ב-2011 ראתה אותו מחמ"ד כפוטנציאל למנהיג מתון עקב הרקע שלו: רופא עיניים בלונדון, נשוי לבריטית ונשיא התאחדות האינטרנט הסורית. גם חאפז אל אסד היה מושא לציפיות חיוביות – למרות שהיה "הקצב מדמשק" – ונחשב לשותף אמין למשא ומתן, שהצדיק לחץ על ישראל לנסיגה מרמת הגולן.

*ב-2011 היה למחמ"ד תפקיד מרכזי בשכנוע הנשיא אובמה ליזום מתקפה צבאית של נאט"ו להפלת קדאפי עקב הפרות גסות של זכויות אדם. אבל מחמ"ד התעלמה מהפיכת קדאפי מטרוריסט ללוחם מרכזי בטרור האסלאמי, שהעביר את תשתית הגרעין מלוב לארה"ב. הפלת קדאפי הפכה את לוב למדינה בלתי-נשלטת, לזירת מלחמות אזרחים ולבסיס מוביל של הטרור האסלאמי.

*ב-2011 קיבל הממסד הוושינגטוני את  התפרצות האלימות ברחוב הערבי כאילו הייתה צעדה לדמוקרטיה, התקדמות לדו-קיום בשלום, מהפיכת פייסבוק, מהפיכת הצעירים – אביב ערבי בהתגלמותו.

אבל בחינת המציאות מבהירה שמדובר בצונאמי ערבי החושף את הטרור, האלימות, החתרנות ומאבקי הכוח שורשיים, שבטיים, אתניים, דתיים, רעיוניים, מקומיים ואזוריים בינערביים ובין-אסלאמים.

*ב-2015 נחתם הסכם הגרעין עם איראן שהעניק למשטר האייתולות 150 מיליארד דולרים לשידרוג פיתוח טילים בליסטים, ומכונת מלחמה וטרור להתפשטותם במזה"ת, אסיה, אפריקה ושאר העולם. יוזמי ההסכם הנמנים על בכירי נשיאות ביידן (כגון ראש ה-CIA וויליאם ברנס והיועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן) שללו את האופציה הצבאית (למגינת לב רוב האיראנים), וראו באייתולות ברי-שיח אמינים, הנכונים לדו-קיום בשלום וחלוקת-השפעה עם המשטרים הסונים במפרץ הפרסי, למרות התנהלותם הפנאטית והמגלומנית השיטתית מאז עלייתם לשלטון ב-1979.

מציאות המזרח התיכון

לאור התנהלות מחלקת המדינה, המתעדת ניתוק ממציאות המזרח התיכון, ראוי שמעצבי מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא ביידן – כמו מעצבי מדיניות בישראל – ילמדו את ספריו ומאמריו של פרופ' אלי כדורי (London School of Economics and Political Science), שהיה היסטוריון מוביל של המזרח התיכון, שמחקריו עומדים במבחן המציאות.

לדברי פרופ' כדורי (The Chatham House Version): "ההנחה ההגיונית שאי-יציבות המזרח התיכון היא תופעה שורשית אינה זוכה לאהדה רבה בבריטניה וארה"ב….

"האמצעי הפשוט והיעיל ביותר להכרת המציאות הוא היכולת להבדיל בין מלל לבין התנהלות…. מנהגים, נורמות ושפה [מזרח תיכוניים] בלתי-מוכרים תורמים לבלבול ולמבוכה [במערב]…. לעתים קרובות, הנחות והערכות אינן נבחנות מול המציאות, אלא נשארות בגדר דוקטרינות בלתי-מוחשיות, כאשר הערכת אישים [מזרח תיכוניים]  מתבססת על מוצא-פי האישים ולא על התנהלותם….

"מונחים פוליטים של מערביים אומצו ע"י העולם, ללא קשר לערכים ולמסורת המערביים, ובכך מרוקנים מונחים אלו מתוכן, והופכים למצג-שווא המציג את הרודן [המזרח תיכוני] כאילו היה חוקתי, ואת הערמומי כאילו היה ישר-דרך….

"הסכסוך הפלסטיני-ישראלי הוא משני….  הסכסוך העכשווי הוא ערבי-ישראלי…. בהקשר הרחב ישראל אינה הגורם החשוב ביותר, שהוא היריבויות הבינערביות…. פתרון הסוגייה הפלסטינית יתרום מעט – אפילו אם יביא להשמדת ישראל – מכיוון שאז יפרצו המאבקים הבינערביים על השלל ועל נושאים מסובכים יותר לפיתרון. פיתרון הסוגייה הפלסטינית לא יביא לשלום….

"דוקטרינות רהוטות לא יקדמו את המצב, ותשובות פשטניות יוליכו שולל. התוהו ובוהו במזרח התיכון הוא שורשי, והיעלמות ישראל… לא תרפא ולא תשפר את המצב. המאמץ לכפות על המזרח התיכון מודרניזציה, דמוקרטיה והתמערבות עלול להוסיף שמן למדורה המזרח תיכונית….

"[במזרח התיכון] כח פוליטי הוא קפריזי/גחמני, נרכש באלימות ומתבסס על ידי דיכוי…. יציבות פוליטית היא רעועה ועל-תנאי…. מציאות יציבה אינה מוכרת, והנתינים חרדים מנחת זרועו של השלטון…. חתרנות, בוגדנות ומלחמות אזרחים מאפיינים את ההיסטוריה של המזרח התיכון….

"התייחסות האיסלאם ליחסים בינלאומיים מכירה בשני מצבים: מלחמה נגד 'הכופר' או קבלת מרות 'המאמין' על ידי 'הכופר'. הסכם שלום עם 'הכופר' הוא למעשה המשך העוינות עד הכרה בשלטון האסלאמי…. דו-קיום בשלום, קדושת בריתות, צדק חברתי וכיבוד הזולת הם זרים ואף בלתי-מובנים במציאות המזרח תיכונית…. (שם, עמודים 12-1)"

מסקנה

ב-2021, עשר שנים לאחר התפרצות הצונאמי הערבי – ובניגוד למדיניות מחלקת המדינה, אך בהתאמה מלאה למחקרי פרופ' כדורי – הרחוב הערבי נשלט על ידי דפוסי התנהגות בני 1,400 שנים: אי-יציבות, הפכפכות, חוסר-סובלנות, אלימות, דריסת זכויות אדם, שלטון עריץ, טרור ומלחמות בינערביים ובין-אסלאמים, משטרי מיעוט זמניים ופגיעים וכך גם מדיניותם והסכמיהם, כאשר הצונאמי הערבי/אסלאמי עדין לא הגיע לשיאו.

את כשלונות מחמ"ד אפשר לייחס – לפי פרופ' אלי כדורי – ל"הפגנה שיטתית ומתמשכת של אשליות, הערכות שגויות והתנהלות מגושמת (שם, עמוד ix)".

האם מעצבי מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא ביידן יחזרו על – או ימנעו מ – שגיאות העבר, בכל הקשור לאיראן והמזרח התיכון, שהם מוקד הפצה גלובלי של פנטיות, חתרנות, טרור, מלחמות וטכנולוגיות בליסטיות וגרעיניות?

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/336Cb0S

English edition  https://bit.ly/3nByyYq

 נביל עמר, מקורבו של מחמוד עבאס, כתב ב-12 לנובמבר 2020 במאמר דעה ביומון הסעודי היוקרתי, א-שרק אל-אווסט: "אם הייתה ברמאללה קלפי בחירות לנשיאות ארה"ב, הייתה גדושה בפתקים של ביידן…. הרשות הפלסטינית מעריכה שניצחון ביידן ישקם את הקשר עם ארה"ב, יחדש את סיוע החוץ השנתי, יביא לפתיחה מחדש של משרד אש"פ בוושינגטון ושל הקונסוליה האמריקאית  (לעניינים פלסטינים) בירושלים… ויחזיר את ארה"ב למסלול שתי המדינות וההתנגדות לסיפוח…."

ואכן, אסכולת "פלסטין תחילה", המאפיינת את יועציו הבכירים של ביידן, מאמצת לחיקה את העניין הפלסטיני, וסבורה שהוא לב הסכסוך ערב-ישראל ונושא מרכזי בסדר היום הערבי. היא מתעלמת מהעובדה שהערבים רואים בפלסטינים אב-טיפוס לטרור, חתרנות וכפיות-טובה בינערביים, גורם שלילי ונמוך בסדר העדיפויות הבינערבי.

מומלץ לאנשי "פלסטין תחילה" ללמוד את הראיון שהעניק ב-5 לאוקטובר 2020 הנסיך בנדר בן-סולטאן, שהיה ראש שרותי המודיעין והביטחון הלאומי בסעודיה, ומבהיר את יחס הערבים לסוגייה הפלסטינית: "לא התפלאתי לשמוע את נבולי הפה הפלסטינים כאשר הטיחו ביקורת בהסכם השלום ישראל-אמירויות. הרי כך הם נוהגים בדו-שיח הפנים-פלסטיני…. הם תמיד בצד המפסיד. בשנות ה-30' הימר חאג' אמין אל-חוסייני על הנאצים…. [אחרי מלחמת העולם השנייה חברו לברה"מ]…. ב-1970 התארחו מפקדות ערפאת בירדן, אך במקום לשחרר את פלסטין, החליט לשחרר את ירדן [מלחמת האזרחים של "ספטמבר השחור"]…. אחרי מספר שנים בלבנון, חזרו הפלסטינים על תקדים ירדן והציתו מלחמת אזרחים [1982-1975]…. לא נשכח את הביקור המלבב של ערפאת אצל צדאם חוסיין ב-1990 אחרי פלישתו לכווית [שהייתה המארח הנדיב ביותר לפלסטינים]…. ראינו את הצעירים הפלסטינים בשכם שחגגו את נחיתת טילי צדאם חוסיין בריאד ותמונות צדאם בידיהם…. בשלב זה, במקום לקדם את העניין הפלסטיני, עלינו להתמקד באינטרסים שלנו…. אנו מוקפים בים סוער [איומים קיומיים מצד האייתולות באיראן, "האחים המוסלמים", אל קעאידה, ארדואן]…. לא נאפשר לשקרנים, בוגדנים [פלסטינים] לכפות עלינו את סדר יומם…. עבור ההנהגה הפלסטינית טהרן ואנקרה קודמות לריאד, כווית, אבו דאבי, דובאי, בחריין, מסקט וקהיר…."

בניגוד לאסכולת "פלסטין תחילה", וחרף הלחץ והאיומים הפלסטינים, סעודיה ממשיכה להרחיב את שתוף הפעולה הביטחוני, מסחרי ומדיני עם ישראל. סעודיה היא מנוע מרכזי  ביוזמת הסכמי השלום עם האמירויות, בחריין וסודן, תוך עקיפת הסוגיה הפלסטינית והתמקדות באינטרס המדינות הערביות.    

כל יוזמות השלום של אסכולת "פלסטין תחילה" התרסקו על סלעי מציאות המזרח התיכון עקב הנחות-יסוד שגויות כאילו העניין הפלסטיני הוא מוקד זעזועים אזוריים, שורש הסכסוך ערב-ישראל ובבת-עין של הערבים.

אסכולת "פלסטין תחילה" מקריבה את מציאות המזרח התיכון על מזבח תפישה פשטנית המאמינה במרכזיות הפלסטינית כנתיב לפתרון נח ומהיר של סוגיה מורכבת ומתסכלת.

לעומת זאת, הכרה במציאות המורכבת של המזרח התיכון, ובדומיננטיות של האינטרסים הערביים על פני העניין הפלסטיני, הביאה להסכמי שלום של ישראל עם מצרים, ירדן, האמירויות, בחריין וסודן.

תקדימי העבר מוכיחים שככל שיוזמות השלום מתרחקות ממלכודת "פלסטין תחילה" (וטו פלסטיני), כך גובר הסיכוי להצטרפות מדינות נוספות למעגל השלום.

ככל שיוזמות השלום מתמקדות באינטרסים של מדינות ערב – המבהירים שאיומים קיומיים ומיידיים חשובים הרבה יותר מהסוגייה הפלסטינית – כן מתעצם התמריץ הערבי לקדם את השלום עם ישראל.

בניגוד לאסכולת "פלסטין תחילה", מדינות ערב הפרו-אמריקאיות והמתונות-יחסית מכירות את הרקורד האלים וכפוי-התודה הפלסטיני. הן לא שוכחות ולא סולחות. לכן הן משוכנעות שהקמת מדינה פלסטינית תוסיף דלק למדורת המזרח התיכון, בעוד ישראל תורמת לצמצום נזקי המדורה.

ב-2 לאוקטובר 2020 הטיח מראיין בערוץ הטלביזיה i24News בדניס רוס, שהיה מעורב משנות ה-80' ביוזמות נפל רבות לקידום השלום: "במשך שנים ארוכות פעלת בהנחה ששלום עם הפלסטינים הוא תנאי, התנאי היחיד, לשלום עם הערבים. לפני מספר שבועות התרסקה הנחה זאת על ידי חתימת הסכמי שלום בין ישראל לבין איחוד האמירויות ובחריין. האם שגית משך אותן שנים?!"

רוב אנשי "פלסטין תחילה" מעריכים שכח ההרתעה הישראלי הוא קו הגנה יעיל בפני האייתולות השיעיות והטרור הסוני, המחזק את המשטרים הפגיעים של כל מדינות ערב המתונות-יחסית, ולכן מעניק רוח-גבית למגמת השלום.

אבל, הערכה זאת, מחד, והלחץ לנסיגה ישראלית מרכסי יו"ש לרצועה הצרה בין הים התיכון לכביש 6, מאידך – שתביא לריסוק כח ההרתעה הישראלי – מהווים דבר והיפוכו.

"מידה", https://bit.ly/3iSK28i

English edition  https://bit.ly/3kqHaj3

עמדת ערב הסעודית

על עמדת ערב הסעודית כלפי הסכמי השלום עם איחוד האמירויות ובחריין אפשר ללמוד ממאמרו של סלמן אל-דוסארי, העורך הראשי לשעבר של היומון הסעודי "א-שארק אל-אווסט", המבטא את עמדות בית המלוכה הסעודי:

"התגובה הזועמת [הפלסטינית] מוכיחה שאיחוד האמירויות צדק בהחלטה לקדם את השלום במזרח התיכון…. הביקורת הקשה [הפלסטינית] על הסכם השלום בין ישראל לבחריין מעניקה סימוכין להנחה שתמיכת בחריין ושאר מדינות המפרץ הערביות בסוגיה הפלסטינית נענתה באלימות, תוקפנות וכפיות-תודה [פלסטינים]….

"יש יותר מנתיב אחד לשלום, לא רק דרך הרשות הפלסטינית….

"ב-2011 עמדה בחריין בפני האיום הקיומי החמור ביותר בעידן המודרני…. איראן תמכה  בניסיון להפיל את השלטון בבחריין… אבל מנהיגי חמאס ופלגים פלסטינים נוספים המשיכו לשדרג את קשריהם עם איראן…. לא התקיימה אף הפגנת תמיכה פלסטינית בבחריין [שהייתה תומכת נדיבה בפלסטינים]….

"היחסים עם תל אביב הם כורח המציאות לאור החתירה לשלום ויציבות, ולאור הנסיבות במזרח התיכון…."

נסיבות המזרח התיכון

בעוד התובנה המקובלת מתמקדת ב- ומחבקת את – הסוגיה הפלסטינית, הסכמי השלום שופכים אור על המציאות המזרח תיכונית:

  1. ככל שמאכלת האייתולות, "האחים המוסלמים" וארדואן (השואף לשקם את האימפריה העותומנית ותומך מרכזי ב"אחים המוסלמים") מתקרבת לצוואר המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, כן מתמקד סדר היום הערבי בנושאים קיומיים המגמדים את הסוגייה הפלסטינית ואת חילוקי הדעות עם ישראל.
  2. ככל שמקצינים האיומים, כן עולה חיוניות כח-ההרתעה הישראלי בעיני סעודיה ושאר מדינות המפרץ הערביות כמו גם ירדן ומצרים.
  3. ככל שארה"ב מצמצמת את נוכחותה הצבאית במזרח התיכון, כן עולה משקלה של ישראל כמכפלן-כח ייחודי עבור ארה"ב ומדינות ערב הפרו-מערביות, המאפשר לארה"ב לצמצם את מספר נושאות מטוסים וחטיבות הצבא בים התיכון, המזרח התיכון והאוקינוס ההודי.
  4. התמריץ המרכזי להחלטת המדינות הערביות הפרו-אמריקאיות להעמיק ולהרחיב את שתופי הפעולה עם ישראל – כולל הסכמי שלום – הוא מעמד ישראל כמקור תמיכה יעיל מול איומים קיומיים המשותפים לה ולערבים.
  5. ככל שכלכלת ערביי המפרץ תלויה יותר במאגרי נפט וגז טבעי – המאבדים בהדרגה את ערכם – כן גובר הצורך לגוון את תשתיות הכלכלה, וכן עולה חשיבות ישראל כמקור של טכנולוגיות מתקדמות החיוניות לגיוון התשתית הכלכלית.
  6. מדינות ערב הפרו-אמריקאיות מבקשות למנף את מעמדה המיוחד של ישראל בקרב רוב הציבור האמריקאי ונבחריו בשני בתי הקונגרס, כדי לקדם שתופי פעולה עם ארה"ב.
  7. ככל שהערבים מודעים יותר לתשואה הגבוהה מההתקרבות לישראל, וככל שמתגברים האיומים הקיומיים, כן נחשפת שיטתיות ההתנהלות השלילית הפלסטינית – מנקודת מבט ערבית – ובמיוחד הקירבה הפלסטינית לגורמים מאיימים במזרח התיכון (כגון האייתולות, "האחים המוסלמים" וצדאם חוסיין) וברחבי העולם (כגון גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, צפון קוריאה, קובה, וונצואלה וארגוני טרור באמריקה הלטינית, אירופה, אפריקה ואסיה). מכאן התדמית הפלסטינית, בעיני הערבים (ובמיוחד ערביי המפרץ), כאב-טיפוס לכפיות-טובה ולחתרנות וטרור אנטי-ערביים.
  8. ההתקרבות הדרמטית של מדינות ערביות לישראל מצביעה על הפער השיטתי בין המלל הערבי המחבק את הפלסטינים לבין ההתנהלות הערבית החובטת בהם, כתוצאה מטרור פלסטיני נגד מדינות ערביות-מארחות כמו מצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית. מכאן ההסתייגות הערבית מרעיון המדינה הפלסטינית. הערבים עושים שימוש תכוף באימרה המזרח תיכונית: "על מילים אין משלמים מכס".
  9. הסכמי השלום עם איחוד האמירויות, בחריין, ירדן ומצרים ושיתופי הפעולה המסתעפים עם מדינות ערב – חרף לחצים ואיומים פלסטינים – מדגישים את העובדה שבניגוד לתובנה המקובלת, הסוגייה הפלסטינית איננה לב הסכסוך הערבי-ישראלי, מוקד זעזועי המזה"ת, ולא בבת-עין של מנהיגי ערב.
  10. הסכמי השלום עם מדינות ערב מפריכים גם את ההנחה כאילו הסכמי שלום מותנים בויתורים של ישראל לפלסטינים, ובמיוחד נסיגה משטחים חיוניים.
  11. הסכמי השלום עם איחוד האמירויות ובחריין, והתגובה הערבית והמוסלמית, מוכיחים שיסוד ההתקדמות לשלום הוא ישראל עוצמתית ומרתיעה, ולא ישראל פייסנית ונסוגה.
  12. כח ההרתעה של ישראל שודרג באופן דרמטי מאז 1967, עם השליטה ברמת הגולן ורכסי ההרים של יו"ש. נסיגה מאזורים שולטים אלו – גיאוגרפית, טופוגרפית והיסטורית – תהפוך את ישראל מנכס אסטרטגי התורם לארה"ב וידידותיה הערביות לנטל אסטרטגי התלוי בתרומת ארה"ב.
  13. נסיגת ישראל מרכסי יו"ש תכרסם אנושות בכח ההרתעה של ישראל, באזור (המזרח התיכון) המאופיין על ידי תזזיתיות אלימה וארעיות משטרים, מדיניות והסכמים. נסיגה תחריף את האיום על קיום המדינה ותשלול מהמשטרים הערביים הפרו-אמריקאים גורם מרתיע מול האיומים הקיומיים של האייתולות, "האחים המוסלמים" וארדואן.

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3du99KO

English edition    https://bit.ly/3cMma2j

מדוע השטיח האדום המקבל את פני מנהיגים פלסטינים במערב הופך למרבד מרופט כאשר הם מגיעים למדינות ערב?

ב-2020 זוכה ההאשטאג (תג הקבצה) הערבי "פלסטין אינה התכלית שלי" לחשיפה גוברת, ומבטא את ההסתייגות הערבית הגוברת מהעניין הפלסטיני.

תופעה זאת עקבית עם ההתייחסות לעניין הפלסטיני של גורמים ערביים שאיפשרו את החתימה על הסכם השלום ישראל-מצרים על ידי דחיית הלחץ האמריקאי (הנשיא קארטר) להתמקד בעניין הפלסטיני.  לדוגמא, חסן מלך מרוקו שהעניק רוח גבית חיונית בשלבי הפתיחה של המשא ומתן: "אש"פ הוא סרטן בגוף הערבי". כך גם הנשיא סאדאת: "אני רוצה מדינה פלסטינית? אינני רוצה עוד נדבך לברה"מ, בנוסף לסוריה, עיראק ותימן.  אינני רוצה עוד מדינה שתצטרף לחזית הסירוב". ואליהם הצטרף סגן הנשיא ד'אז, מובארק: "הפלסטינים לא מעניינים אותי ולא את סעודיה והנסיכויות. ירדן לא רוצה מדינה פלסטינית…. לא תהייה מדינה פלסטינית. אתם לא תיתנו לה לקום." (לא עוד מלחמה, אליהו בןאלישר, עמ' 106, 209, 207).

 ההתנהלות המוחשית הערבית – ולא ההתבטאויות הערביות – מביעות את השלילה, הכעס והבוז כלפי – והחשש מ- הפלסטינים, כמו גם את התפקיד המשני של הפלסטינים בעיצוב המזרח התיכון.

ב-2020 מצרים, ירדן, סעודיה וכל המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים מתמקדים באיומים קיומיים כגון האייתולות באיראן, "האחים המוסלמים", דאע"ש, שאיפות ההתפשטות של ארדואן, החשש מההשלכות האזוריות ההרסניות של מלחמות האזרחים בלוב, סוריה, עיראק ותימן, וחתרנות וטרור מבית. נפילת משטר ערבי פרו-אמריקאי תעניק בסיס נוסף לטרור האסלאמי הבינלאומי. איומים אלו חורגים מ- ומגמדים את – העניין הפלסטיני בסדר העדיפויות הערבי.

למרות שטף ההתבטאויות הפרו-פלסטיניות של מנהיגי ערב, הם משוכנעים שההתנהלות הפלסטינית מלמדת שהקמת מדינה פלסטינית תוסיף דלק למדורת האיומים הקיומיים. לעומת זאת הם רואים בישראל את "סוכן ביטוח החיים" היעיל באזור. מכאן ההתרחבות חסרת-התקדים של הקשרים הביטחוניים והאזרחיים עם ישראל, למרות היעדר תזוזה בעניין הפלסטיני.

אמנם חלק מהאיומים הקיומיים על מנהיגי ערב יוחרפו אם תקום מדינה פלסטינית, אך אף איום לא התפרץ – המישרין או בעקיפין – עקב הנושא הפלסטיני. לדוגמא:

*הטרור האסלאמי, ומלחמת החורמה בין האסלאם הסוני לאסלאם השיעי, שוררים בעולם מאז המאה ה-7 ללא קשר לעניין הפלסטיני.

*הצונאמי הערבי – המכונה "אביב ערבי" – מכה במזרח התיכון מדצמבר 2010, ומהווה המשך לזעזועי האזור מהמאה ה-7, ללא קשר….

*ארבע מלחמות אזרחים משתוללות בלוב, סוריה, עיראק ותימן ללא קשר….

*שתי מלחמות המפרץ פרצו עקב האימפריאליזם של צדאם חוסיין ללא קשר….

*מלחמת עיראק-איראן (1980-1988) פרצה על רקע אסטרטגי ודתי ללא קשר….

*מלחמת אפגניסטן מתחוללת מ-1979 ללא קשר….

*המלחמה הפנימית בסעודיה בחתרנות הרוב השיעי באזורי הנפט קאטיף ואל-חאסה (1983-1979) פרצה ללא קשר….

*הפלת השאה הפרסי ועליית האייתולות באיראן התרחשו ללא קשר….

*מלחמת צפון תימן מול דרום תימן פרצה ב-1979 ללא קשר….

*ההפיכה הצבאית בעיראק (1958) ששמה קץ לשלטון ההאשמים פרצה ללא קשר….

*ההפיכה הצבאית במצרים (1952) ששמה קץ לשלטון המלך פארוק פרצה ללא קשר….

*וכו'

בניגוד לתובנה המקובלת הרואה בעניין הפלסטיני גורם מרכזי במזרח התיכון, המציאות המזרח תיכונית מתעדת את התפקיד המשני של הפלסטינים במכלול המדיניות הבינערבית.

בעוד התובנה המקובלת סבורה שהקמת מדינה פלסטינית תקדם יציבות ושלום במזרח התיכון, המציאות המזרח תיכונית מתעדת את ההשפעה השלילית הצפויה מהקמתה של מדינה פלסטינית.

latest videos

Play Video

The Middle East Labyrinth by Yoram Ettinger

An overview of the Middle East and the Israeli-Arab conflict. Ambassador (ret.) Yoram Ettinger is the Executive Director of "Second Thought: A US – Israel Initiative," a foundation dedicated to education through out-of-the-box thinking on US-Israel relations, Middle East affairs, the Palestinian issue, Jewish-Arab demographics, etc.
Play Video

State Department's systematic failures in the Middle East

*The State Department assumes that generous diplomatic and financial gestures could induce the violently volatile Middle East to embrace peaceful-coexistence, good-faith negotiation, democracy and human rights. However, this policy has generated tailwinds to rogue entities and headwinds to the US and its Arab allies.
Play Video

US-Israel kinship: Part 1 The Early Pilgrims as the Modern Day Exodus

Play Video

Palestinian Demographic Manipulation

Newsletter

SCHEDULE LECTURES & INTERVIEWS

Demography

Iran

סעודיה-איראן: הגורם הישראלי והאמריקאי

"מידה", https://bit.ly/44qUR9M

English edition  https://bit.ly/43HJQR1

סעודיה-איראן: חידוש יחסים דיפלומטים

*סעודיה אינה מניחה לחידוש היחסים הדיפלומטים עם איראן להאפיל על מציאות המזרח התיכון ההפכפך. היא אינה מקילה ראש בהתנהלות השיטתית של משטר האייתולות באיראן, המחנך את עמו לשנאת והדברת "כופרים" מערביים ו"משומדים" סונים; מפגין חתרנות, טרור, והפצת טילים ומטוסים זעירים וקטלניים ללא-טייס לגופים פורעי-חוק במזרח התיכון וברחבי העולם; מתסיס מלחמות אזרחים; מקדם חזון שיעי, פנאטי, מגלומני וחסר-פשרות; מייצא את המהפיכה השיעית ברחבי העולם ושואף להפיל כל משטר סוני. בניגוד לתפישת העולם המערבית, סעודיה מכירה בעובדה שמשטר האייתולות אינו מוכן להקריב את חזונו האלים בן 1,400 השנים על מזבח מחוות דיפלומטיות ומענקים פיננסים חסרי-תקדים.

*זה לא המקרה הראשון של חידוש יחסים דיפלומטים בין שתי המדינות. ב-1988 ו-2016 נותקו היחסים הדיפלומטים בין השתיים בעקבות חתרנות איראנית בסעודיה ותגובה חריפה של ריאד.

*חידוש הקשרים הדיפלומטים במרץ 2023 התקיים בתיווך סין, הממנפת את התסכול הסעודי מכרסום האמינות האסטרטגית של ארה"ב, המחייב את סעודיה להתקרב למעצמה אחרת המסוגלת – אולי – להרתיע את משטר האייתולות.  חידוש היחסים הדיפלומטים בין סעודיה לאיראן מהווה הישג גיאו-אסטרטגי משמעותי לסין ופגיעה קשה ומתמשכת בתדמית-ההרתעה של ארה"ב באזור שהיה עד לאחרונה "מגרש בייתי" של ארה"ב.

*תדמית ההרתעה של ארה"ב ספגה סידרת מהלומות – כפי שרואות זאת סעודיה וכל המדינות הערביות, הסוניות והפרו-ארה"ב – עם החתימה על הסכם הגרעין ב-2015; הפינוי/בריחה של צבא ארה"ב מאפגניסטן ב-2021; החיזור השיטתי של ארה"ב אחרי משטר האייתלות באיראן, "האחים המוסלמים" והטרור החות'י בתימן, המהווים איום קטלני, ברור ומיידי על סעודיה וכל המדינות הסוניות-ערביות. כל זאת במקביל ללחץ שיטתי של הנשיא ביידן ומזכיר המדינה בלינקן על סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים, כולל השעיית אספקת מערכות לחימה מתקדמות.

*מדיניות ארה"ב דוחפת את סעודיה, וגם את איחוד האמירויות ומצרים, לזרועות סין ורוסיה, ביטחונית וכלכלית, כולל מו"מ סעודי-סיני על הקמת כור גרעיני למטרות אזרחיות, שיקדם את "חזון 2030" של יורש העצר הסעודי.

"חזון 2030" של  יורש העצר הסעודי ומעורבות ישראל

*שיתוף פעולה יעיל בין סעודיה וישראל מותנה בקידום האינטרסים הביטחוניים והכלכליים של שתי המדינות.

*שיתופי פעולה ביטחוניים וכלכליים חסרי-תקדים בין סעודיה לבין ישראל, ותפקידה המרכזי של סעודיה בהחלטת איחוד האמירויות , בחריין, מרוקו וסודן לחתום הסכמי שלום עם ישראל, מבוססים על הערכה סעודית שלישראל ערך-מוסף ייחודי בקידום האינטרסים הביטחוניים והכלכליים של סעודיה.

*יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמן, מעריך שישראל חיונית לקידום "חזון 2030", שנועד להזניק את סעודיה למעמד של מעצמה אזורית ובינלאומית להשקעות ומסחר, תוך מינוף מיקומה הגיאוגרפי בין המזרח הרחוק לבין אירופה ונוכחות בנתיבי-ים קריטיים במפרץ הפרסי, האוקיינוס ההודי, הים הערבי וים סוף.

*"חזון 2030" פועל למודרניזציה דרמטית בתחומי דת, תרבות, חברה, כלכלה, טכנולוגיה, דיפלומטיה וביטחון לאומי, ורואה ביכולותיה של ישראל תרומה משמעותית לקידומו.

*יורש העצר הסעודי – כמו שליטי איחוד האמירויות ובחריין – פועל לגיוון התשתית הכלכלית הנשענת היום, באופן סוחף, על נפט וגז טבעי המועדים לתזזיתיות מחירים, ומאוימים על ידי מקורות אנרגיה זולה ונקיה יותר. שליטים אלו רואים בפריצת-הדרך הטכנולוגית הביטחונית והאזרחית של ישראל אמצעי ייחודי לשדרוג הכלכלה, להקטנה משמעותית של התלות בנפט וגז טבעי, להרחבת מקורות ההכנסה הלאומית, ולשדרוג הביטחון הלאומי.

*עתיד "חזון 2030" – המנוגד לערכים הפוריטנים של הדת והתרבות בסעודיה – וגם עתיד היחסים עם ישראל תלויים ביציבות הפנימית ומעמדו של מוחמד בן סלמן. יורש העצר נחוש בדעתו להתגבר על – ולכרסם בסמכותיות הדתית של – הממסד הוואהאבי הפוריטני במרכז ודרום מערב סעודיה, שנהנה עד לעידן מוחמד בן סלמן מיוקרת-על בתחומי הדת וכבעל-ברית קריטי (מ-1744) של משפחת המלוכה.

*יורש העצר ימשיך לקדם את שיתופי הפעולה עם ישראל כל עוד יתרמו ל"חזון 2030", וכל עוד יצליח לנטרל את השפעת הוואהאבים.

הערך-המוסף של ישראל בהקשר המזרח תיכוני

*קידום היעדים השאפתניים של יורש העצר תלוי ברמת הזעזועים האזוריים, צמצום השפעתם של גורמים אלימים כגון משטר האייתולות באיראן; חתרנות השיעים בעידוד איראן באזור רווי-הנפט במזרח סעודיה; "האחים המוסלמים"; החות'ים בתימן הנהנים מסיוע איראני; חיזבאללה; חמאס והרשות הפלסטינית (הנתפסת בעיני יורש העצר כפוטנציאל התססה אזורית).

*למרות חידוש היחסים הדיפלומטים עם איראן, סעודיה מודעת למציאות המזרח תיכונית הדומה להר געש המתפרץ מדי פעם באופן בלתי-צפוי, כפי שמעידה ההיסטוריה של 1,400 שנות האסלאם, וכפי שמעיד הצונאמי הערבי (המוגדר כ"אביב ערבי" על ידי תפישת העולם המערבית) שהתפרץ בסוף 2010 וממשיך לזעזע את הרחוב הערבי. יורש העצר גם אינו מתעלם מהקשר ההדוק בין ארדואן לבין קטאר (המקורבת לאייתולות ותומכת ב"אחים המוסלמים") ו"האחים המוסלמים", גם לא מהיריבות הצבאית עם ארדואן במלחמת האזרחים בלוב, וכמובן לא מהחזון המגלומני של ארדואן לחידוש האימפריה העותומנית ששלטה על חלק נרחב מסעודיה.

*על יציבות השלטון של בית סעוד ומימוש "חזון 2030" מעיב הכרסום המהותי בכוח ההרתעה של ארה"ב, המעניק רוח גבית לאיומים על ריאד. יורש העצר מתוסכל מ-43 שנות אופציה דיפלומטית במדיניות ארה"ב כלפי איראן; החיזור האמריקאי אחר "האחים המוסלמים"; והלגיטימציה האמריקאית לחות'ים בתימן. הוא גם מודע לחוסר-היעילות של NATO (No Action Talk Only), לרפיסות אירופה מול הטרור האסלאמי, ולחולשה השורשית של המשטרים הערביים. כל אלו מקרבים את סעודיה (בלית ברירה) לסין ורוסיה, צבאית וכלכלית.

*על רקע התסכול הסעודי ממדיניות ארה"ב, NATO ואירופה, ישראל בולטת – למרות חילוקי-דעות חריפים בנושאי דת ומדיניות – כ"סוכן ביטוח חיים" האמין ביותר באזור. הסוגייה הפלסטינית מתגמדת בעיני סעודיה בהשוואה לאיומים והאתגרים העומדים בראש סדר העדיפויות של ריאד.

*ישראל גם נתפסת כבעלת ברית אמינה ובעלת קשרים מיוחדים בשני בתי הקונגרס בפרט (שהם השולטים על "הארנק" ובעלי עוצמה השקולה לנשיא גם בכל הקשור לאספקת מערכות נשק מתקדמות) ובוושינגטון וארה"ב בכלל.

*תדמית-ההרתעה של ישראל היא הגורם המרכזי להעמקת הקשר סעודיה-ישראל. היא מתייחסת ליכולות צבאיות, מודיעין וטכנולוגיה, וגם לנכונות ישראל להתעמת עם משטר האייתולות בלבנון, סוריה, עיראק ואיראן, וכך גם מול הטרור הפלסטיני והאסלאמי. תדמית ההרתעה משודרגת על ידי נכונות ישראל להדוף לחץ ארה"ב, כפי שהיה בהפצצת הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה (שחסכו מסעודיה עימות מול עיראק גרעינית ומלחמת אזרחים גרעינית בסוריה), הכלת החוק הישראלי ברמת הגולן ובירושלים המאוחדת, והתנגדות פומבית של ישראל למדיניות ארה"ב כלפי איראן, כולל פעילות אינטנסיבית בקונגרס.

*ביום סגריר, יורש העצר מעדיף ישראל-מרתיעה והודפת לחצים. לעומת זאת, ישראל-נרתעת מאבדת מחיוניותה בעיני סעודיה (כמו גם בעיני ארה"ב!).

סעודיה – אינטרסים והסוגייה הפלסטינית

*כפי שמתועד לעיל, האינטרסים הביטחוניים והכלכליים של סעודיה חשובים יותר – ועצמאיים מ- הסוגייה הפלסטינית.

*העמקת שיתופי הפעולה ישראל-סעודיה, ותפקידה המרכזי של סעודיה בגיבוש "הסכמי אברהם", מנוגדים לתפישת העולם המערבית הגורסת שהסוגייה הפלסטינית מרכזית בסדר היום הערבי, ושהקמת מדינה פלסטינית הוא תנאי-מוקדם לקידום שלום ישראלי-ערבי.

*בניגוד לתפישת העולם המערבית, יורש העצר הסעודי משוכנע שהסוגייה הפלסטינית איננה שורש הסכסוך הערבי-ישראלי, לא בבת-עין ערבית, ולא גורם מוביל של התפרצויות גועשות ברחוב הערבי.

*לעומת המלל הסעודי והערבי הפרו-פלסטיני, ההתנהלות הסעודית והערבית כלפי הפלסטינים היא אדישה-שלילית. הכלל המזרח תיכוני: "על מילים אין משלמים מכס" ידוע לסעודיה ולערבים. לכן סעודיה והערבים לא פועלים צבאית, פיננסית ומדינית לפי אינטרסים פלסטינים, אלא לפי אינטרסים ביטחוניים וכלכליים שלהם.

*בעוד המערב ממעיט במשקל התנהלות-העבר של הפלסטינים, יורש העצר הסעודי קובע את יחסו לאופציית המדינה הפלסטינית, במיוחד, לפי ההתנהלות הפלסטינית במישור הבין-ערבי, המאופיינת על ידי חתרנות, טרור, בוגדנות וכפיות-תודה. סעודיה אינה שוכחת את – ואינה סולחת על – הסיוע הפלסטיני לפלישת צדאם חוסיין לכווית, שהייתה המארחת הנדיבה ביותר של הפלסטינים; שיתוף הפעולה המבצעי של הפלסטינים עם ארגוני טרור מהמזרח התיכון, אסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה הלטינית; והקשרים ההדוקים של ההנהגה הפלסטינית עם משטר האייתולות, "האחים המוסלמים", צפון קוריאה, ונצואלה, קובה, ובעבר עם גרמניה הנאצית והגוש הסובייטי.  סעודיה סבורה שהתנהלות העבר מלמדת על ההתנהלות הצפויה של המדינה פלסטינית.

סעודיה ו"הסכמי אברהם"

*סעודיה אינה רואה בסוגייה הפלסטינית גורם מרכזי בעיצוב אינטרסים ביטחוניים וכלכליים, לעומת "הסכמי אברהם" המהווים גורם כבד-משקל בקידום אינטרסים אלה. לכן היא פעלה להרחבה חסרת-תקדים של שיתופי פעולה ביטחוניים ואזרחיים עם ישראל, ולקידום הסכמי השלום בין ישראל לבין איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן.

*קידום "הסכמי אברהם" מותנה בהפקת לקחים מהכישלון הסידרתי של עשרות הצעות מערביות ובינלאומיות לפתרון הסכסוך הערבי-ישראלי, שהתרסקו על צוקי המזרח התיכון, מכיוון שהתמקדו באינטרסים פלסטינים. "הסכמי אברהם" נחתמו מכיוון שעקפו את הסוגייה הפלסטינית, התמקדו באינטרסים ערביים, ובכך שללו מהפלסטינים את כוח הווטו.

*לכן, תוחלת החיים של "הסכמי אברהם" תלויה באינטרסים ערביים ולא פלסטינים.

*תוחלת החיים של "הסכמי אברהם" תלויה במיוחד ביציבות וזהות השלטון בסעודיה ובשאר המדינות הערביות החתומות על הסכמי השלום. יציבות המשטרים הערביים מאוימת על ידי מאפיינים בני 1,400 שנים של הזירה הבין-ערבית הגועשת כגון: זהות/נאמנות מקומית עליונה על זהות/נאמנות לאומית; פיצול אלים פנימי ואזורי, שבטי, דתי, רעיוני ופוליטי; חוסר-סובלנות אלימה פנימית ואזורית, דתית, שבטית, רעיונית וגיאוגרפית; היעדר דו-קיום בשלום פנימי ואזורי; משטר מיעוט עריץ העולה לשלטון בכוח הזרוע ומהווה מטרה לניסיונות הפיכה; היעדר דמוקרטיה, בחירות חופשיות וזכויות אדם; הפכפכות וזמניות של משטרים, מדיניותם והסכמיהם.

*זמניות המשטרים, המדיניות וההסכמים הערביים/איסלמיים במזרח התיכון מתועדת על ידי הצונאמי הערבי המשתולל ברחוב הערבי מ-2010, בנוסף לחילופי-שלטון אלימים במצרים (2013, 2012, 1952), איראן (1979, 1953), עיראק (2003, 1968, פעמיים ב-1963, 1958), לוב (2011, 1969), תימן (מלחמת אזרחים מאז שנות ה-90', 1990, 1962), לבנון (אין ספור תהפוכות אלימות ומלחמות אזרחים מהקמת "לבנון המרונית-דרוזית" בתחילת המאה ה-18, דרך   "לבנון הגדולה" שהוקמה ב-1920, "לבנון העצמאית מ-1943, ועד השתלטות חיזבאללה על לבנון), ועוד.

*ההתנהלות הבין-ערבית של הפלסטינים, מאפייני הזירה המזרח תיכונית, והאיומים הקטלניים על המשטר הסעודי מבהירים ש"הסכמי אברהם", יציבות המזרח התיכון ואינטרסים של ארה"ב יפגעו אם תקום מדינה פלסטינית מערבית לנהר הירדן. מדינה פלסטינית  עלולה להביא להפלת המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי מזרחית לנהר הירדן; להפוך את ירדן למדינה בלתי-נשלטת כמו לוב, לבנון, סוריה, עיראק ותימן, שתהייה זירה לטרור אסלאמי אזורי ובינלאומי, שימונף על ידי משטר האייתולות כדי להדק את חגורת החנק סביב סעודיה ולהחריף את האיום על ישראל. המהפך הירדני עלול להביא לתגובת שרשרת שלילית לכיוון חצי האי ערב, שתאיים על יציבות המשטרים במדינות הנפט הסוניות הפרו-אמריקאיות, ובמיוחד סעודיה; תפגע ביצוא הנפט והגז הטבעי מהמפרץ הפרסי; תזניק את מחיר הנפט והגז הטבעי; תשבש את הסחר הבינלאומי; תפגע בכלכלה המערבית; ותעניק רוח-גבית למשטר האייתולות, לטרור האסלאמי, לסין ורוסיה, ורוח-נגדית לארה"ב ובעלות בריתה הערביות ובראשן סעודיה.

*האם סעודיה ומדינות ערב החתומות על הסכמי שלום עם ישראל רואות בהקמת מדינה פלסטינית תנאי להמשך הקשר הפורה עם ישראל? העובדה שמאז 1948 מדינות אלו לא פעלו – צבאית, פיננסית ומדינית – להקמת מדינה פלסטינית מהווה תשובה רועמת!

סעודיה וצרכי הביטחון של ישראל

*הידוק הקשרים עם סעודיה חיוני לביטחונה ושגשוגה של ישראל, אך הוא משני בהשוואה לחיוניות השליטה על רכסי יהודה ושומרון, שהם ערש ההיסטוריה, הדת, התרבות והשפה היהודיים, וגם המינימום החיוני לביטחונה הלאומי של ישראל במזרח התיכון הוולקני, הפכפך ותזזיתי שאין בו דו-קיום בשלום בין-אסלאמי מאז המאה השביעית.

*אופיו הבלתי-צפוי, הבלתי-דמוקרטי והאלים של המזרח התיכון (במישור הבין-ערבי/אסלאמי) מגדיר מדיניות והסכמים כגורמי ביטחון משתנים, לעומת טופוגרפיה ועומק גיאוגרפי (כגון רכסי יהודה ושומרון שהם "רמת הגולן" של 80% מאוכלוסיית ותשתיות ישראל) שהם גורמי ביטחון קבועים במציאות הביטחונית הבלתי-מערבית של המזרח התיכון. השליטה על הגורמים הקבועים מבטיחים את ביטחונה הלאומי של ישראל, ומשדרגים את כוח ההרתעה באופן שהפך אותה – מאז 1967 – למכפלן-עוצמה ומכפלן-דולרי ייחודי עבור ארה"ב.

*הסכם שלום עם סעודיה יפגע אנושות בביטחון הלאומי אם יותנה בוויתור ישראלי על השליטה ברכסי יהודה ושומרון, מכיוון שיהפוך את ישראל ממדינה מרתיעת-מלחמה וטרור ומכפלן-עוצמה עבור ארה"ב למדינה מושכת-מלחמה וטרור ונטל-ביטחוני על ארה"ב.

*ביוני ודצמבר 1981 הפציצה ישראל את הכור הגרעיני בעיראק והחילה את החוק הישראלי ברמת הגולן חרף לחץ ברוטלי של ארה"ב, ולמרות אזהרות מבית ("המוסד", אמ"ן, שרי ביטחון לשעבר) ומחוץ שמהלכים אלו יביאו לנטישת מצרים את הסכם השלום מ-1979 ולהתפרצות טרור ומלחמה. אבל, מצרים פעלה בהתאם לאינטרסים הביטחוניים והכלכליים שלה, גינתה את צעדי ישראל, אך המשיכה לדבוק בתהליך השלום מכיוון שמשרת את האינטרסים שלה.

*מחלקת המדינה ו"התקשורת העילית" בארה"ב (שהתנגדו להקמת המדינה ב-1948) – וגורמים מובילים בממסד הביטחוני והפוליטי בישראל – מזהירים את ישראל, בשיטתיות, שהתיישבות יהודית מעבר ל"קו הירוק" תמנע הסכמי שלום בין ישראל למדינות ערב ותביא לגל טרור ערבי. אבל, למרות עיבוי ההתיישבות, שש מדינות ערביות חתמו על הסכמי שלום כדי לקדם אינטרסים שלהן. לעומת זאת, הטרור הערבי הגיע לממדים חסרי-תקדים – כצפוי – בעקבות מחוות חסרות-תקדים של ישראל, שהתפרשו על ידי הערבים כחולשה (אוסלו 1993, המנוסה מלבנון 2000 ו"התנתקות" 2005), ולא כתוצאה מאיחוד ירושלים, החלת החוק הישראלי ברמת הגולן, ההתיישבות היהודית מעבר ל"קו הירוק" והעברת שגרירות ארה"ב לירושלים.

*סעודיה וכל מדינות ערב פועלות לפי האינטרסים שלהן ולא לפי תפישות עולם מערביות המנותקות ממציאות המזרח התיכון, וגם לא לפי סדר היום הפלסטיני.

סעודיה ומדינות ערב המתונות-יחסית אינן רואות במדינה היהודית גורם רצוי ב"בית האסלאם", אבל הן מעריכות את יכולותיה הביטחוניות והטכנולוגיות, ובמיוחד את כוח ההרתעה שלה, ומכירות בתרומתה הייחודית לאינטרסים שלהן, ומכאן החתימה על הסכמי שלום והרחבה חסרת-תקדים של שיתופי-פעולה.

                                                                             

Judea & Samaria

מלחמה בטרור – מתקפה או מגננה/הכלה? מניעה או תגובה?

"מידה", https://bit.ly/41bE4oD
English edition  https://bit.ly/3KvGjwe

ישראל וארה"ב והמלחמה בטרור

*הטרור האיסלאמי והפלסטיני רואים בישראל בסיס קדמי ויד ארוכה של המערב – ובמיוחד של ארה"ב – במזרח התיכון, שכושר עמידתה מלמד ומשפיע על כושר העמידה של המערב. מלחמת הטרור בישראל היא רק שלב במלחמה הכוללת להכנעת "הכופר המערבי" ברחבי העולם. לכן, הטרור האיסלאמי והפלסטיני משתפים פעולה, בשיטתיות, עם אויבי ויריבי ארה"ב והמערב.

*הטרור האיסלמי והפלסטיני נלחמים בישות היהודית משלהי המאה ה-19, לפני הקמת המדינה ולפני 1967, תוך דבקות בעקרונות חיסוליים המפורטים באמנות הפת"ח ואש"פ (8 ו-3 שנים לפני 1967), ובמערכת החינוך לשנאה שהקים מחמוד עבאס ב-1993 בעקבות הסכם אוסלו.

*ישראל נלחמת בטרור פלסטיני (חמאס והרשות הפלסטינית) ואיסלאמי (איראן וחיזבאללה) המתנהל לפי תפישת עולם השואפת לעקור את – ולא רק לצמצם את שטחה של – המדינה היהודית "הכופרת" מאזור המוגדר כ"בית האיסלאם".

*ישראל והמערב נלחמות בטרור שורשי וממסדי פלסטיני ואיסלאמי – ולא בטרור בודדים – השואב את עוצמתו מערכים בני 1,400 שנים, המתוחזקים על ידי מערכות חינוך לשנאה (מגן ילדים עד חינוך גבוה), מערכות הסתה (מסגדים) והאדרה רשמית ופומבית של טרוריסטים על ידי הרשות הפלסטינית.

*ישראל נלחמת בטרור העושה שימוש מתוחכם בערכים איסלאמיים בני 1,400 שנים, כגון "תקייה" – המלמדת על השימוש בניסוחים מתונים כדי להסתיר כוונות עוינות, להטעות ולהביס יריבים – ו"הודנה", המציגה הסכם הפסקת-אש זמנית (שנועדה לקדם את הכנעת "הכופרים") כאילו הוא הסכם שלום.

*ישראל והמערב נלחמים בטרור איסלאמי ופלסטיני המונהג – מדינית, דתית ורעיונית – על ידי משטרים רודניים ופורעי-חוק, הבזים לערכים מערביים כגון דו-קיום בשלום, דמוקרטיה, זכויות אדם ועמידה בהסכמים.

*ישראל והמערב נלחמים בטרור פלסטיני ואיסלאמי שאינו מניח למחוות פיננסיות ודיפלומטיות מרחיקות-לכת, וגם לא לשאיפה לשדרוג רמת החיים, להסיט אותו מחזון ותפישת עולם פנאטים שורשיים וחיסוליים.

*ישראל והמערב נלחמים בטרור שאינו מונחה-יאוש, אלא מונחה-תקווה להכרעת "הכופרים". לטרור יש אופק מדיני המנוגד לדו-קיום בשלום.

*ישראל והמערב נלחמים בטרור הרואה במחוות, ויתורים והיסוסים אותות התרופפות המתמרצת את החרפת הטרור.

*ישראל והמערב נלחמים בטרור שאינו תוצאה של מדיניות ישראלית או מערבית, אלא תוצאה של חזון פנאטי, דתי ורעיוני וחובק עולם. לדוגמא, הטרור האיסלאמי היכה בארה"ב בתקופות קלינטון ואובמה הדמוקרטים כמו גם בתקופות בוש וטראמפ הרפובליקנים.

*מדיניות מחלקת המדינה הדוגלת ב"סימטריה מוסרית" כלפי הטרור הפלסטיני (המכה בכוונה ובשיטתיות באזרחים, ולעתים פוגע בחיילים) וכלפי ישראל (המכה בכוונה ובשיטתיות בטרוריסטים, ולעתים פוגעת בשגגה באזרחים) מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל, מעניקה רוח גבית לטרור המאיים על ישראל, על מדינות ערב הפרו-אמריקאיות, על יציבות המזרח התיכון, מקדם אינטרסים של אויבי ויריבי ארה"ב, ופוגע באינטרס של ארה"ב.

המלחמה בטרור

*הכנעת הטרור וקידום תהליך שלום מחייבים את שדרוג כח ההרתעה – שהוא מרכיב מרכזי של ביטחון לאומי – ולא היסוס, איפוק, הכלה ומחוות המלבות את הטרור.

*המלחמה היעילה ביותר בטרור לטווח הארוך – מבצעית, מדינית, כלכלית ומוסרית – אינה תגובה נקודתית או מערכתית, אלא מתקפת מנע מבצעית, מדינית, יבשתית, מערכתית, בלתי-מידתית ובלתי-מכילה לניטרול תשתיות ויכולות הטרור. במקום לרדוף אחרי יתושי ביצת הטרור, יש לייבש את ביצת הטרור.

* הכלת הטרור היא חלום רטוב של הטרור. היא אינה ממתנת את הטרור, אלא מעניקה לו פסק-זמן לשדרוג יכולותיו. ניטרול הטרור מחייב ניצחון על הטרור, ולא דו קיום, הפסקת אש והכלה.

*הכלת הטרור מעניקה רוח-גבית לטרור, רוח-נגדית לביטחון הציבור הישראלי, ומקדמת את ההנחה ההרסנית כאילו אין פתרון צבאי לטרור.

*הכלת הטרור הנובעת מרצון להימנע ממלחמה רב-זירתית, מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני אויביה, ולכן מקרבת את ישראל למלחמה רב-זירתית ובתנאים גרועים יותר.

*הכלת הטרור מכרסמת גם בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני מדינות ערב המתונות-יחסית (סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו, סודן, ירדן ומצרים), שהעמיקו את קשריהן עם ישראל, במיוחד עקב תדמית ההרתעה שלה מול אויבים משותפים (משטר האייתולות באיראן, "האחים המוסלמים", דאע"ש).

*הכלת הטרור נובעת במידה רבה עקב מלחץ של הבית הלבן ומחלקת המדינה, אך היא מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני מפעילי הלחץ, ובמיוחד בעיני הממסד הביטחוני ושני בתי הקונגרס בארה"ב. תקדימי העבר מלמדים שהדיפת לחץ המופעל על ידי הבית הלבן ומחלקת המדינה גורמים למתיחות קיצרת-טווח, אך לשדרוג ארוך-טווח של ההערכה ושיתופי הפעולה האסטרטגים עם ישראל.

*אי-הכלת הטרור וחזרת צה"ל והשב"כ למוקדי הטרור הפלסטיני בערי ורכסי יו"ש בשנת 2002 – ולא אמצעי מיגון כגון חומה, גדר, דיפון ומבצעים נקודתיים ומכילים – השיבו לישראל את היוזמה המבצעית וצמצמו באופן דרמטי את היקף הטרור. במקום להתגונן מפני הטרור יש להשמיד את תשתיותיו. אמנם טקטיקת המיגון מביאה לתחושת ביטחון קצרת-טווח, אך היא מזרימה אדרנלין לורידי הטרור ופוגעת בביטחון ארוך-הטווח.

*ככל שהתנהלות ישראל מונחית יותר על ידי מגננה והכלה, כן גדלה העזת הטרוריסטים, כן קטן אמון הציבור ביכולת הממשלה לשמור על הביטחון הלאומי והאישי, כן כבדה התשישות המנטלית, וכן נשחקת אמונת העם ונבחריו בצדקת הדרך.

*ההתמכרות למגננה והכלה היא תולדה של הסכם אוסלו וגרורותיו, ונועדה לשמור על "שקט תעשייתי" ולהפיח חיים ב"תהליך שלום" – שהפך לחממת טרור ייחודית – כולל יבוא כ-100,000 טרוריסטים פלסטינים מתוניסיה, סודן, לבנון, סוריה ותימן ליהודה, שומרון ומזרח ירושלים (בשכנות אלימה ומסיתה לערביי "הקו הירוק"), ציודם בנשק ומשאבים פיננסים, הקמת מערכת משומנת של חינוך לשנאה (קו-יצור של טרוריסטים), גל טרור חסר-תקדים והפרת הסכמים שיטתית.

*מלחמה שלא נועדה לרסק תשתיות רעיוניות, חינוכיות, פוליטיות, פיננסיות, לוגיסטיות ומבצעיות של הטרור, משדרת היסוס וחולשה, מעצימה את נחישות הטרור לקעקע את כושר העמידה של ישראל, ומאיצה את הנסיגה הרעיונית והטריטוריאלית הפושה  – מאז אוסלו 1993 – בממסד הישראלי המדיני, תקשורתי, אקדמי, עסקי וביטחוני.

*הכלת הטרור נועדה גם לפייס את מחלקת המדינה ודעת הקהל הבינלאומית – שאף פעם אינן שבעות מנסיגות ישראל – ובכך משעבדת ביטחון לאומי לשיקולי דיפלומטיה ציבורית, תוך התעלמות מתקדימים רבים המוכיחים שהדיפת לחצים משדרגת את ההערכה האסטרטגית לישראל. הכלה מייצרת, לעתים, תחושת ביטחון ופופולאריות קצרת-טווח, אך פוגעת בביטחון הלאומי ארוך-הטווח, מכרסמת בכח ההרתעה של ישראל, מחריפה את הלחץ על ישראל, מסלימה את הטרור הפלסטיני ומרחיקה את השלום.

השורה התחתונה

*30 שנות גל הטרור הפלסטיני חסר התקדים – מאז "הסכם ההיפרדות" באוסלו – ממחישות שהיפרדות מיו"ש משדרגת את יכולות הטרור הפלסטיני; שהרשות הפלסטינית אינה שותף למו"מ לשלום, אלא למערכה לחיסול הישות הציונית; שאין פתרון מדיני לטרור; שפעולה צבאית יעילה חייבת להיות מערכתית, הכרעתית ובלתי-מידתית; שבמקום מגננה, תגובה והכלה יש לעבור למתקפה, מניעה ועקירת תשתיות הטרור מן השורש; שבמקום התכנסות לקווי 1949 יש להשתלט על שטחי הדגירה וההיערכות של הטרור הפלסטיני; שדעת הקהל הבינלאומית אינה שבעה מויתורים ישראלים; וש-30 שנות "טרור אוסלו" מלמדות שהגיעה העת "להחליף דיסקט" ולהשיג הכרעה ברורה.

*כדי לתסכל את הטרור הפלשתיני, השואף לעקור את הבנייה היהודית ביו"ש ובירושלים-רבתי, יש להרחיב את הבנייה בירושלים ויו"ש. הדבר יביא, אמנם, להגברה קצרת-טווח של הלחץ האמריקאי והבינלאומי, אך להערכה אסטרטגית ארוכת-טווח, כפי שלמדנו ממורשת ראשי הממשלה בן גוריון, אשכול, גולדה מאיר, בגין ושמיר, שהדפו לחץ חריף הרבה יותר באמצעים דלים יותר, אך הזניקו את מעמד ישראל ושתוף הפעולה עם ארה"ב למימדים חסרי-תקדים.

*הטרור הפלשתיני המערכתי מספק את "הכתובת על הקיר" המזהירה מהאופי השורשי, האלים, הבלתי-צפוי והאנטי-מערבי של מדינה פלשתינית. נסיגה ישראלית מרמת הגולן תביא לאיום קטלני על הגליל, אך נסיגה מרכסי יו"ש תביא לאיום קטלני על תל אביב, ירושלים, נתב"ג ו-80% מאוכלוסיית ותשתית ישראל; בנוסף להתמוטטות המשטר ההאשמי בירדן; הפיכת ירדן למדינה בלתי-נשלטת כמו לוב, לבנון, סוריה, עיראק ותימן; תגובת דומינו שתאיים על המשטרים הפרו-אמריקאים ומפיקי הנפט בחצי האי ערב – בוננזה לאיראן, סין ורוסיה ופגיעה קשה בכלכלת וביטחון ארה"ב.

Jerusalem

קונסוליה אמריקאית בירושלים – פגיעה בארה"ב ואתגר לישראל

"מידה" https://bit.ly/3mRILTa

English edition  https://bit.ly/3nRXqNv

אם הנשיא ביידן יסוג מהכרת קודמו, הנשיא טראמפ, בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של ישראל, ומושב שגרירות ארה"ב בישראל, הוא יישם את תפישת העולם של מחלקת המדינה (מחמ"ד) הפועלת לחלוקת ירושלים, ונכשלת בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת.

לדוגמא, ב-1948 הובילה מחמ"ד מערכה ברוטלית נגד הקמת המדינה היהודית; ב-1978/79 תקעה סכין בגב השאה הפרסי הפרו-אמריקאי וסייעה לאייתולה חומייני האנטי-אמריקאי להשתלט על איראן; בשנות ה-80' ראתה בסדאם חוסיין בעל-ברית ראוי לשיתוף-פעולה מודיעיני ומסחרי; ב-2009 היפנתה עורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם); ב-2011 פעלה להפלתו של קדאפי והפכה את לוב לאתר מרכזי של טרור אסלאמי בינלאומי; ב-2015 היתה גורם מרכזי בהענקת 150 מיליארד דולרים למשטר האייתולות באיראן והכשרתם כאילו היו אמינים ושומרי-חוק; ב-2021 פועלת מחמ"ד לתיאום עמדות עם האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים, ממשיכה לחזר אחר משטר האייתולות למרות מעורבותו העמוקה בטרור ומלחמות אזוריות וגלובליות; מחזרת אחר חמאס והטרור החות'י בתימן, אך מפעילה לחצים על סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הפרו-אמריקאים; ועוד.

אימוץ עמדת מחמ"ד בסוגיית ירושלים יהווה הפרה של החוק האמריקאי, התעלמות ממציאות בת-3,000 שנים המתועדת למשעי בממצאים ארכיאולוגים ונוספים, סטירת לחי למורשת האבות-המייסדים של ארה"ב, ותפגע באינטרסים מדיניים-ביטחוניים של ארה"ב.

ירושלים המאוחדת והחוק האמריקאי

הקמת קונסוליה אמריקאית בירושלים –שתהייה למעשה שגרירות אמריקאית לרשות הפלסטינית – תהווה הפרה בוטה של "חוק השגרירות בירושלים" שזכה לתמיכה-רבתי בציבור האמריקאי ורוב סוחף בשני בתי הקונגרס, ונכנס לתוקף בנובמבר 1995.

לפי "חוק השגרירות בירושלים":

"ירושלים תמשיך להיות מאוחדת תוך הגנה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"יש להכיר בירושלים כעיר הבירה של ישראל, וכמקום מושבה של שגרירות ארה"ב בישראל….

"ב-1990 אישרו שני בתי הקונגרס – פה אחד – את החלטה מספר 106 המבטאת עמדה נחרצת בזכות אחדות ירושלים תוך שמירה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"ב-1992 אישרו בית הנבחרים והסנאט – פה אחד – את החלטה מספר 113… המציינת את השנה ה-25 לאיחוד ירושלים ומדגישה את תמיכת הקונגרס באחדות העיר….

"ב-1996 תחגוג ישראל את יובל ה-3,000 לנוכחות היהודית בירושלים שהתחילה בתקופת דוד המלך….

"התייחסות החוק ל'שגרירות ארה"ב' כוללת את משרדי השגרירות ואת מגורי שגריר ארה"ב…."

ירושלים המאוחדת ומורשת "האבות המייסדים"

המתיישבים הראשונים (שהגיעו בתחילת המאה ה-17) ו"האבות המייסדים" של ארה"ב – שראו עצמם כ"עם הנבחר המודרני" ב"ארץ המובטחת המודרנית" – הושפעו רבות על ידי מורשת התנ"ך, כולל הצלחת דוד המלך לאחד את 12 שבטי ישראל (בדומה לאיחוד 13 המושבות/מדינות שהביא להקמת ארה"ב) ולהעביר את עיר הבירה מחברון לירושלים (בדומה להעברת עיר הבירה מפילדלפיה לוושינגטון בשנת 1800), שלא הייתה שייכת לאף שבט (בדומה לוושינגטון שאינה שייכת לאף מדינה).

דוד המלך נכנס לירושלים 3,000 שנים לפני כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ו-2755 שנים לפני הכרזת העצמאות של ארה"ב.

על השפעת ירושלים על "האבות המייסדים" של ארה"ב אפשר ללמוד מהעובדה שבארה"ב יש 18 ערים ועיירות בשם ירושלים (4 במרילנד; 2 בוורמונט, ג'ורג'יה וניו יורק;  ו-1 באוהיו, מישיגן, ארקנסו, צפון קרולינה, אלבמה, יוטה, רוד איילנד וטנסי), 32 ערים ועיירות בשם Salem (שלם – השם המקורי של ירושלים), והרבה אתרים בשם Zion (ציון – שם נרדף לירושלים וארץ ישראל). בארה"ב יש אלפי ערים, עיירות, הרים, צוקים, מדבריות, פארקים לאומיים ורחובות הנושאים שמות תנ"כיים (לדוגמא, 83 שילה, 34 בית אל, 27 חברון, 19 יריחו, 18 ציון, 18 בית לחם, 18 פסגה, 10 גילעד, 9 רחובות, 9 שומרון, 8 בועז, 5 גלבוע, וכו'.).

ירושלים המאוחדת ואינטרס ארה"ב

הכרת הנשיא טראמפ במאי 2018 במציאות ההיסטורית של ירושלים המאוחדת כעיר הבירה הבלעדית של ישראל, ולכן מקום מושב שגרירות ארה"ב בישראל, שידרגה את תדמית ההרתעה של ארה"ב, והעבירה מסר ברור לעולם: בניגוד לנשיאים קלינטון, בוש ואובמה שחששו מתגובות אלימות (טרור ערבי/אסלאמי) ליישום "חוק השגרירות בירושלים" מ-1995, ארה"ב שוב אינה נרתעת מלחצים ואיומים, אלא מכירה במציאות ההיסטורית של ירושלים מאוחדת. יישום החוק הצביע על הפער הרעיוני והמדיני בין הנשיא טראמפ ורוב הציבור והקונגרס בארה"ב לבין האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים ואירופה הרופסת. ההחלטה גם הדגישה את הפער בין עמדת רוב הציבור האמריקאי ורוב נבחריו בקונגרס לבין מחלקת המדינה בעלת תפישת העולם הקוסמופוליטנית והרב-לאומית, המקילה-ראש במורת האבות המייסדים של ארה"ב ובחופש הפעולה המדינית והביטחונית העצמאית של ארה"ב נגד גופים פורעי-חוק.

בניגוד להערכות קודרות של מומחי מחמ"ד והתקשורת "העילית" בארה"ב – השוגים בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת – יישום "חוק השגרירות בירושלים" לא החמיר את הטרור הפלסטיני, ערבי ומוסלמי. הם גם שגו כאשר הזהירו מפני התפרצות גל טרור בתגובה לאיחוד ירושלים והחלת החוק הישראלי על מזרח העיר ב-1967.

לעומת זאת, הימנעות מישום החוק (מ-1995) – על ידי הנשיאים קלינטון, בוש ואובמה – פגעה בתדמית ההרתעה של ארה"ב, מכיוון שניתפשה ככניעה ללחץ ואיומים של גורמים ערבים/מוסלמים. אי-ישום החוק גם הקצין את ציפיות ותביעות הערבים, לא קידם את תהליך השלום, החריף את הטרור הבינלאומי, ולכן פגע בביטחון ארה"ב.  לדוגמא, ב-1998 הרסו שתי משאיות תופת את שגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו להרג 224 איש; בשנת 2000 נרצחו 17 מלחים אמריקאים בפיגוע של הטרור האסלאמי במשחתת האמריקאית USS Cole בנמל עדן; ב-2001 נרצחו 2,977 איש בפיגועי "מגדלי התאומים", הפנטגון ו"אמריקן איירליינס"; ועוד.

הדיפת הלחץ האמריקאי בסוגיית ירושלים

ב-1949, בעיצומה של מלחמת העצמאות לחצה ארה"ב להימנע מסיפוח מערב ירושלים "הכבושה" (כמו גם "שטחים כבושים" בגליל, שפלת החוף והנגב), ולהסכים לבינאום העיר.

ב-1950 גבר הלחץ – שלווה באיום לנקוט בצעדי ענישה דיפלומטים וכלכליים – אבל רה"מ דוד בן גוריון הגיב בהכרזה על ירושלים כבירת ישראל (13 דצמבר 1949), העברת משרדי ממשלה רבים מתל אביב לירושלים, שדרוג תשתית התעבורה לירושלים, העברת אלפי עולים לשכונות חדשות שנבנו צמוד לקווי שביתת הנשק בירושלים, והקצאת קרקע להרחבת הבנייה בעיר.

ב-1953 העביר בן גוריון את משרד החוץ לירושלים על אפם וחמתם של הנשיא דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה פוסטר דאלאס שאיימו בהחרמת המשרד על ידי השגרירות של ארה"ב.

ב-1967 פעל הנשיא לינדון ג'ונסון לפי עצתם של מזכיר המדינה דין ראסק (שהיה ממובילי ההתנגדות להקמת המדינה) ומזכיר ההגנה רוברט מקנמארה, הזהיר את רה"מ לוי אשכול מפני איחוד ירושלים ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים, וציין שלפי החוק הבינלאומי מעמדה של העיר הוא בינלאומי ולא ישראלי. אבל, אשכול אימץ את "דוקטרינת בן גוריון", הדף את הלחצים, איחד את העיר והקים את שכונת רמת אשכול מעבר ל"קו הירוק", בנוסף להקמת הישוב הראשון בגוש עציון (כפר עציון), וההתיישבות הראשונה בבקעת הירדן ורמת הגולן.

ב-1970 שכנע מזכיר המדינה וויליאם רוג'רס את הנשיא ריצ'רד ניקסון ללחוץ על ישראל לוותר על הריבונות ב"אגן הקדוש" בירושלים, ולהימנע מהרחבת הבנייה בירושלים מעבר ל"קו הירוק". אבל רה"מ גולדה מאיר הרחיבה את הבנייה באופן דרמטי, והקימה את השכונות רמות אלון, גילה, הגבעה הצרפתית ונווה יעקב, המאכלסות היום כ-150,000 איש, ומעניקות לירושלים מרחב פיתוח אדיר מפאתי בית לחם, דרך פאתי מדבר יהודה ועד פאתי רמאללה.

בשנים 1992-1977 הדפו ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר לחץ שיטתי של ארה"ב והקהיליה הבינלאומית, הרחיבו את הבנייה בירושלים ושלחו מסר ברור: ירושלים היא בירתה הבלעדית של ישראל ואינה עומדת למשא ומתן!  כמו בתקופות בן גוריון, אשכול וגולדה, הדיפת הלחץ האמריקאי הביאה למתיחות קצרת-טווח ולשדרוג ארוך-טווח של ההערכה האסטרטגית כלפי ישראל.

"[ב-1978] דקות ספורות לפני סיום המו"מ המוצלח בין רה"מ בגין לבין הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בקאמפ דייויד, בתיווך הנשיא ג'ימי קארטר, העביר קארטר לבגין את בקשת סאדאת להוסיף את סוגיית ירושלים למו"מ. בגין סירב לבקשה בנחישות והוסיף: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תידבק לשוני לחיכי אם אשכחכי'" (סיפרו של יהודה אבנר, The Prime Ministers – An Intimate Portrait of Leaders of Israel).

ב-2021 טוב יעשה רה"מ נפתלי בנט אם ילמד את התנהלות קודמיו בכל הקשור לעמידה בלחצים בכלל, ובסוגיית ירושלים בפרט.

טוב יעשה רה"מ בנט אם יפנים שקיים יחס ישר בין רמת ההערכה האסטרטגית שארה"ב והעולם רוחשים לישראל, לבין רמת הדבקות שישראל מפגינה (במעשים ולא רק בדיבורים) כלפי ירושלים.

Jewish Holidays

חנוכה מושרשת במורשת האמריקאית

"ישראל היום", https://bit.ly/2zw83x9

English edition  https://bit.ly/2SbCQ9B

מורשת חג החנוכה המקדשת את רעיון החירות וכושר העמידה מול אתגרים ואיומים עצומים, מושרשת בחברה האמריקאית מתקופת המתיישבים הראשונים במאה ה-17, דרך האבות המייסדים במאה ה-18 ועד היום. עוצמת המורשת תורמת ליחס חיובי של רוב אוכלוסיית ארה"ב כלפי המדינה היהודית.

ב-16 לאוקטובר 2018 הנפיקה רשות הדואר האמריקאי את הבול השנתי של חנוכה, המבטא את מקום חג החנוכה בהוויה ההיסטורית, תרבותית ופוליטית של ארה"ב.

ב-8 לדצמבר 2017 קיים הנשיא טראמפ את הטקס השנתי של הדלקת נרות חנוכה בבית הלבן ואמר: "נס החנוכה הוא נס ישראל…. יוצאי חלציהם של אברהם, יצחק ויעקב חוו רדיפות מזעזעות, אך אין כוח היכול לשבור את רוחם ולכבות את אמונתם…." ב-14 לדצמבר 2016 אמר הנשיא אובמה בטקס דומה בבית הלבן: "יש להעניק תשומת לב למאבק המכבים ברודנות וללמוד שגם ברגעי השפל העמוקים ביותר יש לשמור על התקווה…. יש האומרים שג'ורג' וושינגטון הושפע על ידי אור החנוכה, כאשר הבחין בחייל יהודי שאחז בחנוכיית חנוכה למרות השלג סביבו…."

ב-6 לדצמבר כתב השגריר האנק קופר, שהיה ראש סוכנות ההגנה האסטרטגית בארה"ב: "עם הדלקת הנר השמיני של חנוכה, היהודים מסיימים את חגיגת ניצחון המכבים לפני אלפיים שנים, המציינת את אהבת החירות המאפיינת את המערב בעמידה מול אויב משותף המאיים על קיומנו וחירותנו.  אנו זקוקים למכבים בעידן המודרני…."

בדצמבר 1993 ניפצה לבנה חלון בבית יהודי שהציג חנוכיה בעיר בילינגס במדינת מונטנה.  תגובת 80,000 תושבי העיר, כולל 50 משפחות יהודיות, היתה: "לא במחוזותינו!"  העיתון המקומי, "בילינגס גאזט", יצא במהדורה מיוחדת עם חנוכייה על כל עמוד השער, ששוכפל על ידי תושבי העיר, הודבק באתרים ציבוריים ועל חלונות אלפי בתים בעיר. עשרות תושבים צעדו ברחוב הראשי של העיר ובידיהם חנוכיות. כמו כן, מאז 1994 מקיים מושל מונטנה טקס הדלקת נרות חנוכה בבנין הקפיטול בעיר הבירה, הלנה.

המכללה הצבאית ווסט פוינט, המובילה בארה"ב, שנוסדה ב-1802, מציגה את פסלו של יהודה המכבי, יחד עם יהושע בן-נון, דוד המלך, אלכסנדר הגדול, הקטור, הקיסר יוליוס, המלך ארתור, קרל הגדול וגודפרי מבולון – תשעת המנהיגים הצבאיים המובילים בהיסטוריה האנושית.

הבולטים בדור המייסדים האמריקאי כונו "המכבים המודרנים" עקב תרומתם החריגה למלחמת העצמאות בבריטים: הנשיאים ג'ורג' וושינגטון, ג'ון אדאמס ותומאס ג'פרסון, המדען בנג'מין פרנקלין, המהפכנים פטריק הנרי ופול רוויר, האידיאולוג תומאס פיין, מנהיגי "מסיבת התה", ועוד.

ב-2018 ארה"ב וישראל הן שתי הדמוקרטיות המערביות היחידות הדבקות במורשת המכבים: הדגשת החירות תוך כדי הדיפת איומים, לחצים ופיתויים; סירוב להקריב עקרונות ושיקולים ארוכי-טווח על מזבח אופורטוניזם ורווחים קצרי-טווח; וכוח עמידה בכל-מחיר מול משטרים וארגונים פורעי-חוק הנהנים מרוח-גבית של פייסנות, רפיסות, פשטנות והרהורי-לב של גורמים במערב.

שיתוף הפעולה בין השתיים בהגנה על החירות והמוסר – למרות אי-ההסכמה בנושאים אחרים – תורם רבות להישרדות הדמוקרטיות המערביות מול אויבים ויריבים.

Golan

תובנות מפלישת רוסיה לאוקראינה

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3603FJS

English edition  https://bit.ly/3hNd0Y6

ללא קשר לתוצאות הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא מהווה קריאת-השכמה למעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב.

הפלישה חושפת בערוותן מספר הערכות המעצבות את תפישת העולם של הממסד המדיני והביטחוני במערב (אך לא את תפישת העולם של רוב מדינות העולם), המנסה לשכנע את ישראל לאמץ אותן.

לדוגמא:

*האשלייה שרוב מדינות העולם מאמצות את הלך הרוח של "סדר עולמי חדש" שהוא לכאורה יותר-יציב, פחות-נפיץ, יותר-סובלני, נוטה לדו-קיום בשלום, ממוקד יותר ב"חמאה" מאשר ב"תותחים".

*הערכה שתם עידן המלחמות הגדולות והפלישות הצבאיות המסיביות.

*האמונה שהסכמי שלום, ערבויות ביטחון ומענקים כלכליים נדיבים חיוניים יותר לביטחון לאומי מאשר שידרוג כח הרתעה. וכך, זרעי ההרס באוקראינה נזרעו במזכר בודפשט מדצמבר 1994 שהעניק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות של ארה"ב, בריטניה ורוסיה תמורת התפרקותה ממאגר הנשק הגרעיני (שהיה השלישי בגודלו בעולם). ב-2022 נחשפות הערבויות בערוותן.

*התעלמות מאופיין הזמני, רופף, בלתי-אמין ועתיר דרכי-מילוט של כל ערבויות הביטחון, כולל אלו של "ברית נאט"ו" הנחשבות למוצקות ביותר. אבל לפי סעיף 5 של "ברית נאט"ו כל אחת מחברות נאט"ו תבוא לעזרת מדינה-חברה העומדת בפני מתקפה צבאית "כפי שהיא מוצאת לנכון, כולל שימוש בצבא…."

כפי שהיא מוצאת לנכון….

*ההנחה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון חיוניים לביטחון לאומי יותר מכח הרתעה צבאי, עומק אסטרטגי וטופוגרפיה-שולטת מתעלמת מהעובדה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון הם רופפים וזמניים, לעומת טופוגרפיה-שולטת (לדוגמא, רמת הגולן ורכסי יו"ש) ועומק אסטרטגי שהם קבועים.

*מגמת קיצוץ בתקציב הביטחון למרות שקיצוץ נתפש בעיני אויבים, יריבים ובעלי-ברית ככרסום בכח ההרתעה (בעולם הסוער), המחריף את אי-היציבות, פוגע בביטחון הלאומי, ומעניק רוח-גבית לטרור ומלחמות.

*הטענה שאופציה דיפלומטית עדיפה על איום באופציה צבאית במו"מ עם משטרים פורעי-חוק (כגון משטר האייתולות באיראן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ), גם אם התנהלות משטרים אלו מפגינה בשיטתיות שאינם מנהלים מו"מ בתום-לב (חזון חיסולי, מערכת חינוך לטרור, הסתה, פעילות טרור, הפרת הסכמים).

*האמונה שלאומיות מפנה את הדרך, בהדרגה, לקוסמופוליטיות ודו-קיום בשלום בינלאומי.

*התייחסות למשטרים פורעי-חוק על בסיס התנהלותם העתידית והספקולטיבית יותר מאשר התנהלותם בעבר ובהווה, למרות שהתנהלות העבר וההווה חושפת את עוצמת השורשים ההיסטורים של חזונם והתנהלותם.

*האשלייה שטרור בפרט, והתנהלות פורעת-חוק בכלל, הם מונחי-יאוש ותסכול מדיניים וכלכליים, ולא מונחי-חזון קיצוני, רעיוני, דתי, היסטורי.

המערב פועל בשיטתיות לשכנוע ישראל לסגת מהטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש בתמורה להסכמי שלום, ערבויות ביטחוניות וחבילה כלכלית וצבאית נדיבה ביותר. אבל, פלישת רוסיה לאוקראינה, תגובת המערב ומזכר בודפשט מ-1994 שופכים אור על תחושת הביטחון המזויפת וההרסנית המאפיינת הסכמים אלו. התנהלות העולם הרחב, ובמיוחד במזרח התיכון הנפיץ, מדגישה את מרכזיות כח-ההרתעה הצבאי (כולל טופוגרפיה וגיאוגרפיה) בגיבוש ביטחון לאומי אמין.

בניגוד לאוקראינה (השנייה בגודל שטחה באירופה), אין לישראל עומק אסטרטגי (14 ק"מ בין נתניה לטול כרם!), ולכן יש לה מרווח-שגיאה זעום ביותר. לדוגמא, אילו מתקפת-פתע בהיקף של מלחמת יום הכיפורים הייתה מסתערת על ישראל של טרום-1967 (ללא העומק האסטרטגי של חצי האי סיני והטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש), הייתה המתקפה מחסלת את המדינה היהודית.

על ישראל לגבש ביטחון לאומי העומד בפני התרחיש הרע ביותר (כפי שמתבקש במזה"ת) ולא בפני תרחישים מתונים (כפי שנהוג במערב השאנן והרגוע-יחסית).

 

Islamic Terrorism

מלחמה בטרור – מתקפה או מגננה/הכלה? מניעה או תגובה?