שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב”
26 אוקטובר 2026,
 English edition https://bit.ly/4BEBPgK

בספטמבר 2026 סיפק המודיעין הישראלי התראה בזמן אמת, שסיכלה פעולת טרור איראנית נגד בסיס חיל אוויר בריטי, המשמש בסיס-בית למפציצים כבדים ומטוסי קרב אמריקאים.

עבור ארה"ב ישראל משמשת:

^המקור היעיל ביותר של מודיעין משנה-משחק אנושי ואותות במלחמה בטרור האסלאמי האנטי-אמריקאי, ובכל הקשור לזהוי יכולות ומגבלות של מערכות צבאיות סיניות ורוסיות. לפי מומחים בארה"ב, היקף מודיעין זה שקול לתפוקה של מספר סוכנויות מודיעין אמריקאיות (תקציב שנתי של CIA אחד הוא כ-15 מיליארדי דולרים שהם 400% תשואה על סיוע החוץ לישראל – 3.8 מיליארדי דולרים).

^מרכז חדשנות ייחודי בתנאי-קרב המאפשר לצבא ארה"ב למנף את ניסיון הקרב הישראלי לשדרוג תורות-לחימה של חיל האוויר, כוחות היבשה, הכוחות המיוחדים, לוחמה בשטח, חיל הרפואה, לוחמה נגד טרור, ועוד.

^מרכז המחקר והפיתוח והמעבדה בתנאי־קרב הגדולים ביותר של התעשיות הביטחוניות בארה"ב (2.5 מיליון עובדים), החוסכים לארה"ב מיליארדי דולרים בעלויות מחקר ופיתוח של מטוסי ומסוקי קרב ועשרות מערכות צבאיות מתקדמות נוספות, תוך שדרוג-יכולות דרמטי.

^חלון הראווה היעיל ביותר להגברת יצוא מערכות צבאיות אמריקאיות, המרחיב את בסיס-התעסוקה בארה"ב, ומגדיל את הכנסות המס (חברות ואישי) של האוצר האמריקאי.

^אתר של מרכזי מחקר ופיתוח של יותר מ־250 ענקיות היי־טק אמריקאיות, המעצימים את עליונות ארה"ב בתחרות הבינלאומית.

^מוצב קדמי היעיל ביותר, המחזק את מעמדה הגיאו-אסטרטגי של ארה"ב ללא צורך בחיילי קרב אמריקאים, תוך חשיפת המגבלות של מערכות צבאיות סיניות ורוסיות, וכרסום מעמדן האזורי והגלובלי.

^"נושאת מטוסים אמריקאית הגדולה ביותר ובלתי־ניתנת להטבעה”, המוצבת באופן באזור קריטי מבחינה כלכלית וביטחונית בין הים התיכון, ים סוף, האוקיינוס ההודי והמפרץ הפרסי – מוקד של טרור אסלאמי אנטי־אמריקאי, זירה של 48% מעתודות הנפט בעולם, וצירי סחר קריטיים ממזרח אסיה לעולם המערבי. מחיר נושאת מטוסים מתקדמת אחת הוא 10–13 מיליארדי דולרים (תשואה של 340% על "סיוע החוץ” השנתי 3.8 מיליארדי דולרים).

^קו הגנה ראשון של העולם המערבי מול איום הטרור האסלאמי, השואף להכניע את "הכופר" המערבי באירופה ולהמשיך לארה"ב, כפי שמחייבת אידיאולוגיה בת 1,400 שנים.

להבדיל מבעלות ברית אחרות של ארצות הברית:

*מתקפת חיל האוויר הישראלי ביוני 2025 נגד משטר האייתוללה פגעה קשות במערך ההגנה האווירית וחיל האוויר של המשטר, והשמידה חלק ניכר מתשתיות פיתוח וייצור הטילים שלו. המבצע הישראלי איפשר לחיל האוויר האמריקאי להרוס – ללא הפרעה איראנית – חלק ניכר מתשתיות הגרעין של איראן, והיטה את מאזן הכוחות העולמי לטובת ארה"ב.

*ישראל היא יצואנית-נטו של ביטחון לאומי וביטחון פנים לארצות הברית, ללא בסיסי צבא אמריקאים. בניגוד לכל בעלות הברית האחרות של ארה"ב, ישראל הוכיחה את נכונותה ויכולותיה להפעיל כוח יעיל נגד טרור סוני ושיעי.

*ישראל היא מכפלן-ביטחוני ומכפלן-דולרי ייחודי עבור ארה"ב, המניבים תשואה הגבוהה באופן אקספוננציאלי מהיקף "סיוע החוץ” השנתי לישראל, שהוא למעשה השקעה שנתית.

*ב־1981 — למרות לחץ ברוטלי של ארה"ב — השמידה ישראל את הכור הגרעיני בעיראק, וחסכה מארה"ב עימות גרעיני פוטנציאלי ב־1991 במלחמת המפרץ, וחילצה את המשטרים הערביים הפרו־אמריקאים ממלתעות סדאם חוסיין הפרו־סובייטי.

*ב־2007 — בניגוד ללחץ מתון של ארה"ב — השמידה ישראל את הכור הגרעיני הסורי, שנבנה בידי צפון קוריאה ומומן ברובו על ידי איראן, וחסכה מהעולם מלחמת אזרחים גרעינית (2011–2025) וטרור סוני/שיעי גרעיני.

*מודיעין ישראלי שנמסר לארה"ב מנע סדרה של פיגועי טרור איראני נגד מתקנים ואישים אמריקאים במפרץ הפרסי, ירדן, סוריה ועל אדמת ארה"ב. ישראל גם סיפקה לארה"ב מודיעין קריטי על פעילות דאע"ש, כולל זהות של אזרחים מערביים שהצטרפו לדאע"ש, ומודיעין שנאסף באמצעות כטב"מים מעל שטחים בשליטת דאע"ש, ששיפר את תקיפות האוויר האמריקאי. ישראל מקיימת את המערך המודיעיני המבצעי העמוק ביותר נגד הנהגת איראן ומעגלי ההפצה שלה, כולל מערך אזורי של ארגונים הסרים למרות האייתוללה.

*ב־2017 חדר המודיעין הישראלי לתא סורי של דאע"ש שהצליח להחדיר למחשבים ניידים חומרי נפץ שהוסוו כסוללות, המסוגלות להטעות את מכשירי הרנטגן בשדות התעופה אזרחיים בארה"ב. המידע הוביל לשדרוג אבטחת שדות התעופה בארה"ב, ומנע פיצוצים באוויר ובשדות תעופה, ופגיעה אנושה במורל האוכלוסייה בארה"ב.

*ב־2018 התריע המודיעין הישראלי על פעולת טרור לפיצוץ מטוס של "אתיחאד איירווייז" בדרכו מסידני, אוסטרליה לאבו דאבי.

*פיתוח משותף של מערכות הגנה אווירית כגון "חץ 2", "חץ 3" ו"קלע דוד", המפותחות במשותף (בעיקר ע"י ישראל), ממומנות, מיוצרות ומיוצאות במשותף (בעיקר ע"י ארצות הברית). לקחים שנלמדו ע"י ישראל מיירוטי טילים בליסטיים מזינים ישירות את הגנת המולדת בארה"ב.

*בעוד ש־100,000–150,000 חיילי קרב אמריקניים מוצבים במערב אירופה, בקוריאה הדרומית וביפן (במימון שנתי של 40–45 מיליארדי דולרים), אין חיילי קרב אמריקניים בישראל (עם השקעה שנתית של 3.8 מיליארדי דולרים לרכישת מערכות צבאיות מתוצרת ארה"ב).

השורה התחתונה

*הטענה שישראל מהווה נטל כספי על משלם המיסים האמריקני מעוותת את המציאות של התשואה הגבוהה ביותר אי פעם על השקעה אמריקאית, שהיא השקעה בסיכון נמוך – תשואה אקספוננציאלית על ההשקעה המקדמת את עתיד הכלכלה והביטחון של ארה"ב.

*ישראל היא בעלת-ברית ייחודית: שותפה יחידה של ארה"ב בעימות המתמשך עם איראן; נכס מודיעיני אזורי ועולמי; טכנולוגיה אזרחית וביטחונית מתקדמת; וניסיון קרבי בעצימות גבוהה.

*שיתוף הפעולה הביטחוני והמסחרי בין ארצות הברית לישראל הוא כביש דו־סטרי לתועלת שני הצדדים, המניב למשלם המיסים האמריקאי רווח חריג בהיקפו.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב”
25 ספטמבר 2026,
English edition https://bit.ly/4ym72Ty

מטוס הקרב F-35 מעיד על מעמד ישראל כבעלת-ברית עם ערך-מוסף מירבי, ניסיון מבצעי ויכולות טכנולוגיות ייחודיות ואמינות ללא-תנאי.  כל זאת בהשקעה אמריקאית נמוכה-יחסית וללא נוכחות קרבית אמריקאית – מעמד משמעותי יותר מזה של מדינות נאט״ו, דרום קוריאה, יפן ואוסטרליה.

לישראל תפקיד מכריע בהפיכת ה־F-35 ממיזם בעייתי – שנועד לכישלון לדעת מומחי תעופה אמריקאים ב-2018 – למטוס הקרב המוביל של חיל האוויר האמריקאי. מאז קיבלה ישראל את ה־F-35 ב-2018, הפך המטוס למיזם ביטחוני מוביל בעולם, המזנק בהיקף היצוא.

ישראל הייתה הראשונה להפעלת ה־F-35 בתנאי קרב בעצימות חסרת-תקדים, והמדינה היחידה שקיבלה מארה"ב היתר לשילוב עצמאי של תוכנות מקומיות, מערכות לוחמה אלקטרונית, אמצעי לחימה ופתרונות תחזקה. היצרנית האמריקאית "לוקהיד-מרטין" וחיל האוויר האמריקאי הבינו את התועלת הצפויה מהניסיון הישראלי בתחומי פעילות מבצעית, בדיקת ותיקון כשלים של חומרה ותוכנה, אימות מהיר, תחזוקה ותיקונים. הניסיון הישראלי המעשי, שנצבר בשיתוף פעולה הדוק עם "לוקהיד-מרטין" – במיוחד בתחומי עיבוד נתונים, לוחמה אלקטרונית, שילוב אמצעי הלחימה, תחזוקה וזמינות מהירים — זיהה ופתר את רוב התקלות המכניות והטכניות,  שאיימו על המשך הייצור, והיו עלולות לחייב בדיקות ופיתוח מחודש בעלויות גבוהות.

הניסיון והיכולות של ישראל בתנאי-קרב בעצימות-גבוהה חוסכים לארה"ב שנים רבות של מחקר ופיתוח, השקולות למיליארדי דולרים, כפי שניתן להסיק מעלויות המחקר והפיתוח של ה־F-35, הגבוהות מ-60 מיליארדי דולרים. הידע הישראלי הפחית סיכונים טכניים, האיץ את הבשלת המטוס, חיזק אמון של רוכשים פוטנציאליים, ותרם להפיכת מיזם שנועד לכישלון מחפיר למרכיב מרכזי בעוצמה האווירית של ארה"ב, ולהצלחה מרשימה בהיקף יצור של מאות מיליארדי דולרים.

ה-F-35A שמחירו 92 מיליוני דולרים, F-35C – 110.8 מיליוני דולרים, ו־F-35B – 121.4 מיליון דולר נמכרים ליותר מ־20 מדינות, כולל בריטניה, איטליה, הולנד, נורבגיה, דנמרק, בלגיה, פולין, פינלנד, גרמניה, שווייץ, קנדה, אוסטרליה, יפן, דרום קוריאה, ישראל, סינגפור, רומניה, יוון וצ׳כיה. ייצוא ה־F-35 מפגין זינוק דרמטי מאז אספקתו לישראל, והגיע ל-191 מטוסים ב-2025, לעומת 134 ב-2019. ה־F-35 הפך למטוס קרב חמקן מהדור החמישי שנמכר למדינות העולם בהיקף הרחב בהיסטוריה. לפי "לוקהיד-מרטין", צבר ההזמנות של ה־F-35 — בעיקר עבור חיל האוויר האמריקאי — הסתכם בשנת 2025 ב־170 מיליארדי דולרים.

ישראל היא מעבדה מבצעית ומרכז מחקר ופיתוח ייחודיים עבור ה־F-35, כפי ששימשה גם עבור מטוסי F-16 ו-F-15, מסוקי האפאצ׳י והבלאק הוק, מערכות ההגנה האווירית THAAD ופטריוט, ותריסרי מערכות צבאיות אמריקאיות מתקדמות נוספות. ישראל היא אולם תצוגה בתנאי-קרב ומרכז לחדשנות בטקטיקות לחימה לטובת ארה"ב. בכך היא מחזקת את כלכלת ארה"ב — גם באמצעות הרחבת התעסוקה והגדלת רווחי מס הכנסה של האוצר האמריקאי.  במקביל, התרומה הישראלית משדרגת את יכולות חיל האוויר האמריקאי, מאריכה את תוחלת החיים של מערכות צבאיות אמריקאיות מתקדמות, ומגדילה את פוטנציאל הייצוא שלהן, כולל מטוסי F-15 ו־F-16, למרות שהם בני כ-55 שנים.

ישראל תורמת לתעשיות הביטחוניות והאוויריות של ארה"ב — המעסיקות 2.5 מיליון איש – ולכוחות המזוינים של ארצות הברית את אותם יתרונות שהעניקה ליותר מ־250 ענקיות היי־טק אזרחיות בארה"ב, כגון גוגל, מיקרוסופט, פייסבוק, אפל, ג׳ון דיר, אנבידיה, ג׳ונסון אנד ג׳ונסון וג׳נרל אלקטריק — אבל בהיקף גדול הרבה יותר. ישראל תורמת באופן משמעותי לחיזוק העליונות הגלובלית של הטכנולוגיות המסחריות והביטחוניות של ארה"ב.

ישראל מספקת לארה"ב מערכות חדשניות ופורצות-דרך, המתמודדות עם אתגרים ייחודיים בתחומי אקלים, השקיה, חקלאות, כלכלה, בריאות, רפואה וביטחון, הממונפות על ידי התעשיות האזרחיות והביטחוניות המובילות בארה"ב.

בינואר 2026 הכריזו ארה"ב וישראל על שיתוף פעולה אסטרטגי לתועלת-הדדית בתחום המחקר של בינה מלאכותית, אנרגיה, מחשוב מתקדם, חלל, מוליכים למחצה וטכנולוגיות קריטיות נוספות.

ישראל היא השותף המבצעי החשוב ביותר של ארה"ב להערכת יכולות חריגות בתחומי הגנה האווירית, הגנה מפני טילים, הלוחמה בטרור, לחימה בשטח בנוי, ומודיעין בתנאי-קרב.

ישראל היא שותף משמעותי במאמצי ארה"ב לשדרג הובלה עולמית בתחומים דו־שימושיים, כולל לוויינים קטנים ובינוניים, מערכות אוטונומיות, כלי טיס בלתי מאוישים, טכנולוגיות רפואיות ורפואה קרבית, סייבר ובינה מלאכותית.ישראל מקדמת את יכולות ארצות הברית בתחומי המחשוב, מוליכים למחצה, תעופה והחלל, תעופה, הגנה האווירית והגנה מפני טילים, חיישנים ואופטיקה האלקטרונית, מים וטכנולוגיות סביבתיות.

הדמוגרפיה בישראל — המאפשרת שילוב מוצלח של סוכנים במדינות מוסלמיות — המיקום הגיאו־אסטרטגי, האתגרים הקיומיים והניסיון הייחודי של ישראל, הפכו אותה לשותף המודיעין המשמעותי ביותר של ארה"ב בתחומי לוחמה בטרור, מימון טרור והלבנת הון, מניעת הפצת נשק להשמדה המונית ואיומים אזוריים וגלובליים. השותפות הניבה מידע חיוני על מערכות נשק מתקדמות המיוצרות בידי אויבים ויריבים של ארה"ב, המעניק תועלת ייחודית לכלכלת וביטחון ארה"ב, ומצמצם אבדות אמריקאיות ברחבי העולם ועל אדמת ארה"ב.

לפי הסנאטור דניאל אינוייה ז"ל, שהיה יו״ר וועדת המודיעין של הסנאט ויו״ר ועדת ההקצבות, היקף ואיכות המודיעין הישראלי המוענק לארה"ב בשיטתיות, עולה על היקף ואיכות המודיעין המוענק לארה"ב ע"י כל מדינות נאט״ו גם יחד. אינוייה העריך את שוויו של מודיעין זה במיליארדי דולרים.

ישראל מניבה לארצות הברית תשואה שנתית חריגה בהיקפה על ההשקעה השנתית בישראל בסך 3.8 מיליארדי דולרים (הנקראת בטעות "סיוע חוץ").  התשואה גבוהה באופן אקספוננציאלי מסך ״סיוע החוץ״.

ישראל מהווה בסיס קדמי מבצעי עבור ארה"ב, שהוא אמין ובעל ניסיון קרבי שאין שני לו, באזור חשוב ביותר מבחינה אסטרטגית, ועושה זאת ללא-תלות בזהות שמאל או ימין של הממשלה (בניגוד לבעלות ברית אחרות).

ישראל היא מכפלן-כוח ומכפלן-דולרי בעוצמה גבוהה עבור ארצות הברית, ובכך מחזקת את כוח ההרתעה האמריקאית, ללא לוחמים אמריקאים על אדמתה, בניגוד למדינות נאט״ו, יפן ודרום קוריאה, הנשענות על בסיסי צבא אמריקאיים, המחייבים השקעה אמריקאית בהיקף שנתי של עשרות מיליארדי דולרים, כולל עשרות אלפי לוחמים אמריקאים.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה״ב"
27  אוגוסט 2026,
English edition bit.ly/4qP5kr1

לפי פרופ' וולטר ראסל מיד, היסטוריון מוביל של מדיניות החוץ האמריקאית: "ישראל לא הפכה למדינה עוצמתית עקב שיתוף פעולה הדוק עם ארה״ב. היא זכתה לשיתוף פעולה הדוק עם ארה״ב עקב היותה מדינה עוצמתית."

*ההשקעה השנתית של ארה"ב בישראל (3.8 מיליארדי דולרים) – הנתפסת בטעות כ"סיוע חוץ" – העניקה לישראל מערכות צבאיות מתקדמות וחיוניות לקיומה, ובכך שדרגה את ישראל למעמד של מכפלן עוצמה המוביל של ארה״ב (כפי שמפורט בהמשך).

*ישראל מהווה זירה של מרכזי מחקר ופיתוח של כ-250 ענקיות היי-טק מארה"ב, המבססים את עליונותן הגלובלית, מגדילים את הייצוא האמריקאי, ומרחיבים את התעסוקה בארה״ב. באופן דומה צה"ל הפך לזירה של מרכזי מחקר ופיתוח של התעשיות הביטחוניות של ארה"ב ו"הבסיס הצבאי האמריקאי" הגדול בעולם, המאויש-עצמאית, ממומן ברובו באופן עצמאי וחסכוני, ובעל ניסיון קרבי ללא לוחמים אמריקאים על הקרקע. ישראל משדרגת את כוח ההרתעה של ארה״ב ומצמצמת את כושר התמרון הצבאי האזורי והגלובלי של סין ורוסיה, ומאפשרת לארה״ב לצמצם את נוכחותה הצבאית במזרח התיכון, שלא ידע דו-קיום בשלום בין-מוסלמי מאז המאה ה-7. כמו כן, ניסיון הקרב הישראלי משדרג את תורות הלחימה של צבא ארה״ב (לדוגמא, גיבוש תורות לחימה במרכז החשיבתי של צבא ארה״ב בפורט לוונוורת' מושפע מאוד מלקחי מלחמות ולוחמה בטרור של ישראל). השימוש של ישראל במערכות הלחימה של ארה"ב משפר באופן דרמטי את פריון התעשיות הביטחוניות של ארה"ב, ומביא לחיסכון של מיליארדי דולרים במחקר ופיתוח, עלייה של מיליארדי דולרים בייצוא וגידול של מיליארדי דולרים בהכנסות המס של האוצר בארה"ב. לישראל משקל רב בקיצוץ כנפי הטרור האסלאמי האנטי-אמריקאי והרתעתו.

דוגמית של ציוני דרך

*במהלך מלחמות ארה״ב במשטר האייתוללה (ב- 2025 ו-2026) – הנלחם בארה"ב, ללא קשר לישראל, מאז השתלטותו על איראן ב-1979 – מעניקה ישראל לארה״ב תרומה אסטרטגית שאף בעלת-ברית אחרת לא יכולה להעניק. ישראל פועלת כבעלת-ברית אזורית מתוחכמת טכנולוגית, בעלת יכולות ייחודיות בתחומי מודיעין, סייבר ולוחמה אווירית. הדבר בא לידי ביטוי בנטרול מערכות ההגנה האווירית וחיל האוויר של איראן, תוך מזעור האיום על חיילי ארה"ב, צמצום הצורך בכוחות קרקע אמריקאים, והאפשרות להפציץ את שלושת המתקנים הגרעיניים המרכזיים של איראן ללא כל הפרעה מצד איראן. רשתות המודיעין האנושי (HUMINT) ומודיעין האותות (SIGINT) של ישראל באיראן סיפקו ל-CENTCOM ול CIA-נתונים מבצעיים קריטיים, והרחיבו את שדה הראייה המודיעיני של ארה״ב.

*התקיפות של ישראל חשפו את נקודות התורפה של מערכות ההגנה האווירית, מטוסי הקרב, הטילים הבליסטיים והביצורים התת-קרקעיים של סין, רוסיה וקוריאה הצפונית, המוצבים ברחבי העולם.

*כתישה שיטתית של זרועות האייתוללה, כגון חיזבאללה, חמאס, החות'ים וארגוני טרור בסוריה ובעיראק, הפחיתה באופן משמעותי את איום משטר האייתוללה על מתקני צבא ארה"ב, ואת האיום הקיומי על כל המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים.

*ההשמדה של הכור הגרעיני העיראקי ב-1981 הצילה את המשטרים הערביים יצרני הנפט הפרו-אמריקאים ממלתעות סדאם חוסיין הפרו-רוסי, וחסכה מארה״ב מכה כלכלית וביטחונית קשה ועימות גרעיני אפשרי במלחמת המפרץ ב-1991.

*ההשמדה של הכור הגרעיני הסורי-צפון קוריאני-איראני ב-2007 חסכה לאזור ולעולם את המחיר הקטסטרופלי של יכולת גרעינית בידי "הקצב מדמשק" הפרו-רוסי ואת האפשרות של מלחמת אזרחים גרעינית בסוריה.

*הניצחון ביוני 1967 השמיד את תשתיות הצבא המצרי, שצויד ואומן על ידי ברה"מ, ושמטרתו הייתה להוביל את העולם הערבי ולמוטט את כל המשטרים הערביים יצרני הנפט הפרו-אמריקאים, בזמן שארה״ב הייתה תלויה בנפט מהמפרץ הפרסי. ניצחון ישראל פגע קשות באמינות הדוקטרינה הצבאית והציוד הקרבי הסובייטיים, העניק לארה"ב מודיעין חיוני על היריב הראשי, וחסך מארה״ב מכה כלכלית וביטחונית קשה. הניצחון הישראלי גם מנע מברה"מ בוננזה גיאו-אסטרטגית והעביר לארה״ב ציוד צבאי סובייטי שנלכד על ידי ישראל – כל זאת ללא עלות בחיי אדם ותקציב אמריקאים.

*מלחמת 1973 סיפקה לארה״ב נתוני-אמת על מערכות צבאיות של ברה"מ מול ארה״ב (למשל, טילי קרקע-אוויר וטילי נ"ט), וסיפקה לארה״ב לקחי קרב שלא יכולה הייתה לקבל באופן שונה. לקחים אלו תרמו לפיתוח דוקטרינת AirLand Battle,  טקטיקות SEAD (שבוש הגנה אווירית של האויב), ושדרוגי טילי  TOW  ושריון שחיזקו את תעשיות הביטחון האמריקאיות ואת דוקטרינת המלחמה של צבא ארה"ב. כפי שהיה ב-1967, במקום שארה״ב תילחם במערכות נשק סובייטיות מתקדמות, כדי ללמוד על תפקודן, ישראל נלחמה וארה״ב למדה את לקחי המלחמה.

*ב-1966 וב-1989 הגיעו לישראל מטוסי קרב סובייטיים מיג-21 ומיג-23 באמצעות טייסים עריקים מעיראק וסוריה, ונמסרו לארה״ב, השפיעו על מאזן הכוחות הגלובלי ושיפרו את ביצועי חיל האוויר האמריקאי והתעשייה האווירית האמריקאית.

*ב-1970, בזמן שארה״ב הייתה שקועה במלחמותיה בדרום-מזרח אסיה, הביא כוח ההרתעה של ישראל לנסיגה של הפלישה הסורית (בגיבוי ברה"מ) לירדן הפרו-אמריקאית. ישראל מנעה מברה"מ שדרוג אסטרטגי קריטי, וחסכה מארה״ב הפלת משטר ערבי פרו-אמריקאי, שעלולה הייתה להוביל להפלת המשטרים הערביים יצרני הנפט הפרו-אמריקאים בחצי האי ערב (כאשר ארה״ב הייתה תלויה מאוד בנפט המפרץ הפרסי).

*"מבצע יונתן (אנטבה)" ב-4 ביולי 1976 הדגיש את ישראל כמקור השראה מוביל של לוחמה נועזת וחדשנית בטרור, והעניק רוח גבית להקמת "כוח דלתא" האמריקאי וליחידות לוחמה בטרור נוספות.

*"מבצע ערצב-19" של ישראל באוקטובר 1982 היה הפעם הראשונה שבה חיל אוויר המצויד במטוסי קרב מערביים השמיד מערך טילי קרקע-אוויר סובייטיים מתוחכמים שנחשבו לחסינים. חיל האוויר גיבש תורת לחימה חדשנית, השמיד 20 סוללות טילי קרקע-אוויר שהופעלו על ידי סוריה בבקעת הלבנון, והפיל 80 מטוסי מיג ללא אבדה אחת לישראל. טקטיקות הקרב, כולל טכנולוגיות לוחמה אלקטרונית, הועברו לארה״ב, שדרגו את יתרונה הצבאי על ברה"מ, ומשמשים עד היום כמרכיב חשוב בתוכנית ההכשרה של טייסי קרב אמריקאים.

השורה התחתונה

*מתקופת המלחמה הקרה ועד היום, ישראל פועלת כמוצב אסטרטגי קדמי ועתיר-ניסיון קרבות של ארה״ב, העומד בשיטתיות מול מערכות לחימה רוסיות, סיניות ומערביות.  ישראל מהווה מעבדה בתנאי-קרב של מערכות לחימה אמריקאיות מתקדמות, זירת ניסוי ללוחמה בטרור והגנה אווירית, ומוקד איסוף מודיעין – ללא נוכחות לוחמים אמריקאים.

*ישראל מעניקה לארה"ב באופן שיטתי לקחי קרבות שהיו דורשים חשיפה צבאית אמריקאית גדולה ביותר.

*תוך כדי קידום אינטרסים משותפים מול איומים ואתגרים משותפים, ישראל סופגת את הסיכון המבצעי, מספקת את כוח האדם, מודיעין וניסויים בשדה הקרב, בעוד ארה״ב מעניקה לישראל מערכות נשק קריטיות לקיומה, ונהנית מתרומתה הייחודית של ישראל, שאין דומה לה בקרב בעלות ברית אחרות של ארה"ב.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
18 באוגוסט 2026
English edition  https://bit.ly/45A0MLl

*מאז המאה ה-7, תוחלת החיים של הסכמים בין-אסלאמיים/ערביים, והסכמים בין מוסלמיים ל"כופרים", נקבעת ע"י נורמות אסלאמיות, ולא מערביות. תוחלת ימי ההסכמים נקבעת ע"י אריכות ימי משטרים, שאינם עולים לשלטון באמצעות פתק הבוחר אלא באמצעים אלימים, הגורמים לארעיות הסכמים רבים.

*התקדים המכונן של מעמד ותכלית הסכמים בזירה האסלאמית הוא חוזה חֻודייבּיה משנת 628, המהווה דוקטרינה מעצבת עד היום. הנביא מוחמד הגיע להסכם הפוגה של עשר שנים עם שבט קֻוריישׁ ה"כופר" ממכה. אבל, אחרי כשנתיים, לאחר שמוחמד שדרג יכולות צבאיות, הוא ביטל את ההסכם – בטענה ששבט חסות של קֻוריישׁ הפר אותו – כבש את מכה וכפה את האסלאם על קֻוריישׁ. משטרים מוסלמים וערבים רואים בחוזה חֻודַייבּיה אב-טיפוס-עליון של הודנה (הפוגה זמנית), המעניק גושפנקא דתית ומשפטית לביטול/הפרת הסכמים, כאשר מאזן הכוחות משתנה לטובה, בניגוד ל"סֻולח" (שלום מלא וקבוע יותר הנחתם בין "מאמינים").

*חוקת אל-מדינה משנת 622 הייתה הסכם רב-שבטי – ויסוד חוקתי של המדינה האסלאמית הראשונה – שנחתם על ידי מוחמד עם שבטים יריבים, כולל חמולות יהודיות. אבל, ההסכם נכתש בהדרגה ע"י גירוש והשמדת שבטים יריבים למוחמד.

*הפיתנה הראשונה (מלחמות האזרחים של 656–661) הייתה גורלית, והדגישה את יסודות המדיניות האסלאמית. היא התפתחה בעקבות הסכם שנכרת לאחר קרב צִפִּין בסוריה (657 לספירה) בין עלי (הח'ליף הרביעי) לבין מועאויה (שליט סוריה שערער על סמכות עלי). ההסכם קרס באופן מיידי, והוביל לרצח עלי (שלושה מתוך ארבעת הח'ליפים הראשונים נרצחו!). הוא גם הוביל לייסוד שושלת בית אומייה של מועאויה באמצעים אלימים, המקובלים עדין במזרח התיכון, ולקרע ההיסטורי בין הסונים לשיעים. מאבקי שלטון הוכרעו, בדרך כלל, במלחמות אזרחים ולא בהסכמים מחייבים של דו-קיום בשלום: שושלת עבאס נגד שושלת אומייה; המלחמות בין הח'ליפויות הפאטִמית, האומיית קורדובה, והעבאסית; והסכמי חסות עם שליטים שהחזיקו מעמד בהתאם לעמידות המשטר.

*הסכמים עות'ומאנים–ספאווים/איראנים שיעים (למשל אמסיה 1555, זֻוהאבּ 1639) נידונו מחדש בכל דור והביאו לשינויים טריטוריאליים ומדיניים תכופים.

*הדפוס האלים והשביר  בלט באמנה הלבנונית הלאומית של 1943, שהייתה בתוקף כל עוד נמשך האיזון הדמוגרפי והצבאי. היא קרסה במהלך מלחמות האזרחים 1975–1989, שעדיין מאיימות על לבנון. הסכם טאיף מ-1989, שנועד לסיים את מלחמת האזרחים, ממשיך להיות מוצג בערוותו.

*הסכמי השלום עם מצרים וירדן מחזיקים מעמד נכון לעכשיו, אך תפישות העולם של שתי האוכלוסיות מעוצבות (בניגוד למתרחש באיחוד האמירויות)  ע"י תוכניות לימודים, דרשות במסגדים ותקשורת רשמית המאופיינים ע"י אנטישמיות ואנטי-ישראליות. כמו כן, הפלה אפשרית של משטרי הגנרל א-סיסי והמלך עבדאללה תעלה לשלטון במצרים את "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם ומסגרת-העל של חמאס), תהפוך את ירדן לזירה נוספת של טרור אסלאמי, ותעביר את היחסים עם ישראל משלום למלחמה.

*הסכמי אוסלו (1993 ו-1995) בוטלו  ע"י אש"פ בטרם יבשה הדיו. כך, ערפאת הקליט לפני החתימה על מדשאת הבית הלבן, מסר ששודר בטלוויזיה הירדנית ביום החתימה ב-13 בספטמבר 1993: ההסכם עולה בקנה אחד עם "תורת השלבים" הקוראת לעקירת ישראל בשלבים. ב-10 במאי 1994 נשא ערפאת נאום במסגד ביוהנסבורג, והכריז שהסכם אוסלו תואם את "חוזה חֻודַייבּיה". כצפוי, הסכמי אוסלו הביאו לגל טרור חסר-תקדים, כפי שנגרם גם ע"י ששת ההסכמים שנחתמו עם חמאס בין 2007 ל-2023.

*משטרים והסכמים ערביים שבירים: 

^מאז 1943, בסיס חיל האוויר ווילוס בלוב היה הבסיס הצבאי האמריקאי הגדול ביותר מחוץ לארה"ב. אבל הבסיס פונה ב-1970 לאחר שקדאפי הפרו-סובייטי הדיח את המלך אידריס הפרו-אמריקאי.
^איראן הייתה "השוטר האמריקאי של המפרץ" תחת שלטון השאה הפרו-אמריקאי, אך עם השתלטות משטר האייתולה ב-1979, הפכה למוקד אזורי ועולמי אנטי-אמריקאי של מלחמות, טרור, סחר בסמים והלבנת הון.
^תחת שלטון המלך פייסל השני, הצטרפה עיראק ב-1955 ל"ברית בגדאד" האנטי-סובייטית, יחד עם בריטניה, טורקיה, איראן ופקיסטן, ובתמיכת ארה"ב. אבל, הפיכת יולי 1958, שהגיעה לשיאה בתליית המלך פייסל השני, הפכה את עיראק למדינה פרו-סובייטית.
^הסכם אלג'יר בין איראן לעיראק (1975) בוטל על ידי עיראק בספטמבר 1980 (לאחר עליית משטר האייתוללה לשלטון), והוביל למלחמת עיראק–איראן (1980–1988).
^הסכם מצרים–סוריה משנת 1958 להקמת קע"מ (קהיליה ערבית מאוחדת) התפרק בספטמבר 1961 בעקבות הפיכה צבאית בסוריה.
^משנות ה-60' עד ה-80', צפון תימן הייתה פרו-אמריקנית, בעוד דרום תימן הייתה פרו-סובייטית. במהלך מלחמת המפרץ שלפני ינואר 1991, תימן המאוחדת התנגדה למלחמה נגד סדאם חוסיין. מאז 2014, החות'ים בתימן – שלוחה של משטר האייתולות – הצטרפו למועדון הזועק "מוות לאמריקה", משגרים טילים לערב הסעודית ואיחוד האמירויות, ותוקפים נתיבי שיט בינלאומיים בים סוף.
^התמכרות המערב למציאות חלופית, תוך התנערות ממציאות המזה"ת, בולטת מאז סוף 2010, כאשר צונאמי נוסף התפרץ ב"רחוב הערבי", אבל המערב עדין מתייחס לאלימות וזעזועי המזה"ת כ"אביב ערבי," המהווה קרקע פוריה למו"מ והסכמים המובילים לדו-קיום בשלום…..
^וכו'…

השורה התחתונה

*במזה"ת הלא-דמוקרטי, משטרים אסלאמים/ערבים אינם עולים לשלטון באמצעות קלפי. הם נוטים להיות ארעיים, וכך גם מדיניותם והסכמיהם, שאינם מעוגנים באדנים דמוקרטיים ומשפטיים, אלא בעקרונות ובתקדימים אסלאמיים מכוננים. עמידות ההסכמים משקפת את תוחלת החיים של המשטרים, שהפנאטים ביניהם מונחי-דת, היסטוריה ואידיאולוגיה הרבה יותר מאשר שיקולים פיננסיים ודיפלומטיים.

*ניסיונות ארה"ב לנהל מו"מ עם משטר האייתוללה, חיזבאללה וחמאס מעידים על הקלת-ראש בעובדה שה-DNA בן 1,400 השנה של ישויות אלו – כמתועד בחוקותיהן, בתוכניות הלימודים ובדרשות המסגדים – מחייב אותן להפיל את כל המשטרים הערביים הסונים הפרו-אמריקאים, ולהכניע את המערב ה"כופר", ובמיוחד את "השטן האמריקני הגדול".

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, “במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה״ב”
14 אוגוסט 2026

English edition https://bit.ly/4x20EjU

מ-1948, ללא קשר לישראל, כ־11 מיליון מוסלמים נהרגו במלחמות וטרור בין־מוסלמים מפקיסטן ואפגניסטן, דרך המזרח התיכון ועד קרן אפריקה, צפון ומרכז אפריקה, לעומת 100,000 מוסלמים שנהרגו במהלך מלחמות ערב–ישראל. רפיק טוראן, נשיא לשעבר של "החברה ההיסטורית הטורקית", טען כי 12.5 מיליון מוסלמים נהרגו במלחמות בין־מוסלמיות מאז 1993.

המלחמות הבין-מוסלמיות הביאו גם למיליוני פליטים מוסלמים, כמו 20 מיליון פליטים במלחמות האזרחים בסוריה ועיראק; 10 מיליון פליטים במלחמת פקיסטן–בנגלדש; 8 מיליון פליטים באזור הסאהל באפריקה, ועוד.

מהמאה ה-7, ללא קשר לישראל, היעדר דו־קיום בשלום בין-מוסלמי – דתי, אתני, שבטי, גאוגרפי ורעיוני — הוא מאפיין כרוני ומבני של המזה"ת, המביא לטרור ומלחמות בין “המאמינים” המוסלמים לבין עצמם, נגד “המשומדים” הסונים/שיעים, ונגד “הכופר” המערבי, ובמיוחד “השטן האמריקאי הגדול”.

מלחמות וטרור בין־מוסלמים אינם מונחי-ייאוש, אלא מונחי-אידאולוגיה, דת ושבטיות, החשובים בעיני הלוחמים הרבה יותר משיקולים פיננסים ודיפלומטים.

דוגמאות לשדה הקטל המוסלמי מאז 1948

*מלחמות אזרחים בסודאן, 1955–הווה: 2,600,000–3,000,000 הרוגים.

*מלחמות אזרחים באפגניסטן, 1978–הווה: 1,500,000–2,000,000 הרוגים.

*מלחמת בנגלדש–פקיסטן, 1971: 1,500,000 הרוגים.

*מלחמת אזרחים בבנגלדש לאחר עצמאות 1971: 150,000 הרוגים.

*מלחמת איראן–עיראק, 1980–1988: 1,000,000–1,200,000 הרוגים.

*מלחמות אזרחים בסוריה, 2011–2025: 600,000–700,000 הרוגים.

*מלחמות אזרחים בתימן, 1962–הווה: 600,000–700,000 הרוגים.

*מלחמות אזרחים בסומליה, 1991–הווה: 500,000–850,000 הרוגים.

*מלחמות אזרחים בעיראק, 1961–הווה: 500,000–750,000 הרוגים.

*מלחמות דאע"ש בעיראק ובסוריה: 100,000–200,000 הרוגים.

*מלחמת אזרחים באלג׳יריה, 1991–2002: 100,000–200,000 הרוגים.

*מלחמת האזרחים בלבנון, 1975–1990: 100,000–150,000 הרוגים.

*טרור ג׳יהאדיסטי באזור הסאהל, 2009–הווה: 100,000–150,000 הרוגים.

*מתנגדי המשטר שהוצאו להורג באיראן, 1979–הווה: 100,000 הרוגים.

*מלחמות אזרחים בצ׳אד, 1966–1990: 40,000–100,000 הרוגים.

*מלחמות אזרחים בלוצ׳יסטן-פקיסטן, 1948–הווה: 45,000–80,000 הרוגים.

*קרבות פקיסטן-ג׳יהאדיסטים, 2004–הווה: 70,000 הרוגים.

*מלחמות טורקיה-כורדים, 1984–הווה: 40,000–50,000 הרוגים.

*מלחמות ניגריה–בוקו חאראם, 2009–הווה: 35,000–50,000 הרוגים.

*מלחמות אזרחים בלוב, 2011–הווה: 25,000–50,000 הרוגים.

*מלחמות לוב–צ׳אד–ג׳יהאדיסטים, 1978–הווה: 10,000–30,000 הרוגים.

*קרבות איראן-כורדים, 1979–הווה: 30,000 הרוגים.

*קרבות מאלי–ג׳יהאדיסטים, 2012–הווה: 15,000–30,000 הרוגים.

*מלחמת אזרחים בירדן, “ספטמבר השחור”, 1970: 10,000–25,000 הרוגים.

*קרבות מצרים-ג׳יהאדיסטים בסיני, 2011–הווה: 10,000 הרוגים.

*ועוד.

שדה הקטל הבין־מוסלמי הוא בר-משמעות לגבי מדיניות ישראל וארה״ב במזה"ת, שהוא מאז ומתמיד בלתי-צפוי, הפכפך, נטול-סובלנות, אלים, מפוצל, רודני ועתיר משטרים והסכמים שבריריים וזמניים.

היעדר דו־קיום בשלום בין-מוסלמי מודגש ע"י שורה ארוכה של מלחמות בין־מוסלמיות, אין ספור תהליכי מו"מ, והסכמי הפסקת אש ושלום שבריריים. המציאות האלימה וההפכפכה מציגה את המזה"ת כאזור שבו מו"מ מהווה הפוגה טקטית והמשך הלחימה באמצעים אחרים, כשהוא נתמך בתקייה – הסתרה והעמדת פנים, שהיא טקטיקת לוחמה המושרשת באסלאם מאז המאה ה-7.

הסכמים עם אויבים – ובוודאי עם “כופרים” – אינם יציבים יותר מהמשטרים ומדיניותם. ההסכמים מקבלים השראה מהסכם חודייבייה שגיבש הנביא מוחמד ב-628, וקיבע את טקטיקת הניצחון המוסלמי באמצעות הסכמים, שחייבים לבטלם כאשר משיגים עליונות צבאית.

עוצמת המלחמות והטרור הבין־מוסלמים, הנמשכים 1,400 שנה, מלמדת כי גורמים רדיקליים במזרח התיכון – כמו משטר האייתוללה, חיזבאללה וחמאס — רואים במו"מ והסכמים הפוגה טקטית, הסדרים פונקציונליים ולא מחייבים לטוח ארוך, כלומר הודנה – הפסקת אש זמנית. מבחינתם, מדובר באמצעי להכנעת האויבים, ולא להגיע לדו־קיום בשלום. אין בהם מחויבות משותפת לעמידה בהסכמים. כמו כן, גורמים חזקים במזה"ת אינם מנהלים מו"מ עם גורמים חלשים מהם, אלא מכניעים ומשעבדים אותם (לדוגמא, אל-ג'ולאני מול הדרוזים והעלאווים). לפיכך, יוזמה למשא ומתן במזרח התיכון נתפסת כחוסר-ביטחון, הססנות וחולשה, ומעודדת גורמי טרור (לדוגמא, ישראל-אש"פ וגל הטרור בעקבות הסכם אוסלו 1993).

מלחמות וטרור בין־מוסלמיים הם גורמים קבועים במזרח התיכון זה 1,400 שנים, ולעומתם מו"מ והסכמים הם גורמים משתנים במזרח התיכון.

מציאות זו מחריפה את האתגר הקיומי של ישראל ואת הצורך לשדרג את כוח ההרתעה, אשר יש להעריכו לפי המציאות האלימה והמתסכלת במזה"ת, ולא לפי המציאות החלופית והנוחה של הלך הרוח המערבי. משקלם המרכזי של מלחמות וטרור בין־מוסלמיים מדגיש את הפשטנות והסכנה בהצעה שישראל תוותר על המרכיב החיוני ביותר לביטחונה הלאומי – רכסי יהודה ושומרון ורמת הגולן, נכסים קבועים החולשים על 80% מהתשתיות והאוכלוסייה בישראל — בתמורה להסכמי נורמליזציה ושלום, שהם נכסים משתנים במזה"ת.

התפיסה האסטרטגית מונחית-המציאות המזה"תית של ישראל הפכה אותה (בניגוד לנאט"ו, יפן, דרום קוריאה, קנדה ואוסטרליה) למכפיל-כוח ומכפיל-דולרי היעיל ביותר עבור ארה״ב.  ישראל מרתיעה גורמים אלימים ומהווה “סוכן ביטוח חיים” האמין ביותר של כל המשטרים הערביים המתונים-יחסית, מול האיומים הקיומיים מצד משטר האייתוללה ו"האחים המוסלמים". כוח ההרתעה הישראלי הביא שש מדינות ערביות לחתום על הסכמי שלום עם ישראל, והניע מדינות ערביות נוספות, כמו ערב הסעודית, להרחיב את שיתוף הפעולה עם ישראל בתחומי הביטחון, טכנולוגיה, חקלאות והשקייה. ישראל היא בעלת ברית ייחודית של ארה״ב באזור המאופיין ע"י משטרים לא־דמוקרטיים, בלתי-יציבים, מועדים-לאלימות והפכפכים.

היקפם האכזרי של העימותים הבין־מוסלמיים חושף את פשטנות השקפת העולם המערבית הרואה בסכסוך ערב–ישראל את “הסכסוך המזרח תיכוני”, ובסוגיה הפלסטינית את שורש הסכסוך ערב–ישראל, מקור לזעזועי המזה"ת ובבת-עין של מדינות ערב. המערב מתעלם מהתייחסות הערבים לפלסטינים כאב-טיפוס לחתרנות, טרור ובוגדנות בין־ערביים. מכאן גם כישלון של עשרות יוזמות מערביות לפתרון הסכסוך ערב–ישראל, כולל הסוגייה הפלסטינית.

למעשה, היקף הקטל הבין־מוסלמי ומשמעותו מגמדים את המשמעות האזורית והעולמית של הסכסוך ערב–ישראל והסוגייה הפלסטינית.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
2 אוגוסט, 2026
English edition bit.ly/456NG8a

המלחמה בת 47 השנים שמנהל משטר האייתוללה נגד ארצות הברית, מאז 1979, קודמת ל- ואינה תלויה ב- זהות הנשיא אמריקאי או מדיניותו, כפי שראינו בתקופת כהונתם של קארטר, אובמה וביידן הדמוקרטים ורייגן, בוש וטראמפ הרפובליקנים.

הרקורד בן 47 השנים של משטר האייתוללה — כפי שמתועד בחוקה, תוכנית הלימודים ודרשות יום ששי במסגדים — מדגיש אנטי-אמריקאיות כאבן יסוד ב-DNA של המשטר, ולא רק עניין של מדיניות.

ה-DNA של משטר האייתוללה נגזר מאידאולוגיה שיעית קנאית ואפוקליפטית, שאינה נתונה לפשרות ומו"מ, המחייבת את ייצוא המהפכה האסלאמית-שיעית (חוקת 1979, סעיף 154), והקמת שלטון אסלאמי שיעי בלעדי על העולם, “בברכת-האל”, כדי לקדם את שובו של האימאם השנים-עשר, מוחמד אל-מהדי, שנעלם במאה ה-10. המשטר מאמין שכאוס, סבל, נהרות דםמים ונכונות להקריב חיים מאיצים את שיבת האימאם ה-12, ומכאן יוזמה של קרבות תרבותיים ודתיים במזרח התיכון, אפריקה, אמריקה הלטינית ועל אדמת ארצות הברית.

האידאולוגיה של משטר האייתוללה מחייבת הפלת משטרים סוניים “משומדים ובוגדניים”, והכרעת המערב “הכופר” – ובראש ובראשונה “השטן האמריקאי הגדול, היהיר והמדכא”. המשטר רואה בארה"ב אויב קיומי, מוסרי, בלתי-ניתן לפיוס ובלתי-לגיטימי. מאז 1979 — חרף העובדה שנשיא אמריקאי (קארטר) הוא שסלל את הדרך להפלת השאה ע"י אייתוללה חומייני –  אנטי-אמריקאיות מהווה דבק רעיוני מרכזי של המשטר, ומדד לנאמנות פוליטית פנימית. לדוגמא, יום הזיכרון השנתי להשתלטות על שגרירות ארה״ב ב-4 בנובמבר 1979  (והחזקת 50 אמריקאים כבני ערובה במשך 444 ימים) מצויין ע"י הקריאה “מוות לאמריקה".

אמנם משטר האייתוללה מפגין לעיתים גמישות טקטית, כתוצאה מלחץ אמריקאי, אך התנהלותו המדינית מוכיחה שהאידאולוגיה גוברת על פיתויים ואיומים כספיים ודיפלומטיים. לדוגמא, דוקטרינת “הכלכלה הלעומתית", המונחית ע"י מצוות הג'יהאד, נכונה לקבל מציאות של צנע כלכלית ובידוד, אבל לא לאבד עצמאות רעיונית. גם תחת לחץ של סנקציות כלכליות, המשטר מעניק עדיפות גבוהה למימון נדיב של "משמרות המהפכה" ו"כוח קודס", כמו גם מימון ארגוני טרור כמו חיזבאללה, חמאס והחות'ים), והעמקת ההתבססות בת 46 השנים באמריקה הלטינית.

תהליך המו"מ מעניק למשטר האייתוללה זמן ללקק פצעים, להקל על הלחץ, להשיג ויתורים טקטיים, ולשקם ולשדרג יכולות קונבנציונליות, בליסטיות וגרעיניות בשיתוף פעולה עם סין, רוסיה וצפון קוריאה. מדינות אלו שואפות להוכיח את אמינותן ויעילותן כבעלות ברית אסטרטגיות, למרות המכה האנושה שספגו מערכות ההגנה האווירית, מטוסי הקרב והטילים הבליסטיים שלהן במלחמות 2025 ו-2026.

במזרח התיכון, יוזמה של צד חזק (כמו ישראל או ארה"ב) לנהל מו"מ מקרינה חוסר ביטחון, היסוס וחולשה, ולכן מגבירה אלימות, כפי שהוכח בגלי הטרור חסרי התקדים שפרצו בעקבות המו"מ של ישראל עם אש״ף (אוסלו 1993) ועם חמאס (מאז 2007). משטר האייתוללה לא היה מציע משא ומתן עם אויב מוכה, אלא פועל להנחית עליו מהלומת נוק-אאוט.

מדיניות מו"מ אמריקאית בת 47 שנים לא הובילה להתמתנות משטר האייתוללה, אלא חיזקה את יכולותיו האנטי-אמריקאיות. למדיניות המו"מ יש תפקיד מרכזי בזינוק משטר האייתוללה ממעמד גיאו-אסטרטגי משני למעמד אסטרטגי בינלאומי בכיר. מדיניות המו"מ גם תרמה להפיכת איראן מ“השוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי” (1971–1978) למחולל עולמי אנטי-אמריקאי של טרור, מלחמות, סחר בסמים והלבנת הון.

קובעי מדיניות בארה"ב נוטים להקריב ביטחון לאומי לטווח בינוני/ארוך על מזבח הנוחיות לטווח הקצר. כך היה ב"הסכם אלג'יר" מ-1981, שהביא לשחרור 50 בני הערובה האמריקאים מנובמבר 1979, אבל בעקבותיו באו פיגועי מכוניות-התופת בשגרירות ארה״ב ובמגורי הנחתים האמריקאים בביירות ב-1983, שביצעו איראן וחיזבאללה, והביאו לרצח 258 אמריקאים. כך גם היה ב-2015 בעקבות הסכם הגרעין בהובלת ארה״ב, כאשר המשטר השקיע את רוב מאות המיליארדים שקיבל מן ההסכם בחיזוק היכולות הבליסטיות שלו ובטיפוח רשת הטרור הגלובלית שלו. יתרה מכך, קובעי המדיניות במערב נוטים להתעלם מן האיום הקטלני הברור והמיידי שמציב משטר האייתוללה.

ממסד החץ  המערבי מתעלם מהסתירה המבנית בין הגדרות המו"מ לפי המערב ולפי משטר האייתוללה. בעוד המערב רואה במו"מ תהליך של  win- win, פתרון בעיות, סיום עימות, חתירה לפתרון מוסכם, וגיבוש פיוס של קבע, משטר האייתוללה רואה במו"מ שלב בעימות עד להכרעת "הכופרים", חתירה להפסקת אש זמנית, והמשך המלחמה באמצעים אחרים.

בעיני קובעי המדיניות במערב, הסכם חתום הוא הישג, אך בעיני משטר האייתוללה הסכם הוא צעד טקטי להרוויח/לבזבז זמן כדי לקדם את  היכולות הצבאיות, כולל הפיכתם לכוח הגרעיני האפוקליפטי הראשון בהיסטוריה האנושית, שמשמעותו מחיר קטסטרופלי לאנושות, שיקדם את היעד האסטרטגי — הכרעת "השטן האמריקאי הגדול".

עבור משטר האייתוללה אנטי-אמריקאיות אינה מדיניות הניתנת למו"מ או קלף מיקוח, אלא חלק מרכזי של ה-.DNA

האם ארצות הברית נחושה ללמוד מטעויות קריטיות ע"י חזרה עליהן, או הימנעות מהן?!

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "מחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
27 ביולי, 2026,
English edition bit.ly/4vRXo9l

ארה"ב מעניקה לישראל אשראי של 3.8 מיליארד דולר המיועד אך ורק לרכישת מערכות לחימה אמריקאיות, ומוגדר באופן מעוות ומטעה: "סיוע חוץ". רוב האמריקאים מפרשים "סיוע חוץ" כנדבה והעברה כספית למדינה זרה, במימון משלם המיסים האמריקאי, על חשבון צרכים דחופים בארה"ב.

תיקון התדמית המעוותת של "סיוע חוץ" לישראל, בפרט, ושל יחסי ארה"ב-ישראל, בכלל, מחייב מודעות לבדיקה חשבונאית יסודית, המוכיחה ש-3.8 מיליארד הדולר השנתיים אינם "סיוע חוץ", אלא ההשקעה המשתלמת ביותר של ארה"ב.

לדוגמא:

1. בדיקת-נאותות מתעדת ש-3.8 מיליארד הדולר הם השקעה שנתית בעלת תשואה גבוהה חסרת תקדים, המהווה מכפלן-עוצמה ייחודי עבור ביטחון הפנים והביטחון הלאומי של ארה"ב, ומכפלן-דולרי משגשג עבור כלכלת ארה"ב, המשדרגים את ההגמוניה של ארה"ב  בזירות הכלכלה, צבא וטכנולוגיה.
2. ישראל היא מעבדה בתנאי-קרב הגדולה והמנוסה בעולם, הפועלת בעצימות חריגה עבור התעשיות הביטחוניות של ארה"ב, המעסיקות 2.5 מיליון איש. לפיכך, כל אחת מתריסרי מערכות הלחימה המתקדמות האמריקאיות, המסופקות לישראל, נהנית מלקחי האתגרים הקיומיים הייחודיים של ישראל. המעבדה הישראלית מניבה מדי יום לקחים ושיפורים – תפעוליים, תחזוקתיים, תיקונים, מכניים וטכנולוגיים – המועברים ליצרנים בארה"ב, ומשולבים כשדרוגים של מערכות הלחימה האמריקאיות. תהליך זה חוסך לארה"ב שנים רבות של מחקר ופיתוח (לדוגמא, 20-10 שנה לפיתוח כל אחד ממטוסי הקרב), השקולות למגה-מיליארדי דולרים (למשל, עלות המחקר והפיתוח של ה-F-35 היא 55 מיליארד דולר).
3. השדרוגים מבית היוצר הישראלי משפרים את התחרותיות האמריקאית בזירה הבינלאומית, ומניבים מיליארדי דולרים של יצוא אמריקאי. ישראל היא גם "חלון ראווה" גלובלי ו"חנות יוקרה" של התעשיות הביטחוניות של ארה"ב, המדגימים את עליונות מערכות הלחימה המתקדמות האמריקאיות. לדוגמה, כאשר כלי טיס קרביים ומערכות ביטחוניות אחרות מתוצרת ארה"ב מתפקדים ביעילות במשימות מבצעיות של ישראל, הביקוש העולמי מזנק, מה שמחזק את הייצור הכולל והיצוא של ארה"ב, מרחיב את התעסוקה בארה"ב (למשל, התעסוקה הקשורה ל-F-35 גדלה ב-35% מאז 2018, כאשר ישראל קיבלה את המטוס לשימוש מבצעי ובעצימות נדירה), ומגדיל את הכנסות המס התאגידיות והאישיות לאוצר האמריקאי.
4. למעלה מ-250 ענקיות הייטק אמריקאיות – כגון אינטל, מיקרוסופט, גוגל, ג'ון דיר, אנבידיה, פייסבוק, ג'ונסון אנד ג'ונסון, דל, אינטוויט, ג'נרל אלקטריק וג'נרל מוטורס – מפעילות מרכזי מחקר ופיתוח בישראל. הן ממנפות את היזמות, היצירתיות, התעוזה וכוח המוח הישראלים, כדי לשדרג את ההגמוניה הטכנולוגית של ארה"ב בשוק העולמי.
5. המודיעין הישראלי מעביר לארה"ב, בשיטתיות, מידע חיוני על מערכות לחימה של אויבים ויריבים ולוחמה בטרור, שהיקפו וחיוניותו שקולים לתפוקת מספר סוכנויות CIA. התקציב השנתי של סוכנות CIA אחת עומד על כ-15 מיליארד דולר (תשואה של 400% והרבה יותר על 3.8 מיליארד הדולר).
6. כוח ההרתעה של ישראל מרתיע ומחליש מדינות וארגוני טרור אנטי-אמריקאיים, ומטה את מאזן הכוחות העולמי לטובת ארה"ב. הדבר הודגם – במיוחד מאז 1967 – בקיצוץ כנפי הטרור הסוני והשיעי האנטי-אמריקאי, בריסון יכולת התמרון האסטרטגית של סין ורוסיה/ברית המועצות, תוך זיהוי נקודות התורפה של מערכות ההגנה האוויריות ומטוסי הקרב שלהן, ובצמצום אי-היציבות של משטרים ערביים פרו-אמריקאיים. היעילות המבצעית של ישראל דומה לנושאת מטוסים אמריקאית הגדולה ביותר, ללא חיילים אמריקאים על סיפונה, הפרוסה באזור קריטי בין הים התיכון, הים האדום, האוקיינוס ההודי והמפרץ הפרסי. ישראל חוסכת לארה"ב את הצורך לייצר עוד כמה נושאות מטוסים אמיתיות, ולפרוס אותן באוקיינוס ההודי ובים התיכון, בליווי 7-5 אוגדות יבשה. בניית נושאת מטוסים מתקדמת אחת ופריסתה עולה 13 מיליארד דולר, בנוסף למיליארד הדולר של עלות פריסת אוגדה יבשתית אחת במזרח התיכון (תשואה של למעלה מ-300% והרבה יותר).
7. ישראל מהווה מרכז חדשנות עבור הצבא האמריקאי, ומשתפת את ניסיון הקרב הייחודי שלה עם זרועות צבא ארה"ב. תהליך זה משדרג את תורות הלחימה האמריקאיות של חיל האוויר, ההגנה האווירית, הכוחות המיוחדים, לוחמה בטרור, לוחמה בשטח בנוי, חיל הים, לוחמת סייבר, טיפול רפואי בקרב, ועוד.
8. בעוד בעלות הברית האירופיות משנות בתדירות גבוהה את עמדותיהן במדיניות חוץ וביטחון, בהתאם לתנודות הפוליטיות בארצותיהן (קואליציות שמאל או ימין…), מחויבות ישראל לארה"ב מהווה מכנה משותף נדיר בחברה הישראלית המקוטבת. ישראל מציעה משהו שהולך ונעשה נדיר יותר ויותר בקרב בעלות בריתה של ארה"ב: אמינות רב-מפלגתית ישראלית בלתי מעורערת.
9. ארה"ב מקיימת בסיסים צבאיים במערב אירופה בעלות שנתית של 35 מיליארד דולר, כולל 80,000 חיילים אמריקאים. בה בעת, ההשקעה השנתית של ארה"ב בישראל עומדת על 3.8 מיליארד דולר, ללא בסיסים צבאיים אמריקאיים עצמאיים גדולים, ומניבה לארה"ב תשואה שנתית של הרבה מעל 1,000%.
10. 3.8 מיליארד הדולר המוגדרים בטעות כ"סיוע חוץ" אינם סעיף הוצאה, אלא השקעה נדירה, בסיכון נמוך/ללא סיכון (בהשוואה לכל סעיפי תקציב הביטחון האמריקאי), בעלת תשואה יוצאת דופן. מדובר בבוננזה למשלם המיסים בארה"ב, ובסעיף תקציבי הפורה ביותר בתקציב ארה"ב, המדגיש ששיתוף הפעולה ישראל-ארה"ב הוא כביש דו-סטרי לתועלת הדדית.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, “במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב”
23 יולי 2026
English edition    https://bit.ly/4pBTmk7

בלי קשר לישראל, עוינות משטר האייתוללה לארה״ב מושרשת באידאולוגיה פנאטית, אפוקליפטית ושונאת "משומדים" (סונים) ו“כופרים” (מערביים) בת 1,400 שנים, המודגשת בחוקה, מערכת החינוך, דרשות המסגדים, התקשורת הרשמית והתנהלות יומיומית מדינית ומבצעית.

ללא קשר ליחסי ארה״ב–ישראל, משטר האייתוללה מחוייב להפצה עולמית של המהפכה האסלאמית, כדי להכתיר את "השיעה התריסרית" כדת הלגיטימית הבלעדית, ובחסדי האל.

למרות ישראל, משטר האייתוללה מחוייב – דתית, היסטורית ואסטרטגית – להאיץ את הופעתו מחדש של האימאם השיעי ה-12, מוחמד אל-מהדי, שנעלם במאה ה-10. ההופעה מותנית בהפלת המשטרים הסונים "המשומדים והבוגדניים” והכרעת “הכופרים" המערביים, ובעיקר “השטן האמריקני הגדול”, ומחייבת נהרות-דם והקרבת-חיים, המובילים לגאולה משיחית שיעית.

ללא קשר לקיום ישראל, הליבה הרעיונית, הדתית והגאו-אסטרטגית של הרפובליקה האסלאמית רואה בארה״ב את האויב המרכזי, משעבד העמים המדוכאים, מפיץ התרבות המשחיתה והיהירה, וגזלן המשאבים האסלאמיים. כדי להכריע את "השטן האמריקאי הגדול" משטר האייתוללה מחוייב להקמת “ציר ההתנגדות” ולניהול ג׳יהאד עד לניצחון.

ללא קשר למדיניות ישראל, משטר האייתוללה מונחה ע"י מגה-חזון, זקוק למגה-יכולות (גרעין), ומחייב התגברות על מגה-מכשול (ארה״ב).

בלי קשר למעמד ישראל במזרח התיכון, ולמרות תפקידה המרכזי של ארה״ב  בסלילת הדרך להשתלטות משטר האייתוללה על איראן (1978/79), המשטר השתלט בנובמבר 1979 על שגרירות ארה״ב בטהראן, והחזיק 52 אמריקנים כבני ערובה במשך 444 ימים.

עם או בלי ישראל, מאז 1980, משטר האייתוללה – בשיתוף פעולה הדוק עם חיזבאללה – מעמיק שורשים באמריקה הלטינית, אותה הוא מגדיר כ“בטן הרכה” של ארה״ב ומרכיב מרכזי ב“ציר ההתנגדות”. משטר האייתוללה מטפח שיתוף פעולה עם ברוני סמים במקסיקו, קולומביה, בוליביה וברזיל, ומספק להם כלי טיס קטלנים בלתי-מאוישים וציוד לבניית מנהרות תת-קרקעיות ממקסיקו לקליפורניה, אריזונה, ניו מקסיקו וטקסס. משטר האייתוללה מפגין נוכחות מבצעית באזורי הגבול – הבלתי-נשלטים ומהווים גן עדן לטרור וסמים – של ארגנטינה–פרגוואי–ברזיל וצ׳ילה–בוליביה–פרו, כולל הכשרת טרוריסטים, הפצת סמים וכלי נשק והלבנת כספים בהיקף של מיליארדי דולרים.

למרות שב-1982 פעלה ארה"ב לריסון מתקפת ישראל על מאחזי אש״ף בלבנון, משטר האייתוללה וחיזבאללה ביצעו ב-1983 פיגועי תופת בשגרירות ארה״ב ובמחנה המארינס בביירות, ורצחו 270 אמריקנים. הם גם היו מעורבים בתכנון וביצוע הפיגועים בשגרירויות ארה"ב בקניה ובטנזניה ב-1998, שבהם נהרגו 224 בני אדם, כולל 12 אמריקנים. למעלה מ-1,000 אמריקנים נרצחו במזרח התיכון על-ידי משטר האייתולות ושלוחיו בעיראק, סוריה וירדן.

ללא קשר לישראל, משטר האייתוללה מרחיב את רשת תאי הטרור הרדומים על אדמת ארה״ב, כפי שהזהיר מנהל ה- FBIבנובמבר 2023 בוועדת ביטחון המולדת של בית הנבחרים האמריקאי: “….כמדינה המובילה בעולם בתמיכה בטרור, איראן מנסה, ישירות או באמצעות ארגוני פשע בינלאומיים, להתנקש במתנגדים איראנים למשטר האייתוללה ובבכירים אמריקנים בהווה ובעבר, גם על אדמת ארה״ב…. חיזבאללה הוא שותף אסטרטגי מרכזי של איראן, ומבריח פעילי טרור לארה"ב, להקמת תשתיות ולביצוע משימות ריגול בארה״ב….”

ישראל מוצגת על ידי משטר האייתוללה – בצדק – כמוצב הקדמי האמריקאי היעיל ביותר ב“מרחב האסלאם”, ומוגדרת כ“שטן קטן”. ארה״ב מוצגת כאויב האסטרטגי הגלובלי, לעומת ישראל המוצגת כמכשיר טקטי אזורי. המשטר מבין שפגיעה ביכולות ישראל – באמצעות חמאס, חיזבאללה והחות׳ים, בנוסף  לטילים בליסטיים מאיראן – יכולה לערער את המעמד הגיאו-אסטרטגי של ארה״ב. התייחסות משטר האייתוללה לישראל נגזרת מהתייחסותו לארה״ב, ואינה תלויה בסוגיה הפלסטינית או בסכסוך ערב-ישראל.

ב-2026 יכולה ארה״ב לתקן שגיאות קריטיות של נשיאי ארה"ב בשנים 1978/79–2024, שהפכו את איראן מ“השוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי” למחולל טרור ומלחמות מרכזי אנטי-אמריקאי. תיקון השגיאות ומניעת החמרתן מחייב שינוי משטר באיראן.

עלות שינוי המשטר מתגמדת לעומת עלות ההימנעות מהשינוי, כפי שממחיש המחיר הקטסטרופלי בהופעתה של מעצמה גרעינית אפוקליפטית ראשונה בהיסטוריה האנושית. רתיעה משינוי משטר תערער את כוח ההרתעה האמריקאי, תגביר את העזת סין באוקיינוס השקט, אפריקה ואמריקה הלטינית, את שאפתנות רוסיה בים הבלטי ומזרח אירופה, תגביר טרור אסלאמי בארה״ב, תאיים על קיום משטרים ערביים סוניים פרו-אמריקניים, תוביל ליותר מלחמות וטרור, ותבלום את הרחבת הסכמי אברהם.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
16 יולי 2026

 English edition https://bit.ly/4yjBQot

*הפער בין מלל למעש במזרח התיכון מקבל ביטוי בפתגם הערבי: “על מילים לא משלמים מכס”, או “מילים הנאמרות בלילה נמחקות ביום”.

המלל המזרח תיכוני משמש כלי נשק בלוחמה פסיכולוגית; אמצעי למשיכת זמן; מנגנון הישרדות; ,תמרון דיפלומטי; תקייה (אקרובטיקה מילולית להולכת שולל של יריבים ואויבים); שדרוג תדמית ללא סטייה מחזון/אידאולוגיה.

*מ-1978, מעצבי מדיניות בארה״ב נוקטים באופציה דיפלומטית (מו"מ) כלפי משטר האייתוללה, המרעיף על צוותי המו"מ האמריקאים מלל מפוייס, מפתה ועסקי המצניע מעש פנאטי ואפוקליפטי.

בעוד ארה"ב רואה במו"מ שלב לקראת התפייסות ודו-קיום בשלום, משטר האייתוללה רואה במו"מ את המשך המלחמה – להכרעת "השטן האמריקאי הגדול" – באמצעים אחרים. כוונות המשטר מעוגנות במעש: חוקת 1979, תוכניות לימודים, דרשות מסגדים, תקשורת רשמית, וההתנהלות השוטפת שהפכה את איראן מ“השוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי” למחולל אזורי ועולמי מרכזי ואנטי-אמריקאי של טרור, מלחמות, סחר בסמים והלבנת הון במזרח התיכון, אפריקה, אמריקה הלטינית ואף על אדמת ארה״ב.

*המלל של המשטר ההאשמי קורא לישראל בשיטתיות להפסיק את המתקפה על חמאס, וקורא להפסקת אש מיידית ונסיגה ישראלית מעזה.
אבל, המעש ההאשמי – המשרת את הביטחון הלאומי הירדני – סותר באופן מוחלט את המלל, במיוחד מאז אוקטובר 2023, המעצים את החשש ההאשמי מ“ספטמבר שחור” נוסף בהשראת מתקפת הטרור החמאסי על ישראל. ירדן מודעת לשיתוף הפעולה המסורתי בין "האחים המוסלמים" לבין הטרור הפלסטיני, ורואה בחמאס – שלוחה של "האחים המוסלמים" – מוקד מרכזי לחתרנות, הסתה, הלבנת הון, סחר בסמים, טרור והברחת/ייצור רקטות, רחפנים וסמים. בנוסף, חמאס משתף פעולה עם משטר האייתוללות, ארגוני טרור פלסטיניים נוספים ו"האחים המוסלמים", שהוצאו מחוץ לחוק באפריל 2025, אף שהזרוע הפוליטית שלהם היא הסיעה הגדולה בפרלמנט הירדני. חמאס גורש מירדן ב-1999, אך חידש את פעילותו הטרוריסטית במדינה, כולל נגד בסיסים אמריקאיים. למרות המלל האנטי-ישראלי, המעש הצבאי, הכלכלי והדיפלומטי של ירדן מכיר בכך שישראל מספקת מים ומודיעין נגד טרור, הצילה את המשטר ב-1970 (כאשר כפתה על סוריה נסיגה מאדמת ירדן), וממשיכה לשמש קו הגנה קריטי של המשטר הפגיע והפרו-אמריקאי.

*המלל המצרי מגנה את מלחמת ישראל בחמאס ודורש נסיגה מלאה מעזה. אולם, בדומה לירדן, המעש המצרי נגזר מצורכי ביטחון פנים והביטחון הלאומי – במיוחד בשל זיקת חמאס ל"אחים המוסלמים", המהווים איום קיומי על משטר הגנרל סיסי. מאז הקמתם ב-1928, מנסים "האחים המוסלמים" להפיל את השלטון המרכזי במצרים, ומאז 2013 הם מוגדרים כארגון טרור. קהיר מודעת גם לברית האסטרטגית בין חמאס למשטר האייתוללה, השואף להפיל כל משטר “משומד” סוני פרו-אמריקאי, כולל זה של סיסי. בנוסף, חמאס הוצא בפועל מחוץ לחוק במצרים, כולל זרועו הפוליטית. מצרים מגבילה את פעילות חמאס ומגדירה את הזרוע הצבאית שלו (גדודי עז א-דין אל-קסאם) כארגון טרור.

*בעוד המלל של ירדן, מצרים ורוב מדינות ערב מגנה את ישראל על תגובה בלתי-מידתית כביכול לטרור חמאס, ומתנגד להעברת תושבי עזה למצרים ולירדן, הרי שהמעש שונה לחלוטין. מדינות אלה רואות במלחמת ישראל בחמאס מהלך המשרת את צורכי הביטחון שלהן, ומעריכות שכישלון להשמיד את שלטון חמאס יתפרש כניצחון דרמטי של הארגון, ויעניק רוח גבית לטרור האסלאמי במדינותיהן, עד כדי איום קיומי. לעומת זאת, השמדת התשתית הצבאית והאזרחית של חמאס תסיר איום קיומי ותצמצם את אי-היציבות האזורית.

*כמו כן, סירוב מצרים וירדן לקלוט תושבים מעזה נובע מניסיון העבר המתעד פעילות טרור פלסטינית במצרים (שנות ה-50), סוריה (שנות ה-60), ירדן (1968–1970), לבנון (1970–1983), כווית (1990) ועיראק (עד 2003), שהפכה את הפלסטינים לאב-טיפוס בין-ערבי של חתרנות, טרור, בוגדנות וכפיות-תודה. בעוד המערב מתרשם עמוקות ממלל פלסטיני מתון המורעף על נציגי המערב ומאמץ את רעיון המדינה הפלסטינית, העולם הערבי מתמקד במעש הפלסטיני, ולכן מסתפק בתמיכה מלולית ונמנע (מאז 1948) מקידום מעשי של הקמת מדינה פלסטינית. לדוגמא, ששת הסכמי השלום בין ישראל למדינות ערב, והקשרים הביטחוניים והמסחריים הפוריים בין ישראל לערב הסעודית, אינם מותנים בהקמת מדינה פלסטינית.

*המלל הפומבי של ערב הסעודית ואיחוד האמירויות קורא לריסון אמריקאי והמשך המו"מ עם משטר האייתוללה. אולם, המעש של מוחמד בן סלמאן (MBS) ומוחמד בן זאיד (MBZ) – הכולל שיתופי פעולה ביטחוניים, כלכליים ודיפלומטיים עם ישראל – מהווה תגובה לאיום הקטלני מכיוון "האחים המוסלמים" וחזון בן 1.400 השנים של משטר האייתוללה, השואף להפיל כל משטר "משומד" סוני, ובמיוחד ערב הסעודית, ולהכריע את "הכופר" המערבי, ובראשו “השטן האמריקאי הגדול”. שני המנהיגים חרדים מהדגש האמריקאי על מו"מ עם משטר האייתוללה, התורם ללגיטימציה ולהתעצמות הגיאו-אסטרטגית של איראן. למרות חידוש היחסים הדיפלומטיים עם איראן, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות מייחלות לשינוי משטר בטהרן. שתיהן, כמו יתר המשטרים הערביים הפרו-אמריקאיים, רואות בישראל בעלת-ברית אמינה במאבקן הקיומי נגד איראן ו"האחים המוסלמים".

השורה התחתונה

• הפער בין מלל (ספקולציה) למעש (מציאות) מושרש במזרח התיכון מזה כ-1,400 שנה, מאז תקופת הח’ליף מועאוויה במאה ה-7, שהניח את היסודות לנאמנויות הזמניות המשתנות באופן בלתי-צפוי, ולמלל "גמיש" על מחויבות לכאורה להסכמים.
• ההיסטוריה הבלתי צפויה, ההפכפכה, האלימה והבלתי-יציבה של העולם הערבי/המוסלמי מחייבת את מעצבי המדיניות בארה״ב להסתמך על מעש מציאותי – גם אם הוא מתסכל ותובע דם, יזע ודמעות – ולא על מלל של מציאות חלופית, גם אם הוא ערב לאוזן ומפתה.