שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 19 ספטמבר 2023,
English edition https://bit.ly/48la2my
מפגש ה-20 לספטמבר 2023
ב-20 לספטמבר 2023 יפגוש הנשיא ביידן את רה"מ נתניהו כדי להגביר את הלחץ להימנע מפעולה צבאית ישראלית עצמאית נגד תשתית הגרעין באיראן, ולהתחייב למחוות לרשות הפלסטינית, לקידום הקמת מדינה פלסטינית.
האם רה"מ נתניהו יכול להדוף לחץ אמריקאי? האם לחץ אמריקאי מקדם יציבות במזרח התיכון ואינטרסים של ארה"ב?
מאז 1948 מהווה לחץ אמריקאי מרכיב בלתי-נפרד של יחסי ישראל-ארה"ב (חוץ מתקופת טראמפ). אבל, במבט לאחור, הלחצים על ישראל היו מהמורות בדרך לנסיקה דרמטית של שיתופי פעולה ביטחוניים ואזרחיים, העולה על הציפיות האופטימיות ביותר ותורמת לכלכלת וביטחון ארה"ב יותר מ"סיוע החוץ" האמריקאי לישראל.
בדרך כלל, ראשי ממשלה הודפים לחץ אמריקאי, ובכך גורמים אמנם לכרסום קצר-טווח בפופולריות שלהם ושל ישראל, אך להערכה-אסטרטגית ארוכת טווח מצד ארה"ב.
לדוגמא, עם תום מפגש רב-מחלוקות ב-1991 בין ראש הממשלה שמיר לבין מנהיגי הרוב הדמוקרטי והמיעוט הרפובליקני בסנאט, ג'ורג' מיטצ'ל ובוב דול, אמר דול לשמיר: "האם אתה יודע מדוע אנו חלוקים עליך באופן גורף, אך מאד מעריכים אותך? מכיוון שאתה קשוח!"
ביום סגריר, ארה"ב מעדיפה בעלת-ברית מונחית-עקרונות שאינה נכנעת ללחצים, ומסרבת להקריב נכסים היסטוריים וביטחוניים ארוכי-טווח על מזבח נוחיות מדינית, כלכלית וביטחונית קיצרת-טווח.
עמידה ישראלית בלחצים תורמת לאינטרס ארה"ב
המציאות מוכיחה שעמידה ישראלית בלחצים – שבדרך כלל מבטאים מדיניות כושלת של מחלקת המדינה במזרח התיכון – מקדמת אינטרסים של ארה"ב.
לדוגמא, אם ישראל הייתה נכנעת ללחץ אמריקאי ב-1981 ו-2007, ולא משמידה את הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה, היא לא הייתה מונעת את ההשלכות ההרסניות של צדאם חוסיין גרעיני במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991, של מלחמת אזרחים גרעינית בסוריה מ-2011, ואולי אף אסאד או דאע"ש גרעיניים.
אילו ישראל הייתה נענית ללחץ האמריקאי ונסוגה ב-1948-49 לקווים האובדניים של "תכנית החלוקה", היא לא הייתה הופכת למכפלן-עוצמה ייחודי עבור ארה"ב, החוסכת את הצורך להעביר לאוקיינוס ההודי, לים התיכון ולמזרח התיכון עוד נושאות מטוסים וחטיבות צבא בעלות שנתית של 20-15 מיליארדי דולרים.
כניעה ישראלית ללחץ אמריקאי ב-1967 הייתה מונעת את מתקפת-המנע שהשמידה את התשתית הצבאית של נאצר המצרי שפעל – בסיוע סובייטי – להפלת המשטרים הפרו-אמריקאים של מפיקות הנפט הערביות, לתרום לאינטרס הסובייטי, ולהנחית מכה קשה לכלכלת ארה"ב שהייתה תלויה ביבוא נפט מהמפרץ הפרסי.
אם ישראל הייתה נמנעת מהחלת החוק הישראלי ברמת הגולן, ואף נסוגה בלחץ אמריקאי, היא לא הייתה מסוגלת לצמצם את כושר התמרון האיראני, סורי וסובייטי/רוסי בסוריה ולבנון, ולשדרג את יציבות המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי בירדן, המהווה יעד לתוקפנות מסוריה.
היענות ללחץ אמריקאי שיטתי להקמת מדינה פלסטינית מערבית לנהר הירדן, הייתה מביאה להפלת המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי מזרחית לירדן; הופכת את ירדן לזירה חשובה של טרור אסלאמי אנטי-אמריקאי; ומסכנת את קיום המשטרים של מדינות הנפט הערביות הפרו-אמריקאיות; במקביל לשדרוג המצב הגיאו-אסטרטגי של איראן, רוסיה, סין ו"האחים המוסלמים", ופגיעה אנושה באינטרסים של ארה"ב.
השורה התחתונה
עמידה מונחית-עקרונות בפני לחץ ארה"ב מהווה תרומה קריטית לכוח-ההרתעה הישראלי, שהוא גורם חשוב במעמד ארה"ב במזרח התיכון, מרתיע גורמים אנטי-אמריקאים, מצמצם אי-יציבות אזורית ומעודד את תהליך השלום ישראל-ערב. לעומת זאת, רפיסות מול לחץ ארה"ב מכרסמת בכוח-ההרתעה הישראלי, מהווה רוח-גבית למשטרים פורעי-חוק, מתדלקת את זעזועי המזרח התיכון ופוגעת באינטרסים של ישראל, מדינות ערב הפרו-אמריקאיות וכלכלת וביטחון ארה"ב.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"ערוץ 7", 13 ספטמבר 2023, https://www.inn.co.il/news/613823
*זירת הסכם עם סעודיה היא המזרח התיכון הגועש והבלתי-וודאי;
*סעודיה מונחית על ידי אינטרסים סעודים ולא פלסטינים;
*סעודיה – בניגוד – למחלקת המדינה – מודעת להתנהלות האלימה הפלסטינית במישור הבין-ערבי, ולכן אינה פועלת להקמת מדינה פלסטינית;
*הסכם שלום (או נורמליזציה) עם סעודיה אינו נדבך קריטי לביטחון ישראל בהקשר הוולקני של המזרח התיכון, לעומת רכסי יו"ש שהשליטה בהם היא תנאי לקיום ישראל במזה"ת.
פסימיות דמוגרפית OUT, אופטימיות דמוגרפית IN
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 11 ספטמבר 2023, https://bit.ly/3ZedH1B
הקריאה לסגת מרכסי יו"ש נובעת מהנחה מוטעית כאילו היהודים נידונו להפוך למיעוט בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק". אבל, העובדות מבהירות שהמדינה היהודית אינה חשופה לפצצת-זמן דמוגרפית ערבית, אלא נהנית מתנופה דמוגרפית יהודית.
ההנחה המוטעית מתבססת על נתוני המנהל האזרחי המהדהד – ללא בדיקת נאותות ומתוך כוונה לשמור על "שקט תעשייתי" – את נתוני הרשות הפלסטינית, ומתעלם מניפוח מלאכותי של מספר ערביי יו"ש בהיקף של 1.6 מיליון.
לדוגמא, המנהל האזרחי אינו מציין שמסמכי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, וועדת הבחירות ומשרד הפנים הפלסטינים מתעדים ש-500,000 תושבי חוץ (רובם מיו"ש), השוהים בחו"ל למעלה משנה כלולים במפקד האוכלוסין הפלסטיני. זאת בניגוד לנוהל המקובל בעולם, הגורע ממפקד האוכלוסין תושבים השוהים מחוץ למדינת-הבית למעלה משנה. בנוסף לכך, מפקד האוכלוסין הפלסטיני מתעלם ממאזן הגירה שלילי של 390,000 ערביי יו"ש מאז מפקד האוכלוסין של 1997, לפי תיעוד "רשות האוכלוסין וההגירה" הישראלית המופקדת על המעברים הבינלאומיים. כמו כן, 375,000 ערביי ירושלים ו-150,000 ערביי/יות יו"ש (במיוחד) ועזה הנשואים לערביי/יות ישראל כלולים במפקד האוכלוסין הישראלי וגם הפלסטיני (ספירה כפולה). ולבסוף, דו"ח "הבנק העולמי" מ-2006 (עמ' 8 סעיף 6) תיעד 32% ניפוח מלאכותי של נתוני-לידה פלסטינים. מתקופת המנדט הבריטי לוקים דיווחי הפטירות הערביות בחסר, כפי שמעיד מפקד האוכלוסין הפלסטיני של 2007 הכולל ילידי…1845.
העובדות לעיל מתעדות ניפוח מלאכותי של 1.6 מיליון ערבים – כלומר, מספר ערביי יו"ש הוא 1.4 מיליון ולא 3 מיליון.
בניגוד לתובנה המקובלת, הדמוגרפיה הערבית מתמערבת באופן דרמטי. משיעור פריון של 9 לידות לאישה בשנות ה-60' ל-2.85 לידות ב"קו הירוק" ב-2022 (3.02 לידות ביו"ש). ההתמערבות היא תוצאה של מעבר סוחף מהכפר אל העיר (מ-70% כפריים ביו"ש ב-1967 ל-77% עירוניים ב-2022), בנוסף לזינוק בגיל הנישואין (מגיל 15 ל-24), הרחבת השימוש באמצעי מניעה (70% ביו"ש), הרחבת השתלבות הנשים בלימודים גבוהים ותעסוקה, קיצור תקופת הפריון (מגיל 16 עד 55 לגיל 25 עד 45), ועוד. גיל החציון של ערביי יו"ש הוא 22 לעומת 18 ב-2005.
מגמת ההתמערבות מאפיינת את כל העולם המוסלמי חוץ ממדינות התת-סהרה: ירדן – 2.9 לידות לאישה, איראן – 1.9, סעודיה – 1.9, מרוקו – 2.27, עיראק – 3.17, מצרים – 2.76, תימן – 2.91, איחוד האמירויות – 1,62, וכו'.
לעומת זאת, האוכלוסייה היהודית מאופיינת על ידי תנופת פריון במיוחד במגזר החילוני, במקביל לירידה מתונה בשיעור הפריון החרדי.הפריון היהודי (3.13 לידות לאישה) גבוה משיעורי הפריון של כל מדינות ערב חוץ מעיראק. שיעור הפריון הממוצע ב-OECD הוא 1.61.
ב-2022 היה מספר הלידות היהודיות (137,566) גבוה ב-71% ממספר הלידות ב-1995 (80,400), בעוד מספר הלידות הערביות (43,417) היה גבוה רק ב-19% מלידות 1995 (36,500). בישראל קיימת התאמה-חיובית נדירה בין רמת הפריון, החינוך וההכנסה. הגידול בשיעור הפריון היהודי נובע מרמה גבוהה-יחסית של אופטימיות, פטריוטיות, זיקה לשורשים, אחריות קהילתית, אווירת-ספר (אתגר ביטחוני), יחס חיובי לגידול ילדים וצמצום היקף ההפלות. האוכלוסייה הערבית נמצאת במגמת הזדקנות והיהודית במגמה צעירה.
התנופה הדמוגרפית היהודית מתוגברת גם על ידי עלייה שנתית וצמצום היקף ה"ירידה": מתוספת של 14,200 "יורדים" ב-1990 לתוספת של 10,800 ב-2020, במקביל להכפלת האוכלוסייה מ-1990!.
ב-2023 ישראל עומדת בפני פוטנציאל עלייה של כ-500,000 יהודים בחמש השנים הבאות מאוקראינה, רוסיה, מדינות נוספות בברה"מ לשעבר, צרפת, בריטניה, גרמניה, ארגנטינה וארה"ב, אם הממשלה תאמץ מדיניות עלייה פרו-אקטיבית ובראש סדר העדיפויות הלאומי.
לסיכום, ב-1897 היה בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק" מיעוט יהודי של 9%, שהתרחב ל-39% ב-1947 והפך לרוב של 69% ב-2022 (7.5 מיליון יהודים, 2 מיליון ערביי "הקו הירוק" ו-1.4 מיליון ערביי יו"ש), הצפוי לגדול עקב רוח-גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה.
הטוענים שפצצת זמן דמוגרפית ערבית מתקתקת טועים באופן דרמטי, או מטעים באופן שערורייתי.
אדריכלי אוסלו התעלמו מהכתובת על הקיר
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מידה", 8 ספטמבר 2023, https://bit.ly/3P7WBOo
English edition https://bit.ly/3r1wJeY
הסכם אוסלו והכתובת על הקיר
בינואר 1979 העניק הנשיא קארטר רוח גבית להשתלטות אייתוללה חומייני על איראן בהניחו שחומייני יתמקד בטרקטורים ולא בטנקים.
בספטמבר 1993 העניק רה"מ רבין רוח גבית לארגון הטרור אש"פ בהניחו שערפאת יתמקד באתגרי ההקמה של הרש"פ ולא בטרור.
מעצבי אוסלו הקריבו את המציאות האלימה המזרח תיכונית על מזבח הכמיהה ל"שלום עכשיו". הם התעלמו מהכתובת הבוהקת על הקיר שהזהירה מהצפוי:
*הסכם אוסלו חילץ את אש"פ מבירא עמיקתא לאיגרא רמא וסלל את הדרך לגלי טרור חסרי-תקדים, כולל אלפי טילים המשוגרים לריכוזי אוכלוסין.
*ההסכם שידרג את מיקום מפקדות אש"פ מתוניסיה, תימן וסודן הרחוקות, ליו"ש ועזה הנושקות למיקום יעד הטרור: אזרחי ישראל.
*שדרוג המיקום של מפקדות אש"פ – ששינו את שמם ל"רשות הפלסטינית" – הוגדר על ידי צמרת אש"פ כ"סוס טרויאני", המרחיב את פוטנציאל הטרור באמצעות שליטה ישירה על ערביי יו"ש ועזה, וליבוי ההקצנה של ערביי "הקו הירוק".
*הסכם אוסלו העניק רוח גבית עזה ל"תורת השלבים" של אש"פ הקובעת – ללא התחשבות בהסכמים בינלאומיים – שכל שטח הנמסר לפלסטינים מהווה מקפצה לסיום "כיבושי 1948" והקמת מדינה פלסטינית מנהר הירדן ועד הים התיכון. עמדה זאת הוצגה על ידי ערפאת בטלוויזיה הירדנית ב-13 לספטמבר, בעיצומו של טקס החתימה על הסכם אוסלו שהתקיים על מדשאת הבית הלבן…
*כצפוי, הסכם אוסלו סלל את הדרך לרשות פלסטינית מושחתת, עריצה וטרוריסטית, המלבה את הטרור באמצעות מערכת חינוך לשנאה (קו יצור של טרוריסטים), הסתה במסגדים, האדרת טרוריסטים ומענקים חודשיים נדיבים למשפחות טרוריסטים. לדברי ערפאת, מטרת הטרור היא להפחיד את האוכלוסייה היהודית כדי להביא ל"ירידה" מסיבית.
תום פרידמן התעלם מהכתובת על הקיר
בספטמבר 1993 כתב העתונאי תום פרידמן שהסכם אוסלו מייצג את "ניצחון התקווה על ההיסטוריה", והציג את ערפאת כטרוריסט שהפך למדינאי שוחר-שלום. כאשר היה ראש משרד ה"ניו יורק טיימס" בביירות (1988-1984) הוא התייחס לערפאת כלוחם גרילה טפלון, חברה'מן וכוכב רוק. בשנת 2000 הוא כתב "האם ערפאת הוא נלסון מנדלה או [כוכב ה"קאונטרי] ווילי נלסון?". ב-1988 אחרי שמכוניתו נרגמה באבנים במזרח ירושלים, אמר לחברו: "אם היה לי אקדח הייתי מרסק את פני הממזרים". לשאלתי (כאשר הייתי מנהל לשכת העיתונות הממשלתית) מדוע לא דיווח לקוראיו על החוויה, הוא השיב שלא חשב שהייתה ראויה לפרסום…
בניגוד לפרידמן, מנהיגי ערב מודעים להתנהלות הפלסטינית הבין-ערבית פורעת החוק, שהפכה אותם לאב-טיפוס לחתרנות, טרור, כפיות-תודה ובוגדנות, ולכן הם מגבילים את תמיכתם להקמת מדינה פלסטינית למלל ומחוות סמליות ונמנעים ממעש מהותי.
שמעון פרס זלזל בכתובת על הקיר
שמעון פרס היה האדריכל המוביל של הסכם אוסלו ופרסם – חודש אחרי החתימה על ההסכם – ספר ("המזרח התיכון החדש") המציג את הנחות היסוד שהובילו להסכם. הספר מהווה תכנית-אב לניצחון מציאות אלטרנטיבית, נוחה ומעודדת על המציאות המורכבת, הרצחנית והמתסכלת במזרח התיכון, שאין בו דו-קיום בשלום בין-אסלאמי מאז הופעת האסלאם במאה ה-7.
לדוגמא:
"הסדר העולמי החדש אינו מוביל למלחמות (80)…
"עלינו להקים מזרח תיכון חדש, ובמסגרתו השלום יהיה מרכיב ביטחון עיקרי (עמ' 84)… עלינו להתמקד במזרח התיכון החדש ובמהות החדשה של הביטחון, ולהימנע מהתמקדות בניצחונות ומלחמות העבר שחלפו מהעולם ללא-שוב (עמ' 85)…
"מלחמה היא 'סוס טרויאני' שעבר מהעולם (עמ' 51)… בהתחשב בנסיבות, כל מלחמה שתפרוץ תהייה לשווא (עמ' 52)… אנו ממשיכים להתכונן ללחימה, אך לא עושים זאת כדי לפתוח במלחמה, אלא כדי להדוף מתקפות ולהגן על השלום עמ' 69)…
"אחרי מאות שנים של עוינות אלימה, המזרח התיכון חייב להכיר במשמעות המהפכנית של השלום (עמ' 77)…
"העומק האסטרטגי מאבד מחשיבותו, אך הדו-קיום בשלום מכה שורשים… עלינו לקיים הערכה-מחודשת של תפישת המלחמה כחלק ממערכת היחסים הבינלאומית (עמ' 78)…
"המשמעות של 'גבולות רכים' היא שאין צורך להציב צבא לידם (עמ' 174)… עלינו לשאוף לפחות נשק ויותר אמונה [בשלום]. 'גבולות רכים' מקילים על השגת השלום ויסיעו לעמוד בפני תקופות סוערות (עמ' 174)…"
תובנות מהסכם אוסלו
*הסכם אוסלו גובש בראייה מערבית המקריבה את מציאות המזרח התיכון על מזבח הרהורי-לב הנובעים מכמיהה לשלום, אך מחריפים טרור ומלחמה.
*ההנחה ששליטת ישראל ברכסי יו"ש תפעיל פצצת-זמן דמוגרפית ערבית, מתעלמת מהמציאות הדמוגרפית, המתעדת התמערבות דרמטית של הדמוגרפיה הערבית (בכל העולם הערבי) ותנופה דמוגרפית יהודית (במיוחד במגזר החילוני).
*תפישת העולם של אוסלו – החיה ובועטת גם היום – מקילה ראש בהתנהלות הפלסטינית פורעת-החוק במישור הבין-ערבי, ומתמקדת בהערכות ספקולטיביות על התנהלות פלסטינית בעתיד. תפישת עולם זאת מתעלמת מהעובדה שגופים פורעי-חוק נוטים לגדוע את היד המזינה אותם.
*תפישת העולם של אוסלו מתעלמת מהעובדה שקידום החזון הפלסטיני לחיסול הישות הציונית "הכופרת" – המתועד במערכת החינוך לשנאה, אמנות פת"ח ואש"פ ו"תורת השלבים" – עולה בחשיבותו על מחוות פיננסיות ודיפלומטיות מרחיקות לכת המוענקות לפלסטינים (כפי שמבהירה המציאות אחרי הסכמי אוסלו, חברון, וועידת "וואיי" וה"היתנתקות").
*ב-2023 ממשיכה מחלקת המדינה בארה"ב לדבוק בתפישת העולם של הסכם אוסלו, תוך התעלמות מההשלכות השליליות של מדינה פלסטינית על אינטרס ארה"ב: הפלת המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי; הפיכת ירדן לזירת טרור אסלאמי אנטי-אמריקאי; גלישה הרסנית של הטרור מירדן לחצי האי ערב ואיום מיידי על משטרי מפיקות הנפט הערביות הפרו-אמריקאיות; הענקת בוננזה אסטרטגית לאיראן, סין ורוסיה ומכה לכלכלת וביטחון ארה"ב.
*הסנטור הדמוקרטי דניאל אינוייה שהיה יו"ר וועדת ההקצבות וועדת המודיעין, והמחוקק האמריקאי שתרם יותר מכל מחוקק להעמקת שתוף הפעולה עם ישראל, אמר ביום החתימה על הסכם אוסלו: "אני חושש שההסכם עלול להפוך למסע הלוויה של ישראל."
*הסנטור אינוייה גם הבין שמימוש החזון הפלסטיני מותנה בחיסול ישראל, בניגוד למנהיגי מדינות ערב שמימוש חזונם אינו מחייב את חיסול ישראל, ולעתים אף מקודם על ידי שתוף פעולה עם ישראל (כפי שמבהירים "הסכמי אברהם" והקשר המתרחב עם סעודיה).
רשימת תפוצה
Subscribe for our daily news
וידאו
The legacy of Moses and the Abolitionist movement
- יולי 5, 2023
US-Israel kinship 3: The Hebrew language embrace by the US intelligentsia
- יולי 5, 2023
The US-Israel kinship 2: the US Founding Fathers, Moses and the Bible
- יולי 5, 2023
פוסטים פופולרים
רשימת תפוצה
- הרשמו לחדשות היומיות שלנו
