הכי פופולרים

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
25 מרץ 2024

English edition  bit.ly/3IPDd5S 

מפקד האוכלוסין הפלסטיני מנופח מלאכותית (ומהודהד ע"י הממסד הישראלי ללא בדיקת-נאותות), כפי שמתועד במחקר המתקיים מאז 2004.  לדוגמא:

*500,000 ערבים תושבי חו"ל, השוהים בחו"ל למעלה משנה, כלולים במפקד האוכלוסין הפלסטיני, בניגוד לכללים המקובלים בעולם. 325,000 נכללו במפקד 1997, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית, ו-400,000 נכללו ב-2005 לפי וועדת הבחירות הפלסטינית. המספר גדל מדי יום בגין לידות.

*350,000 ערביי ירושלים נספרים פעמיים – על ידי ישראל והרשות הפלסטינית,  ומספרם גדל בהתמדה עקב לידות.

*למעלה מ-150,000 ערבים נישאו לערבים/ערביות ישראלים (לפי דו"ח משרד הפנים מנובמבר 2003), וגם הם נספרים פעמיים, ומספרם גדל עקב לידות.

*413,000 ערביי יו"ש היגרו מאז מפקד האוכלוסין הראשון ב-1997, אך הרש"פ מתעלמת ממאזן ההגירה השלילי והעקבי מאז 1950 (פער בין יציאות לכניסות). לדוגמא, לפי תיעוד "רשות האוכלוסין וההגירה", המפקחת על כל המעברים הבינלאומיים, 23,445 ב-2023 וממוצע שנתי של 20,000 בשנים האחרונות.

*דו"ח של הבנק העולמי מ-2006 (עמ' 8 סעיף 6) מתעד ניפוח מספר הלידות על ידי הרשות הפלסטינית בהיקף של 32%.

*שיעור הפריון הערבי ביו"ש מתמערב (כמו בכל העולם הערבי): מ-9 לידות לאישה בשנות ה-60' ל-2.9 (כמו בירדן) ב-2022. התמערבות נובעת ממעבר סוחף מהכפר (75% מהאוכלוסייה ב-1967) לעיר (75% ב-2024), השתלבות הנערות בחינוך הגבוה, עלייה בגיל הנישואין ושימוש גובר באמצעי מניעה.

*דיווח חסר של פטירות מאפיין את ערביי יו"ש – משקולים פוליטיים וכספיים – עוד מתקופת השלטון התורכי והמנדט הבריטי.

*1.55 מיליון הוא מספר הערבים ביו"ש כאשר מנכים את הנתונים הנ"ל (1.7 מיליון) מהנתון הרשמי של הרשות הפלסטינית (3.25 מיליון).

ב-2024 יש 69% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק" – לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900 – הנהנה מרוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי.

אין פצצת זמן דמוגרפית ערבית; יש מומנטום דמוגרפי יהודי.

ממצאים נוספים בכתבות אלו ובסרטון זה.  

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"חדשות מחלקה ראשונה", 21 מרץ 2024

English edition  bit.ly/3VrbJLg

התנופה הדמוגרפית היהודית בישראל היא מרכיב מרכזי בצמיחה הכלכלית, ביטחונית, מדעית וטכנולוגית של המדינה היהודית.

מספר הלידות היהודיות ב-2023 (135,639) היה גבוה ב-69% מ-1995 (80,400).  מספר הלידות הערביות ב"קו הירוק" ב-2023 (42,815) היה גבוה ב-17% מ-1995 (36,500). היקף הלידות היהודיות עלה ל-76% מסך הלידות ב-2022 לעומת 69% ב-1995.  הזינוק במספר הלידות היהודיות מתרחש למרות הירידה המתונה בפריון החרדי, אך עקב עלייה משמעותית בפריון החילוני.

1969: שיעור הפריון הערבי (מספר לידות לאישה) היה גבוה ב-6 לידות משיעור הפריון היהודי. 2022: שיעור הפריון היהודי 3.03 לידות לאישה, שיעור הפריון הערבי ב"קו הירוק" 2.75.

התמערבות שיעור הפריון הערבי בארצות האסלאם חוץ מתת-סהרה: ירדן (דומה לערביי יו"ש) – 2.9 לידות לאישה, איראן – 1.9, סעודיה – 1.89, עיראק – 3.17, מצרים – 2.76, מרוקו – 2.27, תימן – 2.91, וכו'.


הגידול בפריון היהודי עקב אופטימיות ופטריוטיות גבוהות; זיקה לשורשים, למשפחה ולקהילה; תחושת חירום ביטחונית; וצמצום הפלות.
התמערבות הפריון הערבי נובעת מתהליך מודרניזציה: מעבר מסיבי מהכפר לעיר, הרחבת חינוך ותעסוקת נשים, עלייה בגיל נישואין, קיצור שנות הפריון, הגברת שימוש באמצעי מניעה, הגירת צעירים.
                           
                               תיעוד נוסף
במאמרים אלו ובסרטון זה 

פוסטים אחרונים

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, 1 מאי 2024

המציאות הדמוגרפית טופחת על פני נביאי הזעם הדמוגרפי הטוענים – מתקופות הרצל ובן גוריון ועד היום – שפצצת זמן דמוגרפית ערבית מאיימת על הרוב היהודי. אבל, מיעוט יהודי של 9% בשטח המשולב של "הקו הירוק" ויו"ש בסוף המאה ה-19, צמח ל-39% עם הקמת המדינה, ורוב של 69% ב-2024 (8 מיליון יהודים – כולל עולי ברה"מ המוגדרים כ"יהודים לפי חוק השבות" – 2 מיליון ערביי "הקו הירוק" ו-1.55 מיליון ערביי יו"ש).

בניגוד לתחזיות הממסד הדמוגרפי, הירחון הסטטיסטי מפברואר 2024 מתעד זינוק של 69% במספר הלידות היהודיות ב-2023 (135,639) לעומת 1995 (80,400), בהשוואה לגידול של 17% במספר הלידות הערביות (42,815) מאז 1995 (36,500).

גם מגמת שיעור הפריון (מספר לידות לאישה) מתעדת תנופה דמוגרפית יהודית, ומפריכה את תחזיות הממסד הדמוגרפי: מפער של 6 לידות לטובת הפריון הערבי בשנות ה-60' לשוויון של 3.11 לידות לאישה ב-2015, ומאז שיעור הפריון היהודי גבוה מהערבי. לפי הנתון המעודכן של הלמ"ס, שיעור הפריון היהודי (3.03) גבוה מהערבי (2.75), ואף גבוה מכל מדינות ערב חוץ מעיראק.

ההתמערבות הדרמטית של הפריון המוסלמי – להוציא את מדינות התת-סהרה – נובעת מהמעבר הסוחף מחברה כפרית לעירונית, שדרוג מעמד האישה, גיל נישואין גבוה יותר (24), השתלבות הנשים בחינוך גבוה ובשוק העבודה, תקופת פריון קצרה יותר (45-25 ולא 55-16) ושימוש גובר באמצעי מניעה.

לעומת זאת, תנופת הפריון היהודי נובעת מרמה גבוהה של אופטימיות, פטריוטיות, זיקה לשורשים, אחריות קהילתית, אווירת-ספר (אתגרים ביטחוניים), יחס חיובי לגידול ילדים וצמצום היקף ההפלות (צמצום של 34% בהשוואה ל-1990). ישראל היא המדינה המודרנית היחידה המאופיינת מאז שנות ה-90' על ידי גידול בפריון החילוני, במקביל לירידה מתונה בפריון החרדי ויציבות הפריון הדתי. ישראל גם מאופיינת על ידי התאמה-חיובית נדירה בין שיעור הפריון לבין רמת העיור, חינוך, הכנסה וגיל הנישואין. שיעור הפריון כמעט כפול ממדינות ה-OECD, ומהווה רוח-גבית לכלכלה, טכנולוגיה וביטחון, וממתן את התלות בעובדים זרים.

ב-2024 ישראל עומדת בפני פוטנציאל עלייה של כ-500,000 יהודים מהרפובליקות הסובייטיות, מערב אירופה, ארגנטינה  וארה"ב, שמימושו מחייב העלאת העלייה לראש סדר העדיפויות הלאומי, ומדיניות עלייה פרו-אקטיבית.

ב-2024 הממסד הישראלי המדיני והביטחוני ממשיך להעדיף "שקט תעשייתי" מול הרשות הפלסטינית, ולהדהד את נתוניה הדמוגרפים ללא בדיקת-נאותות, שהייתה חושפת ניפוח מלאכותי של כ-100% במספר ערביי יו"ש: הוספת 500,000 תושבים השוהים בחו"ל למעלה משנה; ספירה כפולה של 375,000 ערביי ירושלים ויותר מ-150,000 "ערביי איחוד משפחות" ע"י ישראל והרש"פ; התעלמות ממאזן הגירה ערבי שלילי של 413,000; 32% ניפוח מלאכותי של נתוני לידה (לפי "הבנק העולמי") וכיווץ נתוני פטירה. מספר ערביי יו"ש הוא 1.55 מיליון ולא 3.25 מיליון. 

ב-2024 יש רוב יהודי מוצק בשטח המשולב של "הקו הירוק" ויו"ש, הנהנה מרוח גבית של שיעור פריון ומאזן הגירה. הטענה שקיימת "פצצת זמן דמוגרפית ערבית" מהווה טעות חמורה או הטעיה שערורייתית.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
25 מרץ 2024

English edition  bit.ly/3IPDd5S 

מפקד האוכלוסין הפלסטיני מנופח מלאכותית (ומהודהד ע"י הממסד הישראלי ללא בדיקת-נאותות), כפי שמתועד במחקר המתקיים מאז 2004.  לדוגמא:

*500,000 ערבים תושבי חו"ל, השוהים בחו"ל למעלה משנה, כלולים במפקד האוכלוסין הפלסטיני, בניגוד לכללים המקובלים בעולם. 325,000 נכללו במפקד 1997, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית, ו-400,000 נכללו ב-2005 לפי וועדת הבחירות הפלסטינית. המספר גדל מדי יום בגין לידות.

*350,000 ערביי ירושלים נספרים פעמיים – על ידי ישראל והרשות הפלסטינית,  ומספרם גדל בהתמדה עקב לידות.

*למעלה מ-150,000 ערבים נישאו לערבים/ערביות ישראלים (לפי דו"ח משרד הפנים מנובמבר 2003), וגם הם נספרים פעמיים, ומספרם גדל עקב לידות.

*413,000 ערביי יו"ש היגרו מאז מפקד האוכלוסין הראשון ב-1997, אך הרש"פ מתעלמת ממאזן ההגירה השלילי והעקבי מאז 1950 (פער בין יציאות לכניסות). לדוגמא, לפי תיעוד "רשות האוכלוסין וההגירה", המפקחת על כל המעברים הבינלאומיים, 23,445 ב-2023 וממוצע שנתי של 20,000 בשנים האחרונות.

*דו"ח של הבנק העולמי מ-2006 (עמ' 8 סעיף 6) מתעד ניפוח מספר הלידות על ידי הרשות הפלסטינית בהיקף של 32%.

*שיעור הפריון הערבי ביו"ש מתמערב (כמו בכל העולם הערבי): מ-9 לידות לאישה בשנות ה-60' ל-2.9 (כמו בירדן) ב-2022. התמערבות נובעת ממעבר סוחף מהכפר (75% מהאוכלוסייה ב-1967) לעיר (75% ב-2024), השתלבות הנערות בחינוך הגבוה, עלייה בגיל הנישואין ושימוש גובר באמצעי מניעה.

*דיווח חסר של פטירות מאפיין את ערביי יו"ש – משקולים פוליטיים וכספיים – עוד מתקופת השלטון התורכי והמנדט הבריטי.

*1.55 מיליון הוא מספר הערבים ביו"ש כאשר מנכים את הנתונים הנ"ל (1.7 מיליון) מהנתון הרשמי של הרשות הפלסטינית (3.25 מיליון).

ב-2024 יש 69% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק" – לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900 – הנהנה מרוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי.

אין פצצת זמן דמוגרפית ערבית; יש מומנטום דמוגרפי יהודי.

ממצאים נוספים בכתבות אלו ובסרטון זה.  

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"חדשות מחלקה ראשונה", 21 מרץ 2024

English edition  bit.ly/3VrbJLg

התנופה הדמוגרפית היהודית בישראל היא מרכיב מרכזי בצמיחה הכלכלית, ביטחונית, מדעית וטכנולוגית של המדינה היהודית.

מספר הלידות היהודיות ב-2023 (135,639) היה גבוה ב-69% מ-1995 (80,400).  מספר הלידות הערביות ב"קו הירוק" ב-2023 (42,815) היה גבוה ב-17% מ-1995 (36,500). היקף הלידות היהודיות עלה ל-76% מסך הלידות ב-2022 לעומת 69% ב-1995.  הזינוק במספר הלידות היהודיות מתרחש למרות הירידה המתונה בפריון החרדי, אך עקב עלייה משמעותית בפריון החילוני.

1969: שיעור הפריון הערבי (מספר לידות לאישה) היה גבוה ב-6 לידות משיעור הפריון היהודי. 2022: שיעור הפריון היהודי 3.03 לידות לאישה, שיעור הפריון הערבי ב"קו הירוק" 2.75.

התמערבות שיעור הפריון הערבי בארצות האסלאם חוץ מתת-סהרה: ירדן (דומה לערביי יו"ש) – 2.9 לידות לאישה, איראן – 1.9, סעודיה – 1.89, עיראק – 3.17, מצרים – 2.76, מרוקו – 2.27, תימן – 2.91, וכו'.


הגידול בפריון היהודי עקב אופטימיות ופטריוטיות גבוהות; זיקה לשורשים, למשפחה ולקהילה; תחושת חירום ביטחונית; וצמצום הפלות.
התמערבות הפריון הערבי נובעת מתהליך מודרניזציה: מעבר מסיבי מהכפר לעיר, הרחבת חינוך ותעסוקת נשים, עלייה בגיל נישואין, קיצור שנות הפריון, הגברת שימוש באמצעי מניעה, הגירת צעירים.
                           
                               תיעוד נוסף
במאמרים אלו ובסרטון זה 

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
8 מרץ 2024

  English edition  bit.ly/4c2GegI

המציאות הדמוגרפית מנוגדת לתובנה המקובלת

*מספר הלידות היהודיות בישראל ב-2023 (135,639) היה גבוה ב-69% ממספר הלידות ב-1995 (80,400), בעוד מספר הלידות הערביות (42,815) היה גבוה ב-17% מלידות 1995 (36,500), כפי שפורסם ב"ירחון פברואר 2024" של הלמ"ס.  

*ב-2023 היה מספר הלידות היהודיות (135,639) 76% מסך הלידות (178,454) בישראל בהשוואה ל-69% ב-1995.

מספר היהודים כולל גם את עולי ברה"מ ("אחרים" לפי הלמ"ס…) המוגדרים כיהודים לפי חוק השבות אך לא לפי ההלכה.

*ב-2024 (לפי נתוני הלמ"ס המעודכנים ל-2022), בניגוד לתחזיות הממסד הסטטיסטי והדמוגרפי הישראלי מאז סוף המאה ה-19 ושנות ה-40', שיעור הפריון היהודי (3.03) גבוה משיעור הפריון הערבי (2.75). שיעור הפריון היהודי גבוה יותר מאז 2016, ואף גבוה מכל מדינות האסלאם חוץ מעיראק ומדינות התת-סהרה.

*בשנות ה-60' היה שיעור הפריון הערבי גבוה ב-6 לידות לאישה משיעור הפריון היהודי. ב-2015 נעלם הפער – 3.13 לידות לאישה היהודית והערבית, כתוצאה מהתמערבות דרמטית של הדמוגרפיה הערבית מערבית לירדן: מעבר מחברה כפרית לעירונית, שדרוג מעמד האישה, גיל נישואין גבוה יותר (24), השתלבות הנשים בחינוך גבוה ובשוק העבודה, תקופת פריון קצרה יותר (45-25 ולא 55-16) ושימוש גובר באמצעי מניעה.

*ב-2023 היו 43,353 פטירות יהודיות בישראל בהשוואה ל-31,575 ב-1996; גידול של 37% (כאשר היקף האוכלוסין כמעט הוכפל!), המאפיין מגמה של אוכלוסייה צעירה יותר. ב-2023 היו 6,108 פטירות ערביות בישראל בהשוואה ל-3,089 ב-1996; גידול של 98% המאפיין מגמת הזדקנות.

*ב-2023 היה מספר הפטירות היהודיות 32% ממספר הלידות היהודיות בהשוואה ל-40% ב-1995, המאפיין מגמה של אוכלוסייה צעירה יותר. ב-2023 היה מספר הפטירות הערביות 14.3% ממספר הלידות הערביות בהשוואה ל-8% ב-1995, המאפיין מגמת הזדקנות.

*הגידול בשיעור הפריון היהודי נובע מרמה גבוהה של אופטימיות, פטריוטיות, זיקה לשורשים, אחריות קהילתית, אווירת-ספר (אתגר ביטחוני), יחס חיובי לגידול ילדים וצמצום היקף ההפלות (צמצום של 34% בהשוואה ל-1990).

*ב-2024 ישראל עומדת בפני פוטנציאל עלייה של כ-500,000 יהודים מאוקראינה, רוסיה, מדינות נוספות בברה"מ לשעבר, מערב אירופה, ארגנטינה  וארה"ב, שמימושו מחייב ממשלה שתעלה את העלייה לראש סדר העדיפויות הלאומי, ותנקוט במדיניות עלייה פרו-אקטיבית.

*התנופה הדמוגרפית היהודית מתוגברת גם על ידי מאזן הגירה חיובי, הכולל עלייה שנתית וצמצום בהיקף  ה"ירידה". מתוספת של 14,200 "יורדים" ב-1990 (כל השוהים מחוץ למדינה למעלה משנה) לתוספת של 10,800 ב-2020 ו-1,400 ב-2021 (במקביל להכפלת האוכלוסייה מ-1990!). שני נתונים אלו חורגים מהממוצע השנתי של כ-7,000 תוספת "יורדים" בשנים האחרונות, כנראה בהשפעת הקורונה על התחבורה האווירית.

*ב-2024, ישראל היא החברה המודרנית היחידה המאופיינת מאז שנות ה-90' על ידי גידול בפריון החילוני, במקביל לירידה מתונה בפריון החרדי ויציבות הפריון הדתי. ישראל גם מאופיינת על ידי התאמה-חיובית נדירה בין שיעור הפריון לבין רמת העיור, חינוך, הכנסה וגיל הנישואין.

* שיעור פריון גבוה-יחסית (כמעט כפול מ-OECD) מהווה רוח-גבית לכלכלה, טכנולוגיה וביטחון, וממתן את התלות בעובדים זרים.

*ב-2024 הממסד הישראלי המדיני והביטחוני מעדיף "שקט תעשייתי" (מול הרשות הפלסטינית), וממשיך להדהד את נתוני הלמ"ס הפלסטינית ללא בדיקת-נאותות, ולהתעלם מניפוח מלאכותי של כ-100% במספר ערביי יו"ש: הוספת תושבים השוהים בחו"ל למעלה משנה; ספירה כפולה של ערביי ירושלים; התעלמות ממאזן הגירה שלילי; ספירה כפולה של ערביי יו"ש ועזה הנשואים לערביי ישראל; ניפוח נתוני לידה וכיווץ נתוני פטירה (נא ראה נתונים בהמשך).  

התמערבות הדמוגרפיה  הערבית

*התמערבות דרמטית של שיעור הפריון ב"קו הירוק" וביו"ש מ-9 לידות לאישה בשנות ה-60' ל-3 ב-2022 (2.75 ב"קו הירוק"). ההתמערבות היא תוצאה של מעבר סוחף מ-70% כפריים ב-1967 ל-77% עירוניים ב-2022, בנוסף לעלייה בגיל הנישואין מ-15 ל-24, הרחבת השימוש באמצעי מניעה (70% מהנשים הערביות ביו"ש), וקיצור תקופת הפריון מגיל 16 עד 55 לגיל 25 עד 45.

*ב-2024 גיל החציון של ערביי יו"ש הוא 22 לעומת 18 ב-2005. 

*ב-2024 מאפיינת ההתמערבות הדמוגרפית את  כל העולם המוסלמי חוץ ממדינות התת-סהרה (לפי "ספר השנה של ה-CIA"): ירדן (דומה ליו"ש) – 2.9 לידות לאישה, איראן – 1.9, סעודיה – 1.89, מרוקו – 2.27, עיראק – 3.17, מצרים – 2.76,  תימן – 2.91, איחוד האמירויות – 1,62, וכו'. 

*היקף הפטירות מדווח במספרים נמוכים מהמציאות – כפי שמלמדים מחקרים עוד מתקופת המנדט הבריטי – משיקולים פיננסים  ומדיניים. לדוגמא, מפקד האוכלוסין הפלסטיני של 2007 כלל את ילידי…1845.

*הממסד הישראלי אינו מבצע בדיקת-נאותות של נתוני הלמ"ס הפלסטיני, ולכן אינו מדווח את העובדות המתועדות להלן:

^500,000 תושבי  חוץ (רובם מיו"ש), השוהים מחוץ לאזור למעלה משנה, כלולים במפקד האוכלוסין הפלסטיני, בניגוד לנוהל המקובל העולם, הגורע ממפקד האוכלוסין תושבים השוהים מחוץ למדינת-הבית למעלה משנה. מספרם היה 325,000 במפקד האוכלוסין של 1997 (לפי ראש הלמ"ס הפלסטיני), גדל ל-400,000 ב-2005 (לפי וועדת הבחירות הפלסטינית), ומתרחב מדי יום בגין לידות. 

^375,000 ערביי ירושלים הם בעלי ת.ז. ישראלית ונספרים פעמיים – ע"י ישראל וע"י הרשות הפלסטינית. מספרם גדל מדי יום עקב  לידות.

^למעלה מ-150,000 ערביי יו"ש (במיוחד) ועזה נשואים לערביי ישראל, הפכו לתושבי-קבע או לאזרחים, ונספרים פעמיים ע"י ישראל וע"י הרשות  הפלסטינית. מספרם גדל מדי יום עקב  לידות.

^413,000 ערבים שהיגרו מיו"ש מאז מפקד האוכלוסין של 1997 לא נוכו ממפקד האוכלוסין הפלסטיני, המתעלם ממאזן ההגירה השלילי (היקף היציאות עולה  על הכניסות) של כ-20,000 לשנה בשנים האחרונות. רוב המהגרים הם צעירים. מאזן הגירה שלילי מאפיין את יו"ש,  לפחות, מאז הסיפוח הירדני של אפריל 1950. לדוגמא, 23,445 ב-2023, 15,466 ב-2022, 28,000 ב-2021, 26,357 ב-2019, 15,173 ב-2017 ו-16,393 ב-2015, לפי תיעוד ממוחשב ושוטף של "רשות  האוכלוסין וההגירה" בכל המעברים הבינלאומיים (יבשה, אוויר וים).

^32% ניפוח מלאכותי של נתוני-לידה ע"י הרשות הפלסטינית תועדו ב-2006 ע"י דו"ח "הבנק העולמי" (עמ' 8 סעיף 6), כאשר הרשות הפלסטינית טענה לגידול של 8% במספר הלידות, אך "הבנק העולמי" תיעד צמצום  של 24%.

^העובדות לעיל מתעדות אוכלוסייה ערבית של 1.55 מיליון ביו"ש ולא 3.25. כלומר, מיליון ניפוח מלאכותי של 1.7 מיליון.                  

השורה התחתונה   

*ב-2024, בניגוד לתובנה המקובלת, יש רוב יהודי מוצק – הנהנה מרוח גבית של פריון ומאזן הגירה – בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק". אין "פצצת זמן דמוגרפית ערבית"; יש תנופה דמוגרפית יהודית.

*התנופה הדמוגרפית מהווה רוח גבית לצמיחה ישראלית, אזרחית, כלכלית   וביטחונית, שהביאה להפיכת ישראל לבעלת-ברית אסטרטגית ייחודית של ארה"ב, והיותה מכפלן-עוצמה ייחודי עבור  ארה"ב.

*ב-1897 היה בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק" מיעוט יהודי של 9%, שהתרחב ל-39% ב-1947 והפך לרוב של 69% ב-4202 (8 מיליון יהודים, 2 מיליון ערביי "הקו הירוק" ו-1.55 מיליון ערביי יו"ש).

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב",
11 ספטמבר 2023, https://bit.ly/3ZedH1B

הקריאה לסגת מרכסי יו"ש נובעת מהנחה מוטעית כאילו היהודים נידונו להפוך למיעוט בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק". אבל, העובדות מבהירות שהמדינה היהודית אינה חשופה לפצצת-זמן דמוגרפית ערבית, אלא נהנית מתנופה דמוגרפית יהודית.

ההנחה המוטעית מתבססת על נתוני המנהל האזרחי המהדהד – ללא בדיקת נאותות ומתוך כוונה לשמור על "שקט תעשייתי" – את נתוני הרשות הפלסטינית, ומתעלם מניפוח מלאכותי של מספר ערביי יו"ש בהיקף של 1.6 מיליון.

לדוגמא, המנהל האזרחי אינו מציין שמסמכי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, וועדת הבחירות ומשרד הפנים הפלסטינים מתעדים ש-500,000 תושבי חוץ (רובם מיו"ש), השוהים בחו"ל למעלה משנה כלולים במפקד האוכלוסין הפלסטיני. זאת בניגוד לנוהל המקובל בעולם, הגורע ממפקד האוכלוסין תושבים השוהים מחוץ למדינת-הבית למעלה משנה. בנוסף לכך, מפקד האוכלוסין הפלסטיני מתעלם ממאזן הגירה שלילי של 390,000 ערביי יו"ש מאז מפקד האוכלוסין של 1997, לפי תיעוד "רשות האוכלוסין וההגירה" הישראלית המופקדת על המעברים הבינלאומיים. כמו כן, 375,000 ערביי ירושלים ו-150,000 ערביי/יות יו"ש (במיוחד) ועזה הנשואים לערביי/יות ישראל כלולים במפקד האוכלוסין הישראלי וגם הפלסטיני (ספירה כפולה). ולבסוף, דו"ח "הבנק העולמי" מ-2006 (עמ' 8 סעיף 6) תיעד 32% ניפוח מלאכותי של נתוני-לידה פלסטינים. מתקופת המנדט הבריטי לוקים דיווחי הפטירות הערביות בחסר, כפי שמעיד מפקד האוכלוסין הפלסטיני של 2007 הכולל ילידי…1845.

העובדות לעיל מתעדות ניפוח מלאכותי של 1.6 מיליון ערבים –  כלומר, מספר ערביי יו"ש הוא 1.4 מיליון ולא 3 מיליון.

בניגוד לתובנה המקובלת, הדמוגרפיה הערבית מתמערבת באופן דרמטי. משיעור פריון של 9 לידות לאישה בשנות ה-60' ל-2.85 לידות ב"קו הירוק" ב-2022 (3.02 לידות ביו"ש). ההתמערבות היא תוצאה של מעבר סוחף מהכפר אל העיר (מ-70% כפריים ביו"ש ב-1967 ל-77% עירוניים ב-2022), בנוסף לזינוק בגיל הנישואין (מגיל 15 ל-24), הרחבת השימוש באמצעי מניעה (70% ביו"ש), הרחבת השתלבות הנשים בלימודים גבוהים ותעסוקה, קיצור תקופת הפריון (מגיל 16 עד 55 לגיל 25 עד 45), ועוד. גיל החציון של ערביי יו"ש הוא 22 לעומת 18 ב-2005.   

מגמת ההתמערבות מאפיינת את  כל העולם המוסלמי חוץ ממדינות התת-סהרה: ירדן – 2.9 לידות לאישה, איראן – 1.9, סעודיה – 1.9, מרוקו – 2.27, עיראק – 3.17, מצרים – 2.76, תימן – 2.91, איחוד האמירויות – 1.62, וכו'.  

לעומת זאת, האוכלוסייה היהודית מאופיינת על ידי תנופת פריון במיוחד במגזר  החילוני, במקביל לירידה מתונה בשיעור הפריון החרדי.הפריון היהודי (3.13 לידות לאישה) גבוה משיעורי הפריון של כל מדינות ערב חוץ מעיראק.  שיעור הפריון הממוצע ב-OECD הוא 1.61.

ב-2022 היה מספר הלידות היהודיות (137,566) גבוה ב-71% ממספר הלידות ב-1995 (80,400), בעוד מספר הלידות הערביות (43,417) היה גבוה רק ב-19% מלידות 1995 (36,500). בישראל קיימת התאמה-חיובית נדירה בין רמת הפריון, החינוך וההכנסה. הגידול בשיעור הפריון היהודי נובע מרמה גבוהה-יחסית של אופטימיות, פטריוטיות, זיקה לשורשים, אחריות קהילתית, אווירת-ספר (אתגר ביטחוני), יחס חיובי לגידול ילדים וצמצום היקף ההפלות. האוכלוסייה הערבית נמצאת במגמת הזדקנות והיהודית במגמה צעירה.

התנופה הדמוגרפית היהודית מתוגברת גם על ידי עלייה שנתית וצמצום היקף  ה"ירידה": מתוספת של 14,200 "יורדים" ב-1990 לתוספת של 10,800 ב-2020, במקביל להכפלת האוכלוסייה מ-1990!.

ב-2023 ישראל עומדת בפני פוטנציאל עלייה של כ-500,000 יהודים בחמש השנים הבאות מאוקראינה, רוסיה, מדינות נוספות בברה"מ לשעבר, צרפת, בריטניה, גרמניה, ארגנטינה וארה"ב, אם הממשלה תאמץ מדיניות עלייה פרו-אקטיבית ובראש סדר העדיפויות הלאומי.

לסיכום, ב-1897 היה בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק" מיעוט יהודי של 9%, שהתרחב ל-39% ב-1947 והפך לרוב של 69% ב-2022 (7.5 מיליון יהודים, 2 מיליון ערביי "הקו הירוק" ו-1.4 מיליון ערביי יו"ש), הצפוי לגדול עקב רוח-גבית של  שיעור פריון ומאזן-הגירה.

הטוענים שפצצת זמן דמוגרפית ערבית מתקתקת טועים באופן דרמטי, או מטעים באופן שערורייתי.

"חדשות מחלקה ראשונה", 27 מרץ 2023, https://bit.ly/3Zer4wZ

English edition https://bit.ly/40qV0aV

התנופה הדמוגרפית היהודית בישראל היא מרכיב מרכזי בצמיחה הכלכלית, ביטחונית, מדעית וטכנולוגית של המדינה היהודית.

מספר הלידות היהודיות ב-2022 (137,566) היה גבוה ב-71% מ-1995 (80,400).  מספר הלידות הערביות ב"קו הירוק" ב-2020 (43,417) היה גבוה ב-19% מ-1995 (36,500).

היקף הלידות היהודיות עלה ל-76% מסך הלידות ב-2022 לעומת 69% ב-1995.  הזינוק במספר הלידות היהודיות מתרחש למרות הירידה המתונה בפריון החרדי, אך עקב עלייה משמעותית בפריון החילוני.

1969: שיעור הפריון הערבי (מספר לידות לאישה) היה גבוה ב-6 לידות משיעור הפריון היהודי. 2021: שיעור הפריון היהודי 3.13 לידות לאישה, שיעור הפריון הערבי ב"קו הירוק" 2.85, ושיעור הפריון הערבי ביו"ש 3.02.

התמערבות שיעור הפריון הערבי במדינות האסלאם (להוציא תת-סהרה): ירדן – 2.9 לידות לאישה, איראן – 1.9, סעודיה – 1.9, איחוד האמירויות – 1.62, עיראק – 3.17, מצרים – 2.76, מרוקו – 2.27, תימן – 2.91, וכו'.

הגידול בפריון היהודי עקב אופטימיות ופטריוטיות גבוהות; זיקה לשורשים, למשפחה ולקהילה; תחושת חירום ביטחונית; וצמצום הפלות.

התמערבות הפריון הערבי נובעת מתהליך מודרניזציה: מעבר מסיבי מהכפר לעיר, הרחבת חינוך ותעסוקת נשים, עלייה בגיל נשואין, קיצור שנות הפריון, הגברת שימוש באמצעי מניעה, הגירת צעירים. 

 תיעוד נוסף בכתבה זאת ובסרטון זה 

"חדשות מחלקה ראשונה", מרץ 20 2023, https://bit.ly/3JwcxHl

  English edition  https://bit.ly/40ed8nH

המציאות הדמוגרפית מערבית לירדן

ב-2023, ישראל היא החברה המודרנית היחידה המאופיינת על ידי שיעור פריון גבוה-יחסית – המהווה רוח-גבית לכלכלה, לטכנולוגיה ולביטחון – ואינה תלויה בהגירת עובדים זרים.

ב-2023, בניגוד לתחזיות הממסד הסטטיסטי והדמוגרפי הישראלי מאז סוף המאה ה-19 ושנות ה-40', שיעור הפריון היהודי גבוה משיעורי הפריון של המדינות המוסלמיות חוץ ממדינות התת-סהרה ועיראק.

ב-2023 (למעשה נתוני 2021 של הלמ"ס), ממשיך הפריון היהודי (3.13 לידות לאישה) להיות גבוה מהפריון הערבי (2.85) – כפי שמתרחש מ-2016 – וגם מהפריון הערבי-מוסלמי (3.01), כפי שמתרחש מ-2020.

ב-2023 שיעור הפריון היהודי בישראל גבוה מכל מדינה ערבית חוץ מעיראק.

ב-2023, נמשך המרוץ (שהתחיל בשנות ה-90') בין שיעורי הפריון היהודי והערבי, לעומת המרוץ בין שיעור הפריון הערבי  לבין העלייה היהודית ששרר עד שנות ה-90' (כאשר שיעור הפריון היהודי היה נמוך-יחסית).

ב-2023 נמשכת מגמת ההתמערבות של הדמוגרפיה הערבית כפועל יוצא של מודרניזציה, מעבר מהכפר אל העיר, שידרוג מעמד האישה, השתלבות האישה בלימודים גבוהים ועבודה ושימוש גובר באמצעי-מניעה.

ב-2023 בניגוד לתובנה המקובלת עד לאחרונה, ישראל אינה מאויימת על ידי "פצצת זמן דמוגרפית ערבית" בשטח המשולב של יו"ש  ו"הקו הירוק",  אלא מאופיינת על ידי תנופה דמוגרפית יהודית של שיעור פריון ומאזן הגירה.

ב-2023 הממסד הישראלי נוקט בשיטת "השקט התעשייתי" (מול הרשות הפלסטינית) וממשיך להדהד את הנתונים הדמוגרפים של הלמ"ס הפלסטינית ללא בדיקת-נאותות, המתעדת ניפוח מלאכותי של 100% במספר ערביי יו"ש: ספירת תושבים השוהים בחו"ל למעלה משנה; ספירה כפולה של ערביי ירושלים; התעלמות ממאזן הגירה שלילי; ספירה כפולה של ערביי/יות יו"ש ועזה הנשואים לערביי/יות ישראל; ניפוח נתוני לידה וכיווץ נתוני פטירה (נא ראה נתונים בהמשך).

ב-2023 ישראל עומדת בפני פוטנציאל עלייה של כ-500,000 יהודים מאוקראינה, רוסיה, מדינות נוספות בברה"מ לשעבר, צרפת, בריטניה, גרמניה, ארגנטינה  וארה"ב, שמימושו מחייב מעבר למדיניות עלייה פרו-אקטיבית ובראש סדר העדיפויות הלאומי.

ב-2023 נמשך (מאז 1995) המומנטום הדמוגרפי היהודי, במיוחד במגזר  החילוני, במקביל לירידה מתונה בשיעור הפריון החרדי.

תנופה דמוגרפית יהודית

*מספר הלידות היהודיות בישראל ב-2022 (137,566) היה גבוה ב-71% ממספר הלידות ב-1995 (80,400), בעוד מספר הלידות הערביות (43,417) היה גבוה ב-19% מלידות 1995 (36,500), כפי שפורסם ב"ירחון פברואר 2023" של הלמ"ס.

*ב-2022 היה מספר הלידות היהודיות (137,566) 76% מסך הלידות (180,983) בישראל בהשוואה ל-69% ב-1995.

*שיעור הפריון היהודי-חילוני גדל מאז 1995.

*נשות ישראל שניות לאיסלנד בהצטרפות לשוק העבודה, ומפגינות התאמה-חיובית נדירה בין שיעור הפריון לבין רמת העיור, חינוך, הכנסה וגיל הנשואין.

*בשנות ה-60' היה שיעור הפריון הערבי גבוה ב-6 לידות לאישה משיעור הפריון היהודי. ב-2015 נעלם הפער – 3.13 לידות לאישה היהודיה והערביה, כתוצאה מהתמערבות דרמטית של הדמוגרפיה הערבית: שדרוג מעמד האישה, גיל נשואין גבוה יותר (24), השתלבות בחינוך גבוה ובשוק העבודה, ותקופת פריון קצרה יותר (45-25 ולא 55-16) . ב-2021 שיעור הפריון היהודי היה 3.13 לידות לאישה (3.27 כאשר בני הזוג הם ילידי הארץ), לעומת שיעור פריון ערבי של 2.85 ושיעור פריון ערבי-מוסלמי של 3.01 (שיעור הפריון של ערביי יו"ש – 3.02). שיעור הפריון הממוצע ב-OECD הוא 1.61.

*הגידול בשיעור הפריון היהודי נובע מרמה גבוהה-יחסית של אופטימיות, פטריוטיות, זיקה לשורשים, אחריות קהילתית, אווירת-ספר (אתגר ביטחוני), יחס חיובי לגידול ילדים וצמצום היקף ההפלות (34% בהשוואה ל-1990).

*ב-2022 היו 45,271 פטירות יהודיות בישראל בהשוואה ל-31,575 ב-1996; גידול של 43% (כאשר היקף האוכלוסין כמעט הוכפל!) – מאפיין מגמה של אוכלוסייה צעירה יותר. ב-2022 היו 6,314 פטירות ערביות בישראל בהשוואה ל-3,089 ב-1996; גידול של 104% – מאפיין מגמת הזדקנות.

*ב-2022 תוחלת החיים בישראל הייתה 80.5 – גברים ו- 84.6 – נשים.  תוחלת החיים של ערביי ישראל (גברים – 78 ו-נשים – 82) גבוהה מארה"ב (73.2 – גברים, 79.1 – נשים). תוחלת החיים של ערביי יו"ש: גברים – 74, נשים – 78.

*ב-2022 היה מספר הפטירות היהודיות 33% ממספר הלידות היהודיות בהשוואה ל-40% ב-1995 – מאפיין מגמה של אוכלוסייה צעירה יותר. ב-2022 היה מספר הפטירות הערביות 14.5% ממספר הלידות הערביות בהשוואה ל-8% ב-1995 – מאפיין מגמת הזדקנות.

*מאז 1995 מתרחבת התשתית הצעירה של האוכלוסייה היהודית בישראל, המעניקה בסיס להמשך התנופה הדמוגרפית והכלכלית (לפחות) בדור הקרוב.

*התנופה הדמוגרפית היהודית מתוגברת גם על ידי מאזן הגירה חיובי הכולל עלייה שנתית וצמצום של היקף  ה"ירידה": מתוספת של 14,200 "יורדים" ב-1990 לתוספת של 10,800 ב-2020 (במקביל להכפלת האוכלוסייה מ-1990!), שהיא גבוהה מהממוצע של כ-7,000 תוספת "יורדים" במספר שנים קודמות. יתכן והנתון החריג של 2020 מבטא את השפעת הקורונה על התחבורה האווירית.

התמערבות הדמוגרפיה  הערבית

*התמערבות דרמטית של שיעור הפריון מ-9 לידות לאישה בשנות ה-60' ל-3.02 ב-2022 לפי "ספר השנה של ה-CIA". ההתמערבות היא תוצאה של מעבר סוחף מהכפר אל העיר (מ-70% כפריים ב-1967 ל-77% עירוניים ב-2022), בנוסף לעלייה בגיל הנשואין (מגיל 15 ל-24), הרחבת השימוש באמצעי מניעה (70% מהנשים הערביות ביו"ש), העמקת השתלבות הנשים הערביות במערכות החינוך והתעסוקה, קיצור תקופת הפריון (מגיל 16 עד 55 לגיל 25 עד 45), ועוד.

*גיל החציון של ערביי יו"ש הוא 22 לעומת 18 ב-2005.

*מגמת התמערבות הדמוגרפיה מאפיינת את  כל העולם המוסלמי חוץ ממדינות התת-סהרה ("ספר השנה של ה-CIA"): ירדן (דומה ליו"ש) – 2.9 לידות לאישה, איראן – 1.9, סעודיה – 1.9, מרוקו – 2.27, עיראק – 3.17, מצרים – 2.76,  תימן – 2.91, איחוד האמירויות – 1,62, וכו'.

*היקף הפטירות מדווח במספרים נמוכים מהמציאות – כפי שמלמדים מחקרים עוד מתקופת המנדט הבריטי – משיקולים פיננסים  ומדיניים. לדוגמא, מפקד האוכלוסין הפלסטיני של 2007 כלל את ילידי…1845.

ניפוח מלאכותי של נתוני הלמ"ס הפלסטיני

*המנהל האזרחי, בפרט, והממסד הישראלי, בכלל, אינם מבצעים בדיקת-נאותות (ראיית חשבון) של נתוני הלמ"ס הפלסטיני. ולראייה, המנהל האזרחי אינו מדווח את העובדות המתועדות והמשמעותיות להלן:

*500,000 תושבי  חוץ (רובם מיו"ש), השוהים מחוץ לאזור למעלה משנה כלולים במפקד האוכלוסין הפלסטיני, בניגוד לנוהל המקובל העולם, הגורע ממפקד האוכלוסין תושבים השוהים מחוץ למדינת-הבית למעלה משנה. מספרם היה 325,000 במפקד האוכלוסין של 1997 (לפי ראש הלמ"ס הפלסטיני), גדל ל-400,000 ב-2005 (לפי וועדת הבחירות הפלסטינית), ומתרחב מדי יום בגין לידות.

*375,000 ערביי ירושלים הם בעלי ת.ז. ישראלית ונספרים פעמיים – ע"י ישראל וע"י הרשות הפלסטינית. מספרם גדל מדי יום עקב  לידות.

*למעלה מ-150,000 ערביי יו"ש (במיוחד) ועזה נשואים לערביי ישראל, הפכו לתושבי-קבע או לאזרחים, ונספרים פעמיים ע"י ישראל וע"י הרשות  הפלסטינית.

*390,000 ערבים שהיגרו מיו"ש מאז מפקד האוכלוסין של 1997 לא נוכו ממפקד האוכלוסין הפלסטיני, המתעלם ממאזן ההגירה השלילי (היקף היציאות עולה  על הכניסות) של כ-20,000 לשנה בשנים האחרונות.  רוב המהגרים הם צעירים. מאזן הגירה שלילי מאפיין את יו"ש,  לפחות, מאז הסיפוח הירדני של אפריל 1950.  לדוגמא, 15,466 ב-2022, 28,000 ב-2021, 26,357 ב-2019, 15,173 ב-2017 ו-16,393 ב-2015 לפי תיעוד שוטף של "רשות  האוכלוסין וההגירה".

*32% ניפוח מלאכותי של נתוני-לידה ע"י הרשות הפלסטינית תועדו ב-2006 ע"י דו"ח "הבנק העולמי" (עמ' 8 סעיף 6), כאשר הרשות הפלסטינית טענה לגידול של 8% במספר הלידות, אך "הבנק העולמי" תיעד צמצום  של 24%.

*העובדות לעיל מתעדות ניפוח מלאכותי של 1.6 מיליון ערבים –  כלומר,  אוכלוסייה  ערבית של 1.4 מיליון ולא 3 מיליון.

השורה התחתונה   

*התנופה הדמוגרפית מהווה רוח גבית לצמיחה ישראלית, אזרחית  וביטחונית, שהיא בסיס הפיכת ישראל לבעלת-ברית אסטרטגית של ארה"ב, והיותה מכפלן-עוצמה ייחודי עבור  ארה"ב.

*ב-1897 היה בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק" מיעוט יהודי של 9%, שהתרחב ל-39% ב-1947 והפך לרוב של 69% ב-2022 (7.5 מיליון יהודים, 2 מיליון ערביי "הקו הירוק" ו-1.4 מיליון ערביי יו"ש), הנהנה מרוח-גבית של  שיעור פריון ומאזן-הגירה.

*בניגוד לתובנה המקובלת, אין "פצצת זמן דמוגרפית ערבית"; יש תנופה דמוגרפית יהודית חסרת-תקדים.

 

 

 

 

 

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3yk6th9

English edition  https://bit.ly/3vZjiL5

ב-2022, נתונים דמוגרפים של הרשות הפלסטינית מנופחים בהיקף דרמטי, כפי שמתועד במחקר המתקיים מאז 2004.  לדוגמא:

*500,000 ערבים תושבי חו"ל, השוהים בחו"ל למעלה משנה, כלולים במפקד האוכלוסין הפלסטיני, בניגוד לכללים המקובלים בעולם. 325,000 נכללו במפקד 1997, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית. 400,000 נכללו ב-2005 לפי וועדת הבחירות הפלסטינית. המספר גדל מדי יום בגין לידות.

*350,000 ערביי ירושלים נספרים פעמיים (הן על ידי ישראל והן על ידי הרשות הפלסטינית) ומספרם גדל בהתמדה עקב לידות.

*למעלה מ-150,000 ערבים נישאו לערבים/ערביות ישראלים מאז המפקד הראשון של הרש"פ (1997), וגם הם נספרים פעמיים, ומספרם גדל עקב לידות.

*370,000 ערביי יו"ש היגרו, אך הרשות הפלסטינית מתעלמת ממאזן ההגירה השלילי (פער בין יציאות לכניסות), למרות שהוא נמשך מ-1950. לדוגמא, לפי תיעוד רשות האוכלוסין וההגירה: 17,958 ב-2021, 26,357 ב-2019, 15,173 ב-2017, ו-16,393 ב-2015.

*דו"ח של הבנק העולמי מ-2006 (עמ' 8 סעיף 6) מתעד ניפוח מספר הלידות על ידי הרשות הפלסטינית בהיקף של 32%.

*שיעור הפריון הערבי ביו"ש מתמערב (כמו בכל העולם הערבי): מ-9 לידות לאישה בשנות ה-60' ל-2.96 לידות ב-2022 לפי "ספר השנה של ה-CIA". מגמת ההתמערבות נובעת ממעבר סוחף מהכפר לעיר, השתלבות נערות בחינוך הגבוה, עלייה בגיל הנשואין ושימוש גובר באמצעי מניעה.

*דיווח חסר של פטירות מאפיין את ערביי יו"ש – משקולים פוליטים וכספיים – עוד מתקופת השלטון התורכי והמנדט הבריטי.

*1.5 מיליון הוא מספר ערביי יו"ש, כאשר מנכים את הנתונים הנ"ל מהנתון הרשמי של הרשות הפלסטינית (3 מיליון).

ב-2021 68% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק", לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900. לרוב היהודי רוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי, והפריון הערבי מתמערב עם מאזן-הגירה-שלילי.

אין פצצת זמן דמוגרפית ערבית; יש מומנטום דמוגרפי יהודי.

ממצאים נוספים במאמר זה ובסרטון זה.

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3EUTqDX

English edition https://bit.ly/3y0lHaO

התנופה הדמוגרפית היהודית בישראל היא מרכיב מרכזי בצמיחה הכלכלית, ביטחונית, מדעית וטכנולוגית של המדינה היהודית.

מספר הלידות היהודיות ב-2021 (141,250) היה גבוה ב-76% מ-1995 (80,400).  מספר הלידות הערביות ב"קו הירוק" ב-2020 (43,806) היה גבוה ב-20% מ-1995 (36,500).

היקף הלידות היהודיות עלה ל-76% מסך הלידות ב-2020 לעומת 69% ב-1995.  הזינוק במספר הלידות היהודיות מתרחש למרות הירידה המתונה בפריון החרדי, אך עקב עלייה משמעותית בפריון החילוני.

1969: שיעור הפריון הערבי (מספר לידות לאישה) גבוה ב-6 לידות משיעור הפריון היהודי. 2020: שיעור הפריון היהודי 3 לידות לאישה, שיעור הפריון הערבי ב"קו הירוק" 2.82, ושיעור הפריון הערבי ביו"ש 2.96.

התמערבות שיעור הפריון הערבי מאפיינת את מדינות האסלאם (להוציא תת-סהרה): ירדן – 3 לידות לאישה, איראן – 1.93, סעודיה – 1.95, איחוד האמירויות – 1.65, עיראק – 3.32, מצרים – 3.23, מרוקו – 2.29, וכו'.

הגידול בפריון היהודי נובע מרמה גבוהה-יחסית של אופטימיות, פטריוטיות, זיקה לשורשים, אחריות קיבוצית, תחושת חירום ביטחונית, צמצום הפלות.

התמערבות הפריון הערבי נובעת מתהליך מודרניזציה: מעבר מסיבי מהכפר לעיר, הרחבת חינוך ותעסוקת נשים, עלייה בגיל נשואין, קיצור שנות הפריון, הגברת שימוש באמצעי מניעה, הגירת צעירים.

תיעוד נוסף בכתבה זאת ובסרטון זה 

סרטונים אחרונים

Play Video

The Abolitionist Movement inspired by Passover

Passover, in general, and the Biblical Exodus, in particular inspired the Abolitionist anti-slavery movement.
Play Video

Welcome to the rebranded EttingerReport website

Play Video

The US diplomatic option toward Iran is self-destructive

The US diplomatic option induced the transformation of Iran from "the American policeman of the Gulf" to “the largest anti-American venomous octopus in the world.”
Play Video

Palestinian state – is it consistent with US interests?

A Palestinian state west of the Jordan River would cause the demise of the pro-US Hashemite regime east of the River, transforming Jordan into a platform of anti-US Islamic terrorism with ripple effects into the Arabian Peninsula, threatening all pro-US, oil producing Arab regimes, a bonanza to US enemies and rivals and a setback to the US.

ניוזלטר

הזמינו הרצאות וראיונות

דמוגרפיה

איראן

ישראל וארה"ב מול איראן: האם לומדים משגיאות העבר?

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 18 אפריל 2024, bit.ly/3JnBa9x

ישראל אסירת-תודה לארה"ב ובעלות בריתה הערביות על הסיוע במלחמה באיראן. אבל מלחמתה של ישראל באיראן – המהווה איום קיומי לכל בעלות הברית הערביות של ארה"ב – תורמת לביטחון הלאומי וביטחון הפנים של סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, ירדן, מצרים, מרוקו וגם ארה"ב.

ראש ה-FBI, כריס ריי, הצהיר בעדותו בקונגרס שפגיעה בישראל – כמו שהיה ב-7 לאוקטובר – מהווה מקור השראה לטרור איראני/אסלאמי נגד יעדים אמריקאים ברחבי העולם ועל אדמת ארה"ב.

ישראל היא אב-טיפוס ללוחמה בטרור ומוצב קדמי של ארה"ב באזור קריטי לסחר הבינלאומי ושיווק נפט וגז טבעי ומוקד טרור אסלאמי/איראני אנטי-אמריקאי. ישראל חוסכת לארה"ב מיליארדי דולרים הכרוכים ביצור והצבה של נושאות מטוסים אמריקאיות נוספות באוקיינוס ההודי והים התיכון ומספר חטיבות במזרח התיכון. פגיעה בישראל נתפסת בעיני איראן וגרורותיה כפגיעה בארה"ב.

איראן וחיזבאללה פועלים משנות ה-80' בדרום ומרכז אמריקה – יחד עם ברוני הסמים, ארגוני טרור וממשלות אנטי-אמריקאיות – ומגבירות את נוכחותן על גבול ארה"ב-מקסיקו ובתוך ארה"ב, כדי לקדם את חזון האייתולות: הכנעת "השטן הגדול האמריקאי".  איראן גם פועלת להפלת המשטרים הסונים הערביים הפרו-אמריקאים במפרץ הפרסי, מרוקו, מצרים וירדן.

לאחרונה איראן מגבירה חתרנות וטרור בירדן מבסיסים בעיראק וסוריה, תוך מינוף 2 מיליון הפליטים הסורים בצפון ירדן, הפעילות החתרנית הענפה של "האחים המוסלמים" בירדן, הפיצול בין השבטים הבדווים, והרוב הפלסטיני בירדן, המאיימים על יציבות השלטון ההאשמי.  הפלת המשטר ההאשמי תקצין את האיום האיראני והפלסטיני על ישראל, ותשלים את כיתור סעודיה ע"י איראן ובעלות-בריתה.

אבל, משטר האייתולות חייב את התעצמותו הצבאית הדרמטית מאז עלייתו לשלטון בפברואר 1979 למדיניות הכושלת של מחלקת המדינה האמריקאית, הדבקה באופציה הדיפלומטית, שוללת את האופציה הצבאית, ומאמינה שבוננזה פיננסית ודיפלומטית תשכנע את האייתולות לזנוח חזון בן 1,400 שנים, להסכים לדו-קיום בשלום, ולקיים הסכמים. מחלקת המדינה מתעלמת מהמציאות הוולקנית במזרח התיכון ומאיום הטרור האיראני על אדמת ארה"ב, הממחישים שתנאי להרגעת המצב הוא שינוי – ולא מו"מ עם – המשטר באיראן.

אמנם הנשיא ביידן מאיים על האייתולות DON’T, אבל במקביל הוא משעה ומרכך סנקציות כלכליות שהוטלו על האייתולות בהיקף של יותר מ-100 מיליארד דולרים, שרובם מושקע בשדרוג יכולות הטרור של איראן, חיזבאללה וחמאס.

ביידן פועל להרתעת איראן, אך במקביל לוחץ על ישראל להימנע מפעולות-מנע עצמאיות נגד איראן, לעבור מהאופציה הצבאית מול חמאס לאופציה הדיפלומטית, ובכך מגביר את תלות ישראל בארה"ב, פוגע בכוח ההרתעה של ישראל, ומתמרץ טרור אנטי-ישראלי.

תקדימי העבר מוכיחים שעל ישראל להגיב ללחץ האמריקאי על ידי העדפת אינטרס ביטחוני ארוך-טווח על פני נוחיות-מדינית קיצרת-טווח. לדוגמא, היענות ללחץ מנעה את הכרעת החמאס ב-17 השנים האחרונות וסללה את הדרך להתעצמותו ולמחדל האיום של ה-7 לאוקטובר. לעומת זאת, הדיפת הלחץ להימנע מהשמדת הכור הגרעיני בעיראק ב-1981 – שכלל גם השעיית אספקת מטוסי קרב והסכמים ביטחוניים – שיחררה את ישראל, סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן וכווית מאיום קיומי, וחסכה מארה"ב ב-1991 עימות גרעיני מול צדאם חוסיין. כך גם היה בעבר, כאשר ישראל הדפה לחץ כבד של ארה"ב שהיה פוגע בכוח ההרתעה של ישראל, ומונע את הפיכתה לבסיס הקדמי היעיל ביותר של ארה"ב שאינו דורש הצבת חיילים אמריקאים: לחץ אמריקאי להימנע מהחלת החוק הישראלי על רמת הגולן ב-1981; לחץ לא לפתןח במלחמת מנע ב-1967; לחץ להימנע מאיחוד ירושלים ובנייה יהודית מעבר ל"קו הירוק" ב-1967; לחץ כבד להימנע מהחלת החוק הישראלי בירושלים המערבית, מערב הגליל, וחלקים ניכרים בשפלה ובנגב ב-1949; ועוד.

תקדימי העבר ממחישים שהיענות ללחץ אמריקאי פוגעת בביטחון ישראל, ואילו הדיפת הלחץ מקדמת את ביטחון ישראל וגם אינטרסים חיוניים של ארה"ב.

בינואר 1991 – עם פתיחת "מלחמת המפרץ" – דרשה ארה"ב מישראל להימנע מתגובה לפגיעת טילי "סקאד" עיראקים בגוש דן. ראש הממשלה שמיר נענה לדרישה, מכיוון שזאת הייתה, בראש ובראשונה, מלחמתה של ארה"ב לשחרור כווית ובלימת צדאם חוסיין.  באפריל 2024 ארה"ב דורשת מישראל להימנע מתגובה למתקפת טילים איראנית, למרות שזאת בראש ובראשונה – בניגוד ל"מלחמת המפרץ" – מלחמתה של ישראל במשטר האייתולות.

הפקת לקחי 7 לאוקטובר מחייבת להימנע ממדיניות של תגובה, הכלה ומתקפות נקודתיות, ולנקוט במלחמת-מנע (שהייתה מונעת את מחדל ה-7 לאוקטובר) ומתקפות מערכתיות ולא רק נקודתיות. איראן אינה מסתירה את חזונה ופעילותה לחיסול "הישות הציונית". מחיר מלחמת-מנע היום יתגמד לעומת מחיר מלחמת-תגובה בעתיד הקרוב מול איראן משודרגת ואולי אף גרעינית.

יהודה ושומרון

ישראל-סעודיה ושליטה ישראלית על רכסי יו"ש (סרטון)

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"ערוץ 7", 13 ספטמבר 2023, https://www.inn.co.il/news/613823

*זירת הסכם עם סעודיה היא המזרח התיכון הגועש והבלתי-וודאי;

*סעודיה מונחית על ידי אינטרסים סעודים ולא פלסטינים;

*סעודיה – בניגוד – למחלקת המדינה – מודעת להתנהלות האלימה הפלסטינית במישור הבין-ערבי, ולכן אינה פועלת להקמת מדינה פלסטינית;

*הסכם שלום (או נורמליזציה) עם סעודיה אינו נדבך קריטי לביטחון ישראל בהקשר הוולקני של המזרח התיכון, לעומת רכסי יו"ש שהשליטה בהם היא תנאי לקיום ישראל במזה"ת.

ירושלים

קונסוליה אמריקאית בירושלים – פגיעה בארה"ב ואתגר לישראל

"מידה" https://bit.ly/3mRILTa

English edition  https://bit.ly/3nRXqNv

אם הנשיא ביידן יסוג מהכרת קודמו, הנשיא טראמפ, בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של ישראל, ומושב שגרירות ארה"ב בישראל, הוא יישם את תפישת העולם של מחלקת המדינה (מחמ"ד) הפועלת לחלוקת ירושלים, ונכשלת בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת.

לדוגמא, ב-1948 הובילה מחמ"ד מערכה ברוטלית נגד הקמת המדינה היהודית; ב-1978/79 תקעה סכין בגב השאה הפרסי הפרו-אמריקאי וסייעה לאייתולה חומייני האנטי-אמריקאי להשתלט על איראן; בשנות ה-80' ראתה בסדאם חוסיין בעל-ברית ראוי לשיתוף-פעולה מודיעיני ומסחרי; ב-2009 היפנתה עורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם); ב-2011 פעלה להפלתו של קדאפי והפכה את לוב לאתר מרכזי של טרור אסלאמי בינלאומי; ב-2015 היתה גורם מרכזי בהענקת 150 מיליארד דולרים למשטר האייתולות באיראן והכשרתם כאילו היו אמינים ושומרי-חוק; ב-2021 פועלת מחמ"ד לתיאום עמדות עם האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים, ממשיכה לחזר אחר משטר האייתולות למרות מעורבותו העמוקה בטרור ומלחמות אזוריות וגלובליות; מחזרת אחר חמאס והטרור החות'י בתימן, אך מפעילה לחצים על סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הפרו-אמריקאים; ועוד.

אימוץ עמדת מחמ"ד בסוגיית ירושלים יהווה הפרה של החוק האמריקאי, התעלמות ממציאות בת-3,000 שנים המתועדת למשעי בממצאים ארכיאולוגים ונוספים, סטירת לחי למורשת האבות-המייסדים של ארה"ב, ותפגע באינטרסים מדיניים-ביטחוניים של ארה"ב.

ירושלים המאוחדת והחוק האמריקאי

הקמת קונסוליה אמריקאית בירושלים –שתהייה למעשה שגרירות אמריקאית לרשות הפלסטינית – תהווה הפרה בוטה של "חוק השגרירות בירושלים" שזכה לתמיכה-רבתי בציבור האמריקאי ורוב סוחף בשני בתי הקונגרס, ונכנס לתוקף בנובמבר 1995.

לפי "חוק השגרירות בירושלים":

"ירושלים תמשיך להיות מאוחדת תוך הגנה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"יש להכיר בירושלים כעיר הבירה של ישראל, וכמקום מושבה של שגרירות ארה"ב בישראל….

"ב-1990 אישרו שני בתי הקונגרס – פה אחד – את החלטה מספר 106 המבטאת עמדה נחרצת בזכות אחדות ירושלים תוך שמירה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"ב-1992 אישרו בית הנבחרים והסנאט – פה אחד – את החלטה מספר 113… המציינת את השנה ה-25 לאיחוד ירושלים ומדגישה את תמיכת הקונגרס באחדות העיר….

"ב-1996 תחגוג ישראל את יובל ה-3,000 לנוכחות היהודית בירושלים שהתחילה בתקופת דוד המלך….

"התייחסות החוק ל'שגרירות ארה"ב' כוללת את משרדי השגרירות ואת מגורי שגריר ארה"ב…."

ירושלים המאוחדת ומורשת "האבות המייסדים"

המתיישבים הראשונים (שהגיעו בתחילת המאה ה-17) ו"האבות המייסדים" של ארה"ב – שראו עצמם כ"עם הנבחר המודרני" ב"ארץ המובטחת המודרנית" – הושפעו רבות על ידי מורשת התנ"ך, כולל הצלחת דוד המלך לאחד את 12 שבטי ישראל (בדומה לאיחוד 13 המושבות/מדינות שהביא להקמת ארה"ב) ולהעביר את עיר הבירה מחברון לירושלים (בדומה להעברת עיר הבירה מפילדלפיה לוושינגטון בשנת 1800), שלא הייתה שייכת לאף שבט (בדומה לוושינגטון שאינה שייכת לאף מדינה).

דוד המלך נכנס לירושלים 3,000 שנים לפני כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ו-2755 שנים לפני הכרזת העצמאות של ארה"ב.

על השפעת ירושלים על "האבות המייסדים" של ארה"ב אפשר ללמוד מהעובדה שבארה"ב יש 18 ערים ועיירות בשם ירושלים (4 במרילנד; 2 בוורמונט, ג'ורג'יה וניו יורק;  ו-1 באוהיו, מישיגן, ארקנסו, צפון קרולינה, אלבמה, יוטה, רוד איילנד וטנסי), 32 ערים ועיירות בשם Salem (שלם – השם המקורי של ירושלים), והרבה אתרים בשם Zion (ציון – שם נרדף לירושלים וארץ ישראל). בארה"ב יש אלפי ערים, עיירות, הרים, צוקים, מדבריות, פארקים לאומיים ורחובות הנושאים שמות תנ"כיים (לדוגמא, 83 שילה, 34 בית אל, 27 חברון, 19 יריחו, 18 ציון, 18 בית לחם, 18 פסגה, 10 גילעד, 9 רחובות, 9 שומרון, 8 בועז, 5 גלבוע, וכו'.).

ירושלים המאוחדת ואינטרס ארה"ב

הכרת הנשיא טראמפ במאי 2018 במציאות ההיסטורית של ירושלים המאוחדת כעיר הבירה הבלעדית של ישראל, ולכן מקום מושב שגרירות ארה"ב בישראל, שידרגה את תדמית ההרתעה של ארה"ב, והעבירה מסר ברור לעולם: בניגוד לנשיאים קלינטון, בוש ואובמה שחששו מתגובות אלימות (טרור ערבי/אסלאמי) ליישום "חוק השגרירות בירושלים" מ-1995, ארה"ב שוב אינה נרתעת מלחצים ואיומים, אלא מכירה במציאות ההיסטורית של ירושלים מאוחדת. יישום החוק הצביע על הפער הרעיוני והמדיני בין הנשיא טראמפ ורוב הציבור והקונגרס בארה"ב לבין האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים ואירופה הרופסת. ההחלטה גם הדגישה את הפער בין עמדת רוב הציבור האמריקאי ורוב נבחריו בקונגרס לבין מחלקת המדינה בעלת תפישת העולם הקוסמופוליטנית והרב-לאומית, המקילה-ראש במורת האבות המייסדים של ארה"ב ובחופש הפעולה המדינית והביטחונית העצמאית של ארה"ב נגד גופים פורעי-חוק.

בניגוד להערכות קודרות של מומחי מחמ"ד והתקשורת "העילית" בארה"ב – השוגים בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת – יישום "חוק השגרירות בירושלים" לא החמיר את הטרור הפלסטיני, ערבי ומוסלמי. הם גם שגו כאשר הזהירו מפני התפרצות גל טרור בתגובה לאיחוד ירושלים והחלת החוק הישראלי על מזרח העיר ב-1967.

לעומת זאת, הימנעות מישום החוק (מ-1995) – על ידי הנשיאים קלינטון, בוש ואובמה – פגעה בתדמית ההרתעה של ארה"ב, מכיוון שניתפשה ככניעה ללחץ ואיומים של גורמים ערבים/מוסלמים. אי-ישום החוק גם הקצין את ציפיות ותביעות הערבים, לא קידם את תהליך השלום, החריף את הטרור הבינלאומי, ולכן פגע בביטחון ארה"ב.  לדוגמא, ב-1998 הרסו שתי משאיות תופת את שגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו להרג 224 איש; בשנת 2000 נרצחו 17 מלחים אמריקאים בפיגוע של הטרור האסלאמי במשחתת האמריקאית USS Cole בנמל עדן; ב-2001 נרצחו 2,977 איש בפיגועי "מגדלי התאומים", הפנטגון ו"אמריקן איירליינס"; ועוד.

הדיפת הלחץ האמריקאי בסוגיית ירושלים

ב-1949, בעיצומה של מלחמת העצמאות לחצה ארה"ב להימנע מסיפוח מערב ירושלים "הכבושה" (כמו גם "שטחים כבושים" בגליל, שפלת החוף והנגב), ולהסכים לבינאום העיר.

ב-1950 גבר הלחץ – שלווה באיום לנקוט בצעדי ענישה דיפלומטים וכלכליים – אבל רה"מ דוד בן גוריון הגיב בהכרזה על ירושלים כבירת ישראל (13 דצמבר 1949), העברת משרדי ממשלה רבים מתל אביב לירושלים, שדרוג תשתית התעבורה לירושלים, העברת אלפי עולים לשכונות חדשות שנבנו צמוד לקווי שביתת הנשק בירושלים, והקצאת קרקע להרחבת הבנייה בעיר.

ב-1953 העביר בן גוריון את משרד החוץ לירושלים על אפם וחמתם של הנשיא דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה פוסטר דאלאס שאיימו בהחרמת המשרד על ידי השגרירות של ארה"ב.

ב-1967 פעל הנשיא לינדון ג'ונסון לפי עצתם של מזכיר המדינה דין ראסק (שהיה ממובילי ההתנגדות להקמת המדינה) ומזכיר ההגנה רוברט מקנמארה, הזהיר את רה"מ לוי אשכול מפני איחוד ירושלים ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים, וציין שלפי החוק הבינלאומי מעמדה של העיר הוא בינלאומי ולא ישראלי. אבל, אשכול אימץ את "דוקטרינת בן גוריון", הדף את הלחצים, איחד את העיר והקים את שכונת רמת אשכול מעבר ל"קו הירוק", בנוסף להקמת הישוב הראשון בגוש עציון (כפר עציון), וההתיישבות הראשונה בבקעת הירדן ורמת הגולן.

ב-1970 שכנע מזכיר המדינה וויליאם רוג'רס את הנשיא ריצ'רד ניקסון ללחוץ על ישראל לוותר על הריבונות ב"אגן הקדוש" בירושלים, ולהימנע מהרחבת הבנייה בירושלים מעבר ל"קו הירוק". אבל רה"מ גולדה מאיר הרחיבה את הבנייה באופן דרמטי, והקימה את השכונות רמות אלון, גילה, הגבעה הצרפתית ונווה יעקב, המאכלסות היום כ-150,000 איש, ומעניקות לירושלים מרחב פיתוח אדיר מפאתי בית לחם, דרך פאתי מדבר יהודה ועד פאתי רמאללה.

בשנים 1992-1977 הדפו ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר לחץ שיטתי של ארה"ב והקהיליה הבינלאומית, הרחיבו את הבנייה בירושלים ושלחו מסר ברור: ירושלים היא בירתה הבלעדית של ישראל ואינה עומדת למשא ומתן!  כמו בתקופות בן גוריון, אשכול וגולדה, הדיפת הלחץ האמריקאי הביאה למתיחות קצרת-טווח ולשדרוג ארוך-טווח של ההערכה האסטרטגית כלפי ישראל.

"[ב-1978] דקות ספורות לפני סיום המו"מ המוצלח בין רה"מ בגין לבין הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בקאמפ דייויד, בתיווך הנשיא ג'ימי קארטר, העביר קארטר לבגין את בקשת סאדאת להוסיף את סוגיית ירושלים למו"מ. בגין סירב לבקשה בנחישות והוסיף: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תידבק לשוני לחיכי אם אשכחכי'" (סיפרו של יהודה אבנר, The Prime Ministers – An Intimate Portrait of Leaders of Israel).

ב-2021 טוב יעשה רה"מ נפתלי בנט אם ילמד את התנהלות קודמיו בכל הקשור לעמידה בלחצים בכלל, ובסוגיית ירושלים בפרט.

טוב יעשה רה"מ בנט אם יפנים שקיים יחס ישר בין רמת ההערכה האסטרטגית שארה"ב והעולם רוחשים לישראל, לבין רמת הדבקות שישראל מפגינה (במעשים ולא רק בדיבורים) כלפי ירושלים.

חגים יהודיים

חנוכה מושרשת במורשת האמריקאית

"ישראל היום", https://bit.ly/2zw83x9

English edition  https://bit.ly/2SbCQ9B

מורשת חג החנוכה המקדשת את רעיון החירות וכושר העמידה מול אתגרים ואיומים עצומים, מושרשת בחברה האמריקאית מתקופת המתיישבים הראשונים במאה ה-17, דרך האבות המייסדים במאה ה-18 ועד היום. עוצמת המורשת תורמת ליחס חיובי של רוב אוכלוסיית ארה"ב כלפי המדינה היהודית.

ב-16 לאוקטובר 2018 הנפיקה רשות הדואר האמריקאי את הבול השנתי של חנוכה, המבטא את מקום חג החנוכה בהוויה ההיסטורית, תרבותית ופוליטית של ארה"ב.

ב-8 לדצמבר 2017 קיים הנשיא טראמפ את הטקס השנתי של הדלקת נרות חנוכה בבית הלבן ואמר: "נס החנוכה הוא נס ישראל…. יוצאי חלציהם של אברהם, יצחק ויעקב חוו רדיפות מזעזעות, אך אין כוח היכול לשבור את רוחם ולכבות את אמונתם…." ב-14 לדצמבר 2016 אמר הנשיא אובמה בטקס דומה בבית הלבן: "יש להעניק תשומת לב למאבק המכבים ברודנות וללמוד שגם ברגעי השפל העמוקים ביותר יש לשמור על התקווה…. יש האומרים שג'ורג' וושינגטון הושפע על ידי אור החנוכה, כאשר הבחין בחייל יהודי שאחז בחנוכיית חנוכה למרות השלג סביבו…."

ב-6 לדצמבר כתב השגריר האנק קופר, שהיה ראש סוכנות ההגנה האסטרטגית בארה"ב: "עם הדלקת הנר השמיני של חנוכה, היהודים מסיימים את חגיגת ניצחון המכבים לפני אלפיים שנים, המציינת את אהבת החירות המאפיינת את המערב בעמידה מול אויב משותף המאיים על קיומנו וחירותנו.  אנו זקוקים למכבים בעידן המודרני…."

בדצמבר 1993 ניפצה לבנה חלון בבית יהודי שהציג חנוכיה בעיר בילינגס במדינת מונטנה.  תגובת 80,000 תושבי העיר, כולל 50 משפחות יהודיות, היתה: "לא במחוזותינו!"  העיתון המקומי, "בילינגס גאזט", יצא במהדורה מיוחדת עם חנוכייה על כל עמוד השער, ששוכפל על ידי תושבי העיר, הודבק באתרים ציבוריים ועל חלונות אלפי בתים בעיר. עשרות תושבים צעדו ברחוב הראשי של העיר ובידיהם חנוכיות. כמו כן, מאז 1994 מקיים מושל מונטנה טקס הדלקת נרות חנוכה בבנין הקפיטול בעיר הבירה, הלנה.

המכללה הצבאית ווסט פוינט, המובילה בארה"ב, שנוסדה ב-1802, מציגה את פסלו של יהודה המכבי, יחד עם יהושע בן-נון, דוד המלך, אלכסנדר הגדול, הקטור, הקיסר יוליוס, המלך ארתור, קרל הגדול וגודפרי מבולון – תשעת המנהיגים הצבאיים המובילים בהיסטוריה האנושית.

הבולטים בדור המייסדים האמריקאי כונו "המכבים המודרנים" עקב תרומתם החריגה למלחמת העצמאות בבריטים: הנשיאים ג'ורג' וושינגטון, ג'ון אדאמס ותומאס ג'פרסון, המדען בנג'מין פרנקלין, המהפכנים פטריק הנרי ופול רוויר, האידיאולוג תומאס פיין, מנהיגי "מסיבת התה", ועוד.

ב-2018 ארה"ב וישראל הן שתי הדמוקרטיות המערביות היחידות הדבקות במורשת המכבים: הדגשת החירות תוך כדי הדיפת איומים, לחצים ופיתויים; סירוב להקריב עקרונות ושיקולים ארוכי-טווח על מזבח אופורטוניזם ורווחים קצרי-טווח; וכוח עמידה בכל-מחיר מול משטרים וארגונים פורעי-חוק הנהנים מרוח-גבית של פייסנות, רפיסות, פשטנות והרהורי-לב של גורמים במערב.

שיתוף הפעולה בין השתיים בהגנה על החירות והמוסר – למרות אי-ההסכמה בנושאים אחרים – תורם רבות להישרדות הדמוקרטיות המערביות מול אויבים ויריבים.

גולן

תובנות מפלישת רוסיה לאוקראינה

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3603FJS

English edition  https://bit.ly/3hNd0Y6

ללא קשר לתוצאות הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא מהווה קריאת-השכמה למעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב.

הפלישה חושפת בערוותן מספר הערכות המעצבות את תפישת העולם של הממסד המדיני והביטחוני במערב (אך לא את תפישת העולם של רוב מדינות העולם), המנסה לשכנע את ישראל לאמץ אותן.

לדוגמא:

*האשלייה שרוב מדינות העולם מאמצות את הלך הרוח של "סדר עולמי חדש" שהוא לכאורה יותר-יציב, פחות-נפיץ, יותר-סובלני, נוטה לדו-קיום בשלום, ממוקד יותר ב"חמאה" מאשר ב"תותחים".

*הערכה שתם עידן המלחמות הגדולות והפלישות הצבאיות המסיביות.

*האמונה שהסכמי שלום, ערבויות ביטחון ומענקים כלכליים נדיבים חיוניים יותר לביטחון לאומי מאשר שידרוג כח הרתעה. וכך, זרעי ההרס באוקראינה נזרעו במזכר בודפשט מדצמבר 1994 שהעניק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות של ארה"ב, בריטניה ורוסיה תמורת התפרקותה ממאגר הנשק הגרעיני (שהיה השלישי בגודלו בעולם). ב-2022 נחשפות הערבויות בערוותן.

*התעלמות מאופיין הזמני, רופף, בלתי-אמין ועתיר דרכי-מילוט של כל ערבויות הביטחון, כולל אלו של "ברית נאט"ו" הנחשבות למוצקות ביותר. אבל לפי סעיף 5 של "ברית נאט"ו כל אחת מחברות נאט"ו תבוא לעזרת מדינה-חברה העומדת בפני מתקפה צבאית "כפי שהיא מוצאת לנכון, כולל שימוש בצבא…."

כפי שהיא מוצאת לנכון….

*ההנחה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון חיוניים לביטחון לאומי יותר מכח הרתעה צבאי, עומק אסטרטגי וטופוגרפיה-שולטת מתעלמת מהעובדה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון הם רופפים וזמניים, לעומת טופוגרפיה-שולטת (לדוגמא, רמת הגולן ורכסי יו"ש) ועומק אסטרטגי שהם קבועים.

*מגמת קיצוץ בתקציב הביטחון למרות שקיצוץ נתפש בעיני אויבים, יריבים ובעלי-ברית ככרסום בכח ההרתעה (בעולם הסוער), המחריף את אי-היציבות, פוגע בביטחון הלאומי, ומעניק רוח-גבית לטרור ומלחמות.

*הטענה שאופציה דיפלומטית עדיפה על איום באופציה צבאית במו"מ עם משטרים פורעי-חוק (כגון משטר האייתולות באיראן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ), גם אם התנהלות משטרים אלו מפגינה בשיטתיות שאינם מנהלים מו"מ בתום-לב (חזון חיסולי, מערכת חינוך לטרור, הסתה, פעילות טרור, הפרת הסכמים).

*האמונה שלאומיות מפנה את הדרך, בהדרגה, לקוסמופוליטיות ודו-קיום בשלום בינלאומי.

*התייחסות למשטרים פורעי-חוק על בסיס התנהלותם העתידית והספקולטיבית יותר מאשר התנהלותם בעבר ובהווה, למרות שהתנהלות העבר וההווה חושפת את עוצמת השורשים ההיסטורים של חזונם והתנהלותם.

*האשלייה שטרור בפרט, והתנהלות פורעת-חוק בכלל, הם מונחי-יאוש ותסכול מדיניים וכלכליים, ולא מונחי-חזון קיצוני, רעיוני, דתי, היסטורי.

המערב פועל בשיטתיות לשכנוע ישראל לסגת מהטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש בתמורה להסכמי שלום, ערבויות ביטחוניות וחבילה כלכלית וצבאית נדיבה ביותר. אבל, פלישת רוסיה לאוקראינה, תגובת המערב ומזכר בודפשט מ-1994 שופכים אור על תחושת הביטחון המזויפת וההרסנית המאפיינת הסכמים אלו. התנהלות העולם הרחב, ובמיוחד במזרח התיכון הנפיץ, מדגישה את מרכזיות כח-ההרתעה הצבאי (כולל טופוגרפיה וגיאוגרפיה) בגיבוש ביטחון לאומי אמין.

בניגוד לאוקראינה (השנייה בגודל שטחה באירופה), אין לישראל עומק אסטרטגי (14 ק"מ בין נתניה לטול כרם!), ולכן יש לה מרווח-שגיאה זעום ביותר. לדוגמא, אילו מתקפת-פתע בהיקף של מלחמת יום הכיפורים הייתה מסתערת על ישראל של טרום-1967 (ללא העומק האסטרטגי של חצי האי סיני והטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש), הייתה המתקפה מחסלת את המדינה היהודית.

על ישראל לגבש ביטחון לאומי העומד בפני התרחיש הרע ביותר (כפי שמתבקש במזה"ת) ולא בפני תרחישים מתונים (כפי שנהוג במערב השאנן והרגוע-יחסית).

 

טרור איסלמי

תובנות מערביות מופרכות ע"י מציאות המזה"ת

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב" bit.ly/45nBv6a"מעריב", 13 יוני 2024

English edition bit.ly/45b1huq

תובנות מערביות חיבקו את משטר האייתולות ב-1979, תקעו סכין בגב השאה הפרסי – "השוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי" – והזניקו את האייתולות מישות פורעת חוק אזורית למוקד עולמי מוביל של טרור, הברחת סמים, הלבנת הון והפצת מערכות לחימה, המאיים על הביטחון הלאומי במערב.

תובנות מערביות השתלטו גם על מדיניות ישראל כלפי הטרור הפלסטיני, הזניקו את חמאס מארגון טרור קטן ב-2005 למדינת טרור מבוצרת, וסללו את הדרך למחדל וטבח ה-7 באוקטובר. תובנות מערביות היכו שורש בישראל ב-1993, הביאו למו"מ עם ארגוני טרור – פת"ח ואש"פ – המונחים מאז היווסדם ב- 1959 ו-1964 (לפני 1967!) ע"י חזון "שחרור פלסטין מהנהר עד הים" ועקירת הישות הציונית. הן הביאו ליבוא 100,000 טרוריסטים מטוניס, תימן, סודן, עיראק ולבנון לירושלים, יו"ש ועזה.

מדיניות מזרח תיכונית חייבת להיות מונחית ע"י מציאות המזה"ת, ההפכפכה, אלימה ומתסכלת, ולא ע"י מציאות חלופית, המבוססת על תרחישי עתיד ספקולטיביים, צפויים ונוחים. מדיניות חייבת להימנע מ- ולא לחזור על – שגיאות גורליות.

תובנות מערביות מתעלמות ממרכזיות אידיאולוגיה פנאטית ודתית בעיצוב חזון, אסטרטגיה ומדיניות של האייתולות, "האחים המוסלמים", חמאס, חיזבאללה, החות'ים והרש"פ. בעוד המערב דבק בהפרדת דת ומדינה ו-Money Talks, האסלאם דבק בעליונות הדת בעיצוב מדיניות, ובמיוחד שלום ומלחמה, כולל מעמד האסלאם כדת הלגיטימית היחידה, המחויבת לשעבד את "הכופר" המערבי, ובמיוחד את ארה"ב. למעשה, הטרור האסלאמי רודף את ארה"ב מאז תחילת המאה ה-18, ללא קשר למדיניותה ולזהות נשיאיה.

מזכיר המדינה בלינקן והיועץ לביטחון סאליבן משוכנעים שהטרור האיראני, הפלסטיני, הלבנוני והתימני מונחה-ייאוש, ולכן יש להתמודד מולו במחוות דיפלומטיות וכספיות, שלכאורה יביאו לדו-קיום בשלום, עמידה בהסכמים והיפרדות מאידיאולוגיה פנאטית. אבל, הטרור רואה במחוות, ויתורים ונסיגות ביטוי לחולשה המעודדת אלימות. 

מזכיר המדינה בלינקן והיועץ לביטחון סאליבן לוחצים על ישראל לעבור מאופציה צבאית לדיפלומטית, במלחמתה בטרור, חרף העובדה ש-17 שנות מו"מ עם חמאס סללו את הדרך להתעצמות חמאס ול-7 באוקטובר, ולמרות שהאסלאם רואה במו"מ והסכמים עם "כופרים" אמצעי זמני להבסת אויבים. הם מקלים ראש במשקל האידיאולוגיה של חמאס ואש"פ, התובעת את חיסול ישראל, ומעצבת את מערכת החינוך, ההסתה במסגדים, האדרת טרוריסטים, ומענקים קבועים למשפחות טרוריסטים ביו"ש ובעזה.

תובנות מערביות מתעלמות מהפער העמוק בין מו"מ עקר עם טרור פלסטיני המונחה על ידי חזון שמימושו מותנה בחיסול ישראל, לבין מו"מ אפקטיבי בין ישראל למדינות ערב שמימוש חזונן הלאומי אינו מותנה בחיסול ישראל. לכן, 6 הסכמי שלום עם מדינות ערב, לעומת כישלון כל מו"מ לשלום עם ההנהגה הפלסטינית.

בלינקן וסאליבן מתמקדים במלל פלסטיני מתון, ומסיקים שמדינה פלסטינית תהייה מתוקנת ותקיים דו-קיום בשלום.  אבל, מנהיגי ערב מתמקדים במעש הפלסטיני שהפך את הפלסטינים לאב-טיפוס של חתרנות, טרור ובוגדנות בין-ערביים (מצרים בשנות ה-50', סוריה בשנות ה-60', ירדן ב-1970, לבנון ב-1982-1970 וכווית 1990), המשתף פעולה עם ישויות פורעות חוק כמו גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, "האחים המוסלמים", ארגוני טרור בינלאומיים, צפון קוריאה, ונצואלה, קובה, רוסיה וסין. הערבים מסיקים שמדינה פלסטינית תוסיף דלק – ולא מים – למדורת המזה"ת, תביא להפלת המשטר ההאשמי, תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי, שתגלוש לחצי האי ערב, תאיים על כל המשטרים במדינות הנפט ומצרים, תהווה בוננזה לאייתולות, "האחים המוסלמים", רוסיה וסין, ומכה קשה ליציבות האזור והעולם. לכן, הערבים מסתפקים במלל, ולא במעש, להקמת מדינה פלסטינית.

בלינקן וסאליבן לוחצים לנסיגת ישראל מרכסי יו"ש – שהם רמת הגולן של ירושלים, תל אביב, נתב"ג ו-80% מאוכלוסיית ותשתיות ישראל – למותניים הצרות של 7 ק"מ מקלקיליה לכפר סבא ו-19 ק"מ מטול כרם לנתניה, במזה"ת הוולקני, אלים, הפכפך ונטול דו-קיום בשלום בין-אסלאמי. במזה"ת הנפיץ, עתיר משטרים (מדיניות והסכמים) זמניים, כוח ההרתעה הוא המרכיב החשוב ביותר של הביטחון הלאומי. עם כל החשיבות של הסכמי שלום, במזה"ת הם ארעיים, לעומת רכסי יו"ש שהם קבועים ומרתיעים.

דוגמאות נוספות לנתק בין התובנות המערביות לבין מציאות המזה"ת הן: כישלון עשרות יוזמות שלום שהתמקדו באינטרס הפלסטיני ולא הערבי; הרוח הגבית להשתלטות האייתולות על איראן ב-1979; ההתייחסות לצדאם חוסיין כבעל ברית עד יום פלישתו לכווית ב-1990, והענשת ישראל על הפצצת הכור הגרעיני בעיראק ב-1981; הענקת פרס נובל לשלום לערפאת ב-1994, והכתרת מחמוד עבאס – מייסד החינוך לשנאה, ההסתה והאדרת טרוריסטים – כמנהיג מתון; קבלת פניו של בשאר אסאד ב-2000 כבשורה מתונה; הגדרת ההתפרצות הטקטונית ברחוב הערבי מ-2011 ועד היום כ"אביב ערבי" ו"מהפיכת פייסבוק והצעירים"; המתקפה הצבאית על קדאפי ב-2011 שהפכה את לוב להר געש של מלחמות אזרחים וטרור עולמי אנטי-מערבי; וכו'.  

התובנות המערביות מתמידות בניסיון לשעבד את מציאות המזה"ת למציאות חלופית מערבית, ולכן חוזרות על – ולא נמנעות מ- שגיאות קריטיות. לכן, על ישראל לבחון בספקנות מירבית כל הצעה/דרישה  מערבית כגון הקמת מדינה פלסטינית, הימנעות מהשמדת התשתית הצבאית של חמאס, והתמכרות לתגובה, הגנה והכלה במלחמה על הקיום.