תפריט
"חדשות מחלקה ראשונה", מרץ 20 2023, https://bit.ly/3JwcxHl
English edition https://bit.ly/40ed8nH
המציאות הדמוגרפית מערבית לירדן
ב-2023, ישראל היא החברה המודרנית היחידה המאופיינת על ידי שיעור פריון גבוה-יחסית – המהווה רוח-גבית לכלכלה, לטכנולוגיה ולביטחון – ואינה תלויה בהגירת עובדים זרים.
ב-2023, בניגוד לתחזיות הממסד הסטטיסטי והדמוגרפי הישראלי מאז סוף המאה ה-19 ושנות ה-40', שיעור הפריון היהודי גבוה משיעורי הפריון של המדינות המוסלמיות חוץ ממדינות התת-סהרה ועיראק.
ב-2023 (למעשה נתוני 2021 של הלמ"ס), ממשיך הפריון היהודי (3.13 לידות לאישה) להיות גבוה מהפריון הערבי (2.85) – כפי שמתרחש מ-2016 – וגם מהפריון הערבי-מוסלמי (3.01), כפי שמתרחש מ-2020.
ב-2023 שיעור הפריון היהודי בישראל גבוה מכל מדינה ערבית חוץ מעיראק.
ב-2023, נמשך המרוץ (שהתחיל בשנות ה-90') בין שיעורי הפריון היהודי והערבי, לעומת המרוץ בין שיעור הפריון הערבי לבין העלייה היהודית ששרר עד שנות ה-90' (כאשר שיעור הפריון היהודי היה נמוך-יחסית).
ב-2023 נמשכת מגמת ההתמערבות של הדמוגרפיה הערבית כפועל יוצא של מודרניזציה, מעבר מהכפר אל העיר, שידרוג מעמד האישה, השתלבות האישה בלימודים גבוהים ועבודה ושימוש גובר באמצעי-מניעה.
ב-2023 בניגוד לתובנה המקובלת עד לאחרונה, ישראל אינה מאויימת על ידי "פצצת זמן דמוגרפית ערבית" בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק", אלא מאופיינת על ידי תנופה דמוגרפית יהודית של שיעור פריון ומאזן הגירה.
ב-2023 הממסד הישראלי נוקט בשיטת "השקט התעשייתי" (מול הרשות הפלסטינית) וממשיך להדהד את הנתונים הדמוגרפים של הלמ"ס הפלסטינית ללא בדיקת-נאותות, המתעדת ניפוח מלאכותי של 100% במספר ערביי יו"ש: ספירת תושבים השוהים בחו"ל למעלה משנה; ספירה כפולה של ערביי ירושלים; התעלמות ממאזן הגירה שלילי; ספירה כפולה של ערביי/יות יו"ש ועזה הנשואים לערביי/יות ישראל; ניפוח נתוני לידה וכיווץ נתוני פטירה (נא ראה נתונים בהמשך).
ב-2023 ישראל עומדת בפני פוטנציאל עלייה של כ-500,000 יהודים מאוקראינה, רוסיה, מדינות נוספות בברה"מ לשעבר, צרפת, בריטניה, גרמניה, ארגנטינה וארה"ב, שמימושו מחייב מעבר למדיניות עלייה פרו-אקטיבית ובראש סדר העדיפויות הלאומי.
ב-2023 נמשך (מאז 1995) המומנטום הדמוגרפי היהודי, במיוחד במגזר החילוני, במקביל לירידה מתונה בשיעור הפריון החרדי.
תנופה דמוגרפית יהודית
*מספר הלידות היהודיות בישראל ב-2022 (137,566) היה גבוה ב-71% ממספר הלידות ב-1995 (80,400), בעוד מספר הלידות הערביות (43,417) היה גבוה ב-19% מלידות 1995 (36,500), כפי שפורסם ב"ירחון פברואר 2023" של הלמ"ס.
*ב-2022 היה מספר הלידות היהודיות (137,566) 76% מסך הלידות (180,983) בישראל בהשוואה ל-69% ב-1995.
*שיעור הפריון היהודי-חילוני גדל מאז 1995.
*נשות ישראל שניות לאיסלנד בהצטרפות לשוק העבודה, ומפגינות התאמה-חיובית נדירה בין שיעור הפריון לבין רמת העיור, חינוך, הכנסה וגיל הנשואין.
*בשנות ה-60' היה שיעור הפריון הערבי גבוה ב-6 לידות לאישה משיעור הפריון היהודי. ב-2015 נעלם הפער – 3.13 לידות לאישה היהודיה והערביה, כתוצאה מהתמערבות דרמטית של הדמוגרפיה הערבית: שדרוג מעמד האישה, גיל נשואין גבוה יותר (24), השתלבות בחינוך גבוה ובשוק העבודה, ותקופת פריון קצרה יותר (45-25 ולא 55-16) . ב-2021 שיעור הפריון היהודי היה 3.13 לידות לאישה (3.27 כאשר בני הזוג הם ילידי הארץ), לעומת שיעור פריון ערבי של 2.85 ושיעור פריון ערבי-מוסלמי של 3.01 (שיעור הפריון של ערביי יו"ש – 3.02). שיעור הפריון הממוצע ב-OECD הוא 1.61.
*הגידול בשיעור הפריון היהודי נובע מרמה גבוהה-יחסית של אופטימיות, פטריוטיות, זיקה לשורשים, אחריות קהילתית, אווירת-ספר (אתגר ביטחוני), יחס חיובי לגידול ילדים וצמצום היקף ההפלות (34% בהשוואה ל-1990).
*ב-2022 היו 45,271 פטירות יהודיות בישראל בהשוואה ל-31,575 ב-1996; גידול של 43% (כאשר היקף האוכלוסין כמעט הוכפל!) – מאפיין מגמה של אוכלוסייה צעירה יותר. ב-2022 היו 6,314 פטירות ערביות בישראל בהשוואה ל-3,089 ב-1996; גידול של 104% – מאפיין מגמת הזדקנות.
*ב-2022 תוחלת החיים בישראל הייתה 80.5 – גברים ו- 84.6 – נשים. תוחלת החיים של ערביי ישראל (גברים – 78 ו-נשים – 82) גבוהה מארה"ב (73.2 – גברים, 79.1 – נשים). תוחלת החיים של ערביי יו"ש: גברים – 74, נשים – 78.
*ב-2022 היה מספר הפטירות היהודיות 33% ממספר הלידות היהודיות בהשוואה ל-40% ב-1995 – מאפיין מגמה של אוכלוסייה צעירה יותר. ב-2022 היה מספר הפטירות הערביות 14.5% ממספר הלידות הערביות בהשוואה ל-8% ב-1995 – מאפיין מגמת הזדקנות.
*מאז 1995 מתרחבת התשתית הצעירה של האוכלוסייה היהודית בישראל, המעניקה בסיס להמשך התנופה הדמוגרפית והכלכלית (לפחות) בדור הקרוב.
*התנופה הדמוגרפית היהודית מתוגברת גם על ידי מאזן הגירה חיובי הכולל עלייה שנתית וצמצום של היקף ה"ירידה": מתוספת של 14,200 "יורדים" ב-1990 לתוספת של 10,800 ב-2020 (במקביל להכפלת האוכלוסייה מ-1990!), שהיא גבוהה מהממוצע של כ-7,000 תוספת "יורדים" במספר שנים קודמות. יתכן והנתון החריג של 2020 מבטא את השפעת הקורונה על התחבורה האווירית.
התמערבות הדמוגרפיה הערבית
*התמערבות דרמטית של שיעור הפריון מ-9 לידות לאישה בשנות ה-60' ל-3.02 ב-2022 לפי "ספר השנה של ה-CIA". ההתמערבות היא תוצאה של מעבר סוחף מהכפר אל העיר (מ-70% כפריים ב-1967 ל-77% עירוניים ב-2022), בנוסף לעלייה בגיל הנשואין (מגיל 15 ל-24), הרחבת השימוש באמצעי מניעה (70% מהנשים הערביות ביו"ש), העמקת השתלבות הנשים הערביות במערכות החינוך והתעסוקה, קיצור תקופת הפריון (מגיל 16 עד 55 לגיל 25 עד 45), ועוד.
*גיל החציון של ערביי יו"ש הוא 22 לעומת 18 ב-2005.
*מגמת התמערבות הדמוגרפיה מאפיינת את כל העולם המוסלמי חוץ ממדינות התת-סהרה ("ספר השנה של ה-CIA"): ירדן (דומה ליו"ש) – 2.9 לידות לאישה, איראן – 1.9, סעודיה – 1.9, מרוקו – 2.27, עיראק – 3.17, מצרים – 2.76, תימן – 2.91, איחוד האמירויות – 1,62, וכו'.
*היקף הפטירות מדווח במספרים נמוכים מהמציאות – כפי שמלמדים מחקרים עוד מתקופת המנדט הבריטי – משיקולים פיננסים ומדיניים. לדוגמא, מפקד האוכלוסין הפלסטיני של 2007 כלל את ילידי…1845.
ניפוח מלאכותי של נתוני הלמ"ס הפלסטיני
*המנהל האזרחי, בפרט, והממסד הישראלי, בכלל, אינם מבצעים בדיקת-נאותות (ראיית חשבון) של נתוני הלמ"ס הפלסטיני. ולראייה, המנהל האזרחי אינו מדווח את העובדות המתועדות והמשמעותיות להלן:
*500,000 תושבי חוץ (רובם מיו"ש), השוהים מחוץ לאזור למעלה משנה כלולים במפקד האוכלוסין הפלסטיני, בניגוד לנוהל המקובל העולם, הגורע ממפקד האוכלוסין תושבים השוהים מחוץ למדינת-הבית למעלה משנה. מספרם היה 325,000 במפקד האוכלוסין של 1997 (לפי ראש הלמ"ס הפלסטיני), גדל ל-400,000 ב-2005 (לפי וועדת הבחירות הפלסטינית), ומתרחב מדי יום בגין לידות.
*375,000 ערביי ירושלים הם בעלי ת.ז. ישראלית ונספרים פעמיים – ע"י ישראל וע"י הרשות הפלסטינית. מספרם גדל מדי יום עקב לידות.
*למעלה מ-150,000 ערביי יו"ש (במיוחד) ועזה נשואים לערביי ישראל, הפכו לתושבי-קבע או לאזרחים, ונספרים פעמיים ע"י ישראל וע"י הרשות הפלסטינית.
*390,000 ערבים שהיגרו מיו"ש מאז מפקד האוכלוסין של 1997 לא נוכו ממפקד האוכלוסין הפלסטיני, המתעלם ממאזן ההגירה השלילי (היקף היציאות עולה על הכניסות) של כ-20,000 לשנה בשנים האחרונות. רוב המהגרים הם צעירים. מאזן הגירה שלילי מאפיין את יו"ש, לפחות, מאז הסיפוח הירדני של אפריל 1950. לדוגמא, 15,466 ב-2022, 28,000 ב-2021, 26,357 ב-2019, 15,173 ב-2017 ו-16,393 ב-2015 לפי תיעוד שוטף של "רשות האוכלוסין וההגירה".
*32% ניפוח מלאכותי של נתוני-לידה ע"י הרשות הפלסטינית תועדו ב-2006 ע"י דו"ח "הבנק העולמי" (עמ' 8 סעיף 6), כאשר הרשות הפלסטינית טענה לגידול של 8% במספר הלידות, אך "הבנק העולמי" תיעד צמצום של 24%.
*העובדות לעיל מתעדות ניפוח מלאכותי של 1.6 מיליון ערבים – כלומר, אוכלוסייה ערבית של 1.4 מיליון ולא 3 מיליון.
השורה התחתונה
*התנופה הדמוגרפית מהווה רוח גבית לצמיחה ישראלית, אזרחית וביטחונית, שהיא בסיס הפיכת ישראל לבעלת-ברית אסטרטגית של ארה"ב, והיותה מכפלן-עוצמה ייחודי עבור ארה"ב.
*ב-1897 היה בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק" מיעוט יהודי של 9%, שהתרחב ל-39% ב-1947 והפך לרוב של 69% ב-2022 (7.5 מיליון יהודים, 2 מיליון ערביי "הקו הירוק" ו-1.4 מיליון ערביי יו"ש), הנהנה מרוח-גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה.
*בניגוד לתובנה המקובלת, אין "פצצת זמן דמוגרפית ערבית"; יש תנופה דמוגרפית יהודית חסרת-תקדים.
"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3yk6th9
English edition https://bit.ly/3vZjiL5
ב-2022, נתונים דמוגרפים של הרשות הפלסטינית מנופחים בהיקף דרמטי, כפי שמתועד במחקר המתקיים מאז 2004. לדוגמא:
*500,000 ערבים תושבי חו"ל, השוהים בחו"ל למעלה משנה, כלולים במפקד האוכלוסין הפלסטיני, בניגוד לכללים המקובלים בעולם. 325,000 נכללו במפקד 1997, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית. 400,000 נכללו ב-2005 לפי וועדת הבחירות הפלסטינית. המספר גדל מדי יום בגין לידות.
*350,000 ערביי ירושלים נספרים פעמיים (הן על ידי ישראל והן על ידי הרשות הפלסטינית) ומספרם גדל בהתמדה עקב לידות.
*למעלה מ-150,000 ערבים נישאו לערבים/ערביות ישראלים מאז המפקד הראשון של הרש"פ (1997), וגם הם נספרים פעמיים, ומספרם גדל עקב לידות.
*370,000 ערביי יו"ש היגרו, אך הרשות הפלסטינית מתעלמת ממאזן ההגירה השלילי (פער בין יציאות לכניסות), למרות שהוא נמשך מ-1950. לדוגמא, לפי תיעוד רשות האוכלוסין וההגירה: 17,958 ב-2021, 26,357 ב-2019, 15,173 ב-2017, ו-16,393 ב-2015.
*דו"ח של הבנק העולמי מ-2006 (עמ' 8 סעיף 6) מתעד ניפוח מספר הלידות על ידי הרשות הפלסטינית בהיקף של 32%.
*שיעור הפריון הערבי ביו"ש מתמערב (כמו בכל העולם הערבי): מ-9 לידות לאישה בשנות ה-60' ל-2.96 לידות ב-2022 לפי "ספר השנה של ה-CIA". מגמת ההתמערבות נובעת ממעבר סוחף מהכפר לעיר, השתלבות נערות בחינוך הגבוה, עלייה בגיל הנשואין ושימוש גובר באמצעי מניעה.
*דיווח חסר של פטירות מאפיין את ערביי יו"ש – משקולים פוליטים וכספיים – עוד מתקופת השלטון התורכי והמנדט הבריטי.
*1.5 מיליון הוא מספר ערביי יו"ש, כאשר מנכים את הנתונים הנ"ל מהנתון הרשמי של הרשות הפלסטינית (3 מיליון).
ב-2021 68% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק", לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900. לרוב היהודי רוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי, והפריון הערבי מתמערב עם מאזן-הגירה-שלילי.
אין פצצת זמן דמוגרפית ערבית; יש מומנטום דמוגרפי יהודי.
ממצאים נוספים במאמר זה ובסרטון זה.
"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3EUTqDX
English edition https://bit.ly/3y0lHaO
התנופה הדמוגרפית היהודית בישראל היא מרכיב מרכזי בצמיחה הכלכלית, ביטחונית, מדעית וטכנולוגית של המדינה היהודית.
מספר הלידות היהודיות ב-2021 (141,250) היה גבוה ב-76% מ-1995 (80,400). מספר הלידות הערביות ב"קו הירוק" ב-2020 (43,806) היה גבוה ב-20% מ-1995 (36,500).
היקף הלידות היהודיות עלה ל-76% מסך הלידות ב-2020 לעומת 69% ב-1995. הזינוק במספר הלידות היהודיות מתרחש למרות הירידה המתונה בפריון החרדי, אך עקב עלייה משמעותית בפריון החילוני.
1969: שיעור הפריון הערבי (מספר לידות לאישה) גבוה ב-6 לידות משיעור הפריון היהודי. 2020: שיעור הפריון היהודי 3 לידות לאישה, שיעור הפריון הערבי ב"קו הירוק" 2.82, ושיעור הפריון הערבי ביו"ש 2.96.
התמערבות שיעור הפריון הערבי מאפיינת את מדינות האסלאם (להוציא תת-סהרה): ירדן – 3 לידות לאישה, איראן – 1.93, סעודיה – 1.95, איחוד האמירויות – 1.65, עיראק – 3.32, מצרים – 3.23, מרוקו – 2.29, וכו'.
הגידול בפריון היהודי נובע מרמה גבוהה-יחסית של אופטימיות, פטריוטיות, זיקה לשורשים, אחריות קיבוצית, תחושת חירום ביטחונית, צמצום הפלות.
התמערבות הפריון הערבי נובעת מתהליך מודרניזציה: מעבר מסיבי מהכפר לעיר, הרחבת חינוך ותעסוקת נשים, עלייה בגיל נשואין, קיצור שנות הפריון, הגברת שימוש באמצעי מניעה, הגירת צעירים.
"חדשות מחלקה ראשונה" https://bit.ly/3NEVRyn
English edition https://bit.ly/3Lbac3Q
המציאות הדמוגרפית מערבית לירדן
ב-2022 בניגוד לתובנה המקובלת, ישראל אינה מאויימת על ידי "פצצת זמן דמוגרפית ערבית" בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק", אלא מאופיינת על ידי תנופה דמוגרפית יהודית של שיעור פריון ומאזן הגירה.
ב-2022 הממסד הישראלי ממשיך להדהד את הנתונים הדמוגרפים של הרשות הפלסטינית ללא בדיקת-נאותות, תוך התעלמות מניפוח מלאכותי של 50% בנתונים הפלסטינים) נא ראה בהמשך).
ב-2022 ישראל היא המדינה המערבית היחידה הנהנית משיעור פריון גבוה-יחסית (מספר לידות לאישה), התורם להמשך הצמיחה הכלכלית ללא יבוא משמעותי של כח-עבודה זר, ומרחיב את מאגר כח האדם החיוני לביטחון המדינה.
ב-2022 בניגוד לתחזיות הממסד הסטטיסטי והדמוגרפי הישראלי מאז שנות ה-40', שיעור הפריון היהודי בישראל עולה – לראשונה – על שיעור הפריון הערבי-מוסלמי בישראל. שיעור הפריון היהודי גבוה משיעורי הפריון של המדינות המוסלמיות חוץ ממדינות התת-סהרה, תימן, עיראק ומצרים.
ב-2022 ישראל עומדת בפני פוטנציאל עלייה של כ-500,000 יהודים מאוקראינה, רוסיה, מדינות נוספות בברה"מ לשעבר, צרפת, בריטניה, גרמניה, ארגנטינה וארה"ב, שמימושו מחייב מעבר למדיניות עלייה פרו-אקטיבית ובראש סדר העדיפויות הלאומי.
ב-2022 נמשכת מגמת ההתמערבות של הדמוגרפיה הערבית כפועל יוצא של מודרניזציה, מעבר מהכפר אל העיר, שידרוג מעמד האישה, השתלבות האישה בלימודים גבוהים ושימוש גובר באמצעי-מניעה.
ב-2022 נמשך (מאז 1995) המומנטום הדמוגרפי היהודי, במיוחד במגזר החילוני, במקביל לירידה מתונה מאד בשיעור הפריון החרדי.
תנופה דמוגרפית יהודית
*מספר הלידות היהודיות בישראל ב-2021 (141,250) היה גבוה ב-76% ממספר הלידות ב-1995 (80,400), בעוד מספר הלידות הערביות (43,806) היה גבוה ב-20% מלידות 1995 (36,500), כפי שפורסם ב"ירחון מרץ 2022" של הלמ"ס.
*ב-2021 היה מספר הלידות היהודיות 76% מסך הלידות בישראל בהשוואה ל-69% ב-1995.
*שיעור הפריון היהודי-חילוני גדל מאז 1995.
*נשות ישראל שניות לאיסלנד בהצטרפות לשוק העבודה, ומפגינות התאמה-חיובית נדירה בין שיעור הפריון מחד לבין רמת העיור, חינוך, רמת הכנסה וגיל הנשואין מאידך.
*ב-1969 היה שיעור הפריון הערבי גבוה ב-6 לידות משיעור הפריון היהודי. ב-2015 נעלם הפער – 3.13 לידות לאישה היהודיה והערביה, ומאז שיעור הפריון היהודי גבוה מהערבי. ב-2020 שיעור הפריון היהודי היה 3 לידות לאישה (3.27 כאשר בני הזוג הם ילידי הארץ), לעומת שיעור פריון ערבי של 2.82 ושיעור פריון ערבי-מוסלמי של 2.99. שיעור הפריון הממוצע ב-OECD הוא 1.61.
*הגידול בשיעור הפריון היהודי נובע מרמה גבוהה-יחסית של אופטימיות, פטריוטיות, זיקה לשורשים, אחריות קהילתית, תחושת-ספר (אתגר ביטחוני), יחס חיובי מסורתי לגידול ילדים וצמצום היקף ההפלות.
*ב-2021 היו 43,879 פטירות יהודיות בהשוואה ל-31,575 ב-1996 (כאשר היקף האוכלוסין כמעט הוכפל!) – מאפיין מגמה של אוכלוסייה צעירה יותר. ב-2021 היו 6,751 פטירות ערביות בהשוואה ל-3,089 ב-1996 – מאפיין מגמת הזדקנות.
*תוחלת החיים של ערביי ישראל (גברים – 78 ו-נשים – 82) דומה ארה"ב וגבוהה ממדינות ערב.
*ב-2021 היה מספר הפטירות היהודיות 31% ממספר הלידות היהודיות בהשוואה ל-40% ב-1995 – מאפיין מגמה של אוכלוסייה צעירה יותר. ב-2021 היה מספר הפטירות הערביות 15% ממספר הלידות הערביות בהשוואה ל-8% ב-1995 – מאפיין מגמת הזדקנות.
*מאז 1995 מתרחבת התשתית הצעירה של האוכלוסייה היהודית בישראל, המעניקה בסיס להמשך התנופה הדמוגרפית (לפחות) בדור הקרוב.
*התנופה הדמוגרפית היהודית מתוגברת גם על ידי מאזן הגירה חיובי הכולל עלייה שנתית וצמצום של היקף ה"ירידה": מתוספת של 14,200 "יורדים" ב-1990 לתוספת שנתית של כ-7,000 בשנים האחרונות (במקביל להכפלת האוכלוסייה מ-1990!).
*שידרוג העלייה בסדר העדיפויות הלאומי ומעבר למדיניות עלייה פרו-אקטיבית יעניקו לישראל פוטנציאל צמיחה דומה לזה של גל העלייה מברה"מ.
התמערבות הדמוגרפיה הערבית
*500,000 תושבי חוץ (רובם מיו"ש), השוהים מחוץ לאזור למעלה משנה כלולים במפקד האוכלוסין הפלסטיני, בניגוד לנוהל המקובל העולם, הגורע ממפקד האוכלוסין תושבים השוהים מחוץ למדינת-הבית למעלה משנה. מספרם היה 325,000 במפקד האוכלוסין של 1997 (לפי הלמ"ס הפלסטיני), גדל ל-400,000 ב-2005 (לפי וועדת הבחירות הפלסטינית), ומתרחב מדי יום בגין לידות.
*350,000 ערביי ירושלים הם בעלי ת.ז. ישראלית ונספרים פעמיים – ע"י ישראל וע"י הרשות הפלסטינית. מספרם גדל מדי יום עקב לידות.
*למעלה מ-150,000 ערביי יו"ש (במיוחד) ועזה נשואים לערביי ישראל, הפכו לתושבי-קבע או לאזרחים, ונספרים פעמיים ע"י ישראל וע"י הרשות הפלסטינית.
*378,000 ערבים שהיגרו מיו"ש מאז מפקד האוכלוסין של 1997 לא נוכו ממפקד האוכלוסין הפלסטיני, המתעלם ממאזן ההגירה השלילי (יציאות עולות על היקף כניסות) של כ-20,000 לשנה בשנים האחרונות. רוב המהגרים הם צעירים. מאזן הגירה שלילי מאפיין את יו"ש, לפחות, מאז הסיפוח הירדני של אפריל 1950. לדוגמא, 28,000 ב-2021, 26,357 ב-2019, 15,173 ב-2017 ו-16,393 ב-2015 לפי תיעוד שוטף של "רשות האוכלוסין וההגירה".
*32% ניפוח מלאכותי של נתוני-לידה ע"י הרשות הפלסטינית תועדו ב-2006 ע"י דו"ח "הבנק העולמי" (עמ' 8 סעיף 6), כאשר הרשות הפלסטינית טענה לגידול של 8% במספר הלידות, אך "הבנק העולמי" תיעד צמצום של 24%.
*התמערבות דרמטית של שיעור הפריון מ-9 לידות לאישה בשנות ה-60' ל-3.02 ב-2021 לפי "ספר השנה של ה-CIA". ההתמערבות היא תוצאה של מעבר סוחף מהכפר אל העיר (מ-70% כפריים ב-1967 ל-77% עירוניים ב-2021), בנוסף לעלייה בגיל הנשואין (מגיל 15 ל-22), הרחבת השימוש באמצעי מניעה (70% מהנשים), העמקת השתלבות הנשים הערביות במערכות החינוך והתעסוקה, קיצור תקופת הפריון (מגיל 16 עד 55 לגיל 23 עד 45), ועוד.
*גיל החציון של ערביי יו"ש הוא 22 לעומת 18 ב-2005.
*מגמת התמערבות הדמוגרפיה מאפיינת את כל העולם המוסלמי חוץ ממדינות התת-סהרה: ירדן (דומה ליו"ש) – 3 לידות לאישה, איראן – 1.93, סעודיה – 1.95, מרוקו – 2.29, עיראק – 3.32, מצרים – 3.23, תימן – 3.1, איחוד האמירויות – 1,65, וכו'.
*היקף הפטירות מדווח במספרים נמוכים מהמציאות – כפי שמלמדים מחקרים עוד מתקופת המנדט הבריטי – משיקולים פיננסים ומדיניים. לדוגמא, מפקד האוכלוסין הפלסטיני של 2007 כלל את ילידי…1845.
*העובדות לעיל מתעדות ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון ערבים – כלומר, אוכלוסייה ערבית של 1.5 מיליון ולא 3 מיליון.
השורה התחתונה
*התנופה הדמוגרפית מהווה רוח גבית לצמיחה ישראלית, אזרחית וביטחונית, שהיא בסיס הפיכת ישראל לבעלת-ברית אסטרטגית של ארה"ב, והיותה מכפלן-עוצמה ייחודי עבור ארה"ב.
*ב-1897 היה בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק" מיעוט יהודי של 9%, שהתרחב ל-39% ב-1947 והפך לרוב של 68% ב-2022 (7.5 מיליון יהודים, 2 מיליון ערביי "הקו הירוק" ו-1.5 מיליון ערביי יו"ש), הנהנה מרוח-גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה.
*בניגוד לתובנה המקובלת, אין "פצצת זמן דמוגרפית ערבית", אבל יש תנופה דמוגרפית יהודית חסרת-תקדים.
"כיוון הרוח", הסכת (פודקאסט) "כאן" – תאגיד השידור, בני טייטלבום
פער של 1.5 מיליון בין המספר הרשמי לבין המספר האמיתי של ערביי יו"ש:
*הממסד הישראלי מאמץ לחיקו את נתוני הלמ"ס הפלסטינית ללא-בדיקה;
*הרשות הפלסטינית כוללת 500,000 ערבים הנמצאים בחו"ל למעלה משנה;
*350,000 מהגרים כלולים במפקד האוכלוסין;
*350,000 ערביי ירושלים נספרים הן ע"י ישראל והן ע"י הרש"פ;
*וכו' (כפי שמפורט בהסכת);
*תנופה חסרת-תקדים של הפריון היהודי-חילוני;
*התמערבות חסרת-תקדים של הדמוגרפיה הערבית.
הסרטון חושף בערוותו את הממסד הדמוגרפי בישראל המהדהד – ולא בודק – את נתוני הרשות הפלסטינית.
חשיפת הניפוח המלאכותי של מפקד האוכלוסין הפלסטיני, כפי שמתועד במסמכי הרשות הפלסטינית: פער של 50%.
הצגת התנופה הדמוגרפית היהודית – והתמערבות הדמוגרפיה הערבית – כפי שמתעד הזינוק של 68% במספר הלידות היהודיות השנתיות מ-1995 ועד היום, וכפי שמתועד על ידי שיעור הפריון היהודי הגבוה משיעור הפריון הערבי.
מידע מתועד נוסף: https://theettingerreport.com/category/jewish-arab-demographics-he/?lang=he
"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3e3GEqH
English edition https://bit.ly/3yCv4uC
התמערבות הדמוגרפיה הערבית – מדוע?
בניגוד לתובנה המקובלת, ערביי יו"ש נהנו מגידול אוכלוסין הגבוה ביותר בשנות השלטון הבלעדי של ישראל ביו"ש: 1992-1967.
מ-1967 (586,000 ערבים) עד 1992 (1,050,000) גדלה האוכלוסייה הערבית ב-79%, לעומת גידול של 0.9% בשנות השלטון הירדני מ-1950 עד 1967.
גידול האוכלוסין חסר-התקדים היה תוצאה של פיתוח חסר-תקדים של תשתיות בריאות, רפואה, תעבורה, חינוך ותעסוקה ביו"ש – בנוסף לפתיחת "הקו הירוק" לערביי יו"ש – לאחר שנות הזנחה ירדנית, שאופינו על ידי תמותת תינוקות גבוהה, תוחלת חיים נמוכה, צמצום אפשרויות ההשכלה והעבודה, ומכאן היקף הגירה קרוב להיקף ילודה.
כתוצאה משדרוג דרמטי של התשתיות (במיוחד בריאות ורפואה) חלה ירידה דרמטית בתמותת תינוקות, עליה דרמטית בתוחלת החיים, וקיצוץ דרמטי בהיקף ההגירה.
לדוגמא, מספר המהגרים ב-17 שנות השלטון הירדני היה 28,000 לשנה לעומת 7,000 לשנה בשנות השלטון המלא של ישראל: 1992-1967. מכיוון שרוב המהגרים הם צעירים המייחלים לאפשרויות עבודה וחינוך, הרי שבשנות השלטון הבלעדי של ישראל (האטת ההגירה) חל גידול של 170% במספר גילאי 34-25.
בניגוד לגידול אוכלוסין של 0.9% בשנות השלטון הירדני, גדלה האוכלוסייה הערבית ביו"ש בשיעור שנתי של 2.2% בתקופת השלטון הישראלי. ב- 1990 ו-1991 חל גידול של 4.5% ו-5.1%!
כישלון הממסד הדמוגרפי הישראלי
הזינוק הדמוגרפי הערבי בשנים 1992-1967 הביא לתחזיות שגויות של הממסד הדמוגרפי, כפי שארע עם כינוס הקונגרס הציוני הראשון ב-1897, לקראת הכרזת העצמאות ב-1948, ותחזית הלמ"ס מ-2000.
הממסד הדמוגרפי צפה ששיעור גידול האוכלוסין ימשיך לצמוח, אם כי באופן מתון יותר. אבל הממסד הדמוגרפי התעלם מתופעת "זינוק-טרום-נפילה", המאפיינת תרחישים של השתלבות חברת עולם שלישי בחברת עולם מערבי. בשלב הראשון של ההשתלבות חל זינוק בשיעור גידול האוכלוסין של חברת העולם השלישי (בהשפעת תשתיות הבריאות, הרפואה, החינוך והתעסוקה המודרניות), אך לאחר כ-20 שנים חלה נפילה בשיעור הגידול כתוצאה מתהליך התמערבות החברה, כפי שהתרחש ביו"ש:
*מעבר מסיבי מהכפר לעיר (מ-75% כפריים ב-1967 ל-77% עירוניים ב-2021);
*רוב הילדות מסיימות בית ספר תיכון, ומספר הולך וגדל משתלבות במכללות;
*שיעור הריון גיל הנעורים מצטמצם, ושימוש גובר באמצעי מניעה: (70%);
*גידול בהשתלבות נשים צעירות בשוק העבודה;
*עלייה בגיל הנשואין של הנשים מ-15 ל-22 ויותר;
*קיצור תקופת הפריון מ-55-16 ל-45-23;
*התרחבות תופעת הגירושין והמשך הגירת צעירים;
*השורה התחתונה: מ-9 לידות לאישה בשנות ה-60' ל-3 לידות ב-2021.
תנופת הדמוגרפיה היהודית – מדוע?
מקור התנופה הדמוגרפית היהודית בתפישת העולם היהודית/ציונית בישראל – שמאל וימין, חילונים ודתיים, עשירים ועניים, משכילים יותר ומשכילים פחות – המאופיינת על ידי רמה גבוהה (יחסית לעולם הרחב) של אופטימיות, פטריוטיות, קשר לשורשים היהודיים, אחריות קהילתית, תחושת חירום בטחונית ומרכזיות הילדים כהעשרה משפחתית וקהילתית.
בניגוד לאירופה המאופיינת על ידי פסימיות-יחסית ושיעור פריון של 1.5 לידות לאישה (2.1 דרוש לשמירה על היקף האוכלוסייה), שיעור הפריון היהודי בישראל (3.09 לידות לאישה) כפול מממוצע הפריון של 34 מדינות ה-OECD, והגבוה מבין 100 המדינות המפותחות בעולם. היקף האוכלוסייה הצעירה בישראל (מתחת לגיל 15) הוא 28%, ומלמד על הפוטנציאל הכלכלי, טכנולוגי וביטחוני הטמון בישראל. שיעור הפריון היהודי בישראל הוא ייחודי בעולם עקב היחס-הישר הקיים בין רמת החינוך וההכנסה מחד, לבין שיעור הפריון מאידך, השומר על היקפו גם כאשר גיל הנשואין גדל. מ-1995 (80,400) עד 2020 (134,866) גדל מספר הלידות היהודיות השנתיות ב-68%, לעומת גידול של 16% במספר הלידות הערביות (מ-36,500 ל-42,435).
תנופת הפריון היהודי מתרחשת למרות הירידה המתונה בשיעור הפריון החרדי, אך עקב הגידול בפריון החילוני.
אמנם הפריון החרדי ירד מ-7.5 לידות לאישה בשנת 2000 ל-6.5 לידות ב-2020, אך הוא עדין הגבוה בישראל, ונובע מתפישת העולם החרדית הרואה בפריון מחויבות ומקור-סיפוק ואושר אלוהיים. תפישת עולם זאת מתבססת על ספר בראשית, פרק א' פסוק 28 ("ויברך אותם אלהים, ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ…."), ספר בראשית, פרק ט"ו, פסוק ה' ("ויוצא אותו [את אברהם] החוצה, ויאמר הבט-נא השמימה וספור את הכוכבים, אם תוכל לספור אותם; ויאמר לו, כה יהיה זרעך") ורמב"ם בהלכות סנהדרין, פרק י"ב, הלכה ג' ("…. וכל המקיים נפש אחת בעולם מעלין עליו כאילו קיים עולם ומלואו….").
לסיכום
*שיעור הפריון הייחודי היהודי בישראל משקף תפישת עולם אופטימית ייחודית ששמרה על קיום העם היהודי למרות חורבנות, הגליות, מלחמות אחים, פוגרומים, גירושים ושואה.
*שיעור הפריון הייחודי היהודי בישראל מבטא תפישת עולם ייחודית – של שמאל וימין, חילונים ודתיים – שהיא תנאי לקיום וצמיחה במזרח תיכון אלים, הפכפך, בלתי-סובלני שאינו מורגל בדו-קיום בשלום בין "המאמינים" וודאי שלא עם "כופרים".
*התנופה הדמוגרפית היהודית חושפת את מיתוס "פצצת הזמן הדמוגרפית הערבית", ואת העובדה שחברי "מועדון ההפחדה הדמוגרפית" טועים באופן דרמטי, או מטעים באופן שערורייתי.
ב-1898 הציג ההיסטוריון והדמוגרף המוביל, שמעון דובנוב, בפני תיאודור הרצל תחזית שצפתה 500,000 יהודים בארץ ישראל ב-1998.
ב-1944 הציג פרופ' רוברטו בקי, מייסד הלמ"ס, בפני בן גוריון תחזית שצפתה 2.3 מיליון יהודים ב-2001, מיעוט של 34%.
ב-1967 ו-1973 צפתה הלמ"ס שב-1987 ו-1990 יהיה מיעוט יהודי בין נהר הירדן לים התיכון.
ב-1968 צפתה הלמ"ס שהפריון הערבי ימשיך לגדול עד 1985, אך ב-1985 צלל הפריון הערבי ל-4.7 לידות לאישה מ-9 לידות בשנות ה-60' (ב-2021 – 3 לידות לאישה).
ב-2000 פרסם הלמ"ס תחזית – שהופרכה במציאות – של צפי נמוך לפריון היהודי, צפי גבוה לפריון הערבי, וצפי נמוך לעלייה.
"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3i4SraP
English edition https://bit.ly/3bRqzDu
נתונים דמוגרפים של הרשות הפלסטינית מנופחים בהיקף דרמטי, כפי שמתועד במחקר המתקיים מאז 2004. לדוגמא:
*500,000 ערבים תושבי חו"ל, השוהים בחו"ל למעלה משנה, כלולים במפקד האוכלוסין הפלסטיני, בניגוד לכללים המקובלים בעולם. 325,000 נכללו במפקד 1997, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית, ו-400,000 נכללו ב-2005 לפי וועדת הבחירות הפלסטינית. המספר גדל מדי יום בגין לידות.
*350,000 ערביי ירושלים נספרים פעמיים – על ידי ישראל והרשות הפלסטינית – ומספרם גדל בהתמדה עקב לידות.
*למעלה מ-100,000 ערבים נישאו לערבים/ערביות ישראלים, וגם הם נספרים פעמיים, ומספרם גדל עקב לידות.
*350,000 ערביי יו"ש היגרו, אך הרשות הפלסטינית מתעלמת ממאזן ההגירה השלילי (פער בין יציאות לכניסות) למרות שהוא נמשך מ-1950. לדוגמא, לפי תיעוד רשות האוכלוסין וההגירה, 26,357 ב-2019, 7,778 ב-2018, 15,173 ב-2017, 15,502 ב-2016, 16,393 ב-2015 ו-24,244 ב-2014.
*דו"ח של הבנק העולמי מ-2006 (עמ' 8 סעיף 6) מתעד ניפוח מספר הלידות על ידי הרשות הפלסטינית בהיקף של 32%.
*שיעור הפריון הערבי ביו"ש מתמערב (כמו בכל העולם הערבי): מ-9 לידות לאישה בשנות ה-60' ל-3.02 לידות ב-2021, לפי תיעוד "ספר השנה של ה-CIA". מגמת ההתמערבות היא תוצאה של מעבר סוחף מהכפר לעיר, השתלבות הנערות בחינוך הגבוה, עלייה בגיל הנשואין ושימוש גובר באמצעי מניעה.
*דיווח חסר של פטירות מאפיין את ערביי יו"ש – משקולים פוליטים וכספיים – עוד מתקופת השלטון התורכי והמנדט הבריטי.
*1.5 מיליון הוא מספר הערבים ביו"ש כאשר מנכים את הנתונים הנ"ל מהנתון הרשמי של הרשות הפלסטינית (3 מיליון).
ב-2021 68% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק", לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900. לרוב היהודי יש רוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי, אך הפריון הערבי מתמערב עם מאזן-הגירה-שלילי.
אין פצצת זמן דמוגרפית ערבית; יש מומנטום דמוגרפי יהודי.
ממצאים נוספים: https://bit.ly/3fr0tta
מספר הלידות היהודיות ב-2020 (134,866) היה גבוה ב-68% מ-1995 (80,400). מספר הלידות הערביות ב"קו הירוק" ב-2020 (42,435) היה גבוה ב-16% מ-1995 (36,500).
היקף הלידות היהודיות עלה ל-76% מסך הלידות ב-2020 לעומת 69% ב-1995.
הזינוק במספר הלידות היהודיות מתרחש כאשר יש ירידה מתונה בפריון החרדי, אך עלייה משמעותית בפריון החילוני.
|
"מידה", https://bit.ly/32nRj9c
English edition https://bit.ly/3mMyTZ8
הטענה שהרוב היהודי מצטמק שגויה ומתבססת על הדרה שרירותית של כ-400,000 יהודים (לפי חוק השבות) מכלל הציבור היהודי; על התעלמות מרוח-גבית דמוגרפית יהודית חסרת-תקדים; ועל נתונים מופרכים של הרשות הפלסטינית, המתקבלים על ידי הממסד הישראלי ללא בדיקת-נאותות, כפי שמתועד בנתונים הבאים.
תנופה דמוגרפית יהודית
* ב-2020 היה מספר הלידות היהודיות (134,866) גבוה ב-68% מ-1995 (80,400), לעומת מספר הלידות הערביות ב-2020 (42,435) הגבוה ב-16% מ-1995 (36,500), כפי שמתעד הירחון הסטטיסטי, מרץ 2021 של הלמ"ס.
*ב-2020 היו הלידות היהודיות 76% מכלל הלידות, לעומת 69% ב-1995.
*שיעור הפריון (מספר לידות לאישה) במגזר החילוני נמצא בעלייה ב-25 השנים האחרונות, בעוד הפריון החרדי נמצא בנסיגה מתונה.
*בניגוד לשאר מדינות העולם, שיעור הפריון בישראל עולה למרות התרחבות האוכלוסייה העירונית, שדרוג רמת החיים והחינוך, השתלבות הנשים בשוק העבודה (מקום שני בעולם אחרי איסלנד) ועליית גיל הנשואין.
*ב-1969 היה שיעור הפריון הערבי גבוה ב-6 לידות משיעור הפריון היהודי. ב-2015 השתוו שיעורי הפריון (3.13) – ביטוי להתמערבות הפריון הערבי עם שדרוג מעמד האישה הערביה, השתלבותה במערכת החינוך ושוק העבודה, עליית גיל הנשואין וקיצור שנות הפריון. ב-2019 היה שיעור הפריון היהודי 3.09 לידות לאישה (3.27 כאשר האב, יליד הארץ), לעומת פריון ערבי של 2.98.
*הגידול בפריון היהודי נובע מרמה גבוהה-יחסית של אופטימיות, פטריוטיות, זיקה לשורשים, אחריות קיבוצית, תחושת סכנה קיומית וצמצום ההפלות.
*ב-2020 היו 42,442 פטירות יהודיות בהשוואה ל-31,575 ב-1996 – גידול של 34% המלמד על התרחבות האוכלוסייה הצעירה. ב-2020 היו 6,261 פטירות ערביות בהשוואה ל-3,089 ב-1996 – גידול של 103% המלמד על התרחבות האוכלוסייה המזדקנת. תוחלת החיים של ערביי ישראל (גברים – 78, נשים – 82) דומה לארה"ב וגבוהה מכל מדינה מוסלמית.
*ב-2020 היה היקף הפטירות היהודיות 31% מהיקף הלידות, בהשוואה ל-40% ב-1995 – תסמין של אוכלוסייה צעירה יותר. ב-2020 היה היקף הפטירות הערביות 15% מהיקף הלידות, בהשוואה ל-8% ב-1995 – תסמין של אוכלוסייה זקנה יותר.
*המגמה הדמוגרפית מאז 1995 יצרה תשתית של אוכלוסייה יהודית צעירה ורוח-גבית לפריון גבוה בדור הבא.
*הרוח-הגבית הדמוגרפית מאופיינת גם על ידי מאזן-הגירה-חיובי הכולל את המשך העלייה וצמצום ה"ירידה": 14,200 "יורדים" (יהודים וערבים) נוספו ב-1990 לעומת 7,000-6,000 תוספת בשנים האחרונות.
*האם ממשלת ישראל תחזיר את העלייה לראש סדר העדיפויות הלאומי ותממש את פוטנציאל 500,000 העולים מצרפת, מערב אירופה, ברה"מ לשעבר, ארגנטינה וארה"ב ב-10-5 השנים הבאות?!
התמערבות הדמוגרפיה הערבית
*500,000 ערבים (רובם מיו"ש) השוהים בחו"ל למעלה משנה כלולים במפקד האוכלוסין הפלסטיני, בניגוד לנוהלי הדמוגרפיה המקובלים. ב-1997 הודיע ראש הלמ"ס הפלסטיני על הכללת 325,000 תושבי חו"ל, וב-2004 תיעדה וועדת הבחירות הפלסטינית 400,000 תושבי חו"ל. המספר גדל בהתמדה עקב לידות חו"ל.
*350,000 ערביי ירושלים נושאים ת.ז. ישראלית, ולכן כלולים במפקד האוכלוסים הישראלי, אך גם כלולים במפקד האוכלוסין הפלסטיני (ספירה כפולה). המספר גדל בהתמדה עקב לידות.
*למעלה מ-100,000 ערביי/יות יו"ש (במיוחד) ועזה נישאו לערביי/יות ישראל, קיבלו ת.ז. ישראלית וכלולים במפקד האוכלוסין הישראלי וגם הפלסטיני (ספירה כפולה). המספר גדל בהתמדה עקב לידות.
*350,000 ערבים היגרו מיו"ש מ-1997, אך לא נגרעו ע"י הרשות הפלסטינית, המתכחשת לתופעת מאזן ההגירה השלילי (היקף יציאות עולה על כניסות), המאפיינת את ערביי יו"ש (כ-15,000 לשנה בתקופה האחרונה) לפחות מאז הסיפוח הירדני ב-1950. לדוגמא, 26,357 ב-2019, 7,778 – 2018, 15,173 – 2017, 15,502 – 2016, 16,393 – 2015 ו-24,244 – 2014, כפי שמדווח ע"י רשות האוכלוסין וההגירה, המתעדת יציאות וכניסות בכל מעברי הגבול היבשתיים, אוויריים וימיים.
*ניפוח מלאכותי של 32% בנתוני לידה תועד ע"י "הבנק העולמי" בדו"ח מספטמבר 2006 (עמ' 8, סעיף 6). הרשות הפלסטינית דיווחה על גידול של 8%, אך "הבנק העולמי" תיעד ירידה של 24%.
*התמערבות דרמטית של שיעור הפריון – מתשע לידות לאשה בשנות ה-60' ל-3.02 לידות ב-2021 – מתועדת ע"י ה-CIA World Factbook, הנוטה להדהד את נתוני הרשות הפלסטינית. ההתמערבות ניזונה ממעבר סוחף מהכפר אל העיר (70% כפריים ב-1967; 77% עירוניים ב-2021), עלייה בגיל הנשואין של הנשים (מגיל 15 ל-22), שימוש גורף באמצעי מניעה (כ-70% – מקום שני בעולם המוסלמי לאחר מרוקו), וקיצור תקופת הפריון (מגיל 55 עד 15 ל-45-23).
*גיל החציון של ערביי יו"ש הוא 22 לעומת 18 ב-2005.
*התמערבות שיעור הפריון מאפיינת את כל מדינות האסלאם, להוציא את מדינות התת-סהרה: ירדן (בעלת שיעור פריון דומה ליו"ש) – 3 לידות לאשה; איראן – 1.93; סעודיה – 1.95; מרוקו – 2.29; עיראק – 3.32; מצרים – 3.23; תימן – 3.1; איחוד האמירויות – 1.65; וכו'.
*הפלסטינים מצמצמים את דיווחי הפטירה משקולים של מאבק-כוחות והיבטים כספיים, כפי שמלמדים דיווחים מתקופת המנדט הבריטי. לדוגמא, מפקד 2007 כלל את ילידי 1845….
*לפי התיעוד הנ"ל, מספר ערביי יו"ש הוא 1.5 מיליון – 50% מהנתון הרשמי.
השורה התחתונה
*ב-1897 היה מיעוט יהודי של 9% בשטח המשולב של שומרון, יהודה ו"הקו הירוק". ב-1947 – מיעוט של 39%. ב-2021 קיים רוב יהודי של 68% (7.3 מיליון יהודים, 2 מיליון ערביי "הקו הירוק" ו-1.5 ערביי יו"ש), הנהנה מרוח גבית של פריון, מאזן הגירה חיובי ופוטנציאל של גל-עלייה, הממתין לממשלה שתמנף אותו.
*התנופה הדמוגרפית הנ"ל התרחשה עקב מדיניות עלייה פרו-אקטיבית של הנהגת היישוב היהודי שהונחתה ע"י החזון הציוני, הבינה שגיבוש רוב יהודי מוצק הוא אתגר רב-דורי, וכמו הרצל ובן גוריון לא נרתעה מתחזיות דמוגרפוביות של הממסד הדמוגרפי והסטטיסטי.
*בניגוד לתובנה המקובלת ולהערכות ותחזיות הממסד האקדמאי, פוליטי, ביטחוני ותקשורתי (המהדהדים את נתוני הרשות הפלסטינית ללא בדיקת-נאותות), אין פצצת-זמן דמוגרפית ערבית, אבל קיימת רוח-גבית דמוגרפית יהודית חסרת-תקדים.
The Ettinger Report 2023 © All Rights Reserved
"מידה", https://bit.ly/44qUR9M
English edition https://bit.ly/43HJQR1
סעודיה-איראן: חידוש יחסים דיפלומטים
*סעודיה אינה מניחה לחידוש היחסים הדיפלומטים עם איראן להאפיל על מציאות המזרח התיכון ההפכפך. היא אינה מקילה ראש בהתנהלות השיטתית של משטר האייתולות באיראן, המחנך את עמו לשנאת והדברת "כופרים" מערביים ו"משומדים" סונים; מפגין חתרנות, טרור, והפצת טילים ומטוסים זעירים וקטלניים ללא-טייס לגופים פורעי-חוק במזרח התיכון וברחבי העולם; מתסיס מלחמות אזרחים; מקדם חזון שיעי, פנאטי, מגלומני וחסר-פשרות; מייצא את המהפיכה השיעית ברחבי העולם ושואף להפיל כל משטר סוני. בניגוד לתפישת העולם המערבית, סעודיה מכירה בעובדה שמשטר האייתולות אינו מוכן להקריב את חזונו האלים בן 1,400 השנים על מזבח מחוות דיפלומטיות ומענקים פיננסים חסרי-תקדים.
*זה לא המקרה הראשון של חידוש יחסים דיפלומטים בין שתי המדינות. ב-1988 ו-2016 נותקו היחסים הדיפלומטים בין השתיים בעקבות חתרנות איראנית בסעודיה ותגובה חריפה של ריאד.
*חידוש הקשרים הדיפלומטים במרץ 2023 התקיים בתיווך סין, הממנפת את התסכול הסעודי מכרסום האמינות האסטרטגית של ארה"ב, המחייב את סעודיה להתקרב למעצמה אחרת המסוגלת – אולי – להרתיע את משטר האייתולות. חידוש היחסים הדיפלומטים בין סעודיה לאיראן מהווה הישג גיאו-אסטרטגי משמעותי לסין ופגיעה קשה ומתמשכת בתדמית-ההרתעה של ארה"ב באזור שהיה עד לאחרונה "מגרש בייתי" של ארה"ב.
*תדמית ההרתעה של ארה"ב ספגה סידרת מהלומות – כפי שרואות זאת סעודיה וכל המדינות הערביות, הסוניות והפרו-ארה"ב – עם החתימה על הסכם הגרעין ב-2015; הפינוי/בריחה של צבא ארה"ב מאפגניסטן ב-2021; החיזור השיטתי של ארה"ב אחרי משטר האייתלות באיראן, "האחים המוסלמים" והטרור החות'י בתימן, המהווים איום קטלני, ברור ומיידי על סעודיה וכל המדינות הסוניות-ערביות. כל זאת במקביל ללחץ שיטתי של הנשיא ביידן ומזכיר המדינה בלינקן על סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים, כולל השעיית אספקת מערכות לחימה מתקדמות.
*מדיניות ארה"ב דוחפת את סעודיה, וגם את איחוד האמירויות ומצרים, לזרועות סין ורוסיה, ביטחונית וכלכלית, כולל מו"מ סעודי-סיני על הקמת כור גרעיני למטרות אזרחיות, שיקדם את "חזון 2030" של יורש העצר הסעודי.
"חזון 2030" של יורש העצר הסעודי ומעורבות ישראל
*שיתוף פעולה יעיל בין סעודיה וישראל מותנה בקידום האינטרסים הביטחוניים והכלכליים של שתי המדינות.
*שיתופי פעולה ביטחוניים וכלכליים חסרי-תקדים בין סעודיה לבין ישראל, ותפקידה המרכזי של סעודיה בהחלטת איחוד האמירויות , בחריין, מרוקו וסודן לחתום הסכמי שלום עם ישראל, מבוססים על הערכה סעודית שלישראל ערך-מוסף ייחודי בקידום האינטרסים הביטחוניים והכלכליים של סעודיה.
*יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמן, מעריך שישראל חיונית לקידום "חזון 2030", שנועד להזניק את סעודיה למעמד של מעצמה אזורית ובינלאומית להשקעות ומסחר, תוך מינוף מיקומה הגיאוגרפי בין המזרח הרחוק לבין אירופה ונוכחות בנתיבי-ים קריטיים במפרץ הפרסי, האוקיינוס ההודי, הים הערבי וים סוף.
*"חזון 2030" פועל למודרניזציה דרמטית בתחומי דת, תרבות, חברה, כלכלה, טכנולוגיה, דיפלומטיה וביטחון לאומי, ורואה ביכולותיה של ישראל תרומה משמעותית לקידומו.
*יורש העצר הסעודי – כמו שליטי איחוד האמירויות ובחריין – פועל לגיוון התשתית הכלכלית הנשענת היום, באופן סוחף, על נפט וגז טבעי המועדים לתזזיתיות מחירים, ומאוימים על ידי מקורות אנרגיה זולה ונקיה יותר. שליטים אלו רואים בפריצת-הדרך הטכנולוגית הביטחונית והאזרחית של ישראל אמצעי ייחודי לשדרוג הכלכלה, להקטנה משמעותית של התלות בנפט וגז טבעי, להרחבת מקורות ההכנסה הלאומית, ולשדרוג הביטחון הלאומי.
*עתיד "חזון 2030" – המנוגד לערכים הפוריטנים של הדת והתרבות בסעודיה – וגם עתיד היחסים עם ישראל תלויים ביציבות הפנימית ומעמדו של מוחמד בן סלמן. יורש העצר נחוש בדעתו להתגבר על – ולכרסם בסמכותיות הדתית של – הממסד הוואהאבי הפוריטני במרכז ודרום מערב סעודיה, שנהנה עד לעידן מוחמד בן סלמן מיוקרת-על בתחומי הדת וכבעל-ברית קריטי (מ-1744) של משפחת המלוכה.
*יורש העצר ימשיך לקדם את שיתופי הפעולה עם ישראל כל עוד יתרמו ל"חזון 2030", וכל עוד יצליח לנטרל את השפעת הוואהאבים.
הערך-המוסף של ישראל בהקשר המזרח תיכוני
*קידום היעדים השאפתניים של יורש העצר תלוי ברמת הזעזועים האזוריים, צמצום השפעתם של גורמים אלימים כגון משטר האייתולות באיראן; חתרנות השיעים בעידוד איראן באזור רווי-הנפט במזרח סעודיה; "האחים המוסלמים"; החות'ים בתימן הנהנים מסיוע איראני; חיזבאללה; חמאס והרשות הפלסטינית (הנתפסת בעיני יורש העצר כפוטנציאל התססה אזורית).
*למרות חידוש היחסים הדיפלומטים עם איראן, סעודיה מודעת למציאות המזרח תיכונית הדומה להר געש המתפרץ מדי פעם באופן בלתי-צפוי, כפי שמעידה ההיסטוריה של 1,400 שנות האסלאם, וכפי שמעיד הצונאמי הערבי (המוגדר כ"אביב ערבי" על ידי תפישת העולם המערבית) שהתפרץ בסוף 2010 וממשיך לזעזע את הרחוב הערבי. יורש העצר גם אינו מתעלם מהקשר ההדוק בין ארדואן לבין קטאר (המקורבת לאייתולות ותומכת ב"אחים המוסלמים") ו"האחים המוסלמים", גם לא מהיריבות הצבאית עם ארדואן במלחמת האזרחים בלוב, וכמובן לא מהחזון המגלומני של ארדואן לחידוש האימפריה העותומנית ששלטה על חלק נרחב מסעודיה.
*על יציבות השלטון של בית סעוד ומימוש "חזון 2030" מעיב הכרסום המהותי בכוח ההרתעה של ארה"ב, המעניק רוח גבית לאיומים על ריאד. יורש העצר מתוסכל מ-43 שנות אופציה דיפלומטית במדיניות ארה"ב כלפי איראן; החיזור האמריקאי אחר "האחים המוסלמים"; והלגיטימציה האמריקאית לחות'ים בתימן. הוא גם מודע לחוסר-היעילות של NATO (No Action Talk Only), לרפיסות אירופה מול הטרור האסלאמי, ולחולשה השורשית של המשטרים הערביים. כל אלו מקרבים את סעודיה (בלית ברירה) לסין ורוסיה, צבאית וכלכלית.
*על רקע התסכול הסעודי ממדיניות ארה"ב, NATO ואירופה, ישראל בולטת – למרות חילוקי-דעות חריפים בנושאי דת ומדיניות – כ"סוכן ביטוח חיים" האמין ביותר באזור. הסוגייה הפלסטינית מתגמדת בעיני סעודיה בהשוואה לאיומים והאתגרים העומדים בראש סדר העדיפויות של ריאד.
*ישראל גם נתפסת כבעלת ברית אמינה ובעלת קשרים מיוחדים בשני בתי הקונגרס בפרט (שהם השולטים על "הארנק" ובעלי עוצמה השקולה לנשיא גם בכל הקשור לאספקת מערכות נשק מתקדמות) ובוושינגטון וארה"ב בכלל.
*תדמית-ההרתעה של ישראל היא הגורם המרכזי להעמקת הקשר סעודיה-ישראל. היא מתייחסת ליכולות צבאיות, מודיעין וטכנולוגיה, וגם לנכונות ישראל להתעמת עם משטר האייתולות בלבנון, סוריה, עיראק ואיראן, וכך גם מול הטרור הפלסטיני והאסלאמי. תדמית ההרתעה משודרגת על ידי נכונות ישראל להדוף לחץ ארה"ב, כפי שהיה בהפצצת הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה (שחסכו מסעודיה עימות מול עיראק גרעינית ומלחמת אזרחים גרעינית בסוריה), הכלת החוק הישראלי ברמת הגולן ובירושלים המאוחדת, והתנגדות פומבית של ישראל למדיניות ארה"ב כלפי איראן, כולל פעילות אינטנסיבית בקונגרס.
*ביום סגריר, יורש העצר מעדיף ישראל-מרתיעה והודפת לחצים. לעומת זאת, ישראל-נרתעת מאבדת מחיוניותה בעיני סעודיה (כמו גם בעיני ארה"ב!).
סעודיה – אינטרסים והסוגייה הפלסטינית
*כפי שמתועד לעיל, האינטרסים הביטחוניים והכלכליים של סעודיה חשובים יותר – ועצמאיים מ- הסוגייה הפלסטינית.
*העמקת שיתופי הפעולה ישראל-סעודיה, ותפקידה המרכזי של סעודיה בגיבוש "הסכמי אברהם", מנוגדים לתפישת העולם המערבית הגורסת שהסוגייה הפלסטינית מרכזית בסדר היום הערבי, ושהקמת מדינה פלסטינית הוא תנאי-מוקדם לקידום שלום ישראלי-ערבי.
*בניגוד לתפישת העולם המערבית, יורש העצר הסעודי משוכנע שהסוגייה הפלסטינית איננה שורש הסכסוך הערבי-ישראלי, לא בבת-עין ערבית, ולא גורם מוביל של התפרצויות גועשות ברחוב הערבי.
*לעומת המלל הסעודי והערבי הפרו-פלסטיני, ההתנהלות הסעודית והערבית כלפי הפלסטינים היא אדישה-שלילית. הכלל המזרח תיכוני: "על מילים אין משלמים מכס" ידוע לסעודיה ולערבים. לכן סעודיה והערבים לא פועלים צבאית, פיננסית ומדינית לפי אינטרסים פלסטינים, אלא לפי אינטרסים ביטחוניים וכלכליים שלהם.
*בעוד המערב ממעיט במשקל התנהלות-העבר של הפלסטינים, יורש העצר הסעודי קובע את יחסו לאופציית המדינה הפלסטינית, במיוחד, לפי ההתנהלות הפלסטינית במישור הבין-ערבי, המאופיינת על ידי חתרנות, טרור, בוגדנות וכפיות-תודה. סעודיה אינה שוכחת את – ואינה סולחת על – הסיוע הפלסטיני לפלישת צדאם חוסיין לכווית, שהייתה המארחת הנדיבה ביותר של הפלסטינים; שיתוף הפעולה המבצעי של הפלסטינים עם ארגוני טרור מהמזרח התיכון, אסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה הלטינית; והקשרים ההדוקים של ההנהגה הפלסטינית עם משטר האייתולות, "האחים המוסלמים", צפון קוריאה, ונצואלה, קובה, ובעבר עם גרמניה הנאצית והגוש הסובייטי. סעודיה סבורה שהתנהלות העבר מלמדת על ההתנהלות הצפויה של המדינה פלסטינית.
סעודיה ו"הסכמי אברהם"
*סעודיה אינה רואה בסוגייה הפלסטינית גורם מרכזי בעיצוב אינטרסים ביטחוניים וכלכליים, לעומת "הסכמי אברהם" המהווים גורם כבד-משקל בקידום אינטרסים אלה. לכן היא פעלה להרחבה חסרת-תקדים של שיתופי פעולה ביטחוניים ואזרחיים עם ישראל, ולקידום הסכמי השלום בין ישראל לבין איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן.
*קידום "הסכמי אברהם" מותנה בהפקת לקחים מהכישלון הסידרתי של עשרות הצעות מערביות ובינלאומיות לפתרון הסכסוך הערבי-ישראלי, שהתרסקו על צוקי המזרח התיכון, מכיוון שהתמקדו באינטרסים פלסטינים. "הסכמי אברהם" נחתמו מכיוון שעקפו את הסוגייה הפלסטינית, התמקדו באינטרסים ערביים, ובכך שללו מהפלסטינים את כוח הווטו.
*לכן, תוחלת החיים של "הסכמי אברהם" תלויה באינטרסים ערביים ולא פלסטינים.
*תוחלת החיים של "הסכמי אברהם" תלויה במיוחד ביציבות וזהות השלטון בסעודיה ובשאר המדינות הערביות החתומות על הסכמי השלום. יציבות המשטרים הערביים מאוימת על ידי מאפיינים בני 1,400 שנים של הזירה הבין-ערבית הגועשת כגון: זהות/נאמנות מקומית עליונה על זהות/נאמנות לאומית; פיצול אלים פנימי ואזורי, שבטי, דתי, רעיוני ופוליטי; חוסר-סובלנות אלימה פנימית ואזורית, דתית, שבטית, רעיונית וגיאוגרפית; היעדר דו-קיום בשלום פנימי ואזורי; משטר מיעוט עריץ העולה לשלטון בכוח הזרוע ומהווה מטרה לניסיונות הפיכה; היעדר דמוקרטיה, בחירות חופשיות וזכויות אדם; הפכפכות וזמניות של משטרים, מדיניותם והסכמיהם.
*זמניות המשטרים, המדיניות וההסכמים הערביים/איסלמיים במזרח התיכון מתועדת על ידי הצונאמי הערבי המשתולל ברחוב הערבי מ-2010, בנוסף לחילופי-שלטון אלימים במצרים (2013, 2012, 1952), איראן (1979, 1953), עיראק (2003, 1968, פעמיים ב-1963, 1958), לוב (2011, 1969), תימן (מלחמת אזרחים מאז שנות ה-90', 1990, 1962), לבנון (אין ספור תהפוכות אלימות ומלחמות אזרחים מהקמת "לבנון המרונית-דרוזית" בתחילת המאה ה-18, דרך "לבנון הגדולה" שהוקמה ב-1920, "לבנון העצמאית מ-1943, ועד השתלטות חיזבאללה על לבנון), ועוד.
*ההתנהלות הבין-ערבית של הפלסטינים, מאפייני הזירה המזרח תיכונית, והאיומים הקטלניים על המשטר הסעודי מבהירים ש"הסכמי אברהם", יציבות המזרח התיכון ואינטרסים של ארה"ב יפגעו אם תקום מדינה פלסטינית מערבית לנהר הירדן. מדינה פלסטינית עלולה להביא להפלת המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי מזרחית לנהר הירדן; להפוך את ירדן למדינה בלתי-נשלטת כמו לוב, לבנון, סוריה, עיראק ותימן, שתהייה זירה לטרור אסלאמי אזורי ובינלאומי, שימונף על ידי משטר האייתולות כדי להדק את חגורת החנק סביב סעודיה ולהחריף את האיום על ישראל. המהפך הירדני עלול להביא לתגובת שרשרת שלילית לכיוון חצי האי ערב, שתאיים על יציבות המשטרים במדינות הנפט הסוניות הפרו-אמריקאיות, ובמיוחד סעודיה; תפגע ביצוא הנפט והגז הטבעי מהמפרץ הפרסי; תזניק את מחיר הנפט והגז הטבעי; תשבש את הסחר הבינלאומי; תפגע בכלכלה המערבית; ותעניק רוח-גבית למשטר האייתולות, לטרור האסלאמי, לסין ורוסיה, ורוח-נגדית לארה"ב ובעלות בריתה הערביות ובראשן סעודיה.
*האם סעודיה ומדינות ערב החתומות על הסכמי שלום עם ישראל רואות בהקמת מדינה פלסטינית תנאי להמשך הקשר הפורה עם ישראל? העובדה שמאז 1948 מדינות אלו לא פעלו – צבאית, פיננסית ומדינית – להקמת מדינה פלסטינית מהווה תשובה רועמת!
סעודיה וצרכי הביטחון של ישראל
*הידוק הקשרים עם סעודיה חיוני לביטחונה ושגשוגה של ישראל, אך הוא משני בהשוואה לחיוניות השליטה על רכסי יהודה ושומרון, שהם ערש ההיסטוריה, הדת, התרבות והשפה היהודיים, וגם המינימום החיוני לביטחונה הלאומי של ישראל במזרח התיכון הוולקני, הפכפך ותזזיתי שאין בו דו-קיום בשלום בין-אסלאמי מאז המאה השביעית.
*אופיו הבלתי-צפוי, הבלתי-דמוקרטי והאלים של המזרח התיכון (במישור הבין-ערבי/אסלאמי) מגדיר מדיניות והסכמים כגורמי ביטחון משתנים, לעומת טופוגרפיה ועומק גיאוגרפי (כגון רכסי יהודה ושומרון שהם "רמת הגולן" של 80% מאוכלוסיית ותשתיות ישראל) שהם גורמי ביטחון קבועים במציאות הביטחונית הבלתי-מערבית של המזרח התיכון. השליטה על הגורמים הקבועים מבטיחים את ביטחונה הלאומי של ישראל, ומשדרגים את כוח ההרתעה באופן שהפך אותה – מאז 1967 – למכפלן-עוצמה ומכפלן-דולרי ייחודי עבור ארה"ב.
*הסכם שלום עם סעודיה יפגע אנושות בביטחון הלאומי אם יותנה בוויתור ישראלי על השליטה ברכסי יהודה ושומרון, מכיוון שיהפוך את ישראל ממדינה מרתיעת-מלחמה וטרור ומכפלן-עוצמה עבור ארה"ב למדינה מושכת-מלחמה וטרור ונטל-ביטחוני על ארה"ב.
*ביוני ודצמבר 1981 הפציצה ישראל את הכור הגרעיני בעיראק והחילה את החוק הישראלי ברמת הגולן חרף לחץ ברוטלי של ארה"ב, ולמרות אזהרות מבית ("המוסד", אמ"ן, שרי ביטחון לשעבר) ומחוץ שמהלכים אלו יביאו לנטישת מצרים את הסכם השלום מ-1979 ולהתפרצות טרור ומלחמה. אבל, מצרים פעלה בהתאם לאינטרסים הביטחוניים והכלכליים שלה, גינתה את צעדי ישראל, אך המשיכה לדבוק בתהליך השלום מכיוון שמשרת את האינטרסים שלה.
*מחלקת המדינה ו"התקשורת העילית" בארה"ב (שהתנגדו להקמת המדינה ב-1948) – וגורמים מובילים בממסד הביטחוני והפוליטי בישראל – מזהירים את ישראל, בשיטתיות, שהתיישבות יהודית מעבר ל"קו הירוק" תמנע הסכמי שלום בין ישראל למדינות ערב ותביא לגל טרור ערבי. אבל, למרות עיבוי ההתיישבות, שש מדינות ערביות חתמו על הסכמי שלום כדי לקדם אינטרסים שלהן. לעומת זאת, הטרור הערבי הגיע לממדים חסרי-תקדים – כצפוי – בעקבות מחוות חסרות-תקדים של ישראל, שהתפרשו על ידי הערבים כחולשה (אוסלו 1993, המנוסה מלבנון 2000 ו"התנתקות" 2005), ולא כתוצאה מאיחוד ירושלים, החלת החוק הישראלי ברמת הגולן, ההתיישבות היהודית מעבר ל"קו הירוק" והעברת שגרירות ארה"ב לירושלים.
*סעודיה וכל מדינות ערב פועלות לפי האינטרסים שלהן ולא לפי תפישות עולם מערביות המנותקות ממציאות המזרח התיכון, וגם לא לפי סדר היום הפלסטיני.
סעודיה ומדינות ערב המתונות-יחסית אינן רואות במדינה היהודית גורם רצוי ב"בית האסלאם", אבל הן מעריכות את יכולותיה הביטחוניות והטכנולוגיות, ובמיוחד את כוח ההרתעה שלה, ומכירות בתרומתה הייחודית לאינטרסים שלהן, ומכאן החתימה על הסכמי שלום והרחבה חסרת-תקדים של שיתופי-פעולה.
"מידה", https://bit.ly/41bE4oD
English edition https://bit.ly/3KvGjwe
ישראל וארה"ב והמלחמה בטרור
*הטרור האיסלאמי והפלסטיני רואים בישראל בסיס קדמי ויד ארוכה של המערב – ובמיוחד של ארה"ב – במזרח התיכון, שכושר עמידתה מלמד ומשפיע על כושר העמידה של המערב. מלחמת הטרור בישראל היא רק שלב במלחמה הכוללת להכנעת "הכופר המערבי" ברחבי העולם. לכן, הטרור האיסלאמי והפלסטיני משתפים פעולה, בשיטתיות, עם אויבי ויריבי ארה"ב והמערב.
*הטרור האיסלמי והפלסטיני נלחמים בישות היהודית משלהי המאה ה-19, לפני הקמת המדינה ולפני 1967, תוך דבקות בעקרונות חיסוליים המפורטים באמנות הפת"ח ואש"פ (8 ו-3 שנים לפני 1967), ובמערכת החינוך לשנאה שהקים מחמוד עבאס ב-1993 בעקבות הסכם אוסלו.
*ישראל נלחמת בטרור פלסטיני (חמאס והרשות הפלסטינית) ואיסלאמי (איראן וחיזבאללה) המתנהל לפי תפישת עולם השואפת לעקור את – ולא רק לצמצם את שטחה של – המדינה היהודית "הכופרת" מאזור המוגדר כ"בית האיסלאם".
*ישראל והמערב נלחמות בטרור שורשי וממסדי פלסטיני ואיסלאמי – ולא בטרור בודדים – השואב את עוצמתו מערכים בני 1,400 שנים, המתוחזקים על ידי מערכות חינוך לשנאה (מגן ילדים עד חינוך גבוה), מערכות הסתה (מסגדים) והאדרה רשמית ופומבית של טרוריסטים על ידי הרשות הפלסטינית.
*ישראל נלחמת בטרור העושה שימוש מתוחכם בערכים איסלאמיים בני 1,400 שנים, כגון "תקייה" – המלמדת על השימוש בניסוחים מתונים כדי להסתיר כוונות עוינות, להטעות ולהביס יריבים – ו"הודנה", המציגה הסכם הפסקת-אש זמנית (שנועדה לקדם את הכנעת "הכופרים") כאילו הוא הסכם שלום.
*ישראל והמערב נלחמים בטרור איסלאמי ופלסטיני המונהג – מדינית, דתית ורעיונית – על ידי משטרים רודניים ופורעי-חוק, הבזים לערכים מערביים כגון דו-קיום בשלום, דמוקרטיה, זכויות אדם ועמידה בהסכמים.
*ישראל והמערב נלחמים בטרור פלסטיני ואיסלאמי שאינו מניח למחוות פיננסיות ודיפלומטיות מרחיקות-לכת, וגם לא לשאיפה לשדרוג רמת החיים, להסיט אותו מחזון ותפישת עולם פנאטים שורשיים וחיסוליים.
*ישראל והמערב נלחמים בטרור שאינו מונחה-יאוש, אלא מונחה-תקווה להכרעת "הכופרים". לטרור יש אופק מדיני המנוגד לדו-קיום בשלום.
*ישראל והמערב נלחמים בטרור הרואה במחוות, ויתורים והיסוסים אותות התרופפות המתמרצת את החרפת הטרור.
*ישראל והמערב נלחמים בטרור שאינו תוצאה של מדיניות ישראלית או מערבית, אלא תוצאה של חזון פנאטי, דתי ורעיוני וחובק עולם. לדוגמא, הטרור האיסלאמי היכה בארה"ב בתקופות קלינטון ואובמה הדמוקרטים כמו גם בתקופות בוש וטראמפ הרפובליקנים.
*מדיניות מחלקת המדינה הדוגלת ב"סימטריה מוסרית" כלפי הטרור הפלסטיני (המכה בכוונה ובשיטתיות באזרחים, ולעתים פוגע בחיילים) וכלפי ישראל (המכה בכוונה ובשיטתיות בטרוריסטים, ולעתים פוגעת בשגגה באזרחים) מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל, מעניקה רוח גבית לטרור המאיים על ישראל, על מדינות ערב הפרו-אמריקאיות, על יציבות המזרח התיכון, מקדם אינטרסים של אויבי ויריבי ארה"ב, ופוגע באינטרס של ארה"ב.
המלחמה בטרור
*הכנעת הטרור וקידום תהליך שלום מחייבים את שדרוג כח ההרתעה – שהוא מרכיב מרכזי של ביטחון לאומי – ולא היסוס, איפוק, הכלה ומחוות המלבות את הטרור.
*המלחמה היעילה ביותר בטרור לטווח הארוך – מבצעית, מדינית, כלכלית ומוסרית – אינה תגובה נקודתית או מערכתית, אלא מתקפת מנע מבצעית, מדינית, יבשתית, מערכתית, בלתי-מידתית ובלתי-מכילה לניטרול תשתיות ויכולות הטרור. במקום לרדוף אחרי יתושי ביצת הטרור, יש לייבש את ביצת הטרור.
* הכלת הטרור היא חלום רטוב של הטרור. היא אינה ממתנת את הטרור, אלא מעניקה לו פסק-זמן לשדרוג יכולותיו. ניטרול הטרור מחייב ניצחון על הטרור, ולא דו קיום, הפסקת אש והכלה.
*הכלת הטרור מעניקה רוח-גבית לטרור, רוח-נגדית לביטחון הציבור הישראלי, ומקדמת את ההנחה ההרסנית כאילו אין פתרון צבאי לטרור.
*הכלת הטרור הנובעת מרצון להימנע ממלחמה רב-זירתית, מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני אויביה, ולכן מקרבת את ישראל למלחמה רב-זירתית ובתנאים גרועים יותר.
*הכלת הטרור מכרסמת גם בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני מדינות ערב המתונות-יחסית (סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו, סודן, ירדן ומצרים), שהעמיקו את קשריהן עם ישראל, במיוחד עקב תדמית ההרתעה שלה מול אויבים משותפים (משטר האייתולות באיראן, "האחים המוסלמים", דאע"ש).
*הכלת הטרור נובעת במידה רבה עקב מלחץ של הבית הלבן ומחלקת המדינה, אך היא מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני מפעילי הלחץ, ובמיוחד בעיני הממסד הביטחוני ושני בתי הקונגרס בארה"ב. תקדימי העבר מלמדים שהדיפת לחץ המופעל על ידי הבית הלבן ומחלקת המדינה גורמים למתיחות קיצרת-טווח, אך לשדרוג ארוך-טווח של ההערכה ושיתופי הפעולה האסטרטגים עם ישראל.
*אי-הכלת הטרור וחזרת צה"ל והשב"כ למוקדי הטרור הפלסטיני בערי ורכסי יו"ש בשנת 2002 – ולא אמצעי מיגון כגון חומה, גדר, דיפון ומבצעים נקודתיים ומכילים – השיבו לישראל את היוזמה המבצעית וצמצמו באופן דרמטי את היקף הטרור. במקום להתגונן מפני הטרור יש להשמיד את תשתיותיו. אמנם טקטיקת המיגון מביאה לתחושת ביטחון קצרת-טווח, אך היא מזרימה אדרנלין לורידי הטרור ופוגעת בביטחון ארוך-הטווח.
*ככל שהתנהלות ישראל מונחית יותר על ידי מגננה והכלה, כן גדלה העזת הטרוריסטים, כן קטן אמון הציבור ביכולת הממשלה לשמור על הביטחון הלאומי והאישי, כן כבדה התשישות המנטלית, וכן נשחקת אמונת העם ונבחריו בצדקת הדרך.
*ההתמכרות למגננה והכלה היא תולדה של הסכם אוסלו וגרורותיו, ונועדה לשמור על "שקט תעשייתי" ולהפיח חיים ב"תהליך שלום" – שהפך לחממת טרור ייחודית – כולל יבוא כ-100,000 טרוריסטים פלסטינים מתוניסיה, סודן, לבנון, סוריה ותימן ליהודה, שומרון ומזרח ירושלים (בשכנות אלימה ומסיתה לערביי "הקו הירוק"), ציודם בנשק ומשאבים פיננסים, הקמת מערכת משומנת של חינוך לשנאה (קו-יצור של טרוריסטים), גל טרור חסר-תקדים והפרת הסכמים שיטתית.
*מלחמה שלא נועדה לרסק תשתיות רעיוניות, חינוכיות, פוליטיות, פיננסיות, לוגיסטיות ומבצעיות של הטרור, משדרת היסוס וחולשה, מעצימה את נחישות הטרור לקעקע את כושר העמידה של ישראל, ומאיצה את הנסיגה הרעיונית והטריטוריאלית הפושה – מאז אוסלו 1993 – בממסד הישראלי המדיני, תקשורתי, אקדמי, עסקי וביטחוני.
*הכלת הטרור נועדה גם לפייס את מחלקת המדינה ודעת הקהל הבינלאומית – שאף פעם אינן שבעות מנסיגות ישראל – ובכך משעבדת ביטחון לאומי לשיקולי דיפלומטיה ציבורית, תוך התעלמות מתקדימים רבים המוכיחים שהדיפת לחצים משדרגת את ההערכה האסטרטגית לישראל. הכלה מייצרת, לעתים, תחושת ביטחון ופופולאריות קצרת-טווח, אך פוגעת בביטחון הלאומי ארוך-הטווח, מכרסמת בכח ההרתעה של ישראל, מחריפה את הלחץ על ישראל, מסלימה את הטרור הפלסטיני ומרחיקה את השלום.
השורה התחתונה
*30 שנות גל הטרור הפלסטיני חסר התקדים – מאז "הסכם ההיפרדות" באוסלו – ממחישות שהיפרדות מיו"ש משדרגת את יכולות הטרור הפלסטיני; שהרשות הפלסטינית אינה שותף למו"מ לשלום, אלא למערכה לחיסול הישות הציונית; שאין פתרון מדיני לטרור; שפעולה צבאית יעילה חייבת להיות מערכתית, הכרעתית ובלתי-מידתית; שבמקום מגננה, תגובה והכלה יש לעבור למתקפה, מניעה ועקירת תשתיות הטרור מן השורש; שבמקום התכנסות לקווי 1949 יש להשתלט על שטחי הדגירה וההיערכות של הטרור הפלסטיני; שדעת הקהל הבינלאומית אינה שבעה מויתורים ישראלים; וש-30 שנות "טרור אוסלו" מלמדות שהגיעה העת "להחליף דיסקט" ולהשיג הכרעה ברורה.
*כדי לתסכל את הטרור הפלשתיני, השואף לעקור את הבנייה היהודית ביו"ש ובירושלים-רבתי, יש להרחיב את הבנייה בירושלים ויו"ש. הדבר יביא, אמנם, להגברה קצרת-טווח של הלחץ האמריקאי והבינלאומי, אך להערכה אסטרטגית ארוכת-טווח, כפי שלמדנו ממורשת ראשי הממשלה בן גוריון, אשכול, גולדה מאיר, בגין ושמיר, שהדפו לחץ חריף הרבה יותר באמצעים דלים יותר, אך הזניקו את מעמד ישראל ושתוף הפעולה עם ארה"ב למימדים חסרי-תקדים.
*הטרור הפלשתיני המערכתי מספק את "הכתובת על הקיר" המזהירה מהאופי השורשי, האלים, הבלתי-צפוי והאנטי-מערבי של מדינה פלשתינית. נסיגה ישראלית מרמת הגולן תביא לאיום קטלני על הגליל, אך נסיגה מרכסי יו"ש תביא לאיום קטלני על תל אביב, ירושלים, נתב"ג ו-80% מאוכלוסיית ותשתית ישראל; בנוסף להתמוטטות המשטר ההאשמי בירדן; הפיכת ירדן למדינה בלתי-נשלטת כמו לוב, לבנון, סוריה, עיראק ותימן; תגובת דומינו שתאיים על המשטרים הפרו-אמריקאים ומפיקי הנפט בחצי האי ערב – בוננזה לאיראן, סין ורוסיה ופגיעה קשה בכלכלת וביטחון ארה"ב.
"מידה" https://bit.ly/3mRILTa
English edition https://bit.ly/3nRXqNv
אם הנשיא ביידן יסוג מהכרת קודמו, הנשיא טראמפ, בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של ישראל, ומושב שגרירות ארה"ב בישראל, הוא יישם את תפישת העולם של מחלקת המדינה (מחמ"ד) הפועלת לחלוקת ירושלים, ונכשלת בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת.
לדוגמא, ב-1948 הובילה מחמ"ד מערכה ברוטלית נגד הקמת המדינה היהודית; ב-1978/79 תקעה סכין בגב השאה הפרסי הפרו-אמריקאי וסייעה לאייתולה חומייני האנטי-אמריקאי להשתלט על איראן; בשנות ה-80' ראתה בסדאם חוסיין בעל-ברית ראוי לשיתוף-פעולה מודיעיני ומסחרי; ב-2009 היפנתה עורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם); ב-2011 פעלה להפלתו של קדאפי והפכה את לוב לאתר מרכזי של טרור אסלאמי בינלאומי; ב-2015 היתה גורם מרכזי בהענקת 150 מיליארד דולרים למשטר האייתולות באיראן והכשרתם כאילו היו אמינים ושומרי-חוק; ב-2021 פועלת מחמ"ד לתיאום עמדות עם האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים, ממשיכה לחזר אחר משטר האייתולות למרות מעורבותו העמוקה בטרור ומלחמות אזוריות וגלובליות; מחזרת אחר חמאס והטרור החות'י בתימן, אך מפעילה לחצים על סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הפרו-אמריקאים; ועוד.
אימוץ עמדת מחמ"ד בסוגיית ירושלים יהווה הפרה של החוק האמריקאי, התעלמות ממציאות בת-3,000 שנים המתועדת למשעי בממצאים ארכיאולוגים ונוספים, סטירת לחי למורשת האבות-המייסדים של ארה"ב, ותפגע באינטרסים מדיניים-ביטחוניים של ארה"ב.
ירושלים המאוחדת והחוק האמריקאי
הקמת קונסוליה אמריקאית בירושלים –שתהייה למעשה שגרירות אמריקאית לרשות הפלסטינית – תהווה הפרה בוטה של "חוק השגרירות בירושלים" שזכה לתמיכה-רבתי בציבור האמריקאי ורוב סוחף בשני בתי הקונגרס, ונכנס לתוקף בנובמבר 1995.
לפי "חוק השגרירות בירושלים":
"ירושלים תמשיך להיות מאוחדת תוך הגנה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….
"יש להכיר בירושלים כעיר הבירה של ישראל, וכמקום מושבה של שגרירות ארה"ב בישראל….
"ב-1990 אישרו שני בתי הקונגרס – פה אחד – את החלטה מספר 106 המבטאת עמדה נחרצת בזכות אחדות ירושלים תוך שמירה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….
"ב-1992 אישרו בית הנבחרים והסנאט – פה אחד – את החלטה מספר 113… המציינת את השנה ה-25 לאיחוד ירושלים ומדגישה את תמיכת הקונגרס באחדות העיר….
"ב-1996 תחגוג ישראל את יובל ה-3,000 לנוכחות היהודית בירושלים שהתחילה בתקופת דוד המלך….
"התייחסות החוק ל'שגרירות ארה"ב' כוללת את משרדי השגרירות ואת מגורי שגריר ארה"ב…."
ירושלים המאוחדת ומורשת "האבות המייסדים"
המתיישבים הראשונים (שהגיעו בתחילת המאה ה-17) ו"האבות המייסדים" של ארה"ב – שראו עצמם כ"עם הנבחר המודרני" ב"ארץ המובטחת המודרנית" – הושפעו רבות על ידי מורשת התנ"ך, כולל הצלחת דוד המלך לאחד את 12 שבטי ישראל (בדומה לאיחוד 13 המושבות/מדינות שהביא להקמת ארה"ב) ולהעביר את עיר הבירה מחברון לירושלים (בדומה להעברת עיר הבירה מפילדלפיה לוושינגטון בשנת 1800), שלא הייתה שייכת לאף שבט (בדומה לוושינגטון שאינה שייכת לאף מדינה).
דוד המלך נכנס לירושלים 3,000 שנים לפני כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ו-2755 שנים לפני הכרזת העצמאות של ארה"ב.
על השפעת ירושלים על "האבות המייסדים" של ארה"ב אפשר ללמוד מהעובדה שבארה"ב יש 18 ערים ועיירות בשם ירושלים (4 במרילנד; 2 בוורמונט, ג'ורג'יה וניו יורק; ו-1 באוהיו, מישיגן, ארקנסו, צפון קרולינה, אלבמה, יוטה, רוד איילנד וטנסי), 32 ערים ועיירות בשם Salem (שלם – השם המקורי של ירושלים), והרבה אתרים בשם Zion (ציון – שם נרדף לירושלים וארץ ישראל). בארה"ב יש אלפי ערים, עיירות, הרים, צוקים, מדבריות, פארקים לאומיים ורחובות הנושאים שמות תנ"כיים (לדוגמא, 83 שילה, 34 בית אל, 27 חברון, 19 יריחו, 18 ציון, 18 בית לחם, 18 פסגה, 10 גילעד, 9 רחובות, 9 שומרון, 8 בועז, 5 גלבוע, וכו'.).
ירושלים המאוחדת ואינטרס ארה"ב
הכרת הנשיא טראמפ במאי 2018 במציאות ההיסטורית של ירושלים המאוחדת כעיר הבירה הבלעדית של ישראל, ולכן מקום מושב שגרירות ארה"ב בישראל, שידרגה את תדמית ההרתעה של ארה"ב, והעבירה מסר ברור לעולם: בניגוד לנשיאים קלינטון, בוש ואובמה שחששו מתגובות אלימות (טרור ערבי/אסלאמי) ליישום "חוק השגרירות בירושלים" מ-1995, ארה"ב שוב אינה נרתעת מלחצים ואיומים, אלא מכירה במציאות ההיסטורית של ירושלים מאוחדת. יישום החוק הצביע על הפער הרעיוני והמדיני בין הנשיא טראמפ ורוב הציבור והקונגרס בארה"ב לבין האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים ואירופה הרופסת. ההחלטה גם הדגישה את הפער בין עמדת רוב הציבור האמריקאי ורוב נבחריו בקונגרס לבין מחלקת המדינה בעלת תפישת העולם הקוסמופוליטנית והרב-לאומית, המקילה-ראש במורת האבות המייסדים של ארה"ב ובחופש הפעולה המדינית והביטחונית העצמאית של ארה"ב נגד גופים פורעי-חוק.
בניגוד להערכות קודרות של מומחי מחמ"ד והתקשורת "העילית" בארה"ב – השוגים בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת – יישום "חוק השגרירות בירושלים" לא החמיר את הטרור הפלסטיני, ערבי ומוסלמי. הם גם שגו כאשר הזהירו מפני התפרצות גל טרור בתגובה לאיחוד ירושלים והחלת החוק הישראלי על מזרח העיר ב-1967.
לעומת זאת, הימנעות מישום החוק (מ-1995) – על ידי הנשיאים קלינטון, בוש ואובמה – פגעה בתדמית ההרתעה של ארה"ב, מכיוון שניתפשה ככניעה ללחץ ואיומים של גורמים ערבים/מוסלמים. אי-ישום החוק גם הקצין את ציפיות ותביעות הערבים, לא קידם את תהליך השלום, החריף את הטרור הבינלאומי, ולכן פגע בביטחון ארה"ב. לדוגמא, ב-1998 הרסו שתי משאיות תופת את שגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו להרג 224 איש; בשנת 2000 נרצחו 17 מלחים אמריקאים בפיגוע של הטרור האסלאמי במשחתת האמריקאית USS Cole בנמל עדן; ב-2001 נרצחו 2,977 איש בפיגועי "מגדלי התאומים", הפנטגון ו"אמריקן איירליינס"; ועוד.
הדיפת הלחץ האמריקאי בסוגיית ירושלים
ב-1949, בעיצומה של מלחמת העצמאות לחצה ארה"ב להימנע מסיפוח מערב ירושלים "הכבושה" (כמו גם "שטחים כבושים" בגליל, שפלת החוף והנגב), ולהסכים לבינאום העיר.
ב-1950 גבר הלחץ – שלווה באיום לנקוט בצעדי ענישה דיפלומטים וכלכליים – אבל רה"מ דוד בן גוריון הגיב בהכרזה על ירושלים כבירת ישראל (13 דצמבר 1949), העברת משרדי ממשלה רבים מתל אביב לירושלים, שדרוג תשתית התעבורה לירושלים, העברת אלפי עולים לשכונות חדשות שנבנו צמוד לקווי שביתת הנשק בירושלים, והקצאת קרקע להרחבת הבנייה בעיר.
ב-1953 העביר בן גוריון את משרד החוץ לירושלים על אפם וחמתם של הנשיא דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה פוסטר דאלאס שאיימו בהחרמת המשרד על ידי השגרירות של ארה"ב.
ב-1967 פעל הנשיא לינדון ג'ונסון לפי עצתם של מזכיר המדינה דין ראסק (שהיה ממובילי ההתנגדות להקמת המדינה) ומזכיר ההגנה רוברט מקנמארה, הזהיר את רה"מ לוי אשכול מפני איחוד ירושלים ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים, וציין שלפי החוק הבינלאומי מעמדה של העיר הוא בינלאומי ולא ישראלי. אבל, אשכול אימץ את "דוקטרינת בן גוריון", הדף את הלחצים, איחד את העיר והקים את שכונת רמת אשכול מעבר ל"קו הירוק", בנוסף להקמת הישוב הראשון בגוש עציון (כפר עציון), וההתיישבות הראשונה בבקעת הירדן ורמת הגולן.
ב-1970 שכנע מזכיר המדינה וויליאם רוג'רס את הנשיא ריצ'רד ניקסון ללחוץ על ישראל לוותר על הריבונות ב"אגן הקדוש" בירושלים, ולהימנע מהרחבת הבנייה בירושלים מעבר ל"קו הירוק". אבל רה"מ גולדה מאיר הרחיבה את הבנייה באופן דרמטי, והקימה את השכונות רמות אלון, גילה, הגבעה הצרפתית ונווה יעקב, המאכלסות היום כ-150,000 איש, ומעניקות לירושלים מרחב פיתוח אדיר מפאתי בית לחם, דרך פאתי מדבר יהודה ועד פאתי רמאללה.
בשנים 1992-1977 הדפו ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר לחץ שיטתי של ארה"ב והקהיליה הבינלאומית, הרחיבו את הבנייה בירושלים ושלחו מסר ברור: ירושלים היא בירתה הבלעדית של ישראל ואינה עומדת למשא ומתן! כמו בתקופות בן גוריון, אשכול וגולדה, הדיפת הלחץ האמריקאי הביאה למתיחות קצרת-טווח ולשדרוג ארוך-טווח של ההערכה האסטרטגית כלפי ישראל.
"[ב-1978] דקות ספורות לפני סיום המו"מ המוצלח בין רה"מ בגין לבין הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בקאמפ דייויד, בתיווך הנשיא ג'ימי קארטר, העביר קארטר לבגין את בקשת סאדאת להוסיף את סוגיית ירושלים למו"מ. בגין סירב לבקשה בנחישות והוסיף: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תידבק לשוני לחיכי אם אשכחכי'" (סיפרו של יהודה אבנר, The Prime Ministers – An Intimate Portrait of Leaders of Israel).
ב-2021 טוב יעשה רה"מ נפתלי בנט אם ילמד את התנהלות קודמיו בכל הקשור לעמידה בלחצים בכלל, ובסוגיית ירושלים בפרט.
טוב יעשה רה"מ בנט אם יפנים שקיים יחס ישר בין רמת ההערכה האסטרטגית שארה"ב והעולם רוחשים לישראל, לבין רמת הדבקות שישראל מפגינה (במעשים ולא רק בדיבורים) כלפי ירושלים.
"ישראל היום", https://bit.ly/2zw83x9
English edition https://bit.ly/2SbCQ9B
מורשת חג החנוכה המקדשת את רעיון החירות וכושר העמידה מול אתגרים ואיומים עצומים, מושרשת בחברה האמריקאית מתקופת המתיישבים הראשונים במאה ה-17, דרך האבות המייסדים במאה ה-18 ועד היום. עוצמת המורשת תורמת ליחס חיובי של רוב אוכלוסיית ארה"ב כלפי המדינה היהודית.
ב-16 לאוקטובר 2018 הנפיקה רשות הדואר האמריקאי את הבול השנתי של חנוכה, המבטא את מקום חג החנוכה בהוויה ההיסטורית, תרבותית ופוליטית של ארה"ב.
ב-8 לדצמבר 2017 קיים הנשיא טראמפ את הטקס השנתי של הדלקת נרות חנוכה בבית הלבן ואמר: "נס החנוכה הוא נס ישראל…. יוצאי חלציהם של אברהם, יצחק ויעקב חוו רדיפות מזעזעות, אך אין כוח היכול לשבור את רוחם ולכבות את אמונתם…." ב-14 לדצמבר 2016 אמר הנשיא אובמה בטקס דומה בבית הלבן: "יש להעניק תשומת לב למאבק המכבים ברודנות וללמוד שגם ברגעי השפל העמוקים ביותר יש לשמור על התקווה…. יש האומרים שג'ורג' וושינגטון הושפע על ידי אור החנוכה, כאשר הבחין בחייל יהודי שאחז בחנוכיית חנוכה למרות השלג סביבו…."
ב-6 לדצמבר כתב השגריר האנק קופר, שהיה ראש סוכנות ההגנה האסטרטגית בארה"ב: "עם הדלקת הנר השמיני של חנוכה, היהודים מסיימים את חגיגת ניצחון המכבים לפני אלפיים שנים, המציינת את אהבת החירות המאפיינת את המערב בעמידה מול אויב משותף המאיים על קיומנו וחירותנו. אנו זקוקים למכבים בעידן המודרני…."
בדצמבר 1993 ניפצה לבנה חלון בבית יהודי שהציג חנוכיה בעיר בילינגס במדינת מונטנה. תגובת 80,000 תושבי העיר, כולל 50 משפחות יהודיות, היתה: "לא במחוזותינו!" העיתון המקומי, "בילינגס גאזט", יצא במהדורה מיוחדת עם חנוכייה על כל עמוד השער, ששוכפל על ידי תושבי העיר, הודבק באתרים ציבוריים ועל חלונות אלפי בתים בעיר. עשרות תושבים צעדו ברחוב הראשי של העיר ובידיהם חנוכיות. כמו כן, מאז 1994 מקיים מושל מונטנה טקס הדלקת נרות חנוכה בבנין הקפיטול בעיר הבירה, הלנה.
המכללה הצבאית ווסט פוינט, המובילה בארה"ב, שנוסדה ב-1802, מציגה את פסלו של יהודה המכבי, יחד עם יהושע בן-נון, דוד המלך, אלכסנדר הגדול, הקטור, הקיסר יוליוס, המלך ארתור, קרל הגדול וגודפרי מבולון – תשעת המנהיגים הצבאיים המובילים בהיסטוריה האנושית.
הבולטים בדור המייסדים האמריקאי כונו "המכבים המודרנים" עקב תרומתם החריגה למלחמת העצמאות בבריטים: הנשיאים ג'ורג' וושינגטון, ג'ון אדאמס ותומאס ג'פרסון, המדען בנג'מין פרנקלין, המהפכנים פטריק הנרי ופול רוויר, האידיאולוג תומאס פיין, מנהיגי "מסיבת התה", ועוד.
ב-2018 ארה"ב וישראל הן שתי הדמוקרטיות המערביות היחידות הדבקות במורשת המכבים: הדגשת החירות תוך כדי הדיפת איומים, לחצים ופיתויים; סירוב להקריב עקרונות ושיקולים ארוכי-טווח על מזבח אופורטוניזם ורווחים קצרי-טווח; וכוח עמידה בכל-מחיר מול משטרים וארגונים פורעי-חוק הנהנים מרוח-גבית של פייסנות, רפיסות, פשטנות והרהורי-לב של גורמים במערב.
שיתוף הפעולה בין השתיים בהגנה על החירות והמוסר – למרות אי-ההסכמה בנושאים אחרים – תורם רבות להישרדות הדמוקרטיות המערביות מול אויבים ויריבים.
"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3603FJS
English edition https://bit.ly/3hNd0Y6
ללא קשר לתוצאות הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא מהווה קריאת-השכמה למעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב.
הפלישה חושפת בערוותן מספר הערכות המעצבות את תפישת העולם של הממסד המדיני והביטחוני במערב (אך לא את תפישת העולם של רוב מדינות העולם), המנסה לשכנע את ישראל לאמץ אותן.
לדוגמא:
*האשלייה שרוב מדינות העולם מאמצות את הלך הרוח של "סדר עולמי חדש" שהוא לכאורה יותר-יציב, פחות-נפיץ, יותר-סובלני, נוטה לדו-קיום בשלום, ממוקד יותר ב"חמאה" מאשר ב"תותחים".
*הערכה שתם עידן המלחמות הגדולות והפלישות הצבאיות המסיביות.
*האמונה שהסכמי שלום, ערבויות ביטחון ומענקים כלכליים נדיבים חיוניים יותר לביטחון לאומי מאשר שידרוג כח הרתעה. וכך, זרעי ההרס באוקראינה נזרעו במזכר בודפשט מדצמבר 1994 שהעניק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות של ארה"ב, בריטניה ורוסיה תמורת התפרקותה ממאגר הנשק הגרעיני (שהיה השלישי בגודלו בעולם). ב-2022 נחשפות הערבויות בערוותן.
*התעלמות מאופיין הזמני, רופף, בלתי-אמין ועתיר דרכי-מילוט של כל ערבויות הביטחון, כולל אלו של "ברית נאט"ו" הנחשבות למוצקות ביותר. אבל לפי סעיף 5 של "ברית נאט"ו כל אחת מחברות נאט"ו תבוא לעזרת מדינה-חברה העומדת בפני מתקפה צבאית "כפי שהיא מוצאת לנכון, כולל שימוש בצבא…."
כפי שהיא מוצאת לנכון….
*ההנחה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון חיוניים לביטחון לאומי יותר מכח הרתעה צבאי, עומק אסטרטגי וטופוגרפיה-שולטת מתעלמת מהעובדה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון הם רופפים וזמניים, לעומת טופוגרפיה-שולטת (לדוגמא, רמת הגולן ורכסי יו"ש) ועומק אסטרטגי שהם קבועים.
*מגמת קיצוץ בתקציב הביטחון למרות שקיצוץ נתפש בעיני אויבים, יריבים ובעלי-ברית ככרסום בכח ההרתעה (בעולם הסוער), המחריף את אי-היציבות, פוגע בביטחון הלאומי, ומעניק רוח-גבית לטרור ומלחמות.
*הטענה שאופציה דיפלומטית עדיפה על איום באופציה צבאית במו"מ עם משטרים פורעי-חוק (כגון משטר האייתולות באיראן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ), גם אם התנהלות משטרים אלו מפגינה בשיטתיות שאינם מנהלים מו"מ בתום-לב (חזון חיסולי, מערכת חינוך לטרור, הסתה, פעילות טרור, הפרת הסכמים).
*האמונה שלאומיות מפנה את הדרך, בהדרגה, לקוסמופוליטיות ודו-קיום בשלום בינלאומי.
*התייחסות למשטרים פורעי-חוק על בסיס התנהלותם העתידית והספקולטיבית יותר מאשר התנהלותם בעבר ובהווה, למרות שהתנהלות העבר וההווה חושפת את עוצמת השורשים ההיסטורים של חזונם והתנהלותם.
*האשלייה שטרור בפרט, והתנהלות פורעת-חוק בכלל, הם מונחי-יאוש ותסכול מדיניים וכלכליים, ולא מונחי-חזון קיצוני, רעיוני, דתי, היסטורי.
המערב פועל בשיטתיות לשכנוע ישראל לסגת מהטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש בתמורה להסכמי שלום, ערבויות ביטחוניות וחבילה כלכלית וצבאית נדיבה ביותר. אבל, פלישת רוסיה לאוקראינה, תגובת המערב ומזכר בודפשט מ-1994 שופכים אור על תחושת הביטחון המזויפת וההרסנית המאפיינת הסכמים אלו. התנהלות העולם הרחב, ובמיוחד במזרח התיכון הנפיץ, מדגישה את מרכזיות כח-ההרתעה הצבאי (כולל טופוגרפיה וגיאוגרפיה) בגיבוש ביטחון לאומי אמין.
בניגוד לאוקראינה (השנייה בגודל שטחה באירופה), אין לישראל עומק אסטרטגי (14 ק"מ בין נתניה לטול כרם!), ולכן יש לה מרווח-שגיאה זעום ביותר. לדוגמא, אילו מתקפת-פתע בהיקף של מלחמת יום הכיפורים הייתה מסתערת על ישראל של טרום-1967 (ללא העומק האסטרטגי של חצי האי סיני והטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש), הייתה המתקפה מחסלת את המדינה היהודית.
על ישראל לגבש ביטחון לאומי העומד בפני התרחיש הרע ביותר (כפי שמתבקש במזה"ת) ולא בפני תרחישים מתונים (כפי שנהוג במערב השאנן והרגוע-יחסית).