תפריט
"מידה", https://bit.ly/35hoqgg
English edition https://bit.ly/3lkaKHy, https://bit.ly/30HZ8Gw
השפה הערבית, חלק ב', כיתה ה', עמודים 61-51 ולימודי חברה, חלק א', עמוד 40 – בתכנית הלימודים של הרש"פ, 2020 – מהללים את דלאל מוגרבי, שהובילה את טבח 38 אזרחים, כולל 13 ילדים (רובם נוסעי שני אוטובוסים) ופציעתם של 72 אזרחים במרץ 1978. הספרים מעודדים את התלמידים ללכת בעקבותיה של "כתר האומה… ואב-טיפוס של ההתנגדות הפלסטינית… שמאבקה יהיה חקוק לעד בראשנו וליבנו."
מערכת חינוך – בבואת הנהגה וחברה
מערכת חינוך היא הבבואה האמינה ביותר של זהות, ערכי יסוד, תרבות, התנהלות, תפישת עולם וחזון מעצבי המערכת בפרט והחברה בכלל.
למערכת החינוך תפקיד מרכזי בעיצוב אישיות הפרט והחברה, במיוחד בחברות טוטליטריות כמו הרש"פ. מערכת החינוך הפלסטינית מעוצבת על ידי מחמוד עבאס מאז 1993, כאשר הקים אותה במסגרת תפקידו כסגנו של ערפאת. מערכת החינוך הפלסטינית היא מוצר-לוואי גם של אמנות פת"ח ואש"פ (1959, 1964 ו-1968) ו"תכנית השלבים" (10 הנקודות) של אש"פ (1974) המציגות את החזון הפלסטיני.
מערכת חינוך בחברות שאינן דמוקרטיות משקפת את תפישת העולם של ההנהגה באופן אמין יותר מאשר הצהרות דיפלומטיות, תדרוכים וראיונות תקשורת, המהווים "שומרי מסך" שנועדו להסתיר את החזון המוצג – נאמנה – על ידי ספרי הלימוד של מערכת החינוך.
חברות חופשיות רואות במערכת החינוך אמצעי להנחלת ערכי מוסר, העשרת ההשכלה ושדרוג רמת החיים. לעומתם, משטרי דיכוי רואים במערכת החינוך אמצעי להנחלת ערכים אלימים המבססים את שלטונם, שטיפת-מוח וקידום חזון, כולל עידוד טרור.
חברות חופשיות מטפחות את מערכת החינוך כחממת סובלנות, דו-קיום בשלום וחדשנות. לעומתם, משטרי דיכוי מטפחים את מערכת החינוך כחממת קנאות ואי-סובלנות אלימה.
הדגשים בספרי הלימוד הפלסטינים, 2021-2020
דו"ח ספטמבר 2020 על ספרי הלימוד הפלסטינים היוצא לאור על ידי מכון IMPACT-se, החוקר את מערכות החינוך במדינות מוסלמיות, מתעד החמרה ברמת ההסתה, קריאה לאלימות ועידוד טרור ברש"פ. לדוגמא:
*הצגת היהודים כאויבי איסלאם מושחתים;
*הוקעת ההיסטוריה היהודית בשטח בין נהר הירדן לים התיכון כזיוף;
*תיאור ישראל ותושביה היהודים כבלתי-אנושיים;
*הצגה רהוטה של הכוונה לחסל את ישראל ותושביה היהודים;
*סירוב לדו-קיום בשלום עם ישראל ושלילת הסכם השלום ישראל-מצרים;
*האדרת טרור אנטי-ישראלי וג'יהאד כמשימה אישית דוגמת טבח האתלטים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב-1972;
*הצגת טרור-נשים כאב-טיפוס למאבק בישראל;
*תמריצים דתיים לטרור (כגון 72 בתולות בגן עדן);
* מאות מפות המציגות את פלסטין בכל השטח מנהר הירדן ועד הים התיכון;
תיעוד ההחמרה בהסתה הפלסטינית
*חינוך איסאלמי, חלק 2, כיתה ה', עמודים 79-74: עידוד התלמידות להרוג ולהיהרג במאבק ב"כיבוש הציוני", ולאמץ את מורשת נשים שפעלו כך בהיסטוריה המוסלמית.
*חינוך איסלאמי, חלק 2, כיתה ח', עמוד 93: עידוד התלמידים לקיים את מצוות הג'יהאד למען אללה והמולדת.
*חינוך איסלאמי, חלק 1, כיתה ז', עמודים 89-85: פרק שלם מוקדש להקרבת-חיים בשירות אללה וקריאת תיגר על האויבים הכופרים כקורבן נשגב, המושרש בהיסטוריה האיסלאמית, שזור במציאות הפלסטינית ומוביל לגן עדן.
*חינוך איסלאמי, חלק 1, עמודים 16-10: לפי הקוראן "אללה הזהיר שהיהודים מפיצי שחיתות באמצעות חטא ויוהרה…. שחיתות היהודים הביאה ותביא להשמדתם…."
*חינוך איסלאמי, חלק 1, עמודים 117-114: "לפי האיסלאם, מלחמה בכופרים היא צורך לגיטימי…. לפני מלחמה בכופרים יש לתת להם אפשרות לבחור בין התאסלמות לבין השתעבדות לאיסלאם [כאזרח נחות – ד'ימי]…. מלחמה בכופרים מוגדרת כג'יהאד… נגד המתנגדים להפצת האיסלאם במדינות נוספות. יעדי הג'יהאד נשגבים… בניגוד ליעדים של מלחמות הכופרים…."
*היסטוריה, חלק 2, כיתה יא', עמוד 52: "הפדאיונים [מתאבדים]… פעלו לפגוע ביעדים של האויב בחו"ל, כמו [אולימפיאדת] במינכן 1972 [טבח 11 אתלטים ישראלים ושוטר גרמני]…."
*השפה הערבית, חלק 1, עמודים 15-14: "חאליל אל סכאכיני [מחנך אנטי-ציוני, שיבח את היטלר על שחשף את חולשת היהודים, עודד רצח יהודים ישראלים, חברו של חאג' אמין אל-חוסייני] מפאר את דפי ההיסטוריה… מאיר את האפילה בלילות חשוכים… כתר האומה… מונצח בדפי ההיסטוריה…."
*חינוך איסלאמי, חלק 1, כיתה ט', עמוד 13: "אללה הוכיח יכולתו להשמיד את אויביו…. אללה מבקש לקבל את פני המאמינים הנכונים להקריב את חייהם ולכבדם בהקרבת חיים, לסלוח לחטאיהם ולשדרג את מעמדם בגן עדן…."
*חינוך איסלאמי, כיתה יב', עמוד 16: "אל תאמרו שהמקריבים חייהם למען אללה הם מתים. הם חיים. הקרבת חיים היא מעמד נשגב בעיני אללה…. המקריבים את חייהם חיים עם אלוהיהם. הם עברו מהחיים שאנו מכירים לחיים שאיננו חווים…."
*לימודי חברה, חלק 1, כיתה ו', עמוד 54: "מפת פלסטין [אחת ממאות המופיעות בספרי הלימוד] משתרעת מהים התיכון במערב לנהר הירדן במזרח, מלבנון וסוריה בצפון למפרץ עקבה ומצרים בדרום, שטח של כ-27,000 קמ"ר."
*חינוך איסלאמי, חלק 2, כיתה ח', עמודים 52-49: הקרבת חיים בשדה הקרב היא חלק בלתי-נפרד מג'יהאד, המוצג על ידי פסוקי הקוראן כמלחמה פיזית המתגמלת את משתתפיה. "הג'יהאד מתבסס על הקוראן הקדוש ועל המורשת של הנביא [מוחמד]…. הגמול ממתין ללוחמי הג'יהאד…. אין להתייחס אליהם כמתים…."
*השפה הערבית, חלק 1, כיתה יא', עמודים 76-74: פואמה מאדירה את זיכרו של טרוריסט שרצח 16 נוסעי אוטובוס [מספר 405] מת"א לירושלים והגיע לאושר הנכסף בגן עדן. לוחמי הג'יהאד ניצבים בדרכים ובוהקים ככוכבים…. הולדתם המחודשת תגיח ממעמקי המוות והחשכה…."
מערכת החינוך הפלסטינית ותהליך השלום
מעצבי מדיניות ודעת קהל נוטים להמעיט במרכזיות מערכת החינוך בהוויה הפלסטינית. מערכת החינוך היא הבבואה הנאמנה ביותר של ערכי וחזון ההנהגה והחברה הפלסטינים, למרות שמנוגדת לדיפלומטיה ויחסי הציבור הפלסטינים, שהם "שומר מסך" בעטיפה מתונה.
המסרים של ספרי הלימוד הפלסטינים, מגן הילדים ועד יב', עקביים עם התנהלות אלימה וטרוריסטית פלסטינית במישור הבינערבי, ומלמדים על הצפוי לאיזור אם תקום מדינה פלסטינית.
מערכת החינוך הפלסטינית היא החממה הפוריה ביותר לגידול טרוריסטים שטיפחה כמעט שני דורות של "לוחמים בשירות אללה".
רבים ממעצבי מדיניות ודעת קהל מגנים נחרצות אנשים וארגונים המטיפים לחינוך לשנאה בישראל, אך מתעלמים מתנאי מוקדם לפתיחת תהליך שלום עם הפלסטינים: עקירת – ולא רק שינוי של – מערכת החינוך לשנאה וההסתה הפלסטינית.
לכן, חינוך לשנאה מחד, ותהליך שלום מאידך, הם דבר והיפוכו!
https://bit.ly/3ahrmtV ,"חדשות מחלקה ראשונה"
English edition https://bit.ly/39TJTfR
האם האייתולות באיראן, חמאס וחיזבאללה מונחים, בעיקר, על ידי כמיהה לאיכות חיים משודרגת או ערכי אסלאם קשוחים?
מאבק ארוך שנים מתחולל בין האסלאם הקלאסי, התובע ישום קפדני של הקוראן והשריעה ("חוקי האלוהים"), לבין הרפורמיסטים הקוראים להתאמת האסלאם למאה ה-21 על ידי שנוי עקרונות "מיושנים" של הקוראן והשריעה מהמאה ה-7.
האסכולה הקלאסית מונהגת על ידי אחמד א-טייב, בר הסמכא המוביל באסלאם הסוני, אימאם אוניברסיטת אל-אזהאר בקהיר שנוסדה ב-975 לספירה. משקל רב גם ל"אחים המוסלמים", ארגון הטרור האסלאמי הגדול ביותר, שנוסד במצרים ב-1928, נתמך על ידי הנשיא התורכי ארדואן, מאיים על כל משטר ערבי מתון-יחסית.
בין הקוראים למודרניזציה של האסלאם הנשיא המצרי א-סיסי, ונשיא אוניברסיטת קהיר מוחמד אל-חושט (ולפניהם אתאטורק בתחילת המאה ה-20, שהישגיו הדרמטים הולכים ומתפוגגים בטורקיה של ארדואן). א-סיסי רואה ב"אחים המוסלמים" איום קטלני על שלטונו ושלטון מנהיגים ערבים מתונים, וטוען שריענון האסלאם הוא תנאי לבלימת ההקצנה של הדור הצעיר ולצמצום זעזועי המזרח התיכון.
דומיננטיות האסכולה הקלסית בלטה בינואר 2020 ב"וועידת אל-אזהאר לחדשנות במחשבה האסלאמית", בהשתתפות אישים דתיים ופוליטים מ-46 מדינות מוסלמיות. הוועידה קיבלה בתשואות את קריאת אימאם אל-אזהאר לחדשנות, אך תוך היצמדות קשיחה לקוראן ולשריעה, והטחת ביקורת קשה ברפורמיסטים. לעומת זאת, הייתה תגובה צוננת ושלילית לדברי נשיא אוניברסיטת קהיר שקרא לבטל עקרונות אסלאמים "מיושנים".
הודעת הסיום של הוועידה מאתגרת מעצבי מדיניות ודעת קהל הנוטים להתעלם מהתפקיד המרכזי של הקוראן והשריעה בעיצוב חזון, חינוך ומדיניות של האייתולות, "האחים המוסלמים", ארדואן, חמאס וגם הרשות הפלסטינית. האם ישויות אלו מונחות, בעיקר, על ידי שקולי כלכלה ורווחה או עקרונות האסלאם?
האוזן הישראלית מתבשמת מהכרזת אימאם אל-אזהאר "שג'יהאד אינו שם נרדף למלחמה ונועד להגנה…. ושהשריעה אוסרת על עוינות למתנגדי האסלאם….", אך מתעלמת מההדגשה "שחדשנות האסלאם כפופה לטקסטים בלתי-ניתנים לערעור [קוראן ושריעה]." קיימת נטיה להקריב את המציאות על מזבח הכמיהה לרגיעה, ולהתעלם מהעובדה שהאסלאם נוסד במאה ה-7 בעיר מכה, התפשט לרחבי חצי האי ערב, המזרח התיכון, תורכיה, צפון אפריקה, ספרד ואזורים נוספים באסיה ואפריקה. ההתפשטות חסרת-התקדים לא הייתה בדרכי שלום ולא הייתה הגנתית, אלא מונחית-ג'יהאד תוקפני וטרוריסטי.
ב-2020 ניכרת החרפה של תוקפנות מונחית-ג'יהאד, כפי שמבטאת מערכת החינוך באיראן וגם ברשות הפלסטינית. התוקפנות מבוססת על ערכי-יסוד בני 1,400 שנים של הקוראן והשריעה כגון:
*האסלאם היא הדת הלגיטימית היחידה שנועדה לשלוט בעולם בצו אלוהי;
*על "הכופרים" להשתעבד ל"מאמינים" מרצון או בכח;
*התגייסות לג'יהאד היא שליחות אלוהית המעניקה למתגייס 72 בתולות בגן עדן;
*הטרור נועד לקעקע את בטחון "הכופר" ביכולת ממשלתו להגן מפני האסלאם;
*הסכם עם "כופר" הוא הפסקת אש זמנית כצעד להתעצמות והכרעת ה"כופר";
*כפל-לשון והטעייה הם אמצעי לחימה ב"כופר", תוך דבקות במשימה להכנעתו.
ערכים אלו נראים לתרבות המערבית כארכאים, הרסניים, בלתי-הגיוניים ובלתי-מוסריים, אך הם מהווים נכסי צאן ברזל בשכונה המזרח תיכונית.
ביטחון ישראל מחייב הכרה בדומיננטיות האסלאם הקלאסי בעיצוב החזון והטקטיקה של אויבינו; בהבנת התפקיד המרכזי של החינוך-לשנאה בהקצנת הדור הצעיר ודרבון הטרור; בהבנת ודחיית הטקטיקה של כפל-לשון; והיצמדות למציאות המזרח התיכון ולא להרהורי לב מפתים מבית המדרש המערבי.
"חדשות מחלקה ראשונה", 18 אפריל 2022, https://bit.ly/3KV06V0
English edition https://bit.ly/3tXACQC
האדרת טרוריסטיות המקריבות את חייהן וחיי ילדיהן ובעליהן במסגרת הג'יהאד ("מלחמת קודש"), כביטוי "להבטחת שוויון האישה במסגרת האסלאם, בכל הקשור לנכונות להקריב חיים על מזבח מטרות נעלות" (חינוך אסלאמי, כיתה ח', עמ' 29, 2021-22).
הטרוריסטית דלאל מוגרבי זוכה לשבחים עילאיים (כולל בתי ספר הנקראים על שמה) כדוגמא ל"לוחמת ג'יהאד", על השתתפותה במתקפת הטרור ב-1978 על אוטובוס אזרחי בכביש החוף, שגרמה לרצח 38 ישראלים, כולל 13 ילדים (מדעי החברה, כיתה ט', עמ' 20, 2021-22).
ההקשר המדיני של מערכת החינוך הפלסטינית
*מערכת החינוך הפלסטינית (נא ראה תיעוד בהמשך המאמר) הוקמה על ידי מחמוד עבאס ב-1993, כאשר היה סגנו של ערפאת. הוא מפקח עליה עד היום.
*מערכת החינוך הפלסטינית היא הבבואה האמינה ביותר של ההתנהלות פורעת-החוק, האלימה, המפירה בשיטתיות את הסכמי אוסלו, והמנוגדת ב-180 מעלות למלל הדיפלומטי המתון של הרשות הפלסטינית.
*מערכת החינוך הפלסטינית מתמקדת בהקמת ריבונות פלסטינית בכל השטח מנהר הירדן עד לים התיכון, תוך דגש על שטחה של ישראל לפני 1967.
*המסרים המרכזיים של מערכת החינוך הפלסטינית עקביים עם עקרונות אמנת הפתח' (שמנהיגו הוא מחמוד עבאס) מ-1959 ואמנת אש"פ (שמנהיגו הוא מחמוד עבאס) מ-1964 – 8 שנים ו-3 שנים לפני 1967.
*המסרים המרכזיים של מערכת החינוך הפלסטינית עקביים עם עקרונות האסלאם השוללים ריבונות "כופרים" במזרח התיכון ("בית האסלאם"), וקוראים לשעבד את "הכופרים" לעקרונות האסלאם בדרכי שלום או מלחמה.
*מערכת החינוך הפלסטינית היא הבבואה הנאמנה ביותר של תפישת העולם של הנהגת הרש"פ, בכלל, וגישתה למדינה היהודית, בפרט.
*מערכת החינוך הפלסטינית – יחד עם הטפות המסגדים, עצרות העם ואנדרטאות ומתקנים ציבוריים ברשות הפלסטינית – מעצבת את תפישת העולם של הנוער הפלסטיני, במיוחד, והציבור הפלסטיני, בכלל (כולל חלק לא מבוטל של ערביי ישראל).
*מערכת החינוך הפלסטינית מהווה, מ-1993, קו-יצור יעיל ביותר של טרוריסטים פלסטינים.
*הטרור הפלסטיני – נגד המדינה היהודית ונגד יעדים פלסטינים וערביים – הנמשך בשיטתיות במאה השנים האחרונות, וביתר שאת מאז הסכמי אוסלו ו"ההיתנתקות", מהווה עדות ליעילותה של מערכת החינוך הפלסטינית כחממה של חינוך לשנאה וטרור-מתאבדים/ות, שנועדו להחדיר מורך לב ל"אויב הציוני".
תיעוד מסרים מובילים של מערכת החינוך הפלסטינית, 2021-22
תיעוד המסרים להלן התבצע על ידי מזרחנים המתמחים בחקר מערכות החינוך במדינות האסלאם (כגון איראן, סעודיה, מצרים, ירדן, קטאר ואיחוד האמירויות) במסגרת המכון הירושלמי הבלתי-מזוהה פוליטית:
The Institute for Monitoring Peace and Cultural Tolerance in School Education
*ספרי הלימוד של 2021-22 מבטאים הקצנה של החינוך לשנאת יהודים והמדינה היהודית, בהשוואה לשנים קודמות שהיו גדושות שנאה.
*היהודי מתואר כנכלולי, בוגדני ואלים.
*ספרי הלימוד מתמקדים ב"כיבושי 1948": יפו, חיפה, עכו, לוד, רמלה, הגליל, הנגב וירושלים המערבית.
*ישראל אינה מופיעה במפות ספרי הלימוד, המציגות את פלסטין מהירדן ועד הים התיכון.
*ישראל מוצגת כישות שטנית שלידתה בפשע, אידיאולוגיה גזענית ומזימה קולוניאליסטית המבוססים על הנחות מוטעות.
*נשים מקדמות את חתירתן לשוויון חברתי באמצעות הקרבה והתאבדות.
*עידוד לאלימות וטרור-מתאבדים הם מרכיבים עקריים ב"מלחמת הקודש" נגד ישראל ולמען פלסטין, ובמיוחד למען מסגד אל-אקצא.
*טרור-מתאבדים/ות תוך כדי הרג "כופרים" מזכה את המתאבדים/ות בתמורה אלוהית.
השורה התחתונה
*מו"מ מדיני לדו-קיום בשלום מחד, ומערכת החינוך הפלסטינית מאידך, הם דבר-והיפוכו.
*אי-התניית מו"מ מדיני עם הרש"פ בעקירה מוקדמת של מערכת החינוך הפלסטינית, מבטיחה את אי-קידום דו-קיום בשלום ואת עידוד הטרור.
*קיום מו"מ מדיני עם הרש"פ ללא עקירה מוקדמת של מערכת החינוך הפלסטיני, דומה לקיום מו"מ שמנהלת מדינה עם ברוני-סמים על הפסקת הפצת סמים, תוך כדי הסכמה לחדירה נמשכת של ברוני הסמים למערכות הפוליטיות והחינוכיות של המדינה.
"מידה", https://bit.ly/35hoqgg
English edition https://bit.ly/3lkaKHy, https://bit.ly/30HZ8Gw
השפה הערבית, חלק ב', כיתה ה', עמודים 61-51 ולימודי חברה, חלק א', עמוד 40 – בתכנית הלימודים של הרש"פ, 2020 – מהללים את דלאל מוגרבי, שהובילה את טבח 38 אזרחים, כולל 13 ילדים (רובם נוסעי שני אוטובוסים) ופציעתם של 72 אזרחים במרץ 1978. הספרים מעודדים את התלמידים ללכת בעקבותיה של "כתר האומה… ואב-טיפוס של ההתנגדות הפלסטינית… שמאבקה יהיה חקוק לעד בראשנו וליבנו."
מערכת חינוך – בבואת הנהגה וחברה
מערכת חינוך היא הבבואה האמינה ביותר של זהות, ערכי יסוד, תרבות, התנהלות, תפישת עולם וחזון מעצבי המערכת בפרט והחברה בכלל.
למערכת החינוך תפקיד מרכזי בעיצוב אישיות הפרט והחברה, במיוחד בחברות טוטליטריות כמו הרש"פ. מערכת החינוך הפלסטינית מעוצבת על ידי מחמוד עבאס מאז 1993, כאשר הקים אותה במסגרת תפקידו כסגנו של ערפאת. מערכת החינוך הפלסטינית היא מוצר-לוואי גם של אמנות פת"ח ואש"פ (1959, 1964 ו-1968) ו"תכנית השלבים" (10 הנקודות) של אש"פ (1974) המציגות את החזון הפלסטיני.
מערכת חינוך בחברות שאינן דמוקרטיות משקפת את תפישת העולם של ההנהגה באופן אמין יותר מאשר הצהרות דיפלומטיות, תדרוכים וראיונות תקשורת, המהווים "שומרי מסך" שנועדו להסתיר את החזון המוצג – נאמנה – על ידי ספרי הלימוד של מערכת החינוך.
חברות חופשיות רואות במערכת החינוך אמצעי להנחלת ערכי מוסר, העשרת ההשכלה ושדרוג רמת החיים. לעומתם, משטרי דיכוי רואים במערכת החינוך אמצעי להנחלת ערכים אלימים המבססים את שלטונם, שטיפת-מוח וקידום חזון, כולל עידוד טרור.
חברות חופשיות מטפחות את מערכת החינוך כחממת סובלנות, דו-קיום בשלום וחדשנות. לעומתם, משטרי דיכוי מטפחים את מערכת החינוך כחממת קנאות ואי-סובלנות אלימה.
הדגשים בספרי הלימוד הפלסטינים, 2021-2020
דו"ח ספטמבר 2020 על ספרי הלימוד הפלסטינים היוצא לאור על ידי מכון IMPACT-se, החוקר את מערכות החינוך במדינות מוסלמיות, מתעד החמרה ברמת ההסתה, קריאה לאלימות ועידוד טרור ברש"פ. לדוגמא:
*הצגת היהודים כאויבי איסלאם מושחתים;
*הוקעת ההיסטוריה היהודית בשטח בין נהר הירדן לים התיכון כזיוף;
*תיאור ישראל ותושביה היהודים כבלתי-אנושיים;
*הצגה רהוטה של הכוונה לחסל את ישראל ותושביה היהודים;
*סירוב לדו-קיום בשלום עם ישראל ושלילת הסכם השלום ישראל-מצרים;
*האדרת טרור אנטי-ישראלי וג'יהאד כמשימה אישית דוגמת טבח האתלטים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב-1972;
*הצגת טרור-נשים כאב-טיפוס למאבק בישראל;
*תמריצים דתיים לטרור (כגון 72 בתולות בגן עדן);
* מאות מפות המציגות את פלסטין בכל השטח מנהר הירדן ועד הים התיכון;
תיעוד ההחמרה בהסתה הפלסטינית
*חינוך איסאלמי, חלק 2, כיתה ה', עמודים 79-74: עידוד התלמידות להרוג ולהיהרג במאבק ב"כיבוש הציוני", ולאמץ את מורשת נשים שפעלו כך בהיסטוריה המוסלמית.
*חינוך איסלאמי, חלק 2, כיתה ח', עמוד 93: עידוד התלמידים לקיים את מצוות הג'יהאד למען אללה והמולדת.
*חינוך איסלאמי, חלק 1, כיתה ז', עמודים 89-85: פרק שלם מוקדש להקרבת-חיים בשירות אללה וקריאת תיגר על האויבים הכופרים כקורבן נשגב, המושרש בהיסטוריה האיסלאמית, שזור במציאות הפלסטינית ומוביל לגן עדן.
*חינוך איסלאמי, חלק 1, עמודים 16-10: לפי הקוראן "אללה הזהיר שהיהודים מפיצי שחיתות באמצעות חטא ויוהרה…. שחיתות היהודים הביאה ותביא להשמדתם…."
*חינוך איסלאמי, חלק 1, עמודים 117-114: "לפי האיסלאם, מלחמה בכופרים היא צורך לגיטימי…. לפני מלחמה בכופרים יש לתת להם אפשרות לבחור בין התאסלמות לבין השתעבדות לאיסלאם [כאזרח נחות – ד'ימי]…. מלחמה בכופרים מוגדרת כג'יהאד… נגד המתנגדים להפצת האיסלאם במדינות נוספות. יעדי הג'יהאד נשגבים… בניגוד ליעדים של מלחמות הכופרים…."
*היסטוריה, חלק 2, כיתה יא', עמוד 52: "הפדאיונים [מתאבדים]… פעלו לפגוע ביעדים של האויב בחו"ל, כמו [אולימפיאדת] במינכן 1972 [טבח 11 אתלטים ישראלים ושוטר גרמני]…."
*השפה הערבית, חלק 1, עמודים 15-14: "חאליל אל סכאכיני [מחנך אנטי-ציוני, שיבח את היטלר על שחשף את חולשת היהודים, עודד רצח יהודים ישראלים, חברו של חאג' אמין אל-חוסייני] מפאר את דפי ההיסטוריה… מאיר את האפילה בלילות חשוכים… כתר האומה… מונצח בדפי ההיסטוריה…."
*חינוך איסלאמי, חלק 1, כיתה ט', עמוד 13: "אללה הוכיח יכולתו להשמיד את אויביו…. אללה מבקש לקבל את פני המאמינים הנכונים להקריב את חייהם ולכבדם בהקרבת חיים, לסלוח לחטאיהם ולשדרג את מעמדם בגן עדן…."
*חינוך איסלאמי, כיתה יב', עמוד 16: "אל תאמרו שהמקריבים חייהם למען אללה הם מתים. הם חיים. הקרבת חיים היא מעמד נשגב בעיני אללה…. המקריבים את חייהם חיים עם אלוהיהם. הם עברו מהחיים שאנו מכירים לחיים שאיננו חווים…."
*לימודי חברה, חלק 1, כיתה ו', עמוד 54: "מפת פלסטין [אחת ממאות המופיעות בספרי הלימוד] משתרעת מהים התיכון במערב לנהר הירדן במזרח, מלבנון וסוריה בצפון למפרץ עקבה ומצרים בדרום, שטח של כ-27,000 קמ"ר."
*חינוך איסלאמי, חלק 2, כיתה ח', עמודים 52-49: הקרבת חיים בשדה הקרב היא חלק בלתי-נפרד מג'יהאד, המוצג על ידי פסוקי הקוראן כמלחמה פיזית המתגמלת את משתתפיה. "הג'יהאד מתבסס על הקוראן הקדוש ועל המורשת של הנביא [מוחמד]…. הגמול ממתין ללוחמי הג'יהאד…. אין להתייחס אליהם כמתים…."
*השפה הערבית, חלק 1, כיתה יא', עמודים 76-74: פואמה מאדירה את זיכרו של טרוריסט שרצח 16 נוסעי אוטובוס [מספר 405] מת"א לירושלים והגיע לאושר הנכסף בגן עדן. לוחמי הג'יהאד ניצבים בדרכים ובוהקים ככוכבים…. הולדתם המחודשת תגיח ממעמקי המוות והחשכה…."
מערכת החינוך הפלסטינית ותהליך השלום
מעצבי מדיניות ודעת קהל נוטים להמעיט במרכזיות מערכת החינוך בהוויה הפלסטינית. מערכת החינוך היא הבבואה הנאמנה ביותר של ערכי וחזון ההנהגה והחברה הפלסטינים, למרות שמנוגדת לדיפלומטיה ויחסי הציבור הפלסטינים, שהם "שומר מסך" בעטיפה מתונה.
המסרים של ספרי הלימוד הפלסטינים, מגן הילדים ועד יב', עקביים עם התנהלות אלימה וטרוריסטית פלסטינית במישור הבינערבי, ומלמדים על הצפוי לאיזור אם תקום מדינה פלסטינית.
מערכת החינוך הפלסטינית היא החממה הפוריה ביותר לגידול טרוריסטים שטיפחה כמעט שני דורות של "לוחמים בשירות אללה".
רבים ממעצבי מדיניות ודעת קהל מגנים נחרצות אנשים וארגונים המטיפים לחינוך לשנאה בישראל, אך מתעלמים מתנאי מוקדם לפתיחת תהליך שלום עם הפלסטינים: עקירת – ולא רק שינוי של – מערכת החינוך לשנאה וההסתה הפלסטינית.
לכן, חינוך לשנאה מחד, ותהליך שלום מאידך, הם דבר והיפוכו!
https://bit.ly/3ahrmtV ,"חדשות מחלקה ראשונה"
English edition https://bit.ly/39TJTfR
האם האייתולות באיראן, חמאס וחיזבאללה מונחים, בעיקר, על ידי כמיהה לאיכות חיים משודרגת או ערכי אסלאם קשוחים?
מאבק ארוך שנים מתחולל בין האסלאם הקלאסי, התובע ישום קפדני של הקוראן והשריעה ("חוקי האלוהים"), לבין הרפורמיסטים הקוראים להתאמת האסלאם למאה ה-21 על ידי שנוי עקרונות "מיושנים" של הקוראן והשריעה מהמאה ה-7.
האסכולה הקלאסית מונהגת על ידי אחמד א-טייב, בר הסמכא המוביל באסלאם הסוני, אימאם אוניברסיטת אל-אזהאר בקהיר שנוסדה ב-975 לספירה. משקל רב גם ל"אחים המוסלמים", ארגון הטרור האסלאמי הגדול ביותר, שנוסד במצרים ב-1928, נתמך על ידי הנשיא התורכי ארדואן, מאיים על כל משטר ערבי מתון-יחסית.
בין הקוראים למודרניזציה של האסלאם הנשיא המצרי א-סיסי, ונשיא אוניברסיטת קהיר מוחמד אל-חושט (ולפניהם אתאטורק בתחילת המאה ה-20, שהישגיו הדרמטים הולכים ומתפוגגים בטורקיה של ארדואן). א-סיסי רואה ב"אחים המוסלמים" איום קטלני על שלטונו ושלטון מנהיגים ערבים מתונים, וטוען שריענון האסלאם הוא תנאי לבלימת ההקצנה של הדור הצעיר ולצמצום זעזועי המזרח התיכון.
דומיננטיות האסכולה הקלסית בלטה בינואר 2020 ב"וועידת אל-אזהאר לחדשנות במחשבה האסלאמית", בהשתתפות אישים דתיים ופוליטים מ-46 מדינות מוסלמיות. הוועידה קיבלה בתשואות את קריאת אימאם אל-אזהאר לחדשנות, אך תוך היצמדות קשיחה לקוראן ולשריעה, והטחת ביקורת קשה ברפורמיסטים. לעומת זאת, הייתה תגובה צוננת ושלילית לדברי נשיא אוניברסיטת קהיר שקרא לבטל עקרונות אסלאמים "מיושנים".
הודעת הסיום של הוועידה מאתגרת מעצבי מדיניות ודעת קהל הנוטים להתעלם מהתפקיד המרכזי של הקוראן והשריעה בעיצוב חזון, חינוך ומדיניות של האייתולות, "האחים המוסלמים", ארדואן, חמאס וגם הרשות הפלסטינית. האם ישויות אלו מונחות, בעיקר, על ידי שקולי כלכלה ורווחה או עקרונות האסלאם?
האוזן הישראלית מתבשמת מהכרזת אימאם אל-אזהאר "שג'יהאד אינו שם נרדף למלחמה ונועד להגנה…. ושהשריעה אוסרת על עוינות למתנגדי האסלאם….", אך מתעלמת מההדגשה "שחדשנות האסלאם כפופה לטקסטים בלתי-ניתנים לערעור [קוראן ושריעה]." קיימת נטיה להקריב את המציאות על מזבח הכמיהה לרגיעה, ולהתעלם מהעובדה שהאסלאם נוסד במאה ה-7 בעיר מכה, התפשט לרחבי חצי האי ערב, המזרח התיכון, תורכיה, צפון אפריקה, ספרד ואזורים נוספים באסיה ואפריקה. ההתפשטות חסרת-התקדים לא הייתה בדרכי שלום ולא הייתה הגנתית, אלא מונחית-ג'יהאד תוקפני וטרוריסטי.
ב-2020 ניכרת החרפה של תוקפנות מונחית-ג'יהאד, כפי שמבטאת מערכת החינוך באיראן וגם ברשות הפלסטינית. התוקפנות מבוססת על ערכי-יסוד בני 1,400 שנים של הקוראן והשריעה כגון:
*האסלאם היא הדת הלגיטימית היחידה שנועדה לשלוט בעולם בצו אלוהי;
*על "הכופרים" להשתעבד ל"מאמינים" מרצון או בכח;
*התגייסות לג'יהאד היא שליחות אלוהית המעניקה למתגייס 72 בתולות בגן עדן;
*הטרור נועד לקעקע את בטחון "הכופר" ביכולת ממשלתו להגן מפני האסלאם;
*הסכם עם "כופר" הוא הפסקת אש זמנית כצעד להתעצמות והכרעת ה"כופר";
*כפל-לשון והטעייה הם אמצעי לחימה ב"כופר", תוך דבקות במשימה להכנעתו.
ערכים אלו נראים לתרבות המערבית כארכאים, הרסניים, בלתי-הגיוניים ובלתי-מוסריים, אך הם מהווים נכסי צאן ברזל בשכונה המזרח תיכונית.
ביטחון ישראל מחייב הכרה בדומיננטיות האסלאם הקלאסי בעיצוב החזון והטקטיקה של אויבינו; בהבנת התפקיד המרכזי של החינוך-לשנאה בהקצנת הדור הצעיר ודרבון הטרור; בהבנת ודחיית הטקטיקה של כפל-לשון; והיצמדות למציאות המזרח התיכון ולא להרהורי לב מפתים מבית המדרש המערבי.
"ישראל היום", https://bit.ly/2ZvFeej
English edition https://bit.ly/2ZibyX7
טרוריסטים פלסטינים הם בוגרי מערכת החינוך הפלסטינית בגני ילדים, בתי ספר ומסגדים. המערכת נשלטת על ידי צמרת אש"פ, מעצבת את ערכי ותפישת העולם של החברה הפלסטינית, ומהווה בבואה של חזון מעצביה – ערפאת ומחמוד עבאס.
זהות החברה הפלסטינית מעוצבת גם על ידי הניסיון ההיסטורי, אך זה מוצג ומסולף על ידי מערכת החינוך, המעצבת את אופי הדור הבא.
מערכת החינוך היא הביטוי האותנטי ביותר של מציאות, טקטיקה ואסטרטגיה פלסטינים, המוסווים על ידי "שומר מסך" הכולל הצהרות דיפלומטיות, תדרוכים וראיונות פלסטינים הנעימים לאוזן.
"שומר המסך" המעודן נועד להוליך שולל מעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב המונחים על ידי הרהורי-לב, ראייה פשטנית של מציאות המזרח התיכון וכמיהה לדו-קיום בשלום, חרף המציאות הפלסטינית, ולמרות העובדה שבמזרח התיכון אין עדין דו-קיום בשלום ארוך-טווח בינערבי, וודאי שלא דו-קיום בשלום בין "מאמינים" ל"כופרים".
מכאן שחינוך לשנאה מחד ודו-קיום בשלום מאידך הם דבר והיפוכו, השופך אור על פגם שורשי בגישה הרואה במדינה פלסטינית מרכיב בפאזל השלום. הגישה מתעלמת ממרכזיות החינוך בהשרשת האלימות, טרור, אנטי-ישראליות, אנטישמיות ואנטי-מערביות של אותה מדינה.
תנאי בל-יעבור לדו-קיום בשלום ישראלי-פלסטיני הוא עקירה, ולא רק מיתון, של מערכת החינוך לשנאה והעוסקים בה.
מחקר של פרופ' אלדד פרדו מהאוניברסיטה העברית, חוקר האסלאם, המזרח התיכון ומערכת החינוך הפלסטינית (במסגרת מכון IMPACT-se) מתעד את הקצנת מערכת החינוך הפלסטינית בכל הקשור להאדרת הטרור, הקרבת-חיים על מזבח האסלאם ושלילת קיומה של ישראל.
לדוגמא, האדרת זיכרה של דלאל מוגראבי שהשתתפה ב"טרור כביש החוף" ב-1978 – 39 נרצחים ו-72 פצועים. לפי הכרך השני של "השפה הערבית" לכיתות ה': " דלאל מוגראבי מפגינה במאבקה נחישות וגבורה ההופכים אותה לאלמותית בליבותינו ומחשבותינו…." הרשות הפלסטינית מציגה את מוגראבי כסמל למתאבדים, וקוראת על שמה בתי ספר, מרכזי נוער, מרכזי נשים, סמינרים וכיכרות.
לפי ספרי הלימוד הפלסטינים הסכסוך אינו על גודל – אלא על קיום – המדינה היהודית, ו"הכיבוש" כולל גם את "הקו הירוק" (תל אביב, חיפה, צפת, נצרת, טבריה, הנגב, וכו'). לדוגמא, הכרך הראשון של "לימודי חברה" לכיתות ו': "פלסטינה משתרעת בין הים התיכון ונהר הירדן ובין לבנון וסוריה לבין מפרץ עקבה ומצרים…."
תכנית הלימודים מדגישה את הקרבת החיים על מזבח האסלאם כשליחות עליונה: "אללה שואף לקבל מתאבדים מבין המאמינים ולכבדם במעמד של קדוש מעונה, למחול על חטאיהם ולהאדיר את מעמדם בגן עדן…. יהיו להם 72 נשים מבין הבתולות…. אני מתחייב להקריב את דמי ולהרוות בו את האדמה כדי לחסל את הכובשים והזרים מארצי…." (הכרך הראשון של "חינוך אסלאמי" לכיתות ט' והכרך השני של "לשוננו היפה" לכיתות ג').
המשך ההתמקדות במלל הדיפלומטי המרגיע, וההתעלמות מהתפקיד הקריטי של מערכת החינוך בעיצוב וליבוי הטרור הפלסטיני, עלולים לממש את אופציית המדינה הפלסטינית שתיישם את הערכים והנורמות של מערכת החינוך הפלסטינית.
רשות הפלסטינית – אויב או פרטנר?
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
18 אוקטובר 2018
האם הרשות הפלשתינית חותרת לדו-קיום בשלום עם ישראל? האם הרשות מתמקדת בגודלה – או קיומה – של ישראל?
בסרטון הקצרצר הבא נביא תשובות ברורות ומתועדות לשאלות אלו.
מוזמנים להקדיש ארבע דקות לצפייה בסרטון שהופק ע"י Boomerang – Fighting for Israel.
לצפייה ב-40 הסרטונים של המהדורה האנגלית וב-14 הסרטונים הראשונים של המהדורה העברית: https://bit.ly/2rgyMMh
האם תשקול/תשקלי להעביר לחבריך/חברותיך לרשת?
סוגיית "המחבל הבודד"
האם ההגדרה "מחבל בודד" נגזרת ממציאות המזה"ת והרקורד הפלשתיני?
בסרטון הקצרצר הבא נציג את שורשי הטרור האסלאמי ומציאות המזרח התיכון, השומטים את הקרקע מתחת לאשליית "המחבל הבודד", הפוגעת במלחמה בטרור.
מוזמנים להקדיש כמה דקות ללימוד והעמקה תוך כדי צפייה בסרטון הקצרצר שהופק ע"י Boomerang – Fighting for Israel.
לצפייה ב-40 הסרטונים של המהדורה האנגלית וב-13 הסרטונים הראשונים של המהדורה העברית: https://bit.ly/2rgyMMh
"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/2LW9qwl
English edition https://bit.ly/2LJ5rEl
"מספר המתאבדים באינתיפאדה הראשונה היה 2,026 ובשנייה 5,050. כמה היו בשתי האינתיפאדות?" כך לומדים תלמידי כיתה ד' ברשות הפלשתינית (ספר מתמטיקה, חלק 1, עמ' 25).
מערכת החינוך והתקשורת הרשמית הפלשתיניות משקפות את תפישת העולם וערכי היסוד של הרשות הפלשתינית, כנהוג במשטר דיקטטורי.
מערכת החינוך היא הכלי היעיל ביותר לעיצוב דמות החברה והנוער הפלשתינים כדי לקדם את יעדי הרשות הפלשתינית.
האנטי-ישראליות ואנטישמיות במערכת החינוך ובתקשורת הרשמית הפלשתיניות חושפים את היעד האסטרטגי של הרשות הפלשתינית: הרס – ולא רק צמצום גודל – הישות היהודית.
לדוגמא, "היכן הפרשים [הדוהרים] לשחרר את מסגד אל-אקצא מאגרוף הכפירה השטני?" (כיתה ז', השפה הערבית, חלק א', עמ' 66). "היהודים לא עמדו בהסכם [עם הנביא מוחמד] ופעלו בבוגדנות ואיבה שהכריחו את המוסלמים להילחם בהם" (כיתה ז', חינוך מוסלמי, חלק א', עמ' 50). "ג'יהאד [מלחמת מצווה מחייבת] הוא אחד משערי גן עדן" (כיתה ז', השפה הערבית, חלק 2, עמ' 92).
הציטוטים הם ממחקר יוני 2018 של דר' ארנון גרויס, שבדק למעלה מ-200 ספרי לימוד בכל שטחי הרשות הפלשתינית, ביוזמת "המרכז לחקר מדיניות המזרח התיכון", ופורסם ע"י "מרכז המידע למודיעין וטרור ע"ש מאיר עמית".
לפי המחקר: "ספרי הלימוד הפלשתינים מתמקדים בדה-לגיטימציה ודמוניזציה של קיום ישראל ותושביה היהודים; אינדוקטרינציה למלחמה ב- ולא שלום עם – ישראל…. הספרים אינם רומזים על אפשרות לפתרון הסכסוך בדרכי שלום…. מטיפים למאבק אלים לשחרור כל-פלשתין, ומדגישים שהכיבוש המקורי היה ב-1948, לא ב-1967…."
לפי מחקר אפריל 2017 של פרופ' אלדד פרדו מהאוניברסיטה העברית, מנהל מחקר ב"מכון לחקר סובלנות ושלום בחינוך", ספרי הלימוד הפלשתינים (ביו"ש ובעזה) מאמצים את "תורת השלבים" של אש"פ, הקוראת למחיקת ישראל בשלבים. ספרי הלימוד מגדירים את מדינת ישראל כ"שטחים כבושים מ-1948". ולכן, "מערכת החינוך הפלשתינית יצרה לאומיות פלשתינית המנוגדת לקיום ישראל."
לפי פרדו, "ספרי הלימוד החדשים של כיתות א'-ד' קיצונים מקודמיהם…. המאבק בישראל וחיסולה הם הנושא המרכזי…. את הילדים אפשר להקריב על מזבח מטרה זאת…. המתאבדים מככבים בשיעורי חשבון…. ספרי הלימוד של כיתות י"א-י"ב משתמשים בדת לליבוי שנאה וקריאה למלחמת-נצח במזרח התיכון…."
לפי דר' גרויס ספרי הלימוד "מגדירים את הקמת ישראל ככיבוש…. ישראל אינה מוגדרת כמדינה ריבונית ואינה מופיעה במפות, גם לא בגבולות 1949…. (כתה ה', לימודי חברה, חלק 1, עמ' 22; כיתה ד', התפתחות לאומית וחברתית, חלק 1, עמ' 7; כיתה ג', מדע וחיים, חלק 1, עמ' 65). תלמידי כיתה ה' לומדים כי דלאל אל-מוגרבי שפיקדה על טבח 35 נוסעי אוטובוס בכביש החוף ב-1978 היא "גיבורה לנצח בלב ובתודעה…." (השפה הערבית, חלק 2, עמ' 51). תלמידי כיתה ט' לומדים "שבקבוקי מולוטוב שפגעו באוטובוס ישראלי גרמו למסיבת ברביקיו…." (השפה הערבית, חלק 1, עמ' 61).
נ.ב. מערכת החינוך הפלשתינית הוקמה על ידי מחמוד עבאס וערפאת השייכים לאגף הפלשתיני "המתון"….
בניגוד לתנועות שחרור לאומיות, הטרור הפלשתיני פוגע במכוון ובשיטתיות באזרחים ערבים ויהודים, ולעתים אף באנשי ביטחון.
הטרור הפלשתיני פגע במדינות ערב כמו ירדן (במיוחד ב-1970-1968(, לבנון (בעיקר ב-1971-1982), כווית (סיוע לפלישת סדאם חוסיין ב-1990), עיראק וסוריה (סיוע לשלטון הדיכוי של סדאם חוסיין ואסאד) ומצרים (שתוף פעולה עם טרור "האחים המוסלמים"). משטרים ערבים רואים בטרור הפלשתיני איום ברור ומיידי לביטחון פנים ולכן מכים בו מעת לעת ("ספטמבר השחור" בירדן ב-1970) ומגרשים תושבים פלשתינים (300,000 מכווית ב-1991). הם מרעיפים על הפלשתינים מלל אך לא משאבים.
הרשות הפלשתינית מפעילה טרור-פנים ושוללת מערביי יו"ש ועזה זכויות אזרח. לכן בריחת נוצרים מרמאללה, בית לחם ובית ג'אלה, זינוק במימדי מאזן ההגירה-השלילי של מוסלמים מיו"ש (25,000 ב-2014, 20,000 ב-2013), נהירה לירושלים ובריחה מעזה דרך הים.
הטרור הפלשתיני פועל נגד משטרים ערביים פרו-אמריקאים, ומשתף פעולה עם האייתולות באיראן, טאליבן, אל קעידה ודאע"ש. לדוגמא, המורה הרוחני של בן לאדן היה עבדאללה עזאם מהשומרון.
הטרור הפלשתיני הוא שלוחה של הטרור האסלאמי הפועל במזרח התיכון מאז הופעת האסלאם במאה השביעית. החמרת הטרור האסלאמי ברחבי העולם מעניקה רוח גבית לטרור הפלשתיני.
הטרור הפלשתיני האנטי-יהודי פעיל, לפחות, משנות ה-20', הרבה לפני הקמת המדינה והשיבה ליו"ש. שתוף הפעולה המתועד עם הנאצים נועד למנוע את הקמת – ולא לצמצם את מימדי –המדינה היהודית. מפת הדרכים של הטרור הפלשתיני מפורטת ב"אמנה הפלשתינית" שיצאה לאור ב-1964, שלוש שנים לפני איחוד ירושלים.
קו היצור של טרוריסטים פלשתינים היא מערכת החינוך לשנאה בגני הילדים, בתי הספר, מסגדים ותקשורת שהוקמה על ידי מחמוד עבאס ב-1993, ומדגישה את החובה להקריב חיים במלחמה נגד "כופרים" שהשתלטו על אדמת וואקף שנועדה, לכאורה, לריבונות מוסלמית. הרשות הפלשתינית אף מעודדת את הטרור על ידי סיוע למשפחות טרוריסטים והנצחת שמותיהם על ידי שמות רחובות, כיכרות ואירועי ספורט.
הטרור הפלשתיני המערכתי מספק את "הכתובת על הקיר" המזהירה מהאופי האלים, הבלתי-צפוי והאנטי-מערבי של מדינה פלשתינית. נסיגה ישראלית מרמת הגולן תביא לאיום קטלני על הגליל, אך נסיגה מרכסי יו"ש תביא לאיום קטלני על תל אביב, ירושלים, נתב"ג ו-80% מאוכלוסיית ותשתית ישראל.
כדי לצמצם באופן דרמטי את הטרור הפלשתיני יש לשקם את כוח ההרתעה, לעבור מרדיפה אחר יתושי הטרור לייבוש ביצת הטרור, מתגובה למניעה, ממתקפה מרוסנת למתקפה בלתי-פרופורציונאלית, מענישת הטרוריסטים בלבד לענישת משפחותיהם וקהילותיהם המגלות חוסר אחראיות, ומהכלה של החינוך לשנאה לעקירתו מהשורש כתנאי לקיום כל מגע (ישיר ועקיף) עם הרשות הפלשתינית.
כדי לתסכל את הטרור הפלשתיני, השואף להרוס את נחישות ישראל, יש להרחיב את הבנייה בירושלים ויו"ש. הדבר יביא, אמנם, להגברה קצרת-טווח של הלחץ האמריקאי והבינלאומי, אך להערכה אסטרטגית ארוכת-טווח, כפי שלמדנו ממורשת ראשי הממשלה בן גוריון, אשכול, גולדה מאיר, בגין ושמיר, שהדפו לחץ חריף הרבה יותר באמצעים דלים יותר, אך הזניקו את מעמד ישראל ושתוף הפעולה עם ארה"ב למימדים חסרי-תקדים.
אופי הרשות הפלשתינית – הזוכה ל-17% אהדה בארה"ב לעומת 70% של ישראל – מקומם את רוב ערביי יו"ש נגד מחמוד עבאס, מביא את רוב ערביי ירושלים להעדיף ריבונות ישראלית, ומשדרג את פופולריות חמאס ברחוב הערבי.
אופי הרשות הפלשתינית מבטא שילוב נדיר של שחיתות, מעילה בכספי ציבור, נפוטיזם, חינוך לשנאה, הסתה, טרור, הפרת-הסכמים ושלילת זכויות אזרח, המביאים להגירה גוברת ולבריחת נוצרים.
אופי הרשות הפלשתינית גובש על ידי ערפאת, מחמוד עבאס ופלשתינאים נוספים שהגיעו מאז 1993 מבסיסי טרור בסודן, תימן, עיראק, לבנון, לוב ותוניסיה והשתלטו על ערביי יו"ש ועזה. ב-2003 גער בי נכבד פלשתיני: "מעולם לא נסלח לכם על שכפיתם עלינו את הנהגת אש"פ – סדום ועמורה – מתוניס!"
למרות זאת, ארה"ב היא התורמת המובילה לרשות הפלשתינית: 500 מיליון דולרים סיוע אזרחי וביטחוני, בנוסף ל-250 מיליון דולרים לאונר"א המטפלת במחנות הפליטים הפלשתינים. אבל, התרומה הנדיבה לא הביאה לעקירת החינוך לשנאה וההסתה, לנכונות לדו-קיום בשלום עם המדינה היהודית ולקידום הדמוקרטיה וזכויות האדם ברשות הפלשתינית.
בספטמבר 1993, ערב החתימה על "הסכם אוסלו", ביקשו מנהיגים נוצרים מבית לחם ובית ג'אלה מרה"מ רבין להשאיר את שתי הערים – שהשתייכו לאזור ירושלים בתקופת העותומנים והבריטים – בשליטת ישראל. רה"מ סרב והמנהיגים הנוצרים הזהירו מפני שלטון אכזרי של הרשות הפלשתינית שיהפוך את שתי הערים לעתירות כנסיות אך דלילות נוצרים. ב-2015 הפך הרוב הנוצרי בבית לחם למיעוט של 15%.
לפני החתימה על "הסכם אוסלו" הצגתי את בעל הטור האמריקאי, וויליאם סאפייר, בפני ראש העיר בית ג'אלה לשעבר, פארא אל-עראג', שטען: "עקב בריחה גוברת של נוצרים מבית ג'אלה יהיו בקרוב במדינת בליז במרכז אמריקה יותר נוצרים מבית ג'אלה מאשר אלו שיעזו להישאר בעיר מולדתם." ב-2015 מגיעים המהגרים הנוצרים להישגים מרשימים בבליז, לעומת דיכוי אזרחי ודתי של משפחותיהם בבית ג'אלה.
השחיתות המשפחתית של מחמוד עבאס – שתאוות הבצע זיכתה אותו בכינוי "מיסטר 20%" – נחשפה במאמרו של העיתונאי האנטי-ישראלי, סטפן לנדמן, שהאשים את עבאס "בשוחד, השקעות מפוקפקות וחשבונות בנק נסתרים… הכנסה של כמיליון דולרים לחודש…. לעבאס מספר חשבונות בנק בירדן…. והוא מצפה למטוס פרטי חדש מרוסיה…. בניו, טאריק ויאסר, יוצאים נשכרים מעסקאות של הרש"פ…." לדברי החוקר הוושינגטוני, ג'ונתן שנזר, "עושרם של הבנים הפך לסלע מחלוקת בחברה הפלשתינית…. ליאסר מונופול על מכירת סיגריות אמריקאיות והוא יו"ר חברת תשתיות גדולה… וזוכה להכנסה שנתית של 35 מיליון דולרים…. לטאריק שאפתנות עסקית דומה…."
פעיל זכויות האדם הפלשתיני, באסם עיד, טוען: "הפלשתינים זקוקים למוסדות דמוקרטים שישימו קץ להפרת זכויות האדם ע"י הרש"פ…. מחמוד עבאס עומד בראש משטר רודני ומושחת המנצל מענקים בינלאומיים לחיזוק שלטונו ולא לקידום החברה הפלשתינית. לכן, רוב ערביי ירושלים מעדיפים שלטון ישראלי ולא פלשתיני…."
על הקונגרס האמריקאי לפעול באופן מוסרי ובהגיון בריא ולהתנות את המשך הסיוע הנדיב לרש"פ בשינוי דרמטי של אופי משטרו של מחמוד עבאס.
The Ettinger Report 2023 © כל הזכויות שמורות
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"חדשות מחלקה ראשונה", 7 אוגוסט 2003
"מפקד הצי האיראני הודיע שספינות מלחמה איראניות יעגנו בתעלת פנמה [המכילה 5% מהסחר הימי העולמי] עד סוף 2023."
לפי "דוקטרינת מונרו", המהווה ציר מרכזי במדיניות הביטחון הלאומי של ארה"ב מ-1823, כל מעורבות של מדינה זרה במערך המדיני של יבשת אמריקה עלולה להיחשב כפעולה עוינת נגד ארה"ב. אבל, בנובמבר 2013 הצהיר ג'ון קארי, מזכיר המדינה של ממשל אובמה-ביידן: "עידן דוקטרינת מונרו חלף לו."
האם העמקת המעורבות של איראן באמריקה הלטינית מהווה איום על ארה"ב, ומה היא מלמדת על האופציה הדיפלומטית?
חזון האייתולות והתבססותם באמריקה הלטינית
*מאז השתלטותם על איראן ב-1 פברואר 1979 ממנפים האייתולות את האופציה הדיפלומטית האמריקאית – הכוללת מחוות בהיקף מיליארדי דולרים – כמנוע מרכזי לקידום אסטרטגיה אנטי-אמריקאית אזורית ועולמית.
*איום האייתולות על אינטרסים אמריקאים אינו מוגבל למזרח התיכון, אפריקה ואירופה, אלא גולש לאמריקה הלטינית מדרום צ'ילי עד גבול ארה"ב-מקסיקו. האייתולות תוקעים אצבע בעין של ארה"ב באזור רגיש המשפיע ישירות על ביטחון הפנים בארה"ב.
*מתחילת שנות ה-80' רואים האייתולות באמריקה הלטינית את הבטן הרכה של ארה"ב ויעד מועדף להתבססות מדינית וצבאית – יחד עם חיזבאללה – לקידום חזון אסטרטגי בן 1,400 שנים: הפלת המשטרים ה"משומדים" הסונים והכנעת "הכופרים" המערביים. כדי לקדם את המגה-יעד, יש להכניע את המגה-משוכה ("השטן הגדול האמריקאי"), לפתח את המגה-יכולת (טילים בליסטים וגרעין) ולאמץ תפישת עולם אפוקליפטית.
*חדירת האייתולות לאמריקה הלטינית ממנפת את סדר היום האנטי-אמריקאי של רוב ממשלות האזור, המאפיל על ההבדלים המהותיים בינן לבין האייתולות בתחומי דת, חברה ודמוקרטיה. השאיפה המשותפת לערעור מעמד ארה"ב במרכז ודרום אמריקה מסייעת לאייתולות להקים תאי-טרור רדומים בארה"ב, כפי שהם עושים באירופה.
*האייתולות מתמקדים במשולש הגבולות הגדול ארגנטינה-פאראגוואי-ברזיל ובמשולש הגבולות הקטן צ'ילי-פרו-בוליביה – המהווים גן עדן לטרוריסטים, מבריחי סמים ונשק ומלביני כספים – כמו גם בוונצואלה, קובה וניקרגואה האנטי-אמריקאיות. הם מעמיקים את שיתוף הפעולה עם ברוני הסמים של מקסיקו, קולומביה, ברזיל ובוליביה, מפעילים מחנות אמונים לטרוריסטים ומפתחים תשתית תקשורתית מתקדמת, מרכזי תרבות והמרה לאיסלאם שיעי. האייתולות משווקים לאזור – ומקיימים ניסויים של – טכנולוגיות בליסטיות, מטוסים זעירים וקטלנים ללא-טייס וציוד לחפירת מנהרות.
שיטות פעולה של האייתולות באמריקה הלטינית
*"פורום המזרח התיכון וצפון אפריקה" בקמברידג' מדווח שספינות מלחמה איראניות קיבלו אישור לעגון בברזיל בדרכן לתעלת פנמה, כביטוי להעמקת השתרשות האייתולות באמריקה הלטינית ב-40 השנים האחרונות.
*לפי "וויקיליקס", מהנדסי גרעין איראנים שוהים בוונצואלה כדי לאתר מרבצי אורניום ולשדרג את יכולות הגרעין של וונצואלה.
*הסכם שיתוף פעולה ל-20 שנים בין איראן לוונצואלה בתחומי צבא, כלכלה ונפט מעניק לאיראן 10,000 קמ"ר בתחומי וונצואלה למטרות שונות, כולל ניסויים בליסטים. הסכמים דומים נחתמו עם קובה, ניקרגואה ובוליביה.
*וונצואלה מנפיקה דרכונים מזוייפים לאישים וטרוריסטים איראנים כדי לעקוף סנקציות אמריקאיות ובינלאומיות.
*"מינהלת אכיפת הסמים" בארה"ב (DEA) מעריכה שפעילות הברחת סמים ונשק של חיזבאללה באמריקה הלטינית מסתכמת ב-2 מיליארד דולרים לשנה, ומשפיעה על הברחת סמים לאירופה, אפריקה והמזרח התיכון, במקביל לפעילות מודיעינית אנטי-אמריקאית ואנטי-ישראלית.
השורה התחתונה
הגברת ההתנהלות פורעת-החוק של האייתולות מיום השתלטותם על איראן, והעמקת פעילותם האנטי-אמריקאית באמריקה הלטינית, ממחישים את כישלון האופציה הדיפלומטית, המהווה מנוע מרכזי להתעצמות האיום האיראני על ארה"ב. התעצמות האייתולות באמריקה הלטינית מלמדת על כישלון ההנחה של מחלקת המדינה שבוננזה פיננסית ודיפלומטית עשוייה להוביל את האייתולות לדו-קיום בשלום עם שכניהם הסונים, לניהול אמין של מו"מ ולזניחת חזונם הדתי-פנאטי-אימפריאליסטי.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"ערוץ 7", 13 ספטמבר 2023, https://www.inn.co.il/news/613823
*זירת הסכם עם סעודיה היא המזרח התיכון הגועש והבלתי-וודאי;
*סעודיה מונחית על ידי אינטרסים סעודים ולא פלסטינים;
*סעודיה – בניגוד – למחלקת המדינה – מודעת להתנהלות האלימה הפלסטינית במישור הבין-ערבי, ולכן אינה פועלת להקמת מדינה פלסטינית;
*הסכם שלום (או נורמליזציה) עם סעודיה אינו נדבך קריטי לביטחון ישראל בהקשר הוולקני של המזרח התיכון, לעומת רכסי יו"ש שהשליטה בהם היא תנאי לקיום ישראל במזה"ת.
"מידה" https://bit.ly/3mRILTa
English edition https://bit.ly/3nRXqNv
אם הנשיא ביידן יסוג מהכרת קודמו, הנשיא טראמפ, בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של ישראל, ומושב שגרירות ארה"ב בישראל, הוא יישם את תפישת העולם של מחלקת המדינה (מחמ"ד) הפועלת לחלוקת ירושלים, ונכשלת בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת.
לדוגמא, ב-1948 הובילה מחמ"ד מערכה ברוטלית נגד הקמת המדינה היהודית; ב-1978/79 תקעה סכין בגב השאה הפרסי הפרו-אמריקאי וסייעה לאייתולה חומייני האנטי-אמריקאי להשתלט על איראן; בשנות ה-80' ראתה בסדאם חוסיין בעל-ברית ראוי לשיתוף-פעולה מודיעיני ומסחרי; ב-2009 היפנתה עורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם); ב-2011 פעלה להפלתו של קדאפי והפכה את לוב לאתר מרכזי של טרור אסלאמי בינלאומי; ב-2015 היתה גורם מרכזי בהענקת 150 מיליארד דולרים למשטר האייתולות באיראן והכשרתם כאילו היו אמינים ושומרי-חוק; ב-2021 פועלת מחמ"ד לתיאום עמדות עם האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים, ממשיכה לחזר אחר משטר האייתולות למרות מעורבותו העמוקה בטרור ומלחמות אזוריות וגלובליות; מחזרת אחר חמאס והטרור החות'י בתימן, אך מפעילה לחצים על סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הפרו-אמריקאים; ועוד.
אימוץ עמדת מחמ"ד בסוגיית ירושלים יהווה הפרה של החוק האמריקאי, התעלמות ממציאות בת-3,000 שנים המתועדת למשעי בממצאים ארכיאולוגים ונוספים, סטירת לחי למורשת האבות-המייסדים של ארה"ב, ותפגע באינטרסים מדיניים-ביטחוניים של ארה"ב.
ירושלים המאוחדת והחוק האמריקאי
הקמת קונסוליה אמריקאית בירושלים –שתהייה למעשה שגרירות אמריקאית לרשות הפלסטינית – תהווה הפרה בוטה של "חוק השגרירות בירושלים" שזכה לתמיכה-רבתי בציבור האמריקאי ורוב סוחף בשני בתי הקונגרס, ונכנס לתוקף בנובמבר 1995.
לפי "חוק השגרירות בירושלים":
"ירושלים תמשיך להיות מאוחדת תוך הגנה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….
"יש להכיר בירושלים כעיר הבירה של ישראל, וכמקום מושבה של שגרירות ארה"ב בישראל….
"ב-1990 אישרו שני בתי הקונגרס – פה אחד – את החלטה מספר 106 המבטאת עמדה נחרצת בזכות אחדות ירושלים תוך שמירה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….
"ב-1992 אישרו בית הנבחרים והסנאט – פה אחד – את החלטה מספר 113… המציינת את השנה ה-25 לאיחוד ירושלים ומדגישה את תמיכת הקונגרס באחדות העיר….
"ב-1996 תחגוג ישראל את יובל ה-3,000 לנוכחות היהודית בירושלים שהתחילה בתקופת דוד המלך….
"התייחסות החוק ל'שגרירות ארה"ב' כוללת את משרדי השגרירות ואת מגורי שגריר ארה"ב…."
ירושלים המאוחדת ומורשת "האבות המייסדים"
המתיישבים הראשונים (שהגיעו בתחילת המאה ה-17) ו"האבות המייסדים" של ארה"ב – שראו עצמם כ"עם הנבחר המודרני" ב"ארץ המובטחת המודרנית" – הושפעו רבות על ידי מורשת התנ"ך, כולל הצלחת דוד המלך לאחד את 12 שבטי ישראל (בדומה לאיחוד 13 המושבות/מדינות שהביא להקמת ארה"ב) ולהעביר את עיר הבירה מחברון לירושלים (בדומה להעברת עיר הבירה מפילדלפיה לוושינגטון בשנת 1800), שלא הייתה שייכת לאף שבט (בדומה לוושינגטון שאינה שייכת לאף מדינה).
דוד המלך נכנס לירושלים 3,000 שנים לפני כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ו-2755 שנים לפני הכרזת העצמאות של ארה"ב.
על השפעת ירושלים על "האבות המייסדים" של ארה"ב אפשר ללמוד מהעובדה שבארה"ב יש 18 ערים ועיירות בשם ירושלים (4 במרילנד; 2 בוורמונט, ג'ורג'יה וניו יורק; ו-1 באוהיו, מישיגן, ארקנסו, צפון קרולינה, אלבמה, יוטה, רוד איילנד וטנסי), 32 ערים ועיירות בשם Salem (שלם – השם המקורי של ירושלים), והרבה אתרים בשם Zion (ציון – שם נרדף לירושלים וארץ ישראל). בארה"ב יש אלפי ערים, עיירות, הרים, צוקים, מדבריות, פארקים לאומיים ורחובות הנושאים שמות תנ"כיים (לדוגמא, 83 שילה, 34 בית אל, 27 חברון, 19 יריחו, 18 ציון, 18 בית לחם, 18 פסגה, 10 גילעד, 9 רחובות, 9 שומרון, 8 בועז, 5 גלבוע, וכו'.).
ירושלים המאוחדת ואינטרס ארה"ב
הכרת הנשיא טראמפ במאי 2018 במציאות ההיסטורית של ירושלים המאוחדת כעיר הבירה הבלעדית של ישראל, ולכן מקום מושב שגרירות ארה"ב בישראל, שידרגה את תדמית ההרתעה של ארה"ב, והעבירה מסר ברור לעולם: בניגוד לנשיאים קלינטון, בוש ואובמה שחששו מתגובות אלימות (טרור ערבי/אסלאמי) ליישום "חוק השגרירות בירושלים" מ-1995, ארה"ב שוב אינה נרתעת מלחצים ואיומים, אלא מכירה במציאות ההיסטורית של ירושלים מאוחדת. יישום החוק הצביע על הפער הרעיוני והמדיני בין הנשיא טראמפ ורוב הציבור והקונגרס בארה"ב לבין האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים ואירופה הרופסת. ההחלטה גם הדגישה את הפער בין עמדת רוב הציבור האמריקאי ורוב נבחריו בקונגרס לבין מחלקת המדינה בעלת תפישת העולם הקוסמופוליטנית והרב-לאומית, המקילה-ראש במורת האבות המייסדים של ארה"ב ובחופש הפעולה המדינית והביטחונית העצמאית של ארה"ב נגד גופים פורעי-חוק.
בניגוד להערכות קודרות של מומחי מחמ"ד והתקשורת "העילית" בארה"ב – השוגים בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת – יישום "חוק השגרירות בירושלים" לא החמיר את הטרור הפלסטיני, ערבי ומוסלמי. הם גם שגו כאשר הזהירו מפני התפרצות גל טרור בתגובה לאיחוד ירושלים והחלת החוק הישראלי על מזרח העיר ב-1967.
לעומת זאת, הימנעות מישום החוק (מ-1995) – על ידי הנשיאים קלינטון, בוש ואובמה – פגעה בתדמית ההרתעה של ארה"ב, מכיוון שניתפשה ככניעה ללחץ ואיומים של גורמים ערבים/מוסלמים. אי-ישום החוק גם הקצין את ציפיות ותביעות הערבים, לא קידם את תהליך השלום, החריף את הטרור הבינלאומי, ולכן פגע בביטחון ארה"ב. לדוגמא, ב-1998 הרסו שתי משאיות תופת את שגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו להרג 224 איש; בשנת 2000 נרצחו 17 מלחים אמריקאים בפיגוע של הטרור האסלאמי במשחתת האמריקאית USS Cole בנמל עדן; ב-2001 נרצחו 2,977 איש בפיגועי "מגדלי התאומים", הפנטגון ו"אמריקן איירליינס"; ועוד.
הדיפת הלחץ האמריקאי בסוגיית ירושלים
ב-1949, בעיצומה של מלחמת העצמאות לחצה ארה"ב להימנע מסיפוח מערב ירושלים "הכבושה" (כמו גם "שטחים כבושים" בגליל, שפלת החוף והנגב), ולהסכים לבינאום העיר.
ב-1950 גבר הלחץ – שלווה באיום לנקוט בצעדי ענישה דיפלומטים וכלכליים – אבל רה"מ דוד בן גוריון הגיב בהכרזה על ירושלים כבירת ישראל (13 דצמבר 1949), העברת משרדי ממשלה רבים מתל אביב לירושלים, שדרוג תשתית התעבורה לירושלים, העברת אלפי עולים לשכונות חדשות שנבנו צמוד לקווי שביתת הנשק בירושלים, והקצאת קרקע להרחבת הבנייה בעיר.
ב-1953 העביר בן גוריון את משרד החוץ לירושלים על אפם וחמתם של הנשיא דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה פוסטר דאלאס שאיימו בהחרמת המשרד על ידי השגרירות של ארה"ב.
ב-1967 פעל הנשיא לינדון ג'ונסון לפי עצתם של מזכיר המדינה דין ראסק (שהיה ממובילי ההתנגדות להקמת המדינה) ומזכיר ההגנה רוברט מקנמארה, הזהיר את רה"מ לוי אשכול מפני איחוד ירושלים ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים, וציין שלפי החוק הבינלאומי מעמדה של העיר הוא בינלאומי ולא ישראלי. אבל, אשכול אימץ את "דוקטרינת בן גוריון", הדף את הלחצים, איחד את העיר והקים את שכונת רמת אשכול מעבר ל"קו הירוק", בנוסף להקמת הישוב הראשון בגוש עציון (כפר עציון), וההתיישבות הראשונה בבקעת הירדן ורמת הגולן.
ב-1970 שכנע מזכיר המדינה וויליאם רוג'רס את הנשיא ריצ'רד ניקסון ללחוץ על ישראל לוותר על הריבונות ב"אגן הקדוש" בירושלים, ולהימנע מהרחבת הבנייה בירושלים מעבר ל"קו הירוק". אבל רה"מ גולדה מאיר הרחיבה את הבנייה באופן דרמטי, והקימה את השכונות רמות אלון, גילה, הגבעה הצרפתית ונווה יעקב, המאכלסות היום כ-150,000 איש, ומעניקות לירושלים מרחב פיתוח אדיר מפאתי בית לחם, דרך פאתי מדבר יהודה ועד פאתי רמאללה.
בשנים 1992-1977 הדפו ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר לחץ שיטתי של ארה"ב והקהיליה הבינלאומית, הרחיבו את הבנייה בירושלים ושלחו מסר ברור: ירושלים היא בירתה הבלעדית של ישראל ואינה עומדת למשא ומתן! כמו בתקופות בן גוריון, אשכול וגולדה, הדיפת הלחץ האמריקאי הביאה למתיחות קצרת-טווח ולשדרוג ארוך-טווח של ההערכה האסטרטגית כלפי ישראל.
"[ב-1978] דקות ספורות לפני סיום המו"מ המוצלח בין רה"מ בגין לבין הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בקאמפ דייויד, בתיווך הנשיא ג'ימי קארטר, העביר קארטר לבגין את בקשת סאדאת להוסיף את סוגיית ירושלים למו"מ. בגין סירב לבקשה בנחישות והוסיף: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תידבק לשוני לחיכי אם אשכחכי'" (סיפרו של יהודה אבנר, The Prime Ministers – An Intimate Portrait of Leaders of Israel).
ב-2021 טוב יעשה רה"מ נפתלי בנט אם ילמד את התנהלות קודמיו בכל הקשור לעמידה בלחצים בכלל, ובסוגיית ירושלים בפרט.
טוב יעשה רה"מ בנט אם יפנים שקיים יחס ישר בין רמת ההערכה האסטרטגית שארה"ב והעולם רוחשים לישראל, לבין רמת הדבקות שישראל מפגינה (במעשים ולא רק בדיבורים) כלפי ירושלים.
"ישראל היום", https://bit.ly/2zw83x9
English edition https://bit.ly/2SbCQ9B
מורשת חג החנוכה המקדשת את רעיון החירות וכושר העמידה מול אתגרים ואיומים עצומים, מושרשת בחברה האמריקאית מתקופת המתיישבים הראשונים במאה ה-17, דרך האבות המייסדים במאה ה-18 ועד היום. עוצמת המורשת תורמת ליחס חיובי של רוב אוכלוסיית ארה"ב כלפי המדינה היהודית.
ב-16 לאוקטובר 2018 הנפיקה רשות הדואר האמריקאי את הבול השנתי של חנוכה, המבטא את מקום חג החנוכה בהוויה ההיסטורית, תרבותית ופוליטית של ארה"ב.
ב-8 לדצמבר 2017 קיים הנשיא טראמפ את הטקס השנתי של הדלקת נרות חנוכה בבית הלבן ואמר: "נס החנוכה הוא נס ישראל…. יוצאי חלציהם של אברהם, יצחק ויעקב חוו רדיפות מזעזעות, אך אין כוח היכול לשבור את רוחם ולכבות את אמונתם…." ב-14 לדצמבר 2016 אמר הנשיא אובמה בטקס דומה בבית הלבן: "יש להעניק תשומת לב למאבק המכבים ברודנות וללמוד שגם ברגעי השפל העמוקים ביותר יש לשמור על התקווה…. יש האומרים שג'ורג' וושינגטון הושפע על ידי אור החנוכה, כאשר הבחין בחייל יהודי שאחז בחנוכיית חנוכה למרות השלג סביבו…."
ב-6 לדצמבר כתב השגריר האנק קופר, שהיה ראש סוכנות ההגנה האסטרטגית בארה"ב: "עם הדלקת הנר השמיני של חנוכה, היהודים מסיימים את חגיגת ניצחון המכבים לפני אלפיים שנים, המציינת את אהבת החירות המאפיינת את המערב בעמידה מול אויב משותף המאיים על קיומנו וחירותנו. אנו זקוקים למכבים בעידן המודרני…."
בדצמבר 1993 ניפצה לבנה חלון בבית יהודי שהציג חנוכיה בעיר בילינגס במדינת מונטנה. תגובת 80,000 תושבי העיר, כולל 50 משפחות יהודיות, היתה: "לא במחוזותינו!" העיתון המקומי, "בילינגס גאזט", יצא במהדורה מיוחדת עם חנוכייה על כל עמוד השער, ששוכפל על ידי תושבי העיר, הודבק באתרים ציבוריים ועל חלונות אלפי בתים בעיר. עשרות תושבים צעדו ברחוב הראשי של העיר ובידיהם חנוכיות. כמו כן, מאז 1994 מקיים מושל מונטנה טקס הדלקת נרות חנוכה בבנין הקפיטול בעיר הבירה, הלנה.
המכללה הצבאית ווסט פוינט, המובילה בארה"ב, שנוסדה ב-1802, מציגה את פסלו של יהודה המכבי, יחד עם יהושע בן-נון, דוד המלך, אלכסנדר הגדול, הקטור, הקיסר יוליוס, המלך ארתור, קרל הגדול וגודפרי מבולון – תשעת המנהיגים הצבאיים המובילים בהיסטוריה האנושית.
הבולטים בדור המייסדים האמריקאי כונו "המכבים המודרנים" עקב תרומתם החריגה למלחמת העצמאות בבריטים: הנשיאים ג'ורג' וושינגטון, ג'ון אדאמס ותומאס ג'פרסון, המדען בנג'מין פרנקלין, המהפכנים פטריק הנרי ופול רוויר, האידיאולוג תומאס פיין, מנהיגי "מסיבת התה", ועוד.
ב-2018 ארה"ב וישראל הן שתי הדמוקרטיות המערביות היחידות הדבקות במורשת המכבים: הדגשת החירות תוך כדי הדיפת איומים, לחצים ופיתויים; סירוב להקריב עקרונות ושיקולים ארוכי-טווח על מזבח אופורטוניזם ורווחים קצרי-טווח; וכוח עמידה בכל-מחיר מול משטרים וארגונים פורעי-חוק הנהנים מרוח-גבית של פייסנות, רפיסות, פשטנות והרהורי-לב של גורמים במערב.
שיתוף הפעולה בין השתיים בהגנה על החירות והמוסר – למרות אי-ההסכמה בנושאים אחרים – תורם רבות להישרדות הדמוקרטיות המערביות מול אויבים ויריבים.
"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3603FJS
English edition https://bit.ly/3hNd0Y6
ללא קשר לתוצאות הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא מהווה קריאת-השכמה למעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב.
הפלישה חושפת בערוותן מספר הערכות המעצבות את תפישת העולם של הממסד המדיני והביטחוני במערב (אך לא את תפישת העולם של רוב מדינות העולם), המנסה לשכנע את ישראל לאמץ אותן.
לדוגמא:
*האשלייה שרוב מדינות העולם מאמצות את הלך הרוח של "סדר עולמי חדש" שהוא לכאורה יותר-יציב, פחות-נפיץ, יותר-סובלני, נוטה לדו-קיום בשלום, ממוקד יותר ב"חמאה" מאשר ב"תותחים".
*הערכה שתם עידן המלחמות הגדולות והפלישות הצבאיות המסיביות.
*האמונה שהסכמי שלום, ערבויות ביטחון ומענקים כלכליים נדיבים חיוניים יותר לביטחון לאומי מאשר שידרוג כח הרתעה. וכך, זרעי ההרס באוקראינה נזרעו במזכר בודפשט מדצמבר 1994 שהעניק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות של ארה"ב, בריטניה ורוסיה תמורת התפרקותה ממאגר הנשק הגרעיני (שהיה השלישי בגודלו בעולם). ב-2022 נחשפות הערבויות בערוותן.
*התעלמות מאופיין הזמני, רופף, בלתי-אמין ועתיר דרכי-מילוט של כל ערבויות הביטחון, כולל אלו של "ברית נאט"ו" הנחשבות למוצקות ביותר. אבל לפי סעיף 5 של "ברית נאט"ו כל אחת מחברות נאט"ו תבוא לעזרת מדינה-חברה העומדת בפני מתקפה צבאית "כפי שהיא מוצאת לנכון, כולל שימוש בצבא…."
כפי שהיא מוצאת לנכון….
*ההנחה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון חיוניים לביטחון לאומי יותר מכח הרתעה צבאי, עומק אסטרטגי וטופוגרפיה-שולטת מתעלמת מהעובדה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון הם רופפים וזמניים, לעומת טופוגרפיה-שולטת (לדוגמא, רמת הגולן ורכסי יו"ש) ועומק אסטרטגי שהם קבועים.
*מגמת קיצוץ בתקציב הביטחון למרות שקיצוץ נתפש בעיני אויבים, יריבים ובעלי-ברית ככרסום בכח ההרתעה (בעולם הסוער), המחריף את אי-היציבות, פוגע בביטחון הלאומי, ומעניק רוח-גבית לטרור ומלחמות.
*הטענה שאופציה דיפלומטית עדיפה על איום באופציה צבאית במו"מ עם משטרים פורעי-חוק (כגון משטר האייתולות באיראן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ), גם אם התנהלות משטרים אלו מפגינה בשיטתיות שאינם מנהלים מו"מ בתום-לב (חזון חיסולי, מערכת חינוך לטרור, הסתה, פעילות טרור, הפרת הסכמים).
*האמונה שלאומיות מפנה את הדרך, בהדרגה, לקוסמופוליטיות ודו-קיום בשלום בינלאומי.
*התייחסות למשטרים פורעי-חוק על בסיס התנהלותם העתידית והספקולטיבית יותר מאשר התנהלותם בעבר ובהווה, למרות שהתנהלות העבר וההווה חושפת את עוצמת השורשים ההיסטורים של חזונם והתנהלותם.
*האשלייה שטרור בפרט, והתנהלות פורעת-חוק בכלל, הם מונחי-יאוש ותסכול מדיניים וכלכליים, ולא מונחי-חזון קיצוני, רעיוני, דתי, היסטורי.
המערב פועל בשיטתיות לשכנוע ישראל לסגת מהטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש בתמורה להסכמי שלום, ערבויות ביטחוניות וחבילה כלכלית וצבאית נדיבה ביותר. אבל, פלישת רוסיה לאוקראינה, תגובת המערב ומזכר בודפשט מ-1994 שופכים אור על תחושת הביטחון המזויפת וההרסנית המאפיינת הסכמים אלו. התנהלות העולם הרחב, ובמיוחד במזרח התיכון הנפיץ, מדגישה את מרכזיות כח-ההרתעה הצבאי (כולל טופוגרפיה וגיאוגרפיה) בגיבוש ביטחון לאומי אמין.
בניגוד לאוקראינה (השנייה בגודל שטחה באירופה), אין לישראל עומק אסטרטגי (14 ק"מ בין נתניה לטול כרם!), ולכן יש לה מרווח-שגיאה זעום ביותר. לדוגמא, אילו מתקפת-פתע בהיקף של מלחמת יום הכיפורים הייתה מסתערת על ישראל של טרום-1967 (ללא העומק האסטרטגי של חצי האי סיני והטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש), הייתה המתקפה מחסלת את המדינה היהודית.
על ישראל לגבש ביטחון לאומי העומד בפני התרחיש הרע ביותר (כפי שמתבקש במזה"ת) ולא בפני תרחישים מתונים (כפי שנהוג במערב השאנן והרגוע-יחסית).
"מידה", https://bit.ly/41bE4oD
English edition https://bit.ly/3KvGjwe
ישראל וארה"ב והמלחמה בטרור
*הטרור האיסלאמי והפלסטיני רואים בישראל בסיס קדמי ויד ארוכה של המערב – ובמיוחד של ארה"ב – במזרח התיכון, שכושר עמידתה מלמד ומשפיע על כושר העמידה של המערב. מלחמת הטרור בישראל היא רק שלב במלחמה הכוללת להכנעת "הכופר המערבי" ברחבי העולם. לכן, הטרור האיסלאמי והפלסטיני משתפים פעולה, בשיטתיות, עם אויבי ויריבי ארה"ב והמערב.
*הטרור האיסלמי והפלסטיני נלחמים בישות היהודית משלהי המאה ה-19, לפני הקמת המדינה ולפני 1967, תוך דבקות בעקרונות חיסוליים המפורטים באמנות הפת"ח ואש"פ (8 ו-3 שנים לפני 1967), ובמערכת החינוך לשנאה שהקים מחמוד עבאס ב-1993 בעקבות הסכם אוסלו.
*ישראל נלחמת בטרור פלסטיני (חמאס והרשות הפלסטינית) ואיסלאמי (איראן וחיזבאללה) המתנהל לפי תפישת עולם השואפת לעקור את – ולא רק לצמצם את שטחה של – המדינה היהודית "הכופרת" מאזור המוגדר כ"בית האיסלאם".
*ישראל והמערב נלחמות בטרור שורשי וממסדי פלסטיני ואיסלאמי – ולא בטרור בודדים – השואב את עוצמתו מערכים בני 1,400 שנים, המתוחזקים על ידי מערכות חינוך לשנאה (מגן ילדים עד חינוך גבוה), מערכות הסתה (מסגדים) והאדרה רשמית ופומבית של טרוריסטים על ידי הרשות הפלסטינית.
*ישראל נלחמת בטרור העושה שימוש מתוחכם בערכים איסלאמיים בני 1,400 שנים, כגון "תקייה" – המלמדת על השימוש בניסוחים מתונים כדי להסתיר כוונות עוינות, להטעות ולהביס יריבים – ו"הודנה", המציגה הסכם הפסקת-אש זמנית (שנועדה לקדם את הכנעת "הכופרים") כאילו הוא הסכם שלום.
*ישראל והמערב נלחמים בטרור איסלאמי ופלסטיני המונהג – מדינית, דתית ורעיונית – על ידי משטרים רודניים ופורעי-חוק, הבזים לערכים מערביים כגון דו-קיום בשלום, דמוקרטיה, זכויות אדם ועמידה בהסכמים.
*ישראל והמערב נלחמים בטרור פלסטיני ואיסלאמי שאינו מניח למחוות פיננסיות ודיפלומטיות מרחיקות-לכת, וגם לא לשאיפה לשדרוג רמת החיים, להסיט אותו מחזון ותפישת עולם פנאטים שורשיים וחיסוליים.
*ישראל והמערב נלחמים בטרור שאינו מונחה-יאוש, אלא מונחה-תקווה להכרעת "הכופרים". לטרור יש אופק מדיני המנוגד לדו-קיום בשלום.
*ישראל והמערב נלחמים בטרור הרואה במחוות, ויתורים והיסוסים אותות התרופפות המתמרצת את החרפת הטרור.
*ישראל והמערב נלחמים בטרור שאינו תוצאה של מדיניות ישראלית או מערבית, אלא תוצאה של חזון פנאטי, דתי ורעיוני וחובק עולם. לדוגמא, הטרור האיסלאמי היכה בארה"ב בתקופות קלינטון ואובמה הדמוקרטים כמו גם בתקופות בוש וטראמפ הרפובליקנים.
*מדיניות מחלקת המדינה הדוגלת ב"סימטריה מוסרית" כלפי הטרור הפלסטיני (המכה בכוונה ובשיטתיות באזרחים, ולעתים פוגע בחיילים) וכלפי ישראל (המכה בכוונה ובשיטתיות בטרוריסטים, ולעתים פוגעת בשגגה באזרחים) מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל, מעניקה רוח גבית לטרור המאיים על ישראל, על מדינות ערב הפרו-אמריקאיות, על יציבות המזרח התיכון, מקדם אינטרסים של אויבי ויריבי ארה"ב, ופוגע באינטרס של ארה"ב.
המלחמה בטרור
*הכנעת הטרור וקידום תהליך שלום מחייבים את שדרוג כח ההרתעה – שהוא מרכיב מרכזי של ביטחון לאומי – ולא היסוס, איפוק, הכלה ומחוות המלבות את הטרור.
*המלחמה היעילה ביותר בטרור לטווח הארוך – מבצעית, מדינית, כלכלית ומוסרית – אינה תגובה נקודתית או מערכתית, אלא מתקפת מנע מבצעית, מדינית, יבשתית, מערכתית, בלתי-מידתית ובלתי-מכילה לניטרול תשתיות ויכולות הטרור. במקום לרדוף אחרי יתושי ביצת הטרור, יש לייבש את ביצת הטרור.
* הכלת הטרור היא חלום רטוב של הטרור. היא אינה ממתנת את הטרור, אלא מעניקה לו פסק-זמן לשדרוג יכולותיו. ניטרול הטרור מחייב ניצחון על הטרור, ולא דו קיום, הפסקת אש והכלה.
*הכלת הטרור מעניקה רוח-גבית לטרור, רוח-נגדית לביטחון הציבור הישראלי, ומקדמת את ההנחה ההרסנית כאילו אין פתרון צבאי לטרור.
*הכלת הטרור הנובעת מרצון להימנע ממלחמה רב-זירתית, מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני אויביה, ולכן מקרבת את ישראל למלחמה רב-זירתית ובתנאים גרועים יותר.
*הכלת הטרור מכרסמת גם בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני מדינות ערב המתונות-יחסית (סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו, סודן, ירדן ומצרים), שהעמיקו את קשריהן עם ישראל, במיוחד עקב תדמית ההרתעה שלה מול אויבים משותפים (משטר האייתולות באיראן, "האחים המוסלמים", דאע"ש).
*הכלת הטרור נובעת במידה רבה עקב מלחץ של הבית הלבן ומחלקת המדינה, אך היא מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני מפעילי הלחץ, ובמיוחד בעיני הממסד הביטחוני ושני בתי הקונגרס בארה"ב. תקדימי העבר מלמדים שהדיפת לחץ המופעל על ידי הבית הלבן ומחלקת המדינה גורמים למתיחות קיצרת-טווח, אך לשדרוג ארוך-טווח של ההערכה ושיתופי הפעולה האסטרטגים עם ישראל.
*אי-הכלת הטרור וחזרת צה"ל והשב"כ למוקדי הטרור הפלסטיני בערי ורכסי יו"ש בשנת 2002 – ולא אמצעי מיגון כגון חומה, גדר, דיפון ומבצעים נקודתיים ומכילים – השיבו לישראל את היוזמה המבצעית וצמצמו באופן דרמטי את היקף הטרור. במקום להתגונן מפני הטרור יש להשמיד את תשתיותיו. אמנם טקטיקת המיגון מביאה לתחושת ביטחון קצרת-טווח, אך היא מזרימה אדרנלין לורידי הטרור ופוגעת בביטחון ארוך-הטווח.
*ככל שהתנהלות ישראל מונחית יותר על ידי מגננה והכלה, כן גדלה העזת הטרוריסטים, כן קטן אמון הציבור ביכולת הממשלה לשמור על הביטחון הלאומי והאישי, כן כבדה התשישות המנטלית, וכן נשחקת אמונת העם ונבחריו בצדקת הדרך.
*ההתמכרות למגננה והכלה היא תולדה של הסכם אוסלו וגרורותיו, ונועדה לשמור על "שקט תעשייתי" ולהפיח חיים ב"תהליך שלום" – שהפך לחממת טרור ייחודית – כולל יבוא כ-100,000 טרוריסטים פלסטינים מתוניסיה, סודן, לבנון, סוריה ותימן ליהודה, שומרון ומזרח ירושלים (בשכנות אלימה ומסיתה לערביי "הקו הירוק"), ציודם בנשק ומשאבים פיננסים, הקמת מערכת משומנת של חינוך לשנאה (קו-יצור של טרוריסטים), גל טרור חסר-תקדים והפרת הסכמים שיטתית.
*מלחמה שלא נועדה לרסק תשתיות רעיוניות, חינוכיות, פוליטיות, פיננסיות, לוגיסטיות ומבצעיות של הטרור, משדרת היסוס וחולשה, מעצימה את נחישות הטרור לקעקע את כושר העמידה של ישראל, ומאיצה את הנסיגה הרעיונית והטריטוריאלית הפושה – מאז אוסלו 1993 – בממסד הישראלי המדיני, תקשורתי, אקדמי, עסקי וביטחוני.
*הכלת הטרור נועדה גם לפייס את מחלקת המדינה ודעת הקהל הבינלאומית – שאף פעם אינן שבעות מנסיגות ישראל – ובכך משעבדת ביטחון לאומי לשיקולי דיפלומטיה ציבורית, תוך התעלמות מתקדימים רבים המוכיחים שהדיפת לחצים משדרגת את ההערכה האסטרטגית לישראל. הכלה מייצרת, לעתים, תחושת ביטחון ופופולאריות קצרת-טווח, אך פוגעת בביטחון הלאומי ארוך-הטווח, מכרסמת בכח ההרתעה של ישראל, מחריפה את הלחץ על ישראל, מסלימה את הטרור הפלסטיני ומרחיקה את השלום.
השורה התחתונה
*30 שנות גל הטרור הפלסטיני חסר התקדים – מאז "הסכם ההיפרדות" באוסלו – ממחישות שהיפרדות מיו"ש משדרגת את יכולות הטרור הפלסטיני; שהרשות הפלסטינית אינה שותף למו"מ לשלום, אלא למערכה לחיסול הישות הציונית; שאין פתרון מדיני לטרור; שפעולה צבאית יעילה חייבת להיות מערכתית, הכרעתית ובלתי-מידתית; שבמקום מגננה, תגובה והכלה יש לעבור למתקפה, מניעה ועקירת תשתיות הטרור מן השורש; שבמקום התכנסות לקווי 1949 יש להשתלט על שטחי הדגירה וההיערכות של הטרור הפלסטיני; שדעת הקהל הבינלאומית אינה שבעה מויתורים ישראלים; וש-30 שנות "טרור אוסלו" מלמדות שהגיעה העת "להחליף דיסקט" ולהשיג הכרעה ברורה.
*כדי לתסכל את הטרור הפלשתיני, השואף לעקור את הבנייה היהודית ביו"ש ובירושלים-רבתי, יש להרחיב את הבנייה בירושלים ויו"ש. הדבר יביא, אמנם, להגברה קצרת-טווח של הלחץ האמריקאי והבינלאומי, אך להערכה אסטרטגית ארוכת-טווח, כפי שלמדנו ממורשת ראשי הממשלה בן גוריון, אשכול, גולדה מאיר, בגין ושמיר, שהדפו לחץ חריף הרבה יותר באמצעים דלים יותר, אך הזניקו את מעמד ישראל ושתוף הפעולה עם ארה"ב למימדים חסרי-תקדים.
*הטרור הפלשתיני המערכתי מספק את "הכתובת על הקיר" המזהירה מהאופי השורשי, האלים, הבלתי-צפוי והאנטי-מערבי של מדינה פלשתינית. נסיגה ישראלית מרמת הגולן תביא לאיום קטלני על הגליל, אך נסיגה מרכסי יו"ש תביא לאיום קטלני על תל אביב, ירושלים, נתב"ג ו-80% מאוכלוסיית ותשתית ישראל; בנוסף להתמוטטות המשטר ההאשמי בירדן; הפיכת ירדן למדינה בלתי-נשלטת כמו לוב, לבנון, סוריה, עיראק ותימן; תגובת דומינו שתאיים על המשטרים הפרו-אמריקאים ומפיקי הנפט בחצי האי ערב – בוננזה לאיראן, סין ורוסיה ופגיעה קשה בכלכלת וביטחון ארה"ב.
