שגריר בדימוס יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 28 יולי 2025, bit.ly/4lR2E96

English edition bit.ly/4lO4N5s  

האם אל-ג'ולאני (אחמד אל-שרעא) הוא טרוריסט בחליפה מערבית, המוליך שולל מעצבי מדיניות מערביים, המתוסכלים מהמציאות המזרח תיכונית המדממת ורוויית מלחמות וטרור בין-מוסלמים ובין-ערבים מונחי-דת ואידיאולוגיה מאז המאה ה-7, ולכן הם מתמכרים למציאות חלופית, ספקולטיבית ונוחה יותר של דו-קיום בשלום, המונחית על ידי שיקולים פיננסים ודיפלומטים? או אולי אל-ג'ולאני זנח את הטרור, הפך מאידיאולוג לפרגמטיסט, ומנסה לייצב את סוריה המשוסעת שבטית, אתנית, דתית ורעיונית, ולקדם דו-קיום שלום מקומי ואזורי?

תפישת העולם והחזון של מנהיגים כגון אל-ג'ולאני, מחמוד עבאס וחמינאי, משתקפים באופן האותנטי ביותר בתכניות הלימודים, דרשות יום שישי במסגדים, התקשורת הרשמית וקשרים עם גופי טרור.

להערכה מציאותית של התנהלות אל-ג'ולאני – בעל הרקע הג'יהאדיסטי – יש להתנות כל מחווה כלפיו (כגון השעיית סנקציות כלכליות וחידוש יחסים דיפלומטיים) בעקירת החינוך לשנאה, דרשות ותקשורת השנאה, וסיום כל קשר עם גופי טרור, כמו גם התכחשות פומבית ורשמית לאידיאולוגיה של "האחים המוסלמים" ושל "היאת תחריר א-שאם" הקוראת להפלת משטרים מוסלמים לאומיים, להכניע את ה"כופרים", ולהשליט את האסלאם על העולם כדת הלגיטימית היחידה.

כדי להיות צמודים למציאות בכל הקשור להתנהלות אל-ג'ולאני, יש ללמוד מתקדימים של מנהיגים מזרח תיכוניים, שהוליכו שולל מעצבי מדיניות מערביים. לדוגמא, בתחילת דרכו, הרעיף בשאר אסאד על המערב מלל מתון, תוך הדגשת עבודתו כרופא עיניים בבריטניה, נשואיו לאישה סורית ילידת בריטניה, היותו נשיא אגודת האינטרנט הסורית ושליטתו במספר שפות זרות, ולכן הצטייר כמנהיג מתון בפוטנציה, היה אורחו של נשיא צרפת ב"מצעד יום הבסטיליה", והפך לחברם של הסנטור הבכיר ג'ון קארי ומחוקקים אמריקאים נוספים.  אבל, בשאר אסאד התגלה כשטני יותר מאביו, והוביל למלחמת אזרחים שגבתה מחיר של יותר מ-500,000 הרוגים, 7 מיליון פליטים ומספר דומה של עקורים בסוריה.

ב-1978, אייתוללה חומייני הקיף את עצמו ביועצים צעירים, מבריקים ורהוטים, בוגרי אוניברסיטאות מערביות, ששלטו במספר שפות זרות, והנחה אותם לתדרך דיפלומטים ועיתונאים אמריקאים ב(דיס)אינפורמציה על השקפת עולם אנטי-סובייטית ופרו-אמריקאית, התמקדות בזכויות אדם לעם האיראני, הימנעות מיצוא המהפכה האסלאמית מעבר לגבולות איראן, ומחויבות לדו-קיום בשלום עם השכנים הסונים. נשיא ארה"ב, קארטר התמכר למסרים של חומייני, הכריז ש"חומייני יעסוק בטרקטורים, לא בטנקים", שׂ"חומייני יהיה מהדורה איראנית של גנדי", והפעיל לחץ כבד על צבא איראן (שהתנגד לחזרת חומייני מהגלות בצרפת), ובכך הקל על הפלת שלטון השאה הפרו-אמריקאי. אבל, בסתירה למציאות חלופית שהשתלטה על מחלקת המדינה והבית הלבן, חומייני היה מונחה-חזון פנאטי, הוציא להורג מספר רב של קציני צבא בכירים, השתלט על השגרירות האמריקאית והחזיק 50 אמריקאים כבני ערובה למשך 444 יום, והפך את איראן מ"השוטר האמריקאי של המפרץ" למוקד העולמי האנטי-אמריקאי המוביל של טרור, סחר בסמים, הלבנת הון והפצת מערכות לחימה.

ב-1993, הפריח ערפאת הצהרות שלום – לציבורי יעד בישראל ובמערב, ולא במדינות ערב – שהותאמו להתמכרות מנהיגים ישראלים ומערביים למציאות חלופית של "שלום עכשיו" ו"מזרח תיכון חדש" מונחה-קידמה ודו-קיום בשלום, והובילו להכשרת ארכי-טרוריסט וזכייתו בפרס נובל לשלום, במקביל להתפרצות גל טרור חסר-תקדים.

"האחים המוסלמים" – ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם – רואים בתפישת השלטון ע"י אל-ג'ולאני מקור השראה להתפתחויות דומות בכל מדינות ערב. מאז הקמתם ב-1928, "האחים המוסלמים" מפגינים מיומנות בהטעיית המערב באמצעות פעילות דתית, חינוכית, חברתית, סיעודית ופוליטית, לצד חתרנות וטרור. "האחים המוסלמים" הם מונחי חזון המחייב הפלת כל משטר מוסלמי לאומי והכנעת המערב "הכופר", והקמת חברה אוניברסלית המתבססת על  האסלאם כדת הלגיטימית והיחידה. בניגוד לממסד מדיניות החוץ המערבי שאינו רואה ב"אחים המוסלמים" ארגון טרור, כל המשטרים הערביים המתונים חשים את מאכלת "האחים המוסלמים" על צווארם.

השורה התחתונה: בעוד שאל-ג'ולאני עשוי להיות טרוריסט שהפך לפרגמטיסט, על המערב ללמוד מניסיונו של ג'ון ג'נקינס, מומחה בריטי מוביל ל"אחים המוסלמים" ולמזרח התיכון: "….המערב צריך להתגבר על הפיתוי לפענח את המזרח התיכון ע"י ערכים ומונחים מערביים… המערב עלול להתפתות ולהאמין שהפלת משטר מזרח תיכוני זדוני, מובילה לעליית משטר חיובי יותר. אבל, המציאות המזרח תיכונית מוכיחה את ההיפך… האלימות השלטונית לא נחלשת אלא חוזרת…."

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"חדשות מחלקה ראשונה", 23 דצמבר 2024, bit.ly/4iQL8kk

English edition https://bit.ly/3ZU0Eo0

השתלטות הטרור האסלאמי על דמשק מדירה שינה מעיני מנהיגי ירדן, מצרים, סעודיה, האמירויות ושאר מדינות ערב, החשים על צווארם את מאכלת משטר האייתולות וחרב "האחים המוסלמים". הם חוששים שהפלת משטר אסאד מהווה השראה לטרור האסלאמי במדינותיהם.

בניגוד לממסד המערבי, המנהיגים הערביים אינם מתרשמים מהתבטאויות מתונות של מנהיג המורדים בסוריה. הם ערים לחזון הדתי, הפנאטי המנחה את הטרור האיסלמי, ומכירים את נשק ה"טאקייה" – שימוש בהתבטאויות כדי להוליך שולל את האויב, להרדימו ולהתגבר עליו.

באשר אסאד השתמש ב"טאקייה" עם עלייתו לשלטון ב-2000, ווהוצג כמתון ע"י עיתונאי ה"ניו יורק טיימס" תום פרידמן, מזכירת המדינה מאדליין אולברייט והסנטור ג'והן קארי. כך גם עשה אייתוללה חומייני ב-1978, לפני הפלת השאה הפרסי, כאשר הציף את הנשיא קארטר בהתבטאויות מתונות ששכנעו את הנשיא האמריקאי להעריך ש"חומייני יהיה מהדורה איראנית של גנדי, ויתמקד בטרקטורים ולא בטנקים".  החות'ים בתימן שלחו מסר מרגיע לנשיא ביידן, עם כניסתו לבית הלבן ב-2021, והביאו להוצאתם מרשימת ארגוני הטרור, ולהפעלת לחץ אמריקאי על סעודיה, להפסקת מלחמתה בטרור החות'י. וכמובן, ערפאת הרעיף על ישראל וארה"ב מזמורי שלום שהביאו ב-1993 ל"הסכם אוסלו", למאמרים וראיונות מחמיאים של תום פרידמן, ולהענקת פרס נובל לשלום לארכי-טרוריסט.

חזון מנהיג המורדים אינו מוגבל לשטח סוריה, אלא חותר להפלת כל משטר אסלאמי-לאומי, הקמת חברה אסלאמית עולמית, והכנעת התרבות המערבית "הכופרת", בהשראת עקרונות יסוד של "האחים המוסלמים".

שמו של ארגון הטרור המוביל בסוריה – "הארגון לשחרור הלבאנט" – מעיד על היעד הראשון: "שחרור" "סוריה הגדולה", הכוללת את סוריה, לבנון, ירדן, ישראל, קפריסין וחבל הטאיי בדרום תורכיה, ואחר כך כל המזרח התיכון, מרחבי "בית האסלאם" ולבסוף – "בית הכופרים" המערבי.

"האחים המוסלמים" שואבים עידוד מהצלחת הטרור האסלאמי בסוריה, ומכאן הברכות ממוקדי "האחים המוסלמים" במצרים, ירדן, לבנון, המפרץ הפרסי, ועוד.

המורדים הסורים – כמו גם משטר האייתולות באיראן – פועלים להפלת המשטר ההאשמי, ופועלים ע"י חתרנות, טרור והברחת סמים, תוך מינוף 2 מיליון הפליטים הסורים והעיראקים בירדן, התשתית המוצקה של "האחים המוסלמים", ארגוני טרור פלסטינים, והפיצול בחברה הבדווית (שבטי דרום ירדן רואים בהאשמים מהגרים מחצי האי ערב החוטאים באימוץ התרבות המערבית).

המורדים גם מעניקים רוח גבית למאמץ השיטתי של "האחים המוסלמים" להפיל את השלטון אל-סיסי במצרים, שם קמה התנועה האסלאמית ב-1928. לדוגמא, ב-1949, רצחו אנשיה את רה"מ המצרי מחמוד נוקראשי; ב-1954, כשלו בניסיון התנקשות בנשיא נאצר; וב-1981, רצחו יוצאי "האחים המוסלמים" ("הג'יהאד האסלאמי") את הנשיא סאדאת.

פרופ' אלברט חוראני, היסטוריון מוביל של האסלאם באוניברסיטת אוקספורד מציין עקרונות יסוד של "האחים המוסלמים" (A History of the Arab Peoples עמ' 445/6): "שלילה מוחלטת של חברות לא-אסלאמיות…. הקוראן הוא יסוד ומדריך חיי אנוש…. עליונות המערב מתקרבת לקיצה…. יש להיאבק להקמת חברה אסלאמית אוניברסלית… גם באלימות וטרור מתאבדים…."

על מעצבי מדיניות בישראל וארה"ב להכיר במרכזיות החזון הדתי, הפנאטי של "האחים המוסלמים" ו"הארגון לשחרור הלבאנט" – המתועד במערכות חינוך לשנאה והסתה במסגדים – בעיצוב האסטרטגיה של הטרור האסלאמי, ולהימנע מהיסחפות אחר התבטאויות מתונות  של מנהיגי הטרור, שנועדו להקהות את חושי "הכופרים" ולהכניעם.

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/38D6peA

English edition  https://bit.ly/3qz9d2I

לאחרונה נשמעה הדעה כאילו ידי ראש הממשלה הבא יהיו כבולות על ידי התחייבות שנתן [כביכול] ראש הממשלה נתניהו לנשיא טראמפ להשהות את החלת הריבונות לפחות לשלוש שנים, ולכן הסיפוח לא יהיה על הפרק בשנים הקרובות. האמנם?

ב-19 ליוני 1967 הודיעה ממשלת האחדות הלאומית בראשות לוי אשכול (ובהשתתפות מנחם בגין!) לארה"ב, מצרים וסוריה: "ישראל מציעה כריתת שלום עם מצרים וסוריה על בסיס הגבול הבינלאומי וצורכי ביטחון של ישראל". אבל ההודעה הרשמית לא מנעה מראש הממשלה מנחם בגין את החלת החוק הישראלי על רמת הגולן ב-1981.

האם ראשי הממשלה הבאים יהיו מחוייבים לנכונות ארבעה ראשי ממשלה – שהועברה לארה"ב ולסוריה – לסגת מרמת הגולן, למרות החלת החוק הישראלי? האם להבעת נכונות לסגת מרמת הגולן משקל רב-יותר מהחלת החוק הישראלי?

ב"הסכם וואיי" מ-1998 התחייב ראש הממשלה נתניהו, בפני הנשיא קלינטון וערפאת, להעביר לרשות הפלסטינית 13% מאזור C ו-14.2% מ-B. האם התחייבות זאת מחייבת את נתניהו וראשי ממשלה בעתיד?

ב"פיסגת קאמפ דיוויד" בשנת 2000 הציע ראש הממשלה ברק לנשיא קלינטון וערפאת לפנות את ישובי בקעת הירדן תמורת תחנות התרעה של צה"ל. ברק אף הציע לסגת מ-91% מיו"ש, לחלק את ירושלים (כולל ויתור על הריבונות בעיר העתיקה והר הבית), ולהעביר לרשות הפלסטינית שטחים ב"קו הירוק". ב"מפגשי טאבה" בדצמבר 2000 וינואר 2001 הציע ברק לסגת מ-97% מיו"ש (כולל בקעת הירדן) ולדון בשיבת פליטים. האם הצעות אלו כובלות את ידי ראשי הממשלה הבאים?

מדינה דמוקרטית לא מעניקה לראש ממשלה ונשיא מעמד של שליט-יחיד, ולא את היכולת לחייב את מדינותיהם באמצעות הכרזות פומביות, ללא אישרור הרשות המחוקקת. לדוגמא, הסכם בינלאומי שנחתם על ידי נשיא אמריקאי אינו מחייב את ארה"ב ללא אישרור על ידי שני שליש של הסנאט (67 סנטורים). לכן הנשיא טראמפ יכול היה לסגת ב-2018 מהסכם הגרעין עם איראן שנחתם על ידי הנשיא אובמה ב-2018, אך לא אושרר. הנשיא קלינטון חתם ב-1999 על האמנה הבינלאומית לאיסור ניסויים גרעיניים, אך הסנאט מסרב לאשררה, ולכן אינה מחייבת את ארה"ב. ב-1975 מסר הנשיא פורד לראש הממשלה רבין מסמך המכיר בחיוניות רמת הגולן לביטחון ישראל, אך ב-1979 הבהיר הנשיא קארטר שהמסמך אינו מחייב אותו מכיוון שלא אושרר על ידי הסנאט.

ב-2008 התחייב ראש הממשלה אולמרט, בפני מחמוד עבאס והנשיא בוש, להצעת שלום מרחיקת לכת: נסיגה מ-93.7% מיו"ש (כולל בקעת הירדן), העברת שטחים מאזורי עפולה, לכיש, מדבר יהודה ועוטף עזה לרשות הפלסטינית, ויתור על הריבונות בהר הבית, מנהרה בשליטה פלסטינית בין עזה ליו"ש וקליטת 5,000 פליטים. האם ההצעה מחייבת את ישראל?

ב-2009 נשא ראש הממשלה נתניהו את "נאום שתי המדינות לשני העמים". האם הנאום מחייב אותו וראשי ממשלה עתידיים?

אם ההצעות/התחייבויות הנ"ל אינן מחייבות מכיוון שנדחו על ידי הערבים, הרי שגם התחייבויות הקשורות ל"תכנית טראמפ" אינן מחייבות, מכיוון שהתכנית לא התקבלה על ידי ישראל והפלסטינים.

במקום להיתלות בהתחייבות בלתי-מאושררת של נתניהו, כתירוץ להימנע מהחלת החוק הישראלי ביו"ש – הכרוכה בעימותים מבית ועם נשיא ארה"ב – על הטוענים לראשות ממשלה לאמץ את גישת ראש הממשלה בגין. ב-1981 החיל בגין את החוק הישראלי ברמת הגולן, למרות שהיה חתום על נכונות ממשלת ישראל מ-1967 לסגת המגולן תמורת הסכם שלום, ועל אפו וחמתו של הנשיא רייגן, שהישעה אספקת מערכות נשק ל- והסכם ביטחוני עם – ישראל.

הדיפת הלחצים מבית ומחוץ, הפגנת נחישות ביטחונית ודבקות ראש הממשלה בגין במדיניות מונחית-עקרונות, הביאו – לאחר תקופה קצרה של מתיחות ביחסים עם ארה"ב – לשדרוג משמעותי של ההערכה האסטרטגית (אמריקאית וערבית) כלפי ישראל ושל ביטחונה הלאומי.

ראיון בנושא עם יורם אטינגר: https://bit.ly/3tf5LMg

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3ruJbyz

English edition  https://bit.ly/2McRa4h

התנהלות מחלקת המדינה

זהות מעצבי מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא ביידן מלמדת על שידרוג השפעתה של מחלקת המדינה (מחמ"ד), ומכאן הצורך לבחון את התנהלות מחמ"ד כדי להימנע משגיאות העבר.

לדוגמא:

*ב-1948 הובילה מחמ"ד את התנגדות הממסד הוושינגטוני להקמת המדינה היהודית ולהכרה בה. הנימוק היה שהמדינה היהודית נידונה להשמדה בידי צבאות ערב, תהייה פרו-סובייטית (עקב מוצא מנהיגיה…), תפגע ביחסי ארה"ב-ערב ובאספקת נפט המפרץ הפרסי, ותתרום לזעזועי המזרח התיכון. סגן מזכיר המדינה, רוברט לאווט טען: "הכרה במדינה היהודית משולה לקניית חתול בשק".

*בשנות ה-50' חיזרה ארה"ב אחרי נשיא מצרים, עבד אל נאצר, ראתה בו בעל-ברית פוטנציאלי והעניקה לו סיוע אזרחי נדיב. אבל נאצר הפך לבעל-ברית מרכזי של ברה"מ, תמך במשטרים אנטי-מערביים באפריקה, שילהב תחושות אנטי אמריקאיות במזרח התיכון, ופעל להפלת כל משטר ערבי פרו-אמריקאי.

*ב-1978/79 בגדה ארה"ב בבעל-בריתה המרכזי, השאה הפרסי, ואימצה לחיקה את אייתולה חומייני – כולל שתוף פעולה מודיעיני בחודשים הראשונים לשלטון האייתולות – בהנחה שחומייני היה שוחר חירות, דמוקרטיה וזכויות אדם, ניתן לשליטה, וחתר לקשר חיובי עם ארה"ב.

*ב-1990-1980 ראתה ארה"ב בצדאם חוסיין את "אויבו של אויבי (איראן) הוא ידידי (צדאם)", שתוגמל בהסכם לשיתוף-פעולה מודיעיני, אספקת מערכות מתקדמות לשימוש אזרחי וביטחוני, וערבויות להלוואות בסך 5 מיליארד דולרים.

ארה"ב אף "נתנה אור ירוק" לפלישת עיראק לכווית (אוגוסט 1990) כאשר – 8 ימים לפני הפלישה – ביקש צדאם חוסיין משגרירת ארה"ב בבגדד, אפריל גילאספי, לדעת מה תהייה תגובת ארה"ב אם עיראק תפעיל צבא להשבת "הפרובינציה ה-19" (כווית) למולדת העיראקית. תשובת השגרירה – שקיבלה אישור ממחמ"ד – הייתה: "זה עניין בינערבי".

*ב-2000-1993 ראה הממסד הוושינגטוני בערפאת מנהיג שואף שלום הראוי לפרס נובל לשלום ולסיוע שנתי אמריקאי, תוך התעלמות מחזונו החיסולי המתועד במסמכי היסוד של הפתח' (1959) ואש"פ (1964), מערכת החינוך לשנאה והטרור השיטתי.

*ב-2009 אימצה ארה"ב לחיקה את "האחים המוסלמים" והגדירה אותם כגוף פוליטי וחילוני, תוך התעלמות ממהותם האנטי-אמריקאית והטרוריסטית, וחתרנותם נגד כל משטר ערבי פרו-אמריקאי, ובמיוחד משטר מובארק במצרים. הפניית העורף למובארק סללה את הדרך לעליית "האחים" לשלטון במצרים ב-2012/13, שהייתה סיוט קיומי לסעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן, ירדן ומרוקו.

*עד התפרצות מלחמות האזרחים להפלת בשאר אל אסד ב-2011 ראתה אותו מחמ"ד כפוטנציאל למנהיג מתון עקב הרקע שלו: רופא עיניים בלונדון, נשוי לבריטית ונשיא התאחדות האינטרנט הסורית. גם חאפז אל אסד היה מושא לציפיות חיוביות – למרות שהיה "הקצב מדמשק" – ונחשב לשותף אמין למשא ומתן, שהצדיק לחץ על ישראל לנסיגה מרמת הגולן.

*ב-2011 היה למחמ"ד תפקיד מרכזי בשכנוע הנשיא אובמה ליזום מתקפה צבאית של נאט"ו להפלת קדאפי עקב הפרות גסות של זכויות אדם. אבל מחמ"ד התעלמה מהפיכת קדאפי מטרוריסט ללוחם מרכזי בטרור האסלאמי, שהעביר את תשתית הגרעין מלוב לארה"ב. הפלת קדאפי הפכה את לוב למדינה בלתי-נשלטת, לזירת מלחמות אזרחים ולבסיס מוביל של הטרור האסלאמי.

*ב-2011 קיבל הממסד הוושינגטוני את  התפרצות האלימות ברחוב הערבי כאילו הייתה צעדה לדמוקרטיה, התקדמות לדו-קיום בשלום, מהפיכת פייסבוק, מהפיכת הצעירים – אביב ערבי בהתגלמותו.

אבל בחינת המציאות מבהירה שמדובר בצונאמי ערבי החושף את הטרור, האלימות, החתרנות ומאבקי הכוח שורשיים, שבטיים, אתניים, דתיים, רעיוניים, מקומיים ואזוריים בינערביים ובין-אסלאמים.

*ב-2015 נחתם הסכם הגרעין עם איראן שהעניק למשטר האייתולות 150 מיליארד דולרים לשידרוג פיתוח טילים בליסטים, ומכונת מלחמה וטרור להתפשטותם במזה"ת, אסיה, אפריקה ושאר העולם. יוזמי ההסכם הנמנים על בכירי נשיאות ביידן (כגון ראש ה-CIA וויליאם ברנס והיועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן) שללו את האופציה הצבאית (למגינת לב רוב האיראנים), וראו באייתולות ברי-שיח אמינים, הנכונים לדו-קיום בשלום וחלוקת-השפעה עם המשטרים הסונים במפרץ הפרסי, למרות התנהלותם הפנאטית והמגלומנית השיטתית מאז עלייתם לשלטון ב-1979.

מציאות המזרח התיכון

לאור התנהלות מחלקת המדינה, המתעדת ניתוק ממציאות המזרח התיכון, ראוי שמעצבי מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא ביידן – כמו מעצבי מדיניות בישראל – ילמדו את ספריו ומאמריו של פרופ' אלי כדורי (London School of Economics and Political Science), שהיה היסטוריון מוביל של המזרח התיכון, שמחקריו עומדים במבחן המציאות.

לדברי פרופ' כדורי (The Chatham House Version): "ההנחה ההגיונית שאי-יציבות המזרח התיכון היא תופעה שורשית אינה זוכה לאהדה רבה בבריטניה וארה"ב….

"האמצעי הפשוט והיעיל ביותר להכרת המציאות הוא היכולת להבדיל בין מלל לבין התנהלות…. מנהגים, נורמות ושפה [מזרח תיכוניים] בלתי-מוכרים תורמים לבלבול ולמבוכה [במערב]…. לעתים קרובות, הנחות והערכות אינן נבחנות מול המציאות, אלא נשארות בגדר דוקטרינות בלתי-מוחשיות, כאשר הערכת אישים [מזרח תיכוניים]  מתבססת על מוצא-פי האישים ולא על התנהלותם….

"מונחים פוליטים של מערביים אומצו ע"י העולם, ללא קשר לערכים ולמסורת המערביים, ובכך מרוקנים מונחים אלו מתוכן, והופכים למצג-שווא המציג את הרודן [המזרח תיכוני] כאילו היה חוקתי, ואת הערמומי כאילו היה ישר-דרך….

"הסכסוך הפלסטיני-ישראלי הוא משני….  הסכסוך העכשווי הוא ערבי-ישראלי…. בהקשר הרחב ישראל אינה הגורם החשוב ביותר, שהוא היריבויות הבינערביות…. פתרון הסוגייה הפלסטינית יתרום מעט – אפילו אם יביא להשמדת ישראל – מכיוון שאז יפרצו המאבקים הבינערביים על השלל ועל נושאים מסובכים יותר לפיתרון. פיתרון הסוגייה הפלסטינית לא יביא לשלום….

"דוקטרינות רהוטות לא יקדמו את המצב, ותשובות פשטניות יוליכו שולל. התוהו ובוהו במזרח התיכון הוא שורשי, והיעלמות ישראל… לא תרפא ולא תשפר את המצב. המאמץ לכפות על המזרח התיכון מודרניזציה, דמוקרטיה והתמערבות עלול להוסיף שמן למדורה המזרח תיכונית….

"[במזרח התיכון] כח פוליטי הוא קפריזי/גחמני, נרכש באלימות ומתבסס על ידי דיכוי…. יציבות פוליטית היא רעועה ועל-תנאי…. מציאות יציבה אינה מוכרת, והנתינים חרדים מנחת זרועו של השלטון…. חתרנות, בוגדנות ומלחמות אזרחים מאפיינים את ההיסטוריה של המזרח התיכון….

"התייחסות האיסלאם ליחסים בינלאומיים מכירה בשני מצבים: מלחמה נגד 'הכופר' או קבלת מרות 'המאמין' על ידי 'הכופר'. הסכם שלום עם 'הכופר' הוא למעשה המשך העוינות עד הכרה בשלטון האסלאמי…. דו-קיום בשלום, קדושת בריתות, צדק חברתי וכיבוד הזולת הם זרים ואף בלתי-מובנים במציאות המזרח תיכונית…. (שם, עמודים 12-1)"

מסקנה

ב-2021, עשר שנים לאחר התפרצות הצונאמי הערבי – ובניגוד למדיניות מחלקת המדינה, אך בהתאמה מלאה למחקרי פרופ' כדורי – הרחוב הערבי נשלט על ידי דפוסי התנהגות בני 1,400 שנים: אי-יציבות, הפכפכות, חוסר-סובלנות, אלימות, דריסת זכויות אדם, שלטון עריץ, טרור ומלחמות בינערביים ובין-אסלאמים, משטרי מיעוט זמניים ופגיעים וכך גם מדיניותם והסכמיהם, כאשר הצונאמי הערבי/אסלאמי עדין לא הגיע לשיאו.

את כשלונות מחמ"ד אפשר לייחס – לפי פרופ' אלי כדורי – ל"הפגנה שיטתית ומתמשכת של אשליות, הערכות שגויות והתנהלות מגושמת (שם, עמוד ix)".

האם מעצבי מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא ביידן יחזרו על – או ימנעו מ – שגיאות העבר, בכל הקשור לאיראן והמזרח התיכון, שהם מוקד הפצה גלובלי של פנטיות, חתרנות, טרור, מלחמות וטכנולוגיות בליסטיות וגרעיניות?

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/39mc48i

English edition  https://bit.ly/3beXYZb

רקע מקצועי ורעיוני

אווריל היינס – שתתאם פעילות של 17  סוכנויות מודיעין, תהייה חברת קבינט, ותניח על שולחן הנשיא דו"חות מודיעין יומיים – ידועה בדבקותה באיפוק בפעילות צבאית ולוחמה בטרור, והענקת משקל רב לחוק הבינלאומי וזכויות אדם.

היינס הייתה סגנית היועץ לביטחון לאומי, סגנית ראש ה-CIA  ויועצת בכירה במחלקה המשפטית של מחלקת המדינה בתקופת הנשיא אובמה, ועוזרת בכירה בוועדת החוץ של הסנאט כאשר הנשיא-הנבחר ביידן עמד בראשה, ועוזרו הבכיר היה אנתוני בלינקן שהוא מזכיר המדינה-המיועד.

עד לאחרונה הייתה היינס עובדת בכירה ב- WestExec Advisors – המייעצת לחברות עסקיות מובילות –  שהוקמה על ידי אנתוני בלינקן ומישל פלורנוי המקורבים מאד לביידן, והיו גורמים מרכזיים בגיבוש המתקפה הצבאית של אובמה על לוב ב-2011.

היינס הייתה עד לאחרונה סגנית מנהל "מרכז התוכניות הבינלאומיות של אוניברסיטת קולומביה", המעודד יוזמות בעולם השלישי, ומשתף פעולה עם "עמותת רופאים ישראלים-פלסטינים לזכויות אדם", התומכת בהטלת סנקציות על ישראל (BDS) ובהעמדת חיילים ישראלים לדין בגין פשעי מלחמה כביכול.

היינס הייתה בחבר היועצים של Foreign Policy for America, שבין חברי מועצת המנהלים שלו נמצא מייסד J Street, ג'רמי בן-עמי, הפועל להסגת ישראל לקוויי 1967. בין חברי חבר היועצים שלו: ג'וזף סירינסיונה (נשיא קרן Ploughshares הפועלת בוושינגטון לקידום אינטרסים איראנים); מזכיר המדינה המיועד אנתוני בלינקן; השגרירה המיועדת לאו"ם לינדה תומאס-גרינפילד, הקרירה כלפי ישראל; רוברט מאלי הביקורתי מאד כלפי ישראל, ומכהן כנשיא ומנכ"ל International Crisis Group שהקים ג'ורג' סורוס, המתנגד לרעין המדינה הציונית-יהודית.

איראן

לאבריל היינס, כמו אנתוני בלינקן וג'ייק סאליבן, תפישת עולם רב-לאומית המעדיפה פעילות מדינית וביטחונית המשותפת לארה"ב, אירופה, או"מ, ארגונים בינלאומיים נוספים ובעלות ברית נוספות על פני פעילות עצמאית של ארה"ב.

מכאן, תמיכתה הנחרצת בהסכם הגרעין עם איראן מ-2015, התנגדותה להטלת סנקציות על איראן וביקורתה הפומבית על חיסולו של קאסם סוליימאני, למרות שהיה המעצב והמוציא-לפועל המרכזי של פעילות הטרור והחתרנות של משטר האייתולות, וקידום היעד הפנאטי ומגלומני של השתלטות איראן על המזרח התיכון, העולם המוסלמי והעולם כולו.

כמו בלינקן וסאליבן, היינס רואה באייתולות השיעיות בר-שיח אפשרי לדו-קיום בשלום וחלוקת-השפעה עם המשטרים הסונים במפרץ הפרסי.

ב-14 לינואר 2020 אמרה היינס לחברי וועדת חוץ של בית הנבחרים בוושינגטון: "נטישת הסכם הגרעין על ידי ארה"ב גרמה למחלוקת קשה עם בעלות בריתנו האירופאיות…. כל מומחה לאיראן יסכים שלסנקציות כלכליות על איראן אין השפעה רבה על יכולת המשטר האיראני לערער את יציבות האזור…. השאלה היא לא אם היה מגיע לסוליימאני להיהרג, אלא האם הריגתו קידמה את ביטחונה הלאומי של ארה"ב…. בעלות בריתנו [האירופאיות] ראו בהריגתו הפרה של החוק הבינלאומי…. אי אפשר להבין מדוע הנשיא טראמפ לא התייעץ עם הקונגרס, בעלות בריתנו ועיראק – שעל אדמתה חוסל סוליימאני – לפני חיסולו…. כדי לקדם יציבות, ביטחון וזכויות אדם יש להגביר את שיתוף הפעולה עם בעלות בריתנו במזרח התיכון ובעולם הרחב…."

תפישת עולם דומה איפיינה את הרצאתה של היינס ב"אגודה האמריקאית לחוק בינלאומי" בינואר 2020.

בדיון שהתקיים ב-Center for American Progress ב-21 לינואר 2020 אמרה היינס שחיסול סוליימאני היפר את החוק הבינלאומי, לא היה פעולה לסיכול איום ברור ומיידי, וחרג מהיקף פעולה הנדרשת מול האיומים הקיימים.

טרור אסלאמי ופליטים

לדברי הרולד קו, ששירת עם היינס במחלקת המדינה, "היינס המליצה לאיפוק בפעילות נגד טרור [במיוחד בכל הקשור לשימוש בכלי טיס בלתי-מאויישים]…. בתפקידה כסגנית היועץ לביטחון לאומי התגברה על התנגדות להרחבת מספר הפליטים הסורים שהיגרו לארה"ב…. היא גם לחצה להעברת טרוריסטים מוסלמים ממחנה המעצר בבסיס חיל הים בגואנטנמו [למדינות עולם 3]…."

היינס טענה שקליטת פליטים סורים בארה"ב מקדמת את המלחמה בטרור, "מכיוון שקליטת הפליטים מנוגדת לתפישתם של גורמים קיצוניים….".

לדברי בן רודס, שהיה יועץ בכיר של אובמה לנושאי חוץ, "אווריל היינס תרמה יותר מכל אדם – חוץ מהנשיא אובמה – לקליטת פליטים סורים בארה"ב".

ג'והן ברנן שהמליץ למנות את היינס לסגניתו כראש ה-CIA (וגם הצהיר ש"הג'יהאד הוא מאפיין לגיטימי באיסלאם"), העיד שהוא והיינס נלחמו בנחישות נגד המלצות להרחיב את היקף הפעילות של הלוחמה בטרור.

ב-31 ליולי 2020 חתמה היינס על עצומה – יחד עם 47 בכירי מערכת הביטחון לשעבר, כולל אנתוני בלינקן – נגד האיסור שהטיל טראמפ על הגירה לארה"ב מ-13 מדינות מוסלמיות המעורבות ישירות או בעקיפין בטרור אסלאמי. לפי העצומה האיסור  פוגע בביטחון הלאומי של ארה"ב….

ישראל

ב-4 למאי 2020 הצטרפה היינס למכתב שנשלח להנהגת המפלגה הדמוקרטית על ידי 32 בכירי מדיניות חוץ לשעבר, הידועים בהסתייגויותיהם ממדיניות ישראל, ובינהם בן רודס, אנתוני לייק, סטרוב טאלבוט, רוב מאלי, דן קרצר, מרטין אינדיק, ברוס ריידל, יועצים בכירים של הסנטורים הביקורתיים ברני סנדרס ואליזבת ווארן, ועוד.

המכתב, שהיה בהשראת J Street, קרא לשנות את מצע המפלגה הדמוקרטית מכיוון "שמצע המפלגה הדמוקרטית קרא בעבר למחויבות לביטחונה של ישראל וגינה את האיומים על ישראל…אך התעלם מזכויות הפלסטינים ומפעילות ישראלית הפוגעת בזכויות הפלסטינים ובסיכוי למימוש פתרון שתי המדינות תוך כדי שמירה על ביטחון שני העמים".

"ישראל היום",  https://bit.ly/2FxPGLO

English edition  https://bit.ly/2YfZ2TE

הכרת ארה"ב בריבונות ישראל ברמת הגולן מקדמת את ביטחונה הלאומי ומעמדה הבינלאומי של ישראל, ובמקביל מעניקה רוח גבית לאינטרסים אמריקאים במזרח התיכון.

החלטת הנשיא טראמפ – העשויה לקבל חיזוק על ידי החלטת קונגרס – שופכת אור על הסינרגיה הביטחונית בין ישראל לארה"ב, והתועלת ההדדית של שתופי הפעולה בין השתיים.

ההכרה בריבונות ישראל ברמת הגולן מעצימה את תדמית ההרתעה של ישראל, שהיא מוצב קדמי ומכפלן-כח של ארה"ב במזרח התיכון, המאריך את הזרוע האסטרטגית של ארה"ב מבלי לתגבר את כוחותיה באזור.

לדוגמא, ב-1970 פלשה סוריה הפרו-סובייטית לירדן הפרו-אמריקאית במטרה להפיל את השלטון ההאשמי ולגרום לתגובת שרשרת שתביא לקריסת המשטרים הפרו-אמריקאים בסעודיה, כווית, איחוד האמירויות, עומאן ובחריין, לקידום דרמטי של האינטרס הסובייטי, ולמהלומה חסרת-תקדים לכלכלה ולביטחון הלאומי של ארה"ב, שהייתה תלוייה מאד בנפט המפרץ הפרסי.

ב-1970 הייתה ארה"ב שקועה בבוץ הוויטנאמי, ולכן נבצר ממנה להושיט סיוע צבאי למלך חוסיין. הנשיא ריצ'רד ניקסון ביקש מרה"מ גולדה מאיר לפעול לבלימת הפלישה הסורית, ואכן כח צה"ל תוגבר ברמת הגולן, הגבול המשותף של ישראל-סוריה-ירדן, 55 ק"מ בלבד מדמשק. המסר התקיף, בגיבוי תדמית ההרתעה של ישראל, הביא לנסיגת סורית מירדן תוך 48 שעות וללא חילופי-אש בין צבאות סוריה וישראל.

ב-1970 תרמה שליטת ישראל ברמת הגולן לצמצום עימותים ואי-יציבות במזרח התיכון, לתגבור ביטחונם של משטרים ערביים פרו-אמריקאים ולבלימת מפולת אנטי-אמריקאית. תרומה זאת לאינטרס ארה"ב התרחשה ללא מעורבות צבאית אמריקאית, על משמעויותיה התקציביות והביטחוניות המכאיבות, והסיכונים הכרוכים בכך במישור הבינמעצמתי.

ב-2019 מקדמת השליטה ברמת הגולן את יכולת ישראל להצר את צעדי האייתולות מאיראן, השואפים להשתלט על עיראק, סוריה ולבנון; לצמצם את התפרצויות הלבה הסונית והשיעית מהר הגעש הסורי; להרחיק את המאכלת האנטי-אמריקאית מצווארו של כל משטר ערבי פרו-אמריקאי; ולשדרג את ביטחון בית המלוכה האשמי המאויים על ידי ההתפשטות האיראנית, 1.5 מיליון פליטים סורים בצפון ירדן, פוטנציאל חתרני של הרוב הפלסטיני ו"האחים המוסלמים" בירדן, והפיצול הפנים-בדווי.

חיוניות תדמית ההרתעה הישראלית לאינטרס ארה"ב (המשודרגת על ידי שליטה ברמת הגולן), מתגברת על רקע מציאות המזרח התיכון: המגלומניה של האייתולות באיראן הרואים בארה"ב את המכשול המרכזי בדרך להשתלטותם על המפרץ הפרסי, חצי האי ערב, המזרח התיכון ועוד; המשך הצונאמי הערבי המאיים – מאז 2010 – על כל משטר פרו-אמריקאי, וניזון מ-1,400 שנות אלימות, אי-סובלנות וחוסר וודאות במישור הבינערבי ובין-אסלאמי; מרכזיותה ההיסטורית של דמשק בליבוי עימותים בינערבים, נרקו-טרוריזם (המספק הרואין לערים הגדולות בארה"ב), טרור בינלאומי בכלל ואנטי-אמריקאי בפרט (פאן-אם 103, פיצוץ שגרירות ארה"ב ומפקדת המארינס בבירות, ועוד); והקשר השיטתי ההדוק בין סוריה לבין אויבי ויריבי ארה"ב כמו ברה"מ, רוסיה, סין, צפון קוריאה, איראן, קובה, ונצואלה, וכו'.

נסיגה מרמת הגולן תפגע בכח ההרתעה הישראלי, תחריף סכנות קיומיות, ותהפוך את ישראל מנכס לנטל אסטרטגי עבור ארה"ב.

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/2VcGcvd
English edition  https://bit.ly/2AeO6ez

האם הסגת הכוח האמריקאי מסוריה וגיבוש תוכנית אמריקאית לפתרון הבעייה הפלסטינית הם המשך של מדיניות אמריקאית שגויה במזה"ת?

לדוגמא, ב-1948 התנגדו מחלקת המדינה, הפנטגון וסוכנות הביון להקמת מדינה יהודית – אותה ראו כבעלת ברית של מוסקבה – וטענו שהייתה משוללת בסיס קיום צבאי, כלכלי ודמוגרפי. ב-1977-79 בגדה ארה"ב בבעל בריתה, השאח הפרסי, וחיזרה אחר אייתולה חומייני, אותו ראתה כשוחר זכויות אדם ושלום. ב-1981 הענישה ארה"ב את ישראל צבאית, דיפלומטית וכלכלית עקב השמדת הכור הגרעיני בעיראק, שחסכה מארה"ב עימות גרעיני במלחמת המפרץ ב-1991. ב-1993 ו-2005 שיבחה ארה"ב את "הסכם אוסלו" וההתנתקות מעזה  כמאיצי שלום וביטחון.

ב-2010-11 התייחסה ארה"ב להתפרצות "הצונאמי הערבי" כ"אביב ערבי", "מהפיכת פייסבוק" ו"מהפיכת הנוער". ב-2009-11 הקריבה ארה"ב את ממשל מובארק על מזבח קשריה עם "האחים המוסלמים", ארגון הטרור האסלמי הגדול ביותר. ב-2015 הובילה ארה"ב את הסכם הגרעין עם האייתולות, ובכך העניקה רוח-גבית דרמטית למשטר טרור אנטי-אמריקאי, הפועל להפלת כל משטר ערבי פרו-אמריקאי.

חרף כישלון כל יוזמות השלום (ישראל-ערב) של ארה"ב – שאילצו את הערבים לאגוף אותן מהצד המכסימליסטי – הבית הלבן מתכוון להציג יוזמת-שלום נוספת, למרות העובדה שרק יוזמות ישירות (בין ישראל למצרים וירדן) הובילו לשלום.

המדיניות המזרח תיכונית הכושלת של ארה"ב והמערב זכתה לביקורת חריפה מצד עמודי-התווך האלמותיים של חקר המזה"ת – הפרופסורים והסופרים אלי כדורי, פי. ג'יי. ואטיקיוטיס (שניהם מאוניברסיטת לונדון) וברנרד לואיס (מאוניברסיטת פרינסטון).  השלושה חושפים את נטיית המערב להקריב את מורכבות המזה"ת על מזבח הרהורי-הלב, תוך התעלמות ממאפיינים בינערביים מאז המאה ה-7 (וללא קשר לישראל): פיצול ותזזיתיות פנימיים ואזוריים, היעדר דו-קיום בשלום, אי-סובלנות אלימה, ארעיות שלטונית ומדינית ומשטרי מיעוט-רודני. הביקורת מקבלת חיזוקים מ"הצונאמי הערבי" הגועש.

פרופ' כדורי חשף את כישלון המדיניות כלפי איראן: "הנשיא קארטר נכשל במדיניותו כלפי איראן…. סייע להפלת השאח הפרסי בהנחה שהאלטרנטיבה  תקדם דמוקרטיה וזכויות אדם…. שגריר ארה"ב בטהראן ומקהלה של פקידים בכירים ואקדמאים בארה"ב שרה שירי הלל לחומייני…."

לדברי פרופ' ואטיקיוטיס: "סכסוכים בינערביים ימשכו בעתיד הנראה לעין…. מאוויי הערבים אינם דומים למאוויי ארה"ב ואף מנוגדים להם…. המזה"ת עתיר סכסוכים ללא שום קשר לסכסוך הערבי-ישראלי…. הסכמים ובריתות עם משטרים ערביים הם בעייתים, מסוכנים וארעיים…."  כמו כן, "אופוזיציה היא [בעיני המשטר] חתרנות; מחלוקת פוליטית היא בגידה; אין סובלנות לאופוזיציה…. חילופי שלטון אפשריים רק באמצעות מרד או הפיכה…."

פרופ' לואיס שפך אור על מאפייני איסלאם שאינם זוכים לתשומת-לב ראויה במערב: "לא-מוסלמים עשויים להנות מסובלנות אסלאמית אם יכירו בעליונות האסלאם…. שלטון אסלאמי על שאינם מוסלמים נתפס כצודק ונורמלי…. שלטון של לא-מוסלמים על מוסלמים נתפס כעלבון לחוקי האל והטבע…. העולם מתחלק לקהילת המוסלמים  וקהילת 'הכופרים'…."

האם מעצבי מדיניות ארה"ב למדו שנסיון לפתור בעיות תוך התעלמות מעובדות-יסוד מחמיר את הבעיות? האם הם לומדים משגיאות על ידי הימנעות מהן או חזרה עליהן?

https://bit.ly/2t8vr0x ,"ישראל היום"

English edition https://bit.ly/2M0oXaS

הכוחות העלאווים, סונים ושיעים הפועלים בסוריה מאיימים בשיטתיות על אינטרס ארה"ב, השואף לצמצם את כושר התמרון הסורי.

ההיסטוריה מלמדת שסוריה – ביתם של החליפים הראשונים – היא זירה בלתי-צפויה, אלימה ושאפתנית, הרואה עצמה כמוקד התרחשויות בהיסטוריה האסלאמית. מכאן, בין היתר, ההשתתפות המסיבית של ארגוני טרור אסלאמיים במלחמת האזרחים בסוריה.

בעידן המודרני, סוריה הפכה למוקד הסתה נגד ארה"ב, טרור אנטי-אמריקאי (לדוגמא, פיצוץ שגרירות ארה"ב ומפקדת המארינס בביירות ופיצוץ מטוס PanAm-103), נרקו-טרוריזם, הפרת זכויות-אדם, איום על כל משטר ערבי פרו-אמריקאי, שתוף פעולה אסטרטגי עם האייתולות, רוסיה, סין וצפון קוריאה, וקשר הדוק עם קובה, ונצואלה, בוליביה ואקוודור האנטי-אמריקאיות.

נסיגת ישראל מרמת הגולן (55 ק"מ מדמשק) תפגע קשות בכוח ההרתעה של ישראל ובתפקודה כמוצב קדמי אמריקאי, ותעודד תוקפנות סורית בזירה הערבית ונגד ישראל. נסיגת ישראל מהגולן תלבה את החזון האסטרטגי של דמשק: שיקום השליטה בסוריה כצעד להשתלטות על "סוריה הגדולה" (הכוללת את לבנון, ירדן וישראל) ועל העולם הערבי.

למרות שסוריה שקועה במלחמות אזרחים, היא מהווה מוקד וולקני לזעזועים אזוריים כפי שמלמדים ההיסטוריה האסלאמית בת 1,400 השנים, המזרח התיכון עתיר-התהפוכות האלימות, והמעורבות העמוקה בהר הגעש הסורי מצד רוסיה, האייתולות, דאע"ש, "האחים המוסלמים" וארגוני טרור נוספים, השואפים למוטט את המשטרי הערביים.

כמו האייתולות באיראן, כך גם שליטי סוריה, רואים בנוכחות ארה"ב במזרח התיכון את המכשול העיקרי בדרך למימוש שאפתנותם האסטרטגית. מכאן שתוף הפעולה ההדוק בין סוריה לברה"מ/רוסיה, המקדם את השפעת מוסקבה במזרח התיכון ובים התיכון. לדוגמא, נמל טרטוס שהוא הבסיס הימי הרוסי היחיד בים התיכון.

ב-1970, בעיצומה של מלחמת אזרחים בירדן, פלשה סוריה לירדן, כאשר ארה"ב הייתה שקועה בבוץ הוויטנאמי, והתקשתה לסייע למלך חוסיין. בעקבות פנייה אמריקאית, התפרס צה"ל בגבול המשותף ישראל-סוריה-ירדן, הביא לנסיגה מיידית של הפלישה הסורית, שדרג את תדמית ההרתעה של ישראל וארה"ב, כרסם בתדמית סוריה וברה"מ, מנע את הפלת בית המלוכה ההאשמי ואת התפשטות "אפקט הדומינו" האנטי-אמריקאי לסעודיה ומדינות נפט פרו-אמריקאיות נוספות. ישראל מנעה מברה"מ הישג דרמטי ומארה"ב מכה כלכלית ואסטרטגית קשה, חסכה לארה"ב מיליארדי דולרים ודיון ציבורי לוהט הכרוכים בשינוע כוחות למזרח התיכון, ומנעה עימות אפשרי בין שני כוחות-העל.

ההיסטוריה ההפכפכה והאלימה של המזרח התיכון מלמדת שתופעות דומות עלולות להתרחש שוב באזורנו, במיוחד לאור התפשטות האייתולות והזעזועים הגוברים בירדן ועל גבולותיה. אבל, נסיגה מרמת הגולן תפגע קשות בכושר התמרון של ישראל ובתדמית ההרתעה שלה, ותהפוך אותה מיצרן-בטחון-לאומי עבור ארה"ב לצרכן ביטחון-לאומי במצוקה.

ב-29 ליוני 1967 מסר הרמטכ"ל האמריקאי, הגנרל ארל ווילר, לנשיא לינדון ג'והנסון את "מפת גבולות הביטחון המינימלים של ישראל", אותה גיבש לפי הערכת האינטרס האמריקאי: המפה כללה את רמת הגולן כחלק בלתי-נפרד מישראל.

"חדשות מחלקה ראשונה", 17 אפריל 2018, https://bit.ly/2J2qFHg

English edition https://bit.ly/2qBg5Ab

הפצצת סוריה עשויה לשקם את תדמית ההרתעה של ארה"ב – שנפגעה בתקופת אובמה – ולשדרג את מעמדה במזרח התיכון ובעולם, אם הנשיא טראמפ ילמד משגיאות קודמיו בכל הקשור למלחמה בטרור האסלאמי.

קודמיו של טראמפ הניחו שאפשר להשלים את משימת המלחמה בטרור על ידי מתקפות קצרות-טווח וטקטיות, ולהחזיר את הלוחמים הביתה במהירות. אבל גישה זאת פגעה במשימה ארוכת-הטווח והאסטרטגית של קיצוץ כנפי הטרור האסלאמי – תנאי לשמירה על ביטחון לאומי וביטחון פנים. קודמיו ניצחו במספר מבצעים צבאיים, אך לא במערכה להדברת הטרור.

לדוגמא, הנשיא קלינטון הכריז על ניצחון באוגוסט 1998 בעקבות הפצצת יעדי טרור בסודן ואפגניסטן, בתגובה לטרור-מתאבדים בשגרירויות ארה"ב בקניה ואפגניסטן שקטל חיי 224 איש. אבל המנוחה על זרי הדפנה ואי-הרחבת המלחמה בטרור הביאו להחרפתו: 17 הרוגים במתקפת אוקטובר 2000 על ספינת המלחמה "USS Cole" ו-2,996 הרוגים ו-6,000 פצועים במתקפת ספטמבר 2001 על "מגדלי התאומים" והפנטגון.

הנשיא בוש הצהיר על ניצחון בעיראק במאי 2003 מתחת לכרזה מאירת-עיניים: "המשימה הושלמה". ביוני הכריז על השלמת המשימה באפגניסטן. אבל ב-2018 עיראק ואפגניסטן הן זירה לטרור איסלאמי המתפשט ברחבי העולם.

הנשיא בוש הוציא להורג את צדאם חוסיין והדיח את חברי מפלגת הבעת' הסונים מעמדותיהם בממשלה ובצבא, ובכך תימרץ אותם לחבור לארגוני טרור סונים, החמיר את הקרע הסוני-שיעי, העביר את השלטון לרוב השיעי, וסלל את הדרך להשתלטות איראן על עיראק כגשר אסטרטגי לסוריה, לבנון והים התיכון – ביטוי לשאיפת האייתולות להשתלט על המזרח התיכון והעולם האסלאמי.

הנשיא אובמה היה נחוש להפיל את הרודן קדאפי באמצעות מתקפת נאט"ו, למרות שקדאפי העביר לארה"ב את התשתית הגרעינית, פירק את רוב התשתית הבליסטית, כימית וביולוגית, ונלחם בארגוני טרור אסלאמי אנטי-אמריקאי. חיסול קדאפי הפך את לוב לזירה מובילה של הטרור האסלאמי הבינלאומי.

האם הנשיא טראמפ ימנע משגיאות קודמיו ויתמקד באיום המרכזי על הביטחון הלאומי וביטחון הפנים של ארה"ב ובעלות-בריתה הערביות?

אמנם אין להקל ראש באכזריות אסאד, אך השפעתו על התססת האזור והעולם מתגמדת בהשוואה להשפעת האייתולות, המתחזקים (לצד רוסיה) את משטר אסאד בסיוע שנתי של כ-10 מיליארד דולרים באספקת נפט, מימון רכש צבאי, קווי אשראי, מימון חיזבאללה, וכו'. התססת האזור מהווה רוח גבית למגלומניה של האייתולות השואפים לעקור את ארה"ב מהמפרץ הפרסי, חצי האי ערב, האוקינוס ההודי וכל המזרח התיכון. שדרוג המעמד האזורי והגלובלי של האייתולות מקרב את המאכלת לצוואר כל משטר ערבי פרו-אמריקאי, ומקל על אספקת יכולות בליסטיות, כימיות וביולוגיות לארגוני טרור אסלאמים. ככל שהאייתולות מכים שורש בעיראק ובסוריה, כן גוברת פעילותם האנטי-אמריקאית באסיה, אפריקה, מרכז ודרום אמריקה ואף בארה"ב.

מול איום האייתולות, ונוכח מציאות הכפר הגלובלי והתפשטות הטרור האסלאמי הגלובלי, אין לארה"ב את אופציית הבדלנות או אי-השלמת המשימה. עליה להחליט האם להילחם בטרור האסלאמי במזה"ת או על אדמת ארה"ב?!