הכי פופולרים

ארה"ב-ישראל שורשים 400 שנה
  • מה נשתנה היחס הזה (של ארה"ב כלפי ישראל) מכל ההתייחסויות (של ארה"ב כלפי שאר מדינות העולם)?
  • יש הטוענים שיסוד היחס המיוחד כלפי ישראל – המתבטא ב-71% אהדה לפי סקר "גאלופ" מפברואר 2016, תמיכה סוחפת בקונגרס ושתופי פעולה אזרחיים וצבאיים חסרי-תקדים – הוא יכולותינו הביטחוניות והטכנולוגיות, כושר עמידתנו מול אויבים אנטי-אמריקאים, מבצעים צבאיים מציתי-דמיון, הקמת המדינה, השואה, הקמת השדולה איפ"ק, מעורבות יהודית בפוליטיקה האמריקאית, ועוד.
  • אבל, כל אלו מהווים רוח-גבית – ולא יסוד – ליחס המיוחד כלפי ישראל.
  • היסודות לקשר המיוחד בין העם האמריקאי לבין המדינה היהודית הונחו – בהשראת מורשת פסח – על ידי המתיישבים הלבנים הראשונים שהגיעו מבריטניה לאמריקה החל משנת 1620 בספינה "מייפלאואר". הם ראו עצמם כ"בני ישראל המודרניים", שיצאו את "מצרים המודרנית" (בריטניה), חצו את "ים סוף המודרני" (האוקינוס האטלנטי), ופניהם ל"ארץ המובטחת המודרנית." מכאן אלפי האתרים בארה"ב הנושאים שמות תנ"כיים כגון 18 ירושלים (Jerusalem), 32 שלם (Salem), 59 שילה, 24 בית אל, 18 חברון, 12 יריחו, 5 הר ציון, 4 הר הזייתים, וכו'.
  • הזיקה לפסח טופחה גם על ידי האבות המייסדים האמריקאים במאה ה-18, שיישמו את האימרה של רבן גמליאל, נשיא הסנהדרין: "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים."  הם הגדירו עצמם כ"עם הברית המודרני", שאבו השראה ממרכזיות רעיון החירות במורשת פסח (על "פעמון החירות" מתנוסס פסוק מספר "ויקרא"), ממנהיגות משה רבנו, למדו את הפרדת הרשויות שהנהיג משה (בעצת יתרו), טענו להקבלה בין 13 המושבות (מדינות) באמריקה לבין 12 השבטים, ועוד.  את השם שהעניקו לשיטת הממשל הייחודית שגיבשו – השיטה הפדרלית – גזרו מהמילה הלטינית "פדוס" המתייחסת לברית/אמנה בין האלהים לאברהם ויעקב.
  • מורשת פסח – מיציאת מצרים, חציית ים סוף, עשרת הדברות, עגל הזהב, סיפור המרגלים, ארבעים שנות נדודים במדבר, הכניסה לארץ ישראל ודמויותיהם של משה, אהרן, יהושע וכלב – שרירה וקיימת בשיח הציבורי, פוליטי, תרבותי, מוסרי ומשפטי בארה"ב מ-1620 עד עצם היום הזה.
  • לדוגמא, מסמך הדגל של מרד 1776 נגד המלך הבריטי – Common Sense שנכתב על ידי תומאס פיין מ"האבות המייסדים" ונחשב ל"מלט של המהפיכה" –  התבסס על משה, השופט גדעון והנביא שמואל, ויצא חוצץ נגד "פרעה הבריטי". האבות המייסדים, ג'והן אדאמס (הנשיא השני), תומאס ג'פרסון (הנשיא השלישי) ובנג'מין פרנקלין (המדען החילוני בין "האבות המייסדים") הציעו שחציית ים סוף תהייה הסמל הרשמי של ארה"ב. בסמל שנבחר מתנוססים 13 כוכבים, כמספר המדינות הראשונות, בצורה של מגן דוד מעל ראש הנשר. הסמל הרשמי של אוניברסיטת ייל הוא "אורים ותומים", (כתוב בעברית) שהיה כוחו של הכהן הגדול. "שלח את עמי" הפך להימנון השחורים והתנועה לעקירת העבדות. הארייט טאבמן, שחרפה נפשה להברחת עבדים ממדינות הדרום, כונתה .Mama Moses  בטקס קבלת פרס נובל, ב-1964, אמר מרטין לותר קינג: "הפרק הראשון של מאבקי היה כאשר משה עמד לפני פרעה וזעק: שלח את עמי". ב-2005 פסק בית המשפט העליון בארה"ב שלוחות הברית ועשרת הדברות הם חלק מהמסד ההיסטורי-חילוני של ארה"ב, ואישר את הצבת אנדרטה של לוחות הברית על מדשאת בניין הקונגרס בטקסס. ב-2016 מתנוסס פסל משה רבנו מעל מושב השופטים בבית המשפט העליון (בנוסף לשבעה פסלים נוספים של משה רבנו בבניין בית המשפט העליון), ופסל ראשו של משה רבנו ניצב מול מושב יו"ר בית הנבחרים בבנין הקפיטול בארה"ב.
  • את עוצמת הזיקה המיוחדת בין ישראל-פסח-ארה"ב מתארת האימרה של שלמה המלך: "החוט המשולש לא במהרה ינתק" (קהלת, ד:12).

"חדשות מחלקה ראשונה"

מורשת חנוכה היא חלק בלתי נפרד מהאתוס האמריקאי ונדבך חשוב ביחס המיוחד של העם האמריקאי – מאז המאה השבע עשרה – לרעיון שיקום הריבונות היהודית בארץ ישראל.

"היכן המכבים של היום?" היא כותרת מאמר (דצמבר 2013) של השגריר האמריקאי האנק קופר, שהיה ראש "יוזמת ההגנה האסטרטגית" ("מלחמת הכוכבים") של הפנטגון: "בחג החנוכה, כאשר יהודי העולם חוגגים את ניצחון המכבים ושחרור בית המקדש, כל אמריקאי חייב לזכור את מורשת החרות המייחדת את הדמוקרטיות המערביות במאבק מול אויב משותף המאיים על חרותנו וקיומנו…. אנו זקוקים למכבים כדי להוריש את רעיון החרות לדורות הבאים…."  קופר מדגיש את השפעת רוח המכבים על המתיישבים הראשונים שהגיעו לאמריקה במאה ה-17 ועל האבות המייסדים של ארה"ב כמו שלושת הנשיאים הראשונים, ג'ורג' וושינגטון, ג'והן אדאמס,ותומס ג'פרסון, בנג'מין פרנקלין ופטריק הנרי.

ב-23 למרץ 1775 נשא פטריק הנרי נאום מכונן, שהושפע ממורשת החשמונאים, ומככב עד היום בשיח הציבורי בארה"ב: "אני רואה במרד [נגד בריטניה] בחירה בין חרות לבין עבדות…. אם ברצוננו להיות חופשים, עלינו להילחם…. נסיגה תוביל לעבדות…. עלינו לאחוז בנשק ולהאמין באלוהים…. תנו לי חרות, או תנו לי מוות".

ההצעה המקורית לסמל הרשמי של ארה"ב, שהוגשה על ידי אדאמס, ג'פרסון ופרנקלין –  "מרי נגד רודנות היא עבודת האלוהים" – ניזונה ממרד המכבים ומיציאת מצרים.  מנהיגי המרד נגד האימפריה הבריטית ראו בעצמם את "עם הברית המודרני" ו"המכבים המודרניים", ממשיכי דרכם של משה, אהרן, גדעון, שמואל, דוד ויהודה המכבי – מעטים מול רבים, צדק מול עוול, חופש מול שעבוד.

מאז 1996 מנפיק השרות הבולאי האמריקאי את "בול חנוכה".  ב-2014 ניצב פסל ראשו של יהודה המכבי בבניין הראשי של האקדמיה הצבאית הלאומית האמריקאית בווסט פוינט. הוא בחברת פסלים של מנהיגי צבא הבולטים בהיסטוריה: יהושע בן-נון, דוד המלך, אלכסנדר מוקדון, הקטור מטרויה, יוליוס קיסר, המלך ארתור, קרל הגדול וגוטפריד מבולון, המשקיפים על שולחן הדיונים הקובע את סדר היום של האקדמיה הצבאית.

המוטו האמריקאי הרשמי – המוטבע על שטר הדולר מאז 1957 ועל מטבעות אמריקאיות מאז 1864 – הוא: "באלוהים אנו בוטחים". המוטו שואב השראה מקריאתם של משה רבנו (בעקבות חטא עגל הזהב) ומתתיהו החשמונאי, "מי לה' אלי".

ב-1993 נפצו פרחחים בעיר בילינגס, במדינת מונטנה, חלון ביתו של יהודי שהדליק נרות חנוכה. בתגובה הציבו כ-10,000 משפחות נוצריות בעיר חנוכיות על אדן חלון בתיהן, ומאות תושבים נוצרים צעדו ברחוב הראשי של העיר ובידיהם חנוכיות.

בניגוד לפסח ופורים, חנוכה מציין מאבק שחרור לאומי על אדמת המולדת, שהתרחש בעיקר בשטחי יהודה ובנימין. לכן הכריז שמעון החשמונאי, בתגובה לתביעת אנטיוכוס לסיים את הכיבוש (מכבים א', פרק ט"ו, פסוק 33): "לא ארץ נוכרייה לקחנו… כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבנו בלא משפט נכבשה…" הכרזת שמעון תקפה ב-2014 כפי שהייתה ב-143 לפני הספירה, מול לחץ בינלאומי לסגת מערש ההיסטוריה היהודית. עקרונות הצדק והביטחון הלאומי מחייבים לדבוק בנחישות במורשת חנוכה, להעדיף אינטרסים ארוכי-טווח על פני נוחיות מדינית (ואולי אף כלכלית) קצרת-טווח, ולהדוף פיתויי פייסנות, פשטנות ואשליות.

פוסטים אחרונים

"ישראל היום", https://bit.ly/2zw83x9

English edition  https://bit.ly/2SbCQ9B

מורשת חג החנוכה המקדשת את רעיון החירות וכושר העמידה מול אתגרים ואיומים עצומים, מושרשת בחברה האמריקאית מתקופת המתיישבים הראשונים במאה ה-17, דרך האבות המייסדים במאה ה-18 ועד היום. עוצמת המורשת תורמת ליחס חיובי של רוב אוכלוסיית ארה"ב כלפי המדינה היהודית.

ב-16 לאוקטובר 2018 הנפיקה רשות הדואר האמריקאי את הבול השנתי של חנוכה, המבטא את מקום חג החנוכה בהוויה ההיסטורית, תרבותית ופוליטית של ארה"ב.

ב-8 לדצמבר 2017 קיים הנשיא טראמפ את הטקס השנתי של הדלקת נרות חנוכה בבית הלבן ואמר: "נס החנוכה הוא נס ישראל…. יוצאי חלציהם של אברהם, יצחק ויעקב חוו רדיפות מזעזעות, אך אין כוח היכול לשבור את רוחם ולכבות את אמונתם…." ב-14 לדצמבר 2016 אמר הנשיא אובמה בטקס דומה בבית הלבן: "יש להעניק תשומת לב למאבק המכבים ברודנות וללמוד שגם ברגעי השפל העמוקים ביותר יש לשמור על התקווה…. יש האומרים שג'ורג' וושינגטון הושפע על ידי אור החנוכה, כאשר הבחין בחייל יהודי שאחז בחנוכיית חנוכה למרות השלג סביבו…."

ב-6 לדצמבר כתב השגריר האנק קופר, שהיה ראש סוכנות ההגנה האסטרטגית בארה"ב: "עם הדלקת הנר השמיני של חנוכה, היהודים מסיימים את חגיגת ניצחון המכבים לפני אלפיים שנים, המציינת את אהבת החירות המאפיינת את המערב בעמידה מול אויב משותף המאיים על קיומנו וחירותנו.  אנו זקוקים למכבים בעידן המודרני…."

בדצמבר 1993 ניפצה לבנה חלון בבית יהודי שהציג חנוכיה בעיר בילינגס במדינת מונטנה.  תגובת 80,000 תושבי העיר, כולל 50 משפחות יהודיות, היתה: "לא במחוזותינו!"  העיתון המקומי, "בילינגס גאזט", יצא במהדורה מיוחדת עם חנוכייה על כל עמוד השער, ששוכפל על ידי תושבי העיר, הודבק באתרים ציבוריים ועל חלונות אלפי בתים בעיר. עשרות תושבים צעדו ברחוב הראשי של העיר ובידיהם חנוכיות. כמו כן, מאז 1994 מקיים מושל מונטנה טקס הדלקת נרות חנוכה בבנין הקפיטול בעיר הבירה, הלנה.

המכללה הצבאית ווסט פוינט, המובילה בארה"ב, שנוסדה ב-1802, מציגה את פסלו של יהודה המכבי, יחד עם יהושע בן-נון, דוד המלך, אלכסנדר הגדול, הקטור, הקיסר יוליוס, המלך ארתור, קרל הגדול וגודפרי מבולון – תשעת המנהיגים הצבאיים המובילים בהיסטוריה האנושית.

הבולטים בדור המייסדים האמריקאי כונו "המכבים המודרנים" עקב תרומתם החריגה למלחמת העצמאות בבריטים: הנשיאים ג'ורג' וושינגטון, ג'ון אדאמס ותומאס ג'פרסון, המדען בנג'מין פרנקלין, המהפכנים פטריק הנרי ופול רוויר, האידיאולוג תומאס פיין, מנהיגי "מסיבת התה", ועוד.

ב-2018 ארה"ב וישראל הן שתי הדמוקרטיות המערביות היחידות הדבקות במורשת המכבים: הדגשת החירות תוך כדי הדיפת איומים, לחצים ופיתויים; סירוב להקריב עקרונות ושיקולים ארוכי-טווח על מזבח אופורטוניזם ורווחים קצרי-טווח; וכוח עמידה בכל-מחיר מול משטרים וארגונים פורעי-חוק הנהנים מרוח-גבית של פייסנות, רפיסות, פשטנות והרהורי-לב של גורמים במערב.

שיתוף הפעולה בין השתיים בהגנה על החירות והמוסר – למרות אי-ההסכמה בנושאים אחרים – תורם רבות להישרדות הדמוקרטיות המערביות מול אויבים ויריבים.

  • מה נשתנה היחס הזה (של ארה"ב כלפי ישראל) מכל ההתייחסויות (של ארה"ב כלפי שאר מדינות העולם)?
  • יש הטוענים שיסוד היחס המיוחד כלפי ישראל – המתבטא ב-71% אהדה לפי סקר "גאלופ" מפברואר 2016, תמיכה סוחפת בקונגרס ושתופי פעולה אזרחיים וצבאיים חסרי-תקדים – הוא יכולותינו הביטחוניות והטכנולוגיות, כושר עמידתנו מול אויבים אנטי-אמריקאים, מבצעים צבאיים מציתי-דמיון, הקמת המדינה, השואה, הקמת השדולה איפ"ק, מעורבות יהודית בפוליטיקה האמריקאית, ועוד.
  • אבל, כל אלו מהווים רוח-גבית – ולא יסוד – ליחס המיוחד כלפי ישראל.
  • היסודות לקשר המיוחד בין העם האמריקאי לבין המדינה היהודית הונחו – בהשראת מורשת פסח – על ידי המתיישבים הלבנים הראשונים שהגיעו מבריטניה לאמריקה החל משנת 1620 בספינה "מייפלאואר". הם ראו עצמם כ"בני ישראל המודרניים", שיצאו את "מצרים המודרנית" (בריטניה), חצו את "ים סוף המודרני" (האוקינוס האטלנטי), ופניהם ל"ארץ המובטחת המודרנית." מכאן אלפי האתרים בארה"ב הנושאים שמות תנ"כיים כגון 18 ירושלים (Jerusalem), 32 שלם (Salem), 59 שילה, 24 בית אל, 18 חברון, 12 יריחו, 5 הר ציון, 4 הר הזייתים, וכו'.
  • הזיקה לפסח טופחה גם על ידי האבות המייסדים האמריקאים במאה ה-18, שיישמו את האימרה של רבן גמליאל, נשיא הסנהדרין: "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים."  הם הגדירו עצמם כ"עם הברית המודרני", שאבו השראה ממרכזיות רעיון החירות במורשת פסח (על "פעמון החירות" מתנוסס פסוק מספר "ויקרא"), ממנהיגות משה רבנו, למדו את הפרדת הרשויות שהנהיג משה (בעצת יתרו), טענו להקבלה בין 13 המושבות (מדינות) באמריקה לבין 12 השבטים, ועוד.  את השם שהעניקו לשיטת הממשל הייחודית שגיבשו – השיטה הפדרלית – גזרו מהמילה הלטינית "פדוס" המתייחסת לברית/אמנה בין האלהים לאברהם ויעקב.
  • מורשת פסח – מיציאת מצרים, חציית ים סוף, עשרת הדברות, עגל הזהב, סיפור המרגלים, ארבעים שנות נדודים במדבר, הכניסה לארץ ישראל ודמויותיהם של משה, אהרן, יהושע וכלב – שרירה וקיימת בשיח הציבורי, פוליטי, תרבותי, מוסרי ומשפטי בארה"ב מ-1620 עד עצם היום הזה.
  • לדוגמא, מסמך הדגל של מרד 1776 נגד המלך הבריטי – Common Sense שנכתב על ידי תומאס פיין מ"האבות המייסדים" ונחשב ל"מלט של המהפיכה" –  התבסס על משה, השופט גדעון והנביא שמואל, ויצא חוצץ נגד "פרעה הבריטי". האבות המייסדים, ג'והן אדאמס (הנשיא השני), תומאס ג'פרסון (הנשיא השלישי) ובנג'מין פרנקלין (המדען החילוני בין "האבות המייסדים") הציעו שחציית ים סוף תהייה הסמל הרשמי של ארה"ב. בסמל שנבחר מתנוססים 13 כוכבים, כמספר המדינות הראשונות, בצורה של מגן דוד מעל ראש הנשר. הסמל הרשמי של אוניברסיטת ייל הוא "אורים ותומים", (כתוב בעברית) שהיה כוחו של הכהן הגדול. "שלח את עמי" הפך להימנון השחורים והתנועה לעקירת העבדות. הארייט טאבמן, שחרפה נפשה להברחת עבדים ממדינות הדרום, כונתה .Mama Moses  בטקס קבלת פרס נובל, ב-1964, אמר מרטין לותר קינג: "הפרק הראשון של מאבקי היה כאשר משה עמד לפני פרעה וזעק: שלח את עמי". ב-2005 פסק בית המשפט העליון בארה"ב שלוחות הברית ועשרת הדברות הם חלק מהמסד ההיסטורי-חילוני של ארה"ב, ואישר את הצבת אנדרטה של לוחות הברית על מדשאת בניין הקונגרס בטקסס. ב-2016 מתנוסס פסל משה רבנו מעל מושב השופטים בבית המשפט העליון (בנוסף לשבעה פסלים נוספים של משה רבנו בבניין בית המשפט העליון), ופסל ראשו של משה רבנו ניצב מול מושב יו"ר בית הנבחרים בבנין הקפיטול בארה"ב.
  • את עוצמת הזיקה המיוחדת בין ישראל-פסח-ארה"ב מתארת האימרה של שלמה המלך: "החוט המשולש לא במהרה ינתק" (קהלת, ד:12).

"חדשות מחלקה ראשונה"

מורשת חנוכה היא חלק בלתי נפרד מהאתוס האמריקאי ונדבך חשוב ביחס המיוחד של העם האמריקאי – מאז המאה השבע עשרה – לרעיון שיקום הריבונות היהודית בארץ ישראל.

"היכן המכבים של היום?" היא כותרת מאמר (דצמבר 2013) של השגריר האמריקאי האנק קופר, שהיה ראש "יוזמת ההגנה האסטרטגית" ("מלחמת הכוכבים") של הפנטגון: "בחג החנוכה, כאשר יהודי העולם חוגגים את ניצחון המכבים ושחרור בית המקדש, כל אמריקאי חייב לזכור את מורשת החרות המייחדת את הדמוקרטיות המערביות במאבק מול אויב משותף המאיים על חרותנו וקיומנו…. אנו זקוקים למכבים כדי להוריש את רעיון החרות לדורות הבאים…."  קופר מדגיש את השפעת רוח המכבים על המתיישבים הראשונים שהגיעו לאמריקה במאה ה-17 ועל האבות המייסדים של ארה"ב כמו שלושת הנשיאים הראשונים, ג'ורג' וושינגטון, ג'והן אדאמס,ותומס ג'פרסון, בנג'מין פרנקלין ופטריק הנרי.

ב-23 למרץ 1775 נשא פטריק הנרי נאום מכונן, שהושפע ממורשת החשמונאים, ומככב עד היום בשיח הציבורי בארה"ב: "אני רואה במרד [נגד בריטניה] בחירה בין חרות לבין עבדות…. אם ברצוננו להיות חופשים, עלינו להילחם…. נסיגה תוביל לעבדות…. עלינו לאחוז בנשק ולהאמין באלוהים…. תנו לי חרות, או תנו לי מוות".

ההצעה המקורית לסמל הרשמי של ארה"ב, שהוגשה על ידי אדאמס, ג'פרסון ופרנקלין –  "מרי נגד רודנות היא עבודת האלוהים" – ניזונה ממרד המכבים ומיציאת מצרים.  מנהיגי המרד נגד האימפריה הבריטית ראו בעצמם את "עם הברית המודרני" ו"המכבים המודרניים", ממשיכי דרכם של משה, אהרן, גדעון, שמואל, דוד ויהודה המכבי – מעטים מול רבים, צדק מול עוול, חופש מול שעבוד.

מאז 1996 מנפיק השרות הבולאי האמריקאי את "בול חנוכה".  ב-2014 ניצב פסל ראשו של יהודה המכבי בבניין הראשי של האקדמיה הצבאית הלאומית האמריקאית בווסט פוינט. הוא בחברת פסלים של מנהיגי צבא הבולטים בהיסטוריה: יהושע בן-נון, דוד המלך, אלכסנדר מוקדון, הקטור מטרויה, יוליוס קיסר, המלך ארתור, קרל הגדול וגוטפריד מבולון, המשקיפים על שולחן הדיונים הקובע את סדר היום של האקדמיה הצבאית.

המוטו האמריקאי הרשמי – המוטבע על שטר הדולר מאז 1957 ועל מטבעות אמריקאיות מאז 1864 – הוא: "באלוהים אנו בוטחים". המוטו שואב השראה מקריאתם של משה רבנו (בעקבות חטא עגל הזהב) ומתתיהו החשמונאי, "מי לה' אלי".

ב-1993 נפצו פרחחים בעיר בילינגס, במדינת מונטנה, חלון ביתו של יהודי שהדליק נרות חנוכה. בתגובה הציבו כ-10,000 משפחות נוצריות בעיר חנוכיות על אדן חלון בתיהן, ומאות תושבים נוצרים צעדו ברחוב הראשי של העיר ובידיהם חנוכיות.

בניגוד לפסח ופורים, חנוכה מציין מאבק שחרור לאומי על אדמת המולדת, שהתרחש בעיקר בשטחי יהודה ובנימין. לכן הכריז שמעון החשמונאי, בתגובה לתביעת אנטיוכוס לסיים את הכיבוש (מכבים א', פרק ט"ו, פסוק 33): "לא ארץ נוכרייה לקחנו… כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבנו בלא משפט נכבשה…" הכרזת שמעון תקפה ב-2014 כפי שהייתה ב-143 לפני הספירה, מול לחץ בינלאומי לסגת מערש ההיסטוריה היהודית. עקרונות הצדק והביטחון הלאומי מחייבים לדבוק בנחישות במורשת חנוכה, להעדיף אינטרסים ארוכי-טווח על פני נוחיות מדינית (ואולי אף כלכלית) קצרת-טווח, ולהדוף פיתויי פייסנות, פשטנות ואשליות.

מורשת פסח, ובמיוחד משה ויציאת מצרים, מהווים חלק בלתי-נפרד מההוויה האמריקאית מאז המאה ה-17, ומשפיעים על עיצוב אתוס החרות האמריקאי ומערכות המשפט והמוסר בארה"ב.

השפעת מורשת פסח על תפישת העולם האמריקאית מהווה נדבך חשוב ביחס המיוחד של העם האמריקאי כלפי המדינה היהודית, הרואה בה נושא-פנים ערכי וחיובי, ולא רק נושא-חוץ. אמנם יש משקל רב לאיומים ולאינטרסים משותפים בעיצוב יחסי ישראל-ארה"ב, אך התשתית הקבועה והמוצקה של הברית המיוחדת בין השתיים מורכבת מערכים משותפים כגון מורשת חג הפסח.

במאה ה-17 הגיעו לארה"ב ראשוני המתיישבים מבריטניה שראו במלך הבריטי את "פרעה המודרני", באוקיינוס האטלנטי את "ים-סוף המודרני" ובאמריקה את "ציון/כנען המודרנית".
ב-1776 פרסם תומאס פיין את Common Sense שהפך למצפן של המרד נגד בריטניה, התייחס למלך הבריטי כ"פרעה" וציטט את התנגדות גדעון ושמואל למוסד המלוכה. "האבות המייסדים" בנג'מין פרנקלין, ג'ון אדאמס ותומאס ג'פרסון הציעו שהסמל הרשמי האמריקאי יציג את חציית ים סוף, טביעת מרכבות פרעה ועמוד האש. הם שאבו השראה מיציאת העם היהודי מעבדות לחרות, ראו ב-13 המושבות מהדורה מודרנית של 12 השבטים וקראו לעצמם "עם הברית המודרני".

התנועה לשחרור עבדים במאה ה-19 והתנועה לזכויות האזרח במאה ה-20 הושפעו על ידי אתוס "יציאת מצרים" בפרט והתנ"ך בכלל. ב-1830 הפך הפסוק החרות על "פעמון החרות" לסמל ההתנגדות לעבדות השחורים: "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה" (ויקרא, פרק כ"ה, פסוק 10). הסופרת הארייט ביצ'ר סטאו, מחברת אוהל הדוד תום (1852), ובעלה, חקרו את "יציאת מצרים" והתנ"ך. הארייט טאבמן שהבריחה עבדים שחורים ממדינות הדרום לצפון ארה"ב כונתה "משה", וההמנון הבלתי-רשמי של השחורים היה שיר-הנשמה, Go Down, Moses.

רוב ההספדים לנשיא הנרצח לינקולן, ב-1865, התייחסו אליו כ"משה, משחרר העבדים" שלא הגיע, אף הוא, ל"ארץ המובטחת". להנצחת זכרו של לינקולן, תרמה ממשלת צרפת את "פסל החרות", הקורן (כמו פני משה ברדתו מהר סיני) ומחזיק בידו את לוח החוק (כמו "לוחות הברית").

ב-1954 כינה מרטין לותר קינג את החלטת בית המשפט העליון לבטל את ההפרדה הגזעית בבתי הספר כ"חציית ים-סוף". ב-1964 הוא זכה בפרס נובל והכריז: "עם משועבד חייב להתנער מעבדות… התנ"ך מנחיל לנו את האירוע המלהיב של משה העומד לפני פרעה וקורא, 'שלח את עמי'".

ב-1982 נאם הנשיא רייגן בפרלמנט הבריטי וציין את "יציאת מצרים" כציון דרך בהתנגדות החברה המערבית לעריצות: "מאז יציאת מצרים כותבים ההיסטוריונים על ההקרבה במאבק למען החרות – עמידת הגבורה (היוונית-ספרטנית מול איראן) בתרמופילאי, מרד ספרטקוס, ההסתערות על הבסטיליה ומרד גטו וורשה." ב-2003 אמר הנשיא בוש, בנאום בסנגל: "עבדים שחורים בארה"ב למדו את סיפור "יציאת מצרים" וגילו נחישות להגיע אל הארץ המוטחת של החרות". ב-2007 אמר הסנטור אובמה שחלוצי זכויות האדם בארה"ב היו "דור משה" והוא – אובמה – בן "דור יהושע" שיחצה את "הנהר" אל "הארץ המובטחת".

ב-2012 ניצב פסל משה רבנו מול מושב יו"ר בית הנבחרים בגבעת הקפיטול; פסלי משה רבנו האוחז בלוחות הברית מתנוססים מעל הכניסה לבית המשפט העליון האמריקאי ומעל שולחן השופטים העליונים; אנדרטה של לוחות הברית ניצבת על מדשאת בנין הקפיטול בטקסס ואנדרטה דומה תוקם בקרוב על מדשאת בנין הקפיטול באוקלהומה.

ב-2012 עומדות ארה"ב, ישראל והחברה המערבית בפני האיום הברור, המידי והקטלני ביותר על החרות מאז מלחמת העולם השנייה – טרור אסלאמי קונבנציונלי וגרעיני. כדי לנצח במערכה, יש לגייס – שוב – את המנהיגות מונחית העקרונות של משה, את קריאת התיגר, ההקרבה והנחישות של יהושע וכלב ואת אמונה בצדקת הדרך של פסח ו"יציאת מצרים".

סרטונים אחרונים

Play Video

Can/should Israel defy US pressure?

Israel’s defiance of US pressure has been an inherent feature of US-Israel relations since 1948. It has caused short-term frictions, while generating long-term US strategic respect toward Israel, triggering a dramatic enhancement of mutually-beneficial strategic cooperation. Israeli defiance of US pressure spared the US economic and national security setbacks, dealing major blows to enemies and rivals of the US.
Play Video

State Department's systematic failures in the Middle East

The State Department's Middle East policy has been systematically wrong, at least, since 1948, on issues relating to Iran, Iraq, Egypt, Libya, Syria and Israel.
Play Video

Israeli benefits to the US taxpayer exceed US foreign aid to Israel

The US does not extend annual foreign aid to Israel, but makes an annual investment in Israel, which yields to the US taxpayer economic and defense benefits that exceed the dollar volume of foreign aid. For example, Israel constitutes the most cost-effective battle-tested laboratory of the US defense and aerospace industries, saving the US many years of research and development, which amount to mega billion dollars, in addition to enhanced competitiveness, which increases US exports. Israel provides the US intelligence, which is heavier in scope than the intelligence provided by all NATO countries combined.
Play Video

Israel's control of the mountain ridges of Judea & Samaria advances US interests

Since 1967, Israel has controlled the mountain ridges of Judea & Samaria, which has transformed Israel from a non-deterring, terror and war inducing country to a stronger, war and regional terror-deterring country. Thus, Israel has become a critical line of defense for the pro-US Hashemite regime in Jordan. Israel's enhanced posture of deterrence extends the strategic hand of the US with no need to deploy additional US soldiers.

ניוזלטר

הזמינו הרצאות וראיונות

דמוגרפיה

איראן

ג'יהאד האייתולות נגד המערב

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב
https://bit.ly/470rHz2  "חדשות מחלקה ראשונה", 4 נובמבר 2023,

ג'יהאד האייתולות נגד המערב
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב
https://bit.ly/470rHz2  "חדשות מחלקה ראשונה", 4 נובמבר 2023,

English edition  https://bit.ly/479MlfK

איראן-חמאס-ארה"ב

*היועץ לביטחון לאומי של נשיא ארה"ב, ג'ייק סאליבן, אמר במסיבת עתונאים ב-10 אוקטובר 2023: "איראן שותפה למתקפה [של ה-7 לאוקטובר], הייתה מעורבת באימונים ואספקת היכולות לביצוע המתקפה, ומשתפת פעולה עם חמאס שנים רבות."

*למרות פייסנות וחיזורי המערב, משטר האייתולות נחוש להכניע את המערב "הכופר" – ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי". הוא סייען מרכזי למלחמות חמאס וחיזבאללה בישראל, כדי להוסיף דלק למדורת המזרח התיכון, ולפגוע במעמד המערב באזור ובעולם.

*איראן רואה בסיוע לחיזבאללה, חמאס, החות'ים ועשרות ארגוני טרור נוספים במזרח התיכון, מרכז אסיה, אפריקה ודרום ומרכז אמריקה, אמצעי להחרפת אי-היציבות העולמית, הפלת משטרים פרו-אמריקאים, ופגיעה במעמדה האסטרטגי של ארה"ב בעולם. לכן, משנות ה-80' המוקדמות איראן הפכה למוקד עולמי להפצת טרור, סמים ומערכות נשק מתקדמות.

*למרות ההתנהלות הטרוריסטית של משטר האייתולות, ארה"ב דבקה באופציה הדיפלומטית, המעניקה למשטר האיראני רוח גבית עזה מאז עלייתו לשלטון בפברואר 1979. ארה"ב מגיבה באיפוק רב להפצצה איראנית שיטתית של מתקנים אמריקאים במפרץ הפרסי, עיראק וסוריה, לא מסתירה את כמיהתה להסכם גרעין נוסף, וגם הסירה את רוב הסנקציות הכלכליות שהוטלו על איראן.

*הסרת הסנקציות – ובמיוחד אלו האוסרות על יבוא נפט וגז טבעי מאיראן – מאפשרת לאייתולות לשדרג את התמיכה בחיזבאללה, חמאס והחות'ים בתימן, כולל טילים, מטוסים זעירים ללא טייס, אלקטרוניקה, וחומרי נפץ, תוך פגיעה קשה בסעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מצרים, ירדן וישראל.

*יצוא הנפט מאיראן גדל יותר מפי-שלוש מאז כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ומאז הסנקציות של 2018 ו-2019 שהורידו את יצוא הנפט ל-500,000 חביות ביום לעומת 2.7 מיליון חביות ביום לפני הסנקציות. יצוא הנפט האיראני גדל למרות כישלון המו"מ לחידוש הסכם הגרעין. בספטמבר 2023 הגיע יצוא הנפט ל-1.5 מיליון חביות ביום, ואולי אף יותר, שמשמעותו הכנסה של לפחות 50 מיליארד דולרים (לפי המחיר הנוכחי של 90 דולרים לחבית). סוכנות "רויטרס מדווחת על יצוא של 3.15 מיליון חביות ליום!

ג'יהאד איראני נגד ארה"ב

*האייתולות וחיזבאללה מושרשים באמריקה הלטינית משנות ה-80', ובמיוחד במשולש הגבולות של ארגנטינה-פרגוואי-ברזיל וצ'ילה-פרו-בוליביה. לאחרונה הם הגבירו את שתוף הפעולה ב"בטן הרכה של ארה"ב" עם ברוני סמים, ארגוני טרור וממשלות אנטי-אמריקאיות. יחד עם הקרטלים לוס-זטאס וסינלואה במקסיקו הם מבריחים לארה"ב "מתמפטמין" – סם פסיכואקטיבי ממכר מאד – ומאמנים אותם בהפעלת מכוניות תופת. הם משוכנעים שהברחת סמים יעילה יותר מנשק חם בהכנעת "הכופר" המערבי.

*לפי מנהלת אכיפת הסמים בארה"ב, לאיראן וחיזבאללה קשר יעיל עם ברוני סמים במקסיקו, קולומביה, בוליביה, אקוודור וברזיל, והם מייצאים סמים לאירופה וארה"ב, במקביל להקמת מערכות מתוחכמות להלבנת הון שמרכזן בלבנון. הם מבריחים לארה"ב מהגרים בלתי-חוקיים מהמזרח התיכון ומרחיבים את תשתית הטרור בארה"ב.

החזון הפנאטי האיראני לא מתמקד בישראל

*לפי דר' ירון פרידמן, מומחה לאסלאם והמזרח התיכון, משטר האייתולות הוא מונחה-חזון בן 1,400 שנים, שאינו מתמקד בישראל אלא בעולם הרחב ובתרבות "הכופרת" המערבית. החזון יקר לאייתולות הרבה יותר מבוננזה כלכלית ודיפלומטית.

*שורש חזון האייתולות הוא "קרב כרבלא" משנת 680 לספירה, המהווה ציון דרך היסטורי אסלאמי, חי, נושם ובועט ב-2023.  במרכז החזון עומד רצח חוסיין בן עלי, נכד הנביא מוחמד והאימאם השלישי, על ידי יזיד, החליף הסוני. "קרב כרבלא" מהווה טראומה מעצבת עבור השיעים, המקיימים טקסי אזכרה שנתיים להשרשתו בתודעתם, כולל צעדות המונים במרכזי ערים במזרח התיכון, אירופה, אמריקה הלטינית וארה"ב, בליווי הלקאה עצמית עד-זוב-דם על ידי שרשראות ברזל.

*"קרב כרבלא" משריש בתודעה השיעית את הנכונות להקרבת חיים אפוקליפטית ונקמה,והביא לקרע צבאי ודתי, סוני-שיעי, המסעיר עד היום את המזרח התיכון הוולקני. הרוב הסוני משוכנע שהמיעוט השיעי נחוש להשתלט על האסלאם ולנקום את רצח נכדו של מוחמד, כפי שהיה כמעט במאה ה-10 וה-11 וגם במאה ה-16 כאשר איראן הפכה למדינה שיעית.

*מאז עליית משטר האייתולות לשלטון ב-1979 הוא מתמקד ביצוא המהפיכה האסלאמית-שיעית שהיא מונחית-כרבלא, השואפת להפיל כל משטר "משומד" (סוני), להכניע את "הכופר" המערבי, ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי", ללא תנאי, באמצעי שלום או מלחמה.

*החזון הדתי, פנאטי, מגלומני ואפוקליפטי – במקביל להתנהלות פורעת החוק של משטר האייתולות – ממחיש מדוע נכשלה האופציה הדיפלומטית לשכנע את המשטר האיראני לאמץ כיבוד הסכמים, דו-קיום בשלום ולהעדיף בוננזה פיננסית ודיפלומטית על פני "חזון קרבלא".

יהודה ושומרון

ישראל-סעודיה ושליטה ישראלית על רכסי יו"ש (סרטון)

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"ערוץ 7", 13 ספטמבר 2023, https://www.inn.co.il/news/613823

*זירת הסכם עם סעודיה היא המזרח התיכון הגועש והבלתי-וודאי;

*סעודיה מונחית על ידי אינטרסים סעודים ולא פלסטינים;

*סעודיה – בניגוד – למחלקת המדינה – מודעת להתנהלות האלימה הפלסטינית במישור הבין-ערבי, ולכן אינה פועלת להקמת מדינה פלסטינית;

*הסכם שלום (או נורמליזציה) עם סעודיה אינו נדבך קריטי לביטחון ישראל בהקשר הוולקני של המזרח התיכון, לעומת רכסי יו"ש שהשליטה בהם היא תנאי לקיום ישראל במזה"ת.

ירושלים

קונסוליה אמריקאית בירושלים – פגיעה בארה"ב ואתגר לישראל

"מידה" https://bit.ly/3mRILTa

English edition  https://bit.ly/3nRXqNv

אם הנשיא ביידן יסוג מהכרת קודמו, הנשיא טראמפ, בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של ישראל, ומושב שגרירות ארה"ב בישראל, הוא יישם את תפישת העולם של מחלקת המדינה (מחמ"ד) הפועלת לחלוקת ירושלים, ונכשלת בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת.

לדוגמא, ב-1948 הובילה מחמ"ד מערכה ברוטלית נגד הקמת המדינה היהודית; ב-1978/79 תקעה סכין בגב השאה הפרסי הפרו-אמריקאי וסייעה לאייתולה חומייני האנטי-אמריקאי להשתלט על איראן; בשנות ה-80' ראתה בסדאם חוסיין בעל-ברית ראוי לשיתוף-פעולה מודיעיני ומסחרי; ב-2009 היפנתה עורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם); ב-2011 פעלה להפלתו של קדאפי והפכה את לוב לאתר מרכזי של טרור אסלאמי בינלאומי; ב-2015 היתה גורם מרכזי בהענקת 150 מיליארד דולרים למשטר האייתולות באיראן והכשרתם כאילו היו אמינים ושומרי-חוק; ב-2021 פועלת מחמ"ד לתיאום עמדות עם האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים, ממשיכה לחזר אחר משטר האייתולות למרות מעורבותו העמוקה בטרור ומלחמות אזוריות וגלובליות; מחזרת אחר חמאס והטרור החות'י בתימן, אך מפעילה לחצים על סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הפרו-אמריקאים; ועוד.

אימוץ עמדת מחמ"ד בסוגיית ירושלים יהווה הפרה של החוק האמריקאי, התעלמות ממציאות בת-3,000 שנים המתועדת למשעי בממצאים ארכיאולוגים ונוספים, סטירת לחי למורשת האבות-המייסדים של ארה"ב, ותפגע באינטרסים מדיניים-ביטחוניים של ארה"ב.

ירושלים המאוחדת והחוק האמריקאי

הקמת קונסוליה אמריקאית בירושלים –שתהייה למעשה שגרירות אמריקאית לרשות הפלסטינית – תהווה הפרה בוטה של "חוק השגרירות בירושלים" שזכה לתמיכה-רבתי בציבור האמריקאי ורוב סוחף בשני בתי הקונגרס, ונכנס לתוקף בנובמבר 1995.

לפי "חוק השגרירות בירושלים":

"ירושלים תמשיך להיות מאוחדת תוך הגנה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"יש להכיר בירושלים כעיר הבירה של ישראל, וכמקום מושבה של שגרירות ארה"ב בישראל….

"ב-1990 אישרו שני בתי הקונגרס – פה אחד – את החלטה מספר 106 המבטאת עמדה נחרצת בזכות אחדות ירושלים תוך שמירה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"ב-1992 אישרו בית הנבחרים והסנאט – פה אחד – את החלטה מספר 113… המציינת את השנה ה-25 לאיחוד ירושלים ומדגישה את תמיכת הקונגרס באחדות העיר….

"ב-1996 תחגוג ישראל את יובל ה-3,000 לנוכחות היהודית בירושלים שהתחילה בתקופת דוד המלך….

"התייחסות החוק ל'שגרירות ארה"ב' כוללת את משרדי השגרירות ואת מגורי שגריר ארה"ב…."

ירושלים המאוחדת ומורשת "האבות המייסדים"

המתיישבים הראשונים (שהגיעו בתחילת המאה ה-17) ו"האבות המייסדים" של ארה"ב – שראו עצמם כ"עם הנבחר המודרני" ב"ארץ המובטחת המודרנית" – הושפעו רבות על ידי מורשת התנ"ך, כולל הצלחת דוד המלך לאחד את 12 שבטי ישראל (בדומה לאיחוד 13 המושבות/מדינות שהביא להקמת ארה"ב) ולהעביר את עיר הבירה מחברון לירושלים (בדומה להעברת עיר הבירה מפילדלפיה לוושינגטון בשנת 1800), שלא הייתה שייכת לאף שבט (בדומה לוושינגטון שאינה שייכת לאף מדינה).

דוד המלך נכנס לירושלים 3,000 שנים לפני כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ו-2755 שנים לפני הכרזת העצמאות של ארה"ב.

על השפעת ירושלים על "האבות המייסדים" של ארה"ב אפשר ללמוד מהעובדה שבארה"ב יש 18 ערים ועיירות בשם ירושלים (4 במרילנד; 2 בוורמונט, ג'ורג'יה וניו יורק;  ו-1 באוהיו, מישיגן, ארקנסו, צפון קרולינה, אלבמה, יוטה, רוד איילנד וטנסי), 32 ערים ועיירות בשם Salem (שלם – השם המקורי של ירושלים), והרבה אתרים בשם Zion (ציון – שם נרדף לירושלים וארץ ישראל). בארה"ב יש אלפי ערים, עיירות, הרים, צוקים, מדבריות, פארקים לאומיים ורחובות הנושאים שמות תנ"כיים (לדוגמא, 83 שילה, 34 בית אל, 27 חברון, 19 יריחו, 18 ציון, 18 בית לחם, 18 פסגה, 10 גילעד, 9 רחובות, 9 שומרון, 8 בועז, 5 גלבוע, וכו'.).

ירושלים המאוחדת ואינטרס ארה"ב

הכרת הנשיא טראמפ במאי 2018 במציאות ההיסטורית של ירושלים המאוחדת כעיר הבירה הבלעדית של ישראל, ולכן מקום מושב שגרירות ארה"ב בישראל, שידרגה את תדמית ההרתעה של ארה"ב, והעבירה מסר ברור לעולם: בניגוד לנשיאים קלינטון, בוש ואובמה שחששו מתגובות אלימות (טרור ערבי/אסלאמי) ליישום "חוק השגרירות בירושלים" מ-1995, ארה"ב שוב אינה נרתעת מלחצים ואיומים, אלא מכירה במציאות ההיסטורית של ירושלים מאוחדת. יישום החוק הצביע על הפער הרעיוני והמדיני בין הנשיא טראמפ ורוב הציבור והקונגרס בארה"ב לבין האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים ואירופה הרופסת. ההחלטה גם הדגישה את הפער בין עמדת רוב הציבור האמריקאי ורוב נבחריו בקונגרס לבין מחלקת המדינה בעלת תפישת העולם הקוסמופוליטנית והרב-לאומית, המקילה-ראש במורת האבות המייסדים של ארה"ב ובחופש הפעולה המדינית והביטחונית העצמאית של ארה"ב נגד גופים פורעי-חוק.

בניגוד להערכות קודרות של מומחי מחמ"ד והתקשורת "העילית" בארה"ב – השוגים בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת – יישום "חוק השגרירות בירושלים" לא החמיר את הטרור הפלסטיני, ערבי ומוסלמי. הם גם שגו כאשר הזהירו מפני התפרצות גל טרור בתגובה לאיחוד ירושלים והחלת החוק הישראלי על מזרח העיר ב-1967.

לעומת זאת, הימנעות מישום החוק (מ-1995) – על ידי הנשיאים קלינטון, בוש ואובמה – פגעה בתדמית ההרתעה של ארה"ב, מכיוון שניתפשה ככניעה ללחץ ואיומים של גורמים ערבים/מוסלמים. אי-ישום החוק גם הקצין את ציפיות ותביעות הערבים, לא קידם את תהליך השלום, החריף את הטרור הבינלאומי, ולכן פגע בביטחון ארה"ב.  לדוגמא, ב-1998 הרסו שתי משאיות תופת את שגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו להרג 224 איש; בשנת 2000 נרצחו 17 מלחים אמריקאים בפיגוע של הטרור האסלאמי במשחתת האמריקאית USS Cole בנמל עדן; ב-2001 נרצחו 2,977 איש בפיגועי "מגדלי התאומים", הפנטגון ו"אמריקן איירליינס"; ועוד.

הדיפת הלחץ האמריקאי בסוגיית ירושלים

ב-1949, בעיצומה של מלחמת העצמאות לחצה ארה"ב להימנע מסיפוח מערב ירושלים "הכבושה" (כמו גם "שטחים כבושים" בגליל, שפלת החוף והנגב), ולהסכים לבינאום העיר.

ב-1950 גבר הלחץ – שלווה באיום לנקוט בצעדי ענישה דיפלומטים וכלכליים – אבל רה"מ דוד בן גוריון הגיב בהכרזה על ירושלים כבירת ישראל (13 דצמבר 1949), העברת משרדי ממשלה רבים מתל אביב לירושלים, שדרוג תשתית התעבורה לירושלים, העברת אלפי עולים לשכונות חדשות שנבנו צמוד לקווי שביתת הנשק בירושלים, והקצאת קרקע להרחבת הבנייה בעיר.

ב-1953 העביר בן גוריון את משרד החוץ לירושלים על אפם וחמתם של הנשיא דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה פוסטר דאלאס שאיימו בהחרמת המשרד על ידי השגרירות של ארה"ב.

ב-1967 פעל הנשיא לינדון ג'ונסון לפי עצתם של מזכיר המדינה דין ראסק (שהיה ממובילי ההתנגדות להקמת המדינה) ומזכיר ההגנה רוברט מקנמארה, הזהיר את רה"מ לוי אשכול מפני איחוד ירושלים ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים, וציין שלפי החוק הבינלאומי מעמדה של העיר הוא בינלאומי ולא ישראלי. אבל, אשכול אימץ את "דוקטרינת בן גוריון", הדף את הלחצים, איחד את העיר והקים את שכונת רמת אשכול מעבר ל"קו הירוק", בנוסף להקמת הישוב הראשון בגוש עציון (כפר עציון), וההתיישבות הראשונה בבקעת הירדן ורמת הגולן.

ב-1970 שכנע מזכיר המדינה וויליאם רוג'רס את הנשיא ריצ'רד ניקסון ללחוץ על ישראל לוותר על הריבונות ב"אגן הקדוש" בירושלים, ולהימנע מהרחבת הבנייה בירושלים מעבר ל"קו הירוק". אבל רה"מ גולדה מאיר הרחיבה את הבנייה באופן דרמטי, והקימה את השכונות רמות אלון, גילה, הגבעה הצרפתית ונווה יעקב, המאכלסות היום כ-150,000 איש, ומעניקות לירושלים מרחב פיתוח אדיר מפאתי בית לחם, דרך פאתי מדבר יהודה ועד פאתי רמאללה.

בשנים 1992-1977 הדפו ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר לחץ שיטתי של ארה"ב והקהיליה הבינלאומית, הרחיבו את הבנייה בירושלים ושלחו מסר ברור: ירושלים היא בירתה הבלעדית של ישראל ואינה עומדת למשא ומתן!  כמו בתקופות בן גוריון, אשכול וגולדה, הדיפת הלחץ האמריקאי הביאה למתיחות קצרת-טווח ולשדרוג ארוך-טווח של ההערכה האסטרטגית כלפי ישראל.

"[ב-1978] דקות ספורות לפני סיום המו"מ המוצלח בין רה"מ בגין לבין הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בקאמפ דייויד, בתיווך הנשיא ג'ימי קארטר, העביר קארטר לבגין את בקשת סאדאת להוסיף את סוגיית ירושלים למו"מ. בגין סירב לבקשה בנחישות והוסיף: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תידבק לשוני לחיכי אם אשכחכי'" (סיפרו של יהודה אבנר, The Prime Ministers – An Intimate Portrait of Leaders of Israel).

ב-2021 טוב יעשה רה"מ נפתלי בנט אם ילמד את התנהלות קודמיו בכל הקשור לעמידה בלחצים בכלל, ובסוגיית ירושלים בפרט.

טוב יעשה רה"מ בנט אם יפנים שקיים יחס ישר בין רמת ההערכה האסטרטגית שארה"ב והעולם רוחשים לישראל, לבין רמת הדבקות שישראל מפגינה (במעשים ולא רק בדיבורים) כלפי ירושלים.

חגים יהודיים

חנוכה מושרשת במורשת האמריקאית

"ישראל היום", https://bit.ly/2zw83x9

English edition  https://bit.ly/2SbCQ9B

מורשת חג החנוכה המקדשת את רעיון החירות וכושר העמידה מול אתגרים ואיומים עצומים, מושרשת בחברה האמריקאית מתקופת המתיישבים הראשונים במאה ה-17, דרך האבות המייסדים במאה ה-18 ועד היום. עוצמת המורשת תורמת ליחס חיובי של רוב אוכלוסיית ארה"ב כלפי המדינה היהודית.

ב-16 לאוקטובר 2018 הנפיקה רשות הדואר האמריקאי את הבול השנתי של חנוכה, המבטא את מקום חג החנוכה בהוויה ההיסטורית, תרבותית ופוליטית של ארה"ב.

ב-8 לדצמבר 2017 קיים הנשיא טראמפ את הטקס השנתי של הדלקת נרות חנוכה בבית הלבן ואמר: "נס החנוכה הוא נס ישראל…. יוצאי חלציהם של אברהם, יצחק ויעקב חוו רדיפות מזעזעות, אך אין כוח היכול לשבור את רוחם ולכבות את אמונתם…." ב-14 לדצמבר 2016 אמר הנשיא אובמה בטקס דומה בבית הלבן: "יש להעניק תשומת לב למאבק המכבים ברודנות וללמוד שגם ברגעי השפל העמוקים ביותר יש לשמור על התקווה…. יש האומרים שג'ורג' וושינגטון הושפע על ידי אור החנוכה, כאשר הבחין בחייל יהודי שאחז בחנוכיית חנוכה למרות השלג סביבו…."

ב-6 לדצמבר כתב השגריר האנק קופר, שהיה ראש סוכנות ההגנה האסטרטגית בארה"ב: "עם הדלקת הנר השמיני של חנוכה, היהודים מסיימים את חגיגת ניצחון המכבים לפני אלפיים שנים, המציינת את אהבת החירות המאפיינת את המערב בעמידה מול אויב משותף המאיים על קיומנו וחירותנו.  אנו זקוקים למכבים בעידן המודרני…."

בדצמבר 1993 ניפצה לבנה חלון בבית יהודי שהציג חנוכיה בעיר בילינגס במדינת מונטנה.  תגובת 80,000 תושבי העיר, כולל 50 משפחות יהודיות, היתה: "לא במחוזותינו!"  העיתון המקומי, "בילינגס גאזט", יצא במהדורה מיוחדת עם חנוכייה על כל עמוד השער, ששוכפל על ידי תושבי העיר, הודבק באתרים ציבוריים ועל חלונות אלפי בתים בעיר. עשרות תושבים צעדו ברחוב הראשי של העיר ובידיהם חנוכיות. כמו כן, מאז 1994 מקיים מושל מונטנה טקס הדלקת נרות חנוכה בבנין הקפיטול בעיר הבירה, הלנה.

המכללה הצבאית ווסט פוינט, המובילה בארה"ב, שנוסדה ב-1802, מציגה את פסלו של יהודה המכבי, יחד עם יהושע בן-נון, דוד המלך, אלכסנדר הגדול, הקטור, הקיסר יוליוס, המלך ארתור, קרל הגדול וגודפרי מבולון – תשעת המנהיגים הצבאיים המובילים בהיסטוריה האנושית.

הבולטים בדור המייסדים האמריקאי כונו "המכבים המודרנים" עקב תרומתם החריגה למלחמת העצמאות בבריטים: הנשיאים ג'ורג' וושינגטון, ג'ון אדאמס ותומאס ג'פרסון, המדען בנג'מין פרנקלין, המהפכנים פטריק הנרי ופול רוויר, האידיאולוג תומאס פיין, מנהיגי "מסיבת התה", ועוד.

ב-2018 ארה"ב וישראל הן שתי הדמוקרטיות המערביות היחידות הדבקות במורשת המכבים: הדגשת החירות תוך כדי הדיפת איומים, לחצים ופיתויים; סירוב להקריב עקרונות ושיקולים ארוכי-טווח על מזבח אופורטוניזם ורווחים קצרי-טווח; וכוח עמידה בכל-מחיר מול משטרים וארגונים פורעי-חוק הנהנים מרוח-גבית של פייסנות, רפיסות, פשטנות והרהורי-לב של גורמים במערב.

שיתוף הפעולה בין השתיים בהגנה על החירות והמוסר – למרות אי-ההסכמה בנושאים אחרים – תורם רבות להישרדות הדמוקרטיות המערביות מול אויבים ויריבים.

גולן

תובנות מפלישת רוסיה לאוקראינה

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3603FJS

English edition  https://bit.ly/3hNd0Y6

ללא קשר לתוצאות הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא מהווה קריאת-השכמה למעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב.

הפלישה חושפת בערוותן מספר הערכות המעצבות את תפישת העולם של הממסד המדיני והביטחוני במערב (אך לא את תפישת העולם של רוב מדינות העולם), המנסה לשכנע את ישראל לאמץ אותן.

לדוגמא:

*האשלייה שרוב מדינות העולם מאמצות את הלך הרוח של "סדר עולמי חדש" שהוא לכאורה יותר-יציב, פחות-נפיץ, יותר-סובלני, נוטה לדו-קיום בשלום, ממוקד יותר ב"חמאה" מאשר ב"תותחים".

*הערכה שתם עידן המלחמות הגדולות והפלישות הצבאיות המסיביות.

*האמונה שהסכמי שלום, ערבויות ביטחון ומענקים כלכליים נדיבים חיוניים יותר לביטחון לאומי מאשר שידרוג כח הרתעה. וכך, זרעי ההרס באוקראינה נזרעו במזכר בודפשט מדצמבר 1994 שהעניק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות של ארה"ב, בריטניה ורוסיה תמורת התפרקותה ממאגר הנשק הגרעיני (שהיה השלישי בגודלו בעולם). ב-2022 נחשפות הערבויות בערוותן.

*התעלמות מאופיין הזמני, רופף, בלתי-אמין ועתיר דרכי-מילוט של כל ערבויות הביטחון, כולל אלו של "ברית נאט"ו" הנחשבות למוצקות ביותר. אבל לפי סעיף 5 של "ברית נאט"ו כל אחת מחברות נאט"ו תבוא לעזרת מדינה-חברה העומדת בפני מתקפה צבאית "כפי שהיא מוצאת לנכון, כולל שימוש בצבא…."

כפי שהיא מוצאת לנכון….

*ההנחה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון חיוניים לביטחון לאומי יותר מכח הרתעה צבאי, עומק אסטרטגי וטופוגרפיה-שולטת מתעלמת מהעובדה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון הם רופפים וזמניים, לעומת טופוגרפיה-שולטת (לדוגמא, רמת הגולן ורכסי יו"ש) ועומק אסטרטגי שהם קבועים.

*מגמת קיצוץ בתקציב הביטחון למרות שקיצוץ נתפש בעיני אויבים, יריבים ובעלי-ברית ככרסום בכח ההרתעה (בעולם הסוער), המחריף את אי-היציבות, פוגע בביטחון הלאומי, ומעניק רוח-גבית לטרור ומלחמות.

*הטענה שאופציה דיפלומטית עדיפה על איום באופציה צבאית במו"מ עם משטרים פורעי-חוק (כגון משטר האייתולות באיראן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ), גם אם התנהלות משטרים אלו מפגינה בשיטתיות שאינם מנהלים מו"מ בתום-לב (חזון חיסולי, מערכת חינוך לטרור, הסתה, פעילות טרור, הפרת הסכמים).

*האמונה שלאומיות מפנה את הדרך, בהדרגה, לקוסמופוליטיות ודו-קיום בשלום בינלאומי.

*התייחסות למשטרים פורעי-חוק על בסיס התנהלותם העתידית והספקולטיבית יותר מאשר התנהלותם בעבר ובהווה, למרות שהתנהלות העבר וההווה חושפת את עוצמת השורשים ההיסטורים של חזונם והתנהלותם.

*האשלייה שטרור בפרט, והתנהלות פורעת-חוק בכלל, הם מונחי-יאוש ותסכול מדיניים וכלכליים, ולא מונחי-חזון קיצוני, רעיוני, דתי, היסטורי.

המערב פועל בשיטתיות לשכנוע ישראל לסגת מהטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש בתמורה להסכמי שלום, ערבויות ביטחוניות וחבילה כלכלית וצבאית נדיבה ביותר. אבל, פלישת רוסיה לאוקראינה, תגובת המערב ומזכר בודפשט מ-1994 שופכים אור על תחושת הביטחון המזויפת וההרסנית המאפיינת הסכמים אלו. התנהלות העולם הרחב, ובמיוחד במזרח התיכון הנפיץ, מדגישה את מרכזיות כח-ההרתעה הצבאי (כולל טופוגרפיה וגיאוגרפיה) בגיבוש ביטחון לאומי אמין.

בניגוד לאוקראינה (השנייה בגודל שטחה באירופה), אין לישראל עומק אסטרטגי (14 ק"מ בין נתניה לטול כרם!), ולכן יש לה מרווח-שגיאה זעום ביותר. לדוגמא, אילו מתקפת-פתע בהיקף של מלחמת יום הכיפורים הייתה מסתערת על ישראל של טרום-1967 (ללא העומק האסטרטגי של חצי האי סיני והטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש), הייתה המתקפה מחסלת את המדינה היהודית.

על ישראל לגבש ביטחון לאומי העומד בפני התרחיש הרע ביותר (כפי שמתבקש במזה"ת) ולא בפני תרחישים מתונים (כפי שנהוג במערב השאנן והרגוע-יחסית).

 

טרור איסלמי

ג'יהאד האייתולות נגד המערב