כלכלת ישראל מזנקת לצמרת העולמית, מדלגת מעל משוכות ומפתחת מוצרים ייחודיים, אזרחיים וביטחוניים, שוברי מוסכמות, העונים לצרכי השוק העולמי, תוך מינוף הגורם האנושי האופטימי והיצירתי/חדשני, וקריאת תגר על תובנות מקובלות, לחצים מדיניים, האטה כלכלית בעולם, מלחמות, טרור ואיומים בסנקציות וחרמות.

לדוגמא, "פייננשל טיימס" הלונדוני דיווח ב-10 לאפריל שישראל זוכה ל-10% מסך ההשקעות בעולם בטכנולוגיות סייבר,  ויצוא הסייבר הישראלי עולה על 3 מיליארד דולרים: "קונים שעונים בשוויץ ואבטחת מחשבים בישראל."  ענקית התעשייה הביטחונית האמריקאית, לוקהיד-מרטין, פועלת בפארק הסייבר  בבאר שבע וביוזמה משותפת עם רשויות הסייבר בישראל. ענקית התשלומים המקוונים, PayPal, הקימה מרכז מחקר ופיתוח (מו"פ) שני בישראל תוך רכישת "סייאקטיב" תמורת 60 מיליון דולרים, בעקבות רכישת "פרודסיינס" ב-2008 תמורת 169 מיליון דולרים.

לפי ה-  Economist Intelligence Unitמ-20 לאפריל: "ההייטק הישראלי צומח בשיעור הגבוה ביותר מאז סוף שנות ה-90. [300] חברות הזנק גייסו שיא של 3.4 מיליארד דולרים ב-2014…. ישראל הפכה למובילה עולמית במספר תחומים ומצמיחה מספר מאות חברות-הזנק מדי שנה….  82 חברות הזנק נמכרו ב-2014 [תמורת 7 מיליארד דולרים] ו-17 גייסו מיליוני דולרים בבורסה…. למעלה מ-200 חברות רב-לאומיות זרות מפעילות מרכזי מו"פ בישראל…. ישראל משדרגת קשרים כלכליים עם שווקים מתעוררים בהודו, סין ואמריקה הלטינית המשוועים לחדשנות הישראלית."

בניגוד למוסכמה שישראל, לכאורה, מבודדת, הענקיות הסיניות "רנרן" ("פייסבוק הסינית") ו"טנסנט" השקיעו 100 מיליון דולרים בקרן הון סיכון ישראלית.  ענקית האינטרנט הסינית, "עליבאבא", השקיעה כ-50 מיליון דולרים בקרן הון סיכון ישראלית, JVP, המתמקדת בטכנולוגיות סייבר.  חברות סיניות פעילות בפיתוח תשתיות בישראל, כגון מנהרת הכרמל, מסילת הרכבת עכו-כרמיאל, נמל אשדוד, הנמל החדש בחיפה, קטרים חשמליים, ועוד. ענקיות הביטוח, הניהול הפיננסי והסלולר בסין, "פינגאן", יונגג'ין ו-ZTE, השקיעו 25 מיליון דולרים ב"ריינבו" הישראלית המשקיעה בציוד רפואי.

סוכנות בלומברג דיווחה ב-30 למרץ שהמיליארדר ההודי, מוקאש אמבאני, בודק השקעות בחברות הזנק בעמק הסיליקון ובישראל. "מורגן סטנלי" מעריכה שהמכירות המקוונות בהודו יזנקו ל-100 מיליארד דולרים ב-2020. ענק טכנולוגיות המידע ההודי, "אינפוסיס", רכש את "פאנאייה" הישראלית תמורת 230 מיליון דולרים.

"אלביט" מפגינה את שדרוג הקשרים הדרמטי בין ישראל לבין הודו, סין ואמריקה הלטינית (אמל"ט), כפי שמציינת סוכנות בלומברג ב-12 לאפריל: "במקביל לקיצוץ בתקציב הביטחון האמריקאי,  גואה ביקוש ביטחוני הודי, סיני ואמל"טי  ומקפיץ את היקף ההזמנות של "אלביט" ל-6.3 מיליארד דולרים – גידול של 8% בהשוואה ל-2013…. היקף מכירות "אלביט" לאסיה ואמל"ט הגיע ב-2014 ל-35% מסך המכירות (3 מיליארד דולרים), בהשוואה ל-28% לארה"ב." התעשייה האווירית מרחיבה פעילותה בברזיל, הקימה שם מרכז תחזוקת רדארים ומגדילה מכירות לחיל האוויר הברזילאי. "גילת לווינים" זכתה במכרז בהיקף 285 מיליון דולרים להקמת מרכז תשתיות תקשורת בפרו.

"מיקרוסופט" מפגינה אמון בחוסן ארוך-הטווח של כלכלת ישראל וחונכת את מרכז המו"פ השני בישראל. מרכז המו"פ הראשון של "מיקרוסופט, מחוץ לארה"ב, הוקם בישראל.

לפי "בנק ישראל", 1.6 מיליארד דולרים הושקעו בישראל בינואר-פברואר 2015 , על ידי משקיעים זרים, בהייטק, תעשייה מסורתית ונדל"ן; 8.3 מיליארד דולרים הושקעו ב-2014 ו-30 מיליארד דולרים ב-2014-2012.  יצוא תעשייתי, ללא יהלומים, זינק מ-5 מיליון דולרים ב-1948 ל-47 מיליארד דולרים ב-2014.

על אטרקטיביות ההייטק הישראלי אפשר גם ללמוד מגיוס 1.5 מיליארד דולרים ב"וואל סטריט" ברבעון הראשון ב-2015, על ידי 11 חברות ישראליות. "נילסן העולמית" – המתפעלת חממה ישראלית המטפחת תשע חברות הזנק – רכשה את "אקסהלייט" תמורת 200 מיליון דולרים, "נורת'ליף קפיטל" הקנדית רכשה 40% מחברות-הבת של "אורמת" תמורת 175 מיליון דולרים. "בלאקברי" רכשה את "וואטצ'דוג" תמורת 100 מיליון דולרים. "אפל" מתפעלת בישראל את מרכז המו"פ הגדול מחוץ לארה"ב, הכולל שלוש חברות: "לינקס", אנוביט טכנולוגיות", ו"פריימסנס".

על החיוניות ארוכת-הטווח של כלכלת ישראל אפשר גם ללמוד מאינדיקטורים מרכזיים, המפריכים תובנות מקובלות. לדוגמא, שיעור הצמיחה (כ-3%) דומה לארה"ב, אך גבוה מממוצע ה-OECD, קנדה, בריטניה וגרמניה, ושיעור האבטלה נמוך ממוצע ה-OECD. יחס החוב הלאומי לתוצר המקומי הגולמי (67%) נמוך מיפן, ארה"ב, גוש האירו, צרפת, קנדה, בריטניה וגרמניה.

אילו חייזר היה נוחת בישראל ובודק את ביצועיה הכלכליים, לא היה מאמין שביולי-אוגוסט 2014 התנהלה מלחמה עם החמאס….

ב-31 למאי, 1948 פקפק השבועון "לייף" בסיכויי העמידה של  600,000 יהודי ישראל – נטולי כלכלה ותחת אמברגו צבאי אמריקאי – מול צבאות ערב: "המלך עבדאללה שולח את הלגיון הערבי לירושלים…. מטוסים מצריים מפציצים את תל אביב. סוריה, עיראק, לבנון וערב הסעודית תורמות את חלקן…. הערבים ניתקו את ירושלים מתל אביב…. העיר העתיקה מופגזת…. מתקפה משלושה כיוונים דוחקת את המגינים היהודים לרובע היהודי…. ליהודים רק מטוסים קלים להדיפת המתקפה הערבית…. מדינה בגודלה של קונטיקט מוקפת בצבאות עוינים…. גורמי הזמן והגאוגרפיה עומדים לצד הערבים.  אנגליה אינה מכירה בישראל ומספקת נשק לערבים, וידידי ישראל בארה"ב מנסים [לשווא] להסיר את האמברגו הצבאי האמריקאי….  האם ישראל תשרוד את המלחמה?"

תוך קריאת תגר על אתגרי המזרח התיכון והעולם, ולמרות החרמות, הסנקציות, הגינויים, האמברגו, המלחמות, הטרור והלחצים הדיפלומטיים, ישראל זינקה מתהום השואה של מלחמת העולם השנייה והאיום הקיומי ב-1948 להישגים ייחודיים בתחומי התעשייה הביטחונית והאזרחית, הטכנולוגיה, הרפואה, החקלאות, ההשקיה, הלווינים, התרומה לעולם השלישי, הצבא והלוחמה בטרור.

ישראל ממחישה שלחץ על הזית מניב שמן יצהר, ושדבקות בעקרונות ושורשים הופכת איומים לאתגרים והזדמנויות ומזניקה לגבהים חדשים.

ישראל מפגינה השתלבות מזהירה בכלכלה העולמית וזוכה לשבחים מקרן המטבע הבינלאומית, מחברות דרוג האשראי. ההשקעות הזרות בשיאן והסחר עם הודו וסין מרקיע שחקים.  ב-2015 זינקו התמ"ג והיצוא הישראלים ל-300 מיליארד ו-47 מיליארד דולרים בהתאמה, לעומת 1.5 מיליארד ו-5 מיליון דולרים ב-1948. הצמיחה בישראל דומה לארה"ב וגבוהה מקנדה, בריטניה וגרמניה, והאבטלה נמוכה ממוצע ה-OECD. יחס החוב הלאומי לתמ"ג נמוך מארה"ב וגוש היורו. בישראל המספר היחסי הגבוה בעולם של אנשי מחקר ופיתוח ובעלי תואר אקדמי, ולכן יש בה מרכזי מו"פ של 250 ענקי הייטק אמריקאים.

ישראל עומדת בפני גל עלייה שהוא מנוע צמיחה היעיל ביותר, מושך השקעות זרות ומשדרג את כוח ההרתעה באופן דרמטי.  מדיניות עלייה פרו-אקטיבית תביא ל-500,000 עולים ב-5 שנים מצרפת, רוסיה, אוקראינה, גרמניה, בריטניה, ארגנטינה  וארה"ב, תוך מינוף היתרון הכלכלי, הקצנת האנטישמיות, התפשטות האסלאם באירופה והתרחבות החינוך הציוני בגולה.

בניגוד לרחוב הערבי, ישראל מהווה אי של יציבות, אמינות, יכולות אזרחיות וביטחוניות ואהדה ללא-תנאי את ארה"ב. הקשר עם ארה"ב הפך לכביש דו-סטרי לתועלת הדדית, מעניק לוושינגטון מודיעין יותר מכל מדינות נאט"ו, ומספק לתעשיות הביטחוניות בארה"ב אלפי לקחים מבצעיים, המשדרגים את היצוא, המחקר והפיתוח והתעסוקה האמריקאים בשווי של מיליארדי דולרים.

ב-2015 יש רוח גבית דמוגרפית יהודית (במיוחד חילונית) חסרת-תקדים בעלת משמעות כלכלית וביטחונית. מספר הלידות השנתיות זינק ב-68% (136,000) מאז 1995 (80,400), בעוד מספר הלידות הערביות מתייצב (40,000) עקב השתלבות דרמטית של נשים במערכת החינוך ושימוש גובר באמצעי מניעה. מספר הלידות לאישה יהודייה עולה על זה של מדינות האסלאם חוץ מתימן, עיראק וירדן.

בחינה אובייקטיבית של 67 שנות העצמאות מבהירה שהמלחמות, הטרור והלחצים היו אך מהמורות בדרך לצמיחה חסרת-תקדים.

למרות מקהלת הגינויים, החרמות והלחצים, הצונאמי האזורי, אי-היציבות הבינלאומית, חוסר הוודאות וההאטה הכלכליים בעולם, כלכלת ישראל איתנה ממרבית כלכלות העולם המפותח, כפי שמפגינים העלייה הגוברת וההתאוששות המהירה מהצפוי מהשלכות מבצע צוק איתן

ה"אקונומיסט " הלונדוני מדווח ב-3 לפברואר שלמלחמה בעזה הייתה השפעה כלכלית חולפת, המגזר הפרטי צומח מעבר למצופה (5.2%) והאבטלה ירדה ל-5.7% בסוף 2014 – לעומת 7.2% במדינות ה-OECD –  במקביל לצמיחה בהיקף המועסקים.

ישראל שנייה רק לארה"ב בפיתוחים חדשניים ומהווה יעד מועדף למשקיעים בינלאומיים וחברות ענק זרות. לפי אחד מארבעת משרדי ראיית החשבון המובילים בעולם, KPMG, 2014 הייתה שנת שיא בגיוס הון על ידי סטארט-אפים ישראלים, 3.4 מיליארד דולר לעומת 2.13 מיליארד ב-2013. הרבעון הרביעי ב-2014 היה הגבוה ביותר מאז 1999. ה"אקונומיסט" מציין שבישראל ריכוז הסטארט-אפים השני בעולם לאחר עמק הסיליקון.

נשיא "סמסונג" הדרום קוריאנית מגלה שחברתו רואה בישראל מקור חדשנות המשנה את פני העולם – יעד השקעות שני רק לעמק הסיליקון.

המאזן המסחרי עם סין זינק מ-50 מיליון דולרים ב-1992 ל-10 מיליארד ב-2014, וסוכנות "בלומברג" צופה גידול מהותי בהיקף הסחר בעקבות ביקור בישראל של סגן רה"מ הסיני ו-400 אנשי עסקים וממשל, והשקעות בחברות וקרנות ישראליות על ידי ענקי אינטרנט, אלקטרוניקה ותרופות סינים.

"מיקרוסופט" מרחיבה את מינוף החדשנות הישראלית, בנוסף לשני מרכזי המחקר והפיתוח בישראל המרחיבים את היצוא והתעסוקה של החברה. בינואר 2015 ובנובמבר 2014 רכשה "מיקרוסופט" את "אקוויויו" ו"אאורטו" (תמורת 200 מיליון דולרים כל אחת) ומנהלת מו"מ לרכישת "אן-טריג" הישראליות. בינואר 2015 נרכשו שמונה חברות ישראליות, על ידי חברות זרות, עבור 900 מיליון דולרים. גם אריק שמידט, יו"ר "גוגל", "סיסקו" ו"אלקטל-לוסנט" הצטרפו לגל ההשקעות בישראל.

חרף מדיניותו האנטי-ישראלית הקיצונית של ארדואן, נסק המאזן המסחרי עם ישראל מ-2.6 מיליארד דולרים ב-2009 ל-5.6 מיליארד ב-2014. ברזיל מתמידה בביקורתה החריפה על מדיניות ישראל, אך "אלביט" זכתה במכרז של 106 מיליון דולרים לשדרוג מטוסי הצי הברזילאי. בריטניה מהווה מוקד הסתה להחרמת סחורות ישראליות, אך המאזן המסחרי צמח בכ-30% וענקית ההימורים הבריטית, "וויליאם היל", הציעה לרכוש את 888 הישראלית תמורת מיליארד דולרים.

מול גלי ההסתה נגד ישראל, וקולות הנהי והפסימיות בישראל, מפגינה ישראל עוצמה מחקרית, טכנולוגית ותעשייתית, המביאה להשקעות בישראל של למעלה מ-250 ענקי הייטק מארה"ב וחברות וקרנות הון סיכון נוספות מאסיה ואירופה – הבעת אמון באיתנות ארוכת-טווח של כלכלת ישראל בעולם של אי-יציבות וכלכלות מדשדשות.

למרות הדיווחים על בדידות מחריפה של ישראל, דיווח משרד רואי החשבון מהגדולים בעולם,"פרייס וואטרהאוס קופר", ש-2014 הייתה שנת שיא בהשקעות זרות בהייטק הישראלי: 15 מיליארד דולרים ברכישת חברות ישראליות (בהשוואה ל-7.6 מיליארד ב-2013) ו-9.8 מיליארד דולרים בגיוסי הון בבורסות חו"ל (לעומת 1.2 מיליארד ב-2013). שוב מאפילים איכויות ההייטק הישראלי ושיקולים עסקיים בעולם על העניין הפלשתיני. אבל ישראל מבודדת….

מאז 1948 ממוחזרת התובנה כאילו ישראל עומדת בפני  קריסת מעמדה הבינלאומי בכלל (לדוגמא, החלטת "ציוניות-גזענות" בעצרת האו"מ, 1975) ויחסיה עם ארה"ב בפרט, אלא אם כן תתחייב לוויתורים מכאיבים במזרח התיכון הבלתי-אמין ואב-טיפוס לחוסר-סובלנות אלימה, טרור והסכמים הכתובים על קרח.

אבל, מאז התפרקות ברה"מ, הפיכת ארה"ב לכוח-על הדומיננטי, זינוק דרמטי של יכולות אזרחיות וביטחוניות ישראליות ושיפור חסר-תקדים של שתופי פעולה עם ארה"ב, משודרגים הקשרים הכלכליים של ישראל הרבה מעבר לארה"ב ואירופה, ובמיוחד עם הודו, סין, רוסיה, דרום קוריאה, הרפובליקות המוסלמיות של ברה"מ לשעבר, אפריקה ואמריקה הלטינית, למרות גינויים דיפלומטים שגרתיים.

לדוגמא, המאזן המסחרי עם הודו גדל מ-200 מיליון דולרים ב-1992 ל-5 מיליארד ב-2014. לפי העיתון הקטארי, אל-ערבי אל-ג'דיד מ-3 לינואר 2015, "השיפור המשמעותי ביחסי ישראל עם אפריקה והודו נובע מהתרומה הרבה של הטכנולוגיות הישראליות. סין מעוניינת בטכנולוגיות ישראליות מתקדמות." לפי סוכנות בלומברג מ-1 לדצמבר 2014, היצוא לאסיה זינק מ-13% מסך היצוא הישראלי בשנת 2000 ל-23% ב-2014.  אבל, ישראל מבודדת….

המאזן המסחרי עם סין הרקיע מ-51 מיליון דולרים ב-1992 לכמעט 11 מיליארד ב-2013 ומו"מ על הסכמי סחר ישראל-סין יחלו השנה. ה"וואל סטריט ג'ורנל" דיווח ב-14 לדצמבר 2014 שמשקיעים סינים מבקרים תכופות בישראל לאיתור השקעות. חברת הביטוח הענקית, פינג-אן, שהשקיעה בשמונה חברות הזנק, רואה בארה"ב ובישראל יעדי השקעה מועדפים. ב-2011 רכשה כימצ'יינה את "אגן מכתשים" תמורת 2.4 מיליארד דולרים. ב-2013 רכשה פוסאן-פארמה את "אלמה לייזר" עבור 240 מיליון דולרים. ב-2014 רכשה ברייטפוד הסינית שליטה בתנובה תמורת 960 מיליון דולרים.  אבל, ישראל מבודדת….

המאזן המסחרי עם דרום קוריאה השתפר מ-50 מיליון דולרים ב-1987 ל-2.5 מיליארד ב-2014, ובין חברות הענק הגלובליות מדרום קוריאה המושרשות בישראל: סמסונג, יונדאי, דאהו, פוסקו, LG, התעשייה האווירית והאניד. יפן מגלה עניין גובר בישראל, ומשקיעים מסינגפור מעורים מאד בשוק הישראלי. חברת אולפלקס האוסטרלית רכשה לאחרונה את SCR הישראלית תמורת 250 מיליון דולרים. אבל, ישראל מבודדת….

ישראל הרחיבה משמעותית את הקשרים המסחריים והביטחוניים עם קזחסטאן, אוזבקיסטן, טורקמניסטאן ואזרביז'אן.  לפי מסמך של "מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים" מאוקטובר 2014, חל שיפור דרסטי בקשר עם אזרביז'אן ב-20 השנים האחרונות". ישראל מייבאת נפט ומייצאת טכנולוגיות ביטחוניות, חקלאיות, רפואיות ואגרונומיות ומעניקה שרותי מודיעין ולוחמה בטרור. אבל, ישראל מבודדת….

למרות הגינויים המדיניים הקשים, פורח המאזן המסחרי עם תורכיה (5 מיליארד דולרים ב-2014 בהשוואה ל-3.4 מיליארד ב-2009) ובריטניה (גידול של 28% ו-38% במאזן המסחרי וביצוא ב-2014 בהשוואה ל-2013). אבל, ישראל מבודדת…. אך אולי לא.

אין שחר להנחה שכלכלת ישראל תלויה בהסכם שלום ושאינה יכולה לעמוד בפני איומי חרם וסנקציות. הסכם שלום מהווה מטרה נעלה, אך הניסיון להביא לוויתורים סוחפים של ישראל מונחי-חשש לגורל הכלכלה (ולא מונחי- ביטחון והיסטוריה) מנותק מהמציאות.

מ-1949 מזנקת ישראל מ-1.5 מיליארד דולרים תוצר מקומי גולמי ל-300 מיליארד ב-2014, מ-50 מיליון דולרים יצוא ל-97 מיליארד דולרים, ומהיעדר יתרות מטבע זר ל-92 מיליארד דולרים ב-2014. הזינוק נובע מגלי עלייה, ריסון תקציבי, איכות כוח אדם, טכנולוגיות חדשניות, יצוא, כוח הרתעה צבאי וגז טבעי, ולא מהסכמי שלום עם מצרים וירדן והסכם אוסלו.

ולראייה, התוצר המקומי הגולמי צמח ב-14%-8% לשנה בעקבות מלחמת 1967 עד 1972, וב-9% כתוצאה מגל העלייה מברה"מ שהתחיל ב-1990. לעומת זאת, הצמיחה לאחר אוסלו (1996-1993) הייתה 7%-4% וניזונה בעיקר מגל העלייה, אך נפגעה עקב גירעונות התקציב והמאזן המסחרי.

כמו כן, האינפלציה זינקה מ-42.5% ב-1977 – ערב יוזמת השלום עם מצרים – ל-111.4% ב-1979 ו-445% ב-1984. האינפלציה דוכאה ל-19.7% ב-1986 ו-2% היום על ידי ריסון תקציבי חסר-תקדים, ולא על ידי הסכמי שלום.

על ההשפעה המוגבלת של איומי החרם והסנקציות אפשר ללמוד משיפור המאזן המסחרי עם בריטניה ותורכיה, למרות עוינות הפרלמנט הבריטי וממשלת תורכיה. כ-90% מהיצוא הישראלי הוא לממשלות ולחברות – ולא לצרכן – והוא חיוני לשדרוג רמת הביטחון הלאומי, הרפואה, הטכנולוגיה והחקלאות של המדינות המייבאות.  היצוא אף מתגוון במהירות להודו, סין, רוסיה והרפובליקות הסובייטיות לשעבר, יפן ודרום קוריאה.

היומון התורכי, "זמאן" , דיווח שהמאזן המסחרי תורכיה-ישראל השתפר מ-4 מיליארד דולרים ב-2011 ל-4.86 מיליארד ב-2013; ספינות תורכיות פורקות בנמל חיפה משאיות הנושאות סחורות לירדן ולמפרץ הפרסי; נפט עיראקי נמכר לישראל דרך תורכיה; וחברת הספנות של בנו של ארדואן פעילה בנמל אשדוד.

הודו הופכת ליבואן מוביל של נשק ישראל.  "רפאל" זכתה במכרז לאספקת טילי נ.ט. ומשגרים בסך 525 מיליון דולרים; הודו רכשה טילי "ברק 1" בהיקף 300 מיליון דולרים; והודו וישראל קיימו ניסוי מוצלח של מערכת "ברק-8" להגנה מטילי שיוט וכלי טיס. אמנם המאזן המסחרי ישראל-הודו הוא 5 מיליארד דולרים, בהשוואה ל-10 מיליארד של סין-ישראל, אך הוא יוכפל באמצעות הסכם סחר חופשי.

למרות האטת הכלכלה ברבעון האחרון, ארגון ה-OECD צופה צמיחה כלכלית של 3% ב-2015 ו-3.5% ב-2016. ואכן, משקיעים זרים מביעים ביטחון בחיוניות ארוכת-הטווח של ישראל. לדוגמא, יצרנית מטוס ה"אף-16", "לוקהיד מרטין" מתכוונת להוסיף כ-1,000 עובדים לחברת הבת בפרק הסייבר בבאר שבע לצד חברת הבת של ענקית האכסון האמריקאית, EMC. "מיקרוסופט" מפעילה מרכזי מחקר ופיתוח בישראל – כמו 250 ענקי הייטק נוספים מארה"ב – ורכשה את "אאורטו" הישראלית ב-200 מיליון דולרים. חברת הענק "3D Systems" רכשה את "סימטרון" הישראלית ב-97 מיליון דולרים, וקרנות הון סיכון מארה"ב, סין, הודו, סינגפור, אירופה ודרום אפריקה משקיעות בישראל.

משקיעים אלו פועלים לפי חוות דעת של נשיא ומנכ"ל חברת ניהול סיכונים הגדולה בעולם, AON: "לקוחותינו ערים לסיכונים ולהזדמנויות בישראל…. הסיכונים בישראל דומים לשאר אזורי העולם…. לישראל כלכלה חדשנית וצומחת."

בניגוד לתובנה המקובלת בתקשורת, ישראל אינה מבודדת, אלא משתלבת ומחוזרת בעולם.

למרות המערכה להחרמת תוצרת ישראלית בבריטניה, ועל אף המלחמה בעזה, זינקו היצוא הישראלי לבריטניה, והמאזן המסחרי עם בריטניה, ב-38% ו-28% בהתאמה ב-2014 בהשוואה ל-2013.

השיפור במאזן המסחרי עם בריטניה שופך אור על יכולות ייחודיות של ישראל, המפתחות טכנולוגיות ומוצרים ייחודיים, החיוניים למשק האזרחי והביטחוני בעולם.  רוב מכריע של היצוא לא מיועד לצרכנים, אלא  ליצרנים מובילים בארה"ב, אירופה, רוסיה, הודו וסין הרוכשים מישראל מרכיבים חיוניים המשדרגים את איכות מוצריהם, מצמצמים הוצאות יצור ומעניקים ליצרנים הבינלאומיים יתרון יחסי בתחרות העולמית.

יכולות המחקר והפיתוח של ישראל שניות רק לעמק הסיליקון, ונובעות מאיכות ייחודית בתחומי המדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה, ומאופי יזם ההייטק הישראלי: יצירתיות, שאפתנות, נטילת סיכון, התמדה וקריאת תגר. לפי מחקר מ-2014 של ה-OECD, ישראל מדורגת רביעית בעולם באחוז תושבים בעלי תואר אקדמאי (46.4%), לאחר רוסיה (53.5%), קנדה ויפן, ולפני ארה"ב ודר' קוריאה.

ביוני 2014 פרסם "פורבס" רשימה של עשר חברות הבריאות המשנות סדרי עולם, חמש הן ישראליות.  נציגת "דיפנס ניוז" בישראל, ברברה אופאל, שופכת אור על הערך המוסף של ישראל בתחום היצור הביטחוני. המלחמה בעזה חשפה את עוצמת ישראל – המעבדה המתקדמת ומנוסת הקרבות בעולם – בייחוד בהגנת אזרחים מפני טילים קצרי-טווח והגנת טנקים מפני טילים-מונחים. ישראל מככבת בחמישייה הפותחת של יצרניות הביטחון, והודו מהווה לקוח מרכזי. "סוכנות בלומברג" מדווחת שאזרבייג'ן השיעית היא ספקית הנפט המובילה של ישראל וקניינית נשק ישראלי, למרות לחצי שכנותיה, איראן ותורכיה.

על השתלבות ישראל בעולם מעידות למעלה מ-250 ענקיות הייטק שהקימו בישראל מרכזי מחקר ופיתוח: אינטל, מיקרוסופט, IBM, מוטורולה, אפל, גוגל, GM, GE, סימנס, סאפ, פיליפס, סמסונג, ועוד.

2014 עשויה להיות שנת שיא בגיוסי הון בחו"ל.  3.5 מיליארד דולרים כבר גויסו ב"וואל סטריט", ושתיים מעשר ההנפקות המובילות בניו יורק היו ישראליות – "מובילאיי" ו"כמיקלים לישראל". בספטמבר הודיעה "אינטל" על השקעה נוספת של ששה מיליארד דולרים בישראל, לפיתוח הדור הבא של שבבי המחשב.  החלטת אינטל להעדיף את ישראל, על פני שלל המדינות שחפצו בהשקעה הנדירה, נבעה משיקולים עסקיים-איכותיים, ומהווה הצבעת אמון ביציבות ארוכת-הטווח של ישראל. חברת האשראי "מודי'ס" העניקה אישור נוסף ליציבות הכלכלית של ישראל בעולם עתיר-זעזועים ומשברים כלכליים, ושמרה על דירוג A1, המצביע על סיכון נמוך מאד להשקעות בישראל.

מה מלמד הדבר על המערכה להחרמת ישראל, על המלחמה בעזה ואיומי טרור וצבא? לאור הישגי ישראל מאז 1948, מדובר במהמורות ומשוכות בדרך לצמיחה והשתלבות חסרי-תקדים.

האם ישראל מבודדת?

Yoram Ettinger "חדשות מחלקה ראשונה", http://bit.ly/1ijjRQ5 , April 24, 2014

English edition  http://bit.ly/1ilhGNQ

מזכיר המדינה ג'ון קארי טוען: "אם לא נגיע להסכם שלום בין ישראל לפלשתינים, ילך ויגבר הבידוד של ישראל." אבל, תמונת המצב של ישראל בזירה הבינלאומית מתעדת שילוב חסר תקדים – ולא בידוד – כלכלי, טכנולוגי, מדעי וביטחוני, ללא קשר לעניין הפלשתיני.

בניגוד לאסכולת קארי , העניין הפלשתיני לא היה מעולם שורש זעזועי האזור, בבת-עינם של הערבים, לא לב הסכסוך הערבי-ישראלי, ולא ציר מרכזי ביחסי ישראל עם ארה"ב והקהילה הבינלאומית. אמנם המלל הדיפלומטי מדגיש את הנושא הפלשתיני, אך זעזועי הרחוב הערבי התלושים מהעניין הפלשתיני, שיתוף הפעולה האסטרטגי חסר-התקדים בין ישראל לארה"ב, והמעש המסחרי והפיננסי מבהירים שהמציאות אינה שותפה לניסיון קארי ללחוץ על ישראל בנשק הבידוד.

מכון הסטטיסטיקה התורכי  מתעד גידול של 56% יצוא לישראל ו-22% יבוא מישראל בחמשת החודשים הראשונים של 2013, והרחבת המאזן המסחרי בין המדינות מ-3.4 מיליארד דולרים ב-2008 ל-4 מיליארד דולרים ב-2012. ה"דיילי טלגרף" דיווח שהמאזן המסחרי בין ישראל לבריטניה הגיע לשיא ב-2013, ופמליית אנשי העסקים שליוו את ראש ממשלת בריטניה בביקורו בישראל – במרץ 2014 – מלמדת שמטרתו העיקרית הייתה שיפור הקשרים העסקיים. תחנת השידור הגרמנית, "דויטשה וואלה" מסרה שסין מתעלמת מהקריאות להחרים את ישראל ומובילה את מיזם מסילת הרכבת מאשדוד לאילת שישדרג באופן דרמטי את מעמדה הגיאו-פוליטי ומסחרי של ישראל. לפי פייננשיל טיימס, סין צמאה לטכנולוגיות ישראליות ומאזנה המסחרי עם ישראל נסק ל-10 מיליארד דולרים ב-2013.  "ג'אפאן טיימס" מדווח על גאות בהתעניינות יפן בהשקעות בישראל.

בניגוד לדעתו/כמיהתו של ג'ון קארי, ישראל משתלבת כיעד מועדף למשקיעים זרים – 12 מיליארד דולרים ב-2013, כולל ארבעה מיליארד דולרים לרכישת חברות ישראליות על ידי הענקים גוגל, סיסקו, אפל, פייסבוק, IBM, AOL ו-EMC. חברת רואי החשבון דהלוייט טוש, השלישית בגודלה בעולם, לא עודכנה כנראה על ידי קארי, ומדרגת את ישראל כיעד הרביעי בעולם – לאחר ארה"ב, סין וברזיל – להשקעות זרות. ישראל מהווה צינור קריטי להעברת טכנולוגיות ייחודיות, המפותחות בישראל, לתעשיות הביטחון וההייטק בארה"ב. המחקר והפיתוח בישראל תורמים לתשתיות התעסוקה, המחקר והפיתוח והיצוא בארה"ב, כפי שמעיד יו"ר חברת Google, אריק שמידט, המשקיע בישראל גם באופן פרטי: "ישראל היא מרכז הייטק השני בחשיבותו לאחר ארה"ב, שישפיע באופן דרמטי על הדור הבא של הטכנולוגיות המתקדמות."  אסכולת קארי אינה מקובלת גם על חברת הענק Intel שהשקיעה בישראל 11 מיליארד דולרים בארבעה מרכזי מחקר ופיתוח ושני מפעלי ייצור, בנוסף למיליארד דולרים הוצאות תפעול שנתיות ויצוא שנתי של שלושה וחצי מיליארד דולרים מישראל. הענקית Hewlett Packard טוענת שישראל אחראית ל-55% מפיתוחיה בשנים האחרונות. Microsoft ו-Motorola מפעילות בישראל מרכזי פיתוח השניים בחשיבותם רק למרכזים בארה"ב, וקרנות הון סיכון מובילות בעמק הסיליקון מנהלות קרנות מוצלחות המיועדות רק להשקעה בישראל.

משקיפים מנוסים – שאינם משעבדים מציאות להרהורי לב – יודעים ש"האביב הערבי" הוא צונאמי, שהרחוב הערבי אינו במעבר לדמוקרטיה, שאיראן נחושה ליצר נשק גרעיני, ושמנהיגי ערב רואים בפלשתינים גורם חתרני וטרוריסטי, ולכן לא מקצים משאבים להקמת מדינה פלשתינית. משקיפים מנוסים יודעים ש-66 שנות טרור ומלחמה היו רק מהמורות בדרכה של ישראל לזינוק דמוגרפי, כלכלי וטכנולוגי והשתלבות חסרת-תקדים בזירה הבינלאומית, המקבלת רוח-גבית ממאגרי גז טבעי בים התיכון.

לראשונה, פרמיית הסיכון על איגרות חוב של ממשלת ישראל (2.48%) – המשקפת הערכה בינלאומית לחוסן הכלכלי – דומה לזו של ארה"ב (2.38%).

מאז 1948 הזמן עובד לטובת ישראל, ובמבט לאחור המלחמות, הטרור, הלחץ הבינלאומי והחרמות – המאתגרים את ישראל מיום הקמתה –  היו מהמורות ומשוכות בדרך לצמיחה כלכלית חסרת-תקדים.

על איתנות המגמה הכלכלית בישראל אפשר ללמוד ממחקר השוואתי (2014-1984) שפורסם החודש על ידי דר' אדם רויטר, מייסד ומנכ"ל "חיסונים פיננסים".  לדוגמא, זינוק התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג)  מ-30 מיליארד דולרים ב-1984 ל-300 מיליארד ב-2014; מ-7,000 דולרים תמ"ג לנפש ל-38,000 דולרים; מ-10% יחס של סיוע חוץ אמריקאי מהתוצר ל-1%; מ-3 מיליארד דולרים רזרבות מטבע חוץ ל-89 מיליארד; מ-10 מיליארד דולרים יצוא ל-90 מיליארד; מ-17% יחס של גירעון תקציבי מהתוצר  ל-3%; מ-20% יחס של הוצאות ביטחון מהתוצר ל-6%; מ-280% יחס של החוב החיצוני מהתוצר ל-66% (נמוך/איתן מרוב הכלכלות המפותחות); מ-450% אינפלציה שנתית ל-1%; מ-4.1 מיליון ישראלים ל-8.2 מיליון; וכו'. ההשוואה ל-1948 מרשימה אף יותר: מתמ"ג של 1.5 מיליארד דולרים ל-300 מיליארדים – גידול של 2,000%.

בחינת ההשפעה של "צוק איתן" על כלכלת ישראל – לאור תקדים מלחמות 2006 (נגד חיזבאללה), 2009 ו-2012 ( נגד חמאס) – מפגינה את חוסן הכלכלה ויכולתה להתאושש במהירות, חוץ מהתאוששות הדרגתית של ענף התיירות המהווה 2% מהתוצר הלאומי הגולמי (תמ"ג).  לפי בנק ישראל, מלחמת 2006 הביאה לצניחה חדה ומהירה בתמ"ג מ-6% צמיחה לצמיחה שלילית של 1.5%, אך ברבעון הבא חלה התאוששות מהירה של כ-10% צמיחה.  השפעת מלחמות 2009 ו-2012 הייתה מתונה יותר, אך ההתאוששות הייתה מידית.

"צוק איתן" צפוי לכרסם רק ב-0.5% מהתמ"ג עם השפעה מצומצמת על הזרם הגובר של השקעות חוץ, הנובע מהאטרקטיביות הגוברת של ההייטק הישראלי: ב-2013 נרכשו חברות ישראליות ב- 4 מיליארד דולרים ו-2.3 מיליארד הושקעו בחברות ישראליות). למעלה מ-250 ענקי הייטק הקימו מרכזי מחקר ופיתוח בישראל.  לדברי ווארן באפט, איש העסקים האגדתי מארה"ב: "ארה"ב וישראל הן אתרי ההשקעות המבטיחים ביותר." הביצועים הייחודיים של "כיפת ברזל" (הגנה מטילים לטווח קצר), "מעיל רוח" (הגנת טנקים מטילי נ.ט.) ו"אקווה שילד" (הגנה מטרור ימי) מגבירים את הביקוש למערכות הייטק ביטחוני ישראלי ומזרזים את ההתאוששות הכלכלית.

ב-2014 ישראל היא היצואנית המובילה בעולם של מטוסים ללא-טייס, היצואנית השנייה בעולם של מוצרי סייבר (שלושה מיליארד דולרים שהם פי שלוש מהיצוא הבריטי), היצואנית השישית בעולם של מערכות צבאיות, וכוח עולה בתחום הפקת גז טבעי. ישראל וארה"ב הן המובילות בתחום פיתוח, יצור ושיגור לוויינים קטנים ובינוניים.

לפי הדו"ח השנתי על ישראל, של "קרן המטבע הבינלאומית", מפברואר 2014: "למרות שישראל נחשפה לסדרת זעזועים, כולל המשבר הכלכלי העולמי והחרפת המתיחויות במזרח התיכון, הצמיחה הכלכלית הייתה 4% בממוצע ב-5 השנים האחרונות, בהשוואה ל-0.7% של הכלכלות המפותחות. גם התמ"ג לנפש בישראל צמח מהר יותר מהכלכלות המפותחות." שלושת חברות דירוג האשראי המובילות בעולם, S & P, מודי'ס ופיטץ', שומרות על הדרוג הישראלי, אך הורידו את הדירוג של רבות מהכלכלות המפותחות.

המגמות הכלכליות מבהירות שלמרות ניסיונות החרם, המלחמות, הטרור והלחצים הבינלאומיים, ישראל מרחיבה את השתלבותה הפיננסית והמסחרית בעולם, ובמיוחד בסין, הודו ודרום קוריאה. הזמן עובד לטובת ישראל!

למעלה מ-5,000 עולים הצפויים להגיע השנה מצרפת ויותר מ-1,000 העולים שהגיעו בזמן המלחמה בעזה מהווים שינוי מעודד בפעילות משרד העלייה. אבל, פוטנציאל העלייה רחב מימדים הרבה יותר.

גל האנטישמיות באירופה – הניזון משורשים אנטישמיים עתיקי ימים והגירה מוסלמית מסיבית המאיימת על הצביון הערכי באירופה – מחייב את המדינה היהודית לשנס מותניים ולהביא ליצירת (ולא רק קליטת) גל עלייה משנה-משחק, באמצעות מדיניות עלייה פרו-אקטיבית בהנהגת ראש הממשלה.

בניגוד לכל ראשי הממשלה מאז 1992, ראשי הממשלה בן גוריון, אשכול ושמיר ראו בעלייה את בבת-עינם ויזמו מדיניות עלייה פרו-אקטיבית, למרות התנגדות פנימית ובינלאומית.  הם פעלו והביאו לעלייה מסיבית ולא לטפטוף של מספר עשרות אלפי עולים לשנה.

מדיניות עלייה פרו-אקטיבית היא המשך ראוי למלחמה בעזה, המדגיש אופטימיות ונחישות, קורא תגר על איומים, ומפגין יכולות, יצירתיות ואמון בחיוניות ארוכת-הטווח של ישראל: "כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ". 

חלון ההזדמנויות לעליית 500,000 עולים ב-5 שנים מרוסיה, אוקראינה, גרמניה, צרפת, אנגליה, בלגיה, הולנד, הונגריה, ארגנטינה, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה ועוד מדינות פתוח לרווחה עקב החרפת האנטישמיות, התפכחות מאשליית הדמוקרטיה ברוסיה ואוקראינה, התפשטות האסלאם האגרסיבי באירופה, היתרון הכלכלי היחסי של ישראל, התפכחות מאשליית "הכסף הקל" באירופה וארה"ב, ותשתיות חינוך יהודי/ציוני המטפחות נכונות לעלייה. גיור 300,000 עולי ברה"מ המוכרים כיהודים לפי "חוק השבות", אך לא "כהלכה", יעניק רוח גבית לעלייה מרוסיה ואוקראינה. אבל, חלון ההזדמנויות לא ישאר פתוח לרווחה לזמן רב, ולכן יש לפעול מיידית.

כדי לגייס משאבים פיננסים  (על רקע הוצאות המלחמה בעזה), יציג ראש הממשלה מדיניות עלייה פרו-אקטיבית, כמטרת-על של העם היהודי, בכינוס חרום של אנשי הון יהודיים מארה"ב, קנדה, אוסטרליה, רוסיה, בריטניה, צרפת, גרמניה, פנמה, ברזיל וארגנטינה. המדיניות הפרו-אקטיבית מתחייבת נוכח מצוקת קהילות יהודיות והזדמנות היסטורית לשדרוג דרמטי של תשתיות  כלכלה, תעבורה, תקשורת, חינוך, בריאות, רפואה, טכנולוגיה, מדע וביטחון במדינה היהודית, שישפר באופן דרמטי את כלכלת, ביטחון וכושר ההרתעה של ישראל.  כמו כן, "מפעל הבונדס" מסוגל להגדיל במיליארדי דולרים את היקף ההשקעה של מוסדות פיננסים, מדינות, איגודים מקצועיים ובודדים באיגרות חוב של המדינה, הנושאות ריבית תחרותית ביותר.

ראש הממשלה יקים כוחות משימה פרו-אקטיביים במשרה מלאה 24/7 – לפי מדינות מוצא של העולים – למימוש פוטנציאל העלייה, כולל איתור מגזרים מקצועיים חיוניים כגון רופאים, אחיות, מהנדסי תשתיות, מחשבים, טילים וגרעין, גז טבעי, טכנאים, ועוד.  כוח משימה נוסף במשרה מלאה 24/7 יזום מסלול מהיר של תקנות, הוראות שעה, ותחיקות לקיצור הליכים ביורוקרטיים בקליטת עולים מהירה ויעילה. משרדי ממשלה יכינו תכניות להרחבת תשתיות לקליטת העלייה: תעסוקה, מגורים (תוך ניצול היוזמה למהפיכה של גורמי תחרותיות,מחיר, זמן ואיכות הבנייה), תעבורה, חינוך, רפואה, בריאות, אנרגיה, טכנולוגיה, מדע, ועוד.

גל עלייה של 500,000 יהודים ב-5 שנים יהווה מנוע צמיחה כלכלי, ביטחוני ומדיני שיזניק את ישראל לגבהים חסרי-תקדים.  החמצת חלון ההזדמנויות ההיסטורי והתמכרות לטפטופי עלייה יביאו לבכייה לדורות.

חלון הזדמנויות נדיר מחייב מדיניות עלייה פרו-אקטיבית ליצירת גל עלייה של, לפחות, 500,000 עולים בעשור הקרוב, ולא להסתפק בהגדלת מספר העולים באלפים בודדים לשנה.

מדיניות פרו-אקטיבית הייתה מנוע צמיחה והרתעה היעיל ביותר שהזניק את המדינה מ-650,000 יהודים ב-1948 ל-6.5 מיליון ב-2014, מתוצר לאומי גולמי של 1.5 מיליארד דולרים ל-300 מיליארד, ממדינה נטולת-טכנולוגיה לכוח הטכנולוגי השני בעוצמתו אחרי ארה"ב, מצה"ל מדולדל לכוח צבאי מוביל, וממעמסה אסטרטגית ב-1948 לבעלת-הברית האסטרטגית היעילה והאמינה ביותר של ארה"ב ב-2014.

כל ראשי הממשלה מבן גוריון ועד שמיר העלו את העלייה לראש סדר העדיפויות הלאומי בניגוד לעמדת הממסד והדמוגרפי. הם אמצו את מורשת אבות הציונות המודרנית שראו בעלייה את ליבת המדינה היהודית. הם לא הגיבו לגלי העלייה, אלא יזמו אותם לאחר מלחמות 1948-9 (ממדינות מוסלמיות), 1956 (מפולין), ו-1967 (מברה"מ ומזרח אירופה), תחילת שנות ה-60' (ממרוקו) וה-70' (מברה"מ), שנות ה-80' ותחילת ה-90' (מאתיופיה) ושנות ה-90' (מברה"מ). המסד לעליית המיליון מברה"מ הונח על ידי רה"מ שמיר בסוף שנות ה-80' ותחילת ה-90'.

מ-1948 עד 1992 יזמו ראשי הממשלה גלי עלייה של 3.5 מיליון יהודים. הם מינפו חלונות הזדמנויות שנוצרו עקב תהליכים מדיניים, רעיוניים, חברתיים, כלכליים וביטחוניים בישראל, מדינות ערב, ברה"מ, מזרח אירופה וארה"ב, שם היה לקונגרס תפקיד מרכזי בפתיחת שערי ברה"מ. המדיניות הפרו-אקטיבית הביאה את העולים לישראל ולא לארה"ב, מערב אירופה, קנדה או אוסטרליה. לדוגמא, הלחץ שהפעיל שמיר על הנשיאים רייגן ובוש ויוזמתו בסנאט הביאו להפסקת הנפקת תעודות פליט אמריקאיות ליהודי ברה"מ, ולהטסתם ממוסקבה אך ורק לישראל ולא לאוסטריה או איטליה. כך נפסקה נשירתם של 80% מהמהגרים היהודים מברה"מ.

המדיניות הפרו-אקטיבית הביאה לצמיחה חסרת-תקדים כלכלית, מדעית, טכנולוגית, רפואית, חינוכית, צבאית ודמוגרפית (62% גידול במספר הלידות היהודיות השנתיות מ-1995 עד 2013). ללא גלי העלייה הייתה ישראל מתקשה לעמוד מול האתגרים הקיומיים היומיומיים.

בניגוד לקודמיהם, נמנעים כל ראשי הממשלה מאז 1992 ממדיניות עלייה פרו-אקטיבית, ולכן שוללים מישראל את מנוע הצמיחה וההרתעה היעיל ביותר. הם משעבדים את מדיניותם לממסד הדמוגרפי והפקידותי השוגים בשיטתיות, ולכן אינם פועלים ליצירת גל עלייה ולקליטתו, ומצמצמים את יעדי העלייה להיקף מצומצם, למרות חלון ההזדמנויות הנדיר המשווע למינוף מאז 2009.

ב-2014 נפתח לרווחה חלון הזדמנויות נדיר לגל עלייה של, לפחות, 500,000 יהודים בעשור הקרוב מרוסיה, אוקראינה, הונגריה, גרמניה, בלגיה, צרפת, אנגליה, ארגנטינה וארה"ב, עקב יתרון כלכלי-יחסי של ישראל; הבעת אמון של ענקי הטכנולוגיה האמריקאים המשקיעים בישראל מיליארדי דולרים; שדרוג החינוך היהודי/ציוני בגולה במקביל למחירו היקר ביותר (אך חינם בישראל); החרפת איום הטרור האסלאמי הגלובלי וצמצום הטרור הפלשתיני בישראל; הרחבת ההגירה המוסלמית למערב אירופה, הקצנת האנטישמיות בעולם וחוסר-הוודאות ברוסיה ואוקראינה.

מדיניות עלייה פרו-אקטיבית מחייבת הקמת כוחות משימה איכותיות למדינות השונות, אישור תקנות ותיקוני-חוק המאפשרים השתלבות מיידית של עולים חדשים בשוק העבודה, והקמת תשתיות מגורים, תעבורה, תקשורת, חינוך, בריאות ורפואה לקליטת העולים.

החמצת חלון ההזדמנויות תידון את הנהגת המדינה לדיראון עולם.