Most Popular

האם ישראל מבודדת בזירה הבינלאומית?  האם יש האטה בהשקעות זרות בישראל? לא לפי התנהלות חברות ומשקיעים זרים בתקופה האחרונה.
לדוגמא, ענק המחשבים והמדפסות, "היולט-פאקארד", מפעיל שמונה מרכזי מחקר ופיתוח בישראל, והקים לאחרונה את קרן הון הסיכון, "עמק הסיליקון-ישראל-היולט פאקארד", המשקיעה  בחברות ישראליות ואמריקאיות המפתחות טכנולוגיות חדשניות. ענק ההשקעות והניהול בתחומי הבריאות והרפואה, "אורבימד", גייס 300 מיליון דולרים לקרן השנייה המשקיעה בישראל, בעקבות הקרן הראשונה בסך 222 מיליון דולרים. "וולקסוואגן" הגרמנית השקיעה 300 מיליון דולרים ב"גט טקסי" הישראלית, וג'נרל מוטורס" מגדיל את מספר העובדים במרכז הפיתוח בהרצליה מ-100 ל-300 כדי לשדרג את כושר התחרותיות בשוק הבינלאומי.
גיוסי הון על ידי חברות ישראליות נסקו לשיא של כל הזמנים ברבעון השני של 2016: 1.4 מיליארד דולרים.
משקיעי חוץ מכירים ביתרון התחרותי של ישראל – מקום שני בעולם לאחר עמק הסיליקון – בכל הקשור לפיתוח חסכוני של טכנולוגיות משנות-משחק. ישראל אף משמשת כמעבדה בתנאי-קרב עבור התעשיות הביטחוניות של ארה"ב, ומקור ייחודי לתשובות לאיומים מתגברים על ארה"ב והמערב. לדוגמא, 100 סטארטאפים ישראליים הציגו את הפיתוחים שלהם בתחומי הסייבר ב"ועידה השנתית לטכנולוגיות לוחמה בטרור" שאורגנה ע"י הפנטגון, משרד הביטחון הישראלי ו"פורום היזמות של אוניברסיטת MIT.
האם ישראל משתלבת ב- או מבודדת מ- הכלכלה העולמית? לפי יחידת המודיעין של "האקונומיסט" הלונדוני מ-2 ליוני 2016: "ישראל קוראת תיגר על מגמות הכלכלה הגלובלית…. גיוסי הון של סטארטאפים ברחבי בעולם כורסמו בשליש ברבע הראשון של 2016 בהשוואה לרבע הראשון של 2015…. אבל גיוסי הון ע"י חברות ישראליות גדלו ברבע האחרון של 2015 וגיוסי הון ברבע השני של 2016 יהיו כנראה גבוהים מהרבע הראשון (מיליארד דולרים)…. אחת הסיבות לגידול הוא עוצמת טכנולוגיות הסייבר בישראל [המהוות 10%-15% מהשוק העולמי]…. סיבה נוספת היא היקף ההשקעות הסיניות בישראל המיועדות למנף את הישגי הטכנולגיות הישראליות…."
לפי מחקר של סוכנות בלומברג: "בדיקת מגמת ההשקעות הזרות בישראל חושפת שהיקפן גדל פי שלוש מאז התחלת פעילות חרם ה-BDS על ישראל ב-2005…. ב-2016 צפוייה כלכלת ישראל להתרחב ב-2.8% בהשוואה ל-1.8% של ארה"ב והאיחוד האירופאי.  ב-2015 הגיע היצוא התעשייתי-טכנולוגי של ישראל ל-23.7 מיליארד דולרים – גידול של13% בהשוואה ל-2014…. הסטארטאפים הישראלים גייסו ממשקיעים זרים 3.76 מיליארד דולרים ב-2015 – שיא של עשר השנים האחרונות. 5.89 מיליארד דולרים נוספים הושקעו ע"י גורמים זרים ברכישת סטארטאפים בישראל. לדוגמא, קבוצת XIO הסינית רכשה את לומניס ומשקיעים אמריקאים רכשו את קליק סופטווייר תמורת 438 מיליון דולרים…."
רכישת מרכזי מחקר ופיתוח בישראל על ידי כ-250 ענקיות טכנולוגיה בעולם (רובן מארה"ב) מהווה עדות נוספת להשתלבות העמוקה וארוכת-הטווח של ישראל בזירה הגלובלית, כתוצאה מהריכוז הגדול בעולם (לנפש) של אנשי מחקר-ופיתוח בישראל, המוביל לריכוז הגבוה בעולם (לנפש) של השקעות בטכנולוגיה. ישראל הפכה לצינור פורה ביותר של חידושים טכנולוגיים תעשייתיים פורצי-דרך הזורמים לתעשיות בארה"ב, אירופה, סין ודרום קוריאה.
קהילית המשקיעים הגלובלית מעניקה מענה מהדהד – בגיבוי מעשי –לאלו התוהים האם ישראל משולבת או מבודדת בזירה הבינלאומית. לדברי ה-Fortune Magazine: "לישראל השפעה בלתי-פרופורציונלית בזירת החדשנות העולמית."
גורמים רבים בצמרת הפוליטית, אקדמאית ותקשורתית בישראל טוענים שישראל מבודדת בזירה הבינלאומית, והבידוד מחמיר עקב הסירוב לסגת מרכסי יהודה ושומרון, שהם "רמת הגולן" של ירושלים, תל אביב, נתב"ג ו-80% מהתשתיות במדינה.
אכן, מ-1948 מהווה לחץ בינלאומי לויתורים מכאיבים – ואיום בבידוד – אתגר מרכזי לישראל. אבל, בחינה של מעמדה הכלכלי, צבאי וטכנולוגי של ישראל מבהירה שהלחץ ואיומי הבידוד מתנפצים על צוקי מציאות של השתלבות חסרת-תקדים בזירה הבינלאומית.
וכך, במקביל להשתלחות מילולית נגד ישראל, מתרחבת השתלבותה הגיאו-אסטרטגית בזירה העולמית, המכירה ביכולות הייחודיות של ישראל בתחומי ביטחון, מדע, מחשבים, רפואה, תרופות, חקלאות, מים, סייבר, ועוד.
לדוגמא, על אף תמיכת אירופה ברשות הפלשתינית, המלווה בגינוי שיטתי של ישראל, ארגון נאט"ו מכיר בתרומה הייחודית של ישראל ליעדיו האסטרטגים, ולכן אינו מבודד – אלא משלב – את ישראל. מ-3 למאי 2016 משודרג הקשר עם ישראל על ידי נציגות ישראלית קבועה במפקדת נאט"ו בבריסל, שתעמיק את שתופי הפעולה בתחומי הלוחמה בטרור, מודיעין, לוחמה בלתי-קונבנציונלית, תורות לחימה, חלל, סייבר, תעשיות ביטחוניות, וכו'.
במקביל למשבר המדיני החריף בין תורכיה לישראל – בתקופת ארדואן – אך עקב חיוניות הקשרים עם ישראל, לא הפעילה תורכיה את יכולתה לבלום את שדרוג הקשר עם נאט"ו, והמאזן המסחרי ישראל-תורכיה זינק מ-2.5 מיליארד דולרים ב-2009 למעלה מ-5 מיליארד דולרים ב-2015.
הכלכלה השביעית בעולם – הודו – הפכה לבעלת ברית קרובה של ישראל, שנייה רק לארה"ב. הודו היא היבואנית המובילה של מערכות נשק מישראל.  במרץ 2016 נחתם הסכם שתוף פעולה בין רפא"ל ל"רלאיינס דפנס סיסטמס" ההודית, הצפוי להניב מכירות בסך 10 מיליארד דולרים. לפני שנה וחצי זכתה רפא"ל במכרז בהיקף 500 מיליארד דולרים לאספקת טילים להודו.
בהמשך להעמקה דרמטית של קשרי ישראל-סין, הקים ענק הטכנולוגיה הסיני, קואנג-צ'י, קרן הון סיכון המתמקדת בסטארטאפים סינים וישראלים. השקעות סיניות בישראל זינקו מ-70 מיליון דולרים ב-2010 ל-2.7 מיליארד דולרים ב-2015, והמאזן המסחרי מ-30 מיליון ב-1992 ל-11 מיליארד ב-2015. סין מאמצת את דרכו של הטייקון מהונג קונג, לי קה-שינג, המושקע ב-30 חברות ישראליות שהן כמעט מחצית מתיק השקעותיו.
250 ענקי הייטק בינלאומיים, המפעילים מרכזי מחקר ופיתוח בישראל, חושפים את "מיתוס הבידוד הישראלי" בערוותו. בפברואר 2016 רכשה "אוראקל" (136,000 עובדים), המפעילה ארבעה מרכזי מו"פ, את "ראוולו" הישראלית תמורת 500 מיליון דולרים. במרץ 2016 ביצעו "סיסקו" (72,000 עובדים) ו"אינטל" (100,000 עובדים) את הרכישות ה-12 וה-9 שלהן בישראל תמורת 350 ו-175 מיליון דולרים. ב-2015 השקיעו ענקיות תרופות כמו "באייר", "מרק", "פייזר", ו"נוברטיס" 150 מיליון דולרים במחקרים פורצי-דרך של בתי חולים בישראל.
בניגוד לחברי "אסכולת הבידוד", למרות הדיפת הלחצים ל"ויתורים כואבים", ועקב פיתוח יכולות ישראליות חריגות, ב-2016 ישראל נהנית מהצבעת אמון חסרת-תקדים בזירה הבינלאומית הביטחונית והאזרחית.

recent posts

כלכלת ישראל מזנקת לצמרת העולמית, מדלגת מעל משוכות ומפתחת מוצרים ייחודיים, אזרחיים וביטחוניים, שוברי מוסכמות, העונים לצרכי השוק העולמי, תוך מינוף הגורם האנושי האופטימי והיצירתי/חדשני, וקריאת תגר על תובנות מקובלות, לחצים מדיניים, האטה כלכלית בעולם, מלחמות, טרור ואיומים בסנקציות וחרמות.

לדוגמא, "פייננשל טיימס" הלונדוני דיווח ב-10 לאפריל שישראל זוכה ל-10% מסך ההשקעות בעולם בטכנולוגיות סייבר,  ויצוא הסייבר הישראלי עולה על 3 מיליארד דולרים: "קונים שעונים בשוויץ ואבטחת מחשבים בישראל."  ענקית התעשייה הביטחונית האמריקאית, לוקהיד-מרטין, פועלת בפארק הסייבר  בבאר שבע וביוזמה משותפת עם רשויות הסייבר בישראל. ענקית התשלומים המקוונים, PayPal, הקימה מרכז מחקר ופיתוח (מו"פ) שני בישראל תוך רכישת "סייאקטיב" תמורת 60 מיליון דולרים, בעקבות רכישת "פרודסיינס" ב-2008 תמורת 169 מיליון דולרים.

לפי ה-  Economist Intelligence Unitמ-20 לאפריל: "ההייטק הישראלי צומח בשיעור הגבוה ביותר מאז סוף שנות ה-90. [300] חברות הזנק גייסו שיא של 3.4 מיליארד דולרים ב-2014…. ישראל הפכה למובילה עולמית במספר תחומים ומצמיחה מספר מאות חברות-הזנק מדי שנה….  82 חברות הזנק נמכרו ב-2014 [תמורת 7 מיליארד דולרים] ו-17 גייסו מיליוני דולרים בבורסה…. למעלה מ-200 חברות רב-לאומיות זרות מפעילות מרכזי מו"פ בישראל…. ישראל משדרגת קשרים כלכליים עם שווקים מתעוררים בהודו, סין ואמריקה הלטינית המשוועים לחדשנות הישראלית."

בניגוד למוסכמה שישראל, לכאורה, מבודדת, הענקיות הסיניות "רנרן" ("פייסבוק הסינית") ו"טנסנט" השקיעו 100 מיליון דולרים בקרן הון סיכון ישראלית.  ענקית האינטרנט הסינית, "עליבאבא", השקיעה כ-50 מיליון דולרים בקרן הון סיכון ישראלית, JVP, המתמקדת בטכנולוגיות סייבר.  חברות סיניות פעילות בפיתוח תשתיות בישראל, כגון מנהרת הכרמל, מסילת הרכבת עכו-כרמיאל, נמל אשדוד, הנמל החדש בחיפה, קטרים חשמליים, ועוד. ענקיות הביטוח, הניהול הפיננסי והסלולר בסין, "פינגאן", יונגג'ין ו-ZTE, השקיעו 25 מיליון דולרים ב"ריינבו" הישראלית המשקיעה בציוד רפואי.

סוכנות בלומברג דיווחה ב-30 למרץ שהמיליארדר ההודי, מוקאש אמבאני, בודק השקעות בחברות הזנק בעמק הסיליקון ובישראל. "מורגן סטנלי" מעריכה שהמכירות המקוונות בהודו יזנקו ל-100 מיליארד דולרים ב-2020. ענק טכנולוגיות המידע ההודי, "אינפוסיס", רכש את "פאנאייה" הישראלית תמורת 230 מיליון דולרים.

"אלביט" מפגינה את שדרוג הקשרים הדרמטי בין ישראל לבין הודו, סין ואמריקה הלטינית (אמל"ט), כפי שמציינת סוכנות בלומברג ב-12 לאפריל: "במקביל לקיצוץ בתקציב הביטחון האמריקאי,  גואה ביקוש ביטחוני הודי, סיני ואמל"טי  ומקפיץ את היקף ההזמנות של "אלביט" ל-6.3 מיליארד דולרים – גידול של 8% בהשוואה ל-2013…. היקף מכירות "אלביט" לאסיה ואמל"ט הגיע ב-2014 ל-35% מסך המכירות (3 מיליארד דולרים), בהשוואה ל-28% לארה"ב." התעשייה האווירית מרחיבה פעילותה בברזיל, הקימה שם מרכז תחזוקת רדארים ומגדילה מכירות לחיל האוויר הברזילאי. "גילת לווינים" זכתה במכרז בהיקף 285 מיליון דולרים להקמת מרכז תשתיות תקשורת בפרו.

"מיקרוסופט" מפגינה אמון בחוסן ארוך-הטווח של כלכלת ישראל וחונכת את מרכז המו"פ השני בישראל. מרכז המו"פ הראשון של "מיקרוסופט, מחוץ לארה"ב, הוקם בישראל.

לפי "בנק ישראל", 1.6 מיליארד דולרים הושקעו בישראל בינואר-פברואר 2015 , על ידי משקיעים זרים, בהייטק, תעשייה מסורתית ונדל"ן; 8.3 מיליארד דולרים הושקעו ב-2014 ו-30 מיליארד דולרים ב-2014-2012.  יצוא תעשייתי, ללא יהלומים, זינק מ-5 מיליון דולרים ב-1948 ל-47 מיליארד דולרים ב-2014.

על אטרקטיביות ההייטק הישראלי אפשר גם ללמוד מגיוס 1.5 מיליארד דולרים ב"וואל סטריט" ברבעון הראשון ב-2015, על ידי 11 חברות ישראליות. "נילסן העולמית" – המתפעלת חממה ישראלית המטפחת תשע חברות הזנק – רכשה את "אקסהלייט" תמורת 200 מיליון דולרים, "נורת'ליף קפיטל" הקנדית רכשה 40% מחברות-הבת של "אורמת" תמורת 175 מיליון דולרים. "בלאקברי" רכשה את "וואטצ'דוג" תמורת 100 מיליון דולרים. "אפל" מתפעלת בישראל את מרכז המו"פ הגדול מחוץ לארה"ב, הכולל שלוש חברות: "לינקס", אנוביט טכנולוגיות", ו"פריימסנס".

על החיוניות ארוכת-הטווח של כלכלת ישראל אפשר גם ללמוד מאינדיקטורים מרכזיים, המפריכים תובנות מקובלות. לדוגמא, שיעור הצמיחה (כ-3%) דומה לארה"ב, אך גבוה מממוצע ה-OECD, קנדה, בריטניה וגרמניה, ושיעור האבטלה נמוך ממוצע ה-OECD. יחס החוב הלאומי לתוצר המקומי הגולמי (67%) נמוך מיפן, ארה"ב, גוש האירו, צרפת, קנדה, בריטניה וגרמניה.

אילו חייזר היה נוחת בישראל ובודק את ביצועיה הכלכליים, לא היה מאמין שביולי-אוגוסט 2014 התנהלה מלחמה עם החמאס….

ב-31 למאי, 1948 פקפק השבועון "לייף" בסיכויי העמידה של  600,000 יהודי ישראל – נטולי כלכלה ותחת אמברגו צבאי אמריקאי – מול צבאות ערב: "המלך עבדאללה שולח את הלגיון הערבי לירושלים…. מטוסים מצריים מפציצים את תל אביב. סוריה, עיראק, לבנון וערב הסעודית תורמות את חלקן…. הערבים ניתקו את ירושלים מתל אביב…. העיר העתיקה מופגזת…. מתקפה משלושה כיוונים דוחקת את המגינים היהודים לרובע היהודי…. ליהודים רק מטוסים קלים להדיפת המתקפה הערבית…. מדינה בגודלה של קונטיקט מוקפת בצבאות עוינים…. גורמי הזמן והגאוגרפיה עומדים לצד הערבים.  אנגליה אינה מכירה בישראל ומספקת נשק לערבים, וידידי ישראל בארה"ב מנסים [לשווא] להסיר את האמברגו הצבאי האמריקאי….  האם ישראל תשרוד את המלחמה?"

תוך קריאת תגר על אתגרי המזרח התיכון והעולם, ולמרות החרמות, הסנקציות, הגינויים, האמברגו, המלחמות, הטרור והלחצים הדיפלומטיים, ישראל זינקה מתהום השואה של מלחמת העולם השנייה והאיום הקיומי ב-1948 להישגים ייחודיים בתחומי התעשייה הביטחונית והאזרחית, הטכנולוגיה, הרפואה, החקלאות, ההשקיה, הלווינים, התרומה לעולם השלישי, הצבא והלוחמה בטרור.

ישראל ממחישה שלחץ על הזית מניב שמן יצהר, ושדבקות בעקרונות ושורשים הופכת איומים לאתגרים והזדמנויות ומזניקה לגבהים חדשים.

ישראל מפגינה השתלבות מזהירה בכלכלה העולמית וזוכה לשבחים מקרן המטבע הבינלאומית, מחברות דרוג האשראי. ההשקעות הזרות בשיאן והסחר עם הודו וסין מרקיע שחקים.  ב-2015 זינקו התמ"ג והיצוא הישראלים ל-300 מיליארד ו-47 מיליארד דולרים בהתאמה, לעומת 1.5 מיליארד ו-5 מיליון דולרים ב-1948. הצמיחה בישראל דומה לארה"ב וגבוהה מקנדה, בריטניה וגרמניה, והאבטלה נמוכה ממוצע ה-OECD. יחס החוב הלאומי לתמ"ג נמוך מארה"ב וגוש היורו. בישראל המספר היחסי הגבוה בעולם של אנשי מחקר ופיתוח ובעלי תואר אקדמי, ולכן יש בה מרכזי מו"פ של 250 ענקי הייטק אמריקאים.

ישראל עומדת בפני גל עלייה שהוא מנוע צמיחה היעיל ביותר, מושך השקעות זרות ומשדרג את כוח ההרתעה באופן דרמטי.  מדיניות עלייה פרו-אקטיבית תביא ל-500,000 עולים ב-5 שנים מצרפת, רוסיה, אוקראינה, גרמניה, בריטניה, ארגנטינה  וארה"ב, תוך מינוף היתרון הכלכלי, הקצנת האנטישמיות, התפשטות האסלאם באירופה והתרחבות החינוך הציוני בגולה.

בניגוד לרחוב הערבי, ישראל מהווה אי של יציבות, אמינות, יכולות אזרחיות וביטחוניות ואהדה ללא-תנאי את ארה"ב. הקשר עם ארה"ב הפך לכביש דו-סטרי לתועלת הדדית, מעניק לוושינגטון מודיעין יותר מכל מדינות נאט"ו, ומספק לתעשיות הביטחוניות בארה"ב אלפי לקחים מבצעיים, המשדרגים את היצוא, המחקר והפיתוח והתעסוקה האמריקאים בשווי של מיליארדי דולרים.

ב-2015 יש רוח גבית דמוגרפית יהודית (במיוחד חילונית) חסרת-תקדים בעלת משמעות כלכלית וביטחונית. מספר הלידות השנתיות זינק ב-68% (136,000) מאז 1995 (80,400), בעוד מספר הלידות הערביות מתייצב (40,000) עקב השתלבות דרמטית של נשים במערכת החינוך ושימוש גובר באמצעי מניעה. מספר הלידות לאישה יהודייה עולה על זה של מדינות האסלאם חוץ מתימן, עיראק וירדן.

בחינה אובייקטיבית של 67 שנות העצמאות מבהירה שהמלחמות, הטרור והלחצים היו אך מהמורות בדרך לצמיחה חסרת-תקדים.

למרות מקהלת הגינויים, החרמות והלחצים, הצונאמי האזורי, אי-היציבות הבינלאומית, חוסר הוודאות וההאטה הכלכליים בעולם, כלכלת ישראל איתנה ממרבית כלכלות העולם המפותח, כפי שמפגינים העלייה הגוברת וההתאוששות המהירה מהצפוי מהשלכות מבצע צוק איתן

ה"אקונומיסט " הלונדוני מדווח ב-3 לפברואר שלמלחמה בעזה הייתה השפעה כלכלית חולפת, המגזר הפרטי צומח מעבר למצופה (5.2%) והאבטלה ירדה ל-5.7% בסוף 2014 – לעומת 7.2% במדינות ה-OECD –  במקביל לצמיחה בהיקף המועסקים.

ישראל שנייה רק לארה"ב בפיתוחים חדשניים ומהווה יעד מועדף למשקיעים בינלאומיים וחברות ענק זרות. לפי אחד מארבעת משרדי ראיית החשבון המובילים בעולם, KPMG, 2014 הייתה שנת שיא בגיוס הון על ידי סטארט-אפים ישראלים, 3.4 מיליארד דולר לעומת 2.13 מיליארד ב-2013. הרבעון הרביעי ב-2014 היה הגבוה ביותר מאז 1999. ה"אקונומיסט" מציין שבישראל ריכוז הסטארט-אפים השני בעולם לאחר עמק הסיליקון.

נשיא "סמסונג" הדרום קוריאנית מגלה שחברתו רואה בישראל מקור חדשנות המשנה את פני העולם – יעד השקעות שני רק לעמק הסיליקון.

המאזן המסחרי עם סין זינק מ-50 מיליון דולרים ב-1992 ל-10 מיליארד ב-2014, וסוכנות "בלומברג" צופה גידול מהותי בהיקף הסחר בעקבות ביקור בישראל של סגן רה"מ הסיני ו-400 אנשי עסקים וממשל, והשקעות בחברות וקרנות ישראליות על ידי ענקי אינטרנט, אלקטרוניקה ותרופות סינים.

"מיקרוסופט" מרחיבה את מינוף החדשנות הישראלית, בנוסף לשני מרכזי המחקר והפיתוח בישראל המרחיבים את היצוא והתעסוקה של החברה. בינואר 2015 ובנובמבר 2014 רכשה "מיקרוסופט" את "אקוויויו" ו"אאורטו" (תמורת 200 מיליון דולרים כל אחת) ומנהלת מו"מ לרכישת "אן-טריג" הישראליות. בינואר 2015 נרכשו שמונה חברות ישראליות, על ידי חברות זרות, עבור 900 מיליון דולרים. גם אריק שמידט, יו"ר "גוגל", "סיסקו" ו"אלקטל-לוסנט" הצטרפו לגל ההשקעות בישראל.

חרף מדיניותו האנטי-ישראלית הקיצונית של ארדואן, נסק המאזן המסחרי עם ישראל מ-2.6 מיליארד דולרים ב-2009 ל-5.6 מיליארד ב-2014. ברזיל מתמידה בביקורתה החריפה על מדיניות ישראל, אך "אלביט" זכתה במכרז של 106 מיליון דולרים לשדרוג מטוסי הצי הברזילאי. בריטניה מהווה מוקד הסתה להחרמת סחורות ישראליות, אך המאזן המסחרי צמח בכ-30% וענקית ההימורים הבריטית, "וויליאם היל", הציעה לרכוש את 888 הישראלית תמורת מיליארד דולרים.

מול גלי ההסתה נגד ישראל, וקולות הנהי והפסימיות בישראל, מפגינה ישראל עוצמה מחקרית, טכנולוגית ותעשייתית, המביאה להשקעות בישראל של למעלה מ-250 ענקי הייטק מארה"ב וחברות וקרנות הון סיכון נוספות מאסיה ואירופה – הבעת אמון באיתנות ארוכת-טווח של כלכלת ישראל בעולם של אי-יציבות וכלכלות מדשדשות.

למרות הדיווחים על בדידות מחריפה של ישראל, דיווח משרד רואי החשבון מהגדולים בעולם,"פרייס וואטרהאוס קופר", ש-2014 הייתה שנת שיא בהשקעות זרות בהייטק הישראלי: 15 מיליארד דולרים ברכישת חברות ישראליות (בהשוואה ל-7.6 מיליארד ב-2013) ו-9.8 מיליארד דולרים בגיוסי הון בבורסות חו"ל (לעומת 1.2 מיליארד ב-2013). שוב מאפילים איכויות ההייטק הישראלי ושיקולים עסקיים בעולם על העניין הפלשתיני. אבל ישראל מבודדת….

מאז 1948 ממוחזרת התובנה כאילו ישראל עומדת בפני  קריסת מעמדה הבינלאומי בכלל (לדוגמא, החלטת "ציוניות-גזענות" בעצרת האו"מ, 1975) ויחסיה עם ארה"ב בפרט, אלא אם כן תתחייב לוויתורים מכאיבים במזרח התיכון הבלתי-אמין ואב-טיפוס לחוסר-סובלנות אלימה, טרור והסכמים הכתובים על קרח.

אבל, מאז התפרקות ברה"מ, הפיכת ארה"ב לכוח-על הדומיננטי, זינוק דרמטי של יכולות אזרחיות וביטחוניות ישראליות ושיפור חסר-תקדים של שתופי פעולה עם ארה"ב, משודרגים הקשרים הכלכליים של ישראל הרבה מעבר לארה"ב ואירופה, ובמיוחד עם הודו, סין, רוסיה, דרום קוריאה, הרפובליקות המוסלמיות של ברה"מ לשעבר, אפריקה ואמריקה הלטינית, למרות גינויים דיפלומטים שגרתיים.

לדוגמא, המאזן המסחרי עם הודו גדל מ-200 מיליון דולרים ב-1992 ל-5 מיליארד ב-2014. לפי העיתון הקטארי, אל-ערבי אל-ג'דיד מ-3 לינואר 2015, "השיפור המשמעותי ביחסי ישראל עם אפריקה והודו נובע מהתרומה הרבה של הטכנולוגיות הישראליות. סין מעוניינת בטכנולוגיות ישראליות מתקדמות." לפי סוכנות בלומברג מ-1 לדצמבר 2014, היצוא לאסיה זינק מ-13% מסך היצוא הישראלי בשנת 2000 ל-23% ב-2014.  אבל, ישראל מבודדת….

המאזן המסחרי עם סין הרקיע מ-51 מיליון דולרים ב-1992 לכמעט 11 מיליארד ב-2013 ומו"מ על הסכמי סחר ישראל-סין יחלו השנה. ה"וואל סטריט ג'ורנל" דיווח ב-14 לדצמבר 2014 שמשקיעים סינים מבקרים תכופות בישראל לאיתור השקעות. חברת הביטוח הענקית, פינג-אן, שהשקיעה בשמונה חברות הזנק, רואה בארה"ב ובישראל יעדי השקעה מועדפים. ב-2011 רכשה כימצ'יינה את "אגן מכתשים" תמורת 2.4 מיליארד דולרים. ב-2013 רכשה פוסאן-פארמה את "אלמה לייזר" עבור 240 מיליון דולרים. ב-2014 רכשה ברייטפוד הסינית שליטה בתנובה תמורת 960 מיליון דולרים.  אבל, ישראל מבודדת….

המאזן המסחרי עם דרום קוריאה השתפר מ-50 מיליון דולרים ב-1987 ל-2.5 מיליארד ב-2014, ובין חברות הענק הגלובליות מדרום קוריאה המושרשות בישראל: סמסונג, יונדאי, דאהו, פוסקו, LG, התעשייה האווירית והאניד. יפן מגלה עניין גובר בישראל, ומשקיעים מסינגפור מעורים מאד בשוק הישראלי. חברת אולפלקס האוסטרלית רכשה לאחרונה את SCR הישראלית תמורת 250 מיליון דולרים. אבל, ישראל מבודדת….

ישראל הרחיבה משמעותית את הקשרים המסחריים והביטחוניים עם קזחסטאן, אוזבקיסטן, טורקמניסטאן ואזרביז'אן.  לפי מסמך של "מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים" מאוקטובר 2014, חל שיפור דרסטי בקשר עם אזרביז'אן ב-20 השנים האחרונות". ישראל מייבאת נפט ומייצאת טכנולוגיות ביטחוניות, חקלאיות, רפואיות ואגרונומיות ומעניקה שרותי מודיעין ולוחמה בטרור. אבל, ישראל מבודדת….

למרות הגינויים המדיניים הקשים, פורח המאזן המסחרי עם תורכיה (5 מיליארד דולרים ב-2014 בהשוואה ל-3.4 מיליארד ב-2009) ובריטניה (גידול של 28% ו-38% במאזן המסחרי וביצוא ב-2014 בהשוואה ל-2013). אבל, ישראל מבודדת…. אך אולי לא.

אין שחר להנחה שכלכלת ישראל תלויה בהסכם שלום ושאינה יכולה לעמוד בפני איומי חרם וסנקציות. הסכם שלום מהווה מטרה נעלה, אך הניסיון להביא לוויתורים סוחפים של ישראל מונחי-חשש לגורל הכלכלה (ולא מונחי- ביטחון והיסטוריה) מנותק מהמציאות.

מ-1949 מזנקת ישראל מ-1.5 מיליארד דולרים תוצר מקומי גולמי ל-300 מיליארד ב-2014, מ-50 מיליון דולרים יצוא ל-97 מיליארד דולרים, ומהיעדר יתרות מטבע זר ל-92 מיליארד דולרים ב-2014. הזינוק נובע מגלי עלייה, ריסון תקציבי, איכות כוח אדם, טכנולוגיות חדשניות, יצוא, כוח הרתעה צבאי וגז טבעי, ולא מהסכמי שלום עם מצרים וירדן והסכם אוסלו.

ולראייה, התוצר המקומי הגולמי צמח ב-14%-8% לשנה בעקבות מלחמת 1967 עד 1972, וב-9% כתוצאה מגל העלייה מברה"מ שהתחיל ב-1990. לעומת זאת, הצמיחה לאחר אוסלו (1996-1993) הייתה 7%-4% וניזונה בעיקר מגל העלייה, אך נפגעה עקב גירעונות התקציב והמאזן המסחרי.

כמו כן, האינפלציה זינקה מ-42.5% ב-1977 – ערב יוזמת השלום עם מצרים – ל-111.4% ב-1979 ו-445% ב-1984. האינפלציה דוכאה ל-19.7% ב-1986 ו-2% היום על ידי ריסון תקציבי חסר-תקדים, ולא על ידי הסכמי שלום.

על ההשפעה המוגבלת של איומי החרם והסנקציות אפשר ללמוד משיפור המאזן המסחרי עם בריטניה ותורכיה, למרות עוינות הפרלמנט הבריטי וממשלת תורכיה. כ-90% מהיצוא הישראלי הוא לממשלות ולחברות – ולא לצרכן – והוא חיוני לשדרוג רמת הביטחון הלאומי, הרפואה, הטכנולוגיה והחקלאות של המדינות המייבאות.  היצוא אף מתגוון במהירות להודו, סין, רוסיה והרפובליקות הסובייטיות לשעבר, יפן ודרום קוריאה.

היומון התורכי, "זמאן" , דיווח שהמאזן המסחרי תורכיה-ישראל השתפר מ-4 מיליארד דולרים ב-2011 ל-4.86 מיליארד ב-2013; ספינות תורכיות פורקות בנמל חיפה משאיות הנושאות סחורות לירדן ולמפרץ הפרסי; נפט עיראקי נמכר לישראל דרך תורכיה; וחברת הספנות של בנו של ארדואן פעילה בנמל אשדוד.

הודו הופכת ליבואן מוביל של נשק ישראל.  "רפאל" זכתה במכרז לאספקת טילי נ.ט. ומשגרים בסך 525 מיליון דולרים; הודו רכשה טילי "ברק 1" בהיקף 300 מיליון דולרים; והודו וישראל קיימו ניסוי מוצלח של מערכת "ברק-8" להגנה מטילי שיוט וכלי טיס. אמנם המאזן המסחרי ישראל-הודו הוא 5 מיליארד דולרים, בהשוואה ל-10 מיליארד של סין-ישראל, אך הוא יוכפל באמצעות הסכם סחר חופשי.

למרות האטת הכלכלה ברבעון האחרון, ארגון ה-OECD צופה צמיחה כלכלית של 3% ב-2015 ו-3.5% ב-2016. ואכן, משקיעים זרים מביעים ביטחון בחיוניות ארוכת-הטווח של ישראל. לדוגמא, יצרנית מטוס ה"אף-16", "לוקהיד מרטין" מתכוונת להוסיף כ-1,000 עובדים לחברת הבת בפרק הסייבר בבאר שבע לצד חברת הבת של ענקית האכסון האמריקאית, EMC. "מיקרוסופט" מפעילה מרכזי מחקר ופיתוח בישראל – כמו 250 ענקי הייטק נוספים מארה"ב – ורכשה את "אאורטו" הישראלית ב-200 מיליון דולרים. חברת הענק "3D Systems" רכשה את "סימטרון" הישראלית ב-97 מיליון דולרים, וקרנות הון סיכון מארה"ב, סין, הודו, סינגפור, אירופה ודרום אפריקה משקיעות בישראל.

משקיעים אלו פועלים לפי חוות דעת של נשיא ומנכ"ל חברת ניהול סיכונים הגדולה בעולם, AON: "לקוחותינו ערים לסיכונים ולהזדמנויות בישראל…. הסיכונים בישראל דומים לשאר אזורי העולם…. לישראל כלכלה חדשנית וצומחת."

בניגוד לתובנה המקובלת בתקשורת, ישראל אינה מבודדת, אלא משתלבת ומחוזרת בעולם.

למרות המערכה להחרמת תוצרת ישראלית בבריטניה, ועל אף המלחמה בעזה, זינקו היצוא הישראלי לבריטניה, והמאזן המסחרי עם בריטניה, ב-38% ו-28% בהתאמה ב-2014 בהשוואה ל-2013.

השיפור במאזן המסחרי עם בריטניה שופך אור על יכולות ייחודיות של ישראל, המפתחות טכנולוגיות ומוצרים ייחודיים, החיוניים למשק האזרחי והביטחוני בעולם.  רוב מכריע של היצוא לא מיועד לצרכנים, אלא  ליצרנים מובילים בארה"ב, אירופה, רוסיה, הודו וסין הרוכשים מישראל מרכיבים חיוניים המשדרגים את איכות מוצריהם, מצמצמים הוצאות יצור ומעניקים ליצרנים הבינלאומיים יתרון יחסי בתחרות העולמית.

יכולות המחקר והפיתוח של ישראל שניות רק לעמק הסיליקון, ונובעות מאיכות ייחודית בתחומי המדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה, ומאופי יזם ההייטק הישראלי: יצירתיות, שאפתנות, נטילת סיכון, התמדה וקריאת תגר. לפי מחקר מ-2014 של ה-OECD, ישראל מדורגת רביעית בעולם באחוז תושבים בעלי תואר אקדמאי (46.4%), לאחר רוסיה (53.5%), קנדה ויפן, ולפני ארה"ב ודר' קוריאה.

ביוני 2014 פרסם "פורבס" רשימה של עשר חברות הבריאות המשנות סדרי עולם, חמש הן ישראליות.  נציגת "דיפנס ניוז" בישראל, ברברה אופאל, שופכת אור על הערך המוסף של ישראל בתחום היצור הביטחוני. המלחמה בעזה חשפה את עוצמת ישראל – המעבדה המתקדמת ומנוסת הקרבות בעולם – בייחוד בהגנת אזרחים מפני טילים קצרי-טווח והגנת טנקים מפני טילים-מונחים. ישראל מככבת בחמישייה הפותחת של יצרניות הביטחון, והודו מהווה לקוח מרכזי. "סוכנות בלומברג" מדווחת שאזרבייג'ן השיעית היא ספקית הנפט המובילה של ישראל וקניינית נשק ישראלי, למרות לחצי שכנותיה, איראן ותורכיה.

על השתלבות ישראל בעולם מעידות למעלה מ-250 ענקיות הייטק שהקימו בישראל מרכזי מחקר ופיתוח: אינטל, מיקרוסופט, IBM, מוטורולה, אפל, גוגל, GM, GE, סימנס, סאפ, פיליפס, סמסונג, ועוד.

2014 עשויה להיות שנת שיא בגיוסי הון בחו"ל.  3.5 מיליארד דולרים כבר גויסו ב"וואל סטריט", ושתיים מעשר ההנפקות המובילות בניו יורק היו ישראליות – "מובילאיי" ו"כמיקלים לישראל". בספטמבר הודיעה "אינטל" על השקעה נוספת של ששה מיליארד דולרים בישראל, לפיתוח הדור הבא של שבבי המחשב.  החלטת אינטל להעדיף את ישראל, על פני שלל המדינות שחפצו בהשקעה הנדירה, נבעה משיקולים עסקיים-איכותיים, ומהווה הצבעת אמון ביציבות ארוכת-הטווח של ישראל. חברת האשראי "מודי'ס" העניקה אישור נוסף ליציבות הכלכלית של ישראל בעולם עתיר-זעזועים ומשברים כלכליים, ושמרה על דירוג A1, המצביע על סיכון נמוך מאד להשקעות בישראל.

מה מלמד הדבר על המערכה להחרמת ישראל, על המלחמה בעזה ואיומי טרור וצבא? לאור הישגי ישראל מאז 1948, מדובר במהמורות ומשוכות בדרך לצמיחה והשתלבות חסרי-תקדים.

 

 

 

האם ישראל מבודדת?

Yoram Ettinger "חדשות מחלקה ראשונה", http://bit.ly/1ijjRQ5 , April 24, 2014

English edition  http://bit.ly/1ilhGNQ

מזכיר המדינה ג'ון קארי טוען: "אם לא נגיע להסכם שלום בין ישראל לפלשתינים, ילך ויגבר הבידוד של ישראל." אבל, תמונת המצב של ישראל בזירה הבינלאומית מתעדת שילוב חסר תקדים – ולא בידוד – כלכלי, טכנולוגי, מדעי וביטחוני, ללא קשר לעניין הפלשתיני.

בניגוד לאסכולת קארי , העניין הפלשתיני לא היה מעולם שורש זעזועי האזור, בבת-עינם של הערבים, לא לב הסכסוך הערבי-ישראלי, ולא ציר מרכזי ביחסי ישראל עם ארה"ב והקהילה הבינלאומית. אמנם המלל הדיפלומטי מדגיש את הנושא הפלשתיני, אך זעזועי הרחוב הערבי התלושים מהעניין הפלשתיני, שיתוף הפעולה האסטרטגי חסר-התקדים בין ישראל לארה"ב, והמעש המסחרי והפיננסי מבהירים שהמציאות אינה שותפה לניסיון קארי ללחוץ על ישראל בנשק הבידוד.

מכון הסטטיסטיקה התורכי  מתעד גידול של 56% יצוא לישראל ו-22% יבוא מישראל בחמשת החודשים הראשונים של 2013, והרחבת המאזן המסחרי בין המדינות מ-3.4 מיליארד דולרים ב-2008 ל-4 מיליארד דולרים ב-2012. ה"דיילי טלגרף" דיווח שהמאזן המסחרי בין ישראל לבריטניה הגיע לשיא ב-2013, ופמליית אנשי העסקים שליוו את ראש ממשלת בריטניה בביקורו בישראל – במרץ 2014 – מלמדת שמטרתו העיקרית הייתה שיפור הקשרים העסקיים. תחנת השידור הגרמנית, "דויטשה וואלה" מסרה שסין מתעלמת מהקריאות להחרים את ישראל ומובילה את מיזם מסילת הרכבת מאשדוד לאילת שישדרג באופן דרמטי את מעמדה הגיאו-פוליטי ומסחרי של ישראל. לפי פייננשיל טיימס, סין צמאה לטכנולוגיות ישראליות ומאזנה המסחרי עם ישראל נסק ל-10 מיליארד דולרים ב-2013.  "ג'אפאן טיימס" מדווח על גאות בהתעניינות יפן בהשקעות בישראל.

בניגוד לדעתו/כמיהתו של ג'ון קארי, ישראל משתלבת כיעד מועדף למשקיעים זרים – 12 מיליארד דולרים ב-2013, כולל ארבעה מיליארד דולרים לרכישת חברות ישראליות על ידי הענקים גוגל, סיסקו, אפל, פייסבוק, IBM, AOL ו-EMC. חברת רואי החשבון דהלוייט טוש, השלישית בגודלה בעולם, לא עודכנה כנראה על ידי קארי, ומדרגת את ישראל כיעד הרביעי בעולם – לאחר ארה"ב, סין וברזיל – להשקעות זרות. ישראל מהווה צינור קריטי להעברת טכנולוגיות ייחודיות, המפותחות בישראל, לתעשיות הביטחון וההייטק בארה"ב. המחקר והפיתוח בישראל תורמים לתשתיות התעסוקה, המחקר והפיתוח והיצוא בארה"ב, כפי שמעיד יו"ר חברת Google, אריק שמידט, המשקיע בישראל גם באופן פרטי: "ישראל היא מרכז הייטק השני בחשיבותו לאחר ארה"ב, שישפיע באופן דרמטי על הדור הבא של הטכנולוגיות המתקדמות."  אסכולת קארי אינה מקובלת גם על חברת הענק Intel שהשקיעה בישראל 11 מיליארד דולרים בארבעה מרכזי מחקר ופיתוח ושני מפעלי ייצור, בנוסף למיליארד דולרים הוצאות תפעול שנתיות ויצוא שנתי של שלושה וחצי מיליארד דולרים מישראל. הענקית Hewlett Packard טוענת שישראל אחראית ל-55% מפיתוחיה בשנים האחרונות. Microsoft ו-Motorola מפעילות בישראל מרכזי פיתוח השניים בחשיבותם רק למרכזים בארה"ב, וקרנות הון סיכון מובילות בעמק הסיליקון מנהלות קרנות מוצלחות המיועדות רק להשקעה בישראל.

משקיפים מנוסים – שאינם משעבדים מציאות להרהורי לב – יודעים ש"האביב הערבי" הוא צונאמי, שהרחוב הערבי אינו במעבר לדמוקרטיה, שאיראן נחושה ליצר נשק גרעיני, ושמנהיגי ערב רואים בפלשתינים גורם חתרני וטרוריסטי, ולכן לא מקצים משאבים להקמת מדינה פלשתינית. משקיפים מנוסים יודעים ש-66 שנות טרור ומלחמה היו רק מהמורות בדרכה של ישראל לזינוק דמוגרפי, כלכלי וטכנולוגי והשתלבות חסרת-תקדים בזירה הבינלאומית, המקבלת רוח-גבית ממאגרי גז טבעי בים התיכון.

לראשונה, פרמיית הסיכון על איגרות חוב של ממשלת ישראל (2.48%) – המשקפת הערכה בינלאומית לחוסן הכלכלי – דומה לזו של ארה"ב (2.38%).

מאז 1948 הזמן עובד לטובת ישראל, ובמבט לאחור המלחמות, הטרור, הלחץ הבינלאומי והחרמות – המאתגרים את ישראל מיום הקמתה –  היו מהמורות ומשוכות בדרך לצמיחה כלכלית חסרת-תקדים.

על איתנות המגמה הכלכלית בישראל אפשר ללמוד ממחקר השוואתי (2014-1984) שפורסם החודש על ידי דר' אדם רויטר, מייסד ומנכ"ל "חיסונים פיננסים".  לדוגמא, זינוק התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג)  מ-30 מיליארד דולרים ב-1984 ל-300 מיליארד ב-2014; מ-7,000 דולרים תמ"ג לנפש ל-38,000 דולרים; מ-10% יחס של סיוע חוץ אמריקאי מהתוצר ל-1%; מ-3 מיליארד דולרים רזרבות מטבע חוץ ל-89 מיליארד; מ-10 מיליארד דולרים יצוא ל-90 מיליארד; מ-17% יחס של גירעון תקציבי מהתוצר  ל-3%; מ-20% יחס של הוצאות ביטחון מהתוצר ל-6%; מ-280% יחס של החוב החיצוני מהתוצר ל-66% (נמוך/איתן מרוב הכלכלות המפותחות); מ-450% אינפלציה שנתית ל-1%; מ-4.1 מיליון ישראלים ל-8.2 מיליון; וכו'. ההשוואה ל-1948 מרשימה אף יותר: מתמ"ג של 1.5 מיליארד דולרים ל-300 מיליארדים – גידול של 2,000%.

בחינת ההשפעה של "צוק איתן" על כלכלת ישראל – לאור תקדים מלחמות 2006 (נגד חיזבאללה), 2009 ו-2012 ( נגד חמאס) – מפגינה את חוסן הכלכלה ויכולתה להתאושש במהירות, חוץ מהתאוששות הדרגתית של ענף התיירות המהווה 2% מהתוצר הלאומי הגולמי (תמ"ג).  לפי בנק ישראל, מלחמת 2006 הביאה לצניחה חדה ומהירה בתמ"ג מ-6% צמיחה לצמיחה שלילית של 1.5%, אך ברבעון הבא חלה התאוששות מהירה של כ-10% צמיחה.  השפעת מלחמות 2009 ו-2012 הייתה מתונה יותר, אך ההתאוששות הייתה מידית.

"צוק איתן" צפוי לכרסם רק ב-0.5% מהתמ"ג עם השפעה מצומצמת על הזרם הגובר של השקעות חוץ, הנובע מהאטרקטיביות הגוברת של ההייטק הישראלי: ב-2013 נרכשו חברות ישראליות ב- 4 מיליארד דולרים ו-2.3 מיליארד הושקעו בחברות ישראליות). למעלה מ-250 ענקי הייטק הקימו מרכזי מחקר ופיתוח בישראל.  לדברי ווארן באפט, איש העסקים האגדתי מארה"ב: "ארה"ב וישראל הן אתרי ההשקעות המבטיחים ביותר." הביצועים הייחודיים של "כיפת ברזל" (הגנה מטילים לטווח קצר), "מעיל רוח" (הגנת טנקים מטילי נ.ט.) ו"אקווה שילד" (הגנה מטרור ימי) מגבירים את הביקוש למערכות הייטק ביטחוני ישראלי ומזרזים את ההתאוששות הכלכלית.

ב-2014 ישראל היא היצואנית המובילה בעולם של מטוסים ללא-טייס, היצואנית השנייה בעולם של מוצרי סייבר (שלושה מיליארד דולרים שהם פי שלוש מהיצוא הבריטי), היצואנית השישית בעולם של מערכות צבאיות, וכוח עולה בתחום הפקת גז טבעי. ישראל וארה"ב הן המובילות בתחום פיתוח, יצור ושיגור לוויינים קטנים ובינוניים.

לפי הדו"ח השנתי על ישראל, של "קרן המטבע הבינלאומית", מפברואר 2014: "למרות שישראל נחשפה לסדרת זעזועים, כולל המשבר הכלכלי העולמי והחרפת המתיחויות במזרח התיכון, הצמיחה הכלכלית הייתה 4% בממוצע ב-5 השנים האחרונות, בהשוואה ל-0.7% של הכלכלות המפותחות. גם התמ"ג לנפש בישראל צמח מהר יותר מהכלכלות המפותחות." שלושת חברות דירוג האשראי המובילות בעולם, S & P, מודי'ס ופיטץ', שומרות על הדרוג הישראלי, אך הורידו את הדירוג של רבות מהכלכלות המפותחות.

המגמות הכלכליות מבהירות שלמרות ניסיונות החרם, המלחמות, הטרור והלחצים הבינלאומיים, ישראל מרחיבה את השתלבותה הפיננסית והמסחרית בעולם, ובמיוחד בסין, הודו ודרום קוריאה. הזמן עובד לטובת ישראל!

למעלה מ-5,000 עולים הצפויים להגיע השנה מצרפת ויותר מ-1,000 העולים שהגיעו בזמן המלחמה בעזה מהווים שינוי מעודד בפעילות משרד העלייה. אבל, פוטנציאל העלייה רחב מימדים הרבה יותר.

גל האנטישמיות באירופה – הניזון משורשים אנטישמיים עתיקי ימים והגירה מוסלמית מסיבית המאיימת על הצביון הערכי באירופה – מחייב את המדינה היהודית לשנס מותניים ולהביא ליצירת (ולא רק קליטת) גל עלייה משנה-משחק, באמצעות מדיניות עלייה פרו-אקטיבית בהנהגת ראש הממשלה.

בניגוד לכל ראשי הממשלה מאז 1992, ראשי הממשלה בן גוריון, אשכול ושמיר ראו בעלייה את בבת-עינם ויזמו מדיניות עלייה פרו-אקטיבית, למרות התנגדות פנימית ובינלאומית.  הם פעלו והביאו לעלייה מסיבית ולא לטפטוף של מספר עשרות אלפי עולים לשנה.

מדיניות עלייה פרו-אקטיבית היא המשך ראוי למלחמה בעזה, המדגיש אופטימיות ונחישות, קורא תגר על איומים, ומפגין יכולות, יצירתיות ואמון בחיוניות ארוכת-הטווח של ישראל: "כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ". 

חלון ההזדמנויות לעליית 500,000 עולים ב-5 שנים מרוסיה, אוקראינה, גרמניה, צרפת, אנגליה, בלגיה, הולנד, הונגריה, ארגנטינה, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה ועוד מדינות פתוח לרווחה עקב החרפת האנטישמיות, התפכחות מאשליית הדמוקרטיה ברוסיה ואוקראינה, התפשטות האסלאם האגרסיבי באירופה, היתרון הכלכלי היחסי של ישראל, התפכחות מאשליית "הכסף הקל" באירופה וארה"ב, ותשתיות חינוך יהודי/ציוני המטפחות נכונות לעלייה. גיור 300,000 עולי ברה"מ המוכרים כיהודים לפי "חוק השבות", אך לא "כהלכה", יעניק רוח גבית לעלייה מרוסיה ואוקראינה. אבל, חלון ההזדמנויות לא ישאר פתוח לרווחה לזמן רב, ולכן יש לפעול מיידית.

כדי לגייס משאבים פיננסים  (על רקע הוצאות המלחמה בעזה), יציג ראש הממשלה מדיניות עלייה פרו-אקטיבית, כמטרת-על של העם היהודי, בכינוס חרום של אנשי הון יהודיים מארה"ב, קנדה, אוסטרליה, רוסיה, בריטניה, צרפת, גרמניה, פנמה, ברזיל וארגנטינה. המדיניות הפרו-אקטיבית מתחייבת נוכח מצוקת קהילות יהודיות והזדמנות היסטורית לשדרוג דרמטי של תשתיות  כלכלה, תעבורה, תקשורת, חינוך, בריאות, רפואה, טכנולוגיה, מדע וביטחון במדינה היהודית, שישפר באופן דרמטי את כלכלת, ביטחון וכושר ההרתעה של ישראל.  כמו כן, "מפעל הבונדס" מסוגל להגדיל במיליארדי דולרים את היקף ההשקעה של מוסדות פיננסים, מדינות, איגודים מקצועיים ובודדים באיגרות חוב של המדינה, הנושאות ריבית תחרותית ביותר.

ראש הממשלה יקים כוחות משימה פרו-אקטיביים במשרה מלאה 24/7 – לפי מדינות מוצא של העולים – למימוש פוטנציאל העלייה, כולל איתור מגזרים מקצועיים חיוניים כגון רופאים, אחיות, מהנדסי תשתיות, מחשבים, טילים וגרעין, גז טבעי, טכנאים, ועוד.  כוח משימה נוסף במשרה מלאה 24/7 יזום מסלול מהיר של תקנות, הוראות שעה, ותחיקות לקיצור הליכים ביורוקרטיים בקליטת עולים מהירה ויעילה. משרדי ממשלה יכינו תכניות להרחבת תשתיות לקליטת העלייה: תעסוקה, מגורים (תוך ניצול היוזמה למהפיכה של גורמי תחרותיות,מחיר, זמן ואיכות הבנייה), תעבורה, חינוך, רפואה, בריאות, אנרגיה, טכנולוגיה, מדע, ועוד.

גל עלייה של 500,000 יהודים ב-5 שנים יהווה מנוע צמיחה כלכלי, ביטחוני ומדיני שיזניק את ישראל לגבהים חסרי-תקדים.  החמצת חלון ההזדמנויות ההיסטורי והתמכרות לטפטופי עלייה יביאו לבכייה לדורות.

חלון הזדמנויות נדיר מחייב מדיניות עלייה פרו-אקטיבית ליצירת גל עלייה של, לפחות, 500,000 עולים בעשור הקרוב, ולא להסתפק בהגדלת מספר העולים באלפים בודדים לשנה.

מדיניות פרו-אקטיבית הייתה מנוע צמיחה והרתעה היעיל ביותר שהזניק את המדינה מ-650,000 יהודים ב-1948 ל-6.5 מיליון ב-2014, מתוצר לאומי גולמי של 1.5 מיליארד דולרים ל-300 מיליארד, ממדינה נטולת-טכנולוגיה לכוח הטכנולוגי השני בעוצמתו אחרי ארה"ב, מצה"ל מדולדל לכוח צבאי מוביל, וממעמסה אסטרטגית ב-1948 לבעלת-הברית האסטרטגית היעילה והאמינה ביותר של ארה"ב ב-2014.

כל ראשי הממשלה מבן גוריון ועד שמיר העלו את העלייה לראש סדר העדיפויות הלאומי בניגוד לעמדת הממסד והדמוגרפי. הם אמצו את מורשת אבות הציונות המודרנית שראו בעלייה את ליבת המדינה היהודית. הם לא הגיבו לגלי העלייה, אלא יזמו אותם לאחר מלחמות 1948-9 (ממדינות מוסלמיות), 1956 (מפולין), ו-1967 (מברה"מ ומזרח אירופה), תחילת שנות ה-60' (ממרוקו) וה-70' (מברה"מ), שנות ה-80' ותחילת ה-90' (מאתיופיה) ושנות ה-90' (מברה"מ). המסד לעליית המיליון מברה"מ הונח על ידי רה"מ שמיר בסוף שנות ה-80' ותחילת ה-90'.

מ-1948 עד 1992 יזמו ראשי הממשלה גלי עלייה של 3.5 מיליון יהודים. הם מינפו חלונות הזדמנויות שנוצרו עקב תהליכים מדיניים, רעיוניים, חברתיים, כלכליים וביטחוניים בישראל, מדינות ערב, ברה"מ, מזרח אירופה וארה"ב, שם היה לקונגרס תפקיד מרכזי בפתיחת שערי ברה"מ. המדיניות הפרו-אקטיבית הביאה את העולים לישראל ולא לארה"ב, מערב אירופה, קנדה או אוסטרליה. לדוגמא, הלחץ שהפעיל שמיר על הנשיאים רייגן ובוש ויוזמתו בסנאט הביאו להפסקת הנפקת תעודות פליט אמריקאיות ליהודי ברה"מ, ולהטסתם ממוסקבה אך ורק לישראל ולא לאוסטריה או איטליה. כך נפסקה נשירתם של 80% מהמהגרים היהודים מברה"מ.

המדיניות הפרו-אקטיבית הביאה לצמיחה חסרת-תקדים כלכלית, מדעית, טכנולוגית, רפואית, חינוכית, צבאית ודמוגרפית (62% גידול במספר הלידות היהודיות השנתיות מ-1995 עד 2013). ללא גלי העלייה הייתה ישראל מתקשה לעמוד מול האתגרים הקיומיים היומיומיים.

בניגוד לקודמיהם, נמנעים כל ראשי הממשלה מאז 1992 ממדיניות עלייה פרו-אקטיבית, ולכן שוללים מישראל את מנוע הצמיחה וההרתעה היעיל ביותר. הם משעבדים את מדיניותם לממסד הדמוגרפי והפקידותי השוגים בשיטתיות, ולכן אינם פועלים ליצירת גל עלייה ולקליטתו, ומצמצמים את יעדי העלייה להיקף מצומצם, למרות חלון ההזדמנויות הנדיר המשווע למינוף מאז 2009.

ב-2014 נפתח לרווחה חלון הזדמנויות נדיר לגל עלייה של, לפחות, 500,000 יהודים בעשור הקרוב מרוסיה, אוקראינה, הונגריה, גרמניה, בלגיה, צרפת, אנגליה, ארגנטינה וארה"ב, עקב יתרון כלכלי-יחסי של ישראל; הבעת אמון של ענקי הטכנולוגיה האמריקאים המשקיעים בישראל מיליארדי דולרים; שדרוג החינוך היהודי/ציוני בגולה במקביל למחירו היקר ביותר (אך חינם בישראל); החרפת איום הטרור האסלאמי הגלובלי וצמצום הטרור הפלשתיני בישראל; הרחבת ההגירה המוסלמית למערב אירופה, הקצנת האנטישמיות בעולם וחוסר-הוודאות ברוסיה ואוקראינה.

מדיניות עלייה פרו-אקטיבית מחייבת הקמת כוחות משימה איכותיות למדינות השונות, אישור תקנות ותיקוני-חוק המאפשרים השתלבות מיידית של עולים חדשים בשוק העבודה, והקמת תשתיות מגורים, תעבורה, תקשורת, חינוך, בריאות ורפואה לקליטת העולים.

החמצת חלון ההזדמנויות תידון את הנהגת המדינה לדיראון עולם.

latest videos

Play Video

The Middle East Labyrinth by Yoram Ettinger

An overview of the Middle East and the Israeli-Arab conflict. Ambassador (ret.) Yoram Ettinger is the Executive Director of "Second Thought: A US – Israel Initiative," a foundation dedicated to education through out-of-the-box thinking on US-Israel relations, Middle East affairs, the Palestinian issue, Jewish-Arab demographics, etc.
Play Video

State Department's systematic failures in the Middle East

*The State Department assumes that generous diplomatic and financial gestures could induce the violently volatile Middle East to embrace peaceful-coexistence, good-faith negotiation, democracy and human rights. However, this policy has generated tailwinds to rogue entities and headwinds to the US and its Arab allies.
Play Video

US-Israel kinship: Part 1 The Early Pilgrims as the Modern Day Exodus

Play Video

Palestinian Demographic Manipulation

Newsletter

SCHEDULE LECTURES & INTERVIEWS

Demography

Iran

סעודיה-איראן: הגורם הישראלי והאמריקאי

"מידה", https://bit.ly/44qUR9M

English edition  https://bit.ly/43HJQR1

סעודיה-איראן: חידוש יחסים דיפלומטים

*סעודיה אינה מניחה לחידוש היחסים הדיפלומטים עם איראן להאפיל על מציאות המזרח התיכון ההפכפך. היא אינה מקילה ראש בהתנהלות השיטתית של משטר האייתולות באיראן, המחנך את עמו לשנאת והדברת "כופרים" מערביים ו"משומדים" סונים; מפגין חתרנות, טרור, והפצת טילים ומטוסים זעירים וקטלניים ללא-טייס לגופים פורעי-חוק במזרח התיכון וברחבי העולם; מתסיס מלחמות אזרחים; מקדם חזון שיעי, פנאטי, מגלומני וחסר-פשרות; מייצא את המהפיכה השיעית ברחבי העולם ושואף להפיל כל משטר סוני. בניגוד לתפישת העולם המערבית, סעודיה מכירה בעובדה שמשטר האייתולות אינו מוכן להקריב את חזונו האלים בן 1,400 השנים על מזבח מחוות דיפלומטיות ומענקים פיננסים חסרי-תקדים.

*זה לא המקרה הראשון של חידוש יחסים דיפלומטים בין שתי המדינות. ב-1988 ו-2016 נותקו היחסים הדיפלומטים בין השתיים בעקבות חתרנות איראנית בסעודיה ותגובה חריפה של ריאד.

*חידוש הקשרים הדיפלומטים במרץ 2023 התקיים בתיווך סין, הממנפת את התסכול הסעודי מכרסום האמינות האסטרטגית של ארה"ב, המחייב את סעודיה להתקרב למעצמה אחרת המסוגלת – אולי – להרתיע את משטר האייתולות.  חידוש היחסים הדיפלומטים בין סעודיה לאיראן מהווה הישג גיאו-אסטרטגי משמעותי לסין ופגיעה קשה ומתמשכת בתדמית-ההרתעה של ארה"ב באזור שהיה עד לאחרונה "מגרש בייתי" של ארה"ב.

*תדמית ההרתעה של ארה"ב ספגה סידרת מהלומות – כפי שרואות זאת סעודיה וכל המדינות הערביות, הסוניות והפרו-ארה"ב – עם החתימה על הסכם הגרעין ב-2015; הפינוי/בריחה של צבא ארה"ב מאפגניסטן ב-2021; החיזור השיטתי של ארה"ב אחרי משטר האייתלות באיראן, "האחים המוסלמים" והטרור החות'י בתימן, המהווים איום קטלני, ברור ומיידי על סעודיה וכל המדינות הסוניות-ערביות. כל זאת במקביל ללחץ שיטתי של הנשיא ביידן ומזכיר המדינה בלינקן על סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים, כולל השעיית אספקת מערכות לחימה מתקדמות.

*מדיניות ארה"ב דוחפת את סעודיה, וגם את איחוד האמירויות ומצרים, לזרועות סין ורוסיה, ביטחונית וכלכלית, כולל מו"מ סעודי-סיני על הקמת כור גרעיני למטרות אזרחיות, שיקדם את "חזון 2030" של יורש העצר הסעודי.

"חזון 2030" של  יורש העצר הסעודי ומעורבות ישראל

*שיתוף פעולה יעיל בין סעודיה וישראל מותנה בקידום האינטרסים הביטחוניים והכלכליים של שתי המדינות.

*שיתופי פעולה ביטחוניים וכלכליים חסרי-תקדים בין סעודיה לבין ישראל, ותפקידה המרכזי של סעודיה בהחלטת איחוד האמירויות , בחריין, מרוקו וסודן לחתום הסכמי שלום עם ישראל, מבוססים על הערכה סעודית שלישראל ערך-מוסף ייחודי בקידום האינטרסים הביטחוניים והכלכליים של סעודיה.

*יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמן, מעריך שישראל חיונית לקידום "חזון 2030", שנועד להזניק את סעודיה למעמד של מעצמה אזורית ובינלאומית להשקעות ומסחר, תוך מינוף מיקומה הגיאוגרפי בין המזרח הרחוק לבין אירופה ונוכחות בנתיבי-ים קריטיים במפרץ הפרסי, האוקיינוס ההודי, הים הערבי וים סוף.

*"חזון 2030" פועל למודרניזציה דרמטית בתחומי דת, תרבות, חברה, כלכלה, טכנולוגיה, דיפלומטיה וביטחון לאומי, ורואה ביכולותיה של ישראל תרומה משמעותית לקידומו.

*יורש העצר הסעודי – כמו שליטי איחוד האמירויות ובחריין – פועל לגיוון התשתית הכלכלית הנשענת היום, באופן סוחף, על נפט וגז טבעי המועדים לתזזיתיות מחירים, ומאוימים על ידי מקורות אנרגיה זולה ונקיה יותר. שליטים אלו רואים בפריצת-הדרך הטכנולוגית הביטחונית והאזרחית של ישראל אמצעי ייחודי לשדרוג הכלכלה, להקטנה משמעותית של התלות בנפט וגז טבעי, להרחבת מקורות ההכנסה הלאומית, ולשדרוג הביטחון הלאומי.

*עתיד "חזון 2030" – המנוגד לערכים הפוריטנים של הדת והתרבות בסעודיה – וגם עתיד היחסים עם ישראל תלויים ביציבות הפנימית ומעמדו של מוחמד בן סלמן. יורש העצר נחוש בדעתו להתגבר על – ולכרסם בסמכותיות הדתית של – הממסד הוואהאבי הפוריטני במרכז ודרום מערב סעודיה, שנהנה עד לעידן מוחמד בן סלמן מיוקרת-על בתחומי הדת וכבעל-ברית קריטי (מ-1744) של משפחת המלוכה.

*יורש העצר ימשיך לקדם את שיתופי הפעולה עם ישראל כל עוד יתרמו ל"חזון 2030", וכל עוד יצליח לנטרל את השפעת הוואהאבים.

הערך-המוסף של ישראל בהקשר המזרח תיכוני

*קידום היעדים השאפתניים של יורש העצר תלוי ברמת הזעזועים האזוריים, צמצום השפעתם של גורמים אלימים כגון משטר האייתולות באיראן; חתרנות השיעים בעידוד איראן באזור רווי-הנפט במזרח סעודיה; "האחים המוסלמים"; החות'ים בתימן הנהנים מסיוע איראני; חיזבאללה; חמאס והרשות הפלסטינית (הנתפסת בעיני יורש העצר כפוטנציאל התססה אזורית).

*למרות חידוש היחסים הדיפלומטים עם איראן, סעודיה מודעת למציאות המזרח תיכונית הדומה להר געש המתפרץ מדי פעם באופן בלתי-צפוי, כפי שמעידה ההיסטוריה של 1,400 שנות האסלאם, וכפי שמעיד הצונאמי הערבי (המוגדר כ"אביב ערבי" על ידי תפישת העולם המערבית) שהתפרץ בסוף 2010 וממשיך לזעזע את הרחוב הערבי. יורש העצר גם אינו מתעלם מהקשר ההדוק בין ארדואן לבין קטאר (המקורבת לאייתולות ותומכת ב"אחים המוסלמים") ו"האחים המוסלמים", גם לא מהיריבות הצבאית עם ארדואן במלחמת האזרחים בלוב, וכמובן לא מהחזון המגלומני של ארדואן לחידוש האימפריה העותומנית ששלטה על חלק נרחב מסעודיה.

*על יציבות השלטון של בית סעוד ומימוש "חזון 2030" מעיב הכרסום המהותי בכוח ההרתעה של ארה"ב, המעניק רוח גבית לאיומים על ריאד. יורש העצר מתוסכל מ-43 שנות אופציה דיפלומטית במדיניות ארה"ב כלפי איראן; החיזור האמריקאי אחר "האחים המוסלמים"; והלגיטימציה האמריקאית לחות'ים בתימן. הוא גם מודע לחוסר-היעילות של NATO (No Action Talk Only), לרפיסות אירופה מול הטרור האסלאמי, ולחולשה השורשית של המשטרים הערביים. כל אלו מקרבים את סעודיה (בלית ברירה) לסין ורוסיה, צבאית וכלכלית.

*על רקע התסכול הסעודי ממדיניות ארה"ב, NATO ואירופה, ישראל בולטת – למרות חילוקי-דעות חריפים בנושאי דת ומדיניות – כ"סוכן ביטוח חיים" האמין ביותר באזור. הסוגייה הפלסטינית מתגמדת בעיני סעודיה בהשוואה לאיומים והאתגרים העומדים בראש סדר העדיפויות של ריאד.

*ישראל גם נתפסת כבעלת ברית אמינה ובעלת קשרים מיוחדים בשני בתי הקונגרס בפרט (שהם השולטים על "הארנק" ובעלי עוצמה השקולה לנשיא גם בכל הקשור לאספקת מערכות נשק מתקדמות) ובוושינגטון וארה"ב בכלל.

*תדמית-ההרתעה של ישראל היא הגורם המרכזי להעמקת הקשר סעודיה-ישראל. היא מתייחסת ליכולות צבאיות, מודיעין וטכנולוגיה, וגם לנכונות ישראל להתעמת עם משטר האייתולות בלבנון, סוריה, עיראק ואיראן, וכך גם מול הטרור הפלסטיני והאסלאמי. תדמית ההרתעה משודרגת על ידי נכונות ישראל להדוף לחץ ארה"ב, כפי שהיה בהפצצת הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה (שחסכו מסעודיה עימות מול עיראק גרעינית ומלחמת אזרחים גרעינית בסוריה), הכלת החוק הישראלי ברמת הגולן ובירושלים המאוחדת, והתנגדות פומבית של ישראל למדיניות ארה"ב כלפי איראן, כולל פעילות אינטנסיבית בקונגרס.

*ביום סגריר, יורש העצר מעדיף ישראל-מרתיעה והודפת לחצים. לעומת זאת, ישראל-נרתעת מאבדת מחיוניותה בעיני סעודיה (כמו גם בעיני ארה"ב!).

סעודיה – אינטרסים והסוגייה הפלסטינית

*כפי שמתועד לעיל, האינטרסים הביטחוניים והכלכליים של סעודיה חשובים יותר – ועצמאיים מ- הסוגייה הפלסטינית.

*העמקת שיתופי הפעולה ישראל-סעודיה, ותפקידה המרכזי של סעודיה בגיבוש "הסכמי אברהם", מנוגדים לתפישת העולם המערבית הגורסת שהסוגייה הפלסטינית מרכזית בסדר היום הערבי, ושהקמת מדינה פלסטינית הוא תנאי-מוקדם לקידום שלום ישראלי-ערבי.

*בניגוד לתפישת העולם המערבית, יורש העצר הסעודי משוכנע שהסוגייה הפלסטינית איננה שורש הסכסוך הערבי-ישראלי, לא בבת-עין ערבית, ולא גורם מוביל של התפרצויות גועשות ברחוב הערבי.

*לעומת המלל הסעודי והערבי הפרו-פלסטיני, ההתנהלות הסעודית והערבית כלפי הפלסטינים היא אדישה-שלילית. הכלל המזרח תיכוני: "על מילים אין משלמים מכס" ידוע לסעודיה ולערבים. לכן סעודיה והערבים לא פועלים צבאית, פיננסית ומדינית לפי אינטרסים פלסטינים, אלא לפי אינטרסים ביטחוניים וכלכליים שלהם.

*בעוד המערב ממעיט במשקל התנהלות-העבר של הפלסטינים, יורש העצר הסעודי קובע את יחסו לאופציית המדינה הפלסטינית, במיוחד, לפי ההתנהלות הפלסטינית במישור הבין-ערבי, המאופיינת על ידי חתרנות, טרור, בוגדנות וכפיות-תודה. סעודיה אינה שוכחת את – ואינה סולחת על – הסיוע הפלסטיני לפלישת צדאם חוסיין לכווית, שהייתה המארחת הנדיבה ביותר של הפלסטינים; שיתוף הפעולה המבצעי של הפלסטינים עם ארגוני טרור מהמזרח התיכון, אסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה הלטינית; והקשרים ההדוקים של ההנהגה הפלסטינית עם משטר האייתולות, "האחים המוסלמים", צפון קוריאה, ונצואלה, קובה, ובעבר עם גרמניה הנאצית והגוש הסובייטי.  סעודיה סבורה שהתנהלות העבר מלמדת על ההתנהלות הצפויה של המדינה פלסטינית.

סעודיה ו"הסכמי אברהם"

*סעודיה אינה רואה בסוגייה הפלסטינית גורם מרכזי בעיצוב אינטרסים ביטחוניים וכלכליים, לעומת "הסכמי אברהם" המהווים גורם כבד-משקל בקידום אינטרסים אלה. לכן היא פעלה להרחבה חסרת-תקדים של שיתופי פעולה ביטחוניים ואזרחיים עם ישראל, ולקידום הסכמי השלום בין ישראל לבין איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן.

*קידום "הסכמי אברהם" מותנה בהפקת לקחים מהכישלון הסידרתי של עשרות הצעות מערביות ובינלאומיות לפתרון הסכסוך הערבי-ישראלי, שהתרסקו על צוקי המזרח התיכון, מכיוון שהתמקדו באינטרסים פלסטינים. "הסכמי אברהם" נחתמו מכיוון שעקפו את הסוגייה הפלסטינית, התמקדו באינטרסים ערביים, ובכך שללו מהפלסטינים את כוח הווטו.

*לכן, תוחלת החיים של "הסכמי אברהם" תלויה באינטרסים ערביים ולא פלסטינים.

*תוחלת החיים של "הסכמי אברהם" תלויה במיוחד ביציבות וזהות השלטון בסעודיה ובשאר המדינות הערביות החתומות על הסכמי השלום. יציבות המשטרים הערביים מאוימת על ידי מאפיינים בני 1,400 שנים של הזירה הבין-ערבית הגועשת כגון: זהות/נאמנות מקומית עליונה על זהות/נאמנות לאומית; פיצול אלים פנימי ואזורי, שבטי, דתי, רעיוני ופוליטי; חוסר-סובלנות אלימה פנימית ואזורית, דתית, שבטית, רעיונית וגיאוגרפית; היעדר דו-קיום בשלום פנימי ואזורי; משטר מיעוט עריץ העולה לשלטון בכוח הזרוע ומהווה מטרה לניסיונות הפיכה; היעדר דמוקרטיה, בחירות חופשיות וזכויות אדם; הפכפכות וזמניות של משטרים, מדיניותם והסכמיהם.

*זמניות המשטרים, המדיניות וההסכמים הערביים/איסלמיים במזרח התיכון מתועדת על ידי הצונאמי הערבי המשתולל ברחוב הערבי מ-2010, בנוסף לחילופי-שלטון אלימים במצרים (2013, 2012, 1952), איראן (1979, 1953), עיראק (2003, 1968, פעמיים ב-1963, 1958), לוב (2011, 1969), תימן (מלחמת אזרחים מאז שנות ה-90', 1990, 1962), לבנון (אין ספור תהפוכות אלימות ומלחמות אזרחים מהקמת "לבנון המרונית-דרוזית" בתחילת המאה ה-18, דרך   "לבנון הגדולה" שהוקמה ב-1920, "לבנון העצמאית מ-1943, ועד השתלטות חיזבאללה על לבנון), ועוד.

*ההתנהלות הבין-ערבית של הפלסטינים, מאפייני הזירה המזרח תיכונית, והאיומים הקטלניים על המשטר הסעודי מבהירים ש"הסכמי אברהם", יציבות המזרח התיכון ואינטרסים של ארה"ב יפגעו אם תקום מדינה פלסטינית מערבית לנהר הירדן. מדינה פלסטינית  עלולה להביא להפלת המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי מזרחית לנהר הירדן; להפוך את ירדן למדינה בלתי-נשלטת כמו לוב, לבנון, סוריה, עיראק ותימן, שתהייה זירה לטרור אסלאמי אזורי ובינלאומי, שימונף על ידי משטר האייתולות כדי להדק את חגורת החנק סביב סעודיה ולהחריף את האיום על ישראל. המהפך הירדני עלול להביא לתגובת שרשרת שלילית לכיוון חצי האי ערב, שתאיים על יציבות המשטרים במדינות הנפט הסוניות הפרו-אמריקאיות, ובמיוחד סעודיה; תפגע ביצוא הנפט והגז הטבעי מהמפרץ הפרסי; תזניק את מחיר הנפט והגז הטבעי; תשבש את הסחר הבינלאומי; תפגע בכלכלה המערבית; ותעניק רוח-גבית למשטר האייתולות, לטרור האסלאמי, לסין ורוסיה, ורוח-נגדית לארה"ב ובעלות בריתה הערביות ובראשן סעודיה.

*האם סעודיה ומדינות ערב החתומות על הסכמי שלום עם ישראל רואות בהקמת מדינה פלסטינית תנאי להמשך הקשר הפורה עם ישראל? העובדה שמאז 1948 מדינות אלו לא פעלו – צבאית, פיננסית ומדינית – להקמת מדינה פלסטינית מהווה תשובה רועמת!

סעודיה וצרכי הביטחון של ישראל

*הידוק הקשרים עם סעודיה חיוני לביטחונה ושגשוגה של ישראל, אך הוא משני בהשוואה לחיוניות השליטה על רכסי יהודה ושומרון, שהם ערש ההיסטוריה, הדת, התרבות והשפה היהודיים, וגם המינימום החיוני לביטחונה הלאומי של ישראל במזרח התיכון הוולקני, הפכפך ותזזיתי שאין בו דו-קיום בשלום בין-אסלאמי מאז המאה השביעית.

*אופיו הבלתי-צפוי, הבלתי-דמוקרטי והאלים של המזרח התיכון (במישור הבין-ערבי/אסלאמי) מגדיר מדיניות והסכמים כגורמי ביטחון משתנים, לעומת טופוגרפיה ועומק גיאוגרפי (כגון רכסי יהודה ושומרון שהם "רמת הגולן" של 80% מאוכלוסיית ותשתיות ישראל) שהם גורמי ביטחון קבועים במציאות הביטחונית הבלתי-מערבית של המזרח התיכון. השליטה על הגורמים הקבועים מבטיחים את ביטחונה הלאומי של ישראל, ומשדרגים את כוח ההרתעה באופן שהפך אותה – מאז 1967 – למכפלן-עוצמה ומכפלן-דולרי ייחודי עבור ארה"ב.

*הסכם שלום עם סעודיה יפגע אנושות בביטחון הלאומי אם יותנה בוויתור ישראלי על השליטה ברכסי יהודה ושומרון, מכיוון שיהפוך את ישראל ממדינה מרתיעת-מלחמה וטרור ומכפלן-עוצמה עבור ארה"ב למדינה מושכת-מלחמה וטרור ונטל-ביטחוני על ארה"ב.

*ביוני ודצמבר 1981 הפציצה ישראל את הכור הגרעיני בעיראק והחילה את החוק הישראלי ברמת הגולן חרף לחץ ברוטלי של ארה"ב, ולמרות אזהרות מבית ("המוסד", אמ"ן, שרי ביטחון לשעבר) ומחוץ שמהלכים אלו יביאו לנטישת מצרים את הסכם השלום מ-1979 ולהתפרצות טרור ומלחמה. אבל, מצרים פעלה בהתאם לאינטרסים הביטחוניים והכלכליים שלה, גינתה את צעדי ישראל, אך המשיכה לדבוק בתהליך השלום מכיוון שמשרת את האינטרסים שלה.

*מחלקת המדינה ו"התקשורת העילית" בארה"ב (שהתנגדו להקמת המדינה ב-1948) – וגורמים מובילים בממסד הביטחוני והפוליטי בישראל – מזהירים את ישראל, בשיטתיות, שהתיישבות יהודית מעבר ל"קו הירוק" תמנע הסכמי שלום בין ישראל למדינות ערב ותביא לגל טרור ערבי. אבל, למרות עיבוי ההתיישבות, שש מדינות ערביות חתמו על הסכמי שלום כדי לקדם אינטרסים שלהן. לעומת זאת, הטרור הערבי הגיע לממדים חסרי-תקדים – כצפוי – בעקבות מחוות חסרות-תקדים של ישראל, שהתפרשו על ידי הערבים כחולשה (אוסלו 1993, המנוסה מלבנון 2000 ו"התנתקות" 2005), ולא כתוצאה מאיחוד ירושלים, החלת החוק הישראלי ברמת הגולן, ההתיישבות היהודית מעבר ל"קו הירוק" והעברת שגרירות ארה"ב לירושלים.

*סעודיה וכל מדינות ערב פועלות לפי האינטרסים שלהן ולא לפי תפישות עולם מערביות המנותקות ממציאות המזרח התיכון, וגם לא לפי סדר היום הפלסטיני.

סעודיה ומדינות ערב המתונות-יחסית אינן רואות במדינה היהודית גורם רצוי ב"בית האסלאם", אבל הן מעריכות את יכולותיה הביטחוניות והטכנולוגיות, ובמיוחד את כוח ההרתעה שלה, ומכירות בתרומתה הייחודית לאינטרסים שלהן, ומכאן החתימה על הסכמי שלום והרחבה חסרת-תקדים של שיתופי-פעולה.

                                                                             

Judea & Samaria

מלחמה בטרור – מתקפה או מגננה/הכלה? מניעה או תגובה?

"מידה", https://bit.ly/41bE4oD
English edition  https://bit.ly/3KvGjwe

ישראל וארה"ב והמלחמה בטרור

*הטרור האיסלאמי והפלסטיני רואים בישראל בסיס קדמי ויד ארוכה של המערב – ובמיוחד של ארה"ב – במזרח התיכון, שכושר עמידתה מלמד ומשפיע על כושר העמידה של המערב. מלחמת הטרור בישראל היא רק שלב במלחמה הכוללת להכנעת "הכופר המערבי" ברחבי העולם. לכן, הטרור האיסלאמי והפלסטיני משתפים פעולה, בשיטתיות, עם אויבי ויריבי ארה"ב והמערב.

*הטרור האיסלמי והפלסטיני נלחמים בישות היהודית משלהי המאה ה-19, לפני הקמת המדינה ולפני 1967, תוך דבקות בעקרונות חיסוליים המפורטים באמנות הפת"ח ואש"פ (8 ו-3 שנים לפני 1967), ובמערכת החינוך לשנאה שהקים מחמוד עבאס ב-1993 בעקבות הסכם אוסלו.

*ישראל נלחמת בטרור פלסטיני (חמאס והרשות הפלסטינית) ואיסלאמי (איראן וחיזבאללה) המתנהל לפי תפישת עולם השואפת לעקור את – ולא רק לצמצם את שטחה של – המדינה היהודית "הכופרת" מאזור המוגדר כ"בית האיסלאם".

*ישראל והמערב נלחמות בטרור שורשי וממסדי פלסטיני ואיסלאמי – ולא בטרור בודדים – השואב את עוצמתו מערכים בני 1,400 שנים, המתוחזקים על ידי מערכות חינוך לשנאה (מגן ילדים עד חינוך גבוה), מערכות הסתה (מסגדים) והאדרה רשמית ופומבית של טרוריסטים על ידי הרשות הפלסטינית.

*ישראל נלחמת בטרור העושה שימוש מתוחכם בערכים איסלאמיים בני 1,400 שנים, כגון "תקייה" – המלמדת על השימוש בניסוחים מתונים כדי להסתיר כוונות עוינות, להטעות ולהביס יריבים – ו"הודנה", המציגה הסכם הפסקת-אש זמנית (שנועדה לקדם את הכנעת "הכופרים") כאילו הוא הסכם שלום.

*ישראל והמערב נלחמים בטרור איסלאמי ופלסטיני המונהג – מדינית, דתית ורעיונית – על ידי משטרים רודניים ופורעי-חוק, הבזים לערכים מערביים כגון דו-קיום בשלום, דמוקרטיה, זכויות אדם ועמידה בהסכמים.

*ישראל והמערב נלחמים בטרור פלסטיני ואיסלאמי שאינו מניח למחוות פיננסיות ודיפלומטיות מרחיקות-לכת, וגם לא לשאיפה לשדרוג רמת החיים, להסיט אותו מחזון ותפישת עולם פנאטים שורשיים וחיסוליים.

*ישראל והמערב נלחמים בטרור שאינו מונחה-יאוש, אלא מונחה-תקווה להכרעת "הכופרים". לטרור יש אופק מדיני המנוגד לדו-קיום בשלום.

*ישראל והמערב נלחמים בטרור הרואה במחוות, ויתורים והיסוסים אותות התרופפות המתמרצת את החרפת הטרור.

*ישראל והמערב נלחמים בטרור שאינו תוצאה של מדיניות ישראלית או מערבית, אלא תוצאה של חזון פנאטי, דתי ורעיוני וחובק עולם. לדוגמא, הטרור האיסלאמי היכה בארה"ב בתקופות קלינטון ואובמה הדמוקרטים כמו גם בתקופות בוש וטראמפ הרפובליקנים.

*מדיניות מחלקת המדינה הדוגלת ב"סימטריה מוסרית" כלפי הטרור הפלסטיני (המכה בכוונה ובשיטתיות באזרחים, ולעתים פוגע בחיילים) וכלפי ישראל (המכה בכוונה ובשיטתיות בטרוריסטים, ולעתים פוגעת בשגגה באזרחים) מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל, מעניקה רוח גבית לטרור המאיים על ישראל, על מדינות ערב הפרו-אמריקאיות, על יציבות המזרח התיכון, מקדם אינטרסים של אויבי ויריבי ארה"ב, ופוגע באינטרס של ארה"ב.

המלחמה בטרור

*הכנעת הטרור וקידום תהליך שלום מחייבים את שדרוג כח ההרתעה – שהוא מרכיב מרכזי של ביטחון לאומי – ולא היסוס, איפוק, הכלה ומחוות המלבות את הטרור.

*המלחמה היעילה ביותר בטרור לטווח הארוך – מבצעית, מדינית, כלכלית ומוסרית – אינה תגובה נקודתית או מערכתית, אלא מתקפת מנע מבצעית, מדינית, יבשתית, מערכתית, בלתי-מידתית ובלתי-מכילה לניטרול תשתיות ויכולות הטרור. במקום לרדוף אחרי יתושי ביצת הטרור, יש לייבש את ביצת הטרור.

* הכלת הטרור היא חלום רטוב של הטרור. היא אינה ממתנת את הטרור, אלא מעניקה לו פסק-זמן לשדרוג יכולותיו. ניטרול הטרור מחייב ניצחון על הטרור, ולא דו קיום, הפסקת אש והכלה.

*הכלת הטרור מעניקה רוח-גבית לטרור, רוח-נגדית לביטחון הציבור הישראלי, ומקדמת את ההנחה ההרסנית כאילו אין פתרון צבאי לטרור.

*הכלת הטרור הנובעת מרצון להימנע ממלחמה רב-זירתית, מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני אויביה, ולכן מקרבת את ישראל למלחמה רב-זירתית ובתנאים גרועים יותר.

*הכלת הטרור מכרסמת גם בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני מדינות ערב המתונות-יחסית (סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו, סודן, ירדן ומצרים), שהעמיקו את קשריהן עם ישראל, במיוחד עקב תדמית ההרתעה שלה מול אויבים משותפים (משטר האייתולות באיראן, "האחים המוסלמים", דאע"ש).

*הכלת הטרור נובעת במידה רבה עקב מלחץ של הבית הלבן ומחלקת המדינה, אך היא מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני מפעילי הלחץ, ובמיוחד בעיני הממסד הביטחוני ושני בתי הקונגרס בארה"ב. תקדימי העבר מלמדים שהדיפת לחץ המופעל על ידי הבית הלבן ומחלקת המדינה גורמים למתיחות קיצרת-טווח, אך לשדרוג ארוך-טווח של ההערכה ושיתופי הפעולה האסטרטגים עם ישראל.

*אי-הכלת הטרור וחזרת צה"ל והשב"כ למוקדי הטרור הפלסטיני בערי ורכסי יו"ש בשנת 2002 – ולא אמצעי מיגון כגון חומה, גדר, דיפון ומבצעים נקודתיים ומכילים – השיבו לישראל את היוזמה המבצעית וצמצמו באופן דרמטי את היקף הטרור. במקום להתגונן מפני הטרור יש להשמיד את תשתיותיו. אמנם טקטיקת המיגון מביאה לתחושת ביטחון קצרת-טווח, אך היא מזרימה אדרנלין לורידי הטרור ופוגעת בביטחון ארוך-הטווח.

*ככל שהתנהלות ישראל מונחית יותר על ידי מגננה והכלה, כן גדלה העזת הטרוריסטים, כן קטן אמון הציבור ביכולת הממשלה לשמור על הביטחון הלאומי והאישי, כן כבדה התשישות המנטלית, וכן נשחקת אמונת העם ונבחריו בצדקת הדרך.

*ההתמכרות למגננה והכלה היא תולדה של הסכם אוסלו וגרורותיו, ונועדה לשמור על "שקט תעשייתי" ולהפיח חיים ב"תהליך שלום" – שהפך לחממת טרור ייחודית – כולל יבוא כ-100,000 טרוריסטים פלסטינים מתוניסיה, סודן, לבנון, סוריה ותימן ליהודה, שומרון ומזרח ירושלים (בשכנות אלימה ומסיתה לערביי "הקו הירוק"), ציודם בנשק ומשאבים פיננסים, הקמת מערכת משומנת של חינוך לשנאה (קו-יצור של טרוריסטים), גל טרור חסר-תקדים והפרת הסכמים שיטתית.

*מלחמה שלא נועדה לרסק תשתיות רעיוניות, חינוכיות, פוליטיות, פיננסיות, לוגיסטיות ומבצעיות של הטרור, משדרת היסוס וחולשה, מעצימה את נחישות הטרור לקעקע את כושר העמידה של ישראל, ומאיצה את הנסיגה הרעיונית והטריטוריאלית הפושה  – מאז אוסלו 1993 – בממסד הישראלי המדיני, תקשורתי, אקדמי, עסקי וביטחוני.

*הכלת הטרור נועדה גם לפייס את מחלקת המדינה ודעת הקהל הבינלאומית – שאף פעם אינן שבעות מנסיגות ישראל – ובכך משעבדת ביטחון לאומי לשיקולי דיפלומטיה ציבורית, תוך התעלמות מתקדימים רבים המוכיחים שהדיפת לחצים משדרגת את ההערכה האסטרטגית לישראל. הכלה מייצרת, לעתים, תחושת ביטחון ופופולאריות קצרת-טווח, אך פוגעת בביטחון הלאומי ארוך-הטווח, מכרסמת בכח ההרתעה של ישראל, מחריפה את הלחץ על ישראל, מסלימה את הטרור הפלסטיני ומרחיקה את השלום.

השורה התחתונה

*30 שנות גל הטרור הפלסטיני חסר התקדים – מאז "הסכם ההיפרדות" באוסלו – ממחישות שהיפרדות מיו"ש משדרגת את יכולות הטרור הפלסטיני; שהרשות הפלסטינית אינה שותף למו"מ לשלום, אלא למערכה לחיסול הישות הציונית; שאין פתרון מדיני לטרור; שפעולה צבאית יעילה חייבת להיות מערכתית, הכרעתית ובלתי-מידתית; שבמקום מגננה, תגובה והכלה יש לעבור למתקפה, מניעה ועקירת תשתיות הטרור מן השורש; שבמקום התכנסות לקווי 1949 יש להשתלט על שטחי הדגירה וההיערכות של הטרור הפלסטיני; שדעת הקהל הבינלאומית אינה שבעה מויתורים ישראלים; וש-30 שנות "טרור אוסלו" מלמדות שהגיעה העת "להחליף דיסקט" ולהשיג הכרעה ברורה.

*כדי לתסכל את הטרור הפלשתיני, השואף לעקור את הבנייה היהודית ביו"ש ובירושלים-רבתי, יש להרחיב את הבנייה בירושלים ויו"ש. הדבר יביא, אמנם, להגברה קצרת-טווח של הלחץ האמריקאי והבינלאומי, אך להערכה אסטרטגית ארוכת-טווח, כפי שלמדנו ממורשת ראשי הממשלה בן גוריון, אשכול, גולדה מאיר, בגין ושמיר, שהדפו לחץ חריף הרבה יותר באמצעים דלים יותר, אך הזניקו את מעמד ישראל ושתוף הפעולה עם ארה"ב למימדים חסרי-תקדים.

*הטרור הפלשתיני המערכתי מספק את "הכתובת על הקיר" המזהירה מהאופי השורשי, האלים, הבלתי-צפוי והאנטי-מערבי של מדינה פלשתינית. נסיגה ישראלית מרמת הגולן תביא לאיום קטלני על הגליל, אך נסיגה מרכסי יו"ש תביא לאיום קטלני על תל אביב, ירושלים, נתב"ג ו-80% מאוכלוסיית ותשתית ישראל; בנוסף להתמוטטות המשטר ההאשמי בירדן; הפיכת ירדן למדינה בלתי-נשלטת כמו לוב, לבנון, סוריה, עיראק ותימן; תגובת דומינו שתאיים על המשטרים הפרו-אמריקאים ומפיקי הנפט בחצי האי ערב – בוננזה לאיראן, סין ורוסיה ופגיעה קשה בכלכלת וביטחון ארה"ב.

Jerusalem

קונסוליה אמריקאית בירושלים – פגיעה בארה"ב ואתגר לישראל

"מידה" https://bit.ly/3mRILTa

English edition  https://bit.ly/3nRXqNv

אם הנשיא ביידן יסוג מהכרת קודמו, הנשיא טראמפ, בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של ישראל, ומושב שגרירות ארה"ב בישראל, הוא יישם את תפישת העולם של מחלקת המדינה (מחמ"ד) הפועלת לחלוקת ירושלים, ונכשלת בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת.

לדוגמא, ב-1948 הובילה מחמ"ד מערכה ברוטלית נגד הקמת המדינה היהודית; ב-1978/79 תקעה סכין בגב השאה הפרסי הפרו-אמריקאי וסייעה לאייתולה חומייני האנטי-אמריקאי להשתלט על איראן; בשנות ה-80' ראתה בסדאם חוסיין בעל-ברית ראוי לשיתוף-פעולה מודיעיני ומסחרי; ב-2009 היפנתה עורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם); ב-2011 פעלה להפלתו של קדאפי והפכה את לוב לאתר מרכזי של טרור אסלאמי בינלאומי; ב-2015 היתה גורם מרכזי בהענקת 150 מיליארד דולרים למשטר האייתולות באיראן והכשרתם כאילו היו אמינים ושומרי-חוק; ב-2021 פועלת מחמ"ד לתיאום עמדות עם האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים, ממשיכה לחזר אחר משטר האייתולות למרות מעורבותו העמוקה בטרור ומלחמות אזוריות וגלובליות; מחזרת אחר חמאס והטרור החות'י בתימן, אך מפעילה לחצים על סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הפרו-אמריקאים; ועוד.

אימוץ עמדת מחמ"ד בסוגיית ירושלים יהווה הפרה של החוק האמריקאי, התעלמות ממציאות בת-3,000 שנים המתועדת למשעי בממצאים ארכיאולוגים ונוספים, סטירת לחי למורשת האבות-המייסדים של ארה"ב, ותפגע באינטרסים מדיניים-ביטחוניים של ארה"ב.

ירושלים המאוחדת והחוק האמריקאי

הקמת קונסוליה אמריקאית בירושלים –שתהייה למעשה שגרירות אמריקאית לרשות הפלסטינית – תהווה הפרה בוטה של "חוק השגרירות בירושלים" שזכה לתמיכה-רבתי בציבור האמריקאי ורוב סוחף בשני בתי הקונגרס, ונכנס לתוקף בנובמבר 1995.

לפי "חוק השגרירות בירושלים":

"ירושלים תמשיך להיות מאוחדת תוך הגנה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"יש להכיר בירושלים כעיר הבירה של ישראל, וכמקום מושבה של שגרירות ארה"ב בישראל….

"ב-1990 אישרו שני בתי הקונגרס – פה אחד – את החלטה מספר 106 המבטאת עמדה נחרצת בזכות אחדות ירושלים תוך שמירה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"ב-1992 אישרו בית הנבחרים והסנאט – פה אחד – את החלטה מספר 113… המציינת את השנה ה-25 לאיחוד ירושלים ומדגישה את תמיכת הקונגרס באחדות העיר….

"ב-1996 תחגוג ישראל את יובל ה-3,000 לנוכחות היהודית בירושלים שהתחילה בתקופת דוד המלך….

"התייחסות החוק ל'שגרירות ארה"ב' כוללת את משרדי השגרירות ואת מגורי שגריר ארה"ב…."

ירושלים המאוחדת ומורשת "האבות המייסדים"

המתיישבים הראשונים (שהגיעו בתחילת המאה ה-17) ו"האבות המייסדים" של ארה"ב – שראו עצמם כ"עם הנבחר המודרני" ב"ארץ המובטחת המודרנית" – הושפעו רבות על ידי מורשת התנ"ך, כולל הצלחת דוד המלך לאחד את 12 שבטי ישראל (בדומה לאיחוד 13 המושבות/מדינות שהביא להקמת ארה"ב) ולהעביר את עיר הבירה מחברון לירושלים (בדומה להעברת עיר הבירה מפילדלפיה לוושינגטון בשנת 1800), שלא הייתה שייכת לאף שבט (בדומה לוושינגטון שאינה שייכת לאף מדינה).

דוד המלך נכנס לירושלים 3,000 שנים לפני כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ו-2755 שנים לפני הכרזת העצמאות של ארה"ב.

על השפעת ירושלים על "האבות המייסדים" של ארה"ב אפשר ללמוד מהעובדה שבארה"ב יש 18 ערים ועיירות בשם ירושלים (4 במרילנד; 2 בוורמונט, ג'ורג'יה וניו יורק;  ו-1 באוהיו, מישיגן, ארקנסו, צפון קרולינה, אלבמה, יוטה, רוד איילנד וטנסי), 32 ערים ועיירות בשם Salem (שלם – השם המקורי של ירושלים), והרבה אתרים בשם Zion (ציון – שם נרדף לירושלים וארץ ישראל). בארה"ב יש אלפי ערים, עיירות, הרים, צוקים, מדבריות, פארקים לאומיים ורחובות הנושאים שמות תנ"כיים (לדוגמא, 83 שילה, 34 בית אל, 27 חברון, 19 יריחו, 18 ציון, 18 בית לחם, 18 פסגה, 10 גילעד, 9 רחובות, 9 שומרון, 8 בועז, 5 גלבוע, וכו'.).

ירושלים המאוחדת ואינטרס ארה"ב

הכרת הנשיא טראמפ במאי 2018 במציאות ההיסטורית של ירושלים המאוחדת כעיר הבירה הבלעדית של ישראל, ולכן מקום מושב שגרירות ארה"ב בישראל, שידרגה את תדמית ההרתעה של ארה"ב, והעבירה מסר ברור לעולם: בניגוד לנשיאים קלינטון, בוש ואובמה שחששו מתגובות אלימות (טרור ערבי/אסלאמי) ליישום "חוק השגרירות בירושלים" מ-1995, ארה"ב שוב אינה נרתעת מלחצים ואיומים, אלא מכירה במציאות ההיסטורית של ירושלים מאוחדת. יישום החוק הצביע על הפער הרעיוני והמדיני בין הנשיא טראמפ ורוב הציבור והקונגרס בארה"ב לבין האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים ואירופה הרופסת. ההחלטה גם הדגישה את הפער בין עמדת רוב הציבור האמריקאי ורוב נבחריו בקונגרס לבין מחלקת המדינה בעלת תפישת העולם הקוסמופוליטנית והרב-לאומית, המקילה-ראש במורת האבות המייסדים של ארה"ב ובחופש הפעולה המדינית והביטחונית העצמאית של ארה"ב נגד גופים פורעי-חוק.

בניגוד להערכות קודרות של מומחי מחמ"ד והתקשורת "העילית" בארה"ב – השוגים בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת – יישום "חוק השגרירות בירושלים" לא החמיר את הטרור הפלסטיני, ערבי ומוסלמי. הם גם שגו כאשר הזהירו מפני התפרצות גל טרור בתגובה לאיחוד ירושלים והחלת החוק הישראלי על מזרח העיר ב-1967.

לעומת זאת, הימנעות מישום החוק (מ-1995) – על ידי הנשיאים קלינטון, בוש ואובמה – פגעה בתדמית ההרתעה של ארה"ב, מכיוון שניתפשה ככניעה ללחץ ואיומים של גורמים ערבים/מוסלמים. אי-ישום החוק גם הקצין את ציפיות ותביעות הערבים, לא קידם את תהליך השלום, החריף את הטרור הבינלאומי, ולכן פגע בביטחון ארה"ב.  לדוגמא, ב-1998 הרסו שתי משאיות תופת את שגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו להרג 224 איש; בשנת 2000 נרצחו 17 מלחים אמריקאים בפיגוע של הטרור האסלאמי במשחתת האמריקאית USS Cole בנמל עדן; ב-2001 נרצחו 2,977 איש בפיגועי "מגדלי התאומים", הפנטגון ו"אמריקן איירליינס"; ועוד.

הדיפת הלחץ האמריקאי בסוגיית ירושלים

ב-1949, בעיצומה של מלחמת העצמאות לחצה ארה"ב להימנע מסיפוח מערב ירושלים "הכבושה" (כמו גם "שטחים כבושים" בגליל, שפלת החוף והנגב), ולהסכים לבינאום העיר.

ב-1950 גבר הלחץ – שלווה באיום לנקוט בצעדי ענישה דיפלומטים וכלכליים – אבל רה"מ דוד בן גוריון הגיב בהכרזה על ירושלים כבירת ישראל (13 דצמבר 1949), העברת משרדי ממשלה רבים מתל אביב לירושלים, שדרוג תשתית התעבורה לירושלים, העברת אלפי עולים לשכונות חדשות שנבנו צמוד לקווי שביתת הנשק בירושלים, והקצאת קרקע להרחבת הבנייה בעיר.

ב-1953 העביר בן גוריון את משרד החוץ לירושלים על אפם וחמתם של הנשיא דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה פוסטר דאלאס שאיימו בהחרמת המשרד על ידי השגרירות של ארה"ב.

ב-1967 פעל הנשיא לינדון ג'ונסון לפי עצתם של מזכיר המדינה דין ראסק (שהיה ממובילי ההתנגדות להקמת המדינה) ומזכיר ההגנה רוברט מקנמארה, הזהיר את רה"מ לוי אשכול מפני איחוד ירושלים ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים, וציין שלפי החוק הבינלאומי מעמדה של העיר הוא בינלאומי ולא ישראלי. אבל, אשכול אימץ את "דוקטרינת בן גוריון", הדף את הלחצים, איחד את העיר והקים את שכונת רמת אשכול מעבר ל"קו הירוק", בנוסף להקמת הישוב הראשון בגוש עציון (כפר עציון), וההתיישבות הראשונה בבקעת הירדן ורמת הגולן.

ב-1970 שכנע מזכיר המדינה וויליאם רוג'רס את הנשיא ריצ'רד ניקסון ללחוץ על ישראל לוותר על הריבונות ב"אגן הקדוש" בירושלים, ולהימנע מהרחבת הבנייה בירושלים מעבר ל"קו הירוק". אבל רה"מ גולדה מאיר הרחיבה את הבנייה באופן דרמטי, והקימה את השכונות רמות אלון, גילה, הגבעה הצרפתית ונווה יעקב, המאכלסות היום כ-150,000 איש, ומעניקות לירושלים מרחב פיתוח אדיר מפאתי בית לחם, דרך פאתי מדבר יהודה ועד פאתי רמאללה.

בשנים 1992-1977 הדפו ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר לחץ שיטתי של ארה"ב והקהיליה הבינלאומית, הרחיבו את הבנייה בירושלים ושלחו מסר ברור: ירושלים היא בירתה הבלעדית של ישראל ואינה עומדת למשא ומתן!  כמו בתקופות בן גוריון, אשכול וגולדה, הדיפת הלחץ האמריקאי הביאה למתיחות קצרת-טווח ולשדרוג ארוך-טווח של ההערכה האסטרטגית כלפי ישראל.

"[ב-1978] דקות ספורות לפני סיום המו"מ המוצלח בין רה"מ בגין לבין הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בקאמפ דייויד, בתיווך הנשיא ג'ימי קארטר, העביר קארטר לבגין את בקשת סאדאת להוסיף את סוגיית ירושלים למו"מ. בגין סירב לבקשה בנחישות והוסיף: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תידבק לשוני לחיכי אם אשכחכי'" (סיפרו של יהודה אבנר, The Prime Ministers – An Intimate Portrait of Leaders of Israel).

ב-2021 טוב יעשה רה"מ נפתלי בנט אם ילמד את התנהלות קודמיו בכל הקשור לעמידה בלחצים בכלל, ובסוגיית ירושלים בפרט.

טוב יעשה רה"מ בנט אם יפנים שקיים יחס ישר בין רמת ההערכה האסטרטגית שארה"ב והעולם רוחשים לישראל, לבין רמת הדבקות שישראל מפגינה (במעשים ולא רק בדיבורים) כלפי ירושלים.

Jewish Holidays

חנוכה מושרשת במורשת האמריקאית

"ישראל היום", https://bit.ly/2zw83x9

English edition  https://bit.ly/2SbCQ9B

מורשת חג החנוכה המקדשת את רעיון החירות וכושר העמידה מול אתגרים ואיומים עצומים, מושרשת בחברה האמריקאית מתקופת המתיישבים הראשונים במאה ה-17, דרך האבות המייסדים במאה ה-18 ועד היום. עוצמת המורשת תורמת ליחס חיובי של רוב אוכלוסיית ארה"ב כלפי המדינה היהודית.

ב-16 לאוקטובר 2018 הנפיקה רשות הדואר האמריקאי את הבול השנתי של חנוכה, המבטא את מקום חג החנוכה בהוויה ההיסטורית, תרבותית ופוליטית של ארה"ב.

ב-8 לדצמבר 2017 קיים הנשיא טראמפ את הטקס השנתי של הדלקת נרות חנוכה בבית הלבן ואמר: "נס החנוכה הוא נס ישראל…. יוצאי חלציהם של אברהם, יצחק ויעקב חוו רדיפות מזעזעות, אך אין כוח היכול לשבור את רוחם ולכבות את אמונתם…." ב-14 לדצמבר 2016 אמר הנשיא אובמה בטקס דומה בבית הלבן: "יש להעניק תשומת לב למאבק המכבים ברודנות וללמוד שגם ברגעי השפל העמוקים ביותר יש לשמור על התקווה…. יש האומרים שג'ורג' וושינגטון הושפע על ידי אור החנוכה, כאשר הבחין בחייל יהודי שאחז בחנוכיית חנוכה למרות השלג סביבו…."

ב-6 לדצמבר כתב השגריר האנק קופר, שהיה ראש סוכנות ההגנה האסטרטגית בארה"ב: "עם הדלקת הנר השמיני של חנוכה, היהודים מסיימים את חגיגת ניצחון המכבים לפני אלפיים שנים, המציינת את אהבת החירות המאפיינת את המערב בעמידה מול אויב משותף המאיים על קיומנו וחירותנו.  אנו זקוקים למכבים בעידן המודרני…."

בדצמבר 1993 ניפצה לבנה חלון בבית יהודי שהציג חנוכיה בעיר בילינגס במדינת מונטנה.  תגובת 80,000 תושבי העיר, כולל 50 משפחות יהודיות, היתה: "לא במחוזותינו!"  העיתון המקומי, "בילינגס גאזט", יצא במהדורה מיוחדת עם חנוכייה על כל עמוד השער, ששוכפל על ידי תושבי העיר, הודבק באתרים ציבוריים ועל חלונות אלפי בתים בעיר. עשרות תושבים צעדו ברחוב הראשי של העיר ובידיהם חנוכיות. כמו כן, מאז 1994 מקיים מושל מונטנה טקס הדלקת נרות חנוכה בבנין הקפיטול בעיר הבירה, הלנה.

המכללה הצבאית ווסט פוינט, המובילה בארה"ב, שנוסדה ב-1802, מציגה את פסלו של יהודה המכבי, יחד עם יהושע בן-נון, דוד המלך, אלכסנדר הגדול, הקטור, הקיסר יוליוס, המלך ארתור, קרל הגדול וגודפרי מבולון – תשעת המנהיגים הצבאיים המובילים בהיסטוריה האנושית.

הבולטים בדור המייסדים האמריקאי כונו "המכבים המודרנים" עקב תרומתם החריגה למלחמת העצמאות בבריטים: הנשיאים ג'ורג' וושינגטון, ג'ון אדאמס ותומאס ג'פרסון, המדען בנג'מין פרנקלין, המהפכנים פטריק הנרי ופול רוויר, האידיאולוג תומאס פיין, מנהיגי "מסיבת התה", ועוד.

ב-2018 ארה"ב וישראל הן שתי הדמוקרטיות המערביות היחידות הדבקות במורשת המכבים: הדגשת החירות תוך כדי הדיפת איומים, לחצים ופיתויים; סירוב להקריב עקרונות ושיקולים ארוכי-טווח על מזבח אופורטוניזם ורווחים קצרי-טווח; וכוח עמידה בכל-מחיר מול משטרים וארגונים פורעי-חוק הנהנים מרוח-גבית של פייסנות, רפיסות, פשטנות והרהורי-לב של גורמים במערב.

שיתוף הפעולה בין השתיים בהגנה על החירות והמוסר – למרות אי-ההסכמה בנושאים אחרים – תורם רבות להישרדות הדמוקרטיות המערביות מול אויבים ויריבים.

Golan

תובנות מפלישת רוסיה לאוקראינה

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3603FJS

English edition  https://bit.ly/3hNd0Y6

ללא קשר לתוצאות הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא מהווה קריאת-השכמה למעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב.

הפלישה חושפת בערוותן מספר הערכות המעצבות את תפישת העולם של הממסד המדיני והביטחוני במערב (אך לא את תפישת העולם של רוב מדינות העולם), המנסה לשכנע את ישראל לאמץ אותן.

לדוגמא:

*האשלייה שרוב מדינות העולם מאמצות את הלך הרוח של "סדר עולמי חדש" שהוא לכאורה יותר-יציב, פחות-נפיץ, יותר-סובלני, נוטה לדו-קיום בשלום, ממוקד יותר ב"חמאה" מאשר ב"תותחים".

*הערכה שתם עידן המלחמות הגדולות והפלישות הצבאיות המסיביות.

*האמונה שהסכמי שלום, ערבויות ביטחון ומענקים כלכליים נדיבים חיוניים יותר לביטחון לאומי מאשר שידרוג כח הרתעה. וכך, זרעי ההרס באוקראינה נזרעו במזכר בודפשט מדצמבר 1994 שהעניק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות של ארה"ב, בריטניה ורוסיה תמורת התפרקותה ממאגר הנשק הגרעיני (שהיה השלישי בגודלו בעולם). ב-2022 נחשפות הערבויות בערוותן.

*התעלמות מאופיין הזמני, רופף, בלתי-אמין ועתיר דרכי-מילוט של כל ערבויות הביטחון, כולל אלו של "ברית נאט"ו" הנחשבות למוצקות ביותר. אבל לפי סעיף 5 של "ברית נאט"ו כל אחת מחברות נאט"ו תבוא לעזרת מדינה-חברה העומדת בפני מתקפה צבאית "כפי שהיא מוצאת לנכון, כולל שימוש בצבא…."

כפי שהיא מוצאת לנכון….

*ההנחה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון חיוניים לביטחון לאומי יותר מכח הרתעה צבאי, עומק אסטרטגי וטופוגרפיה-שולטת מתעלמת מהעובדה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון הם רופפים וזמניים, לעומת טופוגרפיה-שולטת (לדוגמא, רמת הגולן ורכסי יו"ש) ועומק אסטרטגי שהם קבועים.

*מגמת קיצוץ בתקציב הביטחון למרות שקיצוץ נתפש בעיני אויבים, יריבים ובעלי-ברית ככרסום בכח ההרתעה (בעולם הסוער), המחריף את אי-היציבות, פוגע בביטחון הלאומי, ומעניק רוח-גבית לטרור ומלחמות.

*הטענה שאופציה דיפלומטית עדיפה על איום באופציה צבאית במו"מ עם משטרים פורעי-חוק (כגון משטר האייתולות באיראן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ), גם אם התנהלות משטרים אלו מפגינה בשיטתיות שאינם מנהלים מו"מ בתום-לב (חזון חיסולי, מערכת חינוך לטרור, הסתה, פעילות טרור, הפרת הסכמים).

*האמונה שלאומיות מפנה את הדרך, בהדרגה, לקוסמופוליטיות ודו-קיום בשלום בינלאומי.

*התייחסות למשטרים פורעי-חוק על בסיס התנהלותם העתידית והספקולטיבית יותר מאשר התנהלותם בעבר ובהווה, למרות שהתנהלות העבר וההווה חושפת את עוצמת השורשים ההיסטורים של חזונם והתנהלותם.

*האשלייה שטרור בפרט, והתנהלות פורעת-חוק בכלל, הם מונחי-יאוש ותסכול מדיניים וכלכליים, ולא מונחי-חזון קיצוני, רעיוני, דתי, היסטורי.

המערב פועל בשיטתיות לשכנוע ישראל לסגת מהטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש בתמורה להסכמי שלום, ערבויות ביטחוניות וחבילה כלכלית וצבאית נדיבה ביותר. אבל, פלישת רוסיה לאוקראינה, תגובת המערב ומזכר בודפשט מ-1994 שופכים אור על תחושת הביטחון המזויפת וההרסנית המאפיינת הסכמים אלו. התנהלות העולם הרחב, ובמיוחד במזרח התיכון הנפיץ, מדגישה את מרכזיות כח-ההרתעה הצבאי (כולל טופוגרפיה וגיאוגרפיה) בגיבוש ביטחון לאומי אמין.

בניגוד לאוקראינה (השנייה בגודל שטחה באירופה), אין לישראל עומק אסטרטגי (14 ק"מ בין נתניה לטול כרם!), ולכן יש לה מרווח-שגיאה זעום ביותר. לדוגמא, אילו מתקפת-פתע בהיקף של מלחמת יום הכיפורים הייתה מסתערת על ישראל של טרום-1967 (ללא העומק האסטרטגי של חצי האי סיני והטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש), הייתה המתקפה מחסלת את המדינה היהודית.

על ישראל לגבש ביטחון לאומי העומד בפני התרחיש הרע ביותר (כפי שמתבקש במזה"ת) ולא בפני תרחישים מתונים (כפי שנהוג במערב השאנן והרגוע-יחסית).

 

Islamic Terrorism

מלחמה בטרור – מתקפה או מגננה/הכלה? מניעה או תגובה?