"ישראל היום", https://bit.ly/2Roumeq
English edition https://bit.ly/2R5TZVL
ישראל היא המדינה השמינית בעולם במדד העוצמה 2018 של השבועון היוקרתי "US News and World Report" ואוניברסיטת פנסילבניה. המדד מבטא את עוצמת המנהיגות, הכלכלה ושתופי הפעולה המדיניים, דיפלומטים וצבאיים. ישראל מדורגת אחרי ארה"ב, רוסיה, סין, גרמניה, בריטניה, צרפת ויפן ומקדימה את סעודיה, אמירויות הנפט, דרום קוריאה, קנדה, אוסטרליה, שוויץ ועוד.
ישראל מזנקת במדד האופטימיות הכלכלית של Trading Economics מניו יורק: מ-21.70 ב-1976 לשיא של 131.40 בנובמבר 2018. ישראל מקדימה את דרום קוריאה, האיחוד האירופאי, ארה"ב, יפן ועוד.
ישראל מדורגת שמינית במדד אמון הצרכן של מרכז המחקר הצרפתי רב-המוניטין Ipsos, אחרי סין, ארה"ב, הודו, סעודיה, שבדיה, גרמניה וקנדה, ולפני אוסטרליה, בריטניה, בלגיה, צרפת, איטליה, יפן, דרום קוריאה ועוד.
אופטימיות ופטריוטיות מול אתגרים ואיומים קיומיים מאז הקמת המדינה – בנוסף לכוח המוח – הם מנועי צמיחה דמוגרפית חריגה, כלכלית, מדעית, טכנולוגית, חקלאית, דיפלומטית וצבאית. אופטימיות ופטריוטיות, בנוסף להיצמדות לשורשים – בקרב השמאל והימין כאחד כפי שמעיד כוח האדם ביחידות מובחרות בצה"ל – משדרגים את מעמד ישראל כבעלת-ברית ייחודית של ארה"ב.
לפי מדד החוסן הלאומי יוני 2017, שהתבצע על ידי פרופ' גבי בן דור מהמכון לחקר ביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה: "רמת האופטימיות של יהודים וערבים נמצאת במגמת עלייה ברורה ב-7 השנים האחרונות וכך גם רמת הפטריוטיות." מאז שנת 2000, רמת הפטריוטיות היהודית היא כ-4.8 בסולם של 6-1, בעוד הפטריוטיות של ערביי ישראל עלתה מ-3 ב-2010 ל-3.57 ב-2017. רמת האופטימיות היהודית שודרגה מ-4.56 ב-2010 ל-4.86 ב-2017, ואילו האופטימיות הערבית עלתה מ-3.15 ל-3.66.
נשים יהודיות וערביות יותר אופטימיות ופטריוטיות בכל הקשור לעמידה בפני איום צבאי וטרוריסטי ובהתייחסות לממסד הפוליטי והמשפטי. לדוגמא, היהודיות מפגינות רמות אופטימיות של 4.68 – פטריוטיות, 4.7 – אופטימיות ו-3.77 – מיליטנטיות.
עליית רמת האופטימיות והפטריוטיות בקרב ערביי ישראל משקפת הערכה גוברת כלפי ישראל (גם מצד רוב מדינות ערב) – ללא קשר לעניין הפלסטיני – על רקע המציאות בישראל, כמו גם הצונאמי הערבי המשתולל במזרח התיכון מ-2010 ומציג את ישראל כאי של יציבות, שפיות, דמוקרטיה ואמינות ביטחונית. ביטוי להערכה הוא התנגדות ערביי ישראל להצעת אביגדור ליברמן (מ-2004) להעברת "המשולש" לרש"פ תמורת העברת גושי התנחלויות לישראל.
פעם נוספת תובנות מקובלות מוצגות בערוותן על ידי המציאות.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
bit.ly/3JhWTQx "חדשות מחלקה ראשונה", 18 יוני 2023,
English edition bit.ly/3N9cIvc
הייטק ישראלי – תמונת מצב
*נתוני הפתיחה המאתגרים של ישראל גדושים בטרור ומלחמה אך דלים באוצרות טבע וגשם. נתונים אלו הביאו להלך רוח של להיות-או-לא-להיות, נטילת סיכונים, חלוציות, פטריוטיות, אין-דבר-העומד-בפני-הרצון וחשיבה מחוץ לקופסא. כורח המציאות והלך רוח זה מביאים לזרם אדיר של טכנולוגיות ביטחוניות ואזרחיות.
*טכנולוגיות אלו כוללות את מערכות ההגנה נגד טילים "חץ", "כיפת ברזל" ו"קלע דוד", כולל מערכות לייזר ליירוט טילים ומזל"טים; מטוסים זעירים ללא טייס וחלליות זעירות, קטנות ובינוניות; אבטחת שדות תעופה וחיישנים לזיהוי מנהרות-טרור; וכמו כן, מצלמת וידיאו הקטנה בעולם (0.99 מילימטר), המכילה 45,000 פיקסלים ומיועדת לאנדוסקופיה חד-פעמית; מערכות ראייה, בינה מלאכותית ונהיגה אוטונומית לשדרוג נהיגה זהירה; טכנולוגיות ניווט ועדכוני תנועה; עגבניות זעירות, הגנה על חיטה מפגעי טבע, הפקת מים מאוויר לח, טפטפות, התפלת מי-ים ומיחזור מי-שופכין; זיכרונות ניידים (USB); "מג'יק ג'ק" לשיחות חינם לחו"ל; מיקרו-מחשבים/מעבדים; אנטי-וירוסים; זיהוי פנים; ראייה ממוחשבת ומערכות ביוניות לסיוע למשותקי רגליים, ועוד.
*רוב הטכנולוגיות הנ"ל מוצאות דרכן לחברות ענק בארה"ב ומשדרגות את רמת הרפואה, בריאות, תקשורת, רווחה, תעבורה, חקלאות, השקייה, ביטחון פנים וחוץ בארה"ב ומדינות רבות בעולם.
*ישראל היא בין מרכזי ההייטק המובילים בעולם יחד עם עמק הסיליקון, סן פרנציסקו, אוסטין, ראלי, דורהאם ובוסטון בארה"ב, בנגלור, שטוקהולם, הלסינקי ולונדון.
*כ-400 ענקיות הייטק בעולם – רובן מארה"ב – הקימו מרכזי מחקר ופיתוח בישראל, כדי למנף את כוח-המוח והניסיון הייחודי של ישראל. לדוגמא, John Deere ו-Monsanto בתחום החקלאות; General Electric, Johnson & Johnson ו-Philips בתחום הרפואה; Pfizer, Bayer ו-Merck בתחום התרופות; Intel, AMD, Marvell, Nvidia Texas Instruments, Applied Materials, ו-Qualcomm בתחום המוליכים למחצה; General Motors, Ford Motor, Honda, Mercedes Benz ו- Skoda בתחום הרכב; Microsoft, Oracle, McAfee, Autodesk ו- PTC בתחום התוכנות; Sony, Siemens, Samsung ו-LG בתחום האלקטרוניקה; AT&T, Vonage ו-Fujitsu בתחום התקשורת; IBM, HP ו-Dell בתחום המחשבים;eBay, Google, Facebook, Yahoo ו- PayPalבתחום האינטרנט; Intuit, Citigroup, MasterCard, Visa ו-Barclays בתחום השירותים הפיננסים; מוטורולה ונוקיה בתחום הטלקום; Xerox ו-Hewlett Packard בתחום טכנולוגיות מידע;PepsiCo בתחום עיבוד מזון; Mitsubishi בתחום סחר בינלאומי; ועוד.
*לפי PitchBook Financial Data, ב-2022 הייתה ישראל שנייה בעולם בהשקעות קרנות הון סיכון זרות לנפש ($506 לנפש) אחרי סינגפור ($695), ולפני ארה"ב ($357), שוויץ ($273), פינלנד ($232), בריטניה ($190), איחוד האמירויות ($168), שוודיה ($157), קנדה ($117) וצרפת ($104).
*לפי Deloitte, ישראל היא המובילה בעולם במספר חברות הזנק לנפש.
*ישראל גם המובילה בעולם במספר עובדי הייטק לנפש: 140 ל-10,000 איש ואחריה ארה"ב עם 85 ל-10,000.
*ישראל שנייה, אחרי ארה"ב, במספר פרסומים מדעיים לנפש.
*למגזר ההייטק הביטחוני והאזרחי חלק נכבד בהפיכת ישראל למכפלן-דולרים ומכפלן-עוצמה עבור ארה"ב. ישראל תורמת – באמצעות שתופי פעולה טכנולוגים ותעשייתיים עם חברות מארה"ב – לביסוס הבכורה העולמית של הטכנולוגיה האמריקאית.
סוד היתרון התחרותי של ההייטק הישראלי
*ההייטק הישראלי מפיק תועלת רבה מגלי העלייה לישראל, המעניקים לישראל כישורים וניסיון של יוצאי תרבויות מגוונות ובוגרי מערכות חינוך שונות בארה"ב, ברה"מ לשעבר, אירופה, אמריקה הלטינית ואוסטרליה. המגע המקצועי בין העולים לבין בוגרי מערכות חינוך וצבא ישראלים מביא לתשואה גבוהה (1+1=3).
*מגזר ההייטק בישראל נהנה מתרומה-שולית-גבוהה של בוגרי יחידות ההייטק בצה"ל, שחלקם מאותר על ידי צה"ל עוד בהיותם תלמידי תיכון.
*השירות הצבאי מעניק לנוער כלים להחלטות במצבים של חיים ומוות, התאוששות מהירה ממצבי משבר, חידושים ואלתורים.
*ההייטק הישראלי נהנה מפירות שיתוף הפעולה והפקת לקחים שגרתיים ויומיומיים בין מסגרות התעשייה, מחקר, אקדמיה וצבא.
*שיעור הפריון הגבוה בעולם החופשי (ובמיוחד תנופת הפריון החילוני), וגבוה מכל מדינות ערב להוציא את עיראק, מעניק לכלכלת ישראל רוח גבית עזה.
*לפי הבנק העולמי היקף ההשקעה במגזר ההייטק בישראל ביחס לתוצר המקומי הגולמי הוא הגבוה בעולם: 5.4% בהשוואה לדרום קוריאה (4.81%), שבדיה (3.53%), בלגיה (3.48%), ארה"ב (3.45%), יפן (3.26%), אוסטריה (3.20%), שוויץ (3.15%), גרמניה (3.14%), דנמרק (2.96%), OECD (2.96%), פינלנד(2.94%), איסלנד (2.47%), צרפת (2.35%), וכו'.
צמיחה ייחודית של כלכלת ישראל 2022-1988
< אוכלוסייה: מ-4.4 מיליון תושבים ל-9.5 מיליון
< תוחלת חיים: מ-75 שנים ל-82 שנים
< תוצר לאומי גולמי: מ-37 מיליארד דולרים ל-490 מיליארד דולרים
< תוצר לאומי גולמי לנפש: מ-8,000 דולרים ל-52,000 דולרים
< יתרות מטבע חוץ: מ-6 מיליארד דולרים ל-200 מיליארד דולרים
< יחס בין חוב לאומי לתוצר מקומי גולמי: מ-155% ל-61%
< יצוא: מ-10 מיליארד דולרים ל-160 מיליארד דולרים
< מספר סטודנטים במכללות ואוניברסיטאות: מ-70,000 ל-350,000.
*הנתונים הנ"ל מובילים למסקנה שישראל מהווה מקרה חריג של "חוק התשואה השולית הגוברת", ושמשברים ומתיחויות מבית ומחוץ הם מהמורות בנתיב לצמיחה כלכלית דרמטית.
*לדברי George Gilder, גורו הייטק מארה"ב: "ישראל היא ממובילי העולם בעיבוד שבבים, אלגוריתם רשת, פיתוחים רפואיים… התפלת מי-ים ומיחזור מי-שופכין… הגנה נגד טילים, לוחמה רובוטית ומטוסים זעירים ללא טייס…. הביטחון הלאומי והצמיחה הכלכלית של ארה"ב מושפעים יותר ויותר על ידי שדרוג הכלכלה והטכנולוגיות בישראל. עמידה משותפת של ארה"ב וישראל תרתיע ותביס כל אויב…. ארה"ב זקוקה לישראל כפי שישראל זקוקה לארה"ב."
"ישראל היום", https://bit.ly/2Roumeq
English edition https://bit.ly/2R5TZVL
ישראל היא המדינה השמינית בעולם במדד העוצמה 2018 של השבועון היוקרתי "US News and World Report" ואוניברסיטת פנסילבניה. המדד מבטא את עוצמת המנהיגות, הכלכלה ושתופי הפעולה המדיניים, דיפלומטים וצבאיים. ישראל מדורגת אחרי ארה"ב, רוסיה, סין, גרמניה, בריטניה, צרפת ויפן ומקדימה את סעודיה, אמירויות הנפט, דרום קוריאה, קנדה, אוסטרליה, שוויץ ועוד.
ישראל מזנקת במדד האופטימיות הכלכלית של Trading Economics מניו יורק: מ-21.70 ב-1976 לשיא של 131.40 בנובמבר 2018. ישראל מקדימה את דרום קוריאה, האיחוד האירופאי, ארה"ב, יפן ועוד.
ישראל מדורגת שמינית במדד אמון הצרכן של מרכז המחקר הצרפתי רב-המוניטין Ipsos, אחרי סין, ארה"ב, הודו, סעודיה, שבדיה, גרמניה וקנדה, ולפני אוסטרליה, בריטניה, בלגיה, צרפת, איטליה, יפן, דרום קוריאה ועוד.
אופטימיות ופטריוטיות מול אתגרים ואיומים קיומיים מאז הקמת המדינה – בנוסף לכוח המוח – הם מנועי צמיחה דמוגרפית חריגה, כלכלית, מדעית, טכנולוגית, חקלאית, דיפלומטית וצבאית. אופטימיות ופטריוטיות, בנוסף להיצמדות לשורשים – בקרב השמאל והימין כאחד כפי שמעיד כוח האדם ביחידות מובחרות בצה"ל – משדרגים את מעמד ישראל כבעלת-ברית ייחודית של ארה"ב.
לפי מדד החוסן הלאומי יוני 2017, שהתבצע על ידי פרופ' גבי בן דור מהמכון לחקר ביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה: "רמת האופטימיות של יהודים וערבים נמצאת במגמת עלייה ברורה ב-7 השנים האחרונות וכך גם רמת הפטריוטיות." מאז שנת 2000, רמת הפטריוטיות היהודית היא כ-4.8 בסולם של 6-1, בעוד הפטריוטיות של ערביי ישראל עלתה מ-3 ב-2010 ל-3.57 ב-2017. רמת האופטימיות היהודית שודרגה מ-4.56 ב-2010 ל-4.86 ב-2017, ואילו האופטימיות הערבית עלתה מ-3.15 ל-3.66.
נשים יהודיות וערביות יותר אופטימיות ופטריוטיות בכל הקשור לעמידה בפני איום צבאי וטרוריסטי ובהתייחסות לממסד הפוליטי והמשפטי. לדוגמא, היהודיות מפגינות רמות אופטימיות של 4.68 – פטריוטיות, 4.7 – אופטימיות ו-3.77 – מיליטנטיות.
עליית רמת האופטימיות והפטריוטיות בקרב ערביי ישראל משקפת הערכה גוברת כלפי ישראל (גם מצד רוב מדינות ערב) – ללא קשר לעניין הפלסטיני – על רקע המציאות בישראל, כמו גם הצונאמי הערבי המשתולל במזרח התיכון מ-2010 ומציג את ישראל כאי של יציבות, שפיות, דמוקרטיה ואמינות ביטחונית. ביטוי להערכה הוא התנגדות ערביי ישראל להצעת אביגדור ליברמן (מ-2004) להעברת "המשולש" לרש"פ תמורת העברת גושי התנחלויות לישראל.
פעם נוספת תובנות מקובלות מוצגות בערוותן על ידי המציאות.
כלכלת ישראל מזנקת לצמרת העולמית, מדלגת מעל משוכות ומפתחת מוצרים ייחודיים, אזרחיים וביטחוניים, שוברי מוסכמות, העונים לצרכי השוק העולמי, תוך מינוף הגורם האנושי האופטימי והיצירתי/חדשני, וקריאת תגר על תובנות מקובלות, לחצים מדיניים, האטה כלכלית בעולם, מלחמות, טרור ואיומים בסנקציות וחרמות.
לדוגמא, "פייננשל טיימס" הלונדוני דיווח ב-10 לאפריל שישראל זוכה ל-10% מסך ההשקעות בעולם בטכנולוגיות סייבר, ויצוא הסייבר הישראלי עולה על 3 מיליארד דולרים: "קונים שעונים בשוויץ ואבטחת מחשבים בישראל." ענקית התעשייה הביטחונית האמריקאית, לוקהיד-מרטין, פועלת בפארק הסייבר בבאר שבע וביוזמה משותפת עם רשויות הסייבר בישראל. ענקית התשלומים המקוונים, PayPal, הקימה מרכז מחקר ופיתוח (מו"פ) שני בישראל תוך רכישת "סייאקטיב" תמורת 60 מיליון דולרים, בעקבות רכישת "פרודסיינס" ב-2008 תמורת 169 מיליון דולרים.
לפי ה- Economist Intelligence Unitמ-20 לאפריל: "ההייטק הישראלי צומח בשיעור הגבוה ביותר מאז סוף שנות ה-90. [300] חברות הזנק גייסו שיא של 3.4 מיליארד דולרים ב-2014…. ישראל הפכה למובילה עולמית במספר תחומים ומצמיחה מספר מאות חברות-הזנק מדי שנה…. 82 חברות הזנק נמכרו ב-2014 [תמורת 7 מיליארד דולרים] ו-17 גייסו מיליוני דולרים בבורסה…. למעלה מ-200 חברות רב-לאומיות זרות מפעילות מרכזי מו"פ בישראל…. ישראל משדרגת קשרים כלכליים עם שווקים מתעוררים בהודו, סין ואמריקה הלטינית המשוועים לחדשנות הישראלית."
בניגוד למוסכמה שישראל, לכאורה, מבודדת, הענקיות הסיניות "רנרן" ("פייסבוק הסינית") ו"טנסנט" השקיעו 100 מיליון דולרים בקרן הון סיכון ישראלית. ענקית האינטרנט הסינית, "עליבאבא", השקיעה כ-50 מיליון דולרים בקרן הון סיכון ישראלית, JVP, המתמקדת בטכנולוגיות סייבר. חברות סיניות פעילות בפיתוח תשתיות בישראל, כגון מנהרת הכרמל, מסילת הרכבת עכו-כרמיאל, נמל אשדוד, הנמל החדש בחיפה, קטרים חשמליים, ועוד. ענקיות הביטוח, הניהול הפיננסי והסלולר בסין, "פינגאן", יונגג'ין ו-ZTE, השקיעו 25 מיליון דולרים ב"ריינבו" הישראלית המשקיעה בציוד רפואי.
סוכנות בלומברג דיווחה ב-30 למרץ שהמיליארדר ההודי, מוקאש אמבאני, בודק השקעות בחברות הזנק בעמק הסיליקון ובישראל. "מורגן סטנלי" מעריכה שהמכירות המקוונות בהודו יזנקו ל-100 מיליארד דולרים ב-2020. ענק טכנולוגיות המידע ההודי, "אינפוסיס", רכש את "פאנאייה" הישראלית תמורת 230 מיליון דולרים.
"אלביט" מפגינה את שדרוג הקשרים הדרמטי בין ישראל לבין הודו, סין ואמריקה הלטינית (אמל"ט), כפי שמציינת סוכנות בלומברג ב-12 לאפריל: "במקביל לקיצוץ בתקציב הביטחון האמריקאי, גואה ביקוש ביטחוני הודי, סיני ואמל"טי ומקפיץ את היקף ההזמנות של "אלביט" ל-6.3 מיליארד דולרים – גידול של 8% בהשוואה ל-2013…. היקף מכירות "אלביט" לאסיה ואמל"ט הגיע ב-2014 ל-35% מסך המכירות (3 מיליארד דולרים), בהשוואה ל-28% לארה"ב." התעשייה האווירית מרחיבה פעילותה בברזיל, הקימה שם מרכז תחזוקת רדארים ומגדילה מכירות לחיל האוויר הברזילאי. "גילת לווינים" זכתה במכרז בהיקף 285 מיליון דולרים להקמת מרכז תשתיות תקשורת בפרו.
"מיקרוסופט" מפגינה אמון בחוסן ארוך-הטווח של כלכלת ישראל וחונכת את מרכז המו"פ השני בישראל. מרכז המו"פ הראשון של "מיקרוסופט, מחוץ לארה"ב, הוקם בישראל.
לפי "בנק ישראל", 1.6 מיליארד דולרים הושקעו בישראל בינואר-פברואר 2015 , על ידי משקיעים זרים, בהייטק, תעשייה מסורתית ונדל"ן; 8.3 מיליארד דולרים הושקעו ב-2014 ו-30 מיליארד דולרים ב-2014-2012. יצוא תעשייתי, ללא יהלומים, זינק מ-5 מיליון דולרים ב-1948 ל-47 מיליארד דולרים ב-2014.
על אטרקטיביות ההייטק הישראלי אפשר גם ללמוד מגיוס 1.5 מיליארד דולרים ב"וואל סטריט" ברבעון הראשון ב-2015, על ידי 11 חברות ישראליות. "נילסן העולמית" – המתפעלת חממה ישראלית המטפחת תשע חברות הזנק – רכשה את "אקסהלייט" תמורת 200 מיליון דולרים, "נורת'ליף קפיטל" הקנדית רכשה 40% מחברות-הבת של "אורמת" תמורת 175 מיליון דולרים. "בלאקברי" רכשה את "וואטצ'דוג" תמורת 100 מיליון דולרים. "אפל" מתפעלת בישראל את מרכז המו"פ הגדול מחוץ לארה"ב, הכולל שלוש חברות: "לינקס", אנוביט טכנולוגיות", ו"פריימסנס".
על החיוניות ארוכת-הטווח של כלכלת ישראל אפשר גם ללמוד מאינדיקטורים מרכזיים, המפריכים תובנות מקובלות. לדוגמא, שיעור הצמיחה (כ-3%) דומה לארה"ב, אך גבוה מממוצע ה-OECD, קנדה, בריטניה וגרמניה, ושיעור האבטלה נמוך ממוצע ה-OECD. יחס החוב הלאומי לתוצר המקומי הגולמי (67%) נמוך מיפן, ארה"ב, גוש האירו, צרפת, קנדה, בריטניה וגרמניה.
אילו חייזר היה נוחת בישראל ובודק את ביצועיה הכלכליים, לא היה מאמין שביולי-אוגוסט 2014 התנהלה מלחמה עם החמאס….
ב-31 למאי, 1948 פקפק השבועון "לייף" בסיכויי העמידה של 600,000 יהודי ישראל – נטולי כלכלה ותחת אמברגו צבאי אמריקאי – מול צבאות ערב: "המלך עבדאללה שולח את הלגיון הערבי לירושלים…. מטוסים מצריים מפציצים את תל אביב. סוריה, עיראק, לבנון וערב הסעודית תורמות את חלקן…. הערבים ניתקו את ירושלים מתל אביב…. העיר העתיקה מופגזת…. מתקפה משלושה כיוונים דוחקת את המגינים היהודים לרובע היהודי…. ליהודים רק מטוסים קלים להדיפת המתקפה הערבית…. מדינה בגודלה של קונטיקט מוקפת בצבאות עוינים…. גורמי הזמן והגאוגרפיה עומדים לצד הערבים. אנגליה אינה מכירה בישראל ומספקת נשק לערבים, וידידי ישראל בארה"ב מנסים [לשווא] להסיר את האמברגו הצבאי האמריקאי…. האם ישראל תשרוד את המלחמה?"
תוך קריאת תגר על אתגרי המזרח התיכון והעולם, ולמרות החרמות, הסנקציות, הגינויים, האמברגו, המלחמות, הטרור והלחצים הדיפלומטיים, ישראל זינקה מתהום השואה של מלחמת העולם השנייה והאיום הקיומי ב-1948 להישגים ייחודיים בתחומי התעשייה הביטחונית והאזרחית, הטכנולוגיה, הרפואה, החקלאות, ההשקיה, הלווינים, התרומה לעולם השלישי, הצבא והלוחמה בטרור.
ישראל ממחישה שלחץ על הזית מניב שמן יצהר, ושדבקות בעקרונות ושורשים הופכת איומים לאתגרים והזדמנויות ומזניקה לגבהים חדשים.
ישראל מפגינה השתלבות מזהירה בכלכלה העולמית וזוכה לשבחים מקרן המטבע הבינלאומית, מחברות דרוג האשראי. ההשקעות הזרות בשיאן והסחר עם הודו וסין מרקיע שחקים. ב-2015 זינקו התמ"ג והיצוא הישראלים ל-300 מיליארד ו-47 מיליארד דולרים בהתאמה, לעומת 1.5 מיליארד ו-5 מיליון דולרים ב-1948. הצמיחה בישראל דומה לארה"ב וגבוהה מקנדה, בריטניה וגרמניה, והאבטלה נמוכה ממוצע ה-OECD. יחס החוב הלאומי לתמ"ג נמוך מארה"ב וגוש היורו. בישראל המספר היחסי הגבוה בעולם של אנשי מחקר ופיתוח ובעלי תואר אקדמי, ולכן יש בה מרכזי מו"פ של 250 ענקי הייטק אמריקאים.
ישראל עומדת בפני גל עלייה שהוא מנוע צמיחה היעיל ביותר, מושך השקעות זרות ומשדרג את כוח ההרתעה באופן דרמטי. מדיניות עלייה פרו-אקטיבית תביא ל-500,000 עולים ב-5 שנים מצרפת, רוסיה, אוקראינה, גרמניה, בריטניה, ארגנטינה וארה"ב, תוך מינוף היתרון הכלכלי, הקצנת האנטישמיות, התפשטות האסלאם באירופה והתרחבות החינוך הציוני בגולה.
בניגוד לרחוב הערבי, ישראל מהווה אי של יציבות, אמינות, יכולות אזרחיות וביטחוניות ואהדה ללא-תנאי את ארה"ב. הקשר עם ארה"ב הפך לכביש דו-סטרי לתועלת הדדית, מעניק לוושינגטון מודיעין יותר מכל מדינות נאט"ו, ומספק לתעשיות הביטחוניות בארה"ב אלפי לקחים מבצעיים, המשדרגים את היצוא, המחקר והפיתוח והתעסוקה האמריקאים בשווי של מיליארדי דולרים.
ב-2015 יש רוח גבית דמוגרפית יהודית (במיוחד חילונית) חסרת-תקדים בעלת משמעות כלכלית וביטחונית. מספר הלידות השנתיות זינק ב-68% (136,000) מאז 1995 (80,400), בעוד מספר הלידות הערביות מתייצב (40,000) עקב השתלבות דרמטית של נשים במערכת החינוך ושימוש גובר באמצעי מניעה. מספר הלידות לאישה יהודייה עולה על זה של מדינות האסלאם חוץ מתימן, עיראק וירדן.
בחינה אובייקטיבית של 67 שנות העצמאות מבהירה שהמלחמות, הטרור והלחצים היו אך מהמורות בדרך לצמיחה חסרת-תקדים.
למרות מקהלת הגינויים, החרמות והלחצים, הצונאמי האזורי, אי-היציבות הבינלאומית, חוסר הוודאות וההאטה הכלכליים בעולם, כלכלת ישראל איתנה ממרבית כלכלות העולם המפותח, כפי שמפגינים העלייה הגוברת וההתאוששות המהירה מהצפוי מהשלכות מבצע צוק איתן
ה"אקונומיסט " הלונדוני מדווח ב-3 לפברואר שלמלחמה בעזה הייתה השפעה כלכלית חולפת, המגזר הפרטי צומח מעבר למצופה (5.2%) והאבטלה ירדה ל-5.7% בסוף 2014 – לעומת 7.2% במדינות ה-OECD – במקביל לצמיחה בהיקף המועסקים.
ישראל שנייה רק לארה"ב בפיתוחים חדשניים ומהווה יעד מועדף למשקיעים בינלאומיים וחברות ענק זרות. לפי אחד מארבעת משרדי ראיית החשבון המובילים בעולם, KPMG, 2014 הייתה שנת שיא בגיוס הון על ידי סטארט-אפים ישראלים, 3.4 מיליארד דולר לעומת 2.13 מיליארד ב-2013. הרבעון הרביעי ב-2014 היה הגבוה ביותר מאז 1999. ה"אקונומיסט" מציין שבישראל ריכוז הסטארט-אפים השני בעולם לאחר עמק הסיליקון.
נשיא "סמסונג" הדרום קוריאנית מגלה שחברתו רואה בישראל מקור חדשנות המשנה את פני העולם – יעד השקעות שני רק לעמק הסיליקון.
המאזן המסחרי עם סין זינק מ-50 מיליון דולרים ב-1992 ל-10 מיליארד ב-2014, וסוכנות "בלומברג" צופה גידול מהותי בהיקף הסחר בעקבות ביקור בישראל של סגן רה"מ הסיני ו-400 אנשי עסקים וממשל, והשקעות בחברות וקרנות ישראליות על ידי ענקי אינטרנט, אלקטרוניקה ותרופות סינים.
"מיקרוסופט" מרחיבה את מינוף החדשנות הישראלית, בנוסף לשני מרכזי המחקר והפיתוח בישראל המרחיבים את היצוא והתעסוקה של החברה. בינואר 2015 ובנובמבר 2014 רכשה "מיקרוסופט" את "אקוויויו" ו"אאורטו" (תמורת 200 מיליון דולרים כל אחת) ומנהלת מו"מ לרכישת "אן-טריג" הישראליות. בינואר 2015 נרכשו שמונה חברות ישראליות, על ידי חברות זרות, עבור 900 מיליון דולרים. גם אריק שמידט, יו"ר "גוגל", "סיסקו" ו"אלקטל-לוסנט" הצטרפו לגל ההשקעות בישראל.
חרף מדיניותו האנטי-ישראלית הקיצונית של ארדואן, נסק המאזן המסחרי עם ישראל מ-2.6 מיליארד דולרים ב-2009 ל-5.6 מיליארד ב-2014. ברזיל מתמידה בביקורתה החריפה על מדיניות ישראל, אך "אלביט" זכתה במכרז של 106 מיליון דולרים לשדרוג מטוסי הצי הברזילאי. בריטניה מהווה מוקד הסתה להחרמת סחורות ישראליות, אך המאזן המסחרי צמח בכ-30% וענקית ההימורים הבריטית, "וויליאם היל", הציעה לרכוש את 888 הישראלית תמורת מיליארד דולרים.
מול גלי ההסתה נגד ישראל, וקולות הנהי והפסימיות בישראל, מפגינה ישראל עוצמה מחקרית, טכנולוגית ותעשייתית, המביאה להשקעות בישראל של למעלה מ-250 ענקי הייטק מארה"ב וחברות וקרנות הון סיכון נוספות מאסיה ואירופה – הבעת אמון באיתנות ארוכת-טווח של כלכלת ישראל בעולם של אי-יציבות וכלכלות מדשדשות.
למרות הדיווחים על בדידות מחריפה של ישראל, דיווח משרד רואי החשבון מהגדולים בעולם,"פרייס וואטרהאוס קופר", ש-2014 הייתה שנת שיא בהשקעות זרות בהייטק הישראלי: 15 מיליארד דולרים ברכישת חברות ישראליות (בהשוואה ל-7.6 מיליארד ב-2013) ו-9.8 מיליארד דולרים בגיוסי הון בבורסות חו"ל (לעומת 1.2 מיליארד ב-2013). שוב מאפילים איכויות ההייטק הישראלי ושיקולים עסקיים בעולם על העניין הפלשתיני. אבל ישראל מבודדת….
מאז 1948 ממוחזרת התובנה כאילו ישראל עומדת בפני קריסת מעמדה הבינלאומי בכלל (לדוגמא, החלטת "ציוניות-גזענות" בעצרת האו"מ, 1975) ויחסיה עם ארה"ב בפרט, אלא אם כן תתחייב לוויתורים מכאיבים במזרח התיכון הבלתי-אמין ואב-טיפוס לחוסר-סובלנות אלימה, טרור והסכמים הכתובים על קרח.
אבל, מאז התפרקות ברה"מ, הפיכת ארה"ב לכוח-על הדומיננטי, זינוק דרמטי של יכולות אזרחיות וביטחוניות ישראליות ושיפור חסר-תקדים של שתופי פעולה עם ארה"ב, משודרגים הקשרים הכלכליים של ישראל הרבה מעבר לארה"ב ואירופה, ובמיוחד עם הודו, סין, רוסיה, דרום קוריאה, הרפובליקות המוסלמיות של ברה"מ לשעבר, אפריקה ואמריקה הלטינית, למרות גינויים דיפלומטים שגרתיים.
לדוגמא, המאזן המסחרי עם הודו גדל מ-200 מיליון דולרים ב-1992 ל-5 מיליארד ב-2014. לפי העיתון הקטארי, אל-ערבי אל-ג'דיד מ-3 לינואר 2015, "השיפור המשמעותי ביחסי ישראל עם אפריקה והודו נובע מהתרומה הרבה של הטכנולוגיות הישראליות. סין מעוניינת בטכנולוגיות ישראליות מתקדמות." לפי סוכנות בלומברג מ-1 לדצמבר 2014, היצוא לאסיה זינק מ-13% מסך היצוא הישראלי בשנת 2000 ל-23% ב-2014. אבל, ישראל מבודדת….
המאזן המסחרי עם סין הרקיע מ-51 מיליון דולרים ב-1992 לכמעט 11 מיליארד ב-2013 ומו"מ על הסכמי סחר ישראל-סין יחלו השנה. ה"וואל סטריט ג'ורנל" דיווח ב-14 לדצמבר 2014 שמשקיעים סינים מבקרים תכופות בישראל לאיתור השקעות. חברת הביטוח הענקית, פינג-אן, שהשקיעה בשמונה חברות הזנק, רואה בארה"ב ובישראל יעדי השקעה מועדפים. ב-2011 רכשה כימצ'יינה את "אגן מכתשים" תמורת 2.4 מיליארד דולרים. ב-2013 רכשה פוסאן-פארמה את "אלמה לייזר" עבור 240 מיליון דולרים. ב-2014 רכשה ברייטפוד הסינית שליטה בתנובה תמורת 960 מיליון דולרים. אבל, ישראל מבודדת….
המאזן המסחרי עם דרום קוריאה השתפר מ-50 מיליון דולרים ב-1987 ל-2.5 מיליארד ב-2014, ובין חברות הענק הגלובליות מדרום קוריאה המושרשות בישראל: סמסונג, יונדאי, דאהו, פוסקו, LG, התעשייה האווירית והאניד. יפן מגלה עניין גובר בישראל, ומשקיעים מסינגפור מעורים מאד בשוק הישראלי. חברת אולפלקס האוסטרלית רכשה לאחרונה את SCR הישראלית תמורת 250 מיליון דולרים. אבל, ישראל מבודדת….
ישראל הרחיבה משמעותית את הקשרים המסחריים והביטחוניים עם קזחסטאן, אוזבקיסטן, טורקמניסטאן ואזרביז'אן. לפי מסמך של "מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים" מאוקטובר 2014, חל שיפור דרסטי בקשר עם אזרביז'אן ב-20 השנים האחרונות". ישראל מייבאת נפט ומייצאת טכנולוגיות ביטחוניות, חקלאיות, רפואיות ואגרונומיות ומעניקה שרותי מודיעין ולוחמה בטרור. אבל, ישראל מבודדת….
למרות הגינויים המדיניים הקשים, פורח המאזן המסחרי עם תורכיה (5 מיליארד דולרים ב-2014 בהשוואה ל-3.4 מיליארד ב-2009) ובריטניה (גידול של 28% ו-38% במאזן המסחרי וביצוא ב-2014 בהשוואה ל-2013). אבל, ישראל מבודדת…. אך אולי לא.
אין שחר להנחה שכלכלת ישראל תלויה בהסכם שלום ושאינה יכולה לעמוד בפני איומי חרם וסנקציות. הסכם שלום מהווה מטרה נעלה, אך הניסיון להביא לוויתורים סוחפים של ישראל מונחי-חשש לגורל הכלכלה (ולא מונחי- ביטחון והיסטוריה) מנותק מהמציאות.
מ-1949 מזנקת ישראל מ-1.5 מיליארד דולרים תוצר מקומי גולמי ל-300 מיליארד ב-2014, מ-50 מיליון דולרים יצוא ל-97 מיליארד דולרים, ומהיעדר יתרות מטבע זר ל-92 מיליארד דולרים ב-2014. הזינוק נובע מגלי עלייה, ריסון תקציבי, איכות כוח אדם, טכנולוגיות חדשניות, יצוא, כוח הרתעה צבאי וגז טבעי, ולא מהסכמי שלום עם מצרים וירדן והסכם אוסלו.
ולראייה, התוצר המקומי הגולמי צמח ב-14%-8% לשנה בעקבות מלחמת 1967 עד 1972, וב-9% כתוצאה מגל העלייה מברה"מ שהתחיל ב-1990. לעומת זאת, הצמיחה לאחר אוסלו (1996-1993) הייתה 7%-4% וניזונה בעיקר מגל העלייה, אך נפגעה עקב גירעונות התקציב והמאזן המסחרי.
כמו כן, האינפלציה זינקה מ-42.5% ב-1977 – ערב יוזמת השלום עם מצרים – ל-111.4% ב-1979 ו-445% ב-1984. האינפלציה דוכאה ל-19.7% ב-1986 ו-2% היום על ידי ריסון תקציבי חסר-תקדים, ולא על ידי הסכמי שלום.
על ההשפעה המוגבלת של איומי החרם והסנקציות אפשר ללמוד משיפור המאזן המסחרי עם בריטניה ותורכיה, למרות עוינות הפרלמנט הבריטי וממשלת תורכיה. כ-90% מהיצוא הישראלי הוא לממשלות ולחברות – ולא לצרכן – והוא חיוני לשדרוג רמת הביטחון הלאומי, הרפואה, הטכנולוגיה והחקלאות של המדינות המייבאות. היצוא אף מתגוון במהירות להודו, סין, רוסיה והרפובליקות הסובייטיות לשעבר, יפן ודרום קוריאה.
היומון התורכי, "זמאן" , דיווח שהמאזן המסחרי תורכיה-ישראל השתפר מ-4 מיליארד דולרים ב-2011 ל-4.86 מיליארד ב-2013; ספינות תורכיות פורקות בנמל חיפה משאיות הנושאות סחורות לירדן ולמפרץ הפרסי; נפט עיראקי נמכר לישראל דרך תורכיה; וחברת הספנות של בנו של ארדואן פעילה בנמל אשדוד.
הודו הופכת ליבואן מוביל של נשק ישראל. "רפאל" זכתה במכרז לאספקת טילי נ.ט. ומשגרים בסך 525 מיליון דולרים; הודו רכשה טילי "ברק 1" בהיקף 300 מיליון דולרים; והודו וישראל קיימו ניסוי מוצלח של מערכת "ברק-8" להגנה מטילי שיוט וכלי טיס. אמנם המאזן המסחרי ישראל-הודו הוא 5 מיליארד דולרים, בהשוואה ל-10 מיליארד של סין-ישראל, אך הוא יוכפל באמצעות הסכם סחר חופשי.
למרות האטת הכלכלה ברבעון האחרון, ארגון ה-OECD צופה צמיחה כלכלית של 3% ב-2015 ו-3.5% ב-2016. ואכן, משקיעים זרים מביעים ביטחון בחיוניות ארוכת-הטווח של ישראל. לדוגמא, יצרנית מטוס ה"אף-16", "לוקהיד מרטין" מתכוונת להוסיף כ-1,000 עובדים לחברת הבת בפרק הסייבר בבאר שבע לצד חברת הבת של ענקית האכסון האמריקאית, EMC. "מיקרוסופט" מפעילה מרכזי מחקר ופיתוח בישראל – כמו 250 ענקי הייטק נוספים מארה"ב – ורכשה את "אאורטו" הישראלית ב-200 מיליון דולרים. חברת הענק "3D Systems" רכשה את "סימטרון" הישראלית ב-97 מיליון דולרים, וקרנות הון סיכון מארה"ב, סין, הודו, סינגפור, אירופה ודרום אפריקה משקיעות בישראל.
משקיעים אלו פועלים לפי חוות דעת של נשיא ומנכ"ל חברת ניהול סיכונים הגדולה בעולם, AON: "לקוחותינו ערים לסיכונים ולהזדמנויות בישראל…. הסיכונים בישראל דומים לשאר אזורי העולם…. לישראל כלכלה חדשנית וצומחת."
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
4 ספטמבר 2026,
https://bit.ly/3UPm5X5 English edition
ההנחה שסנקציות כלכליות מרחיקות-לכת עשויות למוטט – או למתן – את משטר האייתוללה, מתעלמת ממרכזיות הפנאטיות האפוקליפטית בעיצוב החוקה, אסטרטגיה, מדיניות ומערכת החינוך של המשטר. הסנקציות גם לא יפסיקו את המלחמה בת 47 השנים נגד ארה"ב, המתנהלת – ללא קשר לקיום ישראל – במזרח התיכון, באמריקה הלטינית ועל אדמת ארה"ב.
47 שנות סנקציות כלכליות ומו"מ בהובלת ארה"ב הפכו את איראן מ"שוטר המפרץ האמריקני" למחולל מוביל ואנטי-אמריקני של מלחמות, טרור, סחר סמים והלבנת הון. יתרה מכך, מדיניות ארה"ב מ-1979 קידמה את משטר האייתוללה מכוח גיאו-אסטרטגי משני/שלישוני ב-1979 לכוח גלובלי ב-2026, עם נוכחות אסטרטגית מהמפרץ הפרסי דרך קרן אפריקה, צפון ומרכז אפריקה, אמריקה הלטינית, ועד אדמת ארה"ב.
סנקציות כלכליות ומו"מ מעניקים למשטר האייתוללה את האפשרות למשוך זמן יקר, בציפייה שבחירות אמצע-הכהונה בנובמבר 2026 יחלישו/ישתקו את הנשיא טראמפ, יסיטו את תשומת ליבו מסוגיות בינלאומיות, ירככו את מדיניות ארה"ב כלפי איראן, ויובילו לממשל נוח יותר לאיראן ב-2029.
ההנחה שמשטר האייתוללה מונחה על ידי המוטו המערבי Money Talks, מתעלמת מהעובדה שבטהראן Ideology Walks, והדבקות בפנאטיות אפוקליפטית גוברת על פיתויים פיננסיים ודיפלומטיים.
חמור מכך, הימנעות מפעולה לשינוי משטר באיראן מצטיירת – אזורית וגלובלית – כהססנות וחולשה, המעניקים רוח גבית לסין, רוסיה, צפון קוריאה והטרור האסלאמי, ומעודדת אותם להעמיק נוכחות אסטרטגית ברחבי העולם, כולל באמריקה הלטינית, "הבטן הרכה של ארה"ב". התמקדות הדיון הציבורי בארה"ב ובמערב כולו על מחיר המאמץ לשינוי משטר באיראן מביא להתעלמות-יחסית מהמחיר הקטסטרופלי של אי-שינוי משטר באיראן:
^הופעה צפויה של הכוח הגרעיני האפוקליפטי הראשוןבהיסטוריה האנושית;
^שחיקת כוח ההרתעה של ארה"ב;
^תעוזה גוברת של משטר האייתוללה, סין, רוסיה וטרור אסלאמי אנטי-אמריקני;
^ערעור יציבות משטרים ערביים פרו-אמריקניים, ובמיוחד מדינות נפט;
^התקרבות לסין ורוסיה מצד סעודיה, מצרים, איחוד האמירויות, בחריין וכווית.
האופי האפוקליפטי של משטר האייתוללה משדרג את כוח עמידתו מול סנקציות כלכליות, ומודגש בחוקת 1979, תוכניות הלימודים (שהן בבואה אותנטית ביותר של תפישת עולמו של המשטר), דרשות המסגדים והתקשורת הרשמית. מכאן, שמשטר האייתוללה מחוייב לג'יהאד, להכנעת המערב ה"כופר", וליצוא המהפכה האסלאמית ברחבי העולם, תוך כדי שפיכות דמים של "הכופרים", ונכונות "המאמינים" לקבל עליהם סבל והקרבת-חיים. אלו הן דוקטרינות מעשיות ומבצעיות שנועדו להביא לכאוס הסולל את הדרך לגאולה – שובו של האימאם ה-12, מוחמד אל-מהדי, שנעלם במאה ה-10, ומיוצג כיום על ידי האייתוללה, ה"מנהיג העליון".
הקריאה להקרבת-חיים מודגשת באסלאם, כאשר לשהידים מובטח מקום בגן עדן, כמתועד בקוראן 3: 169–171 – "אל תחשבו כי מתים הם אלה שנפלו למען אלוהים; הם חיים אצל ריבונם, זוכים לכל מחיה…". לכך נוספה מורשת אייתוללה ח'ומייני, שקידמה הקרבת-חיים רצונית (איסתשהאד), המתמקדת ב"שהיד הגדול אימאם חוסיין בן עלי" שנהרג בקרב כרבלא בשנת 680. למעשה, "משמרות המהפכה האסלאמית" משלבות את האידאולוגיה האפוקליפטית המהדיסטית בתוכנית האימונים, מכשירות את הקרקע לשובו של האימאם ה-12, ומלחמה נחרצת בסונים ה"משומדים" ובמערב ה"כופר".
ב-2026, השיעה התרייסרית של איראן מקובלת על רוב מוחלט של מוסלמים שיעים: 60% בעיראק, 35% בלבנון ו-12% בערב הסעודית, בעיקר במחוז המזרחי עתיר-הנפט.
משטר האייתוללה הקים את "כלכלת ההתנגדות" שהובילה לשליטת המשטר (במיוחד "משמרות המהפכה") ב-60% מכלכלת איראן, כולל "השוק השחור", סחר יבשתי וימי לא חוקי בנפט, ומנגנוני עקיפה של הסנקציות הבינלאומיות.
"ציר עקיפת הסנקציות" ממנף את האסטרטגיה האנטי-אמריקאית של סין, רוסיה וצפון קוריאה, כולל מערכות סחר חליפין שאינן משתמשות בדולר, יצוא נפט (בעיקר לסין) בנתיבים יבשתיים, דרך נמלי הים הכספי ובאמצעות צד שלישי, "חברות קש", והעברות מספינה-לספינה. כמו כן, רוסיה מספקת לאיראן ציוד צבאי קריטי, מודיעין לווייני וטכנולוגיה גרעינית בתמורה למל"טים ומערכות בליסטיות איראניות. 47 שנים של סנקציות כלכליות פיתחו התמחות איראנית ייחודית בעקיפת סנקציות.
סנקציות כלכליות המוטלות על משטרים רודנים, מושרשי אידאולוגיה – ובוודאי משטר אפוקליפטי –גורמות למצוקה חמורה לאוכלוסייה ולא למשטר, אך אינן מביאות להתמתנות משטר או להתמוטטותו. לדוגמא, הסנקציות הכלכליות של ארה"ב והאו"ם בין 1979–2026 נגד משטר האייתוללה – במקביל לניהול מו"מ – הביאו לשדרוג יכולות מסחריות וצבאיות של המשטר, והחמירו את דיכוי מפגינים ומיעוטים דתיים ואתניים. החרם הכלכלי ואמברגו הנפט של האו"ם בין 1990–2003 נגד עיראק של סדאם חוסיין הביאו להחמרת הדיכוי הפנימי; האמברגו הפיננסי והמסחרי של ארה"ב/האו"ם משנות ה-50 עד 2026 נגד צפון קוריאה הביאו לרעב באוכלוסייה, יכולות גרעיניות ובליסטיות משודרגות, והחרפת העריצות. האמברגו המסחרי והפיננסי של ארה"ב בין 1960–2026 על קובה הביאו לשחיקה כלכלית חמורה ולשלטון מרכזי אכזרי יותר. הסנקציות המערביות המקיפות בין 2022–2026 נגד רוסיה הסיטו את סחר האנרגיה הרוסית לאסיה, העבירו את רוסיה לכלכלת מלחמה בסמכות איתנה של פוטין, אך נכשלו בעצירת או האטת המלחמה באוקראינה.
סנקציות כלכליות אינן יעילות מול משטרים עריצים, מונחי-אידאולוגיה קיצונית, הנחושים להיאחז בשלטון בכל מחיר, שאינם שוקלים להקריב אידאולוגיה על מזבח רווחה כלכלית ונוחיות דיפלומטית. במאבק מול משטר האייתוללה, תפישת Money Talks הובסה באופן מוחץ ע"י Ideology Walks.
סנקציות כלכליות ומו"מ אינם תחליף לשינוי משטר. הם מחזקים את משטר האייתוללה, ומערערים את כוח ההרתעה של ארה"ב, הנחשפת כ"אצנית למרחקים קצרים", שאינה מסוגלת לעמוד בנחישות ובמחיר הנדרשים למרוץ מרתון, שהוא תנאי מוקדם למאבק במשטרי טרור. המשך המדיניות הנוכחית הוא איום קיומי על כל משטר ערבי פרו-אמריקאי, שמאז 1979 חש את מאכלת משטר האייתוללה על צווארו.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"ערוץ 7", 13 ספטמבר 2023, https://www.inn.co.il/news/613823
*זירת הסכם עם סעודיה היא המזרח התיכון הגועש והבלתי-וודאי;
*סעודיה מונחית על ידי אינטרסים סעודים ולא פלסטינים;
*סעודיה – בניגוד – למחלקת המדינה – מודעת להתנהלות האלימה הפלסטינית במישור הבין-ערבי, ולכן אינה פועלת להקמת מדינה פלסטינית;
*הסכם שלום (או נורמליזציה) עם סעודיה אינו נדבך קריטי לביטחון ישראל בהקשר הוולקני של המזרח התיכון, לעומת רכסי יו"ש שהשליטה בהם היא תנאי לקיום ישראל במזה"ת.
"מידה" https://bit.ly/3mRILTa
English edition https://bit.ly/3nRXqNv
אם הנשיא ביידן יסוג מהכרת קודמו, הנשיא טראמפ, בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של ישראל, ומושב שגרירות ארה"ב בישראל, הוא יישם את תפישת העולם של מחלקת המדינה (מחמ"ד) הפועלת לחלוקת ירושלים, ונכשלת בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת.
לדוגמא, ב-1948 הובילה מחמ"ד מערכה ברוטלית נגד הקמת המדינה היהודית; ב-1978/79 תקעה סכין בגב השאה הפרסי הפרו-אמריקאי וסייעה לאייתולה חומייני האנטי-אמריקאי להשתלט על איראן; בשנות ה-80' ראתה בסדאם חוסיין בעל-ברית ראוי לשיתוף-פעולה מודיעיני ומסחרי; ב-2009 היפנתה עורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם); ב-2011 פעלה להפלתו של קדאפי והפכה את לוב לאתר מרכזי של טרור אסלאמי בינלאומי; ב-2015 היתה גורם מרכזי בהענקת 150 מיליארד דולרים למשטר האייתולות באיראן והכשרתם כאילו היו אמינים ושומרי-חוק; ב-2021 פועלת מחמ"ד לתיאום עמדות עם האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים, ממשיכה לחזר אחר משטר האייתולות למרות מעורבותו העמוקה בטרור ומלחמות אזוריות וגלובליות; מחזרת אחר חמאס והטרור החות'י בתימן, אך מפעילה לחצים על סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הפרו-אמריקאים; ועוד.
אימוץ עמדת מחמ"ד בסוגיית ירושלים יהווה הפרה של החוק האמריקאי, התעלמות ממציאות בת-3,000 שנים המתועדת למשעי בממצאים ארכיאולוגים ונוספים, סטירת לחי למורשת האבות-המייסדים של ארה"ב, ותפגע באינטרסים מדיניים-ביטחוניים של ארה"ב.
ירושלים המאוחדת והחוק האמריקאי
הקמת קונסוליה אמריקאית בירושלים –שתהייה למעשה שגרירות אמריקאית לרשות הפלסטינית – תהווה הפרה בוטה של "חוק השגרירות בירושלים" שזכה לתמיכה-רבתי בציבור האמריקאי ורוב סוחף בשני בתי הקונגרס, ונכנס לתוקף בנובמבר 1995.
לפי "חוק השגרירות בירושלים":
"ירושלים תמשיך להיות מאוחדת תוך הגנה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….
"יש להכיר בירושלים כעיר הבירה של ישראל, וכמקום מושבה של שגרירות ארה"ב בישראל….
"ב-1990 אישרו שני בתי הקונגרס – פה אחד – את החלטה מספר 106 המבטאת עמדה נחרצת בזכות אחדות ירושלים תוך שמירה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….
"ב-1992 אישרו בית הנבחרים והסנאט – פה אחד – את החלטה מספר 113… המציינת את השנה ה-25 לאיחוד ירושלים ומדגישה את תמיכת הקונגרס באחדות העיר….
"ב-1996 תחגוג ישראל את יובל ה-3,000 לנוכחות היהודית בירושלים שהתחילה בתקופת דוד המלך….
"התייחסות החוק ל'שגרירות ארה"ב' כוללת את משרדי השגרירות ואת מגורי שגריר ארה"ב…."
ירושלים המאוחדת ומורשת "האבות המייסדים"
המתיישבים הראשונים (שהגיעו בתחילת המאה ה-17) ו"האבות המייסדים" של ארה"ב – שראו עצמם כ"עם הנבחר המודרני" ב"ארץ המובטחת המודרנית" – הושפעו רבות על ידי מורשת התנ"ך, כולל הצלחת דוד המלך לאחד את 12 שבטי ישראל (בדומה לאיחוד 13 המושבות/מדינות שהביא להקמת ארה"ב) ולהעביר את עיר הבירה מחברון לירושלים (בדומה להעברת עיר הבירה מפילדלפיה לוושינגטון בשנת 1800), שלא הייתה שייכת לאף שבט (בדומה לוושינגטון שאינה שייכת לאף מדינה).
דוד המלך נכנס לירושלים 3,000 שנים לפני כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ו-2755 שנים לפני הכרזת העצמאות של ארה"ב.
על השפעת ירושלים על "האבות המייסדים" של ארה"ב אפשר ללמוד מהעובדה שבארה"ב יש 18 ערים ועיירות בשם ירושלים (4 במרילנד; 2 בוורמונט, ג'ורג'יה וניו יורק; ו-1 באוהיו, מישיגן, ארקנסו, צפון קרולינה, אלבמה, יוטה, רוד איילנד וטנסי), 32 ערים ועיירות בשם Salem (שלם – השם המקורי של ירושלים), והרבה אתרים בשם Zion (ציון – שם נרדף לירושלים וארץ ישראל). בארה"ב יש אלפי ערים, עיירות, הרים, צוקים, מדבריות, פארקים לאומיים ורחובות הנושאים שמות תנ"כיים (לדוגמא, 83 שילה, 34 בית אל, 27 חברון, 19 יריחו, 18 ציון, 18 בית לחם, 18 פסגה, 10 גילעד, 9 רחובות, 9 שומרון, 8 בועז, 5 גלבוע, וכו'.).
ירושלים המאוחדת ואינטרס ארה"ב
הכרת הנשיא טראמפ במאי 2018 במציאות ההיסטורית של ירושלים המאוחדת כעיר הבירה הבלעדית של ישראל, ולכן מקום מושב שגרירות ארה"ב בישראל, שידרגה את תדמית ההרתעה של ארה"ב, והעבירה מסר ברור לעולם: בניגוד לנשיאים קלינטון, בוש ואובמה שחששו מתגובות אלימות (טרור ערבי/אסלאמי) ליישום "חוק השגרירות בירושלים" מ-1995, ארה"ב שוב אינה נרתעת מלחצים ואיומים, אלא מכירה במציאות ההיסטורית של ירושלים מאוחדת. יישום החוק הצביע על הפער הרעיוני והמדיני בין הנשיא טראמפ ורוב הציבור והקונגרס בארה"ב לבין האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים ואירופה הרופסת. ההחלטה גם הדגישה את הפער בין עמדת רוב הציבור האמריקאי ורוב נבחריו בקונגרס לבין מחלקת המדינה בעלת תפישת העולם הקוסמופוליטנית והרב-לאומית, המקילה-ראש במורת האבות המייסדים של ארה"ב ובחופש הפעולה המדינית והביטחונית העצמאית של ארה"ב נגד גופים פורעי-חוק.
בניגוד להערכות קודרות של מומחי מחמ"ד והתקשורת "העילית" בארה"ב – השוגים בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת – יישום "חוק השגרירות בירושלים" לא החמיר את הטרור הפלסטיני, ערבי ומוסלמי. הם גם שגו כאשר הזהירו מפני התפרצות גל טרור בתגובה לאיחוד ירושלים והחלת החוק הישראלי על מזרח העיר ב-1967.
לעומת זאת, הימנעות מישום החוק (מ-1995) – על ידי הנשיאים קלינטון, בוש ואובמה – פגעה בתדמית ההרתעה של ארה"ב, מכיוון שניתפשה ככניעה ללחץ ואיומים של גורמים ערבים/מוסלמים. אי-ישום החוק גם הקצין את ציפיות ותביעות הערבים, לא קידם את תהליך השלום, החריף את הטרור הבינלאומי, ולכן פגע בביטחון ארה"ב. לדוגמא, ב-1998 הרסו שתי משאיות תופת את שגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו להרג 224 איש; בשנת 2000 נרצחו 17 מלחים אמריקאים בפיגוע של הטרור האסלאמי במשחתת האמריקאית USS Cole בנמל עדן; ב-2001 נרצחו 2,977 איש בפיגועי "מגדלי התאומים", הפנטגון ו"אמריקן איירליינס"; ועוד.
הדיפת הלחץ האמריקאי בסוגיית ירושלים
ב-1949, בעיצומה של מלחמת העצמאות לחצה ארה"ב להימנע מסיפוח מערב ירושלים "הכבושה" (כמו גם "שטחים כבושים" בגליל, שפלת החוף והנגב), ולהסכים לבינאום העיר.
ב-1950 גבר הלחץ – שלווה באיום לנקוט בצעדי ענישה דיפלומטים וכלכליים – אבל רה"מ דוד בן גוריון הגיב בהכרזה על ירושלים כבירת ישראל (13 דצמבר 1949), העברת משרדי ממשלה רבים מתל אביב לירושלים, שדרוג תשתית התעבורה לירושלים, העברת אלפי עולים לשכונות חדשות שנבנו צמוד לקווי שביתת הנשק בירושלים, והקצאת קרקע להרחבת הבנייה בעיר.
ב-1953 העביר בן גוריון את משרד החוץ לירושלים על אפם וחמתם של הנשיא דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה פוסטר דאלאס שאיימו בהחרמת המשרד על ידי השגרירות של ארה"ב.
ב-1967 פעל הנשיא לינדון ג'ונסון לפי עצתם של מזכיר המדינה דין ראסק (שהיה ממובילי ההתנגדות להקמת המדינה) ומזכיר ההגנה רוברט מקנמארה, הזהיר את רה"מ לוי אשכול מפני איחוד ירושלים ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים, וציין שלפי החוק הבינלאומי מעמדה של העיר הוא בינלאומי ולא ישראלי. אבל, אשכול אימץ את "דוקטרינת בן גוריון", הדף את הלחצים, איחד את העיר והקים את שכונת רמת אשכול מעבר ל"קו הירוק", בנוסף להקמת הישוב הראשון בגוש עציון (כפר עציון), וההתיישבות הראשונה בבקעת הירדן ורמת הגולן.
ב-1970 שכנע מזכיר המדינה וויליאם רוג'רס את הנשיא ריצ'רד ניקסון ללחוץ על ישראל לוותר על הריבונות ב"אגן הקדוש" בירושלים, ולהימנע מהרחבת הבנייה בירושלים מעבר ל"קו הירוק". אבל רה"מ גולדה מאיר הרחיבה את הבנייה באופן דרמטי, והקימה את השכונות רמות אלון, גילה, הגבעה הצרפתית ונווה יעקב, המאכלסות היום כ-150,000 איש, ומעניקות לירושלים מרחב פיתוח אדיר מפאתי בית לחם, דרך פאתי מדבר יהודה ועד פאתי רמאללה.
בשנים 1992-1977 הדפו ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר לחץ שיטתי של ארה"ב והקהיליה הבינלאומית, הרחיבו את הבנייה בירושלים ושלחו מסר ברור: ירושלים היא בירתה הבלעדית של ישראל ואינה עומדת למשא ומתן! כמו בתקופות בן גוריון, אשכול וגולדה, הדיפת הלחץ האמריקאי הביאה למתיחות קצרת-טווח ולשדרוג ארוך-טווח של ההערכה האסטרטגית כלפי ישראל.
"[ב-1978] דקות ספורות לפני סיום המו"מ המוצלח בין רה"מ בגין לבין הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בקאמפ דייויד, בתיווך הנשיא ג'ימי קארטר, העביר קארטר לבגין את בקשת סאדאת להוסיף את סוגיית ירושלים למו"מ. בגין סירב לבקשה בנחישות והוסיף: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תידבק לשוני לחיכי אם אשכחכי'" (סיפרו של יהודה אבנר, The Prime Ministers – An Intimate Portrait of Leaders of Israel).
ב-2021 טוב יעשה רה"מ נפתלי בנט אם ילמד את התנהלות קודמיו בכל הקשור לעמידה בלחצים בכלל, ובסוגיית ירושלים בפרט.
טוב יעשה רה"מ בנט אם יפנים שקיים יחס ישר בין רמת ההערכה האסטרטגית שארה"ב והעולם רוחשים לישראל, לבין רמת הדבקות שישראל מפגינה (במעשים ולא רק בדיבורים) כלפי ירושלים.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, “מחשבה שנייה: יוזמה אמריקאית–ישראלית”
30 מרץ 2026
bit.ly/414qrJU English edition
מורשת חג הפסח הטביעה חותם עמוק על המתיישבים הראשונים (המאה ה-17) והאבות המייסדים (המאה ה-18) של ארצות הברית – ששלטו בנבכי התנ"ך – ועל עיצוב תרבות וחוקת ארה"ב. הנשיא הראשון ומנהיג המרד נגד המלך הבריטי, ג׳ורג׳ וושינגטון, זכה לכינוי “משה האמריקאי”, והנשיא השני, ג׳ון אדאמס, כונה “יהושע האמריקאי".
המתיישבים הראשונים, שהגיעו מבריטניה והולנד, ראו עצמם כ“העם הנבחר המודרני" שיצא מ“מצרים המודרנית”, השתחרר מעולו של המלך ג'יימס הראשון ("פרעה המודרני"), חווה את “יציאת מצרים המודרנית” ואת “קריעת ים סוף המודרנית” (8 שבועות ההפלגה באוקיינוס האטלנטי), והפליג ל“ישראל החדשה”, “כנען החדשה” ו“הארץ המובטחת המודרנית”.
המתיישבים הראשונים והאבות המייסדים הושפעו ע"י פילוסופים בריטים וצרפתים, אך גם מתפיסת החירות של מורשת משה רבנו וחג הפסח. הדבר בא לידי ביטוי ב"פעמון החירות" – ציון דרך היסטורי בארה"ב – עליו מופיע הפסוק "וקראתם דרור לארץ ולכל יושביה" ומקור הפסוק (ספר ויקרא פרק כ״ה, פסוק 10) שהוא ליבת מוסד היובל, המהווה את אב-טיפוס תנ"כי של רעיון החירות. מורשת משה רבנו השפיעה גם על עיצוב חוקת ארה"ב (1787)וזכויות האדם (10 תיקוני החוקה הראשונים מ-1791). התנ״ך – ובמיוחד ספר דברים – צוטט ע"י האבות המייסדים בתדירות רבה יותר מכל פילוסוף אירופי.
מקור המונח “שיטת הממשל הפדרלית” הוא המילה הלטינית foedus שמשמעותה “ברית ואמנה ייחודיים”. האבות המייסדים ראו עצמם כ“עם הברית המודרני", וראו באמנה שהשתית משה רבנו ב-40 שנות המסע ממצרים לארץ הישראל מקור השראה לשיטה הפוליטית שהונהגה בארה"ב.
האב המייסד החילוני, בנג'מין פרנקלין, התייחס במפורש לספר שמותבדיוניו על מנהיגות אזרחית וסדר ציבורי. במהלך ועידת החוקה הזכיר פרנקלין את עצת יתרו למשה בשמות י״ח, פסוק 21, שעל בסיסה עוצב מבנה שלטון של שלוש רשויות, הפרדת סמכויות וסמכויותיהם של 12 נשיאי/ראשי השבטים. משה שימש השראה לרשות המבצעת, אהרון – לרשות השופטת, 70 הזקנים – לרשות המחוקקת ונשיאי השבטים – למושלי המדינות.
בשנת 1776 הציעו בנג'מין פרנקלין ותומס ג׳פרסון (הנשיא השלישי של ארה"ב) שהחותם הרשמי של ארצות הברית יהיה מבוסס על מורשת פסח: משה אוחז במטה ומרכבות פרעה טובעות בים, ובני ישראל צועדים בעקבות עמוד ענן ועמוד אש. הכתובת המוצעת הייתה: “מרד בעריץ הוא ציות לאלוהים.” החותם שנבחר מבליט את הנשר ומעליו 13 כוכבים של 13 המדינות הראשונות של ארה"ב, המסודרים בצורת מגן דוד.
האב המייסד תומאס פֵיין – שהיה אחראי לגיוס תמיכת הרוב ביוזמת וושינגטון למרוד בשלטון הבריטי – טען בסיפרו בן 47 העמודים “Common Sense” – שכונה “מלט המהפכה” – שהתנ״ך הוא כתב אשמה משכנע נגד המלוכה.
התנועה לביטול העבדות (Abolitionist Movement), ובמיוחד הנשיא אברהם לינקולן ולוחם החירות פרדריק דאגלאס, הושפעו עמוקות ממורשת יציאת מצרים ומדמותו של משה. הארייט טאבמן, ממנהיגי הברחת עבדים ממדינות הדרום למדינות הצפון, כונתה Mama Moses, וכותרת המאבק של מרטין לותר קינג הייתה “שלח את עמי”, אותו הידהדו לפניו הזמרים פול רובסון ולואי ארמסטרונג.
משה רבנו הפך (גם היום) לסמל החוק והחירות בשיח הפוליטי האמריקאי – דמות מופת המשלבת חוק מוסרי, נחישות והתנגדות לעריצות.
אולם מליאת בית הנבחרים, אולמות בית המשפט העליון ואולם הקריאה המרכזי בספריית הקונגרס מציגים פסלים ותבליטים של משה ועשרת הדיברות. למעלה מ-200 אנדרטאות של לוחות הברית מוצבות באתרים מרכזיים בארה"ב.
ב-28 ביוני 2005 קבע נשיא בית המשפט העליון, ויליאם רנקוויסט, שייצג את דעת הרוב, כי לעשרת הדיברות יש משמעות היסטורית ייחודית בתרבות ובמשפט האמריקאי, ולכן מותר להציבם באתרים רשמיים (כגון מדשאת בניין הקפיטול בטקסס). הוא הדגיש כי לעשרת הדיברות “משמעות היסטורית בלתי ניתנת להכחשה” החורגת מהמימד הדתי. הוא הוסיף: “מאז 1935 ניצב משה, אוחז בשני לוחות שעליהם חקוקים קטעים מן הדיברות, כתובים בעברית, לצד מחוקקים היסטוריים נוספים בבית המשפט העליון…. פסל גדול של משה עם עשרת הדיברות בבניין ג׳פרסון של ספריית הקונגרס. מדליון לוחות ועשרת הדיברות מעטר את רצפת ארכיון המדינה…. במשרד המשפטים פסל שכותרתו ‘רוח החוק’ מציג את שני לוחות הברית. מול בניין רונלד רייגן בוושינגטון ניצב פסל הכולל את תבליט עשרת הדיברות, ובחזית בית המשפט הפדרלי פסל בגובה 24 רגל המציג את עשרת הדיברות. פניו של משה מתנוססים גם באולם מליאת בית הנבחרים… משה היה מחוקק ומנהיג דתי, ועשרת הדיברות נושאים משמעות היסטורית שאין עליה עוררין…”
חג חירות עתיר אחדות ומצומצם אבדות
"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3603FJS
English edition https://bit.ly/3hNd0Y6
ללא קשר לתוצאות הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא מהווה קריאת-השכמה למעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב.
הפלישה חושפת בערוותן מספר הערכות המעצבות את תפישת העולם של הממסד המדיני והביטחוני במערב (אך לא את תפישת העולם של רוב מדינות העולם), המנסה לשכנע את ישראל לאמץ אותן.
לדוגמא:
*האשלייה שרוב מדינות העולם מאמצות את הלך הרוח של "סדר עולמי חדש" שהוא לכאורה יותר-יציב, פחות-נפיץ, יותר-סובלני, נוטה לדו-קיום בשלום, ממוקד יותר ב"חמאה" מאשר ב"תותחים".
*הערכה שתם עידן המלחמות הגדולות והפלישות הצבאיות המסיביות.
*האמונה שהסכמי שלום, ערבויות ביטחון ומענקים כלכליים נדיבים חיוניים יותר לביטחון לאומי מאשר שידרוג כח הרתעה. וכך, זרעי ההרס באוקראינה נזרעו במזכר בודפשט מדצמבר 1994 שהעניק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות של ארה"ב, בריטניה ורוסיה תמורת התפרקותה ממאגר הנשק הגרעיני (שהיה השלישי בגודלו בעולם). ב-2022 נחשפות הערבויות בערוותן.
*התעלמות מאופיין הזמני, רופף, בלתי-אמין ועתיר דרכי-מילוט של כל ערבויות הביטחון, כולל אלו של "ברית נאט"ו" הנחשבות למוצקות ביותר. אבל לפי סעיף 5 של "ברית נאט"ו כל אחת מחברות נאט"ו תבוא לעזרת מדינה-חברה העומדת בפני מתקפה צבאית "כפי שהיא מוצאת לנכון, כולל שימוש בצבא…."
כפי שהיא מוצאת לנכון….
*ההנחה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון חיוניים לביטחון לאומי יותר מכח הרתעה צבאי, עומק אסטרטגי וטופוגרפיה-שולטת מתעלמת מהעובדה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון הם רופפים וזמניים, לעומת טופוגרפיה-שולטת (לדוגמא, רמת הגולן ורכסי יו"ש) ועומק אסטרטגי שהם קבועים.
*מגמת קיצוץ בתקציב הביטחון למרות שקיצוץ נתפש בעיני אויבים, יריבים ובעלי-ברית ככרסום בכח ההרתעה (בעולם הסוער), המחריף את אי-היציבות, פוגע בביטחון הלאומי, ומעניק רוח-גבית לטרור ומלחמות.
*הטענה שאופציה דיפלומטית עדיפה על איום באופציה צבאית במו"מ עם משטרים פורעי-חוק (כגון משטר האייתולות באיראן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ), גם אם התנהלות משטרים אלו מפגינה בשיטתיות שאינם מנהלים מו"מ בתום-לב (חזון חיסולי, מערכת חינוך לטרור, הסתה, פעילות טרור, הפרת הסכמים).
*האמונה שלאומיות מפנה את הדרך, בהדרגה, לקוסמופוליטיות ודו-קיום בשלום בינלאומי.
*התייחסות למשטרים פורעי-חוק על בסיס התנהלותם העתידית והספקולטיבית יותר מאשר התנהלותם בעבר ובהווה, למרות שהתנהלות העבר וההווה חושפת את עוצמת השורשים ההיסטורים של חזונם והתנהלותם.
*האשלייה שטרור בפרט, והתנהלות פורעת-חוק בכלל, הם מונחי-יאוש ותסכול מדיניים וכלכליים, ולא מונחי-חזון קיצוני, רעיוני, דתי, היסטורי.
המערב פועל בשיטתיות לשכנוע ישראל לסגת מהטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש בתמורה להסכמי שלום, ערבויות ביטחוניות וחבילה כלכלית וצבאית נדיבה ביותר. אבל, פלישת רוסיה לאוקראינה, תגובת המערב ומזכר בודפשט מ-1994 שופכים אור על תחושת הביטחון המזויפת וההרסנית המאפיינת הסכמים אלו. התנהלות העולם הרחב, ובמיוחד במזרח התיכון הנפיץ, מדגישה את מרכזיות כח-ההרתעה הצבאי (כולל טופוגרפיה וגיאוגרפיה) בגיבוש ביטחון לאומי אמין.
בניגוד לאוקראינה (השנייה בגודל שטחה באירופה), אין לישראל עומק אסטרטגי (14 ק"מ בין נתניה לטול כרם!), ולכן יש לה מרווח-שגיאה זעום ביותר. לדוגמא, אילו מתקפת-פתע בהיקף של מלחמת יום הכיפורים הייתה מסתערת על ישראל של טרום-1967 (ללא העומק האסטרטגי של חצי האי סיני והטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש), הייתה המתקפה מחסלת את המדינה היהודית.
על ישראל לגבש ביטחון לאומי העומד בפני התרחיש הרע ביותר (כפי שמתבקש במזה"ת) ולא בפני תרחישים מתונים (כפי שנהוג במערב השאנן והרגוע-יחסית).
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
9 באוקטובר 2026
English edition https://bit.ly/3VYYvYt
ב-10 באפריל 2006 נשא מועמר קדאפי נאום בטימבוקטו, מאלי: "50 מיליון מוסלמים הנמצאים באירופה יהפכו אותה ליבשת מוסלמית בתוך כמה עשורים… אללה יעניק לאסלאם ניצחון ללא חרבות, ללא רובים…"
משמעויות ההגירה בעיני המערב והאסלאם שונות זו מזו באופן יסודי – אידיאולוגית, דתית, משפטית, חברתית, כלכלית, טקטית ואסטרטגית. תפישת המערב מונחית ע"י עקרונות חילוניים, מוסריים, משפטיים וחברתיים-כלכליים, ומתמקדת בזכויות, גבולות, שווקי עבודה והגנה הומניטרית מכוח המשפט הבינלאומי. לעומת זאת, תפישת האסלאם את מוסד ההגירה (הִיגְ'רָה) היא דוקטרינרית, תיאולוגית, אידיאולוגית ואסטרטגית, ומושרשת במורשת הנביא מוחמד והקוראן בת 1,400 שנים. למעשה, ההיג'רה מציינת את תחילת מנין השנים המוסלמי (היג'רי).
פרופ' קלי מ. גרינהיל, מדעי המדינה ב-MIT ובאוניברסיטת טאפטס, מחברת הספר Weapons of Mass Migration (הוצאת אוניברסיטת קורנל, 2016), תיעדה את השיטה של קדאפי וארדואן להפחיד את מערב אירופה באיום של הגירה אסלאמית מכוונת.
דוקטרינת ההיג'רה
דוקטרינת ההיג'רה מתייחסת להגירת הנביא מוחמד ממכה לחבש ומדינה כהחלטה אלוהית וצעד אסטרטגי שנועדו להתארגן מחדש, להרחיב את בסיס העוצמה של מוחמד והאסלאם למען אללה, ולהכשיר את הקרקע לג'יהאד-מזוין.
הקוראן והחדית' (תיעוד מעשיו ואמירותיו של מוחמד) מציגים את ההיג'רה כאב-טיפוס של ג'יהאד לא-אלים "למען אללה", כשההגירה והלחימה משולבות כמעשי פולחן משלימים במצוות אללה. ההיג'רה הייתה שלב מקדים של הג'יהאד ורכיב מרכזי ומתמשך בו להכנעת אויבים.
מבחינה לשונית ודתית, הקוראן משלב אמונה-הגירה-לחימה. למשל, לפי הקוראן 8:74: "אלה שהאמינו, נדדו [היגרו], ולחמו למען אללה… הם המאמינים האמיתיים". ההיג'רה אינה רק מעבר מקום, אלא מאבק אסטרטגי בעל משמעות רוחנית למען אללה.
ציוני דרך של ההיג'רה
*בשנת 615 היגר הנביא מוחמד לאתיופיה ובשנת 622 למדינה, וכך ביסס את התקדים האסלאמי של היג'רה (הגירה) – מהלך המקדם את ניצחון "בית האסלאם" על "בית הכופרים". ההיג'רה של מוחמד נועדה להיחלץ מתבוסה מול שבט קורייש הלא-מוסלמי במכה,הקמת בסיס אסטרטגי חלופי ושדרוג יכולות לקראת הכנעת שבט קורייש. ההשתלטות על מכה בשנת 630 הכשירה את הקרקע לכיבושים צבאיים נרחבים ולאסלאמיזציה אזורית ועולמית. סורות 4:97-100 ו-8:72-75 בקוראן הן המקור המרכזי בסוגיית ההיג'רה, המכיר בתפקידה היסודי בעיצוב האסטרטגיה והטקטיקה האסלאמיות.
*בשנת 670 היגרו לוחמים מוסלמים ומשפחותיהם/שבטיהם לאמצאר (עיירות/מחנות צבא), כגון בצרה, כופה, פוסטאט וקיירואן, שנועדו לשמש בסיס לערביזציה/אסלאמיזציה רחבת היקף של שטחים כבושים בחצי האי ערב ובמזרח התיכון כולו, במצרים, ובהמשך גם בצפון אפריקה ועד דרום ספרד. במאה ה-11 היגרו שבטים טורקמנים לאנטוליה והפכו בהדרגה את האזור מיווני-נוצרי לטורקי-מוסלמי. במאות ה-14 עד ה-16 הסתייעה ההתפשטות העות'מאנית/אסלאמית בהגירה מבצעית אל הבלקן, ובכלל זה בולגריה, סרביה, יוון, דרום קרואטיה, אלבניה ובוסניה-הרצגובינה. בשנת 1804 הוביל עות'מאן דן פודיו היג'רה במערב אפריקה, לפני שניהל את ג'יהאד סוקוטו בשטחן של ניגריה וקמרון של ימינו.
*במאות ה-20 וה-21 הציגו אנשי רוח אסלאמים את מושג ההיג'רה כמתודולוגיית טרור מהפכנית. למשל סייד קוטב, האידיאולוג הרדיקלי/טרוריסטי המוביל של "האחים המוסלמים" בשנות ה-50' וה-60', ושוכרי מוסטפא, מייסדה ומנהיגה של הקבוצה האסלאמית "תכפיר ואל-היג'רה" בשנות ה-60' וה-70'. כמו כן, אל-קאעידה ודאע"ש השתמשו במושג ההיג'רה כדי למשוך לוחמים זרים לאזורים שמחוץ לשליטת המדינה, כמו אזורי הגבול האפגניים-פקיסטניים בשנות ה-80' וה-90', ומזרח סוריה ומערב עיראק ב-2014.
השורה התחתונה
*בעוד שהפרשנות המערבית להגירה שואפת לשלב מהגרים מוסלמים, הפרשנות האסלאמית להיג'רה שואפת להשתלט על ה"כופר" המערבי.
*הפרשנות המערבית והפרשנות האסלאמית להגירה מהוות דבר והיפוכו.
*מודעות להבדל התהומי בין שתי הפרשנויות חיונית לדמוקרטיות המערביות כדי להימנע מתוצאות קטלניות.
