הכי פופולרים

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/2Z3DivY

English edition  https://bit.ly/3qjQDMo

עצת מומחה

הנשיא ביידן שב לטפח את הקשר עם האחים המוסלמים, כפי שהיה בתקופת הנשיא אובמה, ולמורת רוח מנהיגי המדינות הערביות הפרו-אמריקאיות, הרואים ב"אחים" איום ברור, מיידי וקיומי.

סר ג'ון ג'נקינס, מומחה בריטי לאחים המוסלמים ולמזרח התיכון, שהיה ראש הסניף המזרח תיכוני של "המכון הבינלאומי ללימודים אסטרטגים", מעניק עצה ראויה למעצבי מדיניות חוץ וביטחון במערב ובישראל:

"יש להתגבר על הפיתוי להתייחס לאחים המוסלמים לפי דפוסי התרבות שלנו…. אין לבחון את העולם במשקפיים מערביות ומונחי לאומיות אירופאית המסלפים את [מציאות המזרח התיכון]…. האיסלמיות, ובמרכזה האחים המוסלמים – כמו כל אידיאולוגיה עריצה, טוטאלית ובלתי-הגיונית – מהווה אתגר רעיוני לעקרונות המערביים…."

אימוץ – או עימות מול – האחים המוסלמים

מעצבי מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא ביידן – ובראשם מזכיר המדינה טוני בלינקן, סגניתו וונדי שרמן, היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן, ראש ה-CIA המיועד וויליאם ברנס ומנהלת סוכנויות המודיעין הלאומיות אבריל היינס – אינם ערים לעצתו של ג'נקינס, המנוסה ברזי המזרח התיכון.

הם גם ממעיטים במשקל האידיאולוגיה וההתנהלות של האחים המוסלמים, המדגישים את חזון הקמת ישות אסלאמית גלובלית, שאינה מושחתת, המקבלת עליה את דין האסלאם, מדיחה את המערב ממעמד הבכורה הגיאו-אסטרטגי, ומפילה את כל המשטרים הלאומיים (מוסלמים ואחרים) באמצעים מדיניים, מלחמתיים וטרור.

מכאן חתירת האחים המוסלמים להפלת המשטרים במצרים, סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן, מרוקו, ירדן, בנגלדש, פקיסטן, הודו, ועוד.

אבל, "האחים" מיומנים באומנות ההטעייה את המערב על ידי פעולה דו-ראשית: "שומר-המסך" פוליטי המתמקד בדיפלומטיה, פוליטיקה וגיוס-כספים, והמנוע המבצעי-חתרני-טרוריסטי האחראי על מימוש החזון.

למרות זאת, מעצבי מדיניות החוץ והביטחון של ביידן סבורים שהטרור האסלאמי הוא מונחה-יאוש ו"האחים" הם ארגונים פוליטים, לא-אלימים, המתקוממים נגד משטרים עריצים כדי לשדרג זכויות אדם ודמוקרטיה. תפישת עולם זאת מפורטת במסמך של "קרן קרנגי לשלום עולמי", המבטאת את עמדותיהם של אנשי ביידן, ובראשה עמד עד לאחרונה וויליאם ברנס המיועד לראשות ה-CIA.

התנהלות בכירי ביידן

מדיניות הנשיא ביידן כלפי האחים המוסלמים עקבית עם מדיניות הנשיא קארטר כלפי אייתולה חומייני, אותו ראה קארטר כגולה פוליטי (בפריז), המתנגד בדרכי-שלום לשלטון העריץ של השאה הפרסי ושואף לזכויות אדם ודמוקרטיה.

תפישת עולם זאת העניקה ב-1978/79 רוח גבית להשתלטות חומייני על איראן, תקעה סכין בגב השאה,  והפכה את איראן מבעלת-ברית מובילה של ארה"ב לאויב מר, ומוקד לחתרנות נגד משטרים פרו-אמריקאים ולהפצת טרור ברחבי העולם.

תפישת עולם זאת הביאה את מעצבי מדיניות ביידן להמעיט במשקל ההתנהלות פורעת-החוק והטרוריסטית של משטר האייתולות, ולראותו כשותף אמין למו"מ ולדו-קיום בשלום עם שכנותיו הערביות-סוניות, ומסוגל להפסיק את משטר הדיכוי האכזר, ולהינתק מחזונו הפנאטי ומגלומני. ביידן ואנשיו אף הודיעו על הסרת האופציה הצבאית משולחן המו"מ, שהיא תנאי בל-יעבור למו"מ יעיל עם משטרים פורעי-חוק.

למעצבי-המדיניות המובילים של ביידן היה תפקיד מרכזי ביזום וגיבוש הסכם הגרעים מ-2015. ב-2021 הם שואפים לחזור ולהצטרף להסכם הגרעין בתיקונים מסויימים, כחלק ממשימתם למחוק ככל האפשר את "מורשת טראמפ".

תפישת עולם דומה הביאה את הנשיא אובמה ב-2009 לחבק את האחים המוסלמים במצרים ולזרוק את הנשיא מובראק לכלבים (כפי שעשה קארטר לשאה הפרסי), תוך האשמתו בהפרת זכויות אדם ואי-קידום דמוקרטיה. מדיניות זאת תימרצה את חתרנות "האחים" נגד  המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, וכירסמה באמינות וכוח ההרתעה של ארה"ב. ב-2021 חוזר הנשיא ביידן על מדיניות ההתקרבות ל"אחים", העלולה להתגלות שוב כבומראנג הרסני.

מדיניות מונחית-זכויות אדם ודמוקרטיה הייתה בבסיס המתקפה הצבאית של נאט"ו – בהנהגת ארה"ב – על קדאפי ב-2011. המתקפה הפילה את משטר קדאפי, אך הביאה תוהו ובוהו ללוב, שהפכה במה למלחמות אזרחים, טרור אסלאמי בינלאומי והפרת זכויות אדם חמורה מאי-פעם.

מציאות המזרח התיכון

לפי סר ג'נקינס (שם), "[האחים המוסלמים] ממשיכים לאיים על הבסיס החוקתי של רוב המדינות המוסלמיות…. האסלאמיסטים הם מהפכנים במלוא מובן המילה, וההיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון מבהירה שמהפכנות הורסת, בניגוד לציפיות של גורמים שונים במערב…. כפי שחנה ארנדט כתבה: 'אלימות מביאה לשינויים בעולם, אך השינוי הצפוי הוא, בדרך כלל, עולם אלים יותר….'"

"האחים המוסלמים הם התנועה האסלאמיסטית ההמונית הראשונה, ונוסדה על ידי חסן אל בנא באיסמעיליה ב-1928…. בתחילת דרכו יתכן וראה בג'יהאד  פעולה לשדרוג חברתי באמצעות הטפה ושכנוע לא-אלימים. אבל מהר מאד התחיל להטיף להקרבת-חיים, לבוז לחיים גשמיים, להעלות על-נס התאבדות בשרות אללה, ולהקים ארגוני לוחמים למתקפות – כולל רצח – על השלטונות. סייד קוטב [שהוצא להורג ב-1966] היה האידיאולוג הבולט של "האחים", וכתביו  ממשיכים להנחות את הפעילות האלימה של "האחים"….

"האסלאם הפוליטי [כגון האחים המוסלמים] דוחה כל מערכת מדינית שאינה אסלאמיסטית, פועל להפיל כל משטר שאינו אסלאמיסטי, במטרה להקים חברה אסלאמיסטית גלובלית. האחים המוסלמים… מתנכרים לסובלנות, בחירה חופשית, חופש הפרט, ושוויון זכויות בלי קשר למין ודת…."

האם הנשיא ביידן ומעצבי מדיניותו יבחנו – או ידחו – את משנתו העומדת במבחן המציאות של סר ג'נקינס בעל הנסיון העשיר בעולם המוסלמי?

האם הם ימשיכו לפעול לפי ערכי יסוד של הדמוקרטיה המערבית במזרח התיכון העריץ, בוגדני, הפכפך, אלים ומתסכל?

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3ruJbyz

English edition  https://bit.ly/2McRa4h

התנהלות מחלקת המדינה

זהות מעצבי מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא ביידן מלמדת על שידרוג השפעתה של מחלקת המדינה (מחמ"ד), ומכאן הצורך לבחון את התנהלות מחמ"ד כדי להימנע משגיאות העבר.

לדוגמא:

*ב-1948 הובילה מחמ"ד את התנגדות הממסד הוושינגטוני להקמת המדינה היהודית ולהכרה בה. הנימוק היה שהמדינה היהודית נידונה להשמדה בידי צבאות ערב, תהייה פרו-סובייטית (עקב מוצא מנהיגיה…), תפגע ביחסי ארה"ב-ערב ובאספקת נפט המפרץ הפרסי, ותתרום לזעזועי המזרח התיכון. סגן מזכיר המדינה, רוברט לאווט טען: "הכרה במדינה היהודית משולה לקניית חתול בשק".

*בשנות ה-50' חיזרה ארה"ב אחרי נשיא מצרים, עבד אל נאצר, ראתה בו בעל-ברית פוטנציאלי והעניקה לו סיוע אזרחי נדיב. אבל נאצר הפך לבעל-ברית מרכזי של ברה"מ, תמך במשטרים אנטי-מערביים באפריקה, שילהב תחושות אנטי אמריקאיות במזרח התיכון, ופעל להפלת כל משטר ערבי פרו-אמריקאי.

*ב-1978/79 בגדה ארה"ב בבעל-בריתה המרכזי, השאה הפרסי, ואימצה לחיקה את אייתולה חומייני – כולל שתוף פעולה מודיעיני בחודשים הראשונים לשלטון האייתולות – בהנחה שחומייני היה שוחר חירות, דמוקרטיה וזכויות אדם, ניתן לשליטה, וחתר לקשר חיובי עם ארה"ב.

*ב-1990-1980 ראתה ארה"ב בצדאם חוסיין את "אויבו של אויבי (איראן) הוא ידידי (צדאם)", שתוגמל בהסכם לשיתוף-פעולה מודיעיני, אספקת מערכות מתקדמות לשימוש אזרחי וביטחוני, וערבויות להלוואות בסך 5 מיליארד דולרים.

ארה"ב אף "נתנה אור ירוק" לפלישת עיראק לכווית (אוגוסט 1990) כאשר – 8 ימים לפני הפלישה – ביקש צדאם חוסיין משגרירת ארה"ב בבגדד, אפריל גילאספי, לדעת מה תהייה תגובת ארה"ב אם עיראק תפעיל צבא להשבת "הפרובינציה ה-19" (כווית) למולדת העיראקית. תשובת השגרירה – שקיבלה אישור ממחמ"ד – הייתה: "זה עניין בינערבי".

*ב-2000-1993 ראה הממסד הוושינגטוני בערפאת מנהיג שואף שלום הראוי לפרס נובל לשלום ולסיוע שנתי אמריקאי, תוך התעלמות מחזונו החיסולי המתועד במסמכי היסוד של הפתח' (1959) ואש"פ (1964), מערכת החינוך לשנאה והטרור השיטתי.

*ב-2009 אימצה ארה"ב לחיקה את "האחים המוסלמים" והגדירה אותם כגוף פוליטי וחילוני, תוך התעלמות ממהותם האנטי-אמריקאית והטרוריסטית, וחתרנותם נגד כל משטר ערבי פרו-אמריקאי, ובמיוחד משטר מובארק במצרים. הפניית העורף למובארק סללה את הדרך לעליית "האחים" לשלטון במצרים ב-2012/13, שהייתה סיוט קיומי לסעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן, ירדן ומרוקו.

*עד התפרצות מלחמות האזרחים להפלת בשאר אל אסד ב-2011 ראתה אותו מחמ"ד כפוטנציאל למנהיג מתון עקב הרקע שלו: רופא עיניים בלונדון, נשוי לבריטית ונשיא התאחדות האינטרנט הסורית. גם חאפז אל אסד היה מושא לציפיות חיוביות – למרות שהיה "הקצב מדמשק" – ונחשב לשותף אמין למשא ומתן, שהצדיק לחץ על ישראל לנסיגה מרמת הגולן.

*ב-2011 היה למחמ"ד תפקיד מרכזי בשכנוע הנשיא אובמה ליזום מתקפה צבאית של נאט"ו להפלת קדאפי עקב הפרות גסות של זכויות אדם. אבל מחמ"ד התעלמה מהפיכת קדאפי מטרוריסט ללוחם מרכזי בטרור האסלאמי, שהעביר את תשתית הגרעין מלוב לארה"ב. הפלת קדאפי הפכה את לוב למדינה בלתי-נשלטת, לזירת מלחמות אזרחים ולבסיס מוביל של הטרור האסלאמי.

*ב-2011 קיבל הממסד הוושינגטוני את  התפרצות האלימות ברחוב הערבי כאילו הייתה צעדה לדמוקרטיה, התקדמות לדו-קיום בשלום, מהפיכת פייסבוק, מהפיכת הצעירים – אביב ערבי בהתגלמותו.

אבל בחינת המציאות מבהירה שמדובר בצונאמי ערבי החושף את הטרור, האלימות, החתרנות ומאבקי הכוח שורשיים, שבטיים, אתניים, דתיים, רעיוניים, מקומיים ואזוריים בינערביים ובין-אסלאמים.

*ב-2015 נחתם הסכם הגרעין עם איראן שהעניק למשטר האייתולות 150 מיליארד דולרים לשידרוג פיתוח טילים בליסטים, ומכונת מלחמה וטרור להתפשטותם במזה"ת, אסיה, אפריקה ושאר העולם. יוזמי ההסכם הנמנים על בכירי נשיאות ביידן (כגון ראש ה-CIA וויליאם ברנס והיועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן) שללו את האופציה הצבאית (למגינת לב רוב האיראנים), וראו באייתולות ברי-שיח אמינים, הנכונים לדו-קיום בשלום וחלוקת-השפעה עם המשטרים הסונים במפרץ הפרסי, למרות התנהלותם הפנאטית והמגלומנית השיטתית מאז עלייתם לשלטון ב-1979.

מציאות המזרח התיכון

לאור התנהלות מחלקת המדינה, המתעדת ניתוק ממציאות המזרח התיכון, ראוי שמעצבי מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא ביידן – כמו מעצבי מדיניות בישראל – ילמדו את ספריו ומאמריו של פרופ' אלי כדורי (London School of Economics and Political Science), שהיה היסטוריון מוביל של המזרח התיכון, שמחקריו עומדים במבחן המציאות.

לדברי פרופ' כדורי (The Chatham House Version): "ההנחה ההגיונית שאי-יציבות המזרח התיכון היא תופעה שורשית אינה זוכה לאהדה רבה בבריטניה וארה"ב….

"האמצעי הפשוט והיעיל ביותר להכרת המציאות הוא היכולת להבדיל בין מלל לבין התנהלות…. מנהגים, נורמות ושפה [מזרח תיכוניים] בלתי-מוכרים תורמים לבלבול ולמבוכה [במערב]…. לעתים קרובות, הנחות והערכות אינן נבחנות מול המציאות, אלא נשארות בגדר דוקטרינות בלתי-מוחשיות, כאשר הערכת אישים [מזרח תיכוניים]  מתבססת על מוצא-פי האישים ולא על התנהלותם….

"מונחים פוליטים של מערביים אומצו ע"י העולם, ללא קשר לערכים ולמסורת המערביים, ובכך מרוקנים מונחים אלו מתוכן, והופכים למצג-שווא המציג את הרודן [המזרח תיכוני] כאילו היה חוקתי, ואת הערמומי כאילו היה ישר-דרך….

"הסכסוך הפלסטיני-ישראלי הוא משני….  הסכסוך העכשווי הוא ערבי-ישראלי…. בהקשר הרחב ישראל אינה הגורם החשוב ביותר, שהוא היריבויות הבינערביות…. פתרון הסוגייה הפלסטינית יתרום מעט – אפילו אם יביא להשמדת ישראל – מכיוון שאז יפרצו המאבקים הבינערביים על השלל ועל נושאים מסובכים יותר לפיתרון. פיתרון הסוגייה הפלסטינית לא יביא לשלום….

"דוקטרינות רהוטות לא יקדמו את המצב, ותשובות פשטניות יוליכו שולל. התוהו ובוהו במזרח התיכון הוא שורשי, והיעלמות ישראל… לא תרפא ולא תשפר את המצב. המאמץ לכפות על המזרח התיכון מודרניזציה, דמוקרטיה והתמערבות עלול להוסיף שמן למדורה המזרח תיכונית….

"[במזרח התיכון] כח פוליטי הוא קפריזי/גחמני, נרכש באלימות ומתבסס על ידי דיכוי…. יציבות פוליטית היא רעועה ועל-תנאי…. מציאות יציבה אינה מוכרת, והנתינים חרדים מנחת זרועו של השלטון…. חתרנות, בוגדנות ומלחמות אזרחים מאפיינים את ההיסטוריה של המזרח התיכון….

"התייחסות האיסלאם ליחסים בינלאומיים מכירה בשני מצבים: מלחמה נגד 'הכופר' או קבלת מרות 'המאמין' על ידי 'הכופר'. הסכם שלום עם 'הכופר' הוא למעשה המשך העוינות עד הכרה בשלטון האסלאמי…. דו-קיום בשלום, קדושת בריתות, צדק חברתי וכיבוד הזולת הם זרים ואף בלתי-מובנים במציאות המזרח תיכונית…. (שם, עמודים 12-1)"

מסקנה

ב-2021, עשר שנים לאחר התפרצות הצונאמי הערבי – ובניגוד למדיניות מחלקת המדינה, אך בהתאמה מלאה למחקרי פרופ' כדורי – הרחוב הערבי נשלט על ידי דפוסי התנהגות בני 1,400 שנים: אי-יציבות, הפכפכות, חוסר-סובלנות, אלימות, דריסת זכויות אדם, שלטון עריץ, טרור ומלחמות בינערביים ובין-אסלאמים, משטרי מיעוט זמניים ופגיעים וכך גם מדיניותם והסכמיהם, כאשר הצונאמי הערבי/אסלאמי עדין לא הגיע לשיאו.

את כשלונות מחמ"ד אפשר לייחס – לפי פרופ' אלי כדורי – ל"הפגנה שיטתית ומתמשכת של אשליות, הערכות שגויות והתנהלות מגושמת (שם, עמוד ix)".

האם מעצבי מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא ביידן יחזרו על – או ימנעו מ – שגיאות העבר, בכל הקשור לאיראן והמזרח התיכון, שהם מוקד הפצה גלובלי של פנטיות, חתרנות, טרור, מלחמות וטכנולוגיות בליסטיות וגרעיניות?

פוסטים אחרונים

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/2NF3JGc

English edition  https://bit.ly/2P1wNbk

מדיניות ארה"ב במזה"ת

מאז המאה ה-7 המזה"ת הוא מוקד מלחמות וטרור אזוריים וגלובלים. האזור מתסכל מדינאים אמריקאים הפועלים לקידום דו-קיום בשלום, זכויות אדם, דמוקרטיה וחוק בינלאומי, אך יוזמותיהם גורמות – במקרים רבים – להחרפת זעזועים מדיניים וחברתיים, טרור, מלחמות, והפרה גסה יותר של זכויות אדם.

לדוגמא:

ב-1978/79התכוונה ארה"ב לקדם דמוקרטיה וזכויות אדם באיראן, אך תמיכתה באייתולה חומייני הגולה בפריז ותקיעת סכין בגבו של השאה הפרו-אמריקאי תרמו להפיכת איראן מ"השוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי" למוקד טרור אזורי ועולמי, ולאויב המר ביותר של ארה"ב ובעלות בריתה הערביות.

ב-1990 התייחסה ארה"ב לצדאם חוסיין כבעל ברית – מכיוון שהיה "אויבו של אויבי", איראן – ולכן ראתה בו שותף מודיעיני ומסחרי, והעניקה לו (במפגש צדאם עם שגרירת ארה"ב) "אור ירוק" לפלישה לכווית, שהביאה לשתי "מלחמות מפרץ", מלחמת אזרחים, והחמרת איומי איראן והטרור האסלאמי.

ב-2003 ("מלחמת המפרץ 2") חיסלה ארה"ב את משטר צדאם חוסיין, ריסקה את שלטון הממסד הסוני, העלתה לשלטון את הממסד השיעי הנתמך על ידי איראן, ובכך תרמה להתפרצות מלחמת אזרחים וגל טרור, המשרתים את האייתולות באיראן.

ב-2009 השפילה ארה"ב את הנשיא מובארק (בזמן ביקור אובמה המצרים) וחיבקה את "האחים המוסלמים", מתוך כוונה לקדם זכויות אדם ודמוקרטיה. מדיניות זאת הזניקה את "האחים" לשלטון ב-2012/13 והעניקה רוח גבית לפעילותם הפוליטית והטרוריסטית – בשיתוף פעולה עם תורכיה ואיראן – להפלת כל משטר ערבי פרו-אמריקאי.

ב-2011 הובילה ארה"ב מתקפה צבאית שהפילה את שלטון קדאפי, במטרה לבלום טבח של קדאפי בבני עמו. אבל חיסול קדאפי – למרות שמאז 2003 שינה עורו והפך ללוחם מוביל בטרור האסלאמי, והעביר לארה"ב את תשתית הגרעין – הפך את לוב לזירת מלחמות אזרחים, בסיס טרור אסלאמי והפרת זכויות אדם קשה שבעתיים.

ב-2011 קידמה ארה"ב בברכה את גל שפיכות הדמים ברחוב הערבי כאילו היה "אביב ערבי", "מצעד הדמוקרטיה" ו"מהפיכת הנוער ופייסבוק". הסירוב להכיר במציאות של "צונאמי הערבי", תרם לערעור יציבות המזרח התיכון ועודד ארגונים פורעי-חוק להחריף את המאמץ להפיל משטרים ערביים פרו-אמריקאים.

הסכם הגרעין מ-2015 ראה באיראן השיעית שותף אמין למו"מ, הנכון לדו-קיום בשלום וחלוקת-השפעה עם מדינות המפרץ הסוניות. אבל המציאות מתעדת שההסכם העניק לגיטימציה לשלטון האייתולות, והזרים לאיראן 150 מיליארד דולרים להחרפת הדיכוי של תושבי איראן, ולליבוי מלחמות (תימן, עיראק, סוריה ולבנון), פיתוח יכולות בליסטיות, המשך פיתוח גרעיני, הגברת הטרור וקידום חזון דתי, פנאטי, מגלומני להשתלטות על המפרץ הפרסי, האוקינוס ההודי, הים האדום, קרן אפריקה, המזרח התיכון, ועוד, תוך כדי פגיעה קשה באינטרסים של ארה"ב, "השטן הגדול".

ב-2021 ארה"ב מפעילה לחץ על סעודיה בגין הפרת זכויות אדם ודמוקרטיה, בנוסף לגינוי מעורבותה הצבאית במלחמת האזרחים בתימן, הפוגעת באופן קשה באוכלוסייה האזרחית. אבל, הלחץ על סעודיה הפרו-אמריקאית, הוצאת השבטים החות'ים התימנים-שיעים מרשימת ארגוני הטרור, והשינוי החיובי בהתייחסות ארה"ב לאיראן (תוך הימנעות מהאשמתה בהפרת זכויות אדם ודמוקרטיה…), מעניקים רוח-גבית לחות'ים, המחריפים – בסיוע איראני – את השיגור השיטתי והמכוון של טילים וכלי-טיס-לא-מאויישים-מתאבדים למרכזים עירוניים ומתקני נפט בסעודיה.

השינוי במדיניות ארה"ב מביא להגברת המאמץ האיראני להפלת המשטר הסעודי, כולל סיוע גובר לחות'ים במלחמת האזרחים בתימן שפרצה ב-2015, בהמשך למלחמות האזרחים מ-2015-2009, 1979, 1970-1962, ועוד.

איראן רואה בעימות עם מדינות ערב הסוניות המשך מלחמה בת 1,400 שנים בין השיעים לסונים.

מציאות המזרח התיכון

ציוני הדרך הנ"ל במדיניות החוץ של ארה"ב, שופכים אור על הפער העצום בין תובנות מקובלות במערב לבין המציאות המזרח תיכונית:

  1. מציאות מזרח תיכונית מחד, ויציבות מדינית ודו-קיום בשלום מאידך, מהווים דבר והיפוכו.
  2. הזהות והנאמנות המקומית, חמולתית, שבטית, אתנית, דתית, גיאוגרפית ורעיונית מוצקות יותר מזהות ונאמנות לאומית שהן חדשות-יחסית ומאד פריכות במזרח התיכון.
  3. המזרח התיכון מאופיין על ידי משטרים רודניים, המייצגים מיעוט חזק, שהם בעלי לגיטימציה מוגבלת. הם עולים לשלטון, ומאבדים שלטון, באופן אלים.
  4. תוחלת החיים של משטרי המזרח התיכון היא זמנית, ולכן מביאה למדיניות זמנית, בריתות והסכמים זמניים והפכפכים (לדוגמא, מצרים לפני ואחרי 1952; עיראק לפני ואחרי 1958; לוב לפני ואחרי 1969, ולפני ואחרי 2003; איראן לפני ואחרי 1979; תורכיה לפני ואחרי 2003; מצרים לפני ואחרי 2012/13; וכו').
  5. מוסדות דמוקרטים כגון בחירות חופשיות וזכויות הפרט זרים למזרח התיכון.
  6. הציפיה לשלום בינערבי אינה בהישג-יד בטווח הקצר, אם בכלל מציאותית על רקע קריסה תכופה של הסדר המדיני במדינות ערביות (לדוגמא, לוב, לבנון, סוריה, עיראק ותימן), המאכלת על צוואר רוב המשטרים הערביים, שיגרת טרור ומלחמות מאז המאה ה-7; וכישלון שיטתי של יוזמות פיוס ושלום.
  7. פער בלתי ניתן לגישור בין כמיהת המערב למזרח תיכון של שלום, דמוקרטיה וזכויות אזרח, לבין מציאות המזרח התיכון. לעומת המערב הנוטה לסגוד להווה ולטווח הקצר וממעיט בחשיבותה של ההיסטוריה והדת, המזרח התיכון סוגד לשורשים היסטורים דתיים ואתנים (לא שוכח ולא סולח….).

לפי פרופסור אלי כדורי (London School of Economics, היסטוריון פורץ-דרך של המזרח התיכון): "היוזמה להביא דמוקרטיה למזרח התיכון משולה ליוזמה להזרים נחל מים במעלה-הר."

מסקנות

*על רקע זעזועי המזרח התיכון, לאור חשיבות המזרח התיכון לאינטרסים הביטחוניים והכלכליים של ארה"ב, ושאיפתה לצמצם את הנוכחות הצבאית באיזור, ישראל מהווה את בעלת-הברית היעילה, האמינה והדמוקרטית ביותר במזרח התיכון, המאריכה את הזרוע האסטרטגית של ארה"ב ללא צורך בתוספת כח אדם אמריקאי.

*בניגוד לתובנה המקובלת, הסכסוך הערבי-ישראלי אינו "הסכסוך המזרח תיכוני", הסוגייה הפלסטינית אינה שורש הסכסוך הערבי-ישראלי, ואינה בבת-עין ערבית.

*על ישראל לקבוע את צרכי הביטחון שלה לפי מגבלות המציאות המזרח תיכונית ולא לפי ערכים, כמיהות ותפישות עולם מערביות. כלומר: על גבולות ביטחון לעמוד בפני תרחישים גרועים מזרח תיכוניים, ולא בפני תרחישים חיוביים ומחממי-לב מערביים.

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/2Z3DivY

English edition  https://bit.ly/3qjQDMo

עצת מומחה

הנשיא ביידן שב לטפח את הקשר עם האחים המוסלמים, כפי שהיה בתקופת הנשיא אובמה, ולמורת רוח מנהיגי המדינות הערביות הפרו-אמריקאיות, הרואים ב"אחים" איום ברור, מיידי וקיומי.

סר ג'ון ג'נקינס, מומחה בריטי לאחים המוסלמים ולמזרח התיכון, שהיה ראש הסניף המזרח תיכוני של "המכון הבינלאומי ללימודים אסטרטגים", מעניק עצה ראויה למעצבי מדיניות חוץ וביטחון במערב ובישראל:

"יש להתגבר על הפיתוי להתייחס לאחים המוסלמים לפי דפוסי התרבות שלנו…. אין לבחון את העולם במשקפיים מערביות ומונחי לאומיות אירופאית המסלפים את [מציאות המזרח התיכון]…. האיסלמיות, ובמרכזה האחים המוסלמים – כמו כל אידיאולוגיה עריצה, טוטאלית ובלתי-הגיונית – מהווה אתגר רעיוני לעקרונות המערביים…."

אימוץ – או עימות מול – האחים המוסלמים

מעצבי מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא ביידן – ובראשם מזכיר המדינה טוני בלינקן, סגניתו וונדי שרמן, היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן, ראש ה-CIA המיועד וויליאם ברנס ומנהלת סוכנויות המודיעין הלאומיות אבריל היינס – אינם ערים לעצתו של ג'נקינס, המנוסה ברזי המזרח התיכון.

הם גם ממעיטים במשקל האידיאולוגיה וההתנהלות של האחים המוסלמים, המדגישים את חזון הקמת ישות אסלאמית גלובלית, שאינה מושחתת, המקבלת עליה את דין האסלאם, מדיחה את המערב ממעמד הבכורה הגיאו-אסטרטגי, ומפילה את כל המשטרים הלאומיים (מוסלמים ואחרים) באמצעים מדיניים, מלחמתיים וטרור.

מכאן חתירת האחים המוסלמים להפלת המשטרים במצרים, סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן, מרוקו, ירדן, בנגלדש, פקיסטן, הודו, ועוד.

אבל, "האחים" מיומנים באומנות ההטעייה את המערב על ידי פעולה דו-ראשית: "שומר-המסך" פוליטי המתמקד בדיפלומטיה, פוליטיקה וגיוס-כספים, והמנוע המבצעי-חתרני-טרוריסטי האחראי על מימוש החזון.

למרות זאת, מעצבי מדיניות החוץ והביטחון של ביידן סבורים שהטרור האסלאמי הוא מונחה-יאוש ו"האחים" הם ארגונים פוליטים, לא-אלימים, המתקוממים נגד משטרים עריצים כדי לשדרג זכויות אדם ודמוקרטיה. תפישת עולם זאת מפורטת במסמך של "קרן קרנגי לשלום עולמי", המבטאת את עמדותיהם של אנשי ביידן, ובראשה עמד עד לאחרונה וויליאם ברנס המיועד לראשות ה-CIA.

התנהלות בכירי ביידן

מדיניות הנשיא ביידן כלפי האחים המוסלמים עקבית עם מדיניות הנשיא קארטר כלפי אייתולה חומייני, אותו ראה קארטר כגולה פוליטי (בפריז), המתנגד בדרכי-שלום לשלטון העריץ של השאה הפרסי ושואף לזכויות אדם ודמוקרטיה.

תפישת עולם זאת העניקה ב-1978/79 רוח גבית להשתלטות חומייני על איראן, תקעה סכין בגב השאה,  והפכה את איראן מבעלת-ברית מובילה של ארה"ב לאויב מר, ומוקד לחתרנות נגד משטרים פרו-אמריקאים ולהפצת טרור ברחבי העולם.

תפישת עולם זאת הביאה את מעצבי מדיניות ביידן להמעיט במשקל ההתנהלות פורעת-החוק והטרוריסטית של משטר האייתולות, ולראותו כשותף אמין למו"מ ולדו-קיום בשלום עם שכנותיו הערביות-סוניות, ומסוגל להפסיק את משטר הדיכוי האכזר, ולהינתק מחזונו הפנאטי ומגלומני. ביידן ואנשיו אף הודיעו על הסרת האופציה הצבאית משולחן המו"מ, שהיא תנאי בל-יעבור למו"מ יעיל עם משטרים פורעי-חוק.

למעצבי-המדיניות המובילים של ביידן היה תפקיד מרכזי ביזום וגיבוש הסכם הגרעים מ-2015. ב-2021 הם שואפים לחזור ולהצטרף להסכם הגרעין בתיקונים מסויימים, כחלק ממשימתם למחוק ככל האפשר את "מורשת טראמפ".

תפישת עולם דומה הביאה את הנשיא אובמה ב-2009 לחבק את האחים המוסלמים במצרים ולזרוק את הנשיא מובראק לכלבים (כפי שעשה קארטר לשאה הפרסי), תוך האשמתו בהפרת זכויות אדם ואי-קידום דמוקרטיה. מדיניות זאת תימרצה את חתרנות "האחים" נגד  המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, וכירסמה באמינות וכוח ההרתעה של ארה"ב. ב-2021 חוזר הנשיא ביידן על מדיניות ההתקרבות ל"אחים", העלולה להתגלות שוב כבומראנג הרסני.

מדיניות מונחית-זכויות אדם ודמוקרטיה הייתה בבסיס המתקפה הצבאית של נאט"ו – בהנהגת ארה"ב – על קדאפי ב-2011. המתקפה הפילה את משטר קדאפי, אך הביאה תוהו ובוהו ללוב, שהפכה במה למלחמות אזרחים, טרור אסלאמי בינלאומי והפרת זכויות אדם חמורה מאי-פעם.

מציאות המזרח התיכון

לפי סר ג'נקינס (שם), "[האחים המוסלמים] ממשיכים לאיים על הבסיס החוקתי של רוב המדינות המוסלמיות…. האסלאמיסטים הם מהפכנים במלוא מובן המילה, וההיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון מבהירה שמהפכנות הורסת, בניגוד לציפיות של גורמים שונים במערב…. כפי שחנה ארנדט כתבה: 'אלימות מביאה לשינויים בעולם, אך השינוי הצפוי הוא, בדרך כלל, עולם אלים יותר….'"

"האחים המוסלמים הם התנועה האסלאמיסטית ההמונית הראשונה, ונוסדה על ידי חסן אל בנא באיסמעיליה ב-1928…. בתחילת דרכו יתכן וראה בג'יהאד  פעולה לשדרוג חברתי באמצעות הטפה ושכנוע לא-אלימים. אבל מהר מאד התחיל להטיף להקרבת-חיים, לבוז לחיים גשמיים, להעלות על-נס התאבדות בשרות אללה, ולהקים ארגוני לוחמים למתקפות – כולל רצח – על השלטונות. סייד קוטב [שהוצא להורג ב-1966] היה האידיאולוג הבולט של "האחים", וכתביו  ממשיכים להנחות את הפעילות האלימה של "האחים"….

"האסלאם הפוליטי [כגון האחים המוסלמים] דוחה כל מערכת מדינית שאינה אסלאמיסטית, פועל להפיל כל משטר שאינו אסלאמיסטי, במטרה להקים חברה אסלאמיסטית גלובלית. האחים המוסלמים… מתנכרים לסובלנות, בחירה חופשית, חופש הפרט, ושוויון זכויות בלי קשר למין ודת…."

האם הנשיא ביידן ומעצבי מדיניותו יבחנו – או ידחו – את משנתו העומדת במבחן המציאות של סר ג'נקינס בעל הנסיון העשיר בעולם המוסלמי?

האם הם ימשיכו לפעול לפי ערכי יסוד של הדמוקרטיה המערבית במזרח התיכון העריץ, בוגדני, הפכפך, אלים ומתסכל?

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3ruJbyz

English edition  https://bit.ly/2McRa4h

התנהלות מחלקת המדינה

זהות מעצבי מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא ביידן מלמדת על שידרוג השפעתה של מחלקת המדינה (מחמ"ד), ומכאן הצורך לבחון את התנהלות מחמ"ד כדי להימנע משגיאות העבר.

לדוגמא:

*ב-1948 הובילה מחמ"ד את התנגדות הממסד הוושינגטוני להקמת המדינה היהודית ולהכרה בה. הנימוק היה שהמדינה היהודית נידונה להשמדה בידי צבאות ערב, תהייה פרו-סובייטית (עקב מוצא מנהיגיה…), תפגע ביחסי ארה"ב-ערב ובאספקת נפט המפרץ הפרסי, ותתרום לזעזועי המזרח התיכון. סגן מזכיר המדינה, רוברט לאווט טען: "הכרה במדינה היהודית משולה לקניית חתול בשק".

*בשנות ה-50' חיזרה ארה"ב אחרי נשיא מצרים, עבד אל נאצר, ראתה בו בעל-ברית פוטנציאלי והעניקה לו סיוע אזרחי נדיב. אבל נאצר הפך לבעל-ברית מרכזי של ברה"מ, תמך במשטרים אנטי-מערביים באפריקה, שילהב תחושות אנטי אמריקאיות במזרח התיכון, ופעל להפלת כל משטר ערבי פרו-אמריקאי.

*ב-1978/79 בגדה ארה"ב בבעל-בריתה המרכזי, השאה הפרסי, ואימצה לחיקה את אייתולה חומייני – כולל שתוף פעולה מודיעיני בחודשים הראשונים לשלטון האייתולות – בהנחה שחומייני היה שוחר חירות, דמוקרטיה וזכויות אדם, ניתן לשליטה, וחתר לקשר חיובי עם ארה"ב.

*ב-1990-1980 ראתה ארה"ב בצדאם חוסיין את "אויבו של אויבי (איראן) הוא ידידי (צדאם)", שתוגמל בהסכם לשיתוף-פעולה מודיעיני, אספקת מערכות מתקדמות לשימוש אזרחי וביטחוני, וערבויות להלוואות בסך 5 מיליארד דולרים.

ארה"ב אף "נתנה אור ירוק" לפלישת עיראק לכווית (אוגוסט 1990) כאשר – 8 ימים לפני הפלישה – ביקש צדאם חוסיין משגרירת ארה"ב בבגדד, אפריל גילאספי, לדעת מה תהייה תגובת ארה"ב אם עיראק תפעיל צבא להשבת "הפרובינציה ה-19" (כווית) למולדת העיראקית. תשובת השגרירה – שקיבלה אישור ממחמ"ד – הייתה: "זה עניין בינערבי".

*ב-2000-1993 ראה הממסד הוושינגטוני בערפאת מנהיג שואף שלום הראוי לפרס נובל לשלום ולסיוע שנתי אמריקאי, תוך התעלמות מחזונו החיסולי המתועד במסמכי היסוד של הפתח' (1959) ואש"פ (1964), מערכת החינוך לשנאה והטרור השיטתי.

*ב-2009 אימצה ארה"ב לחיקה את "האחים המוסלמים" והגדירה אותם כגוף פוליטי וחילוני, תוך התעלמות ממהותם האנטי-אמריקאית והטרוריסטית, וחתרנותם נגד כל משטר ערבי פרו-אמריקאי, ובמיוחד משטר מובארק במצרים. הפניית העורף למובארק סללה את הדרך לעליית "האחים" לשלטון במצרים ב-2012/13, שהייתה סיוט קיומי לסעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן, ירדן ומרוקו.

*עד התפרצות מלחמות האזרחים להפלת בשאר אל אסד ב-2011 ראתה אותו מחמ"ד כפוטנציאל למנהיג מתון עקב הרקע שלו: רופא עיניים בלונדון, נשוי לבריטית ונשיא התאחדות האינטרנט הסורית. גם חאפז אל אסד היה מושא לציפיות חיוביות – למרות שהיה "הקצב מדמשק" – ונחשב לשותף אמין למשא ומתן, שהצדיק לחץ על ישראל לנסיגה מרמת הגולן.

*ב-2011 היה למחמ"ד תפקיד מרכזי בשכנוע הנשיא אובמה ליזום מתקפה צבאית של נאט"ו להפלת קדאפי עקב הפרות גסות של זכויות אדם. אבל מחמ"ד התעלמה מהפיכת קדאפי מטרוריסט ללוחם מרכזי בטרור האסלאמי, שהעביר את תשתית הגרעין מלוב לארה"ב. הפלת קדאפי הפכה את לוב למדינה בלתי-נשלטת, לזירת מלחמות אזרחים ולבסיס מוביל של הטרור האסלאמי.

*ב-2011 קיבל הממסד הוושינגטוני את  התפרצות האלימות ברחוב הערבי כאילו הייתה צעדה לדמוקרטיה, התקדמות לדו-קיום בשלום, מהפיכת פייסבוק, מהפיכת הצעירים – אביב ערבי בהתגלמותו.

אבל בחינת המציאות מבהירה שמדובר בצונאמי ערבי החושף את הטרור, האלימות, החתרנות ומאבקי הכוח שורשיים, שבטיים, אתניים, דתיים, רעיוניים, מקומיים ואזוריים בינערביים ובין-אסלאמים.

*ב-2015 נחתם הסכם הגרעין עם איראן שהעניק למשטר האייתולות 150 מיליארד דולרים לשידרוג פיתוח טילים בליסטים, ומכונת מלחמה וטרור להתפשטותם במזה"ת, אסיה, אפריקה ושאר העולם. יוזמי ההסכם הנמנים על בכירי נשיאות ביידן (כגון ראש ה-CIA וויליאם ברנס והיועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן) שללו את האופציה הצבאית (למגינת לב רוב האיראנים), וראו באייתולות ברי-שיח אמינים, הנכונים לדו-קיום בשלום וחלוקת-השפעה עם המשטרים הסונים במפרץ הפרסי, למרות התנהלותם הפנאטית והמגלומנית השיטתית מאז עלייתם לשלטון ב-1979.

מציאות המזרח התיכון

לאור התנהלות מחלקת המדינה, המתעדת ניתוק ממציאות המזרח התיכון, ראוי שמעצבי מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא ביידן – כמו מעצבי מדיניות בישראל – ילמדו את ספריו ומאמריו של פרופ' אלי כדורי (London School of Economics and Political Science), שהיה היסטוריון מוביל של המזרח התיכון, שמחקריו עומדים במבחן המציאות.

לדברי פרופ' כדורי (The Chatham House Version): "ההנחה ההגיונית שאי-יציבות המזרח התיכון היא תופעה שורשית אינה זוכה לאהדה רבה בבריטניה וארה"ב….

"האמצעי הפשוט והיעיל ביותר להכרת המציאות הוא היכולת להבדיל בין מלל לבין התנהלות…. מנהגים, נורמות ושפה [מזרח תיכוניים] בלתי-מוכרים תורמים לבלבול ולמבוכה [במערב]…. לעתים קרובות, הנחות והערכות אינן נבחנות מול המציאות, אלא נשארות בגדר דוקטרינות בלתי-מוחשיות, כאשר הערכת אישים [מזרח תיכוניים]  מתבססת על מוצא-פי האישים ולא על התנהלותם….

"מונחים פוליטים של מערביים אומצו ע"י העולם, ללא קשר לערכים ולמסורת המערביים, ובכך מרוקנים מונחים אלו מתוכן, והופכים למצג-שווא המציג את הרודן [המזרח תיכוני] כאילו היה חוקתי, ואת הערמומי כאילו היה ישר-דרך….

"הסכסוך הפלסטיני-ישראלי הוא משני….  הסכסוך העכשווי הוא ערבי-ישראלי…. בהקשר הרחב ישראל אינה הגורם החשוב ביותר, שהוא היריבויות הבינערביות…. פתרון הסוגייה הפלסטינית יתרום מעט – אפילו אם יביא להשמדת ישראל – מכיוון שאז יפרצו המאבקים הבינערביים על השלל ועל נושאים מסובכים יותר לפיתרון. פיתרון הסוגייה הפלסטינית לא יביא לשלום….

"דוקטרינות רהוטות לא יקדמו את המצב, ותשובות פשטניות יוליכו שולל. התוהו ובוהו במזרח התיכון הוא שורשי, והיעלמות ישראל… לא תרפא ולא תשפר את המצב. המאמץ לכפות על המזרח התיכון מודרניזציה, דמוקרטיה והתמערבות עלול להוסיף שמן למדורה המזרח תיכונית….

"[במזרח התיכון] כח פוליטי הוא קפריזי/גחמני, נרכש באלימות ומתבסס על ידי דיכוי…. יציבות פוליטית היא רעועה ועל-תנאי…. מציאות יציבה אינה מוכרת, והנתינים חרדים מנחת זרועו של השלטון…. חתרנות, בוגדנות ומלחמות אזרחים מאפיינים את ההיסטוריה של המזרח התיכון….

"התייחסות האיסלאם ליחסים בינלאומיים מכירה בשני מצבים: מלחמה נגד 'הכופר' או קבלת מרות 'המאמין' על ידי 'הכופר'. הסכם שלום עם 'הכופר' הוא למעשה המשך העוינות עד הכרה בשלטון האסלאמי…. דו-קיום בשלום, קדושת בריתות, צדק חברתי וכיבוד הזולת הם זרים ואף בלתי-מובנים במציאות המזרח תיכונית…. (שם, עמודים 12-1)"

מסקנה

ב-2021, עשר שנים לאחר התפרצות הצונאמי הערבי – ובניגוד למדיניות מחלקת המדינה, אך בהתאמה מלאה למחקרי פרופ' כדורי – הרחוב הערבי נשלט על ידי דפוסי התנהגות בני 1,400 שנים: אי-יציבות, הפכפכות, חוסר-סובלנות, אלימות, דריסת זכויות אדם, שלטון עריץ, טרור ומלחמות בינערביים ובין-אסלאמים, משטרי מיעוט זמניים ופגיעים וכך גם מדיניותם והסכמיהם, כאשר הצונאמי הערבי/אסלאמי עדין לא הגיע לשיאו.

את כשלונות מחמ"ד אפשר לייחס – לפי פרופ' אלי כדורי – ל"הפגנה שיטתית ומתמשכת של אשליות, הערכות שגויות והתנהלות מגושמת (שם, עמוד ix)".

האם מעצבי מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא ביידן יחזרו על – או ימנעו מ – שגיאות העבר, בכל הקשור לאיראן והמזרח התיכון, שהם מוקד הפצה גלובלי של פנטיות, חתרנות, טרור, מלחמות וטכנולוגיות בליסטיות וגרעיניות?

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3nPYmjy

English edition https://bit.ly/3nFoei2

וויליאם (ביל) ברנס היה מבכירי מחלקת המדינה, ומייצג נאמן את תפישת העולם השורשית שלה:

*העדפת קואליציה רב-לאומית על פני מדיניות חוץ חד-לאומית של ארה"ב;

*איפוק צבאי ומרכזיות הדיפלומטיה או דיפלומטיה-כוחנית;

*מדיניות חוץ מונחית-משא ומתן, חק בינלאומי, זכויות אדם ודמוקרטיה;

*התנגדות ליוזמות להפלת משטרים פורעי-חוק;

*מרכזיות הסוגייה הפלסטינית בסדר היום המזרח תיכוני;

*תפישת הטרור האסלאמי והפלסטיני כמונחה-יאוש;

*התייחסות לצונאמי הערבי שפרץ ב-2011 כ"אביב ערבי" עתיר-תקוות לדמוקרטיה, זכויות אדם ודו-קיום בשלום.

ברנס היה סגן מזכיר המדינה ועוזר מזכיר המדינה לענייני המזה"ת בתקופת הנשיאים אובמה ובוש. הוא הניח את אבני היסוד (יחד עם ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי המיועד) להסכם הגרעין עם איראן (2015); נטל חלק מרכזי בגיבוש המתקפה הצבאית על לוב ב-2011 שהפכה את לוב לזירת מלחמת אזרחים ובסיס טרור איסלאמי בינלאומי; תרם להפניית עורף למובראק הפרו-אמריקאי וחיבוק "האחים המוסלמים" האנטי-אמריקאים במצרים (2009); והיה חלק ממסד מחלקת המדינה שראה בצדאם חוסיין בעל-ברית והעניק (שלא במתכוון) "אור ירוק" לפלישה לכווית באוגוסט 1990, כאשר הבהיר לצדאם שסכסוך עיראק-כווית הוא בינערבי ואינו מעניינה של ארה"ב.

מ-2015 ברנס מכהן כנשיא "קרן קרנגי לשלום בינלאומי", המקדמת את תפישת העולם של מחלקת המדינה.

אגף המזה"ת של הקרן עמוס בכתבות והערכות פרו-פלסטיניות, ביקורתיות כלפי ישראל ומדיניות ארה"ב במזה"ת בארבע השנים האחרונות, כולל ההכרה בירושלים כבירת ישראל והעברת שגרירות ארה"ב לירושלים. בין הכתבות: "הדמוקרטיה הישראלית בנסיגה", "התנגדות עממית פלסטינית", "אחריות ישראל למשבר הכלכלי הפלסטיני", "פשיעה בנשק חם במגזר הפלסטיני בישראל", וכו'.

קרן קרנגי מטיחה ביקורת במצרים וסעודיה בגין הפרת זכויות אדם והיעדר דמוקרטיה, אך במקביל מתייחסת ל"אחים המוסלמים" כארגון פוליטי לגיטימי, למרות ש"האחים" משליטים טרור במזה"ת מ-1952 ומהווים איום ברור ומיידי על קיום המשטרים במצרים, סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין וירדן.

איראן

מינוי ברנס לראשות ה-CIA מדגישה את נחישות הנשיא ביידן לחזור ולהצטרף להסכם הגרעין עם איראן, במאמץ להרחיב את תכולתו (בתוספת התייחסות ליכולות הבליסטיות של איראן ומעורבותה בטרור והתססת האזור) ולהאריך את תוקפו של ההסכם.

לפי ברנס, "עלינו למצוא דרך להצטרף להסכם גרעין מעודכן, שלא יהיה תרופת פלא למדיניות האלימה האזורית והפנימית של המשטר באיראן, אך יהיה צעד חיוני לעמידה בפני איומים איראנים וצמצומם…."

הסכם הגרעין עם איראן מייצג תפישת עולם המניחה שמשטר האייתולות הוא שותף אמין למו"מ, לדו-קיום בשלום ולחלוקת-השפעה עם ערביי המפרץ.

ברנס טוען שהסרת הסנקציות במסגרת הסכם הגרעין מ-2015 (שהפשיר נכסים איראנים בשווי של 150 מיליאד דולרים) "חשפה את פגיעות משטר האייתולות", מכיוון שנטלה מטהראן את האפשרות להאשים את ארה"ב בקשיים כלכליים הנובעים משחיתות וניהול כושל. לדעתו, נטישת ההסכם על ידי הנשיא טראמפ הייתה "הזנחה מסוכנת של מכשיר הדיפלומטיה" בדומה למדיניות החד-צדדית של הנשיא בוש שהובילה למלחמת המפרץ השנייה ב-2003. כלומר, "נסיון כפייה במקום דיפלומטיה".

ההתלבטות בפני ברנס ותומכים נוספים בהצטרפות להסכם הגרעין היא: האם הנמר האיראני אכן מסוגל להחליף חברבורות ולא רק טקטיקות?!

סעודיה

לפי ברנס, "עלינו לתמוך בסעודיה ומדינות המפרץ הערביות מול איומים ביטחוניים של איראן וגורמים נוספים ולקדם יוזמות לחדשנות מדינית וכלכלית. אבל על סעודיה ובעלות בריתה להפסיק את המלחמה הקטסטרופלית בתימן, ולחדול ממעורבות במאבקים הפנימיים בלוב וסודן…."

סעודיה, כמו מצרים, מצפה לחיצי ביקורת מהנשיא ביידן ואנשיו בגין מצב זכויות האדם והדמוקרטיה, כולל המאבק ב"אחים המוסלמים" שהוא ארגון הטרור האסלאמי הגדול בעולם, המפעיל ארגונים פוליטים ברחבי העולם, כולל בארה"ב. סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים מצפות ללחץ אמריקאי עקב מעורבותן הצבאית בלוב, סודן ותימן, הנלחמות באיראן ובעלות בריתה (בתימן) ובטרור האסלאמי הסוני (בלוב וסודן).

ישראל

וויליאם ברנס מתאר בזכרונותיו את מאמציו להגביר את הלחץ על ישראל כאשר היה עוזר מזכיר המדינה (ג'יימס בייקר) לענייני המזה"ת. הוא תומך עקבי בהקמת מדינה פלסטינית, וביוני 2002 אמר לבכיר ישראלי: "הפלסטינים סולדים מהכיבוש הישראלי אפילו יותר מסלידתם את ערפאת".

יחד עם זאת, ברנס מדגיש "שמחויבותנו לביטחון ישראל מושרשת בתודעתנו, ואנו מתפעלים מהפיכת ישראל לכח אזורי מבחינה צבאית וכלכלית. אבל ביטחון ישראל וקיומה כמדינה יהודית ודמוקרטית לא יקודם על ידי מדינה אחת מערבית לירדן עם רוב ערבי ".

כמו ממסד מחלקת המדינה, גם ברנס אינו מודע למציאות הדמוגרפית מערבית לירדן, המפריכה את מיתוס "השד הדמוגרפי הערבי", ומתעדת את התמערבות הדמוגרפיה הערבית ואת הרוח הגבית חסרת התקדים של הפריון היהודי.

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3pKANtS

English edition   https://bit.ly/2L8gbg5

תפישת עולם

התנהלות ג'ייק (יעקב-ירמיהו) סאליבן כיועץ בכיר של מזכירת המדינה הילארי קלינטון ויועץ בכיר של הנשיא אובמה וסגנו ביידן, מלמדים על מרכיבים מרכזיים בתפישת עולמו:

*זיקה עמוקה לאירופה – תרבותית, רעיונית וגיאו-אסטרטגית;

*מדיניות רב-לאומית ושתופי פעולה עם אירופה, האו"מ וארגונים בינלאומיים;

*מדיניות מונחית זכויות אדם ודמוקרטיה [למרות שמשטרים ערביים מפירים בשיטתיות זכויות האדם ורואים בדמוקרטיה איום קיומי];

*הזדהות עם תפישת העולם המסורתית של מחלקת המדינה [למרות כישלונותיה השיטתיים במזרח התיכון];

*צמצום מרכיבים צבאיים והרחבת מרכיבים אזרחיים בתקציב הביטחון [בעולם סוער הזקוק לשידרוג כח ההרתעה של ארה"ב];

*מכנה-משותף רעיוני בין סאליבן לבין אנטוני בלינקן, מזכיר המדינה המיועד, והקשר האישי בינם לבין הנשיא-המיועד, מלמד שהשניים יהיו ציר מרכזי בגיבוש מדיניות החוץ והביטחון של ג'ו ביידן.

איראן

סאליבן היה שחקן מרכזי בניהול המו"מ על הסכם הגרעין מ-2015. הוא מתנגד ליוזמות לשינוי המשטר באיראן, ומעריך שאפשר לנהל מו"מ חיובי ולהגיע לדו-קיום בשלום עם האייתולות. לכן הוא יפעל להסרת הלחץ הצבאי והכלכלי על איראן, ולהצטרפות מחודשת להסכם הגרעין – בדרישה להארכת תוקפו והרחבת נושאיו – כאמצעי לשיפור האמון ושתוף הפעולה בין ארה"ב לקהיליה הבינלאומית.

אבל, כל מדינות ערב הפרו-אמריקאיות מתנגדות להסכם הגרעין, כפי שמציג "ערב ניוז" הסעודי ב-28 לדצמבר 2020: "יש להתמקד ביעד המקורי של הסכם הגרעין שמטרתו הייתה להפוך את איראן למדינה נורמלית שאינה מאיימת על ביטחון מדינות העולם. אין לקבל הסכם המונע מאיראן להוות איום ב-15-10 שנות ההסכם, אך יאפשר לה לחזור ולאיים עם תום ההסכם. אין באיראן כח המסוגל למתן את משטר האייתולות. מעצבי ההסכם המעיטו בהערכת ההשפעה השלילית של ההסכם על תוקפנות איראן. ההסכם איפשר לאיראן למנף אותו לתמיכתה במשטרים וארגונים פורעי-חוק במזרח התיכון, לקידום פיתוח טילים בליסטים, לרכישת מערכות נשק ולחיזוק משטר האייתולות הרודני".

למעשה, הסכם הגרעין מ-2015 – שהוא דוגמא להתנהלות רב-לאומית מבית מדרשו של סאליבן – לא הסיט את האייתולות מחזונם הפנאטי והמגלומני להשתלט על המפרץ הפרסי, המזרח התיכון, העולם המוסלמי ושאר אזורי העולם.  ההסכם העניק רוח גבית פיננסית ומדינית לשדרוג מעמדה האזורי של איראן – בברכת ארה"ב – ולאיים על קיומם של כל המשטרים הערבים הפרו-אמריקאים, תוך החרפת טרור ומלחמות במזרח התיכון, מרכז אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית (שם האייתולות משתפות פעולה עם חיזבאללה וחמאס בהפצת טרור וסמים), וכל זאת במטרה לפגוע ב"שטן האמריקאי הגדול".

סעודיה

סאליבן מתייחס לסעודיה ומצרים הפרו-אמריקאיות בנשימה אחת עם אויבות ויריבות של ארה"ב כגון צפון קוריאה, סין, רוסיה ותורכיה.

הוא מטיח ביקורת פומבית בסעודיה על הפרת זכויות אדם והיעדר דמוקרטיה, במקביל להיעדר ביקורת קשה (אם בכלל) כלפי האייתולות בגין חינוך לשנאת "כופרים" ו"סוטים", דיכוי האוכלוסייה, כולל תליית וסקילת מתנגדי האייתולות ולהט"בים, ואפליית מיעוטים אתנים ודתיים כמו ערבים, אזארים, תורכים, באלוצ'ים, בהאים, זורואסטרים, יהודים ונוצרים.

סאליבן משתעשע בהנחה שאפשר להגיע לדו-קיום בשלום ולחלוקת-השפעה בין משטר האייתולות השיעי ומשטרי ערב הסונים.

הוא מתנגד למעורבות צבאית של סעודיה בתימן במלחמה בחות'ים השיעים ובעלי-בריתם האייתולות, הממנפים את תימן כבסיס לערעור השלטון הסעודי. סאליבן מאשים את סעודיה בהרג אזרחים חפים מפשע והפרת זכויות אדם בתימן.

הוא מקל ראש ב- או מתעלם מ- העובדה שמציאות המזרח תיכונית המוסלמית מתנהלת 1,400 שנים לפי עקרונות שאינם מכירים בערכים מערביים כגון חופש, סובלנות ודו-קיום בשלום.  מציאות המזרח התיכון מאפשרת לארה"ב בחירה בין משטרים מוסלמים דורסי זכויות אדם פרו או אנטי-אמריקאים.

הוא נוטה להמליץ על השעיית יצוא מערכות נשק מתקדמות לסעודיה, כאמצעי לחץ לשינוי התנהלות בית סעוד. צעד כזה עלול להביא את סעודיה לרכישת הנשק ברוסיה, סין או אירופה.

מצרים

הנשיא הפרו-אמריקאי, סיסי, מוטרד מתפישת העולם של סאליבן, המאשימה אותו בהפרה סוחפת של זכויות אדם, אך רואה ב"אחים המוסלמים" ארגון לגיטימי, פוליטי ואזרחי, למרות שמדובר בארגון הטרור האסלאמי הגדול בעולם, הפועל להפלת השלטון הצבאי והאזרחי במצרים מאז 1952.

סאליבן מקל ראש בעוצמת איום "האחים המוסלמים" על שלום האזור והעולם. ב-2009 תמך בהחלטת הנשיא אובמה לחבק את "האחים המוסלמים" האנטי-אמריקאים ולזנוח את שלטון מובראק הפרו-אמריקאי, ובכך תרם לכרסום באמינות ארה"ב, הפלת מובראק ב-2011 ועלייתם לשלטון של "האחים" ב-2012-

2013.  חידוש מדיניות זאת עלולה להדק את יחסי סיסי עם רוסיה, המקיימת קשרים אזרחיים וצבאיים עם מצרים משנות ה-50'.

לוב

סאליבן תרם רבות לעיצוב המתקפה הצבאית של נאט"ו ב-2011 – בהנהגת ארה"ב – על קדאפי, שנועדה לשים קץ למלחמה האכזרית של קדאפי במתנגדיו מבית. שלטון קדאפי חוסל, אך לוב הפכה לזירת מלחמות אזרחים עם מעורבות זרה (רוסיה, תורכיה, קטאר, איחוד האמירויות, צרפת, איטליה, יוון). לוב גם הפכה לבסיס טרור אסלאמי הפועל באפריקה, מצרים, סוריה, עיראק, תימן ואירופה. המתקפה על לוב התבצעה חרף שינוי דרכו של קדאפי, מאז 2003, ממנהיג טרור ללוחם נחוש בטרור האסלאמי, ולמקור מודיעין ייחודי על הטרור האסלאמי, בנוסף לנכונותו להעביר את תשתית הגרעין הלובית לארה"ב.

ישראל

סאליבן שותף לתובנה השגוייה כאילו הסוגייה הפלסטינית מרכזית בסדר היום הערבי, מוקד זעזועים אזוריים ושורש הסכסוך הערבי-ישראלי. הוא נוטה להמעיט במשקל ההקשר האזורי והעולמי של יחסי ארה"ב-ישראל – החיוני לאינטרסים אמריקאים הרבה יותר מהסוגייה הפלסטינית – המתעד את ישראל כמכפלן כח ייחודי עבור ארה"ב, המסייע למאבק ארה"ב ומשטרים ערביים פרו-אמריקאים באיומי האייתולות, "האחים המוסלמים" וארדואן, ולפיתוח משותף של טכנולוגיות מתקדמות ביטחוניות ואזרחיות.

תהליך השלום

האם סאליבן יסיק מסקנות נכונות מכישלון כל יוזמות השלום שהתמקדו בסוגייה הפלסטינית, ולכן העניקו לפלסטינים זכות ווטו?

האם סאליבן מודע לעוצמת ההסתייגות הערבית מרעיון המדינה הפלסטינית אותה הם רואים כדלק למדורת המזרח התיכון?

האם סאליבן מודע למטרה האסטרטגית הפלסטינית שאינה מתמקדת בגודלה – אלא בקיומה – של המדינה היהודית, כפי שמתעדת מערכת החינוך הפלסטינית וההתנהלות הפלסטינית משנות ה-20' של המאה הקודמת?

האם סאליבן יעקוף את הסוגייה הפלסטינית ויתמקד באינטרסים המשותפים של ארה"ב, ישראל ומדינות ערב – כפי שפעלו יוזמי הסכמי השלום והנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות, בחריין, סודן ומרוקו – ובכך יתרום להרחבת מעגל השלום?

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3q0wn2S

English edition  https://bit.ly/33glwYQ

דר' אלברט אליס, מאבות הפסיכולוגיה הקוגניטיבית-התנהגותית, טוען שהבנת התנהלות העבר חיונית להערכה אמינה של התנהלות העתיד: "התחזית היעילה ביותר לגבי התנהגות עתידית מתבססת על התנהגות העבר".

גישה זאת נכונה גם לגבי הערכת תיפקודו העתידי של אנתוני בלינקן, מזכיר המדינה המיועד, שיהיה המעצב המרכזי של מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא הנבחר ביידן. עבודתו עם ביידן, מאז 2002, עשויה להעניק לו השפעה דומה לזו של מזכירי המדינה הנרי קיסינג'ר וג'ים בייקר, כשעיצבו את מדיניות הנשיאים ניקסון ובוש האב.

ישראל. בלינקן מתנגד לסיפוח של – והרחבת בנייה ב- כל חלק ביו"ש ומזרח ירושלים, ורואה בנסיגה ישראלית תנאי מוקדם לשלום. הוא סבור שהקמת מדינה פלסטינית תציל את ישראל משואה דמוגרפית (ומתעלם מהמציאות הדמוגרפית החושפת את מיתוס "השד הדמוגרפי"). אבל, בלינקן מדגיש: "סיוע החוץ לישראל אינו נתון לדיון ולא יהפוך מנוף-לחץ לויתורים ישראלים לפלסטינים…. ביטחון ישראל הוא אינטרס אמריקאי…. ישראל עומדת, יום יום, בפני סכנות קיומיות."

פלסטינים. בלינקן מאמין שהקמת מדינה פלסטינית ביו"ש, עזה ומזרח ירושלים היא כורח המציאות ופיתרון הוגן. הוא רואה בנושא הפלסטיני סוגיה של זכויות אדם, למרות החינוך לשנאה וההסתה הפלסטינים והטרור האנטי-יהודי ואנטי-ערבי בן 100 השנים. חרף המציאות המזרח תיכונית,  בלינקן רואה בענין הפלסטיני נושא מרכזי בסדר היום הערבי ובחתירה לשלום ישראל-ערב.

בלינקן יפעל לחידוש הסיוע הכספי לרש"פ (שהושעה עקב תמיכתה הכספית במשפחות טרור והאדרת טרוריסטים) ולאונר"א (שהושעה עקב מימון חינוך לשנאה), ולפתיחה מחדש של משרד אש"פ בוושינגטון וקונסוליה אמריקאית במזרח ירושלים.

לוב. תפישת העולם של בלינקן מונחית על ידי האמונה שהנחלת זכויות אדם ודמוקרטיה לחברות הערביות היא הבסיס לקידום דו-קיום בשלום. ב-2011, כאשר היה יועצו לביטחון לאומי של סגן הנשיא, ביידן, פעל בנחישות למתקפה צבאית נגד קדאפי "כדי עצור את הטבח שקדאפי מבצע בבני עמו". המלחמה במפיר זכויות האדם קדאפי הפכה את לוב לזירת טרור של ארגוני טרור אסלאמים מפירי זכויות אדם הפועלים בלוב, מצרים, אפריקה, סוריה, עיראק, תימן ואירופה. המלחמה בקדאפי – שהביאה לחיסולו – התעלמה מהעובדה שמ-2003 הפך קדאפי ממלבה-טרור ללוחם אכזרי בטרור האסלאמי, שהעניק לארה"ב מודיעין חיוני על ארגוני טרור אסלאמים, והעביר לארה"ב את תשתיות הגרעין והטילים הבליסטים שלו.

למרות כוונותיו החיוביות של בלינקן, במציאות המזרח תיכונית הברירה היא בין משטר ערבי פרו-מערבי מפיר זכויות אדם לבין משטר ערבי אנטי-מערבי מפיר זכויות אדם.

"האביב הערבי". כישלון המדיניות כלפי לוב מלמד על תפישת העולם של רבים בממסד מדיניות החוץ והביטחון – כולל בלינקן – שעיצבו את מדיניות ארה"ב ב-2011/12 כלפי ההתפרצות הוולקנית של אלימות ערבית ממרוקו בצפון מערב אפריקה, דרך מצרים וחצי האי ערב עד בחרין במפרץ הפרסי. בלינקן בחן את ההתפרצות – שהיא תופעה שורשית במזרח התיכון מאז המאה השביעית –  במשקפי זכויות אדם, תוך התעלמות מהמורכבות הדתית, היסטורית, אתנית ושבטית של מאבקי הכח באזור נטול דמוקרטיה וזכויות אדם.

בלינקן וחבריו לממסד התייחסו להתפרצות הוולקנית כ"אביב ערבי", "מהפיכת הצעירים ופייסבוק" ו"מצעד הדמוקרטיה", למרות שמדובר בצונאמי ערבי המשתולל עד היום.

ערב הסעודית. בלינקן הודיע על כוונתו להעריך מחדש את המדיניות כלפי סעודיה ולהוציא "כרטיס צהוב" (אזהרה) ליורש העצר מוחמד בן-סלמן, אליו הוא מתייחס כ"אימפולסיבי וחסר אחריות", בגין הפרה שיטתית של זכויות אדם (ובמיוחד חיסול העיתונאי חאשוקג'י). בלינקן מתעלם מהשפעת שינוי המדיניות על דירבון הטרור הסוני ("האחים המוסלמים") והשיעי הפועל להפלת המשטר הסעודי וכל משטר ערבי פרו-אמריקאי, להתפשטות הטרור האסלאמי ברחבי העולם, ולהקמת מדינה פאן-אסלמית פנדמנטליסטית אנטי-מערבית.

בלינקן שוקל להתנות יצוא מערכות נשק מתוחכמות לסעודיה בשיפור מצב זכויות האדם (ובכך יקדם יצוא נשק סיני, רוסי ואירופאי למפרץ הפרסי). הוא גם הודיע על התנגדותו למעורבות הצבאית הסעודית במלחמת האזרחים בתימן, שהפכה לזירת פעולה של צבא האייתולות ובעלי בריתם במטרה למוטט את המשטר הסעודי. הוא גם מאיץ בסעודיה למתן את מדיניותה כלפי קטאר, שהיא בעלת ברית של האייתולות באיראן וארדואן התורקי, ומממנת מובילה של "האחים המוסלמים" – שלושה מוקדי איום קיומי על סעודיה.

מצרים. ב-2009 בלינקן תמך במדיניות מונחית-זכויות אדם כלפי מצרים, במסגרתה ארה"ב חיבקה את "האחים המוסלמים" האנטי-מערביים (ארגון הטרור האסלאמי הגדול בעולם) והרחיקה את מובארק הפרו-אמריקאי, ובכך העניקה רוח-גבית לעליית "האחים" לשלטון ב-2012/13 והפלת מובראק (בדומה למדיניות הנשיא קרטר שתקע סכין בגב השאה הפרסי הפרו-אמריקאי וסייע לאייתוללה חומייני האנטי-אמריקאי להשתלט על איראן). בלינקן התחייב לשים דגש על זכויות האדם במצרים, אך הברירה בפניו היא בין משטר פרו-אמריקאי או אנטי-אמריקאי ששניהם מפירים זכויות אדם.

איראן. תפישת העולם הקוסמופוליטנית-בינלאומית של בלינקן דוגלת בהנהגה משותפת (בניגוד לתפישה הדוגלת בעצמאות מדיניות החוץ והביטחון האמריקאית), ומכאן השתתפותו הפעילה בגיבוש הסכם הגרעין, יחד עם מדינות אירופה והאו"מ, ב-2015. לכן הוא יפעל להצטרפות מחודשת של ארה"ב להסכם קשיח וארוך יותר, תוך כדי הסטת תשומת הלב מהפרת זכויות האדם באיראן, וצמצום היקף הסנקציות הכלכליות על איראן.  כך הוא יעניק תנופה לכלכלת האייתולות (הקרובה להתמוטטות) ולמאמציהם להשתלט על המפרץ הפרסי והמזרח התיכון, תוך כדי הרחבת רשת הטרור הבינלאומית ממרכז אסיה עד דרום ומרכז אמריקה.

האם אנתוני בלינקן ילמד מתקדימי העבר על ידי חזרה עליהם או הימנעות מהם?

האם הוא יתאים את המלצותיו למציאות המזרח התיכון, או יהיה נחוש לשעבד לתפישת עולמו הנאורה את מציאות המזרח התיכון האלימה, הפכפכה ונטולת דו-קיום בשלום בינערבי מזה 1,400 שנים?

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3pINFl0

English edition https://bit.ly/37RszKK

האם הנשיא הבא של ארה"ב יתמיד במדיניות המכירה בעוצמת איום טרור "האחים המוסלמים" על כל משטר ערבי פרו-אמריקאי ומתון-יחסית,  אירופה, ארה"ב והעולם כולו?

האם גם הנשיא הבא של ארה"ב יכיר בהשפעה המכרעת של איומי האייתולות ו"האחים המוסלמים" על מגמת ההתקרבות הערבית לישראל, כולל העמקת שתופי הפעולה עם ערב הסעודית והסכמי השלום עם איחוד האמירויות ובחריין?

ההיסטוריון והמזרחן הנודע, פרופסור אלברט חוראני מאוניברסיטת אוקספורד (A History of the Arab Peoples, עמ' 446-445) ציין את עקרונות "האחים המוסלמים": "שלילה מוחלטת של כל חברה שאינה אסלאמית לחלוטין…. חברה אסלאמית מקבלת על עצמה את ריבונות וסמכות האל [אללה] ומתנהלת אך ורק לפי עקרונות הקוראן…. כל חברה אחרת היא חברת ג'אהליה (חסרת תרבות ובורה), בין אם היא קומוניסטית, קפיטליסטית, לאומנית, או מתיימרת להיות אסלאמית, אך אינה מתנהלת לפי השעריה [ההלכה האסלאמית]…. עליונות המערב בחברה האנושית מתקרבת לקיצה… מכיוון שהמערב מיצה עצמו והתרוקן מערכים שהזניקו אותו לפסגה… הגיע שעתו של עידן האיסלאם…."

"האחים המוסלמים" הם ארגון הטרור האסלאמי הגדול בעולם – הנתמך בעיקר על ידי ארדואן התורכי, האייטולות מאיראן וקטאר – עם תאים וארגונים פוליטים ברחבי העולם, כולל בארה"ב.  ה"האחים" שואפים לשחרר את הערבים מהשפעת "הכופר" המערבי – שעיצב את מפת המזרח התיכון – להפיל את המשטרים הערביים באופן חתרני ומהפכני, להחזיר את החברה הערבית לאסלאם, להקים משטר פאן-אסלאמי בחסות אלוהית, להפיץ את האסלאם בעולם באמצעות טרור ופעילות פוליטית במסגרת "מפלגת החופש והצדק" בלוב, "מפלגת נדא" בתוניסיה, "מפלגת הצדק והפיתוח" במרוקו, "חזית הפעולה האסלאמית" בירדן, "תנועת החוקה האסלאמית" בכווית, "מפלגת הרווחה" בהודו, "ג'מאעת א-אסלאמי" בהודו, פקיסטן ובנגלדש, ועוד.

"האחים המוסלמים" טוענים שכל משטר ערבי – וכל משטר הטוען שהוא אסלאמי – שאינו  מבוסס על השעריה הוא משטר משומד (גרוע מכופר) ומהווה יעד לג'יהאד (מלחמת מצווה למען אללה).

ארגון "האחים המוסלמים" נוסד במצרים ב-1928 על ידי חסן אל-בנא, והשתתף במאמץ לשחרור מצרים מהשלטון הבריטי. מ-1952, עם הפלת המלך פארוק על ידי "הקצינים החופשיים" (נגיב, נאצר, עאמר, סאדאת ואחרים), התמקדו "האחים" בחתרנות וטרור נגד השלטונות במצרים, ירדן, ערב הסעודית, איחוד האמירויות ובחרין. פעילותם מתנהלת לפי תורתו הבלתי-מתפשרת של סייד קוטב (שניתלה במצרים ב-1966), שהביאה להקמת ארגוני טרור אסלאמי ברחבי העולם כמו אל קעידה וחמאס, במקביל למאבק בשחיתות וחוסר השוויון  בחברות הערביות.

ב-1949 רצחו "האחים" את ראש ממשלת מצרים, מחמוד נוקראשי; ב-1954 נכשלו בנסיון התנקשות בנשיא מצרים, נאצר; ב-1981 נרצח סאדאת על ידי פלג של "האחים", הג'יהאד האסלאמי, שהתמזג באל קעידה, ומפעיל טרור נגד ישראל וארה"ב.

ב-2013-2011 עלו "האחים" לשלטון במצרים וזכו לתמיכה פומבית (גם לפני עלייתם לשלטון) של הנשיא אובמה וסגנו ביידן.

ב-2020 פרושה רשת "האחים" – טרור וארגונים פוליטים – ברחבי העולם ממרכז ודרום אסיה, המזרח התיכון, אירופה, אפריקה, דרום ומרכז אמריקה וארה"ב.

המזרחן הידוע, פרופסור פואד עג'אמי שעמד בראש לימודי המזרח התיכון באוניברסיטה היוקרתית ג'ונס הופקינס כתב (The Arab Predicament, עמ' 134) ש"האחים המוסלמים" פועלים לקידום חזון מוחמד, שלמות האסלאם, קידוש ההקרבה על מזבח האסלאם, ונצחון האסלאם על היהודים הרואים עצמם כעם הנבחר.

פרופסור חוראני (שם, עמ' 446-445) מוסיף: "המקבלים על עצמם את יעדי ה'אחים' הופכים ללוחמים ואוחזים בכל האמצעים, כולל ג'יהאד…להשמיד כל צורה של עבודת אלילים מזוייפים, וכל משוכה בדרך להשלטת האסלאם…. פועלים להקמת חברה אסלאמית עולמית…. עידן המערב הסתיים…. רק האסלאם מעניק תקווה לאנושות…. 'האחים' נכונים להקרבת חיים למען אללה…."

האם הנשיא הבא של ארה"ב שוב לא יקל ראש באיום הטרור האסלאמי בכלל ואיום "האחים המוסלמים" בפרט, ויתמיד בתמיכה הנוכחית של וושינגטון במלחמת בעלות-בריתה הערביות נגד חתרנות וטרור "האחים"?

האם הנשיא הבא של ארה"ב יתמיד בלחץ הפיננסי והצבאי על האייתולות המעניקים סיוע רב ל"אחים"?

האם הנשיא הבא של ארה"ב יפתח שוב את דלתות הבית הלבן ומחלקת המדינה בפני פעילים וארגונים הקשורים ל"אחים המוסלמים" בארה"ב (כמו CAIR, ISNA, MAS) ויחדש את הקשר האינטימי עמם – שנקטע ב-4  השנים האחרונות – כולל מנויים בכירים ברשות המבצעת?

"ישראל היום"

English edition   https://bit.ly/2SknjYD

הערכה מציאותית של יחסי ישראל-ארה"ב לא מתמקדת בסכסוך הערבי-ישראלי, בעניין הפלסטיני ובגורם היהודי בארה"ב – שהם זוטרים בהקשר האזורי והעולמי – אלא באינטרס ארה"ב במזרח התיכון ובעולם, בהחרפת איום הטרור האסלאמי בארה"ב, וביכולות המבצעיות והטכנולוגיות של ישראל.

יחסי ישראל-ארה"ב השתנו דרמטית מאז 1948, כאשר מחלקת המדינה, הפנטגון וה-CIA התנגדו להכרה בישראל ומנעו ממנה אמצעי מלחמה, בטענות שהופרכו במציאות: ישראל תהיה בעלת ברית של ברית המועצות; המיעוט הערבי יהפוך לרוב; המדינה תושמד על ידי צבאות ערב; ישראל תהייה נטל במזרח התיכון.

יחסי ישראל-ארה"ב עברו תמורה מהותית מאז "מבצע סיני" ב-1956, כאשר נשיא אייזנהאואר כפה על ישראל נסיגה מלאה מחצי האי סיני ורצועת עזה. שתוף הפעולה האסטרטגי ישראל-ארה"ב זינק באופן דרמטי מ-1967, כאשר הנשיא ג'ונסון איים על ישראל לבל תפתח במכת-מנע נגד מתקפה משולבת של מצרים-סוריה-ירדן: "ישראל לא תהייה לבד, אלא אם כן תפעל לבד…."

מלחמת המנע ב-1967 הביאה להכרת ארה"ב בערך-המוסף האסטרטגי של ישראל מול מדינות ערב, בכלל, ומול ברה"מ ובעלות בריתה הערביות, בפרט. הניצחון הישראלי ריסק את צבאות מצרים וסוריה הפרו-סובייטיות שאיימו על תורכיה, מדינות ערב הפרו-אמריקאיות ואיראן (שהייתה בשלטון השאח הפרו-אמריקאי), ובלם את זינוק הנשיא המצרי נאצר להנהגה פאן-ערבית, שנועד לקדם את ברה"מ ולכתוש את מעמד ארה"ב במזרח התיכון, המפרץ הפרסי, האוקינוס ההודי ומזרח הים התיכון.

"מלחמת ששת הימים" הפכה את ישראל מנטל לנכס אסטרטגי ייחודי עבור ארה"ב.  לדוגמא, ב-1970 פלשה סוריה הפרו-סובייטית לירדן הפרו-אמריקאית – כאשר ארה"ב הייתה שקועה ב"בוץ הוויטנאמי" – אך נסוגה עקב מסר הרתעתי של ישראל שתיגברה כוחות ברמת הגולן.

"מבצע אנטבה" ב-1976 חשף את יכולות ישראל המודיעיניות והמבצעיות במלחמה בטרור, שהפך לאיום מחמיר על ארה"ב והעולם המערבי.

השמדת הכור הגרעיני העיראקי ב-1981 שידרגה את תדמית ההרתעה של ישראל, וחסכה מארה"ב עימות גרעיני מול צדאם חוסיין לאחר פלישתו לכווית ב-1990.

בניגוד לתובנה הפשטנית כאילו שתוף הפעולה ארה"ב-ישראל היה פועל יוצא של האיום הסובייטי, הביאה התפוררות ברה"מ ב-1991 למעבר מעולם דו-קוטבי (ארה"ב מול ברה"מ) לעולם רב-קוטבי (ארה"ב מול משטרים פורעי-חוק ושאפתנים) הרבה יותר תזזיתי, מפוצל, בלתי-צפוי ואלים, המגביר את חיוניות ישראל כמוצב-קדמי באזור קריטי לאינטרס ארה"ב.

התפרצות הצונאמי הערבי ב-2010, הנמשכת לפי שעה, במקביל לאיום הגובר ומתרחב של האייתולות – הרואים בארה"ב "שטן" גדול יותר מישראל – מחריפים את איום הטרור הסוני והשיעי על העולם החופשי, מאיימים על כל משטר ערבי פרו-אמריקאי, ומעצימים את חיוניות ישראל במאמץ לאבטחת משטרים אלו, לבלימת/הפלת האייתולות, ולצמצום זעזועי המזרח התיכון.

בניגוד לתובנה הפשטנית כאילו על ארה"ב לבחור בין ישראל לבין הערבים, כל עוד אין פתרון לבעייה הפלסטינית, מוכיחה המציאות ששתוף פעולה ארה"ב-ישראל משתדרג במקביל להשבחת שתוף הפעולה ישראל-ערב מול איומים מחריפים שאינם קשורים לעניין הפלסטיני.

"ישראל היום", https://bit.ly/2OiEvMJ

English edition https://bit.ly/2Qzzmgj

עיראק ממטירה הצהרות פרו-פלשתיניות, אך מ-2017 שוללת מהפלשתינים (כולל ילידי-עיראק) שרותי חינוך ובריאות חינם, תעסוקה במוסדות ממשלתיים ותעודות-מסע.

ירדן קוראת לויתורים סוחפים של ישראל לפלשתינים, וקולטת למעלה ממיליון פליטים סורים, אך מ-2012 אינה קולטת פליטים פלשתינים מסוריה. ירדן גם רואה בשיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל נדבך קריטי לבטחונה הלאומי.

מצרים מצהירה על תמיכתה בפלשתינים, אך מעמיקה את שיתוף הפעולה עם ישראל במאבק נגד מוקדי טרור בחצי האי סיני ובעזה.

סעודיה ומדינות המפרץ מרחיבות את הקשר הגיאו-אסטרטגי עם ישראל, למרות הקיפאון בנושא הפלשתיני. ריאד גם מקשה על כניסת פלשתינים, כולל ערביי ירושלים, לתחומי הממלכה. כמו כל מדינות ערב, סעודיה אינה רואה בנושא הפלשתיני יעד אסטרטגי חשוב, ומסתפקת במלל נדיב המלווה במעש מצומק. לדוגמא, בשנים 1989-1979 העניקה למורדים המוסלמים באפגניסטן סיוע שנתי בסך מיליארד דולרים לעומת 100 מיליון לאש"פ. ב-2018 זכתה סעודיה למחמאות מאונר"א על תרומת 50 מיליון דולרים לפליטים פלשתינים, אך במקביל קנה יורש העצר הסעודי יכטה בסך 588 מיליון דולרים וציור של ליאונרדו דה-וינצ'י ב-450 מיליון דולרים.

ואכן, המזרח התיכון חושף בערוותן תובנות מקובלות של מעצבי-מדיניות ודעת קהל מערביים, הרואים בנושא הפלשתיני גורם מרכזי בסדר היום המזרח תיכוני. מכאן פשר התמיכה המערבית והבינלאומית בפלשתינים העולה על זאת המוענקת – ובדרך כלל נמנעת – על ידי הערבים.

הפער בין המלל והמעש הערביים – כלפי הפלשתינים – הודגש בתום מלחמת השחרור (1949), כאשר ירדן ומצרים השתלטו על יו"ש ועזה ולא שקלו להעביר את השליטה לפלשתינים.

מדינות ערב אף לא נקפו אצבע צבאית – ובקושי כלכלית ומדינית – בכל אחד מהעמותים המזויינים בין ישראל לפלשתינים: מלחמת שלום הגליל, שתי האינתיפאדות ושלושת מלחמות עזה. למעשה, מדינות ערב רואות בפלשתינים – אש"פ וחמאס כאחד – מקור השראה לטרור בינלאומי ופוטנציאל של איום חתרני וטרוריסטי שחשף צפורנים קטלניות במצרים (1955), סוריה (1966), ירדן (1970), לבנון (1982-1970) וכווית (1990). הן היו מקדמות בברכה (מאחורי הקלעים) עמדה תקיפה יותר של ישראל במלחמתה בטרור הפלשתיני, מתוך ידיעה שריסון ישראלי מהווה רוח-גבית לטרור פלשתיני באזור.

ב-2018 מתדרדר העניין הפלשתיני לתחתית סדר העדיפויות הערבי בהשוואה למאכלת המושחזת – המנותקת מהעניין הפלשתיני – המתקרבת לצוואר משטרים ערביים מהכיוון המגלומני של האייתולות השיעיות באיראן, "האחים המוסלמים" הסונים ויוצאי חלציהם כגון דאע"ש ואל-קאידה, כמו גם חזון האימפריאליזם של ארדואן. המשטרים והרחוב הערביים מתמקדים בצונאמי הערבי (המוגדר במערב כ"אביב ערבי"), המאיים על כל המזרח התיכון ומשתולל עתה בעיראק, סוריה, לבנון, תימן, בחריין, אזורי הנפט אל-חסא ואל-קטיף (בעלי רוב שיעי) בסעודיה, עלול להתפרץ בירדן ובמצרים, ועוד.

ב-2018 מעניקה התקשורת המערבית והבינלאומית כיסוי מסיבי לעימותים בין ישראל לחמאס, אך היא נטולת ממצאים על סולידריות ערבית עם הפלשתינים.

האם התקינות הפוליטית המערבית תלמד מהתייחסות הערבים לענין הפלשתיני, או תתמיד בהתעלמותה ממציאות המזרח התיכון, תוך פגיעה קשה באינטרסים מערביים וביציבות האזור?!

 

סרטונים אחרונים

Play Video

Welcome to the rebranded EttingerReport website

Play Video

The US diplomatic option toward Iran is self-destructive

The US diplomatic option induced the transformation of Iran from "the American policeman of the Gulf" to “the largest anti-American venomous octopus in the world.”
Play Video

Palestinian state – is it consistent with US interests?

A Palestinian state west of the Jordan River would cause the demise of the pro-US Hashemite regime east of the River, transforming Jordan into a platform of anti-US Islamic terrorism with ripple effects into the Arabian Peninsula, threatening all pro-US, oil producing Arab regimes, a bonanza to US enemies and rivals and a setback to the US.
Play Video

Can/should Israel defy US pressure?

Israel’s defiance of US pressure has been an inherent feature of US-Israel relations since 1948. It has caused short-term frictions, while generating long-term US strategic respect toward Israel, triggering a dramatic enhancement of mutually-beneficial strategic cooperation. Israeli defiance of US pressure spared the US economic and national security setbacks, dealing major blows to enemies and rivals of the US.

ניוזלטר

הזמינו הרצאות וראיונות

דמוגרפיה

איראן

כשלון האופציה הדיפלומטית האמריקאית מול איראן

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 24 דצמבר 2023, bit.ly/3TK3Aka

English edition  bit.ly/3tp5fB4

*מחלקת המדינה הביאה לעולם את האופציה הדיפלומטית שסייעה להפוך את איראן מ"השוטר האמריקאי" של המפרץ הפרסי ל"תמנון ארסי אנטי-אמריקאי", שזרועותיו פרושות מהמפרץ הפרסי, דרך אפריקה, עד לאמריקה הלטינית, כולל גבול ארה"ב-מקסיקו – הבטן הרכה והפגיעה של ארה"ב.

*האופציה הדיפלומטית – כולל תגובה רופסת לתקיפה איראנית שיטתית של מתקני ארה"ב באזור המפרץ הפרסי והוצאת החות'ים מרשימת ארגוני הטרור– מחמירה את זעזועי האזור ואת האיום על המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, מעניקה רוח גבית לטרור האסלאמי, מכרסמת בכוח ההרתעה של ארה"ב, מקדמת את מעמד רוסיה, סין ובמיוחד איראן ופוגעת בביטחון ארה"ב.

*האופציה הדיפלומטית הסירה את רוב הסנקציות הכלכליות שהוטלו על איראן, והזניקה את יצוא הנפט האיראני מ-500,000 חביות ליום (בתקופת הסנקציות) ל-2-3 מיליון חביות ליום, ובכך הגדילה את הכנסת איראן בכ-100 מיליארד דולרים, שרובם הופנו לשדרוג מכונת הטרור האנטי-אמריקאית, גם באמריקה הלטינית – החצר האחורית של ארה"ב (כמו גם לחות'ים, חמאס וחיזבאללה).

*האופציה הדיפלומטית מקלה ראש במרכזיות החזון הדתי, פנאטי, אימפריאלי של האייתולות ונחישותם האפוקליפטית לייצא את המהפכה השיעית האנטי-אמריקאית. לכן מחלקת המדינה שוגה באשליות על בוננזה כלכלית ודיפלומטית העשויה להשפיע על האייתולות לקבל דו-קיום בשלום עם השכנים הסונים, לקיים הסכמים, ולזנוח חזון בן 1,400 שנים, המושרש בחוקה, מערכת החינוך, דרשות יום ששי במסגדים, והתקשורת הרשמית באיראן.  

*אבל, כצפוי, המחוות הדרמטיות של ארה"ב הובילו להחרפת טרור האייתולות ונחישותם למוטט כל משטר סוני  ולהכניע את "הכופר" המערבי, ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי", במקביל להמשך אפליית ודיכוי נשים ומיעוטים דתיים ואתניים באיראן.

*מחלקת המדינה השיקה את האופציה הדיפלומטית ב-1978/79, כאשר תקעה סכין בגב השאה הפרסי והעניקה רוח גבית להדחתו על ידי אייתוללה חומייני, אותו העריכה כמהדורה איראנית של גנדי, שאינו מעוניין לייצא את המהפכה השיעית, מתמקד בטרקטורים ולא בטנקים, אנטי-סובייטי, פרו-מערבי וגורם מייצב באזור.

*מחלקת המדינה נחשפת בערוותה, כאשר ב-2023 משטר האייתולות ממנף את מחוות האופציה הדיפלומטית כדי ללבות מלחמות אזרחים, טרור, הברחת סמים והלבנת הון במזרח התיכון, אפריקה ואמריקה הלטינית, שם הוא מהדק את שיתוף הפעולה עם ברוני הסמים של מקסיקו, קולומביה, בוליביה, אקוודור וברזיל, מאמן ארגוני טרור, מהדק את הקשר עם ממשלות אנטי-אמריקאיות (במיוחד ונצואלה, קובה וניקרגואה), מקים אתרי ניסוי של טילים בליסטים, ומספק כטב"מים קטלניים וציוד להקמת מנהרות תת-קרקעיות להברחת סמים וטרוריסטים לארה"ב.

*השורה התחתונה: שיטית בי פעם אחת, התבייש לך; שיטית בי פעמיים, הבושה שלי! אחרי 44 שנים שהאייתולות משטים בארה"ב, ופוגעים קשות במעמדה האסטרטגי של ארה"ב בעולם, הגיע הזמן לבדוק את כדאיות האופציה הדיפלומטית, ולשקול את החלפתה על ידי אופציה של שינוי משטר או אופציה של איום צבאי אמין המרחף מעל ראש האייתולות.

יהודה ושומרון

ישראל-סעודיה ושליטה ישראלית על רכסי יו"ש (סרטון)

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"ערוץ 7", 13 ספטמבר 2023, https://www.inn.co.il/news/613823

*זירת הסכם עם סעודיה היא המזרח התיכון הגועש והבלתי-וודאי;

*סעודיה מונחית על ידי אינטרסים סעודים ולא פלסטינים;

*סעודיה – בניגוד – למחלקת המדינה – מודעת להתנהלות האלימה הפלסטינית במישור הבין-ערבי, ולכן אינה פועלת להקמת מדינה פלסטינית;

*הסכם שלום (או נורמליזציה) עם סעודיה אינו נדבך קריטי לביטחון ישראל בהקשר הוולקני של המזרח התיכון, לעומת רכסי יו"ש שהשליטה בהם היא תנאי לקיום ישראל במזה"ת.

ירושלים

קונסוליה אמריקאית בירושלים – פגיעה בארה"ב ואתגר לישראל

"מידה" https://bit.ly/3mRILTa

English edition  https://bit.ly/3nRXqNv

אם הנשיא ביידן יסוג מהכרת קודמו, הנשיא טראמפ, בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של ישראל, ומושב שגרירות ארה"ב בישראל, הוא יישם את תפישת העולם של מחלקת המדינה (מחמ"ד) הפועלת לחלוקת ירושלים, ונכשלת בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת.

לדוגמא, ב-1948 הובילה מחמ"ד מערכה ברוטלית נגד הקמת המדינה היהודית; ב-1978/79 תקעה סכין בגב השאה הפרסי הפרו-אמריקאי וסייעה לאייתולה חומייני האנטי-אמריקאי להשתלט על איראן; בשנות ה-80' ראתה בסדאם חוסיין בעל-ברית ראוי לשיתוף-פעולה מודיעיני ומסחרי; ב-2009 היפנתה עורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם); ב-2011 פעלה להפלתו של קדאפי והפכה את לוב לאתר מרכזי של טרור אסלאמי בינלאומי; ב-2015 היתה גורם מרכזי בהענקת 150 מיליארד דולרים למשטר האייתולות באיראן והכשרתם כאילו היו אמינים ושומרי-חוק; ב-2021 פועלת מחמ"ד לתיאום עמדות עם האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים, ממשיכה לחזר אחר משטר האייתולות למרות מעורבותו העמוקה בטרור ומלחמות אזוריות וגלובליות; מחזרת אחר חמאס והטרור החות'י בתימן, אך מפעילה לחצים על סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הפרו-אמריקאים; ועוד.

אימוץ עמדת מחמ"ד בסוגיית ירושלים יהווה הפרה של החוק האמריקאי, התעלמות ממציאות בת-3,000 שנים המתועדת למשעי בממצאים ארכיאולוגים ונוספים, סטירת לחי למורשת האבות-המייסדים של ארה"ב, ותפגע באינטרסים מדיניים-ביטחוניים של ארה"ב.

ירושלים המאוחדת והחוק האמריקאי

הקמת קונסוליה אמריקאית בירושלים –שתהייה למעשה שגרירות אמריקאית לרשות הפלסטינית – תהווה הפרה בוטה של "חוק השגרירות בירושלים" שזכה לתמיכה-רבתי בציבור האמריקאי ורוב סוחף בשני בתי הקונגרס, ונכנס לתוקף בנובמבר 1995.

לפי "חוק השגרירות בירושלים":

"ירושלים תמשיך להיות מאוחדת תוך הגנה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"יש להכיר בירושלים כעיר הבירה של ישראל, וכמקום מושבה של שגרירות ארה"ב בישראל….

"ב-1990 אישרו שני בתי הקונגרס – פה אחד – את החלטה מספר 106 המבטאת עמדה נחרצת בזכות אחדות ירושלים תוך שמירה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"ב-1992 אישרו בית הנבחרים והסנאט – פה אחד – את החלטה מספר 113… המציינת את השנה ה-25 לאיחוד ירושלים ומדגישה את תמיכת הקונגרס באחדות העיר….

"ב-1996 תחגוג ישראל את יובל ה-3,000 לנוכחות היהודית בירושלים שהתחילה בתקופת דוד המלך….

"התייחסות החוק ל'שגרירות ארה"ב' כוללת את משרדי השגרירות ואת מגורי שגריר ארה"ב…."

ירושלים המאוחדת ומורשת "האבות המייסדים"

המתיישבים הראשונים (שהגיעו בתחילת המאה ה-17) ו"האבות המייסדים" של ארה"ב – שראו עצמם כ"עם הנבחר המודרני" ב"ארץ המובטחת המודרנית" – הושפעו רבות על ידי מורשת התנ"ך, כולל הצלחת דוד המלך לאחד את 12 שבטי ישראל (בדומה לאיחוד 13 המושבות/מדינות שהביא להקמת ארה"ב) ולהעביר את עיר הבירה מחברון לירושלים (בדומה להעברת עיר הבירה מפילדלפיה לוושינגטון בשנת 1800), שלא הייתה שייכת לאף שבט (בדומה לוושינגטון שאינה שייכת לאף מדינה).

דוד המלך נכנס לירושלים 3,000 שנים לפני כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ו-2755 שנים לפני הכרזת העצמאות של ארה"ב.

על השפעת ירושלים על "האבות המייסדים" של ארה"ב אפשר ללמוד מהעובדה שבארה"ב יש 18 ערים ועיירות בשם ירושלים (4 במרילנד; 2 בוורמונט, ג'ורג'יה וניו יורק;  ו-1 באוהיו, מישיגן, ארקנסו, צפון קרולינה, אלבמה, יוטה, רוד איילנד וטנסי), 32 ערים ועיירות בשם Salem (שלם – השם המקורי של ירושלים), והרבה אתרים בשם Zion (ציון – שם נרדף לירושלים וארץ ישראל). בארה"ב יש אלפי ערים, עיירות, הרים, צוקים, מדבריות, פארקים לאומיים ורחובות הנושאים שמות תנ"כיים (לדוגמא, 83 שילה, 34 בית אל, 27 חברון, 19 יריחו, 18 ציון, 18 בית לחם, 18 פסגה, 10 גילעד, 9 רחובות, 9 שומרון, 8 בועז, 5 גלבוע, וכו'.).

ירושלים המאוחדת ואינטרס ארה"ב

הכרת הנשיא טראמפ במאי 2018 במציאות ההיסטורית של ירושלים המאוחדת כעיר הבירה הבלעדית של ישראל, ולכן מקום מושב שגרירות ארה"ב בישראל, שידרגה את תדמית ההרתעה של ארה"ב, והעבירה מסר ברור לעולם: בניגוד לנשיאים קלינטון, בוש ואובמה שחששו מתגובות אלימות (טרור ערבי/אסלאמי) ליישום "חוק השגרירות בירושלים" מ-1995, ארה"ב שוב אינה נרתעת מלחצים ואיומים, אלא מכירה במציאות ההיסטורית של ירושלים מאוחדת. יישום החוק הצביע על הפער הרעיוני והמדיני בין הנשיא טראמפ ורוב הציבור והקונגרס בארה"ב לבין האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים ואירופה הרופסת. ההחלטה גם הדגישה את הפער בין עמדת רוב הציבור האמריקאי ורוב נבחריו בקונגרס לבין מחלקת המדינה בעלת תפישת העולם הקוסמופוליטנית והרב-לאומית, המקילה-ראש במורת האבות המייסדים של ארה"ב ובחופש הפעולה המדינית והביטחונית העצמאית של ארה"ב נגד גופים פורעי-חוק.

בניגוד להערכות קודרות של מומחי מחמ"ד והתקשורת "העילית" בארה"ב – השוגים בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת – יישום "חוק השגרירות בירושלים" לא החמיר את הטרור הפלסטיני, ערבי ומוסלמי. הם גם שגו כאשר הזהירו מפני התפרצות גל טרור בתגובה לאיחוד ירושלים והחלת החוק הישראלי על מזרח העיר ב-1967.

לעומת זאת, הימנעות מישום החוק (מ-1995) – על ידי הנשיאים קלינטון, בוש ואובמה – פגעה בתדמית ההרתעה של ארה"ב, מכיוון שניתפשה ככניעה ללחץ ואיומים של גורמים ערבים/מוסלמים. אי-ישום החוק גם הקצין את ציפיות ותביעות הערבים, לא קידם את תהליך השלום, החריף את הטרור הבינלאומי, ולכן פגע בביטחון ארה"ב.  לדוגמא, ב-1998 הרסו שתי משאיות תופת את שגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו להרג 224 איש; בשנת 2000 נרצחו 17 מלחים אמריקאים בפיגוע של הטרור האסלאמי במשחתת האמריקאית USS Cole בנמל עדן; ב-2001 נרצחו 2,977 איש בפיגועי "מגדלי התאומים", הפנטגון ו"אמריקן איירליינס"; ועוד.

הדיפת הלחץ האמריקאי בסוגיית ירושלים

ב-1949, בעיצומה של מלחמת העצמאות לחצה ארה"ב להימנע מסיפוח מערב ירושלים "הכבושה" (כמו גם "שטחים כבושים" בגליל, שפלת החוף והנגב), ולהסכים לבינאום העיר.

ב-1950 גבר הלחץ – שלווה באיום לנקוט בצעדי ענישה דיפלומטים וכלכליים – אבל רה"מ דוד בן גוריון הגיב בהכרזה על ירושלים כבירת ישראל (13 דצמבר 1949), העברת משרדי ממשלה רבים מתל אביב לירושלים, שדרוג תשתית התעבורה לירושלים, העברת אלפי עולים לשכונות חדשות שנבנו צמוד לקווי שביתת הנשק בירושלים, והקצאת קרקע להרחבת הבנייה בעיר.

ב-1953 העביר בן גוריון את משרד החוץ לירושלים על אפם וחמתם של הנשיא דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה פוסטר דאלאס שאיימו בהחרמת המשרד על ידי השגרירות של ארה"ב.

ב-1967 פעל הנשיא לינדון ג'ונסון לפי עצתם של מזכיר המדינה דין ראסק (שהיה ממובילי ההתנגדות להקמת המדינה) ומזכיר ההגנה רוברט מקנמארה, הזהיר את רה"מ לוי אשכול מפני איחוד ירושלים ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים, וציין שלפי החוק הבינלאומי מעמדה של העיר הוא בינלאומי ולא ישראלי. אבל, אשכול אימץ את "דוקטרינת בן גוריון", הדף את הלחצים, איחד את העיר והקים את שכונת רמת אשכול מעבר ל"קו הירוק", בנוסף להקמת הישוב הראשון בגוש עציון (כפר עציון), וההתיישבות הראשונה בבקעת הירדן ורמת הגולן.

ב-1970 שכנע מזכיר המדינה וויליאם רוג'רס את הנשיא ריצ'רד ניקסון ללחוץ על ישראל לוותר על הריבונות ב"אגן הקדוש" בירושלים, ולהימנע מהרחבת הבנייה בירושלים מעבר ל"קו הירוק". אבל רה"מ גולדה מאיר הרחיבה את הבנייה באופן דרמטי, והקימה את השכונות רמות אלון, גילה, הגבעה הצרפתית ונווה יעקב, המאכלסות היום כ-150,000 איש, ומעניקות לירושלים מרחב פיתוח אדיר מפאתי בית לחם, דרך פאתי מדבר יהודה ועד פאתי רמאללה.

בשנים 1992-1977 הדפו ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר לחץ שיטתי של ארה"ב והקהיליה הבינלאומית, הרחיבו את הבנייה בירושלים ושלחו מסר ברור: ירושלים היא בירתה הבלעדית של ישראל ואינה עומדת למשא ומתן!  כמו בתקופות בן גוריון, אשכול וגולדה, הדיפת הלחץ האמריקאי הביאה למתיחות קצרת-טווח ולשדרוג ארוך-טווח של ההערכה האסטרטגית כלפי ישראל.

"[ב-1978] דקות ספורות לפני סיום המו"מ המוצלח בין רה"מ בגין לבין הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בקאמפ דייויד, בתיווך הנשיא ג'ימי קארטר, העביר קארטר לבגין את בקשת סאדאת להוסיף את סוגיית ירושלים למו"מ. בגין סירב לבקשה בנחישות והוסיף: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תידבק לשוני לחיכי אם אשכחכי'" (סיפרו של יהודה אבנר, The Prime Ministers – An Intimate Portrait of Leaders of Israel).

ב-2021 טוב יעשה רה"מ נפתלי בנט אם ילמד את התנהלות קודמיו בכל הקשור לעמידה בלחצים בכלל, ובסוגיית ירושלים בפרט.

טוב יעשה רה"מ בנט אם יפנים שקיים יחס ישר בין רמת ההערכה האסטרטגית שארה"ב והעולם רוחשים לישראל, לבין רמת הדבקות שישראל מפגינה (במעשים ולא רק בדיבורים) כלפי ירושלים.

חגים יהודיים

חנוכה מושרשת במורשת האמריקאית

"ישראל היום", https://bit.ly/2zw83x9

English edition  https://bit.ly/2SbCQ9B

מורשת חג החנוכה המקדשת את רעיון החירות וכושר העמידה מול אתגרים ואיומים עצומים, מושרשת בחברה האמריקאית מתקופת המתיישבים הראשונים במאה ה-17, דרך האבות המייסדים במאה ה-18 ועד היום. עוצמת המורשת תורמת ליחס חיובי של רוב אוכלוסיית ארה"ב כלפי המדינה היהודית.

ב-16 לאוקטובר 2018 הנפיקה רשות הדואר האמריקאי את הבול השנתי של חנוכה, המבטא את מקום חג החנוכה בהוויה ההיסטורית, תרבותית ופוליטית של ארה"ב.

ב-8 לדצמבר 2017 קיים הנשיא טראמפ את הטקס השנתי של הדלקת נרות חנוכה בבית הלבן ואמר: "נס החנוכה הוא נס ישראל…. יוצאי חלציהם של אברהם, יצחק ויעקב חוו רדיפות מזעזעות, אך אין כוח היכול לשבור את רוחם ולכבות את אמונתם…." ב-14 לדצמבר 2016 אמר הנשיא אובמה בטקס דומה בבית הלבן: "יש להעניק תשומת לב למאבק המכבים ברודנות וללמוד שגם ברגעי השפל העמוקים ביותר יש לשמור על התקווה…. יש האומרים שג'ורג' וושינגטון הושפע על ידי אור החנוכה, כאשר הבחין בחייל יהודי שאחז בחנוכיית חנוכה למרות השלג סביבו…."

ב-6 לדצמבר כתב השגריר האנק קופר, שהיה ראש סוכנות ההגנה האסטרטגית בארה"ב: "עם הדלקת הנר השמיני של חנוכה, היהודים מסיימים את חגיגת ניצחון המכבים לפני אלפיים שנים, המציינת את אהבת החירות המאפיינת את המערב בעמידה מול אויב משותף המאיים על קיומנו וחירותנו.  אנו זקוקים למכבים בעידן המודרני…."

בדצמבר 1993 ניפצה לבנה חלון בבית יהודי שהציג חנוכיה בעיר בילינגס במדינת מונטנה.  תגובת 80,000 תושבי העיר, כולל 50 משפחות יהודיות, היתה: "לא במחוזותינו!"  העיתון המקומי, "בילינגס גאזט", יצא במהדורה מיוחדת עם חנוכייה על כל עמוד השער, ששוכפל על ידי תושבי העיר, הודבק באתרים ציבוריים ועל חלונות אלפי בתים בעיר. עשרות תושבים צעדו ברחוב הראשי של העיר ובידיהם חנוכיות. כמו כן, מאז 1994 מקיים מושל מונטנה טקס הדלקת נרות חנוכה בבנין הקפיטול בעיר הבירה, הלנה.

המכללה הצבאית ווסט פוינט, המובילה בארה"ב, שנוסדה ב-1802, מציגה את פסלו של יהודה המכבי, יחד עם יהושע בן-נון, דוד המלך, אלכסנדר הגדול, הקטור, הקיסר יוליוס, המלך ארתור, קרל הגדול וגודפרי מבולון – תשעת המנהיגים הצבאיים המובילים בהיסטוריה האנושית.

הבולטים בדור המייסדים האמריקאי כונו "המכבים המודרנים" עקב תרומתם החריגה למלחמת העצמאות בבריטים: הנשיאים ג'ורג' וושינגטון, ג'ון אדאמס ותומאס ג'פרסון, המדען בנג'מין פרנקלין, המהפכנים פטריק הנרי ופול רוויר, האידיאולוג תומאס פיין, מנהיגי "מסיבת התה", ועוד.

ב-2018 ארה"ב וישראל הן שתי הדמוקרטיות המערביות היחידות הדבקות במורשת המכבים: הדגשת החירות תוך כדי הדיפת איומים, לחצים ופיתויים; סירוב להקריב עקרונות ושיקולים ארוכי-טווח על מזבח אופורטוניזם ורווחים קצרי-טווח; וכוח עמידה בכל-מחיר מול משטרים וארגונים פורעי-חוק הנהנים מרוח-גבית של פייסנות, רפיסות, פשטנות והרהורי-לב של גורמים במערב.

שיתוף הפעולה בין השתיים בהגנה על החירות והמוסר – למרות אי-ההסכמה בנושאים אחרים – תורם רבות להישרדות הדמוקרטיות המערביות מול אויבים ויריבים.

גולן

תובנות מפלישת רוסיה לאוקראינה

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3603FJS

English edition  https://bit.ly/3hNd0Y6

ללא קשר לתוצאות הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא מהווה קריאת-השכמה למעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב.

הפלישה חושפת בערוותן מספר הערכות המעצבות את תפישת העולם של הממסד המדיני והביטחוני במערב (אך לא את תפישת העולם של רוב מדינות העולם), המנסה לשכנע את ישראל לאמץ אותן.

לדוגמא:

*האשלייה שרוב מדינות העולם מאמצות את הלך הרוח של "סדר עולמי חדש" שהוא לכאורה יותר-יציב, פחות-נפיץ, יותר-סובלני, נוטה לדו-קיום בשלום, ממוקד יותר ב"חמאה" מאשר ב"תותחים".

*הערכה שתם עידן המלחמות הגדולות והפלישות הצבאיות המסיביות.

*האמונה שהסכמי שלום, ערבויות ביטחון ומענקים כלכליים נדיבים חיוניים יותר לביטחון לאומי מאשר שידרוג כח הרתעה. וכך, זרעי ההרס באוקראינה נזרעו במזכר בודפשט מדצמבר 1994 שהעניק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות של ארה"ב, בריטניה ורוסיה תמורת התפרקותה ממאגר הנשק הגרעיני (שהיה השלישי בגודלו בעולם). ב-2022 נחשפות הערבויות בערוותן.

*התעלמות מאופיין הזמני, רופף, בלתי-אמין ועתיר דרכי-מילוט של כל ערבויות הביטחון, כולל אלו של "ברית נאט"ו" הנחשבות למוצקות ביותר. אבל לפי סעיף 5 של "ברית נאט"ו כל אחת מחברות נאט"ו תבוא לעזרת מדינה-חברה העומדת בפני מתקפה צבאית "כפי שהיא מוצאת לנכון, כולל שימוש בצבא…."

כפי שהיא מוצאת לנכון….

*ההנחה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון חיוניים לביטחון לאומי יותר מכח הרתעה צבאי, עומק אסטרטגי וטופוגרפיה-שולטת מתעלמת מהעובדה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון הם רופפים וזמניים, לעומת טופוגרפיה-שולטת (לדוגמא, רמת הגולן ורכסי יו"ש) ועומק אסטרטגי שהם קבועים.

*מגמת קיצוץ בתקציב הביטחון למרות שקיצוץ נתפש בעיני אויבים, יריבים ובעלי-ברית ככרסום בכח ההרתעה (בעולם הסוער), המחריף את אי-היציבות, פוגע בביטחון הלאומי, ומעניק רוח-גבית לטרור ומלחמות.

*הטענה שאופציה דיפלומטית עדיפה על איום באופציה צבאית במו"מ עם משטרים פורעי-חוק (כגון משטר האייתולות באיראן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ), גם אם התנהלות משטרים אלו מפגינה בשיטתיות שאינם מנהלים מו"מ בתום-לב (חזון חיסולי, מערכת חינוך לטרור, הסתה, פעילות טרור, הפרת הסכמים).

*האמונה שלאומיות מפנה את הדרך, בהדרגה, לקוסמופוליטיות ודו-קיום בשלום בינלאומי.

*התייחסות למשטרים פורעי-חוק על בסיס התנהלותם העתידית והספקולטיבית יותר מאשר התנהלותם בעבר ובהווה, למרות שהתנהלות העבר וההווה חושפת את עוצמת השורשים ההיסטורים של חזונם והתנהלותם.

*האשלייה שטרור בפרט, והתנהלות פורעת-חוק בכלל, הם מונחי-יאוש ותסכול מדיניים וכלכליים, ולא מונחי-חזון קיצוני, רעיוני, דתי, היסטורי.

המערב פועל בשיטתיות לשכנוע ישראל לסגת מהטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש בתמורה להסכמי שלום, ערבויות ביטחוניות וחבילה כלכלית וצבאית נדיבה ביותר. אבל, פלישת רוסיה לאוקראינה, תגובת המערב ומזכר בודפשט מ-1994 שופכים אור על תחושת הביטחון המזויפת וההרסנית המאפיינת הסכמים אלו. התנהלות העולם הרחב, ובמיוחד במזרח התיכון הנפיץ, מדגישה את מרכזיות כח-ההרתעה הצבאי (כולל טופוגרפיה וגיאוגרפיה) בגיבוש ביטחון לאומי אמין.

בניגוד לאוקראינה (השנייה בגודל שטחה באירופה), אין לישראל עומק אסטרטגי (14 ק"מ בין נתניה לטול כרם!), ולכן יש לה מרווח-שגיאה זעום ביותר. לדוגמא, אילו מתקפת-פתע בהיקף של מלחמת יום הכיפורים הייתה מסתערת על ישראל של טרום-1967 (ללא העומק האסטרטגי של חצי האי סיני והטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש), הייתה המתקפה מחסלת את המדינה היהודית.

על ישראל לגבש ביטחון לאומי העומד בפני התרחיש הרע ביותר (כפי שמתבקש במזה"ת) ולא בפני תרחישים מתונים (כפי שנהוג במערב השאנן והרגוע-יחסית).

 

טרור איסלמי

חמאס ופלסטינים: שלובים או נפרדים?

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 3 ינואר 2023, bit.ly/41Imdai

English edition  bit.ly/489Wxpq

תפישת העולם המערבית נחושה להפריד בין חמאס לבין האוכלוסייה הפלסטינית בעזה. אבל היא מנוגדת למציאות המזרח תיכונית, החושפת שילוב ברור בין חמאס לבין רוב הפלסטינים (גם ביו"ש), חברתית, חינוכית, תרבותית, רעיונית ודתית.

המציאות המזרח תיכונית גם מציגה את חמאס כמדינת טרור ולא רק ארגון טרור. לכן, רוב ערביי עזה חגגו בהתלהבות את זוועות ה-7 לאוקטובר, ורואים בטרור אב-טיפוס של גבורה במסגרת מלחמת-קודש לקידום חזון עקירת "הישות הכופרת היהודית".

פוטנציאל הטרור של אוכלוסיית עזה הודגש עוד ב-29 ליוני 1967, במסמך של הרמטכ"ל האמריקאי, הגנרל ארל ווילר, שהוגש למזכיר ההגנה האמריקאי, רוברט מקנאמארה. המסמך הציג את מפת גבולות הביטחון המינימלי של ישראל, שכללה את רמת הגולן, רכסי יו"ש, רצועת החוף מאילת לשארם א-שייך ו… רצועת עזה: "[רצועת עזה] מהווה מובלעת של חתרנות וטרור, ושליטה בה תקנה לישראל יתרון צבאי…. עזה מהווה אתר אמונים של הטרור הפלסטיני….. שליטת ישראל ברצועת עזה תצמצם את איום הטרור ב-80%…."

פוטנציאל הטרור של ערביי עזה ממונף מ-1947 על ידי "האחים המוסלמים", שהוא ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם, שהקים את חמאס ב-1988. עזה הייתה בין חמישה הסניפים שהוקמו על ידי "האחים המוסלמים" בתחום המנדט הבריטי (חיפה, יפו, שכם, ירושלים ועזה). הסניף העזתי היה צמוד למרכז "האחים המוסלמים" במצרים, ופעל בעיקר בקרב המעמד הבינוני. אבל, משנות ה-90' הרחיב חמאס את פעילותו בקרב ערביי עזה והפך לגורם מרכזי בזירה החברתית, רעיונית ודתית.

הזדהות ערביי עזה עם "האחים המוסלמים" וחמאס גדלה בהדרגה מאז החתימה על הסכם אוסלו ב-1993, בעקבות החלטת ערפאת ומחמוד עבאס להקים את מערכת החינוך לשנאה (קו-יצור של טרוריסטים), ההסתה במסגדים והאדרת הטרור. בתחילה הביאה הנחלת הטרור לשדרוג מעמד הרשות הפלסטינית, אך  עד מהרה הזניקה את התמיכה בחמאס, שהפך לחלק בלתי-נפרד מהתרבות העזתית ומודל-לחיקוי עבור רוב הנוער הפלסטיני.

מודעות הרשות הפלסטינית להזדהות הגוברת עם חמאס – ולהפיכת חמאס מארגון טרור למדינת טרור בעזה (תחילה) – גרמה להחלטת הרשות הפלסטינית להימנע מקיום בחירות מאז 2005 מחשש  לניצחון סוחף של חמאס. תגובת ערביי עזה לטבח ופרעות ה-7 לאוקטובר הבהירה שהחמאס הוא אכן בשר מבשרה של האוכלוסייה העזתית, ושיוקרת חמאס הרקיעה שחקים בעזה וביו"ש.

כדי להקל על גיבוש הצעות לפתרון סכסוכים, המערב מעדיף ליצור מציאות אלטרנטיבית, אופטימית, צפויה ונוחה יותר ממציאות המזרח תיכונית – בת 1,400 השנים – שהיא מתסכלת, אלימה, בלתי-צפויה ובלתי-נוחה. מכאן ההנחה של מעצבי מדיניות מערביים שחמאס וערביי עזה אינם משולבים, אלא נפרדים, תרבותית ורעיונית, ולכן האוכלוסייה היא לכאורה חפה-מפשע ואין לפגוע בה.

אבל, המציאות המזרח תיכונית מתעדת שמהות החמאס מבטאת את הערכים, תפישת העולם והחינוך של רוב ערביי עזה, השולחים את ילדיהם למערכת החינוך של חמאס, למסגדי החמאס ולהתקהלויות ההמוניות המשבחות את טרור חמאס.

בניגוד לתובנה המקובלת במערב, חמאס אינו ארגון טרור כמו "הנתיב הזוהר" בפרו, "הבריגדות האדומות" באיטליה, "הפעולה הישירה" בצרפת, "הכוחות המזויינים המהפכניים" בקולומביה וגם לא דאע"ש בסוריה ועיראק, וארגוני טרור נוספים המייצגים מיעוט וגורמי שוליים במדינותיהם, ומפעילים טרור נגד רוב האוכלוסייה, והממסד הממשלתי, תרבותי, חינוכי ודתי. בניגוד לארגוני טרור אלו חמאס הוא מדינת הטרור של רצועת עזה, חלק בלתי-נפרד של התשתית החינוכית, תרבותית ודתית של עזה, וזוכה להזדהות מצד רוב תושבי הרצועה. חמאס זוכה לתמיכה רחבה יותר מהתמיכה של תושבי סוריה במשטר אסאד, תושבי איראן במשטר האייתולות, ויותר מהתמיכה שזכו סדאם חוסיין בעיראק וקדאפי בלוב.

מדיניות מערבית המתעלמת ממציאות המזרח התיכון – כפי שמאפיין את מדיניות המערב כלפי איראן – אינה מכירה בשילוב בין חמאס ורוב גדול של ערביי רצועת עזה, מנסה לבלום את מתקפת צה"ל, מזרימה אדרנלין לוורידי חמאס, מעניקה רוח גבית לטרור האסלאמי האנטי-מערבי, ומקשה על מלחמת ישראל והמערב בטרור האסלאמי.