הכי פופולרים

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 29 נובמבר 2023, https://bit.ly/46sfMcf

English edition https://bit.ly/3uzLZB3

התמיכה הבלתי-מסוייגת של מזכיר המדינה בלינקן והנשיא ביידן בהקמת מדינה פלסטינית מבטאת את עמדת מחלקת המדינה, המפגינה כישלון שיטתי בזירה המזרח תיכונית – משנת 1948 ועד היום – בהקשר מצרים, איראן, עיראק, לוב, סוריה, לבנון, סעודיה, איחוד האמירויות, תימן, ישראל והסוגייה הפלסטינית.

המלך חוסיין לא היה שותף לעמדת מחלקת המדינה בהקשר הפלסטיני. כאשר נודע לו על המהלכים לקראת "הסכם אוסלו", אמר לראש המוסד ד'אז, שבתאי שביט, שהקמת מדינה פלסטינית תהווה גזר דין מוות למשטר ההאשמי. צמרת הצבא הירדני העבירה לצמרת צה"ל מסר דומה בעת החתימה על הסכם השלום ישראל-ירדן באוקטובר 1994.

על עמדת הערבים כלפי הפלסטינים אפשר ללמוד גם מהוועידה המשותפת של "הליגה הערבית" ו"הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי" ב-11 לנובמבר 2023, כאשר סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו ומדינות נוספות בלמו הצעה איראנית-פלסטינית להשעיית קשרים דיפלומטים, כלכליים, צבאיים ותיירותיים עם ישראל.

כמו כן, מדינות ערב לא הפעילו שריר צבאי או כלכלי למען הפלסטינים במלחמה הנוכחית, כפי שהיה גם בכל מלחמות ישראל מול טרור אש"פ וחמאס.

מדינות ערב מרעיפות על הפלסטינים מלל מחבק, אך המעש הערבי הוא אדיש-עד-עוין, ונמנע מצעדים מהותיים להקמת מדינה פלסטינית.

בניגוד למנהיגי המערב הפורשים שטיח אדום למבקרים פלסטינים, מנהיגי ערב מסתפקים במרבד מרוט.

מדוע מנהיגי ערב אינם שותפים לכמיהת מחלקת המדינה למדינה פלסטינית?

בניגוד למחלקת המדינה, מנהיגי ערב אינם מתיחסים לפלסטינים על בסיס תרחישים עתידיים וספקולטיביים, אלא על בסיס התנהלות פלסטינית מתועדת במישור הבין-ערבי, כולל נשיכת היד המסייעת

לדוגמא, בשנות ה-50' שיתפה ההנהגה הפלסטינית (ערפאת ומחמוד עבאס) פעולה עם "האחים המוסלמים" בפעילות טרור נגד המארחת המצרית. בשנות ה-60' נקטה ההנהגה הפלסטינית בפעילות טרור נגד המארחת הסורית, וב-1970-1968 הציתה ההנהגה הפלסטינית מלחמת אזרחים בירדן כדי להפיל את השלטון ההאשמי. ב-1982-1970 גרמה ההנהגה הפלסטינית למספר מלחמות אזרחים בלבנון וניסתה להשתלט על ביירות. ב-1990 סייעו ערפאת ומחמוד עבאס לפלישת צדאם חוסיין לכווית, למרות שהייתה המארחת הערבייה הנדיבה ביותר ל-400,000 פלסטינים.

מנהיגי ערב אף מעניקים משקל רב לשיתוף הפעולה השיטתי של ההנהגה הפלסטינית עם גופים פורעי-חוק, רדיקלים ומתסיסים כגון גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, משטר האייתולות, צדאם חוסיין, "האחים המוסלמים", צפון קוריאה, ונצואלה, קובה וארגוני טרור במזרח התיכון, אסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה הלטינית.

לכן, מנהיגי ערב רואים בפלסטינים אב-טיפוס לחתרנות, טרור, כפיות-תודה ובוגדנות בין-ערביים.

הם מודעים להשלכות האזוריות והגלובליות של מדינה פלסטינית מערבית לירדן, שתביא להפלת השלטון ההאשמי מזרחית לנהר; תהפוך את ירדן למדינה בלתי-נשלטת ובמה נוספת לטרור אסלאמי; נכס אסטרטגי למשטר האייתולות, "האחים המוסלמים" ודאע"ש שיפעלו ביתר שאת להפלת המשטר בסעודיה ושאר מפיקות הנפט הערביות; איום חמור על אספקת ומחיר הנפט ושיבוש הסחר העולמי; בוננזה לאיראן, "האחים המוסלמים", סין ורוסיה, ונזק כבד לכלכלת וביטחון ארה"ב.   

בניגוד למחלקת המדינה הסבורה שהטרור הפלסטיני מונחה-ייאוש, מנהיגי ערב מבינים שהוא מונחה-חזון, אשר מימושו מותנה בעקירת "הישות הציונית" מערבית לירדן ועקירת המשטר ההאשמי מזרחית לירדן.

בניגוד למחלקת המדינה המשוכנעת שהפלסטינים (כמו האייתולות) עשויים להקריב את חזונם על מזבח שדרוג משמעותי של רמת החיים ודו-קיום בשלום, מנהיגי ערב ערים למרכזיות החזון בהתנהלות ההנהגה הפלסטינית, האייתולות, "האחים המוסלמים" וחיזבאללה (כפי שמתעדים מערכת החינוך לשנאה ודרשות ההסתה במסגדים).

לסיכום, הקמת מדינה פלסטינית מחד, וערכים ואינטרסים של ארה"ב מאידך, הם דבר והיפוכו.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מידה", 27 אוקטובר 2023, https://bit.ly/47b1I7P

English edition  https://bit.ly/3Mda0UE

ישראל – מטרה משנית

*לפי מרכז המחקר הפריזאי Fondation pour l’Innovation Politique: "בתקופה 2019-1979 היו לפחות 33,769 פעולות טרור אסלאמי [בנוסף לטרור המתחולל במלחמות האזרחים בלוב, סוריה, עיראק ותימן], שגרמו להריגת 167,096 איש לפחות….. 91.2% מההרוגים היו מוסלמים…. הטרור האסלאמי היכה גם באירופה במדינות כמו צרפת, גרמניה, אוסטריה, בלגיה, בוסניה והרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, קפריסין, דנמרק ספרד פינלנד, גרוזיה, יוון, איטליה, נורווגיה, הולנד, בריטניה, שבדיה, שוויץ ורוסיה…."   

*11 מיליון מוסלמים נהרגו במלחמות וטרור מאז 1948, אך רק 35,000 (0.3%) נהרגו במלחמות ערב-ישראל. למעלה מ-90% נהרגו בעימותים בין-מוסלמים.

*הטרור האסלאמי הוא בן 1,400 שנים (לדוגמא, 3 מ-4 החליפים הראשונים נרצחו במאה ה-7), אינו מונחה-ייאוש וגם לא מונחה-ישראל או מונחה-ארה"ב. הטרור האסלאמי מונחה-חזון דתי, פנאטי ומגלומני השואף להכניע ללא-תנאי את המערב "הכופר" ולהכפיף את העולם לאסלאם – "הדת הלגיטימית היחידה בברכת אללה".

חמאס – סדר עדיפויות אנטי-מערבי

*לפי אמנת חמאס מ-1988, ארגון הטרור הוא שלוחה של הטרור האסלאמי האנטי-מערבי.

*חמאס נוסד על ידי "האחים המוסלמים" שחרתו על דגלם את הפלת כל המשטרים האסלאמיים הלאומיים, הקמת חברה אסלאמית עולמית המבוססת על הקוראן, ושיעבוד המערב "הכופר" באמצעי שלום או מלחמה, וללא תנאים.

*חמאס מקבל תמיכה צבאית וכלכלית קריטית ממשטר האייתולות באיראן, המונחה על ידי השאיפה להפיל כל משטר "משומד" (סוני), ולהביס את המערב "הכופר", ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי".

טרור אסלאמי אנטי-אמריקאי לא קשור לישראל

*בשנים האחרונות, טרור אסלאמי מתימן, עיראק ומזרח סוריה, הנתמך על ידי איראן, פועל במזרח התיכון נגד מתקנים צבאיים, עסקיים ואזרחיים של ארה"ב, סעודיה ואיחוד האמירויות, כדי לערער את תדמית ההרתעה השחוקה של ארה"ב. איראן פועלת לכרסום תדמית ההרתעה של ארה"ב גם בדרום ומרכז אמריקה (הבטן הרכה של ארה"ב) בשיתוף פעולה עם ברוני סמים, ארגוני טרור ומדינות אנטי-אמריקאיות באמריקה הלטינית.

*הטרור האסלאמי פועל בשיטתיות נגד ארה"ב, במקביל לפעילות פנים-אסלאמית בת 1,400 שנים, ללא קשר למדיניות ישראל או ארה"ב.

*לדוגמא, הטרור האסלאמי פוגע בארה"ב למרות שהעניקה רוח גבית לאייתולות לתפישת השלטון באיראן, ולמרות דבקותה באופציה דיפלומטית כלפי האייתולות, שהניבה לאייתולות מאות מיליארדי דולרים מאז עלייתם לשלטון. הטרור האסלאמי מכה בארה"ב למרות שהעניקה למוג'אהדין מיליארדי דולרים שסייעו  לסילוק הצבא הסובייטי מאפגניסטן, ולמרות מתקפת ארה"ב נגד סרביה שהביאה לעצמאות בוסניה וקוסובו המוסלמיות. הטרור האסלאמי גם מקיז את דם ארה"ב חרף הסיוע הפיננסי והדיפלומטי המשמעותי שהיא מעניקה לרשות הפלסטינית. הטרור האסלאמי התמקד בארה"ב בתקופת קלינטון ואובמה הדמוקרטים וגם בתקופת בוש וטראמפ הרפובליקנים.

*הטרור האסלאמי רואה בארה"ב את "אויבת אללה", "צלבנית מודרנית" והמכשול המרכזי להדברת "הכופר" המערבי.

*פרופ' ברנרד לואיס, מבכירי המומחים לאסלאם והמזרח התיכון, טען שטרוריסטים אסלאמיים מסוגלים לספוג תגובת-נגד של ארה"ב, אך ארה"ב אינה מסוגלת לספוג את מתקפת הטרור האנטי-אמריקאי ברחבי העולם ובארה"ב. מטרת הטרור האסלאמי היא לערער את אמון אוכלוסיית ארה"ב ביכולת הנהגתה להתגבר על הטרור.

*הטרור האסלאמי האנטי-מערבי מקבל רוח-גבית מהצלחת החדירה המוסלמית לאירופה, המאבדת את הרצון להיאבק באיומים קיומיים. הטרור האסלאמי גם שואב עידוד מהצלחתו להביא לבריחת ארה"ב מאפגניסטן ב-2021, לאחר שהביא לנסיגת ברה"מ מאפגניסטן ב-1989, שהחישה את התפוררות ברה"מ.

*העזת הטרור האסלאמי התעצמה גם עקב השידרוג הדרמטי של משטר האייתולות, מאז עלייתו לשלטון באיראן ב-1979, בכל הקשור להפצה עולמית (גם באמריקה הלטינית) של טרור, סמים ומערכות נשק מתקדמות, תוך מינוף האופציה הדיפלומטית של ארה"ב כלפי איראן, כמיהת ארה"ב להסכם גרעין נוסף עם איראן, והתגובה הפושרת מאד של ארה"ב למתקפות השיטתיות של איראן וגרורותיה על מתקנים אמריקאים, סעודים ואמירתים.

* שינוי דרמטי של תפישת העולם הוא תנאי להכרעת הטרור האסלאמי, השואב עידוד מתפישת העולם המערבית השאננה (המנותקת מהמזרח התיכון המתסכל) – של חתירה לדו-קיום בשלום עם הטרור והכלתו – שהשתרשה בצמרת המדינית והביטחונית של ישראל מאז "הסכם אוסלו", והובילה למחדל הקטלני ב-7 אוקטובר 2023.

השורה התחתונה

*הטרור האסלאמי הוא מרכיב קבוע במערכת המזרח תיכונית מאז המאה ה-7,  שבא לעולם עקב חזון פנאטי בן 1,400 שנים, ולא עקב הקמת ארה"ב במאה ה-18 או הקמת ישראל במאה ה-20.

*הטרור האסלאמי רואה בישראל מוצב קדמי של המערב ב"בית האסלאם" (המזרח התיכון) המקצץ את כנפי גורמים אסלאמיים אנטי-מערביים, ומהווה אב-טיפוס ללוחמה בטרור וקו הגנה חיוני של המערב. כשלון ישראל במלחמתה בטרור מהווה רוח-גבית למתקפה על "הכופר" המערבי.

*כדי להביס את הטרור האסלאמי, על המערב להכיר באופיו האפוקליפטי והבלתי-מתפשר, שאינו מונחה-יאוש כלכלי, מדיני או צבאי, אלא מונחה-אופק רעיוני, קנאי, אלים ושתלטני, ואינו נכון להיפרד ממנו תמורת אופק כלכלי ודיפלומטי.

*מתקפת הטרור האסלאמי על המערב מהווה מהדורה נוספת של מלחמת-תרבויות, הממונפת על ידי רוסיה וסין כדי לקדם את מעמדן הבינלאומי ולהצר את צעדי ארה"ב.

*את הטרור האסלאמי יש לתקוף צבאית ולא דיפלומטית, ולהכיר בתפקיד המרכזי של מערכת החינוך לשנאה וההסתה במסגדים (לדוגמא, באיראן, הרשות הפלסטינית ומדינות מערביות) כקו-יצור יעיל מאד של טרוריסטים.

*מלחמה יעילה בטרור האסלאמי חייבת להיות התקפית ולא הגנתית, מניעתית ולא רק תגובתית, בשוחות גופי הטרור ולא בשוחות מערביות, מרסקת-טרור ולא מכילת-טרור.

*מלחמה יעילה בטרור מיישמת כלל מרכזי בכדורגל: ככל שחלוצי הקבוצה קרובים יותר לשערם, גדל הסיכוי שיספגו גול; אך ככל שחלוצי הבוצה יתקרבו לשער הקבוצה היריבה גדל הסיכוי שיבקיעו גול.

*הרס תשתיות הטרור ללא עקירת תפישת העולם המערבית ("אוסלו") – שהשתלטה על מוקדי-כוח מדיניים וביטחוניים בישראל ובמערב – יהווה סם-חיים לטרור.

פוסטים אחרונים

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 3 ינואר 2023, bit.ly/41Imdai

English edition  bit.ly/489Wxpq

תפישת העולם המערבית נחושה להפריד בין חמאס לבין האוכלוסייה הפלסטינית בעזה. אבל היא מנוגדת למציאות המזרח תיכונית, החושפת שילוב ברור בין חמאס לבין רוב הפלסטינים (גם ביו"ש), חברתית, חינוכית, תרבותית, רעיונית ודתית.

המציאות המזרח תיכונית גם מציגה את חמאס כמדינת טרור ולא רק ארגון טרור. לכן, רוב ערביי עזה חגגו בהתלהבות את זוועות ה-7 לאוקטובר, ורואים בטרור אב-טיפוס של גבורה במסגרת מלחמת-קודש לקידום חזון עקירת "הישות הכופרת היהודית".

פוטנציאל הטרור של אוכלוסיית עזה הודגש עוד ב-29 ליוני 1967, במסמך של הרמטכ"ל האמריקאי, הגנרל ארל ווילר, שהוגש למזכיר ההגנה האמריקאי, רוברט מקנאמארה. המסמך הציג את מפת גבולות הביטחון המינימלי של ישראל, שכללה את רמת הגולן, רכסי יו"ש, רצועת החוף מאילת לשארם א-שייך ו… רצועת עזה: "[רצועת עזה] מהווה מובלעת של חתרנות וטרור, ושליטה בה תקנה לישראל יתרון צבאי…. עזה מהווה אתר אמונים של הטרור הפלסטיני….. שליטת ישראל ברצועת עזה תצמצם את איום הטרור ב-80%…."

פוטנציאל הטרור של ערביי עזה ממונף מ-1947 על ידי "האחים המוסלמים", שהוא ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם, שהקים את חמאס ב-1988. עזה הייתה בין חמישה הסניפים שהוקמו על ידי "האחים המוסלמים" בתחום המנדט הבריטי (חיפה, יפו, שכם, ירושלים ועזה). הסניף העזתי היה צמוד למרכז "האחים המוסלמים" במצרים, ופעל בעיקר בקרב המעמד הבינוני. אבל, משנות ה-90' הרחיב חמאס את פעילותו בקרב ערביי עזה והפך לגורם מרכזי בזירה החברתית, רעיונית ודתית.

הזדהות ערביי עזה עם "האחים המוסלמים" וחמאס גדלה בהדרגה מאז החתימה על הסכם אוסלו ב-1993, בעקבות החלטת ערפאת ומחמוד עבאס להקים את מערכת החינוך לשנאה (קו-יצור של טרוריסטים), ההסתה במסגדים והאדרת הטרור. בתחילה הביאה הנחלת הטרור לשדרוג מעמד הרשות הפלסטינית, אך  עד מהרה הזניקה את התמיכה בחמאס, שהפך לחלק בלתי-נפרד מהתרבות העזתית ומודל-לחיקוי עבור רוב הנוער הפלסטיני.

מודעות הרשות הפלסטינית להזדהות הגוברת עם חמאס – ולהפיכת חמאס מארגון טרור למדינת טרור בעזה (תחילה) – גרמה להחלטת הרשות הפלסטינית להימנע מקיום בחירות מאז 2005 מחשש  לניצחון סוחף של חמאס. תגובת ערביי עזה לטבח ופרעות ה-7 לאוקטובר הבהירה שהחמאס הוא אכן בשר מבשרה של האוכלוסייה העזתית, ושיוקרת חמאס הרקיעה שחקים בעזה וביו"ש.

כדי להקל על גיבוש הצעות לפתרון סכסוכים, המערב מעדיף ליצור מציאות אלטרנטיבית, אופטימית, צפויה ונוחה יותר ממציאות המזרח תיכונית – בת 1,400 השנים – שהיא מתסכלת, אלימה, בלתי-צפויה ובלתי-נוחה. מכאן ההנחה של מעצבי מדיניות מערביים שחמאס וערביי עזה אינם משולבים, אלא נפרדים, תרבותית ורעיונית, ולכן האוכלוסייה היא לכאורה חפה-מפשע ואין לפגוע בה.

אבל, המציאות המזרח תיכונית מתעדת שמהות החמאס מבטאת את הערכים, תפישת העולם והחינוך של רוב ערביי עזה, השולחים את ילדיהם למערכת החינוך של חמאס, למסגדי החמאס ולהתקהלויות ההמוניות המשבחות את טרור חמאס.

בניגוד לתובנה המקובלת במערב, חמאס אינו ארגון טרור כמו "הנתיב הזוהר" בפרו, "הבריגדות האדומות" באיטליה, "הפעולה הישירה" בצרפת, "הכוחות המזויינים המהפכניים" בקולומביה וגם לא דאע"ש בסוריה ועיראק, וארגוני טרור נוספים המייצגים מיעוט וגורמי שוליים במדינותיהם, ומפעילים טרור נגד רוב האוכלוסייה, והממסד הממשלתי, תרבותי, חינוכי ודתי. בניגוד לארגוני טרור אלו חמאס הוא מדינת הטרור של רצועת עזה, חלק בלתי-נפרד של התשתית החינוכית, תרבותית ודתית של עזה, וזוכה להזדהות מצד רוב תושבי הרצועה. חמאס זוכה לתמיכה רחבה יותר מהתמיכה של תושבי סוריה במשטר אסאד, תושבי איראן במשטר האייתולות, ויותר מהתמיכה שזכו סדאם חוסיין בעיראק וקדאפי בלוב.

מדיניות מערבית המתעלמת ממציאות המזרח התיכון – כפי שמאפיין את מדיניות המערב כלפי איראן – אינה מכירה בשילוב בין חמאס ורוב גדול של ערביי רצועת עזה, מנסה לבלום את מתקפת צה"ל, מזרימה אדרנלין לוורידי חמאס, מעניקה רוח גבית לטרור האסלאמי האנטי-מערבי, ומקשה על מלחמת ישראל והמערב בטרור האסלאמי.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 29 נובמבר 2023, https://bit.ly/46sfMcf

English edition https://bit.ly/3uzLZB3

התמיכה הבלתי-מסוייגת של מזכיר המדינה בלינקן והנשיא ביידן בהקמת מדינה פלסטינית מבטאת את עמדת מחלקת המדינה, המפגינה כישלון שיטתי בזירה המזרח תיכונית – משנת 1948 ועד היום – בהקשר מצרים, איראן, עיראק, לוב, סוריה, לבנון, סעודיה, איחוד האמירויות, תימן, ישראל והסוגייה הפלסטינית.

המלך חוסיין לא היה שותף לעמדת מחלקת המדינה בהקשר הפלסטיני. כאשר נודע לו על המהלכים לקראת "הסכם אוסלו", אמר לראש המוסד ד'אז, שבתאי שביט, שהקמת מדינה פלסטינית תהווה גזר דין מוות למשטר ההאשמי. צמרת הצבא הירדני העבירה לצמרת צה"ל מסר דומה בעת החתימה על הסכם השלום ישראל-ירדן באוקטובר 1994.

על עמדת הערבים כלפי הפלסטינים אפשר ללמוד גם מהוועידה המשותפת של "הליגה הערבית" ו"הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי" ב-11 לנובמבר 2023, כאשר סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו ומדינות נוספות בלמו הצעה איראנית-פלסטינית להשעיית קשרים דיפלומטים, כלכליים, צבאיים ותיירותיים עם ישראל.

כמו כן, מדינות ערב לא הפעילו שריר צבאי או כלכלי למען הפלסטינים במלחמה הנוכחית, כפי שהיה גם בכל מלחמות ישראל מול טרור אש"פ וחמאס.

מדינות ערב מרעיפות על הפלסטינים מלל מחבק, אך המעש הערבי הוא אדיש-עד-עוין, ונמנע מצעדים מהותיים להקמת מדינה פלסטינית.

בניגוד למנהיגי המערב הפורשים שטיח אדום למבקרים פלסטינים, מנהיגי ערב מסתפקים במרבד מרוט.

מדוע מנהיגי ערב אינם שותפים לכמיהת מחלקת המדינה למדינה פלסטינית?

בניגוד למחלקת המדינה, מנהיגי ערב אינם מתיחסים לפלסטינים על בסיס תרחישים עתידיים וספקולטיביים, אלא על בסיס התנהלות פלסטינית מתועדת במישור הבין-ערבי, כולל נשיכת היד המסייעת

לדוגמא, בשנות ה-50' שיתפה ההנהגה הפלסטינית (ערפאת ומחמוד עבאס) פעולה עם "האחים המוסלמים" בפעילות טרור נגד המארחת המצרית. בשנות ה-60' נקטה ההנהגה הפלסטינית בפעילות טרור נגד המארחת הסורית, וב-1970-1968 הציתה ההנהגה הפלסטינית מלחמת אזרחים בירדן כדי להפיל את השלטון ההאשמי. ב-1982-1970 גרמה ההנהגה הפלסטינית למספר מלחמות אזרחים בלבנון וניסתה להשתלט על ביירות. ב-1990 סייעו ערפאת ומחמוד עבאס לפלישת צדאם חוסיין לכווית, למרות שהייתה המארחת הערבייה הנדיבה ביותר ל-400,000 פלסטינים.

מנהיגי ערב אף מעניקים משקל רב לשיתוף הפעולה השיטתי של ההנהגה הפלסטינית עם גופים פורעי-חוק, רדיקלים ומתסיסים כגון גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, משטר האייתולות, צדאם חוסיין, "האחים המוסלמים", צפון קוריאה, ונצואלה, קובה וארגוני טרור במזרח התיכון, אסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה הלטינית.

לכן, מנהיגי ערב רואים בפלסטינים אב-טיפוס לחתרנות, טרור, כפיות-תודה ובוגדנות בין-ערביים.

הם מודעים להשלכות האזוריות והגלובליות של מדינה פלסטינית מערבית לירדן, שתביא להפלת השלטון ההאשמי מזרחית לנהר; תהפוך את ירדן למדינה בלתי-נשלטת ובמה נוספת לטרור אסלאמי; נכס אסטרטגי למשטר האייתולות, "האחים המוסלמים" ודאע"ש שיפעלו ביתר שאת להפלת המשטר בסעודיה ושאר מפיקות הנפט הערביות; איום חמור על אספקת ומחיר הנפט ושיבוש הסחר העולמי; בוננזה לאיראן, "האחים המוסלמים", סין ורוסיה, ונזק כבד לכלכלת וביטחון ארה"ב.   

בניגוד למחלקת המדינה הסבורה שהטרור הפלסטיני מונחה-ייאוש, מנהיגי ערב מבינים שהוא מונחה-חזון, אשר מימושו מותנה בעקירת "הישות הציונית" מערבית לירדן ועקירת המשטר ההאשמי מזרחית לירדן.

בניגוד למחלקת המדינה המשוכנעת שהפלסטינים (כמו האייתולות) עשויים להקריב את חזונם על מזבח שדרוג משמעותי של רמת החיים ודו-קיום בשלום, מנהיגי ערב ערים למרכזיות החזון בהתנהלות ההנהגה הפלסטינית, האייתולות, "האחים המוסלמים" וחיזבאללה (כפי שמתעדים מערכת החינוך לשנאה ודרשות ההסתה במסגדים).

לסיכום, הקמת מדינה פלסטינית מחד, וערכים ואינטרסים של ארה"ב מאידך, הם דבר והיפוכו.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מידה", 27 אוקטובר 2023, https://bit.ly/47b1I7P

English edition  https://bit.ly/3Mda0UE

ישראל – מטרה משנית

*לפי מרכז המחקר הפריזאי Fondation pour l’Innovation Politique: "בתקופה 2019-1979 היו לפחות 33,769 פעולות טרור אסלאמי [בנוסף לטרור המתחולל במלחמות האזרחים בלוב, סוריה, עיראק ותימן], שגרמו להריגת 167,096 איש לפחות….. 91.2% מההרוגים היו מוסלמים…. הטרור האסלאמי היכה גם באירופה במדינות כמו צרפת, גרמניה, אוסטריה, בלגיה, בוסניה והרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, קפריסין, דנמרק ספרד פינלנד, גרוזיה, יוון, איטליה, נורווגיה, הולנד, בריטניה, שבדיה, שוויץ ורוסיה…."   

*11 מיליון מוסלמים נהרגו במלחמות וטרור מאז 1948, אך רק 35,000 (0.3%) נהרגו במלחמות ערב-ישראל. למעלה מ-90% נהרגו בעימותים בין-מוסלמים.

*הטרור האסלאמי הוא בן 1,400 שנים (לדוגמא, 3 מ-4 החליפים הראשונים נרצחו במאה ה-7), אינו מונחה-ייאוש וגם לא מונחה-ישראל או מונחה-ארה"ב. הטרור האסלאמי מונחה-חזון דתי, פנאטי ומגלומני השואף להכניע ללא-תנאי את המערב "הכופר" ולהכפיף את העולם לאסלאם – "הדת הלגיטימית היחידה בברכת אללה".

חמאס – סדר עדיפויות אנטי-מערבי

*לפי אמנת חמאס מ-1988, ארגון הטרור הוא שלוחה של הטרור האסלאמי האנטי-מערבי.

*חמאס נוסד על ידי "האחים המוסלמים" שחרתו על דגלם את הפלת כל המשטרים האסלאמיים הלאומיים, הקמת חברה אסלאמית עולמית המבוססת על הקוראן, ושיעבוד המערב "הכופר" באמצעי שלום או מלחמה, וללא תנאים.

*חמאס מקבל תמיכה צבאית וכלכלית קריטית ממשטר האייתולות באיראן, המונחה על ידי השאיפה להפיל כל משטר "משומד" (סוני), ולהביס את המערב "הכופר", ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי".

טרור אסלאמי אנטי-אמריקאי לא קשור לישראל

*בשנים האחרונות, טרור אסלאמי מתימן, עיראק ומזרח סוריה, הנתמך על ידי איראן, פועל במזרח התיכון נגד מתקנים צבאיים, עסקיים ואזרחיים של ארה"ב, סעודיה ואיחוד האמירויות, כדי לערער את תדמית ההרתעה השחוקה של ארה"ב. איראן פועלת לכרסום תדמית ההרתעה של ארה"ב גם בדרום ומרכז אמריקה (הבטן הרכה של ארה"ב) בשיתוף פעולה עם ברוני סמים, ארגוני טרור ומדינות אנטי-אמריקאיות באמריקה הלטינית.

*הטרור האסלאמי פועל בשיטתיות נגד ארה"ב, במקביל לפעילות פנים-אסלאמית בת 1,400 שנים, ללא קשר למדיניות ישראל או ארה"ב.

*לדוגמא, הטרור האסלאמי פוגע בארה"ב למרות שהעניקה רוח גבית לאייתולות לתפישת השלטון באיראן, ולמרות דבקותה באופציה דיפלומטית כלפי האייתולות, שהניבה לאייתולות מאות מיליארדי דולרים מאז עלייתם לשלטון. הטרור האסלאמי מכה בארה"ב למרות שהעניקה למוג'אהדין מיליארדי דולרים שסייעו  לסילוק הצבא הסובייטי מאפגניסטן, ולמרות מתקפת ארה"ב נגד סרביה שהביאה לעצמאות בוסניה וקוסובו המוסלמיות. הטרור האסלאמי גם מקיז את דם ארה"ב חרף הסיוע הפיננסי והדיפלומטי המשמעותי שהיא מעניקה לרשות הפלסטינית. הטרור האסלאמי התמקד בארה"ב בתקופת קלינטון ואובמה הדמוקרטים וגם בתקופת בוש וטראמפ הרפובליקנים.

*הטרור האסלאמי רואה בארה"ב את "אויבת אללה", "צלבנית מודרנית" והמכשול המרכזי להדברת "הכופר" המערבי.

*פרופ' ברנרד לואיס, מבכירי המומחים לאסלאם והמזרח התיכון, טען שטרוריסטים אסלאמיים מסוגלים לספוג תגובת-נגד של ארה"ב, אך ארה"ב אינה מסוגלת לספוג את מתקפת הטרור האנטי-אמריקאי ברחבי העולם ובארה"ב. מטרת הטרור האסלאמי היא לערער את אמון אוכלוסיית ארה"ב ביכולת הנהגתה להתגבר על הטרור.

*הטרור האסלאמי האנטי-מערבי מקבל רוח-גבית מהצלחת החדירה המוסלמית לאירופה, המאבדת את הרצון להיאבק באיומים קיומיים. הטרור האסלאמי גם שואב עידוד מהצלחתו להביא לבריחת ארה"ב מאפגניסטן ב-2021, לאחר שהביא לנסיגת ברה"מ מאפגניסטן ב-1989, שהחישה את התפוררות ברה"מ.

*העזת הטרור האסלאמי התעצמה גם עקב השידרוג הדרמטי של משטר האייתולות, מאז עלייתו לשלטון באיראן ב-1979, בכל הקשור להפצה עולמית (גם באמריקה הלטינית) של טרור, סמים ומערכות נשק מתקדמות, תוך מינוף האופציה הדיפלומטית של ארה"ב כלפי איראן, כמיהת ארה"ב להסכם גרעין נוסף עם איראן, והתגובה הפושרת מאד של ארה"ב למתקפות השיטתיות של איראן וגרורותיה על מתקנים אמריקאים, סעודים ואמירתים.

* שינוי דרמטי של תפישת העולם הוא תנאי להכרעת הטרור האסלאמי, השואב עידוד מתפישת העולם המערבית השאננה (המנותקת מהמזרח התיכון המתסכל) – של חתירה לדו-קיום בשלום עם הטרור והכלתו – שהשתרשה בצמרת המדינית והביטחונית של ישראל מאז "הסכם אוסלו", והובילה למחדל הקטלני ב-7 אוקטובר 2023.

השורה התחתונה

*הטרור האסלאמי הוא מרכיב קבוע במערכת המזרח תיכונית מאז המאה ה-7,  שבא לעולם עקב חזון פנאטי בן 1,400 שנים, ולא עקב הקמת ארה"ב במאה ה-18 או הקמת ישראל במאה ה-20.

*הטרור האסלאמי רואה בישראל מוצב קדמי של המערב ב"בית האסלאם" (המזרח התיכון) המקצץ את כנפי גורמים אסלאמיים אנטי-מערביים, ומהווה אב-טיפוס ללוחמה בטרור וקו הגנה חיוני של המערב. כשלון ישראל במלחמתה בטרור מהווה רוח-גבית למתקפה על "הכופר" המערבי.

*כדי להביס את הטרור האסלאמי, על המערב להכיר באופיו האפוקליפטי והבלתי-מתפשר, שאינו מונחה-יאוש כלכלי, מדיני או צבאי, אלא מונחה-אופק רעיוני, קנאי, אלים ושתלטני, ואינו נכון להיפרד ממנו תמורת אופק כלכלי ודיפלומטי.

*מתקפת הטרור האסלאמי על המערב מהווה מהדורה נוספת של מלחמת-תרבויות, הממונפת על ידי רוסיה וסין כדי לקדם את מעמדן הבינלאומי ולהצר את צעדי ארה"ב.

*את הטרור האסלאמי יש לתקוף צבאית ולא דיפלומטית, ולהכיר בתפקיד המרכזי של מערכת החינוך לשנאה וההסתה במסגדים (לדוגמא, באיראן, הרשות הפלסטינית ומדינות מערביות) כקו-יצור יעיל מאד של טרוריסטים.

*מלחמה יעילה בטרור האסלאמי חייבת להיות התקפית ולא הגנתית, מניעתית ולא רק תגובתית, בשוחות גופי הטרור ולא בשוחות מערביות, מרסקת-טרור ולא מכילת-טרור.

*מלחמה יעילה בטרור מיישמת כלל מרכזי בכדורגל: ככל שחלוצי הקבוצה קרובים יותר לשערם, גדל הסיכוי שיספגו גול; אך ככל שחלוצי הבוצה יתקרבו לשער הקבוצה היריבה גדל הסיכוי שיבקיעו גול.

*הרס תשתיות הטרור ללא עקירת תפישת העולם המערבית ("אוסלו") – שהשתלטה על מוקדי-כוח מדיניים וביטחוניים בישראל ובמערב – יהווה סם-חיים לטרור.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"חדשות מחלקה ראשונה", 24 אוקטובר 2023

English edition  https://bit.ly/3Mda0UE

האסטרטגיה האנטי-מערבית של חמאס

חמאס הוקם ב-1988 כשלוחה של "האחים המוסלמים", כפי שהוקמו דאע"ש, אל קעידה, הג'יהאד האסלאמי, בוקו חראם האפריקאי, ועוד. "האחים המוסלמים" הוא ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם, הפועל בכל מדינות ערב הפרו-אמריקאיות, הודו, בנגלדש, פקיסטן, תאילנד, אפריקה, אירופה, ארה"ב, וכו', כדי לקדם את חזונו: הפלת כל משטר מוסלמי לאומי, הכנעת ה"כופר" המערבי והקמת חברה אוניברסלית אסלאמית הנאמנה לקוראן.

*חמאס, כמו "האחים המוסלמים", רואה בישראל ישות "כופרת", בסיס קדמי של ארה"ב במזרח התיכון, ובעל-ברית של המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים.

*אמנת החמאס מדגישה את הקוראן כחוקת הארגון, ג'יהאד כדרך הארגון, והנכונות האפוקליפטית להקריב חיים כטקטיקה הנעלה ביותר. סעיף 7 באמנה מאיץ ב"מאמינים" להרוג יהודים, כפי שמצוין בחדית' (הלכה מפיו של) הנביא מוחמד: "שעת [תחיית המתים] לא תגיע עד שתלחמו ביהודים. היהודי יתחבא מאחורי אבנים או עצים, והאבנים או העצים יקראו 'הו מוסלמי, הו עבד-אללה, יש יהודי מאחורי, בוא והרגהו!'"

*משטר האייתולות באיראן מסייע (וכך גם קטאר ותורכיה) לחמאס – צבאית ופיננסית – וכמו "האחים המוסלמים" רואה במלחמה בישות היהודית "הבלתי לגיטימית" קדימון למלחמה במשטרים הערבים "המשומדים" ובמערב "הכופר", עם דגש על "השטן הגדול האמריקאי".

*חמאס וארגוני טרור אסלאמיים ופלסטינים נוספים שיתפו ומשתפים פעולה עם אויבים ויריבים של ארה"ב והמערב כמו גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, משטר האייתולות, צפון קוריאה, ונצואלה, קובה וארגוני טרור באסיה, אפריקה אירופה ואמריקה הלטינית.

מדיניות המערב כלפי חמאס

*ככל שמגבילים את כוח ההרתעה של ישראל ומלחמתה בחמאס, כן נועז יותר הטרור האנטי-מערבי. כוח ההרתעה הישראלי הוא הגורם המרכזי שהביא 6 מדינות ערביות להסכמי שלום עם ישראל ואת סעודיה להרחבה מרשימה של שיתופי פעולה ביטחוניים ואזרחיים עם ישראל.

*הממסד המערבי מקל ראש בחזון הפנאטי, אפוקליפטי ומגלומני בן 1,400 השנים של הטרור האסלאמי, למרות שהתנהלות פורעת-החוק של משטר האייתולות מתעצמת מאז עלייתם לשלטון בפברואר 1979, ולמרות שמעמד השלוחות של "האחים המוסלמים" משתדרג באופן דרמטי באירופה וארה"ב.

*המערב שוגה באשליה שמחוות פיננסיות ודיפלומטיות חסרות-תקדים ישכנעו  את חמאס והאייתולות להיפרד מהחזון הפנאטי האלים, ולהסכים לדו-קיום בשלום ולעמידה בהסכמים, למרות ההתנהלות השיטתית האנטי-מערבית של משטר האייתולות וחמאס מאז 1979 ו-1988. אבל, המציאות ממחישה שארגוני טרור אסלאמיים לא מקריבים חזון על מזבח הטבות כלכליות מרחיקות-לכת.

*המערב גם מתעלם ממרכזיות עקרונות היסוד האסלאמיים הבאים בהתנהלות הטרור האסלאמי:

<האסלאם הוא הדת הלגיטימית היחידה שנועדה לשלוט בעולם בצו אלוהי;
<על "הכופרים" להשתעבד ל"מאמינים" מרצון או בכוח;
<הג'יהאד הוא שליחות אלוהית המעניקה למתגייס 72 בתולות בגן עדן;
<מטרת הטרור לקעקע את ביטחון "הכופר" ביכולת ממשלתו להגן עליו;
<הסכם עם "כופר" הוא זמני (הודנא), כצעד להתעצמות והכרעת "הכופר";
<כפל-לשון והטעיה (תקייה) הם אמצעי לחימה ב"כופר", כצעד להכנעתו.

*הטרור האסלאמי הוא מאפיין מושרש במזרח התיכון מאז המאה השביעית, הקוטל הרבה יותר מוסלמים מישראלים ואמריקאים. הטרור האסלאמי האנטי ישראלי ואנטי אמריקאי אינו מונחה מדיניות ישראלית ואמריקאית, אלא מונחה הכנעת ישראל וארה"ב ללא קשר למדיניותן. לדוגמא, הטרור האסלאמי היכה בארה"ב בתקופת אובמה וגם בתקופת טראמפ.

*המערב מתעלם מהעובדה שהטרור האסלאמי נושך את היד המזינה אותו ורואה במחוות סממני חולשה המלהיטים את הטרור, כפי שהיה ב-11 לספטמבר 2001 (למרות שארה"ב סייעה למוג'אהדין לגרש את ברה"מ מאפגניסטן), השתלטות האייתולות על שגרירות ארה"ב בטהרן והחזקת 50 אמריקאים כבני ערובה במשך 444 ימים (למרות שארה"ב העניקה רוח גבית להשתלטות האייתולות על איראן), ורצח שגריר ארה"ב בלוב ו-3 דיפלומטים אמריקאים נוספים בספטמבר 2012 (למרות שארה"ב הביאה להפלת קדאפי והשתלטות הטרור האסלאמי על לוב).

*לסיכום, סינדול מלחמת ישראל בטרור האסלאמי והפלסטיני מבטא התעלמות מהעובדות לעיל, ומוביל לחזרה על – במקום הימנעות מ- שגיאות חריפות, המתדלקות את המדורה המזרח תיכונית, תוך פגיעה חמורה באינטרסים של ישראל, מדינות ערב פרו-אמריקאיות, ארה"ב והעולם המערבי.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"
מעריב", 12 אוקטובר 2023

ב-26 אפריל 2018 טיילו 25 צעירים, בליווי שני מדריכים וחובש, בנחל צפית היורד מהר הנגב לערבה, ועתיר-נוף מדברי רגוע, כאשר הופתעו על ידי שיטפון בזק שקטל 10 צעירים.

ב-29 ספטמבר עד 5 אוקטובר 2023 חגג עם ישראל את חג הסוכות באווירה רגועה, בהשראת הערכות הצמרת הביטחונית שחמאס וחיזבאללה מורתעים, כאשר הופתע על ידי מתקפת טרור בזק שקטלה כ-1,000 אזרחים וחיילים, כ-140 חטופים וכ-2,000 פצועים.

היכן טעינו?

*גורמים בכירים בממסד המדיני והביטחוני מתעלמים מהעובדה שתהליך ההשלמה של מדינות ערב עם קיומה של המדינה היהודית (במגבלות המזרח התיכון התזזיתי והבלתי-צפוי) אינו מאפיין את ההתייחסות הפלסטינית לקיום מדינה היהודית. בעוד שעקירת הישות הציונית "הכופרת" אינו תנאי מוקדם להגשמת החזון הלאומי של מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו ודרום סודן, הרי שזה תנאי מוקדם להגשמת החזון והאופק המדיני הפלסטיני, כפי שמתועד במערכת החינוך ודרשות יום ששי של הרשות הפלסטינית, אמנות הפת"ח (1959) ואש"פ (1964) המחייבות את הרשות הפלסטינית, האדרה רשמית ופומבית של טרוריסטים, מענקים חודשיים למשפחות טרוריסטים וההתנהלות הפלסטינית ב-100 השנים האחרונות.

*הם אף התייחסו לחמאס כאילו היה שותף לתהליך משא ומתן על הפסקת-אש ולא יעד להדברה; כאילו רווחת ערביי עזה בראש מעייניו; וכאילו מחווה נדיבה כלכלית ודיפלומטית עשויה לשכנעו לכבד הסכמים, לאמץ דו-קיום בשלום ולזנוח את חזונו הפנאטי-חיסולי; וכאילו הוא מורתע. הם התעלמו מהעובדה שטרור רואה במחוות אות להתרופפות המחריפה את הטרור.

*הם התעלמו מאופיו האפוקליפטי של חמאס (כמו חיזבאללה ומשטר האייתולות), המאפשר לו לספוג מהלומות קטלניות; מהעובדה שהפסקות-אש אינן ביטוי להרתעה אלא מנוף לשדרוג יכולות טרור, שאינו מונחה-ייאוש, אלא מונחה-תקווה להכרעת הישות הציונית "הכופרת", ובעל אופק מדיני המנוגד לדו-קיום בשלום.

*גורמים בכירים אלו מעניקים משקל רב ל"אסכולת אוסלו" – המקבלת חיזוק בהשתלמות בכירי מערכת הביטחון באוניברסיטת הרווארד – כפי שפורסמה בספרו של שמעון פרס "המזרח התיכון החדש", בניסיון לעצב מחדש את יעדי הצבא ואת ההתייחסות למזרח התיכון הוולקני והאלים: "הסדר העולמי החדש אינו מוביל למלחמות (עמוד 80)…. עלינו להקים מזרח תיכון חדש, ובמסגרתו השלום יהיה מרכיב ביטחון עיקרי (עמ' 84)…. עלינו להתמקד במזרח התיכון החדש ובמהות החדשה של הביטחון, ולהימנע מהתמקדות בניצחונות ומלחמות העבר שחלפו מהעולם ללא-שוב (עמ' 85)…. כל מלחמה שתפרוץ תהייה לשווא (עמ' 52)…. אנו ממשיכים להתכונן ללחימה, אך לא עושים זאת כדי לפתוח במלחמה, אלא כדי להדוף מתקפות ולהגן על השלום עמ' 69)…. העומק האסטרטגי מאבד מחשיבותו, אך הדו-קיום בשלום מכה שורשים…. המשמעות של 'גבולות רכים' היא שאין צורך להציב צבא לידם (עמ' 174)…. עלינו לשאוף לפחות נשק ויותר אמונה [בשלום]. 'גבולות רכים' מקילים על השגת השלום ויסיעו לעמוד בפני תקופות סוערות (עמ' 174)…."

*"אסכולת אוסלו" והכרעת הטרור הם דבר והיפוכו. הכרעת הטרור מחייבת את הצבא לעסוק אך ורק בשדרוג כוח ההרתעה (על ידי הדברה נחרצת של האויב, גם אם גורמת לגינוי ולחץ בינלאומי), שהוא המרכיב המרכזי של ביטחון לאומי, הנתיב להסכם שלום אפקטיבי והמניע הקריטי להתקרבות סעודיה לישראל.

*בניגוד ל"אסכולת אוסלו", מלחמה יעילה בטרור אינה מונחית-תגובה, הגנה ו"שקט תעשייתי", אלא מונחית-מניעה והתקפה בלתי-מידתית ובלתי-מכילה לריסוק תשתיות ויכולות הטרור. ייבוש ביצת הטרור ולא רדיפה אחרי יתושי הביצה. לוחמה בשוחות האויב ולא בשוחות שלנו.

*הכלת הטרור מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני אויביה, ומקרבת את ישראל למלחמה רב-זירתית ובתנאים גרועים יותר. היא גם מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני מדינות ערב המתונות-יחסית, שהעמיקו את קשריהן עם ישראל במיוחד עקב תדמית ההרתעה שלה מול איראן ו"האחים המוסלמים" (חמאס). כך גם לגבי מעמד ישראל בעיני שני בתי הקונגרס וזרועות הביטחון בארה"ב.

*אי-הכלת הטרור וחזרת צה"ל והשב"כ למוקדי הטרור הפלסטיני בערי ורכסי יו"ש בשנת 2002 – ולא אמצעי מיגון כגון חומה, גדר, דיפון ומבצעים נקודתיים ומכילים – צמצמו באופן דרמטי את היקף הטרור.

*גורמים בכירים בממסד הביטחוני והמדיני מדגישים את תפקידו של חיל האוויר בהגנה על המדינה. אבל, כוחות היבשה הם הגורם המרכזי בהדברת טרור.

*הצמרת המדינית נוטה לקבל את המלצות הצמרת הביטחונית למרות עמדותיה ב-1973 (מלחמת יום הכיפורים), 1981 (התנגדות המוסד ואמ"ן להפצצת הכור הגרעיני בעיראק), 1993 (תמיכה בהסכם אוסלו), 1994/5 (תמיכה בירידה מרמת הגולן), 2005 (שלילת הטענה שההינתקות תביא לגלי טילים על ישראל), וכו'.

השורה התחתונה

*הממסד המדיני והביטחוני הופתע ב-6 אוקטובר 2023, מכיוון שלא קרא את הכתובת על הקיר.

*יש לקוות שהממסד יקרא את הכתובת על הקיר מפרי עטו של הטרור הפלשתיני, המזהירה מהצפוי לנו ממדינה פלשתינית שתהווה מוקד טרור נגד תל אביב, ירושלים, נתב"ג ו-80% מאוכלוסיית ותשתית ישראל; תמוטט את המשטר ההאשמי בירדן ותשנה את המציאות לאורך 300 הק"מ של הגבול עם ירדן לסיוט ביטחוני ותקציבי; תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי שתפעל להפלת המשטרים בסעודיה, מצרים, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן  ומרוקו – בוננזה לאיראן, סין ורוסיה ופגיעה קשה בכלכלת וביטחון ארה"ב והמערב.    

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"ערוץ 7", 13 ספטמבר 2023, https://www.inn.co.il/news/613823

*זירת הסכם עם סעודיה היא המזרח התיכון הגועש והבלתי-וודאי;

*סעודיה מונחית על ידי אינטרסים סעודים ולא פלסטינים;

*סעודיה – בניגוד – למחלקת המדינה – מודעת להתנהלות האלימה הפלסטינית במישור הבין-ערבי, ולכן אינה פועלת להקמת מדינה פלסטינית;

*הסכם שלום (או נורמליזציה) עם סעודיה אינו נדבך קריטי לביטחון ישראל בהקשר הוולקני של המזרח התיכון, לעומת רכסי יו"ש שהשליטה בהם היא תנאי לקיום ישראל במזה"ת.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מידה", 8 ספטמבר 2023, https://bit.ly/3P7WBOo

English edition  https://bit.ly/3r1wJeY

הסכם אוסלו והכתובת על הקיר

בינואר 1979 העניק הנשיא קארטר רוח גבית להשתלטות אייתוללה חומייני על איראן בהניחו שחומייני יתמקד בטרקטורים ולא בטנקים.
בספטמבר 1993 העניק רה"מ רבין רוח גבית לארגון הטרור אש"פ בהניחו שערפאת יתמקד באתגרי ההקמה של הרש"פ ולא בטרור.

מעצבי אוסלו הקריבו את המציאות האלימה המזרח תיכונית על מזבח הכמיהה ל"שלום עכשיו". הם התעלמו מהכתובת הבוהקת על הקיר שהזהירה מהצפוי:

*הסכם אוסלו חילץ את אש"פ מבירא עמיקתא לאיגרא רמא וסלל את הדרך לגלי טרור חסרי-תקדים, כולל אלפי טילים המשוגרים לריכוזי אוכלוסין.

*ההסכם שידרג את מיקום מפקדות אש"פ מתוניסיה, תימן וסודן הרחוקות, ליו"ש ועזה הנושקות למיקום יעד הטרור: אזרחי ישראל.

*שדרוג המיקום של מפקדות אש"פ – ששינו את שמם ל"רשות הפלסטינית" – הוגדר על ידי צמרת אש"פ כ"סוס טרויאני", המרחיב את פוטנציאל הטרור באמצעות שליטה ישירה על ערביי יו"ש ועזה, וליבוי ההקצנה של ערביי "הקו הירוק".

*הסכם אוסלו העניק רוח גבית עזה ל"תורת השלבים" של אש"פ הקובעת – ללא התחשבות בהסכמים בינלאומיים – שכל שטח הנמסר לפלסטינים מהווה מקפצה לסיום "כיבושי 1948" והקמת מדינה פלסטינית מנהר הירדן ועד הים התיכון. עמדה זאת הוצגה על ידי ערפאת בטלוויזיה הירדנית ב-13 לספטמבר, בעיצומו של טקס החתימה על הסכם אוסלו שהתקיים על מדשאת הבית הלבן…

*כצפוי, הסכם אוסלו סלל את הדרך לרשות פלסטינית מושחתת, עריצה וטרוריסטית, המלבה את הטרור באמצעות מערכת חינוך לשנאה (קו יצור של טרוריסטים), הסתה במסגדים, האדרת טרוריסטים ומענקים חודשיים נדיבים למשפחות טרוריסטים. לדברי ערפאת, מטרת הטרור היא להפחיד את האוכלוסייה היהודית כדי להביא ל"ירידה" מסיבית.

תום פרידמן התעלם מהכתובת על הקיר

בספטמבר 1993 כתב העתונאי תום פרידמן שהסכם אוסלו מייצג את "ניצחון התקווה על ההיסטוריה", והציג את ערפאת כטרוריסט שהפך למדינאי שוחר-שלום. כאשר היה ראש משרד ה"ניו יורק טיימס" בביירות (1988-1984) הוא התייחס לערפאת כלוחם גרילה טפלון, חברה'מן וכוכב רוק. בשנת 2000 הוא כתב "האם ערפאת הוא נלסון מנדלה או [כוכב ה"קאונטרי] ווילי נלסון?". ב-1988 אחרי שמכוניתו נרגמה באבנים במזרח ירושלים, אמר לחברו: "אם היה לי אקדח הייתי מרסק את פני הממזרים". לשאלתי (כאשר הייתי מנהל לשכת העיתונות הממשלתית) מדוע לא דיווח לקוראיו על החוויה, הוא השיב שלא חשב שהייתה ראויה לפרסום…

בניגוד לפרידמן, מנהיגי ערב מודעים להתנהלות הפלסטינית הבין-ערבית פורעת החוק, שהפכה אותם לאב-טיפוס לחתרנות, טרור, כפיות-תודה ובוגדנות, ולכן הם מגבילים את תמיכתם להקמת מדינה פלסטינית למלל ומחוות סמליות ונמנעים ממעש מהותי. 

שמעון פרס זלזל בכתובת על הקיר

שמעון פרס היה האדריכל המוביל של הסכם אוסלו ופרסם – חודש אחרי החתימה על ההסכם – ספר ("המזרח התיכון החדש") המציג את הנחות היסוד שהובילו להסכם. הספר מהווה תכנית-אב לניצחון מציאות אלטרנטיבית, נוחה ומעודדת על המציאות המורכבת, הרצחנית והמתסכלת במזרח התיכון, שאין בו דו-קיום בשלום בין-אסלאמי מאז הופעת האסלאם במאה ה-7.

לדוגמא:

"הסדר העולמי החדש אינו מוביל למלחמות (80)…

"עלינו להקים מזרח תיכון חדש, ובמסגרתו השלום יהיה מרכיב ביטחון עיקרי (עמ' 84)… עלינו להתמקד במזרח התיכון החדש ובמהות החדשה של הביטחון, ולהימנע מהתמקדות בניצחונות ומלחמות העבר שחלפו מהעולם ללא-שוב (עמ' 85)…

"מלחמה היא 'סוס טרויאני' שעבר מהעולם (עמ' 51)… בהתחשב בנסיבות, כל מלחמה שתפרוץ תהייה לשווא (עמ' 52)… אנו ממשיכים להתכונן ללחימה, אך לא עושים זאת כדי לפתוח במלחמה, אלא כדי להדוף מתקפות ולהגן על השלום עמ' 69)… 

"אחרי מאות שנים של עוינות אלימה, המזרח התיכון חייב להכיר במשמעות המהפכנית של השלום (עמ' 77)…

"העומק האסטרטגי מאבד מחשיבותו, אך הדו-קיום בשלום מכה שורשים… עלינו לקיים הערכה-מחודשת של תפישת המלחמה כחלק ממערכת היחסים הבינלאומית (עמ' 78)…

"המשמעות של 'גבולות רכים' היא שאין צורך להציב צבא לידם (עמ' 174)… עלינו לשאוף לפחות נשק ויותר אמונה [בשלום]. 'גבולות רכים' מקילים על השגת השלום ויסיעו לעמוד בפני תקופות סוערות (עמ' 174)…"

תובנות מהסכם אוסלו

*הסכם אוסלו גובש בראייה מערבית המקריבה את מציאות המזרח התיכון על מזבח הרהורי-לב הנובעים מכמיהה לשלום, אך מחריפים טרור ומלחמה.

*ההנחה ששליטת ישראל ברכסי יו"ש תפעיל פצצת-זמן דמוגרפית ערבית, מתעלמת מהמציאות הדמוגרפית, המתעדת התמערבות דרמטית של הדמוגרפיה הערבית (בכל העולם הערבי) ותנופה דמוגרפית יהודית (במיוחד במגזר החילוני).

*תפישת העולם של אוסלו – החיה ובועטת גם היום – מקילה ראש בהתנהלות הפלסטינית פורעת-החוק במישור הבין-ערבי, ומתמקדת בהערכות ספקולטיביות על התנהלות פלסטינית בעתיד. תפישת עולם זאת מתעלמת מהעובדה שגופים פורעי-חוק נוטים לגדוע את היד המזינה אותם.

*תפישת העולם של אוסלו מתעלמת מהעובדה שקידום החזון הפלסטיני לחיסול הישות הציונית "הכופרת" – המתועד במערכת החינוך לשנאה, אמנות פת"ח ואש"פ ו"תורת השלבים" – עולה בחשיבותו על מחוות פיננסיות ודיפלומטיות מרחיקות לכת המוענקות לפלסטינים (כפי שמבהירה המציאות אחרי הסכמי אוסלו, חברון, וועידת "וואיי" וה"היתנתקות").

*ב-2023 ממשיכה מחלקת המדינה בארה"ב לדבוק בתפישת העולם של הסכם אוסלו, תוך התעלמות מההשלכות השליליות של מדינה פלסטינית על אינטרס ארה"ב: הפלת המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי; הפיכת ירדן לזירת טרור אסלאמי אנטי-אמריקאי; גלישה הרסנית של הטרור מירדן לחצי האי ערב ואיום מיידי על משטרי מפיקות הנפט הערביות הפרו-אמריקאיות; הענקת בוננזה אסטרטגית לאיראן, סין ורוסיה ומכה לכלכלת וביטחון ארה"ב.

*הסנטור הדמוקרטי דניאל אינוייה שהיה יו"ר וועדת ההקצבות וועדת המודיעין, והמחוקק האמריקאי שתרם יותר מכל מחוקק להעמקת שתוף הפעולה עם ישראל, אמר ביום החתימה על הסכם אוסלו: "אני חושש שההסכם עלול להפוך למסע הלוויה של ישראל."

*הסנטור אינוייה גם הבין שמימוש החזון הפלסטיני מותנה בחיסול ישראל, בניגוד למנהיגי מדינות ערב שמימוש חזונם אינו מחייב את חיסול ישראל, ולעתים אף מקודם על ידי שתוף פעולה עם ישראל (כפי שמבהירים "הסכמי אברהם" והקשר המתרחב עם סעודיה).

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 15 אוגוסט 2023

English edition

גיבוש מושכל של הסכם בין ישראל וסעודיה (שדרוג יחסים או שלום) שולל זחיחות דעת, ומחייב תשומת לב למאפייני הזירה הבין-ערבית, לאינטרס הסעודי, להתנהלות הבין-ערבית של הפלסטינים ולתדמית ההרתעה הישראלית.   

1. זירת ההסכם היא בין-ערבית, המאופיינת מאז המאה ה-7 על ידי אלימות, אי-סובלנות, פיצול שורשי (שבטי, גיאוגרפי, דתי ורעיוני), נאמנות מקומית עליונה על נאמנות לאומית, היעדר דו-קיום בשלום ודמוקרטיה, ושליטים עריצים המגיעים לשלטון (ונפרדים מהשלטון) בכוח הזרוע. מכאן ארעיות השליטים, מדיניותם והסכמיהם.

ארעיות השליטים מתועדת על ידי "הצונאמי הערבי" (הנקרא בזחיחות "אביב ערבי") המשתולל מ-2010, וחילופי שלטון אלימים במצרים (2013, 2012, 1952), איראן (1979, 1953), עיראק (2003, 1968, פעמיים ב-1963, 1958), לוב (2011, 1969), תימן (מלחמת אזרחים מאז שנות ה-90', 1990, 1962), לבנון (אין ספור תהפוכות אלימות ומלחמות אזרחים), ועוד.   

ליורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן תרומה קריטית ל"הסכמי אברהם", והוא מפגין אומץ לב ונחישות בהנהגת שינוי תרבותי דרמטי וחיובי (כולל דתי) של ארצו. אבל, איומים מחוץ ומבית ומאבקי כוח בתוך משפחת המלוכה, ובינה לבין הממסד הוואהאבי הפוריטני במרכז ודרום מערב סעודיה, חושפים שמאפייני הסכם עם סעודיה הם מזרח תיכוניים ולא מערביים.  

2. אינטרס סעודי – ולא פלסטיני – מנחה את התייחסות יורש העצר לישראל, הרואה בה נכס ביטחוני, טכנולוגי ודיפלומטי לקידום "חזון 2030", שנועד להזניק את סעודיה למעמד של מעצמה אזורית ובינלאומית להשקעות ומסחר, תוך מינוף מיקומה הגיאוגרפי ועושרה הפיננסי.  ליורש העצר אין אשליות לגבי הר הגעש המזרח תיכוני (כולל איראן, למרות חידוש היחסים הדיפלומטים), וישראל נתפסת כבעלת ברית אמינה מול אויבים משותפים (איראן השיעית והטרור הסוני), במיוחד על רקע הכרסום בכוח ההרתעה של ארה"ב ונאט"ו. הטכנולוגיות הביטחוניות והאזרחיות של ישראל נתפסות כמנוף לגיוון כלכלת סעודיה, הקטנת תלותה בנפט וגז טבעי, והרחבת מקורות ההכנסה הלאומית. יורש העצר גם מודע למעמד המיוחד של ישראל בשני בתי הקונגרס (למרות עוינות האגף הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית), השולטים על "הארנק" האמריקאי ובעלי עוצמה שקולה לנשיא, גם בכל הקשור לאספקת מערכות נשק מתקדמות ואישור של חוזה הגנה הדרושים לסעודיה.

3. ההתנהלות הבין-ערבית הפלסטינית – כולל טרור פלסטיני במצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית – קובעת את התייחסות יורש העצר לסוגייה הפלסטינית. הוא גם ער לשיתוף הפעולה הפלסטיני עם ארגוני טרור ברחבי העולם, ובמיוחד "האחים המוסלמים", וכן עם משטר האייתולות, צפון קוריאה, וונצואלה, קובה והגוש הסובייטי. לדעתו, מדינה פלסטינית תוסיף דלק למדורת המזרח התיכון. לכן הוא מגביל את תמיכתו בפלסטינים למלל (ולא למעש), אינו מקריב אינטרסים סעודים על המזבח הפלסטיני, ואינו מעניק לפלסטינים זכות ווטו על תהליך ההשלמה עם ישראל, המקדם את "חזון 2030".

4. תדמית ההרתעה של ישראל היא התמריץ המרכזי לסעודיה להעמקת הקשר עם ישראל. סעודיה מעריכה את נכונות ישראל להתעמת עם משטר האייתולות בלבנון, סוריה, עיראק ואיראן, וכן עם הטרור הפלסטיני והאסלאמי. תדמית ההרתעה משודרגת על ידי נכונות ישראל להדוף לחץ ארה"ב, כפי שהיה בהפצצת הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה (שחסכו מסעודיה עימות מול עיראק גרעינית ומלחמת אזרחים גרעינית בסוריה).  ביום סגריר, יורש העצר מעדיף ישראל-מרתיעה ולא ישראל-מורתעת.

מ-1967 שידרגה ישראל את כוח ההרתעה עקב השליטה על רכסי יו"ש ורמת הגולן, שהם ערש ההיסטוריה, הדת והתרבות היהודים, וגם המינימום החיוני לביטחון ישראל במזרח התיכון הוולקני וההפכפך, שאין בו דו-קיום בשלום בין-אסלאמי מאז המאה השביעית.

נסיגה מרכסי יו"ש שהם גורם ביטחון קבוע, תמורת הסכם עם סעודיה שהוא גורם ביטחון משתנה במזרח התיכון, תכרסם בכוח ההרתעה. נסיגה תהפוך את ישראל ממדינה מרתיעת-מלחמה וטרור ומכפלן-עוצמה עבור ארה"ב, למדינה מתמרצת-מלחמה וטרור ונטל-ביטחוני על ארה"ב, תחריף אי-יציבות אזורית ואיומים על המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, ותהווה סכנה קיומית לישראל.

ואכן, גלי טרור התפרצו בעקבות מחוות מרחיקות-לכת של ישראל, שהתפרשו על ידי הערבים כחולשה (אוסלו 1993, המנוסה מלבנון 2000 ו"התנתקות" 2005), ולא כתוצאה מאיחוד ירושלים, החלת החוק הישראלי ברמת הגולן, ההתיישבות היהודית מעבר ל"קו הירוק" והשמדת הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה.

לסיכום, סעודיה פועלת לפי מציאות המזרח התיכון והאינטרס שלה, ולא לפי האינטרס הפלסטיני.  למרות שסעודיה אינה רואה במדינה היהודית גורם רצוי ב"בית האסלאם", היא מכבדת את כוח ההרתעה של ישראל, את דבקותה בעקרונות היסטוריים וביטחוניים, את נכונותה לעמוד בלחץ אמריקאי, ובמיוחד את תרומתה לקידום "חזון 2030" של יורש העצר, ומכאן הסכמים להרחבת שיתופי הפעולה ואולי אף הסכם שלום.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
 bit.ly/3POcBqO "חדשות מחלקה ראשונה", 9 יולי 2023,

English edition bit.ly/44cJNfV

לפי הכלכלן הנודע, פרופ' ג'והן גאלבריית', האויב של התובנה המקובלת הוא מצעד העובדות, העשוי לחשוף את התובנה המקובלת כמנותקת מהמציאות ואף מסוכנת. פרופ' גאלבריית' מוסיף שתובנה מקובלת אינה מתאימה עצמה למציאות אלא לתפישת עולם מסויימת.

ואכן, מצעד העובדות של המזרח התיכון חושף את השגיאות המהותיות והמאיימות של התובנה המערבית המקובלת הרואה בסוגייה הפלסטינית בבת-עין ערבית המקדמת דו-קיום בשלום.

לדוגמא:

*מ-1948, בניגוד לתובנה המקובלת, מדינות ערב אינן מפעילות את השריר הצבאי (ובקושי את השרירים הכספי והדיפלומטי) למען הפלסטינים, כפי שראינו בכל המלחמות מול חמאס בעזה (2021, 2014, 2012 ו-2008), שתי האינתיפאדות (2000-2005, 1987-1993) והמלחמה לגירוש אש"פ מלבנון (1982).

*מ-1948, מבהיר מצעד העובדות המזרח תיכוני, בניגוד לתובנה המקובלת, שהאינטרס הערבי גובר על – ולעתים אף מנוגד ל- אינטרס הפלסטיני. לכן, אף מלחמה בין ישראל למדינות ערב (1948/9, 1956, 1967, 1973) לא פרצה בגלל – או עבור – הפלסטינים. כמו כן, ששת הסכמי השלום עם מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן נחתמו בגלל שעקפו את הסוגייה הפלסטינית, התמקדו במציאות המזרח תיכונית ובאינטרס הערבי, ושללו מהפלסטינים את כוח הוטו.

*אף הסכם שלום בין ישראל למדינות ערב לא בוטל עקב מלחמת ישראל בטרור הפלסטיני (וגם לא עקב הפצצת הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה, החלת החוק הישראלי בגולן ובנייה מעבר ל"קו הירוק"). מדינות ערב לא מקריבות אינטרסים שלהן על מזבח אינטרסים פלסטינים.

*בניגוד לתובנה המקובלת במערב, סעודיה ושש מדינות ערב שחתמו הסכמי שלום עם ישראל ערות לעובדה שהסוגייה הפלסטינית אינה שורש הסכסוך ערב-ישראל, אינה בבת-עין ערבית ואינה מוקד זעזועים אזוריים.

*העמקת הקשר המסחרי והביטחוני עם סעודיה, ומעורבות קריטית של סעודיה בהסכמי השלום עם איחוד האמירויות ובחריין, התרחשו למרות התנגדות פלסטינית חריפה.

*מדינות ערב אינן שותפות לתמיכה הגורפת במערב – ואף מפגינות אדישות-יחסית ולעתים עוינות – לרעיון המדינה  הפלסטינית.

*בעוד המערב מעניק משקל רב למלל ערבי פרו-פלסטיני, מציאות המזרח התיכון מתנהלת לפי המעש הערבי האדיש/עויין כלפי הפלסטינים.  המעש הערבי התגבש בתגובה להתנהלות פלסטינית אלימה במישור הבין-ערבי. הערבים גם ערים לנורמה מזרח תיכונית: על מילים אין משלמים מכס….

*התנהלות הפלסטינים במישור הבין-ערבי הפכה אותם לאב-טיפוס של חתרנות, טרור ובוגדנות בעיני הערבים, ובמיוחד סעודיה ושאר ערביי המפרץ. לדוגמא: שיתוף פעולה פלסטיני עם עיראק בפלישת 1990 לכווית, למרות שהייתה המארחת הנדיבה ביותר של הפלסטינים; מלחמות אזרחים בלבנון ב-1982-1970; מלחמת אזרחים בירדן ב-1970; טרור במצרים וסוריה בשנות ה-50' וה-60'. הערבים מודעים למאפיין של הטרור הפלסטיני: לנשוך את היד המזינה אותו, כפי שחשה ישראל בעקבות המחוות הדרמטיות באוסלו 1993 ובהתנתקות 2005, וכפי שחשה ארה"ב ב-2001 לאחר שסייעה למוג'אהידין לגרש את ברה"מ מאפגניסטן, וב-1983 כאשר מכוניות תופת של טרור אסלאמי ופלסטיני פוצצו את שגרירות ומפקדת המארינס של ארה"ב בביירות, למרות שארה"ב פעלה לבלימת מלחמת ישראל באש"פ.

מדינות ערב גם מודעות לקשר ההדוק בין ההנהגה הפלסטינית ל"אחים המוסלמים" וארגוני טרור נוספים באסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה הלטינית, כמו גם עם משטר האייתולות, צפון קוריאה, ונצואלה, קובה, הגוש הסובייטי וגרמניה הנאצית.

*סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו, ירדן ומצרים מעריכים שהתנהלות מדינה פלסטינית תהייה דומה לדפוסי ההתנהלות הפלסטינית של עשרות השנים האחרונות, ולכן תוסיף דלק למדורת המזרח התיכון ורוח גבית לגופים פורעי-חוק.

*סעודיה ושאר המדינות הערביות המתונות-יחסית מעריכות שמדינה פלסטינית מערבית לנהר הירדן תביא להפלת המשטר ההאשמי מזרחית לנהר, הפיכת ירדן למדינה בלתי-נשלטת דוגמת לוב, לבנון, סוריה, עיראק ותימן ובסיס לטרור אסלאמי המקדם את השאיפות הפאנטיות של "האחים המוסלמים" ומשטר האייתולות באיראן. הן חוששות מהשפעה קטלנית על מפיקות הנפט בחצי האי ערב, שיבושים בשוק הנפט (48% ממאגרי הנפט העולמי), פגיעה קשה בסחר הבינלאומי, ואיום ברור ומיידי על קיום משטריהן.

*בניגוד לתובנה המקובלת כאילו הטרור הפלסטיני הוא תוצאה של היעדר אופק מדיני ותקווה, הטרור הפלסטיני הוא ביטוי לתכנית הלימודים הפלסטינית (שהוקמה ב-1993 ע"י מחמוד עבאס), שהיא הנציגה האותנטית ביותר של חזון ההנהגה הפלסטינית וקו-יצור יעיל של טרוריסטים, יחד עם האדרה רשמית ופומבית של טרוריסטים פלסטינים כמודל לחיקוי עבור הנוער הפלסטיני, והמענקים החודשיים למשפחות טרוריסטים.

*החזון והתקווה הפלסטינים נחרתו בתודעה הפלסטינית ב-1959 ו-1964 על ידי האמנות של הפתח' ואש"פ (בעקבות "כיבוש" 1948 ולפני "כיבוש" 1967), שהם מקור הסמכות של הרשות הפלסטינית, וגם על ידי "תורת השלבים" של אש"פ מ-1974. החזון והאופק המדיני הפלסטיני אינם מתמקדים בגודלה – אלא בחיסולה – של הישות הציונית.

לסיכום

*האם אנשי התובנה המקובלת מטים אוזן להצעתו של  דר' אלברט אליס, שהיה מגדולי הפסיכולוגים בעולם: "הצפי הטוב ביותר לגבי התנהלות האדם בעתיד הוא התנהלותו בעבר"?

*האם אנשי התובנה המקובלת מבינים מדוע מנהיגי ערב מקבלים את פני מנהיגים פלסטינים ב"מרבד מרופט", בניגוד ל"שטיח האדום" המקבל את פניהם במערב?

*התנהלות הפלסטינים במישור הבינערבי והישראלי, ובמיוחד בעקבות המחוות הדרמטיות של ישראל ב-1993 ו-2005, ממחישה שמדינה פלסטינית מחד, ודו-קיום בשלום מאידך, הם דבר והיפוכו.

סרטונים אחרונים

Play Video

Welcome to the rebranded EttingerReport website

Play Video

The US diplomatic option toward Iran is self-destructive

The US diplomatic option induced the transformation of Iran from "the American policeman of the Gulf" to “the largest anti-American venomous octopus in the world.”
Play Video

Palestinian state – is it consistent with US interests?

A Palestinian state west of the Jordan River would cause the demise of the pro-US Hashemite regime east of the River, transforming Jordan into a platform of anti-US Islamic terrorism with ripple effects into the Arabian Peninsula, threatening all pro-US, oil producing Arab regimes, a bonanza to US enemies and rivals and a setback to the US.
Play Video

Can/should Israel defy US pressure?

Israel’s defiance of US pressure has been an inherent feature of US-Israel relations since 1948. It has caused short-term frictions, while generating long-term US strategic respect toward Israel, triggering a dramatic enhancement of mutually-beneficial strategic cooperation. Israeli defiance of US pressure spared the US economic and national security setbacks, dealing major blows to enemies and rivals of the US.

ניוזלטר

הזמינו הרצאות וראיונות

דמוגרפיה

איראן

כשלון האופציה הדיפלומטית האמריקאית מול איראן

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 24 דצמבר 2023, bit.ly/3TK3Aka

English edition  bit.ly/3tp5fB4

*מחלקת המדינה הביאה לעולם את האופציה הדיפלומטית שסייעה להפוך את איראן מ"השוטר האמריקאי" של המפרץ הפרסי ל"תמנון ארסי אנטי-אמריקאי", שזרועותיו פרושות מהמפרץ הפרסי, דרך אפריקה, עד לאמריקה הלטינית, כולל גבול ארה"ב-מקסיקו – הבטן הרכה והפגיעה של ארה"ב.

*האופציה הדיפלומטית – כולל תגובה רופסת לתקיפה איראנית שיטתית של מתקני ארה"ב באזור המפרץ הפרסי והוצאת החות'ים מרשימת ארגוני הטרור– מחמירה את זעזועי האזור ואת האיום על המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, מעניקה רוח גבית לטרור האסלאמי, מכרסמת בכוח ההרתעה של ארה"ב, מקדמת את מעמד רוסיה, סין ובמיוחד איראן ופוגעת בביטחון ארה"ב.

*האופציה הדיפלומטית הסירה את רוב הסנקציות הכלכליות שהוטלו על איראן, והזניקה את יצוא הנפט האיראני מ-500,000 חביות ליום (בתקופת הסנקציות) ל-2-3 מיליון חביות ליום, ובכך הגדילה את הכנסת איראן בכ-100 מיליארד דולרים, שרובם הופנו לשדרוג מכונת הטרור האנטי-אמריקאית, גם באמריקה הלטינית – החצר האחורית של ארה"ב (כמו גם לחות'ים, חמאס וחיזבאללה).

*האופציה הדיפלומטית מקלה ראש במרכזיות החזון הדתי, פנאטי, אימפריאלי של האייתולות ונחישותם האפוקליפטית לייצא את המהפכה השיעית האנטי-אמריקאית. לכן מחלקת המדינה שוגה באשליות על בוננזה כלכלית ודיפלומטית העשויה להשפיע על האייתולות לקבל דו-קיום בשלום עם השכנים הסונים, לקיים הסכמים, ולזנוח חזון בן 1,400 שנים, המושרש בחוקה, מערכת החינוך, דרשות יום ששי במסגדים, והתקשורת הרשמית באיראן.  

*אבל, כצפוי, המחוות הדרמטיות של ארה"ב הובילו להחרפת טרור האייתולות ונחישותם למוטט כל משטר סוני  ולהכניע את "הכופר" המערבי, ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי", במקביל להמשך אפליית ודיכוי נשים ומיעוטים דתיים ואתניים באיראן.

*מחלקת המדינה השיקה את האופציה הדיפלומטית ב-1978/79, כאשר תקעה סכין בגב השאה הפרסי והעניקה רוח גבית להדחתו על ידי אייתוללה חומייני, אותו העריכה כמהדורה איראנית של גנדי, שאינו מעוניין לייצא את המהפכה השיעית, מתמקד בטרקטורים ולא בטנקים, אנטי-סובייטי, פרו-מערבי וגורם מייצב באזור.

*מחלקת המדינה נחשפת בערוותה, כאשר ב-2023 משטר האייתולות ממנף את מחוות האופציה הדיפלומטית כדי ללבות מלחמות אזרחים, טרור, הברחת סמים והלבנת הון במזרח התיכון, אפריקה ואמריקה הלטינית, שם הוא מהדק את שיתוף הפעולה עם ברוני הסמים של מקסיקו, קולומביה, בוליביה, אקוודור וברזיל, מאמן ארגוני טרור, מהדק את הקשר עם ממשלות אנטי-אמריקאיות (במיוחד ונצואלה, קובה וניקרגואה), מקים אתרי ניסוי של טילים בליסטים, ומספק כטב"מים קטלניים וציוד להקמת מנהרות תת-קרקעיות להברחת סמים וטרוריסטים לארה"ב.

*השורה התחתונה: שיטית בי פעם אחת, התבייש לך; שיטית בי פעמיים, הבושה שלי! אחרי 44 שנים שהאייתולות משטים בארה"ב, ופוגעים קשות במעמדה האסטרטגי של ארה"ב בעולם, הגיע הזמן לבדוק את כדאיות האופציה הדיפלומטית, ולשקול את החלפתה על ידי אופציה של שינוי משטר או אופציה של איום צבאי אמין המרחף מעל ראש האייתולות.

יהודה ושומרון

ישראל-סעודיה ושליטה ישראלית על רכסי יו"ש (סרטון)

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"ערוץ 7", 13 ספטמבר 2023, https://www.inn.co.il/news/613823

*זירת הסכם עם סעודיה היא המזרח התיכון הגועש והבלתי-וודאי;

*סעודיה מונחית על ידי אינטרסים סעודים ולא פלסטינים;

*סעודיה – בניגוד – למחלקת המדינה – מודעת להתנהלות האלימה הפלסטינית במישור הבין-ערבי, ולכן אינה פועלת להקמת מדינה פלסטינית;

*הסכם שלום (או נורמליזציה) עם סעודיה אינו נדבך קריטי לביטחון ישראל בהקשר הוולקני של המזרח התיכון, לעומת רכסי יו"ש שהשליטה בהם היא תנאי לקיום ישראל במזה"ת.

ירושלים

קונסוליה אמריקאית בירושלים – פגיעה בארה"ב ואתגר לישראל

"מידה" https://bit.ly/3mRILTa

English edition  https://bit.ly/3nRXqNv

אם הנשיא ביידן יסוג מהכרת קודמו, הנשיא טראמפ, בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של ישראל, ומושב שגרירות ארה"ב בישראל, הוא יישם את תפישת העולם של מחלקת המדינה (מחמ"ד) הפועלת לחלוקת ירושלים, ונכשלת בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת.

לדוגמא, ב-1948 הובילה מחמ"ד מערכה ברוטלית נגד הקמת המדינה היהודית; ב-1978/79 תקעה סכין בגב השאה הפרסי הפרו-אמריקאי וסייעה לאייתולה חומייני האנטי-אמריקאי להשתלט על איראן; בשנות ה-80' ראתה בסדאם חוסיין בעל-ברית ראוי לשיתוף-פעולה מודיעיני ומסחרי; ב-2009 היפנתה עורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם); ב-2011 פעלה להפלתו של קדאפי והפכה את לוב לאתר מרכזי של טרור אסלאמי בינלאומי; ב-2015 היתה גורם מרכזי בהענקת 150 מיליארד דולרים למשטר האייתולות באיראן והכשרתם כאילו היו אמינים ושומרי-חוק; ב-2021 פועלת מחמ"ד לתיאום עמדות עם האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים, ממשיכה לחזר אחר משטר האייתולות למרות מעורבותו העמוקה בטרור ומלחמות אזוריות וגלובליות; מחזרת אחר חמאס והטרור החות'י בתימן, אך מפעילה לחצים על סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הפרו-אמריקאים; ועוד.

אימוץ עמדת מחמ"ד בסוגיית ירושלים יהווה הפרה של החוק האמריקאי, התעלמות ממציאות בת-3,000 שנים המתועדת למשעי בממצאים ארכיאולוגים ונוספים, סטירת לחי למורשת האבות-המייסדים של ארה"ב, ותפגע באינטרסים מדיניים-ביטחוניים של ארה"ב.

ירושלים המאוחדת והחוק האמריקאי

הקמת קונסוליה אמריקאית בירושלים –שתהייה למעשה שגרירות אמריקאית לרשות הפלסטינית – תהווה הפרה בוטה של "חוק השגרירות בירושלים" שזכה לתמיכה-רבתי בציבור האמריקאי ורוב סוחף בשני בתי הקונגרס, ונכנס לתוקף בנובמבר 1995.

לפי "חוק השגרירות בירושלים":

"ירושלים תמשיך להיות מאוחדת תוך הגנה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"יש להכיר בירושלים כעיר הבירה של ישראל, וכמקום מושבה של שגרירות ארה"ב בישראל….

"ב-1990 אישרו שני בתי הקונגרס – פה אחד – את החלטה מספר 106 המבטאת עמדה נחרצת בזכות אחדות ירושלים תוך שמירה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"ב-1992 אישרו בית הנבחרים והסנאט – פה אחד – את החלטה מספר 113… המציינת את השנה ה-25 לאיחוד ירושלים ומדגישה את תמיכת הקונגרס באחדות העיר….

"ב-1996 תחגוג ישראל את יובל ה-3,000 לנוכחות היהודית בירושלים שהתחילה בתקופת דוד המלך….

"התייחסות החוק ל'שגרירות ארה"ב' כוללת את משרדי השגרירות ואת מגורי שגריר ארה"ב…."

ירושלים המאוחדת ומורשת "האבות המייסדים"

המתיישבים הראשונים (שהגיעו בתחילת המאה ה-17) ו"האבות המייסדים" של ארה"ב – שראו עצמם כ"עם הנבחר המודרני" ב"ארץ המובטחת המודרנית" – הושפעו רבות על ידי מורשת התנ"ך, כולל הצלחת דוד המלך לאחד את 12 שבטי ישראל (בדומה לאיחוד 13 המושבות/מדינות שהביא להקמת ארה"ב) ולהעביר את עיר הבירה מחברון לירושלים (בדומה להעברת עיר הבירה מפילדלפיה לוושינגטון בשנת 1800), שלא הייתה שייכת לאף שבט (בדומה לוושינגטון שאינה שייכת לאף מדינה).

דוד המלך נכנס לירושלים 3,000 שנים לפני כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ו-2755 שנים לפני הכרזת העצמאות של ארה"ב.

על השפעת ירושלים על "האבות המייסדים" של ארה"ב אפשר ללמוד מהעובדה שבארה"ב יש 18 ערים ועיירות בשם ירושלים (4 במרילנד; 2 בוורמונט, ג'ורג'יה וניו יורק;  ו-1 באוהיו, מישיגן, ארקנסו, צפון קרולינה, אלבמה, יוטה, רוד איילנד וטנסי), 32 ערים ועיירות בשם Salem (שלם – השם המקורי של ירושלים), והרבה אתרים בשם Zion (ציון – שם נרדף לירושלים וארץ ישראל). בארה"ב יש אלפי ערים, עיירות, הרים, צוקים, מדבריות, פארקים לאומיים ורחובות הנושאים שמות תנ"כיים (לדוגמא, 83 שילה, 34 בית אל, 27 חברון, 19 יריחו, 18 ציון, 18 בית לחם, 18 פסגה, 10 גילעד, 9 רחובות, 9 שומרון, 8 בועז, 5 גלבוע, וכו'.).

ירושלים המאוחדת ואינטרס ארה"ב

הכרת הנשיא טראמפ במאי 2018 במציאות ההיסטורית של ירושלים המאוחדת כעיר הבירה הבלעדית של ישראל, ולכן מקום מושב שגרירות ארה"ב בישראל, שידרגה את תדמית ההרתעה של ארה"ב, והעבירה מסר ברור לעולם: בניגוד לנשיאים קלינטון, בוש ואובמה שחששו מתגובות אלימות (טרור ערבי/אסלאמי) ליישום "חוק השגרירות בירושלים" מ-1995, ארה"ב שוב אינה נרתעת מלחצים ואיומים, אלא מכירה במציאות ההיסטורית של ירושלים מאוחדת. יישום החוק הצביע על הפער הרעיוני והמדיני בין הנשיא טראמפ ורוב הציבור והקונגרס בארה"ב לבין האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים ואירופה הרופסת. ההחלטה גם הדגישה את הפער בין עמדת רוב הציבור האמריקאי ורוב נבחריו בקונגרס לבין מחלקת המדינה בעלת תפישת העולם הקוסמופוליטנית והרב-לאומית, המקילה-ראש במורת האבות המייסדים של ארה"ב ובחופש הפעולה המדינית והביטחונית העצמאית של ארה"ב נגד גופים פורעי-חוק.

בניגוד להערכות קודרות של מומחי מחמ"ד והתקשורת "העילית" בארה"ב – השוגים בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת – יישום "חוק השגרירות בירושלים" לא החמיר את הטרור הפלסטיני, ערבי ומוסלמי. הם גם שגו כאשר הזהירו מפני התפרצות גל טרור בתגובה לאיחוד ירושלים והחלת החוק הישראלי על מזרח העיר ב-1967.

לעומת זאת, הימנעות מישום החוק (מ-1995) – על ידי הנשיאים קלינטון, בוש ואובמה – פגעה בתדמית ההרתעה של ארה"ב, מכיוון שניתפשה ככניעה ללחץ ואיומים של גורמים ערבים/מוסלמים. אי-ישום החוק גם הקצין את ציפיות ותביעות הערבים, לא קידם את תהליך השלום, החריף את הטרור הבינלאומי, ולכן פגע בביטחון ארה"ב.  לדוגמא, ב-1998 הרסו שתי משאיות תופת את שגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו להרג 224 איש; בשנת 2000 נרצחו 17 מלחים אמריקאים בפיגוע של הטרור האסלאמי במשחתת האמריקאית USS Cole בנמל עדן; ב-2001 נרצחו 2,977 איש בפיגועי "מגדלי התאומים", הפנטגון ו"אמריקן איירליינס"; ועוד.

הדיפת הלחץ האמריקאי בסוגיית ירושלים

ב-1949, בעיצומה של מלחמת העצמאות לחצה ארה"ב להימנע מסיפוח מערב ירושלים "הכבושה" (כמו גם "שטחים כבושים" בגליל, שפלת החוף והנגב), ולהסכים לבינאום העיר.

ב-1950 גבר הלחץ – שלווה באיום לנקוט בצעדי ענישה דיפלומטים וכלכליים – אבל רה"מ דוד בן גוריון הגיב בהכרזה על ירושלים כבירת ישראל (13 דצמבר 1949), העברת משרדי ממשלה רבים מתל אביב לירושלים, שדרוג תשתית התעבורה לירושלים, העברת אלפי עולים לשכונות חדשות שנבנו צמוד לקווי שביתת הנשק בירושלים, והקצאת קרקע להרחבת הבנייה בעיר.

ב-1953 העביר בן גוריון את משרד החוץ לירושלים על אפם וחמתם של הנשיא דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה פוסטר דאלאס שאיימו בהחרמת המשרד על ידי השגרירות של ארה"ב.

ב-1967 פעל הנשיא לינדון ג'ונסון לפי עצתם של מזכיר המדינה דין ראסק (שהיה ממובילי ההתנגדות להקמת המדינה) ומזכיר ההגנה רוברט מקנמארה, הזהיר את רה"מ לוי אשכול מפני איחוד ירושלים ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים, וציין שלפי החוק הבינלאומי מעמדה של העיר הוא בינלאומי ולא ישראלי. אבל, אשכול אימץ את "דוקטרינת בן גוריון", הדף את הלחצים, איחד את העיר והקים את שכונת רמת אשכול מעבר ל"קו הירוק", בנוסף להקמת הישוב הראשון בגוש עציון (כפר עציון), וההתיישבות הראשונה בבקעת הירדן ורמת הגולן.

ב-1970 שכנע מזכיר המדינה וויליאם רוג'רס את הנשיא ריצ'רד ניקסון ללחוץ על ישראל לוותר על הריבונות ב"אגן הקדוש" בירושלים, ולהימנע מהרחבת הבנייה בירושלים מעבר ל"קו הירוק". אבל רה"מ גולדה מאיר הרחיבה את הבנייה באופן דרמטי, והקימה את השכונות רמות אלון, גילה, הגבעה הצרפתית ונווה יעקב, המאכלסות היום כ-150,000 איש, ומעניקות לירושלים מרחב פיתוח אדיר מפאתי בית לחם, דרך פאתי מדבר יהודה ועד פאתי רמאללה.

בשנים 1992-1977 הדפו ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר לחץ שיטתי של ארה"ב והקהיליה הבינלאומית, הרחיבו את הבנייה בירושלים ושלחו מסר ברור: ירושלים היא בירתה הבלעדית של ישראל ואינה עומדת למשא ומתן!  כמו בתקופות בן גוריון, אשכול וגולדה, הדיפת הלחץ האמריקאי הביאה למתיחות קצרת-טווח ולשדרוג ארוך-טווח של ההערכה האסטרטגית כלפי ישראל.

"[ב-1978] דקות ספורות לפני סיום המו"מ המוצלח בין רה"מ בגין לבין הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בקאמפ דייויד, בתיווך הנשיא ג'ימי קארטר, העביר קארטר לבגין את בקשת סאדאת להוסיף את סוגיית ירושלים למו"מ. בגין סירב לבקשה בנחישות והוסיף: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תידבק לשוני לחיכי אם אשכחכי'" (סיפרו של יהודה אבנר, The Prime Ministers – An Intimate Portrait of Leaders of Israel).

ב-2021 טוב יעשה רה"מ נפתלי בנט אם ילמד את התנהלות קודמיו בכל הקשור לעמידה בלחצים בכלל, ובסוגיית ירושלים בפרט.

טוב יעשה רה"מ בנט אם יפנים שקיים יחס ישר בין רמת ההערכה האסטרטגית שארה"ב והעולם רוחשים לישראל, לבין רמת הדבקות שישראל מפגינה (במעשים ולא רק בדיבורים) כלפי ירושלים.

חגים יהודיים

חנוכה מושרשת במורשת האמריקאית

"ישראל היום", https://bit.ly/2zw83x9

English edition  https://bit.ly/2SbCQ9B

מורשת חג החנוכה המקדשת את רעיון החירות וכושר העמידה מול אתגרים ואיומים עצומים, מושרשת בחברה האמריקאית מתקופת המתיישבים הראשונים במאה ה-17, דרך האבות המייסדים במאה ה-18 ועד היום. עוצמת המורשת תורמת ליחס חיובי של רוב אוכלוסיית ארה"ב כלפי המדינה היהודית.

ב-16 לאוקטובר 2018 הנפיקה רשות הדואר האמריקאי את הבול השנתי של חנוכה, המבטא את מקום חג החנוכה בהוויה ההיסטורית, תרבותית ופוליטית של ארה"ב.

ב-8 לדצמבר 2017 קיים הנשיא טראמפ את הטקס השנתי של הדלקת נרות חנוכה בבית הלבן ואמר: "נס החנוכה הוא נס ישראל…. יוצאי חלציהם של אברהם, יצחק ויעקב חוו רדיפות מזעזעות, אך אין כוח היכול לשבור את רוחם ולכבות את אמונתם…." ב-14 לדצמבר 2016 אמר הנשיא אובמה בטקס דומה בבית הלבן: "יש להעניק תשומת לב למאבק המכבים ברודנות וללמוד שגם ברגעי השפל העמוקים ביותר יש לשמור על התקווה…. יש האומרים שג'ורג' וושינגטון הושפע על ידי אור החנוכה, כאשר הבחין בחייל יהודי שאחז בחנוכיית חנוכה למרות השלג סביבו…."

ב-6 לדצמבר כתב השגריר האנק קופר, שהיה ראש סוכנות ההגנה האסטרטגית בארה"ב: "עם הדלקת הנר השמיני של חנוכה, היהודים מסיימים את חגיגת ניצחון המכבים לפני אלפיים שנים, המציינת את אהבת החירות המאפיינת את המערב בעמידה מול אויב משותף המאיים על קיומנו וחירותנו.  אנו זקוקים למכבים בעידן המודרני…."

בדצמבר 1993 ניפצה לבנה חלון בבית יהודי שהציג חנוכיה בעיר בילינגס במדינת מונטנה.  תגובת 80,000 תושבי העיר, כולל 50 משפחות יהודיות, היתה: "לא במחוזותינו!"  העיתון המקומי, "בילינגס גאזט", יצא במהדורה מיוחדת עם חנוכייה על כל עמוד השער, ששוכפל על ידי תושבי העיר, הודבק באתרים ציבוריים ועל חלונות אלפי בתים בעיר. עשרות תושבים צעדו ברחוב הראשי של העיר ובידיהם חנוכיות. כמו כן, מאז 1994 מקיים מושל מונטנה טקס הדלקת נרות חנוכה בבנין הקפיטול בעיר הבירה, הלנה.

המכללה הצבאית ווסט פוינט, המובילה בארה"ב, שנוסדה ב-1802, מציגה את פסלו של יהודה המכבי, יחד עם יהושע בן-נון, דוד המלך, אלכסנדר הגדול, הקטור, הקיסר יוליוס, המלך ארתור, קרל הגדול וגודפרי מבולון – תשעת המנהיגים הצבאיים המובילים בהיסטוריה האנושית.

הבולטים בדור המייסדים האמריקאי כונו "המכבים המודרנים" עקב תרומתם החריגה למלחמת העצמאות בבריטים: הנשיאים ג'ורג' וושינגטון, ג'ון אדאמס ותומאס ג'פרסון, המדען בנג'מין פרנקלין, המהפכנים פטריק הנרי ופול רוויר, האידיאולוג תומאס פיין, מנהיגי "מסיבת התה", ועוד.

ב-2018 ארה"ב וישראל הן שתי הדמוקרטיות המערביות היחידות הדבקות במורשת המכבים: הדגשת החירות תוך כדי הדיפת איומים, לחצים ופיתויים; סירוב להקריב עקרונות ושיקולים ארוכי-טווח על מזבח אופורטוניזם ורווחים קצרי-טווח; וכוח עמידה בכל-מחיר מול משטרים וארגונים פורעי-חוק הנהנים מרוח-גבית של פייסנות, רפיסות, פשטנות והרהורי-לב של גורמים במערב.

שיתוף הפעולה בין השתיים בהגנה על החירות והמוסר – למרות אי-ההסכמה בנושאים אחרים – תורם רבות להישרדות הדמוקרטיות המערביות מול אויבים ויריבים.

גולן

תובנות מפלישת רוסיה לאוקראינה

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3603FJS

English edition  https://bit.ly/3hNd0Y6

ללא קשר לתוצאות הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא מהווה קריאת-השכמה למעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב.

הפלישה חושפת בערוותן מספר הערכות המעצבות את תפישת העולם של הממסד המדיני והביטחוני במערב (אך לא את תפישת העולם של רוב מדינות העולם), המנסה לשכנע את ישראל לאמץ אותן.

לדוגמא:

*האשלייה שרוב מדינות העולם מאמצות את הלך הרוח של "סדר עולמי חדש" שהוא לכאורה יותר-יציב, פחות-נפיץ, יותר-סובלני, נוטה לדו-קיום בשלום, ממוקד יותר ב"חמאה" מאשר ב"תותחים".

*הערכה שתם עידן המלחמות הגדולות והפלישות הצבאיות המסיביות.

*האמונה שהסכמי שלום, ערבויות ביטחון ומענקים כלכליים נדיבים חיוניים יותר לביטחון לאומי מאשר שידרוג כח הרתעה. וכך, זרעי ההרס באוקראינה נזרעו במזכר בודפשט מדצמבר 1994 שהעניק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות של ארה"ב, בריטניה ורוסיה תמורת התפרקותה ממאגר הנשק הגרעיני (שהיה השלישי בגודלו בעולם). ב-2022 נחשפות הערבויות בערוותן.

*התעלמות מאופיין הזמני, רופף, בלתי-אמין ועתיר דרכי-מילוט של כל ערבויות הביטחון, כולל אלו של "ברית נאט"ו" הנחשבות למוצקות ביותר. אבל לפי סעיף 5 של "ברית נאט"ו כל אחת מחברות נאט"ו תבוא לעזרת מדינה-חברה העומדת בפני מתקפה צבאית "כפי שהיא מוצאת לנכון, כולל שימוש בצבא…."

כפי שהיא מוצאת לנכון….

*ההנחה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון חיוניים לביטחון לאומי יותר מכח הרתעה צבאי, עומק אסטרטגי וטופוגרפיה-שולטת מתעלמת מהעובדה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון הם רופפים וזמניים, לעומת טופוגרפיה-שולטת (לדוגמא, רמת הגולן ורכסי יו"ש) ועומק אסטרטגי שהם קבועים.

*מגמת קיצוץ בתקציב הביטחון למרות שקיצוץ נתפש בעיני אויבים, יריבים ובעלי-ברית ככרסום בכח ההרתעה (בעולם הסוער), המחריף את אי-היציבות, פוגע בביטחון הלאומי, ומעניק רוח-גבית לטרור ומלחמות.

*הטענה שאופציה דיפלומטית עדיפה על איום באופציה צבאית במו"מ עם משטרים פורעי-חוק (כגון משטר האייתולות באיראן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ), גם אם התנהלות משטרים אלו מפגינה בשיטתיות שאינם מנהלים מו"מ בתום-לב (חזון חיסולי, מערכת חינוך לטרור, הסתה, פעילות טרור, הפרת הסכמים).

*האמונה שלאומיות מפנה את הדרך, בהדרגה, לקוסמופוליטיות ודו-קיום בשלום בינלאומי.

*התייחסות למשטרים פורעי-חוק על בסיס התנהלותם העתידית והספקולטיבית יותר מאשר התנהלותם בעבר ובהווה, למרות שהתנהלות העבר וההווה חושפת את עוצמת השורשים ההיסטורים של חזונם והתנהלותם.

*האשלייה שטרור בפרט, והתנהלות פורעת-חוק בכלל, הם מונחי-יאוש ותסכול מדיניים וכלכליים, ולא מונחי-חזון קיצוני, רעיוני, דתי, היסטורי.

המערב פועל בשיטתיות לשכנוע ישראל לסגת מהטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש בתמורה להסכמי שלום, ערבויות ביטחוניות וחבילה כלכלית וצבאית נדיבה ביותר. אבל, פלישת רוסיה לאוקראינה, תגובת המערב ומזכר בודפשט מ-1994 שופכים אור על תחושת הביטחון המזויפת וההרסנית המאפיינת הסכמים אלו. התנהלות העולם הרחב, ובמיוחד במזרח התיכון הנפיץ, מדגישה את מרכזיות כח-ההרתעה הצבאי (כולל טופוגרפיה וגיאוגרפיה) בגיבוש ביטחון לאומי אמין.

בניגוד לאוקראינה (השנייה בגודל שטחה באירופה), אין לישראל עומק אסטרטגי (14 ק"מ בין נתניה לטול כרם!), ולכן יש לה מרווח-שגיאה זעום ביותר. לדוגמא, אילו מתקפת-פתע בהיקף של מלחמת יום הכיפורים הייתה מסתערת על ישראל של טרום-1967 (ללא העומק האסטרטגי של חצי האי סיני והטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש), הייתה המתקפה מחסלת את המדינה היהודית.

על ישראל לגבש ביטחון לאומי העומד בפני התרחיש הרע ביותר (כפי שמתבקש במזה"ת) ולא בפני תרחישים מתונים (כפי שנהוג במערב השאנן והרגוע-יחסית).

 

טרור איסלמי

חמאס ופלסטינים: שלובים או נפרדים?

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 3 ינואר 2023, bit.ly/41Imdai

English edition  bit.ly/489Wxpq

תפישת העולם המערבית נחושה להפריד בין חמאס לבין האוכלוסייה הפלסטינית בעזה. אבל היא מנוגדת למציאות המזרח תיכונית, החושפת שילוב ברור בין חמאס לבין רוב הפלסטינים (גם ביו"ש), חברתית, חינוכית, תרבותית, רעיונית ודתית.

המציאות המזרח תיכונית גם מציגה את חמאס כמדינת טרור ולא רק ארגון טרור. לכן, רוב ערביי עזה חגגו בהתלהבות את זוועות ה-7 לאוקטובר, ורואים בטרור אב-טיפוס של גבורה במסגרת מלחמת-קודש לקידום חזון עקירת "הישות הכופרת היהודית".

פוטנציאל הטרור של אוכלוסיית עזה הודגש עוד ב-29 ליוני 1967, במסמך של הרמטכ"ל האמריקאי, הגנרל ארל ווילר, שהוגש למזכיר ההגנה האמריקאי, רוברט מקנאמארה. המסמך הציג את מפת גבולות הביטחון המינימלי של ישראל, שכללה את רמת הגולן, רכסי יו"ש, רצועת החוף מאילת לשארם א-שייך ו… רצועת עזה: "[רצועת עזה] מהווה מובלעת של חתרנות וטרור, ושליטה בה תקנה לישראל יתרון צבאי…. עזה מהווה אתר אמונים של הטרור הפלסטיני….. שליטת ישראל ברצועת עזה תצמצם את איום הטרור ב-80%…."

פוטנציאל הטרור של ערביי עזה ממונף מ-1947 על ידי "האחים המוסלמים", שהוא ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם, שהקים את חמאס ב-1988. עזה הייתה בין חמישה הסניפים שהוקמו על ידי "האחים המוסלמים" בתחום המנדט הבריטי (חיפה, יפו, שכם, ירושלים ועזה). הסניף העזתי היה צמוד למרכז "האחים המוסלמים" במצרים, ופעל בעיקר בקרב המעמד הבינוני. אבל, משנות ה-90' הרחיב חמאס את פעילותו בקרב ערביי עזה והפך לגורם מרכזי בזירה החברתית, רעיונית ודתית.

הזדהות ערביי עזה עם "האחים המוסלמים" וחמאס גדלה בהדרגה מאז החתימה על הסכם אוסלו ב-1993, בעקבות החלטת ערפאת ומחמוד עבאס להקים את מערכת החינוך לשנאה (קו-יצור של טרוריסטים), ההסתה במסגדים והאדרת הטרור. בתחילה הביאה הנחלת הטרור לשדרוג מעמד הרשות הפלסטינית, אך  עד מהרה הזניקה את התמיכה בחמאס, שהפך לחלק בלתי-נפרד מהתרבות העזתית ומודל-לחיקוי עבור רוב הנוער הפלסטיני.

מודעות הרשות הפלסטינית להזדהות הגוברת עם חמאס – ולהפיכת חמאס מארגון טרור למדינת טרור בעזה (תחילה) – גרמה להחלטת הרשות הפלסטינית להימנע מקיום בחירות מאז 2005 מחשש  לניצחון סוחף של חמאס. תגובת ערביי עזה לטבח ופרעות ה-7 לאוקטובר הבהירה שהחמאס הוא אכן בשר מבשרה של האוכלוסייה העזתית, ושיוקרת חמאס הרקיעה שחקים בעזה וביו"ש.

כדי להקל על גיבוש הצעות לפתרון סכסוכים, המערב מעדיף ליצור מציאות אלטרנטיבית, אופטימית, צפויה ונוחה יותר ממציאות המזרח תיכונית – בת 1,400 השנים – שהיא מתסכלת, אלימה, בלתי-צפויה ובלתי-נוחה. מכאן ההנחה של מעצבי מדיניות מערביים שחמאס וערביי עזה אינם משולבים, אלא נפרדים, תרבותית ורעיונית, ולכן האוכלוסייה היא לכאורה חפה-מפשע ואין לפגוע בה.

אבל, המציאות המזרח תיכונית מתעדת שמהות החמאס מבטאת את הערכים, תפישת העולם והחינוך של רוב ערביי עזה, השולחים את ילדיהם למערכת החינוך של חמאס, למסגדי החמאס ולהתקהלויות ההמוניות המשבחות את טרור חמאס.

בניגוד לתובנה המקובלת במערב, חמאס אינו ארגון טרור כמו "הנתיב הזוהר" בפרו, "הבריגדות האדומות" באיטליה, "הפעולה הישירה" בצרפת, "הכוחות המזויינים המהפכניים" בקולומביה וגם לא דאע"ש בסוריה ועיראק, וארגוני טרור נוספים המייצגים מיעוט וגורמי שוליים במדינותיהם, ומפעילים טרור נגד רוב האוכלוסייה, והממסד הממשלתי, תרבותי, חינוכי ודתי. בניגוד לארגוני טרור אלו חמאס הוא מדינת הטרור של רצועת עזה, חלק בלתי-נפרד של התשתית החינוכית, תרבותית ודתית של עזה, וזוכה להזדהות מצד רוב תושבי הרצועה. חמאס זוכה לתמיכה רחבה יותר מהתמיכה של תושבי סוריה במשטר אסאד, תושבי איראן במשטר האייתולות, ויותר מהתמיכה שזכו סדאם חוסיין בעיראק וקדאפי בלוב.

מדיניות מערבית המתעלמת ממציאות המזרח התיכון – כפי שמאפיין את מדיניות המערב כלפי איראן – אינה מכירה בשילוב בין חמאס ורוב גדול של ערביי רצועת עזה, מנסה לבלום את מתקפת צה"ל, מזרימה אדרנלין לוורידי חמאס, מעניקה רוח גבית לטרור האסלאמי האנטי-מערבי, ומקשה על מלחמת ישראל והמערב בטרור האסלאמי.