הכי פופולרים

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
מעריב, 2 אפריל 2024, bit.ly/3xgWHxU

English edition  bit.ly/3PCc6ik

הימנעות ארה"ב בהצבעה על החלטה 2728 של מועצת הביטחון הביאה לאישור ההחלטה. מטרת ההימנעות הייתה להעביר את העימות בין ישראל לחמאס מהמישור הצבאי למישור המדיני, ולקדם הקמת מדינה פלסטינית. לכן ההימנעות זכתה לתשואות רמות מאיראן, חמאס והרשות הפלסטינית.

ההימנעות מבטאת את מרכזיות תפישת העולם הקוסמופוליטית של מחלקת המדינה בעיצוב וניווט מדיניות החוץ והביטחון של ארה"ב. תפישת עולם זאת מכפיפה את עצמאות הפעולה המדינית והביטחונית של ארה"ב לשיתוף פעולה רב-לאומי של ארה"ב עם האו"מ וארגונים בינלאומיים (האנטי-אמריקאים) ועם אירופה (שאיבדה את הרצון להילחם בטרור האסלאמי האנטי-מערבי).

מחלקת המדינה מתעלמת מעוצמת ההשראה שה-7 לאוקטובר מהווה עבור ארגוני טרור אסלאמיים הנתמכים על ידי איראן וה"אחים המוסלמים", ומתכננים טרור דומה נגד מתקנים אמריקאים ברחבי העולם, כולל על אדמת ארה"ב, ובמיוחד מכיוון אמריקה הלטינית, המהווה – מאז שנות ה-80' – בסיס פעולה של האייתולות וחיזבאללה.

מחלקת המדינה מקילה ראש בהשפעת הישרדות חמאס (כתוצאה מהפסקת המלחמה) על כתישת תדמית ההרתעה של ישראל, שתביא לצונאמי של טרור אסלאמי (איראן, חמאס, חיזבאללה, אינתיפאדה שלישית, וגופים רדיקלים בגליל ובנגב) נגד ישראל, ובמקביל תקצין את הטרור האסלאמי נגד סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, ירדן, מצרים ומרוקו. כרסום תדמית ההרתעה של ישראל יגרום לכרסום באינטרס הסעודי להתקרב לישראל, המתבסס בעיקר על ההנחה שישראל היא שותף מרתיע מול איראן ו"האחים המוסלמים", המהוות איום קיומי על סעודיה וישראל.

אליבא ד'מזכיר המדינה בלינקן, החלטה 2728 נועדה לקדם הקמת מדינה פלסטינית, שלהערכת בלינקן תסכים לדו-קיום בשלום עם ישראל. אבל הערכת בלינקן מתבססת על מלל מתון של ההנהגה הפלסטינית ותרחישי עתיד אופטימיים, אך ספקולטיביים.  בלינקן מתעלם מהחזון הפלסטיני (שהגשמתו מותנית בחיסול ישראל), ומההתנהלות הטרוריסטית הפלסטינית במיוחד במישור הבין-ערבי, ומהקשר הפלסטיני עם ארגוני טרור בינלאומיים, צפון קוריאה, ונצואלה וקובה, המבהירים שמדינה פלסטינית תוסיף דלק למדורת המזרח התיכון. בניגוד לבלינקן, מדינות ערב הפרו-אמריקאיות רואות בהנהגה הפלסטינית (אש"פ וחמאס) אב-טיפוס לחתרנות, טרור ובוגדנות בין-ערביים.

התמכרות בלינקן להקמת מדינה פלסטינית בתקווה שתקדם דו-קיום בשלום, מתעלמת מהמשמעות האזורית ההרסנית של מדינה פלסטינית על גבול ממלכת ירדן, שהיא רוב שטחה של פלסטין המנדטורית, ובעלת היסטוריה של עימותים צבאיים בין השלטון (והמיעוט) ההאשמי לבין הרוב הפלסטיני. כמו כן, בירדן יש נוכחות מושרשת של טרור "האחים המוסלמים" בנוסף ל-2 מיליון פליטים סורים בצפון ירדן, הכוללים גורמי טרור אסלאמי, המתוגברים על ידי חתרנות וטרור מאיראן ועיראק ופיצול ועוינות פנים-בדווים.

לכן, מדינה פלסטינית מערבית לירדן תמוטט את המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי מזרחית לירדן, תהפוך את ירדן לזירת מאבקים בין ארגוני טרור אסלאמיים, המהווים איום קטלני למשטרים הערבים הפרו-אמריקאים של יצרניות הנפט בחצי האי ערב, תפגע קשות ביצוא הנפט מהמפרץ הפרסי ובסחר הבינלאומי, תעמיק את התבססות איראן, "האחים המוסלמים", רוסיה וסין במזרח התיכון, ותנחית מכה קשה לכלכלת, ביטחון לאומי וביטחון פנים של ארה"ב.

ממסד מחלקת המדינה ובלינקן מקלים-ראש במשקל האידיאולוגיה והדת (בני 1,400 השנים) בהתנהלות גופים קיצוניים במזרח התיכון, ומשוכנעים שהטרור מונחה-ייאוש ולא מונחה-חזון פנאטי. ולכן הם סבורים שיש לטפל בטרור באמצעים דיפלומטים ופיננסים, ולא צבאיים.

הם גם מתעלמים מתקדימי המוג'אהידין, האייתולות, צדאם חוסיין, קדאפי והפלסטינים, המתעדים שהטרור נושך את היד (האמריקאית והישראלית) המזינה אותו.

מכאן התעלמות בלינקן מהעובדה שחמאס הוא סניף של "האחים המוסלמים" הנחושים להפיל כל משטר מוסלמי לאומי, להקים חברה אסלאמית עולמית, ולהכניע את המערב "הכופר". חמאס גם נתמך ע"י משטר האייתולות הנחוש להפיל את המשטרים הסונים הפרו-אמריקאים ולהכניע "השטן האמריקאי הגדול".

האם בלינקן ומחלקת המדינה יכירו במציאות המזרח תיכונית, או ימשיכו לדבוק בתפישת עולמם הקוסמופוליטית – המאיימת על אינטרס ארה"ב – ולהתעלם ממצעד העובדות המאיימות של המזרח התיכון?

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה"
"מעריב", 21 פברואר 2024, bit.ly/4bKMrgS

English edition bit.ly/3uqh4aO

פרופ' ברנרד לואיס, שהיה בר סמכא בסוגיות האסלאם והמזרח התיכון, הציג מרכיב קריטי של המזרח התיכון: "אם לוחמי האסלאם לוחמים למען האלהים, הרי יריביהם לוחמים נגד האלהים…. לפי תפישת העולם האסלאמית העולם מתחלק בין 'בית המאמינים באסלאם' לבין 'בית הכופרים באסלאם'…. וחובת המוסלמים להביא את 'הכופרים' להכרה באסלאם…. המאבק הזה מתקיים מאז הופעת האסלאם במאה ה-7…. ארה"ב הפכה לאויב המר מכולם, ביטוי הרוע והיריב השטני של הטוב… של האסלאם…."

אבל, התובנה המקובלת במערב, מתעלמת ממציאות מזרח תיכונית בת 1,400 שנים, בלתי-סובלנית כלפי "כופרים" (המערב) ו"משומדים" (סונים מול שיעים), וולקנית, בלתי-צפויה, אלימה, עריצה, מפוצלת ומתסכלת.  היא גם מתעלמת מעליונות האידיאולוגיה הרדיקלית על פני שיקולים פיננסים, בכל הקשור לעיצוב מדיניות משטר האייתולות, "האחים המוסלמים", חיזבאללה, חמאס והרשות הפלסטינית, כפי שמתועד במערכות החינוך, דרשות המסגדים, החוקות והאמנות שלהם. 

התובנה המקובלת במערב היא שהטרור המזרח תיכוני הוא מונחה-ייאוש, ולכן מחוות עתק פיננסיות עשויות לשכנע מנהיגים רדיקלים לאמץ דו-קיום בשלום, דמוקרטיה, זכויות אדם וקיום הסכמים, ולזנוח אידיאולוגיות פנאטיות. אבל, הטרור האסלאמי אינו מונחה-ייאוש, אלא מונחה-חזון מגלומני של האסלאם כדת הלגיטימית היחידה, ובחסדי האל, שנועדה להכניע "כופרים" ו"משומדים" באמצעי שלום או מלחמה.

פייסנות המערב כלפי הטרור האסלאמי והפלסטיני מתעלמת מהעובדה שטרוריסטים נושכים את היד המזינה אותם, כפי שעשו המוג'אהידין (שנעזרו בארה"ב בניצחון על ברה"מ ואחר כך השתתפו ב-9/11), משטר האייתולות (שנעזר בארה"ב בהשתלטות על איראן ואחר כך הפך למוקד מוביל של טרור אנטי-אמריקאי) וההנהגה הפלסטינית (שקיבלה בסיסי פעולה במצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית ואחר כך פנתה לחתרנות וטרור נגד המארחים הערביים).

העוינות כלפי "הכופר" המערבי, ובמיוחד "השטן הגדול האמריקאי" מהווה מרכיב מרכזי בדת, חינוך, תרבות ומדינאות אסלאמיים. זו תשתית טרור גלובלי אנטי-אמריקאי, המכה בארה"ב מאז הפירטים הברברים בתחילת המאה ה-19, בלי קשר למדיניות -ארה"ב, כפי שמעיד הטרור האנטי-אמריקאי בתקופת הנשיאים טראמפ, אובמה, בוש הבן, קלינטון, רייגן, ועוד.

9/11 הבהיר את נחישות הטרור האסלאמי להכניע את ארה"ב גם אם היא נחושה להיפרד ממוקדי טרור באפגניסטן, עיראק וברחבי המזרח התיכון. הטרור רואה בהיפרדות ארה"ב בריחה וביטוי לחולשה, ולכן מעצים את הטרור גם על אדמת ארה"ב וגבולה עם מקסיקו, בשיתוף פעולה עם ברוני סמים וארגוני טרור באמריקה הלטינית.

על הפער הבלתי-ניתן לגישור בין התובנות המערביות לבין מציאות המזרח התיכון אפשר ללמוד מהדוגמאות הבאות: המערב רואה בהסכם שלום את תום המלחמה, לעומת האסלאם הרואה בהסכם עם "כופרים" אתנחתא לקראת חידוש המלחמה בתנאים משופרים; המערב מאמין במו"מ של תן-וקח, לעומת האסלאם המאמין בהכנעת היריב; המערב מעניק משקל רב למלל הערבי, השונה מאד בדרך כלל מהמעש הערבי; המערב מתייחס לסכסוך ערב-ישראל כ"סכסוך המזרח תיכוני", אבל רק 35,000 (0.3%) מתוך 11 מיליון חללי מלחמה מוסלמים מאז 1948 נהרגו במלחמות ישראל; בניגוד לתובנה המערבית, אף מלחמה בין ישראל לערבים לא פרצה עקב הסוגייה הפלסטינית, אף מדינה ערבית לא סייעה לפלסטינים במלחמותיהם בישראל, ואף משבר אזורי מזרח תיכוני לא נגרם עקב הסוגייה הפלסטינית.

פרופ' אלי כדורי מאוניברסיטת לונדון, שהיה היסטוריון מוביל של המזרח התיכון, טען שהניסיון לממש תובנות מערביות במציאות המזרח תיכונית שקול לניסיון לכפות על נחלים לזרום מהים לראש ההר.   

פוסטים אחרונים

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 8 אפריל 2024

English edition bit.ly/3vCBqht

מציאות חלופית מתנגשת במציאות המזרח התיכון

מאז השתלטות האייתולות על איראן בפברואר 1979 ועד היום – למרות שהרחיבו את הטרור והמדיניות האנטי אמריקאית ברחבי העולם – ארה"ב דבקה באופציה הדיפלומטית, ושוללת את אופציית שינוי המשטר ואת האופציה הצבאית. האופציה הדיפלומטית טוענת שבוננזה פיננסית ודיפלומטית תשכנע את האייתולות לדבוק בדו-קיום בשלום. לדוגמא, הסרת הסנקציות על יצוא הנפט האיראני הזרימה לקופת האייתולות למעלה מ-100 מיליארד שרובם הוקדש לשדרוג המדיניות האנטי-אמריקאית.

ב-2024 לוחצת מחלקת המדינה על ישראל לאמץ את האופציה הדיפלומטית – שהפכה ל"גול עצמי" – במקום האופציה הצבאית מול חמאס, ומכאן ההתנגדות לפעולה צבאית ברפיח.

מאז 2010 מתייחסת מחלקת המדינה להתפרצות האלימות ברחוב הערבי כ"אביב ערבי" ו"מצעד הדמוקרטיה", ומתעלמות מהאידיאולוגיה והחזון הפנאטים-דתיים העומדים מאחורי התפרצות "הצונאמי הערבי", שהוא מאפיין שורשי של המזרח התיכון הוולקני, עריץ, הפכפך, בלתי-סובלני ואלים מאז המאה ה-7.

ב-2024 מתעלמת מחלקת המדינה מהאידיאולוגיה הפנאטית, חיסולית ודתית ביסוד תפישת העולם, החזון, המדיניות והטרור של חמאס ואש"פ (מקור הסמכות של הרשות הפלסטינית), כפי שמתועד במסמכי היסוד שלהם, תכנית הלימודים ודרשות המסגדים, המטיפים לחיסול – ולא רק לצמצום השטח – של המדינה "הכופרת" היהודית.  מכאן היעדר בסיס למו"מ לדו-קיום בשלום עם ישות (כמו חמאס או אש"פ) בעלת חזון, שמימושו מותנה בחיסול הישות הציונית, לעומת מו"מ עם ישות (כמו מצרים, ירדן, סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו) בעלות חזון שמימושו אינו מותנה בחיסול ישראל. לדוגמא, "חזון 2030" של יורש העצר הסעודי רואה בישראל שותף ייחודי עקב יכולותיה הביטחוניות, טכנולוגיות וחקלאיות.

המציאות החלופית של מחלקת המדינה מובילה אותה למסקנה שהטרור הפלסטיני – כמו טרור האייתולות – הוא מונחה ייאוש, ומשתוקק לאופק של חירות ופריחה. ומכאן האשליה שהמאבק בטרור הפלסטיני חייב להתנהל באמצעות מחוות פיננסיות ודיפלומטיות, כולל – ובמיוחד – הקמת מדינה פלסטינית. מחלקת המדינה מתבססת על תרחישים ספקולטיביים של דו-קיום בשלום, ומעלה על נס מלל מתון של ההנהגה הפלסטינית, אך מקילה ראש בהתנהלותה הטרוריסטית המתועדת במישור הבין-ערבי והגלובלי.  

מחלקת המדינה גם מתעלמת מהתנהלות בת 1,400 שנים של הטרור המזרח תיכוני המבהירה שמחוות ופייסנות נתפסים כחולשה בעיני טרוריסטים, שתמיד נושכים את היד המזינה אותם, כפי שהבהירו האייתולות באיראן (שנעזרו בארה"ב להשתלטותם על איראן), המוג'אהידין (שנעזרו בארה"ב לגירוש ברה"מ מאפגניסטן, אך השתתפו ב-9/11), צדאם חוסיין (שנהנה מסיוע אמריקאי עד יום פלישתו לכווית), אש"פ וחמאס (שזכו למחוות דרמטיות מישראל שאף מדינה ערבית לא העלתה על דעתה).

7 לאוקטובר – המחדל וההתפכחות

עד ה-7 לאוקטובר אימצה מדיניות ישראל כלפי הטרור הפלסטיני את האופציה הדיפלומטית של מחלקת המדינה, באשליה ששיקולי רמת חיים יגברו על חזון פנאטי. ישראל העדיפה מציאות חלופית של מו"מ עם אויב חיסולי, הכלת טרור, הפסקות אש, הגנה ותגובה על פני המתבקש ממציאות המזרח התיכון: מלחמה שיטתית באויב חיסולי, מתקפה ומלחמת מנע.

אימוץ הלך הרוח של מחלקת המדינה איפשר לחמאס לשדרג את יכולותיו באופן דרמטי עד ה-7 לאוקטובר, ולמוטט את כוח ותדמית ההרתעה הישראלי במזרח התיכון, הרואה בכוח ותדמית ההרתעה את המרכיב המרכזי של הביטחון הלאומי. 

מאז ה-7 לאוקטובר ישראל מתמקדת בניסיון לשקם את כוח ותדמית ההרתעה, המחייבים את חיסול – ולא רק כתישת – התשתית הצבאית והמדינית של חמאס. הישרדות חמאס (כפי שתובעת מחלקת המדינה) יתפרש במזרח התיכון כניצחון חמאס, כישלון ישראלי לשקם את כוח ההרתעה, ותמריץ למתקפות של איראן, חמאס, חיזבאללה, אינתיפאדה שלישית, וגורמי טרור בגליל, בנגב ובשפלה. הישרדות חמאס תהווה גם מקור השראה להגברת הטרור האסלאמי נגד כל המדינות הערביות המתונות ונגד ארה"ב ברחבי העולם ועל אדמת ארה"ב, כפי שמזהיר ראש ה-FBI.

אי-שיקום תדמית ההרתעה ירחיק את יורש העצר הסעודי מכוונתו להרחיב את שיתופי הפעולה הביטחוניים והאזרחיים עם ישראל, מכיוון שהתקרבותו לישראל התבססה על הערכה עמוקה לכוח ההרתעה הישראלי מול אויבים משותפים – איראן ו"האחים המוסלמים".

השורה התחתונה

הביטחון הלאומי מחייב להימנע – ולא לחזור על – שגיאות גורליות, ולהיצמד למציאות המזרח תיכונית המתסכלת, ההפכפכה והמדממת, ולא למציאות חלופית נוחה, צפויה של דו-קיום בשלום עכשיו…

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
מעריב, 2 אפריל 2024, bit.ly/3xgWHxU

English edition  bit.ly/3PCc6ik

הימנעות ארה"ב בהצבעה על החלטה 2728 של מועצת הביטחון הביאה לאישור ההחלטה. מטרת ההימנעות הייתה להעביר את העימות בין ישראל לחמאס מהמישור הצבאי למישור המדיני, ולקדם הקמת מדינה פלסטינית. לכן ההימנעות זכתה לתשואות רמות מאיראן, חמאס והרשות הפלסטינית.

ההימנעות מבטאת את מרכזיות תפישת העולם הקוסמופוליטית של מחלקת המדינה בעיצוב וניווט מדיניות החוץ והביטחון של ארה"ב. תפישת עולם זאת מכפיפה את עצמאות הפעולה המדינית והביטחונית של ארה"ב לשיתוף פעולה רב-לאומי של ארה"ב עם האו"מ וארגונים בינלאומיים (האנטי-אמריקאים) ועם אירופה (שאיבדה את הרצון להילחם בטרור האסלאמי האנטי-מערבי).

מחלקת המדינה מתעלמת מעוצמת ההשראה שה-7 לאוקטובר מהווה עבור ארגוני טרור אסלאמיים הנתמכים על ידי איראן וה"אחים המוסלמים", ומתכננים טרור דומה נגד מתקנים אמריקאים ברחבי העולם, כולל על אדמת ארה"ב, ובמיוחד מכיוון אמריקה הלטינית, המהווה – מאז שנות ה-80' – בסיס פעולה של האייתולות וחיזבאללה.

מחלקת המדינה מקילה ראש בהשפעת הישרדות חמאס (כתוצאה מהפסקת המלחמה) על כתישת תדמית ההרתעה של ישראל, שתביא לצונאמי של טרור אסלאמי (איראן, חמאס, חיזבאללה, אינתיפאדה שלישית, וגופים רדיקלים בגליל ובנגב) נגד ישראל, ובמקביל תקצין את הטרור האסלאמי נגד סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, ירדן, מצרים ומרוקו. כרסום תדמית ההרתעה של ישראל יגרום לכרסום באינטרס הסעודי להתקרב לישראל, המתבסס בעיקר על ההנחה שישראל היא שותף מרתיע מול איראן ו"האחים המוסלמים", המהוות איום קיומי על סעודיה וישראל.

אליבא ד'מזכיר המדינה בלינקן, החלטה 2728 נועדה לקדם הקמת מדינה פלסטינית, שלהערכת בלינקן תסכים לדו-קיום בשלום עם ישראל. אבל הערכת בלינקן מתבססת על מלל מתון של ההנהגה הפלסטינית ותרחישי עתיד אופטימיים, אך ספקולטיביים.  בלינקן מתעלם מהחזון הפלסטיני (שהגשמתו מותנית בחיסול ישראל), ומההתנהלות הטרוריסטית הפלסטינית במיוחד במישור הבין-ערבי, ומהקשר הפלסטיני עם ארגוני טרור בינלאומיים, צפון קוריאה, ונצואלה וקובה, המבהירים שמדינה פלסטינית תוסיף דלק למדורת המזרח התיכון. בניגוד לבלינקן, מדינות ערב הפרו-אמריקאיות רואות בהנהגה הפלסטינית (אש"פ וחמאס) אב-טיפוס לחתרנות, טרור ובוגדנות בין-ערביים.

התמכרות בלינקן להקמת מדינה פלסטינית בתקווה שתקדם דו-קיום בשלום, מתעלמת מהמשמעות האזורית ההרסנית של מדינה פלסטינית על גבול ממלכת ירדן, שהיא רוב שטחה של פלסטין המנדטורית, ובעלת היסטוריה של עימותים צבאיים בין השלטון (והמיעוט) ההאשמי לבין הרוב הפלסטיני. כמו כן, בירדן יש נוכחות מושרשת של טרור "האחים המוסלמים" בנוסף ל-2 מיליון פליטים סורים בצפון ירדן, הכוללים גורמי טרור אסלאמי, המתוגברים על ידי חתרנות וטרור מאיראן ועיראק ופיצול ועוינות פנים-בדווים.

לכן, מדינה פלסטינית מערבית לירדן תמוטט את המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי מזרחית לירדן, תהפוך את ירדן לזירת מאבקים בין ארגוני טרור אסלאמיים, המהווים איום קטלני למשטרים הערבים הפרו-אמריקאים של יצרניות הנפט בחצי האי ערב, תפגע קשות ביצוא הנפט מהמפרץ הפרסי ובסחר הבינלאומי, תעמיק את התבססות איראן, "האחים המוסלמים", רוסיה וסין במזרח התיכון, ותנחית מכה קשה לכלכלת, ביטחון לאומי וביטחון פנים של ארה"ב.

ממסד מחלקת המדינה ובלינקן מקלים-ראש במשקל האידיאולוגיה והדת (בני 1,400 השנים) בהתנהלות גופים קיצוניים במזרח התיכון, ומשוכנעים שהטרור מונחה-ייאוש ולא מונחה-חזון פנאטי. ולכן הם סבורים שיש לטפל בטרור באמצעים דיפלומטים ופיננסים, ולא צבאיים.

הם גם מתעלמים מתקדימי המוג'אהידין, האייתולות, צדאם חוסיין, קדאפי והפלסטינים, המתעדים שהטרור נושך את היד (האמריקאית והישראלית) המזינה אותו.

מכאן התעלמות בלינקן מהעובדה שחמאס הוא סניף של "האחים המוסלמים" הנחושים להפיל כל משטר מוסלמי לאומי, להקים חברה אסלאמית עולמית, ולהכניע את המערב "הכופר". חמאס גם נתמך ע"י משטר האייתולות הנחוש להפיל את המשטרים הסונים הפרו-אמריקאים ולהכניע "השטן האמריקאי הגדול".

האם בלינקן ומחלקת המדינה יכירו במציאות המזרח תיכונית, או ימשיכו לדבוק בתפישת עולמם הקוסמופוליטית – המאיימת על אינטרס ארה"ב – ולהתעלם ממצעד העובדות המאיימות של המזרח התיכון?

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה"
"מעריב", 21 פברואר 2024, bit.ly/4bKMrgS

English edition bit.ly/3uqh4aO

פרופ' ברנרד לואיס, שהיה בר סמכא בסוגיות האסלאם והמזרח התיכון, הציג מרכיב קריטי של המזרח התיכון: "אם לוחמי האסלאם לוחמים למען האלהים, הרי יריביהם לוחמים נגד האלהים…. לפי תפישת העולם האסלאמית העולם מתחלק בין 'בית המאמינים באסלאם' לבין 'בית הכופרים באסלאם'…. וחובת המוסלמים להביא את 'הכופרים' להכרה באסלאם…. המאבק הזה מתקיים מאז הופעת האסלאם במאה ה-7…. ארה"ב הפכה לאויב המר מכולם, ביטוי הרוע והיריב השטני של הטוב… של האסלאם…."

אבל, התובנה המקובלת במערב, מתעלמת ממציאות מזרח תיכונית בת 1,400 שנים, בלתי-סובלנית כלפי "כופרים" (המערב) ו"משומדים" (סונים מול שיעים), וולקנית, בלתי-צפויה, אלימה, עריצה, מפוצלת ומתסכלת.  היא גם מתעלמת מעליונות האידיאולוגיה הרדיקלית על פני שיקולים פיננסים, בכל הקשור לעיצוב מדיניות משטר האייתולות, "האחים המוסלמים", חיזבאללה, חמאס והרשות הפלסטינית, כפי שמתועד במערכות החינוך, דרשות המסגדים, החוקות והאמנות שלהם. 

התובנה המקובלת במערב היא שהטרור המזרח תיכוני הוא מונחה-ייאוש, ולכן מחוות עתק פיננסיות עשויות לשכנע מנהיגים רדיקלים לאמץ דו-קיום בשלום, דמוקרטיה, זכויות אדם וקיום הסכמים, ולזנוח אידיאולוגיות פנאטיות. אבל, הטרור האסלאמי אינו מונחה-ייאוש, אלא מונחה-חזון מגלומני של האסלאם כדת הלגיטימית היחידה, ובחסדי האל, שנועדה להכניע "כופרים" ו"משומדים" באמצעי שלום או מלחמה.

פייסנות המערב כלפי הטרור האסלאמי והפלסטיני מתעלמת מהעובדה שטרוריסטים נושכים את היד המזינה אותם, כפי שעשו המוג'אהידין (שנעזרו בארה"ב בניצחון על ברה"מ ואחר כך השתתפו ב-9/11), משטר האייתולות (שנעזר בארה"ב בהשתלטות על איראן ואחר כך הפך למוקד מוביל של טרור אנטי-אמריקאי) וההנהגה הפלסטינית (שקיבלה בסיסי פעולה במצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית ואחר כך פנתה לחתרנות וטרור נגד המארחים הערביים).

העוינות כלפי "הכופר" המערבי, ובמיוחד "השטן הגדול האמריקאי" מהווה מרכיב מרכזי בדת, חינוך, תרבות ומדינאות אסלאמיים. זו תשתית טרור גלובלי אנטי-אמריקאי, המכה בארה"ב מאז הפירטים הברברים בתחילת המאה ה-19, בלי קשר למדיניות -ארה"ב, כפי שמעיד הטרור האנטי-אמריקאי בתקופת הנשיאים טראמפ, אובמה, בוש הבן, קלינטון, רייגן, ועוד.

9/11 הבהיר את נחישות הטרור האסלאמי להכניע את ארה"ב גם אם היא נחושה להיפרד ממוקדי טרור באפגניסטן, עיראק וברחבי המזרח התיכון. הטרור רואה בהיפרדות ארה"ב בריחה וביטוי לחולשה, ולכן מעצים את הטרור גם על אדמת ארה"ב וגבולה עם מקסיקו, בשיתוף פעולה עם ברוני סמים וארגוני טרור באמריקה הלטינית.

על הפער הבלתי-ניתן לגישור בין התובנות המערביות לבין מציאות המזרח התיכון אפשר ללמוד מהדוגמאות הבאות: המערב רואה בהסכם שלום את תום המלחמה, לעומת האסלאם הרואה בהסכם עם "כופרים" אתנחתא לקראת חידוש המלחמה בתנאים משופרים; המערב מאמין במו"מ של תן-וקח, לעומת האסלאם המאמין בהכנעת היריב; המערב מעניק משקל רב למלל הערבי, השונה מאד בדרך כלל מהמעש הערבי; המערב מתייחס לסכסוך ערב-ישראל כ"סכסוך המזרח תיכוני", אבל רק 35,000 (0.3%) מתוך 11 מיליון חללי מלחמה מוסלמים מאז 1948 נהרגו במלחמות ישראל; בניגוד לתובנה המערבית, אף מלחמה בין ישראל לערבים לא פרצה עקב הסוגייה הפלסטינית, אף מדינה ערבית לא סייעה לפלסטינים במלחמותיהם בישראל, ואף משבר אזורי מזרח תיכוני לא נגרם עקב הסוגייה הפלסטינית.

פרופ' אלי כדורי מאוניברסיטת לונדון, שהיה היסטוריון מוביל של המזרח התיכון, טען שהניסיון לממש תובנות מערביות במציאות המזרח תיכונית שקול לניסיון לכפות על נחלים לזרום מהים לראש ההר.   

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 24 דצמבר 2023, bit.ly/3TK3Aka

English edition  bit.ly/3tp5fB4

*מחלקת המדינה הביאה לעולם את האופציה הדיפלומטית שסייעה להפוך את איראן מ"השוטר האמריקאי" של המפרץ הפרסי ל"תמנון ארסי אנטי-אמריקאי", שזרועותיו פרושות מהמפרץ הפרסי, דרך אפריקה, עד לאמריקה הלטינית, כולל גבול ארה"ב-מקסיקו – הבטן הרכה והפגיעה של ארה"ב.

*האופציה הדיפלומטית – כולל תגובה רופסת לתקיפה איראנית שיטתית של מתקני ארה"ב באזור המפרץ הפרסי והוצאת החות'ים מרשימת ארגוני הטרור– מחמירה את זעזועי האזור ואת האיום על המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, מעניקה רוח גבית לטרור האסלאמי, מכרסמת בכוח ההרתעה של ארה"ב, מקדמת את מעמד רוסיה, סין ובמיוחד איראן ופוגעת בביטחון ארה"ב.

*האופציה הדיפלומטית הסירה את רוב הסנקציות הכלכליות שהוטלו על איראן, והזניקה את יצוא הנפט האיראני מ-500,000 חביות ליום (בתקופת הסנקציות) ל-2-3 מיליון חביות ליום, ובכך הגדילה את הכנסת איראן בכ-100 מיליארד דולרים, שרובם הופנו לשדרוג מכונת הטרור האנטי-אמריקאית, גם באמריקה הלטינית – החצר האחורית של ארה"ב (כמו גם לחות'ים, חמאס וחיזבאללה).

*האופציה הדיפלומטית מקלה ראש במרכזיות החזון הדתי, פנאטי, אימפריאלי של האייתולות ונחישותם האפוקליפטית לייצא את המהפכה השיעית האנטי-אמריקאית. לכן מחלקת המדינה שוגה באשליות על בוננזה כלכלית ודיפלומטית העשויה להשפיע על האייתולות לקבל דו-קיום בשלום עם השכנים הסונים, לקיים הסכמים, ולזנוח חזון בן 1,400 שנים, המושרש בחוקה, מערכת החינוך, דרשות יום ששי במסגדים, והתקשורת הרשמית באיראן.  

*אבל, כצפוי, המחוות הדרמטיות של ארה"ב הובילו להחרפת טרור האייתולות ונחישותם למוטט כל משטר סוני  ולהכניע את "הכופר" המערבי, ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי", במקביל להמשך אפליית ודיכוי נשים ומיעוטים דתיים ואתניים באיראן.

*מחלקת המדינה השיקה את האופציה הדיפלומטית ב-1978/79, כאשר תקעה סכין בגב השאה הפרסי והעניקה רוח גבית להדחתו על ידי אייתוללה חומייני, אותו העריכה כמהדורה איראנית של גנדי, שאינו מעוניין לייצא את המהפכה השיעית, מתמקד בטרקטורים ולא בטנקים, אנטי-סובייטי, פרו-מערבי וגורם מייצב באזור.

*מחלקת המדינה נחשפת בערוותה, כאשר ב-2023 משטר האייתולות ממנף את מחוות האופציה הדיפלומטית כדי ללבות מלחמות אזרחים, טרור, הברחת סמים והלבנת הון במזרח התיכון, אפריקה ואמריקה הלטינית, שם הוא מהדק את שיתוף הפעולה עם ברוני הסמים של מקסיקו, קולומביה, בוליביה, אקוודור וברזיל, מאמן ארגוני טרור, מהדק את הקשר עם ממשלות אנטי-אמריקאיות (במיוחד ונצואלה, קובה וניקרגואה), מקים אתרי ניסוי של טילים בליסטים, ומספק כטב"מים קטלניים וציוד להקמת מנהרות תת-קרקעיות להברחת סמים וטרוריסטים לארה"ב.

*השורה התחתונה: שיטית בי פעם אחת, התבייש לך; שיטית בי פעמיים, הבושה שלי! אחרי 44 שנים שהאייתולות משטים בארה"ב, ופוגעים קשות במעמדה האסטרטגי של ארה"ב בעולם, הגיע הזמן לבדוק את כדאיות האופציה הדיפלומטית, ולשקול את החלפתה על ידי אופציה של שינוי משטר או אופציה של איום צבאי אמין המרחף מעל ראש האייתולות.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 18 דצמבר 2023

English edition  https://bit.ly/3NbGIq2

"קריאת השכמה מגיעה, בדרך כלל, אחרי התעלמות מסימני אזהרה…. השפעת קריאת ההשכמה לשבט או לחסד תלויה במידת הנכונות לרדת לעומקה, ולבצע הערכה-מחודשת לגבי ההתנהלות המוטעית עד כה…." (גרג לווי, פסיכולוג וסופר).

איום משותף לארה"ב וישראל

מלחמת ישראל בחמאס וחיזבאללה שופכת אור על המלחמה המשותפת של ישראל וארה"ב בטרור האסלאמי, הרואה בישראל מוצב קדמי של ארה"ב במזרח התיכון, שהשמדתו תקל על השגת היעד העליון – הכנעת המערב "הכופר" ובראשו ארה"ב.

לדוגמא, חיזבאללה וחמאס הם בני חסות של משטר האייתולות האיראני, המצייד אותם צבאית, הנדסית וכספית (יחד עם קטאר), ופועל לקידום יעד דתי, פנאטי בן 1,400 שנים, הפועל להפלת המשטרים "המשומדים" (סונים), יצוא המהפכה השיעית והכנעת "השטן האמריקאי הגדול".

חמאס נוסד ב-1988 על ידי "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם), הפועלים מאז הקמתם ב-1928 להפלת כל משטר אסלאמי לאומי, הקמת חברה אסלאמית עולמית, מיסוד האסלאם כדת הלגיטימית היחידה בעולם בחסות האלוהים, והכנעת התרבות "הכופרת" המערבית ובמיוחד ארה"ב.

הפקת לקחים מציאותיים מקריאת ההשכמה של ה-7 לאוקטובר 2023 מחייבת עקירת תשתיות חמאס מן השורש, צבאית, מדינית, חינוכית ודתית, כדי להרתיע את הטרור האסלאמי. רתיעה מהמחיר האנושי, דיפלומטי, כלכלי ופנים-פוליטי הנדרש לעקירת חמאס מן השורש תפגע קשות בכוח ההרתעה הישראלי, ותהווה רוח-גבית עזה לטרור האסלאמי האנטי-אמריקאי ואנטי-ישראלי ברחבי העולם.

כשלון האופציה הדיפלומטית של ארה"ב כלפי איראן

קריאת ההשכמה מ-7 לאוקטובר 2023 מחייבת הערכה מחודשת של האופציה הדיפלומטית כלפי איראן, המושרשת במחלקת המדינה מאז פברואר 1979, כאשר השאה הפרסי הודח על ידי האייתולות. אבל, האופציה הדיפלומטית הזניקה את משטר האייתולות לפסגת הטרור האנטי- אמריקאי, הברחת סמים, הלבנת הון, הפצת מערכות נשק מתקדמות, והפיכת חיזבאללה, חמאס, החות'ים וארגוני טרור אסלאמי נוספים למערך טרור יעיל, אנטי-אמריקאי ואנטי-ישראלי.

האופציה הדיפלומטית בתקופת הנשיא ביידן הביאה להסרת רוב הסנקציות שהוטלו על איראן, ובמיוחד המגבלות על יצוא נפט, שהיה 500,000 חביות ליום עד כניסת ביידן לבית הלבן, וזינק ל-2-3 מיליון חביות ליום מאז הסרת הסנקציות. הסרת הסנקציות הביאה לגידול של  100 מיליארדי דולרים בהכנסה הלאומית של האייתולות, שהופנו במיוחד לאספקת ציוד להקמת מנהרות וטילים מתוחכמים לחמאס וחיזבאללה, ולשדרוג יכולות טרור איראניות במזרח התיכון, אפריקה ואמריקה הלטינית.

הפקת לקחים מקריאת ההשכמה מחייבת את ארה"ב לבחון את 40 שנות החדירה המשותפת של איראן וחיזבאללה לאמריקה הלטינית – אותה הם רואים כבטן הרכה של ארה"ב – הכוללת שתופי פעולה הדוקים עם ברוני הסמים במכסיקו, קולומביה, בוליביה, אקוודור וברזיל, ארגוני טרור וכל ממשלה אנטי-אמריקאית. שתופי הפעולה כוללים מחנות אמונים לטרוריסטים ואספקת מטוסים קטלניים זעירים ללא-טייס וציוד להקמת מנהרות.

קריאת השכמה פלסטינית

קריאת ההשכמה של ה-7 לאוקטובר 2023 מדגישה את הפער בין התובנה המקובלת לבין מצעד העובדות הקשורות לסוגייה הפלסטינית. בניגוד לתומכים השיטתיים בהקמת מדינה פלסטינית בישראל ובמערב, מדינות ערב מרעיפות על הפלסטינים מלל חיובי, אך התנהלותן כלפי הפלסטינית היא אדישה-עד-שלילית, תוך בלימת  צעדים מעשיים להקמת מדינה פלסטינית.

התומכים מונחים על ידי מלל דיפלומטי פלסטיני ותרחישים עתידיים חיובים (כגון דו-קיום בשלום ועמידה בהסכמים) שהם סובייקטיביים וספקולטיביים. לעומתם, מנהיגי ערב מונחים על ידי ההתנהלות הפלסטינית בזירה הבין ערבית והבינלאומית, הכוללת חתרנות וטרור נגד מדינות מארחות כמו מצרים (שנות ה-50'), סוריה (שנות ה-60'), ירדן (1970), לבנון (1982-1970) וכווית (1990) ושתופי פעולה של ההנהגה הפלסטינית עם גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, האייתולות, סדאם חוסיין, "האחים המוסלמים", צפון קוריאה, ונצואלה, קובה ומחנות אמונים לארגוני טרור מאסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה הלטינית.

לכן, מנהיגי ערב מסיקים שהפלסטינים הם אב-טיפוס לחתרנות, טרור ובוגדנות בין ערביים, ומדינה פלסטינית תוסיף דלק למדורת המזרח התיכון, תביא להפלת המשטר ההאשמי בירדן ותגובת שרשרת מאיימת על משטרי הנפט הערביים – בוננזה לאייתולות, "האחים המוסלמים", רוסיה וסין ומכה ערכית, כלכלית וביטחונית לארה"ב.

השורה התחתונה איכות הפקת לקחי קריאת ההשכמה תלויים בהחלטת מעצבי מדיניות האם להמשיך ולהתעלם מסימני אזהרה ולדבוק בתובנות ובתרחישים עתידיים שהיו מקובלים עד ה-7 לאוקטובר 2023, או לבצע הערכה-מחודשת ולדבוק במצעד העובדות, גם אם הוא מתסכל, כרוך בדם, יזע ודמעות, ומחייב להילחם ב- ולא לנהל מו"מ עם – אויב שהוא מונחה אידיאולוגיה חיסולית ולא מונחה-רמת חיים ושלום.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב
https://bit.ly/470rHz2  "חדשות מחלקה ראשונה", 4 נובמבר 2023,

ג'יהאד האייתולות נגד המערב
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב
https://bit.ly/470rHz2  "חדשות מחלקה ראשונה", 4 נובמבר 2023,

English edition  https://bit.ly/479MlfK

איראן-חמאס-ארה"ב

*היועץ לביטחון לאומי של נשיא ארה"ב, ג'ייק סאליבן, אמר במסיבת עתונאים ב-10 אוקטובר 2023: "איראן שותפה למתקפה [של ה-7 לאוקטובר], הייתה מעורבת באימונים ואספקת היכולות לביצוע המתקפה, ומשתפת פעולה עם חמאס שנים רבות."

*למרות פייסנות וחיזורי המערב, משטר האייתולות נחוש להכניע את המערב "הכופר" – ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי". הוא סייען מרכזי למלחמות חמאס וחיזבאללה בישראל, כדי להוסיף דלק למדורת המזרח התיכון, ולפגוע במעמד המערב באזור ובעולם.

*איראן רואה בסיוע לחיזבאללה, חמאס, החות'ים ועשרות ארגוני טרור נוספים במזרח התיכון, מרכז אסיה, אפריקה ודרום ומרכז אמריקה, אמצעי להחרפת אי-היציבות העולמית, הפלת משטרים פרו-אמריקאים, ופגיעה במעמדה האסטרטגי של ארה"ב בעולם. לכן, משנות ה-80' המוקדמות איראן הפכה למוקד עולמי להפצת טרור, סמים ומערכות נשק מתקדמות.

*למרות ההתנהלות הטרוריסטית של משטר האייתולות, ארה"ב דבקה באופציה הדיפלומטית, המעניקה למשטר האיראני רוח גבית עזה מאז עלייתו לשלטון בפברואר 1979. ארה"ב מגיבה באיפוק רב להפצצה איראנית שיטתית של מתקנים אמריקאים במפרץ הפרסי, עיראק וסוריה, לא מסתירה את כמיהתה להסכם גרעין נוסף, וגם הסירה את רוב הסנקציות הכלכליות שהוטלו על איראן.

*הסרת הסנקציות – ובמיוחד אלו האוסרות על יבוא נפט וגז טבעי מאיראן – מאפשרת לאייתולות לשדרג את התמיכה בחיזבאללה, חמאס והחות'ים בתימן, כולל טילים, מטוסים זעירים ללא טייס, אלקטרוניקה, וחומרי נפץ, תוך פגיעה קשה בסעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מצרים, ירדן וישראל.

*יצוא הנפט מאיראן גדל יותר מפי-שלוש מאז כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ומאז הסנקציות של 2018 ו-2019 שהורידו את יצוא הנפט ל-500,000 חביות ביום לעומת 2.7 מיליון חביות ביום לפני הסנקציות. יצוא הנפט האיראני גדל למרות כישלון המו"מ לחידוש הסכם הגרעין. בספטמבר 2023 הגיע יצוא הנפט ל-1.5 מיליון חביות ביום, ואולי אף יותר, שמשמעותו הכנסה של לפחות 50 מיליארד דולרים (לפי המחיר הנוכחי של 90 דולרים לחבית). סוכנות "רויטרס מדווחת על יצוא של 3.15 מיליון חביות ליום!

ג'יהאד איראני נגד ארה"ב

*האייתולות וחיזבאללה מושרשים באמריקה הלטינית משנות ה-80', ובמיוחד במשולש הגבולות של ארגנטינה-פרגוואי-ברזיל וצ'ילה-פרו-בוליביה. לאחרונה הם הגבירו את שתוף הפעולה ב"בטן הרכה של ארה"ב" עם ברוני סמים, ארגוני טרור וממשלות אנטי-אמריקאיות. יחד עם הקרטלים לוס-זטאס וסינלואה במקסיקו הם מבריחים לארה"ב "מתמפטמין" – סם פסיכואקטיבי ממכר מאד – ומאמנים אותם בהפעלת מכוניות תופת. הם משוכנעים שהברחת סמים יעילה יותר מנשק חם בהכנעת "הכופר" המערבי.

*לפי מנהלת אכיפת הסמים בארה"ב, לאיראן וחיזבאללה קשר יעיל עם ברוני סמים במקסיקו, קולומביה, בוליביה, אקוודור וברזיל, והם מייצאים סמים לאירופה וארה"ב, במקביל להקמת מערכות מתוחכמות להלבנת הון שמרכזן בלבנון. הם מבריחים לארה"ב מהגרים בלתי-חוקיים מהמזרח התיכון ומרחיבים את תשתית הטרור בארה"ב.

החזון הפנאטי האיראני לא מתמקד בישראל

*לפי דר' ירון פרידמן, מומחה לאסלאם והמזרח התיכון, משטר האייתולות הוא מונחה-חזון בן 1,400 שנים, שאינו מתמקד בישראל אלא בעולם הרחב ובתרבות "הכופרת" המערבית. החזון יקר לאייתולות הרבה יותר מבוננזה כלכלית ודיפלומטית.

*שורש חזון האייתולות הוא "קרב כרבלא" משנת 680 לספירה, המהווה ציון דרך היסטורי אסלאמי, חי, נושם ובועט ב-2023.  במרכז החזון עומד רצח חוסיין בן עלי, נכד הנביא מוחמד והאימאם השלישי, על ידי יזיד, החליף הסוני. "קרב כרבלא" מהווה טראומה מעצבת עבור השיעים, המקיימים טקסי אזכרה שנתיים להשרשתו בתודעתם, כולל צעדות המונים במרכזי ערים במזרח התיכון, אירופה, אמריקה הלטינית וארה"ב, בליווי הלקאה עצמית עד-זוב-דם על ידי שרשראות ברזל.

*"קרב כרבלא" משריש בתודעה השיעית את הנכונות להקרבת חיים אפוקליפטית ונקמה,והביא לקרע צבאי ודתי, סוני-שיעי, המסעיר עד היום את המזרח התיכון הוולקני. הרוב הסוני משוכנע שהמיעוט השיעי נחוש להשתלט על האסלאם ולנקום את רצח נכדו של מוחמד, כפי שהיה כמעט במאה ה-10 וה-11 וגם במאה ה-16 כאשר איראן הפכה למדינה שיעית.

*מאז עליית משטר האייתולות לשלטון ב-1979 הוא מתמקד ביצוא המהפיכה האסלאמית-שיעית שהיא מונחית-כרבלא, השואפת להפיל כל משטר "משומד" (סוני), להכניע את "הכופר" המערבי, ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי", ללא תנאי, באמצעי שלום או מלחמה.

*החזון הדתי, פנאטי, מגלומני ואפוקליפטי – במקביל להתנהלות פורעת החוק של משטר האייתולות – ממחיש מדוע נכשלה האופציה הדיפלומטית לשכנע את המשטר האיראני לאמץ כיבוד הסכמים, דו-קיום בשלום ולהעדיף בוננזה פיננסית ודיפלומטית על פני "חזון קרבלא".

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מידה", 27 אוקטובר 2023, https://bit.ly/47b1I7P

English edition  https://bit.ly/3Mda0UE

ישראל – מטרה משנית

*לפי מרכז המחקר הפריזאי Fondation pour l’Innovation Politique: "בתקופה 2019-1979 היו לפחות 33,769 פעולות טרור אסלאמי [בנוסף לטרור המתחולל במלחמות האזרחים בלוב, סוריה, עיראק ותימן], שגרמו להריגת 167,096 איש לפחות….. 91.2% מההרוגים היו מוסלמים…. הטרור האסלאמי היכה גם באירופה במדינות כמו צרפת, גרמניה, אוסטריה, בלגיה, בוסניה והרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, קפריסין, דנמרק ספרד פינלנד, גרוזיה, יוון, איטליה, נורווגיה, הולנד, בריטניה, שבדיה, שוויץ ורוסיה…."   

*11 מיליון מוסלמים נהרגו במלחמות וטרור מאז 1948, אך רק 35,000 (0.3%) נהרגו במלחמות ערב-ישראל. למעלה מ-90% נהרגו בעימותים בין-מוסלמים.

*הטרור האסלאמי הוא בן 1,400 שנים (לדוגמא, 3 מ-4 החליפים הראשונים נרצחו במאה ה-7), אינו מונחה-ייאוש וגם לא מונחה-ישראל או מונחה-ארה"ב. הטרור האסלאמי מונחה-חזון דתי, פנאטי ומגלומני השואף להכניע ללא-תנאי את המערב "הכופר" ולהכפיף את העולם לאסלאם – "הדת הלגיטימית היחידה בברכת אללה".

חמאס – סדר עדיפויות אנטי-מערבי

*לפי אמנת חמאס מ-1988, ארגון הטרור הוא שלוחה של הטרור האסלאמי האנטי-מערבי.

*חמאס נוסד על ידי "האחים המוסלמים" שחרתו על דגלם את הפלת כל המשטרים האסלאמיים הלאומיים, הקמת חברה אסלאמית עולמית המבוססת על הקוראן, ושיעבוד המערב "הכופר" באמצעי שלום או מלחמה, וללא תנאים.

*חמאס מקבל תמיכה צבאית וכלכלית קריטית ממשטר האייתולות באיראן, המונחה על ידי השאיפה להפיל כל משטר "משומד" (סוני), ולהביס את המערב "הכופר", ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי".

טרור אסלאמי אנטי-אמריקאי לא קשור לישראל

*בשנים האחרונות, טרור אסלאמי מתימן, עיראק ומזרח סוריה, הנתמך על ידי איראן, פועל במזרח התיכון נגד מתקנים צבאיים, עסקיים ואזרחיים של ארה"ב, סעודיה ואיחוד האמירויות, כדי לערער את תדמית ההרתעה השחוקה של ארה"ב. איראן פועלת לכרסום תדמית ההרתעה של ארה"ב גם בדרום ומרכז אמריקה (הבטן הרכה של ארה"ב) בשיתוף פעולה עם ברוני סמים, ארגוני טרור ומדינות אנטי-אמריקאיות באמריקה הלטינית.

*הטרור האסלאמי פועל בשיטתיות נגד ארה"ב, במקביל לפעילות פנים-אסלאמית בת 1,400 שנים, ללא קשר למדיניות ישראל או ארה"ב.

*לדוגמא, הטרור האסלאמי פוגע בארה"ב למרות שהעניקה רוח גבית לאייתולות לתפישת השלטון באיראן, ולמרות דבקותה באופציה דיפלומטית כלפי האייתולות, שהניבה לאייתולות מאות מיליארדי דולרים מאז עלייתם לשלטון. הטרור האסלאמי מכה בארה"ב למרות שהעניקה למוג'אהדין מיליארדי דולרים שסייעו  לסילוק הצבא הסובייטי מאפגניסטן, ולמרות מתקפת ארה"ב נגד סרביה שהביאה לעצמאות בוסניה וקוסובו המוסלמיות. הטרור האסלאמי גם מקיז את דם ארה"ב חרף הסיוע הפיננסי והדיפלומטי המשמעותי שהיא מעניקה לרשות הפלסטינית. הטרור האסלאמי התמקד בארה"ב בתקופת קלינטון ואובמה הדמוקרטים וגם בתקופת בוש וטראמפ הרפובליקנים.

*הטרור האסלאמי רואה בארה"ב את "אויבת אללה", "צלבנית מודרנית" והמכשול המרכזי להדברת "הכופר" המערבי.

*פרופ' ברנרד לואיס, מבכירי המומחים לאסלאם והמזרח התיכון, טען שטרוריסטים אסלאמיים מסוגלים לספוג תגובת-נגד של ארה"ב, אך ארה"ב אינה מסוגלת לספוג את מתקפת הטרור האנטי-אמריקאי ברחבי העולם ובארה"ב. מטרת הטרור האסלאמי היא לערער את אמון אוכלוסיית ארה"ב ביכולת הנהגתה להתגבר על הטרור.

*הטרור האסלאמי האנטי-מערבי מקבל רוח-גבית מהצלחת החדירה המוסלמית לאירופה, המאבדת את הרצון להיאבק באיומים קיומיים. הטרור האסלאמי גם שואב עידוד מהצלחתו להביא לבריחת ארה"ב מאפגניסטן ב-2021, לאחר שהביא לנסיגת ברה"מ מאפגניסטן ב-1989, שהחישה את התפוררות ברה"מ.

*העזת הטרור האסלאמי התעצמה גם עקב השידרוג הדרמטי של משטר האייתולות, מאז עלייתו לשלטון באיראן ב-1979, בכל הקשור להפצה עולמית (גם באמריקה הלטינית) של טרור, סמים ומערכות נשק מתקדמות, תוך מינוף האופציה הדיפלומטית של ארה"ב כלפי איראן, כמיהת ארה"ב להסכם גרעין נוסף עם איראן, והתגובה הפושרת מאד של ארה"ב למתקפות השיטתיות של איראן וגרורותיה על מתקנים אמריקאים, סעודים ואמירתים.

* שינוי דרמטי של תפישת העולם הוא תנאי להכרעת הטרור האסלאמי, השואב עידוד מתפישת העולם המערבית השאננה (המנותקת מהמזרח התיכון המתסכל) – של חתירה לדו-קיום בשלום עם הטרור והכלתו – שהשתרשה בצמרת המדינית והביטחונית של ישראל מאז "הסכם אוסלו", והובילה למחדל הקטלני ב-7 אוקטובר 2023.

השורה התחתונה

*הטרור האסלאמי הוא מרכיב קבוע במערכת המזרח תיכונית מאז המאה ה-7,  שבא לעולם עקב חזון פנאטי בן 1,400 שנים, ולא עקב הקמת ארה"ב במאה ה-18 או הקמת ישראל במאה ה-20.

*הטרור האסלאמי רואה בישראל מוצב קדמי של המערב ב"בית האסלאם" (המזרח התיכון) המקצץ את כנפי גורמים אסלאמיים אנטי-מערביים, ומהווה אב-טיפוס ללוחמה בטרור וקו הגנה חיוני של המערב. כשלון ישראל במלחמתה בטרור מהווה רוח-גבית למתקפה על "הכופר" המערבי.

*כדי להביס את הטרור האסלאמי, על המערב להכיר באופיו האפוקליפטי והבלתי-מתפשר, שאינו מונחה-יאוש כלכלי, מדיני או צבאי, אלא מונחה-אופק רעיוני, קנאי, אלים ושתלטני, ואינו נכון להיפרד ממנו תמורת אופק כלכלי ודיפלומטי.

*מתקפת הטרור האסלאמי על המערב מהווה מהדורה נוספת של מלחמת-תרבויות, הממונפת על ידי רוסיה וסין כדי לקדם את מעמדן הבינלאומי ולהצר את צעדי ארה"ב.

*את הטרור האסלאמי יש לתקוף צבאית ולא דיפלומטית, ולהכיר בתפקיד המרכזי של מערכת החינוך לשנאה וההסתה במסגדים (לדוגמא, באיראן, הרשות הפלסטינית ומדינות מערביות) כקו-יצור יעיל מאד של טרוריסטים.

*מלחמה יעילה בטרור האסלאמי חייבת להיות התקפית ולא הגנתית, מניעתית ולא רק תגובתית, בשוחות גופי הטרור ולא בשוחות מערביות, מרסקת-טרור ולא מכילת-טרור.

*מלחמה יעילה בטרור מיישמת כלל מרכזי בכדורגל: ככל שחלוצי הקבוצה קרובים יותר לשערם, גדל הסיכוי שיספגו גול; אך ככל שחלוצי הבוצה יתקרבו לשער הקבוצה היריבה גדל הסיכוי שיבקיעו גול.

*הרס תשתיות הטרור ללא עקירת תפישת העולם המערבית ("אוסלו") – שהשתלטה על מוקדי-כוח מדיניים וביטחוניים בישראל ובמערב – יהווה סם-חיים לטרור.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"חדשות מחלקה ראשונה", 24 אוקטובר 2023

English edition  https://bit.ly/3Mda0UE

האסטרטגיה האנטי-מערבית של חמאס

חמאס הוקם ב-1988 כשלוחה של "האחים המוסלמים", כפי שהוקמו דאע"ש, אל קעידה, הג'יהאד האסלאמי, בוקו חראם האפריקאי, ועוד. "האחים המוסלמים" הוא ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם, הפועל בכל מדינות ערב הפרו-אמריקאיות, הודו, בנגלדש, פקיסטן, תאילנד, אפריקה, אירופה, ארה"ב, וכו', כדי לקדם את חזונו: הפלת כל משטר מוסלמי לאומי, הכנעת ה"כופר" המערבי והקמת חברה אוניברסלית אסלאמית הנאמנה לקוראן.

*חמאס, כמו "האחים המוסלמים", רואה בישראל ישות "כופרת", בסיס קדמי של ארה"ב במזרח התיכון, ובעל-ברית של המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים.

*אמנת החמאס מדגישה את הקוראן כחוקת הארגון, ג'יהאד כדרך הארגון, והנכונות האפוקליפטית להקריב חיים כטקטיקה הנעלה ביותר. סעיף 7 באמנה מאיץ ב"מאמינים" להרוג יהודים, כפי שמצוין בחדית' (הלכה מפיו של) הנביא מוחמד: "שעת [תחיית המתים] לא תגיע עד שתלחמו ביהודים. היהודי יתחבא מאחורי אבנים או עצים, והאבנים או העצים יקראו 'הו מוסלמי, הו עבד-אללה, יש יהודי מאחורי, בוא והרגהו!'"

*משטר האייתולות באיראן מסייע (וכך גם קטאר ותורכיה) לחמאס – צבאית ופיננסית – וכמו "האחים המוסלמים" רואה במלחמה בישות היהודית "הבלתי לגיטימית" קדימון למלחמה במשטרים הערבים "המשומדים" ובמערב "הכופר", עם דגש על "השטן הגדול האמריקאי".

*חמאס וארגוני טרור אסלאמיים ופלסטינים נוספים שיתפו ומשתפים פעולה עם אויבים ויריבים של ארה"ב והמערב כמו גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, משטר האייתולות, צפון קוריאה, ונצואלה, קובה וארגוני טרור באסיה, אפריקה אירופה ואמריקה הלטינית.

מדיניות המערב כלפי חמאס

*ככל שמגבילים את כוח ההרתעה של ישראל ומלחמתה בחמאס, כן נועז יותר הטרור האנטי-מערבי. כוח ההרתעה הישראלי הוא הגורם המרכזי שהביא 6 מדינות ערביות להסכמי שלום עם ישראל ואת סעודיה להרחבה מרשימה של שיתופי פעולה ביטחוניים ואזרחיים עם ישראל.

*הממסד המערבי מקל ראש בחזון הפנאטי, אפוקליפטי ומגלומני בן 1,400 השנים של הטרור האסלאמי, למרות שהתנהלות פורעת-החוק של משטר האייתולות מתעצמת מאז עלייתם לשלטון בפברואר 1979, ולמרות שמעמד השלוחות של "האחים המוסלמים" משתדרג באופן דרמטי באירופה וארה"ב.

*המערב שוגה באשליה שמחוות פיננסיות ודיפלומטיות חסרות-תקדים ישכנעו  את חמאס והאייתולות להיפרד מהחזון הפנאטי האלים, ולהסכים לדו-קיום בשלום ולעמידה בהסכמים, למרות ההתנהלות השיטתית האנטי-מערבית של משטר האייתולות וחמאס מאז 1979 ו-1988. אבל, המציאות ממחישה שארגוני טרור אסלאמיים לא מקריבים חזון על מזבח הטבות כלכליות מרחיקות-לכת.

*המערב גם מתעלם ממרכזיות עקרונות היסוד האסלאמיים הבאים בהתנהלות הטרור האסלאמי:

<האסלאם הוא הדת הלגיטימית היחידה שנועדה לשלוט בעולם בצו אלוהי;
<על "הכופרים" להשתעבד ל"מאמינים" מרצון או בכוח;
<הג'יהאד הוא שליחות אלוהית המעניקה למתגייס 72 בתולות בגן עדן;
<מטרת הטרור לקעקע את ביטחון "הכופר" ביכולת ממשלתו להגן עליו;
<הסכם עם "כופר" הוא זמני (הודנא), כצעד להתעצמות והכרעת "הכופר";
<כפל-לשון והטעיה (תקייה) הם אמצעי לחימה ב"כופר", כצעד להכנעתו.

*הטרור האסלאמי הוא מאפיין מושרש במזרח התיכון מאז המאה השביעית, הקוטל הרבה יותר מוסלמים מישראלים ואמריקאים. הטרור האסלאמי האנטי ישראלי ואנטי אמריקאי אינו מונחה מדיניות ישראלית ואמריקאית, אלא מונחה הכנעת ישראל וארה"ב ללא קשר למדיניותן. לדוגמא, הטרור האסלאמי היכה בארה"ב בתקופת אובמה וגם בתקופת טראמפ.

*המערב מתעלם מהעובדה שהטרור האסלאמי נושך את היד המזינה אותו ורואה במחוות סממני חולשה המלהיטים את הטרור, כפי שהיה ב-11 לספטמבר 2001 (למרות שארה"ב סייעה למוג'אהדין לגרש את ברה"מ מאפגניסטן), השתלטות האייתולות על שגרירות ארה"ב בטהרן והחזקת 50 אמריקאים כבני ערובה במשך 444 ימים (למרות שארה"ב העניקה רוח גבית להשתלטות האייתולות על איראן), ורצח שגריר ארה"ב בלוב ו-3 דיפלומטים אמריקאים נוספים בספטמבר 2012 (למרות שארה"ב הביאה להפלת קדאפי והשתלטות הטרור האסלאמי על לוב).

*לסיכום, סינדול מלחמת ישראל בטרור האסלאמי והפלסטיני מבטא התעלמות מהעובדות לעיל, ומוביל לחזרה על – במקום הימנעות מ- שגיאות חריפות, המתדלקות את המדורה המזרח תיכונית, תוך פגיעה חמורה באינטרסים של ישראל, מדינות ערב פרו-אמריקאיות, ארה"ב והעולם המערבי.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 15 אוגוסט 2023

English edition

גיבוש מושכל של הסכם בין ישראל וסעודיה (שדרוג יחסים או שלום) שולל זחיחות דעת, ומחייב תשומת לב למאפייני הזירה הבין-ערבית, לאינטרס הסעודי, להתנהלות הבין-ערבית של הפלסטינים ולתדמית ההרתעה הישראלית.   

1. זירת ההסכם היא בין-ערבית, המאופיינת מאז המאה ה-7 על ידי אלימות, אי-סובלנות, פיצול שורשי (שבטי, גיאוגרפי, דתי ורעיוני), נאמנות מקומית עליונה על נאמנות לאומית, היעדר דו-קיום בשלום ודמוקרטיה, ושליטים עריצים המגיעים לשלטון (ונפרדים מהשלטון) בכוח הזרוע. מכאן ארעיות השליטים, מדיניותם והסכמיהם.

ארעיות השליטים מתועדת על ידי "הצונאמי הערבי" (הנקרא בזחיחות "אביב ערבי") המשתולל מ-2010, וחילופי שלטון אלימים במצרים (2013, 2012, 1952), איראן (1979, 1953), עיראק (2003, 1968, פעמיים ב-1963, 1958), לוב (2011, 1969), תימן (מלחמת אזרחים מאז שנות ה-90', 1990, 1962), לבנון (אין ספור תהפוכות אלימות ומלחמות אזרחים), ועוד.   

ליורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן תרומה קריטית ל"הסכמי אברהם", והוא מפגין אומץ לב ונחישות בהנהגת שינוי תרבותי דרמטי וחיובי (כולל דתי) של ארצו. אבל, איומים מחוץ ומבית ומאבקי כוח בתוך משפחת המלוכה, ובינה לבין הממסד הוואהאבי הפוריטני במרכז ודרום מערב סעודיה, חושפים שמאפייני הסכם עם סעודיה הם מזרח תיכוניים ולא מערביים.  

2. אינטרס סעודי – ולא פלסטיני – מנחה את התייחסות יורש העצר לישראל, הרואה בה נכס ביטחוני, טכנולוגי ודיפלומטי לקידום "חזון 2030", שנועד להזניק את סעודיה למעמד של מעצמה אזורית ובינלאומית להשקעות ומסחר, תוך מינוף מיקומה הגיאוגרפי ועושרה הפיננסי.  ליורש העצר אין אשליות לגבי הר הגעש המזרח תיכוני (כולל איראן, למרות חידוש היחסים הדיפלומטים), וישראל נתפסת כבעלת ברית אמינה מול אויבים משותפים (איראן השיעית והטרור הסוני), במיוחד על רקע הכרסום בכוח ההרתעה של ארה"ב ונאט"ו. הטכנולוגיות הביטחוניות והאזרחיות של ישראל נתפסות כמנוף לגיוון כלכלת סעודיה, הקטנת תלותה בנפט וגז טבעי, והרחבת מקורות ההכנסה הלאומית. יורש העצר גם מודע למעמד המיוחד של ישראל בשני בתי הקונגרס (למרות עוינות האגף הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית), השולטים על "הארנק" האמריקאי ובעלי עוצמה שקולה לנשיא, גם בכל הקשור לאספקת מערכות נשק מתקדמות ואישור של חוזה הגנה הדרושים לסעודיה.

3. ההתנהלות הבין-ערבית הפלסטינית – כולל טרור פלסטיני במצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית – קובעת את התייחסות יורש העצר לסוגייה הפלסטינית. הוא גם ער לשיתוף הפעולה הפלסטיני עם ארגוני טרור ברחבי העולם, ובמיוחד "האחים המוסלמים", וכן עם משטר האייתולות, צפון קוריאה, וונצואלה, קובה והגוש הסובייטי. לדעתו, מדינה פלסטינית תוסיף דלק למדורת המזרח התיכון. לכן הוא מגביל את תמיכתו בפלסטינים למלל (ולא למעש), אינו מקריב אינטרסים סעודים על המזבח הפלסטיני, ואינו מעניק לפלסטינים זכות ווטו על תהליך ההשלמה עם ישראל, המקדם את "חזון 2030".

4. תדמית ההרתעה של ישראל היא התמריץ המרכזי לסעודיה להעמקת הקשר עם ישראל. סעודיה מעריכה את נכונות ישראל להתעמת עם משטר האייתולות בלבנון, סוריה, עיראק ואיראן, וכן עם הטרור הפלסטיני והאסלאמי. תדמית ההרתעה משודרגת על ידי נכונות ישראל להדוף לחץ ארה"ב, כפי שהיה בהפצצת הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה (שחסכו מסעודיה עימות מול עיראק גרעינית ומלחמת אזרחים גרעינית בסוריה).  ביום סגריר, יורש העצר מעדיף ישראל-מרתיעה ולא ישראל-מורתעת.

מ-1967 שידרגה ישראל את כוח ההרתעה עקב השליטה על רכסי יו"ש ורמת הגולן, שהם ערש ההיסטוריה, הדת והתרבות היהודים, וגם המינימום החיוני לביטחון ישראל במזרח התיכון הוולקני וההפכפך, שאין בו דו-קיום בשלום בין-אסלאמי מאז המאה השביעית.

נסיגה מרכסי יו"ש שהם גורם ביטחון קבוע, תמורת הסכם עם סעודיה שהוא גורם ביטחון משתנה במזרח התיכון, תכרסם בכוח ההרתעה. נסיגה תהפוך את ישראל ממדינה מרתיעת-מלחמה וטרור ומכפלן-עוצמה עבור ארה"ב, למדינה מתמרצת-מלחמה וטרור ונטל-ביטחוני על ארה"ב, תחריף אי-יציבות אזורית ואיומים על המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, ותהווה סכנה קיומית לישראל.

ואכן, גלי טרור התפרצו בעקבות מחוות מרחיקות-לכת של ישראל, שהתפרשו על ידי הערבים כחולשה (אוסלו 1993, המנוסה מלבנון 2000 ו"התנתקות" 2005), ולא כתוצאה מאיחוד ירושלים, החלת החוק הישראלי ברמת הגולן, ההתיישבות היהודית מעבר ל"קו הירוק" והשמדת הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה.

לסיכום, סעודיה פועלת לפי מציאות המזרח התיכון והאינטרס שלה, ולא לפי האינטרס הפלסטיני.  למרות שסעודיה אינה רואה במדינה היהודית גורם רצוי ב"בית האסלאם", היא מכבדת את כוח ההרתעה של ישראל, את דבקותה בעקרונות היסטוריים וביטחוניים, את נכונותה לעמוד בלחץ אמריקאי, ובמיוחד את תרומתה לקידום "חזון 2030" של יורש העצר, ומכאן הסכמים להרחבת שיתופי הפעולה ואולי אף הסכם שלום.

סרטונים אחרונים

Play Video

Welcome to the rebranded EttingerReport website

Play Video

The US diplomatic option toward Iran is self-destructive

The US diplomatic option induced the transformation of Iran from "the American policeman of the Gulf" to “the largest anti-American venomous octopus in the world.”
Play Video

Palestinian state – is it consistent with US interests?

A Palestinian state west of the Jordan River would cause the demise of the pro-US Hashemite regime east of the River, transforming Jordan into a platform of anti-US Islamic terrorism with ripple effects into the Arabian Peninsula, threatening all pro-US, oil producing Arab regimes, a bonanza to US enemies and rivals and a setback to the US.
Play Video

Can/should Israel defy US pressure?

Israel’s defiance of US pressure has been an inherent feature of US-Israel relations since 1948. It has caused short-term frictions, while generating long-term US strategic respect toward Israel, triggering a dramatic enhancement of mutually-beneficial strategic cooperation. Israeli defiance of US pressure spared the US economic and national security setbacks, dealing major blows to enemies and rivals of the US.

ניוזלטר

הזמינו הרצאות וראיונות

דמוגרפיה

איראן

כשלון האופציה הדיפלומטית האמריקאית מול איראן

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 24 דצמבר 2023, bit.ly/3TK3Aka

English edition  bit.ly/3tp5fB4

*מחלקת המדינה הביאה לעולם את האופציה הדיפלומטית שסייעה להפוך את איראן מ"השוטר האמריקאי" של המפרץ הפרסי ל"תמנון ארסי אנטי-אמריקאי", שזרועותיו פרושות מהמפרץ הפרסי, דרך אפריקה, עד לאמריקה הלטינית, כולל גבול ארה"ב-מקסיקו – הבטן הרכה והפגיעה של ארה"ב.

*האופציה הדיפלומטית – כולל תגובה רופסת לתקיפה איראנית שיטתית של מתקני ארה"ב באזור המפרץ הפרסי והוצאת החות'ים מרשימת ארגוני הטרור– מחמירה את זעזועי האזור ואת האיום על המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, מעניקה רוח גבית לטרור האסלאמי, מכרסמת בכוח ההרתעה של ארה"ב, מקדמת את מעמד רוסיה, סין ובמיוחד איראן ופוגעת בביטחון ארה"ב.

*האופציה הדיפלומטית הסירה את רוב הסנקציות הכלכליות שהוטלו על איראן, והזניקה את יצוא הנפט האיראני מ-500,000 חביות ליום (בתקופת הסנקציות) ל-2-3 מיליון חביות ליום, ובכך הגדילה את הכנסת איראן בכ-100 מיליארד דולרים, שרובם הופנו לשדרוג מכונת הטרור האנטי-אמריקאית, גם באמריקה הלטינית – החצר האחורית של ארה"ב (כמו גם לחות'ים, חמאס וחיזבאללה).

*האופציה הדיפלומטית מקלה ראש במרכזיות החזון הדתי, פנאטי, אימפריאלי של האייתולות ונחישותם האפוקליפטית לייצא את המהפכה השיעית האנטי-אמריקאית. לכן מחלקת המדינה שוגה באשליות על בוננזה כלכלית ודיפלומטית העשויה להשפיע על האייתולות לקבל דו-קיום בשלום עם השכנים הסונים, לקיים הסכמים, ולזנוח חזון בן 1,400 שנים, המושרש בחוקה, מערכת החינוך, דרשות יום ששי במסגדים, והתקשורת הרשמית באיראן.  

*אבל, כצפוי, המחוות הדרמטיות של ארה"ב הובילו להחרפת טרור האייתולות ונחישותם למוטט כל משטר סוני  ולהכניע את "הכופר" המערבי, ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי", במקביל להמשך אפליית ודיכוי נשים ומיעוטים דתיים ואתניים באיראן.

*מחלקת המדינה השיקה את האופציה הדיפלומטית ב-1978/79, כאשר תקעה סכין בגב השאה הפרסי והעניקה רוח גבית להדחתו על ידי אייתוללה חומייני, אותו העריכה כמהדורה איראנית של גנדי, שאינו מעוניין לייצא את המהפכה השיעית, מתמקד בטרקטורים ולא בטנקים, אנטי-סובייטי, פרו-מערבי וגורם מייצב באזור.

*מחלקת המדינה נחשפת בערוותה, כאשר ב-2023 משטר האייתולות ממנף את מחוות האופציה הדיפלומטית כדי ללבות מלחמות אזרחים, טרור, הברחת סמים והלבנת הון במזרח התיכון, אפריקה ואמריקה הלטינית, שם הוא מהדק את שיתוף הפעולה עם ברוני הסמים של מקסיקו, קולומביה, בוליביה, אקוודור וברזיל, מאמן ארגוני טרור, מהדק את הקשר עם ממשלות אנטי-אמריקאיות (במיוחד ונצואלה, קובה וניקרגואה), מקים אתרי ניסוי של טילים בליסטים, ומספק כטב"מים קטלניים וציוד להקמת מנהרות תת-קרקעיות להברחת סמים וטרוריסטים לארה"ב.

*השורה התחתונה: שיטית בי פעם אחת, התבייש לך; שיטית בי פעמיים, הבושה שלי! אחרי 44 שנים שהאייתולות משטים בארה"ב, ופוגעים קשות במעמדה האסטרטגי של ארה"ב בעולם, הגיע הזמן לבדוק את כדאיות האופציה הדיפלומטית, ולשקול את החלפתה על ידי אופציה של שינוי משטר או אופציה של איום צבאי אמין המרחף מעל ראש האייתולות.

יהודה ושומרון

ישראל-סעודיה ושליטה ישראלית על רכסי יו"ש (סרטון)

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"ערוץ 7", 13 ספטמבר 2023, https://www.inn.co.il/news/613823

*זירת הסכם עם סעודיה היא המזרח התיכון הגועש והבלתי-וודאי;

*סעודיה מונחית על ידי אינטרסים סעודים ולא פלסטינים;

*סעודיה – בניגוד – למחלקת המדינה – מודעת להתנהלות האלימה הפלסטינית במישור הבין-ערבי, ולכן אינה פועלת להקמת מדינה פלסטינית;

*הסכם שלום (או נורמליזציה) עם סעודיה אינו נדבך קריטי לביטחון ישראל בהקשר הוולקני של המזרח התיכון, לעומת רכסי יו"ש שהשליטה בהם היא תנאי לקיום ישראל במזה"ת.

ירושלים

קונסוליה אמריקאית בירושלים – פגיעה בארה"ב ואתגר לישראל

"מידה" https://bit.ly/3mRILTa

English edition  https://bit.ly/3nRXqNv

אם הנשיא ביידן יסוג מהכרת קודמו, הנשיא טראמפ, בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של ישראל, ומושב שגרירות ארה"ב בישראל, הוא יישם את תפישת העולם של מחלקת המדינה (מחמ"ד) הפועלת לחלוקת ירושלים, ונכשלת בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת.

לדוגמא, ב-1948 הובילה מחמ"ד מערכה ברוטלית נגד הקמת המדינה היהודית; ב-1978/79 תקעה סכין בגב השאה הפרסי הפרו-אמריקאי וסייעה לאייתולה חומייני האנטי-אמריקאי להשתלט על איראן; בשנות ה-80' ראתה בסדאם חוסיין בעל-ברית ראוי לשיתוף-פעולה מודיעיני ומסחרי; ב-2009 היפנתה עורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם); ב-2011 פעלה להפלתו של קדאפי והפכה את לוב לאתר מרכזי של טרור אסלאמי בינלאומי; ב-2015 היתה גורם מרכזי בהענקת 150 מיליארד דולרים למשטר האייתולות באיראן והכשרתם כאילו היו אמינים ושומרי-חוק; ב-2021 פועלת מחמ"ד לתיאום עמדות עם האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים, ממשיכה לחזר אחר משטר האייתולות למרות מעורבותו העמוקה בטרור ומלחמות אזוריות וגלובליות; מחזרת אחר חמאס והטרור החות'י בתימן, אך מפעילה לחצים על סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הפרו-אמריקאים; ועוד.

אימוץ עמדת מחמ"ד בסוגיית ירושלים יהווה הפרה של החוק האמריקאי, התעלמות ממציאות בת-3,000 שנים המתועדת למשעי בממצאים ארכיאולוגים ונוספים, סטירת לחי למורשת האבות-המייסדים של ארה"ב, ותפגע באינטרסים מדיניים-ביטחוניים של ארה"ב.

ירושלים המאוחדת והחוק האמריקאי

הקמת קונסוליה אמריקאית בירושלים –שתהייה למעשה שגרירות אמריקאית לרשות הפלסטינית – תהווה הפרה בוטה של "חוק השגרירות בירושלים" שזכה לתמיכה-רבתי בציבור האמריקאי ורוב סוחף בשני בתי הקונגרס, ונכנס לתוקף בנובמבר 1995.

לפי "חוק השגרירות בירושלים":

"ירושלים תמשיך להיות מאוחדת תוך הגנה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"יש להכיר בירושלים כעיר הבירה של ישראל, וכמקום מושבה של שגרירות ארה"ב בישראל….

"ב-1990 אישרו שני בתי הקונגרס – פה אחד – את החלטה מספר 106 המבטאת עמדה נחרצת בזכות אחדות ירושלים תוך שמירה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"ב-1992 אישרו בית הנבחרים והסנאט – פה אחד – את החלטה מספר 113… המציינת את השנה ה-25 לאיחוד ירושלים ומדגישה את תמיכת הקונגרס באחדות העיר….

"ב-1996 תחגוג ישראל את יובל ה-3,000 לנוכחות היהודית בירושלים שהתחילה בתקופת דוד המלך….

"התייחסות החוק ל'שגרירות ארה"ב' כוללת את משרדי השגרירות ואת מגורי שגריר ארה"ב…."

ירושלים המאוחדת ומורשת "האבות המייסדים"

המתיישבים הראשונים (שהגיעו בתחילת המאה ה-17) ו"האבות המייסדים" של ארה"ב – שראו עצמם כ"עם הנבחר המודרני" ב"ארץ המובטחת המודרנית" – הושפעו רבות על ידי מורשת התנ"ך, כולל הצלחת דוד המלך לאחד את 12 שבטי ישראל (בדומה לאיחוד 13 המושבות/מדינות שהביא להקמת ארה"ב) ולהעביר את עיר הבירה מחברון לירושלים (בדומה להעברת עיר הבירה מפילדלפיה לוושינגטון בשנת 1800), שלא הייתה שייכת לאף שבט (בדומה לוושינגטון שאינה שייכת לאף מדינה).

דוד המלך נכנס לירושלים 3,000 שנים לפני כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ו-2755 שנים לפני הכרזת העצמאות של ארה"ב.

על השפעת ירושלים על "האבות המייסדים" של ארה"ב אפשר ללמוד מהעובדה שבארה"ב יש 18 ערים ועיירות בשם ירושלים (4 במרילנד; 2 בוורמונט, ג'ורג'יה וניו יורק;  ו-1 באוהיו, מישיגן, ארקנסו, צפון קרולינה, אלבמה, יוטה, רוד איילנד וטנסי), 32 ערים ועיירות בשם Salem (שלם – השם המקורי של ירושלים), והרבה אתרים בשם Zion (ציון – שם נרדף לירושלים וארץ ישראל). בארה"ב יש אלפי ערים, עיירות, הרים, צוקים, מדבריות, פארקים לאומיים ורחובות הנושאים שמות תנ"כיים (לדוגמא, 83 שילה, 34 בית אל, 27 חברון, 19 יריחו, 18 ציון, 18 בית לחם, 18 פסגה, 10 גילעד, 9 רחובות, 9 שומרון, 8 בועז, 5 גלבוע, וכו'.).

ירושלים המאוחדת ואינטרס ארה"ב

הכרת הנשיא טראמפ במאי 2018 במציאות ההיסטורית של ירושלים המאוחדת כעיר הבירה הבלעדית של ישראל, ולכן מקום מושב שגרירות ארה"ב בישראל, שידרגה את תדמית ההרתעה של ארה"ב, והעבירה מסר ברור לעולם: בניגוד לנשיאים קלינטון, בוש ואובמה שחששו מתגובות אלימות (טרור ערבי/אסלאמי) ליישום "חוק השגרירות בירושלים" מ-1995, ארה"ב שוב אינה נרתעת מלחצים ואיומים, אלא מכירה במציאות ההיסטורית של ירושלים מאוחדת. יישום החוק הצביע על הפער הרעיוני והמדיני בין הנשיא טראמפ ורוב הציבור והקונגרס בארה"ב לבין האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים ואירופה הרופסת. ההחלטה גם הדגישה את הפער בין עמדת רוב הציבור האמריקאי ורוב נבחריו בקונגרס לבין מחלקת המדינה בעלת תפישת העולם הקוסמופוליטנית והרב-לאומית, המקילה-ראש במורת האבות המייסדים של ארה"ב ובחופש הפעולה המדינית והביטחונית העצמאית של ארה"ב נגד גופים פורעי-חוק.

בניגוד להערכות קודרות של מומחי מחמ"ד והתקשורת "העילית" בארה"ב – השוגים בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת – יישום "חוק השגרירות בירושלים" לא החמיר את הטרור הפלסטיני, ערבי ומוסלמי. הם גם שגו כאשר הזהירו מפני התפרצות גל טרור בתגובה לאיחוד ירושלים והחלת החוק הישראלי על מזרח העיר ב-1967.

לעומת זאת, הימנעות מישום החוק (מ-1995) – על ידי הנשיאים קלינטון, בוש ואובמה – פגעה בתדמית ההרתעה של ארה"ב, מכיוון שניתפשה ככניעה ללחץ ואיומים של גורמים ערבים/מוסלמים. אי-ישום החוק גם הקצין את ציפיות ותביעות הערבים, לא קידם את תהליך השלום, החריף את הטרור הבינלאומי, ולכן פגע בביטחון ארה"ב.  לדוגמא, ב-1998 הרסו שתי משאיות תופת את שגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו להרג 224 איש; בשנת 2000 נרצחו 17 מלחים אמריקאים בפיגוע של הטרור האסלאמי במשחתת האמריקאית USS Cole בנמל עדן; ב-2001 נרצחו 2,977 איש בפיגועי "מגדלי התאומים", הפנטגון ו"אמריקן איירליינס"; ועוד.

הדיפת הלחץ האמריקאי בסוגיית ירושלים

ב-1949, בעיצומה של מלחמת העצמאות לחצה ארה"ב להימנע מסיפוח מערב ירושלים "הכבושה" (כמו גם "שטחים כבושים" בגליל, שפלת החוף והנגב), ולהסכים לבינאום העיר.

ב-1950 גבר הלחץ – שלווה באיום לנקוט בצעדי ענישה דיפלומטים וכלכליים – אבל רה"מ דוד בן גוריון הגיב בהכרזה על ירושלים כבירת ישראל (13 דצמבר 1949), העברת משרדי ממשלה רבים מתל אביב לירושלים, שדרוג תשתית התעבורה לירושלים, העברת אלפי עולים לשכונות חדשות שנבנו צמוד לקווי שביתת הנשק בירושלים, והקצאת קרקע להרחבת הבנייה בעיר.

ב-1953 העביר בן גוריון את משרד החוץ לירושלים על אפם וחמתם של הנשיא דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה פוסטר דאלאס שאיימו בהחרמת המשרד על ידי השגרירות של ארה"ב.

ב-1967 פעל הנשיא לינדון ג'ונסון לפי עצתם של מזכיר המדינה דין ראסק (שהיה ממובילי ההתנגדות להקמת המדינה) ומזכיר ההגנה רוברט מקנמארה, הזהיר את רה"מ לוי אשכול מפני איחוד ירושלים ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים, וציין שלפי החוק הבינלאומי מעמדה של העיר הוא בינלאומי ולא ישראלי. אבל, אשכול אימץ את "דוקטרינת בן גוריון", הדף את הלחצים, איחד את העיר והקים את שכונת רמת אשכול מעבר ל"קו הירוק", בנוסף להקמת הישוב הראשון בגוש עציון (כפר עציון), וההתיישבות הראשונה בבקעת הירדן ורמת הגולן.

ב-1970 שכנע מזכיר המדינה וויליאם רוג'רס את הנשיא ריצ'רד ניקסון ללחוץ על ישראל לוותר על הריבונות ב"אגן הקדוש" בירושלים, ולהימנע מהרחבת הבנייה בירושלים מעבר ל"קו הירוק". אבל רה"מ גולדה מאיר הרחיבה את הבנייה באופן דרמטי, והקימה את השכונות רמות אלון, גילה, הגבעה הצרפתית ונווה יעקב, המאכלסות היום כ-150,000 איש, ומעניקות לירושלים מרחב פיתוח אדיר מפאתי בית לחם, דרך פאתי מדבר יהודה ועד פאתי רמאללה.

בשנים 1992-1977 הדפו ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר לחץ שיטתי של ארה"ב והקהיליה הבינלאומית, הרחיבו את הבנייה בירושלים ושלחו מסר ברור: ירושלים היא בירתה הבלעדית של ישראל ואינה עומדת למשא ומתן!  כמו בתקופות בן גוריון, אשכול וגולדה, הדיפת הלחץ האמריקאי הביאה למתיחות קצרת-טווח ולשדרוג ארוך-טווח של ההערכה האסטרטגית כלפי ישראל.

"[ב-1978] דקות ספורות לפני סיום המו"מ המוצלח בין רה"מ בגין לבין הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בקאמפ דייויד, בתיווך הנשיא ג'ימי קארטר, העביר קארטר לבגין את בקשת סאדאת להוסיף את סוגיית ירושלים למו"מ. בגין סירב לבקשה בנחישות והוסיף: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תידבק לשוני לחיכי אם אשכחכי'" (סיפרו של יהודה אבנר, The Prime Ministers – An Intimate Portrait of Leaders of Israel).

ב-2021 טוב יעשה רה"מ נפתלי בנט אם ילמד את התנהלות קודמיו בכל הקשור לעמידה בלחצים בכלל, ובסוגיית ירושלים בפרט.

טוב יעשה רה"מ בנט אם יפנים שקיים יחס ישר בין רמת ההערכה האסטרטגית שארה"ב והעולם רוחשים לישראל, לבין רמת הדבקות שישראל מפגינה (במעשים ולא רק בדיבורים) כלפי ירושלים.

חגים יהודיים

חנוכה מושרשת במורשת האמריקאית

"ישראל היום", https://bit.ly/2zw83x9

English edition  https://bit.ly/2SbCQ9B

מורשת חג החנוכה המקדשת את רעיון החירות וכושר העמידה מול אתגרים ואיומים עצומים, מושרשת בחברה האמריקאית מתקופת המתיישבים הראשונים במאה ה-17, דרך האבות המייסדים במאה ה-18 ועד היום. עוצמת המורשת תורמת ליחס חיובי של רוב אוכלוסיית ארה"ב כלפי המדינה היהודית.

ב-16 לאוקטובר 2018 הנפיקה רשות הדואר האמריקאי את הבול השנתי של חנוכה, המבטא את מקום חג החנוכה בהוויה ההיסטורית, תרבותית ופוליטית של ארה"ב.

ב-8 לדצמבר 2017 קיים הנשיא טראמפ את הטקס השנתי של הדלקת נרות חנוכה בבית הלבן ואמר: "נס החנוכה הוא נס ישראל…. יוצאי חלציהם של אברהם, יצחק ויעקב חוו רדיפות מזעזעות, אך אין כוח היכול לשבור את רוחם ולכבות את אמונתם…." ב-14 לדצמבר 2016 אמר הנשיא אובמה בטקס דומה בבית הלבן: "יש להעניק תשומת לב למאבק המכבים ברודנות וללמוד שגם ברגעי השפל העמוקים ביותר יש לשמור על התקווה…. יש האומרים שג'ורג' וושינגטון הושפע על ידי אור החנוכה, כאשר הבחין בחייל יהודי שאחז בחנוכיית חנוכה למרות השלג סביבו…."

ב-6 לדצמבר כתב השגריר האנק קופר, שהיה ראש סוכנות ההגנה האסטרטגית בארה"ב: "עם הדלקת הנר השמיני של חנוכה, היהודים מסיימים את חגיגת ניצחון המכבים לפני אלפיים שנים, המציינת את אהבת החירות המאפיינת את המערב בעמידה מול אויב משותף המאיים על קיומנו וחירותנו.  אנו זקוקים למכבים בעידן המודרני…."

בדצמבר 1993 ניפצה לבנה חלון בבית יהודי שהציג חנוכיה בעיר בילינגס במדינת מונטנה.  תגובת 80,000 תושבי העיר, כולל 50 משפחות יהודיות, היתה: "לא במחוזותינו!"  העיתון המקומי, "בילינגס גאזט", יצא במהדורה מיוחדת עם חנוכייה על כל עמוד השער, ששוכפל על ידי תושבי העיר, הודבק באתרים ציבוריים ועל חלונות אלפי בתים בעיר. עשרות תושבים צעדו ברחוב הראשי של העיר ובידיהם חנוכיות. כמו כן, מאז 1994 מקיים מושל מונטנה טקס הדלקת נרות חנוכה בבנין הקפיטול בעיר הבירה, הלנה.

המכללה הצבאית ווסט פוינט, המובילה בארה"ב, שנוסדה ב-1802, מציגה את פסלו של יהודה המכבי, יחד עם יהושע בן-נון, דוד המלך, אלכסנדר הגדול, הקטור, הקיסר יוליוס, המלך ארתור, קרל הגדול וגודפרי מבולון – תשעת המנהיגים הצבאיים המובילים בהיסטוריה האנושית.

הבולטים בדור המייסדים האמריקאי כונו "המכבים המודרנים" עקב תרומתם החריגה למלחמת העצמאות בבריטים: הנשיאים ג'ורג' וושינגטון, ג'ון אדאמס ותומאס ג'פרסון, המדען בנג'מין פרנקלין, המהפכנים פטריק הנרי ופול רוויר, האידיאולוג תומאס פיין, מנהיגי "מסיבת התה", ועוד.

ב-2018 ארה"ב וישראל הן שתי הדמוקרטיות המערביות היחידות הדבקות במורשת המכבים: הדגשת החירות תוך כדי הדיפת איומים, לחצים ופיתויים; סירוב להקריב עקרונות ושיקולים ארוכי-טווח על מזבח אופורטוניזם ורווחים קצרי-טווח; וכוח עמידה בכל-מחיר מול משטרים וארגונים פורעי-חוק הנהנים מרוח-גבית של פייסנות, רפיסות, פשטנות והרהורי-לב של גורמים במערב.

שיתוף הפעולה בין השתיים בהגנה על החירות והמוסר – למרות אי-ההסכמה בנושאים אחרים – תורם רבות להישרדות הדמוקרטיות המערביות מול אויבים ויריבים.

גולן

תובנות מפלישת רוסיה לאוקראינה

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3603FJS

English edition  https://bit.ly/3hNd0Y6

ללא קשר לתוצאות הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא מהווה קריאת-השכמה למעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב.

הפלישה חושפת בערוותן מספר הערכות המעצבות את תפישת העולם של הממסד המדיני והביטחוני במערב (אך לא את תפישת העולם של רוב מדינות העולם), המנסה לשכנע את ישראל לאמץ אותן.

לדוגמא:

*האשלייה שרוב מדינות העולם מאמצות את הלך הרוח של "סדר עולמי חדש" שהוא לכאורה יותר-יציב, פחות-נפיץ, יותר-סובלני, נוטה לדו-קיום בשלום, ממוקד יותר ב"חמאה" מאשר ב"תותחים".

*הערכה שתם עידן המלחמות הגדולות והפלישות הצבאיות המסיביות.

*האמונה שהסכמי שלום, ערבויות ביטחון ומענקים כלכליים נדיבים חיוניים יותר לביטחון לאומי מאשר שידרוג כח הרתעה. וכך, זרעי ההרס באוקראינה נזרעו במזכר בודפשט מדצמבר 1994 שהעניק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות של ארה"ב, בריטניה ורוסיה תמורת התפרקותה ממאגר הנשק הגרעיני (שהיה השלישי בגודלו בעולם). ב-2022 נחשפות הערבויות בערוותן.

*התעלמות מאופיין הזמני, רופף, בלתי-אמין ועתיר דרכי-מילוט של כל ערבויות הביטחון, כולל אלו של "ברית נאט"ו" הנחשבות למוצקות ביותר. אבל לפי סעיף 5 של "ברית נאט"ו כל אחת מחברות נאט"ו תבוא לעזרת מדינה-חברה העומדת בפני מתקפה צבאית "כפי שהיא מוצאת לנכון, כולל שימוש בצבא…."

כפי שהיא מוצאת לנכון….

*ההנחה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון חיוניים לביטחון לאומי יותר מכח הרתעה צבאי, עומק אסטרטגי וטופוגרפיה-שולטת מתעלמת מהעובדה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון הם רופפים וזמניים, לעומת טופוגרפיה-שולטת (לדוגמא, רמת הגולן ורכסי יו"ש) ועומק אסטרטגי שהם קבועים.

*מגמת קיצוץ בתקציב הביטחון למרות שקיצוץ נתפש בעיני אויבים, יריבים ובעלי-ברית ככרסום בכח ההרתעה (בעולם הסוער), המחריף את אי-היציבות, פוגע בביטחון הלאומי, ומעניק רוח-גבית לטרור ומלחמות.

*הטענה שאופציה דיפלומטית עדיפה על איום באופציה צבאית במו"מ עם משטרים פורעי-חוק (כגון משטר האייתולות באיראן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ), גם אם התנהלות משטרים אלו מפגינה בשיטתיות שאינם מנהלים מו"מ בתום-לב (חזון חיסולי, מערכת חינוך לטרור, הסתה, פעילות טרור, הפרת הסכמים).

*האמונה שלאומיות מפנה את הדרך, בהדרגה, לקוסמופוליטיות ודו-קיום בשלום בינלאומי.

*התייחסות למשטרים פורעי-חוק על בסיס התנהלותם העתידית והספקולטיבית יותר מאשר התנהלותם בעבר ובהווה, למרות שהתנהלות העבר וההווה חושפת את עוצמת השורשים ההיסטורים של חזונם והתנהלותם.

*האשלייה שטרור בפרט, והתנהלות פורעת-חוק בכלל, הם מונחי-יאוש ותסכול מדיניים וכלכליים, ולא מונחי-חזון קיצוני, רעיוני, דתי, היסטורי.

המערב פועל בשיטתיות לשכנוע ישראל לסגת מהטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש בתמורה להסכמי שלום, ערבויות ביטחוניות וחבילה כלכלית וצבאית נדיבה ביותר. אבל, פלישת רוסיה לאוקראינה, תגובת המערב ומזכר בודפשט מ-1994 שופכים אור על תחושת הביטחון המזויפת וההרסנית המאפיינת הסכמים אלו. התנהלות העולם הרחב, ובמיוחד במזרח התיכון הנפיץ, מדגישה את מרכזיות כח-ההרתעה הצבאי (כולל טופוגרפיה וגיאוגרפיה) בגיבוש ביטחון לאומי אמין.

בניגוד לאוקראינה (השנייה בגודל שטחה באירופה), אין לישראל עומק אסטרטגי (14 ק"מ בין נתניה לטול כרם!), ולכן יש לה מרווח-שגיאה זעום ביותר. לדוגמא, אילו מתקפת-פתע בהיקף של מלחמת יום הכיפורים הייתה מסתערת על ישראל של טרום-1967 (ללא העומק האסטרטגי של חצי האי סיני והטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש), הייתה המתקפה מחסלת את המדינה היהודית.

על ישראל לגבש ביטחון לאומי העומד בפני התרחיש הרע ביותר (כפי שמתבקש במזה"ת) ולא בפני תרחישים מתונים (כפי שנהוג במערב השאנן והרגוע-יחסית).

 

טרור איסלמי

חמאס ופלסטינים: שלובים או נפרדים?

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 3 ינואר 2023, bit.ly/41Imdai

English edition  bit.ly/489Wxpq

תפישת העולם המערבית נחושה להפריד בין חמאס לבין האוכלוסייה הפלסטינית בעזה. אבל היא מנוגדת למציאות המזרח תיכונית, החושפת שילוב ברור בין חמאס לבין רוב הפלסטינים (גם ביו"ש), חברתית, חינוכית, תרבותית, רעיונית ודתית.

המציאות המזרח תיכונית גם מציגה את חמאס כמדינת טרור ולא רק ארגון טרור. לכן, רוב ערביי עזה חגגו בהתלהבות את זוועות ה-7 לאוקטובר, ורואים בטרור אב-טיפוס של גבורה במסגרת מלחמת-קודש לקידום חזון עקירת "הישות הכופרת היהודית".

פוטנציאל הטרור של אוכלוסיית עזה הודגש עוד ב-29 ליוני 1967, במסמך של הרמטכ"ל האמריקאי, הגנרל ארל ווילר, שהוגש למזכיר ההגנה האמריקאי, רוברט מקנאמארה. המסמך הציג את מפת גבולות הביטחון המינימלי של ישראל, שכללה את רמת הגולן, רכסי יו"ש, רצועת החוף מאילת לשארם א-שייך ו… רצועת עזה: "[רצועת עזה] מהווה מובלעת של חתרנות וטרור, ושליטה בה תקנה לישראל יתרון צבאי…. עזה מהווה אתר אמונים של הטרור הפלסטיני….. שליטת ישראל ברצועת עזה תצמצם את איום הטרור ב-80%…."

פוטנציאל הטרור של ערביי עזה ממונף מ-1947 על ידי "האחים המוסלמים", שהוא ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם, שהקים את חמאס ב-1988. עזה הייתה בין חמישה הסניפים שהוקמו על ידי "האחים המוסלמים" בתחום המנדט הבריטי (חיפה, יפו, שכם, ירושלים ועזה). הסניף העזתי היה צמוד למרכז "האחים המוסלמים" במצרים, ופעל בעיקר בקרב המעמד הבינוני. אבל, משנות ה-90' הרחיב חמאס את פעילותו בקרב ערביי עזה והפך לגורם מרכזי בזירה החברתית, רעיונית ודתית.

הזדהות ערביי עזה עם "האחים המוסלמים" וחמאס גדלה בהדרגה מאז החתימה על הסכם אוסלו ב-1993, בעקבות החלטת ערפאת ומחמוד עבאס להקים את מערכת החינוך לשנאה (קו-יצור של טרוריסטים), ההסתה במסגדים והאדרת הטרור. בתחילה הביאה הנחלת הטרור לשדרוג מעמד הרשות הפלסטינית, אך  עד מהרה הזניקה את התמיכה בחמאס, שהפך לחלק בלתי-נפרד מהתרבות העזתית ומודל-לחיקוי עבור רוב הנוער הפלסטיני.

מודעות הרשות הפלסטינית להזדהות הגוברת עם חמאס – ולהפיכת חמאס מארגון טרור למדינת טרור בעזה (תחילה) – גרמה להחלטת הרשות הפלסטינית להימנע מקיום בחירות מאז 2005 מחשש  לניצחון סוחף של חמאס. תגובת ערביי עזה לטבח ופרעות ה-7 לאוקטובר הבהירה שהחמאס הוא אכן בשר מבשרה של האוכלוסייה העזתית, ושיוקרת חמאס הרקיעה שחקים בעזה וביו"ש.

כדי להקל על גיבוש הצעות לפתרון סכסוכים, המערב מעדיף ליצור מציאות אלטרנטיבית, אופטימית, צפויה ונוחה יותר ממציאות המזרח תיכונית – בת 1,400 השנים – שהיא מתסכלת, אלימה, בלתי-צפויה ובלתי-נוחה. מכאן ההנחה של מעצבי מדיניות מערביים שחמאס וערביי עזה אינם משולבים, אלא נפרדים, תרבותית ורעיונית, ולכן האוכלוסייה היא לכאורה חפה-מפשע ואין לפגוע בה.

אבל, המציאות המזרח תיכונית מתעדת שמהות החמאס מבטאת את הערכים, תפישת העולם והחינוך של רוב ערביי עזה, השולחים את ילדיהם למערכת החינוך של חמאס, למסגדי החמאס ולהתקהלויות ההמוניות המשבחות את טרור חמאס.

בניגוד לתובנה המקובלת במערב, חמאס אינו ארגון טרור כמו "הנתיב הזוהר" בפרו, "הבריגדות האדומות" באיטליה, "הפעולה הישירה" בצרפת, "הכוחות המזויינים המהפכניים" בקולומביה וגם לא דאע"ש בסוריה ועיראק, וארגוני טרור נוספים המייצגים מיעוט וגורמי שוליים במדינותיהם, ומפעילים טרור נגד רוב האוכלוסייה, והממסד הממשלתי, תרבותי, חינוכי ודתי. בניגוד לארגוני טרור אלו חמאס הוא מדינת הטרור של רצועת עזה, חלק בלתי-נפרד של התשתית החינוכית, תרבותית ודתית של עזה, וזוכה להזדהות מצד רוב תושבי הרצועה. חמאס זוכה לתמיכה רחבה יותר מהתמיכה של תושבי סוריה במשטר אסאד, תושבי איראן במשטר האייתולות, ויותר מהתמיכה שזכו סדאם חוסיין בעיראק וקדאפי בלוב.

מדיניות מערבית המתעלמת ממציאות המזרח התיכון – כפי שמאפיין את מדיניות המערב כלפי איראן – אינה מכירה בשילוב בין חמאס ורוב גדול של ערביי רצועת עזה, מנסה לבלום את מתקפת צה"ל, מזרימה אדרנלין לוורידי חמאס, מעניקה רוח גבית לטרור האסלאמי האנטי-מערבי, ומקשה על מלחמת ישראל והמערב בטרור האסלאמי.