תפריט
"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3K97DSu
English edition https://bit.ly/3YCCElH
"אי אפשר להבין ההיסטוריה היהודית, מלחמת קיומו של העם היהודי, עמידתו של העם בכל התקופות והארצות… אם לא נראה הייחוד האידאי של האומה היהודית…." (דוד בן גוריון, יחוד ויעוד, 1951).
*אתגר מרכזי לביטחון הלאומי הוא העצמת החינוך על 4,000 שנות השורשים היהודים/ציונים בארץ ישראל, תוך הדגשת הזהות היהודית/ציונית (הגדרה עצמית), חזון (ריבונות העם היהודי במולדתו) ויעוד (קיבוץ גלויות).
*ערכים אלו מאויימים ע"י תפישת עולם פוסט-ציונית, קוסמופוליטית – בנוסף לתפישת עולם אנטי ציונית החותרת לחיסול הישות הציונית – הפועלת לכרסום משקל וסילוף מהותם של השורשים והערכים היהודים/ציונים, ולהמירם בערכים אוניברסלים ורב-תרבותיים.
*הפוסט-ציונות רואה בזהות, חזון ויעוד הציונות מכשול בדרך להשתלבות בקהיליה האינטלקטואלית העולמית.
*הפוסט-ציונות גם משקפת עייפות מהמאבק היהודי/ציוני שהוא מרתון רב-דורות (ובמעלה הר תלול), ומשלה עצמה שהתנהלות שונה תהפוך את המרתון לספרינט.
*הפוסט-ציונות כמהה להיפטר מהאחריות הכרוכה בהיותנו המדינה היהודית היחידה בעולם, הכוללת בין היתר את המערכה הבלתי-נגמרת באיומים הפיזים והרוחנים על היהדות והיהודים בישראל וברחבי העולם.
*הפוסט-ציונות חוברת לחוגים ציונים נרחבים המתמכרים לאשליית ההתנתקות מהמציאות הקשה והמתסכלת של המזרח התיכון הבלתי-צפוי, הפכפך, אלים ועריץ במישור הבינערבי, והבלתי-סובלני כלפי "הכופרים". היא שואפת להמיר מציאות בלתי-נוחה במזרח התיכון בהרהורי-לב נוחים של "מזרח תיכון חדש", המטיפים לשכתוב המציאות, ההיסטוריה, הזהות, החזון והיעוד היהודים/ציונים, כמו גם לנסיגה דרמטית מחבלי ארץ הקריטים לזהות ולבטחון הלאומי של ישראל.
*זהות, חזון ויעוד יהודיים – המשקפים את היהדות כישות היסטורית, דתית, תרבותית וגיאוגרפית – אינם רק ערכים רוחניים. הם מהווים את תשתית הביטחון הלאומי וכח העמידה הרוחני והפיזי של ישראל. ככל שהם מושרשים יותר, כן נחוש יותר כח העמידה (וההרתעה) בפני אתגרים ואיומים צבאיים, כלכליים, מדיניים, דיפלומטים ואינטלקטואלים העומדים בפני המדינה היהודית והעם היהודי.
*זהות, חזון ויעוד הם גורמים מונחי-היסטוריה וקבועים בתשתית הביטחון הלאומי. לעומתם, הסכמי ביטחון, כלכלה, מדע ושלום הם גורמים משתנים, שתוחלת חייהם תלויה בזמניות השורשית של משטרים, מדיניות והסכמים אזוריים ובינלאומים.
*ככל שמשודרגת תודעת הזהות, חזון ויעוד, כן משודרג כח העמידה (וההרתעה) של ישראל, וכן משודרגת תרומתה הייחודית – כמכפלן עוצמה – לכלכלת וביטחון ארה"ב, שתשתיתה התרבותית והאזרחית מבוססת במידה רבה על שורשים תנ"כיים.
*כדי לחזק את הזהות, חזון ויעוד היהודים/ציונים, על הנהגת המדינה לשנן את ספרו של דוד בן גוריון, יחוד ויעוד, 1951, המדגיש את:
"…. רק עיוור לא יראה שמקורות הסכסוך [עם שכנינו ועם רוב העולם] אינם אך ורק פוליטים, כלכליים או צבאיים, אלא גם אידאים…. האומה היהודית אינה יחידה לאומית ופוליטית בלבד, היא מגלמת בתוכה רצון מוסרי, ונושאת חזון היסטורי מאז הופיעה על הבמה ההיסטורית…. אי אפשר להבין ההיסטוריה היהודית, מלחמת קיומו של העם היהודי, עמידתו של העם בכל התקופות והארצות…אם לא נראה הייחוד האידאי של האומה היהודית והמאבק קשה-העורף. לא רק מאבק פיסי, כלכלי, מדיני וצבאי, אלא גם מאבק רוחני, מוסרי ורעיוני, שבו עמד ועומד העם היהודי כל הימים, ויעמוד בו עד עת קץ….
"העם היהודי…דרך לראשונה על במת ההיסטוריה לפני כארבעת אלפים שנה. כל הסביבה האתנית, המדינית והתרבותית השתנתה תכלית שנוי…ורק עם ישראל, אם כי נעקר מאדמת מכורתו קרוב לאלפיים שנה, הוא העם האחד הממשיך מסורת קדומים בלשונו ותרבותו…. תהפוכות הזמן לא שמו לאל ייחודו הלאומי….
"…. עם הקמת מדינת ישראל, כאילו הוכתר המאבק הממושך של העם העברי בניצחון סופי. אולם אין זאת אלא אשלייה מטעה ומסוכנת. לא נגמרה מלאכת הבניין וקיבוץ גלויות הוא רק בראשיתו….
"באומתנו הקטנה ישנם תמיד חוגים הנמשכים אחרי הברק והקסם של כוחות אדירים…. לתכונה זאת של התבטלות והתרפסות בפני הפריץ קראו בהיסטוריה החדשה שלנו בשם "מה יפית"…. העם היהודי…לא יוותר על חזונו ההיסטורי ומורשתו הרוחנית הגדולה…לא ירוקן עצמאותו הלאומית…ולא ישתעבד לזרים בקביעת עתידו ודרכו…. במדינת ישראל אין כל מחיצה בין היהודי ובין האדם שבתוכנו…. עצמאות אינה ניתנת לחלוקה. אין עצמאות בעניינים יהודיים ותלות בעניינים אנושיים עולמיים…. נקיים זיקתנו לעולם הגדול; זיקה אך לא קבלת מרות חיצונית…. רק מתוך עצמאות פנימית מגיעים לעצמאות חיצונית….
"שלילת הכח הפיסי היא שלילת החיים…. אין נפש בלי גוף…. אין יעוד אוניברסלי בלי קיום ממלכתי לאומי….
"הקו המנחה בחינוך הצבא, הנוער והעם הוא ייחודנו הלאומי…. הייחוד הלאומי הוא מטרה ואמצעי כאחד. הייחוד הוא זכות טבעית והיסטורית, ואמצעי באשר הוא חובה למילוי הייעוד…. הייעוד של העם היהודי…הוא קיבוץ גלויות…המשימה המרכזית של ימינו…. אין תקנה לשבות העם בלי תקנה לשבות הארץ [התיישבות]….
"אין השלום בעולם ובמזרח התיכון תלויים ברצונה של ישראל, אלא בכוחות שאין לישראל שליטה עליהם…. השכנים [שלנו] אינם מתכוונים רק להצר גבולותינו…אלא למחות מדינת ישראל מעל מפת העולם ולעקור הישוב היהודי מן השורש…לכלותנו ולהשמידנו….
"מאחורינו ארבעת אלפים שנה של מאבק ויצירה שהטביעו חותמן על תולדות האנושות ועיצבו את רוחנו, גורלנו ויעודנו…. מעטות האומות שיש להן היסטוריה רצופה במשך תקופה כה ארוכה ועבר כה עשיר…. החינוך במדינה יחטיא אם לא יפתח אוצרות גנוזים אלה לנוער כולו…. לא יתואר חינוך בישראל שאינו מושתת על התנ"ך…. אבל לא מספיקה הזיקה לארץ ישראל של מעלה….
"מדינת ישראל לא נועדה לתושביה בלבד, אלא לעם [היהודי] כולו…. גורל המדינה וגורל העם בתפוצות קשורים זה בזה…."
*ב-1948 התייחסה מחלקת המדינה של ארה"ב לישראל כנטל אסטרטגי.
*מאז 1967 הפכה ישראל למכפלן-עוצמה ייחודי עבור ארה"ב, כלכלית וביטחונית.
*"מלחמת ששת הימים" מנעה מארה"ב מכה כלכלית וביטחונית, ושללה מברה"מ הישג גיאו-אסטרטגי משנה-משחק.
*ב-1970 הביאה ישראל לנסיגת הפלישה הסורית (הפרו-סובייטית) לירדן (הפרו-אמריקאית), שהייתה עלולה לגרום להפלת משטרים ערביים פרו-אמריקאים.
*הפצצת הכור הגרעיני בעיראק ב-1981 חסכה מארה"ב עימות עם עיראק גרעינית במלחמת המפרץ ב-1991.
*הפצצת הכור הגרעיני הסורי ב-2007 מנעה מלחמת אזרחים גרעינית בסוריה.
*ועוד.
"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3cBat3X
English edition https://bit.ly/3B5H7Vr
"ישראל לא צברה כח הרתעה בגלל שתוף הפעולה עם ארה"ב. שתוף הפעולה עם ארה"ב בא לעולם בגלל כח ההרתעה של ישראל" (פרופ' וולטר ראסל מיד, היסטוריון מוביל של מדיניות החוץ האמריקאית).
ב-1948 התנגדו מחלקת המדינה, הפנטגון וסוכנות הביון המרכזית של ארה"ב (יחד עם ה"ניו יורק טיימס" וה"וושינגטון פוסט") להקמת המדינה היהודית בטענה שתהייה למעמסה על ארה"ב, לא-תעמוד בפני מתקפה צבאית ערבית כוללת, תפגע ביחסי ארה"ב-ערב, תשבש את אספקת נפט המפרץ הפרסי לארה"ב, ותהייה פרו-סובייטית.
אבל, מאז 1967 ישראל הפכה למכפלן-עוצמה ייחודי עבור ארה"ב ובעלת-ברית יעילה, חדשנית, אמינה ודמוקרטית.
לדוגמא:
*מלחמת-המנע ב-1967 ריסקה את צבאה של מצרים הפרו-סובייטית, שחתרה להנהגה פאן-ערבית ולהפלת המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים במפרץ הפרסי, בזמן שארה"ב הייתה תלויה ביבוא נפט מהמפרץ. הניצחון הישראלי מנע מארה"ב מכה כלכלית וביטחונית, ושלל מברה"מ הישג גיאו-אסטרטגי משנה-משחק.
*25 מומחי-צבא הגיעו לישראל מארה"ב לשלושה חודשים כדי ללמוד את לקחי "מלחמת ששת הימים", ובדקו את מערכות הנשק הסובייטיות שנפלו לידי ישראל. ממצאי הבדיקה תרמו לשדרוג משמעותי של יכולות הכוחות המזויינים והתעשיות הביטחוניות של ארה"ב.
*כתוצאה מתרומת ממצאי 1967, הגיעו כ-50 מומחים מארה"ב לששה חודשים ב-1973 כדי ללמוד את לקחי "מלחמת יום הכיפורים", שתרמו רבות לארה"ב – צבאית ותעשייתית – וקידמו את כושר ההרתעה האמריקאי באירופה מול האיום הסובייטי.
*"מבצע תרנגול 53" בדצמבר 1969 שפך אור על היכולות הייחודיות של המודיעין ותורות הלחימה של ישראל, שמרביתן שותפו עם ארה"ב. כח צה"ל השתלט על תחנת מכ"מ סובייטית מתקדמת (P-12) במפרץ סואץ והעבירה לישראל, שאיפשרה לארה"ב ללמוד את מערכת המכ"מ הסובייטית ולהפיק לקחים שקידמו את תשתיות הביטחון והתעשייה בארה"ב.
לדברי הסנטור דניאל אינוייה, שהיה יו"ר וועדות ההקצבות והמודיעין בסנאט האמריקאי, הערך-המוסף של תחנת המכ"מ הסובייטית לתעשיות הביטחוניות בארה"ב נאמד בשלושה מיליארד דולרים. להערכתו, היקף המודיעין שישראל העבירה לארה"ב – כולל מידע על מערכות נשק סובייטיות/רוסיות – עולה על סך המידע שהתקבל מכל מדינות נאט"ו יחדיו.
*ב-1966 ו-1989 הגיעו לישראל מטוסי מיג-21 ומיג-23 באמצעות טייסים שערקו מעיראק וסוריה. ישראל העניקה לארה"ב גישה למטוסים, ובכך העניקה לארה"ב יתרונות מבצעיים ותעשייתיים. העברת ה-מיג-21 לארה"ב תרמה לשדרוג משמעותי של אספקת מערכות לחימה אמריקאיות לישראל.
*ב-1970 הפגינה ישראל את כח ההרתעה שלה כאשר תיגבור היערכותה הצבאית הביא לנסיגת הפלישה הסורית (הפרו-סובייטית) לירדן (הפרו-אמריקאית), ובכך חסכה מארה"ב את הברירה בין אובדן משטר ערבי פרו-אמריקאי, לבין משלוח כח צבאי להצלת המשטר ההאשמי, בזמן שארה"ב הייתה שקועה בבוץ העמוק של וויאטנאם, לאוס וקמבודיה.
הפלת המשטר ההאשמי על ידי סוריה הייתה מקצינה את האיום הקיומי על כל המשטרים הפרו-אמריקאים של מדינות-הנפט בחצי האי ערב, בתקופה של תלות ארה"ב בנפט המפרץ הפרסי. כח ההרתעה הישראלי מנע פגיעה קשה בכלכלת ארה"ב ובמעמדה האסטרטגי באזור קריטי למאזן הכוחות ארה"ב-ברה"מ/רוסיה.
*לקחי "מבצע יונתן" באנטבה ב-1976 – שחשף את ישראל כאב-טיפוס של מלחמה פרו-אקטיבית, יצירתית ונועזת בטרור – הועברו לארה"ב, וממשיכים להנחות את זרועות המודיעין והלוחמה בטרור של ארה"ב.
*השמדת הכור הגרעיני בעיראק ב-1981 – למרות לחץ אלים של ארה"ב על ישראל – מנע סכנה של עימות גרעיני במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991, והציל את העולם החופשי ומדינות ערב הפרו-אמריקאיות בחצי האי ערב ממלתעות גרעיניות של צדאם חוסיין.
*"מבצע ערצב 19" ב-1982 הפגין חדשנות פורצת-דרך של שיטות לוחמה אלקטרוניות, שיבוש מערכות הגנה אווירית, תפעול נשק-מונחה ושליטה-טקטית של חיל האוויר הישראלי, שהשמיד 29 סוללות טילי קרקע-אוויר חדישות מתוצרת ברה"מ, שהוצבו בבקעת הלבנון (וברחבי העולם), ונחשבו על ידי ארה"ב לבלתי-חדירות. זאת הייתה הפעם הראשונה שחיל אוויר המצוייד במערכות לחימה מערביות השמיד סוללות קרקע-אוויר סובייטיות. את השמדת הסוללות ליווה הקרב-האווירי הגדול ביותר מאז מלחמת קוריאה (1953-1950). 82 מטוסי מיג הופלו ללא אבידה של מטוס ישראלי. תוצאות המבצע גרמו לכרסום רב בכח-ההרתעה של ברה"מ, ושיטות הלוחמה הועברו לידיעת חיל האוויר האמריקאי ושידרגו באופן משמעותי את תפקודו.
*השמדת הכור הגרעיני הסורי-צפון קוריאני ב-2007 מנעה מרוץ-חימוש גרעיני הרסני במזרח התיכון ומלחמת-אזרחים גרעינית בסוריה.
*ב-2022, על רקע פגיעותם של כל המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, חולשתה הגוברת של אירופה, ההפכפכות השורשית במזה"ת המוסלמי (לדוגמא, התמורות המדיניות בלוב, מצרים, איראן ותורכיה), והאיום הגובר של הטרור השיעי והסוני האנטי-אמריקאי, ישראל בולטת לטובה כ"נושאת-המטוסים האמריקאית" הגדולה בעולם, שאינה זקוקה לכח אדם אמריקאי, וחוסכת מארה"ב את הצורך להציב בים התיכון ובאוקינוס ההודי עוד נושאות-מטוסים אמיתיות בנוסף לאוגדות צבא נוספות במזה"ת.
*ב-2022, לישראל תפקיד חשוב בשמירה על יציבות משטרים ערביים פרו-אמריקאים ובלימת ההסתערות של משטר האייתולות באיראן ו"האחים המוסלמים" באזור שהוא קריטי לסחר הבינלאומי, למלחמה בטרור האסלאמי האנטי-אמריקאי ולמאזן הכוחות ארה"ב-רוסיה-סין.
*ברוח האבחנה המושחזת של פרופ' ראסל מיד (בתחילת המאמר): כוח ההרתעה של ישראל לא שודרג עקב הסכמי השלום עם מדינות ערב. הסכמי השלום עם מדינות ערב באו לעולם עקב שדרוג כוח ההרתעה של ישראל מאז 1967.
English edition https://bit.ly/3IzbK7q
*ארה"ב לא מעניקה סיוע חוץ לישראל, אלא מבצעת השקעה שנתית בישראל המניבה למשלם המיסים האמריקאי תשואה שנתית של מאות אחוזים.
*ישראל מהווה מעבדה בתנאי-קרב עבור התעשייה הביטחונית והכוחות המזויינים של ארה"ב.
*יותר מ-200 ענקיות הייטק מארה"ב הקימו מרכזי מחקר ופיתוח בישראל כדי למנף את היצירתיות וההעזה הישראלים.
* על ארה"ב היה להקים 5 סוכנויות ביון (CIA) אילו רצתה להשיג בכוחות עצמה את המידע המודיעיני המגיע מישראל.
* ישראל היא נושאת המטוסים האמריקאית הגדולה בעולם, שאינה זקוקה לחיילים אמריקאים על סיפונה, וחוסכת לארה"ב 15 מיליארד דולרים מדי שנה.
פודקאסט "המכללה למדינאות יהודית" https://bit.ly/3acDhyZ
"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3NlyA3m
English edition https://bit.ly/3M0b2Ak
*ארה"ב לא מושיטה סיוע חוץ לישראל, אלא מבצעת השקעה שנתית בישראל, המניבה לארה"ב תשואה שנתית של מאות אחוזים.
האמנם?
*ישראל אסירת-תודה לארה"ב על מאות מערכות מלחמה, יחד עם זאת ישראל היא מעבדה חסכונית בתנאי-קרב של התעשייה הביטחונית בארה"ב, המעסיקה – במישרין ובעקיפין – 3.5 מיליון אמריקאים.
*ישראל מהווה גם מעבדה בתנאי-קרב של צבא ארה"ב, המשדרגת את תיפקודו המבצעי.
*לדוגמא, חיל האוויר הישראלי מצוייד במטוסי F-16 ו-F-35 המיוצרים על ידי חברת "לוקהיד-מרטין", ומעביר מדי יום ליצרן ולחיל האוויר האמריקאי לקחי מבצעים, תחזוקה ותיקונים. הלקחים מתורגמים לשדרוג הדור הבא של המטוסים, ותורמים לתפקוד חיל האוויר והיצרן בארה"ב.
*למשל, ה-F-16 שודרג על ידי מאות לקחים מבית-היוצר הישראלי, כולל תא טיס, מערכת ירי, מיכלי דלק וכנפים. הלקחים חוסכים ליצרן 20-10 שנות מחקר ופיתוח המסתכמים במיליארדי דולרים, משפרים את תחרותיות המטוס בשוק הבינלאומי, מגדילים את היצוא המגיע למיליארדי דולרים, ומרחיבים את בסיס התעסוקה האמריקאי – בוננזה של מיליארדי דולרים לארה"ב.
*בוננזה דומה היא מנת חלקה של חברת "בואינג", יצרנית ה-F-15, הנהנית אף היא מלקחי חיל האוויר הישראלי, ובוננזה גדולה יותר היא מנת חלקה של "לוקהיד-מרטין", יצרנית ה-F-35 המתוחכם ויקר יותר.
*ישראל היא מכפלן יצוא של חברות רבות בתעשייה הביטחונית בארה"ב, המוכרות מערכות-נשק למדינות המשוכנעות שהרכש הישראלי מלמד על איכותן הגבוהה של מערכות הנשק.
*ישראל משתפת את הצבא ומערכות הלוחמה בטרור של ארה"ב בנסיונה הקרבי הייחודי ושיטות לחימה מול צבאות סדירים וארגוני טרור, המהווים איום-משותף לישראל וארה"ב. חלק ניכר מגיבוש תורות לחימה בארה"ב מתבצע על יסוד הנסיון המבצעי של ישראל.
*המארינס, הכוחות המיוחדים ומומחים ללוחמה בשטח בנוי מארה"ב מתאמנים בישראל בעמידה בפני מכוניות-תופת, מטעני-צד ומתאבדים. טייסי-קרב של ארה"ב מפיקים תועלת ייחודית מתמרונים משותפים עם טייסי חיל האוויר הישראלי, הטסים תמיד בתחושת להיות-או-לא-להיות, המחייבת העזה ויצירתיות חריגים, המותחת את יכולות המטוסים האמריקאים מעבר למקובל.
*הגנרל ג'ורג' קיגן שהיה ראש המודיעין של חיל האוויר האמריקאי טען שארה"ב הייתה צריכה להקים חמש סוכנויות ביון (CIA), לו רצתה להשיג בעצמה את המודיעין הנמסר לה על ידי ישראל: חשיפת ומניעת טרור אנטי-אמריקאי בארה"ב וברחבי העולם, אבטחת נמלי וחברות תעופה, מידע על מערכות נשק של ברה"מ/רוסיה, ועוד. תקציב ה-CIA הוא כ-15 מיליארד דולרים לשנה.
*ישראל היא מכפלן-עוצמה ייחודי עבור ארה"ב, המאריך את הזרוע האסטרטגית של ארה"ב, מרתיע מדינות וארגונים פורעי-חוק ותורם ליציבות משטרים ערביים פרו-אמריקאים ללא נוכחות חיילים אמריקאים על אדמתה, בניגוד למדינות נאט"ו, דרום קוריאה ויפן.
*אדמירל הצי האמריקאי אלמו זומוואלט והגנרל אלכסנדר הייג, שהיה המפקד העליון של כוחות נאט"ו ומזכיר המדינה האמריקאי, התייחסו לישראל כ"נושאת המטוסים האמריקאית הגדולה בעולם שאין חילים אמריקאים על סיפונה, שאי-אפשר להטביעה ועוגנת באזור קריטי ביטחונית וכלכלית. ישראל חוסכת לארה"ב הוצאות הכרוכות ביצור והצבת נושאות מטוסים ואוגדות צבא נוספות באוקיינוס ההודי, המזה"ת והים התיכון, המסתכמות בכ–15 מיליארד דולרים לשנה."
*למעלה מ-200 ענקי הייטק מארה"ב, המעסיקים מליוני אמריקאים, מפעילים בישראל מרכזי מחקר ופיתוח, הממנפים את כח-המח הישראלי כדי להרחיב את היצור, היצוא והתעסוקה של ארה"ב. כמו התעשייה הביטחונית, גם התעשייה האזרחית בארה"ב רואה בישראל שותפה-ייחודית לפיתוחים פורצי-דרך, השומרים על יתרונה היחסי על פני סין, רוסיה, אירופה ויפן.
*לסיכום שיתוף הפעולה ישראל-ארה"ב מהווה דוגמא לכביש-דו-סטרי לתועלת-הדדית, המשדרג את הכלכלה והביטחון של השתיים, ומניב תועלת רבה למשלמי-המיסים של ארה"ב וישראל.
ישראל לא נהנית מסיוע חוץ שנתי, אלא מהשקעה שנתית של ארה"ב, המניבה תשואה שנתית של מאות אחוזים – בוננזה של מיליארדי דולרים – למשלם המיסים האמריקאי.
(המשך למאמר קודם)
"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/33g4iO2
English edition https://bit.ly/3eASNDs
ב-2022 ישראל היא שותפה-מובילה של ארה"ב במאמץ הקריטי לשימור והגדלת יתרונה הטכנולוגי – ביטחוני ואזרחי – על פני סין, רוסיה, אירופה ויפן.
ב-2022, למרות שאוכלוסייתה מהווה רק 0.11% מאוכלוסיית העולם, ישראל היא שותף-חשוב של ארה"ב בפיתוח טכנולוגיות פורצות-דרך. ישראל מהווה זירה ל-20% מההשקעות העולמיות בתחום הסייבר, ומספר חברות ההזנק הישראליות בתום הבינה המלאכותית (Artificial Intelligence) הוא 20% מסך חברות ההזנק בתחום זה בעולם.
ב-2022 היא השנייה בעולם – אחרי ארה"ב – בפיתוח ויצור טכנולוגיות ומערכות מודיעין אזרחיות וביטחוניות כגון שיבוש בשלט-רחוק, נטרול מטעני-צד, לוחמה אלקטרונית ומקשתת/ספקטרום אלקטרו-מגנטי. כ-60% מטכנולוגיות ומערכות המודיעין והלוחמה בטרור הישראליות מגיעות לארה"ב באמצעות שתופי-פעולה תעשייתי, הפעלת מרכזי מחקר ופיתוח של ענקיות התעשייה האמריקאיות בישראל, ורכישות של ארה"ב מהיצרן הישראלי.
לדוגמא, הפריצה לטלפון הסלולרי של הטרוריסט המוסלמי שרצח 14 אזרחים בחגיגות חג המולד בדצמבר 2015 בסן ברנרדינו בקליפורניה נעזרה בטכנולוגיה ישראלית בשימוש ה-FBI. חיסולו של מנהיג אל-קעידה בעיראק, אל-זארקאווי, בוצע בסיוע "לייטנינג" – מערכת איתור מטרות והכוונה מונחית המותקנת במטוסי קרב – שפותחה ומיוצרת ע"י רפא"ל.
ב-2022 ארה"ב (במיוחד) וישראל הן המובילות בעולם בפיתוח ויצור לווינים זעירים, קטנים ובינוניים, כמו גם כלי טיס-בלתי-מאוישים למטרות תקיפה ומעקב.
ב-2022 ארה"ב וישראל ימשיכו להעמיק שיתופי פעולה בין חילות האוויר, ים ושדה: תמרונים משותפים, אימונים וביקורים הממנפים את הנסיון המבצעי הייחודי של צה"ל במאבק מול טרור פלסטיני וחיזבאללה ובעימות עם מערכות נשק מאיראן, רוסיה וסין. לאחרונה התרחב שיתוף הפעולה בתחום ההגנה האווירית.
ב-2022 ממשיכה ארה"ב למנף את הנסיון הישראלי בתחום ההגנה על נמלי תעופה ומטוסים אזרחיים.
ב-2022 ישראל ממשיכה לבלוט כמדינה היחידה במזרח התיכון שהיא יציבה, אמינה, יעילה, דמוקרטית, מעצמה טכנולוגית ובעלת-ברית ללא תנאי של ארה"ב. לכן, ישראל תמשיך להיות הזירה המובילה לאיחסון מערכות נשק ותחמושת ואספקה רפואית של ארה"ב לשעת-חירום במיקום קריטי, ביטחונית וכלכלית, בין אירופה-אסיה-אפריקה ובין הים התיכון-ים סוף-מפרץ עדן-האוקינוס ההודי-הים הערבי-המפרץ הפרסי.
ב-2022 ישראל תמשיך להיות המעבדה-בתנאי-קרב היעילה ביותר של התעשייה הביטחונית והכוחות המזוינים של ארה"ב, בנוסף למאגר המודיעין המוביל של ארה"ב, המניבים מדי שנה מיליארדי דולרים משלם המיסים האמריקאי.
ב-2022 כ-250 חברות הייטק גדולות מארה"ב מתפעלות מרכזי מחקר ופיתוח בישראל המקדמים את מעמדן הבינלאומי, חוסכות מיליארדי דולרים של מחקר ופיתוח, מגדילות את היצוא האמריקאי ומרחיבות את בסיס התעסוקה בארה"ב.
ההכרה בתרומתה הייחודית של ישראל כמכפלן-עוצמה עבור ארה"ב קיבלה ביטוי כבר במכתב ששלחו ב-11 לדצמבר 1978 למעלה מ-170 אדמירלים וגנרלים בדימוס לנשיא קארטר: "…. אלמלא היכולות-המוכחות של צה"ל, היה על ארה"ב להגדיל את מספר החיילים ומערכות נשק המוצבים במזרח התיכון…. היכולת של ארה"ב לשמור על האינטרסים שלה במזרח התיכון קשורה מאד ל– ואף תלויה ב- שמירה על היכולות של צה"ל…. אם יפרוץ במזרח התיכון עימות קונבנציונאלי בין ארה"ב לברה"מ, ישראל תוכל – בכוחות עצמה – להרתיע את ברה"מ ממעורבות ישירה במדינות האזור…."
ב-2022 ארה"ב תשאף, כנראה, להמשיך ולצמצם את נוכחותה הצבאית במזרח התיכון. מגמה זאת יוצאת חלל אסטרטגי באזור המהווה מוקד להפצה גלובלית של טרור, טכנולוגיות בליסטיות וסמים. המידע לעיל מדגיש את העובדה שרק ישראל יכולה להיכנס לחלל זה, לצמצם את הזעזועים השורשיים באזור, ולהגן על אינטרסים של ארה"ב.
ב-2022 ישראל אינה נהנית מ"סיוע חוץ" שנתי אלא מ"השקעה" שנתית ייחודית של ארה"ב, המניבה תשואה שנתית של מאות אחוזים.
"מידה", https://bit.ly/3srqGyF
English edition https://bit.ly/3GNyAWQ
*באוקטובר 2021 וינואר 2020 התריע המודיעין הישראלי על מתקפות צפויות של כלי טיס בלתי מאוישים וטילים איראנים על מתקני צבא ארה"ב בדרום סוריה ועיראק, ובכך מנע פגיעה ב-200 חיילי ארה"ב בסוריה ו-1,500 בעיראק.
*המידע המודיעיני שישראל מעבירה לארה"ב עולה בהיקפו ואיכותו על סך המידע שארה"ב מקבלת מכל מדינות נאט"ו. המידע מישראל מתייחס לפעילות האזורית והעולמית של איראן בתחומי טרור, טילים בליסטים וגרעין; פעילות טרור אסלאמי סוני נגד ארה"ב ובעלות בריתה הערביות; מערכות נשק ותורות לחימה של אויבי ויריבי ארה"ב; פיתוחים טכנולוגים ותורות לחימה לנטרול יכולות עוינות; מידע על טילים בליסטים בעלי ראש חץ גרעיני בתקופת ברה"מ; ועוד.
*לדברי הגנרל ג'ורג' קיגן, שהיה ראש המודיעין של חיל האוויר האמריקאי: "היקף המידע המודיעיני שארה"ב מקבלת מישראל עולה על תפוקת חמש סוכנויות ביון (CIA)". התקציב השנתי של ה-CIA הוא כ-15 מיליארד דולרים.
*ישראל היא מעבדה בתנאי-קרב היעילה והחסכונית ביותר של תעשיות הביטחון בארה"ב. ישראל משתמשת במאות מערכות קרב אמריקאיות, ומעבירה ליצרנים בארה"ב לקחי מבצעים, תחזוקה ותיקונים, המשדרגים את הדור הבא של המוצרים האמריקאים. הלקחים הישראלים מקדמים את התחרותיות של ארה"ב בשוק העולמי, חוסכים לארה"ב הרבה שנים ומליארדי דולרים של מחקר ופיתוח, מגדילים את היצוא האמריקאי ומרחיבים את בסיס התעסוקה בארה"ב. לפי חברת לוקהיד-מרטין (ג'נראל דיינמיקס לשעבר), השימוש המבצעי הישראלי במטוסי 16-F הביא ליותר מ-700 שדרוגים "שמשמעותם בוננזה של מיליארדי דולרים למפעל". בוננזה דומה היא מנת חלקה של חברת בואינג המייצרת את ה-15-F. תשואה גבוהה יותר צפוייה מהשימוש המבצעי של ישראל במטוסי ה-35-F המתוחכמים והיקרים יותר.
*לפי האדמירל אלמו זומוואלט, שהיה ראש המבצעים של צי ארה"ב, והגנרל אלכסנדר הייג, שהיה המפקד העליון של נאט"ו ומזכיר המדינה האמריקאי: "ישראל היא נושאת המטוסים האמריקאית הגדולה ביותר שאינה זקוקה לחיילי ארה"ב, שאי-אפשר להטביעה, העוגנת באזור קריטי ביותר מבחינה ביטחונית וכלכלית, וחוסכת לארה"ב את הצורך לייצר ולהציב בזירת מזרח התיכון עוד נושאות מטוסים אמיתיות, בנוסף למספר חטיבות צבא בעלות של כ-15 מיליארד דולרים לשנה".
*גיבוש תורות לחימה של צבא ארה"ב מתבסס במידה רבה על הנסיון הישראלי. לדוגמא, כוחות מיוחדים של ארה"ב בדרכם לעיראק (ובעבר גם לאפגניסטן) ומומחים ללוחמה בשטח בנוי מתאמנים בישראל וממנפים את הנסיון המבצעי של ישראל. טייסי קרב אמריקאים מפיקים תועלת רבה מתרגילים משותפים עם טייסי קרב ישראלים – המנוסים יותר בתנאי קרב, נועזים ויצירתיים יותר – החושפים בפניהם את מלוא הפוטנציאל של מטוסי הקרב האמריקאים.
*ישראל היא בסיס שובר-מוסכמות ומשנה-משחק של מרכזי מחקר ופיתוח של יותר מ-200 ענקי הייטק מארה"ב, הממנפים את כח המח הישראלי.
*ישראל מהווה מכפלן-עוצמה כלכלי וביטחוני של ארה"ב, מאריכה את הזרוע האסטרטגית של ארה"ב ללא נוכחות צבאית אמריקאית (בניגוד לאירופה, דרום קוריאה ויפן), ומרתיעה גופים פורעי חוק המאיימים על ארה"ב ובעלות-בריתה הערביות.
*מידע נוסף כאן.
*ב-1948 התנגדו מחלקת המדינה, הפנטגון, ה-CIA, ה"ניו יורק טיימס" וה"וושינגטון פוסט" להקמת המדינה היהודית, והעריכו שתהיה בעלת-ברית של ברה"מ, לא תוכל לעמוד מול מתקפה-משולבת של מדינות ערב, תפגע ביחסי ארה"ב-ערב, כולל אספקת נפט ערבי לארה"ב, ותהווה נטל אסטרטגי על ארה"ב. הניצחון במלחמת העצמאות לא שינה את עמדתם.
*הניצחון הישראלי ב-1967 השמיד את התשתית הצבאית של מצרים, שהייתה אז פרו-סובייטית, ופעלה להפלת המשטרים הפרו-אמריקאים של מפיקות-הנפט הערביות, בתקופה של תלות אמריקאית מוחלטת בנפט המפרץ הפרסי. הניצחון הישראלי חסך מארה"ב מכה כלכלית וביטחונית, ופגע קשות באינטרסים של ברה"מ. ישראל הפכה מנטל אסטרטגי למכפלן-עוצמה עבור ארה"ב, והעניקה לארה"ב מידע ייחודי על מערכות-נשק ותורות לחימה סובייטיות והדרכים להבסתן, בנוסף לחשיפת ארה"ב לשלל המלחמה שכלל טילי קרקע-אוויר, מכ"מ וטנקים סובייטים.
*בדצמבר 1969 השתלט צה"ל על תחנת מכ"מ סובייטית מתקדמת 12-P במפרץ סואץ ("מבצע תרנגול 53"). חשיפת הטכנולוגיה המתקדמת בפני ארה"ב תרמה לעליונות הצבאית של ארה"ב על פני ברה"מ ושידרגה את איכות התעשייה הביטחונית בארה"ב. להערכת וועדת המודיעין בסנאט האמריקאי, תרומתו של מידע זה לתעשייה וצבא ארה"ב היתה כ-3 מיליארד דולרים.
*ב-1966, 1968 ו-1989 ערקו לישראל טייסים ערביים עם מטוסי מיג 21, 17 ו-23. המידע הייחודי על מטוסי הקרב הסובייטים הועבר לארה"ב על השלכותיו המבצעיות והתעשייתיות.
*ב-1970 המחישה ישראל את כח ההרתעה שלה, כאשר נענתה לבקשת ארה"ב (שהייתה שקועה ב"בוץ הוויטנאמי"), תיגברה את כוחותיה ברמת הגולן (גבול משותף לישראל-סוריה-ירדן) והביאה להסגת פלישת סוריה הפרו-סובייטית לירדן הפרו-אמריקאית, שהייתה עלולה להביא להפלת משטרים פרו-אמריקאים בחצי האי ערב.
*ב-1981 השמידה ישראל את הכור הגרעיני בעיראק – למרות לחץ חריף אמריקאי – ובכך מנעה אפשרות לעימות גרעיני במלחמת המפרץ ב-1991.
*הפיכת איראן (1978/79) ותורכיה (2003) מבעלות ברית מועדפות של ארה"ב לאויבות ויריבות שפכה אור על ישראל כבעלת הברית היחידה של ארה"ב במזה"ת שהיא יעילה, יציבה, אמינה ודמוקרטית.
*ב-2007 השמידה ישראל את הכור הגרעיני הסורי-איראני-צפון קוריאני, ובכך מנעה אפשרות של מלחמת אזרחים גרעינית בסוריה.
*מ-2010 מזעזע "הצונאמי הערבי" את הרחוב הערבי ומחזק את תדמית ישראל כבעלת ברית ייחודית על רקע האלימות, אי-יציבות והפכפכות הבינערבית, בנוסף לארעיות המשטרים הערביים ומכאן ארעיות מדיניותם והסכמיהם.
*ב-2021 הייתה ארה"ב יכולה להוציא את כל כוחותיה מהמפרץ הפרסי והאוקינוס ההודי אילו הייתה במפרץ הפרסי מדינה בעלת היכולות והמאפיינים של ישראל.
*מידע נוסף כאן.
*יתרון-צבאי-אייכותי (המסוגל להתגבר על מתקפה ערבית משולבת) משדרג את תרומת ישראל כמכפלן-עוצמה עבור ארה"ב, ללא חיילים אמריקאים, באזור סוער ובלתי-צפוי בין אירופה-אסיה-אפריקה ובין הים התיכון-ים סוף-האוקינוס ההודי-המפרץ הפרסי, המשמש מוקד הפצה אזורית וגלובלית של טרור אסלאמי, טכנולוגיות בליסטיות וסמים.
*ככל שיגדל יתרונה-הצבאי-האייכותי של ישראל – תוך נגישות למערכות נשק המתקדמות ביותר בארה"ב – כן תיגדל תרומת ישראל כמעבדה בתנאי-קרב של התעשיות הביטחוניות והכוחות המזויינים של ארה"ב, החוסכת לארה"ב מיליארדי דולרים ושנים ארוכות של מחקר ופיתוח, מגדילה את היצוא הביטחוני ומחדשת את שיטות הלחימה של צבא ארה"ב.
*יתרון-צבאי-אייכותי מחזק את כח ההרתעה של ישראל מול ארגוני טרור איסלאמים ומשטרים פורעי חוק המאיימים על ארה"ב ובעלות בריתה הערביות.
*יתרון-צבאי-אייכותי של ישראל מסייע להצרת כושר התמרון של איראן, רוסיה וסוריה בזירת סוריה-לבנון, ומהווה קו הגנה קריטי של המשטר ההאשמי הפגיע, שהפלתו עלולה לגרום להפלת כל המשטרים הפרו-אמריקאים בחצי האי ערב.
*יתרון-צבאי-אייכותי של ישראל מצמצם את אי-היציבות האזורית ואת סכנת המלחמות, ומהווה גורם מרכזי בהחלטת מדינות הנפט הערביות לשפר באופן דרמטי את הקשרים עם ישראל.
*ליתרון-צבאי-אייכותי של ישראל – בהקשר של האיום האיראני הקטלני על כל מדינות ערב הסוניות במפרץ הפרסי – תפקיד מכריע בשיפר הדרמטי של יחסי ישראל עם מדינות אלו.
*יתרון-אייכותי -צבאי מאפשר פעולות צבאיות מהירות-יחסית, ומצמצם את הסכנה להידרדרות והרחבת מימדי העימותים עם ארגוני טרור ומדינות עוינות, ובולם מעורבות מדינית וצבאית של גורמים בינלאומיים בסכסוכים מקומיים.
*יתרון-צבאי-אייכותי של ישראל מאפשר לארה"ב לצמצם בהדרגה את נוכחותה הצבאית במזה"ת, כאשר ישראל ממלאת חלק מהחלל שנוצר עם פינוי כוחות ארה"ב, תוך שמירה על אינטרסים אמריקאים.
*יתרון-צבאי-אייכותי של ישראל אינו תחליף לטופוגרפיה של רמת הגולן ורכסי יו"ש, השולטים על הרצועה הצרה של "הקו הירוק" (14 ק"מ מנתניה לטולכרם!). יתרון-צבאי-אייכותי יכול להימחק בתקופה קצרה, אבל יתרון טופוגרפי יחסי נשאר לנצח.
מידע נוסף כאן.
השורה התחתונה
אמנם ארה"ב היא השותף הבכיר וישראל השותף הזוטר, אך מדובר בשתוף-פעולה פורה מאד עבור השתיים ולא בהושטת-יד של ארה"ב למדינה נזקקת.
המידע לעיל מתעד את העובדה ש-3.8 מיליארד דולרים המוצגים כ"סיוע חוץ שנתי" לישראל, הם למעשה השקעה אמריקאית שנתית בישראל, המניבה מאות-אחוזי-תשואה מדי שנה. זו ההשקעה המניבה ביותר של ארה"ב.
מכאן שיחסי ישראל-ארה"ב מהווים כביש דו-סטרי (ולא חד-סטרי) לתועלת הדדית, כאשר התנועה (תרומה) מישראל לארה"ב מתעצמת בעקביות.
"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3CTXWR3
English edition https://bit.ly/3uii0cw
התמיכה הסוחפת של צירי בית הנבחרים האמריקאי (420 מתוך 435) בהצעת-חוק להקצבת מיליארד דולר להצטיידות ישראל ב"כיפת ברזל" מבטאת את הכרת המחוקקים בעובדות הבאות:
*"כיפת ברזל" משדרגת את כח-ההרתעה הישראלי שהוא חיוני לביטחון כל המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים ולצמצום אי-יציבות המזרח התיכון;
*"כיפת ברזל" מצמצמת את הצורך של ישראל לפתוח במלחמה-רבתי בטרור הפלסטיני והאסלאמי;
*"כיפת ברזל" מרחיקה את האפשרות למתקפה יבשתית – רבת חללים פלסטינים וישראלים – של צה"ל נגד בסיסי הטרור;
*"כיפת ברזל" (פיתוח ישראלי ויצור ומימון משותפים ישראל-ארה"ב) מהווה דוגמה לשתוף פעולה צבאי וטכנולוגי לתועלת-הדדית של ישראל וארה"ב (הנהנית מפיתוח ישראלי פורץ דרך ומישראל כ"מעבדה בתנאי קרב");
*אישור החוק למימון "כיפת ברזל" על ידי בית הנבחרים (המחייב את אישור הסנאט כדי להתממש) מהווה ביטוי מעודכן של התמיכה העקבית של שני בתי הקונגרס ברעיון המדינה היהודית (לפחות מאז "עצומת בלקסטון" מ-1891 והתמיכה הסוחפת ב-1922 בהחלטת "חבר הלאומים" להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל) ובשדרוג שיטתי של שתוף הפעולה בין ארה"ב וישראל.
משקלו הרב של הקונגרס במימון "כיפת ברזל" מדגיש כלל מרכזי בשיטת הממשל בארה"ב: הנשיא מציע (תקציב) והקונגרס מסדיר (תקציב).
מעורבות 100 הסנטורים ו-435 צירי בית הנבחרים בנושאי חוץ וביטחון זינקה בעקבות מלחמת ויטנאם, שערוריות וואטרגייט ואיראן-גייט, התפוררות ברה"מ (שהפכה את העולם מדו-קוטבי לרב-קוטבי) והשתרשות הגלובליזציה.
לכן, מזכיר המדינה לשעבר, ג'ים בייקר, התלונן ש"קשה לנהל מדיניות חוץ עם 535 מזכירי מדינה". גם סגן הנשיא ומזכיר ההגנה לשעבר, דיק צ'ייני, לא חסך שבטו מהמעורבות הגוברת של המחוקקים בעיצוב מדיניות הביטחון, בבחינה מדוקדקת ומתישה של סעיפי תקציב הביטחון, במעורבות בתיקצוב פיתוח מערכות נשק, בהטלת מגבלות על התנהלות הפנטגון (משרד הביטחון), בדרישה להציג בפני המחוקקים הררי דו"חות ובמעורבות גוברת בעיצוב מדיניות הביטחון.
ואכן הקונגרס של ארה"ב הוא הרשות המחוקקת החזקה בעולם, שהיא שוות-עוצמה לרשות המבצעת גם בנושאי חוץ וביטחון (בניגוד לתובנה המקובלת) כפי שמתועד בשורה ארוכה של ארועים כגון:
*רוב הסנקציות נגד מדינות זרות הן מבית-היוצר הקונגרסיונלי, ולעתים למרות התנגדות נשיאים כמו קלינטון, אובמה וטראמפ (מצרים – 2012, איראן – 1996/97 ו-2013, רוסיה – 2017);
*אי-אישרור הסכם הגרעין האיראני מ-2015 על ידי הסנאט איפשר לטראמפ להינתק מההסכם;
* מחנה המעצר של פעילי הטרור האסלאמי בגואנטנמו לא נסגר ב-2009 (כפי שרצה אובמה) עקב התנגדות נחרצת של הסנאט;
*אי-אישור מינוי השגריר צ'ארלס פרימן למנהל זרועות המודיעין של ארה"ב ב-2009 עקב התנגדות הסנאט;
*אי-אישרור האמנה לאיסור ניסויים גרעיניים ב-1999, תוך קריאת-תיגר על הנשיא קלינטון והקהיליה הבינלאומית;
*הרחבה חסרת-תקדים של שתוף הפעולה האסטרטגי ישראל-ארה"ב בשנים 1992-1990 למרות התנגדות חריפה ביותר של הנשיא בוש ומזכיר המדינה בייקר;
*חוק האנטי-אפרטהייד מ-1986 אושר – והאיץ את סיום משטר האפרטהיד – למרות וטו-נשיאותי של רייגן;
*"תיקון בולאנד" מ-1984 בלם את הסיוע הצבאי והפיננסי של הנשיא רייגן להפלת השלטון הפרו-סובייטי בניקרגואה;
*ב-1983 בלמה וועדת המודיעין בסנאט את יוזמת רייגן להפלת המשטר הפרו-סובייטי בסורינאם;
*ב-1978 בא לעולם חוק המחייב אישור קונגרס להאזנות ומעקב מודיעיניים;
*ב-1975/76 אושרו תיקונים לחוקי תקציב הביטחון וסיוע-חוץ האוסרים לסייע להפלת המשטר הפרו-סובייטי באנגולה;
*ב-1973 הופסק מימון כל פעילות צבאית בדרום מזרח אסיה על ידי תיקון לחוק תקציב מחלקת המדינה;
*ב-1973 צמצם "חוק סמכויות המלחמה" את יכולת הנשיא לנהל מלחמה;
*"תיקון ג'קסון-ואניק" מ-1974 – שנחקק למרות התנגדות הנשיא ניקסון – היתנה סיוע פיננסי לברה"מ/רוסיה בפתיחת שערי הגירה, והביא (עם התפוררות ברה"מ) לעליית יותר ממיליון יהודים.
*ב-1947 הוקמה סוכנות הביון המרכזית (CIA) באמצעות "חוק הביטחון הלאומי".
כפי שמתעדת הרשימה הנ"ל – ולמרות שהמחוקקים מתמקדים בסוגיות הקשורות לאזורי הבחירה (צירי בית הנבחרים) המדינות (סנטורים) – הקונגרס עשוי להוות גורם מפתח בגיבוש מדיניות חוץ וביטחון.
חוקת ארה"ב שואפת להגביל את עוצמת השלטון ולמנוע עריצות של הרשות המבצעת, ולכן לא מגבילה את סמכויות הקונגרס לפיקוח על התקציב.
כדי לבלום את הנשיא, החוקה מעניקה לשני בתי הקונגרס את הסמכויות הבאות: "כח הארנק", הפיקוח על פעולות הממשל, אישרור אמנות בינלאומיות, אישור מינויים לתפקידים בכירים, הכרזת מלחמה, מימון פעילות מלחמתית ושתופי פעולה עם מדינות זרות, הקמת וביטול סוכנויות ממשל, הטלת סנקציות על מדינות זרות, ועוד.
במילים אחרות, אמנם הנשיא הוא "המפקד העליון", אך במגבלות מהותיות המוכתבות על ידי הקונגרס.
"כיוון הרוח", הסכת (פודקאסט) "כאן" – תאגיד השידור, מראיין: בני טייטלבום
*האם ארה"ב מעניקה סיוע חוץ לישראל או משקיעה בישראל?
*ההשקעה השנתית בישראל מניבה לארה"ב תשואה של מאות אחוזים לשנה;
*היקף המודיעין שישראל מעניקה לארה"ב שקול ל-5 CIA;
*גמילה מ"סיוע החוץ" תתרום לאינטרס הישראלי;
*הרשות המבצעת (נשיא) והמחוקקת (קונגרס) שווי-כח גם בנושאי חוץ וביטחון;
*בניגוד לנשיאי ארה"ב, שני בתי הקונגרס הם מוקד תמיכה שיטתית בישראל;
*תפישת העולם של "צוות ביידן" מאתגרת את ישראל;
*שורשי היחס המיוחד של ארה"ב כלפי המדינה היהודית הם בני 400 שנים.
מידע נוסף על תרומת ישראל לארה"ב: https://bit.ly/3l3ufHs
מידע נוסף על שורשי הקשר בין ארה"ב לישראל: https://bit.ly/2WqhvAw
מידע נוסף על הקונגרס והשפעתו על היחס לישראל: https://bit.ly/3x7uRhB
The Ettinger Report 2023 © All Rights Reserved
"מידה", https://bit.ly/44qUR9M
English edition https://bit.ly/43HJQR1
סעודיה-איראן: חידוש יחסים דיפלומטים
*סעודיה אינה מניחה לחידוש היחסים הדיפלומטים עם איראן להאפיל על מציאות המזרח התיכון ההפכפך. היא אינה מקילה ראש בהתנהלות השיטתית של משטר האייתולות באיראן, המחנך את עמו לשנאת והדברת "כופרים" מערביים ו"משומדים" סונים; מפגין חתרנות, טרור, והפצת טילים ומטוסים זעירים וקטלניים ללא-טייס לגופים פורעי-חוק במזרח התיכון וברחבי העולם; מתסיס מלחמות אזרחים; מקדם חזון שיעי, פנאטי, מגלומני וחסר-פשרות; מייצא את המהפיכה השיעית ברחבי העולם ושואף להפיל כל משטר סוני. בניגוד לתפישת העולם המערבית, סעודיה מכירה בעובדה שמשטר האייתולות אינו מוכן להקריב את חזונו האלים בן 1,400 השנים על מזבח מחוות דיפלומטיות ומענקים פיננסים חסרי-תקדים.
*זה לא המקרה הראשון של חידוש יחסים דיפלומטים בין שתי המדינות. ב-1988 ו-2016 נותקו היחסים הדיפלומטים בין השתיים בעקבות חתרנות איראנית בסעודיה ותגובה חריפה של ריאד.
*חידוש הקשרים הדיפלומטים במרץ 2023 התקיים בתיווך סין, הממנפת את התסכול הסעודי מכרסום האמינות האסטרטגית של ארה"ב, המחייב את סעודיה להתקרב למעצמה אחרת המסוגלת – אולי – להרתיע את משטר האייתולות. חידוש היחסים הדיפלומטים בין סעודיה לאיראן מהווה הישג גיאו-אסטרטגי משמעותי לסין ופגיעה קשה ומתמשכת בתדמית-ההרתעה של ארה"ב באזור שהיה עד לאחרונה "מגרש בייתי" של ארה"ב.
*תדמית ההרתעה של ארה"ב ספגה סידרת מהלומות – כפי שרואות זאת סעודיה וכל המדינות הערביות, הסוניות והפרו-ארה"ב – עם החתימה על הסכם הגרעין ב-2015; הפינוי/בריחה של צבא ארה"ב מאפגניסטן ב-2021; החיזור השיטתי של ארה"ב אחרי משטר האייתלות באיראן, "האחים המוסלמים" והטרור החות'י בתימן, המהווים איום קטלני, ברור ומיידי על סעודיה וכל המדינות הסוניות-ערביות. כל זאת במקביל ללחץ שיטתי של הנשיא ביידן ומזכיר המדינה בלינקן על סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים, כולל השעיית אספקת מערכות לחימה מתקדמות.
*מדיניות ארה"ב דוחפת את סעודיה, וגם את איחוד האמירויות ומצרים, לזרועות סין ורוסיה, ביטחונית וכלכלית, כולל מו"מ סעודי-סיני על הקמת כור גרעיני למטרות אזרחיות, שיקדם את "חזון 2030" של יורש העצר הסעודי.
"חזון 2030" של יורש העצר הסעודי ומעורבות ישראל
*שיתוף פעולה יעיל בין סעודיה וישראל מותנה בקידום האינטרסים הביטחוניים והכלכליים של שתי המדינות.
*שיתופי פעולה ביטחוניים וכלכליים חסרי-תקדים בין סעודיה לבין ישראל, ותפקידה המרכזי של סעודיה בהחלטת איחוד האמירויות , בחריין, מרוקו וסודן לחתום הסכמי שלום עם ישראל, מבוססים על הערכה סעודית שלישראל ערך-מוסף ייחודי בקידום האינטרסים הביטחוניים והכלכליים של סעודיה.
*יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמן, מעריך שישראל חיונית לקידום "חזון 2030", שנועד להזניק את סעודיה למעמד של מעצמה אזורית ובינלאומית להשקעות ומסחר, תוך מינוף מיקומה הגיאוגרפי בין המזרח הרחוק לבין אירופה ונוכחות בנתיבי-ים קריטיים במפרץ הפרסי, האוקיינוס ההודי, הים הערבי וים סוף.
*"חזון 2030" פועל למודרניזציה דרמטית בתחומי דת, תרבות, חברה, כלכלה, טכנולוגיה, דיפלומטיה וביטחון לאומי, ורואה ביכולותיה של ישראל תרומה משמעותית לקידומו.
*יורש העצר הסעודי – כמו שליטי איחוד האמירויות ובחריין – פועל לגיוון התשתית הכלכלית הנשענת היום, באופן סוחף, על נפט וגז טבעי המועדים לתזזיתיות מחירים, ומאוימים על ידי מקורות אנרגיה זולה ונקיה יותר. שליטים אלו רואים בפריצת-הדרך הטכנולוגית הביטחונית והאזרחית של ישראל אמצעי ייחודי לשדרוג הכלכלה, להקטנה משמעותית של התלות בנפט וגז טבעי, להרחבת מקורות ההכנסה הלאומית, ולשדרוג הביטחון הלאומי.
*עתיד "חזון 2030" – המנוגד לערכים הפוריטנים של הדת והתרבות בסעודיה – וגם עתיד היחסים עם ישראל תלויים ביציבות הפנימית ומעמדו של מוחמד בן סלמן. יורש העצר נחוש בדעתו להתגבר על – ולכרסם בסמכותיות הדתית של – הממסד הוואהאבי הפוריטני במרכז ודרום מערב סעודיה, שנהנה עד לעידן מוחמד בן סלמן מיוקרת-על בתחומי הדת וכבעל-ברית קריטי (מ-1744) של משפחת המלוכה.
*יורש העצר ימשיך לקדם את שיתופי הפעולה עם ישראל כל עוד יתרמו ל"חזון 2030", וכל עוד יצליח לנטרל את השפעת הוואהאבים.
הערך-המוסף של ישראל בהקשר המזרח תיכוני
*קידום היעדים השאפתניים של יורש העצר תלוי ברמת הזעזועים האזוריים, צמצום השפעתם של גורמים אלימים כגון משטר האייתולות באיראן; חתרנות השיעים בעידוד איראן באזור רווי-הנפט במזרח סעודיה; "האחים המוסלמים"; החות'ים בתימן הנהנים מסיוע איראני; חיזבאללה; חמאס והרשות הפלסטינית (הנתפסת בעיני יורש העצר כפוטנציאל התססה אזורית).
*למרות חידוש היחסים הדיפלומטים עם איראן, סעודיה מודעת למציאות המזרח תיכונית הדומה להר געש המתפרץ מדי פעם באופן בלתי-צפוי, כפי שמעידה ההיסטוריה של 1,400 שנות האסלאם, וכפי שמעיד הצונאמי הערבי (המוגדר כ"אביב ערבי" על ידי תפישת העולם המערבית) שהתפרץ בסוף 2010 וממשיך לזעזע את הרחוב הערבי. יורש העצר גם אינו מתעלם מהקשר ההדוק בין ארדואן לבין קטאר (המקורבת לאייתולות ותומכת ב"אחים המוסלמים") ו"האחים המוסלמים", גם לא מהיריבות הצבאית עם ארדואן במלחמת האזרחים בלוב, וכמובן לא מהחזון המגלומני של ארדואן לחידוש האימפריה העותומנית ששלטה על חלק נרחב מסעודיה.
*על יציבות השלטון של בית סעוד ומימוש "חזון 2030" מעיב הכרסום המהותי בכוח ההרתעה של ארה"ב, המעניק רוח גבית לאיומים על ריאד. יורש העצר מתוסכל מ-43 שנות אופציה דיפלומטית במדיניות ארה"ב כלפי איראן; החיזור האמריקאי אחר "האחים המוסלמים"; והלגיטימציה האמריקאית לחות'ים בתימן. הוא גם מודע לחוסר-היעילות של NATO (No Action Talk Only), לרפיסות אירופה מול הטרור האסלאמי, ולחולשה השורשית של המשטרים הערביים. כל אלו מקרבים את סעודיה (בלית ברירה) לסין ורוסיה, צבאית וכלכלית.
*על רקע התסכול הסעודי ממדיניות ארה"ב, NATO ואירופה, ישראל בולטת – למרות חילוקי-דעות חריפים בנושאי דת ומדיניות – כ"סוכן ביטוח חיים" האמין ביותר באזור. הסוגייה הפלסטינית מתגמדת בעיני סעודיה בהשוואה לאיומים והאתגרים העומדים בראש סדר העדיפויות של ריאד.
*ישראל גם נתפסת כבעלת ברית אמינה ובעלת קשרים מיוחדים בשני בתי הקונגרס בפרט (שהם השולטים על "הארנק" ובעלי עוצמה השקולה לנשיא גם בכל הקשור לאספקת מערכות נשק מתקדמות) ובוושינגטון וארה"ב בכלל.
*תדמית-ההרתעה של ישראל היא הגורם המרכזי להעמקת הקשר סעודיה-ישראל. היא מתייחסת ליכולות צבאיות, מודיעין וטכנולוגיה, וגם לנכונות ישראל להתעמת עם משטר האייתולות בלבנון, סוריה, עיראק ואיראן, וכך גם מול הטרור הפלסטיני והאסלאמי. תדמית ההרתעה משודרגת על ידי נכונות ישראל להדוף לחץ ארה"ב, כפי שהיה בהפצצת הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה (שחסכו מסעודיה עימות מול עיראק גרעינית ומלחמת אזרחים גרעינית בסוריה), הכלת החוק הישראלי ברמת הגולן ובירושלים המאוחדת, והתנגדות פומבית של ישראל למדיניות ארה"ב כלפי איראן, כולל פעילות אינטנסיבית בקונגרס.
*ביום סגריר, יורש העצר מעדיף ישראל-מרתיעה והודפת לחצים. לעומת זאת, ישראל-נרתעת מאבדת מחיוניותה בעיני סעודיה (כמו גם בעיני ארה"ב!).
סעודיה – אינטרסים והסוגייה הפלסטינית
*כפי שמתועד לעיל, האינטרסים הביטחוניים והכלכליים של סעודיה חשובים יותר – ועצמאיים מ- הסוגייה הפלסטינית.
*העמקת שיתופי הפעולה ישראל-סעודיה, ותפקידה המרכזי של סעודיה בגיבוש "הסכמי אברהם", מנוגדים לתפישת העולם המערבית הגורסת שהסוגייה הפלסטינית מרכזית בסדר היום הערבי, ושהקמת מדינה פלסטינית הוא תנאי-מוקדם לקידום שלום ישראלי-ערבי.
*בניגוד לתפישת העולם המערבית, יורש העצר הסעודי משוכנע שהסוגייה הפלסטינית איננה שורש הסכסוך הערבי-ישראלי, לא בבת-עין ערבית, ולא גורם מוביל של התפרצויות גועשות ברחוב הערבי.
*לעומת המלל הסעודי והערבי הפרו-פלסטיני, ההתנהלות הסעודית והערבית כלפי הפלסטינים היא אדישה-שלילית. הכלל המזרח תיכוני: "על מילים אין משלמים מכס" ידוע לסעודיה ולערבים. לכן סעודיה והערבים לא פועלים צבאית, פיננסית ומדינית לפי אינטרסים פלסטינים, אלא לפי אינטרסים ביטחוניים וכלכליים שלהם.
*בעוד המערב ממעיט במשקל התנהלות-העבר של הפלסטינים, יורש העצר הסעודי קובע את יחסו לאופציית המדינה הפלסטינית, במיוחד, לפי ההתנהלות הפלסטינית במישור הבין-ערבי, המאופיינת על ידי חתרנות, טרור, בוגדנות וכפיות-תודה. סעודיה אינה שוכחת את – ואינה סולחת על – הסיוע הפלסטיני לפלישת צדאם חוסיין לכווית, שהייתה המארחת הנדיבה ביותר של הפלסטינים; שיתוף הפעולה המבצעי של הפלסטינים עם ארגוני טרור מהמזרח התיכון, אסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה הלטינית; והקשרים ההדוקים של ההנהגה הפלסטינית עם משטר האייתולות, "האחים המוסלמים", צפון קוריאה, ונצואלה, קובה, ובעבר עם גרמניה הנאצית והגוש הסובייטי. סעודיה סבורה שהתנהלות העבר מלמדת על ההתנהלות הצפויה של המדינה פלסטינית.
סעודיה ו"הסכמי אברהם"
*סעודיה אינה רואה בסוגייה הפלסטינית גורם מרכזי בעיצוב אינטרסים ביטחוניים וכלכליים, לעומת "הסכמי אברהם" המהווים גורם כבד-משקל בקידום אינטרסים אלה. לכן היא פעלה להרחבה חסרת-תקדים של שיתופי פעולה ביטחוניים ואזרחיים עם ישראל, ולקידום הסכמי השלום בין ישראל לבין איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן.
*קידום "הסכמי אברהם" מותנה בהפקת לקחים מהכישלון הסידרתי של עשרות הצעות מערביות ובינלאומיות לפתרון הסכסוך הערבי-ישראלי, שהתרסקו על צוקי המזרח התיכון, מכיוון שהתמקדו באינטרסים פלסטינים. "הסכמי אברהם" נחתמו מכיוון שעקפו את הסוגייה הפלסטינית, התמקדו באינטרסים ערביים, ובכך שללו מהפלסטינים את כוח הווטו.
*לכן, תוחלת החיים של "הסכמי אברהם" תלויה באינטרסים ערביים ולא פלסטינים.
*תוחלת החיים של "הסכמי אברהם" תלויה במיוחד ביציבות וזהות השלטון בסעודיה ובשאר המדינות הערביות החתומות על הסכמי השלום. יציבות המשטרים הערביים מאוימת על ידי מאפיינים בני 1,400 שנים של הזירה הבין-ערבית הגועשת כגון: זהות/נאמנות מקומית עליונה על זהות/נאמנות לאומית; פיצול אלים פנימי ואזורי, שבטי, דתי, רעיוני ופוליטי; חוסר-סובלנות אלימה פנימית ואזורית, דתית, שבטית, רעיונית וגיאוגרפית; היעדר דו-קיום בשלום פנימי ואזורי; משטר מיעוט עריץ העולה לשלטון בכוח הזרוע ומהווה מטרה לניסיונות הפיכה; היעדר דמוקרטיה, בחירות חופשיות וזכויות אדם; הפכפכות וזמניות של משטרים, מדיניותם והסכמיהם.
*זמניות המשטרים, המדיניות וההסכמים הערביים/איסלמיים במזרח התיכון מתועדת על ידי הצונאמי הערבי המשתולל ברחוב הערבי מ-2010, בנוסף לחילופי-שלטון אלימים במצרים (2013, 2012, 1952), איראן (1979, 1953), עיראק (2003, 1968, פעמיים ב-1963, 1958), לוב (2011, 1969), תימן (מלחמת אזרחים מאז שנות ה-90', 1990, 1962), לבנון (אין ספור תהפוכות אלימות ומלחמות אזרחים מהקמת "לבנון המרונית-דרוזית" בתחילת המאה ה-18, דרך "לבנון הגדולה" שהוקמה ב-1920, "לבנון העצמאית מ-1943, ועד השתלטות חיזבאללה על לבנון), ועוד.
*ההתנהלות הבין-ערבית של הפלסטינים, מאפייני הזירה המזרח תיכונית, והאיומים הקטלניים על המשטר הסעודי מבהירים ש"הסכמי אברהם", יציבות המזרח התיכון ואינטרסים של ארה"ב יפגעו אם תקום מדינה פלסטינית מערבית לנהר הירדן. מדינה פלסטינית עלולה להביא להפלת המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי מזרחית לנהר הירדן; להפוך את ירדן למדינה בלתי-נשלטת כמו לוב, לבנון, סוריה, עיראק ותימן, שתהייה זירה לטרור אסלאמי אזורי ובינלאומי, שימונף על ידי משטר האייתולות כדי להדק את חגורת החנק סביב סעודיה ולהחריף את האיום על ישראל. המהפך הירדני עלול להביא לתגובת שרשרת שלילית לכיוון חצי האי ערב, שתאיים על יציבות המשטרים במדינות הנפט הסוניות הפרו-אמריקאיות, ובמיוחד סעודיה; תפגע ביצוא הנפט והגז הטבעי מהמפרץ הפרסי; תזניק את מחיר הנפט והגז הטבעי; תשבש את הסחר הבינלאומי; תפגע בכלכלה המערבית; ותעניק רוח-גבית למשטר האייתולות, לטרור האסלאמי, לסין ורוסיה, ורוח-נגדית לארה"ב ובעלות בריתה הערביות ובראשן סעודיה.
*האם סעודיה ומדינות ערב החתומות על הסכמי שלום עם ישראל רואות בהקמת מדינה פלסטינית תנאי להמשך הקשר הפורה עם ישראל? העובדה שמאז 1948 מדינות אלו לא פעלו – צבאית, פיננסית ומדינית – להקמת מדינה פלסטינית מהווה תשובה רועמת!
סעודיה וצרכי הביטחון של ישראל
*הידוק הקשרים עם סעודיה חיוני לביטחונה ושגשוגה של ישראל, אך הוא משני בהשוואה לחיוניות השליטה על רכסי יהודה ושומרון, שהם ערש ההיסטוריה, הדת, התרבות והשפה היהודיים, וגם המינימום החיוני לביטחונה הלאומי של ישראל במזרח התיכון הוולקני, הפכפך ותזזיתי שאין בו דו-קיום בשלום בין-אסלאמי מאז המאה השביעית.
*אופיו הבלתי-צפוי, הבלתי-דמוקרטי והאלים של המזרח התיכון (במישור הבין-ערבי/אסלאמי) מגדיר מדיניות והסכמים כגורמי ביטחון משתנים, לעומת טופוגרפיה ועומק גיאוגרפי (כגון רכסי יהודה ושומרון שהם "רמת הגולן" של 80% מאוכלוסיית ותשתיות ישראל) שהם גורמי ביטחון קבועים במציאות הביטחונית הבלתי-מערבית של המזרח התיכון. השליטה על הגורמים הקבועים מבטיחים את ביטחונה הלאומי של ישראל, ומשדרגים את כוח ההרתעה באופן שהפך אותה – מאז 1967 – למכפלן-עוצמה ומכפלן-דולרי ייחודי עבור ארה"ב.
*הסכם שלום עם סעודיה יפגע אנושות בביטחון הלאומי אם יותנה בוויתור ישראלי על השליטה ברכסי יהודה ושומרון, מכיוון שיהפוך את ישראל ממדינה מרתיעת-מלחמה וטרור ומכפלן-עוצמה עבור ארה"ב למדינה מושכת-מלחמה וטרור ונטל-ביטחוני על ארה"ב.
*ביוני ודצמבר 1981 הפציצה ישראל את הכור הגרעיני בעיראק והחילה את החוק הישראלי ברמת הגולן חרף לחץ ברוטלי של ארה"ב, ולמרות אזהרות מבית ("המוסד", אמ"ן, שרי ביטחון לשעבר) ומחוץ שמהלכים אלו יביאו לנטישת מצרים את הסכם השלום מ-1979 ולהתפרצות טרור ומלחמה. אבל, מצרים פעלה בהתאם לאינטרסים הביטחוניים והכלכליים שלה, גינתה את צעדי ישראל, אך המשיכה לדבוק בתהליך השלום מכיוון שמשרת את האינטרסים שלה.
*מחלקת המדינה ו"התקשורת העילית" בארה"ב (שהתנגדו להקמת המדינה ב-1948) – וגורמים מובילים בממסד הביטחוני והפוליטי בישראל – מזהירים את ישראל, בשיטתיות, שהתיישבות יהודית מעבר ל"קו הירוק" תמנע הסכמי שלום בין ישראל למדינות ערב ותביא לגל טרור ערבי. אבל, למרות עיבוי ההתיישבות, שש מדינות ערביות חתמו על הסכמי שלום כדי לקדם אינטרסים שלהן. לעומת זאת, הטרור הערבי הגיע לממדים חסרי-תקדים – כצפוי – בעקבות מחוות חסרות-תקדים של ישראל, שהתפרשו על ידי הערבים כחולשה (אוסלו 1993, המנוסה מלבנון 2000 ו"התנתקות" 2005), ולא כתוצאה מאיחוד ירושלים, החלת החוק הישראלי ברמת הגולן, ההתיישבות היהודית מעבר ל"קו הירוק" והעברת שגרירות ארה"ב לירושלים.
*סעודיה וכל מדינות ערב פועלות לפי האינטרסים שלהן ולא לפי תפישות עולם מערביות המנותקות ממציאות המזרח התיכון, וגם לא לפי סדר היום הפלסטיני.
סעודיה ומדינות ערב המתונות-יחסית אינן רואות במדינה היהודית גורם רצוי ב"בית האסלאם", אבל הן מעריכות את יכולותיה הביטחוניות והטכנולוגיות, ובמיוחד את כוח ההרתעה שלה, ומכירות בתרומתה הייחודית לאינטרסים שלהן, ומכאן החתימה על הסכמי שלום והרחבה חסרת-תקדים של שיתופי-פעולה.
"מידה", https://bit.ly/41bE4oD
English edition https://bit.ly/3KvGjwe
ישראל וארה"ב והמלחמה בטרור
*הטרור האיסלאמי והפלסטיני רואים בישראל בסיס קדמי ויד ארוכה של המערב – ובמיוחד של ארה"ב – במזרח התיכון, שכושר עמידתה מלמד ומשפיע על כושר העמידה של המערב. מלחמת הטרור בישראל היא רק שלב במלחמה הכוללת להכנעת "הכופר המערבי" ברחבי העולם. לכן, הטרור האיסלאמי והפלסטיני משתפים פעולה, בשיטתיות, עם אויבי ויריבי ארה"ב והמערב.
*הטרור האיסלמי והפלסטיני נלחמים בישות היהודית משלהי המאה ה-19, לפני הקמת המדינה ולפני 1967, תוך דבקות בעקרונות חיסוליים המפורטים באמנות הפת"ח ואש"פ (8 ו-3 שנים לפני 1967), ובמערכת החינוך לשנאה שהקים מחמוד עבאס ב-1993 בעקבות הסכם אוסלו.
*ישראל נלחמת בטרור פלסטיני (חמאס והרשות הפלסטינית) ואיסלאמי (איראן וחיזבאללה) המתנהל לפי תפישת עולם השואפת לעקור את – ולא רק לצמצם את שטחה של – המדינה היהודית "הכופרת" מאזור המוגדר כ"בית האיסלאם".
*ישראל והמערב נלחמות בטרור שורשי וממסדי פלסטיני ואיסלאמי – ולא בטרור בודדים – השואב את עוצמתו מערכים בני 1,400 שנים, המתוחזקים על ידי מערכות חינוך לשנאה (מגן ילדים עד חינוך גבוה), מערכות הסתה (מסגדים) והאדרה רשמית ופומבית של טרוריסטים על ידי הרשות הפלסטינית.
*ישראל נלחמת בטרור העושה שימוש מתוחכם בערכים איסלאמיים בני 1,400 שנים, כגון "תקייה" – המלמדת על השימוש בניסוחים מתונים כדי להסתיר כוונות עוינות, להטעות ולהביס יריבים – ו"הודנה", המציגה הסכם הפסקת-אש זמנית (שנועדה לקדם את הכנעת "הכופרים") כאילו הוא הסכם שלום.
*ישראל והמערב נלחמים בטרור איסלאמי ופלסטיני המונהג – מדינית, דתית ורעיונית – על ידי משטרים רודניים ופורעי-חוק, הבזים לערכים מערביים כגון דו-קיום בשלום, דמוקרטיה, זכויות אדם ועמידה בהסכמים.
*ישראל והמערב נלחמים בטרור פלסטיני ואיסלאמי שאינו מניח למחוות פיננסיות ודיפלומטיות מרחיקות-לכת, וגם לא לשאיפה לשדרוג רמת החיים, להסיט אותו מחזון ותפישת עולם פנאטים שורשיים וחיסוליים.
*ישראל והמערב נלחמים בטרור שאינו מונחה-יאוש, אלא מונחה-תקווה להכרעת "הכופרים". לטרור יש אופק מדיני המנוגד לדו-קיום בשלום.
*ישראל והמערב נלחמים בטרור הרואה במחוות, ויתורים והיסוסים אותות התרופפות המתמרצת את החרפת הטרור.
*ישראל והמערב נלחמים בטרור שאינו תוצאה של מדיניות ישראלית או מערבית, אלא תוצאה של חזון פנאטי, דתי ורעיוני וחובק עולם. לדוגמא, הטרור האיסלאמי היכה בארה"ב בתקופות קלינטון ואובמה הדמוקרטים כמו גם בתקופות בוש וטראמפ הרפובליקנים.
*מדיניות מחלקת המדינה הדוגלת ב"סימטריה מוסרית" כלפי הטרור הפלסטיני (המכה בכוונה ובשיטתיות באזרחים, ולעתים פוגע בחיילים) וכלפי ישראל (המכה בכוונה ובשיטתיות בטרוריסטים, ולעתים פוגעת בשגגה באזרחים) מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל, מעניקה רוח גבית לטרור המאיים על ישראל, על מדינות ערב הפרו-אמריקאיות, על יציבות המזרח התיכון, מקדם אינטרסים של אויבי ויריבי ארה"ב, ופוגע באינטרס של ארה"ב.
המלחמה בטרור
*הכנעת הטרור וקידום תהליך שלום מחייבים את שדרוג כח ההרתעה – שהוא מרכיב מרכזי של ביטחון לאומי – ולא היסוס, איפוק, הכלה ומחוות המלבות את הטרור.
*המלחמה היעילה ביותר בטרור לטווח הארוך – מבצעית, מדינית, כלכלית ומוסרית – אינה תגובה נקודתית או מערכתית, אלא מתקפת מנע מבצעית, מדינית, יבשתית, מערכתית, בלתי-מידתית ובלתי-מכילה לניטרול תשתיות ויכולות הטרור. במקום לרדוף אחרי יתושי ביצת הטרור, יש לייבש את ביצת הטרור.
* הכלת הטרור היא חלום רטוב של הטרור. היא אינה ממתנת את הטרור, אלא מעניקה לו פסק-זמן לשדרוג יכולותיו. ניטרול הטרור מחייב ניצחון על הטרור, ולא דו קיום, הפסקת אש והכלה.
*הכלת הטרור מעניקה רוח-גבית לטרור, רוח-נגדית לביטחון הציבור הישראלי, ומקדמת את ההנחה ההרסנית כאילו אין פתרון צבאי לטרור.
*הכלת הטרור הנובעת מרצון להימנע ממלחמה רב-זירתית, מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני אויביה, ולכן מקרבת את ישראל למלחמה רב-זירתית ובתנאים גרועים יותר.
*הכלת הטרור מכרסמת גם בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני מדינות ערב המתונות-יחסית (סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו, סודן, ירדן ומצרים), שהעמיקו את קשריהן עם ישראל, במיוחד עקב תדמית ההרתעה שלה מול אויבים משותפים (משטר האייתולות באיראן, "האחים המוסלמים", דאע"ש).
*הכלת הטרור נובעת במידה רבה עקב מלחץ של הבית הלבן ומחלקת המדינה, אך היא מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני מפעילי הלחץ, ובמיוחד בעיני הממסד הביטחוני ושני בתי הקונגרס בארה"ב. תקדימי העבר מלמדים שהדיפת לחץ המופעל על ידי הבית הלבן ומחלקת המדינה גורמים למתיחות קיצרת-טווח, אך לשדרוג ארוך-טווח של ההערכה ושיתופי הפעולה האסטרטגים עם ישראל.
*אי-הכלת הטרור וחזרת צה"ל והשב"כ למוקדי הטרור הפלסטיני בערי ורכסי יו"ש בשנת 2002 – ולא אמצעי מיגון כגון חומה, גדר, דיפון ומבצעים נקודתיים ומכילים – השיבו לישראל את היוזמה המבצעית וצמצמו באופן דרמטי את היקף הטרור. במקום להתגונן מפני הטרור יש להשמיד את תשתיותיו. אמנם טקטיקת המיגון מביאה לתחושת ביטחון קצרת-טווח, אך היא מזרימה אדרנלין לורידי הטרור ופוגעת בביטחון ארוך-הטווח.
*ככל שהתנהלות ישראל מונחית יותר על ידי מגננה והכלה, כן גדלה העזת הטרוריסטים, כן קטן אמון הציבור ביכולת הממשלה לשמור על הביטחון הלאומי והאישי, כן כבדה התשישות המנטלית, וכן נשחקת אמונת העם ונבחריו בצדקת הדרך.
*ההתמכרות למגננה והכלה היא תולדה של הסכם אוסלו וגרורותיו, ונועדה לשמור על "שקט תעשייתי" ולהפיח חיים ב"תהליך שלום" – שהפך לחממת טרור ייחודית – כולל יבוא כ-100,000 טרוריסטים פלסטינים מתוניסיה, סודן, לבנון, סוריה ותימן ליהודה, שומרון ומזרח ירושלים (בשכנות אלימה ומסיתה לערביי "הקו הירוק"), ציודם בנשק ומשאבים פיננסים, הקמת מערכת משומנת של חינוך לשנאה (קו-יצור של טרוריסטים), גל טרור חסר-תקדים והפרת הסכמים שיטתית.
*מלחמה שלא נועדה לרסק תשתיות רעיוניות, חינוכיות, פוליטיות, פיננסיות, לוגיסטיות ומבצעיות של הטרור, משדרת היסוס וחולשה, מעצימה את נחישות הטרור לקעקע את כושר העמידה של ישראל, ומאיצה את הנסיגה הרעיונית והטריטוריאלית הפושה – מאז אוסלו 1993 – בממסד הישראלי המדיני, תקשורתי, אקדמי, עסקי וביטחוני.
*הכלת הטרור נועדה גם לפייס את מחלקת המדינה ודעת הקהל הבינלאומית – שאף פעם אינן שבעות מנסיגות ישראל – ובכך משעבדת ביטחון לאומי לשיקולי דיפלומטיה ציבורית, תוך התעלמות מתקדימים רבים המוכיחים שהדיפת לחצים משדרגת את ההערכה האסטרטגית לישראל. הכלה מייצרת, לעתים, תחושת ביטחון ופופולאריות קצרת-טווח, אך פוגעת בביטחון הלאומי ארוך-הטווח, מכרסמת בכח ההרתעה של ישראל, מחריפה את הלחץ על ישראל, מסלימה את הטרור הפלסטיני ומרחיקה את השלום.
השורה התחתונה
*30 שנות גל הטרור הפלסטיני חסר התקדים – מאז "הסכם ההיפרדות" באוסלו – ממחישות שהיפרדות מיו"ש משדרגת את יכולות הטרור הפלסטיני; שהרשות הפלסטינית אינה שותף למו"מ לשלום, אלא למערכה לחיסול הישות הציונית; שאין פתרון מדיני לטרור; שפעולה צבאית יעילה חייבת להיות מערכתית, הכרעתית ובלתי-מידתית; שבמקום מגננה, תגובה והכלה יש לעבור למתקפה, מניעה ועקירת תשתיות הטרור מן השורש; שבמקום התכנסות לקווי 1949 יש להשתלט על שטחי הדגירה וההיערכות של הטרור הפלסטיני; שדעת הקהל הבינלאומית אינה שבעה מויתורים ישראלים; וש-30 שנות "טרור אוסלו" מלמדות שהגיעה העת "להחליף דיסקט" ולהשיג הכרעה ברורה.
*כדי לתסכל את הטרור הפלשתיני, השואף לעקור את הבנייה היהודית ביו"ש ובירושלים-רבתי, יש להרחיב את הבנייה בירושלים ויו"ש. הדבר יביא, אמנם, להגברה קצרת-טווח של הלחץ האמריקאי והבינלאומי, אך להערכה אסטרטגית ארוכת-טווח, כפי שלמדנו ממורשת ראשי הממשלה בן גוריון, אשכול, גולדה מאיר, בגין ושמיר, שהדפו לחץ חריף הרבה יותר באמצעים דלים יותר, אך הזניקו את מעמד ישראל ושתוף הפעולה עם ארה"ב למימדים חסרי-תקדים.
*הטרור הפלשתיני המערכתי מספק את "הכתובת על הקיר" המזהירה מהאופי השורשי, האלים, הבלתי-צפוי והאנטי-מערבי של מדינה פלשתינית. נסיגה ישראלית מרמת הגולן תביא לאיום קטלני על הגליל, אך נסיגה מרכסי יו"ש תביא לאיום קטלני על תל אביב, ירושלים, נתב"ג ו-80% מאוכלוסיית ותשתית ישראל; בנוסף להתמוטטות המשטר ההאשמי בירדן; הפיכת ירדן למדינה בלתי-נשלטת כמו לוב, לבנון, סוריה, עיראק ותימן; תגובת דומינו שתאיים על המשטרים הפרו-אמריקאים ומפיקי הנפט בחצי האי ערב – בוננזה לאיראן, סין ורוסיה ופגיעה קשה בכלכלת וביטחון ארה"ב.
"מידה" https://bit.ly/3mRILTa
English edition https://bit.ly/3nRXqNv
אם הנשיא ביידן יסוג מהכרת קודמו, הנשיא טראמפ, בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של ישראל, ומושב שגרירות ארה"ב בישראל, הוא יישם את תפישת העולם של מחלקת המדינה (מחמ"ד) הפועלת לחלוקת ירושלים, ונכשלת בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת.
לדוגמא, ב-1948 הובילה מחמ"ד מערכה ברוטלית נגד הקמת המדינה היהודית; ב-1978/79 תקעה סכין בגב השאה הפרסי הפרו-אמריקאי וסייעה לאייתולה חומייני האנטי-אמריקאי להשתלט על איראן; בשנות ה-80' ראתה בסדאם חוסיין בעל-ברית ראוי לשיתוף-פעולה מודיעיני ומסחרי; ב-2009 היפנתה עורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם); ב-2011 פעלה להפלתו של קדאפי והפכה את לוב לאתר מרכזי של טרור אסלאמי בינלאומי; ב-2015 היתה גורם מרכזי בהענקת 150 מיליארד דולרים למשטר האייתולות באיראן והכשרתם כאילו היו אמינים ושומרי-חוק; ב-2021 פועלת מחמ"ד לתיאום עמדות עם האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים, ממשיכה לחזר אחר משטר האייתולות למרות מעורבותו העמוקה בטרור ומלחמות אזוריות וגלובליות; מחזרת אחר חמאס והטרור החות'י בתימן, אך מפעילה לחצים על סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הפרו-אמריקאים; ועוד.
אימוץ עמדת מחמ"ד בסוגיית ירושלים יהווה הפרה של החוק האמריקאי, התעלמות ממציאות בת-3,000 שנים המתועדת למשעי בממצאים ארכיאולוגים ונוספים, סטירת לחי למורשת האבות-המייסדים של ארה"ב, ותפגע באינטרסים מדיניים-ביטחוניים של ארה"ב.
ירושלים המאוחדת והחוק האמריקאי
הקמת קונסוליה אמריקאית בירושלים –שתהייה למעשה שגרירות אמריקאית לרשות הפלסטינית – תהווה הפרה בוטה של "חוק השגרירות בירושלים" שזכה לתמיכה-רבתי בציבור האמריקאי ורוב סוחף בשני בתי הקונגרס, ונכנס לתוקף בנובמבר 1995.
לפי "חוק השגרירות בירושלים":
"ירושלים תמשיך להיות מאוחדת תוך הגנה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….
"יש להכיר בירושלים כעיר הבירה של ישראל, וכמקום מושבה של שגרירות ארה"ב בישראל….
"ב-1990 אישרו שני בתי הקונגרס – פה אחד – את החלטה מספר 106 המבטאת עמדה נחרצת בזכות אחדות ירושלים תוך שמירה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….
"ב-1992 אישרו בית הנבחרים והסנאט – פה אחד – את החלטה מספר 113… המציינת את השנה ה-25 לאיחוד ירושלים ומדגישה את תמיכת הקונגרס באחדות העיר….
"ב-1996 תחגוג ישראל את יובל ה-3,000 לנוכחות היהודית בירושלים שהתחילה בתקופת דוד המלך….
"התייחסות החוק ל'שגרירות ארה"ב' כוללת את משרדי השגרירות ואת מגורי שגריר ארה"ב…."
ירושלים המאוחדת ומורשת "האבות המייסדים"
המתיישבים הראשונים (שהגיעו בתחילת המאה ה-17) ו"האבות המייסדים" של ארה"ב – שראו עצמם כ"עם הנבחר המודרני" ב"ארץ המובטחת המודרנית" – הושפעו רבות על ידי מורשת התנ"ך, כולל הצלחת דוד המלך לאחד את 12 שבטי ישראל (בדומה לאיחוד 13 המושבות/מדינות שהביא להקמת ארה"ב) ולהעביר את עיר הבירה מחברון לירושלים (בדומה להעברת עיר הבירה מפילדלפיה לוושינגטון בשנת 1800), שלא הייתה שייכת לאף שבט (בדומה לוושינגטון שאינה שייכת לאף מדינה).
דוד המלך נכנס לירושלים 3,000 שנים לפני כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ו-2755 שנים לפני הכרזת העצמאות של ארה"ב.
על השפעת ירושלים על "האבות המייסדים" של ארה"ב אפשר ללמוד מהעובדה שבארה"ב יש 18 ערים ועיירות בשם ירושלים (4 במרילנד; 2 בוורמונט, ג'ורג'יה וניו יורק; ו-1 באוהיו, מישיגן, ארקנסו, צפון קרולינה, אלבמה, יוטה, רוד איילנד וטנסי), 32 ערים ועיירות בשם Salem (שלם – השם המקורי של ירושלים), והרבה אתרים בשם Zion (ציון – שם נרדף לירושלים וארץ ישראל). בארה"ב יש אלפי ערים, עיירות, הרים, צוקים, מדבריות, פארקים לאומיים ורחובות הנושאים שמות תנ"כיים (לדוגמא, 83 שילה, 34 בית אל, 27 חברון, 19 יריחו, 18 ציון, 18 בית לחם, 18 פסגה, 10 גילעד, 9 רחובות, 9 שומרון, 8 בועז, 5 גלבוע, וכו'.).
ירושלים המאוחדת ואינטרס ארה"ב
הכרת הנשיא טראמפ במאי 2018 במציאות ההיסטורית של ירושלים המאוחדת כעיר הבירה הבלעדית של ישראל, ולכן מקום מושב שגרירות ארה"ב בישראל, שידרגה את תדמית ההרתעה של ארה"ב, והעבירה מסר ברור לעולם: בניגוד לנשיאים קלינטון, בוש ואובמה שחששו מתגובות אלימות (טרור ערבי/אסלאמי) ליישום "חוק השגרירות בירושלים" מ-1995, ארה"ב שוב אינה נרתעת מלחצים ואיומים, אלא מכירה במציאות ההיסטורית של ירושלים מאוחדת. יישום החוק הצביע על הפער הרעיוני והמדיני בין הנשיא טראמפ ורוב הציבור והקונגרס בארה"ב לבין האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים ואירופה הרופסת. ההחלטה גם הדגישה את הפער בין עמדת רוב הציבור האמריקאי ורוב נבחריו בקונגרס לבין מחלקת המדינה בעלת תפישת העולם הקוסמופוליטנית והרב-לאומית, המקילה-ראש במורת האבות המייסדים של ארה"ב ובחופש הפעולה המדינית והביטחונית העצמאית של ארה"ב נגד גופים פורעי-חוק.
בניגוד להערכות קודרות של מומחי מחמ"ד והתקשורת "העילית" בארה"ב – השוגים בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת – יישום "חוק השגרירות בירושלים" לא החמיר את הטרור הפלסטיני, ערבי ומוסלמי. הם גם שגו כאשר הזהירו מפני התפרצות גל טרור בתגובה לאיחוד ירושלים והחלת החוק הישראלי על מזרח העיר ב-1967.
לעומת זאת, הימנעות מישום החוק (מ-1995) – על ידי הנשיאים קלינטון, בוש ואובמה – פגעה בתדמית ההרתעה של ארה"ב, מכיוון שניתפשה ככניעה ללחץ ואיומים של גורמים ערבים/מוסלמים. אי-ישום החוק גם הקצין את ציפיות ותביעות הערבים, לא קידם את תהליך השלום, החריף את הטרור הבינלאומי, ולכן פגע בביטחון ארה"ב. לדוגמא, ב-1998 הרסו שתי משאיות תופת את שגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו להרג 224 איש; בשנת 2000 נרצחו 17 מלחים אמריקאים בפיגוע של הטרור האסלאמי במשחתת האמריקאית USS Cole בנמל עדן; ב-2001 נרצחו 2,977 איש בפיגועי "מגדלי התאומים", הפנטגון ו"אמריקן איירליינס"; ועוד.
הדיפת הלחץ האמריקאי בסוגיית ירושלים
ב-1949, בעיצומה של מלחמת העצמאות לחצה ארה"ב להימנע מסיפוח מערב ירושלים "הכבושה" (כמו גם "שטחים כבושים" בגליל, שפלת החוף והנגב), ולהסכים לבינאום העיר.
ב-1950 גבר הלחץ – שלווה באיום לנקוט בצעדי ענישה דיפלומטים וכלכליים – אבל רה"מ דוד בן גוריון הגיב בהכרזה על ירושלים כבירת ישראל (13 דצמבר 1949), העברת משרדי ממשלה רבים מתל אביב לירושלים, שדרוג תשתית התעבורה לירושלים, העברת אלפי עולים לשכונות חדשות שנבנו צמוד לקווי שביתת הנשק בירושלים, והקצאת קרקע להרחבת הבנייה בעיר.
ב-1953 העביר בן גוריון את משרד החוץ לירושלים על אפם וחמתם של הנשיא דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה פוסטר דאלאס שאיימו בהחרמת המשרד על ידי השגרירות של ארה"ב.
ב-1967 פעל הנשיא לינדון ג'ונסון לפי עצתם של מזכיר המדינה דין ראסק (שהיה ממובילי ההתנגדות להקמת המדינה) ומזכיר ההגנה רוברט מקנמארה, הזהיר את רה"מ לוי אשכול מפני איחוד ירושלים ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים, וציין שלפי החוק הבינלאומי מעמדה של העיר הוא בינלאומי ולא ישראלי. אבל, אשכול אימץ את "דוקטרינת בן גוריון", הדף את הלחצים, איחד את העיר והקים את שכונת רמת אשכול מעבר ל"קו הירוק", בנוסף להקמת הישוב הראשון בגוש עציון (כפר עציון), וההתיישבות הראשונה בבקעת הירדן ורמת הגולן.
ב-1970 שכנע מזכיר המדינה וויליאם רוג'רס את הנשיא ריצ'רד ניקסון ללחוץ על ישראל לוותר על הריבונות ב"אגן הקדוש" בירושלים, ולהימנע מהרחבת הבנייה בירושלים מעבר ל"קו הירוק". אבל רה"מ גולדה מאיר הרחיבה את הבנייה באופן דרמטי, והקימה את השכונות רמות אלון, גילה, הגבעה הצרפתית ונווה יעקב, המאכלסות היום כ-150,000 איש, ומעניקות לירושלים מרחב פיתוח אדיר מפאתי בית לחם, דרך פאתי מדבר יהודה ועד פאתי רמאללה.
בשנים 1992-1977 הדפו ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר לחץ שיטתי של ארה"ב והקהיליה הבינלאומית, הרחיבו את הבנייה בירושלים ושלחו מסר ברור: ירושלים היא בירתה הבלעדית של ישראל ואינה עומדת למשא ומתן! כמו בתקופות בן גוריון, אשכול וגולדה, הדיפת הלחץ האמריקאי הביאה למתיחות קצרת-טווח ולשדרוג ארוך-טווח של ההערכה האסטרטגית כלפי ישראל.
"[ב-1978] דקות ספורות לפני סיום המו"מ המוצלח בין רה"מ בגין לבין הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בקאמפ דייויד, בתיווך הנשיא ג'ימי קארטר, העביר קארטר לבגין את בקשת סאדאת להוסיף את סוגיית ירושלים למו"מ. בגין סירב לבקשה בנחישות והוסיף: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תידבק לשוני לחיכי אם אשכחכי'" (סיפרו של יהודה אבנר, The Prime Ministers – An Intimate Portrait of Leaders of Israel).
ב-2021 טוב יעשה רה"מ נפתלי בנט אם ילמד את התנהלות קודמיו בכל הקשור לעמידה בלחצים בכלל, ובסוגיית ירושלים בפרט.
טוב יעשה רה"מ בנט אם יפנים שקיים יחס ישר בין רמת ההערכה האסטרטגית שארה"ב והעולם רוחשים לישראל, לבין רמת הדבקות שישראל מפגינה (במעשים ולא רק בדיבורים) כלפי ירושלים.
"ישראל היום", https://bit.ly/2zw83x9
English edition https://bit.ly/2SbCQ9B
מורשת חג החנוכה המקדשת את רעיון החירות וכושר העמידה מול אתגרים ואיומים עצומים, מושרשת בחברה האמריקאית מתקופת המתיישבים הראשונים במאה ה-17, דרך האבות המייסדים במאה ה-18 ועד היום. עוצמת המורשת תורמת ליחס חיובי של רוב אוכלוסיית ארה"ב כלפי המדינה היהודית.
ב-16 לאוקטובר 2018 הנפיקה רשות הדואר האמריקאי את הבול השנתי של חנוכה, המבטא את מקום חג החנוכה בהוויה ההיסטורית, תרבותית ופוליטית של ארה"ב.
ב-8 לדצמבר 2017 קיים הנשיא טראמפ את הטקס השנתי של הדלקת נרות חנוכה בבית הלבן ואמר: "נס החנוכה הוא נס ישראל…. יוצאי חלציהם של אברהם, יצחק ויעקב חוו רדיפות מזעזעות, אך אין כוח היכול לשבור את רוחם ולכבות את אמונתם…." ב-14 לדצמבר 2016 אמר הנשיא אובמה בטקס דומה בבית הלבן: "יש להעניק תשומת לב למאבק המכבים ברודנות וללמוד שגם ברגעי השפל העמוקים ביותר יש לשמור על התקווה…. יש האומרים שג'ורג' וושינגטון הושפע על ידי אור החנוכה, כאשר הבחין בחייל יהודי שאחז בחנוכיית חנוכה למרות השלג סביבו…."
ב-6 לדצמבר כתב השגריר האנק קופר, שהיה ראש סוכנות ההגנה האסטרטגית בארה"ב: "עם הדלקת הנר השמיני של חנוכה, היהודים מסיימים את חגיגת ניצחון המכבים לפני אלפיים שנים, המציינת את אהבת החירות המאפיינת את המערב בעמידה מול אויב משותף המאיים על קיומנו וחירותנו. אנו זקוקים למכבים בעידן המודרני…."
בדצמבר 1993 ניפצה לבנה חלון בבית יהודי שהציג חנוכיה בעיר בילינגס במדינת מונטנה. תגובת 80,000 תושבי העיר, כולל 50 משפחות יהודיות, היתה: "לא במחוזותינו!" העיתון המקומי, "בילינגס גאזט", יצא במהדורה מיוחדת עם חנוכייה על כל עמוד השער, ששוכפל על ידי תושבי העיר, הודבק באתרים ציבוריים ועל חלונות אלפי בתים בעיר. עשרות תושבים צעדו ברחוב הראשי של העיר ובידיהם חנוכיות. כמו כן, מאז 1994 מקיים מושל מונטנה טקס הדלקת נרות חנוכה בבנין הקפיטול בעיר הבירה, הלנה.
המכללה הצבאית ווסט פוינט, המובילה בארה"ב, שנוסדה ב-1802, מציגה את פסלו של יהודה המכבי, יחד עם יהושע בן-נון, דוד המלך, אלכסנדר הגדול, הקטור, הקיסר יוליוס, המלך ארתור, קרל הגדול וגודפרי מבולון – תשעת המנהיגים הצבאיים המובילים בהיסטוריה האנושית.
הבולטים בדור המייסדים האמריקאי כונו "המכבים המודרנים" עקב תרומתם החריגה למלחמת העצמאות בבריטים: הנשיאים ג'ורג' וושינגטון, ג'ון אדאמס ותומאס ג'פרסון, המדען בנג'מין פרנקלין, המהפכנים פטריק הנרי ופול רוויר, האידיאולוג תומאס פיין, מנהיגי "מסיבת התה", ועוד.
ב-2018 ארה"ב וישראל הן שתי הדמוקרטיות המערביות היחידות הדבקות במורשת המכבים: הדגשת החירות תוך כדי הדיפת איומים, לחצים ופיתויים; סירוב להקריב עקרונות ושיקולים ארוכי-טווח על מזבח אופורטוניזם ורווחים קצרי-טווח; וכוח עמידה בכל-מחיר מול משטרים וארגונים פורעי-חוק הנהנים מרוח-גבית של פייסנות, רפיסות, פשטנות והרהורי-לב של גורמים במערב.
שיתוף הפעולה בין השתיים בהגנה על החירות והמוסר – למרות אי-ההסכמה בנושאים אחרים – תורם רבות להישרדות הדמוקרטיות המערביות מול אויבים ויריבים.
"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3603FJS
English edition https://bit.ly/3hNd0Y6
ללא קשר לתוצאות הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא מהווה קריאת-השכמה למעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב.
הפלישה חושפת בערוותן מספר הערכות המעצבות את תפישת העולם של הממסד המדיני והביטחוני במערב (אך לא את תפישת העולם של רוב מדינות העולם), המנסה לשכנע את ישראל לאמץ אותן.
לדוגמא:
*האשלייה שרוב מדינות העולם מאמצות את הלך הרוח של "סדר עולמי חדש" שהוא לכאורה יותר-יציב, פחות-נפיץ, יותר-סובלני, נוטה לדו-קיום בשלום, ממוקד יותר ב"חמאה" מאשר ב"תותחים".
*הערכה שתם עידן המלחמות הגדולות והפלישות הצבאיות המסיביות.
*האמונה שהסכמי שלום, ערבויות ביטחון ומענקים כלכליים נדיבים חיוניים יותר לביטחון לאומי מאשר שידרוג כח הרתעה. וכך, זרעי ההרס באוקראינה נזרעו במזכר בודפשט מדצמבר 1994 שהעניק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות של ארה"ב, בריטניה ורוסיה תמורת התפרקותה ממאגר הנשק הגרעיני (שהיה השלישי בגודלו בעולם). ב-2022 נחשפות הערבויות בערוותן.
*התעלמות מאופיין הזמני, רופף, בלתי-אמין ועתיר דרכי-מילוט של כל ערבויות הביטחון, כולל אלו של "ברית נאט"ו" הנחשבות למוצקות ביותר. אבל לפי סעיף 5 של "ברית נאט"ו כל אחת מחברות נאט"ו תבוא לעזרת מדינה-חברה העומדת בפני מתקפה צבאית "כפי שהיא מוצאת לנכון, כולל שימוש בצבא…."
כפי שהיא מוצאת לנכון….
*ההנחה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון חיוניים לביטחון לאומי יותר מכח הרתעה צבאי, עומק אסטרטגי וטופוגרפיה-שולטת מתעלמת מהעובדה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון הם רופפים וזמניים, לעומת טופוגרפיה-שולטת (לדוגמא, רמת הגולן ורכסי יו"ש) ועומק אסטרטגי שהם קבועים.
*מגמת קיצוץ בתקציב הביטחון למרות שקיצוץ נתפש בעיני אויבים, יריבים ובעלי-ברית ככרסום בכח ההרתעה (בעולם הסוער), המחריף את אי-היציבות, פוגע בביטחון הלאומי, ומעניק רוח-גבית לטרור ומלחמות.
*הטענה שאופציה דיפלומטית עדיפה על איום באופציה צבאית במו"מ עם משטרים פורעי-חוק (כגון משטר האייתולות באיראן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ), גם אם התנהלות משטרים אלו מפגינה בשיטתיות שאינם מנהלים מו"מ בתום-לב (חזון חיסולי, מערכת חינוך לטרור, הסתה, פעילות טרור, הפרת הסכמים).
*האמונה שלאומיות מפנה את הדרך, בהדרגה, לקוסמופוליטיות ודו-קיום בשלום בינלאומי.
*התייחסות למשטרים פורעי-חוק על בסיס התנהלותם העתידית והספקולטיבית יותר מאשר התנהלותם בעבר ובהווה, למרות שהתנהלות העבר וההווה חושפת את עוצמת השורשים ההיסטורים של חזונם והתנהלותם.
*האשלייה שטרור בפרט, והתנהלות פורעת-חוק בכלל, הם מונחי-יאוש ותסכול מדיניים וכלכליים, ולא מונחי-חזון קיצוני, רעיוני, דתי, היסטורי.
המערב פועל בשיטתיות לשכנוע ישראל לסגת מהטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש בתמורה להסכמי שלום, ערבויות ביטחוניות וחבילה כלכלית וצבאית נדיבה ביותר. אבל, פלישת רוסיה לאוקראינה, תגובת המערב ומזכר בודפשט מ-1994 שופכים אור על תחושת הביטחון המזויפת וההרסנית המאפיינת הסכמים אלו. התנהלות העולם הרחב, ובמיוחד במזרח התיכון הנפיץ, מדגישה את מרכזיות כח-ההרתעה הצבאי (כולל טופוגרפיה וגיאוגרפיה) בגיבוש ביטחון לאומי אמין.
בניגוד לאוקראינה (השנייה בגודל שטחה באירופה), אין לישראל עומק אסטרטגי (14 ק"מ בין נתניה לטול כרם!), ולכן יש לה מרווח-שגיאה זעום ביותר. לדוגמא, אילו מתקפת-פתע בהיקף של מלחמת יום הכיפורים הייתה מסתערת על ישראל של טרום-1967 (ללא העומק האסטרטגי של חצי האי סיני והטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש), הייתה המתקפה מחסלת את המדינה היהודית.
על ישראל לגבש ביטחון לאומי העומד בפני התרחיש הרע ביותר (כפי שמתבקש במזה"ת) ולא בפני תרחישים מתונים (כפי שנהוג במערב השאנן והרגוע-יחסית).
