שגריר )בדימוס( יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: "יוזמה ישראל-ארה"ב"
14 אוקטובר 2026,
English edition https://bit.ly/3VHZLzf
המו"מ בין ארה"ב לבין משטר האייתוללה מחייב הפקת לקחים ממחזורי המו"מ הנמשכים מ-1978. המו"מ מהווה מנוע מרכזי בשדרוג משטר האייתוללה מגורם גיאו-אסטרטגי מדרגה שנייה לגורם בדרגת-על. אופציית המו"מ אף האיצה את הפיכת איראן מ"השוטר האמריקני של המפרץ" למוקד אנטי-אמריקאי מרכזי של טרור, מלחמות, הפצת סמים והלבנת הון; מנוכחות אסטרטגית במפרץ הפרסי זינקה איראן לנוכחות עולמית ברחבי המזרח התיכון, מרכז אסיה, מזרח וצפון אפריקה, אמריקה הלטינית ועל אדמת ארה"ב.
משטר האייתוללה הפגין כישרון מניפולטיבי (gaslighting)מאז סוף 1978 ותחילת 1979, כאשר אייתוללה ח'ומייני – אז בגלות בנֵוֹפּל־לה־שאטו שבצרפת – הקים צוות של איראנים רהוטים בוגרי אוניברסיטאות מערביות למערכה הסברתית המשלבת מניפולציה וטאקייה, שהתמקדה בשגרירויות ארה"ב בפריז ובטהרן, מחלקת המדינה, ה־CIA , הבית הלבן, והממסד התקשורתי והאקדמי בארה"ב.
המערכה המניפולטיבית הציגה את אייתוללה ח'ומייני כבעל-ברית אנטי־קומוניסטי וחומת מגן מול מוסקבה, המחוייב להימנע מחתרנות במדינות הסוניות השכנות ולא לייצא את המהפכה האסלאמית. הוא הוצג כמנהיג רוחני השקוע בהוראת דת וברווחה וזכויות אדם של העם האיראני, כולל נשים, נוצרים, בהאים, זורואסטרים ויהודים.
המסרים של ח'ומייני גרמו לארה"ב לנטוש את בעל הברית הנאמן, השאה הפרסי, ולהפעיל לחץ כבד על הצבא האיראני – שהכיר את מהותו וכוונותיו של חומייני – לקבל את שלטון משטר האייתוללה (שניגש מייד, כצפוי, להוצאות להורג של מפקדים בכירים בצבא). המערכה המניפולטיבית מינפה את כמיהת ארה"ב להימנע מעימות צבאי ולהגיע להסכם-עכשיו, לקדם את סוגיית זכויות האדם והדמוקרטיה. ח'ומייני גם מינף את להיטות ארה"ב להבטיח אספקה סדירה של נפט מהמפרץ הפרסי, ולהנות מפוטנציאל שיתוף הפעולה הכלכלי עם איראן, תוך התעלמות מהתפקיד המרכזי של היסטוריה, דת ואידאולוגיה קנאיות – הרבה יותר משיקולים פיננסים ודיפלומטים – בעיצוב החזון, האסטרטגיה ומדיניות חוץ ופנים של משטר האייתוללה.
הצלחת המערכה המשולבת של מניפולציה וטאקייה גרמה לארה"ב להתעלם מאזהרות הצבא האיראני בדבר האידאולוגיה השיעית התרייסריונית, הקנאית והאפוקליפטית – אידאולוגיה שאינה נתונה למו"מ, ומחייבת את ייצוא המהפכה האסלאמית, את הפלת כל המשטרים הסוניים, ואת הכנעת המערב ה"כופר", ובמיוחד "השטן האמריקני הגדול".
עד כמה הייתה יעילה המערכה שניהל האייתולה ח'ומייני? עשרה ימים לפני שובו של אייתוללה חומייני לאיראן ב-1 לפברואר 1979 אמר הנשיא קרטר למנהיגי העולם שהתכנסו באיי גוואדלופ שח'ומייני "לא יעסוק בייצוא המהפכה האסלאמית… ויהיה שקוע ברכישת טרקטורים ולא טנקים…". שגריר ארצות הברית באיראן, וויליאם סאליבן, טען כי "עם שובו לאיראן מהגלות בצרפת, ח'ומייני יהיה 'מהדורה איראנית של גנדי; סביר שהבחירות יניבו רפובליקה אסלאמית פרו־מערבית…". הרולד סונדרס, סגן מזכיר המדינה לענייני המזה"ת, אמר לוועדת המשנה לענייני המזה"ת בסנאט כי אינו צופה שגישה אנטי־אמריקאית תפגע ביחסי ארה"ב עם משטר האייתוללה…"
ב־2026, משטר האייתוללה משכלל את טקטיקת המניפולציה והטקייה, ומפגין יכולות יוצאות דופן במו"מ עם ארה"ב, בסיוע — מכוון או בלתי־מכוון — של "המועצה הלאומית האיראנית־אמריקנית" (NIAC) ושל "מכון קווינסי" הבדלני והפרו־אייתוללה, הממומן בעיקר על ידי ג'ורג' סורוס ומשפחת קוץ' הבדלנית, ובמיוחד במעורבות של טריטה פרסי, יליד איראן, שהיה ממייסדי ה־ NIAC ונשיאו לשעבר, וממייסדי "מכון קווינסי" וסגן הנשיא של המכון. ה־NIAC ו"מכון קווינסי" מקדמים באופן שיטתי יעדים אסטרטגיים מרכזיים של משטר האייתוללה: שכנוע הממסד הוושינגטוני להמעיט בחשיבות האידאולוגיה הקנאית והאפוקליפטית של האייתוללה, להמשיך במו"מ, ולהימנע מסנקציות חריפות וממתקפה צבאית. שני גופים אלה תורמים להנצחת משטר האייתוללה; ובכך מחריפים את אי־היציבות האזורית והעולמית, ומחמירים את דיכוי האוכלוסייה האיראנית, ובמיוחד נשים ומיעוטים אתניים ודתיים.
האם ארצות הברית נחושה לחזור על – או להימנע מ- הטעויות הקריטיות של 48 השנים האחרונות?
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
9 באוקטובר 2026
English edition https://bit.ly/3VYYvYt
ב-10 באפריל 2006 נשא מועמר קדאפי נאום בטימבוקטו, מאלי: "50 מיליון מוסלמים הנמצאים באירופה יהפכו אותה ליבשת מוסלמית בתוך כמה עשורים… אללה יעניק לאסלאם ניצחון ללא חרבות, ללא רובים…"
משמעויות ההגירה בעיני המערב והאסלאם שונות זו מזו באופן יסודי – אידיאולוגית, דתית, משפטית, חברתית, כלכלית, טקטית ואסטרטגית. תפישת המערב מונחית ע"י עקרונות חילוניים, מוסריים, משפטיים וחברתיים-כלכליים, ומתמקדת בזכויות, גבולות, שווקי עבודה והגנה הומניטרית מכוח המשפט הבינלאומי. לעומת זאת, תפישת האסלאם את מוסד ההגירה (הִיגְ'רָה) היא דוקטרינרית, תיאולוגית, אידיאולוגית ואסטרטגית, ומושרשת במורשת הנביא מוחמד והקוראן בת 1,400 שנים. למעשה, ההיג'רה מציינת את תחילת מנין השנים המוסלמי (היג'רי).
פרופ' קלי מ. גרינהיל, מדעי המדינה ב-MIT ובאוניברסיטת טאפטס, מחברת הספר Weapons of Mass Migration (הוצאת אוניברסיטת קורנל, 2016), תיעדה את השיטה של קדאפי וארדואן להפחיד את מערב אירופה באיום של הגירה אסלאמית מכוונת.
דוקטרינת ההיג'רה
דוקטרינת ההיג'רה מתייחסת להגירת הנביא מוחמד ממכה לחבש ומדינה כהחלטה אלוהית וצעד אסטרטגי שנועדו להתארגן מחדש, להרחיב את בסיס העוצמה של מוחמד והאסלאם למען אללה, ולהכשיר את הקרקע לג'יהאד-מזוין.
הקוראן והחדית' (תיעוד מעשיו ואמירותיו של מוחמד) מציגים את ההיג'רה כאב-טיפוס של ג'יהאד לא-אלים "למען אללה", כשההגירה והלחימה משולבות כמעשי פולחן משלימים במצוות אללה. ההיג'רה הייתה שלב מקדים של הג'יהאד ורכיב מרכזי ומתמשך בו להכנעת אויבים.
מבחינה לשונית ודתית, הקוראן משלב אמונה-הגירה-לחימה. למשל, לפי הקוראן 8:74: "אלה שהאמינו, נדדו [היגרו], ולחמו למען אללה… הם המאמינים האמיתיים". ההיג'רה אינה רק מעבר מקום, אלא מאבק אסטרטגי בעל משמעות רוחנית למען אללה.
ציוני דרך של ההיג'רה
*בשנת 615 היגר הנביא מוחמד לאתיופיה ובשנת 622 למדינה, וכך ביסס את התקדים האסלאמי של היג'רה (הגירה) – מהלך המקדם את ניצחון "בית האסלאם" על "בית הכופרים". ההיג'רה של מוחמד נועדה להיחלץ מתבוסה מול שבט קורייש הלא-מוסלמי במכה,הקמת בסיס אסטרטגי חלופי ושדרוג יכולות לקראת הכנעת שבט קורייש. ההשתלטות על מכה בשנת 630 הכשירה את הקרקע לכיבושים צבאיים נרחבים ולאסלאמיזציה אזורית ועולמית. סורות 4:97-100 ו-8:72-75 בקוראן הן המקור המרכזי בסוגיית ההיג'רה, המכיר בתפקידה היסודי בעיצוב האסטרטגיה והטקטיקה האסלאמיות.
*בשנת 670 היגרו לוחמים מוסלמים ומשפחותיהם/שבטיהם לאמצאר (עיירות/מחנות צבא), כגון בצרה, כופה, פוסטאט וקיירואן, שנועדו לשמש בסיס לערביזציה/אסלאמיזציה רחבת היקף של שטחים כבושים בחצי האי ערב ובמזרח התיכון כולו, במצרים, ובהמשך גם בצפון אפריקה ועד דרום ספרד. במאה ה-11 היגרו שבטים טורקמנים לאנטוליה והפכו בהדרגה את האזור מיווני-נוצרי לטורקי-מוסלמי. במאות ה-14 עד ה-16 הסתייעה ההתפשטות העות'מאנית/אסלאמית בהגירה מבצעית אל הבלקן, ובכלל זה בולגריה, סרביה, יוון, דרום קרואטיה, אלבניה ובוסניה-הרצגובינה. בשנת 1804 הוביל עות'מאן דן פודיו היג'רה במערב אפריקה, לפני שניהל את ג'יהאד סוקוטו בשטחן של ניגריה וקמרון של ימינו.
*במאות ה-20 וה-21 הציגו אנשי רוח אסלאמים את מושג ההיג'רה כמתודולוגיית טרור מהפכנית. למשל סייד קוטב, האידיאולוג הרדיקלי/טרוריסטי המוביל של "האחים המוסלמים" בשנות ה-50' וה-60', ושוכרי מוסטפא, מייסדה ומנהיגה של הקבוצה האסלאמית "תכפיר ואל-היג'רה" בשנות ה-60' וה-70'. כמו כן, אל-קאעידה ודאע"ש השתמשו במושג ההיג'רה כדי למשוך לוחמים זרים לאזורים שמחוץ לשליטת המדינה, כמו אזורי הגבול האפגניים-פקיסטניים בשנות ה-80' וה-90', ומזרח סוריה ומערב עיראק ב-2014.
השורה התחתונה
*בעוד שהפרשנות המערבית להגירה שואפת לשלב מהגרים מוסלמים, הפרשנות האסלאמית להיג'רה שואפת להשתלט על ה"כופר" המערבי.
*הפרשנות המערבית והפרשנות האסלאמית להגירה מהוות דבר והיפוכו.
*מודעות להבדל התהומי בין שתי הפרשנויות חיונית לדמוקרטיות המערביות כדי להימנע מתוצאות קטלניות.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב”
26 אוקטובר 2026,
English edition https://bit.ly/4BEBPgK
בספטמבר 2026 סיפק המודיעין הישראלי התראה בזמן אמת, שסיכלה פעולת טרור איראנית נגד בסיס חיל אוויר בריטי, המשמש בסיס-בית למפציצים כבדים ומטוסי קרב אמריקאים.
עבור ארה"ב ישראל משמשת:
^המקור היעיל ביותר של מודיעין משנה-משחק אנושי ואותות במלחמה בטרור האסלאמי האנטי-אמריקאי, ובכל הקשור לזהוי יכולות ומגבלות של מערכות צבאיות סיניות ורוסיות. לפי מומחים בארה"ב, היקף מודיעין זה שקול לתפוקה של מספר סוכנויות מודיעין אמריקאיות (תקציב שנתי של CIA אחד הוא כ-15 מיליארדי דולרים שהם 400% תשואה על סיוע החוץ לישראל – 3.8 מיליארדי דולרים).
^מרכז חדשנות ייחודי בתנאי-קרב המאפשר לצבא ארה"ב למנף את ניסיון הקרב הישראלי לשדרוג תורות-לחימה של חיל האוויר, כוחות היבשה, הכוחות המיוחדים, לוחמה בשטח, חיל הרפואה, לוחמה נגד טרור, ועוד.
^מרכז המחקר והפיתוח והמעבדה בתנאי־קרב הגדולים ביותר של התעשיות הביטחוניות בארה"ב (2.5 מיליון עובדים), החוסכים לארה"ב מיליארדי דולרים בעלויות מחקר ופיתוח של מטוסי ומסוקי קרב ועשרות מערכות צבאיות מתקדמות נוספות, תוך שדרוג-יכולות דרמטי.
^חלון הראווה היעיל ביותר להגברת יצוא מערכות צבאיות אמריקאיות, המרחיב את בסיס-התעסוקה בארה"ב, ומגדיל את הכנסות המס (חברות ואישי) של האוצר האמריקאי.
^אתר של מרכזי מחקר ופיתוח של יותר מ־250 ענקיות היי־טק אמריקאיות, המעצימים את עליונות ארה"ב בתחרות הבינלאומית.
^מוצב קדמי היעיל ביותר, המחזק את מעמדה הגיאו-אסטרטגי של ארה"ב ללא צורך בחיילי קרב אמריקאים, תוך חשיפת המגבלות של מערכות צבאיות סיניות ורוסיות, וכרסום מעמדן האזורי והגלובלי.
^"נושאת מטוסים אמריקאית הגדולה ביותר ובלתי־ניתנת להטבעה”, המוצבת באופן באזור קריטי מבחינה כלכלית וביטחונית בין הים התיכון, ים סוף, האוקיינוס ההודי והמפרץ הפרסי – מוקד של טרור אסלאמי אנטי־אמריקאי, זירה של 48% מעתודות הנפט בעולם, וצירי סחר קריטיים ממזרח אסיה לעולם המערבי. מחיר נושאת מטוסים מתקדמת אחת הוא 10–13 מיליארדי דולרים (תשואה של 340% על "סיוע החוץ” השנתי 3.8 מיליארדי דולרים).
^קו הגנה ראשון של העולם המערבי מול איום הטרור האסלאמי, השואף להכניע את "הכופר" המערבי באירופה ולהמשיך לארה"ב, כפי שמחייבת אידיאולוגיה בת 1,400 שנים.
להבדיל מבעלות ברית אחרות של ארצות הברית:
*מתקפת חיל האוויר הישראלי ביוני 2025 נגד משטר האייתוללה פגעה קשות במערך ההגנה האווירית וחיל האוויר של המשטר, והשמידה חלק ניכר מתשתיות פיתוח וייצור הטילים שלו. המבצע הישראלי איפשר לחיל האוויר האמריקאי להרוס – ללא הפרעה איראנית – חלק ניכר מתשתיות הגרעין של איראן, והיטה את מאזן הכוחות העולמי לטובת ארה"ב.
*ישראל היא יצואנית-נטו של ביטחון לאומי וביטחון פנים לארצות הברית, ללא בסיסי צבא אמריקאים. בניגוד לכל בעלות הברית האחרות של ארה"ב, ישראל הוכיחה את נכונותה ויכולותיה להפעיל כוח יעיל נגד טרור סוני ושיעי.
*ישראל היא מכפלן-ביטחוני ומכפלן-דולרי ייחודי עבור ארה"ב, המניבים תשואה הגבוהה באופן אקספוננציאלי מהיקף "סיוע החוץ” השנתי לישראל, שהוא למעשה השקעה שנתית.
*ב־1981 — למרות לחץ ברוטלי של ארה"ב — השמידה ישראל את הכור הגרעיני בעיראק, וחסכה מארה"ב עימות גרעיני פוטנציאלי ב־1991 במלחמת המפרץ, וחילצה את המשטרים הערביים הפרו־אמריקאים ממלתעות סדאם חוסיין הפרו־סובייטי.
*ב־2007 — בניגוד ללחץ מתון של ארה"ב — השמידה ישראל את הכור הגרעיני הסורי, שנבנה בידי צפון קוריאה ומומן ברובו על ידי איראן, וחסכה מהעולם מלחמת אזרחים גרעינית (2011–2025) וטרור סוני/שיעי גרעיני.
*מודיעין ישראלי שנמסר לארה"ב מנע סדרה של פיגועי טרור איראני נגד מתקנים ואישים אמריקאים במפרץ הפרסי, ירדן, סוריה ועל אדמת ארה"ב. ישראל גם סיפקה לארה"ב מודיעין קריטי על פעילות דאע"ש, כולל זהות של אזרחים מערביים שהצטרפו לדאע"ש, ומודיעין שנאסף באמצעות כטב"מים מעל שטחים בשליטת דאע"ש, ששיפר את תקיפות האוויר האמריקאי. ישראל מקיימת את המערך המודיעיני המבצעי העמוק ביותר נגד הנהגת איראן ומעגלי ההפצה שלה, כולל מערך אזורי של ארגונים הסרים למרות האייתוללה.
*ב־2017 חדר המודיעין הישראלי לתא סורי של דאע"ש שהצליח להחדיר למחשבים ניידים חומרי נפץ שהוסוו כסוללות, המסוגלות להטעות את מכשירי הרנטגן בשדות התעופה אזרחיים בארה"ב. המידע הוביל לשדרוג אבטחת שדות התעופה בארה"ב, ומנע פיצוצים באוויר ובשדות תעופה, ופגיעה אנושה במורל האוכלוסייה בארה"ב.
*ב־2018 התריע המודיעין הישראלי על פעולת טרור לפיצוץ מטוס של "אתיחאד איירווייז" בדרכו מסידני, אוסטרליה לאבו דאבי.
*פיתוח משותף של מערכות הגנה אווירית כגון "חץ 2", "חץ 3" ו"קלע דוד", המפותחות במשותף (בעיקר ע"י ישראל), ממומנות, מיוצרות ומיוצאות במשותף (בעיקר ע"י ארצות הברית). לקחים שנלמדו ע"י ישראל מיירוטי טילים בליסטיים מזינים ישירות את הגנת המולדת בארה"ב.
*בעוד ש־100,000–150,000 חיילי קרב אמריקניים מוצבים במערב אירופה, בקוריאה הדרומית וביפן (במימון שנתי של 40–45 מיליארדי דולרים), אין חיילי קרב אמריקניים בישראל (עם השקעה שנתית של 3.8 מיליארדי דולרים לרכישת מערכות צבאיות מתוצרת ארה"ב).
השורה התחתונה
*הטענה שישראל מהווה נטל כספי על משלם המיסים האמריקני מעוותת את המציאות של התשואה הגבוהה ביותר אי פעם על השקעה אמריקאית, שהיא השקעה בסיכון נמוך – תשואה אקספוננציאלית על ההשקעה המקדמת את עתיד הכלכלה והביטחון של ארה"ב.
*ישראל היא בעלת-ברית ייחודית: שותפה יחידה של ארה"ב בעימות המתמשך עם איראן; נכס מודיעיני אזורי ועולמי; טכנולוגיה אזרחית וביטחונית מתקדמת; וניסיון קרבי בעצימות גבוהה.
*שיתוף הפעולה הביטחוני והמסחרי בין ארצות הברית לישראל הוא כביש דו־סטרי לתועלת שני הצדדים, המניב למשלם המיסים האמריקאי רווח חריג בהיקפו.
שגריר )בדימוס( יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: "יוזמה ישראל-ארה"ב"
14 אוקטובר 2026,
English edition https://bit.ly/3VHZLzf
המו"מ בין ארה"ב לבין משטר האייתוללה מחייב הפקת לקחים ממחזורי המו"מ הנמשכים מ-1978. המו"מ מהווה מנוע מרכזי בשדרוג משטר האייתוללה מגורם גיאו-אסטרטגי מדרגה שנייה לגורם בדרגת-על. אופציית המו"מ אף האיצה את הפיכת איראן מ"השוטר האמריקני של המפרץ" למוקד אנטי-אמריקאי מרכזי של טרור, מלחמות, הפצת סמים והלבנת הון; מנוכחות אסטרטגית במפרץ הפרסי זינקה איראן לנוכחות עולמית ברחבי המזרח התיכון, מרכז אסיה, מזרח וצפון אפריקה, אמריקה הלטינית ועל אדמת ארה"ב.
משטר האייתוללה הפגין כישרון מניפולטיבי (gaslighting)מאז סוף 1978 ותחילת 1979, כאשר אייתוללה ח'ומייני – אז בגלות בנֵוֹפּל־לה־שאטו שבצרפת – הקים צוות של איראנים רהוטים בוגרי אוניברסיטאות מערביות למערכה הסברתית המשלבת מניפולציה וטאקייה, שהתמקדה בשגרירויות ארה"ב בפריז ובטהרן, מחלקת המדינה, ה־CIA , הבית הלבן, והממסד התקשורתי והאקדמי בארה"ב.
המערכה המניפולטיבית הציגה את אייתוללה ח'ומייני כבעל-ברית אנטי־קומוניסטי וחומת מגן מול מוסקבה, המחוייב להימנע מחתרנות במדינות הסוניות השכנות ולא לייצא את המהפכה האסלאמית. הוא הוצג כמנהיג רוחני השקוע בהוראת דת וברווחה וזכויות אדם של העם האיראני, כולל נשים, נוצרים, בהאים, זורואסטרים ויהודים.
המסרים של ח'ומייני גרמו לארה"ב לנטוש את בעל הברית הנאמן, השאה הפרסי, ולהפעיל לחץ כבד על הצבא האיראני – שהכיר את מהותו וכוונותיו של חומייני – לקבל את שלטון משטר האייתוללה (שניגש מייד, כצפוי, להוצאות להורג של מפקדים בכירים בצבא). המערכה המניפולטיבית מינפה את כמיהת ארה"ב להימנע מעימות צבאי ולהגיע להסכם-עכשיו, לקדם את סוגיית זכויות האדם והדמוקרטיה. ח'ומייני גם מינף את להיטות ארה"ב להבטיח אספקה סדירה של נפט מהמפרץ הפרסי, ולהנות מפוטנציאל שיתוף הפעולה הכלכלי עם איראן, תוך התעלמות מהתפקיד המרכזי של היסטוריה, דת ואידאולוגיה קנאיות – הרבה יותר משיקולים פיננסים ודיפלומטים – בעיצוב החזון, האסטרטגיה ומדיניות חוץ ופנים של משטר האייתוללה.
הצלחת המערכה המשולבת של מניפולציה וטאקייה גרמה לארה"ב להתעלם מאזהרות הצבא האיראני בדבר האידאולוגיה השיעית התרייסריונית, הקנאית והאפוקליפטית – אידאולוגיה שאינה נתונה למו"מ, ומחייבת את ייצוא המהפכה האסלאמית, את הפלת כל המשטרים הסוניים, ואת הכנעת המערב ה"כופר", ובמיוחד "השטן האמריקני הגדול".
עד כמה הייתה יעילה המערכה שניהל האייתולה ח'ומייני? עשרה ימים לפני שובו של אייתוללה חומייני לאיראן ב-1 לפברואר 1979 אמר הנשיא קרטר למנהיגי העולם שהתכנסו באיי גוואדלופ שח'ומייני "לא יעסוק בייצוא המהפכה האסלאמית… ויהיה שקוע ברכישת טרקטורים ולא טנקים…". שגריר ארצות הברית באיראן, וויליאם סאליבן, טען כי "עם שובו לאיראן מהגלות בצרפת, ח'ומייני יהיה 'מהדורה איראנית של גנדי; סביר שהבחירות יניבו רפובליקה אסלאמית פרו־מערבית…". הרולד סונדרס, סגן מזכיר המדינה לענייני המזה"ת, אמר לוועדת המשנה לענייני המזה"ת בסנאט כי אינו צופה שגישה אנטי־אמריקאית תפגע ביחסי ארה"ב עם משטר האייתוללה…"
ב־2026, משטר האייתוללה משכלל את טקטיקת המניפולציה והטקייה, ומפגין יכולות יוצאות דופן במו"מ עם ארה"ב, בסיוע — מכוון או בלתי־מכוון — של "המועצה הלאומית האיראנית־אמריקנית" (NIAC) ושל "מכון קווינסי" הבדלני והפרו־אייתוללה, הממומן בעיקר על ידי ג'ורג' סורוס ומשפחת קוץ' הבדלנית, ובמיוחד במעורבות של טריטה פרסי, יליד איראן, שהיה ממייסדי ה־ NIAC ונשיאו לשעבר, וממייסדי "מכון קווינסי" וסגן הנשיא של המכון. ה־NIAC ו"מכון קווינסי" מקדמים באופן שיטתי יעדים אסטרטגיים מרכזיים של משטר האייתוללה: שכנוע הממסד הוושינגטוני להמעיט בחשיבות האידאולוגיה הקנאית והאפוקליפטית של האייתוללה, להמשיך במו"מ, ולהימנע מסנקציות חריפות וממתקפה צבאית. שני גופים אלה תורמים להנצחת משטר האייתוללה; ובכך מחריפים את אי־היציבות האזורית והעולמית, ומחמירים את דיכוי האוכלוסייה האיראנית, ובמיוחד נשים ומיעוטים אתניים ודתיים.
האם ארצות הברית נחושה לחזור על – או להימנע מ- הטעויות הקריטיות של 48 השנים האחרונות?
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
9 באוקטובר 2026
English edition https://bit.ly/3VYYvYt
ב-10 באפריל 2006 נשא מועמר קדאפי נאום בטימבוקטו, מאלי: "50 מיליון מוסלמים הנמצאים באירופה יהפכו אותה ליבשת מוסלמית בתוך כמה עשורים… אללה יעניק לאסלאם ניצחון ללא חרבות, ללא רובים…"
משמעויות ההגירה בעיני המערב והאסלאם שונות זו מזו באופן יסודי – אידיאולוגית, דתית, משפטית, חברתית, כלכלית, טקטית ואסטרטגית. תפישת המערב מונחית ע"י עקרונות חילוניים, מוסריים, משפטיים וחברתיים-כלכליים, ומתמקדת בזכויות, גבולות, שווקי עבודה והגנה הומניטרית מכוח המשפט הבינלאומי. לעומת זאת, תפישת האסלאם את מוסד ההגירה (הִיגְ'רָה) היא דוקטרינרית, תיאולוגית, אידיאולוגית ואסטרטגית, ומושרשת במורשת הנביא מוחמד והקוראן בת 1,400 שנים. למעשה, ההיג'רה מציינת את תחילת מנין השנים המוסלמי (היג'רי).
פרופ' קלי מ. גרינהיל, מדעי המדינה ב-MIT ובאוניברסיטת טאפטס, מחברת הספר Weapons of Mass Migration (הוצאת אוניברסיטת קורנל, 2016), תיעדה את השיטה של קדאפי וארדואן להפחיד את מערב אירופה באיום של הגירה אסלאמית מכוונת.
דוקטרינת ההיג'רה
דוקטרינת ההיג'רה מתייחסת להגירת הנביא מוחמד ממכה לחבש ומדינה כהחלטה אלוהית וצעד אסטרטגי שנועדו להתארגן מחדש, להרחיב את בסיס העוצמה של מוחמד והאסלאם למען אללה, ולהכשיר את הקרקע לג'יהאד-מזוין.
הקוראן והחדית' (תיעוד מעשיו ואמירותיו של מוחמד) מציגים את ההיג'רה כאב-טיפוס של ג'יהאד לא-אלים "למען אללה", כשההגירה והלחימה משולבות כמעשי פולחן משלימים במצוות אללה. ההיג'רה הייתה שלב מקדים של הג'יהאד ורכיב מרכזי ומתמשך בו להכנעת אויבים.
מבחינה לשונית ודתית, הקוראן משלב אמונה-הגירה-לחימה. למשל, לפי הקוראן 8:74: "אלה שהאמינו, נדדו [היגרו], ולחמו למען אללה… הם המאמינים האמיתיים". ההיג'רה אינה רק מעבר מקום, אלא מאבק אסטרטגי בעל משמעות רוחנית למען אללה.
ציוני דרך של ההיג'רה
*בשנת 615 היגר הנביא מוחמד לאתיופיה ובשנת 622 למדינה, וכך ביסס את התקדים האסלאמי של היג'רה (הגירה) – מהלך המקדם את ניצחון "בית האסלאם" על "בית הכופרים". ההיג'רה של מוחמד נועדה להיחלץ מתבוסה מול שבט קורייש הלא-מוסלמי במכה,הקמת בסיס אסטרטגי חלופי ושדרוג יכולות לקראת הכנעת שבט קורייש. ההשתלטות על מכה בשנת 630 הכשירה את הקרקע לכיבושים צבאיים נרחבים ולאסלאמיזציה אזורית ועולמית. סורות 4:97-100 ו-8:72-75 בקוראן הן המקור המרכזי בסוגיית ההיג'רה, המכיר בתפקידה היסודי בעיצוב האסטרטגיה והטקטיקה האסלאמיות.
*בשנת 670 היגרו לוחמים מוסלמים ומשפחותיהם/שבטיהם לאמצאר (עיירות/מחנות צבא), כגון בצרה, כופה, פוסטאט וקיירואן, שנועדו לשמש בסיס לערביזציה/אסלאמיזציה רחבת היקף של שטחים כבושים בחצי האי ערב ובמזרח התיכון כולו, במצרים, ובהמשך גם בצפון אפריקה ועד דרום ספרד. במאה ה-11 היגרו שבטים טורקמנים לאנטוליה והפכו בהדרגה את האזור מיווני-נוצרי לטורקי-מוסלמי. במאות ה-14 עד ה-16 הסתייעה ההתפשטות העות'מאנית/אסלאמית בהגירה מבצעית אל הבלקן, ובכלל זה בולגריה, סרביה, יוון, דרום קרואטיה, אלבניה ובוסניה-הרצגובינה. בשנת 1804 הוביל עות'מאן דן פודיו היג'רה במערב אפריקה, לפני שניהל את ג'יהאד סוקוטו בשטחן של ניגריה וקמרון של ימינו.
*במאות ה-20 וה-21 הציגו אנשי רוח אסלאמים את מושג ההיג'רה כמתודולוגיית טרור מהפכנית. למשל סייד קוטב, האידיאולוג הרדיקלי/טרוריסטי המוביל של "האחים המוסלמים" בשנות ה-50' וה-60', ושוכרי מוסטפא, מייסדה ומנהיגה של הקבוצה האסלאמית "תכפיר ואל-היג'רה" בשנות ה-60' וה-70'. כמו כן, אל-קאעידה ודאע"ש השתמשו במושג ההיג'רה כדי למשוך לוחמים זרים לאזורים שמחוץ לשליטת המדינה, כמו אזורי הגבול האפגניים-פקיסטניים בשנות ה-80' וה-90', ומזרח סוריה ומערב עיראק ב-2014.
השורה התחתונה
*בעוד שהפרשנות המערבית להגירה שואפת לשלב מהגרים מוסלמים, הפרשנות האסלאמית להיג'רה שואפת להשתלט על ה"כופר" המערבי.
*הפרשנות המערבית והפרשנות האסלאמית להגירה מהוות דבר והיפוכו.
*מודעות להבדל התהומי בין שתי הפרשנויות חיונית לדמוקרטיות המערביות כדי להימנע מתוצאות קטלניות.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
2 אוקטובר2026
English edition: bit.ly/4yx6DOo
*המלך חוסיין הכיר בפגיעות ארצו, ובאפשרות של הישנות "ספטמבר השחור", עקב "פצצת הזמן" של הרוב הפלסטיני, המשתף פעולה בשיטתיות עם טרור "האחים המוסלמים", במקביל לפיצול השבטי/תרבותי/רעיוני של המגזר הבדואי. לכן, המלך הזהיר מעצבי מדיניות מערביים וישראלים שמדינה פלסטינית מערבית לנהר הירדן תדון לכליה את המשטר ההאשמי הפרו-מערבי מזרחית לנהר.
*מדינה פלסטינית תשלול מירדן את היתרונות ההגנתיים של שליטת ישראל ברכסי יו"ש, שסייעה בסיכול מתקפת הטרור הפלסטינית בספטמבר 1970, שהתרחשה במקביל לפלישה הצבאית הסורית לירדן. מתקפת "ספטמבר השחור" נוכחית עלולה להפוך לצונאמי עקב נוכחות 1–2 מיליון פליטים סורים בצפון ירדן (חלקם טרוריסטים וסוחרי סמים), פעילות טרור איראנית בירדן ובעיראק השכנה, ונוכחות פעילה בירדן של "האחים המוסלמים" (המחוייבים להפלת כל משטר מוסלמי-לאומי) ושלוחתם, חמאס, השואבים השראה מאוקטובר 2023, ומהפייסנות המערבית כלפי חמאס בפרט והטרור האסלאמי בכלל.
*התמכרות הממסד המערבי לרעיון המדינה הפלסטינית נובעת, בין היתר, מהענקת משקל משמעותי למלל פלסטיני מתון, המיועד לצבורי-יעד בישראל ובמערב. בניגוד לממסד המערבי, הממסד הערבי מתמקד במעש האלים הפלסטיני בזירה הבין-ערבית, הגורם לאדישות-עד-דחייה ערביים כלפי רעיון המדינה הפלסטינית.
*מדינות ערב לא הפעילו ואינן מפעילות שריר צבאי, פיננסי או מדיני משמעותי לקידום רעיון המדינה הפלסטינית. אף מלחמה ערבית נגד ישראל לא פרצה עקב/למען הסוגיה הפלסטינית, והערבים מעולם לא התערבו צבאית במהלך מלחמות ישראל–פלסטין. לכן, בנובמבר 2023 דחה כינוס משותף של "הליגה הערבית" ו"ארגון המדינות המוסלמיות" הצעת החלטה של איראן, אלג'יר והרש"פ לנתק כל קשר דיפלומטי–כלכלי–ביטחוני–תיירותי עם ישראל.
*בעוד המלל הערבי תומך באופן גורף ברעיון המדינה הפלסטינית, המעש הערבי נמנע באופן שיטתי מתמיכה ב– ולעיתים אף מתנגד ל– להקמת מדינה פלסטינית.
*משטרים ערביים אינם מקריבים אינטרסים שלהם על מזבח המדינה הפלסטינית, בה הם רואים איום על יציבותם/קיומם. בניגוד לממסד המערבי, הם מודעים ל-55 שנות התנהלות פלסטינית בין-ערבית מתסיסה, אלימה ובוגדנית נגד מדינות ערביות-מארחות במצרים (שנות ה-50'), סוריה (שנות ה-60'), ירדן (1970), לבנון (1970–1982) וכווית (1990). התנהלות שיטתית זאת הפכה את הפלסטינים לאב-טיפוס בין-ערבי של חתרנות, טרור, בוגדות וכפיות-תודה.
*הערבים גם מודעים לשיתוף הפעולה של הפלסטינים עם ארגוני טרור באסיה, באפריקה, באירופה ובאמריקה הלטינית, וכן לקשריהם ההדוקים עם משטרים קיצוניים כמו גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי (כולל קשרים מבצעיים עם הק.ג.ב. הסובייטי והשטאזי המזרח-גרמני), אייתוללה חומייני, צפון קוריאה, קובה, ונצואלה, סין ורוסיה.
*תפישת העולם המערבית טוענת שטרור (כולל הטרור הפלסטיני) הוא מונחה-ייאוש, ולכן יש להתמודד מולו בדיפלומטיה ופיננסים – ולא צבאית – ולהדגיש מחוות של רצון טוב. בניגוד לממסד המערבי, מציאות המזה"ת מבהירה – לפחות מהמאה השביעית – שטרור הוא מונחה-אידאולוגיה פנאטית. לדוגמא, אמנות פת"ח ואש"ף מ-1959 ו-1964 (לפני מלחמת 1967!) המחייבות עקירה מוחלטת של – ולא צמצום שטח ולא דו-קיום בשלום עם – "הישות הציונית הבלתי חוקית".
*תפישת העולם המערבית מתוסכלת ממציאות מזרח תיכונית בת 1,400 שנים אלימה, מדממת ונטולת פתרונות מיידים וקלים, ולכן מחפשת מפלט ותקווה בספקולציות על מזרח תיכון חדש, הכולל מדינה פלסטינית מתוקנת, השואפת לדו-קיום בשלום. לעומת זאת, הממסד הערבי מתמקד במציאות מתועדת של המזה"ת, כולל התנהלות פלסטינית אלימה מתועדת למשעי. הם משוכנעים שהערכות על אופי המדינה הפלסטינית – והשפעתה האזורית – חייבות להיות מבוססות על עובדות ולא ספקולציות.
*הטרור הפלסטיני הגועש – אש"פ וחמאס – בעקבות "הסכמי אוסלו" וההתנתקות חושף את תפישת העולם המערבי בערוותו, כפי שארע למצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית לאחר שהעניקו לפלסטינים דריסת רגל מהותית, שהביאה – כצפוי! – לתקיעת סכין פלסטינית בגב המדינות המארחות.
*לפיכך, ירדן ומצרים עשו כל שביכולתן למנוע הקמת מדינה פלסטינית בשנים 1967–1949, כאשר שלטו באופן מלא ביו"ש ועזה. יתר על כן, ב-1948 הקימה ה"ליגה הערבית" את "ממשלת כל פלסטין", הורידה אותה לדרגת "מחלקה פלסטינית" בשנים 1952–1950, וביטלה אותה ב-1955.
*ב-1970 הבהירו ראש ממשלת ירדן וצפי אל-טל ומפקד הכוחות המזוינים חאבס אל-מג'אלי שאידאולוגיה פלסטינית מנוגדת באופן בסיסי לריבונות ירדנית. ב-1974 הזהיר המלך חוסיין מקבלי מדיניות מערביים שמדינה פלסטינית בגדה המערבית תנצל את המציאות הדמוגרפית של ירדן (למשל, רוב פלסטיני) ותהווה איום קיומי ממשי וברור על המשטר ההאשמי. ב-1993 אמר המלך לראש ה"מוסד" הישראלי ש"הסכם אוסלו" עלול להוביל למדינה פלסטינית ממערב לנהר הירדן, שמשמעותה גזר דין מוות למשטר ההאשמי ממזרח לנהר הירדן. אזהרה זו הועברה על ידי הרמטכ"ל הירדני וראש המודיעין הצבאי, למקביליהם הישראלים, במהלך החתימה על הסכם השלום ישראל–ירדן באוקטובר 1994.
*הפלת המשטר ההאשמי תהפוך את ירדן לזירה נוספת של טרור אסלאמי, כולל "האחים המוסלמים", ארגוני טרור פלסטיניים, שלוחות של משטר האייתוללה, דאע"ש וכו'. השפעת הטרור המתעצם לא תוגבל לירדן וישראל, אלא תגלוש דרומה ותאיים על קיום משטרים ערביים פרו-מערביים במצרים (דרך חצי האי סיני המהווה זירת טרור), ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין וכווית. המהפך/צונאמי האסטרטגי יחריף את אי-יציבות המזה"ת, שהוא המוקד המוביל של טרור סוני ושיעי אנטי-מערבי (השוקד על מהדורות נוספות של "11 לספטמבר"), מיקום 48% מעתודות הנפט בעולם, וצומת קריטית של נתיבי-ים מסחריים בין המזרח הרחוק לאירופה המערבית.
*הפלת המשטר ההאשמי תקדם שאיפה אסטרטגית מרכזית של משטר האייתוללות להקים מעבר יבשתי רציף לישראל ולים התיכון (דרך עזה), תוך השלמת חגורת-אש סביב ערב הסעודית.
*מדינה פלסטינית תקדם שיתוף פעולה עם סין ורוסיה, כולל תחנות מודיעין ומימון – וגישה – לנמל משודרג ברצועת עזה ולמים הטריטוריאלים הפלסטינים, ויחזק את מעמדן במערב הים התיכון והשפעתן במזרח התיכון על חשבון ארה"ב.
*מקבלי מדיניות מערביים, המייחסים חשיבות רבה למלל הפלסטיני המתון, ולכן מפריחים ספקולציות על מדינה פלסטינית מתוקנת – שתתכחש לאידאולוגיה פנאטית, תתנער מהתנהלות אלימה, ותאמץ דו-קיום בשלום – יפיקו תועלת מהאזהרה הטקסנית: "אל תנשק תרנגולת לפני שיהיו לה שפתיים!"
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב”
25 ספטמבר 2026,
English edition https://bit.ly/4ym72Ty
מטוס הקרב F-35 מעיד על מעמד ישראל כבעלת-ברית עם ערך-מוסף מירבי, ניסיון מבצעי ויכולות טכנולוגיות ייחודיות ואמינות ללא-תנאי. כל זאת בהשקעה אמריקאית נמוכה-יחסית וללא נוכחות קרבית אמריקאית – מעמד משמעותי יותר מזה של מדינות נאט״ו, דרום קוריאה, יפן ואוסטרליה.
לישראל תפקיד מכריע בהפיכת ה־F-35 ממיזם בעייתי – שנועד לכישלון לדעת מומחי תעופה אמריקאים ב-2018 – למטוס הקרב המוביל של חיל האוויר האמריקאי. מאז קיבלה ישראל את ה־F-35 ב-2018, הפך המטוס למיזם ביטחוני מוביל בעולם, המזנק בהיקף היצוא.
ישראל הייתה הראשונה להפעלת ה־F-35 בתנאי קרב בעצימות חסרת-תקדים, והמדינה היחידה שקיבלה מארה"ב היתר לשילוב עצמאי של תוכנות מקומיות, מערכות לוחמה אלקטרונית, אמצעי לחימה ופתרונות תחזקה. היצרנית האמריקאית "לוקהיד-מרטין" וחיל האוויר האמריקאי הבינו את התועלת הצפויה מהניסיון הישראלי בתחומי פעילות מבצעית, בדיקת ותיקון כשלים של חומרה ותוכנה, אימות מהיר, תחזוקה ותיקונים. הניסיון הישראלי המעשי, שנצבר בשיתוף פעולה הדוק עם "לוקהיד-מרטין" – במיוחד בתחומי עיבוד נתונים, לוחמה אלקטרונית, שילוב אמצעי הלחימה, תחזוקה וזמינות מהירים — זיהה ופתר את רוב התקלות המכניות והטכניות, שאיימו על המשך הייצור, והיו עלולות לחייב בדיקות ופיתוח מחודש בעלויות גבוהות.
הניסיון והיכולות של ישראל בתנאי-קרב בעצימות-גבוהה חוסכים לארה"ב שנים רבות של מחקר ופיתוח, השקולות למיליארדי דולרים, כפי שניתן להסיק מעלויות המחקר והפיתוח של ה־F-35, הגבוהות מ-60 מיליארדי דולרים. הידע הישראלי הפחית סיכונים טכניים, האיץ את הבשלת המטוס, חיזק אמון של רוכשים פוטנציאליים, ותרם להפיכת מיזם שנועד לכישלון מחפיר למרכיב מרכזי בעוצמה האווירית של ארה"ב, ולהצלחה מרשימה בהיקף יצור של מאות מיליארדי דולרים.
ה-F-35A שמחירו 92 מיליוני דולרים, F-35C – 110.8 מיליוני דולרים, ו־F-35B – 121.4 מיליון דולר נמכרים ליותר מ־20 מדינות, כולל בריטניה, איטליה, הולנד, נורבגיה, דנמרק, בלגיה, פולין, פינלנד, גרמניה, שווייץ, קנדה, אוסטרליה, יפן, דרום קוריאה, ישראל, סינגפור, רומניה, יוון וצ׳כיה. ייצוא ה־F-35 מפגין זינוק דרמטי מאז אספקתו לישראל, והגיע ל-191 מטוסים ב-2025, לעומת 134 ב-2019. ה־F-35 הפך למטוס קרב חמקן מהדור החמישי שנמכר למדינות העולם בהיקף הרחב בהיסטוריה. לפי "לוקהיד-מרטין", צבר ההזמנות של ה־F-35 — בעיקר עבור חיל האוויר האמריקאי — הסתכם בשנת 2025 ב־170 מיליארדי דולרים.
ישראל היא מעבדה מבצעית ומרכז מחקר ופיתוח ייחודיים עבור ה־F-35, כפי ששימשה גם עבור מטוסי F-16 ו-F-15, מסוקי האפאצ׳י והבלאק הוק, מערכות ההגנה האווירית THAAD ופטריוט, ותריסרי מערכות צבאיות אמריקאיות מתקדמות נוספות. ישראל היא אולם תצוגה בתנאי-קרב ומרכז לחדשנות בטקטיקות לחימה לטובת ארה"ב. בכך היא מחזקת את כלכלת ארה"ב — גם באמצעות הרחבת התעסוקה והגדלת רווחי מס הכנסה של האוצר האמריקאי. במקביל, התרומה הישראלית משדרגת את יכולות חיל האוויר האמריקאי, מאריכה את תוחלת החיים של מערכות צבאיות אמריקאיות מתקדמות, ומגדילה את פוטנציאל הייצוא שלהן, כולל מטוסי F-15 ו־F-16, למרות שהם בני כ-55 שנים.
ישראל תורמת לתעשיות הביטחוניות והאוויריות של ארה"ב — המעסיקות 2.5 מיליון איש – ולכוחות המזוינים של ארצות הברית את אותם יתרונות שהעניקה ליותר מ־250 ענקיות היי־טק אזרחיות בארה"ב, כגון גוגל, מיקרוסופט, פייסבוק, אפל, ג׳ון דיר, אנבידיה, ג׳ונסון אנד ג׳ונסון וג׳נרל אלקטריק — אבל בהיקף גדול הרבה יותר. ישראל תורמת באופן משמעותי לחיזוק העליונות הגלובלית של הטכנולוגיות המסחריות והביטחוניות של ארה"ב.
ישראל מספקת לארה"ב מערכות חדשניות ופורצות-דרך, המתמודדות עם אתגרים ייחודיים בתחומי אקלים, השקיה, חקלאות, כלכלה, בריאות, רפואה וביטחון, הממונפות על ידי התעשיות האזרחיות והביטחוניות המובילות בארה"ב.
בינואר 2026 הכריזו ארה"ב וישראל על שיתוף פעולה אסטרטגי לתועלת-הדדית בתחום המחקר של בינה מלאכותית, אנרגיה, מחשוב מתקדם, חלל, מוליכים למחצה וטכנולוגיות קריטיות נוספות.
ישראל היא השותף המבצעי החשוב ביותר של ארה"ב להערכת יכולות חריגות בתחומי הגנה האווירית, הגנה מפני טילים, הלוחמה בטרור, לחימה בשטח בנוי, ומודיעין בתנאי-קרב.
ישראל היא שותף משמעותי במאמצי ארה"ב לשדרג הובלה עולמית בתחומים דו־שימושיים, כולל לוויינים קטנים ובינוניים, מערכות אוטונומיות, כלי טיס בלתי מאוישים, טכנולוגיות רפואיות ורפואה קרבית, סייבר ובינה מלאכותית.ישראל מקדמת את יכולות ארצות הברית בתחומי המחשוב, מוליכים למחצה, תעופה והחלל, תעופה, הגנה האווירית והגנה מפני טילים, חיישנים ואופטיקה האלקטרונית, מים וטכנולוגיות סביבתיות.
הדמוגרפיה בישראל — המאפשרת שילוב מוצלח של סוכנים במדינות מוסלמיות — המיקום הגיאו־אסטרטגי, האתגרים הקיומיים והניסיון הייחודי של ישראל, הפכו אותה לשותף המודיעין המשמעותי ביותר של ארה"ב בתחומי לוחמה בטרור, מימון טרור והלבנת הון, מניעת הפצת נשק להשמדה המונית ואיומים אזוריים וגלובליים. השותפות הניבה מידע חיוני על מערכות נשק מתקדמות המיוצרות בידי אויבים ויריבים של ארה"ב, המעניק תועלת ייחודית לכלכלת וביטחון ארה"ב, ומצמצם אבדות אמריקאיות ברחבי העולם ועל אדמת ארה"ב.
לפי הסנאטור דניאל אינוייה ז"ל, שהיה יו״ר וועדת המודיעין של הסנאט ויו״ר ועדת ההקצבות, היקף ואיכות המודיעין הישראלי המוענק לארה"ב בשיטתיות, עולה על היקף ואיכות המודיעין המוענק לארה"ב ע"י כל מדינות נאט״ו גם יחד. אינוייה העריך את שוויו של מודיעין זה במיליארדי דולרים.
ישראל מניבה לארצות הברית תשואה שנתית חריגה בהיקפה על ההשקעה השנתית בישראל בסך 3.8 מיליארדי דולרים (הנקראת בטעות "סיוע חוץ"). התשואה גבוהה באופן אקספוננציאלי מסך ״סיוע החוץ״.
ישראל מהווה בסיס קדמי מבצעי עבור ארה"ב, שהוא אמין ובעל ניסיון קרבי שאין שני לו, באזור חשוב ביותר מבחינה אסטרטגית, ועושה זאת ללא-תלות בזהות שמאל או ימין של הממשלה (בניגוד לבעלות ברית אחרות).
ישראל היא מכפלן-כוח ומכפלן-דולרי בעוצמה גבוהה עבור ארצות הברית, ובכך מחזקת את כוח ההרתעה האמריקאית, ללא לוחמים אמריקאים על אדמתה, בניגוד למדינות נאט״ו, יפן ודרום קוריאה, הנשענות על בסיסי צבא אמריקאיים, המחייבים השקעה אמריקאית בהיקף שנתי של עשרות מיליארדי דולרים, כולל עשרות אלפי לוחמים אמריקאים.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, “במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
16 ספטמבר 2026
English edition bit.ly/4rfd0De
תפיסת העולם המערבית מעניקה משקל מכריע למלל הפלסטיני המתון – המופנה בעיקר לציבורי יעד ישראלים ומערביים, ולא ערביים – ומשקל נמוך יותר למעש הפלסטיני במישור הבין-ערבי, שהפך את הפלסטינים לאב-טיפוס של טרור בין־ערבי.
תפיסת העולם המערבית מעניקה משקל מכריע לשיח הדיפלומטי הפלסטיני המתון — המנוהל ע"י דוברים פלסטינים מתוחכמים — וממעיטים במשקל המספר הגדול של אנדרטאות ואתרי הנצחה לטרור בעזה (ובמיוחד) ביו"ש, המציגים טרוריסטים כמודל לחיקוי עבור הנוער הפלסטיני, ומהווים קו-ייצור יעיל של טרוריסטים, ומשקפים נאמנה את החזון והאסטרטגיה הפלסטינים.
המסר הטרוריסטי של האנדרטאות נטוע עמוק באמנות אש״ף וחמאס, תוכניות הלימודים (המהללות ג׳יהאד וטרור מתאבדים), דרשות יום ששי במסגדים, התקשורת הרשמית (סוכנות הידיעות הפלסטינית, הטלוויזיה של הרשות הפלסטינית, ערוץ אל־אקצא, רדיו אל־אקצא, העיתונים "אל־חיאת אל־ג׳דידה", "אל־אייאם" ו"פלסטין") וכן במיליארדי הדולרים שהרשות הפלסטינית מעניקה למשפחות הטרוריסטים מאז 2004.
אנדרטאות ואתרי הנצחה לטרור הפלסטיני חקוקים בסלע המציאות, לעומת המלל הפלסטיני הכתוב על הקרח הדיפלומטי.
אנדרטאות ואתרי הנצחה לטרור הפלסטיני אינם מהווים תופעה חריגה, אלא ביטוי מוחשי לתרבות, אידיאולוגיה ודרך-פעולה מושרשים וממוסדים, המעודדים ומהללים בשיטתיות טרור – ובמיוחד טרור מתאבדים – המתנגד לעצם קיומה, ולא רק לגודלה של "הישות הציונית הכופרת והבלתי-חוקית”.
ברוב הערים, העיירות והכפרים בשטחי הרשות הפלסטינית יש אנדרטאות, כיכרות, רחובות, בתי ספר, אתרי הנצחה ואירועי ספורט המשבחים מאות טרוריסטים, כולל חאג׳ אמין אל־חוסייני, משתף הפעולה עם גרמניה הנאצית, וערפאת, שהיה מקור השראה ואימונים לארגוני טרור באמריקה הלטינית, אירופה, המזרח התיכון, אסיה ואפריקה.
לדוגמא:
^בית הספר היסודי אמין אל־חוסייני באל־בירה;
^האולם הרב־תכליתי אמין אל־חוסייני ביריחו;
^מוזיאון ערפאת וקברו ברמאללה, פסלי רחוב ואתרי הנצחה לזכרו בטולכרם, ועוד;
^אנדרטאות, בתי ספר וכיכרות מפארים את שמה של דלאל מוגרבי, שהובילה ב-1978 את טבח "אוטובוס הדמים" בכביש החוף, שבו נרצחו 37 אזרחים, ובהם 12 ילדים, וכן הצלמת גייל רובין ז"ל שנרצחה בשמורת הטבע במעגן מיכאל;
^אנדרטאות ואתרים מהללים את אבו ג׳יהאד (ח׳ליל אל־וואזיר), מספר 3-2 לערפאת, שתכנן את רציחתם של 125 אזרחים ישראלים;
^אנדרטאות ואתרים המוקירים את זכר ח׳אלד נזאל, שכיכב ב"טבח מעלות" ב-1974, שבו נרצחו 22 ילדים וארבעה מבוגרים;
^אנדרטאות ואתרים המעלים על נס את אחמד ג׳בארה אבו־סוכר, שתכנן בשנת 1975 רצח של 15 אזרחים ישראלים באמצעות "מקרר התופת" בכיכר ציון בירושלים;
^ועוד…
בניגוד ללוחמי חופש, טרוריסטים מתמקדים באופן שיטתי, במכוון וללא-הבחנה באזרחים.
השימוש באנדרטאות ואתרי הנצחה להדגשת ההערצה הפלסטינית לטרוריסטים -ובמיוחד למתאבדים – אינה תופעה מבודדת, אלא מרכיב חשוב בדוקטרינה התרבותית, חינוכית, פוליטית ורעיונית של הרשות הפלסטינית וחמאס.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
4 ספטמבר 2026,
https://bit.ly/3UPm5X5 English edition
ההנחה שסנקציות כלכליות מרחיקות-לכת עשויות למוטט – או למתן – את משטר האייתוללה, מתעלמת ממרכזיות הפנאטיות האפוקליפטית בעיצוב החוקה, אסטרטגיה, מדיניות ומערכת החינוך של המשטר. הסנקציות גם לא יפסיקו את המלחמה בת 47 השנים נגד ארה"ב, המתנהלת – ללא קשר לקיום ישראל – במזרח התיכון, באמריקה הלטינית ועל אדמת ארה"ב.
47 שנות סנקציות כלכליות ומו"מ בהובלת ארה"ב הפכו את איראן מ"שוטר המפרץ האמריקני" למחולל מוביל ואנטי-אמריקני של מלחמות, טרור, סחר סמים והלבנת הון. יתרה מכך, מדיניות ארה"ב מ-1979 קידמה את משטר האייתוללה מכוח גיאו-אסטרטגי משני/שלישוני ב-1979 לכוח גלובלי ב-2026, עם נוכחות אסטרטגית מהמפרץ הפרסי דרך קרן אפריקה, צפון ומרכז אפריקה, אמריקה הלטינית, ועד אדמת ארה"ב.
סנקציות כלכליות ומו"מ מעניקים למשטר האייתוללה את האפשרות למשוך זמן יקר, בציפייה שבחירות אמצע-הכהונה בנובמבר 2026 יחלישו/ישתקו את הנשיא טראמפ, יסיטו את תשומת ליבו מסוגיות בינלאומיות, ירככו את מדיניות ארה"ב כלפי איראן, ויובילו לממשל נוח יותר לאיראן ב-2029.
ההנחה שמשטר האייתוללה מונחה על ידי המוטו המערבי Money Talks, מתעלמת מהעובדה שבטהראן Ideology Walks, והדבקות בפנאטיות אפוקליפטית גוברת על פיתויים פיננסיים ודיפלומטיים.
חמור מכך, הימנעות מפעולה לשינוי משטר באיראן מצטיירת – אזורית וגלובלית – כהססנות וחולשה, המעניקים רוח גבית לסין, רוסיה, צפון קוריאה והטרור האסלאמי, ומעודדת אותם להעמיק נוכחות אסטרטגית ברחבי העולם, כולל באמריקה הלטינית, "הבטן הרכה של ארה"ב". התמקדות הדיון הציבורי בארה"ב ובמערב כולו על מחיר המאמץ לשינוי משטר באיראן מביא להתעלמות-יחסית מהמחיר הקטסטרופלי של אי-שינוי משטר באיראן:
^הופעה צפויה של הכוח הגרעיני האפוקליפטי הראשוןבהיסטוריה האנושית;
^שחיקת כוח ההרתעה של ארה"ב;
^תעוזה גוברת של משטר האייתוללה, סין, רוסיה וטרור אסלאמי אנטי-אמריקני;
^ערעור יציבות משטרים ערביים פרו-אמריקניים, ובמיוחד מדינות נפט;
^התקרבות לסין ורוסיה מצד סעודיה, מצרים, איחוד האמירויות, בחריין וכווית.
האופי האפוקליפטי של משטר האייתוללה משדרג את כוח עמידתו מול סנקציות כלכליות, ומודגש בחוקת 1979, תוכניות הלימודים (שהן בבואה אותנטית ביותר של תפישת עולמו של המשטר), דרשות המסגדים והתקשורת הרשמית. מכאן, שמשטר האייתוללה מחוייב לג'יהאד, להכנעת המערב ה"כופר", וליצוא המהפכה האסלאמית ברחבי העולם, תוך כדי שפיכות דמים של "הכופרים", ונכונות "המאמינים" לקבל עליהם סבל והקרבת-חיים. אלו הן דוקטרינות מעשיות ומבצעיות שנועדו להביא לכאוס הסולל את הדרך לגאולה – שובו של האימאם ה-12, מוחמד אל-מהדי, שנעלם במאה ה-10, ומיוצג כיום על ידי האייתוללה, ה"מנהיג העליון".
הקריאה להקרבת-חיים מודגשת באסלאם, כאשר לשהידים מובטח מקום בגן עדן, כמתועד בקוראן 3: 169–171 – "אל תחשבו כי מתים הם אלה שנפלו למען אלוהים; הם חיים אצל ריבונם, זוכים לכל מחיה…". לכך נוספה מורשת אייתוללה ח'ומייני, שקידמה הקרבת-חיים רצונית (איסתשהאד), המתמקדת ב"שהיד הגדול אימאם חוסיין בן עלי" שנהרג בקרב כרבלא בשנת 680. למעשה, "משמרות המהפכה האסלאמית" משלבות את האידאולוגיה האפוקליפטית המהדיסטית בתוכנית האימונים, מכשירות את הקרקע לשובו של האימאם ה-12, ומלחמה נחרצת בסונים ה"משומדים" ובמערב ה"כופר".
ב-2026, השיעה התרייסרית של איראן מקובלת על רוב מוחלט של מוסלמים שיעים: 60% בעיראק, 35% בלבנון ו-12% בערב הסעודית, בעיקר במחוז המזרחי עתיר-הנפט.
משטר האייתוללה הקים את "כלכלת ההתנגדות" שהובילה לשליטת המשטר (במיוחד "משמרות המהפכה") ב-60% מכלכלת איראן, כולל "השוק השחור", סחר יבשתי וימי לא חוקי בנפט, ומנגנוני עקיפה של הסנקציות הבינלאומיות.
"ציר עקיפת הסנקציות" ממנף את האסטרטגיה האנטי-אמריקאית של סין, רוסיה וצפון קוריאה, כולל מערכות סחר חליפין שאינן משתמשות בדולר, יצוא נפט (בעיקר לסין) בנתיבים יבשתיים, דרך נמלי הים הכספי ובאמצעות צד שלישי, "חברות קש", והעברות מספינה-לספינה. כמו כן, רוסיה מספקת לאיראן ציוד צבאי קריטי, מודיעין לווייני וטכנולוגיה גרעינית בתמורה למל"טים ומערכות בליסטיות איראניות. 47 שנים של סנקציות כלכליות פיתחו התמחות איראנית ייחודית בעקיפת סנקציות.
סנקציות כלכליות המוטלות על משטרים רודנים, מושרשי אידאולוגיה – ובוודאי משטר אפוקליפטי –גורמות למצוקה חמורה לאוכלוסייה ולא למשטר, אך אינן מביאות להתמתנות משטר או להתמוטטותו. לדוגמא, הסנקציות הכלכליות של ארה"ב והאו"ם בין 1979–2026 נגד משטר האייתוללה – במקביל לניהול מו"מ – הביאו לשדרוג יכולות מסחריות וצבאיות של המשטר, והחמירו את דיכוי מפגינים ומיעוטים דתיים ואתניים. החרם הכלכלי ואמברגו הנפט של האו"ם בין 1990–2003 נגד עיראק של סדאם חוסיין הביאו להחמרת הדיכוי הפנימי; האמברגו הפיננסי והמסחרי של ארה"ב/האו"ם משנות ה-50 עד 2026 נגד צפון קוריאה הביאו לרעב באוכלוסייה, יכולות גרעיניות ובליסטיות משודרגות, והחרפת העריצות. האמברגו המסחרי והפיננסי של ארה"ב בין 1960–2026 על קובה הביאו לשחיקה כלכלית חמורה ולשלטון מרכזי אכזרי יותר. הסנקציות המערביות המקיפות בין 2022–2026 נגד רוסיה הסיטו את סחר האנרגיה הרוסית לאסיה, העבירו את רוסיה לכלכלת מלחמה בסמכות איתנה של פוטין, אך נכשלו בעצירת או האטת המלחמה באוקראינה.
סנקציות כלכליות אינן יעילות מול משטרים עריצים, מונחי-אידאולוגיה קיצונית, הנחושים להיאחז בשלטון בכל מחיר, שאינם שוקלים להקריב אידאולוגיה על מזבח רווחה כלכלית ונוחיות דיפלומטית. במאבק מול משטר האייתוללה, תפישת Money Talks הובסה באופן מוחץ ע"י Ideology Walks.
סנקציות כלכליות ומו"מ אינם תחליף לשינוי משטר. הם מחזקים את משטר האייתוללה, ומערערים את כוח ההרתעה של ארה"ב, הנחשפת כ"אצנית למרחקים קצרים", שאינה מסוגלת לעמוד בנחישות ובמחיר הנדרשים למרוץ מרתון, שהוא תנאי מוקדם למאבק במשטרי טרור. המשך המדיניות הנוכחית הוא איום קיומי על כל משטר ערבי פרו-אמריקאי, שמאז 1979 חש את מאכלת משטר האייתוללה על צווארו.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה״ב"
27 אוגוסט 2026,
English edition bit.ly/4qP5kr1
לפי פרופ' וולטר ראסל מיד, היסטוריון מוביל של מדיניות החוץ האמריקאית: "ישראל לא הפכה למדינה עוצמתית עקב שיתוף פעולה הדוק עם ארה״ב. היא זכתה לשיתוף פעולה הדוק עם ארה״ב עקב היותה מדינה עוצמתית."
*ההשקעה השנתית של ארה"ב בישראל (3.8 מיליארדי דולרים) – הנתפסת בטעות כ"סיוע חוץ" – העניקה לישראל מערכות צבאיות מתקדמות וחיוניות לקיומה, ובכך שדרגה את ישראל למעמד של מכפלן עוצמה המוביל של ארה״ב (כפי שמפורט בהמשך).
*ישראל מהווה זירה של מרכזי מחקר ופיתוח של כ-250 ענקיות היי-טק מארה"ב, המבססים את עליונותן הגלובלית, מגדילים את הייצוא האמריקאי, ומרחיבים את התעסוקה בארה״ב. באופן דומה צה"ל הפך לזירה של מרכזי מחקר ופיתוח של התעשיות הביטחוניות של ארה"ב ו"הבסיס הצבאי האמריקאי" הגדול בעולם, המאויש-עצמאית, ממומן ברובו באופן עצמאי וחסכוני, ובעל ניסיון קרבי ללא לוחמים אמריקאים על הקרקע. ישראל משדרגת את כוח ההרתעה של ארה״ב ומצמצמת את כושר התמרון הצבאי האזורי והגלובלי של סין ורוסיה, ומאפשרת לארה״ב לצמצם את נוכחותה הצבאית במזרח התיכון, שלא ידע דו-קיום בשלום בין-מוסלמי מאז המאה ה-7. כמו כן, ניסיון הקרב הישראלי משדרג את תורות הלחימה של צבא ארה״ב (לדוגמא, גיבוש תורות לחימה במרכז החשיבתי של צבא ארה״ב בפורט לוונוורת' מושפע מאוד מלקחי מלחמות ולוחמה בטרור של ישראל). השימוש של ישראל במערכות הלחימה של ארה"ב משפר באופן דרמטי את פריון התעשיות הביטחוניות של ארה"ב, ומביא לחיסכון של מיליארדי דולרים במחקר ופיתוח, עלייה של מיליארדי דולרים בייצוא וגידול של מיליארדי דולרים בהכנסות המס של האוצר בארה"ב. לישראל משקל רב בקיצוץ כנפי הטרור האסלאמי האנטי-אמריקאי והרתעתו.
דוגמית של ציוני דרך
*במהלך מלחמות ארה״ב במשטר האייתוללה (ב- 2025 ו-2026) – הנלחם בארה"ב, ללא קשר לישראל, מאז השתלטותו על איראן ב-1979 – מעניקה ישראל לארה״ב תרומה אסטרטגית שאף בעלת-ברית אחרת לא יכולה להעניק. ישראל פועלת כבעלת-ברית אזורית מתוחכמת טכנולוגית, בעלת יכולות ייחודיות בתחומי מודיעין, סייבר ולוחמה אווירית. הדבר בא לידי ביטוי בנטרול מערכות ההגנה האווירית וחיל האוויר של איראן, תוך מזעור האיום על חיילי ארה"ב, צמצום הצורך בכוחות קרקע אמריקאים, והאפשרות להפציץ את שלושת המתקנים הגרעיניים המרכזיים של איראן ללא כל הפרעה מצד איראן. רשתות המודיעין האנושי (HUMINT) ומודיעין האותות (SIGINT) של ישראל באיראן סיפקו ל-CENTCOM ול CIA-נתונים מבצעיים קריטיים, והרחיבו את שדה הראייה המודיעיני של ארה״ב.
*התקיפות של ישראל חשפו את נקודות התורפה של מערכות ההגנה האווירית, מטוסי הקרב, הטילים הבליסטיים והביצורים התת-קרקעיים של סין, רוסיה וקוריאה הצפונית, המוצבים ברחבי העולם.
*כתישה שיטתית של זרועות האייתוללה, כגון חיזבאללה, חמאס, החות'ים וארגוני טרור בסוריה ובעיראק, הפחיתה באופן משמעותי את איום משטר האייתוללה על מתקני צבא ארה"ב, ואת האיום הקיומי על כל המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים.
*ההשמדה של הכור הגרעיני העיראקי ב-1981 הצילה את המשטרים הערביים יצרני הנפט הפרו-אמריקאים ממלתעות סדאם חוסיין הפרו-רוסי, וחסכה מארה״ב מכה כלכלית וביטחונית קשה ועימות גרעיני אפשרי במלחמת המפרץ ב-1991.
*ההשמדה של הכור הגרעיני הסורי-צפון קוריאני-איראני ב-2007 חסכה לאזור ולעולם את המחיר הקטסטרופלי של יכולת גרעינית בידי "הקצב מדמשק" הפרו-רוסי ואת האפשרות של מלחמת אזרחים גרעינית בסוריה.
*הניצחון ביוני 1967 השמיד את תשתיות הצבא המצרי, שצויד ואומן על ידי ברה"מ, ושמטרתו הייתה להוביל את העולם הערבי ולמוטט את כל המשטרים הערביים יצרני הנפט הפרו-אמריקאים, בזמן שארה״ב הייתה תלויה בנפט מהמפרץ הפרסי. ניצחון ישראל פגע קשות באמינות הדוקטרינה הצבאית והציוד הקרבי הסובייטיים, העניק לארה"ב מודיעין חיוני על היריב הראשי, וחסך מארה״ב מכה כלכלית וביטחונית קשה. הניצחון הישראלי גם מנע מברה"מ בוננזה גיאו-אסטרטגית והעביר לארה״ב ציוד צבאי סובייטי שנלכד על ידי ישראל – כל זאת ללא עלות בחיי אדם ותקציב אמריקאים.
*מלחמת 1973 סיפקה לארה״ב נתוני-אמת על מערכות צבאיות של ברה"מ מול ארה״ב (למשל, טילי קרקע-אוויר וטילי נ"ט), וסיפקה לארה״ב לקחי קרב שלא יכולה הייתה לקבל באופן שונה. לקחים אלו תרמו לפיתוח דוקטרינת AirLand Battle, טקטיקות SEAD (שבוש הגנה אווירית של האויב), ושדרוגי טילי TOW ושריון שחיזקו את תעשיות הביטחון האמריקאיות ואת דוקטרינת המלחמה של צבא ארה"ב. כפי שהיה ב-1967, במקום שארה״ב תילחם במערכות נשק סובייטיות מתקדמות, כדי ללמוד על תפקודן, ישראל נלחמה וארה״ב למדה את לקחי המלחמה.
*ב-1966 וב-1989 הגיעו לישראל מטוסי קרב סובייטיים מיג-21 ומיג-23 באמצעות טייסים עריקים מעיראק וסוריה, ונמסרו לארה״ב, השפיעו על מאזן הכוחות הגלובלי ושיפרו את ביצועי חיל האוויר האמריקאי והתעשייה האווירית האמריקאית.
*ב-1970, בזמן שארה״ב הייתה שקועה במלחמותיה בדרום-מזרח אסיה, הביא כוח ההרתעה של ישראל לנסיגה של הפלישה הסורית (בגיבוי ברה"מ) לירדן הפרו-אמריקאית. ישראל מנעה מברה"מ שדרוג אסטרטגי קריטי, וחסכה מארה״ב הפלת משטר ערבי פרו-אמריקאי, שעלולה הייתה להוביל להפלת המשטרים הערביים יצרני הנפט הפרו-אמריקאים בחצי האי ערב (כאשר ארה״ב הייתה תלויה מאוד בנפט המפרץ הפרסי).
*"מבצע יונתן (אנטבה)" ב-4 ביולי 1976 הדגיש את ישראל כמקור השראה מוביל של לוחמה נועזת וחדשנית בטרור, והעניק רוח גבית להקמת "כוח דלתא" האמריקאי וליחידות לוחמה בטרור נוספות.
*"מבצע ערצב-19" של ישראל באוקטובר 1982 היה הפעם הראשונה שבה חיל אוויר המצויד במטוסי קרב מערביים השמיד מערך טילי קרקע-אוויר סובייטיים מתוחכמים שנחשבו לחסינים. חיל האוויר גיבש תורת לחימה חדשנית, השמיד 20 סוללות טילי קרקע-אוויר שהופעלו על ידי סוריה בבקעת הלבנון, והפיל 80 מטוסי מיג ללא אבדה אחת לישראל. טקטיקות הקרב, כולל טכנולוגיות לוחמה אלקטרונית, הועברו לארה״ב, שדרגו את יתרונה הצבאי על ברה"מ, ומשמשים עד היום כמרכיב חשוב בתוכנית ההכשרה של טייסי קרב אמריקאים.
השורה התחתונה
*מתקופת המלחמה הקרה ועד היום, ישראל פועלת כמוצב אסטרטגי קדמי ועתיר-ניסיון קרבות של ארה״ב, העומד בשיטתיות מול מערכות לחימה רוסיות, סיניות ומערביות. ישראל מהווה מעבדה בתנאי-קרב של מערכות לחימה אמריקאיות מתקדמות, זירת ניסוי ללוחמה בטרור והגנה אווירית, ומוקד איסוף מודיעין – ללא נוכחות לוחמים אמריקאים.
*ישראל מעניקה לארה"ב באופן שיטתי לקחי קרבות שהיו דורשים חשיפה צבאית אמריקאית גדולה ביותר.
*תוך כדי קידום אינטרסים משותפים מול איומים ואתגרים משותפים, ישראל סופגת את הסיכון המבצעי, מספקת את כוח האדם, מודיעין וניסויים בשדה הקרב, בעוד ארה״ב מעניקה לישראל מערכות נשק קריטיות לקיומה, ונהנית מתרומתה הייחודית של ישראל, שאין דומה לה בקרב בעלות ברית אחרות של ארה"ב.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
18 באוגוסט 2026
English edition https://bit.ly/45A0MLl
*מאז המאה ה-7, תוחלת החיים של הסכמים בין-אסלאמיים/ערביים, והסכמים בין מוסלמיים ל"כופרים", נקבעת ע"י נורמות אסלאמיות, ולא מערביות. תוחלת ימי ההסכמים נקבעת ע"י אריכות ימי משטרים, שאינם עולים לשלטון באמצעות פתק הבוחר אלא באמצעים אלימים, הגורמים לארעיות הסכמים רבים.
*התקדים המכונן של מעמד ותכלית הסכמים בזירה האסלאמית הוא חוזה חֻודייבּיה משנת 628, המהווה דוקטרינה מעצבת עד היום. הנביא מוחמד הגיע להסכם הפוגה של עשר שנים עם שבט קֻוריישׁ ה"כופר" ממכה. אבל, אחרי כשנתיים, לאחר שמוחמד שדרג יכולות צבאיות, הוא ביטל את ההסכם – בטענה ששבט חסות של קֻוריישׁ הפר אותו – כבש את מכה וכפה את האסלאם על קֻוריישׁ. משטרים מוסלמים וערבים רואים בחוזה חֻודַייבּיה אב-טיפוס-עליון של הודנה (הפוגה זמנית), המעניק גושפנקא דתית ומשפטית לביטול/הפרת הסכמים, כאשר מאזן הכוחות משתנה לטובה, בניגוד ל"סֻולח" (שלום מלא וקבוע יותר הנחתם בין "מאמינים").
*חוקת אל-מדינה משנת 622 הייתה הסכם רב-שבטי – ויסוד חוקתי של המדינה האסלאמית הראשונה – שנחתם על ידי מוחמד עם שבטים יריבים, כולל חמולות יהודיות. אבל, ההסכם נכתש בהדרגה ע"י גירוש והשמדת שבטים יריבים למוחמד.
*הפיתנה הראשונה (מלחמות האזרחים של 656–661) הייתה גורלית, והדגישה את יסודות המדיניות האסלאמית. היא התפתחה בעקבות הסכם שנכרת לאחר קרב צִפִּין בסוריה (657 לספירה) בין עלי (הח'ליף הרביעי) לבין מועאויה (שליט סוריה שערער על סמכות עלי). ההסכם קרס באופן מיידי, והוביל לרצח עלי (שלושה מתוך ארבעת הח'ליפים הראשונים נרצחו!). הוא גם הוביל לייסוד שושלת בית אומייה של מועאויה באמצעים אלימים, המקובלים עדין במזרח התיכון, ולקרע ההיסטורי בין הסונים לשיעים. מאבקי שלטון הוכרעו, בדרך כלל, במלחמות אזרחים ולא בהסכמים מחייבים של דו-קיום בשלום: שושלת עבאס נגד שושלת אומייה; המלחמות בין הח'ליפויות הפאטִמית, האומיית קורדובה, והעבאסית; והסכמי חסות עם שליטים שהחזיקו מעמד בהתאם לעמידות המשטר.
*הסכמים עות'ומאנים–ספאווים/איראנים שיעים (למשל אמסיה 1555, זֻוהאבּ 1639) נידונו מחדש בכל דור והביאו לשינויים טריטוריאליים ומדיניים תכופים.
*הדפוס האלים והשביר בלט באמנה הלבנונית הלאומית של 1943, שהייתה בתוקף כל עוד נמשך האיזון הדמוגרפי והצבאי. היא קרסה במהלך מלחמות האזרחים 1975–1989, שעדיין מאיימות על לבנון. הסכם טאיף מ-1989, שנועד לסיים את מלחמת האזרחים, ממשיך להיות מוצג בערוותו.
*הסכמי השלום עם מצרים וירדן מחזיקים מעמד נכון לעכשיו, אך תפישות העולם של שתי האוכלוסיות מעוצבות (בניגוד למתרחש באיחוד האמירויות) ע"י תוכניות לימודים, דרשות במסגדים ותקשורת רשמית המאופיינים ע"י אנטישמיות ואנטי-ישראליות. כמו כן, הפלה אפשרית של משטרי הגנרל א-סיסי והמלך עבדאללה תעלה לשלטון במצרים את "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם ומסגרת-העל של חמאס), תהפוך את ירדן לזירה נוספת של טרור אסלאמי, ותעביר את היחסים עם ישראל משלום למלחמה.
*הסכמי אוסלו (1993 ו-1995) בוטלו ע"י אש"פ בטרם יבשה הדיו. כך, ערפאת הקליט לפני החתימה על מדשאת הבית הלבן, מסר ששודר בטלוויזיה הירדנית ביום החתימה ב-13 בספטמבר 1993: ההסכם עולה בקנה אחד עם "תורת השלבים" הקוראת לעקירת ישראל בשלבים. ב-10 במאי 1994 נשא ערפאת נאום במסגד ביוהנסבורג, והכריז שהסכם אוסלו תואם את "חוזה חֻודַייבּיה". כצפוי, הסכמי אוסלו הביאו לגל טרור חסר-תקדים, כפי שנגרם גם ע"י ששת ההסכמים שנחתמו עם חמאס בין 2007 ל-2023.
*משטרים והסכמים ערביים שבירים:
^מאז 1943, בסיס חיל האוויר ווילוס בלוב היה הבסיס הצבאי האמריקאי הגדול ביותר מחוץ לארה"ב. אבל הבסיס פונה ב-1970 לאחר שקדאפי הפרו-סובייטי הדיח את המלך אידריס הפרו-אמריקאי.
^איראן הייתה "השוטר האמריקאי של המפרץ" תחת שלטון השאה הפרו-אמריקאי, אך עם השתלטות משטר האייתולה ב-1979, הפכה למוקד אזורי ועולמי אנטי-אמריקאי של מלחמות, טרור, סחר בסמים והלבנת הון.
^תחת שלטון המלך פייסל השני, הצטרפה עיראק ב-1955 ל"ברית בגדאד" האנטי-סובייטית, יחד עם בריטניה, טורקיה, איראן ופקיסטן, ובתמיכת ארה"ב. אבל, הפיכת יולי 1958, שהגיעה לשיאה בתליית המלך פייסל השני, הפכה את עיראק למדינה פרו-סובייטית.
^הסכם אלג'יר בין איראן לעיראק (1975) בוטל על ידי עיראק בספטמבר 1980 (לאחר עליית משטר האייתוללה לשלטון), והוביל למלחמת עיראק–איראן (1980–1988).
^הסכם מצרים–סוריה משנת 1958 להקמת קע"מ (קהיליה ערבית מאוחדת) התפרק בספטמבר 1961 בעקבות הפיכה צבאית בסוריה.
^משנות ה-60' עד ה-80', צפון תימן הייתה פרו-אמריקנית, בעוד דרום תימן הייתה פרו-סובייטית. במהלך מלחמת המפרץ שלפני ינואר 1991, תימן המאוחדת התנגדה למלחמה נגד סדאם חוסיין. מאז 2014, החות'ים בתימן – שלוחה של משטר האייתולות – הצטרפו למועדון הזועק "מוות לאמריקה", משגרים טילים לערב הסעודית ואיחוד האמירויות, ותוקפים נתיבי שיט בינלאומיים בים סוף.
^התמכרות המערב למציאות חלופית, תוך התנערות ממציאות המזה"ת, בולטת מאז סוף 2010, כאשר צונאמי נוסף התפרץ ב"רחוב הערבי", אבל המערב עדין מתייחס לאלימות וזעזועי המזה"ת כ"אביב ערבי," המהווה קרקע פוריה למו"מ והסכמים המובילים לדו-קיום בשלום…..
^וכו'…
השורה התחתונה
*במזה"ת הלא-דמוקרטי, משטרים אסלאמים/ערבים אינם עולים לשלטון באמצעות קלפי. הם נוטים להיות ארעיים, וכך גם מדיניותם והסכמיהם, שאינם מעוגנים באדנים דמוקרטיים ומשפטיים, אלא בעקרונות ובתקדימים אסלאמיים מכוננים. עמידות ההסכמים משקפת את תוחלת החיים של המשטרים, שהפנאטים ביניהם מונחי-דת, היסטוריה ואידיאולוגיה הרבה יותר מאשר שיקולים פיננסיים ודיפלומטיים.
*ניסיונות ארה"ב לנהל מו"מ עם משטר האייתוללה, חיזבאללה וחמאס מעידים על הקלת-ראש בעובדה שה-DNA בן 1,400 השנה של ישויות אלו – כמתועד בחוקותיהן, בתוכניות הלימודים ובדרשות המסגדים – מחייב אותן להפיל את כל המשטרים הערביים הסונים הפרו-אמריקאים, ולהכניע את המערב ה"כופר", ובמיוחד את "השטן האמריקני הגדול".
שגריר )בדימוס( יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: "יוזמה ישראל-ארה"ב"
14 אוקטובר 2026,
English edition https://bit.ly/3VHZLzf
המו"מ בין ארה"ב לבין משטר האייתוללה מחייב הפקת לקחים ממחזורי המו"מ הנמשכים מ-1978. המו"מ מהווה מנוע מרכזי בשדרוג משטר האייתוללה מגורם גיאו-אסטרטגי מדרגה שנייה לגורם בדרגת-על. אופציית המו"מ אף האיצה את הפיכת איראן מ"השוטר האמריקני של המפרץ" למוקד אנטי-אמריקאי מרכזי של טרור, מלחמות, הפצת סמים והלבנת הון; מנוכחות אסטרטגית במפרץ הפרסי זינקה איראן לנוכחות עולמית ברחבי המזרח התיכון, מרכז אסיה, מזרח וצפון אפריקה, אמריקה הלטינית ועל אדמת ארה"ב.
משטר האייתוללה הפגין כישרון מניפולטיבי (gaslighting)מאז סוף 1978 ותחילת 1979, כאשר אייתוללה ח'ומייני – אז בגלות בנֵוֹפּל־לה־שאטו שבצרפת – הקים צוות של איראנים רהוטים בוגרי אוניברסיטאות מערביות למערכה הסברתית המשלבת מניפולציה וטאקייה, שהתמקדה בשגרירויות ארה"ב בפריז ובטהרן, מחלקת המדינה, ה־CIA , הבית הלבן, והממסד התקשורתי והאקדמי בארה"ב.
המערכה המניפולטיבית הציגה את אייתוללה ח'ומייני כבעל-ברית אנטי־קומוניסטי וחומת מגן מול מוסקבה, המחוייב להימנע מחתרנות במדינות הסוניות השכנות ולא לייצא את המהפכה האסלאמית. הוא הוצג כמנהיג רוחני השקוע בהוראת דת וברווחה וזכויות אדם של העם האיראני, כולל נשים, נוצרים, בהאים, זורואסטרים ויהודים.
המסרים של ח'ומייני גרמו לארה"ב לנטוש את בעל הברית הנאמן, השאה הפרסי, ולהפעיל לחץ כבד על הצבא האיראני – שהכיר את מהותו וכוונותיו של חומייני – לקבל את שלטון משטר האייתוללה (שניגש מייד, כצפוי, להוצאות להורג של מפקדים בכירים בצבא). המערכה המניפולטיבית מינפה את כמיהת ארה"ב להימנע מעימות צבאי ולהגיע להסכם-עכשיו, לקדם את סוגיית זכויות האדם והדמוקרטיה. ח'ומייני גם מינף את להיטות ארה"ב להבטיח אספקה סדירה של נפט מהמפרץ הפרסי, ולהנות מפוטנציאל שיתוף הפעולה הכלכלי עם איראן, תוך התעלמות מהתפקיד המרכזי של היסטוריה, דת ואידאולוגיה קנאיות – הרבה יותר משיקולים פיננסים ודיפלומטים – בעיצוב החזון, האסטרטגיה ומדיניות חוץ ופנים של משטר האייתוללה.
הצלחת המערכה המשולבת של מניפולציה וטאקייה גרמה לארה"ב להתעלם מאזהרות הצבא האיראני בדבר האידאולוגיה השיעית התרייסריונית, הקנאית והאפוקליפטית – אידאולוגיה שאינה נתונה למו"מ, ומחייבת את ייצוא המהפכה האסלאמית, את הפלת כל המשטרים הסוניים, ואת הכנעת המערב ה"כופר", ובמיוחד "השטן האמריקני הגדול".
עד כמה הייתה יעילה המערכה שניהל האייתולה ח'ומייני? עשרה ימים לפני שובו של אייתוללה חומייני לאיראן ב-1 לפברואר 1979 אמר הנשיא קרטר למנהיגי העולם שהתכנסו באיי גוואדלופ שח'ומייני "לא יעסוק בייצוא המהפכה האסלאמית… ויהיה שקוע ברכישת טרקטורים ולא טנקים…". שגריר ארצות הברית באיראן, וויליאם סאליבן, טען כי "עם שובו לאיראן מהגלות בצרפת, ח'ומייני יהיה 'מהדורה איראנית של גנדי; סביר שהבחירות יניבו רפובליקה אסלאמית פרו־מערבית…". הרולד סונדרס, סגן מזכיר המדינה לענייני המזה"ת, אמר לוועדת המשנה לענייני המזה"ת בסנאט כי אינו צופה שגישה אנטי־אמריקאית תפגע ביחסי ארה"ב עם משטר האייתוללה…"
ב־2026, משטר האייתוללה משכלל את טקטיקת המניפולציה והטקייה, ומפגין יכולות יוצאות דופן במו"מ עם ארה"ב, בסיוע — מכוון או בלתי־מכוון — של "המועצה הלאומית האיראנית־אמריקנית" (NIAC) ושל "מכון קווינסי" הבדלני והפרו־אייתוללה, הממומן בעיקר על ידי ג'ורג' סורוס ומשפחת קוץ' הבדלנית, ובמיוחד במעורבות של טריטה פרסי, יליד איראן, שהיה ממייסדי ה־ NIAC ונשיאו לשעבר, וממייסדי "מכון קווינסי" וסגן הנשיא של המכון. ה־NIAC ו"מכון קווינסי" מקדמים באופן שיטתי יעדים אסטרטגיים מרכזיים של משטר האייתוללה: שכנוע הממסד הוושינגטוני להמעיט בחשיבות האידאולוגיה הקנאית והאפוקליפטית של האייתוללה, להמשיך במו"מ, ולהימנע מסנקציות חריפות וממתקפה צבאית. שני גופים אלה תורמים להנצחת משטר האייתוללה; ובכך מחריפים את אי־היציבות האזורית והעולמית, ומחמירים את דיכוי האוכלוסייה האיראנית, ובמיוחד נשים ומיעוטים אתניים ודתיים.
האם ארצות הברית נחושה לחזור על – או להימנע מ- הטעויות הקריטיות של 48 השנים האחרונות?
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"ערוץ 7", 13 ספטמבר 2023, https://www.inn.co.il/news/613823
*זירת הסכם עם סעודיה היא המזרח התיכון הגועש והבלתי-וודאי;
*סעודיה מונחית על ידי אינטרסים סעודים ולא פלסטינים;
*סעודיה – בניגוד – למחלקת המדינה – מודעת להתנהלות האלימה הפלסטינית במישור הבין-ערבי, ולכן אינה פועלת להקמת מדינה פלסטינית;
*הסכם שלום (או נורמליזציה) עם סעודיה אינו נדבך קריטי לביטחון ישראל בהקשר הוולקני של המזרח התיכון, לעומת רכסי יו"ש שהשליטה בהם היא תנאי לקיום ישראל במזה"ת.
"מידה" https://bit.ly/3mRILTa
English edition https://bit.ly/3nRXqNv
אם הנשיא ביידן יסוג מהכרת קודמו, הנשיא טראמפ, בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של ישראל, ומושב שגרירות ארה"ב בישראל, הוא יישם את תפישת העולם של מחלקת המדינה (מחמ"ד) הפועלת לחלוקת ירושלים, ונכשלת בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת.
לדוגמא, ב-1948 הובילה מחמ"ד מערכה ברוטלית נגד הקמת המדינה היהודית; ב-1978/79 תקעה סכין בגב השאה הפרסי הפרו-אמריקאי וסייעה לאייתולה חומייני האנטי-אמריקאי להשתלט על איראן; בשנות ה-80' ראתה בסדאם חוסיין בעל-ברית ראוי לשיתוף-פעולה מודיעיני ומסחרי; ב-2009 היפנתה עורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם); ב-2011 פעלה להפלתו של קדאפי והפכה את לוב לאתר מרכזי של טרור אסלאמי בינלאומי; ב-2015 היתה גורם מרכזי בהענקת 150 מיליארד דולרים למשטר האייתולות באיראן והכשרתם כאילו היו אמינים ושומרי-חוק; ב-2021 פועלת מחמ"ד לתיאום עמדות עם האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים, ממשיכה לחזר אחר משטר האייתולות למרות מעורבותו העמוקה בטרור ומלחמות אזוריות וגלובליות; מחזרת אחר חמאס והטרור החות'י בתימן, אך מפעילה לחצים על סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הפרו-אמריקאים; ועוד.
אימוץ עמדת מחמ"ד בסוגיית ירושלים יהווה הפרה של החוק האמריקאי, התעלמות ממציאות בת-3,000 שנים המתועדת למשעי בממצאים ארכיאולוגים ונוספים, סטירת לחי למורשת האבות-המייסדים של ארה"ב, ותפגע באינטרסים מדיניים-ביטחוניים של ארה"ב.
ירושלים המאוחדת והחוק האמריקאי
הקמת קונסוליה אמריקאית בירושלים –שתהייה למעשה שגרירות אמריקאית לרשות הפלסטינית – תהווה הפרה בוטה של "חוק השגרירות בירושלים" שזכה לתמיכה-רבתי בציבור האמריקאי ורוב סוחף בשני בתי הקונגרס, ונכנס לתוקף בנובמבר 1995.
לפי "חוק השגרירות בירושלים":
"ירושלים תמשיך להיות מאוחדת תוך הגנה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….
"יש להכיר בירושלים כעיר הבירה של ישראל, וכמקום מושבה של שגרירות ארה"ב בישראל….
"ב-1990 אישרו שני בתי הקונגרס – פה אחד – את החלטה מספר 106 המבטאת עמדה נחרצת בזכות אחדות ירושלים תוך שמירה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….
"ב-1992 אישרו בית הנבחרים והסנאט – פה אחד – את החלטה מספר 113… המציינת את השנה ה-25 לאיחוד ירושלים ומדגישה את תמיכת הקונגרס באחדות העיר….
"ב-1996 תחגוג ישראל את יובל ה-3,000 לנוכחות היהודית בירושלים שהתחילה בתקופת דוד המלך….
"התייחסות החוק ל'שגרירות ארה"ב' כוללת את משרדי השגרירות ואת מגורי שגריר ארה"ב…."
ירושלים המאוחדת ומורשת "האבות המייסדים"
המתיישבים הראשונים (שהגיעו בתחילת המאה ה-17) ו"האבות המייסדים" של ארה"ב – שראו עצמם כ"עם הנבחר המודרני" ב"ארץ המובטחת המודרנית" – הושפעו רבות על ידי מורשת התנ"ך, כולל הצלחת דוד המלך לאחד את 12 שבטי ישראל (בדומה לאיחוד 13 המושבות/מדינות שהביא להקמת ארה"ב) ולהעביר את עיר הבירה מחברון לירושלים (בדומה להעברת עיר הבירה מפילדלפיה לוושינגטון בשנת 1800), שלא הייתה שייכת לאף שבט (בדומה לוושינגטון שאינה שייכת לאף מדינה).
דוד המלך נכנס לירושלים 3,000 שנים לפני כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ו-2755 שנים לפני הכרזת העצמאות של ארה"ב.
על השפעת ירושלים על "האבות המייסדים" של ארה"ב אפשר ללמוד מהעובדה שבארה"ב יש 18 ערים ועיירות בשם ירושלים (4 במרילנד; 2 בוורמונט, ג'ורג'יה וניו יורק; ו-1 באוהיו, מישיגן, ארקנסו, צפון קרולינה, אלבמה, יוטה, רוד איילנד וטנסי), 32 ערים ועיירות בשם Salem (שלם – השם המקורי של ירושלים), והרבה אתרים בשם Zion (ציון – שם נרדף לירושלים וארץ ישראל). בארה"ב יש אלפי ערים, עיירות, הרים, צוקים, מדבריות, פארקים לאומיים ורחובות הנושאים שמות תנ"כיים (לדוגמא, 83 שילה, 34 בית אל, 27 חברון, 19 יריחו, 18 ציון, 18 בית לחם, 18 פסגה, 10 גילעד, 9 רחובות, 9 שומרון, 8 בועז, 5 גלבוע, וכו'.).
ירושלים המאוחדת ואינטרס ארה"ב
הכרת הנשיא טראמפ במאי 2018 במציאות ההיסטורית של ירושלים המאוחדת כעיר הבירה הבלעדית של ישראל, ולכן מקום מושב שגרירות ארה"ב בישראל, שידרגה את תדמית ההרתעה של ארה"ב, והעבירה מסר ברור לעולם: בניגוד לנשיאים קלינטון, בוש ואובמה שחששו מתגובות אלימות (טרור ערבי/אסלאמי) ליישום "חוק השגרירות בירושלים" מ-1995, ארה"ב שוב אינה נרתעת מלחצים ואיומים, אלא מכירה במציאות ההיסטורית של ירושלים מאוחדת. יישום החוק הצביע על הפער הרעיוני והמדיני בין הנשיא טראמפ ורוב הציבור והקונגרס בארה"ב לבין האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים ואירופה הרופסת. ההחלטה גם הדגישה את הפער בין עמדת רוב הציבור האמריקאי ורוב נבחריו בקונגרס לבין מחלקת המדינה בעלת תפישת העולם הקוסמופוליטנית והרב-לאומית, המקילה-ראש במורת האבות המייסדים של ארה"ב ובחופש הפעולה המדינית והביטחונית העצמאית של ארה"ב נגד גופים פורעי-חוק.
בניגוד להערכות קודרות של מומחי מחמ"ד והתקשורת "העילית" בארה"ב – השוגים בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת – יישום "חוק השגרירות בירושלים" לא החמיר את הטרור הפלסטיני, ערבי ומוסלמי. הם גם שגו כאשר הזהירו מפני התפרצות גל טרור בתגובה לאיחוד ירושלים והחלת החוק הישראלי על מזרח העיר ב-1967.
לעומת זאת, הימנעות מישום החוק (מ-1995) – על ידי הנשיאים קלינטון, בוש ואובמה – פגעה בתדמית ההרתעה של ארה"ב, מכיוון שניתפשה ככניעה ללחץ ואיומים של גורמים ערבים/מוסלמים. אי-ישום החוק גם הקצין את ציפיות ותביעות הערבים, לא קידם את תהליך השלום, החריף את הטרור הבינלאומי, ולכן פגע בביטחון ארה"ב. לדוגמא, ב-1998 הרסו שתי משאיות תופת את שגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו להרג 224 איש; בשנת 2000 נרצחו 17 מלחים אמריקאים בפיגוע של הטרור האסלאמי במשחתת האמריקאית USS Cole בנמל עדן; ב-2001 נרצחו 2,977 איש בפיגועי "מגדלי התאומים", הפנטגון ו"אמריקן איירליינס"; ועוד.
הדיפת הלחץ האמריקאי בסוגיית ירושלים
ב-1949, בעיצומה של מלחמת העצמאות לחצה ארה"ב להימנע מסיפוח מערב ירושלים "הכבושה" (כמו גם "שטחים כבושים" בגליל, שפלת החוף והנגב), ולהסכים לבינאום העיר.
ב-1950 גבר הלחץ – שלווה באיום לנקוט בצעדי ענישה דיפלומטים וכלכליים – אבל רה"מ דוד בן גוריון הגיב בהכרזה על ירושלים כבירת ישראל (13 דצמבר 1949), העברת משרדי ממשלה רבים מתל אביב לירושלים, שדרוג תשתית התעבורה לירושלים, העברת אלפי עולים לשכונות חדשות שנבנו צמוד לקווי שביתת הנשק בירושלים, והקצאת קרקע להרחבת הבנייה בעיר.
ב-1953 העביר בן גוריון את משרד החוץ לירושלים על אפם וחמתם של הנשיא דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה פוסטר דאלאס שאיימו בהחרמת המשרד על ידי השגרירות של ארה"ב.
ב-1967 פעל הנשיא לינדון ג'ונסון לפי עצתם של מזכיר המדינה דין ראסק (שהיה ממובילי ההתנגדות להקמת המדינה) ומזכיר ההגנה רוברט מקנמארה, הזהיר את רה"מ לוי אשכול מפני איחוד ירושלים ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים, וציין שלפי החוק הבינלאומי מעמדה של העיר הוא בינלאומי ולא ישראלי. אבל, אשכול אימץ את "דוקטרינת בן גוריון", הדף את הלחצים, איחד את העיר והקים את שכונת רמת אשכול מעבר ל"קו הירוק", בנוסף להקמת הישוב הראשון בגוש עציון (כפר עציון), וההתיישבות הראשונה בבקעת הירדן ורמת הגולן.
ב-1970 שכנע מזכיר המדינה וויליאם רוג'רס את הנשיא ריצ'רד ניקסון ללחוץ על ישראל לוותר על הריבונות ב"אגן הקדוש" בירושלים, ולהימנע מהרחבת הבנייה בירושלים מעבר ל"קו הירוק". אבל רה"מ גולדה מאיר הרחיבה את הבנייה באופן דרמטי, והקימה את השכונות רמות אלון, גילה, הגבעה הצרפתית ונווה יעקב, המאכלסות היום כ-150,000 איש, ומעניקות לירושלים מרחב פיתוח אדיר מפאתי בית לחם, דרך פאתי מדבר יהודה ועד פאתי רמאללה.
בשנים 1992-1977 הדפו ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר לחץ שיטתי של ארה"ב והקהיליה הבינלאומית, הרחיבו את הבנייה בירושלים ושלחו מסר ברור: ירושלים היא בירתה הבלעדית של ישראל ואינה עומדת למשא ומתן! כמו בתקופות בן גוריון, אשכול וגולדה, הדיפת הלחץ האמריקאי הביאה למתיחות קצרת-טווח ולשדרוג ארוך-טווח של ההערכה האסטרטגית כלפי ישראל.
"[ב-1978] דקות ספורות לפני סיום המו"מ המוצלח בין רה"מ בגין לבין הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בקאמפ דייויד, בתיווך הנשיא ג'ימי קארטר, העביר קארטר לבגין את בקשת סאדאת להוסיף את סוגיית ירושלים למו"מ. בגין סירב לבקשה בנחישות והוסיף: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תידבק לשוני לחיכי אם אשכחכי'" (סיפרו של יהודה אבנר, The Prime Ministers – An Intimate Portrait of Leaders of Israel).
ב-2021 טוב יעשה רה"מ נפתלי בנט אם ילמד את התנהלות קודמיו בכל הקשור לעמידה בלחצים בכלל, ובסוגיית ירושלים בפרט.
טוב יעשה רה"מ בנט אם יפנים שקיים יחס ישר בין רמת ההערכה האסטרטגית שארה"ב והעולם רוחשים לישראל, לבין רמת הדבקות שישראל מפגינה (במעשים ולא רק בדיבורים) כלפי ירושלים.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, “מחשבה שנייה: יוזמה אמריקאית–ישראלית”
30 מרץ 2026
bit.ly/414qrJU English edition
מורשת חג הפסח הטביעה חותם עמוק על המתיישבים הראשונים (המאה ה-17) והאבות המייסדים (המאה ה-18) של ארצות הברית – ששלטו בנבכי התנ"ך – ועל עיצוב תרבות וחוקת ארה"ב. הנשיא הראשון ומנהיג המרד נגד המלך הבריטי, ג׳ורג׳ וושינגטון, זכה לכינוי “משה האמריקאי”, והנשיא השני, ג׳ון אדאמס, כונה “יהושע האמריקאי".
המתיישבים הראשונים, שהגיעו מבריטניה והולנד, ראו עצמם כ“העם הנבחר המודרני" שיצא מ“מצרים המודרנית”, השתחרר מעולו של המלך ג'יימס הראשון ("פרעה המודרני"), חווה את “יציאת מצרים המודרנית” ואת “קריעת ים סוף המודרנית” (8 שבועות ההפלגה באוקיינוס האטלנטי), והפליג ל“ישראל החדשה”, “כנען החדשה” ו“הארץ המובטחת המודרנית”.
המתיישבים הראשונים והאבות המייסדים הושפעו ע"י פילוסופים בריטים וצרפתים, אך גם מתפיסת החירות של מורשת משה רבנו וחג הפסח. הדבר בא לידי ביטוי ב"פעמון החירות" – ציון דרך היסטורי בארה"ב – עליו מופיע הפסוק "וקראתם דרור לארץ ולכל יושביה" ומקור הפסוק (ספר ויקרא פרק כ״ה, פסוק 10) שהוא ליבת מוסד היובל, המהווה את אב-טיפוס תנ"כי של רעיון החירות. מורשת משה רבנו השפיעה גם על עיצוב חוקת ארה"ב (1787)וזכויות האדם (10 תיקוני החוקה הראשונים מ-1791). התנ״ך – ובמיוחד ספר דברים – צוטט ע"י האבות המייסדים בתדירות רבה יותר מכל פילוסוף אירופי.
מקור המונח “שיטת הממשל הפדרלית” הוא המילה הלטינית foedus שמשמעותה “ברית ואמנה ייחודיים”. האבות המייסדים ראו עצמם כ“עם הברית המודרני", וראו באמנה שהשתית משה רבנו ב-40 שנות המסע ממצרים לארץ הישראל מקור השראה לשיטה הפוליטית שהונהגה בארה"ב.
האב המייסד החילוני, בנג'מין פרנקלין, התייחס במפורש לספר שמותבדיוניו על מנהיגות אזרחית וסדר ציבורי. במהלך ועידת החוקה הזכיר פרנקלין את עצת יתרו למשה בשמות י״ח, פסוק 21, שעל בסיסה עוצב מבנה שלטון של שלוש רשויות, הפרדת סמכויות וסמכויותיהם של 12 נשיאי/ראשי השבטים. משה שימש השראה לרשות המבצעת, אהרון – לרשות השופטת, 70 הזקנים – לרשות המחוקקת ונשיאי השבטים – למושלי המדינות.
בשנת 1776 הציעו בנג'מין פרנקלין ותומס ג׳פרסון (הנשיא השלישי של ארה"ב) שהחותם הרשמי של ארצות הברית יהיה מבוסס על מורשת פסח: משה אוחז במטה ומרכבות פרעה טובעות בים, ובני ישראל צועדים בעקבות עמוד ענן ועמוד אש. הכתובת המוצעת הייתה: “מרד בעריץ הוא ציות לאלוהים.” החותם שנבחר מבליט את הנשר ומעליו 13 כוכבים של 13 המדינות הראשונות של ארה"ב, המסודרים בצורת מגן דוד.
האב המייסד תומאס פֵיין – שהיה אחראי לגיוס תמיכת הרוב ביוזמת וושינגטון למרוד בשלטון הבריטי – טען בסיפרו בן 47 העמודים “Common Sense” – שכונה “מלט המהפכה” – שהתנ״ך הוא כתב אשמה משכנע נגד המלוכה.
התנועה לביטול העבדות (Abolitionist Movement), ובמיוחד הנשיא אברהם לינקולן ולוחם החירות פרדריק דאגלאס, הושפעו עמוקות ממורשת יציאת מצרים ומדמותו של משה. הארייט טאבמן, ממנהיגי הברחת עבדים ממדינות הדרום למדינות הצפון, כונתה Mama Moses, וכותרת המאבק של מרטין לותר קינג הייתה “שלח את עמי”, אותו הידהדו לפניו הזמרים פול רובסון ולואי ארמסטרונג.
משה רבנו הפך (גם היום) לסמל החוק והחירות בשיח הפוליטי האמריקאי – דמות מופת המשלבת חוק מוסרי, נחישות והתנגדות לעריצות.
אולם מליאת בית הנבחרים, אולמות בית המשפט העליון ואולם הקריאה המרכזי בספריית הקונגרס מציגים פסלים ותבליטים של משה ועשרת הדיברות. למעלה מ-200 אנדרטאות של לוחות הברית מוצבות באתרים מרכזיים בארה"ב.
ב-28 ביוני 2005 קבע נשיא בית המשפט העליון, ויליאם רנקוויסט, שייצג את דעת הרוב, כי לעשרת הדיברות יש משמעות היסטורית ייחודית בתרבות ובמשפט האמריקאי, ולכן מותר להציבם באתרים רשמיים (כגון מדשאת בניין הקפיטול בטקסס). הוא הדגיש כי לעשרת הדיברות “משמעות היסטורית בלתי ניתנת להכחשה” החורגת מהמימד הדתי. הוא הוסיף: “מאז 1935 ניצב משה, אוחז בשני לוחות שעליהם חקוקים קטעים מן הדיברות, כתובים בעברית, לצד מחוקקים היסטוריים נוספים בבית המשפט העליון…. פסל גדול של משה עם עשרת הדיברות בבניין ג׳פרסון של ספריית הקונגרס. מדליון לוחות ועשרת הדיברות מעטר את רצפת ארכיון המדינה…. במשרד המשפטים פסל שכותרתו ‘רוח החוק’ מציג את שני לוחות הברית. מול בניין רונלד רייגן בוושינגטון ניצב פסל הכולל את תבליט עשרת הדיברות, ובחזית בית המשפט הפדרלי פסל בגובה 24 רגל המציג את עשרת הדיברות. פניו של משה מתנוססים גם באולם מליאת בית הנבחרים… משה היה מחוקק ומנהיג דתי, ועשרת הדיברות נושאים משמעות היסטורית שאין עליה עוררין…”
חג חירות עתיר אחדות ומצומצם אבדות
"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3603FJS
English edition https://bit.ly/3hNd0Y6
ללא קשר לתוצאות הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא מהווה קריאת-השכמה למעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב.
הפלישה חושפת בערוותן מספר הערכות המעצבות את תפישת העולם של הממסד המדיני והביטחוני במערב (אך לא את תפישת העולם של רוב מדינות העולם), המנסה לשכנע את ישראל לאמץ אותן.
לדוגמא:
*האשלייה שרוב מדינות העולם מאמצות את הלך הרוח של "סדר עולמי חדש" שהוא לכאורה יותר-יציב, פחות-נפיץ, יותר-סובלני, נוטה לדו-קיום בשלום, ממוקד יותר ב"חמאה" מאשר ב"תותחים".
*הערכה שתם עידן המלחמות הגדולות והפלישות הצבאיות המסיביות.
*האמונה שהסכמי שלום, ערבויות ביטחון ומענקים כלכליים נדיבים חיוניים יותר לביטחון לאומי מאשר שידרוג כח הרתעה. וכך, זרעי ההרס באוקראינה נזרעו במזכר בודפשט מדצמבר 1994 שהעניק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות של ארה"ב, בריטניה ורוסיה תמורת התפרקותה ממאגר הנשק הגרעיני (שהיה השלישי בגודלו בעולם). ב-2022 נחשפות הערבויות בערוותן.
*התעלמות מאופיין הזמני, רופף, בלתי-אמין ועתיר דרכי-מילוט של כל ערבויות הביטחון, כולל אלו של "ברית נאט"ו" הנחשבות למוצקות ביותר. אבל לפי סעיף 5 של "ברית נאט"ו כל אחת מחברות נאט"ו תבוא לעזרת מדינה-חברה העומדת בפני מתקפה צבאית "כפי שהיא מוצאת לנכון, כולל שימוש בצבא…."
כפי שהיא מוצאת לנכון….
*ההנחה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון חיוניים לביטחון לאומי יותר מכח הרתעה צבאי, עומק אסטרטגי וטופוגרפיה-שולטת מתעלמת מהעובדה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון הם רופפים וזמניים, לעומת טופוגרפיה-שולטת (לדוגמא, רמת הגולן ורכסי יו"ש) ועומק אסטרטגי שהם קבועים.
*מגמת קיצוץ בתקציב הביטחון למרות שקיצוץ נתפש בעיני אויבים, יריבים ובעלי-ברית ככרסום בכח ההרתעה (בעולם הסוער), המחריף את אי-היציבות, פוגע בביטחון הלאומי, ומעניק רוח-גבית לטרור ומלחמות.
*הטענה שאופציה דיפלומטית עדיפה על איום באופציה צבאית במו"מ עם משטרים פורעי-חוק (כגון משטר האייתולות באיראן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ), גם אם התנהלות משטרים אלו מפגינה בשיטתיות שאינם מנהלים מו"מ בתום-לב (חזון חיסולי, מערכת חינוך לטרור, הסתה, פעילות טרור, הפרת הסכמים).
*האמונה שלאומיות מפנה את הדרך, בהדרגה, לקוסמופוליטיות ודו-קיום בשלום בינלאומי.
*התייחסות למשטרים פורעי-חוק על בסיס התנהלותם העתידית והספקולטיבית יותר מאשר התנהלותם בעבר ובהווה, למרות שהתנהלות העבר וההווה חושפת את עוצמת השורשים ההיסטורים של חזונם והתנהלותם.
*האשלייה שטרור בפרט, והתנהלות פורעת-חוק בכלל, הם מונחי-יאוש ותסכול מדיניים וכלכליים, ולא מונחי-חזון קיצוני, רעיוני, דתי, היסטורי.
המערב פועל בשיטתיות לשכנוע ישראל לסגת מהטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש בתמורה להסכמי שלום, ערבויות ביטחוניות וחבילה כלכלית וצבאית נדיבה ביותר. אבל, פלישת רוסיה לאוקראינה, תגובת המערב ומזכר בודפשט מ-1994 שופכים אור על תחושת הביטחון המזויפת וההרסנית המאפיינת הסכמים אלו. התנהלות העולם הרחב, ובמיוחד במזרח התיכון הנפיץ, מדגישה את מרכזיות כח-ההרתעה הצבאי (כולל טופוגרפיה וגיאוגרפיה) בגיבוש ביטחון לאומי אמין.
בניגוד לאוקראינה (השנייה בגודל שטחה באירופה), אין לישראל עומק אסטרטגי (14 ק"מ בין נתניה לטול כרם!), ולכן יש לה מרווח-שגיאה זעום ביותר. לדוגמא, אילו מתקפת-פתע בהיקף של מלחמת יום הכיפורים הייתה מסתערת על ישראל של טרום-1967 (ללא העומק האסטרטגי של חצי האי סיני והטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש), הייתה המתקפה מחסלת את המדינה היהודית.
על ישראל לגבש ביטחון לאומי העומד בפני התרחיש הרע ביותר (כפי שמתבקש במזה"ת) ולא בפני תרחישים מתונים (כפי שנהוג במערב השאנן והרגוע-יחסית).
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
9 באוקטובר 2026
English edition https://bit.ly/3VYYvYt
ב-10 באפריל 2006 נשא מועמר קדאפי נאום בטימבוקטו, מאלי: "50 מיליון מוסלמים הנמצאים באירופה יהפכו אותה ליבשת מוסלמית בתוך כמה עשורים… אללה יעניק לאסלאם ניצחון ללא חרבות, ללא רובים…"
משמעויות ההגירה בעיני המערב והאסלאם שונות זו מזו באופן יסודי – אידיאולוגית, דתית, משפטית, חברתית, כלכלית, טקטית ואסטרטגית. תפישת המערב מונחית ע"י עקרונות חילוניים, מוסריים, משפטיים וחברתיים-כלכליים, ומתמקדת בזכויות, גבולות, שווקי עבודה והגנה הומניטרית מכוח המשפט הבינלאומי. לעומת זאת, תפישת האסלאם את מוסד ההגירה (הִיגְ'רָה) היא דוקטרינרית, תיאולוגית, אידיאולוגית ואסטרטגית, ומושרשת במורשת הנביא מוחמד והקוראן בת 1,400 שנים. למעשה, ההיג'רה מציינת את תחילת מנין השנים המוסלמי (היג'רי).
פרופ' קלי מ. גרינהיל, מדעי המדינה ב-MIT ובאוניברסיטת טאפטס, מחברת הספר Weapons of Mass Migration (הוצאת אוניברסיטת קורנל, 2016), תיעדה את השיטה של קדאפי וארדואן להפחיד את מערב אירופה באיום של הגירה אסלאמית מכוונת.
דוקטרינת ההיג'רה
דוקטרינת ההיג'רה מתייחסת להגירת הנביא מוחמד ממכה לחבש ומדינה כהחלטה אלוהית וצעד אסטרטגי שנועדו להתארגן מחדש, להרחיב את בסיס העוצמה של מוחמד והאסלאם למען אללה, ולהכשיר את הקרקע לג'יהאד-מזוין.
הקוראן והחדית' (תיעוד מעשיו ואמירותיו של מוחמד) מציגים את ההיג'רה כאב-טיפוס של ג'יהאד לא-אלים "למען אללה", כשההגירה והלחימה משולבות כמעשי פולחן משלימים במצוות אללה. ההיג'רה הייתה שלב מקדים של הג'יהאד ורכיב מרכזי ומתמשך בו להכנעת אויבים.
מבחינה לשונית ודתית, הקוראן משלב אמונה-הגירה-לחימה. למשל, לפי הקוראן 8:74: "אלה שהאמינו, נדדו [היגרו], ולחמו למען אללה… הם המאמינים האמיתיים". ההיג'רה אינה רק מעבר מקום, אלא מאבק אסטרטגי בעל משמעות רוחנית למען אללה.
ציוני דרך של ההיג'רה
*בשנת 615 היגר הנביא מוחמד לאתיופיה ובשנת 622 למדינה, וכך ביסס את התקדים האסלאמי של היג'רה (הגירה) – מהלך המקדם את ניצחון "בית האסלאם" על "בית הכופרים". ההיג'רה של מוחמד נועדה להיחלץ מתבוסה מול שבט קורייש הלא-מוסלמי במכה,הקמת בסיס אסטרטגי חלופי ושדרוג יכולות לקראת הכנעת שבט קורייש. ההשתלטות על מכה בשנת 630 הכשירה את הקרקע לכיבושים צבאיים נרחבים ולאסלאמיזציה אזורית ועולמית. סורות 4:97-100 ו-8:72-75 בקוראן הן המקור המרכזי בסוגיית ההיג'רה, המכיר בתפקידה היסודי בעיצוב האסטרטגיה והטקטיקה האסלאמיות.
*בשנת 670 היגרו לוחמים מוסלמים ומשפחותיהם/שבטיהם לאמצאר (עיירות/מחנות צבא), כגון בצרה, כופה, פוסטאט וקיירואן, שנועדו לשמש בסיס לערביזציה/אסלאמיזציה רחבת היקף של שטחים כבושים בחצי האי ערב ובמזרח התיכון כולו, במצרים, ובהמשך גם בצפון אפריקה ועד דרום ספרד. במאה ה-11 היגרו שבטים טורקמנים לאנטוליה והפכו בהדרגה את האזור מיווני-נוצרי לטורקי-מוסלמי. במאות ה-14 עד ה-16 הסתייעה ההתפשטות העות'מאנית/אסלאמית בהגירה מבצעית אל הבלקן, ובכלל זה בולגריה, סרביה, יוון, דרום קרואטיה, אלבניה ובוסניה-הרצגובינה. בשנת 1804 הוביל עות'מאן דן פודיו היג'רה במערב אפריקה, לפני שניהל את ג'יהאד סוקוטו בשטחן של ניגריה וקמרון של ימינו.
*במאות ה-20 וה-21 הציגו אנשי רוח אסלאמים את מושג ההיג'רה כמתודולוגיית טרור מהפכנית. למשל סייד קוטב, האידיאולוג הרדיקלי/טרוריסטי המוביל של "האחים המוסלמים" בשנות ה-50' וה-60', ושוכרי מוסטפא, מייסדה ומנהיגה של הקבוצה האסלאמית "תכפיר ואל-היג'רה" בשנות ה-60' וה-70'. כמו כן, אל-קאעידה ודאע"ש השתמשו במושג ההיג'רה כדי למשוך לוחמים זרים לאזורים שמחוץ לשליטת המדינה, כמו אזורי הגבול האפגניים-פקיסטניים בשנות ה-80' וה-90', ומזרח סוריה ומערב עיראק ב-2014.
השורה התחתונה
*בעוד שהפרשנות המערבית להגירה שואפת לשלב מהגרים מוסלמים, הפרשנות האסלאמית להיג'רה שואפת להשתלט על ה"כופר" המערבי.
*הפרשנות המערבית והפרשנות האסלאמית להגירה מהוות דבר והיפוכו.
*מודעות להבדל התהומי בין שתי הפרשנויות חיונית לדמוקרטיות המערביות כדי להימנע מתוצאות קטלניות.