ב-4 לדצמבר 2016 אמר מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קארי: "היום מתגוררים כ-6.5 מיליון יהודים בין הירדן לבין הים התיכון. אבל מספר הערבים גדול יותר." קארי טוען, בשיטתיות, שעל ישראל לוותר על גיאוגרפיה (יו"ש), כדי להציל את הדמוגרפיה, ולהמשיך להיות מדינה יהודית.
קארי מהדהד – ללא בדיקה! – נתונים מנופחים של הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלשתינית, שנועדו להשריש מורך-לב, פסימיות ופטליזם בישראל – שמאז 1997 אינה בודקת את הנתונים הפלשתינים – ובמקביל להגדיל את היקף סיוע החוץ האמריקאי לרשות הפלשתינית. קארי נותן ידו לסילוף המציאות, לנסיון הולכת-שולל ולטשטוש מגמה דמוגרפית חסרת-תקדים: התמערבות מהירה של הדמוגרפיה המוסלמית מאיראן ועד מאוריטניה, כולל יו"ש ו"הקו הירוק", לעומת רוח גבית דמוגרפית-יהודית.
ולהלן עובדות מתועדות – ולא הערכות ולא תחזיות – של מחקר המתבצע משנת 2004 ועד היום, במסגרתו נבדקו פערים דרמטיים בין נתוני הלמ"ס הפלשתינית לבין משרדי הבריאות והחינוך הפלשתינים, וועדת הבחירות הפלשתינית, ה"בנק העולמי", הלמ"ס הישראלית ומשטרת הגבולות הישראלית (המתעדת יציאות וכניסות דרך המעברים הבינלאומיים). לדוגמא:
1. מספר ערביי יו"ש הוא 1.75 מיליון ולא 2.9 מיליון, כפי שטוענת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלשתינית, ושיעור גידול האוכלוסין הערבי ביו"ש במגמת ירידה חדה יותר מערביי "הקו הירוק".
2. פער הפריון היהודי-ערבי נסגר ב-2016: 3.13 לאישה ערביה (ובמגמת ירידה) ויהודיה (ובמגמת עלייה). ב-1969 היה פער של 6 לידות לטובת האישה הערביה. הפער נסגר כתוצאה ממודרניזציה מואצת במגזר הערבי, ובמיוחד בקרב הנשים. לדוגמא, כמעט כל נערה ערביה מסיימת תיכון ומספר הולך וגדל לומד במכללות ואוניברסיטאות. במקום להתחתן בגיל 15 ולקיים תהליך הפריון עד גיל 55, תהליך הפריון מתחיל לאחר גיל 20 אך מסתיים בגיל 45.
3. ב-1967 היו 75% מערביי יו"ש כפריים (צורך בידיים-עובדות וקל-יחסית לגדל ילדים), אך ב-2016 70% עירוניים.
4. ערביות יו"ש במקום השני בעולם המוסלמי, אחרי מרוקו, בשימוש באמצעי מניעה.
5. התמערבות מהירה של שיעור הפריון הערבי ביו"ש: מ-5 לידות לאישה ב-2000 לכ-3 ב-2016, ובמגמת ירידה. גיל החציון הערבי ביו"ש היה 17 בשנת 2000, אך עלה ל-22.7 ב-2015.
6. שיעור הפריון היהודי בישראל גבוה משיעורי הפריון בעולם המוסלמי (להוציא את תת-סהרה), חוץ מסודן, תימן, מצרים ועיראק: איראן – 1.83 לידות לאישה, סעודיה – 2.12, ירדן- 3.1, צפון אפריקה – 1.8, וכו'.
7. זינוק חסר-תקדים במספר הלידות היהודיות השנתיות מ-1995 (80,400) ל-2015 (139,000) – למרות ירידה מתונה בפריון החרדי, אך עקב זינוק בפריון החילוני – לעומת התייצבות מספר הלידות הערביות ב"קו הירוק", ביו"ש ובעזה. ב-1995 היו הלידות היהודיות 69% מסך הלידות בישראל וב-2015 77%.
8. החברה היהודית צעירה יותר: ירידה חדה ביחס בין פטירות ללידות יהודיות (מ-40% ב-1995 ל-27% ב-2015), לעומת גידול הדרגתי במגזר הערבי: מ-8% ל-12.5%.
9. מאזן הגירה שלילי-שנתי של ערביי יו"ש קיים מ-1950, אם כי ירד באופן דרמטי בין 1967 ל-1993, עקב שדרוג תשתיות הבריאות, רפואה, תעסוקה וחינוך ע"י ממשלת ישראל. מאזן ההגירה השלילי מתרחב מ-2,000 איש בשנת 2000 (לפי נתוני משטרת הגבולות בכל המעברים הבינלאומיים): 17,000 ב-2015, 25,000 ב-2014, 20,000 ב-2013, 18,000 ב-2012, וכו'. רוב המהגרים גברים צעירים.
10. לעומת זאת, מאזן ההגירה היהודי חיובי ובמגמת גידול. מספר ה"יורדים" בשנים האחרונות (כ-7,000 לשנה) כ-50% ממספר ה"יורדים" ב-1990 (כ-14,0000), למרות שהיקף האוכלוסייה כמעט והוכפל מ-4.5 מיליון ל-8.5 מיליון.
11. מרכיבי "ניפוח" האוכלוסייה הערבית ביו"ש:
* כ-400,000 פלשתינים (רובם מיו"ש) שוהים בחו"ל למעלה משנה אך כלולים בספירה (בניגוד למקובל בישראל ובעולם) לפי דברי ראשי הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלשתינית ב- 26.2.1998 ויוני 2005, וועדת הבחירות הפלשתינית ב- 14 אוקטובר 2004, אתר הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלשתינית במפקדי האוכלוסין של 1997 ו-2007, תת-שר הפנים הפלשתיני ב-20 לאוקטובר 2014, וכרך 6, עמ' 25 בדו"ח "הבנק העולמי" מספטמבר 1993.
* כ-300,000 ערביי ירושלים, בעלי ת.ז. ישראלית, נספרים פעמיים: כערביי ישראל (ע"י הלמ"ס) וכערביי הרשות הפלשתינית (ע"י הלמ"ס הפלשתינית).
* למעלה מ-100,000 ערביי יו"ש (במיוחד) ועזה, שנישאו לערביי/יות ישראל, קבלו ת.ז. ישראלית ונספרים פעמיים: כערביי ישראל (ע"י הלמ"ס) וכערביי הרשות הפלשתינית (ע"י הלמ"ס הפלשתינית).
* סקר "הבנק העולמי" מ-7 לספטמבר 2006, על מערכת החינוך ביו"ש ובעזה, מתעד "ניפוח" של 32%% במספר הלידות.
*המפקד הפלשתיני מ-2007 כולל ערבים ילידי 1845 ו-1850….
*הלמס"פ מתעלמת ממאזן ההגירה השלילי-השנתי וטוענת למאזן הגירה 0.
ב-2016 קיים רוב יהודי מוצק של 66%, ובמגמת גידול, ביו"ש ו"הקו הירוק" (6.7 מיליון יהודים, 1.75 מיליון ערביי יו"ש ו-1.75 מיליון ערביי "הקו הירוק"), הנהנה מרוח גבית דמוגרפית חסרת-תקדים של שיעור פריון ומאזן הגירה, לעומת מיעוט יהודי של 9% ב-1900 ו-39% ב-1947. ב-1947 היה רוב יהודי של 55% בלבד בשטח היהודי של תכנית החלוקה.
בניגוד לתובנה המקובלת, ישראל אינה עומדת בפני פצצת זמן דמוגרפית ערבית,אלא נהנית מרוח גבית דמוגרפית יהודית. שיעור גידול האוכלוסין היהודי (ייחודי בכלכלות המתקדמות) מהווה מקור לאופטימיות מונחית-מציאות,להתעצמות כלכלית וצבאית (הרחבת כוח העבודה ומחזורי הגיוס), למדיניות מונחית-ביטחון דמוגרפי ולתכנון ארוך טווח מושכל של תשתיות לאומיות שימנע את "תופעת הסרדינים" במערכות החינוך, הבריאות, הדיור והתעבורה.
