שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
28 יוני 2026,
English edition bit.ly/3QEIMf5
47 שנות משטר האייתוללה מלמדות שאין שחר להערכה שהמשטר ניתן לרפורמה על ידי חילופי הנהגה, גם ללא שינוי מבני סוחף מן היסוד.
הרפובליקה האסלאמית של האייתוללה אינה ממשלה גרידא שניתן לשנותה, ליישב אתה סכסוכים, או להדיחה בהצבעה. משטר האייתוללה מהווה מערכת אקולוגית- רעיונית. לפיכך, תנאי מוקדם לרפורמה אמיתית הוא פירוק מוחלט, ועקירה מן השורש, של עמודי-התווך הרעיוניים (ה-DNA). רפורמה אמיתית (אסטרטגית ולא טקטית) חייבת לעקור את אידיאולוגיית האייתוללה ולמנוע את התחדשותה. פירוק עמודי-התווך הרעיוניים מבדיל בין שינוי טקטי שנועד להסתרת כוונות (נסיגה טקטית תוך שימוש ב"תקיה") לבין רפורמה אמיתית.
התנאים המוקדמים הנדרשים לרפורמה אמיתית:
* התכחשות מוחלטת לחוקת האייתוללה מ-1979, שאינה מסמך משפטי גרידא, אלא מפת-דרכים של משטר האייתוללה לאסטרטגיה פנימית ועולמית. החוקה משקפת את החזון האפוקליפטי, המגלומני, בן 1,400-השנים של משטר האייתוללה, השואף להקמת חברה עולמית הסוגדת לאסלאם השיעי, מחייבת את הפלת כל המשטרים ה"משומדים" הסוניים והכרעת ה"כופר" המערבי, ובמיוחד "השטן האמריקאי הגדול". חוקת האייתוללה מעגנת את מאבק ה"מוסתדאפון" (המדוכאים כגון איראן, סוריה, לבנון, ונצואלה, קובה, ניקרגואה) נגד ה"מוסתכבירון" (המתנשאים ומדכאים כגון ארה"ב, ערב הסעודית, איחוד האמירויות וישראל). היא מקדשת את מושג ה"וולאיית אל-פקיה" (אפוטרופסות הפוסק ההלכתי האסלאמי), המכפיף את כלל האוכלוסייה למשטר הנהנה, כביכול, מסמכות אלוהית דתית, צבאית ואזרחית, פנימית וחיצונית, חינוכית וכלכלית.
* ביטול מוסדות האייתוללה (המנהיג העליון), "מועצת שומרי החוקה" (גוף בלתי-נבחר ובעל כוח וטו על חקיקה ומועמדים למשרות רמות) ומשמרות המהפכה, שאינם רק כוח צבאי, אלא גם אימפריה כלכלית ורעיונית הפועלת – תחת האייתוללה – באופן עצמאי. פירוק משמרות המהפכה חייב לכלול את הבאסיג', שהיא מיליציית התנדבותית, חצי-צבאית בתוך משמרות המהפכה.
* תנאי מוקדם נוסף לשינוי אמיתי של המשטר באיראן הוא עקירת תכנית הלימודים ותכני דרשות ימי ששי במסגדים, שהם מונחי-חוקה. הם הביטוי האמיתי ביותר של חזון ומדיניות האייתוללה, המדגישים ג'יהאד, הקרבת חיים, נקמה, והשחרת ה"כופר" המערבי והשכנים ה"משומדים" הסוניים – שחובה להכניעם. מערכות החינוך והדת הפכו לפסי-יצור היעילים ביותר לשעתוק אידיאולוגי, לטיפוח נאמני האייתוללה, לטרוריסטים ומתאבדים, המחויבים לחוקת האייתוללה, נכונים להקריב חיים על מזבח החזון האפוקליפטי והמגלומני של האייתוללה. הם משרישים את דיכוי מיעוטים אתניים ודתיים, הפליית נשים, הפצת טרור במזרח התיכון, אפריקה, אמריקה הלטינית ועל אדמת ארה"ב, ומנחילים מפת דרכים ומחויבות למהפכה אסלאמית אפוקליפטית וגלובלית אנטי-אמריקאית.
* שלילת יצוא המהפכה האסלאמית, כפי שמציין סעיף 154 בחוקת האייתוללה, המחייב "מאבקים צודקים של המדוכאים [איראן וחברים נוספים מן העולם השלישי ב'ציר ההתנגדות'] כנגד היהירים [ארה"ב ובנות-בריתה] בכל פינה בעולם." דוקטרינה זו מעודדת חתרנות וטרור גלובליים ושיתוף-פעולה עם שלוחות טרור, וכן הצגת התנגדות פנימית (באיראן) כבגידה.
* ויתור מפורש וחוקתי על הפלת משטרים סוניים, הכנעת ה"כופר" המערבי, הכרעת "השטן האמריקאי הגדול", והשמדת ישראל כיעדים לאומיים.
* פסילה מפורשת וחוקתית של אפליה, דיכוי ועינוי נשים, מיעוטים דתיים ואתניים, לצד שחרור כל האסירים הפוליטיים, והכרה בלגיטימיות של "התנועה הירוקה" משנת 2009, מחאות 2019, וההתקוממות "זן, זנדגי, אזאדי" (אישה, חיים, חירות) משנת 2022.
* ביטול השם/הזהות של "הרפובליקה האסלאמית" שנוצרה ב-1979, ושיקום השם/הזהות המקוריים "איראן" או "פרס", כדי להדגיש את עליונות לאומית, היסטורית, קדם-אסלאמית ואזרחית על קנאות דתית מבית מדרש האייתוללה – המונחית ע"י ערכי האסלאם מהמאה ה-7 – שרמסה תרבות איראנית בת אלפי-השנים. צעד זה יסיט את האתוס הלאומי מקידוש המוות לעבר מורשת לשונית ותרבותית, כגון מורשתו של כורש הגדול, ואולי גם המהפכה החוקתית החילונית משנת 1905, שהפכה את איראן ממלוכה אבסולוטית למדינה חוקתית.
השורה התחתונה
*הבחנה מציאותית בין מו"מ טקטי של משטר האייתוללה לבין רפורמה אסטרטגית, שורשית ומערכתית מדגישה את העובדה שעקרב אינו יכול להיפרד מעוקצו, ונמר אינו יכול לשנות את חברבורותיו.
*שינוי חברבורות משטר האייתוללה מחייב פירוק הDNA–, עקירת המערכת האקולוגית הרעיונית, ומיטוט עמודי-התווך של המשטר שצוינו לעיל.
