שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, ״במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב״
"חדשות מחלקה ראשונה" 16 ספטמבר 2025, bit.ly/42wXmaY
English edition bit.ly/3Veyy3D
איראן הייתה נייטרלית–ידידותית כלפי ארה״ב עד עלייתו לשלטון בשנת 1951 של ראש ממשלה פרו–סובייטי מוחמד מוסאדק, שהפך את השאה הפרו–אמריקאי לשליט טקסי. ב-1953–1978, לאחר הדחת מוסאדק, חזר השאה להיות שליט סמכותי, ואיראן הפכה לבעלת-ברית אסטרטגית מרכזית ול״שוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי״. ירח הדבש האסטרטגי הסתיים ב- 1979 במהפיכה האסלאמית שהפכה את איראן לאיום ברור ומיידי על ארה״ב, למוקד עולמי של טרור אנטי–אמריקאי, סחר בסמים והלבנת הון במזרח התיכון, באפריקה ובאמריקה הלטינית, עם תאי טרור רדומים בארה״ב.
לטווח הארוך, ארה"ב מאותגרת על ידי בריתות עם מדינות מוסלמיות מזגזגות, כפי שמכתיב אופיו הוולקני של המזרח התיכון מאז המאה השביעית: מרכזיות האסלאם בעיצוב חזון ומדיניות; נאמנות מקומית/שבטית חשובה מנאמנות לאומית; אי-סובלנות אלימה דתית, רעיונית, תרבותית וגיאוגרפית, וחתרנות וטרור במישור הבינערבי/אסלאמי (מ-1948 נהרגו כ-10 מיליון מוסלמים במלחמות בין–מוסלמיות, לעומת כ־100,000 במלחמות נגד ישראל); היעדר דו־קיום בשלום בין-מוסלמי פנימי ואזורי ארוך-טווח; הפכפכות וחוסר-וודאות; משטרים ארעיים העולים לשלטון באלימות ולא בבחירות דמוקרטיות; מדיניות, הסכמים ובריתות ארעיים כמו המשטרים המעצבים אותם.
להלן דוגמאות לזיגזוג בעלות ברית במזרח התיכון (בנוסף לדוגמא האיראנית הנ"ל):
*לוב הייתה פרו-אמריקאית מ–1951 בתקופת המלך אידריס, שאיפשר ב-1954 הקמת בסיס חיל אוויר אמריקאי הגדול ביותר מחוץ לגבולות ארה״ב. אבל ב–1969 הדיח הקולונל קדאפי את אידריס, הפסיק את נוכחותה הצבאית של ארה"ב, הפך לפרו-סובייטי מושבע, ותמך בטרור אסלאמי אנטי–אמריקאי ואנטי–אירופי. אבל, מראשית שנות ה–2000 התרחק קדאפי מהטרור האסלאמי (שאיים על שלטונו), נלחם ב"אל–קאעידה" וארגוני טרור אסלאמי נוספים באפריקה, וב–2003 מסר לארה״ב את תשתית הנשק הלא–קונבנציונלי שלו (גרעיני, כימי וביולוגי). ב–2011 הופל קדאפי ע"י מתקפה צבאית של נאט"ו – בטענה שהיפר באופן חמור את זכויות האדם של אויביו האסלאמיסטים – וכך הפכה לוב לזירת טרור אסלאמי אנטי–אמריקאי.
*ב–1952 הדיחה הפיכה צבאית את פארוק מלך מצרים, והפכה את מצרים לבעלת-ברית סובייטית מובילה במזרח התיכון, שפעלה להשתלטות על העולם הערבי, והפלת כל משטר ערבי פרו–אמריקאי. לאחר מלחמת יום כיפור ב–1973 (שהבליטה את שיתוף הפעולה האסטרטגי ארה״ב–ישראל) החליט סאדאת להצטרף לגוש המדינות הפרו-אמריקאיות. ב–2011 הופל הנשיא הפרו–אמריקאי, מובארכ, ע"י "האחים המוסלמים" האנטי–אמריקאים, שניצחו בבחירות 2012, אך ב–2013 הודחו "האחים המוסלמים" ע"י הגנרל הפרו–אמריקאי א–סיסי.
*ב–1958 הודח מלך עיראק, פייסל, הפרו–אמריקאי, על ידי הגנרל הפרו–סובייטי עבד אל–כרים קאסם. בתקופה 1958–1979 התחולה סדרת הפיכות צבאיות שהובילה לשלטון הפרו-סובייטי של סדאם חוסיין בשנים 1979–2003. אמנם במלחמת איראן–עיראק (1980–1988) זכה צדאם לסיוע ארה״ב נגד איראן, אבל ב-1990 הוא פלש לכווית הפרו-אמריקאית, תוך איום על מפיקות הנפט הערביות הפרו-אמריקאיות. מלחמת המפרץ ב-2003 הביאה לקץ שלטון צדאם ולעלייתם לשלטון של השיעים, תוך סלילת הדרך להפיכת איראן לגורם הדומיננטי בעיראק.
* ב–2011–2012 הביאה ההפיכה בתימן לעליית נשיא פרו–אמריקאי, עבד רבו מנסור האדי, שהודח ב–2014–2015 על ידי החות׳ים האנטי–ארה"ב ופרו–איראן.
*לקטאר יש מעמד מיוחד של "בעלת ברית משמעותית שאינה חברת נאט"ו". על אדמת קטאר נמצא בסיס אל–עודייד, שהוא הגדול במזרח התיכון, והיא שותפת-סחר מרכזית ומשקיעה חשובה בארה״ב. אבל, במקביל קטאר היא בעלת ברית קרובה של איראן, התומכת הגדולה ביותר של "האחים המוסלמים", ותורמת מרכזית לאוניברסיטאות בארה״ב לקידום מסרים ברוח "האחים המוסלמים". סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מצרים, ירדן ומרוקו הפרו-אמריקאיות רואות בקטאר איום ממשי ליציבותן – עקב הקשרים שלה עם איראן, "האחים המוסלמים" ו…תורכיה, כפי שבא לידי ביטוי בסגר הסעודי על קטאר בשנים 2017–2021.
השורה התחתונה:
*עתיד הקשר האסטרטגי של ארה"ב עם משטרים ערביים/מוסלמיים לוט בערפל, ומותנה באידיאולוגיה של משטרים ארעיים שאינם דמוקרטים, ובחוסר יציבות פנימית ואזורית עתיקת ימים.
*להבדיל מבעלות הברית הערביות של ארה״ב, ישראל היא בעלת ברית קבועה, ארוכת-טווח, דמוקרטית ופרו-אקטיבית. ישראל משמשת כמקור מודיעין השקול ל״חמישה CIA״, מעבדה בתנאי-קרב של התעשייה הביטחונית והכוחות המזוינים בארה"ב, "חלון הראווה" לעידוד הייצוא הביטחוני האמריקאי ומרכז חדשנות עבור 250 ענקי היי–טק מארה"ב. ישראל היא נושאת המטוסים האמריקאית הגדולה בעולם, שאינה זקוקה לחיילים אמריקאים על סיפונה, עוגנת באזור קריטי לארה"ב, ומניבה לארה״ב תשואה של מיליארדי דולרים רבים.
*להבדיל מבעלות הברית האירופיות של ארה״ב – ששיתוף הפעולה האסטרטגי שלהן תלוי באידיאולוגיה של ממשלות ימין/שמאל ובדעת הקהל –הציבור והממסד הפוליטי בישראל, הן בשמאל והן בימין, הם פרו–אמריקאים, ללא קשר לזהות המפלגתית בירושלים או בוושינגטון.
