ב-2010 מהווה הגידול המרשים בשיעור הפריון היהודי בישראל מגמה ארוכת-טווח וחריגה בעולם, לצד קיצוץ חד ומתמשך בשיעורי הפריון בעולם השלישי בכלל ובעולם המוסלמי בפרט. ב-2010 קיים רוב יהודי של 66% ב-98.5% מהשטח בין הירדן לבין הים התיכון (ללא עזה) – או רוב של 58% עם עזה – הנהנה מרוח גבית דמוגרפית ומפוטנציאל גבוה של עלייה ושל "יורדים"-חוזרים, לעומת מיעוט יהודי נטול תשתיות כלכלה, טכנולוגיה וצבא של 8% ו-33% ב-1900 וב-1947בהתאמה. ב-2010 "מנופח" מספר ערביי יו"ש ב- 900,000 (1.6 מיליון ולא 2.5 מיליון) על ידי ספירת כ-400,000 תושבי חו"ל, ספירה כפולה של כ-200,000 ערביי ירושלים (המוגדרים כערביי ישראל וגם כערביי הגדה המערבית), התעלמות ממאזן הגירה שלילי שנתי מאז 1950 (17,000 ב-2009), ועוד. סקר "הבנק העולמי" מתעד "ניפוח" של 32% בנתוני הלידות ביו"ש ובעזה.
מאז הקמת התנועה הציונית טוען הממסד הדמוגראפי שהיהודים נידונו להיות מיעוט בין הירדן לבין הים התיכון וכי יש לוותר על גיאוגרפיה כדי להציל את הדמוגרפיה. אך מה אם הפטליזם הדמוגראפי נשען על נתונים משוללי-יסוד? מה אם הממסד הדמוגראפי אימץ את נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה ללא בדיקה, למרות שהם מופרכים מדי שנה ע"י בדיקת תיעוד לידות, פטירות, הגירה והרשמה לכיתות א'? מה אם כדי לאמץ את הנתונים הפלסטינים יש להאמין ששיעור גידול האוכלוסין הפלסטיני כמעט כפול מארבע המדינות המובילות בעולם, בעוד עזה מדורגת כ-5 ויו"ש כ-38 בעולם בשיעור גידול האוכלוסין? מה אם הממסד הדמוגראפי לא הבין שהזינוק הדמוגראפי הערבי של 1949-1969 (ב"קו הירוק") ו-1967-1990 (ביו"ש ובעזה) חייב להוביל לצניחה דמוגרפית?
בניגוד לתחזיות הממסד הדמוגראפי, המחצית הראשונה של 2010 ממשיכה את מגמת גידול שיעור הפריון היהודי וצניחת מהירה שיעור הפריון הערבי – בכל העולם המוסלמי ובין הירדן לים התיכון – כתוצאה מהאצת תהליכי מודרניזציה ועיור כגון חינוך, בריאות, תעסוקה, תכנון משפחה, צמצום הריון גיל הנעורים, השרשת תודעת קריירה נשית ושקולי בטחון-פנים. "המרכז הוושינגטוני לחקר אוכלוסין" מדווח על ירידה חדה בשיעור הפריון המוסלמי הגלובלי לכיוון 2 לידות לאישה! לדוגמא, שיעור הפריון באיראן התכווץ מ-8 לידות לאישה לפני 30 שנים ל-1.7 לידות ב-2010, מצרים – 2.5 לידות, צפון אפריקה – 1.9 לידות, ירדן – האחות התאומה של יו"ש – ירדה מתחת ל-3 ומספר הלידות לאישה ביו"ש ירד ל-3.2 ב-2010. תקדימים מבהירים שקיים סיכוי קלוש לשחזר שיעורי פריון גבוהים בעקבות ירידה שיטתית ומהותית.
במקביל, חלקן של הלידות היהודיות מסך הלידות השנתיות ב"קו הירוק" ממשיך לעלות ב-2010 – בעיקר עקב המגזר החילוני! – ל- 76% לעומת 75% ב-2009 ו-69% ב-1995. מ-80,400 לידות יהודיות ב-1995 זינק היקף הלידות ל-121,000 ב-2009, לעומת ממוצע שנתי של 39,000 לידות ערביות ב-16 השנים האחרונות כתוצאה מהשתלבות מרשימה בתשתיות המודרניזציה. הפער בין הפריון הערבי (3.5 לידות ובמגמת ירידה) והיהודי (2.9 לידות ובמגמת גידול) הוא 0.6 לעומת 6 לידות ב-1969. שיעור הכרסום בפריון הערבי מהיר ב-20 שנים מתחזית הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
ב-2010 טוען הממסד הדמוגראפי שהתייבשו מקורות העלייה. בשנות ה-80 הוא טען שלא תהיה עלייה מסיבית גם אם יפתחו השערים בגלל סיבות תרבותיות, כלכליות וביטחוניות. אבל, למעלה ממיליון עלו כתוצאה מיוזמת רה"מ יצחק שמיר לחייב טיסות ישירות ממוסקבה לישראל ולהפסיק הנפקת תעודות פליט אמריקאיות ליהודי ברה"מ. בשנות ה-70 נטען שיהודי המערב יכולים לעלות אך לא רוצים, ויהודי הגוש הקומוניסטי רוצים אך לא יכולים. אבל, 300,000 עלו עקב יוזמות רה"מ גולדה מאיר. ב-1948 נאמר שלא תהייה עלייה מסיבית למדינה מוכת-מלחמות ונטולת-כלכלה. אבל, מיליון עולים הגיעו בגלל יוזמות בן גוריון. ב-2010 מהווים הקריסה הכלכלית והחרפת האנטישמיות בברית המועצות לשעבר, צרפת, בריטניה וארגנטינה והמשבר הכלכלי המתמשך בארה"ב – יחד עם הסדר מחלוקת הגיור – פוטנציאל אדיר של עלייה וחזרת "יורדים". האם ממשלת ישראל תתעשת ותבין שעלייה היא הליבה המוסרית של המדינה היהודית, כלכלתה וביטחונה, תזניק את העלייה לראש סדר העדיפויות הלאומי, תשדרג באופן דרמטי את הרוב היהודי ותעקור את הפטליזם הדמוגראפי מהדיון הציבורי על עתיד גבולות המדינה היהודית?