הנשיא אובמה טועה ומטעה כאשר טוען שישראל היא המדינה היחידה המתנגדת להסכם הגרעין עם איראן. מנהיגי ירדן ומצרים, מדינות המפרץ, ובמיוחד סעודיה, רואים בהסכם איום קטלני, ברור ומיידי, הנובע ממדיניות זחוחה והרסנית שתפגע מיידית במדינות ערב ואחר כך במערב, ובעיקר בארה"ב, "השטן הגדול" לפי משנת האייתולות.
בית סעוד מאופק בתגובתו הרשמית, אך מבטא את עמדתו האותנטית – כנהוג בשנים האחרונות – באמצעות ערוצי תקשורת שבשליטתו המוחלטת ובשיחות עם מחוקקים אמריקאים. בביקורי בגבעת הקפיטול אמרו לי סנטורים וצירי בית הנבחרים דמוקרטים ורפובליקנים: "בעוד ישראל מודאגת מהתגרענות איראן, סעודיה נמצאת בפניקה."
מנהל הטלביזיה הסעודית, "אל-ערביה", והעורך הראשי לשעבר של היומון הסעודי היוקרתי, "א-שארק אל אווסאט", עבדול רחמן אל רשיד, שולל את הערכת מזכיר המדינה קארי כאילו מימוש ההסכם יקדם את ביטחונו ארוך הטווח של האזור: "[משטר האייתולות] דומה למפלצת ששוחררה מאזיקיה. אנו בפתחה של תקופת עקובת דם… ומתכוננים לתרחיש הרע ביותר…. טהרן לא תזנח את שאיפת ההתפשטות והפלת משטרי שכנותיה הערביות. הפסקת הסנקציות תזרים משאבים לחימוש ארגוני טרור ותחריף את האיום האיראני."
עורך מדור הדעות של א-שארק אל-אווסאט, שגם הוא מבטא את עמדת המלך הסעודי, מציג אלטרנטיבה להסכם הנוכחי עם איראן: התניית ההטבות לאייתולות במעבר דרסטי להתנהלות מתונה. לפי משארי אל-זיידי, "הבעיה נעוצה במהות שליטי איראן ובמשאבים שיופנו לחתרנות וטרור במדינות ערב, לפי הנחיית החוקה האיראנית. וושינגטון תחווה במהרה את השלכות ההרפתקה האיראנית."
התכנסות העולם לכפר הגלובלי, והרקורד האנטי-אמריקאי בן 36 השנים של האייתולות – כולל שליטה על תאי טרור רדומים בארה"ב ומעורבות גוברת באמריקה הלטינית – מבהירים שההשלכות הביטחוניות והכלכליות של ההסכם חורגות מגבולות המזרח התיכון וגולשות לכל אזור בחירה בארה"ב.
ב-2015 מציג מציג המזכיר קארי את הנשיא רוחאני ושר החוץ זאריף –אומני כפל-הלשון ושליחי האייתולות – כמתונים ואמינים. בשנות ה-90 ועד פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה היה קארי חבר במועדון מצומצם של סנטורים שראו בחאפז ובשאר אסד מנהיגים שואפי שלום וקרא לישראל לסגת מהגולן. הוא התייחס לערפאת כאיש שלום, חיבק את "האחים המוסלמים", בגד במובארק, קידם את "הצונאמי הערבי" כ"אביב" וראה בו התעוררות ערבית, מעבר לדמוקרטיה ומהפיכת פייסבוק בנוסח מהטמה גנדי ומרטין לותר קינג.
בעל הטור הוותיק ב"א-שארק אל-אווסאט", והמומחה לענייני המפרץ הפרסי, אמיר טהרי, מטיח בקורת בקארי: "אין יסוד להנחה שרוחאני מעוניין ברפורמה…. בשנה השלישית לנשיאותו הוכפל מספר האסירים הפוליטיים, גדל מספר ההוצאות להורג והעיתונים שנסגרו, נאסר על התארגנות פוליטית ואגודי עובדים, תקציב הטרור הבינלאומי גדל ב-32%…. הפנטזיה של קארי מתגברת את יכולות ההרס של האייתולות." טהרי מוסיף שהדיפלומטיה של קארי משדרגת את יכולות האייתולות, מקטינה את הסיכוי לשינוי שלטון באיראן, ומערערת את יציבות העולם.
כוח ההרתעה האמריקאי, החיוני לשפיות העולם, נחלש עוד יותר כאשר הנשיא אובמה משווה את הסכם הגרעין שיזם הנשיא קנדי עם ברה"מ – מעצמת-על גרעינית שנרתעה ממאזן האימה ההדדי – להסכם עם האייתולות, פורעי החוק, מפירי הסכמים סדרתיים, בעלי עוצמה קונבנציונאלית בינונית ותפישת עולם אפוקליפטית הניזונה ממאזן אימה הדדי, ושואפת להשמיד את ארה"ב, "השטן הגדול היהיר והכופר". בניגוד להסכם שיזם קנדי, שצמצם את יכולות ברה"מ, ההסכם עם האייתולות ישדרג את יכולותיהם, יחריף את שאפתנותם ויערער את יציבות העולם.
קנדה שותפה להערכות סעודיה ומדינות ערב המתונות והפרו-מערביות. שר החוץ רוב ניקולסון מזהיר: "איראן ממשיכה להוות איום לביטחון ושלום העולם עקב שאיפות הגרעין, תמיכה בטרור, קריאות חוזרות ונשנות לחיסול ישראל והפרת זכויות האדם". ראש הממשלה סטיב הארפר שותף לקביעה שמצב זכויות האדם לא השתפר בתקופת נשיאות רוחאני, וכך גם לגבי מעורבות האייתולות בטרור הבינלאומי ובמאמץ להפלת שליטי המדינות בחצי האי ערב. למרות הסכם הגרעין, הארפר מתמיד בהטלת סנקציות על איראן, מוותר על רווח כלכלי הצפוי מביטול הסנקציות, ובכך נוקט במדיניות מונחית-עקרונות וביטחון לאומי ארוכי-טווח ולא מדיניות מונחית-רווח קצר-טווח.
