הצבעת הסנאט על מועמדי אובמה לראשות ה-CIA (ג'ון ברנן) ומשרד ההגנה (צ'אק הייגל) תעצב את תדמית ההרתעה של ארה"ב, רמת היציבות הגלובלית, המלחמה בטרור האסלאמי והנחישות למנוע מאיראן יכולת גרעינית.
ג'ון ברנן, יועצו של אובמה ללוחמה בטרור, ביטא את עמדתו כלפי איראן במהדורת יולי 2008 של ה-
The Annals of the American Academy of Political and Social Science: "הפסקת התעמולה האנטי-איראנית, ששרתה אינטרס פנים-אמריקאי קצר-טווח אך פגעה באינטרסים אסטרטגיים ארוכי-טווח, הוא צעד קריטי לשיפור יחסי ארה"ב-איראן."
ברנן תמך ב-2007 בדו"ח המודיעין האמריקאי שטען כי איראן הפסיקה את הפיתוח הגרעיני מאז 2003. הוא טען שהדרך היחידה למנוע את התגרענות איראן היא דיפלומטיה, והטיח ביקורת בלחץ שהפעיל הנשיא בוש על איראן.
באוגוסט 2009 הוא פרש את משנתו על הלוחמה בטרור בהרצאה ב"מרכז ללמודים אסטרטגים ובינלאומיים", “A New Approach to Safeguarding Americans”: "הנשיא אובמה אינו מתייחס [למלחמה בטרור האסלאמי] כמלחמה בטרור מכיוון שטרור הוא רק טקטיקה…. הנשיא אינו רואה בכך מלחמה גלובלית כדי לא ליצור את הרושם שארה"ב נלחמת נגד העולם…. הנשיא אינו רואה בכך מלחמה בג'יהאדיסטים, מכיוון שג'יהאד הוא תהליך טיהור לקראת מלחמה למען יעד מוסרי…."
הערפול/בלבול רעיוני של ברנן בכל הקשור לטרור האסלאמי – וההצגה המטעה של הג'יהאד והתעלמותו מדומיננטיות החינוך לשנאה במזה"ת המוסלמי – תורמים לערפול/בלבול מבצעי בלוחמה בטרור האסלאמי.
בתחילת כהונתו השנייה של קלינטון בלם הסנטור הרפובליקני ריצ'רד שלבי את כוונת הנשיא למנות את יועצו לביטחון לאומי, טוני לייק, לראשות ה-CIA. הוא הפעיל את נשק ה-Hold היות וראה בלייק אידיאולוג ולא איש ניהול וביצוע כנדרש ב-CIA. כל סנטור יכול להפעיל את ה-Hold כדי למנוע דיון במינוי נשיאותי, ודרושים 60 סנטורים כדי להתחיל בדיון.
לפי מאמר מערכת של ה"וושינגטון פוסט" הליברלי, ברנן והייגל מתייחסים לאיראן באופן דומה: "עמדות הייגל בנושאים קריטיים כגון תקציב הביטחון ואיראן הן שמאלה מהנשיא, ומציבים אותו בשוליים של הסנאט…. הוא התנגד להטלת סנקציות על איראן, ואפילו על 'משמרות המהפכה' שתקפו את הכוח האמריקאי בעיראק. הייגל טען שמו"מ ישיר, ולא סנקציות, היא הדרך לשינוי מדיניות איראן."
הייגל רואה בעניין הפלשתיני את לב זעזועי המזה"ת, הטרור האסלאמי האנטי-אמריקאי ובבת-עין של מנהיגי ערב. הוא מתעלם מהתפרצות "החורף הערבי" הסוער שאינו קשור כלל לעניין הפלשתיני וממחיש את משקלו המשני בזירה הבין-ערבית.
הסנטור הייגל היה – יחד עם הסנטור קארי המיועד לתפקיד מזכיר המדינה – אחד מהסנטורים הבודדים שתמכו בחאפז ובשאר אסאד. באוקטובר 2009 אמר הייגל: "אני מאמין שקיימת אפשרות לשינוי בחשיבה האסטרטגית של אסאד…. אם נצליח לשכנע את דמשק לשנות את עמדותיה כלפי איראן, חיזבאללה, חמאס וארגונים פלשתינים קיצוניים נחדיר קידמה למזה"ת. סוריה שואפת לנהל מו"מ ברמות הגבוהות ביותר, והכל נתון למו"מ…. הסכם השלום הבא יהיה בין ישראל לסוריה."
כיו"ר "המועצה האטלנטית" מטפח הייגל את התפישה שהאו"מ – המהווה זירה עוינת לארה"ב – הוא הציר המרכזי בעיצוב יחסים בינלאומיים. הוא אינו מכיר בייחודיות אמריקאית בזירה הבינלאומית ומאמין בעליונות האופציה הרב-לאומית על פני אופציית הפעולה העצמאית החד-צדדית של ארה"ב (למשל, נגד איראן).
תפישת העולם של ברנן והייגל מקובלת על הנשיא אובמה, אך מייצגת מיעוט של הציבור האמריקאי, בכל הקשור לסוגיות ביטחוניות קריטיות. הדבר אינו מבשר טובות ליציבות העולם ולביטחון הלאומי של ארה"ב והדמוקרטיות המערביות, ומחייב את ישראל לשנס מותניים ולהעמיק את דו-השיח עם שני בתי הקונגרס – מבצר אהדה שיטתי לישראל.
