למרות גישת-אוסלו המאפיינת את כל ממשלות ישראל ואת מרבית התקשורת והאקדמיה מאז 1992, על אף הלחץ הבינלאומי והנטייה הטבעית להיאחז בתקווה והרהורי-לב:
ממצאי פרופ' אפרים יער ופרופ' תמר הרמן, אוניברסיטת ת"א
- "שלום עם סוריה? (אי)-נכונות הציבור היהודי לשלום מלא עם סוריה תמורת ויתור על כל רמת הגולן, וכן (אי)-האמונה בסיכוי לכך בעתיד הנראה לעין היא מדהימה ביציבותה: מאז 1994 כשני שלישים מתנגדים לוויתור על הרמה תמורת שלום וכשיעור הזה אינם מאמינים בסיכוי לשלום עם דמשק ובכנות הכרזות אסד שהוא מעוניין בשלום. בציבור הערבי הרוב מוכנים לשלום תמורת הגולן ומאמינים בכנותו של אסד, אך כמו בציבור היהודי רק שליש מאמינים בסיכוי לכך.
- ועם הפלסטינים? רוב ברור (68%) סבורים כי הפלסטינים לא רואים בפתרון שתי המדינות את סוף הדרך, וגם אם ייחתם הסכם שלום, הם ימשיכו במאבק להקמת מדינה פלסטינית בכל שטח ארץ ישראל. בסקר שנערך לאחרונה בשטחים נמצא שאכן רוב הפלסטינים רואים בנוסחת שתי המדינות שלב ביניים, וכי הסכסוך יסתיים לכשתוקם מדינה פלסטינית בין הירדן לים התיכון.
…ולסיום, עם תחילת השנה האזרחית החדשה, בציבור היהודי דומה שהעתיד נראה ורוד למדי ברמה האישית וברמת המדינה – 73% אופטימיים בהקשר לעתידם האישי ו62% אופטימיים באשר לעתידה של המדינה. בציבור הערבי שוררת רוח דומה במישור האישי – 78% אופטימיים לגבי עתידם הם , ואולם כשמדובר בעתיד המדינה רק 42% הם אופטימיים."
