התעצמות הטרור הפלסטיני מחייבת חזרה ליסודות הלוחמה בטרור.
לדוגמא, ההגנה היעילה ביותר מטרור – מבצעית, כלכלית ומוסרית – אינה פעולת תגמול נקודתית, אלא מתקפת מנע יבשתית, מערכתית ובלתי-מידתית שמטרתה השמדת תשתיות ויכולות הטרור והכנעה ברורה של האויב. תבוסה מוחלטת של הטרור מחייבת ניצחון על – ולא דו קיום והפסקת אש עם – הטרור; עקירת – ולא רק הפסקת – הטרור.
מדיניות תגובה שלא נועדה לרסק את התשתיות הרעיוניות, הפוליטיות, הפיננסיות, הלוגיסטיות והמבצעיות של הטרור, משדרת לארגוני הטרור שהם חסינים בפני חיסול ומלבה טרור מונחה-תקווה: תקווה לנפץ את פסיכולוגיית ההתרסה הישראלית, לקעקע את כושר העמידה של ישראל ולהתמיד במגמת הנסיגות הרעיוניות והטריטוריאליות הסוחפות של כל ראשי ממשלת ישראל מאז 1993.
תגובה מוגבלת לטרור מהווה רוח גבית למלחמות התשה – חלום רטוב של הטרור וסיוט של חברות דמוקרטיות – שופכת שמן על מדורת הטרור, מזינה את ההנחה כאילו אין פתרון צבאי לטרור ומכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל.
אבל, בניגוד להנחה זאת, חזרת צה"ל והשב"כ למוקדי הטרור הפלסטיני בערי ורכסי יו"ש משנת 2002 – ולא החומה או הגדר – השיבו לישראל את היוזמה בניהול הקרב וצמצמו את היקף הטרור הפלסטיני ב-90%.
ככל שהתנהלות ישראל מונחית יותר על ידי מגננה ותגובה מוגבלת, כן גדלה העזת הטרוריסטים, כן קטן אמון הציבור ביכולת ממשלתו לשמור על הביטחון הלאומי והאישי, כן כבדה התשישות המנטלית וכן נשחקת אמונת העם בצדקת הדרך.
ההתמכרות למגננה ולתגובה מוגבלת לטרור היא תולדה של הסכם אוסלו וגרורותיו, מ-1993 ועד היום, ונועדה להפיח חיים בתהליך "שלום" האחראי לחינוך לשנאה, טרור והפרת הסכמים חסרי-תקדים. למשל, 250 ישראלים נרצחו על ידי הטרור הפלסטיני ב-15 השנים שקדמו לאוסלו, לעומת למעלה מ-2000 נרצחי טרור פלסטיני מאז אוסלו.
התגובה המוגבלת נועדה גם לפייס את דעת הקהל הבינלאומית – שאף פעם אינה שבעה מנסיגות ישראל – ובכך משעבדת ביטחון לאומי לשיקולי דיפלומטיה ציבורית. לעתים, טקטיקה זאת מייצרת תחושת ביטחון מופרכת ופופולאריות קצרת-טווח, אך היא תמיד פוגעת באינטרסים ביטחוניים ארוכי-טווח ומכרסמת בהערכה כלפי ישראל (גם מכיוון מצרים), מחריפה את הלחץ על ישראל, מסלימה את הטרור הפלסטיני ומרחיקה את השלום.
האם תגובת ישראל לנחשול הטרור הפלסטיני תשריש את מלחמת ההתשה – משאת נפשו של הטרור – או האם תהווה ציון דרך בחזרה לדפוסי הפעולה הנחושים, המתריסים וההרתעתיים שסללו את הדרך להכרזת העצמאות ב-1948, ל"מלחמת ששת הימים" ב-1967, להסגת הפלישה הסורית מירדן ב-1970, ל"מבצע יהונתן" ב-1976, להשמדת הכור הגרעיני בעיראק ב-1981 ולנטרול הטרור הפלסטיני עד 1992?
במקום לסגת לקווי שביתת הנשק מ-1949, על ישראל להשיב את היוזמה לידיה במוקדי הטרור הפלסטיני, כדי לשדרג את מקורות המודיעין האנושי ואת כושר ההרתעה והמניעה, ולצמצם את יכולת הפלסטינים לחנך לשנאה ולהסית, לגייס, לאמן ולתכנן טרור, להבריח, לייצר ולפתח אמצעי טרור. חזרה ליסודות הלוחמה בטרור תביא לצמצום הטרור הפלסטיני ב-90%!
