"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3OCFcfE
English edition https://bit.ly/3OoVkB1
לפי הסקר השנתי של "גאלופ" מפברואר 2022, ישראל זוכה ל-71% אהדה מהציבור בארה"ב, שהוא אחוז-האהדה הממוצע לישראל מ-2013, בהשוואה ל-58% ב-2002, 71% ב-2012, 69% ב-2019 ו-75% ב-2021. שיא האהדה לישראל היה בפברואר 1991 (79%), בעקבות מתקפת טילי הסקאד מעיראק על תל אביב.
ישראל ממוקמת במקום ה-7 בין מדינות העולם לאחר קנדה, בריטניה, צרפת, יפן, גרמניה והודו, אבל היא צברה אחוזי אהדה גבוהים אלו למרות היותה המדינה היחידה הזוכה לביקורת יומית של מחלקת המדינה (שהתנגדה בחריפות להקמת המדינה), האו"מ, ה"ניו יורק טיימס", "וושינגטון פוסט", לוס אנג'לס טיימס", CNN, NPR ואוניברסיטאות רבות בארה"ב.
לעומת ישראל הנמצאת בצמרת המדינות האהודות עם 71% אהדה, הרשות הפלסטינית משתרכת בתחתית הרשימה עם 27% אהדה לצד קובה – 40%, פקיסטן – 21%, סין – 20%, לוב – 19%, עיראק – 16%, איראן – 13%, אפגניסטן – 12%, רוסיה – 12% וצפון קוריאה – 10%.
ישראל שומרת על אחוזי אהדה גבוהים בשלושת המגזרים הפוליטים המובילים: דמוקרטים – 63%, עצמאיים – 71% ורפובליקנים – 81%, לעומת הרשות הפלסטינית: דמוקרטים – 38%, עצמאיים – 29% ורפובליקנים – 14%.
אחוזי התמיכה הגבוהים בישראל מייצגים את תופעת bottom-up הייחודית, המאפיינת את מדיניות ארה"ב כלפי ישראל, המעוצבת במידה רבה על ידי רחשי-לב המצביעים בארה"ב, ומכאן תמיכת הנבחרים בישראל. בניגוד לכך, תופעת top-down מאפיינת את מדיניות ארה"ב כלפי רוב מדינות העולם, והיא מבטאת את תפישות העולם השוררות בבית הלבן ובמחלקת המדינה ומשפיעות על ציבור הבוחרים.
ממצאי "גאלופ" מלמדים על הפער העמוק בין עמדת הציבור בארה"ב (התומך ברובו בישראל) לבין התקשורת "העילית" בארה"ב (המטיחה בישראל ביקורת שיטתית).
71% האהדה לישראל ממחישים שהציבור בארה"ב ער לסילוף ואי-המוסריות הטמונים בסימטריה-המוסרית שמחלקת המדינה מיישמת כלפי ישראל והפלסטינים. רוב הציבור בארה"ב אינו מאמין בסימטריה המוסרית המלאכותית בין ישראל והפלסטינים, אלא רואה בישראל בעלת-ברית אמינה, דמוקרטית ויעילה (גם אם איננה מושלמת), בניגוד לרשות הפלסטינית המצטיירת כחלק מקבוצת משטרים פורעי-חוק וטרוריסטים, ומזוהה עם יריבי ואויבי ארה"ב.
למרות ההתייחסות השלילית של ה"ניו יורק טיימס" לישראל, רוב הציבור בארה"ב מזדהה עם ישראל תרבותית, היסטורית, רעיונית ואסטרטגית. רוב הציבור משייך את ישראל לעקרונות מרכזיים שגיבשו את מערכות התרבות, האזרחות והמשפט של ארה"ב מאז האבות המייסדים במאה ה-18: אמונה באל אחד, מורשת משה רבנו (שפסליו מוצבים באולם בית הנבחרים, בית המשפט העליון, ספריית הקונגרס וברחבי ארה"ב), זכויות האזרח, פטריוטיות, אופטימיות, עמידה מול אתגרים ואמונה בצדקת הדרך.
האהדה המשמעותית לישראל נובעת גם מתפישת ישראל כמכפלן-עוצמה כלכלי וצבאי ייחודי עבור ארה"ב מול אויבים משותפים (כגון משטר האייתולות באיראן והטרור סוני-אסלאמי) ואתגרים משותפים (כגון ביצור משטרים ערבים סונים פרו-אמריקאים ופיתוח טכנולוגיות אזרחיות וביטחוניות משנות-משחק ועליונות על אלו של סין, רוסיה ואירופה).
71% האהדה לישראל מלמדים שרוב תושבי ארה"ב שותפים להערכתו של האדמירל ג'יימס סטאוורידיס שהיה המפקד העליון של כוחות נאט"ו: "אין עוררין על כך שהשותף הטוב ביותר שלנו במזה"ת היא ישראל…. אין ספק שארה"ב וישראל חזקות יותר כאשר הן משתפות פעולה."
בארה"ב – בניגוד לישראל – הבוחר האמריקאי עומד במוקד השיטה הפוליטית. הנבחרים בבית הנבחרים ובסנאט (שהם שקולי-עוצמה לרשות המבצעת!) נבחרים ישירות על ידי הבוחר (ב-435 אזורי הבחירה לבית הנבחרים וב-50 המדינות לסנאט), ופועלים מתוך נאמנות לתפישת עולמו של הבוחר יותר מאשר למדיניות הנשיא. סטייה מהותית מתפישת העולם של הבוחר שמה קץ לכהונת הנבחר. מכאן המשקל הרב של אהדת ציבור הבוחרים בארה"ב כלפי ישראל.
