"שתוף הפעולה בין שרותי המודיעין של ארה"ב וישראל הוא החזק ביותר ב-30 השנים האחרונות… למרות המחלוקת בנושא איראן", אמר הגנרל ג'יימס קלאפר, ראש סוכנות המודיעין הלאומית בארה"ב, ב-2 לנובמבר 2015.
בניגוד לכותרות ולמאמרי דעה על "הרס היחסים עם ארה"ב", מפגש אובמה-נתניהו חשף את המשך שדרוג הקשר האסטרטגי בין שתי המדינות, למרות הפער הבלתי-ניתן לגישור בין תפישות העולם והאופי של שני המנהיגים. שתוף הפעולה הביטחוני, כלכלי, מדעי וטכנולוגי המריא לשיא של כל הזמנים על אף המחלוקות בהקשר הסכסוך הערבי-ישראלי, גבולות ישראל, מעמד ירושלים המערבית והמזרחית, בנייה יהודית בירושלים, יהודה, שומרון ורמת הגולן, מינוי פקידות בכירה בשתי המדינות והעניין הפלשתיני. למעשה, מחלוקות אלו, מהוות חלק בלתי-נפרד מיחסי ישראל-ארה"ב מאז הקמת המדינה ב- 1948, במקביל לקידום דרמטי של שיתוף הפעולה.
מפגש אובמה-נתניהו שפך אור על סדר העדיפויות הלאומי האמריקאי במזרח התיכון, החורג הרבה מעבר לעניין הפלשתיני: טרור אסלאמי אנטי-אמריקאי, הצונאמי הערבי האנטי-אמריקאי, הקריסה של לוב, עיראק, סוריה ותימן והסכנה למשטרים הערביים הפרו-אמריקאים במצרים, ירדן, סעודיה, כווית, בחריין, איחוד האמירויות ועומאן. ארה"ב מבינה שהעניין הפלשתיני אינו מרכיב חשוב בעיצוב יחסי ישראל-ארה"ב והמזרח התיכון ואינו בבת-עין ערבית. לכן, ארה"ב אינה משעבדת את ביטחונה הלאומי – המקודם על ידי שתוף פעולה עם ישראל – למחלוקות בנושאים משניים כגון העניין הפלשתיני ובנייה יהודית בגולן וביו"ש.
למרות התבטאויות חריפות נגד עמדת ישראל בנושא הגרעין האיראני, הנשיא אובמה אינו מרשה למחלוקת קצרת-הטווח בנושא זה להאפיל על – ולפגוע ב- תרומה ייחודית וארוכת-טווח של ישראל לאינטרסים ביטחוניים ארוכי-טווח של ארה"ב. על רקע הזעזועים הטקטוניים במזרח התיכון, הרפיסות האירופאית והקיצוץ הדרסטי בתקציב הביטחון האמריקאי, אובמה מכיר בחיוניותה הגוברת של ישראל כמוצב קדמי באזור קריטי לאינטרסים אמריקאים, כמעבדה בתנאי-קרב של התעשיות הביטחוניות בארה"ב, כצינור מרכזי של פיתוחי הייטק שוברי-מוסכמות, וכבעלת-הברית היציבה, האמינה, והאפקטיבית ביותר של ארה"ב.
אובמה מודע לאהדה השורשית לישראל מצד המצביע האמריקאי, ולכן גם מצד נציגיו בבית הנבחרים ובסנאט. לפי מחקר של "המועצה ליחסים בינלאומיים בשיקגו", המקורבת למפלגה הדמוקרטית, שפורסם ב-9 לנובמבר 2015: "התמיכה בישראל גוברת בקרב שתי המפלגות. 65% תמיכה בקרב הרפובליקנים, לעומת 53% ב-1998, ו-57% בקרב הדמוקרטים, לעומת50% ב-2002. לפי סקרי דעת הקהל של "גאלופ" מ-2014 ו-2015, ישראל נהנית מ-70% תמיכה של הציבור האמריקאי. אירועי השנה האחרונה [המחלוקת בנושא איראן] לא פגעו בתמיכה בישראל…. לדעת הציבור האמריקאי, המזרח התיכון הוא האזור החשוב ביותר לאינטרס האמריקאי."
אילו ישראל הייתה ממוקמת במפרץ הפרסי, הייתה ארה"ב יכולה לקצץ באופן דרמטי את כוחותיה באזור. ישראל הפכה מצרכנית – ליצרנית – ביטחון לאומי, ויחסי ישראל-ארה"ב הפכו מכביש חד-סטרי לכביש דו-סטרי לתועלת הדדית.