"ישראל היום", https://bit.ly/2GQSPbk
English edition https://bit.ly/2GMh4HR
תנאי-מוקדם ליוזמת שלום הוא הכרה בעליונות המציאות המזרח תיכונית על פני הערגה לשלום, המתובלת בדרך כלל בהרהורי-לב ושיקולים קצרי-טווח.
על יוזמת שלום להכיר במציאות המזרח תיכונית המאופיינת, מאז הופעת האסלאם במאה ה-7, על ידי היעדר דו-קיום בשלום בינערבי ובין-אסלאמי; מלחמות, טרור ובוגדנות; היעדר סובלנות; תזזיתיות ופיצולים מקומיים ואזוריים, אתניים, רעיוניים, גיאוגרפים ושבטיים; וארעיות משטרים, מדיניותם והסכמיהם. מעל הכל: אמונה בעליונות האסלאם על פני "הכופרים", אם כי יש היתר לחתום על הסכם זמני עם "כופרים" ("תאקייה").
מציאות זאת אינה קשורה כלל לסכסוך ערב-ישראל ולעניין הפלסטיני. ואכן, התפרצות הצונאמי הערבי ("אביב ערבי" לפי המתעלמים מהמציאות) הגועש מ-2010 חושפת את העובדה שהסכסוך הערבי-ישראלי והעניין הפלסטיני אינם "הסכסוך המזרח תיכוני", ומשקלם האזורי מצומצם מאד.
מנהיגי ערב מרעיפים על הפלסטינים מבול של מלל אוהד, אך לא מעש. לדוגמא, ב-30 לינואר 2019 – כאשר שתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לערבים מזנק להיקף חסר תקדים – התכנסו שרי החוץ של סעודיה, מצרים, ירדן, כווית, איחוד האמירויות ובחריין בירדן ודנו באיומי איראן, "האחים המוסלמים" ודאע"ש. נציג פלסטיני לא השתתף, והעניין הפלסטיני – שאינו מוקד זעזועי המזרח התיכון ולא בבת-עין ערבית או שורש הסכסוך הערבי-ישראלי – לא נידון.
על יוזמת שלום להכיר בתרחישים הרעים ביותר, שהם בדרך כלל התרחישים המזרח תיכוניים. לדוגמא, מדינה פלסטינית תביא להפלת המשטר ההאשמי בירדן, שתהפוך לזירת טרור אסלאמי בדומה לסוריה, עיראק ולוב, תהווה איום ברור ומיידי על סעודיה ושאר המשטרים הערביים בחצי האי ערב, תאריך את היד הארוכה של איראן עד בקעת הירדן, ותהפוך את הגבול הארוך, הקריטי והשקט ביותר של ישראל לסיוט קטלני, ביטחוני ופיננסי.
על יוזמת שלום להיות מודעת לחינוך לשנאה וההסתה הפלסטינים, כמו גם שתוף הפעולה הפלסטיני עם גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, אייתולה חומייני, צדאם חוסיין, הטרור הבינלאומי, צפון קוריאה, סין ורוסיה. לכן, סביר להניח שמדינה פלסטינית תעניק זכויות נחיתה, מעגן ובסיסים לאויבי/יריבי ארה"ב.
הנסיון להרגיע את המזרח התיכון מחד, ולהקים מדינה פלסטינית מאידך, הם דבר והיפוכו, כפי שלומדים מהחתרנות והטרור הפלסטינים נגד מארחיהם במצרים (1955), סוריה (1966), ירדן (1970), לבנון (1982-1970) וכווית (1990).
יוזמת שלום אמריקאית המקריבה מציאות רבת-שנים, גועשת, מורכבת וקטלנית על מזבח הכמיהה לשלום, נידונה לכשלון (כמו כל קודמותיה) ותשפוך שמן – ולא מים – על מדורת המזרח התיכון. כמו כן, יצירת משוואה מוסרית מלאכותית בין הקורבן-המיועד הישראלי לבין התוקפן הערבי/פלסטיני, ובין בעלת-ברית ללא-תנאי של ארה"ב (ישראל) לבין בעלת ברית של אויבי ארה"ב (רשות פלסטינית), תקצין את ציפיות הערבים ותחייבם לאגוף את היוזמה האמריקאית מהצד המכסימליסטי, ובכך להקדיח עוד יותר את הקלחת המזרח תיכונית.
