ערב הבחירות מתגלה הבוחר הישראלי כמציאותי יותר מהפוליטיקאים בישראל. רוב הבוחרים מעניקים חשיבות רבה לצרכי ביטחון בתשובות לסקרי דעת קהל המתבססים – בשאלותיהם – על המציאות מאז אוסלו וההתנתקות ולא על משאלות-לב; על "החורף הערבי" הסוער ולא על אשליית "האביב הערבי".
רוב הישראלים מבינים שבמזרח התיכון יש לבצר את הביטחון כתנאי ובסיס להישרדות ולקידום השלום. הם למדו שחתירה לשלום על ידי כרסום בנכסים ביטחוניים עלולה לערער את בסיס ההישרדות והסיכוי הקטן לשלום.
חרף השפעת – ובניגוד לעמדת – רוב התקשורת והאקדמיה בישראל, רוב הציבור הישראלי מעדיף שלום המבוסס על ביטחון על פני ביטחון המבוסס על שלום.
סקר דצמבר 2012 של מינה צמח ("דחף") ו"המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה" מבהיר שהציבור הישראלי מעניק משקל רב יותר למציאות המזרח תיכונית מאשר להרהורי-לב ותרחישים מלבבים המנותקים מהמציאות. עמדות הציבור לגבי תהליך השלום, צרכי הביטחון, שטחים-תמורת-שלום, שתי מדינות לשני עמים והאיום האיראני מושפעות על ידי עשרים שנות הסכמי אוסלו: מחווה חסרת-תקדים של ישראל נענית בחינוך לשנאה, טרור והפרות חסרי-תקדים של הרשות הפלשתינית. תפישת העולם של הציבור הישראלי מעוצבת גם על ידי האלימות, אי-הוודאות, אי-האמינות, אי-היציבות והבוגדנות הבין-ערביים ברחוב הערבי. הציבור מגיב גם להלם ההתנתקות: אלפי טילים פלשתינים בתגובה לעקירת 25 התנחלויות ב-2005.
לפי ממצאי הסקר – הנדיר בהיקף שאלותיו – רוב הציבור סבור שהפלשתינים מוטרדים מקיומה – ולא מגודלה – של המדינה היהודית, ולכן הוא ספקן לגבי הנוסחה "שטחים-תמורת-שלום". רוב הציבור אינו מאמין במחויבות הפלשתינים לקיום הסכמים, ולכן מפקפק בפתרון שתי המדינות לשני עמים.
לדוגמא, 76% (86% בקרב הציבור היהודי) אינו מאמין שנסיגה לקווי 1967 תספק את הפלשתינים. רק 22% (15% בקרב הציבור היהודי) סבורים שהנסיגה תביא לסיום הסכסוך. 74% משוכנעים שעומק אסטרטגי (שם קוד לרכסי יו"ש) חיוני לביטחון ישראל. 63% מתנגדים לנסיגה לקווי 1967 עם תיקונים קטנים; 65% שוללים את חלוקת ירושלים במסגרת הסכם שלום; 65% דוחים וויתור על בקעת הירדן; 68% מתנגדים לנסיגה מאריאל ומערב השומרון; 72% עומדים על שליטה בגושי ההתנחלויות; 73% מתנגדים לוויתור על רכסי יו"ש השולטים על נתב"ג; 67% תומכים בהמשך השליטה על כביש 443 המחבר את ירושלים למודיעין ולתל אביב.
רק 20% סבורים שאירועי "הרחוב הערבי" אינם רלבנטיים לסכסוך הערבי-ישראלי ולנושא הפלשתיני, ורק 21% משוכנעים שאירועים אלו מחייבים האצה של תהליך השלום.
52% – לעומת 49% ב-2005 – רואים בגבול ביטחון גורם חשוב יותר משלום, לעומת 36% הסבורים ששלום הוא תנאי לביטחון.
רק 39% סבורים שישראל יכולה לסמוך על צבא אמריקאי בעת מצוקה. רוב הציבור בוטח רק בצה"ל להגנת המדינה. 68% מתנגדים להצבת כוח זר – כולל ארה"ב – בבקעת הירדן, לעומת 26% התומכים בכך.
68% אינם רואים בסנקציות מכשיר אפקטיבי נגד איראן; 53% אינם מאמינים שארה"ב תפעל צבאית נגד איראן; 53% תומכים בפעולת-מנע צבאית ישראלית נגד איראן אם ארה"ב לא תפעל.
סקר מינה צמח מציג את הרוב הדומם הישראלי כמציאותי ואינו נוטה לשעבד עובדות בשטח לתרחישים אופטימיים שאינם מכים שורש במזרח התיכון האלים. זוהי תכונה נדירה בחברות הדמוקרטיות הפוגעת אמנם בפופולריות קצרת-הטווח של ישראל, אך מעלה את קרנה האסטרטגית ארוכת-הטווח של ישראל כמוצב-קדמי של העולם המערבי באזור קריטי לאינטרסים חיוניים, כלכליים וביטחוניים של העולם החופשי. מקור לאופטימיות.
