ההנחות שסנקציות חמורות יותר ימנעו מאיראן יכולות גרעיניות, יגבילו את יכולות איראן רק למטרות שלום, או יביאו להפלת משטר האייתולות, מתעלמות מהמציאות. הנחות אלו וההשערות שהרתעה-הדדית תאפשר דו-קיום עם איראן גרעינית ושמחיר פעולת-מנע צבאית הוא מופקע, מקרינים נחישות ללמוד מההיסטוריה על ידי חזרה על – ולא הימנעות מ- שגיאות גורליות; ניצחון האשליות על המציאות.
סנקציות ארה"ב והאו"מ על צפון קוריאה, שהוטלו לראשונה ב-1950, לא מנעו את פיונגיאנג להפוך לכוח גרעיני. הסנקציות לא בלמו פיתוח תשתיות מרשימות של גרעין ונשק להשמדה המונית בצפון קוריאה והפצתו – יחד עם תשתיות טרור – לאיראן, מצרים, סוריה, אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית. הסנקציות לא הפילו את משטר קים ג'ונג-איל ולא החלישו את מאמציו לכיבוש דרום קוריאה.
הסנקציות שהוטלו על צפון קוריאה יצרו תחושה מזויפת של הצלחה, הקלו על התחמקות מפעולה נחרצת יותר נגד צפון קוריאה, ולכן סללו את הדרך להתגרענותה. סנקציות הביאו לנפילת המשטר הלבן (מונחה-הנוחיות-המערבית) בדרום אפריקה, אך אינן מביאות, בדרך כלל, לנפילת או לשינוי מהותי של מדיניות משטרי דיכוי בעולם השלישי, כמו צפון קוריאה, עיראק של צדאם חוסיין, קובה ובורמה, המהווה מטרה לסנקציות מ-1990.
סנקציות אנטי-איראניות של ארה"ב (מאז 1995) ומועצת הביטחון של האו"מ (מאז 2006) אינן מניבות פרי זה 16 שנים. מטרת הסנקציות היא לבלום את תכנית הגרעין של טהראן ואת תמיכת איראן בטרור האסלאמי ולקדם פעילות דמוקרטית במדינת האייתולות. חקיקות של הקונגרס האמריקאי החריפו את הסנקציות ואת צעדי העונשין נגד מדינות וחברות המפרות את הסנקציות. אבל, הפרה שיטתית וסיטונאית מופגנת ע"י רוסיה וסין, כמו גם תורכיה, הודו, פקיסטן, מלזיה, יפן, דרום אפריקה, ונצואלה וחלק ממדינות אירופה.
הינתקות מאשליות והתכנסות למציאות מהווים תנאי בל-יעבור למניעת התגרענות איראן, המהווה סכנה ברורה ומיידית לארה"ב (בראש ובראשונה), לנאט"ו, לסעודיה, עיראק וכן גם לישראל ולשפיות העולם. קטיעת תהליך הגרעין האיראני חייב להיות יעד ראשון במעלה במדיניות החוץ והביטחון של ארה"ב.
המגה-יעד של איראן, מאז המאה השביעית, הוא השליטה במפרץ הפרסי, כבסיס לשליטה במזרח התיכון, ללא שום קשר לעניין הפלסטיני, למדיניות או לקיום ישראל. המגה-מכשול בדרכה של איראן למימוש המגה-יעד היא נוכחות ארה"ב (במיוחד) ונאט"ו במפרץ הפרסי ובאוקיינוס ההודי. המגה-יכולת (גרעינית) מפותחת ע"י איראן כדי להתגבר על המגה-מכשול; כלומר, לדחוק את ארה"ב מהמפרץ ומהאוקיינוס ההודי ע"י פעילות נגד מטרות אמריקאיות באזור ובארה"ב עצמה, תוך הסתייעות במוצבים קדמיים באמריקה הלטינית. המגה-יכולת תאפשר לאיראן להשתלט על עיראק – יריבתה המרכזית במאבק על המפרץ – על סעודיה ומדינות המפרץ, המהוות מקור משאבים החיוניים למימון השאיפות המגלומניות של טהראן.
הנחישות לקידום היעד האסטרטגי של איראן מקבלת רוח גבית מהלהט האסלאמי השולט בטהראן ורואה במלחמת הקודש (ג'יהאד) את מצב היחסים הקבוע בין מוסלמים לבין אלו שאינם מוסלמים, בעוד שהסכמי שלום והפסקת-אש הם זמניים. איראן הפגינה את נכונותה האכזרית לקדם את המגה-יעד בכל מחיר, כאשר איבדה 500,000 איש במלחמת 1980-1988 מול עיראק, כולל 100,000 ילדים שנשלחו לפנות שדות מוקשים. איראן שואבת עידוד מהנסיגה המתוכננת של ארה"ב מעיראק, ורואה בכך המשך של דפוס הנסיגה האמריקאי מלבנון (1958 ו-1983), מוייטנאם, קמבודיה ולאוס (1973) ומסומליה (1993).
הימצאותה של עננת-איום גרעיני מעל ארה"ב וישראל תמנע את הצורך לשגר ראשי חץ גרעיניים ע"י איראן, כדי להיות בעלת-כוח סחטנות וכדי להביא לטלטלה כלכלית, חברתית, מוראלית וביטחונית בארה"ב ובישראל.
לכן, אסור להמתין להימצאותו של אקדח-גרעיני-עשן בידי איראן, אלא למנוע מהקדח הגרעיני להגיע ליד האיראנית. לכן, אין לארה"ב ולישראל את אופציות ההרתעה, התגמול או הדו-קיום עם האיום הגרעיני, אלא את אופציית המניעה בפעולה צבאית (אווירית, ימית או קרקעית), בלתי-מידתית בחריפותה, מוגבלת בהיקף הכוחות ומהירה. מחיר פעולת המנע מתגמד לעומת מחיר היעדר פעולת מנע.
האתגר הגרעיני האיראני מהווה מבחן מנהיגות עילאי. האם ישראל וארה"ב יובלו ע"י עקרונות ושיקולים מציאותיים ארוכי-טווח, או ע"י רפיון, חשש, פשטנות ושיקולי נוחיות קצרי-טווח, אשר יסללו את הדרך לכניעת הדמוקרטיות המערביות למשטרים אסלאמיים פורעי-חוק?
