מעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל טוענים שהיהודים נידונו להיות מיעוט מערבית לירדן, ולכן יש לסגת מרכסי יהודה ושומרון, כדי לשמור על רוב יהודי ולהימנע ממדינה דו-לאומית. האומנם?!
לפי שנתון ה-CIA, ב-2014 ירד שיעור הפריון הפלשתיני ל-2.91 לידות לאישה מחמש לידות ב-2000. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור הפריון היהודי ב-2014 הוא 3.04 לידות לאישה ו-3.42 אם שני ההורים ילידי הארץ.
לפי העיתונאית ראשא אבו ג'לאל ("אל מוניטור", 15 אוקטובר 2013), "הדור הצעיר הפלשתיני בעזה שואף לפחות ילדים, למרות שהאסלאם קורא להרבות בילדים…. הדור הצעיר מתחשב גורמים כלכליים ותרבותיים, וצמצום מספר הילדים זוכה לתמיכה גוברת…. ככל שהפלשתינים פועלים יותר בהיגיון, כן הם מצמצמים את הפריון, וכן הם מדגישים את החינוך והרחבת האופקים המאפשרים להם לשפר את רמת חייהם."
התמערבות הדמוגרפיה המוסלמית מאיראן (1.8 לידות לאישה), דרך סעודיה (2.2), סוריה ומצרים (2.9) ועד צפון אפריקה (1.8) מאפיינת גם את הערבים מערבית לנהר הירדן. הכרסום חסר-התקדים בפריון המוסלמי הוא מונחה מודרניזציה: שדרוג מעמד האישה, מעבר מהכפר לעיר, הרחבת תשתית החינוך, קריירה ואמצעי מניעה. 72% מהנשים הפלשתיניות בגיל הפריון מנסות להימנע מהריון.
ב-2014 שיעור הפריון היהודי גבוה מזה של כל מדינה ערבית חוץ מתימן, עיראק וירדן המתמערבות במהירות. הוא ניזון מרמה גבוהה של אופטימיות, פטריוטיות, אחריות קולקטיבית, קשר לשורשים וכלכלה יציבה. בעוד מספר הלידות הערביות השנתיות, מערבית לירדן, מתייצב מאז 1995, מספר הלידות השנתיות היהודיות זינק ב-65% מ-80,000 לכ-132,000 ב-2013, למרות הירידה בפריון החרדי, אך עקב נסיקת הפריון החילוני. ב-1995 היו 2.3 לידות יהודיות לכל לידה ערבית בישראל; ב-2014 – 3.3 לידות. ב-1995 היו הלידות היהודיות 69% מסך הלידות; ב-2014 – 77% ובמגמת גידול. תוך מספר שנים ישמור הרוב היהודי על היקפו בעזרת שיעור הפריון, ואף יגדל באמצעות העלייה.
ב-2014 יש רוב יהודי מוצק של 66% בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק" – בהשוואה למיעוט של 9% ו-39% ב-1900 ו-1947 – הנהנה מרוח גבית של פריון ומאזן הגירה-חיובי. לערביי יו"ש מאזן הגירה-שלילי שנתי מאז 1950: 20,000 ב-2013. בישראל 6.5 מיליון יהודים (כולל מסורבי הגיור מברה"מ), 1.7 מיליון ערבים ב"קו הירוק ו-1.7 מיליון ערבים ביו"ש. מספר ערביי יו"ש מנופח במיליון – מאז הגעת מיליון עולי ברה"מ – ע"י הוספת תושבי חו"ל, לידות חו"ל וספירה כפולה של ערביי ירושלים ע"י ישראל וע"י הרשות הפלשתינית.
מ-1898 ו- 1944מתנפצות התחזיות הפסימיות של הממסד הדמוגרפי אל צוקי המציאות עקב התבססותן על מגמות העבר, האדרת הפריון הערבי, המעטה בהערכת הפריון היהודי והתעלמות מגלי עלייה שיטתיים מאז שנות ה-30'. ב-1967 הומלץ לרה"מ אשכול לחזור לקווי 1967 מחשש לרוב ערבי ב-1987, ב-1987 חזה פרופסור ארנון סופר רוב ערבי בשנת 2000, ויחד עם פרופסור דהלהפרגולה שללו סיכוי לגל עלייה מברה"מ. למעשה, נקיטה במדיניות עלייה פרו-אקטיבית יכולה להביא ל-500,000 עולים בעשור הקרוב (מרוסיה, אוקראינה, גרמניה, צרפת, אנגליה, ארגנטינה, ארה"ב, ועוד) ולרוב יהודי של 80% ביו"ש ו"הקו הירוק" בשנת 2035.
טקטיקת ההפחדה הדמוגרפית מסלפת מציאות, משחקת לידי הצד הערבי, משרישה פסימיות בצד היהודי, משעבדת חזון לפטליזם, מעודדת כניעה ללחץ ונסיגה, מקצינה את הצד הערבי, מחריפה אלימות ומרחיקה מיציבות ושלום. האם מעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל יכירו במציאות הדמוגרפית המתעדת רוח גבית יהודית ולא פצצת זמן ערבית?
