הרחוב הערבי של 2012 אינו מבשר פתרון – אלא החרפת – בעיות הטרור וחוסר-הוודאות של המשטרים הערביים, מדיניותם והתחייבויותיהם. הרחוב הערבי לא מפלס את דרכם של גנדי ומנדלה ערביים, אלא את נסיקת "האחים המוסלמים" הרואים באסלאם את הדת הלגיטימית היחידה, ושואפים לדומיננטיות בעולם המוסלמי כמקפצה להשתלטות על "עולם הכופרים".
התחכום הפוליטי של "האחים" מוצג ע"י מאהדה עאקף, המנהיג הרוחני הקודם של "האחים": "דמוקרטיה דומה לזוג סנדלים שאנו נועלים עד הגיענו לאמבטיה, ואז משליכים אותם". לדעת עורך היומון הלונדוני-ערבי, "אל מאג'אלה", עדל אל-תורייפי (29 לדצמבר 2011), "לציפיות ש'האחים' יתנהגו לפי המודל הטורקי אין על מה להתבסס, והן מהוות הרהורי לב."
הזעזועים ברחוב הערבי הם פועל-יוצא של 1,400 שנות מונופול נטול-סובלנות של הממסד האסלאמי במערכות הדת, החינוך, התרבות ולעתים אף במערכות הפוליטיקה והצבא במדינות ערב. מצרים נתפשה כמדינה מוסלמית מתונה, אך ב-2011 זינקו "האחים" לעמדת הנהגה, וממתינים לנסיבות הנוחות כדי לככב בין המפרץ הפרסי לבין האוקיינוס האטלנטי.
פינוי הכוחות האמריקאים מעיראק מוסיף שמן למדורה הערבית, עלול לגרום להתפרצות לבה לוהטת, העלולה לגלוש לירדן, ולמדינות המפרץ ולהעניק רוח גבית לאיראן השואפת להשתלט על המפרץ הפרסי ולסייע למשטרים פורעי-חוק במזה"ת ובעולם כולו.
בעוד הזרוע האסטרטגית של ארה"ב מתקצרת, משתדרג הפרופיל הרוסי והסיני במזה"ת ומסייע למשטרים אנטי-אמריקאים.
זעזועי 2012 עלולים לגמד את תהפוכות 2011 ולהחמיר את צרכי הביטחון של מדינות האזור. ככל שמכורסמות היציבות ותוחלת-החיים של משטרי האזור, כן מתעצמת התזזיות של מדיניותם ואמינותם. ככל שמחריפה אי-הוודאות, כן עולה סף-הביטחון הדרוש לעמידה בפני הרחוב הערבי הגועש. ככל שמתקצרת הזרוע האסטרטגית של ארה"ב, כן נחלשת תדמיתה ההרתעתית, כן מתעודדים משטרי טרור, וכן גדלים סיכויי המלחמה ומתגברים צרכי הביטחון.
הגנרל תום קלי, ממפקדי מלחמת ארה"ב בעיראק ב-1991 טוען "שאי אפשר להגן על ישראל ללא הגדה
המערבית". לדעת הגנרל אל גריי, מפקד "המארינס" לשעבר, "טילים יכולים לשייט מעל כל תוואי-קרקע, אך
אינם מערערים על חיוניות העומק האסטרטגי… כדי להכניע את ישראל יהיה על הערבים להציב טנקים, תותחים
וחיילים על אדמתה… עובדה זאת תקפה גם בעידן הטילים".
רכסי יו"ש – המהווים את ערש ההיסטוריה היהודית – מתנשאים לגובה של 1,000 מטר מעל הירדן ו-700 מטר מעל תל אביב ו-80% מהתשתיות בישראל. הם מהווים מכשול הטנקים ייחודי ופלטפורמת פלישה חלומית לתחומי "הקו הירוק", באזור שלא חווה שלום בין-ערבי ולא קיום מרבית ההסכמים הבין-ערביים ב-1,400 השנים האחרונות. מהות הרחוב הערבי מדגישה את מעמד רכסי יו"ש כנכס ביטחוני חסר-תחליף.
היכן גנדי ומנדלה הערביים?
Yoram Ettinger "חדשות מחלקה ראשונה", January 04, 2011
הרחוב הערבי של 2012 אינו מבשר פתרון – אלא החרפת – בעיות הטרור וחוסר-הוודאות של המשטרים הערביים, מדיניותם והתחייבויותיהם. הרחוב הערבי לא מפלס את דרכם של גנדי ומנדלה ערביים, אלא את נסיקת "האחים המוסלמים" הרואים באסלאם את הדת הלגיטימית היחידה, ושואפים לדומיננטיות בעולם המוסלמי כמקפצה להשתלטות על "עולם הכופרים".
התחכום הפוליטי של "האחים" מוצג ע"י מאהדה עאקף, המנהיג הרוחני הקודם של "האחים": "דמוקרטיה דומה לזוג סנדלים שאנו נועלים עד הגיענו לאמבטיה, ואז משליכים אותם". לדעת עורך היומון הלונדוני-ערבי, "אל מאג'אלה", עדל אל-תורייפי (29 לדצמבר 2011), "לציפיות ש'האחים' יתנהגו לפי המודל הטורקי אין על מה להתבסס, והן מהוות הרהורי לב."
הזעזועים ברחוב הערבי הם פועל-יוצא של 1,400 שנות מונופול נטול-סובלנות של הממסד האסלאמי במערכות הדת, החינוך, התרבות ולעתים אף במערכות הפוליטיקה והצבא במדינות ערב. מצרים נתפשה כמדינה מוסלמית מתונה, אך ב-2011 זינקו "האחים" לעמדת הנהגה, וממתינים לנסיבות הנוחות כדי לככב בין המפרץ הפרסי לבין האוקיינוס האטלנטי.
פינוי הכוחות האמריקאים מעיראק מוסיף שמן למדורה הערבית, עלול לגרום להתפרצות לבה לוהטת, העלולה לגלוש לירדן, ולמדינות המפרץ ולהעניק רוח גבית לאיראן השואפת להשתלט על המפרץ הפרסי ולסייע למשטרים פורעי-חוק במזה"ת ובעולם כולו.
בעוד הזרוע האסטרטגית של ארה"ב מתקצרת, משתדרג הפרופיל הרוסי והסיני במזה"ת ומסייע למשטרים אנטי-אמריקאים.
זעזועי 2012 עלולים לגמד את תהפוכות 2011 ולהחמיר את צרכי הביטחון של מדינות האזור. ככל שמכורסמות היציבות ותוחלת-החיים של משטרי האזור, כן מתעצמת התזזיות של מדיניותם ואמינותם. ככל שמחריפה אי-הוודאות, כן עולה סף-הביטחון הדרוש לעמידה בפני הרחוב הערבי הגועש. ככל שמתקצרת הזרוע האסטרטגית של ארה"ב, כן נחלשת תדמיתה ההרתעתית, כן מתעודדים משטרי טרור, וכן גדלים סיכויי המלחמה ומתגברים צרכי הביטחון.
הגנרל תום קלי, ממפקדי מלחמת ארה"ב בעיראק ב-1991 טוען "שאי אפשר להגן על ישראל ללא הגדה המערבית". לדעת הגנרל אל גריי, מפקד "המארינס" לשעבר, "טילים יכולים לשייט מעל כל תוואי-קרקע, אך אינם מערערים על חיוניות העומק האסטרטגי… כדי להכניע את ישראל יהיה על הערבים
להציב טנקים, תותחים וחיילים על אדמתה… עובדה זאת תקפה גם בעידן הטילים".
רכסי יו"ש – המהווים את ערש ההיסטוריה היהודית – מתנשאים לגובה של 1,000 מטר מעל הירדן ו-700 מטר מעל תל אביב ו-80% מהתשתיות בישראל. הם מהווים מכשול הטנקים ייחודי ופלטפורמת פלישה חלומית לתחומי "הקו הירוק", באזור שלא חווה שלום בין-ערבי ולא קיום מרבית ההסכמים הבין-ערביים ב-1,400 השנים האחרונות. מהות הרחוב הערבי מדגישה את מעמד רכסי יו"ש כנכס ביטחוני חסר-תחליף.
