האם הזמן פועל נגד ישראל?
תובנת "הזמן פועל נגד ישראל" משתלטת על השיח הציבורי בעידוד מעצבי מדיניות. הם משתמשים בתובנה כדי להצדיק ויתורים, נסיגה, פייסנות ומהפך בתפישת עולמם. האם הזמן אכן פועל נגד ישראל?
מכלכלה של מיליארד דולרים ב-1949 צמחה ישראל לכלכלה של 240 מיליארד דולרים ב-2011; סין ובמיוחד הודו, המייצגות כלכלה
דוהרת, מרחיבות את קשרי הסחר עם ישראל; משקיעים זרים וחברות ענק רואים בישראל יעד מועדף להשקעות; היצוא הישראלי זוהר למרות ההאטה העולמית; ישראל מככבת כיצואנית הביטחונית הרביעית בעולם; ישראלים עומדים בראש וועדות טכנולוגיה גבוהה באירופה; סין מבקשת לחתום על חוזים ארוכי-טווח לאספקת גז טבעי מישראל; אבל, "הזמן פועל נגד ישראל".
סקרי דעת קהל בארה"ב מבהירים שישראל נהנית מאהדה גואה של הבוחר האמריקאי, שהוא הציר המרכזי בשיטת הממשל האמריקאית; 80% מהסנטורים ו-75% מצירי בית הנבחרים – השקולים בעוצמתם לנשיא ובכוחם לשנות את מדיניותו – תומכים בשיטתיות בישראל, ומחייבים את הנשיא להטיל וטו על החלטות אנטי-ישראליות במועצת הביטחון באו"מ; "אינטל", "מיקרוסופט" וענקיות התעשייה הביטחונית האמריקאית רואות בקשר עם ישראל את הנשק הסודי שלהן; ג'ורג' גילדר, "גורו" הייטק אמריקאי טוען שארה"ב זקוקה לישראל כפי שישראל זקוקה לארה"ב; אבל, "הזמן פועל נגד ישראל".
מאז הקמת המדינה טוען הממסד הדמוגראפי הישראלי שהזמן פועל נגד ישראל. הוא מנפח את בועת הדמוגרפיה הערבית, תוך התעלמות מנתוני-אמת וממגמות דמוגרפיות ארוכות טווח, מייחודיות הדמוגרפיה היהודית ומהשפעות אזוריות וגלובליות על המאזן הדמוגראפי היהודי-ערבי. עד 1992 סרבו ראשי ממשלה לאמץ את "נבואות הזעם הדמוגראפי" ודבקו בחזון היהודי-ציוני ובפרו-אקטיביות דמוגרפית. אך מ-1993 ועד הלום מצליח הממסד הדמוגראפי להשריש פטליזם דמוגראפי משולל-יסוד בתודעת כל ראשי הממשלה, להחליש את האמונה בצדקת הדרך ובעוצמת המדינה בקרב העם ובקרב ידידינו בעולם, לכרסם בתדמית ההרתעה ובעמדות המיקוח של ישראל ולשעבד את החזון היהודי ואת שיקולי הביטחון הלאומי לדמוגרפוביה – פחד בלתי הגיוני מדמוגרפיה.
"השד הדמוגראפי" – דמוגרפיה או דמוגרפוביה?
בספטמבר 2004 טען הנשיא בוש שתמיכתו ב"התנתקות" ובנסיגת ישראל מיו"ש נבעה מטענת שרון, אולמרט ולבני שהדבר חיוני להצלת ישראל משואה דמוגרפית. במאי 2011 טען הנשיא אובמה – בהשראת דמוגרפים ישראלים – שעל ישראל לסגת מיו"ש מכיוון "שמספר הפלסטינים המתגוררים מערבית לירדן גדל במהירות ומשנה באופן יסודי את המציאות הדמוגרפית". האומנם?
"נבואות הזעם הדמוגראפי" מעניקות תוקף מחודש לקביעתו של מרק טווין: "קיימים שלושה סוגי שקרים – שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקות". לדוגמא, דמוגרפים ישראלים משתמשים בסטטיסטיקות מופרכות, המובילות למסקנות מוטעות ומהוות בסיס למדיניות שגויה. הם טוענים שהיהודים נידונו להפוך למיעוט בין נהר הירדן לבין הים התיכון, ולכן על המדינה היהודית לוותר על גיאוגרפיה יהודית (יו"ש) כדי להבטיח את הדמוגרפיה היהודית.
מצעד הדמוגרפוביה החל ב-1898 כאשר יריבו של תיאודור הרצל, ההיסטוריון והדמוגרף היהודי המוביל, שמעון דובנוב, הזהיר "שהקמת
מדינה יהודית בארץ ישראל מהווה הזיה משיחית… (מכיוון) שבשנת 2000 לא יהיו בארץ ישראל יותר מ-500,000 יהודים". אבל, בשנת 2000 היו בארץ ישראל 5 מיליון יהודים.
ערב הקמת המדינה טען מייסד הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והאבא הרוחני של בכירי הסטטיסטיקאים והדמוגרפים בישראל, פרופסור רוברטו בקי, ש-650,000 יהודים יהפכו למיעוט בגבולות החלוקה ב-1966. לפי תחזיותיו, בשנת 2001 היו אמורים להיות בארץ ישראל לא יותר מ-2.3 מיליון יהודים. אבל, הוא טעה באופן דרמטי. ב-2001 היו בארץ חמישה מיליון יהודים.
עם תום מלחמת ששת הימים ב-1967, הפעיל הממסד הדמוגראפי לחץ על ראש הממשלה לוי אשכול לנסיגה לקווי 1949 בטענה שב-1987 יהיה רוב ערבי בין הנהר לבין הים. אבל, ב-1987 היה רוב יהודי של 60% מערבית לירדן, למרות גידול אוכלוסין ערבי חסר-תקדים בשנים
1968-1990, כתוצאה מפיתוח חסר-תקדים של תשתית הבריאות בפרט והמודרניזציה בכלל והקלת הנגישות לתשתית הבריאות בישראל.
כמו המורה הרוחני, פרופסור בקי, גם הממסד הדמוגראפי הישראלי צפה שגידול האוכלוסין הערבי יתמיד בשיעור גבוה. הממסד התעלם מתופעת "זינוק-טרום-נפילה" המאפיינת חברות עולם שלישי המשתלבות עם חברות מערביות. עם ההשתלבות חל זינוק בגידול האוכלוסין, כתוצאה מירידה בתמותת-תינוקות, עליה בתוחלת-החיים וצמצום מאזן-ההגירה השלילית. אך אחרי כעשרים שנים מתרחשת נפילה בשיעור הגידול כתוצאה מתהליכי מודרניזציה ואימוץ הדרגתי של דפוסי דמוגרפיה מערביים.
מאז 1967 מאמצים תלמידיו של פרופסור בקי את תפישת עולמו: המעטה בתחזית שיעור הפריון היהודי, האדרת שיעור הפריון הערבי, ביטול
הסיכוי לגלי עלייה והתעלמות מתופעת מאזן ההגירה השלילית הערבית.
ב-2011 הם מתמידים בניסיון לשכנע את ההנהגה הישראלית להקריב את הגיאוגרפיה והטופוגרפיה הדומיננטית של רכסי יו"ש – ערש
ההיסטוריה ועמוד התווך הביטחוני של ישראל – על מזבח סטטיסטיקה דמוגרפית מופרכת. הם סבורים שהרוב היהודי מערבית לירדן הוא קצר-מועד ונידון להיסחף על ידי שיטפון דמוגראפי ערבי. אבל, תחזיותיהם מתרסקות בשיטתיות אל צוקי המציאות!
המאזן הדמוגראפי ב-2011
"נבואות הזעם הדמוגראפי" מופרכות בעקביות. ממיעוט של 8% ו-33% ב-1900 וב-1947 – מערבית לירדן – הפכנו לרוב של 66%, העשוי לגדול עקב רוח גבית דמוגרפית, בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק" (רוב של 57% בשטח הכולל את עזה).
ב-2011 הנסיקה בשיעור גידול האוכלוסין היהודי היא ארוכת-טווח, ומהווה תופעה חריגה בעולם המאופיין על ידי כרסום חד בשיעורי הפריון של העולם השלישי בכלל ובמדינות מוסלמיות בפרט.
הפריון היהודי – 2.97 לידות לאישה ובמגמת גידול – עולה על הפריון ברוב מדינות המזרח התיכון: איראן – 1.7 לידות לאישה, ירדן ("אחות תאומה" של יו"ש) – 2.8, מצרים – 2.5, צפון אפריקה – 1.9 ומדינות המפרץ – 2.5 לידות לאישה ובמגמת ירידה. מספר הלידות השנתיות היהודיות זינק ב-56% מ-1995 (80,400) ל-2010 (125,500), בעוד מספר הלידות השנתיות הערביות התקבע בשנים אלו, עקב השתלבות מוצלחת בתשתיות הבריאות, החינוך, התעסוקה, המסחר, הפוליטיקה, האומנויות והספורט. הכרסום בשיעור הפריון הערבי מהיר בעשרים שנים מתחזיות הלמ"ס! המגמה נמשכת ב-2011. פער הפריון היהודי-ערבי הצטמצם מ-6 לידות לאישה ב-1969 ל-0.5 ב-2010 ונמצא במגמת התכנסות, ואולי אף יתרון יהודי. למגזר החילוני – ובמיוחד לעולי ברה"מ ול"צפוניים" – חלק ניכר בגידול, בעוד שיעור הפריון החרדי נמצא בירידה. את הרוח הגבית לדמוגרפיה היהודית מתגברת העלייה השנתית, הירידה במספר היורדים והגידול במספר החוזרים הן מבחינה אבסולוטית ובעיקר באופן יחסי לגודל האוכלוסין.
הממסד הדמוגראפי מתעלם ממאזן ההגירה השלילי של ערביי יו"ש מ-1950 ועד היום (16,500 ב-2010, 17,000 ב-2009, 17,000 ב-2008) ומזלזל בפוטנציאל גלי העלייה. ב-1948 דחה פרופסור בקי את הערכת בן גוריון שמיליון יהודים יעלו, אך הם הגיעו. בשנות ה-70 הוא טען שלא תהיה עלייה מסיבית מהגוש הקומוניסטי, אך כ-300,000 הגיעו. בשנות ה-80' טעו ממשיכיו ב-50% בהערכת מספר יהודי ברה"מ, וטענו שלא צפוי גל עלייה גם אם יפתחו שערי ברה"מ. אבל, למעלה ממיליון עולים הגיעו והזניקו את המדינה לגבהים חסרי-תקדים בתחומי הכלכלה, הטכנולוגיה, המדע, הרפואה, התרבות, הביטחון והדמוגרפיה.
ב-2011 מנופח מספר ערביי יו"ש במיליון איש (1.6 מיליון ולא 2.55 מיליון) על ידי הכללת כ-400,000 תושבים השוהים בחו"ל למעלה משנה, ספירה כפולה של 250,000 ערביי ירושלים ו-100,000 ערביי יו"ש שנישאו לערביות ישראליות (הכלולים במניין ערביי ישראל אך גם במניין ערביי הגדה המערבית), ניפוח מספר הלידות, התעלמות ממאזן ההגירה השלילית, וכו'. דו"ח ספטמבר 2006 של "הבנק העולמי", על החינוך ביו"ש ובעזה, מתעד פער של 32% בין מספרי הלמ"ס הפלסטינית לבין תיעוד הלידות על ידי משרדי הבריאות והחינוך הפלסטיניים.
ב-11 לדצמבר 1997, עם סיום המפקד הפלסטיני הראשון, אמר ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית, חסן אבו ליבדה, ל"ניו יורק טיימס": "מפקד האוכלוסין מהווה את האינתיפאדה האזרחית!" ואכן, הנתונים המנופחים מובילים מערכה פורייה של טרור פסיכולוגי להחלשת כוח העמידה היהודי, מרחיבים את היקף התרומות הכספיות לרשות הפלסטינית ומגדילים את אספקת המים מישראל לרשות הפלסטינית.
הכרסום בשיעור הפריון הערבי ביו"ש מהיר מהכרסום בשיעור הפריון של ערביי ישראל, כתוצאה מתהליך עיור מואץ: מ-70% אוכלוסייה כפרית ב-1967 ל-78% אוכלוסייה עירונית ב-2011, במקביל להתרחבות החינוך ותודעת הקריירה בקרב נשים, צמצום הריון גיל-הנעורים והאצת תכנון המשפחה.
השורה התחתונה הדמוגרפית
80% רוב יהודי בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק" הוא יעד בר-השגה עד שנת 2035, כתוצאה מהרוח הגבית הדמוגרפית ולאור פוטנציאל של 50,000 עולים לשנה. מימוש היעד מחייב את שדרוג העלייה לראש סדר העדיפויות הלאומי, הבנת התרומה הייחודית של העלייה לביטחון ולכלכלת ישראל, גיוס היתרון הכלכלי-היחסי של ישראל על פני הכלכלה המעורערת של רוב המדינות המפותחות, מינוף החרפת האנטישמיות בעולם ומימוש פוטנציאל העלייה של בוגרי מערכת החינוך הציוני בברה"מ לשעבר, בצרפת, בבריטניה, בארגנטינה ובארה"ב.
קיימת בעיה דמוגרפית, אך אין מאכלת דמוגרפית על צווארנו, ואין צורך להיחפז בגיבוש מדיניות המבוססת על נתונים מוטעים ועל דמוגרפוביה. הרוח הגבית הדמוגרפית משדרגת את רמת האופטימיות הלאומית ומבשרת טובות לכלכלה, לקופת הביטוח הלאומי, להשקעות זרות, לעלייה, לאמונה בצדקת הדרך, לעמידה מול לחץ ולכושר ההרתעה. הזמן פועל לטובת ישראל. כל הטוען שהיהודים נידונו להיות מיעוט בין הירדן לבין הים, ולכן יש לכאורה לסגת מגיאוגרפיה כדי להבטיח את הדמוגרפיה, טועה באופן דרמטי, או מטעה באופן שערורייתי.
