הנשיא אובמה טען ב-21 למרץ 2013, ב"בנייני האומה": "לאור המציאות הדמוגרפית מערבית לירדן, הדרך היחידה לשמור על אופייה היהודי והדמוקרטי של ישראל היא באמצעות הקמת מדינה פלשתינית". הנשיא אובמה הוטעה על ידי עוזריו.
ההנחה שישראל חייבת לוותר על גיאוגרפיה כדי להציל את הדמוגרפיה מנותקת מתהליכים דמוגרפיים בישראל, בעולם המוסלמי בכלל ובקרב הערבים מערבית לירדן בפרט. תהליכים אלו מאשרים שהזמן פועל לטובת הדמוגרפיה היהודית.
ב-2013, בניגוד לתחזיות הממסד הדמוגרפי, קיים רוב יהודי של 66% (6.3 מיליון) בשטח המשולב של יו"ש (1.66 מיליון ערבים) ו"הקו הירוק" (1.65 מיליון ערבים), בהשוואה ל-40% מיעוט יהודי ב-1948 ו-9% מיעוט ב-1900. הרוב היהודי נהנה מרוח גבית של פריון ומפוטנציאל עלייה העשויים להביא לרוב יהודי של 80% ב-2035.
6.3 מיליון היהודים (כולל 350,000 עולי ברה"מ שלא הוכרו עדין כיהודים ע"י הרבנות) חושפים את השגיאות השיטתיות בתחזיות הדמוגרפיות. ב-1898 טען הדמוגרף וההיסטוריון היהודי המוביל, שמעון דובנוב, שבשנת 2000 יהיו בישראל רק 500,000 יהודים. ב-1944 צפה מייסד הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והגורו של הדמוגרפים הישראלים, פרופ' רוברטו בקי, שבשנת 2001 יהיו בישראל 2.3 מיליון יהודים – 34% מיעוט. ב-23 לאוקטובר 1987 אמר הדמוגרף פרופ' סרג'יו דלה פרגולה ל"ידיעות אחרונות" שלא תהיה עלייה משמעותית מברה"מ. מיליון עולים הגיעו. בספטמבר 2006 כתב פרופ' ארנון סופר שבשנת 2011 יהיו ביו"ש 4.5 מיליון ערבים, כפול מהיקף האוכלוסייה לפי הרש"פ – 2.6 מיליון. למעשה, המספר הפלשתיני מנופח במיליון איש: כ-400,000 תושבי חו"ל, כ-300,000 ערביי ירושלים הנספרים פעמיים כישראלים וכפלשתינים, ועוד.
בניגוד לתחזיות הדמוגרפיות, שיעור הפריון היהודי בישראל (3 לידות לאישה) גבוה מזה של מדינות ערב חוץ מתימן, עיראק וירדן. מגמת הכרסום-מונחה-מודרניזציה בפריון המוסלמי ניכרת באיראן (1.8 לידות), סעודיה (2.3), מצרים וסוריה (2.9). המגמה מואצת ע"י התרחבות חסרת-תקדים של השתלבות הנשים במערכת החינוך הגבוה, מעבר מהכפר לעיר ושימוש באמצעי מניעה. לעומת זאת, הזינוק בפריון היהודי מונחה ע"י אופטימיות, פטריוטיות, אחריות-קהילתית, זיקה לשורשים וכלכלה יציבה.
בניגוד לתובנה המקובלת, פער הפריון היהודי-ערבי הצטמצם מ-6 לידות לאישה ב-1969 לחצי לידה ב-2012. שיעור הפריון של יהודיות וערביות בגילאי ה-20 וה-30, ביו"ש וב"קו הירוק", הוא 3 לידות. אבל, הערביות במגמת ירידה מתחת ל-3 והיהודיות במגמת עלייה מעל ל-3 לידות לאישה. שיעור הפריון של יהודייה ילידת הארץ – 3 לידות.
מספר הלידות היהודיות השנתיות נסק ב-62.5% מ-1995 (80,400) ל-2012 (130,000), בעוד מספר הלידות הערביות עלה רק ב-10% (כ-40,000). ב-1995 היו 2.3 לידות יהודיות לכל לידה ערבית וב-2012 – 3.2 לידות. ב-1995 היה מספר הלידות היהודיות 69% מסך הלידות וב-2012 – 77%. ב-2013 חל מהפך בירושלים ושיעור הפריון היהודי (4.2 לידות) גבוה מהערבי (3.9). הפריון היהודי מזנק למרות הכרסום הקל בפריון החרדי – בעקבות ההשתלבות בשוק העבודה – ועקב עליית הפריון החילוני, במיוחד בקרב משפחות עולי ברה"מ ו"הצפוניים".
הממסד הדמוגרפי שגה קשות בגלל התעלמותו מהתמערבות הפריון הערבי, מייחודיות הפריון היהודי בישראל ומפוטנציאל העלייה.
כל הטוען שהיהודים נידונו להפוך למיעוט מערבית לירדן טועה באופן דרמטי או מטעה באופן שערורייתי.
