ביקור הרמטכ"ל האמריקאי, אדמירל מאלין, בישראל שופך אור על ההקשר הרחב של יחסי ישראל-ארה"ב, החורג מההקשר הצר-יחסית של הסכסוך הערבי-ישראלי וממנף את היכולות הייחודיות של ישראל לתועלת שתי המדינות. הביקור ממחיש שארה"ב מתייחסת לישראל, בראש ובראשונה, לפי אינטרסים אסטרטגים אזוריים וגלובליים ולא לפי צרכים ולחצים פוליטיים מבית. יחסי ירושלים וושינגטון אינם מתנהלים על כביש חד-סטרי (ארה"ב נותנת וישראל מקבלת), אלא על כביש דו-סטרי (תועלת הדדית).
הביקור עסק בהתעצמות איומים משותפים לארה"ב ולישראל במזרח התיכון, ובהשלכות הנסיגה הצפויה של ארה"ב מעיראק על איומים אלו: הגרעין האיראני, הטרור המוסלמי הגלובלי, המלחמה הפנימית והאזורית בעיראק, שדרוג איום הטילים הבליסטיים, חתרנות איראן במפרץ הפרסי בפרט ובמזרח התיכון בכלל, השתרשות אל-קעידה בתימן השולטת על נתיב מיכליות הנפט, המלחמה על גבול סעודיה, הידוק שיתוף הפעולה איראן-סוריה, העמקת המעורבות הרוסית והסינית במזרח התיכון, התאסלמות תורכיה, ועוד.
נסיגת ארה"ב מעיראק עלולה להביא להתפרצות הר געש עיראקי ולגלישת לבה רותחת אנטי-אמריקאית לסעודיה, לנסיכויות המפרץ ולירדן. הסלמת האיומים המשותפים מדגישה את תרומת ישראל לביטחונה הלאומי של ארה"ב (שהיא בעלת-ברית קריטית לישראל).
לדוגמא, ב-2010 ממנפים חיילי היחידות המובחרות האמריקאים באפגניסטן ובעיראק תורות לוחמה ישראליות. חיילי המארינס נעזרים במטוס ישראלי זעיר ללא טייס, "פיוניר", המספק מודיעין חיוני ומציל חיי אדם. מג"ד אמריקאי שסיים שרות בעיראק אמר לי – בפגישה במשרד מנהיג הרוב בסנאט, הארי ריד – שחייליו מוקירים את ישראל על תרומתה לאיכות האימונים, לטיפול במטעני-צד, מכוניות-נפץ, למחסומים, ללוחמה בשטח בנוי, לנטרול מטענים, להגנה מטילי נ.ט. ולחקירת טרוריסטים. לדברי הגנרל מייקל ויין, סגן מפקד ההדרכה של הצבא האמריקאי, לקחי ישראל תרמו לניצחון ב"משולש הסוני" בעיראק.
בספטמבר 2007 הרסה ישראל מתקן גרעיני סורי-איראני-צפון קוריאני, ובכך שדרגה את כוח ההרתעה וקידמה אינטרסים משותפים לישראל וארה"ב.
ב-1982 השמידה ישראל 23 סוללות טילי קרקע-אויר סובייטיות מתוחכמות (בשרות סוריה), העבירה לוושינגטון את פרטי הלוחמה האלקטרונית ושינתה את מאזן הכוחות הבינלאומי לטובת ארה"ב.
ב-1981 הפציצה ישראל את הכור הגרעיני בעיראק, למרות לחץ ברוטאלי אמריקאי ובינלאומי שכלל אמברגו צבאי, וכך העניקה לארה"ב את האופציה הקונבנציונאלית במלחמת 1991 מול עיראק ומנעה עימות גרעיני עתיר אבידות ומיליארדי דולרים.
ב-1970 פלשה בעלת-ברית סובייטית, סוריה, לבעלת-ברית אמריקאית, ירדן, ואיימה להפיל את המשטר ההאשמי ואחריו משטרים פרו-אמריקאים בסעודיה ובמפרץ. ארה"ב הייתה שקועה בבוץ הוייטנאמי, אך ישראל פעלה, הביאה להסגת הפלישה הסורית, מנעה מהפך אנטי-אמריקאי ופרו-סובייטי ופגיעה אנושה בביטחון ארה"ב וברמת החיים של תושביה. הוצאת הערמונים מן האש – ללא מעורבות אמריקאית – הפכה את הנשיא ניקסון לחסיד שיתוף פעולה עם ישראל, למרות שזכה רק ל-12% מהקול היהודי ועל אף דחייה בוטה ישראלית את תכנית השלום שלו.
הגנרל אלכסנדר הייג, שהיה מפקד כוחות נאט"ו ומזכיר המדינה האמריקאי, קורא "לשדרג את שיתוף הפעולה עם ישראל שהיא נושאת המטוסים האמריקאית הגדולה בעולם, שאינה זקוקה לאף חייל אמריקאי, שאי-אפשר להטביעה, שהיא המנוסה והחסכונית בעולם ועוגנת באזור קריטי לארה"ב". ללא ישראל היה צורך לשלוח נושאות מטוסים אמיתיות למזרח הים התיכון בעלות של עשרות מיליארדי דולרים לשנה. דניאל אינוייה, יו"ר וועדת ההקצבות בסנאט, טוען ש"תרומת ישראל למודיעין האמריקאי גדולה מהתרומה הכוללת של כל מדינות נאט"ו".
ישראל מהווה מעבדה בתנאי קרב המשדרגת אלפי מוצרים וטכנולוגיות של התעשייה הביטחונית בארה"ב, מעניקה לארה"ב יתרונות תחרותיים, מרחיבה את תשתית התעסוקה והיצוא של ארה"ב, משפרת את ביטחון ארה"ב ומצילה חיי אדם. למשל, יותר מ-600 שיפורים במטוס F-16 הם מבית היוצר הישראלי.
אילו ישראל הייתה ממוקמת במפרץ הפרסי, לא היה צורך לשלוח לשם מאות אלפי חיילים אמריקאיים!
שיתוף הפעולה האסטרטגי ישראל-ארה"ב נסק באופן מטאורי בין 1949 ל-1992, למרות חילוקי דעות קשים במישור הסכסוך הערבי-ישראלי, אך עקב איומים ואינטרסים משותפים במישור האזורי החשוב יותר לארה"ב. במבט לאחור, חילוקי הדעות היו משוכות נמוכות בדרך לפריחת הקשר האסטרטגי, והתרסת ישראל אף תרמה לתדמיתה האסטרטגית. ביום סגריר, כדי להתמודד עם האיום האיראני ודומיו, הרמטכ"ל האמריקאי מעדיף בעלת ברית שהיא אגוז קשה ולא שק חבטות!