בחירות 2015 שופכות אור על סדר העדיפויות המקומי – ולא הלאומני/אזורי – של ערביי ישראל; על התחזקות הגדרתם העצמית במסגרת – ולא תוך ניתוץ מסגרת – מדינת הלאום היהודי; על הפער הגובר בין ערביי ישראל לבין ערביי יו"ש ועזה והתבטאויות לאומניות של רוב המחוקקים הערביים; על הפיצול העמוק הפנים-ערבי למרות "הרשימה המאוחדת"; ועל האמון הגובר של הצבור הערבי במערכת הפוליטית הישראלית.
לפי סקר של "קרן אדנאואר", יחד עם "מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון", בראש סדר העדיפויות של ערביי ישראל עומדים תעסוקה, חינוך, מעמד האישה, בריאות ומלחמה בפשע (43%), לפני המאבק לשדרוג מעמד המגזר הערבי (28.1%) והסכסוך/מו"מ הישראלי-פלשתיני (19%). 61% (לעומת 12.2%) מערביי ישראל רואים בכנסת במה נאותה לשדרוג מעמדם.
סקר של "סטאט נט" ו"הארץ" מלמד ש-77% מערביי ישראל מעדיפים אזרחות ישראלית על פני פלשתינית, 64% אופטימיים לגבי עתיד יחסי יהודים-ערבים, 60% מעדיפים ש"הרשימה המאוחדת" תשתתף בקואליציה ו-28% תומכים בכך גם בממשלת "ליכוד". בניגוד לרוב הח"כים הערביים, 70% מהציבור הערבי מתמקדים במעמדם החברתי-כלכלי יותר מאשר בעניין הפלשתיני.
המצביע הערבי מתעניין יותר באיכות החיים של ערביי רמלה מאשר שאיפותיה של הרשות הפלשתינית ברמאללה. כך היה גם בבחירות המיוחדות ב-2014 לראשות העיר נצרת, כאשר עלי סלאם שהדגיש שעניי נצרת קודמים לערביי רמאללה זכה בניצחון סוחף (62%: 38%).
כ-50,000 ערבים שעזבו את ירושלים לבתים מרווחים בעירות וכפרי הסביבה חזרו לירושלים כתוצאה מהקמת החומה והגדר, מחשש שיאבדו את מעמדם כאזרחים ותושבי קבע של ישראל (אם ישראל תיסוג). ערביי ישראל היו הראשונים להתנגד ל"תכנית ליברמן" המכירה במדינה פלשתינית תוך חילופי שטחים, מחשש שיאבדו את אזרחותם הישראלית.
לדברי אריק רודניצקי, שניהל את סקר "מרכז אדנאואר", הזינוק באחוזי ההצבעה הערבית מ-56.5% ב-2013 ל-64% ב-2015 – בניגוד ל-18% הצבעה בבחירות 2001 – מבטא מגמת השתלבות ולא בדלנות, הגדרה עצמית אזרחית/חיובית ולא לאומנית/שלילית, השתלבות גוברת בחברה הישראלית, אמון במסגרת החוקתית בישראל, והערכה גוברת לדמוקרטיה הישראלית, במיוחד על רקע "הצונאמי הערבי" ברחוב הערבי שהוא נטול זכויות אזרח.
האם מגמת הישראליזציה בקרב ערביי ישראל תעמוד בפני הזעזועים התת-קרקעיים, אישיים, חמולתיים ורעיוניים המאפיינים את החברה הערבית: האסלאמיסטים נגד החילונים, התומכים מול המתנגדים לשוויון האישה, המקומיים נגד הלאומניים, ועוד?
לאור היעדר דו-קיום בשלום וזכויות אזרח במדינות ערב, חוסר-סובלנות אלימה במזרח התיכון הערבי, ודיכוי אכזרי של מיעוטים במדינות ערב ב-1,400 השנים האחרונות, יש להעריך שבעתיים את שדרוג הדו-קיום היהודי-ערבי, כאשר המדינה היהודית לוחמת מול צבאות וטרור ערביים.
