התמיכה בישראל בקרב הציבור האמריקאי מוצקה וארוכת-טווח, למרות מדיניות הנשיא אובמה ועל אף עמדה שלילית-עקבית של העיתונות הליברלית בארה"ב, כגון ה"ניו יורק טיימס" וה"וושינגטון פוסט", לעומת עמדה חיובית של ה"וואל סטריט ג'ורנאל", העיתון המוביל בארה"ב.
לפי סקר 10 לאוגוסט 2009 של "ראסמוסן ריפורט", מהסוקרים הוותיקים והאמינים בארה"ב, 70% של הציבור הבוגר האמריקאי רואים בישראל בעלת-ברית של ארה"ב (66% בסקר 2 ליוני 2009) ורק 8% רואים בה מדינה עוינת. לעומת זאת, רק 39%, 23% ו-17% רואים במצרים, בסעודיה ובעיראק בעלות-ברית של ארה"ב. רק 32% מאמינים שלמדינות מוסלמיות כוונות חיוביות כלפי ארה"ב, רק 21% מעריכים שיחסי ארה"ב עם מדינות מוסלמיות ישתפרו ב-2010 ו-25% סבורים שהיחסים יורעו. 34% בלבד טוענים שיש סיכוי שהפלסטינים יכירו בזכות הקיום של ישראל ו-74% אינם מעניקים סיכוי לשלום בר-קיימא בין ישראל לפלסטינים בעשר השנים הבאות.
סקר "גאלופ" מ-3 למרץ 2009 מדרג את ישראל כבעלת הברית הרביעית בחשיבותה של ארה"ב, לאחר בריטניה, קנדה ויפן ולפני גרמניה. תוצאות הסקר עקביות עם סקר "גאלופ" מ-3 למרץ 2008: ישראל חמישית (71% אהדה) לאחר גרמניה ולפני הודו, צרפת, דרום קוריאה, מכסיקו ועוד. הרשות הפלסטינית (14%), יחד עם צפון קוריאה (12%) ואיראן (8%) סוגרות את הטבלה.
הסקרים מבהירים שהתבטאויות פרו-מוסלמיות ופרו-ערביות של אובמה ובכיריו, והצגת ישראל כמכשול לשלום, אינן מחלישות את האהדה השורשית של המצביע האמריקאי כלפי המדינה היהודית ואינן משנות את היחס השלילי-חשדני-ספקני כלפי מוסלמים, כולל פלסטינים.
ישראל נתפסת כאב-טיפוס למלחמה בטרור המסייעת למניעת הישנות "טראומת מגדלי התאומים והפנטגון", ואילו מוסלמים נתפסים כאב-טיפוס של הטרור האנטי-אמריקאי, המאיים בהישנות "הטראומה". משלם המיסים האמריקאי אף מטיל עליהם את האחריות לסידורי-הביטחון המסורבלים בנמלי תעופה בארה"ב המעיקים על זמנו, כיסו ולחץ דמו. תדמית המוסלמים אף מכורסמת עקב דיווחים יומיומיים מעיראק ומאפגניסטן, בכל ערוצי התקשורת, על הרג חיילים אמריקאים על ידי טרוריסטים מוסלמים. החיים בצל הטרור המוסלמי, מאז ספטמבר 2001, משדרגים את הזדהות הציבור האמריקאי עם השגרה הישראלית – ועם אופן מלחמתה של ישראל בטרור – מאז היווסדה של המדינה היהודית ב-1948. מוסלמים מזוהים – מאז הקמת ארה"ב ומלחמתה בטרור המוסלמי מצפון אפריקה – עם איום, אכזריות, עוול, שקר ובוגדנות, בניגוד ליהודים/ישראל המזוהים עם קריאת תיגר על איום, רגישות, צדק, אמת, אמונה ואמינות.
ישראל זוכה למקום מכובד בתודעת הבוחר האמריקאי, ומפגינה יכולת התאוששות מהירה מתקופות שפל בדעת הקהל (לדוגמא, בעקבות פרשת סברה ושתילה), למרות שאינה מדינה אנגלו-סכסית, למרות ריחוקה הגיאוגראפי ועל אף העמדה הביקורתית/שלילית של מעצבי מדיניות ודעת קהל. היחס המיוחד כלפי ישראל נובע, גם, מתרומתה הייחודית של ישראל לעמידת ארה"ב בפני אתגרים משותפים בתחום האזרחי והביטחוני, אך בעיקר עקב ההתייחסות לישראל כבעלת-ברית ערכית, תרבותית ואסטרטגית שהיא נושא חוץ-אך-גם-פנים.
ארה"ב היא המדינה הדתית ביותר בין הדמוקרטיות המערביות (91% מאמינים באלוהים), מאמינה בערכים יהודים-נוצרים, אינה מכירה במונח "ערכים מוסלמים-נוצרים" ומוקירה את השפעת היהדות על עיצוב דמותה המוסרית, המשפטית, התרבותית והפוליטית. כ-45% מהנוצרים בארה"ב פוקדים כנסיות בימי ראשון ומאזינים לדרשות מהתנ"ך, כמעט כל חדר מלון בארה"ב מצויד בתנ"ך (עם "הברית החדשה"), כ-15 מיליון ספרי תנ"ך נמכרים מדי שנה בארה"ב, מספר תחנות הטלביזיה הדתיות גדל תוך 35 שנים מ-9 ל-275, פסלו של משה רבנו ניצב במרכז אולם המליאה של בית הנבחרים ב"גבעת הקפיטול" ומעל שולחן השופטים בבית המשפט העליון, פסל עשרת הדיברות מקדם את פני המבקרים בקונגרס של טקסס, פסל דומה יוקם בעוד מספר חודשים בקונגרס של אוקלהומה ובית הנבחרים בוושינגטון פותח כל יום דיונים בתפילה.
ישראל נהנית מאהדה מוצקה וארוכת-טווח של הציבור האמריקאי, העומד במרכז שיטת השלטון בארה"ב ומבהיר לנבחריו כל שנתיים במערכות הבחירות האזוריות והמדינתיות (כל 435 צירי בית הנבחרים ושליש מהסנטורים): !We shall remember in November . נבחרי הציבור קשובים לרחשי הלב של בוחריהם, מודעים לאהדה השורשית כלפי ישראל, ולא יתנו ידם להפעלת לחץ שנועד לכפות על ישראל נסיגה וויתור על עקרונות. האם ממשלת ישראל תשכיל למנף את עוגן התמיכה לקידום האינטרסים של ישראל וארה"ב?
