ארה"ב רואה בהסכם הגרעין מיולי 2015 מסמך אסטרטגי מחייב לדו-קיום בשלום עם איראן. לעומת זאת, איראן רואה בו הסכם טקטי, בלתי-מחייב וזמני – כהתייחסות הקוראן ומורשת מוחמד להסכמים עם "כופרים" – שנועד לכרסם בכוח ההרתעה של "השטן הגדול, הכופר היהיר והצלבני המודרני האמריקאי", לסלקו מהמפרץ הפרסי והאוקיינוס ההודי, ולקדם אסטרטגייה איראנית-אסלאמית בת 2,500 שנים להשתלטות על המזרח התיכון והעולם כולו.
האייתולות רואים בהסכם את המשך נסיגת ארה"ב, ולכן מחריפים את תוקפנותם, המתבטאת גם במערכת החינוך, שהיא הביטוי האמיתי לתפישת העולם של משטרים פורעי-חוק וקו-יצור עיקרי ללגיונות טרוריסטים ומתאבדים.
מחקרו של של פרופ' אלדד פרדו מהאוניברסיטה העברית ו"המרכז למעקב אחר השפעות השלום" חושף שהסגת הסנקציות על איראן לא הביאה להסגת החינוך לשנאה באיראן: "[תכנית הלימודים באיראן מחנכת] לג'יהאד ולהקרבת חיי הילדים… ואף להתאבדות אפשרית במסגרת מלחמה נגד 'משטרי עושק'…. חינוך זה מתקיים מכיתה א' עד י"ב…. ילדים וילדות משננים שהעולם עתיר באויבי 'המהפיכה' המתנגדים 'לאלוהי האמת'…ולומדים על הילדים שהסכימו להקריב חייהם [ולפנות מוקשים] במלחמת 1980-88 נגד עיראק…. התלמידים מונחים להמרות פי הוריהם בכל הקשור לנכונות להקריב חיים (פסיקות דתיות, כיתה י"א, עמ' 14)…. תלמידים איראנים לומדים שהולכת-שולל את האויב ("תקייה") והסכמים זמניים – גם עם ממשלות כופרות – הם אמצעים תקינים, אך רק עד שיפור מאזן הכוחות…. לפי 'המנהיג העליון', חמנאי, הסכם הגרעין מתבסס על תקדימים היסטוריים של הסכמים עם משטרים 'בלתי-חוקיים'…שנועדו להרוויח זמן, להתחזק, להחליש את האויב, ולעולם לא להשלים עימו (דת וחיים, כיתה י"ב, עמ' 103-4)….
לפי Human Rights Watch: "איראן חזרה להוביל את המזרח התיכון בהוצאות להורג". מאז החתימה על הסכם הגרעין, ובזמן נשיאותו של רוחאני, התדרדר מצב זכויות האדם באיראן.
ביטול הסנקציות על איראן, הפשרת נכסים בהיקף 150 מיליארד הדולרים והעברת עשרות מליארדי דולרים מארה"ב לאיראן מעניקים רוח-גבית לטרור וחתרנות נגד כל משטר ערבי פרו-אמריקאי במזרח התיכון. ככל שארה"ב מנסה להתקרב לטהראן, כן מתקרבת טהראן למוסקבה, וכך גם משטרים ערביים פרו-אמריקאים המתוסכלים מהכרסום בתדמית ההרתעה של ארה"ב, במיוחד עקב ההסכם עם איראן הנתפשת כאיום קיומי ברור ומיידי. היעדר תגובה להתגרויות הצי האיראני בספינות ארה"ב במפרץ הפרסי משרישות את התדמית הנחלשת של ארה"ב.
האייתולות מגבירים מעורבותם במלחמת האזרחים בתימן כדי לקדם שליטה על מיצרי באב אל-מנדב והורמוז ולהחריף את האיום על סעודיה. ידם המתארכת מגיעה גם לדרום אמריקה, תוך העצמת שתוף הפעולה עם ונצואלה, קובה, אקוודור ובוליביה, והעמקת מעורבותם באזור הגבול המשותף לברזיל, ארגנטינה ופרו, המהווה מוקד נרקו-טרוריזם.
האייתולות מרחיבים את שתוף הפעולה הבליסטי והגרעיני עם צפון קוריאה, המאפשר להם לעקוף את הפיקוח על פעילות הגרעין באיראן. הם עברו את מגבלת יצור המים הכבדים, רכשו טכנולוגיות אסורות, ומקיימים ניסויים של טילים בליסטים המסוגלים לשאת ראשי-חץ גרעיניים, תוך הפרת החלטת מועצת הביטחון 2231 מיולי 2016.
המשך ההתעלמות מהפער בין האסטרטגיה האמריקאית והטקטיקה של האייתולות מובילה למלחמת עולם גרעינית.
