הנשיא אובמה טועה, או מטעה, כאשר טוען שיש רק שתי אפשרויות למגעים עם איראן: מו"מ או מלחמה.
איום בהפצצה ממוקדת של מתקני גרעין באיראן – ללא מעורבות כוחות קרקע – אינו מהווה מלחמה, אלא מהווה גורם מרתיע העשוי למתן את האייתולות. מימוש האיום (מול איראן קונבנציונלית שאיננה מסוגלת להתמודד מול ארה"ב) – פעם או מספר פעמים מבסיסי ארה"ב בקטאר, בחריין, סעודיה, עומאן, באוקיינוס ההודי ונושאות מטוסים במפרץ הפרסי – ישתק את תכנית הגרעין האיראנית ויקדם שינוי משטר באיראן.
תקדימים מוכיחים שיש הרבה אופציות צבאיות שאינן מלחמה, ואף קריטיות למניעת מלחמה. לעומת זאת, הסרת האופציה הצבאית משולחן המו"מ עם משטר פורע-חוק, מגבירה את תאבונו, שוחקת את תדמית ההרתעה של ארה"ב, ומוסיפה שמן למדורת המלחמה.
לדוגמא, ב-19 לדצמבר 2003 הודיע קדאפי על התמתנות היסטורית: פירוק מרצון של תשתיות הגרעין, הנשק הכימי וטילים בליסטיים בלוב. ההחלטה הדרמטית באה בתגובה לאופציה צבאית אמריקאית ברורה במאבק מול משטרים פורעי-חוק, ששדרגה את תדמית ההרתעה של ארה"ב, והביאה לתפיסתו של סדאם חוסיין ב-13 לדצמבר 2003. קדאפי חשש מגורל דומה.
גם האייתולות השעו את תכנית הגרעין האיראנית, ב-2003, מחשש לפעולה צבאית אמריקאית. אבל, התכנית חודשה, הורחבה והואצה, כאשר הובהר לאייתולות שנשיא ארה"ב אימץ את הודעת מזכיר המדינה, קולין פאואל, בעקבות ביקורו בדמשק: "אופציה צבאית נגד סוריה איננה על השולחן."
ב-20 ליולי 1988, לאחר שמונה שנות מלחמה, הסכים חומייני להפסקת אש עם עיראק, ולנסיגה מכל שטח כבוש בעיראק, כתוצאה מהפצצה אמריקאית ממוקדת של מתקני ביטחון חיוניים באיראן והפלת מטוס אזרחי איראני על 290 נוסעיו. חומייני חשש מהרחבת ההפצצות והפלת משטרו.
אבל, ב-25 ליולי 1990 – שבוע לפני פלישת עיראק לכווית – הסיר מזכיר המדינה, ג'ים בייקר, את האופציה הצבאית משולחן המו"מ עם עיראק, ובכך סלל את הדרך לפריקת-עול אלימה של סדאם חוסיין, שהביאה לשתי מלחמות המפרץ ב-1991 וב-2003. בייקר הנחה את שגרירת ארה"ב לבגדד לומר לסדאם: "ארה"ב איננה צד בסכסוכים בין-ערביים כגון סכסוך הגבולות בין עיראק לכווית".
ב-2015 מתעלם אובמה – כמו בייקר ב- 1990 – מכרסום דרסטי בתדמית ההרתעה של ארה"ב ומאופיו המגלומני, אלים, אסלאמי-קיצוני, טרוריסטי, חתרני, אכזרי, דו-פרצופי, מפר הסכמים שיטתי, אנטי-אמריקאי ואפוקליפטי של משטר האייתולות פורע-החוק שאינו נרתע – אלא מתעודד – ממאזן אימה גרעיני, ומשוכנע שארה"ב תתמיד בנסיגה, ויתורים ופיוסים.
הסרת האופציה הצבאית משולחן המו"מ עם האייתולות דומה להחלטת מפקד משטרה להורות לשוטריו להידבר עם פושעים ולא לשאת אקדחים, טייזרים, גז מדמיע וכדורי גומי, אך לצפות להרתעה ולהורדת סף האלימות.
הסרת האופציה הצבאית משולחן המו"מ מלמדת על אי-הפקת לקחים, ונחישות לחזור על – ולא להימנע מ- שגיאות העבר.
שוט/איום האופציה הצבאית – במהלך המו"מ עם האייתולות – מהווה מכשיר יעיל והומניטארי למניעת מלחמת עולם גרעינית, העלולה לפרוץ אם האופציה הצבאית לא תוחזר לשולחן המו"מ.
