בניגוד לאסכולה הפטליסטית (ולאור בדיקה והצלבה של נתוני לידות, פטירות והגירה של הלמ"ס הפלסטינית והישראלית, משרדי הבריאות והחינוך הפלסטינים ומשטרת הגבולות של ישראל) נמשכת הרוח הגבית הדמוגרפית היהודית:
- מספר ערביי יו"ש בדצמבר 2008 היה 1.55 מיליון ולא 2.5 מיליון, כפי שטוענת הלמ"ס הפלסטינית. כלומר, נתוני הלמ"ס הפלסטינית כוללים "ניפוח" מלאכותי של 66%, המגדיל – מאז 1994 – את אספקת המים מישראל לרש"פ ואת הסיוע הפיננסי הבינלאומי לרש"פ. ה"ניפוח" משריש תחושת פטליזם (משוללת-יסוד) בתודעת מעצבי-מדיניות ודעת קהל ומשפיע על תפישת העולם הביטחונית/מדינית/דיפלומטית של ישראל. ב-2006 תיעד "הבנק העולמי" "ניפוח" של 32% בנתוני הלידה של הרש"פ.
- במחצית הראשונה של 2009 – ומאז 1995 – נמשכת מגמת הגידול המרשים בפריון היהודי (מספר לידות לאישה) והירידה החדה בשיעור גידול האוכלוסין (סיכום שיעורי לידה, פטירה והגירה) ובשיעורי הפריון של ערביי יו"ש ו"הקו הירוק".
- במחצית הראשונה של 2009 הגיע המספר המוחלט של הלידות היהודיות (56,954) ל-76% מסך הלידות, לעומת 75% ב-2008 ו-69% ב-1995.
- מ-1995 ועד יולי 2009 – בניגוד למקובל בחברות מפותחות – גדל המספר המוחלט של לידות יהודיות שנתיות ב-45% (מ-80,400 ל-117,000) ואילו המספר המוחלט של לידות שנתיות ערביות התייצב על 39,000 (0% גידול). המגזר האחראי יותר מכל למגמת הגידול היהודית הוא החילוני, ובמיוחד עולי ברה"מ, שהגיעו ארצה עם פריון של לידה לאישה ועברו לפריון 2-3 לידות לאישה. משש לידות פער פריון ערבי-יהודי ב-1969 הצטמק הפער ל-0.7 לידה לאישה (2.8:3.5) ב-2008. המגמה מצביעה על התכנסות הפריון היהודי והערבי לכיוון 3 לידות לאישה יהודיה וערביה (פריון יהודיות ילידות הארץ הוא 3.15).
- הירידה בפריון הערבי ב"קו הירוק" מבטאת השתלבות מוצלחת בתשתיות החינוך, הבריאות, התעסוקה, המסחר, התרבות, הפוליטיקה, הספורט והאומנות.
- שיעור הפריון הערבי ביו"ש ירד ל-4 לידות לאישה ומתכנס ל-3.5. מגמת הירידה החדה מאפיינת את כל המדינות המוסלמיות חוץ מאפגניסטן ותימן: ירדן ("אחות תאומה" דמוגרפית של יו"ש) – 3, סוריה 3.5, מצרים – 2.5, סעודיה הבדווית הווהאבית – 4, אלג'יריה – 1.8, איראן – 1.7 לידות לאישה, וכו'.
- שיעור גידול האוכלוסין של ערביי יו"ש צונח עקב הירידה בשיעור הילודה (עקב מודרניזציה), הגידול בשיעורי הפטירה (עקב שיפור תוחלת החיים) ומאזן-הגירה-שלילית (החוצה) גבוה. בין 1995 ל-2008 התייצב מספר הלידות השנתיות של ערביי יו"ש על 48,000 כביטוי לירידה בשיעור הפריון. מ-1950 ועד אמצע 2009 היו רק שש שנות מאזן-הגירה-חיובית ביו"ש. מאזן ההגירה השלילית זינק עם פריצת האינתיפאדה השנייה ועבר להילוך גבוה יותר ב-2006 בעקבות עליית החמאס לשלטון. גורמי המודרניזציה המכרסמים בשיעור הילודה הערבי ביו"ש: עיור (70% עירוניים ב-2009 לעומת 70% כפריים ב-1967), הרחבת תשתית החינוך במיוחד אצל נשים, שיא בשיעור גירושין ובגיל נישואין ממוצע ותכנון משפחה (בהובלת הרש"פ ואונר"א).
- הרוב היהודי בין נהר הירדן לבין הים התיכון – ללא רצועת עזה – הוא 67% (60% כולל עזה) ונהנה מרוח גבית דמוגרפית הצפויה להגדילו. ב-1947 היה מיעוט יהודי של 33% וב-1900 מיעוט יהודי של 8% מערבית לירדן.
- הרוב היהודי עשוי להגיע ל-80% ב-2035 (מערבית לירדן ללא עזה) בסיוע הרוח הגבית הדמוגרפית היהודית (הנ"ל) ותוך מינוף הקריסה הכלכלית בעולם והקצנת האנטישמיות למימוש פוטנציאל העלייה מרוסיה והרפובליקות (כחצי מיליון עולים בעשר השנים הבאות), מארה"ב (כ-10,000 עולים לשנה), צרפת, בריטניה, דרום אמריקה, דרום אפריקה, וכו'.
- כל מי שטוען שהיהודים נידונו להיות מיעוט בין נהר הירדן לבין הים התיכון – ולכן, לכאורה, יש לוותר על גיאוגרפיה כדי להבטיח את הדמוגרפיה – טועה באופן דרמטי או מטעה באופן שערורייתי.
