מדיניות נשיאי ארה"ב כלפי ישראל נגזרת – בעיקר – מתפישת עולם גלובאלית ואזורית, ולא מהצהרות ומניירות עמדה של מערכת בחירות.
תפישת עולם מעצבת את מעמד ישראל – בעיני הנשיא – כנכס או נטל אסטרטגי ואת עמדת הנשיא כלפי ירושלים, יו"ש והגולן. תפישת עולם קובעת את עוצמת כוח-ההרתעה האמריקאי מול איומים גלובליים ומזרח תיכוניים, המשפיעה ישירות על ביטחונה הלאומי של ישראל.
לדוגמא, הנשיא ניקסון לא נמנה על ידידי יהדות ארה"ב, לא הוביל יוזמות פרו-ישראליות בתקופת כהונתו כסנטור מקליפורניה, וזכה רק ל-15% מקולות היהודים בבחירות לנשיאות ב-1968. אבל, תפישת עולמו הכירה בחיוניות ישראל לאינטרסים אמריקאים, כפי שהוכח ב-1970, כאשר גיוס כללי של צה"ל הסיג את הפלישה הסורית ומנע מפולת פרו-סובייטית מירדן ועד המפרץ הפרסי. תפישת העולם הניעה את ניקסון הרפובליקני לאשר משלוחי נשק קריטיים לישראל באוקטובר 1973, למרות אמברגו הנפט הערבי ולחץ ידידי סעודיה במגזר העסקי ובממשל, ועל אף דפוס ההצבעה הדמוקרטי של רוב יהודי ארה"ב.
לעומת זאת, לנשיא קלינטון יש יחס חיובי ליהדות, ליהדות ארה"ב ולמדינה היהודית עוד מתקופת כהונתו כמושל ארקנסו. אבל, תפישת עולמו ראתה בעראפת לוחם שחרור לאומי, הפכה אותו למבקר-הכי-מתמיד בבית הלבן, המעיטה בחומרת איום הטרור המוסלמי, תרמה להתעצמותו מ-1993 (הניסיון הראשון לפוצץ את "מגדלי התאומים") ועד הצונאמי של 9/11 ב-2001, והוסיפה שמן למדורת הזעזועים במזרח התיכון.
מדיניות ממשל אובאמה או מקיין כלפי ישראל תעוצב במידה רבה על ידי תפישת העולם שלהם ובמיוחד של יועציהם לגבי הנושאים הבאים:
1. לפי מקקיין, העולם מהווה זירה למלחמת עולם שלישית בין הדמוקרטיות המערביות לבין משטרי וארגוני טרור מוסלמים/ערבים. לפי אובמה, מדובר בעימות מול מיעוט מוסלמי קיצוני הניתן לטיפול במו"מ דיפלומטי, סיוע חוץ, קשרי תרבות והורדת הפרופיל הצבאי. תפישת עולמו של מקקיין מדגישה – בעוד תפישת העולם של אובמה מצניעה – את תרומתה האסטרטגית של ישראל. לפי מקקיין, יחסי ישראל-ארה"ב סבים על ציר אינטרסים ואיומים אזורים וגלובליים משותפים לשתי המדינות, שהוא חשוב יותר לארה"ב מציר הסכסוך הערבי-ישראלי רווי המחלוקות בין ירושלים לוושינגטון.
- לפי אובמה, על ארה"ב לאמץ את תפישת העולם של מנגנון מחלקת המדינה (שהתנגד להקמת ישראל ורואה בה נטל) ולהתקרב לתפישות העולם של האו"ם (רוב אוטומטי נגד ארה"ב וישראל), מערב אירופה ("שלום בכל מחיר") והעולם השלישי (המערב וישראל עושקים, הפלסטינים והעולם השלישי נעשקים). לפי מקקיין, על ארה"ב להמשיך ולהיות "עמוד האש" הרעיוני והצבאי של העולם החופשי.
- לפי אובמה, הטרור המוסלמי ואיראן מהווה אתגר לרשויות אכיפת החוק, לקהיליה הבינלאומית ולהידברות. לפי מקקיין, הם מהווים אתגר לכוחות הביטחון האמריקנים ולהדברה. הגישה הפסיבית של אובמה מזרימה אדרנלין לוורידי הטרור ומחמירה את מצוקת ישראל, והגישה האקטיבית של מקקיין מסייעת למלחמת ישראל וארה"ב בטרור.4. אובמה ויועציו סבורים ששורש הטרור המוסלמי הוא ייאוש, עוני, מדיניות אמריקנית שגויה ונוכחות ארה"ב בשטח מוסלמי במפרץ הפרסי. מקקיין סבור ששורש הטרור הוא אידיאולוגיה הרואה בארה"ב איום קטלני ערכי וצבאי שיש למוטטו. תפישת מקקיין מסייעת למלחמת ישראל בטרור. היא ממחישה מדוע שורש הסכסוך הערבי-ישראלי אינו שטחים, אלא הסירוב לקבל את המדינה היהודית כחלק בלתי-נפרד במזרח התיכון.5. בניגוד למקקיין, אובמה משוכנע שהנושא הפלסטיני הוא שורש הזעזועים במזרח התיכון וגורם מרכזי לטרור המוסלמי, ולכן מחייב מעורבות נמרצת של ארה"ב הכרוכה בלחץ על ישראל. ככל שתפישת העולם רואה בסכסוך בן 100 שנים שורש לתופעות בנות 1,400 שנים (טרור מוסלמי וסכסוכים בין-ערביים), כן מעמיקה מעורבות ארה"ב, ההופכת ליותר-ניטראלית, פחות-בעלת-ברית-מיוחדת של ישראל, ודוחקת את ישראל לויתורים סוחפים.
תפישת העולם של אובמה תתקבל בברכה על ידי תומכי הסגת ישראל לקווי 1949, כולל חלוקת ירושלים ופתיחת "תיבת פנדורה" של הפליטים הפלסטינים. לעומת זאת, תפישת העולם של מקקיין תהווה רוח גבית לסבורים שנסיגה תהפוך את ישראל מכוח מרתיע לשק חבטות, מיצרן לצרכן של ביטחון לאומי, מנכס לנטל התלוי ברצון טוב (שלא קיים) של שכניו ובערבויות אמריקאיות ובינלאומיות שהוכחו כחסרות ערך, וכל זאת בשכונה האלימה, ההפכפכה והבוגדנית בעולם.
