שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 19 אוגוסט 2024, bit.ly/3TidqZV

English edition  bit.ly/3M3fnFp

יעד משותף למשטר האייתולות בטהראן, רוסיה, סין ו"האחים המוסלמים" הוא מיטוט המעמד האסטרטגי של ארה"ב במזרח התיכון, אפריקה ואמריקה הלטינית, שהיא הבטן הרכה של ארה"ב. למרות זאת, מחלקת המדינה (מחמ"ד) דבקה באופציה הדיפלומטית כלפי איראן, חרף העובדה שמאז 1979 האופציה הדיפלומטית מעניקה לאייתולות רוח גבית עזה – כולל מאות מיליארדי דולרים – לפעילות טרור אנטי-אמריקאית ברחבי העולם, כולל אדמת ארה"ב….

יעד מרכזי של האייתולות הוא הכנעת "השטן האמריקאי הגדול", כפי שמתועד במדיניותם פורעת החוק, בחוקה שלהם, בתכנית הלימודים בדרשות המסגדים ובאינדוקטרינציה בצבא. אבל, מחמ"ד אינה מוכנה לשקול מעבר מהאופציה הדיפלומטית לאופציה של שינוי-משטר….

המהפיכה האסלאמית של פברואר 1979 הפכה את איראן – בתמיכת מחמ"ד שראתה באייתוללה חומייני מנהיג נוח לארה"ב –  מ"השוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי" למוקד מוביל של טרור אסלאמי (גם בארה"ב!), הברחת סמים, הלבנת הון והפצת מערכות נשק אנטי אמריקאים. ברם, מחמ"ד מסרבת להגדיר את איראן כמדינת טרור, ואף מסירה מעל איראן סנקציות כלכליות בהיקף של מאות מיליארדי דולרים….

מתחילת שנות ה-80' האייתולות וחיזבאללה מעמיקים את נוכחותם המבצעית בדרום ומרכז אמריקה בשיתוף פעולה עם ברוני סמים ממקסיקו, קולומביה, בוליביה, אקוודור וברזיל ועם כל ממשלה אנטי-אמריקאית, כולל אספקת כטב"מים קטלניים וציוד להקמת מנהרות תת-קרקעיות בין מקסיקו לארה"ב. אך מחמ"ד – הסבורה ש"הכסף מדבר" ומקילה ראש במרכזיות החזון הפנאטי של האייתולות – נחושה להוכיח שהרעפת בוננזה דיפלומטית ופיננסית על האייתולות עשויה לתמרץ אותם לדו-קיום בשלום, לניהול אמין של מו"מ ולזניחת חזון פנאטי אנטי-מערבי בן 1,400 שנים….

משטר האייתולות מפעיל טרור נגד כל מדינה ערבית פרו-אמריקאית, ובמיוחד סעודיה ומפיקות נפט נוספות, כדי להשתלט על 48% ממאגרי הנפט והגז הטבעי בעולם, תוך פגיעה אנושה בכלכלת ארה"ב והמערב. אלא שמחמ"ד מפעילה (עד לאחרונה) לחץ על סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים עקב מלחמתם בטרור החות'ים ו"האחים המוסלמים", ובמקביל מחזרת אחר האייתולות ו"האחים".

המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי מהווה יעד חשוב לטרור האייתולות עקב מיקומו בין ישראל, סעודיה, עיראק וסוריה. הפלת המשטר ההאשמי תקרב את הפריסה האסטרטגית של האייתולות לים התיכון, ותעניק לתמנון האיראני הישג כפול: הקמת "סהר שיעי" והקפת ישראל וסעודיה ב"חגורה איראנית" של לבנון, סוריה, ירדן, עזה, עיראק, קטאר, איראן, ותימן. אך מחמ"ד מגיבה ברפיסות למתקפת טרור איראנית על מתקנים אמריקאים במפרץ הפרסי, סוריה וירדן, וכמהה להסכם גרעין נוסף עם האייתולות.

האייתולות ממנפים את החולשה הפנימית בירדן: הפיצול השבטי הבין-בדווי (מ-1921), הבסיס השורשי של טרור "האחים המוסלמים" (רובו פלסטיני), העימות הרעיוני והצבאי בין הרוב הפלסטיני (כ-70%) לבין שלטון המיעוט הבדווי, ושני מיליון הפליטים מסוריה (בעיקר) ועיראק שנקלטו בצפון ירדן, וחלקם שייך לטרור האסלאמי.   

הפלת המשטר ההאשמי ע"י טרור האייתולות (ו/או ע"י מדינה פלסטינית מערבית לנהר) תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי ופלסטיני אנטי-אמריקאי ואנטי-ישראלי בדומה ללוב, סוריה, עיראק ותימן, שתגלוש מערבה לישראל(!) ודרומה לחצי האי ערב במטרה להפיל את המשטרים במדינות הנפט הערביות – בוננזה לאיראן, "האחים המוסלמי", רוסיה וסין ומכה כלכלית וביטחונית לארה"ב והמערב. אבל מחמ"ד שקועה במציאות חלופית רגועה, צפוייה, סובלנית ונוחה יותר מהמציאות הוולקנית והאלימה – מאז המאה השביעית – במזה"ת….

בשנתיים האחרונות מחריף הטרור האיראני בירדן – כולל הברחת נשק המיועד לירדן וליו"ש(!) –  בסיוע "האחים המוסלמים", חמאס וארגונים פלסטינים נוספים וטרוריסטים מעיראק וסוריה, הפוגעים גם בכוח הצבאי האמריקאי המוצב בירדן.

לסיכום, משטר האייתולות פועל באופן שיטתי וטרוריסטי להחלשת ארה"ב ברחבי העולם, וממחיש שאיננו שותף למו"מ אמין, אלא אויב הנחוש להכניע את "השטן האמריקאי הגדול". אבל מחמ"ד נחושה להתמיד באופציה הדיפלומטית, הפוגעת אנושות ביציבות המזה"ת, בביטחון כל בעלות בריתה של ארה"ב ובביטחון וכלכלת ארה"ב.

על הדרג המדיני והביטחוני בישראל להיזהר מאימוץ המלצות ודרישות של מחלקת המדינה, שמדיניותה המזרח תיכונית (לפחות מ-1948, ולא רק בסוגייה האיראנית) מוסיפה בשיטתיות דלק ולא מים למדורת המזה"ת.  

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 22 יולי 2024, bit.ly/4ddW0or

English edition bit.ly/3WizbdT

טבח ה-7 לאוקטובר התבצע ע"י בוגרי מערכת החינוך הפלסטינית, שהפכה לפס-הייצור היעיל ביותר של טרוריסטים, מאז הוקמה ב-1993 ע"י מחמוד עבאס. מערכת החינוך ומנגנון ההסתה במסגדים הם הבבואה האותנטית ביותר של האופק המדיני, התרבות, האסטרטגיה והמדיניות של הרש"פ וחמאס.

בניגוד לרשות הפלסטינית, מערכת החינוך באיחוד האמירויות עקרה מהשורש התייחסויות שליליות ליהדות ולמדינה היהודית, ומשקפת מדיניות של שלום. גם בערב הסעודית מצביעים שינויים במערכת החינוך על מגמה חיובית כלפי ישראל, כולל שתופי פעולה מסחריים וביטחוניים, למרות התנגדות עזה מבית, גם של גורמים במשפחת המלוכה.

בניגוד לדיכוי האישה באיראן, יורש העצר הסעודי יזם שדרוג דרמטי של מעמד האישה, על אף התנגדות חריפה של הממסד הפונדמנטליסטי הוואהאבי, שתמיכתו חיונית ללגיטימציה של שלטון בית סעוד.

לפי "המכון לניטור שלום וסובלנות בבתי הספר" – הבודק את מערכות החינוך במדינות האסלאם – ספרי הלימוד הסעודים ב-2023/24 "חושפים מגמת התמתנות, פתיחות וקידום-שלום הדרגתיים…. ריכוך ההתייחסות לישראל ולציונות. מחיקת ההתייחסות לציונות כתנועה אירופאית גזענית שנועדה לגרש את הפלסטינים, ושואפת לכבוש אדמות ערביות, נפט ערבי ומקומות קדושים לאסלאם ולנצרות בירושלים…. נעלמה האשמת הציונים בהצתת מסגד אל אקצא ב-1969…. במספר ספרי לימוד נעלמה הגדרת שטחה של ישראל כפלסטין…. אבל, אין התייחסות לשואה, וישראל עדין מוגדרת כ"כיבוש ישראלי" ו"כובשים ישראלים" בהקשר מלחמת העצמאות (1948)…. יש צמצום ההתייחסות השלילית ל'כופרים'… נעלמה ההתייחסות הבעייתית המעודדת ג'יהאד וטרור-מתאבדים….  נעלמו ההנחייה לאישה להתנהג כמצוות בעלה, האיסור על מינוי נשים למשרות שיפוט, והאשמת האישה בהתנהגות אלימה של גברים כלפיה. ספרי הלימוד מדגישים את תרומת האישה לחברה הסעודית…."    

המציאות המזרח תיכונית מתעדת  התאמה בין עוצמת החינוך לשנאה וההסתה במסגדים לבין עוצמת האלימות, טרור ועוינות כלפי "כופרים" מערביים ויהודים. אבל מחלקת המדינה (מחמ"ד) מתעלמת ממרכזיות החינוך לשנאה וההסתה באיראן וברשות הפלסטינית, ומדיניותה מתבססת, בעיקר, על המלל המתון שהאייתולות והפלסטינים מרעיפים על ברי-שיח מערביים. מחמ"ד מעניקה משקל מועט-יחסית למעש האיראני והפלסטיני, המתבטא במערכות החינוך וההסתה בבתי הספר ובמסגדים, המהדהדות את חוקת הרפובליקה האסלאמית של איראן מ-1979 ואת אמנת אש"פ (השולט ברשות הפלסטינית) מ-1964.

מ-2021 לוחצת מחמ"ד על סעודיה – ע"י הגבלת אספקת נשק מתוחכם – למתן את מאבקה בטרור הסוני של "האחים המוסלמים" ובטרור השיעי של החות'ים, ובמקביל היא מעניקה מאות מיליוני דולרים בשנה לרשות הפלסטינית ולאונר"א (המממנת את רוב מערכת החינוך לשנאה) ומאות מיליארדי דולרים למשטר האייתולות מאז עלייתו לשלטון ב-1979, למרות דבקותם בחינוך לשנאה ומדיניותם האנטי-אמריקאית.

התעלמות מחמ"ד ממערכות החינוך לשנאה וההסתה באיראן וברשות הפלסטינית – ותפקידן המרכזי בליבוי טרור ומלחמה – מעניקה רוח גבית לטרור האסלאמי האנטי-אמריקאי, מערערת את יציבות המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, ואת החתירה לשלום, תוך כדי פגיעה באמינות האסטרטגית של ארה"ב ובביטחון הלאומי וביטחון הפנים של ארה"ב.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 8 יולי 2024, bit.ly/3WbCPpR

English edition  bit.ly/4cpUdg2

ב-1948-55 הדף בן גוריון לחץ אלים של מחלקת המדינה (מחמ"ד) נגד הקמת המדינה היהודית ולצמצום דרמטי של שטחה ("תכנית אלפא"). מ-1948 לוחצת מחמ"ד על ממשלות ישראל לפעול בניגוד למדיניותן הביטחונית, למרות שכניעת ישראל ללחץ פוגעת ב– והדיפת הלחץ תורמת ל- אינטרס ארה"ב.

מאז ה-7 לאוקטובר לוחצת מחמ"ד – הטוענת שהטרור מונחה ייאוש, ולכן יש לטפל בו בדיפלומטיה וכלכלה ולא במלחמה – להימנע ממלחמת מנע נגד חיזבאללה, ולעבור ממלחמה לדיפלומטיה בזירת עזה. הלחץ מופעל למרות שחיזבאללה הוא שלוחה איראנית וחמאס הוא סניף של "האחים המוסלמים" ושלוחה איראנית, המונחים ע"י חזון פנאטי (החשוב עשרת מונים מהטבות כלכליות), המחייב את הפלת כל משטר ערבי פרו-אמריקאי, שיעבוד "הכופר" המערבי, ובמיוחד "השטן הגדול האמריקאי", וחיסול הישות "הכופרת" היהודית, כפי שמתועד במערכות החינוך והדת שלהם, וכפי שמופגן בטרור אסלאמי אזורי ועולמי, כולל אמריקה הלטינית וארה"ב עצמה.

מחמ"ד לוחצת לקיים סיבוב נוסף של מו"מ עם חיזבאללה וחמאס, למרות שכל הסבבים הקודמים תרמו להפיכת ארגונים אלו למדינות טרור המבוצרות והמתוחכמות בעולם, וסללו את הדרך ל-7 באוקטובר, המהווה – לדברי ראש ה-FBI – מקור השראה לפעילות טרור אסלאמי דומה נגד ארה"ב.

ב-2006 נכנעה ישראל ללחץ מחמ"ד ואיפשרה לחמאס להשתתף בבחירות לרש"פ, ובכך הזניקה את חמאס לעמדת בכורה בזירה הפלסטינית. ב-2006 מחמ"ד גם העניקה רוח גבית למדיניות ממשלת ישראל, שפעלה לסיום המלחמה נגד חיזבאללה ע"י החלטה 1701 של מועצת הביטחון, ולא ע"י השמדת התשתית הצבאית של חיזבאללה, ובכך העניקה רוח גבית עזה להשתלטות הארגון על לבנון ולשדרוג מעמדו האזורי והעולמי בתחומי טרור, סמים והלבנת הון, כולל שתוף פעולה עם ברוני הסמים המובילים במכסיקו ואמריקה הלטינית, והעמקת הטרור בארה"ב.

בשנת 2000 הבטיחה מחמ"ד להעניק לישראל 800 מיליון דולרים למימון הנסיגה מדרום לבנון, שסללה את הדרך להפיכת חיזבאללה למדינת טרור מבוצרת בעלת 150,000 טילים ורשת של מנהרות מתוחכמות. אגב, המענק לא ניתן עקב התנגדות הקונגרס לממן מדיניות שגויה.

מ-1993 מחמ"ד פועלת להעברת סיוע חוץ שנתי לרש"פ בהיקף של מאות מיליוני דולרים, ולוחצת להקמת מדינה פלסטינית, חרף החזון והטרור הפלסטינים המחויבים להשמדת ישראל, כפי שמתעדים אמנת אש"פ (השולט ברש"פ), ספרי הלימוד ברש"פ, ההסתה במסגדים, המענקים למשפחות טרוריסטים והטרור הפלסטיני הבין-ערבי. מחמ"ד גם מקילה ראש בהשלכות מדינה פלסטינית: הפלת המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי, הפיכת ירדן למוקד טרור אסלאמי אנטי-אמריקאי המאיים על כל משטר ערבי פרו-אמריקאי בחצי האי ערב, ופוגע קשות ביציבות האזור וכלכלת ובטחון ארה"ב והמערב.

ב-1981 לחצה מחמ"ד על ישראל להימנע מהפצצת הכור הגרעיני בעיראק, ואף הישעתה אספקת מטוסי קרב. הדיפת הלחץ ע"י ישראל חילצה את מדינות ערב הפרו-אמריקאיות ממלתעות צדאם חוסיין, וחסכה מארה"ב עימות גרעיני ב-1991.

ב-1973 בלם לחץ מחמ"ד מלחמת-מנע ישראלית נגד מצרים וסוריה. אבל, הדיפת הלחץ הייתה חוסכת מישראל את המחיר הנורא של מלחמת יום הכיפורים.

ב-1967 הדפה ישראל את לחץ מחמ"ד להימנע ממלחמת מנע, השמידה חלק ניכר מהתשתית הצבאית של מצרים וסוריה, ובכך קטעה את דהרת מצרים (בסיוע ברה"מ) להפלת משטרים פרו-אמריקאים בסעודיה ומדינות ערביות נוספות, להנהגה פאן-ערבית, ולהשתלטות על מקורות נפט במפרץ הפרסי, בתקופה של תלות ארה"ב ביבוא נפט מהמפרץ הפרסי.

כניעה אפשרית של ישראל ללחץ מחמ"ד ב-2024 להימנע מהשמדת התשתית הצבאית של חמאס, תתקבל במזה"ת כניצחון דרמטי של הטרור האסלאמי וקריסת כוח ההרתעה הישראלי. הדבר יעניק רוח גבית לטרור חיזבאללה, רש"פ וגורמים קיצונים בקרב ערביי "הקו הירוק" וכמובן איראן, המהווים איום ברור ומיידי על ישראל, משטרים ערביים פרו-אמריקאים וארה"ב. קריסת כוח ההרתעה הישראלי גם תצמצם את הסיכוי להרחבת מעגל השלום, הנשען – מהכיוון הערבי – על כמיהה לכוח הרתעה ישראלי מול איראן ו"האחים המוסלמים". הימנעות מהשמדת התשתית הצבאית של חמאס וחיזבאללה (בדרום לבנון) תמנע גם את שיבת מפוני הדרום והצפון לבתיהם.

76 השנים האחרונות מתעדות שהדיפת לחץ מחמ"ד ע"י ישראל מטיבה עם ארה"ב וישראל, וממחישות את העוצמה והתחכום של ראשי ממשלה המעדיפים ביטחון לאומי ארוך-טווח (הנישען על כוח הרתעה) על פני נוחיות דיפלומטית קיצרת-טווח.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב" bit.ly/45nBv6a"מעריב", 13 יוני 2024

English edition bit.ly/45b1huq

תובנות מערביות חיבקו את משטר האייתולות ב-1979, תקעו סכין בגב השאה הפרסי – "השוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי" – והזניקו את האייתולות מישות פורעת חוק אזורית למוקד עולמי מוביל של טרור, הברחת סמים, הלבנת הון והפצת מערכות לחימה, המאיים על הביטחון הלאומי במערב.

תובנות מערביות השתלטו גם על מדיניות ישראל כלפי הטרור הפלסטיני, הזניקו את חמאס מארגון טרור קטן ב-2005 למדינת טרור מבוצרת, וסללו את הדרך למחדל וטבח ה-7 באוקטובר. תובנות מערביות היכו שורש בישראל ב-1993, הביאו למו"מ עם ארגוני טרור – פת"ח ואש"פ – המונחים מאז היווסדם ב- 1959 ו-1964 (לפני 1967!) ע"י חזון "שחרור פלסטין מהנהר עד הים" ועקירת הישות הציונית. הן הביאו ליבוא 100,000 טרוריסטים מטוניס, תימן, סודן, עיראק ולבנון לירושלים, יו"ש ועזה.

מדיניות מזרח תיכונית חייבת להיות מונחית ע"י מציאות המזה"ת, ההפכפכה, אלימה ומתסכלת, ולא ע"י מציאות חלופית, המבוססת על תרחישי עתיד ספקולטיביים, צפויים ונוחים. מדיניות חייבת להימנע מ- ולא לחזור על – שגיאות גורליות.

תובנות מערביות מתעלמות ממרכזיות אידיאולוגיה פנאטית ודתית בעיצוב חזון, אסטרטגיה ומדיניות של האייתולות, "האחים המוסלמים", חמאס, חיזבאללה, החות'ים והרש"פ. בעוד המערב דבק בהפרדת דת ומדינה ו-Money Talks, האסלאם דבק בעליונות הדת בעיצוב מדיניות, ובמיוחד שלום ומלחמה, כולל מעמד האסלאם כדת הלגיטימית היחידה, המחויבת לשעבד את "הכופר" המערבי, ובמיוחד את ארה"ב. למעשה, הטרור האסלאמי רודף את ארה"ב מאז תחילת המאה ה-18, ללא קשר למדיניותה ולזהות נשיאיה.

מזכיר המדינה בלינקן והיועץ לביטחון סאליבן משוכנעים שהטרור האיראני, הפלסטיני, הלבנוני והתימני מונחה-ייאוש, ולכן יש להתמודד מולו במחוות דיפלומטיות וכספיות, שלכאורה יביאו לדו-קיום בשלום, עמידה בהסכמים והיפרדות מאידיאולוגיה פנאטית. אבל, הטרור רואה במחוות, ויתורים ונסיגות ביטוי לחולשה המעודדת אלימות. 

מזכיר המדינה בלינקן והיועץ לביטחון סאליבן לוחצים על ישראל לעבור מאופציה צבאית לדיפלומטית, במלחמתה בטרור, חרף העובדה ש-17 שנות מו"מ עם חמאס סללו את הדרך להתעצמות חמאס ול-7 באוקטובר, ולמרות שהאסלאם רואה במו"מ והסכמים עם "כופרים" אמצעי זמני להבסת אויבים. הם מקלים ראש במשקל האידיאולוגיה של חמאס ואש"פ, התובעת את חיסול ישראל, ומעצבת את מערכת החינוך, ההסתה במסגדים, האדרת טרוריסטים, ומענקים קבועים למשפחות טרוריסטים ביו"ש ובעזה.

תובנות מערביות מתעלמות מהפער העמוק בין מו"מ עקר עם טרור פלסטיני המונחה על ידי חזון שמימושו מותנה בחיסול ישראל, לבין מו"מ אפקטיבי בין ישראל למדינות ערב שמימוש חזונן הלאומי אינו מותנה בחיסול ישראל. לכן, 6 הסכמי שלום עם מדינות ערב, לעומת כישלון כל מו"מ לשלום עם ההנהגה הפלסטינית.

בלינקן וסאליבן מתמקדים במלל פלסטיני מתון, ומסיקים שמדינה פלסטינית תהייה מתוקנת ותקיים דו-קיום בשלום.  אבל, מנהיגי ערב מתמקדים במעש הפלסטיני שהפך את הפלסטינים לאב-טיפוס של חתרנות, טרור ובוגדנות בין-ערביים (מצרים בשנות ה-50', סוריה בשנות ה-60', ירדן ב-1970, לבנון ב-1982-1970 וכווית 1990), המשתף פעולה עם ישויות פורעות חוק כמו גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, "האחים המוסלמים", ארגוני טרור בינלאומיים, צפון קוריאה, ונצואלה, קובה, רוסיה וסין. הערבים מסיקים שמדינה פלסטינית תוסיף דלק – ולא מים – למדורת המזה"ת, תביא להפלת המשטר ההאשמי, תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי, שתגלוש לחצי האי ערב, תאיים על כל המשטרים במדינות הנפט ומצרים, תהווה בוננזה לאייתולות, "האחים המוסלמים", רוסיה וסין, ומכה קשה ליציבות האזור והעולם. לכן, הערבים מסתפקים במלל, ולא במעש, להקמת מדינה פלסטינית.

בלינקן וסאליבן לוחצים לנסיגת ישראל מרכסי יו"ש – שהם רמת הגולן של ירושלים, תל אביב, נתב"ג ו-80% מאוכלוסיית ותשתיות ישראל – למותניים הצרות של 7 ק"מ מקלקיליה לכפר סבא ו-19 ק"מ מטול כרם לנתניה, במזה"ת הוולקני, אלים, הפכפך ונטול דו-קיום בשלום בין-אסלאמי. במזה"ת הנפיץ, עתיר משטרים (מדיניות והסכמים) זמניים, כוח ההרתעה הוא המרכיב החשוב ביותר של הביטחון הלאומי. עם כל החשיבות של הסכמי שלום, במזה"ת הם ארעיים, לעומת רכסי יו"ש שהם קבועים ומרתיעים.

דוגמאות נוספות לנתק בין התובנות המערביות לבין מציאות המזה"ת הן: כישלון עשרות יוזמות שלום שהתמקדו באינטרס הפלסטיני ולא הערבי; הרוח הגבית להשתלטות האייתולות על איראן ב-1979; ההתייחסות לצדאם חוסיין כבעל ברית עד יום פלישתו לכווית ב-1990, והענשת ישראל על הפצצת הכור הגרעיני בעיראק ב-1981; הענקת פרס נובל לשלום לערפאת ב-1994, והכתרת מחמוד עבאס – מייסד החינוך לשנאה, ההסתה והאדרת טרוריסטים – כמנהיג מתון; קבלת פניו של בשאר אסאד ב-2000 כבשורה מתונה; הגדרת ההתפרצות הטקטונית ברחוב הערבי מ-2011 ועד היום כ"אביב ערבי" ו"מהפיכת פייסבוק והצעירים"; המתקפה הצבאית על קדאפי ב-2011 שהפכה את לוב להר געש של מלחמות אזרחים וטרור עולמי אנטי-מערבי; וכו'.  

התובנות המערביות מתמידות בניסיון לשעבד את מציאות המזה"ת למציאות חלופית מערבית, ולכן חוזרות על – ולא נמנעות מ- שגיאות קריטיות. לכן, על ישראל לבחון בספקנות מירבית כל הצעה/דרישה  מערבית כגון הקמת מדינה פלסטינית, הימנעות מהשמדת התשתית הצבאית של חמאס, והתמכרות לתגובה, הגנה והכלה במלחמה על הקיום.  

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 3 יוני 2024, bit.ly/3V9gM17

English edition  bit.ly/3QUZunj

מזכיר המדינה בלינקן פועל לקידום יציבות ושלום במזרח התיכון, אך מונחה ע"י מציאות-חלופית של תרחיש עתיד ספקולטיבי, המנותק ממציאות המזרח התיכון.

*לדוגמא, בלינקן מקדש את האופציה הדיפלומטית שתרמה רבות להפיכת משטר האייתולות לגורם מרכזי בזירה האזורית והעולמית. הוא מתנגד לאופציה של שינוי-משטר, ושולל את האופציה הצבאית, למרות ההתנהלות האנטי-אמריקאית של משטר האייתולות מאז פברואר 1979, המאופיינת על ידי טרור, הברחת סמים, הלבנת הון והפצת מערכות לחימה ברחבי העולם, כולל אמריקה הלטינית ועל אדמת ארה"ב.

*בלינקן לוחץ על ישראל לעבור מאופציה צבאית לאופציה דיפלומטית (מו"מ), למרות שלקח 17 שנות שלטון חמאס מבהיר שהפסקת-אש ומו"מ משדרגים את טרור חמאס, המהווה סניף של טרור "האחים המוסלמים", ארגון הטרור הסוני האנטי-אמריקאי הגדול בעולם.

*היענות ישראל לבלינקן תחלץ את חמאס מהשמדת תשתית הטרור שלו, תהווה (בעיני המזרח התיכון וחלק גדול מהעולם) ניצחון דרמטי לחמאס והמשך כתישת כוח ההרתעה הישראלי. הפגיעה בכוח ההרתעה הישראלי תתמרץ טרור ומלחמה רב-זירתיים נגד ישראל ונגד כל המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, תמנע את חזרת המפונים בדרום ובצפון, ותצמצם את האינטרס הערבי להרחבת מעגל השלום.

*בלינקן מקל ראש בהקשר האזורי והעולמי של המלחמה בחמאס וחיזבאללה, המופעלים, מאומנים וממומנים ע"י משטר האייתולות, המשתף פעולה עם כל ישות אנטי-אמריקאית ברחבי העולם, כולל ברוני הסמים במקסיקו, קולומביה, בוליביה, אקוודור וברזיל. לדברי ראש ה-FBI כריס ריי, ה-7 לאוקטובר מהווה מקור השראה לטרור אסלאמי אנטי-אמריקאי על אדמת ארה"ב.

*בלינקן מסרב להכיר בעובדה שתנאי מוקדם לקידום יציבות ושלום הוא שינוי-משטר באיראן, שמחוות פיננסיות ודיפלומטיות מרחיקות לכת לא יגרמו למשטר האייתולות להפנות עורף לחזונו הפנאטי והמגלומני, ולהסכים לדו-קיום בשלום עם השכנות הסוניות. שינוי-משטר ישחרר את האוכלוסייה האיראנית משלטון אכזר, יסיר מעל המדינות הסוניות הפרו-אמריקאיות איום קיומי, ברור ומיידי, יסלק את המשוכה הגבוהה ביותר להרחבת מעגל השלום ישראל-ערב, וישלול מהטרור האסלאמי האנטי-אמריקאי מוקד פעולה מרכזי.

*בלינקן אף מתעלם מכך שגיבוש מושכל של מדיניות מזרח תיכונית מחייב הכרה במאפייני המציאות המזרח תיכונית בת 1,400 השנים: היעדר דו-קיום בשלום בין-ערבי ובין-אסלאמי; אי-סובלנות אלימה כלפי "כופרים" ו"משומדים" ובין ה"מאמינים" לבין עצמם; היעדר דמוקרטיה, זכויות אדם וכיבוד ארוך-טווח של הסכמים; אופי ארעי ובלתי-צפוי של משטרים (ומדיניותם והסכמיהם) העולים לשלטון באמצעות אלימות ולא הקלפי; פער גדול בין מלל למעש ("על מילים אין משלמים מכס"); שימוש שגרתי בכפל-לשון בלתי-מחייב להטעיית יריבים ואויבים; דומיננטיות אידיאולוגיה ודת על פני שיקולים פיננסים; וכו'.

*בלינקן אינו מסכים שכוח ההרתעה הוא המרכיב המרכזי בשיקולי ביטחון לאומי במציאות האלימה וההפכפכה של המזרח התיכון, וחיוני יותר ממו"מ והסכמים שאינם יציבים יותר מהמשטרים המגבשים אותם. כוח ההרתעה הישראלי התרסק במחדל(!) ה–7 לאוקטובר, והמלחמה בחמאס נועדה לשקמו ולמנוע מחיר דמים שיגמד את ה-7 לאוקטובר.

*בלינקן מתעלם מהעובדה שמו"מ פורה יכול להתקיים רק עם ישויות שמימוש חזונן אינו מותנה בחיסול הצד השני למו"מ. מכאן הסכמי השלום עם מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו ודרום סודן ושתופי הפעולה הביטחוניים והאזרחיים עם סעודיה. אמנם הן היו מעדיפות מזרח תיכון ללא ישות יהודית "כופרת", אך אין זה תנאי למימוש חזונן הלאומי. הן גם רואות בישראל – בעלת כוח הרתעה – בעלת ברית מול איומי האייתולות ו"האחים המוסלמים". והן לא רואות בהקמת מדינה פלסטינית תנאי-מוקדם לשלום ושיתופי פעולה עם ישראל. הן מרעיפות על הפלסטינים מלל מחבק, אך המעש הוא בין אדיש לשלילי.

*לעומת זאת, מו"מ פורה אינו יכול להתנהל עם חמאס שמימוש חזונו – המודגש גם ע"י מערכת החינוך, ההסתה במסגדים והטרור – מותנה בחיסול הישות "הכופרת" הציונית. כך גם לגבי הרשות הפלסטינית – הנשלטת ע"י אש"פ ופת"ח – שהחזון החיסולי שלה מעוגן באמנות הפת"ח ואש"פ מ-1959 ו-1964 ומודגש במערכת החינוך (קו יצור של טרוריסטים), הסתה במסגדים, האדרה רשמית ופומבית של טרוריסטים, מענקים חודשיים למשפחות טרוריסטים ופעילות טרור ישירה ועקיפה.

*על מזכיר המדינה בלינקן לגבש מדיניות על יסוד מציאות המזרח התיכון הוולקנית והמתסכלת, ולא על יסוד מציאות חלופית שהיא מרנינת נפש, כדי לקטוע סידרה ארוכה של כישלונות מחלקת המדינה במזרח התיכון. הסיוע ההומניטרי המבורך ביותר לערביי עזה הוא השמדת חמאס. העברת סיוע הומניטרי לפני השמדת חמאס מהווה סיוע חוץ לחמאס ומוסיפה דלק – ולא מים – למדורת המזרח התיכון.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 18 אפריל 2024, bit.ly/3JnBa9x

ישראל אסירת-תודה לארה"ב ובעלות בריתה הערביות על הסיוע במלחמה באיראן. אבל מלחמתה של ישראל באיראן – המהווה איום קיומי לכל בעלות הברית הערביות של ארה"ב – תורמת לביטחון הלאומי וביטחון הפנים של סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, ירדן, מצרים, מרוקו וגם ארה"ב.

ראש ה-FBI, כריס ריי, הצהיר בעדותו בקונגרס שפגיעה בישראל – כמו שהיה ב-7 לאוקטובר – מהווה מקור השראה לטרור איראני/אסלאמי נגד יעדים אמריקאים ברחבי העולם ועל אדמת ארה"ב.

ישראל היא אב-טיפוס ללוחמה בטרור ומוצב קדמי של ארה"ב באזור קריטי לסחר הבינלאומי ושיווק נפט וגז טבעי ומוקד טרור אסלאמי/איראני אנטי-אמריקאי. ישראל חוסכת לארה"ב מיליארדי דולרים הכרוכים ביצור והצבה של נושאות מטוסים אמריקאיות נוספות באוקיינוס ההודי והים התיכון ומספר חטיבות במזרח התיכון. פגיעה בישראל נתפסת בעיני איראן וגרורותיה כפגיעה בארה"ב.

איראן וחיזבאללה פועלים משנות ה-80' בדרום ומרכז אמריקה – יחד עם ברוני הסמים, ארגוני טרור וממשלות אנטי-אמריקאיות – ומגבירות את נוכחותן על גבול ארה"ב-מקסיקו ובתוך ארה"ב, כדי לקדם את חזון האייתולות: הכנעת "השטן הגדול האמריקאי".  איראן גם פועלת להפלת המשטרים הסונים הערביים הפרו-אמריקאים במפרץ הפרסי, מרוקו, מצרים וירדן.

לאחרונה איראן מגבירה חתרנות וטרור בירדן מבסיסים בעיראק וסוריה, תוך מינוף 2 מיליון הפליטים הסורים בצפון ירדן, הפעילות החתרנית הענפה של "האחים המוסלמים" בירדן, הפיצול בין השבטים הבדווים, והרוב הפלסטיני בירדן, המאיימים על יציבות השלטון ההאשמי.  הפלת המשטר ההאשמי תקצין את האיום האיראני והפלסטיני על ישראל, ותשלים את כיתור סעודיה ע"י איראן ובעלות-בריתה.

אבל, משטר האייתולות חייב את התעצמותו הצבאית הדרמטית מאז עלייתו לשלטון בפברואר 1979 למדיניות הכושלת של מחלקת המדינה האמריקאית, הדבקה באופציה הדיפלומטית, שוללת את האופציה הצבאית, ומאמינה שבוננזה פיננסית ודיפלומטית תשכנע את האייתולות לזנוח חזון בן 1,400 שנים, להסכים לדו-קיום בשלום, ולקיים הסכמים. מחלקת המדינה מתעלמת מהמציאות הוולקנית במזרח התיכון ומאיום הטרור האיראני על אדמת ארה"ב, הממחישים שתנאי להרגעת המצב הוא שינוי – ולא מו"מ עם – המשטר באיראן.

אמנם הנשיא ביידן מאיים על האייתולות DON’T, אבל במקביל הוא משעה ומרכך סנקציות כלכליות שהוטלו על האייתולות בהיקף של יותר מ-100 מיליארד דולרים, שרובם מושקע בשדרוג יכולות הטרור של איראן, חיזבאללה וחמאס.

ביידן פועל להרתעת איראן, אך במקביל לוחץ על ישראל להימנע מפעולות-מנע עצמאיות נגד איראן, לעבור מהאופציה הצבאית מול חמאס לאופציה הדיפלומטית, ובכך מגביר את תלות ישראל בארה"ב, פוגע בכוח ההרתעה של ישראל, ומתמרץ טרור אנטי-ישראלי.

תקדימי העבר מוכיחים שעל ישראל להגיב ללחץ האמריקאי על ידי העדפת אינטרס ביטחוני ארוך-טווח על פני נוחיות-מדינית קיצרת-טווח. לדוגמא, היענות ללחץ מנעה את הכרעת החמאס ב-17 השנים האחרונות וסללה את הדרך להתעצמותו ולמחדל האיום של ה-7 לאוקטובר. לעומת זאת, הדיפת הלחץ להימנע מהשמדת הכור הגרעיני בעיראק ב-1981 – שכלל גם השעיית אספקת מטוסי קרב והסכמים ביטחוניים – שיחררה את ישראל, סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן וכווית מאיום קיומי, וחסכה מארה"ב ב-1991 עימות גרעיני מול צדאם חוסיין. כך גם היה בעבר, כאשר ישראל הדפה לחץ כבד של ארה"ב שהיה פוגע בכוח ההרתעה של ישראל, ומונע את הפיכתה לבסיס הקדמי היעיל ביותר של ארה"ב שאינו דורש הצבת חיילים אמריקאים: לחץ אמריקאי להימנע מהחלת החוק הישראלי על רמת הגולן ב-1981; לחץ לא לפתןח במלחמת מנע ב-1967; לחץ להימנע מאיחוד ירושלים ובנייה יהודית מעבר ל"קו הירוק" ב-1967; לחץ כבד להימנע מהחלת החוק הישראלי בירושלים המערבית, מערב הגליל, וחלקים ניכרים בשפלה ובנגב ב-1949; ועוד.

תקדימי העבר ממחישים שהיענות ללחץ אמריקאי פוגעת בביטחון ישראל, ואילו הדיפת הלחץ מקדמת את ביטחון ישראל וגם אינטרסים חיוניים של ארה"ב.

בינואר 1991 – עם פתיחת "מלחמת המפרץ" – דרשה ארה"ב מישראל להימנע מתגובה לפגיעת טילי "סקאד" עיראקים בגוש דן. ראש הממשלה שמיר נענה לדרישה, מכיוון שזאת הייתה, בראש ובראשונה, מלחמתה של ארה"ב לשחרור כווית ובלימת צדאם חוסיין.  באפריל 2024 ארה"ב דורשת מישראל להימנע מתגובה למתקפת טילים איראנית, למרות שזאת בראש ובראשונה – בניגוד ל"מלחמת המפרץ" – מלחמתה של ישראל במשטר האייתולות.

הפקת לקחי 7 לאוקטובר מחייבת להימנע ממדיניות של תגובה, הכלה ומתקפות נקודתיות, ולנקוט במלחמת-מנע (שהייתה מונעת את מחדל ה-7 לאוקטובר) ומתקפות מערכתיות ולא רק נקודתיות. איראן אינה מסתירה את חזונה ופעילותה לחיסול "הישות הציונית". מחיר מלחמת-מנע היום יתגמד לעומת מחיר מלחמת-תגובה בעתיד הקרוב מול איראן משודרגת ואולי אף גרעינית.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 8 אפריל 2024

English edition bit.ly/3vCBqht

מציאות חלופית מתנגשת במציאות המזרח התיכון

מאז השתלטות האייתולות על איראן בפברואר 1979 ועד היום – למרות שהרחיבו את הטרור והמדיניות האנטי אמריקאית ברחבי העולם – ארה"ב דבקה באופציה הדיפלומטית, ושוללת את אופציית שינוי המשטר ואת האופציה הצבאית. האופציה הדיפלומטית טוענת שבוננזה פיננסית ודיפלומטית תשכנע את האייתולות לדבוק בדו-קיום בשלום. לדוגמא, הסרת הסנקציות על יצוא הנפט האיראני הזרימה לקופת האייתולות למעלה מ-100 מיליארד שרובם הוקדש לשדרוג המדיניות האנטי-אמריקאית.

ב-2024 לוחצת מחלקת המדינה על ישראל לאמץ את האופציה הדיפלומטית – שהפכה ל"גול עצמי" – במקום האופציה הצבאית מול חמאס, ומכאן ההתנגדות לפעולה צבאית ברפיח.

מאז 2010 מתייחסת מחלקת המדינה להתפרצות האלימות ברחוב הערבי כ"אביב ערבי" ו"מצעד הדמוקרטיה", ומתעלמות מהאידיאולוגיה והחזון הפנאטים-דתיים העומדים מאחורי התפרצות "הצונאמי הערבי", שהוא מאפיין שורשי של המזרח התיכון הוולקני, עריץ, הפכפך, בלתי-סובלני ואלים מאז המאה ה-7.

ב-2024 מתעלמת מחלקת המדינה מהאידיאולוגיה הפנאטית, חיסולית ודתית ביסוד תפישת העולם, החזון, המדיניות והטרור של חמאס ואש"פ (מקור הסמכות של הרשות הפלסטינית), כפי שמתועד במסמכי היסוד שלהם, תכנית הלימודים ודרשות המסגדים, המטיפים לחיסול – ולא רק לצמצום השטח – של המדינה "הכופרת" היהודית.  מכאן היעדר בסיס למו"מ לדו-קיום בשלום עם ישות (כמו חמאס או אש"פ) בעלת חזון, שמימושו מותנה בחיסול הישות הציונית, לעומת מו"מ עם ישות (כמו מצרים, ירדן, סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו) בעלות חזון שמימושו אינו מותנה בחיסול ישראל. לדוגמא, "חזון 2030" של יורש העצר הסעודי רואה בישראל שותף ייחודי עקב יכולותיה הביטחוניות, טכנולוגיות וחקלאיות.

המציאות החלופית של מחלקת המדינה מובילה אותה למסקנה שהטרור הפלסטיני – כמו טרור האייתולות – הוא מונחה ייאוש, ומשתוקק לאופק של חירות ופריחה. ומכאן האשליה שהמאבק בטרור הפלסטיני חייב להתנהל באמצעות מחוות פיננסיות ודיפלומטיות, כולל – ובמיוחד – הקמת מדינה פלסטינית. מחלקת המדינה מתבססת על תרחישים ספקולטיביים של דו-קיום בשלום, ומעלה על נס מלל מתון של ההנהגה הפלסטינית, אך מקילה ראש בהתנהלותה הטרוריסטית המתועדת במישור הבין-ערבי והגלובלי.  

מחלקת המדינה גם מתעלמת מהתנהלות בת 1,400 שנים של הטרור המזרח תיכוני המבהירה שמחוות ופייסנות נתפסים כחולשה בעיני טרוריסטים, שתמיד נושכים את היד המזינה אותם, כפי שהבהירו האייתולות באיראן (שנעזרו בארה"ב להשתלטותם על איראן), המוג'אהידין (שנעזרו בארה"ב לגירוש ברה"מ מאפגניסטן, אך השתתפו ב-9/11), צדאם חוסיין (שנהנה מסיוע אמריקאי עד יום פלישתו לכווית), אש"פ וחמאס (שזכו למחוות דרמטיות מישראל שאף מדינה ערבית לא העלתה על דעתה).

7 לאוקטובר – המחדל וההתפכחות

עד ה-7 לאוקטובר אימצה מדיניות ישראל כלפי הטרור הפלסטיני את האופציה הדיפלומטית של מחלקת המדינה, באשליה ששיקולי רמת חיים יגברו על חזון פנאטי. ישראל העדיפה מציאות חלופית של מו"מ עם אויב חיסולי, הכלת טרור, הפסקות אש, הגנה ותגובה על פני המתבקש ממציאות המזרח התיכון: מלחמה שיטתית באויב חיסולי, מתקפה ומלחמת מנע.

אימוץ הלך הרוח של מחלקת המדינה איפשר לחמאס לשדרג את יכולותיו באופן דרמטי עד ה-7 לאוקטובר, ולמוטט את כוח ותדמית ההרתעה הישראלי במזרח התיכון, הרואה בכוח ותדמית ההרתעה את המרכיב המרכזי של הביטחון הלאומי. 

מאז ה-7 לאוקטובר ישראל מתמקדת בניסיון לשקם את כוח ותדמית ההרתעה, המחייבים את חיסול – ולא רק כתישת – התשתית הצבאית והמדינית של חמאס. הישרדות חמאס (כפי שתובעת מחלקת המדינה) יתפרש במזרח התיכון כניצחון חמאס, כישלון ישראלי לשקם את כוח ההרתעה, ותמריץ למתקפות של איראן, חמאס, חיזבאללה, אינתיפאדה שלישית, וגורמי טרור בגליל, בנגב ובשפלה. הישרדות חמאס תהווה גם מקור השראה להגברת הטרור האסלאמי נגד כל המדינות הערביות המתונות ונגד ארה"ב ברחבי העולם ועל אדמת ארה"ב, כפי שמזהיר ראש ה-FBI.

אי-שיקום תדמית ההרתעה ירחיק את יורש העצר הסעודי מכוונתו להרחיב את שיתופי הפעולה הביטחוניים והאזרחיים עם ישראל, מכיוון שהתקרבותו לישראל התבססה על הערכה עמוקה לכוח ההרתעה הישראלי מול אויבים משותפים – איראן ו"האחים המוסלמים".

השורה התחתונה

הביטחון הלאומי מחייב להימנע – ולא לחזור על – שגיאות גורליות, ולהיצמד למציאות המזרח תיכונית המתסכלת, ההפכפכה והמדממת, ולא למציאות חלופית נוחה, צפויה של דו-קיום בשלום עכשיו…

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
מעריב, 2 אפריל 2024, bit.ly/3xgWHxU

English edition  bit.ly/3PCc6ik

הימנעות ארה"ב בהצבעה על החלטה 2728 של מועצת הביטחון הביאה לאישור ההחלטה. מטרת ההימנעות הייתה להעביר את העימות בין ישראל לחמאס מהמישור הצבאי למישור המדיני, ולקדם הקמת מדינה פלסטינית. לכן ההימנעות זכתה לתשואות רמות מאיראן, חמאס והרשות הפלסטינית.

ההימנעות מבטאת את מרכזיות תפישת העולם הקוסמופוליטית של מחלקת המדינה בעיצוב וניווט מדיניות החוץ והביטחון של ארה"ב. תפישת עולם זאת מכפיפה את עצמאות הפעולה המדינית והביטחונית של ארה"ב לשיתוף פעולה רב-לאומי של ארה"ב עם האו"מ וארגונים בינלאומיים (האנטי-אמריקאים) ועם אירופה (שאיבדה את הרצון להילחם בטרור האסלאמי האנטי-מערבי).

מחלקת המדינה מתעלמת מעוצמת ההשראה שה-7 לאוקטובר מהווה עבור ארגוני טרור אסלאמיים הנתמכים על ידי איראן וה"אחים המוסלמים", ומתכננים טרור דומה נגד מתקנים אמריקאים ברחבי העולם, כולל על אדמת ארה"ב, ובמיוחד מכיוון אמריקה הלטינית, המהווה – מאז שנות ה-80' – בסיס פעולה של האייתולות וחיזבאללה.

מחלקת המדינה מקילה ראש בהשפעת הישרדות חמאס (כתוצאה מהפסקת המלחמה) על כתישת תדמית ההרתעה של ישראל, שתביא לצונאמי של טרור אסלאמי (איראן, חמאס, חיזבאללה, אינתיפאדה שלישית, וגופים רדיקלים בגליל ובנגב) נגד ישראל, ובמקביל תקצין את הטרור האסלאמי נגד סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, ירדן, מצרים ומרוקו. כרסום תדמית ההרתעה של ישראל יגרום לכרסום באינטרס הסעודי להתקרב לישראל, המתבסס בעיקר על ההנחה שישראל היא שותף מרתיע מול איראן ו"האחים המוסלמים", המהוות איום קיומי על סעודיה וישראל.

אליבא ד'מזכיר המדינה בלינקן, החלטה 2728 נועדה לקדם הקמת מדינה פלסטינית, שלהערכת בלינקן תסכים לדו-קיום בשלום עם ישראל. אבל הערכת בלינקן מתבססת על מלל מתון של ההנהגה הפלסטינית ותרחישי עתיד אופטימיים, אך ספקולטיביים.  בלינקן מתעלם מהחזון הפלסטיני (שהגשמתו מותנית בחיסול ישראל), ומההתנהלות הטרוריסטית הפלסטינית במיוחד במישור הבין-ערבי, ומהקשר הפלסטיני עם ארגוני טרור בינלאומיים, צפון קוריאה, ונצואלה וקובה, המבהירים שמדינה פלסטינית תוסיף דלק למדורת המזרח התיכון. בניגוד לבלינקן, מדינות ערב הפרו-אמריקאיות רואות בהנהגה הפלסטינית (אש"פ וחמאס) אב-טיפוס לחתרנות, טרור ובוגדנות בין-ערביים.

התמכרות בלינקן להקמת מדינה פלסטינית בתקווה שתקדם דו-קיום בשלום, מתעלמת מהמשמעות האזורית ההרסנית של מדינה פלסטינית על גבול ממלכת ירדן, שהיא רוב שטחה של פלסטין המנדטורית, ובעלת היסטוריה של עימותים צבאיים בין השלטון (והמיעוט) ההאשמי לבין הרוב הפלסטיני. כמו כן, בירדן יש נוכחות מושרשת של טרור "האחים המוסלמים" בנוסף ל-2 מיליון פליטים סורים בצפון ירדן, הכוללים גורמי טרור אסלאמי, המתוגברים על ידי חתרנות וטרור מאיראן ועיראק ופיצול ועוינות פנים-בדווים.

לכן, מדינה פלסטינית מערבית לירדן תמוטט את המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי מזרחית לירדן, תהפוך את ירדן לזירת מאבקים בין ארגוני טרור אסלאמיים, המהווים איום קטלני למשטרים הערבים הפרו-אמריקאים של יצרניות הנפט בחצי האי ערב, תפגע קשות ביצוא הנפט מהמפרץ הפרסי ובסחר הבינלאומי, תעמיק את התבססות איראן, "האחים המוסלמים", רוסיה וסין במזרח התיכון, ותנחית מכה קשה לכלכלת, ביטחון לאומי וביטחון פנים של ארה"ב.

ממסד מחלקת המדינה ובלינקן מקלים-ראש במשקל האידיאולוגיה והדת (בני 1,400 השנים) בהתנהלות גופים קיצוניים במזרח התיכון, ומשוכנעים שהטרור מונחה-ייאוש ולא מונחה-חזון פנאטי. ולכן הם סבורים שיש לטפל בטרור באמצעים דיפלומטים ופיננסים, ולא צבאיים.

הם גם מתעלמים מתקדימי המוג'אהידין, האייתולות, צדאם חוסיין, קדאפי והפלסטינים, המתעדים שהטרור נושך את היד (האמריקאית והישראלית) המזינה אותו.

מכאן התעלמות בלינקן מהעובדה שחמאס הוא סניף של "האחים המוסלמים" הנחושים להפיל כל משטר מוסלמי לאומי, להקים חברה אסלאמית עולמית, ולהכניע את המערב "הכופר". חמאס גם נתמך ע"י משטר האייתולות הנחוש להפיל את המשטרים הסונים הפרו-אמריקאים ולהכניע "השטן האמריקאי הגדול".

האם בלינקן ומחלקת המדינה יכירו במציאות המזרח תיכונית, או ימשיכו לדבוק בתפישת עולמם הקוסמופוליטית – המאיימת על אינטרס ארה"ב – ולהתעלם ממצעד העובדות המאיימות של המזרח התיכון?

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 14 מרץ 2024, bit.ly/4abWie7

English edition  bit.ly/48xAQio

מזכיר המדינה טוני בלינקן מבטא את התובנה המקובלת כאשר טוען: "מדיניות רבת-שנים של ארה"ב… היא שההתנחלויות אינן חוקיות לפי החוק הבינלאומי…."  אבל, טענת בלינקן מנוגדת למציאות החוק הבינלאומי. 

לדברי פרופ' יוג'ין רוסטאו שהיה ממעצבי החלטת 242 במועצת הביטחון של האו"מ  – בעקבות "מלחמת ששת הימים" – כיהן כתת-מזכיר המדינה ודקן בית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל: "ליהודים זכות להתיישב בגדה המערבית כמו בחיפה… (השבועון "ניו ריפבליק", 21 אוקטובר 1991)".

המשפטן רוסטאו מציין ש-242 מחייבת את ישראל לסגת משטחים, אבל לא מהשטחים ולא מכל השטחים, הכוללים את יו"ש, מזרח ירושלים, עזה, סיני והגולן. הצעות החלטה לנסיגה מלאה נדחו ע"י מועצת הביטחון. נסיגת ישראל מסיני – 90% מהשטחים – מימשה את החלטה 242.

לפי השופט האמריקאי סטיבן שוובל, שהיה נשיא בית הדין הבינלאומי לצדק, ישראל פעלה מתוך הגנה עצמית במלחמות 1948 ו-1967, ואילו הערבים פעלו בתוקפנות (לפי סעיף 52 של אמנת האו"מ). לכן תיקוני הגבול כתוצאה ממלחמות אלו, ושליטת ישראל בשטחי המחלוקת הם חוקיים. לעומת זאת, שליטת ירדן ומצרים ביו"ש ובעזה (1967-1950) הייתה בלתי-חוקית.

עמדת מזכיר המדינה בלינקן לגבי מעמד ישראל ביו"ש מתעלמת מ-4 מסמכי יסוד מחייבים לפי החוק הבינלאומי, המכירים בעובדה שיו"ש הם ערש ההיסטוריה, הדת, התרבות והשפה היהודיים:

(1) "הצהרת בלפור" מ-2 לנובמבר 1917;

(2) "הצהרת סן רמו" של כוחות הברית מ-24 לאפריל 1920 – לאחר מלחמת העולם הראשונה – אימצה את "הצהרת בלפור", והעניקה לבריטניה מנדט להקמת בית יהודי לאומי בפלסטינה (שם נרדף לארץ ישראל), תוך שמירה על הזכויות האזרחיות, ולא הלאומיות, של כל המגזרים הדתיים והאתניים הנוספים בפלסטינה, ולצד הקמת 22 מדינות ערביות במזרח התיכון;

(3) חבר הלאומים אימץ הצהרות אלו ב-24 ליולי 1922, שגם אומצו ע"י "הסכם לוזאן" שנחתם בין כוחות הברית לבין תורכיה, יורשת האימפריה העותומנית;

(4) סעיף 80 של אמנת האו"מ – הארגון שהחליף ב-24 לאוקטובר 1945 את חבר הלאומים – כולל שורה של החלטות מחייבות, וביניהן המנדט הבריטי להקמת בית לאומי יהודי בפלסטינה (ארץ ישראל).

בספטמבר 1922 חתם הנשיא האמריקאי הארדינג על החלטת שני בתי הקונגרס לפעול להקמת בית יהודי לאומי בפלסטינה לפי החלטת חבר הלאומים.

לפי החלטות מחייבות אלו, מלחמת המגן מ-1967 החזירה את יו"ש ומזרח ירושלים לבעלים החוקיים. כמו כן, האמנות המתייחסות ל"שטחים כבושים" אינן מתייחסות ליו"ש, מכיוון שהם חלק מהבית הלאומי היהודי, ומכיוון ששלטון ירדן ביו"ש נבע מתוקפנות 1948. כמו כן, הסכם השלום ישראל-ירדן מ-1994 שם קץ לכל סכסוך טריטוריאלי בין השתיים.

גם "אמנת ג'נבה הרביעית" מ-1949, האוסרת על העברת אזרחים בכפייה להתיישבות ב"שטחים כבושים", אינה סותרת את שלטון ישראל ביו"ש ואינה שוללת את חוקיות ההתנחלויות.

לעומת זאת, החלטת החלוקה מ-29 לנובמבר 1947 הייתה המלצה של מליאת עצרת האו"מ, ולא החלטה מחייבת של מועצת הביטחון. קווי הפסקת האש של סיום מלחמת העצמאות היו קווי שביתת-נשק ולא קווי-גבול.

מן הראוי לציין שהמונח פלסטינה אינו ערבי, ומקורו בניסיון היווני והרומי למחוק את זכר העם היהודי וארץ ישראל על ידי מונח הקשור לפלישתים – שהיו אויב מר של העם היהודי – שמקורם באיי הים האגאי ולא בעולם הערבי. מכאן, שטענת מזכיר המדינה בלינקן לגבי אי-חוקיות ההתנחלויות מעודדת התעלמות מהחוק הבינלאומי ופוגעת בחתירה לשלום.