שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, “במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
16 ספטמבר 2026
English edition bit.ly/4rfd0De
תפיסת העולם המערבית מעניקה משקל מכריע למלל הפלסטיני המתון – המופנה בעיקר לציבורי יעד ישראלים ומערביים, ולא ערביים – ומשקל נמוך יותר למעש הפלסטיני במישור הבין-ערבי, שהפך את הפלסטינים לאב-טיפוס של טרור בין־ערבי.
תפיסת העולם המערבית מעניקה משקל מכריע לשיח הדיפלומטי הפלסטיני המתון — המנוהל ע"י דוברים פלסטינים מתוחכמים — וממעיטים במשקל המספר הגדול של אנדרטאות ואתרי הנצחה לטרור בעזה (ובמיוחד) ביו"ש, המציגים טרוריסטים כמודל לחיקוי עבור הנוער הפלסטיני, ומהווים קו-ייצור יעיל של טרוריסטים, ומשקפים נאמנה את החזון והאסטרטגיה הפלסטינים.
המסר הטרוריסטי של האנדרטאות נטוע עמוק באמנות אש״ף וחמאס, תוכניות הלימודים (המהללות ג׳יהאד וטרור מתאבדים), דרשות יום ששי במסגדים, התקשורת הרשמית (סוכנות הידיעות הפלסטינית, הטלוויזיה של הרשות הפלסטינית, ערוץ אל־אקצא, רדיו אל־אקצא, העיתונים "אל־חיאת אל־ג׳דידה", "אל־אייאם" ו"פלסטין") וכן במיליארדי הדולרים שהרשות הפלסטינית מעניקה למשפחות הטרוריסטים מאז 2004.
אנדרטאות ואתרי הנצחה לטרור הפלסטיני חקוקים בסלע המציאות, לעומת המלל הפלסטיני הכתוב על הקרח הדיפלומטי.
אנדרטאות ואתרי הנצחה לטרור הפלסטיני אינם מהווים תופעה חריגה, אלא ביטוי מוחשי לתרבות, אידיאולוגיה ודרך-פעולה מושרשים וממוסדים, המעודדים ומהללים בשיטתיות טרור – ובמיוחד טרור מתאבדים – המתנגד לעצם קיומה, ולא רק לגודלה של "הישות הציונית הכופרת והבלתי-חוקית”.
ברוב הערים, העיירות והכפרים בשטחי הרשות הפלסטינית יש אנדרטאות, כיכרות, רחובות, בתי ספר, אתרי הנצחה ואירועי ספורט המשבחים מאות טרוריסטים, כולל חאג׳ אמין אל־חוסייני, משתף הפעולה עם גרמניה הנאצית, וערפאת, שהיה מקור השראה ואימונים לארגוני טרור באמריקה הלטינית, אירופה, המזרח התיכון, אסיה ואפריקה.
לדוגמא:
^בית הספר היסודי אמין אל־חוסייני באל־בירה;
^האולם הרב־תכליתי אמין אל־חוסייני ביריחו;
^מוזיאון ערפאת וקברו ברמאללה, פסלי רחוב ואתרי הנצחה לזכרו בטולכרם, ועוד;
^אנדרטאות, בתי ספר וכיכרות מפארים את שמה של דלאל מוגרבי, שהובילה ב-1978 את טבח "אוטובוס הדמים" בכביש החוף, שבו נרצחו 37 אזרחים, ובהם 12 ילדים, וכן הצלמת גייל רובין ז"ל שנרצחה בשמורת הטבע במעגן מיכאל;
^אנדרטאות ואתרים מהללים את אבו ג׳יהאד (ח׳ליל אל־וואזיר), מספר 3-2 לערפאת, שתכנן את רציחתם של 125 אזרחים ישראלים;
^אנדרטאות ואתרים המוקירים את זכר ח׳אלד נזאל, שכיכב ב"טבח מעלות" ב-1974, שבו נרצחו 22 ילדים וארבעה מבוגרים;
^אנדרטאות ואתרים המעלים על נס את אחמד ג׳בארה אבו־סוכר, שתכנן בשנת 1975 רצח של 15 אזרחים ישראלים באמצעות "מקרר התופת" בכיכר ציון בירושלים;
^ועוד…
בניגוד ללוחמי חופש, טרוריסטים מתמקדים באופן שיטתי, במכוון וללא-הבחנה באזרחים.
השימוש באנדרטאות ואתרי הנצחה להדגשת ההערצה הפלסטינית לטרוריסטים -ובמיוחד למתאבדים – אינה תופעה מבודדת, אלא מרכיב חשוב בדוקטרינה התרבותית, חינוכית, פוליטית ורעיונית של הרשות הפלסטינית וחמאס.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
5 ינואר 2025, bit.ly/4qCQOBi
English edition bit.ly/3Lg5JT2
הטרוריסטים שהשתתפו ב- ואלו שהריעו ל- מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023 הם בוגרי מערכת החינוך של הרשות הפלסטינית, המיושמת גם ברצועת עזה. המערכת הוקמה על ידי מחמוד עבאס בסוף שנת 1993 כהמשך להסכם אוסלו. בשנת 2025 עודכנה (אך לא שינתה את עורה) על ידי משרד החינוך הפלסטיני.
בעוד שאיחוד האמירויות הערביות עקר כל התייחסות אנטי-יהודית ואנטי-ישראלית ממערכת החינוך, דרשות יום השישי במסגדים והתקשורת הרשמית, ושילב התייחסויות פרו-יהודיות ופרו-ישראליות, הרשות הפלסטינית החריפה את גורמי השנאה וההסתה בתוכניות הלימוד, במקביל למענקים חודשיים למשפחות מחבלים, והדגש האנטי-יהודי ואנטי-ישראלי בדרשות יום שישי ובתקשורת הפלסטינית הרשמית.
מערכת החינוך משקפת את הלך הרוח, התרבות, הנרטיב המרכזי, סדרי העדיפויות, השאיפות והחזון של מי שמעצב ומאשר אותה. ספרי הלימוד חושפים את זהות הערכים המקודמים על ידי ממשלות.
מערכת החינוך הפלסטינית יכולה לקדם סובלנות, מתינות, פתרון סכסוכים וקיום משותף בשלום, או להיפך: לסלף עובדות, להגביר אי-סובלנות, שנאה והסתה, ולהאדיר טרור. מאז 1993, הרשות הפלסטינית בוחרת באפשרות השנייה.
הניסיונות המערביים לפתור את הסוגייה הפלסטינית מתעלמים מהתפקיד הקריטי של מערכת החינוך הפלסטינית — המשקפת את מסמכי היסוד של פת"ח ואש"ף מ-1959 ו-1967 בהנהגת מחמוד עבאס — כמכשול המרכזי לשלום, וכפס-ייצור יעיל של טרוריסטים בכלל ומתאבדים בפרט.
לפי דו"ח IMPACT-se על תכנית הלימודים הפלסטינית לשנת הלימודים 2026/2025, מכיתות א'–י"ב – המבוסס על תשע שנות מעקב רצופות אחר ספרי לימוד וניתוח של 290 ספרי לימוד ו-71 מדריכי הוראה – מאז 2016 לא חל שינוי מהותי בחינוך הפלסטיני לשנאת ישראל ויהודים.
תוכנית הלימודים המעודכנת ממשיכה להסית לשנאה ולאלימות, קוראת לג'יהאד במשמעותו הלוחמנית הקשורה ישירות לסכסוך עם ישראל, כולל הקרבת חיים. טרור מתאבדים מתואר כמות קדושים ואידיאל מוסרי עליון וחובה אישית, שיא האמונה ונתיב לתהילה ותגמול אלוהי. היא מהללת טרור, מציגה טרוריסטים כגיברים לאומיים, קדושים ומודל לחיקוי, דוחה דו-קיום בשלום, ומוחקת את ישראל מהמפה. מציגה את היהודים כערמומיים, מניפולטיביים או מושחתים מטבעם — אויבי האסלאם ואללה. ישראלים מתוארים לא כבני אדם אלא כשדים מתועבים, נחשים ארסיים ועוזריו של השטן, הצוחקים תוך כדי ביצוע זוועות, כולל שחיטת ילדים. קיום ישראל אינו מתיישב עם הצדק ונידון להיעלם.
ספרי הלימוד ממסדים אי־שוויון מגדרי כעיקרון דתי וחברתי. נשים מוצגות כנחותות לגברים — גופנית, שכלית ורוחנית — בלתי כשירות למנהיגות או לקבלת החלטות, נאשמות בשחיתות מוסרית, מורתעות מהשתתפות בחיים הציבוריים, ונקראות להקפיד על לבוש צנוע כתנאי להגנתן.
לדוגמא, חינוך אסלאמי, כיתה י"א, כרך ב', עמ' 7 מציין שאחריות האישה בניאוף גדולה מזו של הגבר. נשים מפתות ומדרדרות את הגברים. חינוך אסלאמי, כיתה י"א, כרך ב', עמ' 28, 31 מרמז שהטרדה מינית נובעת מלבוש האישה ("לבוש כופרים"), ולכן אלימות מינית ופיזית נגד נשים מוצדקת בנסיבות מסוימות. החיג'אב מגן על האישה ומונע ניאוף.
שפה ערבית, כיתה ה', כרך ב', עמ' 51–61 מהלל את דלאל אל־מוגראבי, הטרוריסטית שפיקדה על טבח כביש החוף חיפה–תל אביב ב־1978, שבו נרצחו 38 נוסעי אוטובוס, בהם 13 ילדים. הטבח מוצג כאירוע שהנציח את שמה בלבבות הפלסטינים והפך אותה למודל נשי לחיקוי. לימודי היסטוריה, כיתה י"א, כרך ב', עמ' 52 מהלל את טבח 11 הישראלים בכפר האולימפי במינכן ב- 1972. שפה ערבית, כיתה י"א, כרך ב', עמ' 34–38 מהלל את הטרוריסטים שטבחו יהודים בצפת ובחברון בשנת 1929 , ומתייחס ל- 72 הבתולות המצפה למבצעי הטרור בגן עדן.
מתמטיקה, כיתה ז', כרך ב', עמ' 97 כולל מפת פלסטין הכוללת את שטחי ישראל שלפני 1967, ומציין כי "פלסטין נכבשה ב־1948." שפה ערבית, כיתה י"ב, 2025, עמ' 77–80 טוען שחוויית הפליטות הפלסטינית תתוקן רק עם השיבה לבתים בישראל שלפני 1967 (למשל, חיפה) — באמצעות פעולות טרור.
הקמת הרשות הפלסטינית ועיצוב תכנית הלימודים הפלסטינית, שינו והקצינו את תפישת העולם, הערכים, התרבות, השאיפות והחזון של ערביי עזה, יהודה ושומרון. תוכנית הלימודים מעצבת את דרשות יום שישי במסגדים ואת התקשורת הרשמית, ומהדהדת את אמנות פת"ח, אש"ף וחמאס מהשנים 1959, 1967 ו-1988. הקצבאות החודשיות למשפחות הטרוריסטים מבטאות ערכי יסוד של תכנית הלימודים.
הרשות הפלסטינית הצליחה לעצב תפישת עולם התואמת את חזונה — עקירת המדינה היהודית – אך מנוגדת לדו-קיום בשלום.
בעוד מדינות ערב מונחות ע"י חזון לאומי שאינו מותנה בחיסול ישראל (לדוגמא, "חזון 2030" של יורש העצר הסעודי רואה בישראל שותף ביטחוני וטכנולוגי לקידום החזון), ומכאן ששה הסכמי שלום, הרי שאש"פ וחמאס מונחים ע"י חזון שקידומו מחייב את חיסול ישראל, ומכאן כישלון כל יוזמות השלום.
תנאי יסודי לכל תהליך שלום הוא מהפך מיבני וארוך-שנים בתרבות של שני דורות שעוצבה ע"י מערכת החינוך הפלסטינית, המחייב את עקירת תוכנית הלימודים המושתתת (מסוף 1993) על שנאה וטרור, והקמת מערכת חינוך השוללת את מסמכי היסוד של פת"ח, אש"פ וחמאס.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
2 אוקטובר2026
English edition: bit.ly/4yx6DOo
*המלך חוסיין הכיר בפגיעות ארצו, ובאפשרות של הישנות "ספטמבר השחור", עקב "פצצת הזמן" של הרוב הפלסטיני, המשתף פעולה בשיטתיות עם טרור "האחים המוסלמים", במקביל לפיצול השבטי/תרבותי/רעיוני של המגזר הבדואי. לכן, המלך הזהיר מעצבי מדיניות מערביים וישראלים שמדינה פלסטינית מערבית לנהר הירדן תדון לכליה את המשטר ההאשמי הפרו-מערבי מזרחית לנהר.
*מדינה פלסטינית תשלול מירדן את היתרונות ההגנתיים של שליטת ישראל ברכסי יו"ש, שסייעה בסיכול מתקפת הטרור הפלסטינית בספטמבר 1970, שהתרחשה במקביל לפלישה הצבאית הסורית לירדן. מתקפת "ספטמבר השחור" נוכחית עלולה להפוך לצונאמי עקב נוכחות 1–2 מיליון פליטים סורים בצפון ירדן (חלקם טרוריסטים וסוחרי סמים), פעילות טרור איראנית בירדן ובעיראק השכנה, ונוכחות פעילה בירדן של "האחים המוסלמים" (המחוייבים להפלת כל משטר מוסלמי-לאומי) ושלוחתם, חמאס, השואבים השראה מאוקטובר 2023, ומהפייסנות המערבית כלפי חמאס בפרט והטרור האסלאמי בכלל.
*התמכרות הממסד המערבי לרעיון המדינה הפלסטינית נובעת, בין היתר, מהענקת משקל משמעותי למלל פלסטיני מתון, המיועד לצבורי-יעד בישראל ובמערב. בניגוד לממסד המערבי, הממסד הערבי מתמקד במעש האלים הפלסטיני בזירה הבין-ערבית, הגורם לאדישות-עד-דחייה ערביים כלפי רעיון המדינה הפלסטינית.
*מדינות ערב לא הפעילו ואינן מפעילות שריר צבאי, פיננסי או מדיני משמעותי לקידום רעיון המדינה הפלסטינית. אף מלחמה ערבית נגד ישראל לא פרצה עקב/למען הסוגיה הפלסטינית, והערבים מעולם לא התערבו צבאית במהלך מלחמות ישראל–פלסטין. לכן, בנובמבר 2023 דחה כינוס משותף של "הליגה הערבית" ו"ארגון המדינות המוסלמיות" הצעת החלטה של איראן, אלג'יר והרש"פ לנתק כל קשר דיפלומטי–כלכלי–ביטחוני–תיירותי עם ישראל.
*בעוד המלל הערבי תומך באופן גורף ברעיון המדינה הפלסטינית, המעש הערבי נמנע באופן שיטתי מתמיכה ב– ולעיתים אף מתנגד ל– להקמת מדינה פלסטינית.
*משטרים ערביים אינם מקריבים אינטרסים שלהם על מזבח המדינה הפלסטינית, בה הם רואים איום על יציבותם/קיומם. בניגוד לממסד המערבי, הם מודעים ל-55 שנות התנהלות פלסטינית בין-ערבית מתסיסה, אלימה ובוגדנית נגד מדינות ערביות-מארחות במצרים (שנות ה-50'), סוריה (שנות ה-60'), ירדן (1970), לבנון (1970–1982) וכווית (1990). התנהלות שיטתית זאת הפכה את הפלסטינים לאב-טיפוס בין-ערבי של חתרנות, טרור, בוגדות וכפיות-תודה.
*הערבים גם מודעים לשיתוף הפעולה של הפלסטינים עם ארגוני טרור באסיה, באפריקה, באירופה ובאמריקה הלטינית, וכן לקשריהם ההדוקים עם משטרים קיצוניים כמו גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי (כולל קשרים מבצעיים עם הק.ג.ב. הסובייטי והשטאזי המזרח-גרמני), אייתוללה חומייני, צפון קוריאה, קובה, ונצואלה, סין ורוסיה.
*תפישת העולם המערבית טוענת שטרור (כולל הטרור הפלסטיני) הוא מונחה-ייאוש, ולכן יש להתמודד מולו בדיפלומטיה ופיננסים – ולא צבאית – ולהדגיש מחוות של רצון טוב. בניגוד לממסד המערבי, מציאות המזה"ת מבהירה – לפחות מהמאה השביעית – שטרור הוא מונחה-אידאולוגיה פנאטית. לדוגמא, אמנות פת"ח ואש"ף מ-1959 ו-1964 (לפני מלחמת 1967!) המחייבות עקירה מוחלטת של – ולא צמצום שטח ולא דו-קיום בשלום עם – "הישות הציונית הבלתי חוקית".
*תפישת העולם המערבית מתוסכלת ממציאות מזרח תיכונית בת 1,400 שנים אלימה, מדממת ונטולת פתרונות מיידים וקלים, ולכן מחפשת מפלט ותקווה בספקולציות על מזרח תיכון חדש, הכולל מדינה פלסטינית מתוקנת, השואפת לדו-קיום בשלום. לעומת זאת, הממסד הערבי מתמקד במציאות מתועדת של המזה"ת, כולל התנהלות פלסטינית אלימה מתועדת למשעי. הם משוכנעים שהערכות על אופי המדינה הפלסטינית – והשפעתה האזורית – חייבות להיות מבוססות על עובדות ולא ספקולציות.
*הטרור הפלסטיני הגועש – אש"פ וחמאס – בעקבות "הסכמי אוסלו" וההתנתקות חושף את תפישת העולם המערבי בערוותו, כפי שארע למצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית לאחר שהעניקו לפלסטינים דריסת רגל מהותית, שהביאה – כצפוי! – לתקיעת סכין פלסטינית בגב המדינות המארחות.
*לפיכך, ירדן ומצרים עשו כל שביכולתן למנוע הקמת מדינה פלסטינית בשנים 1967–1949, כאשר שלטו באופן מלא ביו"ש ועזה. יתר על כן, ב-1948 הקימה ה"ליגה הערבית" את "ממשלת כל פלסטין", הורידה אותה לדרגת "מחלקה פלסטינית" בשנים 1952–1950, וביטלה אותה ב-1955.
*ב-1970 הבהירו ראש ממשלת ירדן וצפי אל-טל ומפקד הכוחות המזוינים חאבס אל-מג'אלי שאידאולוגיה פלסטינית מנוגדת באופן בסיסי לריבונות ירדנית. ב-1974 הזהיר המלך חוסיין מקבלי מדיניות מערביים שמדינה פלסטינית בגדה המערבית תנצל את המציאות הדמוגרפית של ירדן (למשל, רוב פלסטיני) ותהווה איום קיומי ממשי וברור על המשטר ההאשמי. ב-1993 אמר המלך לראש ה"מוסד" הישראלי ש"הסכם אוסלו" עלול להוביל למדינה פלסטינית ממערב לנהר הירדן, שמשמעותה גזר דין מוות למשטר ההאשמי ממזרח לנהר הירדן. אזהרה זו הועברה על ידי הרמטכ"ל הירדני וראש המודיעין הצבאי, למקביליהם הישראלים, במהלך החתימה על הסכם השלום ישראל–ירדן באוקטובר 1994.
*הפלת המשטר ההאשמי תהפוך את ירדן לזירה נוספת של טרור אסלאמי, כולל "האחים המוסלמים", ארגוני טרור פלסטיניים, שלוחות של משטר האייתוללה, דאע"ש וכו'. השפעת הטרור המתעצם לא תוגבל לירדן וישראל, אלא תגלוש דרומה ותאיים על קיום משטרים ערביים פרו-מערביים במצרים (דרך חצי האי סיני המהווה זירת טרור), ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין וכווית. המהפך/צונאמי האסטרטגי יחריף את אי-יציבות המזה"ת, שהוא המוקד המוביל של טרור סוני ושיעי אנטי-מערבי (השוקד על מהדורות נוספות של "11 לספטמבר"), מיקום 48% מעתודות הנפט בעולם, וצומת קריטית של נתיבי-ים מסחריים בין המזרח הרחוק לאירופה המערבית.
*הפלת המשטר ההאשמי תקדם שאיפה אסטרטגית מרכזית של משטר האייתוללות להקים מעבר יבשתי רציף לישראל ולים התיכון (דרך עזה), תוך השלמת חגורת-אש סביב ערב הסעודית.
*מדינה פלסטינית תקדם שיתוף פעולה עם סין ורוסיה, כולל תחנות מודיעין ומימון – וגישה – לנמל משודרג ברצועת עזה ולמים הטריטוריאלים הפלסטינים, ויחזק את מעמדן במערב הים התיכון והשפעתן במזרח התיכון על חשבון ארה"ב.
*מקבלי מדיניות מערביים, המייחסים חשיבות רבה למלל הפלסטיני המתון, ולכן מפריחים ספקולציות על מדינה פלסטינית מתוקנת – שתתכחש לאידאולוגיה פנאטית, תתנער מהתנהלות אלימה, ותאמץ דו-קיום בשלום – יפיקו תועלת מהאזהרה הטקסנית: "אל תנשק תרנגולת לפני שיהיו לה שפתיים!"
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, “במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
16 ספטמבר 2026
English edition bit.ly/4rfd0De
תפיסת העולם המערבית מעניקה משקל מכריע למלל הפלסטיני המתון – המופנה בעיקר לציבורי יעד ישראלים ומערביים, ולא ערביים – ומשקל נמוך יותר למעש הפלסטיני במישור הבין-ערבי, שהפך את הפלסטינים לאב-טיפוס של טרור בין־ערבי.
תפיסת העולם המערבית מעניקה משקל מכריע לשיח הדיפלומטי הפלסטיני המתון — המנוהל ע"י דוברים פלסטינים מתוחכמים — וממעיטים במשקל המספר הגדול של אנדרטאות ואתרי הנצחה לטרור בעזה (ובמיוחד) ביו"ש, המציגים טרוריסטים כמודל לחיקוי עבור הנוער הפלסטיני, ומהווים קו-ייצור יעיל של טרוריסטים, ומשקפים נאמנה את החזון והאסטרטגיה הפלסטינים.
המסר הטרוריסטי של האנדרטאות נטוע עמוק באמנות אש״ף וחמאס, תוכניות הלימודים (המהללות ג׳יהאד וטרור מתאבדים), דרשות יום ששי במסגדים, התקשורת הרשמית (סוכנות הידיעות הפלסטינית, הטלוויזיה של הרשות הפלסטינית, ערוץ אל־אקצא, רדיו אל־אקצא, העיתונים "אל־חיאת אל־ג׳דידה", "אל־אייאם" ו"פלסטין") וכן במיליארדי הדולרים שהרשות הפלסטינית מעניקה למשפחות הטרוריסטים מאז 2004.
אנדרטאות ואתרי הנצחה לטרור הפלסטיני חקוקים בסלע המציאות, לעומת המלל הפלסטיני הכתוב על הקרח הדיפלומטי.
אנדרטאות ואתרי הנצחה לטרור הפלסטיני אינם מהווים תופעה חריגה, אלא ביטוי מוחשי לתרבות, אידיאולוגיה ודרך-פעולה מושרשים וממוסדים, המעודדים ומהללים בשיטתיות טרור – ובמיוחד טרור מתאבדים – המתנגד לעצם קיומה, ולא רק לגודלה של "הישות הציונית הכופרת והבלתי-חוקית”.
ברוב הערים, העיירות והכפרים בשטחי הרשות הפלסטינית יש אנדרטאות, כיכרות, רחובות, בתי ספר, אתרי הנצחה ואירועי ספורט המשבחים מאות טרוריסטים, כולל חאג׳ אמין אל־חוסייני, משתף הפעולה עם גרמניה הנאצית, וערפאת, שהיה מקור השראה ואימונים לארגוני טרור באמריקה הלטינית, אירופה, המזרח התיכון, אסיה ואפריקה.
לדוגמא:
^בית הספר היסודי אמין אל־חוסייני באל־בירה;
^האולם הרב־תכליתי אמין אל־חוסייני ביריחו;
^מוזיאון ערפאת וקברו ברמאללה, פסלי רחוב ואתרי הנצחה לזכרו בטולכרם, ועוד;
^אנדרטאות, בתי ספר וכיכרות מפארים את שמה של דלאל מוגרבי, שהובילה ב-1978 את טבח "אוטובוס הדמים" בכביש החוף, שבו נרצחו 37 אזרחים, ובהם 12 ילדים, וכן הצלמת גייל רובין ז"ל שנרצחה בשמורת הטבע במעגן מיכאל;
^אנדרטאות ואתרים מהללים את אבו ג׳יהאד (ח׳ליל אל־וואזיר), מספר 3-2 לערפאת, שתכנן את רציחתם של 125 אזרחים ישראלים;
^אנדרטאות ואתרים המוקירים את זכר ח׳אלד נזאל, שכיכב ב"טבח מעלות" ב-1974, שבו נרצחו 22 ילדים וארבעה מבוגרים;
^אנדרטאות ואתרים המעלים על נס את אחמד ג׳בארה אבו־סוכר, שתכנן בשנת 1975 רצח של 15 אזרחים ישראלים באמצעות "מקרר התופת" בכיכר ציון בירושלים;
^ועוד…
בניגוד ללוחמי חופש, טרוריסטים מתמקדים באופן שיטתי, במכוון וללא-הבחנה באזרחים.
השימוש באנדרטאות ואתרי הנצחה להדגשת ההערצה הפלסטינית לטרוריסטים -ובמיוחד למתאבדים – אינה תופעה מבודדת, אלא מרכיב חשוב בדוקטרינה התרבותית, חינוכית, פוליטית ורעיונית של הרשות הפלסטינית וחמאס.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
5 ינואר 2025, bit.ly/4qCQOBi
English edition bit.ly/3Lg5JT2
הטרוריסטים שהשתתפו ב- ואלו שהריעו ל- מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023 הם בוגרי מערכת החינוך של הרשות הפלסטינית, המיושמת גם ברצועת עזה. המערכת הוקמה על ידי מחמוד עבאס בסוף שנת 1993 כהמשך להסכם אוסלו. בשנת 2025 עודכנה (אך לא שינתה את עורה) על ידי משרד החינוך הפלסטיני.
בעוד שאיחוד האמירויות הערביות עקר כל התייחסות אנטי-יהודית ואנטי-ישראלית ממערכת החינוך, דרשות יום השישי במסגדים והתקשורת הרשמית, ושילב התייחסויות פרו-יהודיות ופרו-ישראליות, הרשות הפלסטינית החריפה את גורמי השנאה וההסתה בתוכניות הלימוד, במקביל למענקים חודשיים למשפחות מחבלים, והדגש האנטי-יהודי ואנטי-ישראלי בדרשות יום שישי ובתקשורת הפלסטינית הרשמית.
מערכת החינוך משקפת את הלך הרוח, התרבות, הנרטיב המרכזי, סדרי העדיפויות, השאיפות והחזון של מי שמעצב ומאשר אותה. ספרי הלימוד חושפים את זהות הערכים המקודמים על ידי ממשלות.
מערכת החינוך הפלסטינית יכולה לקדם סובלנות, מתינות, פתרון סכסוכים וקיום משותף בשלום, או להיפך: לסלף עובדות, להגביר אי-סובלנות, שנאה והסתה, ולהאדיר טרור. מאז 1993, הרשות הפלסטינית בוחרת באפשרות השנייה.
הניסיונות המערביים לפתור את הסוגייה הפלסטינית מתעלמים מהתפקיד הקריטי של מערכת החינוך הפלסטינית — המשקפת את מסמכי היסוד של פת"ח ואש"ף מ-1959 ו-1967 בהנהגת מחמוד עבאס — כמכשול המרכזי לשלום, וכפס-ייצור יעיל של טרוריסטים בכלל ומתאבדים בפרט.
לפי דו"ח IMPACT-se על תכנית הלימודים הפלסטינית לשנת הלימודים 2026/2025, מכיתות א'–י"ב – המבוסס על תשע שנות מעקב רצופות אחר ספרי לימוד וניתוח של 290 ספרי לימוד ו-71 מדריכי הוראה – מאז 2016 לא חל שינוי מהותי בחינוך הפלסטיני לשנאת ישראל ויהודים.
תוכנית הלימודים המעודכנת ממשיכה להסית לשנאה ולאלימות, קוראת לג'יהאד במשמעותו הלוחמנית הקשורה ישירות לסכסוך עם ישראל, כולל הקרבת חיים. טרור מתאבדים מתואר כמות קדושים ואידיאל מוסרי עליון וחובה אישית, שיא האמונה ונתיב לתהילה ותגמול אלוהי. היא מהללת טרור, מציגה טרוריסטים כגיברים לאומיים, קדושים ומודל לחיקוי, דוחה דו-קיום בשלום, ומוחקת את ישראל מהמפה. מציגה את היהודים כערמומיים, מניפולטיביים או מושחתים מטבעם — אויבי האסלאם ואללה. ישראלים מתוארים לא כבני אדם אלא כשדים מתועבים, נחשים ארסיים ועוזריו של השטן, הצוחקים תוך כדי ביצוע זוועות, כולל שחיטת ילדים. קיום ישראל אינו מתיישב עם הצדק ונידון להיעלם.
ספרי הלימוד ממסדים אי־שוויון מגדרי כעיקרון דתי וחברתי. נשים מוצגות כנחותות לגברים — גופנית, שכלית ורוחנית — בלתי כשירות למנהיגות או לקבלת החלטות, נאשמות בשחיתות מוסרית, מורתעות מהשתתפות בחיים הציבוריים, ונקראות להקפיד על לבוש צנוע כתנאי להגנתן.
לדוגמא, חינוך אסלאמי, כיתה י"א, כרך ב', עמ' 7 מציין שאחריות האישה בניאוף גדולה מזו של הגבר. נשים מפתות ומדרדרות את הגברים. חינוך אסלאמי, כיתה י"א, כרך ב', עמ' 28, 31 מרמז שהטרדה מינית נובעת מלבוש האישה ("לבוש כופרים"), ולכן אלימות מינית ופיזית נגד נשים מוצדקת בנסיבות מסוימות. החיג'אב מגן על האישה ומונע ניאוף.
שפה ערבית, כיתה ה', כרך ב', עמ' 51–61 מהלל את דלאל אל־מוגראבי, הטרוריסטית שפיקדה על טבח כביש החוף חיפה–תל אביב ב־1978, שבו נרצחו 38 נוסעי אוטובוס, בהם 13 ילדים. הטבח מוצג כאירוע שהנציח את שמה בלבבות הפלסטינים והפך אותה למודל נשי לחיקוי. לימודי היסטוריה, כיתה י"א, כרך ב', עמ' 52 מהלל את טבח 11 הישראלים בכפר האולימפי במינכן ב- 1972. שפה ערבית, כיתה י"א, כרך ב', עמ' 34–38 מהלל את הטרוריסטים שטבחו יהודים בצפת ובחברון בשנת 1929 , ומתייחס ל- 72 הבתולות המצפה למבצעי הטרור בגן עדן.
מתמטיקה, כיתה ז', כרך ב', עמ' 97 כולל מפת פלסטין הכוללת את שטחי ישראל שלפני 1967, ומציין כי "פלסטין נכבשה ב־1948." שפה ערבית, כיתה י"ב, 2025, עמ' 77–80 טוען שחוויית הפליטות הפלסטינית תתוקן רק עם השיבה לבתים בישראל שלפני 1967 (למשל, חיפה) — באמצעות פעולות טרור.
הקמת הרשות הפלסטינית ועיצוב תכנית הלימודים הפלסטינית, שינו והקצינו את תפישת העולם, הערכים, התרבות, השאיפות והחזון של ערביי עזה, יהודה ושומרון. תוכנית הלימודים מעצבת את דרשות יום שישי במסגדים ואת התקשורת הרשמית, ומהדהדת את אמנות פת"ח, אש"ף וחמאס מהשנים 1959, 1967 ו-1988. הקצבאות החודשיות למשפחות הטרוריסטים מבטאות ערכי יסוד של תכנית הלימודים.
הרשות הפלסטינית הצליחה לעצב תפישת עולם התואמת את חזונה — עקירת המדינה היהודית – אך מנוגדת לדו-קיום בשלום.
בעוד מדינות ערב מונחות ע"י חזון לאומי שאינו מותנה בחיסול ישראל (לדוגמא, "חזון 2030" של יורש העצר הסעודי רואה בישראל שותף ביטחוני וטכנולוגי לקידום החזון), ומכאן ששה הסכמי שלום, הרי שאש"פ וחמאס מונחים ע"י חזון שקידומו מחייב את חיסול ישראל, ומכאן כישלון כל יוזמות השלום.
תנאי יסודי לכל תהליך שלום הוא מהפך מיבני וארוך-שנים בתרבות של שני דורות שעוצבה ע"י מערכת החינוך הפלסטינית, המחייב את עקירת תוכנית הלימודים המושתתת (מסוף 1993) על שנאה וטרור, והקמת מערכת חינוך השוללת את מסמכי היסוד של פת"ח, אש"פ וחמאס.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"חדשות מחלקה ראשונה", 27 נובמבר 2025 bit.ly/4rnZMU9
English edition bit.ly/4ioVwQf
כיבוד הסכם הפסקת האש ע"י חמאס – לפי 20 הנקודות של הנשיא טראמפ – מחייב את חמאס לנטוש את חזונו המרכזי, לוותר על בסיס הכוח הצבאי והפוליטי שלו, ולהפסיק להיות חמאס. אבל, כיבוד הסכם הפסקת האש ע"י חמאס – לפי חזון חמאס, החשוב בעיניו יותר מכל בוננזה פיננסית – הוא "שידור חוזר" של כל הפסקות האש הקודמות בעזה.
הפסקת האש הנוכחית היא ה-6 מאז השתלטות חמאס על רצועת עזה ב-2007 (2008, 2012, 2014, 2019 ו-2021). אף הפסקת אש לא גרמה לחמאס – שהוא סניף של "האחים המוסלמים" – לאמץ דו-קיום בשלום, לנהל מו"מ בתום-לב, ולנטוש את חזון "האחים המוסלמים" המחוייב להפלת כל משטר מוסלמי לאומי (מצרים, ירדן, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, כווית, בחריין, עומאן, מרוקו, וכו'), להקים חברה מוסלמית עולמית על בסיס האסלאם כדת "הלגיטימית" היחידה "בחסדי האל", להכניע את ה"כופר" המערבי, ולהשמיד את המוצב הקדמי של ארה"ב במזרח התיכון – המדינה "הכופרת" היהודית.
הפסקות האש הקודמות בעזה ממחישות שמו"מ והפסקת אש של חמאס אינם מונחים ע"י ערכים מערביים, אלא ע"י חזון פנאטי ואפוקליפטי. חמאס ממנף את תהליך המו"מ כדי להימנע מהכחדה, להרוויח זמן לשיקום ולשידרוג יכולות טרור, ולהכין את מתקפת הטרור הבאה – ובכל מחיר! – לקידום החזון הפנאטי. לעומת זאת, תפיסת המו"מ והפסקת האש בתרבות המערבית מונחית ע"י חזון של יישוב סכסוכים, שידרוג רמת החיים, קידום פיוס ודו-קיום בשלום. מו"מ מערבי נתפס על ידי חמאס כביטוי לחוסר נחישות וחולשה.
תנאי מוקדם לעקירת חמאס – בנוסף להכחדת התשתיות הצבאיות והפוליטיות – הוא שינוי מבני ותרבותי דרמטי ברצועת עזה וביו"ש: עקירת החינוך לשנאה, דרשות ההסתה של ימי שישי ותקשורת הרעל הרשמית, הפועלים (מאז הקמת הרשות הפלסטינית ב-1993!) כקו-ייצור היעיל ביותר של טרוריסטים פלסטיניים.
חמאס הוא אחת מזרועות התמנון הארסי הממוקם באיראן, ומפעיל את זרועותיו במפרץ הפרסי, רחבי המזה"ת, קרן אפריקה, סודן, צפון ומערב אפריקה, דרום ומרכז אמריקה וארה"ב (כפי שמציינים ה-FBI, המשרד לבטחון פנים ורשויות המודיעין בארה"ב). משטר האייתוללה מתמקד בשיקום ושידרוג יכולות ההגנה האווירית, טילים בליסטים הייפרסונים והגרעין, וממנף את להיטות סין, רוסיה וצפון קוריאה להפגין את עוצמת מערכות הלחימה שלהן ויכולות הביצור התת-קרקעי, למרות כישלונן ביוני 2025. משטר האייתוללה – שהיה גורם מרכזי בהכנות למתקפת חמאס באוקטובר 2023 – מגביר את מעורבותו בזירת הטרור בחצי האי סיני (הנושק לרצועת עזה!), ובמאמץ להפלת המשטר ההאשמי בירדן. הפלת המשטר ההאשמי תפעיל אפקט דומינו וולקני אזורי (חצי האי ערב, מצרים, סוריה, עיראק, ישראל) וגלובלי. משטר האייתוללה הוא גם מוקד מוביל אנטי-אמריקאי של טרור איסלאמי עולמי, סחר סמים (בשיתוף פעולה עם ברוני הסמים וממשלות אנטי-אמריקאיות באמריקה הלטינית), הלבנת הון והפצת מערכות נשק מתקדמות.
תנאי למזער, למנוע ולסיים מלחמות וטרור הוא עקירת מוקד מוביל של טרור ומלחמות: משטר האייתוללה. הימנעות מיוזמה לשינוי משטר באיראן (שחוותה שינוי משטר ב-1953 וב-1978) – תוך דבקות במדיניות בת 47 שנים של מו"מ וסנקציות כלכליות שלא הסיטה את משטר האייתוללה ממסלולו – תביא לעולם את המעצמה הגרעינית, האפוקליפטית והמגלומנית הראשונה בהיסטוריה האנושית, שתגרום לקטסטרופה שתגמד את המחיר הכרוך בשינוי משטר באיראן.
20 הנקודות של הנשיא טראמפ כוללות "נתיב להקמת מדינה פלסטינית". בניגוד למעצבי מדיניות מערביים הפועלים בנחישות להקמת מדינה פלסטינית, מנהיגי ערב מרעיפים על הפלסטינים מלל-מחבק – ביודעם שעל מילים אין משלמים מכס – אך התנהלותם היא אדישה-עד-עוינת כלפי הפלסטינים. מאז 1948 הם נמנעים מצעדים לקידום הקמתה של מדינה פלסטינית. הם מודעים להתנהלות הפלסטינית הבוגדנית הבין-ערבית (בדרך כלל לצד "האחים המוסלמים"), שהפכה אותם לאב-טיפוס של חתרנות, טרור ובוגדנות בין-ערביים. הם משוכנעים שהקמת מדינה פלסטינית, תוסיף דלק, ולא מים, למדורת המזרח התיכון, תהווה גזר דין מוות למשטר ההאשמי, תעניק רוח גבית לטרור, ותהווה בוננזה משמעותית למשטר האייתוללה ול"אחים המוסלמים", המהווים איום ברור ומיידי על כל משטר ערבי מתון-יחסית.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "מחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"חדשות מחלקה ראשונה", 15 יולי 2025, bit.ly/4lUbjqH
English edition bit.ly/4eIrJAf
סוגיית המדינה הפלסטינית משפיעה על כל המזרח התיכון, ולא רק על מדינת ישראל. האם מדינה פלסטינית תוסיף דלק או מים למדורת המזרח התיכון?
התמיכה בהקמת מדינה פלסטינית מושפעת על ידי התבטאויות מתונות של נציגי הרשות הפלסטינית במפגשים עם ברי-שיח ישראלים ומערביים. אבל, ההתבטאויות המתונות הופכות לאנטי-יהודיות ואנטי-ישראליות כאשר הרשות הפלסטינית פונה לנוער הפלסטיני בגנים ובתי הספר, למתפללים במסגדים ולברי-שיח ערביים. לעומת התבטאויות מתונות המייצגות את טקטיקת ה"תאקייה" – שנועדה להטעות את "הכופר" ולקדם את האינטרס המוסלמי – החינוך לשנאה וטרור וההסתה במסגדים מייצגים באופן אותנטי את האסטרטגיה הפלסטינית.
התמיכה בהקת מדינה פלסטינית מעוצבת (מאז הסכמי אוסלו מ-1993) לפי מציאות חלופית, נינוחה וספקולטיבית, המופרכת בעקביות על ידי המציאות המזרח תיכונית האלימה וההפכפכה. לפי המציאות החלופית של אדריכלי אוסלו וממשיכיהם, הרשות הפלסטינית הייתה צריכה להימנע מטרור, חינוך לשנאה והסתה, לדבוק בדו-קיום, דמוקרטיה וזכויות אדם, לנהל משא ומתן בתום לב, ולזנוח אידיאולוגיה שורשית בת מאה שנים, המחוייבת לחיסול – ולא רק לצמצום שטחה של – המדינה היהודית. אבל, מסמכי היסוד של פת"ח ואש"פ – שהם מקור הסמכות של הרשות הפלסטינית – מחוייבים ל"שחרור פלסטין", וגובשו לפני 1967 (1959 ו-1964), ומתייחסים ל"כיבושי 1948".
בניגוד לתומכים בהקמת מדינה פלסטינית, מנהיגי ערב אינם מעניקים משקל רב להתבטאויות הפלסטיניות. הם מבינים שבמזרח התיכון קיים פער בלתי-ניתן-לגישור בין התבטאויות להתנהלות, ובמיוחד בסוגייה הפלסטינית. לכן, הערבים מתמקדים בהתנהלות הפלסטינית במישור הבין-ערבי, שהפכה את הפלסטינים לאב-טיפוס של חתרנות, טרור, כפיות טובה ובגידה בין-ערביים.
בניגוד לתרבות המערבית הנוטה להתמקד בהווה ובעתיד, הערבים מבינים שההיסטוריה היא הבסיס לתכנון מדיני. הערבים זוכרים, לא שוכחים ולא סולחים. לדוגמא, הם זוכרים את בגידת הפלסטינים במצרים ובסוריהבשנות ה-50' וה-60', כאשר ההנהגה הפלסטינית שיתפה פעולה עם טרור "האחים המוסלמים" נגד המארחים במצרים ובסוריה. ב-1970 הפלסטינים בגדו במארח הירדני, ופתחו במלחמת אזרחים להפלת המשטר ההאשמי. בין 1970 ל-1982 הם הביאו חורבן על המארח הלבנוני, גרמו לסדרה של מלחמות אזרחים ולפלישה צבא סוריה, עד שגורשו לתוניסיה. ב-1990 הפלסטינים בגדו בכווית, שהייתה המארחת הערבית הנדיבה ביותר, קלטה 400,000 פלסטינים (אנשי פת"ח) ואפשרה להם לטפס לעמדות בכירות. כצפוי, הפלסטינים הצטרפו לפלישת סדאם חוסיין לכווית באוגוסט 1990 והיללו אותו כ"סלאח א-דין המודרני". לכן, עם חזרת השייח' סבאח לשלטון בינואר 1991, הוא גירש כמעט את כל 400,000 הפלסטינים, ללא תגובה ערבית משמעותית.
מנהיגי ערב גם מודעים לשיתוף הפעולה השיטתי של הפלסטינים עם גורמים רדיקליים כמו גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, אייתוללה ח'ומייני, ארגוני טרור במזרח התיכון, אסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה הלטינית, "האחים המוסלמים" (ארגון טרור סוני הגדול בעולם), צפון קוריאה, ונצואלה, ניקרגואה, קובה, רוסיה וסין.
מנהיגי ערב מעריכים שמדינה פלסטינית תפעל לפי ההתנהלות הפלסטינית העקבית במאה השנים האחרונות, ולכן תוסיף דלק למדורה המזרח-תיכונית, ותאיים על כל משטר ערבי מתון-יחסית. לכן, המנהיגים הערבים מרעיפים על הפלסטינים מלל חמים, אך (מאז 1948) נמנעים מכל מעש ממשי להקמת מדינה פלסטינית. לדוגמא, ירדן ומצרים שלטו ביו"ש ובעזה עד 1967, ולא קידמו את הרעיון. כמו כן, אף מלחמה ערבית-ישראלית לא פרצה עקב הסוגייה הפלסטינית, ואף אחד מ-6 הסכמי השלום בין ישראל לערבים לא הותנה בהקמת מדינה פלסטינית. בנובמבר 2023 דחה כינוס משותף של "הליגה הערבית" וארגון מדינות האסלאם הצעה פלסטינית-איראנית-אלג'יראית להפסקת יחסים דיפלומטים, תיירותיים, כלכליים וביטחוניים עם ישראל. למרות המלל הפרו-פלסטיני, מדינות ערב לא מקריבות אינטרסים לאומיים על מזבח המדינה הפלסטינית.
הערבים יודעים שמדינה פלסטינית ממערב לירדן תהווה גזר דין מוות למשטר ההאשמי ממזרח לירדן, כפי שהתריע המלך חוסיין בתגובתו להסכמי אוסלו בספטמבר 1993, וכפי שטענו מפקדי צבא ירדן בטקס החתימה על הסכם השלום ישראל-ירדן באוקטובר 1994.
הערבים מבינים שהפלת המשטר ההאשמי תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי ומלחמות אזרחים בין ארגוני טרור פלסטיני, "האחים המוסלמים", טרור מונחה-איראן, דאע"ש ושבטים בדווים מפוצלים. המצב הכאוטי יגרור תגובת דומינו לכיוון חצי האי סיני, יעניק רוח גבית למאמצי "האחים המוסלמים" להפיל את המשטר של הגנרל א-סיסי, ויביא לאיום ברור ומיידי על המשטרים המתונים-יחסית בערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין וכווית. ההשלכות הגיאו-פוליטיות עלולות להעביר את השליטה ב-48% מעתודות הנפט העולמי – ואת השליטה על נתיבי סחר קריטיים בין אסיה לאירופה – לידי משטרים רדיקלים כמו איראן, "האחים המוסלמים", סין או רוסיה, לחזק את מוקד הטרור האסלאמי האנטי-מערבי, ולפגוע בביטחון הפנים והכלכלה של מערב אירופה וארה"ב. בניגוד לחסידי רעיון המדינה הפלסטינית המעלים על נס התבטאויות מתונות של מנהיגים פלסטינים, מנהיגי ערב דבקים במציאות המזרח תיכונית המלמדת שהנמר הפלסטיני אינו מחליף חברבורות (אסטרטגיה), אלא רק טקטיקות
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 22 יולי 2024, bit.ly/4ddW0or
English edition bit.ly/3WizbdT
טבח ה-7 לאוקטובר התבצע ע"י בוגרי מערכת החינוך הפלסטינית, שהפכה לפס-הייצור היעיל ביותר של טרוריסטים, מאז הוקמה ב-1993 ע"י מחמוד עבאס. מערכת החינוך ומנגנון ההסתה במסגדים הם הבבואה האותנטית ביותר של האופק המדיני, התרבות, האסטרטגיה והמדיניות של הרש"פ וחמאס.
בניגוד לרשות הפלסטינית, מערכת החינוך באיחוד האמירויות עקרה מהשורש התייחסויות שליליות ליהדות ולמדינה היהודית, ומשקפת מדיניות של שלום. גם בערב הסעודית מצביעים שינויים במערכת החינוך על מגמה חיובית כלפי ישראל, כולל שתופי פעולה מסחריים וביטחוניים, למרות התנגדות עזה מבית, גם של גורמים במשפחת המלוכה.
בניגוד לדיכוי האישה באיראן, יורש העצר הסעודי יזם שדרוג דרמטי של מעמד האישה, על אף התנגדות חריפה של הממסד הפונדמנטליסטי הוואהאבי, שתמיכתו חיונית ללגיטימציה של שלטון בית סעוד.
לפי "המכון לניטור שלום וסובלנות בבתי הספר" – הבודק את מערכות החינוך במדינות האסלאם – ספרי הלימוד הסעודים ב-2023/24 "חושפים מגמת התמתנות, פתיחות וקידום-שלום הדרגתיים…. ריכוך ההתייחסות לישראל ולציונות. מחיקת ההתייחסות לציונות כתנועה אירופאית גזענית שנועדה לגרש את הפלסטינים, ושואפת לכבוש אדמות ערביות, נפט ערבי ומקומות קדושים לאסלאם ולנצרות בירושלים…. נעלמה האשמת הציונים בהצתת מסגד אל אקצא ב-1969…. במספר ספרי לימוד נעלמה הגדרת שטחה של ישראל כפלסטין…. אבל, אין התייחסות לשואה, וישראל עדין מוגדרת כ"כיבוש ישראלי" ו"כובשים ישראלים" בהקשר מלחמת העצמאות (1948)…. יש צמצום ההתייחסות השלילית ל'כופרים'… נעלמה ההתייחסות הבעייתית המעודדת ג'יהאד וטרור-מתאבדים…. נעלמו ההנחייה לאישה להתנהג כמצוות בעלה, האיסור על מינוי נשים למשרות שיפוט, והאשמת האישה בהתנהגות אלימה של גברים כלפיה. ספרי הלימוד מדגישים את תרומת האישה לחברה הסעודית…."
המציאות המזרח תיכונית מתעדת התאמה בין עוצמת החינוך לשנאה וההסתה במסגדים לבין עוצמת האלימות, טרור ועוינות כלפי "כופרים" מערביים ויהודים. אבל מחלקת המדינה (מחמ"ד) מתעלמת ממרכזיות החינוך לשנאה וההסתה באיראן וברשות הפלסטינית, ומדיניותה מתבססת, בעיקר, על המלל המתון שהאייתולות והפלסטינים מרעיפים על ברי-שיח מערביים. מחמ"ד מעניקה משקל מועט-יחסית למעש האיראני והפלסטיני, המתבטא במערכות החינוך וההסתה בבתי הספר ובמסגדים, המהדהדות את חוקת הרפובליקה האסלאמית של איראן מ-1979 ואת אמנת אש"פ (השולט ברשות הפלסטינית) מ-1964.
מ-2021 לוחצת מחמ"ד על סעודיה – ע"י הגבלת אספקת נשק מתוחכם – למתן את מאבקה בטרור הסוני של "האחים המוסלמים" ובטרור השיעי של החות'ים, ובמקביל היא מעניקה מאות מיליוני דולרים בשנה לרשות הפלסטינית ולאונר"א (המממנת את רוב מערכת החינוך לשנאה) ומאות מיליארדי דולרים למשטר האייתולות מאז עלייתו לשלטון ב-1979, למרות דבקותם בחינוך לשנאה ומדיניותם האנטי-אמריקאית.
התעלמות מחמ"ד ממערכות החינוך לשנאה וההסתה באיראן וברשות הפלסטינית – ותפקידן המרכזי בליבוי טרור ומלחמה – מעניקה רוח גבית לטרור האסלאמי האנטי-אמריקאי, מערערת את יציבות המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, ואת החתירה לשלום, תוך כדי פגיעה באמינות האסטרטגית של ארה"ב ובביטחון הלאומי וביטחון הפנים של ארה"ב.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 3 ינואר 2023, bit.ly/41Imdai
English edition bit.ly/489Wxpq
תפישת העולם המערבית נחושה להפריד בין חמאס לבין האוכלוסייה הפלסטינית בעזה. אבל היא מנוגדת למציאות המזרח תיכונית, החושפת שילוב ברור בין חמאס לבין רוב הפלסטינים (גם ביו"ש), חברתית, חינוכית, תרבותית, רעיונית ודתית.
המציאות המזרח תיכונית גם מציגה את חמאס כמדינת טרור ולא רק ארגון טרור. לכן, רוב ערביי עזה חגגו בהתלהבות את זוועות ה-7 לאוקטובר, ורואים בטרור אב-טיפוס של גבורה במסגרת מלחמת-קודש לקידום חזון עקירת "הישות הכופרת היהודית".
פוטנציאל הטרור של אוכלוסיית עזה הודגש עוד ב-29 ליוני 1967, במסמך של הרמטכ"ל האמריקאי, הגנרל ארל ווילר, שהוגש למזכיר ההגנה האמריקאי, רוברט מקנאמארה. המסמך הציג את מפת גבולות הביטחון המינימלי של ישראל, שכללה את רמת הגולן, רכסי יו"ש, רצועת החוף מאילת לשארם א-שייך ו… רצועת עזה: "[רצועת עזה] מהווה מובלעת של חתרנות וטרור, ושליטה בה תקנה לישראל יתרון צבאי…. עזה מהווה אתר אמונים של הטרור הפלסטיני….. שליטת ישראל ברצועת עזה תצמצם את איום הטרור ב-80%…."
פוטנציאל הטרור של ערביי עזה ממונף מ-1947 על ידי "האחים המוסלמים", שהוא ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם, שהקים את חמאס ב-1988. עזה הייתה בין חמישה הסניפים שהוקמו על ידי "האחים המוסלמים" בתחום המנדט הבריטי (חיפה, יפו, שכם, ירושלים ועזה). הסניף העזתי היה צמוד למרכז "האחים המוסלמים" במצרים, ופעל בעיקר בקרב המעמד הבינוני. אבל, משנות ה-90' הרחיב חמאס את פעילותו בקרב ערביי עזה והפך לגורם מרכזי בזירה החברתית, רעיונית ודתית.
הזדהות ערביי עזה עם "האחים המוסלמים" וחמאס גדלה בהדרגה מאז החתימה על הסכם אוסלו ב-1993, בעקבות החלטת ערפאת ומחמוד עבאס להקים את מערכת החינוך לשנאה (קו-יצור של טרוריסטים), ההסתה במסגדים והאדרת הטרור. בתחילה הביאה הנחלת הטרור לשדרוג מעמד הרשות הפלסטינית, אך עד מהרה הזניקה את התמיכה בחמאס, שהפך לחלק בלתי-נפרד מהתרבות העזתית ומודל-לחיקוי עבור רוב הנוער הפלסטיני.
מודעות הרשות הפלסטינית להזדהות הגוברת עם חמאס – ולהפיכת חמאס מארגון טרור למדינת טרור בעזה (תחילה) – גרמה להחלטת הרשות הפלסטינית להימנע מקיום בחירות מאז 2005 מחשש לניצחון סוחף של חמאס. תגובת ערביי עזה לטבח ופרעות ה-7 לאוקטובר הבהירה שהחמאס הוא אכן בשר מבשרה של האוכלוסייה העזתית, ושיוקרת חמאס הרקיעה שחקים בעזה וביו"ש.
כדי להקל על גיבוש הצעות לפתרון סכסוכים, המערב מעדיף ליצור מציאות אלטרנטיבית, אופטימית, צפויה ונוחה יותר ממציאות המזרח תיכונית – בת 1,400 השנים – שהיא מתסכלת, אלימה, בלתי-צפויה ובלתי-נוחה. מכאן ההנחה של מעצבי מדיניות מערביים שחמאס וערביי עזה אינם משולבים, אלא נפרדים, תרבותית ורעיונית, ולכן האוכלוסייה היא לכאורה חפה-מפשע ואין לפגוע בה.
אבל, המציאות המזרח תיכונית מתעדת שמהות החמאס מבטאת את הערכים, תפישת העולם והחינוך של רוב ערביי עזה, השולחים את ילדיהם למערכת החינוך של חמאס, למסגדי החמאס ולהתקהלויות ההמוניות המשבחות את טרור חמאס.
בניגוד לתובנה המקובלת במערב, חמאס אינו ארגון טרור כמו "הנתיב הזוהר" בפרו, "הבריגדות האדומות" באיטליה, "הפעולה הישירה" בצרפת, "הכוחות המזויינים המהפכניים" בקולומביה וגם לא דאע"ש בסוריה ועיראק, וארגוני טרור נוספים המייצגים מיעוט וגורמי שוליים במדינותיהם, ומפעילים טרור נגד רוב האוכלוסייה, והממסד הממשלתי, תרבותי, חינוכי ודתי. בניגוד לארגוני טרור אלו חמאס הוא מדינת הטרור של רצועת עזה, חלק בלתי-נפרד של התשתית החינוכית, תרבותית ודתית של עזה, וזוכה להזדהות מצד רוב תושבי הרצועה. חמאס זוכה לתמיכה רחבה יותר מהתמיכה של תושבי סוריה במשטר אסאד, תושבי איראן במשטר האייתולות, ויותר מהתמיכה שזכו סדאם חוסיין בעיראק וקדאפי בלוב.
מדיניות מערבית המתעלמת ממציאות המזרח התיכון – כפי שמאפיין את מדיניות המערב כלפי איראן – אינה מכירה בשילוב בין חמאס ורוב גדול של ערביי רצועת עזה, מנסה לבלום את מתקפת צה"ל, מזרימה אדרנלין לוורידי חמאס, מעניקה רוח גבית לטרור האסלאמי האנטי-מערבי, ומקשה על מלחמת ישראל והמערב בטרור האסלאמי.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 29 נובמבר 2023, https://bit.ly/46sfMcf
English edition https://bit.ly/3uzLZB3
התמיכה הבלתי-מסוייגת של מזכיר המדינה בלינקן והנשיא ביידן בהקמת מדינה פלסטינית מבטאת את עמדת מחלקת המדינה, המפגינה כישלון שיטתי בזירה המזרח תיכונית – משנת 1948 ועד היום – בהקשר מצרים, איראן, עיראק, לוב, סוריה, לבנון, סעודיה, איחוד האמירויות, תימן, ישראל והסוגייה הפלסטינית.
המלך חוסיין לא היה שותף לעמדת מחלקת המדינה בהקשר הפלסטיני. כאשר נודע לו על המהלכים לקראת "הסכם אוסלו", אמר לראש המוסד ד'אז, שבתאי שביט, שהקמת מדינה פלסטינית תהווה גזר דין מוות למשטר ההאשמי. צמרת הצבא הירדני העבירה לצמרת צה"ל מסר דומה בעת החתימה על הסכם השלום ישראל-ירדן באוקטובר 1994.
על עמדת הערבים כלפי הפלסטינים אפשר ללמוד גם מהוועידה המשותפת של "הליגה הערבית" ו"הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי" ב-11 לנובמבר 2023, כאשר סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו ומדינות נוספות בלמו הצעה איראנית-פלסטינית להשעיית קשרים דיפלומטים, כלכליים, צבאיים ותיירותיים עם ישראל.
כמו כן, מדינות ערב לא הפעילו שריר צבאי או כלכלי למען הפלסטינים במלחמה הנוכחית, כפי שהיה גם בכל מלחמות ישראל מול טרור אש"פ וחמאס.
מדינות ערב מרעיפות על הפלסטינים מלל מחבק, אך המעש הערבי הוא אדיש-עד-עוין, ונמנע מצעדים מהותיים להקמת מדינה פלסטינית.
בניגוד למנהיגי המערב הפורשים שטיח אדום למבקרים פלסטינים, מנהיגי ערב מסתפקים במרבד מרוט.
מדוע מנהיגי ערב אינם שותפים לכמיהת מחלקת המדינה למדינה פלסטינית?
בניגוד למחלקת המדינה, מנהיגי ערב אינם מתיחסים לפלסטינים על בסיס תרחישים עתידיים וספקולטיביים, אלא על בסיס התנהלות פלסטינית מתועדת במישור הבין-ערבי, כולל נשיכת היד המסייעת.
לדוגמא, בשנות ה-50' שיתפה ההנהגה הפלסטינית (ערפאת ומחמוד עבאס) פעולה עם "האחים המוסלמים" בפעילות טרור נגד המארחת המצרית. בשנות ה-60' נקטה ההנהגה הפלסטינית בפעילות טרור נגד המארחת הסורית, וב-1970-1968 הציתה ההנהגה הפלסטינית מלחמת אזרחים בירדן כדי להפיל את השלטון ההאשמי. ב-1982-1970 גרמה ההנהגה הפלסטינית למספר מלחמות אזרחים בלבנון וניסתה להשתלט על ביירות. ב-1990 סייעו ערפאת ומחמוד עבאס לפלישת צדאם חוסיין לכווית, למרות שהייתה המארחת הערבייה הנדיבה ביותר ל-400,000 פלסטינים.
מנהיגי ערב אף מעניקים משקל רב לשיתוף הפעולה השיטתי של ההנהגה הפלסטינית עם גופים פורעי-חוק, רדיקלים ומתסיסים כגון גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, משטר האייתולות, צדאם חוסיין, "האחים המוסלמים", צפון קוריאה, ונצואלה, קובה וארגוני טרור במזרח התיכון, אסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה הלטינית.
לכן, מנהיגי ערב רואים בפלסטינים אב-טיפוס לחתרנות, טרור, כפיות-תודה ובוגדנות בין-ערביים.
הם מודעים להשלכות האזוריות והגלובליות של מדינה פלסטינית מערבית לירדן, שתביא להפלת השלטון ההאשמי מזרחית לנהר; תהפוך את ירדן למדינה בלתי-נשלטת ובמה נוספת לטרור אסלאמי; נכס אסטרטגי למשטר האייתולות, "האחים המוסלמים" ודאע"ש שיפעלו ביתר שאת להפלת המשטר בסעודיה ושאר מפיקות הנפט הערביות; איום חמור על אספקת ומחיר הנפט ושיבוש הסחר העולמי; בוננזה לאיראן, "האחים המוסלמים", סין ורוסיה, ונזק כבד לכלכלת וביטחון ארה"ב.
בניגוד למחלקת המדינה הסבורה שהטרור הפלסטיני מונחה-ייאוש, מנהיגי ערב מבינים שהוא מונחה-חזון, אשר מימושו מותנה בעקירת "הישות הציונית" מערבית לירדן ועקירת המשטר ההאשמי מזרחית לירדן.
בניגוד למחלקת המדינה המשוכנעת שהפלסטינים (כמו האייתולות) עשויים להקריב את חזונם על מזבח שדרוג משמעותי של רמת החיים ודו-קיום בשלום, מנהיגי ערב ערים למרכזיות החזון בהתנהלות ההנהגה הפלסטינית, האייתולות, "האחים המוסלמים" וחיזבאללה (כפי שמתעדים מערכת החינוך לשנאה ודרשות ההסתה במסגדים).
לסיכום, הקמת מדינה פלסטינית מחד, וערכים ואינטרסים של ארה"ב מאידך, הם דבר והיפוכו.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מידה", 27 אוקטובר 2023, https://bit.ly/47b1I7P
English edition https://bit.ly/3Mda0UE
ישראל – מטרה משנית
*לפי מרכז המחקר הפריזאי Fondation pour l’Innovation Politique: "בתקופה 2019-1979 היו לפחות 33,769 פעולות טרור אסלאמי [בנוסף לטרור המתחולל במלחמות האזרחים בלוב, סוריה, עיראק ותימן], שגרמו להריגת 167,096 איש לפחות….. 91.2% מההרוגים היו מוסלמים…. הטרור האסלאמי היכה גם באירופה במדינות כמו צרפת, גרמניה, אוסטריה, בלגיה, בוסניה והרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, קפריסין, דנמרק ספרד פינלנד, גרוזיה, יוון, איטליה, נורווגיה, הולנד, בריטניה, שבדיה, שוויץ ורוסיה…."
*11 מיליון מוסלמים נהרגו במלחמות וטרור מאז 1948, אך רק 35,000 (0.3%) נהרגו במלחמות ערב-ישראל. למעלה מ-90% נהרגו בעימותים בין-מוסלמים.
*הטרור האסלאמי הוא בן 1,400 שנים (לדוגמא, 3 מ-4 החליפים הראשונים נרצחו במאה ה-7), אינו מונחה-ייאוש וגם לא מונחה-ישראל או מונחה-ארה"ב. הטרור האסלאמי מונחה-חזון דתי, פנאטי ומגלומני השואף להכניע ללא-תנאי את המערב "הכופר" ולהכפיף את העולם לאסלאם – "הדת הלגיטימית היחידה בברכת אללה".
חמאס – סדר עדיפויות אנטי-מערבי
*לפי אמנת חמאס מ-1988, ארגון הטרור הוא שלוחה של הטרור האסלאמי האנטי-מערבי.
*חמאס נוסד על ידי "האחים המוסלמים" שחרתו על דגלם את הפלת כל המשטרים האסלאמיים הלאומיים, הקמת חברה אסלאמית עולמית המבוססת על הקוראן, ושיעבוד המערב "הכופר" באמצעי שלום או מלחמה, וללא תנאים.
*חמאס מקבל תמיכה צבאית וכלכלית קריטית ממשטר האייתולות באיראן, המונחה על ידי השאיפה להפיל כל משטר "משומד" (סוני), ולהביס את המערב "הכופר", ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי".
טרור אסלאמי אנטי-אמריקאי לא קשור לישראל
*בשנים האחרונות, טרור אסלאמי מתימן, עיראק ומזרח סוריה, הנתמך על ידי איראן, פועל במזרח התיכון נגד מתקנים צבאיים, עסקיים ואזרחיים של ארה"ב, סעודיה ואיחוד האמירויות, כדי לערער את תדמית ההרתעה השחוקה של ארה"ב. איראן פועלת לכרסום תדמית ההרתעה של ארה"ב גם בדרום ומרכז אמריקה (הבטן הרכה של ארה"ב) בשיתוף פעולה עם ברוני סמים, ארגוני טרור ומדינות אנטי-אמריקאיות באמריקה הלטינית.
*הטרור האסלאמי פועל בשיטתיות נגד ארה"ב, במקביל לפעילות פנים-אסלאמית בת 1,400 שנים, ללא קשר למדיניות ישראל או ארה"ב.
*לדוגמא, הטרור האסלאמי פוגע בארה"ב למרות שהעניקה רוח גבית לאייתולות לתפישת השלטון באיראן, ולמרות דבקותה באופציה דיפלומטית כלפי האייתולות, שהניבה לאייתולות מאות מיליארדי דולרים מאז עלייתם לשלטון. הטרור האסלאמי מכה בארה"ב למרות שהעניקה למוג'אהדין מיליארדי דולרים שסייעו לסילוק הצבא הסובייטי מאפגניסטן, ולמרות מתקפת ארה"ב נגד סרביה שהביאה לעצמאות בוסניה וקוסובו המוסלמיות. הטרור האסלאמי גם מקיז את דם ארה"ב חרף הסיוע הפיננסי והדיפלומטי המשמעותי שהיא מעניקה לרשות הפלסטינית. הטרור האסלאמי התמקד בארה"ב בתקופת קלינטון ואובמה הדמוקרטים וגם בתקופת בוש וטראמפ הרפובליקנים.
*הטרור האסלאמי רואה בארה"ב את "אויבת אללה", "צלבנית מודרנית" והמכשול המרכזי להדברת "הכופר" המערבי.
*פרופ' ברנרד לואיס, מבכירי המומחים לאסלאם והמזרח התיכון, טען שטרוריסטים אסלאמיים מסוגלים לספוג תגובת-נגד של ארה"ב, אך ארה"ב אינה מסוגלת לספוג את מתקפת הטרור האנטי-אמריקאי ברחבי העולם ובארה"ב. מטרת הטרור האסלאמי היא לערער את אמון אוכלוסיית ארה"ב ביכולת הנהגתה להתגבר על הטרור.
*הטרור האסלאמי האנטי-מערבי מקבל רוח-גבית מהצלחת החדירה המוסלמית לאירופה, המאבדת את הרצון להיאבק באיומים קיומיים. הטרור האסלאמי גם שואב עידוד מהצלחתו להביא לבריחת ארה"ב מאפגניסטן ב-2021, לאחר שהביא לנסיגת ברה"מ מאפגניסטן ב-1989, שהחישה את התפוררות ברה"מ.
*העזת הטרור האסלאמי התעצמה גם עקב השידרוג הדרמטי של משטר האייתולות, מאז עלייתו לשלטון באיראן ב-1979, בכל הקשור להפצה עולמית (גם באמריקה הלטינית) של טרור, סמים ומערכות נשק מתקדמות, תוך מינוף האופציה הדיפלומטית של ארה"ב כלפי איראן, כמיהת ארה"ב להסכם גרעין נוסף עם איראן, והתגובה הפושרת מאד של ארה"ב למתקפות השיטתיות של איראן וגרורותיה על מתקנים אמריקאים, סעודים ואמירתים.
* שינוי דרמטי של תפישת העולם הוא תנאי להכרעת הטרור האסלאמי, השואב עידוד מתפישת העולם המערבית השאננה (המנותקת מהמזרח התיכון המתסכל) – של חתירה לדו-קיום בשלום עם הטרור והכלתו – שהשתרשה בצמרת המדינית והביטחונית של ישראל מאז "הסכם אוסלו", והובילה למחדל הקטלני ב-7 אוקטובר 2023.
השורה התחתונה
*הטרור האסלאמי הוא מרכיב קבוע במערכת המזרח תיכונית מאז המאה ה-7, שבא לעולם עקב חזון פנאטי בן 1,400 שנים, ולא עקב הקמת ארה"ב במאה ה-18 או הקמת ישראל במאה ה-20.
*הטרור האסלאמי רואה בישראל מוצב קדמי של המערב ב"בית האסלאם" (המזרח התיכון) המקצץ את כנפי גורמים אסלאמיים אנטי-מערביים, ומהווה אב-טיפוס ללוחמה בטרור וקו הגנה חיוני של המערב. כשלון ישראל במלחמתה בטרור מהווה רוח-גבית למתקפה על "הכופר" המערבי.
*כדי להביס את הטרור האסלאמי, על המערב להכיר באופיו האפוקליפטי והבלתי-מתפשר, שאינו מונחה-יאוש כלכלי, מדיני או צבאי, אלא מונחה-אופק רעיוני, קנאי, אלים ושתלטני, ואינו נכון להיפרד ממנו תמורת אופק כלכלי ודיפלומטי.
*מתקפת הטרור האסלאמי על המערב מהווה מהדורה נוספת של מלחמת-תרבויות, הממונפת על ידי רוסיה וסין כדי לקדם את מעמדן הבינלאומי ולהצר את צעדי ארה"ב.
*את הטרור האסלאמי יש לתקוף צבאית ולא דיפלומטית, ולהכיר בתפקיד המרכזי של מערכת החינוך לשנאה וההסתה במסגדים (לדוגמא, באיראן, הרשות הפלסטינית ומדינות מערביות) כקו-יצור יעיל מאד של טרוריסטים.
*מלחמה יעילה בטרור האסלאמי חייבת להיות התקפית ולא הגנתית, מניעתית ולא רק תגובתית, בשוחות גופי הטרור ולא בשוחות מערביות, מרסקת-טרור ולא מכילת-טרור.
*מלחמה יעילה בטרור מיישמת כלל מרכזי בכדורגל: ככל שחלוצי הקבוצה קרובים יותר לשערם, גדל הסיכוי שיספגו גול; אך ככל שחלוצי הבוצה יתקרבו לשער הקבוצה היריבה גדל הסיכוי שיבקיעו גול.
*הרס תשתיות הטרור ללא עקירת תפישת העולם המערבית ("אוסלו") – שהשתלטה על מוקדי-כוח מדיניים וביטחוניים בישראל ובמערב – יהווה סם-חיים לטרור.
שגריר )בדימוס( יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: "יוזמה ישראל-ארה"ב"
14 אוקטובר 2026,
English edition https://bit.ly/3VHZLzf
המו"מ בין ארה"ב לבין משטר האייתוללה מחייב הפקת לקחים ממחזורי המו"מ הנמשכים מ-1978. המו"מ מהווה מנוע מרכזי בשדרוג משטר האייתוללה מגורם גיאו-אסטרטגי מדרגה שנייה לגורם בדרגת-על. אופציית המו"מ אף האיצה את הפיכת איראן מ"השוטר האמריקני של המפרץ" למוקד אנטי-אמריקאי מרכזי של טרור, מלחמות, הפצת סמים והלבנת הון; מנוכחות אסטרטגית במפרץ הפרסי זינקה איראן לנוכחות עולמית ברחבי המזרח התיכון, מרכז אסיה, מזרח וצפון אפריקה, אמריקה הלטינית ועל אדמת ארה"ב.
משטר האייתוללה הפגין כישרון מניפולטיבי (gaslighting)מאז סוף 1978 ותחילת 1979, כאשר אייתוללה ח'ומייני – אז בגלות בנֵוֹפּל־לה־שאטו שבצרפת – הקים צוות של איראנים רהוטים בוגרי אוניברסיטאות מערביות למערכה הסברתית המשלבת מניפולציה וטאקייה, שהתמקדה בשגרירויות ארה"ב בפריז ובטהרן, מחלקת המדינה, ה־CIA , הבית הלבן, והממסד התקשורתי והאקדמי בארה"ב.
המערכה המניפולטיבית הציגה את אייתוללה ח'ומייני כבעל-ברית אנטי־קומוניסטי וחומת מגן מול מוסקבה, המחוייב להימנע מחתרנות במדינות הסוניות השכנות ולא לייצא את המהפכה האסלאמית. הוא הוצג כמנהיג רוחני השקוע בהוראת דת וברווחה וזכויות אדם של העם האיראני, כולל נשים, נוצרים, בהאים, זורואסטרים ויהודים.
המסרים של ח'ומייני גרמו לארה"ב לנטוש את בעל הברית הנאמן, השאה הפרסי, ולהפעיל לחץ כבד על הצבא האיראני – שהכיר את מהותו וכוונותיו של חומייני – לקבל את שלטון משטר האייתוללה (שניגש מייד, כצפוי, להוצאות להורג של מפקדים בכירים בצבא). המערכה המניפולטיבית מינפה את כמיהת ארה"ב להימנע מעימות צבאי ולהגיע להסכם-עכשיו, לקדם את סוגיית זכויות האדם והדמוקרטיה. ח'ומייני גם מינף את להיטות ארה"ב להבטיח אספקה סדירה של נפט מהמפרץ הפרסי, ולהנות מפוטנציאל שיתוף הפעולה הכלכלי עם איראן, תוך התעלמות מהתפקיד המרכזי של היסטוריה, דת ואידאולוגיה קנאיות – הרבה יותר משיקולים פיננסים ודיפלומטים – בעיצוב החזון, האסטרטגיה ומדיניות חוץ ופנים של משטר האייתוללה.
הצלחת המערכה המשולבת של מניפולציה וטאקייה גרמה לארה"ב להתעלם מאזהרות הצבא האיראני בדבר האידאולוגיה השיעית התרייסריונית, הקנאית והאפוקליפטית – אידאולוגיה שאינה נתונה למו"מ, ומחייבת את ייצוא המהפכה האסלאמית, את הפלת כל המשטרים הסוניים, ואת הכנעת המערב ה"כופר", ובמיוחד "השטן האמריקני הגדול".
עד כמה הייתה יעילה המערכה שניהל האייתולה ח'ומייני? עשרה ימים לפני שובו של אייתוללה חומייני לאיראן ב-1 לפברואר 1979 אמר הנשיא קרטר למנהיגי העולם שהתכנסו באיי גוואדלופ שח'ומייני "לא יעסוק בייצוא המהפכה האסלאמית… ויהיה שקוע ברכישת טרקטורים ולא טנקים…". שגריר ארצות הברית באיראן, וויליאם סאליבן, טען כי "עם שובו לאיראן מהגלות בצרפת, ח'ומייני יהיה 'מהדורה איראנית של גנדי; סביר שהבחירות יניבו רפובליקה אסלאמית פרו־מערבית…". הרולד סונדרס, סגן מזכיר המדינה לענייני המזה"ת, אמר לוועדת המשנה לענייני המזה"ת בסנאט כי אינו צופה שגישה אנטי־אמריקאית תפגע ביחסי ארה"ב עם משטר האייתוללה…"
ב־2026, משטר האייתוללה משכלל את טקטיקת המניפולציה והטקייה, ומפגין יכולות יוצאות דופן במו"מ עם ארה"ב, בסיוע — מכוון או בלתי־מכוון — של "המועצה הלאומית האיראנית־אמריקנית" (NIAC) ושל "מכון קווינסי" הבדלני והפרו־אייתוללה, הממומן בעיקר על ידי ג'ורג' סורוס ומשפחת קוץ' הבדלנית, ובמיוחד במעורבות של טריטה פרסי, יליד איראן, שהיה ממייסדי ה־ NIAC ונשיאו לשעבר, וממייסדי "מכון קווינסי" וסגן הנשיא של המכון. ה־NIAC ו"מכון קווינסי" מקדמים באופן שיטתי יעדים אסטרטגיים מרכזיים של משטר האייתוללה: שכנוע הממסד הוושינגטוני להמעיט בחשיבות האידאולוגיה הקנאית והאפוקליפטית של האייתוללה, להמשיך במו"מ, ולהימנע מסנקציות חריפות וממתקפה צבאית. שני גופים אלה תורמים להנצחת משטר האייתוללה; ובכך מחריפים את אי־היציבות האזורית והעולמית, ומחמירים את דיכוי האוכלוסייה האיראנית, ובמיוחד נשים ומיעוטים אתניים ודתיים.
האם ארצות הברית נחושה לחזור על – או להימנע מ- הטעויות הקריטיות של 48 השנים האחרונות?
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"ערוץ 7", 13 ספטמבר 2023, https://www.inn.co.il/news/613823
*זירת הסכם עם סעודיה היא המזרח התיכון הגועש והבלתי-וודאי;
*סעודיה מונחית על ידי אינטרסים סעודים ולא פלסטינים;
*סעודיה – בניגוד – למחלקת המדינה – מודעת להתנהלות האלימה הפלסטינית במישור הבין-ערבי, ולכן אינה פועלת להקמת מדינה פלסטינית;
*הסכם שלום (או נורמליזציה) עם סעודיה אינו נדבך קריטי לביטחון ישראל בהקשר הוולקני של המזרח התיכון, לעומת רכסי יו"ש שהשליטה בהם היא תנאי לקיום ישראל במזה"ת.
"מידה" https://bit.ly/3mRILTa
English edition https://bit.ly/3nRXqNv
אם הנשיא ביידן יסוג מהכרת קודמו, הנשיא טראמפ, בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של ישראל, ומושב שגרירות ארה"ב בישראל, הוא יישם את תפישת העולם של מחלקת המדינה (מחמ"ד) הפועלת לחלוקת ירושלים, ונכשלת בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת.
לדוגמא, ב-1948 הובילה מחמ"ד מערכה ברוטלית נגד הקמת המדינה היהודית; ב-1978/79 תקעה סכין בגב השאה הפרסי הפרו-אמריקאי וסייעה לאייתולה חומייני האנטי-אמריקאי להשתלט על איראן; בשנות ה-80' ראתה בסדאם חוסיין בעל-ברית ראוי לשיתוף-פעולה מודיעיני ומסחרי; ב-2009 היפנתה עורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם); ב-2011 פעלה להפלתו של קדאפי והפכה את לוב לאתר מרכזי של טרור אסלאמי בינלאומי; ב-2015 היתה גורם מרכזי בהענקת 150 מיליארד דולרים למשטר האייתולות באיראן והכשרתם כאילו היו אמינים ושומרי-חוק; ב-2021 פועלת מחמ"ד לתיאום עמדות עם האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים, ממשיכה לחזר אחר משטר האייתולות למרות מעורבותו העמוקה בטרור ומלחמות אזוריות וגלובליות; מחזרת אחר חמאס והטרור החות'י בתימן, אך מפעילה לחצים על סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הפרו-אמריקאים; ועוד.
אימוץ עמדת מחמ"ד בסוגיית ירושלים יהווה הפרה של החוק האמריקאי, התעלמות ממציאות בת-3,000 שנים המתועדת למשעי בממצאים ארכיאולוגים ונוספים, סטירת לחי למורשת האבות-המייסדים של ארה"ב, ותפגע באינטרסים מדיניים-ביטחוניים של ארה"ב.
ירושלים המאוחדת והחוק האמריקאי
הקמת קונסוליה אמריקאית בירושלים –שתהייה למעשה שגרירות אמריקאית לרשות הפלסטינית – תהווה הפרה בוטה של "חוק השגרירות בירושלים" שזכה לתמיכה-רבתי בציבור האמריקאי ורוב סוחף בשני בתי הקונגרס, ונכנס לתוקף בנובמבר 1995.
לפי "חוק השגרירות בירושלים":
"ירושלים תמשיך להיות מאוחדת תוך הגנה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….
"יש להכיר בירושלים כעיר הבירה של ישראל, וכמקום מושבה של שגרירות ארה"ב בישראל….
"ב-1990 אישרו שני בתי הקונגרס – פה אחד – את החלטה מספר 106 המבטאת עמדה נחרצת בזכות אחדות ירושלים תוך שמירה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….
"ב-1992 אישרו בית הנבחרים והסנאט – פה אחד – את החלטה מספר 113… המציינת את השנה ה-25 לאיחוד ירושלים ומדגישה את תמיכת הקונגרס באחדות העיר….
"ב-1996 תחגוג ישראל את יובל ה-3,000 לנוכחות היהודית בירושלים שהתחילה בתקופת דוד המלך….
"התייחסות החוק ל'שגרירות ארה"ב' כוללת את משרדי השגרירות ואת מגורי שגריר ארה"ב…."
ירושלים המאוחדת ומורשת "האבות המייסדים"
המתיישבים הראשונים (שהגיעו בתחילת המאה ה-17) ו"האבות המייסדים" של ארה"ב – שראו עצמם כ"עם הנבחר המודרני" ב"ארץ המובטחת המודרנית" – הושפעו רבות על ידי מורשת התנ"ך, כולל הצלחת דוד המלך לאחד את 12 שבטי ישראל (בדומה לאיחוד 13 המושבות/מדינות שהביא להקמת ארה"ב) ולהעביר את עיר הבירה מחברון לירושלים (בדומה להעברת עיר הבירה מפילדלפיה לוושינגטון בשנת 1800), שלא הייתה שייכת לאף שבט (בדומה לוושינגטון שאינה שייכת לאף מדינה).
דוד המלך נכנס לירושלים 3,000 שנים לפני כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ו-2755 שנים לפני הכרזת העצמאות של ארה"ב.
על השפעת ירושלים על "האבות המייסדים" של ארה"ב אפשר ללמוד מהעובדה שבארה"ב יש 18 ערים ועיירות בשם ירושלים (4 במרילנד; 2 בוורמונט, ג'ורג'יה וניו יורק; ו-1 באוהיו, מישיגן, ארקנסו, צפון קרולינה, אלבמה, יוטה, רוד איילנד וטנסי), 32 ערים ועיירות בשם Salem (שלם – השם המקורי של ירושלים), והרבה אתרים בשם Zion (ציון – שם נרדף לירושלים וארץ ישראל). בארה"ב יש אלפי ערים, עיירות, הרים, צוקים, מדבריות, פארקים לאומיים ורחובות הנושאים שמות תנ"כיים (לדוגמא, 83 שילה, 34 בית אל, 27 חברון, 19 יריחו, 18 ציון, 18 בית לחם, 18 פסגה, 10 גילעד, 9 רחובות, 9 שומרון, 8 בועז, 5 גלבוע, וכו'.).
ירושלים המאוחדת ואינטרס ארה"ב
הכרת הנשיא טראמפ במאי 2018 במציאות ההיסטורית של ירושלים המאוחדת כעיר הבירה הבלעדית של ישראל, ולכן מקום מושב שגרירות ארה"ב בישראל, שידרגה את תדמית ההרתעה של ארה"ב, והעבירה מסר ברור לעולם: בניגוד לנשיאים קלינטון, בוש ואובמה שחששו מתגובות אלימות (טרור ערבי/אסלאמי) ליישום "חוק השגרירות בירושלים" מ-1995, ארה"ב שוב אינה נרתעת מלחצים ואיומים, אלא מכירה במציאות ההיסטורית של ירושלים מאוחדת. יישום החוק הצביע על הפער הרעיוני והמדיני בין הנשיא טראמפ ורוב הציבור והקונגרס בארה"ב לבין האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים ואירופה הרופסת. ההחלטה גם הדגישה את הפער בין עמדת רוב הציבור האמריקאי ורוב נבחריו בקונגרס לבין מחלקת המדינה בעלת תפישת העולם הקוסמופוליטנית והרב-לאומית, המקילה-ראש במורת האבות המייסדים של ארה"ב ובחופש הפעולה המדינית והביטחונית העצמאית של ארה"ב נגד גופים פורעי-חוק.
בניגוד להערכות קודרות של מומחי מחמ"ד והתקשורת "העילית" בארה"ב – השוגים בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת – יישום "חוק השגרירות בירושלים" לא החמיר את הטרור הפלסטיני, ערבי ומוסלמי. הם גם שגו כאשר הזהירו מפני התפרצות גל טרור בתגובה לאיחוד ירושלים והחלת החוק הישראלי על מזרח העיר ב-1967.
לעומת זאת, הימנעות מישום החוק (מ-1995) – על ידי הנשיאים קלינטון, בוש ואובמה – פגעה בתדמית ההרתעה של ארה"ב, מכיוון שניתפשה ככניעה ללחץ ואיומים של גורמים ערבים/מוסלמים. אי-ישום החוק גם הקצין את ציפיות ותביעות הערבים, לא קידם את תהליך השלום, החריף את הטרור הבינלאומי, ולכן פגע בביטחון ארה"ב. לדוגמא, ב-1998 הרסו שתי משאיות תופת את שגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו להרג 224 איש; בשנת 2000 נרצחו 17 מלחים אמריקאים בפיגוע של הטרור האסלאמי במשחתת האמריקאית USS Cole בנמל עדן; ב-2001 נרצחו 2,977 איש בפיגועי "מגדלי התאומים", הפנטגון ו"אמריקן איירליינס"; ועוד.
הדיפת הלחץ האמריקאי בסוגיית ירושלים
ב-1949, בעיצומה של מלחמת העצמאות לחצה ארה"ב להימנע מסיפוח מערב ירושלים "הכבושה" (כמו גם "שטחים כבושים" בגליל, שפלת החוף והנגב), ולהסכים לבינאום העיר.
ב-1950 גבר הלחץ – שלווה באיום לנקוט בצעדי ענישה דיפלומטים וכלכליים – אבל רה"מ דוד בן גוריון הגיב בהכרזה על ירושלים כבירת ישראל (13 דצמבר 1949), העברת משרדי ממשלה רבים מתל אביב לירושלים, שדרוג תשתית התעבורה לירושלים, העברת אלפי עולים לשכונות חדשות שנבנו צמוד לקווי שביתת הנשק בירושלים, והקצאת קרקע להרחבת הבנייה בעיר.
ב-1953 העביר בן גוריון את משרד החוץ לירושלים על אפם וחמתם של הנשיא דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה פוסטר דאלאס שאיימו בהחרמת המשרד על ידי השגרירות של ארה"ב.
ב-1967 פעל הנשיא לינדון ג'ונסון לפי עצתם של מזכיר המדינה דין ראסק (שהיה ממובילי ההתנגדות להקמת המדינה) ומזכיר ההגנה רוברט מקנמארה, הזהיר את רה"מ לוי אשכול מפני איחוד ירושלים ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים, וציין שלפי החוק הבינלאומי מעמדה של העיר הוא בינלאומי ולא ישראלי. אבל, אשכול אימץ את "דוקטרינת בן גוריון", הדף את הלחצים, איחד את העיר והקים את שכונת רמת אשכול מעבר ל"קו הירוק", בנוסף להקמת הישוב הראשון בגוש עציון (כפר עציון), וההתיישבות הראשונה בבקעת הירדן ורמת הגולן.
ב-1970 שכנע מזכיר המדינה וויליאם רוג'רס את הנשיא ריצ'רד ניקסון ללחוץ על ישראל לוותר על הריבונות ב"אגן הקדוש" בירושלים, ולהימנע מהרחבת הבנייה בירושלים מעבר ל"קו הירוק". אבל רה"מ גולדה מאיר הרחיבה את הבנייה באופן דרמטי, והקימה את השכונות רמות אלון, גילה, הגבעה הצרפתית ונווה יעקב, המאכלסות היום כ-150,000 איש, ומעניקות לירושלים מרחב פיתוח אדיר מפאתי בית לחם, דרך פאתי מדבר יהודה ועד פאתי רמאללה.
בשנים 1992-1977 הדפו ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר לחץ שיטתי של ארה"ב והקהיליה הבינלאומית, הרחיבו את הבנייה בירושלים ושלחו מסר ברור: ירושלים היא בירתה הבלעדית של ישראל ואינה עומדת למשא ומתן! כמו בתקופות בן גוריון, אשכול וגולדה, הדיפת הלחץ האמריקאי הביאה למתיחות קצרת-טווח ולשדרוג ארוך-טווח של ההערכה האסטרטגית כלפי ישראל.
"[ב-1978] דקות ספורות לפני סיום המו"מ המוצלח בין רה"מ בגין לבין הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בקאמפ דייויד, בתיווך הנשיא ג'ימי קארטר, העביר קארטר לבגין את בקשת סאדאת להוסיף את סוגיית ירושלים למו"מ. בגין סירב לבקשה בנחישות והוסיף: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תידבק לשוני לחיכי אם אשכחכי'" (סיפרו של יהודה אבנר, The Prime Ministers – An Intimate Portrait of Leaders of Israel).
ב-2021 טוב יעשה רה"מ נפתלי בנט אם ילמד את התנהלות קודמיו בכל הקשור לעמידה בלחצים בכלל, ובסוגיית ירושלים בפרט.
טוב יעשה רה"מ בנט אם יפנים שקיים יחס ישר בין רמת ההערכה האסטרטגית שארה"ב והעולם רוחשים לישראל, לבין רמת הדבקות שישראל מפגינה (במעשים ולא רק בדיבורים) כלפי ירושלים.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, “מחשבה שנייה: יוזמה אמריקאית–ישראלית”
30 מרץ 2026
bit.ly/414qrJU English edition
מורשת חג הפסח הטביעה חותם עמוק על המתיישבים הראשונים (המאה ה-17) והאבות המייסדים (המאה ה-18) של ארצות הברית – ששלטו בנבכי התנ"ך – ועל עיצוב תרבות וחוקת ארה"ב. הנשיא הראשון ומנהיג המרד נגד המלך הבריטי, ג׳ורג׳ וושינגטון, זכה לכינוי “משה האמריקאי”, והנשיא השני, ג׳ון אדאמס, כונה “יהושע האמריקאי".
המתיישבים הראשונים, שהגיעו מבריטניה והולנד, ראו עצמם כ“העם הנבחר המודרני" שיצא מ“מצרים המודרנית”, השתחרר מעולו של המלך ג'יימס הראשון ("פרעה המודרני"), חווה את “יציאת מצרים המודרנית” ואת “קריעת ים סוף המודרנית” (8 שבועות ההפלגה באוקיינוס האטלנטי), והפליג ל“ישראל החדשה”, “כנען החדשה” ו“הארץ המובטחת המודרנית”.
המתיישבים הראשונים והאבות המייסדים הושפעו ע"י פילוסופים בריטים וצרפתים, אך גם מתפיסת החירות של מורשת משה רבנו וחג הפסח. הדבר בא לידי ביטוי ב"פעמון החירות" – ציון דרך היסטורי בארה"ב – עליו מופיע הפסוק "וקראתם דרור לארץ ולכל יושביה" ומקור הפסוק (ספר ויקרא פרק כ״ה, פסוק 10) שהוא ליבת מוסד היובל, המהווה את אב-טיפוס תנ"כי של רעיון החירות. מורשת משה רבנו השפיעה גם על עיצוב חוקת ארה"ב (1787)וזכויות האדם (10 תיקוני החוקה הראשונים מ-1791). התנ״ך – ובמיוחד ספר דברים – צוטט ע"י האבות המייסדים בתדירות רבה יותר מכל פילוסוף אירופי.
מקור המונח “שיטת הממשל הפדרלית” הוא המילה הלטינית foedus שמשמעותה “ברית ואמנה ייחודיים”. האבות המייסדים ראו עצמם כ“עם הברית המודרני", וראו באמנה שהשתית משה רבנו ב-40 שנות המסע ממצרים לארץ הישראל מקור השראה לשיטה הפוליטית שהונהגה בארה"ב.
האב המייסד החילוני, בנג'מין פרנקלין, התייחס במפורש לספר שמותבדיוניו על מנהיגות אזרחית וסדר ציבורי. במהלך ועידת החוקה הזכיר פרנקלין את עצת יתרו למשה בשמות י״ח, פסוק 21, שעל בסיסה עוצב מבנה שלטון של שלוש רשויות, הפרדת סמכויות וסמכויותיהם של 12 נשיאי/ראשי השבטים. משה שימש השראה לרשות המבצעת, אהרון – לרשות השופטת, 70 הזקנים – לרשות המחוקקת ונשיאי השבטים – למושלי המדינות.
בשנת 1776 הציעו בנג'מין פרנקלין ותומס ג׳פרסון (הנשיא השלישי של ארה"ב) שהחותם הרשמי של ארצות הברית יהיה מבוסס על מורשת פסח: משה אוחז במטה ומרכבות פרעה טובעות בים, ובני ישראל צועדים בעקבות עמוד ענן ועמוד אש. הכתובת המוצעת הייתה: “מרד בעריץ הוא ציות לאלוהים.” החותם שנבחר מבליט את הנשר ומעליו 13 כוכבים של 13 המדינות הראשונות של ארה"ב, המסודרים בצורת מגן דוד.
האב המייסד תומאס פֵיין – שהיה אחראי לגיוס תמיכת הרוב ביוזמת וושינגטון למרוד בשלטון הבריטי – טען בסיפרו בן 47 העמודים “Common Sense” – שכונה “מלט המהפכה” – שהתנ״ך הוא כתב אשמה משכנע נגד המלוכה.
התנועה לביטול העבדות (Abolitionist Movement), ובמיוחד הנשיא אברהם לינקולן ולוחם החירות פרדריק דאגלאס, הושפעו עמוקות ממורשת יציאת מצרים ומדמותו של משה. הארייט טאבמן, ממנהיגי הברחת עבדים ממדינות הדרום למדינות הצפון, כונתה Mama Moses, וכותרת המאבק של מרטין לותר קינג הייתה “שלח את עמי”, אותו הידהדו לפניו הזמרים פול רובסון ולואי ארמסטרונג.
משה רבנו הפך (גם היום) לסמל החוק והחירות בשיח הפוליטי האמריקאי – דמות מופת המשלבת חוק מוסרי, נחישות והתנגדות לעריצות.
אולם מליאת בית הנבחרים, אולמות בית המשפט העליון ואולם הקריאה המרכזי בספריית הקונגרס מציגים פסלים ותבליטים של משה ועשרת הדיברות. למעלה מ-200 אנדרטאות של לוחות הברית מוצבות באתרים מרכזיים בארה"ב.
ב-28 ביוני 2005 קבע נשיא בית המשפט העליון, ויליאם רנקוויסט, שייצג את דעת הרוב, כי לעשרת הדיברות יש משמעות היסטורית ייחודית בתרבות ובמשפט האמריקאי, ולכן מותר להציבם באתרים רשמיים (כגון מדשאת בניין הקפיטול בטקסס). הוא הדגיש כי לעשרת הדיברות “משמעות היסטורית בלתי ניתנת להכחשה” החורגת מהמימד הדתי. הוא הוסיף: “מאז 1935 ניצב משה, אוחז בשני לוחות שעליהם חקוקים קטעים מן הדיברות, כתובים בעברית, לצד מחוקקים היסטוריים נוספים בבית המשפט העליון…. פסל גדול של משה עם עשרת הדיברות בבניין ג׳פרסון של ספריית הקונגרס. מדליון לוחות ועשרת הדיברות מעטר את רצפת ארכיון המדינה…. במשרד המשפטים פסל שכותרתו ‘רוח החוק’ מציג את שני לוחות הברית. מול בניין רונלד רייגן בוושינגטון ניצב פסל הכולל את תבליט עשרת הדיברות, ובחזית בית המשפט הפדרלי פסל בגובה 24 רגל המציג את עשרת הדיברות. פניו של משה מתנוססים גם באולם מליאת בית הנבחרים… משה היה מחוקק ומנהיג דתי, ועשרת הדיברות נושאים משמעות היסטורית שאין עליה עוררין…”
חג חירות עתיר אחדות ומצומצם אבדות
"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3603FJS
English edition https://bit.ly/3hNd0Y6
ללא קשר לתוצאות הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא מהווה קריאת-השכמה למעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב.
הפלישה חושפת בערוותן מספר הערכות המעצבות את תפישת העולם של הממסד המדיני והביטחוני במערב (אך לא את תפישת העולם של רוב מדינות העולם), המנסה לשכנע את ישראל לאמץ אותן.
לדוגמא:
*האשלייה שרוב מדינות העולם מאמצות את הלך הרוח של "סדר עולמי חדש" שהוא לכאורה יותר-יציב, פחות-נפיץ, יותר-סובלני, נוטה לדו-קיום בשלום, ממוקד יותר ב"חמאה" מאשר ב"תותחים".
*הערכה שתם עידן המלחמות הגדולות והפלישות הצבאיות המסיביות.
*האמונה שהסכמי שלום, ערבויות ביטחון ומענקים כלכליים נדיבים חיוניים יותר לביטחון לאומי מאשר שידרוג כח הרתעה. וכך, זרעי ההרס באוקראינה נזרעו במזכר בודפשט מדצמבר 1994 שהעניק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות של ארה"ב, בריטניה ורוסיה תמורת התפרקותה ממאגר הנשק הגרעיני (שהיה השלישי בגודלו בעולם). ב-2022 נחשפות הערבויות בערוותן.
*התעלמות מאופיין הזמני, רופף, בלתי-אמין ועתיר דרכי-מילוט של כל ערבויות הביטחון, כולל אלו של "ברית נאט"ו" הנחשבות למוצקות ביותר. אבל לפי סעיף 5 של "ברית נאט"ו כל אחת מחברות נאט"ו תבוא לעזרת מדינה-חברה העומדת בפני מתקפה צבאית "כפי שהיא מוצאת לנכון, כולל שימוש בצבא…."
כפי שהיא מוצאת לנכון….
*ההנחה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון חיוניים לביטחון לאומי יותר מכח הרתעה צבאי, עומק אסטרטגי וטופוגרפיה-שולטת מתעלמת מהעובדה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון הם רופפים וזמניים, לעומת טופוגרפיה-שולטת (לדוגמא, רמת הגולן ורכסי יו"ש) ועומק אסטרטגי שהם קבועים.
*מגמת קיצוץ בתקציב הביטחון למרות שקיצוץ נתפש בעיני אויבים, יריבים ובעלי-ברית ככרסום בכח ההרתעה (בעולם הסוער), המחריף את אי-היציבות, פוגע בביטחון הלאומי, ומעניק רוח-גבית לטרור ומלחמות.
*הטענה שאופציה דיפלומטית עדיפה על איום באופציה צבאית במו"מ עם משטרים פורעי-חוק (כגון משטר האייתולות באיראן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ), גם אם התנהלות משטרים אלו מפגינה בשיטתיות שאינם מנהלים מו"מ בתום-לב (חזון חיסולי, מערכת חינוך לטרור, הסתה, פעילות טרור, הפרת הסכמים).
*האמונה שלאומיות מפנה את הדרך, בהדרגה, לקוסמופוליטיות ודו-קיום בשלום בינלאומי.
*התייחסות למשטרים פורעי-חוק על בסיס התנהלותם העתידית והספקולטיבית יותר מאשר התנהלותם בעבר ובהווה, למרות שהתנהלות העבר וההווה חושפת את עוצמת השורשים ההיסטורים של חזונם והתנהלותם.
*האשלייה שטרור בפרט, והתנהלות פורעת-חוק בכלל, הם מונחי-יאוש ותסכול מדיניים וכלכליים, ולא מונחי-חזון קיצוני, רעיוני, דתי, היסטורי.
המערב פועל בשיטתיות לשכנוע ישראל לסגת מהטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש בתמורה להסכמי שלום, ערבויות ביטחוניות וחבילה כלכלית וצבאית נדיבה ביותר. אבל, פלישת רוסיה לאוקראינה, תגובת המערב ומזכר בודפשט מ-1994 שופכים אור על תחושת הביטחון המזויפת וההרסנית המאפיינת הסכמים אלו. התנהלות העולם הרחב, ובמיוחד במזרח התיכון הנפיץ, מדגישה את מרכזיות כח-ההרתעה הצבאי (כולל טופוגרפיה וגיאוגרפיה) בגיבוש ביטחון לאומי אמין.
בניגוד לאוקראינה (השנייה בגודל שטחה באירופה), אין לישראל עומק אסטרטגי (14 ק"מ בין נתניה לטול כרם!), ולכן יש לה מרווח-שגיאה זעום ביותר. לדוגמא, אילו מתקפת-פתע בהיקף של מלחמת יום הכיפורים הייתה מסתערת על ישראל של טרום-1967 (ללא העומק האסטרטגי של חצי האי סיני והטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש), הייתה המתקפה מחסלת את המדינה היהודית.
על ישראל לגבש ביטחון לאומי העומד בפני התרחיש הרע ביותר (כפי שמתבקש במזה"ת) ולא בפני תרחישים מתונים (כפי שנהוג במערב השאנן והרגוע-יחסית).
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
9 באוקטובר 2026
English edition https://bit.ly/3VYYvYt
ב-10 באפריל 2006 נשא מועמר קדאפי נאום בטימבוקטו, מאלי: "50 מיליון מוסלמים הנמצאים באירופה יהפכו אותה ליבשת מוסלמית בתוך כמה עשורים… אללה יעניק לאסלאם ניצחון ללא חרבות, ללא רובים…"
משמעויות ההגירה בעיני המערב והאסלאם שונות זו מזו באופן יסודי – אידיאולוגית, דתית, משפטית, חברתית, כלכלית, טקטית ואסטרטגית. תפישת המערב מונחית ע"י עקרונות חילוניים, מוסריים, משפטיים וחברתיים-כלכליים, ומתמקדת בזכויות, גבולות, שווקי עבודה והגנה הומניטרית מכוח המשפט הבינלאומי. לעומת זאת, תפישת האסלאם את מוסד ההגירה (הִיגְ'רָה) היא דוקטרינרית, תיאולוגית, אידיאולוגית ואסטרטגית, ומושרשת במורשת הנביא מוחמד והקוראן בת 1,400 שנים. למעשה, ההיג'רה מציינת את תחילת מנין השנים המוסלמי (היג'רי).
פרופ' קלי מ. גרינהיל, מדעי המדינה ב-MIT ובאוניברסיטת טאפטס, מחברת הספר Weapons of Mass Migration (הוצאת אוניברסיטת קורנל, 2016), תיעדה את השיטה של קדאפי וארדואן להפחיד את מערב אירופה באיום של הגירה אסלאמית מכוונת.
דוקטרינת ההיג'רה
דוקטרינת ההיג'רה מתייחסת להגירת הנביא מוחמד ממכה לחבש ומדינה כהחלטה אלוהית וצעד אסטרטגי שנועדו להתארגן מחדש, להרחיב את בסיס העוצמה של מוחמד והאסלאם למען אללה, ולהכשיר את הקרקע לג'יהאד-מזוין.
הקוראן והחדית' (תיעוד מעשיו ואמירותיו של מוחמד) מציגים את ההיג'רה כאב-טיפוס של ג'יהאד לא-אלים "למען אללה", כשההגירה והלחימה משולבות כמעשי פולחן משלימים במצוות אללה. ההיג'רה הייתה שלב מקדים של הג'יהאד ורכיב מרכזי ומתמשך בו להכנעת אויבים.
מבחינה לשונית ודתית, הקוראן משלב אמונה-הגירה-לחימה. למשל, לפי הקוראן 8:74: "אלה שהאמינו, נדדו [היגרו], ולחמו למען אללה… הם המאמינים האמיתיים". ההיג'רה אינה רק מעבר מקום, אלא מאבק אסטרטגי בעל משמעות רוחנית למען אללה.
ציוני דרך של ההיג'רה
*בשנת 615 היגר הנביא מוחמד לאתיופיה ובשנת 622 למדינה, וכך ביסס את התקדים האסלאמי של היג'רה (הגירה) – מהלך המקדם את ניצחון "בית האסלאם" על "בית הכופרים". ההיג'רה של מוחמד נועדה להיחלץ מתבוסה מול שבט קורייש הלא-מוסלמי במכה,הקמת בסיס אסטרטגי חלופי ושדרוג יכולות לקראת הכנעת שבט קורייש. ההשתלטות על מכה בשנת 630 הכשירה את הקרקע לכיבושים צבאיים נרחבים ולאסלאמיזציה אזורית ועולמית. סורות 4:97-100 ו-8:72-75 בקוראן הן המקור המרכזי בסוגיית ההיג'רה, המכיר בתפקידה היסודי בעיצוב האסטרטגיה והטקטיקה האסלאמיות.
*בשנת 670 היגרו לוחמים מוסלמים ומשפחותיהם/שבטיהם לאמצאר (עיירות/מחנות צבא), כגון בצרה, כופה, פוסטאט וקיירואן, שנועדו לשמש בסיס לערביזציה/אסלאמיזציה רחבת היקף של שטחים כבושים בחצי האי ערב ובמזרח התיכון כולו, במצרים, ובהמשך גם בצפון אפריקה ועד דרום ספרד. במאה ה-11 היגרו שבטים טורקמנים לאנטוליה והפכו בהדרגה את האזור מיווני-נוצרי לטורקי-מוסלמי. במאות ה-14 עד ה-16 הסתייעה ההתפשטות העות'מאנית/אסלאמית בהגירה מבצעית אל הבלקן, ובכלל זה בולגריה, סרביה, יוון, דרום קרואטיה, אלבניה ובוסניה-הרצגובינה. בשנת 1804 הוביל עות'מאן דן פודיו היג'רה במערב אפריקה, לפני שניהל את ג'יהאד סוקוטו בשטחן של ניגריה וקמרון של ימינו.
*במאות ה-20 וה-21 הציגו אנשי רוח אסלאמים את מושג ההיג'רה כמתודולוגיית טרור מהפכנית. למשל סייד קוטב, האידיאולוג הרדיקלי/טרוריסטי המוביל של "האחים המוסלמים" בשנות ה-50' וה-60', ושוכרי מוסטפא, מייסדה ומנהיגה של הקבוצה האסלאמית "תכפיר ואל-היג'רה" בשנות ה-60' וה-70'. כמו כן, אל-קאעידה ודאע"ש השתמשו במושג ההיג'רה כדי למשוך לוחמים זרים לאזורים שמחוץ לשליטת המדינה, כמו אזורי הגבול האפגניים-פקיסטניים בשנות ה-80' וה-90', ומזרח סוריה ומערב עיראק ב-2014.
השורה התחתונה
*בעוד שהפרשנות המערבית להגירה שואפת לשלב מהגרים מוסלמים, הפרשנות האסלאמית להיג'רה שואפת להשתלט על ה"כופר" המערבי.
*הפרשנות המערבית והפרשנות האסלאמית להגירה מהוות דבר והיפוכו.
*מודעות להבדל התהומי בין שתי הפרשנויות חיונית לדמוקרטיות המערביות כדי להימנע מתוצאות קטלניות.
