שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה השנייה: יוזמת ישראל–ארה"ב”
24 בפברואר 2026
English edition bit.ly/4rw4teh
מערכת החינוך בקטאר – אנטי-"כופרים" ופרו-ג'יהאד
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, “במחשבה השנייה: יוזמת ישראל–ארה"ב”
24 בפברואר 2026, bit.ly/46rEUml
English edition bit.ly/4rw4teh
בניגוד לאיחוד האמירויות הערביות שעקרה את ההסתה האנטי-יהודית והאנטי-ישראלית מתכנית הלימודים, דרשות יום השישי ואמצעי התקשורת הרשמיים – ומשלבת תכנים אוהדים לעם היהודי וישראל – קטאר דבקה בתכנית לימודים המדגישה אנטי-"כופרים", אנטי-נצרות, אנטי-יהדות ואנטי-ישראליות.
האם תפישת העולם של קטאר עקבית עם ערכי הדמוקרטיה המערבית?
האם מדיניות קטאר מתיישבת עם המאמץ לצמצם מלחמות וטרור?
האם קטאר היא מתווך הוגן?
הצהרות דיפלומטיות מתעתעות של קטאר (מלל) אינן מתיישבות עם תכנית הלימודים הקבועה שלה (מעש), המשקפת נאמנה את תפישת עולמה, ערכיה, חזונה ומדיניותה. תכנית לימודים זאת מעצבת את תודעת המיעוט השליט (10%–15%), ונמצאת בשליטתו המלאה של השליט – האמיר, השייח’ תמים בן חמד א-תאני – המדכא את רוב תושביה (85%–90%) שהם עובדים זרים.
מחקר Impact-seשהתפרסם בפברואר 2026 עוסק בתכנית הלימודים של קטאר בשנת הלימודים 2025–2026 מצאה שמאז שנת הלימודים 2021–2022 קטאר ממשיכה לכלול תכנים אנטישמיים, חוסר סובלנות כלפי "כופרים" והצדקת השימוש בג’יהאד אלים.
דו"ח 2024 של מחלקת המדינה בארה"ב על חופש הדת בעולם מציין שתכנית הלימודים של קטאר “ממשיכה להציג תכנים אנטישמיים,” הכלולים בתכנית הלימודים בשנת 2025–2026.
חוסר ההערכה כלפי לא-מוסלמים בא לידי ביטוי במונחים “כופרים” ו“עובדי אלילים,” בתיאורים מבזים, ובהטפה להעניש "כופרים".
ספרי הלימוד ממשיכים להציג אנטישמיות ומתארים יהודים כחמדנים, יהירים, רמאים, עוינים לאסלאם, שקרנים, חורשי-מזימות, פחדנים ומפירי הסכמים. היהודים מוצגים כמי שמנהלים בציניות את ענייני העולם, תוך שלילת הקשר ההיסטורי של היהודים לארץ ישראל ואת זכותם להגדרה עצמית.
הג’יהאד האלים מוצג כרעיון דתי מרכזי. ספרי הלימוד מחנכים הילדים “לאהוב את הג’יהאד”, ומלמדים שהתמורה שמבטיח אללה ללוחמים ולנהרגים על מזבח האסלאם היא כניסה לגן עדן.
הקמת מדינת ישראל מתוארת ככיבוש, קיומה נמחק מהמפות ונורמליזציה עמה מוקעת. שירים מעודדים תלמידים לשאת חרב, לצאת לג’יהאד ולהקריב את חייהם במאבק נגד “האויב הציוני.”
לדוגמא:
*חינוך אסלאמי, כיתה י"א, כרך 1, 2025–2026, עמ’ 46 – מגנה את הנצרות והיהדות כדתות “מעוותות”, וכי “הוחדרו לתוכן יסודות של עבודת אלילים.”
*חינוך אסלאמי, כיתה ח’, כרך 1, 2025–2026, עמ’ 124, 129 – מציג שתי אפשרויות לאחר המוות: המוסלמים (“מאמינים”) ישכנו בגן עדן; הלא-מוסלמים (“כופרים”) יסבלו בגיהינום.
*חינוך אסלאמי, כיתה י’, כרך 1, 2025–2026, עמ’ 18–19 – מאשים את היהודים באי-קיום התורה שניתנה להם על ידי אללה, ומורה לא להידמות ליהודים.
*חינוך אסלאמי, כיתה ח’, כרך 1, 2025–2026, עמ’ 26–28 – טוען שמשה וישו הם נביאים מוסלמים שנדחו על ידי עמם. נאמר כי היהודים רשעים, כי העם היהודי מקולל על ידי אללה לעד, וכי “אין רע יותר ממי שהוזמן לאסלאם ודחה אותו.”
*חינוך אסלאמי, כיתה ח’, כרך 1, 2025–2026, עמ’ 70–71 – פרק על קרב ח’ייבר, שנערך בין כוחות הנביא מוחמד לשבט היהודי בני נדיר, מציג את היהודים כאויב היסטורי של האסלאם והמוסלמים.
*חינוך אסלאמי, כיתה ו’, כרך 2, 2025–2026, עמ’ 139 –אחת הדרכים למדוד אישה מוסלמית ראויה היא בחינוך הילדים להקרבת חיים למען הג’יהאד.
*חינוך אסלאמי, כיתה ח’, כרך 1, 2025–2026, עמ’ 72–73 – מלמד את קרב ח’ייבר (629 לספירה), וקובע שמטרת הג’יהאד היא לאסלם את ה"כופרים".
השורה התחתונה: תנאי מוקדם לשילוב קטאר בקידום השלום ובמאבק בטרור הוא רפורמה תרבותית מבנית ודרמטית, המבוססת בראש ובראשונה על עקירת תכנית הלימודים לשנאה ולטרור המאפיינת היום את קטאר.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
20 פברואר 2026
https://bit.ly/3MR9AGU English edition
שיתוף הפעולה האסטרטגי בין קטאר ומשטר האייתוללה מתהדק מ-2017, בעקבות הסגר הימי, יבשתי ואווירי שהטילו על קטאר ערב הסעודית, מצרים, איחוד האמירויות ובחריין. המצור הוטל בשל האשמות כי קטאר מקדמת את טרור משטר האייתוללה ו"האחים המוסלמים", מסייעת ל"אל–קאעידה", לחות'ים בתימן ולגורמי טרור נוספים, ומפעילה את "אל ג'זירה" כמנוף חתרנות וטרור.
הרחבת שיתוף הפעולה נמשכת ומתגברת למרות שמשטר האייתוללה מהווה מוקד אזורי ועולמי מוביל של טרור אסלאמי, סחר בסמים, הלבנת הון, הפצת מערכות נשק מתקדמות ולִיבּוי מלחמות אזרחים במזרח התיכון, אפריקה ואמריקה הלטינית.
ערב הסעודית גם מאשימה את קטאר בהתססת האוכלוסייה השיעית, המהווה כמחצית האזרחים הסעודים במחוז המזרחי בסעודיה העשיר בנפט, וכן בהחרפת המתיחות בין בית סעוד לבין הווהאבים (המהווים 20%–40% מהאוכלוסייה הסעודית), הטוענים לכתר בלעדי של פרשנות האסלאם, אך מאותגרים על ידי יורש העצר מוחמד בן סלמאן, הטוען שגם לו יש את הזכות לפרש את האסלאם.
קטאר היא מקור המימון המרכזי של "האחים המוסלמים" – ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם – החותר להפלת כל משטר מוסלמי לאומי, להכרעת "הכופרים", ולהקמת חברה עולמית המתנהלת על בסיס האסלאם כדת הלגיטימית היחידה בעולם, ובחסדי האל. ערב הסעודית, מצרים, איחוד האמירויות ובחריין מגדירות את האחים המוסלמים כארגון טרור, אבל קטאר מעניקה סיוע כספי גם לשלוחות הרבות של הארגון במזרח התיכון, באפריקה ובדרום אסיה (כגון הודו, פקיסטן, בנגלדש ותאילנד).
במאי 2020, הציגה רשת אל–ג'זירה – המדבררת את השלטון הקטארי ומהווה את הבבואה האותנטית ביותר של תפישת עולמו והמדיניותו – את קאסם סוליימאני, מפקד "כוח קודס" של "משמרות המהפכה" שחוסל על ידי ארה"ב, כ"גיבור שהלך בדרך האל".
רשת אל–ג'זירה נוסדה ב-1996 ע"י אמיר קטאר, השייח' חמד בן ח'ליפה אל ת'אני, כזרוע תעמולה ומדיניות חוץ, והיא מהללת בעקביות את "האחים המוסלמים".
בשנות ה-90' אירחה קטאר את חאלד שיח' מוחמד – מי שהפך לאדריכל של טרור ה־11 בספטמבר.
לאחר ה־11 בספטמבר, הפכה אל–ג'זירה לבמה בלעדית לפרסום מסרים של "אל–קאעידה", ששיבחו הרג חיילי ארה"ב כ"פעולות גן עדן". "אל–קאעידה" גם השתמשה באל–ג'זירה לשידור מסרים, סרטונים והצהרות מאוסאמה בן לאדן ומנהיגי טרור נוספים.
כל המשטרים הערביים הפרו–אמריקאיים – ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין, מצרים, ירדן ומרוקו – מאשימים את אל–ג'זירה (קטאר) בהתססת גורמים חתרניים במדינותיהם.
קטאר העניקה אזרחות, מקלט ובמה גדולה באל–ג'זירה – לרבות תוכנית שנצפתה על ידי כ־60 מיליון צופים – ליוסף אל–קארדאווי (1926–2022) יליד מצרים, ול"ברית העולמית של חכמי הדת המוסלמים" שהקים, המקדמת אידיאולוגיית טרור אסלאמי ופסיקות דת קיצוניות, כולל עידוד לחטיפת ורצח חיילי ארה"ב. אל–קארדאווי, האידיאולוג המוביל של "האחים המוסלמימם" בשנים האחרונות, עודד גם פיגועי התאבדות. נאסר עליו להיכנס לארה"ב, בריטניה, צרפת, סעודיה, מצרים, איחוד האמירויות ובחריין, אבל הוא זכה לכבוד מלכים בקטאר.
מ-1999 קטאר מעניקה מקלט למנהיגי חמאס שגורשו מירדן.
קטאר התנגדה למלחמת קדאפי בטרור האיסלאמי באפריקה, ותומכת במשטר האיסלאמיסטי בטריפולי (שהפיל אתקדאפי) במלחמת האזרחים המשתוללת בלוב מ-2011.
שיתוף הפעולה של קטאר עם משטר האייתולות – כולל שיתוף פעולה מודיעיני וסיוע בעקיפת סנקציות כלכליות נגד איראן – נחשף גם בתערוכת ההגנה הימית הבינלאומית שנערכה בדוחא במרץ 2024, כאשר – כפי שאירע גם ב־2022 – השתתפו בה בכירים מ"משמרות המהפכה" ומשרד ההגנה האיראני, שהציגו טילים, מל"טים ומערכות נשק נוספות.
קטאר ואיראן גם שותפות במאגר גז טבעי במפרץ הפרסי שהוא הגדול בעולם.
האם תרצה שמימון לימודיך יגיע מהמקור שמממן את חמאס? על פי מכון ISGAP ("המכון לחקר אנטישמיות עולמית ומדיניות"), קטאר השקיעה למעלה מ־20 מיליארד דולר באוניברסיטאות בארה"ב. לפי המכון, קיימת התאמה בין המימון קטארי לבין הקצנת האנטישמיות באוניברסיטאות בארה"ב.
תוכנית הלימודים בקטאר עצמה רוויה אנטישמיות, חוסר סובלנות דתית כלפי לא–מוסלמים, האדרת ג'יהאד וטרור מתאבדים, דה–לגיטימציה שיטתית של ישראל, הצגת יהודים כרמאים ועוינים, וסילוף ההיסטוריה היהודית ומחיקת הקשר היהודי בן 3,500 שנים לארץ ישראל.
מתוך שלושת מיליון תושבי קטאר, רק כ־10%–15% הם אזרחים, המעניקים רוח גבית למשטר האייתוללה, ל"אחים המוסלמים", לחות'ים, לחיזבאללה ולגופי טרור איסלאמיים נוספים. 85%–90% מהתושבים הם עובדים זרים במעמד נחות, רובם מדרום אסיה.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
9 באוקטובר 2026
English edition https://bit.ly/3VYYvYt
ב-10 באפריל 2006 נשא מועמר קדאפי נאום בטימבוקטו, מאלי: "50 מיליון מוסלמים הנמצאים באירופה יהפכו אותה ליבשת מוסלמית בתוך כמה עשורים… אללה יעניק לאסלאם ניצחון ללא חרבות, ללא רובים…"
משמעויות ההגירה בעיני המערב והאסלאם שונות זו מזו באופן יסודי – אידיאולוגית, דתית, משפטית, חברתית, כלכלית, טקטית ואסטרטגית. תפישת המערב מונחית ע"י עקרונות חילוניים, מוסריים, משפטיים וחברתיים-כלכליים, ומתמקדת בזכויות, גבולות, שווקי עבודה והגנה הומניטרית מכוח המשפט הבינלאומי. לעומת זאת, תפישת האסלאם את מוסד ההגירה (הִיגְ'רָה) היא דוקטרינרית, תיאולוגית, אידיאולוגית ואסטרטגית, ומושרשת במורשת הנביא מוחמד והקוראן בת 1,400 שנים. למעשה, ההיג'רה מציינת את תחילת מנין השנים המוסלמי (היג'רי).
פרופ' קלי מ. גרינהיל, מדעי המדינה ב-MIT ובאוניברסיטת טאפטס, מחברת הספר Weapons of Mass Migration (הוצאת אוניברסיטת קורנל, 2016), תיעדה את השיטה של קדאפי וארדואן להפחיד את מערב אירופה באיום של הגירה אסלאמית מכוונת.
דוקטרינת ההיג'רה
דוקטרינת ההיג'רה מתייחסת להגירת הנביא מוחמד ממכה לחבש ומדינה כהחלטה אלוהית וצעד אסטרטגי שנועדו להתארגן מחדש, להרחיב את בסיס העוצמה של מוחמד והאסלאם למען אללה, ולהכשיר את הקרקע לג'יהאד-מזוין.
הקוראן והחדית' (תיעוד מעשיו ואמירותיו של מוחמד) מציגים את ההיג'רה כאב-טיפוס של ג'יהאד לא-אלים "למען אללה", כשההגירה והלחימה משולבות כמעשי פולחן משלימים במצוות אללה. ההיג'רה הייתה שלב מקדים של הג'יהאד ורכיב מרכזי ומתמשך בו להכנעת אויבים.
מבחינה לשונית ודתית, הקוראן משלב אמונה-הגירה-לחימה. למשל, לפי הקוראן 8:74: "אלה שהאמינו, נדדו [היגרו], ולחמו למען אללה… הם המאמינים האמיתיים". ההיג'רה אינה רק מעבר מקום, אלא מאבק אסטרטגי בעל משמעות רוחנית למען אללה.
ציוני דרך של ההיג'רה
*בשנת 615 היגר הנביא מוחמד לאתיופיה ובשנת 622 למדינה, וכך ביסס את התקדים האסלאמי של היג'רה (הגירה) – מהלך המקדם את ניצחון "בית האסלאם" על "בית הכופרים". ההיג'רה של מוחמד נועדה להיחלץ מתבוסה מול שבט קורייש הלא-מוסלמי במכה,הקמת בסיס אסטרטגי חלופי ושדרוג יכולות לקראת הכנעת שבט קורייש. ההשתלטות על מכה בשנת 630 הכשירה את הקרקע לכיבושים צבאיים נרחבים ולאסלאמיזציה אזורית ועולמית. סורות 4:97-100 ו-8:72-75 בקוראן הן המקור המרכזי בסוגיית ההיג'רה, המכיר בתפקידה היסודי בעיצוב האסטרטגיה והטקטיקה האסלאמיות.
*בשנת 670 היגרו לוחמים מוסלמים ומשפחותיהם/שבטיהם לאמצאר (עיירות/מחנות צבא), כגון בצרה, כופה, פוסטאט וקיירואן, שנועדו לשמש בסיס לערביזציה/אסלאמיזציה רחבת היקף של שטחים כבושים בחצי האי ערב ובמזרח התיכון כולו, במצרים, ובהמשך גם בצפון אפריקה ועד דרום ספרד. במאה ה-11 היגרו שבטים טורקמנים לאנטוליה והפכו בהדרגה את האזור מיווני-נוצרי לטורקי-מוסלמי. במאות ה-14 עד ה-16 הסתייעה ההתפשטות העות'מאנית/אסלאמית בהגירה מבצעית אל הבלקן, ובכלל זה בולגריה, סרביה, יוון, דרום קרואטיה, אלבניה ובוסניה-הרצגובינה. בשנת 1804 הוביל עות'מאן דן פודיו היג'רה במערב אפריקה, לפני שניהל את ג'יהאד סוקוטו בשטחן של ניגריה וקמרון של ימינו.
*במאות ה-20 וה-21 הציגו אנשי רוח אסלאמים את מושג ההיג'רה כמתודולוגיית טרור מהפכנית. למשל סייד קוטב, האידיאולוג הרדיקלי/טרוריסטי המוביל של "האחים המוסלמים" בשנות ה-50' וה-60', ושוכרי מוסטפא, מייסדה ומנהיגה של הקבוצה האסלאמית "תכפיר ואל-היג'רה" בשנות ה-60' וה-70'. כמו כן, אל-קאעידה ודאע"ש השתמשו במושג ההיג'רה כדי למשוך לוחמים זרים לאזורים שמחוץ לשליטת המדינה, כמו אזורי הגבול האפגניים-פקיסטניים בשנות ה-80' וה-90', ומזרח סוריה ומערב עיראק ב-2014.
השורה התחתונה
*בעוד שהפרשנות המערבית להגירה שואפת לשלב מהגרים מוסלמים, הפרשנות האסלאמית להיג'רה שואפת להשתלט על ה"כופר" המערבי.
*הפרשנות המערבית והפרשנות האסלאמית להגירה מהוות דבר והיפוכו.
*מודעות להבדל התהומי בין שתי הפרשנויות חיונית לדמוקרטיות המערביות כדי להימנע מתוצאות קטלניות.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה השנייה: יוזמת ישראל–ארה"ב”
24 בפברואר 2026
English edition bit.ly/4rw4teh
מערכת החינוך בקטאר – אנטי-"כופרים" ופרו-ג'יהאד
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, “במחשבה השנייה: יוזמת ישראל–ארה"ב”
24 בפברואר 2026, bit.ly/46rEUml
English edition bit.ly/4rw4teh
בניגוד לאיחוד האמירויות הערביות שעקרה את ההסתה האנטי-יהודית והאנטי-ישראלית מתכנית הלימודים, דרשות יום השישי ואמצעי התקשורת הרשמיים – ומשלבת תכנים אוהדים לעם היהודי וישראל – קטאר דבקה בתכנית לימודים המדגישה אנטי-"כופרים", אנטי-נצרות, אנטי-יהדות ואנטי-ישראליות.
האם תפישת העולם של קטאר עקבית עם ערכי הדמוקרטיה המערבית?
האם מדיניות קטאר מתיישבת עם המאמץ לצמצם מלחמות וטרור?
האם קטאר היא מתווך הוגן?
הצהרות דיפלומטיות מתעתעות של קטאר (מלל) אינן מתיישבות עם תכנית הלימודים הקבועה שלה (מעש), המשקפת נאמנה את תפישת עולמה, ערכיה, חזונה ומדיניותה. תכנית לימודים זאת מעצבת את תודעת המיעוט השליט (10%–15%), ונמצאת בשליטתו המלאה של השליט – האמיר, השייח’ תמים בן חמד א-תאני – המדכא את רוב תושביה (85%–90%) שהם עובדים זרים.
מחקר Impact-seשהתפרסם בפברואר 2026 עוסק בתכנית הלימודים של קטאר בשנת הלימודים 2025–2026 מצאה שמאז שנת הלימודים 2021–2022 קטאר ממשיכה לכלול תכנים אנטישמיים, חוסר סובלנות כלפי "כופרים" והצדקת השימוש בג’יהאד אלים.
דו"ח 2024 של מחלקת המדינה בארה"ב על חופש הדת בעולם מציין שתכנית הלימודים של קטאר “ממשיכה להציג תכנים אנטישמיים,” הכלולים בתכנית הלימודים בשנת 2025–2026.
חוסר ההערכה כלפי לא-מוסלמים בא לידי ביטוי במונחים “כופרים” ו“עובדי אלילים,” בתיאורים מבזים, ובהטפה להעניש "כופרים".
ספרי הלימוד ממשיכים להציג אנטישמיות ומתארים יהודים כחמדנים, יהירים, רמאים, עוינים לאסלאם, שקרנים, חורשי-מזימות, פחדנים ומפירי הסכמים. היהודים מוצגים כמי שמנהלים בציניות את ענייני העולם, תוך שלילת הקשר ההיסטורי של היהודים לארץ ישראל ואת זכותם להגדרה עצמית.
הג’יהאד האלים מוצג כרעיון דתי מרכזי. ספרי הלימוד מחנכים הילדים “לאהוב את הג’יהאד”, ומלמדים שהתמורה שמבטיח אללה ללוחמים ולנהרגים על מזבח האסלאם היא כניסה לגן עדן.
הקמת מדינת ישראל מתוארת ככיבוש, קיומה נמחק מהמפות ונורמליזציה עמה מוקעת. שירים מעודדים תלמידים לשאת חרב, לצאת לג’יהאד ולהקריב את חייהם במאבק נגד “האויב הציוני.”
לדוגמא:
*חינוך אסלאמי, כיתה י"א, כרך 1, 2025–2026, עמ’ 46 – מגנה את הנצרות והיהדות כדתות “מעוותות”, וכי “הוחדרו לתוכן יסודות של עבודת אלילים.”
*חינוך אסלאמי, כיתה ח’, כרך 1, 2025–2026, עמ’ 124, 129 – מציג שתי אפשרויות לאחר המוות: המוסלמים (“מאמינים”) ישכנו בגן עדן; הלא-מוסלמים (“כופרים”) יסבלו בגיהינום.
*חינוך אסלאמי, כיתה י’, כרך 1, 2025–2026, עמ’ 18–19 – מאשים את היהודים באי-קיום התורה שניתנה להם על ידי אללה, ומורה לא להידמות ליהודים.
*חינוך אסלאמי, כיתה ח’, כרך 1, 2025–2026, עמ’ 26–28 – טוען שמשה וישו הם נביאים מוסלמים שנדחו על ידי עמם. נאמר כי היהודים רשעים, כי העם היהודי מקולל על ידי אללה לעד, וכי “אין רע יותר ממי שהוזמן לאסלאם ודחה אותו.”
*חינוך אסלאמי, כיתה ח’, כרך 1, 2025–2026, עמ’ 70–71 – פרק על קרב ח’ייבר, שנערך בין כוחות הנביא מוחמד לשבט היהודי בני נדיר, מציג את היהודים כאויב היסטורי של האסלאם והמוסלמים.
*חינוך אסלאמי, כיתה ו’, כרך 2, 2025–2026, עמ’ 139 –אחת הדרכים למדוד אישה מוסלמית ראויה היא בחינוך הילדים להקרבת חיים למען הג’יהאד.
*חינוך אסלאמי, כיתה ח’, כרך 1, 2025–2026, עמ’ 72–73 – מלמד את קרב ח’ייבר (629 לספירה), וקובע שמטרת הג’יהאד היא לאסלם את ה"כופרים".
השורה התחתונה: תנאי מוקדם לשילוב קטאר בקידום השלום ובמאבק בטרור הוא רפורמה תרבותית מבנית ודרמטית, המבוססת בראש ובראשונה על עקירת תכנית הלימודים לשנאה ולטרור המאפיינת היום את קטאר.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
20 פברואר 2026
https://bit.ly/3MR9AGU English edition
שיתוף הפעולה האסטרטגי בין קטאר ומשטר האייתוללה מתהדק מ-2017, בעקבות הסגר הימי, יבשתי ואווירי שהטילו על קטאר ערב הסעודית, מצרים, איחוד האמירויות ובחריין. המצור הוטל בשל האשמות כי קטאר מקדמת את טרור משטר האייתוללה ו"האחים המוסלמים", מסייעת ל"אל–קאעידה", לחות'ים בתימן ולגורמי טרור נוספים, ומפעילה את "אל ג'זירה" כמנוף חתרנות וטרור.
הרחבת שיתוף הפעולה נמשכת ומתגברת למרות שמשטר האייתוללה מהווה מוקד אזורי ועולמי מוביל של טרור אסלאמי, סחר בסמים, הלבנת הון, הפצת מערכות נשק מתקדמות ולִיבּוי מלחמות אזרחים במזרח התיכון, אפריקה ואמריקה הלטינית.
ערב הסעודית גם מאשימה את קטאר בהתססת האוכלוסייה השיעית, המהווה כמחצית האזרחים הסעודים במחוז המזרחי בסעודיה העשיר בנפט, וכן בהחרפת המתיחות בין בית סעוד לבין הווהאבים (המהווים 20%–40% מהאוכלוסייה הסעודית), הטוענים לכתר בלעדי של פרשנות האסלאם, אך מאותגרים על ידי יורש העצר מוחמד בן סלמאן, הטוען שגם לו יש את הזכות לפרש את האסלאם.
קטאר היא מקור המימון המרכזי של "האחים המוסלמים" – ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם – החותר להפלת כל משטר מוסלמי לאומי, להכרעת "הכופרים", ולהקמת חברה עולמית המתנהלת על בסיס האסלאם כדת הלגיטימית היחידה בעולם, ובחסדי האל. ערב הסעודית, מצרים, איחוד האמירויות ובחריין מגדירות את האחים המוסלמים כארגון טרור, אבל קטאר מעניקה סיוע כספי גם לשלוחות הרבות של הארגון במזרח התיכון, באפריקה ובדרום אסיה (כגון הודו, פקיסטן, בנגלדש ותאילנד).
במאי 2020, הציגה רשת אל–ג'זירה – המדבררת את השלטון הקטארי ומהווה את הבבואה האותנטית ביותר של תפישת עולמו והמדיניותו – את קאסם סוליימאני, מפקד "כוח קודס" של "משמרות המהפכה" שחוסל על ידי ארה"ב, כ"גיבור שהלך בדרך האל".
רשת אל–ג'זירה נוסדה ב-1996 ע"י אמיר קטאר, השייח' חמד בן ח'ליפה אל ת'אני, כזרוע תעמולה ומדיניות חוץ, והיא מהללת בעקביות את "האחים המוסלמים".
בשנות ה-90' אירחה קטאר את חאלד שיח' מוחמד – מי שהפך לאדריכל של טרור ה־11 בספטמבר.
לאחר ה־11 בספטמבר, הפכה אל–ג'זירה לבמה בלעדית לפרסום מסרים של "אל–קאעידה", ששיבחו הרג חיילי ארה"ב כ"פעולות גן עדן". "אל–קאעידה" גם השתמשה באל–ג'זירה לשידור מסרים, סרטונים והצהרות מאוסאמה בן לאדן ומנהיגי טרור נוספים.
כל המשטרים הערביים הפרו–אמריקאיים – ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין, מצרים, ירדן ומרוקו – מאשימים את אל–ג'זירה (קטאר) בהתססת גורמים חתרניים במדינותיהם.
קטאר העניקה אזרחות, מקלט ובמה גדולה באל–ג'זירה – לרבות תוכנית שנצפתה על ידי כ־60 מיליון צופים – ליוסף אל–קארדאווי (1926–2022) יליד מצרים, ול"ברית העולמית של חכמי הדת המוסלמים" שהקים, המקדמת אידיאולוגיית טרור אסלאמי ופסיקות דת קיצוניות, כולל עידוד לחטיפת ורצח חיילי ארה"ב. אל–קארדאווי, האידיאולוג המוביל של "האחים המוסלמימם" בשנים האחרונות, עודד גם פיגועי התאבדות. נאסר עליו להיכנס לארה"ב, בריטניה, צרפת, סעודיה, מצרים, איחוד האמירויות ובחריין, אבל הוא זכה לכבוד מלכים בקטאר.
מ-1999 קטאר מעניקה מקלט למנהיגי חמאס שגורשו מירדן.
קטאר התנגדה למלחמת קדאפי בטרור האיסלאמי באפריקה, ותומכת במשטר האיסלאמיסטי בטריפולי (שהפיל אתקדאפי) במלחמת האזרחים המשתוללת בלוב מ-2011.
שיתוף הפעולה של קטאר עם משטר האייתולות – כולל שיתוף פעולה מודיעיני וסיוע בעקיפת סנקציות כלכליות נגד איראן – נחשף גם בתערוכת ההגנה הימית הבינלאומית שנערכה בדוחא במרץ 2024, כאשר – כפי שאירע גם ב־2022 – השתתפו בה בכירים מ"משמרות המהפכה" ומשרד ההגנה האיראני, שהציגו טילים, מל"טים ומערכות נשק נוספות.
קטאר ואיראן גם שותפות במאגר גז טבעי במפרץ הפרסי שהוא הגדול בעולם.
האם תרצה שמימון לימודיך יגיע מהמקור שמממן את חמאס? על פי מכון ISGAP ("המכון לחקר אנטישמיות עולמית ומדיניות"), קטאר השקיעה למעלה מ־20 מיליארד דולר באוניברסיטאות בארה"ב. לפי המכון, קיימת התאמה בין המימון קטארי לבין הקצנת האנטישמיות באוניברסיטאות בארה"ב.
תוכנית הלימודים בקטאר עצמה רוויה אנטישמיות, חוסר סובלנות דתית כלפי לא–מוסלמים, האדרת ג'יהאד וטרור מתאבדים, דה–לגיטימציה שיטתית של ישראל, הצגת יהודים כרמאים ועוינים, וסילוף ההיסטוריה היהודית ומחיקת הקשר היהודי בן 3,500 שנים לארץ ישראל.
מתוך שלושת מיליון תושבי קטאר, רק כ־10%–15% הם אזרחים, המעניקים רוח גבית למשטר האייתוללה, ל"אחים המוסלמים", לחות'ים, לחיזבאללה ולגופי טרור איסלאמיים נוספים. 85%–90% מהתושבים הם עובדים זרים במעמד נחות, רובם מדרום אסיה.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"חדשות מחלקה ראשונה", 19 פברואר 2025, bit.ly/4barwnQ
English edition bit.ly/3X0cuLm
הנשיא טראמפ אינו מתווך ניטראלי. הוא מונחה ע"י אינטרס ארה"ב, ומשוכנע שישראל מהווה מכפלן-עוצמה ומכפלן-דולרי ייחודי עבור ארה"ב, כלכלית וצבאית, טכנולוגית ומבצעית.
הוא רואה בטרור האסלאמי איום על הדמוקרטיות המערביות, כולל ארה"ב ("השטן האמריקאי הגדול"), ומודע לרפיסות נאט"ו ואי-נכונות הארגון לפעול צבאית ופוליטית נגד הטרור האסלאמי. הוא גם מבין שמאכלת איראן ו"האחים המוסלמים" מונחת על צוואר כל משטר ערבי פרו-אמריקאי. מכאן, המסקנה שישראל היא בעלת הברית היעילה, אמינה ומנוסה ביותר במאבק ארה"ב בטרור האסלאמי. הוא גם רואה בישראל בעלת ברית חיונית במטרתו לצמצם, ואולי אף לסיים, מלחמות וטרור, המחייב השמדה – ולא הכלה – של מוקדי מלחמה וטרור כגון חמאס.
טראמפ שואף לצמצם את נוכחות צבא ארה"ב במזרח התיכון. אבל, הוא לא מתעלם מהמזרח התיכון כמוקד מרכזי של טרור וסחר סמים אנטי-אמריקאים (הפועלים גם על אדמת ארה"ב!), ומיקום של 48% מעתודות הנפט בעולם. המזרח התיכון הוא גם צומת נתיבי-סחר קריטיים בין אסיה ומערב אירופה, המשתרעים בין הים התיכון, ים סוף, האוקיינוס ההודי והמפרץ הפרסי, ובין אירופה, אסיה ואפריקה. הוא רואה בישראל בעלת ברית יחידה המסוגלת למלא את החלל הנוצר על ידי צמצום נוכחות צבאית של ארה"ב. ישראל היא מוצב-קדמי אמריקאי שאינו זקוק לכוח אדם אמריקאי, אלא רק לציוד צבאי אמריקאי, ומתפקדת כנושאת מטוסים אמריקאית הגדולה בעולם ללא חיילי ארה"ב על סיפונה.
טראמפ – כמו רוב המצביעים והמחוקקים בארה"ב, וכל צוות מדיניות החוץ והביטחון שלו – מזהה את ישראל כחלק מכוחות הטוב במאבק נגד כוחות הרשע, הכוללים את הטרור האסלאמי. הוא מבין שהטרור האסלאמי והפלסטיני הם מונחי-אידיאולוגיה פנאטית, שורשית ואנטי-מערבית, ולכן יש להביסם ולא להכילם.
הוא תומך בחובתה של ישראל לנצח את הטרור, ולא רק בזכותה להגן מפני הטרור. הוא מודע לכך שניצחון ישראל על הטרור האסלאמי הוא גם ניצחון אמריקאי, ומשדרג את יציבות כל המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים (כגון ירדן), המאוימים על ידי איראן, האחים המוסלמים ודאע"ש.
במהלך כהונתו הראשונה, טראמפ סילק את ממסד מחלקת המדינה מבמת העשייה של מדיניות החוץ והביטחון, עקב כישלונו השיטתי, במיוחד במזרח התיכון, ובמיוחד בניסיונות אין-ספור לקדם שלום בין ישראל לשכנותיה. לכן, טראמפ הצליח להביא ארבעה הסכמי שלום ("הסכמי אברהם"), מכיוון שפעל בניגוד לתפישת העולם של מחלקת המדינה, הרואה בסוגייה הפלסטינית את מוקד הסכסוך ערב-ישראל וזעזועי המזרח התיכון.
בניגוד להשקפת העולם של מחלקת המדינה, טראמפ אינו רואה בישראל חלק מהבעיה, אלא חלק מרכזי מהפתרון. הוא אינו מאמין בהכלת הטרור אלא בהכרעתו, ורואה בעזה מדינת טרור, שאוכלוסייתה מזדהה – חינוכית, דתית, תקשורתית וטכסית – עם הטרור.
בניגוד להשקפת העולם הרב-לאומית והקוסמופוליטנית של ממסד מחלקת המדינה, טראמפ מתנגד לגיבוש מכנה-מדיני-משותף עם האו"ם וארגונים בינלאומיים, הפועלים בשיטתיות נגד אינטרס ארה"ב וישראל. הוא דבק בעצמאות הפעולה הביטחונית והמדינית של ארה"ב,בשיתוף פעולה עם בעלות ברית יעילות (כמו ישראל), ומתנגד לשעבד את מדיניות ארה"ב למדיניות האו"ם העויין ואירופה הרופסת.
טראמפ מעריך את כוח ההרתעה של ישראל שהפך אותה לבעלת ברית ייחודית, המשדרגת את כוח ההרתעה של ארה"ב. הוא רואה בישראל מרכז חדשנות של כ-250 ענקיות היי-טק מארה"ב, התורם לעליונות הטכנולוגית של ארה"ב. הוא רואה בישראל "חנות היוקרה" ומעבדה חסכונית בתנאי קרב של צבא ארה"ב והתעשייה הביטחונית בארה"ב, המניבים למשלם המיסים האמריקאי מיליארדי דולרים כתוצאה מחיסכון בהוצאות מחקר ופיתוח, שדרוג התחרותיות האמריקאית בשוק הבינלאומי, הגדלת היצוא האמריקאי, והרחבת בסיס התעסוקה האמריקאית – השקעה ייחודית המניבה לארה"ב תשואה חסרת-תקדים.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 13 ינואר 2025, bit.ly/3C9Oe2b
English edition bit.ly/4fM4ww6
סר ג'ון ג'נקינס, מומחה בריטי ל"אחים המוסלמים" והמזרח התיכון באוניברסיטת קיימברידג', טוען ש"התייחסות המערב לאלימות 'האחים המוסלמים' היא עתירת-הבלים…. אלימות 'האחים' היא חוקתית מאז הקמת הארגון ב-1928…. במרכז ניצבת משנתו של האידיאולוג סייד קוטב [שהוצא להורג במצרים ב-1966 עקב מעורבותו בניסיון לרצוח את הנשיא נאצר] המבוססת על אלימות…. בראיון ל'אל ג'זירה' אמר אל-ג'ולאני שמערכת החינוך של אל-קעידה כוללת את רעיונותיו של סייד קוטב…. 'האחים' מתעמתים עם אל-קעידה ודאעש, אבל מטרת-העל שלהם זהה [הפלת משטרים אסלאמים לאומיים, הכנעת ה"כופר" המערבי והקמת ישות עולמית המבוססת על האסלאם – הדת הלגיטימית היחידה]….
התמודדות המערב מול הטרור האסלאמי מאופיינת ע"י סידרת כשלים ארוכת-שנים, הנובעת בעיקר מההנחה שאפשר לשכנע/לפתות את גופי הטרור האסלאמי לאמץ ערכים מערביים כגון דו-קיום בשלום, עמידה בהסכמים, דמוקרטיה וזכויות אדם, ולהעדיף שדרוג משמעותי של רמת החיים על פני אידיאולוגיה פנאטית.
מעצבי מדיניות במערב נוטים להתעלם מהעובדה שטרור נושך את היד המסייעת לו, כפי שחוותה ארה"ב באיראן, אפגניסטן, עיראק ולוב אחרי שסייעה לאייתולות להדיח את השאה, למוג'אהידין לסלק את הצבא הסובייטי מאפגניסטן, לצדאם חוסיין לבלום את האייתולות, ולאסלאמיסטים לחסל את קדאפי. גם ישראל חוותה זאת אחרי המחוות הדרמטיות לאש"פ במסגרת הסכם אוסלו וההתנתקות.
המערב מתעלם ממרכזיות אידיאולוגיות דתיות ופנאטיות בעיצוב הטרור האסלאמי מאז המאה ה-7, ובמיוחד עיצוב דרכם של 'האחים' מאז שנוסדו ב-1928 והקצינו את התנהלותם בהשראת סייד קוטב משנות ה-50'. מחלקת המדינה ומעצבי מדיניות נוספים במערב טוענים שהטרור מונחה-ייאוש כלכלי, חברתי ומדיני (ולכן יש להתמודד מולו באמצעים כלכליים ודיפלומטים) ואינו מונחה-אידיאולוגיה המכריעה – ושוללת דו קיום בשלום עם – "משומדים" ו"כופרים".
המערב אף שוגה בהתמקדותו בפעולות אלימות (טקטיקה) של הטרור האסלאמי ולא בכוונות מונחות-אידיאולוגיה קנאית (אסטרטגיה), ולכן דוגל (כמו ישראל עד ה-7 לאוקטובר) בהגנה ולא במתקפה, הכלה ולא הכרעה, תגובה ולא מניעה.
בעוד המערב רואה במו"מ אמצעי להתפייסות ודו-קיום, הטרור האסלאמי רואה במו"מ אמצעי להחלשת המערב "הכופר" והכרעתו. המערב מתעלם מהעובדה שטרור אינו מסוגל להחליף חברבורות, רק טקטיקות. עקב העובדה שהמציאות הבלתי-צפויה, האלימה, המדממת והמתסכלת במזרח תיכון אינה מחליפה חברבורות, מעדיפים מעצבי מדיניות מערביים לבסס את מדיניותם על מציאות-חלופית, צפוייה ונוחה הפועלת לפי ערכים מערביים, אך מנותקת לחלוטין מהמתרחש במזרח התיכון, ולכן מקדיחה את הקדירה.
התנערות המערב מהרהורי-לב במלחמה בטרור האסלאמי תביא לשחרור רוב המוסלמים – שאינם טרוריסטים! – מעריצות , שחיתות ואלימות משטרי הטרור.
ג'ון ג'נקינס מוסיף ש"אידיאולוגיית הטרור האסלאמי – כולל 'האחים המוסלמים' – היא הכרעתית, עריצה ואפוקליפטית…. זו שגיאה להניח שקיים הבדל מהותי בין אסלאמיסטים אלימים לבין אסלאמיסטים פרגמטיים הבוחרים, כביכול, בהתנהלות אינטלקטואלית, תרבותית ומדינית. את זאת מבינים מנהיגי איחוד האמירויות, מצרים, ירדן, ערב הסעודית (לפחות משנות ה-90') בהתמודדותם מול 'האחים המוסלמים' והארגונים המסונפים ל'אחים'…."
סירוב המערב לאמץ את מדיניות בעלות-בריתו הערביות מהווה רוח-גבית לטרור האסלאמי במזרח התיכון וגם באירופה ובארה"ב.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"חדשות מחלקה ראשונה", 23 דצמבר 2024, bit.ly/4iQL8kk
English edition https://bit.ly/3ZU0Eo0
השתלטות הטרור האסלאמי על דמשק מדירה שינה מעיני מנהיגי ירדן, מצרים, סעודיה, האמירויות ושאר מדינות ערב, החשים על צווארם את מאכלת משטר האייתולות וחרב "האחים המוסלמים". הם חוששים שהפלת משטר אסאד מהווה השראה לטרור האסלאמי במדינותיהם.
בניגוד לממסד המערבי, המנהיגים הערביים אינם מתרשמים מהתבטאויות מתונות של מנהיג המורדים בסוריה. הם ערים לחזון הדתי, הפנאטי המנחה את הטרור האיסלמי, ומכירים את נשק ה"טאקייה" – שימוש בהתבטאויות כדי להוליך שולל את האויב, להרדימו ולהתגבר עליו.
באשר אסאד השתמש ב"טאקייה" עם עלייתו לשלטון ב-2000, ווהוצג כמתון ע"י עיתונאי ה"ניו יורק טיימס" תום פרידמן, מזכירת המדינה מאדליין אולברייט והסנטור ג'והן קארי. כך גם עשה אייתוללה חומייני ב-1978, לפני הפלת השאה הפרסי, כאשר הציף את הנשיא קארטר בהתבטאויות מתונות ששכנעו את הנשיא האמריקאי להעריך ש"חומייני יהיה מהדורה איראנית של גנדי, ויתמקד בטרקטורים ולא בטנקים". החות'ים בתימן שלחו מסר מרגיע לנשיא ביידן, עם כניסתו לבית הלבן ב-2021, והביאו להוצאתם מרשימת ארגוני הטרור, ולהפעלת לחץ אמריקאי על סעודיה, להפסקת מלחמתה בטרור החות'י. וכמובן, ערפאת הרעיף על ישראל וארה"ב מזמורי שלום שהביאו ב-1993 ל"הסכם אוסלו", למאמרים וראיונות מחמיאים של תום פרידמן, ולהענקת פרס נובל לשלום לארכי-טרוריסט.
חזון מנהיג המורדים אינו מוגבל לשטח סוריה, אלא חותר להפלת כל משטר אסלאמי-לאומי, הקמת חברה אסלאמית עולמית, והכנעת התרבות המערבית "הכופרת", בהשראת עקרונות יסוד של "האחים המוסלמים".
שמו של ארגון הטרור המוביל בסוריה – "הארגון לשחרור הלבאנט" – מעיד על היעד הראשון: "שחרור" "סוריה הגדולה", הכוללת את סוריה, לבנון, ירדן, ישראל, קפריסין וחבל הטאיי בדרום תורכיה, ואחר כך כל המזרח התיכון, מרחבי "בית האסלאם" ולבסוף – "בית הכופרים" המערבי.
"האחים המוסלמים" שואבים עידוד מהצלחת הטרור האסלאמי בסוריה, ומכאן הברכות ממוקדי "האחים המוסלמים" במצרים, ירדן, לבנון, המפרץ הפרסי, ועוד.
המורדים הסורים – כמו גם משטר האייתולות באיראן – פועלים להפלת המשטר ההאשמי, ופועלים ע"י חתרנות, טרור והברחת סמים, תוך מינוף 2 מיליון הפליטים הסורים והעיראקים בירדן, התשתית המוצקה של "האחים המוסלמים", ארגוני טרור פלסטינים, והפיצול בחברה הבדווית (שבטי דרום ירדן רואים בהאשמים מהגרים מחצי האי ערב החוטאים באימוץ התרבות המערבית).
המורדים גם מעניקים רוח גבית למאמץ השיטתי של "האחים המוסלמים" להפיל את השלטון אל-סיסי במצרים, שם קמה התנועה האסלאמית ב-1928. לדוגמא, ב-1949, רצחו אנשיה את רה"מ המצרי מחמוד נוקראשי; ב-1954, כשלו בניסיון התנקשות בנשיא נאצר; וב-1981, רצחו יוצאי "האחים המוסלמים" ("הג'יהאד האסלאמי") את הנשיא סאדאת.
פרופ' אלברט חוראני, היסטוריון מוביל של האסלאם באוניברסיטת אוקספורד מציין עקרונות יסוד של "האחים המוסלמים" (A History of the Arab Peoples עמ' 445/6): "שלילה מוחלטת של חברות לא-אסלאמיות…. הקוראן הוא יסוד ומדריך חיי אנוש…. עליונות המערב מתקרבת לקיצה…. יש להיאבק להקמת חברה אסלאמית אוניברסלית… גם באלימות וטרור מתאבדים…."
על מעצבי מדיניות בישראל וארה"ב להכיר במרכזיות החזון הדתי, הפנאטי של "האחים המוסלמים" ו"הארגון לשחרור הלבאנט" – המתועד במערכות חינוך לשנאה והסתה במסגדים – בעיצוב האסטרטגיה של הטרור האסלאמי, ולהימנע מהיסחפות אחר התבטאויות מתונות של מנהיגי הטרור, שנועדו להקהות את חושי "הכופרים" ולהכניעם.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 19 אוגוסט 2024, bit.ly/3TidqZV
English edition bit.ly/3M3fnFp
יעד משותף למשטר האייתולות בטהראן, רוסיה, סין ו"האחים המוסלמים" הוא מיטוט המעמד האסטרטגי של ארה"ב במזרח התיכון, אפריקה ואמריקה הלטינית, שהיא הבטן הרכה של ארה"ב. למרות זאת, מחלקת המדינה (מחמ"ד) דבקה באופציה הדיפלומטית כלפי איראן, חרף העובדה שמאז 1979 האופציה הדיפלומטית מעניקה לאייתולות רוח גבית עזה – כולל מאות מיליארדי דולרים – לפעילות טרור אנטי-אמריקאית ברחבי העולם, כולל אדמת ארה"ב….
יעד מרכזי של האייתולות הוא הכנעת "השטן האמריקאי הגדול", כפי שמתועד במדיניותם פורעת החוק, בחוקה שלהם, בתכנית הלימודים בדרשות המסגדים ובאינדוקטרינציה בצבא. אבל, מחמ"ד אינה מוכנה לשקול מעבר מהאופציה הדיפלומטית לאופציה של שינוי-משטר….
המהפיכה האסלאמית של פברואר 1979 הפכה את איראן – בתמיכת מחמ"ד שראתה באייתוללה חומייני מנהיג נוח לארה"ב – מ"השוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי" למוקד מוביל של טרור אסלאמי (גם בארה"ב!), הברחת סמים, הלבנת הון והפצת מערכות נשק אנטי אמריקאים. ברם, מחמ"ד מסרבת להגדיר את איראן כמדינת טרור, ואף מסירה מעל איראן סנקציות כלכליות בהיקף של מאות מיליארדי דולרים….
מתחילת שנות ה-80' האייתולות וחיזבאללה מעמיקים את נוכחותם המבצעית בדרום ומרכז אמריקה בשיתוף פעולה עם ברוני סמים ממקסיקו, קולומביה, בוליביה, אקוודור וברזיל ועם כל ממשלה אנטי-אמריקאית, כולל אספקת כטב"מים קטלניים וציוד להקמת מנהרות תת-קרקעיות בין מקסיקו לארה"ב. אך מחמ"ד – הסבורה ש"הכסף מדבר" ומקילה ראש במרכזיות החזון הפנאטי של האייתולות – נחושה להוכיח שהרעפת בוננזה דיפלומטית ופיננסית על האייתולות עשויה לתמרץ אותם לדו-קיום בשלום, לניהול אמין של מו"מ ולזניחת חזון פנאטי אנטי-מערבי בן 1,400 שנים….
משטר האייתולות מפעיל טרור נגד כל מדינה ערבית פרו-אמריקאית, ובמיוחד סעודיה ומפיקות נפט נוספות, כדי להשתלט על 48% ממאגרי הנפט והגז הטבעי בעולם, תוך פגיעה אנושה בכלכלת ארה"ב והמערב. אלא שמחמ"ד מפעילה (עד לאחרונה) לחץ על סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים עקב מלחמתם בטרור החות'ים ו"האחים המוסלמים", ובמקביל מחזרת אחר האייתולות ו"האחים".
המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי מהווה יעד חשוב לטרור האייתולות עקב מיקומו בין ישראל, סעודיה, עיראק וסוריה. הפלת המשטר ההאשמי תקרב את הפריסה האסטרטגית של האייתולות לים התיכון, ותעניק לתמנון האיראני הישג כפול: הקמת "סהר שיעי" והקפת ישראל וסעודיה ב"חגורה איראנית" של לבנון, סוריה, ירדן, עזה, עיראק, קטאר, איראן, ותימן. אך מחמ"ד מגיבה ברפיסות למתקפת טרור איראנית על מתקנים אמריקאים במפרץ הפרסי, סוריה וירדן, וכמהה להסכם גרעין נוסף עם האייתולות.
האייתולות ממנפים את החולשה הפנימית בירדן: הפיצול השבטי הבין-בדווי (מ-1921), הבסיס השורשי של טרור "האחים המוסלמים" (רובו פלסטיני), העימות הרעיוני והצבאי בין הרוב הפלסטיני (כ-70%) לבין שלטון המיעוט הבדווי, ושני מיליון הפליטים מסוריה (בעיקר) ועיראק שנקלטו בצפון ירדן, וחלקם שייך לטרור האסלאמי.
הפלת המשטר ההאשמי ע"י טרור האייתולות (ו/או ע"י מדינה פלסטינית מערבית לנהר) תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי ופלסטיני אנטי-אמריקאי ואנטי-ישראלי בדומה ללוב, סוריה, עיראק ותימן, שתגלוש מערבה לישראל(!) ודרומה לחצי האי ערב במטרה להפיל את המשטרים במדינות הנפט הערביות – בוננזה לאיראן, "האחים המוסלמי", רוסיה וסין ומכה כלכלית וביטחונית לארה"ב והמערב. אבל מחמ"ד שקועה במציאות חלופית רגועה, צפוייה, סובלנית ונוחה יותר מהמציאות הוולקנית והאלימה – מאז המאה השביעית – במזה"ת….
בשנתיים האחרונות מחריף הטרור האיראני בירדן – כולל הברחת נשק המיועד לירדן וליו"ש(!) – בסיוע "האחים המוסלמים", חמאס וארגונים פלסטינים נוספים וטרוריסטים מעיראק וסוריה, הפוגעים גם בכוח הצבאי האמריקאי המוצב בירדן.
לסיכום, משטר האייתולות פועל באופן שיטתי וטרוריסטי להחלשת ארה"ב ברחבי העולם, וממחיש שאיננו שותף למו"מ אמין, אלא אויב הנחוש להכניע את "השטן האמריקאי הגדול". אבל מחמ"ד נחושה להתמיד באופציה הדיפלומטית, הפוגעת אנושות ביציבות המזה"ת, בביטחון כל בעלות בריתה של ארה"ב ובביטחון וכלכלת ארה"ב.
על הדרג המדיני והביטחוני בישראל להיזהר מאימוץ המלצות ודרישות של מחלקת המדינה, שמדיניותה המזרח תיכונית (לפחות מ-1948, ולא רק בסוגייה האיראנית) מוסיפה בשיטתיות דלק ולא מים למדורת המזה"ת.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב" bit.ly/45nBv6a"מעריב", 13 יוני 2024
English edition bit.ly/45b1huq
תובנות מערביות חיבקו את משטר האייתולות ב-1979, תקעו סכין בגב השאה הפרסי – "השוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי" – והזניקו את האייתולות מישות פורעת חוק אזורית למוקד עולמי מוביל של טרור, הברחת סמים, הלבנת הון והפצת מערכות לחימה, המאיים על הביטחון הלאומי במערב.
תובנות מערביות השתלטו גם על מדיניות ישראל כלפי הטרור הפלסטיני, הזניקו את חמאס מארגון טרור קטן ב-2005 למדינת טרור מבוצרת, וסללו את הדרך למחדל וטבח ה-7 באוקטובר. תובנות מערביות היכו שורש בישראל ב-1993, הביאו למו"מ עם ארגוני טרור – פת"ח ואש"פ – המונחים מאז היווסדם ב- 1959 ו-1964 (לפני 1967!) ע"י חזון "שחרור פלסטין מהנהר עד הים" ועקירת הישות הציונית. הן הביאו ליבוא 100,000 טרוריסטים מטוניס, תימן, סודן, עיראק ולבנון לירושלים, יו"ש ועזה.
מדיניות מזרח תיכונית חייבת להיות מונחית ע"י מציאות המזה"ת, ההפכפכה, אלימה ומתסכלת, ולא ע"י מציאות חלופית, המבוססת על תרחישי עתיד ספקולטיביים, צפויים ונוחים. מדיניות חייבת להימנע מ- ולא לחזור על – שגיאות גורליות.
תובנות מערביות מתעלמות ממרכזיות אידיאולוגיה פנאטית ודתית בעיצוב חזון, אסטרטגיה ומדיניות של האייתולות, "האחים המוסלמים", חמאס, חיזבאללה, החות'ים והרש"פ. בעוד המערב דבק בהפרדת דת ומדינה ו-Money Talks, האסלאם דבק בעליונות הדת בעיצוב מדיניות, ובמיוחד שלום ומלחמה, כולל מעמד האסלאם כדת הלגיטימית היחידה, המחויבת לשעבד את "הכופר" המערבי, ובמיוחד את ארה"ב. למעשה, הטרור האסלאמי רודף את ארה"ב מאז תחילת המאה ה-18, ללא קשר למדיניותה ולזהות נשיאיה.
מזכיר המדינה בלינקן והיועץ לביטחון סאליבן משוכנעים שהטרור האיראני, הפלסטיני, הלבנוני והתימני מונחה-ייאוש, ולכן יש להתמודד מולו במחוות דיפלומטיות וכספיות, שלכאורה יביאו לדו-קיום בשלום, עמידה בהסכמים והיפרדות מאידיאולוגיה פנאטית. אבל, הטרור רואה במחוות, ויתורים ונסיגות ביטוי לחולשה המעודדת אלימות.
מזכיר המדינה בלינקן והיועץ לביטחון סאליבן לוחצים על ישראל לעבור מאופציה צבאית לדיפלומטית, במלחמתה בטרור, חרף העובדה ש-17 שנות מו"מ עם חמאס סללו את הדרך להתעצמות חמאס ול-7 באוקטובר, ולמרות שהאסלאם רואה במו"מ והסכמים עם "כופרים" אמצעי זמני להבסת אויבים. הם מקלים ראש במשקל האידיאולוגיה של חמאס ואש"פ, התובעת את חיסול ישראל, ומעצבת את מערכת החינוך, ההסתה במסגדים, האדרת טרוריסטים, ומענקים קבועים למשפחות טרוריסטים ביו"ש ובעזה.
תובנות מערביות מתעלמות מהפער העמוק בין מו"מ עקר עם טרור פלסטיני המונחה על ידי חזון שמימושו מותנה בחיסול ישראל, לבין מו"מ אפקטיבי בין ישראל למדינות ערב שמימוש חזונן הלאומי אינו מותנה בחיסול ישראל. לכן, 6 הסכמי שלום עם מדינות ערב, לעומת כישלון כל מו"מ לשלום עם ההנהגה הפלסטינית.
בלינקן וסאליבן מתמקדים במלל פלסטיני מתון, ומסיקים שמדינה פלסטינית תהייה מתוקנת ותקיים דו-קיום בשלום. אבל, מנהיגי ערב מתמקדים במעש הפלסטיני שהפך את הפלסטינים לאב-טיפוס של חתרנות, טרור ובוגדנות בין-ערביים (מצרים בשנות ה-50', סוריה בשנות ה-60', ירדן ב-1970, לבנון ב-1982-1970 וכווית 1990), המשתף פעולה עם ישויות פורעות חוק כמו גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, "האחים המוסלמים", ארגוני טרור בינלאומיים, צפון קוריאה, ונצואלה, קובה, רוסיה וסין. הערבים מסיקים שמדינה פלסטינית תוסיף דלק – ולא מים – למדורת המזה"ת, תביא להפלת המשטר ההאשמי, תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי, שתגלוש לחצי האי ערב, תאיים על כל המשטרים במדינות הנפט ומצרים, תהווה בוננזה לאייתולות, "האחים המוסלמים", רוסיה וסין, ומכה קשה ליציבות האזור והעולם. לכן, הערבים מסתפקים במלל, ולא במעש, להקמת מדינה פלסטינית.
בלינקן וסאליבן לוחצים לנסיגת ישראל מרכסי יו"ש – שהם רמת הגולן של ירושלים, תל אביב, נתב"ג ו-80% מאוכלוסיית ותשתיות ישראל – למותניים הצרות של 7 ק"מ מקלקיליה לכפר סבא ו-19 ק"מ מטול כרם לנתניה, במזה"ת הוולקני, אלים, הפכפך ונטול דו-קיום בשלום בין-אסלאמי. במזה"ת הנפיץ, עתיר משטרים (מדיניות והסכמים) זמניים, כוח ההרתעה הוא המרכיב החשוב ביותר של הביטחון הלאומי. עם כל החשיבות של הסכמי שלום, במזה"ת הם ארעיים, לעומת רכסי יו"ש שהם קבועים ומרתיעים.
דוגמאות נוספות לנתק בין התובנות המערביות לבין מציאות המזה"ת הן: כישלון עשרות יוזמות שלום שהתמקדו באינטרס הפלסטיני ולא הערבי; הרוח הגבית להשתלטות האייתולות על איראן ב-1979; ההתייחסות לצדאם חוסיין כבעל ברית עד יום פלישתו לכווית ב-1990, והענשת ישראל על הפצצת הכור הגרעיני בעיראק ב-1981; הענקת פרס נובל לשלום לערפאת ב-1994, והכתרת מחמוד עבאס – מייסד החינוך לשנאה, ההסתה והאדרת טרוריסטים – כמנהיג מתון; קבלת פניו של בשאר אסאד ב-2000 כבשורה מתונה; הגדרת ההתפרצות הטקטונית ברחוב הערבי מ-2011 ועד היום כ"אביב ערבי" ו"מהפיכת פייסבוק והצעירים"; המתקפה הצבאית על קדאפי ב-2011 שהפכה את לוב להר געש של מלחמות אזרחים וטרור עולמי אנטי-מערבי; וכו'.
התובנות המערביות מתמידות בניסיון לשעבד את מציאות המזה"ת למציאות חלופית מערבית, ולכן חוזרות על – ולא נמנעות מ- שגיאות קריטיות. לכן, על ישראל לבחון בספקנות מירבית כל הצעה/דרישה מערבית כגון הקמת מדינה פלסטינית, הימנעות מהשמדת התשתית הצבאית של חמאס, והתמכרות לתגובה, הגנה והכלה במלחמה על הקיום.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 3 יוני 2024, bit.ly/3V9gM17
English edition bit.ly/3QUZunj
מזכיר המדינה בלינקן פועל לקידום יציבות ושלום במזרח התיכון, אך מונחה ע"י מציאות-חלופית של תרחיש עתיד ספקולטיבי, המנותק ממציאות המזרח התיכון.
*לדוגמא, בלינקן מקדש את האופציה הדיפלומטית שתרמה רבות להפיכת משטר האייתולות לגורם מרכזי בזירה האזורית והעולמית. הוא מתנגד לאופציה של שינוי-משטר, ושולל את האופציה הצבאית, למרות ההתנהלות האנטי-אמריקאית של משטר האייתולות מאז פברואר 1979, המאופיינת על ידי טרור, הברחת סמים, הלבנת הון והפצת מערכות לחימה ברחבי העולם, כולל אמריקה הלטינית ועל אדמת ארה"ב.
*בלינקן לוחץ על ישראל לעבור מאופציה צבאית לאופציה דיפלומטית (מו"מ), למרות שלקח 17 שנות שלטון חמאס מבהיר שהפסקת-אש ומו"מ משדרגים את טרור חמאס, המהווה סניף של טרור "האחים המוסלמים", ארגון הטרור הסוני האנטי-אמריקאי הגדול בעולם.
*היענות ישראל לבלינקן תחלץ את חמאס מהשמדת תשתית הטרור שלו, תהווה (בעיני המזרח התיכון וחלק גדול מהעולם) ניצחון דרמטי לחמאס והמשך כתישת כוח ההרתעה הישראלי. הפגיעה בכוח ההרתעה הישראלי תתמרץ טרור ומלחמה רב-זירתיים נגד ישראל ונגד כל המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, תמנע את חזרת המפונים בדרום ובצפון, ותצמצם את האינטרס הערבי להרחבת מעגל השלום.
*בלינקן מקל ראש בהקשר האזורי והעולמי של המלחמה בחמאס וחיזבאללה, המופעלים, מאומנים וממומנים ע"י משטר האייתולות, המשתף פעולה עם כל ישות אנטי-אמריקאית ברחבי העולם, כולל ברוני הסמים במקסיקו, קולומביה, בוליביה, אקוודור וברזיל. לדברי ראש ה-FBI כריס ריי, ה-7 לאוקטובר מהווה מקור השראה לטרור אסלאמי אנטי-אמריקאי על אדמת ארה"ב.
*בלינקן מסרב להכיר בעובדה שתנאי מוקדם לקידום יציבות ושלום הוא שינוי-משטר באיראן, שמחוות פיננסיות ודיפלומטיות מרחיקות לכת לא יגרמו למשטר האייתולות להפנות עורף לחזונו הפנאטי והמגלומני, ולהסכים לדו-קיום בשלום עם השכנות הסוניות. שינוי-משטר ישחרר את האוכלוסייה האיראנית משלטון אכזר, יסיר מעל המדינות הסוניות הפרו-אמריקאיות איום קיומי, ברור ומיידי, יסלק את המשוכה הגבוהה ביותר להרחבת מעגל השלום ישראל-ערב, וישלול מהטרור האסלאמי האנטי-אמריקאי מוקד פעולה מרכזי.
*בלינקן אף מתעלם מכך שגיבוש מושכל של מדיניות מזרח תיכונית מחייב הכרה במאפייני המציאות המזרח תיכונית בת 1,400 השנים: היעדר דו-קיום בשלום בין-ערבי ובין-אסלאמי; אי-סובלנות אלימה כלפי "כופרים" ו"משומדים" ובין ה"מאמינים" לבין עצמם; היעדר דמוקרטיה, זכויות אדם וכיבוד ארוך-טווח של הסכמים; אופי ארעי ובלתי-צפוי של משטרים (ומדיניותם והסכמיהם) העולים לשלטון באמצעות אלימות ולא הקלפי; פער גדול בין מלל למעש ("על מילים אין משלמים מכס"); שימוש שגרתי בכפל-לשון בלתי-מחייב להטעיית יריבים ואויבים; דומיננטיות אידיאולוגיה ודת על פני שיקולים פיננסים; וכו'.
*בלינקן אינו מסכים שכוח ההרתעה הוא המרכיב המרכזי בשיקולי ביטחון לאומי במציאות האלימה וההפכפכה של המזרח התיכון, וחיוני יותר ממו"מ והסכמים שאינם יציבים יותר מהמשטרים המגבשים אותם. כוח ההרתעה הישראלי התרסק במחדל(!) ה–7 לאוקטובר, והמלחמה בחמאס נועדה לשקמו ולמנוע מחיר דמים שיגמד את ה-7 לאוקטובר.
*בלינקן מתעלם מהעובדה שמו"מ פורה יכול להתקיים רק עם ישויות שמימוש חזונן אינו מותנה בחיסול הצד השני למו"מ. מכאן הסכמי השלום עם מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו ודרום סודן ושתופי הפעולה הביטחוניים והאזרחיים עם סעודיה. אמנם הן היו מעדיפות מזרח תיכון ללא ישות יהודית "כופרת", אך אין זה תנאי למימוש חזונן הלאומי. הן גם רואות בישראל – בעלת כוח הרתעה – בעלת ברית מול איומי האייתולות ו"האחים המוסלמים". והן לא רואות בהקמת מדינה פלסטינית תנאי-מוקדם לשלום ושיתופי פעולה עם ישראל. הן מרעיפות על הפלסטינים מלל מחבק, אך המעש הוא בין אדיש לשלילי.
*לעומת זאת, מו"מ פורה אינו יכול להתנהל עם חמאס שמימוש חזונו – המודגש גם ע"י מערכת החינוך, ההסתה במסגדים והטרור – מותנה בחיסול הישות "הכופרת" הציונית. כך גם לגבי הרשות הפלסטינית – הנשלטת ע"י אש"פ ופת"ח – שהחזון החיסולי שלה מעוגן באמנות הפת"ח ואש"פ מ-1959 ו-1964 ומודגש במערכת החינוך (קו יצור של טרוריסטים), הסתה במסגדים, האדרה רשמית ופומבית של טרוריסטים, מענקים חודשיים למשפחות טרוריסטים ופעילות טרור ישירה ועקיפה.
*על מזכיר המדינה בלינקן לגבש מדיניות על יסוד מציאות המזרח התיכון הוולקנית והמתסכלת, ולא על יסוד מציאות חלופית שהיא מרנינת נפש, כדי לקטוע סידרה ארוכה של כישלונות מחלקת המדינה במזרח התיכון. הסיוע ההומניטרי המבורך ביותר לערביי עזה הוא השמדת חמאס. העברת סיוע הומניטרי לפני השמדת חמאס מהווה סיוע חוץ לחמאס ומוסיפה דלק – ולא מים – למדורת המזרח התיכון.
שגריר )בדימוס( יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: "יוזמה ישראל-ארה"ב"
14 אוקטובר 2026,
English edition https://bit.ly/3VHZLzf
המו"מ בין ארה"ב לבין משטר האייתוללה מחייב הפקת לקחים ממחזורי המו"מ הנמשכים מ-1978. המו"מ מהווה מנוע מרכזי בשדרוג משטר האייתוללה מגורם גיאו-אסטרטגי מדרגה שנייה לגורם בדרגת-על. אופציית המו"מ אף האיצה את הפיכת איראן מ"השוטר האמריקני של המפרץ" למוקד אנטי-אמריקאי מרכזי של טרור, מלחמות, הפצת סמים והלבנת הון; מנוכחות אסטרטגית במפרץ הפרסי זינקה איראן לנוכחות עולמית ברחבי המזרח התיכון, מרכז אסיה, מזרח וצפון אפריקה, אמריקה הלטינית ועל אדמת ארה"ב.
משטר האייתוללה הפגין כישרון מניפולטיבי (gaslighting)מאז סוף 1978 ותחילת 1979, כאשר אייתוללה ח'ומייני – אז בגלות בנֵוֹפּל־לה־שאטו שבצרפת – הקים צוות של איראנים רהוטים בוגרי אוניברסיטאות מערביות למערכה הסברתית המשלבת מניפולציה וטאקייה, שהתמקדה בשגרירויות ארה"ב בפריז ובטהרן, מחלקת המדינה, ה־CIA , הבית הלבן, והממסד התקשורתי והאקדמי בארה"ב.
המערכה המניפולטיבית הציגה את אייתוללה ח'ומייני כבעל-ברית אנטי־קומוניסטי וחומת מגן מול מוסקבה, המחוייב להימנע מחתרנות במדינות הסוניות השכנות ולא לייצא את המהפכה האסלאמית. הוא הוצג כמנהיג רוחני השקוע בהוראת דת וברווחה וזכויות אדם של העם האיראני, כולל נשים, נוצרים, בהאים, זורואסטרים ויהודים.
המסרים של ח'ומייני גרמו לארה"ב לנטוש את בעל הברית הנאמן, השאה הפרסי, ולהפעיל לחץ כבד על הצבא האיראני – שהכיר את מהותו וכוונותיו של חומייני – לקבל את שלטון משטר האייתוללה (שניגש מייד, כצפוי, להוצאות להורג של מפקדים בכירים בצבא). המערכה המניפולטיבית מינפה את כמיהת ארה"ב להימנע מעימות צבאי ולהגיע להסכם-עכשיו, לקדם את סוגיית זכויות האדם והדמוקרטיה. ח'ומייני גם מינף את להיטות ארה"ב להבטיח אספקה סדירה של נפט מהמפרץ הפרסי, ולהנות מפוטנציאל שיתוף הפעולה הכלכלי עם איראן, תוך התעלמות מהתפקיד המרכזי של היסטוריה, דת ואידאולוגיה קנאיות – הרבה יותר משיקולים פיננסים ודיפלומטים – בעיצוב החזון, האסטרטגיה ומדיניות חוץ ופנים של משטר האייתוללה.
הצלחת המערכה המשולבת של מניפולציה וטאקייה גרמה לארה"ב להתעלם מאזהרות הצבא האיראני בדבר האידאולוגיה השיעית התרייסריונית, הקנאית והאפוקליפטית – אידאולוגיה שאינה נתונה למו"מ, ומחייבת את ייצוא המהפכה האסלאמית, את הפלת כל המשטרים הסוניים, ואת הכנעת המערב ה"כופר", ובמיוחד "השטן האמריקני הגדול".
עד כמה הייתה יעילה המערכה שניהל האייתולה ח'ומייני? עשרה ימים לפני שובו של אייתוללה חומייני לאיראן ב-1 לפברואר 1979 אמר הנשיא קרטר למנהיגי העולם שהתכנסו באיי גוואדלופ שח'ומייני "לא יעסוק בייצוא המהפכה האסלאמית… ויהיה שקוע ברכישת טרקטורים ולא טנקים…". שגריר ארצות הברית באיראן, וויליאם סאליבן, טען כי "עם שובו לאיראן מהגלות בצרפת, ח'ומייני יהיה 'מהדורה איראנית של גנדי; סביר שהבחירות יניבו רפובליקה אסלאמית פרו־מערבית…". הרולד סונדרס, סגן מזכיר המדינה לענייני המזה"ת, אמר לוועדת המשנה לענייני המזה"ת בסנאט כי אינו צופה שגישה אנטי־אמריקאית תפגע ביחסי ארה"ב עם משטר האייתוללה…"
ב־2026, משטר האייתוללה משכלל את טקטיקת המניפולציה והטקייה, ומפגין יכולות יוצאות דופן במו"מ עם ארה"ב, בסיוע — מכוון או בלתי־מכוון — של "המועצה הלאומית האיראנית־אמריקנית" (NIAC) ושל "מכון קווינסי" הבדלני והפרו־אייתוללה, הממומן בעיקר על ידי ג'ורג' סורוס ומשפחת קוץ' הבדלנית, ובמיוחד במעורבות של טריטה פרסי, יליד איראן, שהיה ממייסדי ה־ NIAC ונשיאו לשעבר, וממייסדי "מכון קווינסי" וסגן הנשיא של המכון. ה־NIAC ו"מכון קווינסי" מקדמים באופן שיטתי יעדים אסטרטגיים מרכזיים של משטר האייתוללה: שכנוע הממסד הוושינגטוני להמעיט בחשיבות האידאולוגיה הקנאית והאפוקליפטית של האייתוללה, להמשיך במו"מ, ולהימנע מסנקציות חריפות וממתקפה צבאית. שני גופים אלה תורמים להנצחת משטר האייתוללה; ובכך מחריפים את אי־היציבות האזורית והעולמית, ומחמירים את דיכוי האוכלוסייה האיראנית, ובמיוחד נשים ומיעוטים אתניים ודתיים.
האם ארצות הברית נחושה לחזור על – או להימנע מ- הטעויות הקריטיות של 48 השנים האחרונות?
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"ערוץ 7", 13 ספטמבר 2023, https://www.inn.co.il/news/613823
*זירת הסכם עם סעודיה היא המזרח התיכון הגועש והבלתי-וודאי;
*סעודיה מונחית על ידי אינטרסים סעודים ולא פלסטינים;
*סעודיה – בניגוד – למחלקת המדינה – מודעת להתנהלות האלימה הפלסטינית במישור הבין-ערבי, ולכן אינה פועלת להקמת מדינה פלסטינית;
*הסכם שלום (או נורמליזציה) עם סעודיה אינו נדבך קריטי לביטחון ישראל בהקשר הוולקני של המזרח התיכון, לעומת רכסי יו"ש שהשליטה בהם היא תנאי לקיום ישראל במזה"ת.
"מידה" https://bit.ly/3mRILTa
English edition https://bit.ly/3nRXqNv
אם הנשיא ביידן יסוג מהכרת קודמו, הנשיא טראמפ, בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של ישראל, ומושב שגרירות ארה"ב בישראל, הוא יישם את תפישת העולם של מחלקת המדינה (מחמ"ד) הפועלת לחלוקת ירושלים, ונכשלת בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת.
לדוגמא, ב-1948 הובילה מחמ"ד מערכה ברוטלית נגד הקמת המדינה היהודית; ב-1978/79 תקעה סכין בגב השאה הפרסי הפרו-אמריקאי וסייעה לאייתולה חומייני האנטי-אמריקאי להשתלט על איראן; בשנות ה-80' ראתה בסדאם חוסיין בעל-ברית ראוי לשיתוף-פעולה מודיעיני ומסחרי; ב-2009 היפנתה עורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם); ב-2011 פעלה להפלתו של קדאפי והפכה את לוב לאתר מרכזי של טרור אסלאמי בינלאומי; ב-2015 היתה גורם מרכזי בהענקת 150 מיליארד דולרים למשטר האייתולות באיראן והכשרתם כאילו היו אמינים ושומרי-חוק; ב-2021 פועלת מחמ"ד לתיאום עמדות עם האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים, ממשיכה לחזר אחר משטר האייתולות למרות מעורבותו העמוקה בטרור ומלחמות אזוריות וגלובליות; מחזרת אחר חמאס והטרור החות'י בתימן, אך מפעילה לחצים על סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הפרו-אמריקאים; ועוד.
אימוץ עמדת מחמ"ד בסוגיית ירושלים יהווה הפרה של החוק האמריקאי, התעלמות ממציאות בת-3,000 שנים המתועדת למשעי בממצאים ארכיאולוגים ונוספים, סטירת לחי למורשת האבות-המייסדים של ארה"ב, ותפגע באינטרסים מדיניים-ביטחוניים של ארה"ב.
ירושלים המאוחדת והחוק האמריקאי
הקמת קונסוליה אמריקאית בירושלים –שתהייה למעשה שגרירות אמריקאית לרשות הפלסטינית – תהווה הפרה בוטה של "חוק השגרירות בירושלים" שזכה לתמיכה-רבתי בציבור האמריקאי ורוב סוחף בשני בתי הקונגרס, ונכנס לתוקף בנובמבר 1995.
לפי "חוק השגרירות בירושלים":
"ירושלים תמשיך להיות מאוחדת תוך הגנה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….
"יש להכיר בירושלים כעיר הבירה של ישראל, וכמקום מושבה של שגרירות ארה"ב בישראל….
"ב-1990 אישרו שני בתי הקונגרס – פה אחד – את החלטה מספר 106 המבטאת עמדה נחרצת בזכות אחדות ירושלים תוך שמירה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….
"ב-1992 אישרו בית הנבחרים והסנאט – פה אחד – את החלטה מספר 113… המציינת את השנה ה-25 לאיחוד ירושלים ומדגישה את תמיכת הקונגרס באחדות העיר….
"ב-1996 תחגוג ישראל את יובל ה-3,000 לנוכחות היהודית בירושלים שהתחילה בתקופת דוד המלך….
"התייחסות החוק ל'שגרירות ארה"ב' כוללת את משרדי השגרירות ואת מגורי שגריר ארה"ב…."
ירושלים המאוחדת ומורשת "האבות המייסדים"
המתיישבים הראשונים (שהגיעו בתחילת המאה ה-17) ו"האבות המייסדים" של ארה"ב – שראו עצמם כ"עם הנבחר המודרני" ב"ארץ המובטחת המודרנית" – הושפעו רבות על ידי מורשת התנ"ך, כולל הצלחת דוד המלך לאחד את 12 שבטי ישראל (בדומה לאיחוד 13 המושבות/מדינות שהביא להקמת ארה"ב) ולהעביר את עיר הבירה מחברון לירושלים (בדומה להעברת עיר הבירה מפילדלפיה לוושינגטון בשנת 1800), שלא הייתה שייכת לאף שבט (בדומה לוושינגטון שאינה שייכת לאף מדינה).
דוד המלך נכנס לירושלים 3,000 שנים לפני כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ו-2755 שנים לפני הכרזת העצמאות של ארה"ב.
על השפעת ירושלים על "האבות המייסדים" של ארה"ב אפשר ללמוד מהעובדה שבארה"ב יש 18 ערים ועיירות בשם ירושלים (4 במרילנד; 2 בוורמונט, ג'ורג'יה וניו יורק; ו-1 באוהיו, מישיגן, ארקנסו, צפון קרולינה, אלבמה, יוטה, רוד איילנד וטנסי), 32 ערים ועיירות בשם Salem (שלם – השם המקורי של ירושלים), והרבה אתרים בשם Zion (ציון – שם נרדף לירושלים וארץ ישראל). בארה"ב יש אלפי ערים, עיירות, הרים, צוקים, מדבריות, פארקים לאומיים ורחובות הנושאים שמות תנ"כיים (לדוגמא, 83 שילה, 34 בית אל, 27 חברון, 19 יריחו, 18 ציון, 18 בית לחם, 18 פסגה, 10 גילעד, 9 רחובות, 9 שומרון, 8 בועז, 5 גלבוע, וכו'.).
ירושלים המאוחדת ואינטרס ארה"ב
הכרת הנשיא טראמפ במאי 2018 במציאות ההיסטורית של ירושלים המאוחדת כעיר הבירה הבלעדית של ישראל, ולכן מקום מושב שגרירות ארה"ב בישראל, שידרגה את תדמית ההרתעה של ארה"ב, והעבירה מסר ברור לעולם: בניגוד לנשיאים קלינטון, בוש ואובמה שחששו מתגובות אלימות (טרור ערבי/אסלאמי) ליישום "חוק השגרירות בירושלים" מ-1995, ארה"ב שוב אינה נרתעת מלחצים ואיומים, אלא מכירה במציאות ההיסטורית של ירושלים מאוחדת. יישום החוק הצביע על הפער הרעיוני והמדיני בין הנשיא טראמפ ורוב הציבור והקונגרס בארה"ב לבין האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים ואירופה הרופסת. ההחלטה גם הדגישה את הפער בין עמדת רוב הציבור האמריקאי ורוב נבחריו בקונגרס לבין מחלקת המדינה בעלת תפישת העולם הקוסמופוליטנית והרב-לאומית, המקילה-ראש במורת האבות המייסדים של ארה"ב ובחופש הפעולה המדינית והביטחונית העצמאית של ארה"ב נגד גופים פורעי-חוק.
בניגוד להערכות קודרות של מומחי מחמ"ד והתקשורת "העילית" בארה"ב – השוגים בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת – יישום "חוק השגרירות בירושלים" לא החמיר את הטרור הפלסטיני, ערבי ומוסלמי. הם גם שגו כאשר הזהירו מפני התפרצות גל טרור בתגובה לאיחוד ירושלים והחלת החוק הישראלי על מזרח העיר ב-1967.
לעומת זאת, הימנעות מישום החוק (מ-1995) – על ידי הנשיאים קלינטון, בוש ואובמה – פגעה בתדמית ההרתעה של ארה"ב, מכיוון שניתפשה ככניעה ללחץ ואיומים של גורמים ערבים/מוסלמים. אי-ישום החוק גם הקצין את ציפיות ותביעות הערבים, לא קידם את תהליך השלום, החריף את הטרור הבינלאומי, ולכן פגע בביטחון ארה"ב. לדוגמא, ב-1998 הרסו שתי משאיות תופת את שגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו להרג 224 איש; בשנת 2000 נרצחו 17 מלחים אמריקאים בפיגוע של הטרור האסלאמי במשחתת האמריקאית USS Cole בנמל עדן; ב-2001 נרצחו 2,977 איש בפיגועי "מגדלי התאומים", הפנטגון ו"אמריקן איירליינס"; ועוד.
הדיפת הלחץ האמריקאי בסוגיית ירושלים
ב-1949, בעיצומה של מלחמת העצמאות לחצה ארה"ב להימנע מסיפוח מערב ירושלים "הכבושה" (כמו גם "שטחים כבושים" בגליל, שפלת החוף והנגב), ולהסכים לבינאום העיר.
ב-1950 גבר הלחץ – שלווה באיום לנקוט בצעדי ענישה דיפלומטים וכלכליים – אבל רה"מ דוד בן גוריון הגיב בהכרזה על ירושלים כבירת ישראל (13 דצמבר 1949), העברת משרדי ממשלה רבים מתל אביב לירושלים, שדרוג תשתית התעבורה לירושלים, העברת אלפי עולים לשכונות חדשות שנבנו צמוד לקווי שביתת הנשק בירושלים, והקצאת קרקע להרחבת הבנייה בעיר.
ב-1953 העביר בן גוריון את משרד החוץ לירושלים על אפם וחמתם של הנשיא דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה פוסטר דאלאס שאיימו בהחרמת המשרד על ידי השגרירות של ארה"ב.
ב-1967 פעל הנשיא לינדון ג'ונסון לפי עצתם של מזכיר המדינה דין ראסק (שהיה ממובילי ההתנגדות להקמת המדינה) ומזכיר ההגנה רוברט מקנמארה, הזהיר את רה"מ לוי אשכול מפני איחוד ירושלים ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים, וציין שלפי החוק הבינלאומי מעמדה של העיר הוא בינלאומי ולא ישראלי. אבל, אשכול אימץ את "דוקטרינת בן גוריון", הדף את הלחצים, איחד את העיר והקים את שכונת רמת אשכול מעבר ל"קו הירוק", בנוסף להקמת הישוב הראשון בגוש עציון (כפר עציון), וההתיישבות הראשונה בבקעת הירדן ורמת הגולן.
ב-1970 שכנע מזכיר המדינה וויליאם רוג'רס את הנשיא ריצ'רד ניקסון ללחוץ על ישראל לוותר על הריבונות ב"אגן הקדוש" בירושלים, ולהימנע מהרחבת הבנייה בירושלים מעבר ל"קו הירוק". אבל רה"מ גולדה מאיר הרחיבה את הבנייה באופן דרמטי, והקימה את השכונות רמות אלון, גילה, הגבעה הצרפתית ונווה יעקב, המאכלסות היום כ-150,000 איש, ומעניקות לירושלים מרחב פיתוח אדיר מפאתי בית לחם, דרך פאתי מדבר יהודה ועד פאתי רמאללה.
בשנים 1992-1977 הדפו ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר לחץ שיטתי של ארה"ב והקהיליה הבינלאומית, הרחיבו את הבנייה בירושלים ושלחו מסר ברור: ירושלים היא בירתה הבלעדית של ישראל ואינה עומדת למשא ומתן! כמו בתקופות בן גוריון, אשכול וגולדה, הדיפת הלחץ האמריקאי הביאה למתיחות קצרת-טווח ולשדרוג ארוך-טווח של ההערכה האסטרטגית כלפי ישראל.
"[ב-1978] דקות ספורות לפני סיום המו"מ המוצלח בין רה"מ בגין לבין הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בקאמפ דייויד, בתיווך הנשיא ג'ימי קארטר, העביר קארטר לבגין את בקשת סאדאת להוסיף את סוגיית ירושלים למו"מ. בגין סירב לבקשה בנחישות והוסיף: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תידבק לשוני לחיכי אם אשכחכי'" (סיפרו של יהודה אבנר, The Prime Ministers – An Intimate Portrait of Leaders of Israel).
ב-2021 טוב יעשה רה"מ נפתלי בנט אם ילמד את התנהלות קודמיו בכל הקשור לעמידה בלחצים בכלל, ובסוגיית ירושלים בפרט.
טוב יעשה רה"מ בנט אם יפנים שקיים יחס ישר בין רמת ההערכה האסטרטגית שארה"ב והעולם רוחשים לישראל, לבין רמת הדבקות שישראל מפגינה (במעשים ולא רק בדיבורים) כלפי ירושלים.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, “מחשבה שנייה: יוזמה אמריקאית–ישראלית”
30 מרץ 2026
bit.ly/414qrJU English edition
מורשת חג הפסח הטביעה חותם עמוק על המתיישבים הראשונים (המאה ה-17) והאבות המייסדים (המאה ה-18) של ארצות הברית – ששלטו בנבכי התנ"ך – ועל עיצוב תרבות וחוקת ארה"ב. הנשיא הראשון ומנהיג המרד נגד המלך הבריטי, ג׳ורג׳ וושינגטון, זכה לכינוי “משה האמריקאי”, והנשיא השני, ג׳ון אדאמס, כונה “יהושע האמריקאי".
המתיישבים הראשונים, שהגיעו מבריטניה והולנד, ראו עצמם כ“העם הנבחר המודרני" שיצא מ“מצרים המודרנית”, השתחרר מעולו של המלך ג'יימס הראשון ("פרעה המודרני"), חווה את “יציאת מצרים המודרנית” ואת “קריעת ים סוף המודרנית” (8 שבועות ההפלגה באוקיינוס האטלנטי), והפליג ל“ישראל החדשה”, “כנען החדשה” ו“הארץ המובטחת המודרנית”.
המתיישבים הראשונים והאבות המייסדים הושפעו ע"י פילוסופים בריטים וצרפתים, אך גם מתפיסת החירות של מורשת משה רבנו וחג הפסח. הדבר בא לידי ביטוי ב"פעמון החירות" – ציון דרך היסטורי בארה"ב – עליו מופיע הפסוק "וקראתם דרור לארץ ולכל יושביה" ומקור הפסוק (ספר ויקרא פרק כ״ה, פסוק 10) שהוא ליבת מוסד היובל, המהווה את אב-טיפוס תנ"כי של רעיון החירות. מורשת משה רבנו השפיעה גם על עיצוב חוקת ארה"ב (1787)וזכויות האדם (10 תיקוני החוקה הראשונים מ-1791). התנ״ך – ובמיוחד ספר דברים – צוטט ע"י האבות המייסדים בתדירות רבה יותר מכל פילוסוף אירופי.
מקור המונח “שיטת הממשל הפדרלית” הוא המילה הלטינית foedus שמשמעותה “ברית ואמנה ייחודיים”. האבות המייסדים ראו עצמם כ“עם הברית המודרני", וראו באמנה שהשתית משה רבנו ב-40 שנות המסע ממצרים לארץ הישראל מקור השראה לשיטה הפוליטית שהונהגה בארה"ב.
האב המייסד החילוני, בנג'מין פרנקלין, התייחס במפורש לספר שמותבדיוניו על מנהיגות אזרחית וסדר ציבורי. במהלך ועידת החוקה הזכיר פרנקלין את עצת יתרו למשה בשמות י״ח, פסוק 21, שעל בסיסה עוצב מבנה שלטון של שלוש רשויות, הפרדת סמכויות וסמכויותיהם של 12 נשיאי/ראשי השבטים. משה שימש השראה לרשות המבצעת, אהרון – לרשות השופטת, 70 הזקנים – לרשות המחוקקת ונשיאי השבטים – למושלי המדינות.
בשנת 1776 הציעו בנג'מין פרנקלין ותומס ג׳פרסון (הנשיא השלישי של ארה"ב) שהחותם הרשמי של ארצות הברית יהיה מבוסס על מורשת פסח: משה אוחז במטה ומרכבות פרעה טובעות בים, ובני ישראל צועדים בעקבות עמוד ענן ועמוד אש. הכתובת המוצעת הייתה: “מרד בעריץ הוא ציות לאלוהים.” החותם שנבחר מבליט את הנשר ומעליו 13 כוכבים של 13 המדינות הראשונות של ארה"ב, המסודרים בצורת מגן דוד.
האב המייסד תומאס פֵיין – שהיה אחראי לגיוס תמיכת הרוב ביוזמת וושינגטון למרוד בשלטון הבריטי – טען בסיפרו בן 47 העמודים “Common Sense” – שכונה “מלט המהפכה” – שהתנ״ך הוא כתב אשמה משכנע נגד המלוכה.
התנועה לביטול העבדות (Abolitionist Movement), ובמיוחד הנשיא אברהם לינקולן ולוחם החירות פרדריק דאגלאס, הושפעו עמוקות ממורשת יציאת מצרים ומדמותו של משה. הארייט טאבמן, ממנהיגי הברחת עבדים ממדינות הדרום למדינות הצפון, כונתה Mama Moses, וכותרת המאבק של מרטין לותר קינג הייתה “שלח את עמי”, אותו הידהדו לפניו הזמרים פול רובסון ולואי ארמסטרונג.
משה רבנו הפך (גם היום) לסמל החוק והחירות בשיח הפוליטי האמריקאי – דמות מופת המשלבת חוק מוסרי, נחישות והתנגדות לעריצות.
אולם מליאת בית הנבחרים, אולמות בית המשפט העליון ואולם הקריאה המרכזי בספריית הקונגרס מציגים פסלים ותבליטים של משה ועשרת הדיברות. למעלה מ-200 אנדרטאות של לוחות הברית מוצבות באתרים מרכזיים בארה"ב.
ב-28 ביוני 2005 קבע נשיא בית המשפט העליון, ויליאם רנקוויסט, שייצג את דעת הרוב, כי לעשרת הדיברות יש משמעות היסטורית ייחודית בתרבות ובמשפט האמריקאי, ולכן מותר להציבם באתרים רשמיים (כגון מדשאת בניין הקפיטול בטקסס). הוא הדגיש כי לעשרת הדיברות “משמעות היסטורית בלתי ניתנת להכחשה” החורגת מהמימד הדתי. הוא הוסיף: “מאז 1935 ניצב משה, אוחז בשני לוחות שעליהם חקוקים קטעים מן הדיברות, כתובים בעברית, לצד מחוקקים היסטוריים נוספים בבית המשפט העליון…. פסל גדול של משה עם עשרת הדיברות בבניין ג׳פרסון של ספריית הקונגרס. מדליון לוחות ועשרת הדיברות מעטר את רצפת ארכיון המדינה…. במשרד המשפטים פסל שכותרתו ‘רוח החוק’ מציג את שני לוחות הברית. מול בניין רונלד רייגן בוושינגטון ניצב פסל הכולל את תבליט עשרת הדיברות, ובחזית בית המשפט הפדרלי פסל בגובה 24 רגל המציג את עשרת הדיברות. פניו של משה מתנוססים גם באולם מליאת בית הנבחרים… משה היה מחוקק ומנהיג דתי, ועשרת הדיברות נושאים משמעות היסטורית שאין עליה עוררין…”
חג חירות עתיר אחדות ומצומצם אבדות
"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3603FJS
English edition https://bit.ly/3hNd0Y6
ללא קשר לתוצאות הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא מהווה קריאת-השכמה למעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב.
הפלישה חושפת בערוותן מספר הערכות המעצבות את תפישת העולם של הממסד המדיני והביטחוני במערב (אך לא את תפישת העולם של רוב מדינות העולם), המנסה לשכנע את ישראל לאמץ אותן.
לדוגמא:
*האשלייה שרוב מדינות העולם מאמצות את הלך הרוח של "סדר עולמי חדש" שהוא לכאורה יותר-יציב, פחות-נפיץ, יותר-סובלני, נוטה לדו-קיום בשלום, ממוקד יותר ב"חמאה" מאשר ב"תותחים".
*הערכה שתם עידן המלחמות הגדולות והפלישות הצבאיות המסיביות.
*האמונה שהסכמי שלום, ערבויות ביטחון ומענקים כלכליים נדיבים חיוניים יותר לביטחון לאומי מאשר שידרוג כח הרתעה. וכך, זרעי ההרס באוקראינה נזרעו במזכר בודפשט מדצמבר 1994 שהעניק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות של ארה"ב, בריטניה ורוסיה תמורת התפרקותה ממאגר הנשק הגרעיני (שהיה השלישי בגודלו בעולם). ב-2022 נחשפות הערבויות בערוותן.
*התעלמות מאופיין הזמני, רופף, בלתי-אמין ועתיר דרכי-מילוט של כל ערבויות הביטחון, כולל אלו של "ברית נאט"ו" הנחשבות למוצקות ביותר. אבל לפי סעיף 5 של "ברית נאט"ו כל אחת מחברות נאט"ו תבוא לעזרת מדינה-חברה העומדת בפני מתקפה צבאית "כפי שהיא מוצאת לנכון, כולל שימוש בצבא…."
כפי שהיא מוצאת לנכון….
*ההנחה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון חיוניים לביטחון לאומי יותר מכח הרתעה צבאי, עומק אסטרטגי וטופוגרפיה-שולטת מתעלמת מהעובדה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון הם רופפים וזמניים, לעומת טופוגרפיה-שולטת (לדוגמא, רמת הגולן ורכסי יו"ש) ועומק אסטרטגי שהם קבועים.
*מגמת קיצוץ בתקציב הביטחון למרות שקיצוץ נתפש בעיני אויבים, יריבים ובעלי-ברית ככרסום בכח ההרתעה (בעולם הסוער), המחריף את אי-היציבות, פוגע בביטחון הלאומי, ומעניק רוח-גבית לטרור ומלחמות.
*הטענה שאופציה דיפלומטית עדיפה על איום באופציה צבאית במו"מ עם משטרים פורעי-חוק (כגון משטר האייתולות באיראן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ), גם אם התנהלות משטרים אלו מפגינה בשיטתיות שאינם מנהלים מו"מ בתום-לב (חזון חיסולי, מערכת חינוך לטרור, הסתה, פעילות טרור, הפרת הסכמים).
*האמונה שלאומיות מפנה את הדרך, בהדרגה, לקוסמופוליטיות ודו-קיום בשלום בינלאומי.
*התייחסות למשטרים פורעי-חוק על בסיס התנהלותם העתידית והספקולטיבית יותר מאשר התנהלותם בעבר ובהווה, למרות שהתנהלות העבר וההווה חושפת את עוצמת השורשים ההיסטורים של חזונם והתנהלותם.
*האשלייה שטרור בפרט, והתנהלות פורעת-חוק בכלל, הם מונחי-יאוש ותסכול מדיניים וכלכליים, ולא מונחי-חזון קיצוני, רעיוני, דתי, היסטורי.
המערב פועל בשיטתיות לשכנוע ישראל לסגת מהטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש בתמורה להסכמי שלום, ערבויות ביטחוניות וחבילה כלכלית וצבאית נדיבה ביותר. אבל, פלישת רוסיה לאוקראינה, תגובת המערב ומזכר בודפשט מ-1994 שופכים אור על תחושת הביטחון המזויפת וההרסנית המאפיינת הסכמים אלו. התנהלות העולם הרחב, ובמיוחד במזרח התיכון הנפיץ, מדגישה את מרכזיות כח-ההרתעה הצבאי (כולל טופוגרפיה וגיאוגרפיה) בגיבוש ביטחון לאומי אמין.
בניגוד לאוקראינה (השנייה בגודל שטחה באירופה), אין לישראל עומק אסטרטגי (14 ק"מ בין נתניה לטול כרם!), ולכן יש לה מרווח-שגיאה זעום ביותר. לדוגמא, אילו מתקפת-פתע בהיקף של מלחמת יום הכיפורים הייתה מסתערת על ישראל של טרום-1967 (ללא העומק האסטרטגי של חצי האי סיני והטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש), הייתה המתקפה מחסלת את המדינה היהודית.
על ישראל לגבש ביטחון לאומי העומד בפני התרחיש הרע ביותר (כפי שמתבקש במזה"ת) ולא בפני תרחישים מתונים (כפי שנהוג במערב השאנן והרגוע-יחסית).
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
9 באוקטובר 2026
English edition https://bit.ly/3VYYvYt
ב-10 באפריל 2006 נשא מועמר קדאפי נאום בטימבוקטו, מאלי: "50 מיליון מוסלמים הנמצאים באירופה יהפכו אותה ליבשת מוסלמית בתוך כמה עשורים… אללה יעניק לאסלאם ניצחון ללא חרבות, ללא רובים…"
משמעויות ההגירה בעיני המערב והאסלאם שונות זו מזו באופן יסודי – אידיאולוגית, דתית, משפטית, חברתית, כלכלית, טקטית ואסטרטגית. תפישת המערב מונחית ע"י עקרונות חילוניים, מוסריים, משפטיים וחברתיים-כלכליים, ומתמקדת בזכויות, גבולות, שווקי עבודה והגנה הומניטרית מכוח המשפט הבינלאומי. לעומת זאת, תפישת האסלאם את מוסד ההגירה (הִיגְ'רָה) היא דוקטרינרית, תיאולוגית, אידיאולוגית ואסטרטגית, ומושרשת במורשת הנביא מוחמד והקוראן בת 1,400 שנים. למעשה, ההיג'רה מציינת את תחילת מנין השנים המוסלמי (היג'רי).
פרופ' קלי מ. גרינהיל, מדעי המדינה ב-MIT ובאוניברסיטת טאפטס, מחברת הספר Weapons of Mass Migration (הוצאת אוניברסיטת קורנל, 2016), תיעדה את השיטה של קדאפי וארדואן להפחיד את מערב אירופה באיום של הגירה אסלאמית מכוונת.
דוקטרינת ההיג'רה
דוקטרינת ההיג'רה מתייחסת להגירת הנביא מוחמד ממכה לחבש ומדינה כהחלטה אלוהית וצעד אסטרטגי שנועדו להתארגן מחדש, להרחיב את בסיס העוצמה של מוחמד והאסלאם למען אללה, ולהכשיר את הקרקע לג'יהאד-מזוין.
הקוראן והחדית' (תיעוד מעשיו ואמירותיו של מוחמד) מציגים את ההיג'רה כאב-טיפוס של ג'יהאד לא-אלים "למען אללה", כשההגירה והלחימה משולבות כמעשי פולחן משלימים במצוות אללה. ההיג'רה הייתה שלב מקדים של הג'יהאד ורכיב מרכזי ומתמשך בו להכנעת אויבים.
מבחינה לשונית ודתית, הקוראן משלב אמונה-הגירה-לחימה. למשל, לפי הקוראן 8:74: "אלה שהאמינו, נדדו [היגרו], ולחמו למען אללה… הם המאמינים האמיתיים". ההיג'רה אינה רק מעבר מקום, אלא מאבק אסטרטגי בעל משמעות רוחנית למען אללה.
ציוני דרך של ההיג'רה
*בשנת 615 היגר הנביא מוחמד לאתיופיה ובשנת 622 למדינה, וכך ביסס את התקדים האסלאמי של היג'רה (הגירה) – מהלך המקדם את ניצחון "בית האסלאם" על "בית הכופרים". ההיג'רה של מוחמד נועדה להיחלץ מתבוסה מול שבט קורייש הלא-מוסלמי במכה,הקמת בסיס אסטרטגי חלופי ושדרוג יכולות לקראת הכנעת שבט קורייש. ההשתלטות על מכה בשנת 630 הכשירה את הקרקע לכיבושים צבאיים נרחבים ולאסלאמיזציה אזורית ועולמית. סורות 4:97-100 ו-8:72-75 בקוראן הן המקור המרכזי בסוגיית ההיג'רה, המכיר בתפקידה היסודי בעיצוב האסטרטגיה והטקטיקה האסלאמיות.
*בשנת 670 היגרו לוחמים מוסלמים ומשפחותיהם/שבטיהם לאמצאר (עיירות/מחנות צבא), כגון בצרה, כופה, פוסטאט וקיירואן, שנועדו לשמש בסיס לערביזציה/אסלאמיזציה רחבת היקף של שטחים כבושים בחצי האי ערב ובמזרח התיכון כולו, במצרים, ובהמשך גם בצפון אפריקה ועד דרום ספרד. במאה ה-11 היגרו שבטים טורקמנים לאנטוליה והפכו בהדרגה את האזור מיווני-נוצרי לטורקי-מוסלמי. במאות ה-14 עד ה-16 הסתייעה ההתפשטות העות'מאנית/אסלאמית בהגירה מבצעית אל הבלקן, ובכלל זה בולגריה, סרביה, יוון, דרום קרואטיה, אלבניה ובוסניה-הרצגובינה. בשנת 1804 הוביל עות'מאן דן פודיו היג'רה במערב אפריקה, לפני שניהל את ג'יהאד סוקוטו בשטחן של ניגריה וקמרון של ימינו.
*במאות ה-20 וה-21 הציגו אנשי רוח אסלאמים את מושג ההיג'רה כמתודולוגיית טרור מהפכנית. למשל סייד קוטב, האידיאולוג הרדיקלי/טרוריסטי המוביל של "האחים המוסלמים" בשנות ה-50' וה-60', ושוכרי מוסטפא, מייסדה ומנהיגה של הקבוצה האסלאמית "תכפיר ואל-היג'רה" בשנות ה-60' וה-70'. כמו כן, אל-קאעידה ודאע"ש השתמשו במושג ההיג'רה כדי למשוך לוחמים זרים לאזורים שמחוץ לשליטת המדינה, כמו אזורי הגבול האפגניים-פקיסטניים בשנות ה-80' וה-90', ומזרח סוריה ומערב עיראק ב-2014.
השורה התחתונה
*בעוד שהפרשנות המערבית להגירה שואפת לשלב מהגרים מוסלמים, הפרשנות האסלאמית להיג'רה שואפת להשתלט על ה"כופר" המערבי.
*הפרשנות המערבית והפרשנות האסלאמית להגירה מהוות דבר והיפוכו.
*מודעות להבדל התהומי בין שתי הפרשנויות חיונית לדמוקרטיות המערביות כדי להימנע מתוצאות קטלניות.
