שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"חדשות מחלקה ראשונה", 27 נובמבר 2025 bit.ly/4rnZMU9

English edition  bit.ly/4ioVwQf

כיבוד הסכם הפסקת האש ע"י חמאס – לפי 20 הנקודות של הנשיא טראמפ – מחייב את חמאס לנטוש את חזונו המרכזי, לוותר על בסיס הכוח הצבאי והפוליטי שלו, ולהפסיק להיות חמאס. אבל, כיבוד הסכם הפסקת האש ע"י חמאס – לפי חזון חמאס, החשוב בעיניו יותר מכל בוננזה פיננסית – הוא "שידור חוזר" של כל הפסקות האש הקודמות בעזה.

הפסקת האש הנוכחית היא ה-6 מאז השתלטות חמאס על רצועת עזה ב-2007 (2008, 2012, 2014, 2019 ו-2021). אף הפסקת אש לא גרמה לחמאס – שהוא סניף של "האחים המוסלמים" – לאמץ דו-קיום בשלום, לנהל מו"מ בתום-לב, ולנטוש את חזון "האחים המוסלמים" המחוייב להפלת כל משטר מוסלמי לאומי (מצרים, ירדן, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, כווית, בחריין, עומאן, מרוקו, וכו'), להקים חברה מוסלמית עולמית על בסיס האסלאם כדת "הלגיטימית" היחידה "בחסדי האל", להכניע את ה"כופר" המערבי, ולהשמיד את המוצב הקדמי של ארה"ב במזרח התיכון – המדינה "הכופרת" היהודית.

הפסקות האש הקודמות בעזה ממחישות שמו"מ והפסקת אש של חמאס אינם מונחים ע"י ערכים מערביים, אלא ע"י חזון פנאטי ואפוקליפטי. חמאס ממנף את תהליך המו"מ כדי להימנע מהכחדה, להרוויח זמן לשיקום ולשידרוג יכולות טרור, ולהכין את מתקפת הטרור הבאה – ובכל מחיר! – לקידום החזון הפנאטי. לעומת זאת, תפיסת המו"מ והפסקת האש בתרבות המערבית מונחית ע"י חזון של יישוב סכסוכים, שידרוג רמת החיים, קידום פיוס ודו-קיום בשלום. מו"מ מערבי נתפס על ידי חמאס כביטוי לחוסר נחישות וחולשה.

תנאי מוקדם לעקירת חמאס – בנוסף להכחדת התשתיות הצבאיות והפוליטיות – הוא שינוי מבני ותרבותי דרמטי ברצועת עזה וביו"ש: עקירת החינוך לשנאה, דרשות ההסתה של ימי שישי ותקשורת הרעל הרשמית, הפועלים (מאז הקמת הרשות הפלסטינית ב-1993!) כקו-ייצור היעיל ביותר של טרוריסטים פלסטיניים.

חמאס הוא אחת מזרועות התמנון הארסי הממוקם באיראן, ומפעיל את זרועותיו במפרץ הפרסי, רחבי המזה"ת, קרן אפריקה, סודן, צפון ומערב אפריקה, דרום ומרכז אמריקה וארה"ב (כפי שמציינים ה-FBI, המשרד לבטחון פנים ורשויות המודיעין בארה"ב). משטר האייתוללה מתמקד בשיקום ושידרוג יכולות ההגנה האווירית, טילים בליסטים הייפרסונים והגרעין, וממנף את להיטות סין, רוסיה וצפון קוריאה להפגין את עוצמת מערכות הלחימה שלהן ויכולות הביצור התת-קרקעי, למרות כישלונן ביוני 2025. משטר האייתוללה – שהיה גורם מרכזי בהכנות למתקפת חמאס באוקטובר 2023 – מגביר את מעורבותו בזירת הטרור בחצי האי סיני (הנושק לרצועת עזה!), ובמאמץ להפלת המשטר ההאשמי בירדן. הפלת המשטר ההאשמי תפעיל אפקט דומינו וולקני אזורי (חצי האי ערב, מצרים, סוריה, עיראק, ישראל) וגלובלי. משטר האייתוללה הוא גם מוקד מוביל אנטי-אמריקאי של טרור איסלאמי עולמי, סחר סמים (בשיתוף פעולה עם ברוני הסמים וממשלות אנטי-אמריקאיות באמריקה הלטינית), הלבנת הון והפצת מערכות נשק מתקדמות.

תנאי למזער, למנוע ולסיים מלחמות וטרור הוא עקירת מוקד מוביל של טרור ומלחמות: משטר האייתוללה. הימנעות מיוזמה לשינוי משטר באיראן (שחוותה שינוי משטר ב-1953 וב-1978) – תוך דבקות במדיניות בת 47 שנים של מו"מ וסנקציות כלכליות שלא הסיטה את משטר האייתוללה ממסלולו  – תביא לעולם את המעצמה הגרעינית, האפוקליפטית והמגלומנית הראשונה בהיסטוריה האנושית, שתגרום לקטסטרופה שתגמד את המחיר הכרוך בשינוי משטר באיראן.

20 הנקודות של הנשיא טראמפ כוללות "נתיב להקמת מדינה פלסטינית". בניגוד למעצבי מדיניות מערביים הפועלים בנחישות להקמת מדינה פלסטינית, מנהיגי ערב מרעיפים על הפלסטינים מלל-מחבק – ביודעם שעל מילים אין משלמים מכס – אך התנהלותם היא אדישה-עד-עוינת כלפי הפלסטינים. מאז 1948 הם נמנעים מצעדים לקידום הקמתה של מדינה פלסטינית. הם מודעים להתנהלות הפלסטינית הבוגדנית הבין-ערבית (בדרך כלל לצד "האחים המוסלמים"), שהפכה אותם לאב-טיפוס של חתרנות, טרור ובוגדנות בין-ערביים. הם משוכנעים שהקמת מדינה פלסטינית, תוסיף דלק, ולא מים, למדורת המזרח התיכון, תהווה גזר דין מוות למשטר ההאשמי, תעניק רוח גבית לטרור, ותהווה בוננזה משמעותית למשטר האייתוללה ול"אחים המוסלמים", המהווים איום ברור ומיידי על כל משטר ערבי מתון-יחסית.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "מחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"חדשות מחלקה ראשונה", 15 יולי 2025, bit.ly/4lUbjqH

English edition  bit.ly/4eIrJAf      

סוגיית המדינה הפלסטינית משפיעה על כל המזרח התיכון, ולא רק על מדינת ישראל. האם מדינה פלסטינית תוסיף דלק או מים למדורת המזרח התיכון? 

התמיכה בהקמת מדינה פלסטינית מושפעת על ידי התבטאויות מתונות של נציגי הרשות הפלסטינית במפגשים עם ברי-שיח ישראלים ומערביים. אבל, ההתבטאויות המתונות הופכות לאנטי-יהודיות ואנטי-ישראליות כאשר הרשות הפלסטינית פונה לנוער הפלסטיני בגנים ובתי הספר, למתפללים במסגדים ולברי-שיח ערביים. לעומת התבטאויות מתונות המייצגות את טקטיקת ה"תאקייה" – שנועדה להטעות את "הכופר" ולקדם את האינטרס המוסלמי – החינוך לשנאה וטרור וההסתה במסגדים מייצגים באופן אותנטי את האסטרטגיה הפלסטינית.

התמיכה בהקת מדינה פלסטינית מעוצבת (מאז הסכמי אוסלו מ-1993) לפי מציאות חלופית, נינוחה וספקולטיבית, המופרכת בעקביות על ידי המציאות המזרח תיכונית האלימה וההפכפכה. לפי המציאות החלופית של אדריכלי אוסלו וממשיכיהם, הרשות הפלסטינית הייתה צריכה להימנע מטרור, חינוך לשנאה והסתה, לדבוק בדו-קיום, דמוקרטיה וזכויות אדם, לנהל משא ומתן בתום לב, ולזנוח אידיאולוגיה שורשית בת מאה שנים, המחוייבת לחיסול – ולא רק לצמצום שטחה של – המדינה היהודית. אבל, מסמכי היסוד של פת"ח ואש"פ – שהם מקור הסמכות של הרשות הפלסטינית – מחוייבים ל"שחרור פלסטין", וגובשו לפני 1967 (1959 ו-1964), ומתייחסים ל"כיבושי 1948".

בניגוד לתומכים בהקמת מדינה פלסטינית, מנהיגי ערב אינם מעניקים משקל רב להתבטאויות הפלסטיניות. הם מבינים שבמזרח התיכון קיים פער בלתי-ניתן-לגישור בין התבטאויות להתנהלות, ובמיוחד בסוגייה הפלסטינית. לכן, הערבים מתמקדים בהתנהלות הפלסטינית במישור הבין-ערבי, שהפכה את הפלסטינים לאב-טיפוס של חתרנות, טרור, כפיות טובה ובגידה בין-ערביים.

בניגוד לתרבות המערבית הנוטה להתמקד בהווה ובעתיד, הערבים מבינים שההיסטוריה היא הבסיס לתכנון מדיני. הערבים זוכרים, לא שוכחים ולא סולחים. לדוגמא, הם זוכרים את בגידת הפלסטינים במצרים ובסוריהבשנות ה-50' וה-60', כאשר ההנהגה הפלסטינית שיתפה פעולה עם טרור "האחים המוסלמים" נגד המארחים במצרים ובסוריה. ב-1970 הפלסטינים בגדו במארח הירדני, ופתחו במלחמת אזרחים להפלת המשטר ההאשמי. בין 1970 ל-1982 הם הביאו חורבן על המארח הלבנוני, גרמו לסדרה של מלחמות אזרחים ולפלישה צבא סוריה, עד שגורשו לתוניסיה. ב-1990 הפלסטינים בגדו בכווית, שהייתה המארחת הערבית הנדיבה ביותר, קלטה 400,000 פלסטינים (אנשי פת"ח) ואפשרה להם לטפס לעמדות בכירות. כצפוי, הפלסטינים הצטרפו לפלישת סדאם חוסיין לכווית באוגוסט 1990 והיללו אותו כ"סלאח א-דין המודרני". לכן, עם חזרת השייח' סבאח לשלטון בינואר 1991, הוא גירש כמעט את כל 400,000 הפלסטינים, ללא תגובה ערבית משמעותית.

מנהיגי ערב גם מודעים לשיתוף הפעולה השיטתי של הפלסטינים עם גורמים רדיקליים כמו גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, אייתוללה ח'ומייני, ארגוני טרור במזרח התיכון, אסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה הלטינית, "האחים המוסלמים" (ארגון טרור סוני הגדול בעולם), צפון קוריאה, ונצואלה, ניקרגואה, קובה, רוסיה וסין.

מנהיגי ערב מעריכים שמדינה פלסטינית תפעל לפי ההתנהלות הפלסטינית העקבית במאה השנים האחרונות, ולכן תוסיף דלק למדורה המזרח-תיכונית, ותאיים על כל משטר ערבי מתון-יחסית. לכן, המנהיגים הערבים מרעיפים על הפלסטינים מלל חמים, אך (מאז 1948) נמנעים מכל מעש ממשי להקמת מדינה פלסטינית. לדוגמא, ירדן ומצרים שלטו ביו"ש ובעזה עד 1967, ולא קידמו את הרעיון. כמו כן, אף מלחמה ערבית-ישראלית לא פרצה עקב הסוגייה הפלסטינית, ואף אחד מ-6 הסכמי השלום בין ישראל לערבים לא הותנה בהקמת מדינה פלסטינית. בנובמבר 2023 דחה כינוס משותף של "הליגה הערבית" וארגון מדינות האסלאם הצעה פלסטינית-איראנית-אלג'יראית להפסקת יחסים דיפלומטים, תיירותיים, כלכליים וביטחוניים עם ישראל. למרות המלל הפרו-פלסטיני, מדינות ערב לא מקריבות אינטרסים לאומיים על מזבח המדינה הפלסטינית.

הערבים יודעים שמדינה פלסטינית ממערב לירדן תהווה גזר דין מוות למשטר ההאשמי ממזרח לירדן, כפי שהתריע המלך חוסיין בתגובתו להסכמי אוסלו בספטמבר 1993, וכפי שטענו מפקדי צבא ירדן בטקס החתימה על הסכם השלום ישראל-ירדן באוקטובר 1994.

הערבים מבינים שהפלת המשטר ההאשמי תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי ומלחמות אזרחים בין ארגוני טרור פלסטיני, "האחים המוסלמים", טרור מונחה-איראן, דאע"ש ושבטים בדווים מפוצלים. המצב הכאוטי יגרור תגובת דומינו לכיוון חצי האי סיני, יעניק רוח גבית למאמצי "האחים המוסלמים" להפיל את המשטר של הגנרל א-סיסי, ויביא לאיום ברור ומיידי על המשטרים המתונים-יחסית בערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין וכווית. ההשלכות הגיאו-פוליטיות עלולות להעביר את השליטה ב-48% מעתודות הנפט העולמי – ואת השליטה על נתיבי סחר קריטיים בין אסיה לאירופה – לידי משטרים רדיקלים כמו איראן, "האחים המוסלמים", סין או רוסיה, לחזק את מוקד הטרור האסלאמי האנטי-מערבי, ולפגוע בביטחון הפנים והכלכלה של מערב אירופה וארה"ב. בניגוד לחסידי רעיון המדינה הפלסטינית המעלים על נס התבטאויות מתונות של מנהיגים פלסטינים, מנהיגי ערב דבקים במציאות המזרח תיכונית המלמדת שהנמר הפלסטיני אינו מחליף חברבורות (אסטרטגיה), אלא רק טקטיקות

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 22 יולי 2024, bit.ly/4ddW0or

English edition bit.ly/3WizbdT

טבח ה-7 לאוקטובר התבצע ע"י בוגרי מערכת החינוך הפלסטינית, שהפכה לפס-הייצור היעיל ביותר של טרוריסטים, מאז הוקמה ב-1993 ע"י מחמוד עבאס. מערכת החינוך ומנגנון ההסתה במסגדים הם הבבואה האותנטית ביותר של האופק המדיני, התרבות, האסטרטגיה והמדיניות של הרש"פ וחמאס.

בניגוד לרשות הפלסטינית, מערכת החינוך באיחוד האמירויות עקרה מהשורש התייחסויות שליליות ליהדות ולמדינה היהודית, ומשקפת מדיניות של שלום. גם בערב הסעודית מצביעים שינויים במערכת החינוך על מגמה חיובית כלפי ישראל, כולל שתופי פעולה מסחריים וביטחוניים, למרות התנגדות עזה מבית, גם של גורמים במשפחת המלוכה.

בניגוד לדיכוי האישה באיראן, יורש העצר הסעודי יזם שדרוג דרמטי של מעמד האישה, על אף התנגדות חריפה של הממסד הפונדמנטליסטי הוואהאבי, שתמיכתו חיונית ללגיטימציה של שלטון בית סעוד.

לפי "המכון לניטור שלום וסובלנות בבתי הספר" – הבודק את מערכות החינוך במדינות האסלאם – ספרי הלימוד הסעודים ב-2023/24 "חושפים מגמת התמתנות, פתיחות וקידום-שלום הדרגתיים…. ריכוך ההתייחסות לישראל ולציונות. מחיקת ההתייחסות לציונות כתנועה אירופאית גזענית שנועדה לגרש את הפלסטינים, ושואפת לכבוש אדמות ערביות, נפט ערבי ומקומות קדושים לאסלאם ולנצרות בירושלים…. נעלמה האשמת הציונים בהצתת מסגד אל אקצא ב-1969…. במספר ספרי לימוד נעלמה הגדרת שטחה של ישראל כפלסטין…. אבל, אין התייחסות לשואה, וישראל עדין מוגדרת כ"כיבוש ישראלי" ו"כובשים ישראלים" בהקשר מלחמת העצמאות (1948)…. יש צמצום ההתייחסות השלילית ל'כופרים'… נעלמה ההתייחסות הבעייתית המעודדת ג'יהאד וטרור-מתאבדים….  נעלמו ההנחייה לאישה להתנהג כמצוות בעלה, האיסור על מינוי נשים למשרות שיפוט, והאשמת האישה בהתנהגות אלימה של גברים כלפיה. ספרי הלימוד מדגישים את תרומת האישה לחברה הסעודית…."    

המציאות המזרח תיכונית מתעדת  התאמה בין עוצמת החינוך לשנאה וההסתה במסגדים לבין עוצמת האלימות, טרור ועוינות כלפי "כופרים" מערביים ויהודים. אבל מחלקת המדינה (מחמ"ד) מתעלמת ממרכזיות החינוך לשנאה וההסתה באיראן וברשות הפלסטינית, ומדיניותה מתבססת, בעיקר, על המלל המתון שהאייתולות והפלסטינים מרעיפים על ברי-שיח מערביים. מחמ"ד מעניקה משקל מועט-יחסית למעש האיראני והפלסטיני, המתבטא במערכות החינוך וההסתה בבתי הספר ובמסגדים, המהדהדות את חוקת הרפובליקה האסלאמית של איראן מ-1979 ואת אמנת אש"פ (השולט ברשות הפלסטינית) מ-1964.

מ-2021 לוחצת מחמ"ד על סעודיה – ע"י הגבלת אספקת נשק מתוחכם – למתן את מאבקה בטרור הסוני של "האחים המוסלמים" ובטרור השיעי של החות'ים, ובמקביל היא מעניקה מאות מיליוני דולרים בשנה לרשות הפלסטינית ולאונר"א (המממנת את רוב מערכת החינוך לשנאה) ומאות מיליארדי דולרים למשטר האייתולות מאז עלייתו לשלטון ב-1979, למרות דבקותם בחינוך לשנאה ומדיניותם האנטי-אמריקאית.

התעלמות מחמ"ד ממערכות החינוך לשנאה וההסתה באיראן וברשות הפלסטינית – ותפקידן המרכזי בליבוי טרור ומלחמה – מעניקה רוח גבית לטרור האסלאמי האנטי-אמריקאי, מערערת את יציבות המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, ואת החתירה לשלום, תוך כדי פגיעה באמינות האסטרטגית של ארה"ב ובביטחון הלאומי וביטחון הפנים של ארה"ב.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב" bit.ly/45nBv6a"מעריב", 13 יוני 2024

English edition bit.ly/45b1huq

תובנות מערביות חיבקו את משטר האייתולות ב-1979, תקעו סכין בגב השאה הפרסי – "השוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי" – והזניקו את האייתולות מישות פורעת חוק אזורית למוקד עולמי מוביל של טרור, הברחת סמים, הלבנת הון והפצת מערכות לחימה, המאיים על הביטחון הלאומי במערב.

תובנות מערביות השתלטו גם על מדיניות ישראל כלפי הטרור הפלסטיני, הזניקו את חמאס מארגון טרור קטן ב-2005 למדינת טרור מבוצרת, וסללו את הדרך למחדל וטבח ה-7 באוקטובר. תובנות מערביות היכו שורש בישראל ב-1993, הביאו למו"מ עם ארגוני טרור – פת"ח ואש"פ – המונחים מאז היווסדם ב- 1959 ו-1964 (לפני 1967!) ע"י חזון "שחרור פלסטין מהנהר עד הים" ועקירת הישות הציונית. הן הביאו ליבוא 100,000 טרוריסטים מטוניס, תימן, סודן, עיראק ולבנון לירושלים, יו"ש ועזה.

מדיניות מזרח תיכונית חייבת להיות מונחית ע"י מציאות המזה"ת, ההפכפכה, אלימה ומתסכלת, ולא ע"י מציאות חלופית, המבוססת על תרחישי עתיד ספקולטיביים, צפויים ונוחים. מדיניות חייבת להימנע מ- ולא לחזור על – שגיאות גורליות.

תובנות מערביות מתעלמות ממרכזיות אידיאולוגיה פנאטית ודתית בעיצוב חזון, אסטרטגיה ומדיניות של האייתולות, "האחים המוסלמים", חמאס, חיזבאללה, החות'ים והרש"פ. בעוד המערב דבק בהפרדת דת ומדינה ו-Money Talks, האסלאם דבק בעליונות הדת בעיצוב מדיניות, ובמיוחד שלום ומלחמה, כולל מעמד האסלאם כדת הלגיטימית היחידה, המחויבת לשעבד את "הכופר" המערבי, ובמיוחד את ארה"ב. למעשה, הטרור האסלאמי רודף את ארה"ב מאז תחילת המאה ה-18, ללא קשר למדיניותה ולזהות נשיאיה.

מזכיר המדינה בלינקן והיועץ לביטחון סאליבן משוכנעים שהטרור האיראני, הפלסטיני, הלבנוני והתימני מונחה-ייאוש, ולכן יש להתמודד מולו במחוות דיפלומטיות וכספיות, שלכאורה יביאו לדו-קיום בשלום, עמידה בהסכמים והיפרדות מאידיאולוגיה פנאטית. אבל, הטרור רואה במחוות, ויתורים ונסיגות ביטוי לחולשה המעודדת אלימות. 

מזכיר המדינה בלינקן והיועץ לביטחון סאליבן לוחצים על ישראל לעבור מאופציה צבאית לדיפלומטית, במלחמתה בטרור, חרף העובדה ש-17 שנות מו"מ עם חמאס סללו את הדרך להתעצמות חמאס ול-7 באוקטובר, ולמרות שהאסלאם רואה במו"מ והסכמים עם "כופרים" אמצעי זמני להבסת אויבים. הם מקלים ראש במשקל האידיאולוגיה של חמאס ואש"פ, התובעת את חיסול ישראל, ומעצבת את מערכת החינוך, ההסתה במסגדים, האדרת טרוריסטים, ומענקים קבועים למשפחות טרוריסטים ביו"ש ובעזה.

תובנות מערביות מתעלמות מהפער העמוק בין מו"מ עקר עם טרור פלסטיני המונחה על ידי חזון שמימושו מותנה בחיסול ישראל, לבין מו"מ אפקטיבי בין ישראל למדינות ערב שמימוש חזונן הלאומי אינו מותנה בחיסול ישראל. לכן, 6 הסכמי שלום עם מדינות ערב, לעומת כישלון כל מו"מ לשלום עם ההנהגה הפלסטינית.

בלינקן וסאליבן מתמקדים במלל פלסטיני מתון, ומסיקים שמדינה פלסטינית תהייה מתוקנת ותקיים דו-קיום בשלום.  אבל, מנהיגי ערב מתמקדים במעש הפלסטיני שהפך את הפלסטינים לאב-טיפוס של חתרנות, טרור ובוגדנות בין-ערביים (מצרים בשנות ה-50', סוריה בשנות ה-60', ירדן ב-1970, לבנון ב-1982-1970 וכווית 1990), המשתף פעולה עם ישויות פורעות חוק כמו גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, "האחים המוסלמים", ארגוני טרור בינלאומיים, צפון קוריאה, ונצואלה, קובה, רוסיה וסין. הערבים מסיקים שמדינה פלסטינית תוסיף דלק – ולא מים – למדורת המזה"ת, תביא להפלת המשטר ההאשמי, תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי, שתגלוש לחצי האי ערב, תאיים על כל המשטרים במדינות הנפט ומצרים, תהווה בוננזה לאייתולות, "האחים המוסלמים", רוסיה וסין, ומכה קשה ליציבות האזור והעולם. לכן, הערבים מסתפקים במלל, ולא במעש, להקמת מדינה פלסטינית.

בלינקן וסאליבן לוחצים לנסיגת ישראל מרכסי יו"ש – שהם רמת הגולן של ירושלים, תל אביב, נתב"ג ו-80% מאוכלוסיית ותשתיות ישראל – למותניים הצרות של 7 ק"מ מקלקיליה לכפר סבא ו-19 ק"מ מטול כרם לנתניה, במזה"ת הוולקני, אלים, הפכפך ונטול דו-קיום בשלום בין-אסלאמי. במזה"ת הנפיץ, עתיר משטרים (מדיניות והסכמים) זמניים, כוח ההרתעה הוא המרכיב החשוב ביותר של הביטחון הלאומי. עם כל החשיבות של הסכמי שלום, במזה"ת הם ארעיים, לעומת רכסי יו"ש שהם קבועים ומרתיעים.

דוגמאות נוספות לנתק בין התובנות המערביות לבין מציאות המזה"ת הן: כישלון עשרות יוזמות שלום שהתמקדו באינטרס הפלסטיני ולא הערבי; הרוח הגבית להשתלטות האייתולות על איראן ב-1979; ההתייחסות לצדאם חוסיין כבעל ברית עד יום פלישתו לכווית ב-1990, והענשת ישראל על הפצצת הכור הגרעיני בעיראק ב-1981; הענקת פרס נובל לשלום לערפאת ב-1994, והכתרת מחמוד עבאס – מייסד החינוך לשנאה, ההסתה והאדרת טרוריסטים – כמנהיג מתון; קבלת פניו של בשאר אסאד ב-2000 כבשורה מתונה; הגדרת ההתפרצות הטקטונית ברחוב הערבי מ-2011 ועד היום כ"אביב ערבי" ו"מהפיכת פייסבוק והצעירים"; המתקפה הצבאית על קדאפי ב-2011 שהפכה את לוב להר געש של מלחמות אזרחים וטרור עולמי אנטי-מערבי; וכו'.  

התובנות המערביות מתמידות בניסיון לשעבד את מציאות המזה"ת למציאות חלופית מערבית, ולכן חוזרות על – ולא נמנעות מ- שגיאות קריטיות. לכן, על ישראל לבחון בספקנות מירבית כל הצעה/דרישה  מערבית כגון הקמת מדינה פלסטינית, הימנעות מהשמדת התשתית הצבאית של חמאס, והתמכרות לתגובה, הגנה והכלה במלחמה על הקיום.  

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 3 יוני 2024, bit.ly/3V9gM17

English edition  bit.ly/3QUZunj

מזכיר המדינה בלינקן פועל לקידום יציבות ושלום במזרח התיכון, אך מונחה ע"י מציאות-חלופית של תרחיש עתיד ספקולטיבי, המנותק ממציאות המזרח התיכון.

*לדוגמא, בלינקן מקדש את האופציה הדיפלומטית שתרמה רבות להפיכת משטר האייתולות לגורם מרכזי בזירה האזורית והעולמית. הוא מתנגד לאופציה של שינוי-משטר, ושולל את האופציה הצבאית, למרות ההתנהלות האנטי-אמריקאית של משטר האייתולות מאז פברואר 1979, המאופיינת על ידי טרור, הברחת סמים, הלבנת הון והפצת מערכות לחימה ברחבי העולם, כולל אמריקה הלטינית ועל אדמת ארה"ב.

*בלינקן לוחץ על ישראל לעבור מאופציה צבאית לאופציה דיפלומטית (מו"מ), למרות שלקח 17 שנות שלטון חמאס מבהיר שהפסקת-אש ומו"מ משדרגים את טרור חמאס, המהווה סניף של טרור "האחים המוסלמים", ארגון הטרור הסוני האנטי-אמריקאי הגדול בעולם.

*היענות ישראל לבלינקן תחלץ את חמאס מהשמדת תשתית הטרור שלו, תהווה (בעיני המזרח התיכון וחלק גדול מהעולם) ניצחון דרמטי לחמאס והמשך כתישת כוח ההרתעה הישראלי. הפגיעה בכוח ההרתעה הישראלי תתמרץ טרור ומלחמה רב-זירתיים נגד ישראל ונגד כל המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, תמנע את חזרת המפונים בדרום ובצפון, ותצמצם את האינטרס הערבי להרחבת מעגל השלום.

*בלינקן מקל ראש בהקשר האזורי והעולמי של המלחמה בחמאס וחיזבאללה, המופעלים, מאומנים וממומנים ע"י משטר האייתולות, המשתף פעולה עם כל ישות אנטי-אמריקאית ברחבי העולם, כולל ברוני הסמים במקסיקו, קולומביה, בוליביה, אקוודור וברזיל. לדברי ראש ה-FBI כריס ריי, ה-7 לאוקטובר מהווה מקור השראה לטרור אסלאמי אנטי-אמריקאי על אדמת ארה"ב.

*בלינקן מסרב להכיר בעובדה שתנאי מוקדם לקידום יציבות ושלום הוא שינוי-משטר באיראן, שמחוות פיננסיות ודיפלומטיות מרחיקות לכת לא יגרמו למשטר האייתולות להפנות עורף לחזונו הפנאטי והמגלומני, ולהסכים לדו-קיום בשלום עם השכנות הסוניות. שינוי-משטר ישחרר את האוכלוסייה האיראנית משלטון אכזר, יסיר מעל המדינות הסוניות הפרו-אמריקאיות איום קיומי, ברור ומיידי, יסלק את המשוכה הגבוהה ביותר להרחבת מעגל השלום ישראל-ערב, וישלול מהטרור האסלאמי האנטי-אמריקאי מוקד פעולה מרכזי.

*בלינקן אף מתעלם מכך שגיבוש מושכל של מדיניות מזרח תיכונית מחייב הכרה במאפייני המציאות המזרח תיכונית בת 1,400 השנים: היעדר דו-קיום בשלום בין-ערבי ובין-אסלאמי; אי-סובלנות אלימה כלפי "כופרים" ו"משומדים" ובין ה"מאמינים" לבין עצמם; היעדר דמוקרטיה, זכויות אדם וכיבוד ארוך-טווח של הסכמים; אופי ארעי ובלתי-צפוי של משטרים (ומדיניותם והסכמיהם) העולים לשלטון באמצעות אלימות ולא הקלפי; פער גדול בין מלל למעש ("על מילים אין משלמים מכס"); שימוש שגרתי בכפל-לשון בלתי-מחייב להטעיית יריבים ואויבים; דומיננטיות אידיאולוגיה ודת על פני שיקולים פיננסים; וכו'.

*בלינקן אינו מסכים שכוח ההרתעה הוא המרכיב המרכזי בשיקולי ביטחון לאומי במציאות האלימה וההפכפכה של המזרח התיכון, וחיוני יותר ממו"מ והסכמים שאינם יציבים יותר מהמשטרים המגבשים אותם. כוח ההרתעה הישראלי התרסק במחדל(!) ה–7 לאוקטובר, והמלחמה בחמאס נועדה לשקמו ולמנוע מחיר דמים שיגמד את ה-7 לאוקטובר.

*בלינקן מתעלם מהעובדה שמו"מ פורה יכול להתקיים רק עם ישויות שמימוש חזונן אינו מותנה בחיסול הצד השני למו"מ. מכאן הסכמי השלום עם מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו ודרום סודן ושתופי הפעולה הביטחוניים והאזרחיים עם סעודיה. אמנם הן היו מעדיפות מזרח תיכון ללא ישות יהודית "כופרת", אך אין זה תנאי למימוש חזונן הלאומי. הן גם רואות בישראל – בעלת כוח הרתעה – בעלת ברית מול איומי האייתולות ו"האחים המוסלמים". והן לא רואות בהקמת מדינה פלסטינית תנאי-מוקדם לשלום ושיתופי פעולה עם ישראל. הן מרעיפות על הפלסטינים מלל מחבק, אך המעש הוא בין אדיש לשלילי.

*לעומת זאת, מו"מ פורה אינו יכול להתנהל עם חמאס שמימוש חזונו – המודגש גם ע"י מערכת החינוך, ההסתה במסגדים והטרור – מותנה בחיסול הישות "הכופרת" הציונית. כך גם לגבי הרשות הפלסטינית – הנשלטת ע"י אש"פ ופת"ח – שהחזון החיסולי שלה מעוגן באמנות הפת"ח ואש"פ מ-1959 ו-1964 ומודגש במערכת החינוך (קו יצור של טרוריסטים), הסתה במסגדים, האדרה רשמית ופומבית של טרוריסטים, מענקים חודשיים למשפחות טרוריסטים ופעילות טרור ישירה ועקיפה.

*על מזכיר המדינה בלינקן לגבש מדיניות על יסוד מציאות המזרח התיכון הוולקנית והמתסכלת, ולא על יסוד מציאות חלופית שהיא מרנינת נפש, כדי לקטוע סידרה ארוכה של כישלונות מחלקת המדינה במזרח התיכון. הסיוע ההומניטרי המבורך ביותר לערביי עזה הוא השמדת חמאס. העברת סיוע הומניטרי לפני השמדת חמאס מהווה סיוע חוץ לחמאס ומוסיפה דלק – ולא מים – למדורת המזרח התיכון.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 8 אפריל 2024

English edition bit.ly/3vCBqht

מציאות חלופית מתנגשת במציאות המזרח התיכון

מאז השתלטות האייתולות על איראן בפברואר 1979 ועד היום – למרות שהרחיבו את הטרור והמדיניות האנטי אמריקאית ברחבי העולם – ארה"ב דבקה באופציה הדיפלומטית, ושוללת את אופציית שינוי המשטר ואת האופציה הצבאית. האופציה הדיפלומטית טוענת שבוננזה פיננסית ודיפלומטית תשכנע את האייתולות לדבוק בדו-קיום בשלום. לדוגמא, הסרת הסנקציות על יצוא הנפט האיראני הזרימה לקופת האייתולות למעלה מ-100 מיליארד שרובם הוקדש לשדרוג המדיניות האנטי-אמריקאית.

ב-2024 לוחצת מחלקת המדינה על ישראל לאמץ את האופציה הדיפלומטית – שהפכה ל"גול עצמי" – במקום האופציה הצבאית מול חמאס, ומכאן ההתנגדות לפעולה צבאית ברפיח.

מאז 2010 מתייחסת מחלקת המדינה להתפרצות האלימות ברחוב הערבי כ"אביב ערבי" ו"מצעד הדמוקרטיה", ומתעלמות מהאידיאולוגיה והחזון הפנאטים-דתיים העומדים מאחורי התפרצות "הצונאמי הערבי", שהוא מאפיין שורשי של המזרח התיכון הוולקני, עריץ, הפכפך, בלתי-סובלני ואלים מאז המאה ה-7.

ב-2024 מתעלמת מחלקת המדינה מהאידיאולוגיה הפנאטית, חיסולית ודתית ביסוד תפישת העולם, החזון, המדיניות והטרור של חמאס ואש"פ (מקור הסמכות של הרשות הפלסטינית), כפי שמתועד במסמכי היסוד שלהם, תכנית הלימודים ודרשות המסגדים, המטיפים לחיסול – ולא רק לצמצום השטח – של המדינה "הכופרת" היהודית.  מכאן היעדר בסיס למו"מ לדו-קיום בשלום עם ישות (כמו חמאס או אש"פ) בעלת חזון, שמימושו מותנה בחיסול הישות הציונית, לעומת מו"מ עם ישות (כמו מצרים, ירדן, סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו) בעלות חזון שמימושו אינו מותנה בחיסול ישראל. לדוגמא, "חזון 2030" של יורש העצר הסעודי רואה בישראל שותף ייחודי עקב יכולותיה הביטחוניות, טכנולוגיות וחקלאיות.

המציאות החלופית של מחלקת המדינה מובילה אותה למסקנה שהטרור הפלסטיני – כמו טרור האייתולות – הוא מונחה ייאוש, ומשתוקק לאופק של חירות ופריחה. ומכאן האשליה שהמאבק בטרור הפלסטיני חייב להתנהל באמצעות מחוות פיננסיות ודיפלומטיות, כולל – ובמיוחד – הקמת מדינה פלסטינית. מחלקת המדינה מתבססת על תרחישים ספקולטיביים של דו-קיום בשלום, ומעלה על נס מלל מתון של ההנהגה הפלסטינית, אך מקילה ראש בהתנהלותה הטרוריסטית המתועדת במישור הבין-ערבי והגלובלי.  

מחלקת המדינה גם מתעלמת מהתנהלות בת 1,400 שנים של הטרור המזרח תיכוני המבהירה שמחוות ופייסנות נתפסים כחולשה בעיני טרוריסטים, שתמיד נושכים את היד המזינה אותם, כפי שהבהירו האייתולות באיראן (שנעזרו בארה"ב להשתלטותם על איראן), המוג'אהידין (שנעזרו בארה"ב לגירוש ברה"מ מאפגניסטן, אך השתתפו ב-9/11), צדאם חוסיין (שנהנה מסיוע אמריקאי עד יום פלישתו לכווית), אש"פ וחמאס (שזכו למחוות דרמטיות מישראל שאף מדינה ערבית לא העלתה על דעתה).

7 לאוקטובר – המחדל וההתפכחות

עד ה-7 לאוקטובר אימצה מדיניות ישראל כלפי הטרור הפלסטיני את האופציה הדיפלומטית של מחלקת המדינה, באשליה ששיקולי רמת חיים יגברו על חזון פנאטי. ישראל העדיפה מציאות חלופית של מו"מ עם אויב חיסולי, הכלת טרור, הפסקות אש, הגנה ותגובה על פני המתבקש ממציאות המזרח התיכון: מלחמה שיטתית באויב חיסולי, מתקפה ומלחמת מנע.

אימוץ הלך הרוח של מחלקת המדינה איפשר לחמאס לשדרג את יכולותיו באופן דרמטי עד ה-7 לאוקטובר, ולמוטט את כוח ותדמית ההרתעה הישראלי במזרח התיכון, הרואה בכוח ותדמית ההרתעה את המרכיב המרכזי של הביטחון הלאומי. 

מאז ה-7 לאוקטובר ישראל מתמקדת בניסיון לשקם את כוח ותדמית ההרתעה, המחייבים את חיסול – ולא רק כתישת – התשתית הצבאית והמדינית של חמאס. הישרדות חמאס (כפי שתובעת מחלקת המדינה) יתפרש במזרח התיכון כניצחון חמאס, כישלון ישראלי לשקם את כוח ההרתעה, ותמריץ למתקפות של איראן, חמאס, חיזבאללה, אינתיפאדה שלישית, וגורמי טרור בגליל, בנגב ובשפלה. הישרדות חמאס תהווה גם מקור השראה להגברת הטרור האסלאמי נגד כל המדינות הערביות המתונות ונגד ארה"ב ברחבי העולם ועל אדמת ארה"ב, כפי שמזהיר ראש ה-FBI.

אי-שיקום תדמית ההרתעה ירחיק את יורש העצר הסעודי מכוונתו להרחיב את שיתופי הפעולה הביטחוניים והאזרחיים עם ישראל, מכיוון שהתקרבותו לישראל התבססה על הערכה עמוקה לכוח ההרתעה הישראלי מול אויבים משותפים – איראן ו"האחים המוסלמים".

השורה התחתונה

הביטחון הלאומי מחייב להימנע – ולא לחזור על – שגיאות גורליות, ולהיצמד למציאות המזרח תיכונית המתסכלת, ההפכפכה והמדממת, ולא למציאות חלופית נוחה, צפויה של דו-קיום בשלום עכשיו…

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
מעריב, 2 אפריל 2024, bit.ly/3xgWHxU

English edition  bit.ly/3PCc6ik

הימנעות ארה"ב בהצבעה על החלטה 2728 של מועצת הביטחון הביאה לאישור ההחלטה. מטרת ההימנעות הייתה להעביר את העימות בין ישראל לחמאס מהמישור הצבאי למישור המדיני, ולקדם הקמת מדינה פלסטינית. לכן ההימנעות זכתה לתשואות רמות מאיראן, חמאס והרשות הפלסטינית.

ההימנעות מבטאת את מרכזיות תפישת העולם הקוסמופוליטית של מחלקת המדינה בעיצוב וניווט מדיניות החוץ והביטחון של ארה"ב. תפישת עולם זאת מכפיפה את עצמאות הפעולה המדינית והביטחונית של ארה"ב לשיתוף פעולה רב-לאומי של ארה"ב עם האו"מ וארגונים בינלאומיים (האנטי-אמריקאים) ועם אירופה (שאיבדה את הרצון להילחם בטרור האסלאמי האנטי-מערבי).

מחלקת המדינה מתעלמת מעוצמת ההשראה שה-7 לאוקטובר מהווה עבור ארגוני טרור אסלאמיים הנתמכים על ידי איראן וה"אחים המוסלמים", ומתכננים טרור דומה נגד מתקנים אמריקאים ברחבי העולם, כולל על אדמת ארה"ב, ובמיוחד מכיוון אמריקה הלטינית, המהווה – מאז שנות ה-80' – בסיס פעולה של האייתולות וחיזבאללה.

מחלקת המדינה מקילה ראש בהשפעת הישרדות חמאס (כתוצאה מהפסקת המלחמה) על כתישת תדמית ההרתעה של ישראל, שתביא לצונאמי של טרור אסלאמי (איראן, חמאס, חיזבאללה, אינתיפאדה שלישית, וגופים רדיקלים בגליל ובנגב) נגד ישראל, ובמקביל תקצין את הטרור האסלאמי נגד סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, ירדן, מצרים ומרוקו. כרסום תדמית ההרתעה של ישראל יגרום לכרסום באינטרס הסעודי להתקרב לישראל, המתבסס בעיקר על ההנחה שישראל היא שותף מרתיע מול איראן ו"האחים המוסלמים", המהוות איום קיומי על סעודיה וישראל.

אליבא ד'מזכיר המדינה בלינקן, החלטה 2728 נועדה לקדם הקמת מדינה פלסטינית, שלהערכת בלינקן תסכים לדו-קיום בשלום עם ישראל. אבל הערכת בלינקן מתבססת על מלל מתון של ההנהגה הפלסטינית ותרחישי עתיד אופטימיים, אך ספקולטיביים.  בלינקן מתעלם מהחזון הפלסטיני (שהגשמתו מותנית בחיסול ישראל), ומההתנהלות הטרוריסטית הפלסטינית במיוחד במישור הבין-ערבי, ומהקשר הפלסטיני עם ארגוני טרור בינלאומיים, צפון קוריאה, ונצואלה וקובה, המבהירים שמדינה פלסטינית תוסיף דלק למדורת המזרח התיכון. בניגוד לבלינקן, מדינות ערב הפרו-אמריקאיות רואות בהנהגה הפלסטינית (אש"פ וחמאס) אב-טיפוס לחתרנות, טרור ובוגדנות בין-ערביים.

התמכרות בלינקן להקמת מדינה פלסטינית בתקווה שתקדם דו-קיום בשלום, מתעלמת מהמשמעות האזורית ההרסנית של מדינה פלסטינית על גבול ממלכת ירדן, שהיא רוב שטחה של פלסטין המנדטורית, ובעלת היסטוריה של עימותים צבאיים בין השלטון (והמיעוט) ההאשמי לבין הרוב הפלסטיני. כמו כן, בירדן יש נוכחות מושרשת של טרור "האחים המוסלמים" בנוסף ל-2 מיליון פליטים סורים בצפון ירדן, הכוללים גורמי טרור אסלאמי, המתוגברים על ידי חתרנות וטרור מאיראן ועיראק ופיצול ועוינות פנים-בדווים.

לכן, מדינה פלסטינית מערבית לירדן תמוטט את המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי מזרחית לירדן, תהפוך את ירדן לזירת מאבקים בין ארגוני טרור אסלאמיים, המהווים איום קטלני למשטרים הערבים הפרו-אמריקאים של יצרניות הנפט בחצי האי ערב, תפגע קשות ביצוא הנפט מהמפרץ הפרסי ובסחר הבינלאומי, תעמיק את התבססות איראן, "האחים המוסלמים", רוסיה וסין במזרח התיכון, ותנחית מכה קשה לכלכלת, ביטחון לאומי וביטחון פנים של ארה"ב.

ממסד מחלקת המדינה ובלינקן מקלים-ראש במשקל האידיאולוגיה והדת (בני 1,400 השנים) בהתנהלות גופים קיצוניים במזרח התיכון, ומשוכנעים שהטרור מונחה-ייאוש ולא מונחה-חזון פנאטי. ולכן הם סבורים שיש לטפל בטרור באמצעים דיפלומטים ופיננסים, ולא צבאיים.

הם גם מתעלמים מתקדימי המוג'אהידין, האייתולות, צדאם חוסיין, קדאפי והפלסטינים, המתעדים שהטרור נושך את היד (האמריקאית והישראלית) המזינה אותו.

מכאן התעלמות בלינקן מהעובדה שחמאס הוא סניף של "האחים המוסלמים" הנחושים להפיל כל משטר מוסלמי לאומי, להקים חברה אסלאמית עולמית, ולהכניע את המערב "הכופר". חמאס גם נתמך ע"י משטר האייתולות הנחוש להפיל את המשטרים הסונים הפרו-אמריקאים ולהכניע "השטן האמריקאי הגדול".

האם בלינקן ומחלקת המדינה יכירו במציאות המזרח תיכונית, או ימשיכו לדבוק בתפישת עולמם הקוסמופוליטית – המאיימת על אינטרס ארה"ב – ולהתעלם ממצעד העובדות המאיימות של המזרח התיכון?

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה"
"מעריב", 21 פברואר 2024, bit.ly/4bKMrgS

English edition bit.ly/3uqh4aO

פרופ' ברנרד לואיס, שהיה בר סמכא בסוגיות האסלאם והמזרח התיכון, הציג מרכיב קריטי של המזרח התיכון: "אם לוחמי האסלאם לוחמים למען האלהים, הרי יריביהם לוחמים נגד האלהים…. לפי תפישת העולם האסלאמית העולם מתחלק בין 'בית המאמינים באסלאם' לבין 'בית הכופרים באסלאם'…. וחובת המוסלמים להביא את 'הכופרים' להכרה באסלאם…. המאבק הזה מתקיים מאז הופעת האסלאם במאה ה-7…. ארה"ב הפכה לאויב המר מכולם, ביטוי הרוע והיריב השטני של הטוב… של האסלאם…."

אבל, התובנה המקובלת במערב, מתעלמת ממציאות מזרח תיכונית בת 1,400 שנים, בלתי-סובלנית כלפי "כופרים" (המערב) ו"משומדים" (סונים מול שיעים), וולקנית, בלתי-צפויה, אלימה, עריצה, מפוצלת ומתסכלת.  היא גם מתעלמת מעליונות האידיאולוגיה הרדיקלית על פני שיקולים פיננסים, בכל הקשור לעיצוב מדיניות משטר האייתולות, "האחים המוסלמים", חיזבאללה, חמאס והרשות הפלסטינית, כפי שמתועד במערכות החינוך, דרשות המסגדים, החוקות והאמנות שלהם. 

התובנה המקובלת במערב היא שהטרור המזרח תיכוני הוא מונחה-ייאוש, ולכן מחוות עתק פיננסיות עשויות לשכנע מנהיגים רדיקלים לאמץ דו-קיום בשלום, דמוקרטיה, זכויות אדם וקיום הסכמים, ולזנוח אידיאולוגיות פנאטיות. אבל, הטרור האסלאמי אינו מונחה-ייאוש, אלא מונחה-חזון מגלומני של האסלאם כדת הלגיטימית היחידה, ובחסדי האל, שנועדה להכניע "כופרים" ו"משומדים" באמצעי שלום או מלחמה.

פייסנות המערב כלפי הטרור האסלאמי והפלסטיני מתעלמת מהעובדה שטרוריסטים נושכים את היד המזינה אותם, כפי שעשו המוג'אהידין (שנעזרו בארה"ב בניצחון על ברה"מ ואחר כך השתתפו ב-9/11), משטר האייתולות (שנעזר בארה"ב בהשתלטות על איראן ואחר כך הפך למוקד מוביל של טרור אנטי-אמריקאי) וההנהגה הפלסטינית (שקיבלה בסיסי פעולה במצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית ואחר כך פנתה לחתרנות וטרור נגד המארחים הערביים).

העוינות כלפי "הכופר" המערבי, ובמיוחד "השטן הגדול האמריקאי" מהווה מרכיב מרכזי בדת, חינוך, תרבות ומדינאות אסלאמיים. זו תשתית טרור גלובלי אנטי-אמריקאי, המכה בארה"ב מאז הפירטים הברברים בתחילת המאה ה-19, בלי קשר למדיניות -ארה"ב, כפי שמעיד הטרור האנטי-אמריקאי בתקופת הנשיאים טראמפ, אובמה, בוש הבן, קלינטון, רייגן, ועוד.

9/11 הבהיר את נחישות הטרור האסלאמי להכניע את ארה"ב גם אם היא נחושה להיפרד ממוקדי טרור באפגניסטן, עיראק וברחבי המזרח התיכון. הטרור רואה בהיפרדות ארה"ב בריחה וביטוי לחולשה, ולכן מעצים את הטרור גם על אדמת ארה"ב וגבולה עם מקסיקו, בשיתוף פעולה עם ברוני סמים וארגוני טרור באמריקה הלטינית.

על הפער הבלתי-ניתן לגישור בין התובנות המערביות לבין מציאות המזרח התיכון אפשר ללמוד מהדוגמאות הבאות: המערב רואה בהסכם שלום את תום המלחמה, לעומת האסלאם הרואה בהסכם עם "כופרים" אתנחתא לקראת חידוש המלחמה בתנאים משופרים; המערב מאמין במו"מ של תן-וקח, לעומת האסלאם המאמין בהכנעת היריב; המערב מעניק משקל רב למלל הערבי, השונה מאד בדרך כלל מהמעש הערבי; המערב מתייחס לסכסוך ערב-ישראל כ"סכסוך המזרח תיכוני", אבל רק 35,000 (0.3%) מתוך 11 מיליון חללי מלחמה מוסלמים מאז 1948 נהרגו במלחמות ישראל; בניגוד לתובנה המערבית, אף מלחמה בין ישראל לערבים לא פרצה עקב הסוגייה הפלסטינית, אף מדינה ערבית לא סייעה לפלסטינים במלחמותיהם בישראל, ואף משבר אזורי מזרח תיכוני לא נגרם עקב הסוגייה הפלסטינית.

פרופ' אלי כדורי מאוניברסיטת לונדון, שהיה היסטוריון מוביל של המזרח התיכון, טען שהניסיון לממש תובנות מערביות במציאות המזרח תיכונית שקול לניסיון לכפות על נחלים לזרום מהים לראש ההר.   

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 8 פברואר 2024, bit.ly/49miTF3

English edition bit.ly/3SoVuLR

מחלקת המדינה מנסה בשיטתיות – בכיכובם של מזכיר המדינה בלינקן והיועץ לביטחון לאומי סאליבן – לפייס את משטר האייתולות באמצעות מחוות פיננסיות ודיפלומטיות מרחיקות-לכת, כדי לקדם את זכויות האדם והדמוקרטיה באיראן ולשכנע את האייתולות להסכים לדו-קיום בשלום עם שכנותיה הסוניות.

כדי לקדם את מדיניותה, מתעלמת מחלקת המדינה מהתנהלות האייתולות מאז השתלטותם על איראן בפברואר 1979, וגם ממרכזיות החזון והאידיאולוגיה של האייתולות.  מחלקת המדינה סבורה שכמו המערב, גם האייתולות ישעבדו את האידיאולוגיה לשיקולים פיננסים.

אבל, כצפוי, האייתולות אינם מניחים לשיקולים פיננסים להאפיל על חזון דתי פנאטי ומגלומני בן 1,400 שנים, אלא ממנפים את המחוות הדרמטיות של ארה"ב – כולל מיליארדי דולרים – כדי לקדם את שאיפתם להשפיל ולהכניע את "השטן הגדול האמריקאי", ומשדרגים את פעילותם האנטי-אמריקאית בתחומי הטרור, הברחת סמים, הלבנת הון והפצת מערכות לחימה מתקדמות ברחבי העולם, עם דגש על אמריקה הלטינית מדרום צ'ילה ועד גבול ארה"ב-מקסיקו.

כמיהת מחלקת המדינה להגיע להסכם נוסף עם האייתולות, התגובה הפושרת למתקפות איראן וגרורותיה על מתקנים אמריקאים, התעלמותה מהליבה הטרוריסטית של ה"אחים המוסלמים", והוצאת החות'ים מרשימת ארגוני הטרור, במקביל להפעלת לחץ על מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות, דוחפים מדינות אלו – צבאית ואזרחית – לזרועות רוסיה וסין.

ב-2024 מחלקת המדינה – השוגה בשיטתיות מאז התנגדותה הנחרצת להקמת המדינה היהודית – מגבירה את הלחץ להקמת מדינה פלסטינית שתתנהל (להערכתה…) בדו-קיום בשלום. מחלקת המדינה מקילה ראש בהתנהלות ובחזון הפלסטינים ומבססת את מדיניותה על התבטאויות דיפלומטיות פלסטיניות ותרחישי-עתיד אופטימיים, אך ספקולטיביים.  לעומת זאת, מנהיגי ערב מגבילים את תמיכתם במדינה פלסטינית למלל-מחבק במקביל למעש-אדיש-עד-שלילי. הם מעניקים משקל רב להתנהלות החתרנית והטרוריסטית הפלסטינית במצרים (שנות ה-50'), סוריה (שנות ה-60'), ירדן (1968-70), לבנון (1970-82) וכווית (1990), ומודעים לשיתוף הפעולה עם טרור "האחים המוסלמים", לאופי העריץ, מושחת וטרוריסטי של הרש"פ, מערכת החינוך וההסתה האלימה ברש"פ, והרקורד הגלובלי של ההנהגה הפלסטינית (שיתופי עולה עם גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, משטר האייתולות, צפון קוריאה, ונצואלה, קובה ואימון ארגוני טרור באסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה הלטינית).

הם משוכנעים שההתנהלות הפלסטינית מלמדת שמדינה פלסטינית תחריף את זעזועי המזרח התיכון, תשחק לידי הטרור האסלאמי, איראן, רוסיה וסין, ותסכן את קיומם. הם מבינים שמדינה פלסטינית מערבית לירדן תביא להפלת המשטר ההאשמי מזרחית לירדן, תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי אזורי ועולמי, תאיים על כל משטרי חצי האי ערב ותעניק רוח גבית לגורמים פורעי-חוק.

ב-2011 היו בלינקן וסאליבן בין יוזמי מתקפת נאט"ו שהפילה את שלטון קדאפי, והפכה את לוב למדינה בלתי-נשלטת, מוקד טרור אסלאמי והברחת סמים באפריקה, אירופה והמזרח התיכון, ובמה למלחמות אזרחים הממשיכות לגעוש במעורבות תורכיה, קטאר, רוסיה, איטליה, מצרים, איחוד האמירויות, סעודיה וצרפת.

מזכיר המדינה בלינקן, והיועץ לביטחון לאומי סאליבן מובילים את מאמצי מחלקת המדינה לשעבד את המציאות הבין-ערבית הוולקנית, הפכפכה, בוגדנית, אלימה, עריצה ובלתי-סובלנית ב-1,400 השנים האחרונות למציאות וירטואלית של ערכים מערביים של דו-קיום בשלום, קיום הסכמים, זכויות אדם ודמוקרטיה. ההתמכרות למזרח תיכון וירטואלי בולטת על רקע התייחסותם לצונאמי ברחוב הערבי (הגועש מ-2011 עד רגע זה) כאילו היה "אביב ערבי", למרות 10 מיליון פליטים, ועל אף העובדה שמאז 1948 נהרגו במזרח התיכון 11 מיליון מוסלמים, מהם 35,000 (0.3%) במלחמות ישראל.

מן הראוי שמחלקת המדינה תטה אוזן לתובנות פרופ' ואטיקיוטיס מאוניברסיטת לונדון, שהיה היסטוריון מוביל של המזרח התיכון: "עימותים בין-ערביים הם מאפיין קבוע של המזרח התיכון…. על מדיניות ארה"ב  להתבסס על המציאות יסודית: יחסים בין-ערביים אינם מתפתחים באופן לינארי, ואינם נעים משלילי לחיובי או מחיובי לשלילי. הם נעים באופן בלתי צפוי ונמצאים לעתים באזורים אפורים…. הסכמים והסדרים מתגבשים על ידי מנהיגים ומשטרים החשופים לחתרנות והתקוממות. מציאות זאת מקשה מאד על הערכת היחסים הבין-ערביים ואת היחסים בין הערבים לבין אלו שאינם ערבים…." Arab and Regional Politics in the Middle East, pp. 77-115).