שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 15 אוגוסט 2023

English edition

גיבוש מושכל של הסכם בין ישראל וסעודיה (שדרוג יחסים או שלום) שולל זחיחות דעת, ומחייב תשומת לב למאפייני הזירה הבין-ערבית, לאינטרס הסעודי, להתנהלות הבין-ערבית של הפלסטינים ולתדמית ההרתעה הישראלית.   

1. זירת ההסכם היא בין-ערבית, המאופיינת מאז המאה ה-7 על ידי אלימות, אי-סובלנות, פיצול שורשי (שבטי, גיאוגרפי, דתי ורעיוני), נאמנות מקומית עליונה על נאמנות לאומית, היעדר דו-קיום בשלום ודמוקרטיה, ושליטים עריצים המגיעים לשלטון (ונפרדים מהשלטון) בכוח הזרוע. מכאן ארעיות השליטים, מדיניותם והסכמיהם.

ארעיות השליטים מתועדת על ידי "הצונאמי הערבי" (הנקרא בזחיחות "אביב ערבי") המשתולל מ-2010, וחילופי שלטון אלימים במצרים (2013, 2012, 1952), איראן (1979, 1953), עיראק (2003, 1968, פעמיים ב-1963, 1958), לוב (2011, 1969), תימן (מלחמת אזרחים מאז שנות ה-90', 1990, 1962), לבנון (אין ספור תהפוכות אלימות ומלחמות אזרחים), ועוד.   

ליורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן תרומה קריטית ל"הסכמי אברהם", והוא מפגין אומץ לב ונחישות בהנהגת שינוי תרבותי דרמטי וחיובי (כולל דתי) של ארצו. אבל, איומים מחוץ ומבית ומאבקי כוח בתוך משפחת המלוכה, ובינה לבין הממסד הוואהאבי הפוריטני במרכז ודרום מערב סעודיה, חושפים שמאפייני הסכם עם סעודיה הם מזרח תיכוניים ולא מערביים.  

2. אינטרס סעודי – ולא פלסטיני – מנחה את התייחסות יורש העצר לישראל, הרואה בה נכס ביטחוני, טכנולוגי ודיפלומטי לקידום "חזון 2030", שנועד להזניק את סעודיה למעמד של מעצמה אזורית ובינלאומית להשקעות ומסחר, תוך מינוף מיקומה הגיאוגרפי ועושרה הפיננסי.  ליורש העצר אין אשליות לגבי הר הגעש המזרח תיכוני (כולל איראן, למרות חידוש היחסים הדיפלומטים), וישראל נתפסת כבעלת ברית אמינה מול אויבים משותפים (איראן השיעית והטרור הסוני), במיוחד על רקע הכרסום בכוח ההרתעה של ארה"ב ונאט"ו. הטכנולוגיות הביטחוניות והאזרחיות של ישראל נתפסות כמנוף לגיוון כלכלת סעודיה, הקטנת תלותה בנפט וגז טבעי, והרחבת מקורות ההכנסה הלאומית. יורש העצר גם מודע למעמד המיוחד של ישראל בשני בתי הקונגרס (למרות עוינות האגף הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית), השולטים על "הארנק" האמריקאי ובעלי עוצמה שקולה לנשיא, גם בכל הקשור לאספקת מערכות נשק מתקדמות ואישור של חוזה הגנה הדרושים לסעודיה.

3. ההתנהלות הבין-ערבית הפלסטינית – כולל טרור פלסטיני במצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית – קובעת את התייחסות יורש העצר לסוגייה הפלסטינית. הוא גם ער לשיתוף הפעולה הפלסטיני עם ארגוני טרור ברחבי העולם, ובמיוחד "האחים המוסלמים", וכן עם משטר האייתולות, צפון קוריאה, וונצואלה, קובה והגוש הסובייטי. לדעתו, מדינה פלסטינית תוסיף דלק למדורת המזרח התיכון. לכן הוא מגביל את תמיכתו בפלסטינים למלל (ולא למעש), אינו מקריב אינטרסים סעודים על המזבח הפלסטיני, ואינו מעניק לפלסטינים זכות ווטו על תהליך ההשלמה עם ישראל, המקדם את "חזון 2030".

4. תדמית ההרתעה של ישראל היא התמריץ המרכזי לסעודיה להעמקת הקשר עם ישראל. סעודיה מעריכה את נכונות ישראל להתעמת עם משטר האייתולות בלבנון, סוריה, עיראק ואיראן, וכן עם הטרור הפלסטיני והאסלאמי. תדמית ההרתעה משודרגת על ידי נכונות ישראל להדוף לחץ ארה"ב, כפי שהיה בהפצצת הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה (שחסכו מסעודיה עימות מול עיראק גרעינית ומלחמת אזרחים גרעינית בסוריה).  ביום סגריר, יורש העצר מעדיף ישראל-מרתיעה ולא ישראל-מורתעת.

מ-1967 שידרגה ישראל את כוח ההרתעה עקב השליטה על רכסי יו"ש ורמת הגולן, שהם ערש ההיסטוריה, הדת והתרבות היהודים, וגם המינימום החיוני לביטחון ישראל במזרח התיכון הוולקני וההפכפך, שאין בו דו-קיום בשלום בין-אסלאמי מאז המאה השביעית.

נסיגה מרכסי יו"ש שהם גורם ביטחון קבוע, תמורת הסכם עם סעודיה שהוא גורם ביטחון משתנה במזרח התיכון, תכרסם בכוח ההרתעה. נסיגה תהפוך את ישראל ממדינה מרתיעת-מלחמה וטרור ומכפלן-עוצמה עבור ארה"ב, למדינה מתמרצת-מלחמה וטרור ונטל-ביטחוני על ארה"ב, תחריף אי-יציבות אזורית ואיומים על המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, ותהווה סכנה קיומית לישראל.

ואכן, גלי טרור התפרצו בעקבות מחוות מרחיקות-לכת של ישראל, שהתפרשו על ידי הערבים כחולשה (אוסלו 1993, המנוסה מלבנון 2000 ו"התנתקות" 2005), ולא כתוצאה מאיחוד ירושלים, החלת החוק הישראלי ברמת הגולן, ההתיישבות היהודית מעבר ל"קו הירוק" והשמדת הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה.

לסיכום, סעודיה פועלת לפי מציאות המזרח התיכון והאינטרס שלה, ולא לפי האינטרס הפלסטיני.  למרות שסעודיה אינה רואה במדינה היהודית גורם רצוי ב"בית האסלאם", היא מכבדת את כוח ההרתעה של ישראל, את דבקותה בעקרונות היסטוריים וביטחוניים, את נכונותה לעמוד בלחץ אמריקאי, ובמיוחד את תרומתה לקידום "חזון 2030" של יורש העצר, ומכאן הסכמים להרחבת שיתופי הפעולה ואולי אף הסכם שלום.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"חדשות מחלקה ראשונה", 7 אוגוסט 2003

English edition

"מפקד הצי האיראני הודיע שספינות מלחמה איראניות יעגנו בתעלת פנמה [המכילה 5% מהסחר הימי העולמי] עד סוף 2023."

לפי "דוקטרינת מונרו", המהווה ציר מרכזי במדיניות הביטחון הלאומי של ארה"ב מ-1823, כל מעורבות של מדינה זרה במערך המדיני של יבשת אמריקה עלולה להיחשב כפעולה עוינת נגד ארה"ב. אבל, בנובמבר 2013 הצהיר ג'ון קארי, מזכיר המדינה של ממשל אובמה-ביידן: "עידן דוקטרינת מונרו חלף לו."

האם העמקת המעורבות של איראן באמריקה הלטינית מהווה איום על ארה"ב, ומה היא מלמדת על האופציה הדיפלומטית?   

חזון האייתולות והתבססותם באמריקה הלטינית

*מאז השתלטותם על איראן ב-1 פברואר 1979 ממנפים האייתולות את האופציה הדיפלומטית האמריקאית – הכוללת מחוות בהיקף מיליארדי דולרים – כמנוע מרכזי לקידום אסטרטגיה אנטי-אמריקאית אזורית ועולמית.

*איום האייתולות על אינטרסים אמריקאים אינו מוגבל למזרח התיכון, אפריקה ואירופה, אלא גולש לאמריקה הלטינית מדרום צ'ילי עד גבול ארה"ב-מקסיקו. האייתולות תוקעים אצבע בעין של ארה"ב באזור רגיש המשפיע ישירות על ביטחון הפנים בארה"ב.

*מתחילת שנות ה-80' רואים האייתולות באמריקה הלטינית את הבטן הרכה של ארה"ב ויעד מועדף להתבססות מדינית וצבאית – יחד עם חיזבאללה – לקידום חזון אסטרטגי בן 1,400 שנים: הפלת המשטרים ה"משומדים" הסונים והכנעת "הכופרים" המערביים. כדי לקדם את המגה-יעד, יש להכניע את המגה-משוכה ("השטן הגדול האמריקאי"), לפתח את המגה-יכולת (טילים בליסטים וגרעין) ולאמץ תפישת עולם אפוקליפטית.

*חדירת האייתולות לאמריקה הלטינית ממנפת את סדר היום האנטי-אמריקאי של רוב ממשלות האזור, המאפיל על ההבדלים המהותיים בינן לבין האייתולות בתחומי דת, חברה ודמוקרטיה. השאיפה המשותפת לערעור מעמד ארה"ב במרכז ודרום אמריקה מסייעת לאייתולות להקים תאי-טרור רדומים בארה"ב, כפי שהם עושים באירופה.

*האייתולות מתמקדים במשולש הגבולות הגדול ארגנטינה-פאראגוואי-ברזיל ובמשולש הגבולות הקטן צ'ילי-פרו-בוליביה – המהווים גן עדן לטרוריסטים, מבריחי סמים ונשק ומלביני כספים – כמו גם בוונצואלה, קובה וניקרגואה האנטי-אמריקאיות. הם מעמיקים את שיתוף הפעולה עם ברוני הסמים של מקסיקו, קולומביה, ברזיל ובוליביה, מפעילים מחנות אמונים לטרוריסטים ומפתחים תשתית תקשורתית מתקדמת, מרכזי תרבות והמרה לאיסלאם שיעי. האייתולות משווקים לאזור – ומקיימים ניסויים של – טכנולוגיות בליסטיות, מטוסים זעירים וקטלנים ללא-טייס וציוד לחפירת מנהרות.

שיטות פעולה של האייתולות באמריקה הלטינית

*"פורום המזרח התיכון וצפון אפריקה" בקמברידג' מדווח שספינות מלחמה איראניות קיבלו אישור לעגון בברזיל בדרכן לתעלת פנמה, כביטוי להעמקת השתרשות האייתולות באמריקה הלטינית ב-40 השנים האחרונות.

*לפי "וויקיליקס", מהנדסי גרעין איראנים שוהים בוונצואלה כדי לאתר מרבצי אורניום ולשדרג את יכולות הגרעין של וונצואלה.

*הסכם שיתוף פעולה ל-20 שנים בין איראן לוונצואלה בתחומי צבא, כלכלה ונפט מעניק לאיראן 10,000 קמ"ר בתחומי וונצואלה למטרות שונות, כולל ניסויים בליסטים. הסכמים דומים נחתמו עם קובה, ניקרגואה ובוליביה.

*וונצואלה מנפיקה דרכונים מזוייפים לאישים וטרוריסטים איראנים כדי לעקוף סנקציות אמריקאיות ובינלאומיות.

*"מינהלת אכיפת הסמים" בארה"ב (DEA) מעריכה שפעילות הברחת סמים ונשק של חיזבאללה באמריקה הלטינית מסתכמת ב-2 מיליארד דולרים לשנה, ומשפיעה על הברחת סמים לאירופה, אפריקה והמזרח התיכון, במקביל לפעילות מודיעינית אנטי-אמריקאית ואנטי-ישראלית.

השורה התחתונה

הגברת ההתנהלות פורעת-החוק של האייתולות מיום השתלטותם על איראן, והעמקת פעילותם האנטי-אמריקאית באמריקה הלטינית, ממחישים את כישלון האופציה הדיפלומטית, המהווה מנוע מרכזי להתעצמות האיום האיראני על ארה"ב. התעצמות האייתולות באמריקה הלטינית מלמדת על כישלון ההנחה של מחלקת המדינה שבוננזה פיננסית ודיפלומטית עשוייה להוביל את האייתולות לדו-קיום בשלום עם שכניהם הסונים, לניהול אמין של מו"מ ולזניחת חזונם הדתי-פנאטי-אימפריאליסטי.

"מידה", https://bit.ly/44qUR9M

English edition  https://bit.ly/43HJQR1

סעודיה-איראן: חידוש יחסים דיפלומטים

*סעודיה אינה מניחה לחידוש היחסים הדיפלומטים עם איראן להאפיל על מציאות המזרח התיכון ההפכפך. היא אינה מקילה ראש בהתנהלות השיטתית של משטר האייתולות באיראן, המחנך את עמו לשנאת והדברת "כופרים" מערביים ו"משומדים" סונים; מפגין חתרנות, טרור, והפצת טילים ומטוסים זעירים וקטלניים ללא-טייס לגופים פורעי-חוק במזרח התיכון וברחבי העולם; מתסיס מלחמות אזרחים; מקדם חזון שיעי, פנאטי, מגלומני וחסר-פשרות; מייצא את המהפיכה השיעית ברחבי העולם ושואף להפיל כל משטר סוני. בניגוד לתפישת העולם המערבית, סעודיה מכירה בעובדה שמשטר האייתולות אינו מוכן להקריב את חזונו האלים בן 1,400 השנים על מזבח מחוות דיפלומטיות ומענקים פיננסים חסרי-תקדים.

*זה לא המקרה הראשון של חידוש יחסים דיפלומטים בין שתי המדינות. ב-1988 ו-2016 נותקו היחסים הדיפלומטים בין השתיים בעקבות חתרנות איראנית בסעודיה ותגובה חריפה של ריאד.

*חידוש הקשרים הדיפלומטים במרץ 2023 התקיים בתיווך סין, הממנפת את התסכול הסעודי מכרסום האמינות האסטרטגית של ארה"ב, המחייב את סעודיה להתקרב למעצמה אחרת המסוגלת – אולי – להרתיע את משטר האייתולות.  חידוש היחסים הדיפלומטים בין סעודיה לאיראן מהווה הישג גיאו-אסטרטגי משמעותי לסין ופגיעה קשה ומתמשכת בתדמית-ההרתעה של ארה"ב באזור שהיה עד לאחרונה "מגרש בייתי" של ארה"ב.

*תדמית ההרתעה של ארה"ב ספגה סידרת מהלומות – כפי שרואות זאת סעודיה וכל המדינות הערביות, הסוניות והפרו-ארה"ב – עם החתימה על הסכם הגרעין ב-2015; הפינוי/בריחה של צבא ארה"ב מאפגניסטן ב-2021; החיזור השיטתי של ארה"ב אחרי משטר האייתלות באיראן, "האחים המוסלמים" והטרור החות'י בתימן, המהווים איום קטלני, ברור ומיידי על סעודיה וכל המדינות הסוניות-ערביות. כל זאת במקביל ללחץ שיטתי של הנשיא ביידן ומזכיר המדינה בלינקן על סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים, כולל השעיית אספקת מערכות לחימה מתקדמות.

*מדיניות ארה"ב דוחפת את סעודיה, וגם את איחוד האמירויות ומצרים, לזרועות סין ורוסיה, ביטחונית וכלכלית, כולל מו"מ סעודי-סיני על הקמת כור גרעיני למטרות אזרחיות, שיקדם את "חזון 2030" של יורש העצר הסעודי.

"חזון 2030" של  יורש העצר הסעודי ומעורבות ישראל

*שיתוף פעולה יעיל בין סעודיה וישראל מותנה בקידום האינטרסים הביטחוניים והכלכליים של שתי המדינות.

*שיתופי פעולה ביטחוניים וכלכליים חסרי-תקדים בין סעודיה לבין ישראל, ותפקידה המרכזי של סעודיה בהחלטת איחוד האמירויות , בחריין, מרוקו וסודן לחתום הסכמי שלום עם ישראל, מבוססים על הערכה סעודית שלישראל ערך-מוסף ייחודי בקידום האינטרסים הביטחוניים והכלכליים של סעודיה.

*יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמן, מעריך שישראל חיונית לקידום "חזון 2030", שנועד להזניק את סעודיה למעמד של מעצמה אזורית ובינלאומית להשקעות ומסחר, תוך מינוף מיקומה הגיאוגרפי בין המזרח הרחוק לבין אירופה ונוכחות בנתיבי-ים קריטיים במפרץ הפרסי, האוקיינוס ההודי, הים הערבי וים סוף.

*"חזון 2030" פועל למודרניזציה דרמטית בתחומי דת, תרבות, חברה, כלכלה, טכנולוגיה, דיפלומטיה וביטחון לאומי, ורואה ביכולותיה של ישראל תרומה משמעותית לקידומו.

*יורש העצר הסעודי – כמו שליטי איחוד האמירויות ובחריין – פועל לגיוון התשתית הכלכלית הנשענת היום, באופן סוחף, על נפט וגז טבעי המועדים לתזזיתיות מחירים, ומאוימים על ידי מקורות אנרגיה זולה ונקיה יותר. שליטים אלו רואים בפריצת-הדרך הטכנולוגית הביטחונית והאזרחית של ישראל אמצעי ייחודי לשדרוג הכלכלה, להקטנה משמעותית של התלות בנפט וגז טבעי, להרחבת מקורות ההכנסה הלאומית, ולשדרוג הביטחון הלאומי.

*עתיד "חזון 2030" – המנוגד לערכים הפוריטנים של הדת והתרבות בסעודיה – וגם עתיד היחסים עם ישראל תלויים ביציבות הפנימית ומעמדו של מוחמד בן סלמן. יורש העצר נחוש בדעתו להתגבר על – ולכרסם בסמכותיות הדתית של – הממסד הוואהאבי הפוריטני במרכז ודרום מערב סעודיה, שנהנה עד לעידן מוחמד בן סלמן מיוקרת-על בתחומי הדת וכבעל-ברית קריטי (מ-1744) של משפחת המלוכה.

*יורש העצר ימשיך לקדם את שיתופי הפעולה עם ישראל כל עוד יתרמו ל"חזון 2030", וכל עוד יצליח לנטרל את השפעת הוואהאבים.

הערך-המוסף של ישראל בהקשר המזרח תיכוני

*קידום היעדים השאפתניים של יורש העצר תלוי ברמת הזעזועים האזוריים, צמצום השפעתם של גורמים אלימים כגון משטר האייתולות באיראן; חתרנות השיעים בעידוד איראן באזור רווי-הנפט במזרח סעודיה; "האחים המוסלמים"; החות'ים בתימן הנהנים מסיוע איראני; חיזבאללה; חמאס והרשות הפלסטינית (הנתפסת בעיני יורש העצר כפוטנציאל התססה אזורית).

*למרות חידוש היחסים הדיפלומטים עם איראן, סעודיה מודעת למציאות המזרח תיכונית הדומה להר געש המתפרץ מדי פעם באופן בלתי-צפוי, כפי שמעידה ההיסטוריה של 1,400 שנות האסלאם, וכפי שמעיד הצונאמי הערבי (המוגדר כ"אביב ערבי" על ידי תפישת העולם המערבית) שהתפרץ בסוף 2010 וממשיך לזעזע את הרחוב הערבי. יורש העצר גם אינו מתעלם מהקשר ההדוק בין ארדואן לבין קטאר (המקורבת לאייתולות ותומכת ב"אחים המוסלמים") ו"האחים המוסלמים", גם לא מהיריבות הצבאית עם ארדואן במלחמת האזרחים בלוב, וכמובן לא מהחזון המגלומני של ארדואן לחידוש האימפריה העותומנית ששלטה על חלק נרחב מסעודיה.

*על יציבות השלטון של בית סעוד ומימוש "חזון 2030" מעיב הכרסום המהותי בכוח ההרתעה של ארה"ב, המעניק רוח גבית לאיומים על ריאד. יורש העצר מתוסכל מ-43 שנות אופציה דיפלומטית במדיניות ארה"ב כלפי איראן; החיזור האמריקאי אחר "האחים המוסלמים"; והלגיטימציה האמריקאית לחות'ים בתימן. הוא גם מודע לחוסר-היעילות של NATO (No Action Talk Only), לרפיסות אירופה מול הטרור האסלאמי, ולחולשה השורשית של המשטרים הערביים. כל אלו מקרבים את סעודיה (בלית ברירה) לסין ורוסיה, צבאית וכלכלית.

*על רקע התסכול הסעודי ממדיניות ארה"ב, NATO ואירופה, ישראל בולטת – למרות חילוקי-דעות חריפים בנושאי דת ומדיניות – כ"סוכן ביטוח חיים" האמין ביותר באזור. הסוגייה הפלסטינית מתגמדת בעיני סעודיה בהשוואה לאיומים והאתגרים העומדים בראש סדר העדיפויות של ריאד.

*ישראל גם נתפסת כבעלת ברית אמינה ובעלת קשרים מיוחדים בשני בתי הקונגרס בפרט (שהם השולטים על "הארנק" ובעלי עוצמה השקולה לנשיא גם בכל הקשור לאספקת מערכות נשק מתקדמות) ובוושינגטון וארה"ב בכלל.

*תדמית-ההרתעה של ישראל היא הגורם המרכזי להעמקת הקשר סעודיה-ישראל. היא מתייחסת ליכולות צבאיות, מודיעין וטכנולוגיה, וגם לנכונות ישראל להתעמת עם משטר האייתולות בלבנון, סוריה, עיראק ואיראן, וכך גם מול הטרור הפלסטיני והאסלאמי. תדמית ההרתעה משודרגת על ידי נכונות ישראל להדוף לחץ ארה"ב, כפי שהיה בהפצצת הכורים הגרעיניים בעיראק וסוריה (שחסכו מסעודיה עימות מול עיראק גרעינית ומלחמת אזרחים גרעינית בסוריה), הכלת החוק הישראלי ברמת הגולן ובירושלים המאוחדת, והתנגדות פומבית של ישראל למדיניות ארה"ב כלפי איראן, כולל פעילות אינטנסיבית בקונגרס.

*ביום סגריר, יורש העצר מעדיף ישראל-מרתיעה והודפת לחצים. לעומת זאת, ישראל-נרתעת מאבדת מחיוניותה בעיני סעודיה (כמו גם בעיני ארה"ב!).

סעודיה – אינטרסים והסוגייה הפלסטינית

*כפי שמתועד לעיל, האינטרסים הביטחוניים והכלכליים של סעודיה חשובים יותר – ועצמאיים מ- הסוגייה הפלסטינית.

*העמקת שיתופי הפעולה ישראל-סעודיה, ותפקידה המרכזי של סעודיה בגיבוש "הסכמי אברהם", מנוגדים לתפישת העולם המערבית הגורסת שהסוגייה הפלסטינית מרכזית בסדר היום הערבי, ושהקמת מדינה פלסטינית הוא תנאי-מוקדם לקידום שלום ישראלי-ערבי.

*בניגוד לתפישת העולם המערבית, יורש העצר הסעודי משוכנע שהסוגייה הפלסטינית איננה שורש הסכסוך הערבי-ישראלי, לא בבת-עין ערבית, ולא גורם מוביל של התפרצויות גועשות ברחוב הערבי.

*לעומת המלל הסעודי והערבי הפרו-פלסטיני, ההתנהלות הסעודית והערבית כלפי הפלסטינים היא אדישה-שלילית. הכלל המזרח תיכוני: "על מילים אין משלמים מכס" ידוע לסעודיה ולערבים. לכן סעודיה והערבים לא פועלים צבאית, פיננסית ומדינית לפי אינטרסים פלסטינים, אלא לפי אינטרסים ביטחוניים וכלכליים שלהם.

*בעוד המערב ממעיט במשקל התנהלות-העבר של הפלסטינים, יורש העצר הסעודי קובע את יחסו לאופציית המדינה הפלסטינית, במיוחד, לפי ההתנהלות הפלסטינית במישור הבין-ערבי, המאופיינת על ידי חתרנות, טרור, בוגדנות וכפיות-תודה. סעודיה אינה שוכחת את – ואינה סולחת על – הסיוע הפלסטיני לפלישת צדאם חוסיין לכווית, שהייתה המארחת הנדיבה ביותר של הפלסטינים; שיתוף הפעולה המבצעי של הפלסטינים עם ארגוני טרור מהמזרח התיכון, אסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה הלטינית; והקשרים ההדוקים של ההנהגה הפלסטינית עם משטר האייתולות, "האחים המוסלמים", צפון קוריאה, ונצואלה, קובה, ובעבר עם גרמניה הנאצית והגוש הסובייטי.  סעודיה סבורה שהתנהלות העבר מלמדת על ההתנהלות הצפויה של המדינה פלסטינית.

סעודיה ו"הסכמי אברהם"

*סעודיה אינה רואה בסוגייה הפלסטינית גורם מרכזי בעיצוב אינטרסים ביטחוניים וכלכליים, לעומת "הסכמי אברהם" המהווים גורם כבד-משקל בקידום אינטרסים אלה. לכן היא פעלה להרחבה חסרת-תקדים של שיתופי פעולה ביטחוניים ואזרחיים עם ישראל, ולקידום הסכמי השלום בין ישראל לבין איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן.

*קידום "הסכמי אברהם" מותנה בהפקת לקחים מהכישלון הסידרתי של עשרות הצעות מערביות ובינלאומיות לפתרון הסכסוך הערבי-ישראלי, שהתרסקו על צוקי המזרח התיכון, מכיוון שהתמקדו באינטרסים פלסטינים. "הסכמי אברהם" נחתמו מכיוון שעקפו את הסוגייה הפלסטינית, התמקדו באינטרסים ערביים, ובכך שללו מהפלסטינים את כוח הווטו.

*לכן, תוחלת החיים של "הסכמי אברהם" תלויה באינטרסים ערביים ולא פלסטינים.

*תוחלת החיים של "הסכמי אברהם" תלויה במיוחד ביציבות וזהות השלטון בסעודיה ובשאר המדינות הערביות החתומות על הסכמי השלום. יציבות המשטרים הערביים מאוימת על ידי מאפיינים בני 1,400 שנים של הזירה הבין-ערבית הגועשת כגון: זהות/נאמנות מקומית עליונה על זהות/נאמנות לאומית; פיצול אלים פנימי ואזורי, שבטי, דתי, רעיוני ופוליטי; חוסר-סובלנות אלימה פנימית ואזורית, דתית, שבטית, רעיונית וגיאוגרפית; היעדר דו-קיום בשלום פנימי ואזורי; משטר מיעוט עריץ העולה לשלטון בכוח הזרוע ומהווה מטרה לניסיונות הפיכה; היעדר דמוקרטיה, בחירות חופשיות וזכויות אדם; הפכפכות וזמניות של משטרים, מדיניותם והסכמיהם.

*זמניות המשטרים, המדיניות וההסכמים הערביים/איסלמיים במזרח התיכון מתועדת על ידי הצונאמי הערבי המשתולל ברחוב הערבי מ-2010, בנוסף לחילופי-שלטון אלימים במצרים (2013, 2012, 1952), איראן (1979, 1953), עיראק (2003, 1968, פעמיים ב-1963, 1958), לוב (2011, 1969), תימן (מלחמת אזרחים מאז שנות ה-90', 1990, 1962), לבנון (אין ספור תהפוכות אלימות ומלחמות אזרחים מהקמת "לבנון המרונית-דרוזית" בתחילת המאה ה-18, דרך   "לבנון הגדולה" שהוקמה ב-1920, "לבנון העצמאית מ-1943, ועד השתלטות חיזבאללה על לבנון), ועוד.

*ההתנהלות הבין-ערבית של הפלסטינים, מאפייני הזירה המזרח תיכונית, והאיומים הקטלניים על המשטר הסעודי מבהירים ש"הסכמי אברהם", יציבות המזרח התיכון ואינטרסים של ארה"ב יפגעו אם תקום מדינה פלסטינית מערבית לנהר הירדן. מדינה פלסטינית  עלולה להביא להפלת המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי מזרחית לנהר הירדן; להפוך את ירדן למדינה בלתי-נשלטת כמו לוב, לבנון, סוריה, עיראק ותימן, שתהייה זירה לטרור אסלאמי אזורי ובינלאומי, שימונף על ידי משטר האייתולות כדי להדק את חגורת החנק סביב סעודיה ולהחריף את האיום על ישראל. המהפך הירדני עלול להביא לתגובת שרשרת שלילית לכיוון חצי האי ערב, שתאיים על יציבות המשטרים במדינות הנפט הסוניות הפרו-אמריקאיות, ובמיוחד סעודיה; תפגע ביצוא הנפט והגז הטבעי מהמפרץ הפרסי; תזניק את מחיר הנפט והגז הטבעי; תשבש את הסחר הבינלאומי; תפגע בכלכלה המערבית; ותעניק רוח-גבית למשטר האייתולות, לטרור האסלאמי, לסין ורוסיה, ורוח-נגדית לארה"ב ובעלות בריתה הערביות ובראשן סעודיה.

*האם סעודיה ומדינות ערב החתומות על הסכמי שלום עם ישראל רואות בהקמת מדינה פלסטינית תנאי להמשך הקשר הפורה עם ישראל? העובדה שמאז 1948 מדינות אלו לא פעלו – צבאית, פיננסית ומדינית – להקמת מדינה פלסטינית מהווה תשובה רועמת!

סעודיה וצרכי הביטחון של ישראל

*הידוק הקשרים עם סעודיה חיוני לביטחונה ושגשוגה של ישראל, אך הוא משני בהשוואה לחיוניות השליטה על רכסי יהודה ושומרון, שהם ערש ההיסטוריה, הדת, התרבות והשפה היהודיים, וגם המינימום החיוני לביטחונה הלאומי של ישראל במזרח התיכון הוולקני, הפכפך ותזזיתי שאין בו דו-קיום בשלום בין-אסלאמי מאז המאה השביעית.

*אופיו הבלתי-צפוי, הבלתי-דמוקרטי והאלים של המזרח התיכון (במישור הבין-ערבי/אסלאמי) מגדיר מדיניות והסכמים כגורמי ביטחון משתנים, לעומת טופוגרפיה ועומק גיאוגרפי (כגון רכסי יהודה ושומרון שהם "רמת הגולן" של 80% מאוכלוסיית ותשתיות ישראל) שהם גורמי ביטחון קבועים במציאות הביטחונית הבלתי-מערבית של המזרח התיכון. השליטה על הגורמים הקבועים מבטיחים את ביטחונה הלאומי של ישראל, ומשדרגים את כוח ההרתעה באופן שהפך אותה – מאז 1967 – למכפלן-עוצמה ומכפלן-דולרי ייחודי עבור ארה"ב.

*הסכם שלום עם סעודיה יפגע אנושות בביטחון הלאומי אם יותנה בוויתור ישראלי על השליטה ברכסי יהודה ושומרון, מכיוון שיהפוך את ישראל ממדינה מרתיעת-מלחמה וטרור ומכפלן-עוצמה עבור ארה"ב למדינה מושכת-מלחמה וטרור ונטל-ביטחוני על ארה"ב.

*ביוני ודצמבר 1981 הפציצה ישראל את הכור הגרעיני בעיראק והחילה את החוק הישראלי ברמת הגולן חרף לחץ ברוטלי של ארה"ב, ולמרות אזהרות מבית ("המוסד", אמ"ן, שרי ביטחון לשעבר) ומחוץ שמהלכים אלו יביאו לנטישת מצרים את הסכם השלום מ-1979 ולהתפרצות טרור ומלחמה. אבל, מצרים פעלה בהתאם לאינטרסים הביטחוניים והכלכליים שלה, גינתה את צעדי ישראל, אך המשיכה לדבוק בתהליך השלום מכיוון שמשרת את האינטרסים שלה.

*מחלקת המדינה ו"התקשורת העילית" בארה"ב (שהתנגדו להקמת המדינה ב-1948) – וגורמים מובילים בממסד הביטחוני והפוליטי בישראל – מזהירים את ישראל, בשיטתיות, שהתיישבות יהודית מעבר ל"קו הירוק" תמנע הסכמי שלום בין ישראל למדינות ערב ותביא לגל טרור ערבי. אבל, למרות עיבוי ההתיישבות, שש מדינות ערביות חתמו על הסכמי שלום כדי לקדם אינטרסים שלהן. לעומת זאת, הטרור הערבי הגיע לממדים חסרי-תקדים – כצפוי – בעקבות מחוות חסרות-תקדים של ישראל, שהתפרשו על ידי הערבים כחולשה (אוסלו 1993, המנוסה מלבנון 2000 ו"התנתקות" 2005), ולא כתוצאה מאיחוד ירושלים, החלת החוק הישראלי ברמת הגולן, ההתיישבות היהודית מעבר ל"קו הירוק" והעברת שגרירות ארה"ב לירושלים.

*סעודיה וכל מדינות ערב פועלות לפי האינטרסים שלהן ולא לפי תפישות עולם מערביות המנותקות ממציאות המזרח התיכון, וגם לא לפי סדר היום הפלסטיני.

סעודיה ומדינות ערב המתונות-יחסית אינן רואות במדינה היהודית גורם רצוי ב"בית האסלאם", אבל הן מעריכות את יכולותיה הביטחוניות והטכנולוגיות, ובמיוחד את כוח ההרתעה שלה, ומכירות בתרומתה הייחודית לאינטרסים שלהן, ומכאן החתימה על הסכמי שלום והרחבה חסרת-תקדים של שיתופי-פעולה.

"מידה", https://bit.ly/41bE4oD
English edition  https://bit.ly/3KvGjwe

ישראל וארה"ב והמלחמה בטרור

*הטרור האיסלאמי והפלסטיני רואים בישראל בסיס קדמי ויד ארוכה של המערב – ובמיוחד של ארה"ב – במזרח התיכון, שכושר עמידתה מלמד ומשפיע על כושר העמידה של המערב. מלחמת הטרור בישראל היא רק שלב במלחמה הכוללת להכנעת "הכופר המערבי" ברחבי העולם. לכן, הטרור האיסלאמי והפלסטיני משתפים פעולה, בשיטתיות, עם אויבי ויריבי ארה"ב והמערב.

*הטרור האיסלמי והפלסטיני נלחמים בישות היהודית משלהי המאה ה-19, לפני הקמת המדינה ולפני 1967, תוך דבקות בעקרונות חיסוליים המפורטים באמנות הפת"ח ואש"פ (8 ו-3 שנים לפני 1967), ובמערכת החינוך לשנאה שהקים מחמוד עבאס ב-1993 בעקבות הסכם אוסלו.

*ישראל נלחמת בטרור פלסטיני (חמאס והרשות הפלסטינית) ואיסלאמי (איראן וחיזבאללה) המתנהל לפי תפישת עולם השואפת לעקור את – ולא רק לצמצם את שטחה של – המדינה היהודית "הכופרת" מאזור המוגדר כ"בית האיסלאם".

*ישראל והמערב נלחמות בטרור שורשי וממסדי פלסטיני ואיסלאמי – ולא בטרור בודדים – השואב את עוצמתו מערכים בני 1,400 שנים, המתוחזקים על ידי מערכות חינוך לשנאה (מגן ילדים עד חינוך גבוה), מערכות הסתה (מסגדים) והאדרה רשמית ופומבית של טרוריסטים על ידי הרשות הפלסטינית.

*ישראל נלחמת בטרור העושה שימוש מתוחכם בערכים איסלאמיים בני 1,400 שנים, כגון "תקייה" – המלמדת על השימוש בניסוחים מתונים כדי להסתיר כוונות עוינות, להטעות ולהביס יריבים – ו"הודנה", המציגה הסכם הפסקת-אש זמנית (שנועדה לקדם את הכנעת "הכופרים") כאילו הוא הסכם שלום.

*ישראל והמערב נלחמים בטרור איסלאמי ופלסטיני המונהג – מדינית, דתית ורעיונית – על ידי משטרים רודניים ופורעי-חוק, הבזים לערכים מערביים כגון דו-קיום בשלום, דמוקרטיה, זכויות אדם ועמידה בהסכמים.

*ישראל והמערב נלחמים בטרור פלסטיני ואיסלאמי שאינו מניח למחוות פיננסיות ודיפלומטיות מרחיקות-לכת, וגם לא לשאיפה לשדרוג רמת החיים, להסיט אותו מחזון ותפישת עולם פנאטים שורשיים וחיסוליים.

*ישראל והמערב נלחמים בטרור שאינו מונחה-יאוש, אלא מונחה-תקווה להכרעת "הכופרים". לטרור יש אופק מדיני המנוגד לדו-קיום בשלום.

*ישראל והמערב נלחמים בטרור הרואה במחוות, ויתורים והיסוסים אותות התרופפות המתמרצת את החרפת הטרור.

*ישראל והמערב נלחמים בטרור שאינו תוצאה של מדיניות ישראלית או מערבית, אלא תוצאה של חזון פנאטי, דתי ורעיוני וחובק עולם. לדוגמא, הטרור האיסלאמי היכה בארה"ב בתקופות קלינטון ואובמה הדמוקרטים כמו גם בתקופות בוש וטראמפ הרפובליקנים.

*מדיניות מחלקת המדינה הדוגלת ב"סימטריה מוסרית" כלפי הטרור הפלסטיני (המכה בכוונה ובשיטתיות באזרחים, ולעתים פוגע בחיילים) וכלפי ישראל (המכה בכוונה ובשיטתיות בטרוריסטים, ולעתים פוגעת בשגגה באזרחים) מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל, מעניקה רוח גבית לטרור המאיים על ישראל, על מדינות ערב הפרו-אמריקאיות, על יציבות המזרח התיכון, מקדם אינטרסים של אויבי ויריבי ארה"ב, ופוגע באינטרס של ארה"ב.

המלחמה בטרור

*הכנעת הטרור וקידום תהליך שלום מחייבים את שדרוג כח ההרתעה – שהוא מרכיב מרכזי של ביטחון לאומי – ולא היסוס, איפוק, הכלה ומחוות המלבות את הטרור.

*המלחמה היעילה ביותר בטרור לטווח הארוך – מבצעית, מדינית, כלכלית ומוסרית – אינה תגובה נקודתית או מערכתית, אלא מתקפת מנע מבצעית, מדינית, יבשתית, מערכתית, בלתי-מידתית ובלתי-מכילה לניטרול תשתיות ויכולות הטרור. במקום לרדוף אחרי יתושי ביצת הטרור, יש לייבש את ביצת הטרור.

* הכלת הטרור היא חלום רטוב של הטרור. היא אינה ממתנת את הטרור, אלא מעניקה לו פסק-זמן לשדרוג יכולותיו. ניטרול הטרור מחייב ניצחון על הטרור, ולא דו קיום, הפסקת אש והכלה.

*הכלת הטרור מעניקה רוח-גבית לטרור, רוח-נגדית לביטחון הציבור הישראלי, ומקדמת את ההנחה ההרסנית כאילו אין פתרון צבאי לטרור.

*הכלת הטרור הנובעת מרצון להימנע ממלחמה רב-זירתית, מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני אויביה, ולכן מקרבת את ישראל למלחמה רב-זירתית ובתנאים גרועים יותר.

*הכלת הטרור מכרסמת גם בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני מדינות ערב המתונות-יחסית (סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו, סודן, ירדן ומצרים), שהעמיקו את קשריהן עם ישראל, במיוחד עקב תדמית ההרתעה שלה מול אויבים משותפים (משטר האייתולות באיראן, "האחים המוסלמים", דאע"ש).

*הכלת הטרור נובעת במידה רבה עקב מלחץ של הבית הלבן ומחלקת המדינה, אך היא מכרסמת בתדמית ההרתעה של ישראל בעיני מפעילי הלחץ, ובמיוחד בעיני הממסד הביטחוני ושני בתי הקונגרס בארה"ב. תקדימי העבר מלמדים שהדיפת לחץ המופעל על ידי הבית הלבן ומחלקת המדינה גורמים למתיחות קיצרת-טווח, אך לשדרוג ארוך-טווח של ההערכה ושיתופי הפעולה האסטרטגים עם ישראל.

*אי-הכלת הטרור וחזרת צה"ל והשב"כ למוקדי הטרור הפלסטיני בערי ורכסי יו"ש בשנת 2002 – ולא אמצעי מיגון כגון חומה, גדר, דיפון ומבצעים נקודתיים ומכילים – השיבו לישראל את היוזמה המבצעית וצמצמו באופן דרמטי את היקף הטרור. במקום להתגונן מפני הטרור יש להשמיד את תשתיותיו. אמנם טקטיקת המיגון מביאה לתחושת ביטחון קצרת-טווח, אך היא מזרימה אדרנלין לורידי הטרור ופוגעת בביטחון ארוך-הטווח.

*ככל שהתנהלות ישראל מונחית יותר על ידי מגננה והכלה, כן גדלה העזת הטרוריסטים, כן קטן אמון הציבור ביכולת הממשלה לשמור על הביטחון הלאומי והאישי, כן כבדה התשישות המנטלית, וכן נשחקת אמונת העם ונבחריו בצדקת הדרך.

*ההתמכרות למגננה והכלה היא תולדה של הסכם אוסלו וגרורותיו, ונועדה לשמור על "שקט תעשייתי" ולהפיח חיים ב"תהליך שלום" – שהפך לחממת טרור ייחודית – כולל יבוא כ-100,000 טרוריסטים פלסטינים מתוניסיה, סודן, לבנון, סוריה ותימן ליהודה, שומרון ומזרח ירושלים (בשכנות אלימה ומסיתה לערביי "הקו הירוק"), ציודם בנשק ומשאבים פיננסים, הקמת מערכת משומנת של חינוך לשנאה (קו-יצור של טרוריסטים), גל טרור חסר-תקדים והפרת הסכמים שיטתית.

*מלחמה שלא נועדה לרסק תשתיות רעיוניות, חינוכיות, פוליטיות, פיננסיות, לוגיסטיות ומבצעיות של הטרור, משדרת היסוס וחולשה, מעצימה את נחישות הטרור לקעקע את כושר העמידה של ישראל, ומאיצה את הנסיגה הרעיונית והטריטוריאלית הפושה  – מאז אוסלו 1993 – בממסד הישראלי המדיני, תקשורתי, אקדמי, עסקי וביטחוני.

*הכלת הטרור נועדה גם לפייס את מחלקת המדינה ודעת הקהל הבינלאומית – שאף פעם אינן שבעות מנסיגות ישראל – ובכך משעבדת ביטחון לאומי לשיקולי דיפלומטיה ציבורית, תוך התעלמות מתקדימים רבים המוכיחים שהדיפת לחצים משדרגת את ההערכה האסטרטגית לישראל. הכלה מייצרת, לעתים, תחושת ביטחון ופופולאריות קצרת-טווח, אך פוגעת בביטחון הלאומי ארוך-הטווח, מכרסמת בכח ההרתעה של ישראל, מחריפה את הלחץ על ישראל, מסלימה את הטרור הפלסטיני ומרחיקה את השלום.

השורה התחתונה

*30 שנות גל הטרור הפלסטיני חסר התקדים – מאז "הסכם ההיפרדות" באוסלו – ממחישות שהיפרדות מיו"ש משדרגת את יכולות הטרור הפלסטיני; שהרשות הפלסטינית אינה שותף למו"מ לשלום, אלא למערכה לחיסול הישות הציונית; שאין פתרון מדיני לטרור; שפעולה צבאית יעילה חייבת להיות מערכתית, הכרעתית ובלתי-מידתית; שבמקום מגננה, תגובה והכלה יש לעבור למתקפה, מניעה ועקירת תשתיות הטרור מן השורש; שבמקום התכנסות לקווי 1949 יש להשתלט על שטחי הדגירה וההיערכות של הטרור הפלסטיני; שדעת הקהל הבינלאומית אינה שבעה מויתורים ישראלים; וש-30 שנות "טרור אוסלו" מלמדות שהגיעה העת "להחליף דיסקט" ולהשיג הכרעה ברורה.

*כדי לתסכל את הטרור הפלשתיני, השואף לעקור את הבנייה היהודית ביו"ש ובירושלים-רבתי, יש להרחיב את הבנייה בירושלים ויו"ש. הדבר יביא, אמנם, להגברה קצרת-טווח של הלחץ האמריקאי והבינלאומי, אך להערכה אסטרטגית ארוכת-טווח, כפי שלמדנו ממורשת ראשי הממשלה בן גוריון, אשכול, גולדה מאיר, בגין ושמיר, שהדפו לחץ חריף הרבה יותר באמצעים דלים יותר, אך הזניקו את מעמד ישראל ושתוף הפעולה עם ארה"ב למימדים חסרי-תקדים.

*הטרור הפלשתיני המערכתי מספק את "הכתובת על הקיר" המזהירה מהאופי השורשי, האלים, הבלתי-צפוי והאנטי-מערבי של מדינה פלשתינית. נסיגה ישראלית מרמת הגולן תביא לאיום קטלני על הגליל, אך נסיגה מרכסי יו"ש תביא לאיום קטלני על תל אביב, ירושלים, נתב"ג ו-80% מאוכלוסיית ותשתית ישראל; בנוסף להתמוטטות המשטר ההאשמי בירדן; הפיכת ירדן למדינה בלתי-נשלטת כמו לוב, לבנון, סוריה, עיראק ותימן; תגובת דומינו שתאיים על המשטרים הפרו-אמריקאים ומפיקי הנפט בחצי האי ערב – בוננזה לאיראן, סין ורוסיה ופגיעה קשה בכלכלת וביטחון ארה"ב.

https://bit.ly/3Zf0O5Y"מידה", 22 פברואר 2023,

English edition  https://bit.ly/3lFI3tZ

מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן והיועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבאן משוכנעים שמחוות ישראליות דרמטיות לרשות הפלסטינית הן תנאי מוקדם להרחבת הסכמי אברהם, שידרוג יחסי ישראל-סעודיה ואולי אף הסכם שלום עם סעודיה.  האם עמדה זאת תואמת את מציאות המזרח התיכון?

אינטרס ערבי

*הסכמי אברהם ותפקידה הקריטי של סעודיה כמנוע מאחורי ההסכמים, היו מונחי אינטרסים ביטחוניים, כלכליים ודיפלומטים של סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן.

*החלטת המדינות הערביות להגיע להסכם שלום עם ישראל לא נבעה מהשתכנעותן שישראל אכן שואפת לדו-קיום בשלום, ולא מנכונותן להיפרד ממספר תפישות-יסוד של האסלאם, אלא מהערכתן שיכולותיה הביטחוניות, הטכנולוגיות והדיפלומטיות של ישראל הן חיוניות לעמידה מול אויבים משותפים: משטר האייתולות באיראן וטרור "האחים המוסלמים".

*סעודיה ו-6 מדינות ערב (כולל מצרים וירדן) השותפות להסכמי שלום עם ישראל מבינות שהמזרח התיכון דומה להר געש היורק לבה רותחת באופן בלתי-צפוי, כפי שמלמדות 1.400 השנים האחרונות של המציאות הבינערבית הסוערת – פנימית ואזורית – וכפי שמלמד הצונאמי הערבי שפרץ בסוף 2010 ועדין משתולל ברחוב הערבי.

*מדינות ערביות אלו שואפות לצמצם את כוחם של גופים פורעי-חוק, ולכן חוששות מאופיה של מדינה פלסטינית, לאור ההתנהלות הפלסטינית האלימה בזירה הבינערבית והבינלאומית, שהפך את הפלסטינים לאב-טיפוס של חתרנות, טרור, בוגדנות וכפיות-תודה בינערביים.

*מדינות אלו מודאגות מהכרסום שחל לאחרונה בכח ההרתעה של ארה"ב, שהוא מרכיב חיוני בביטחונן הלאומי, כמו גם מהתוצאות הרות-האסון של 43 שנות האופציה הדיפלומטית של ארה"ב כלפי משטר האייתולות (הפועל להפלת כל משטר סוני ערבי), המעניקה רוח גבית עזה לטרור, הפצת סמים ויכולות קונבנציונליות ובליסטיות קטלניות של איראן מהמפרץ הפרסי, דרך רחבי המזרח התיכון, קרן אפריקה, צפון ומערב אפריקה ועד אמריקה הלטינית. מדינות ערב הסוניות הפרו-אמריקאיות חוששות מהשלכות החיבוק שמעניקה ארה"ב ל"אחים המוסלמים", שהם ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם עם אגפים דתיים, חינוכיים, סיעודיים ופוליטים. הן גם ערות לחוסר-היעילות של NATO (No Action Talk Only?), לרפיסות האירופאית ולחולשת המשטרים הערביים.

תפקידה של ישראל

*סעודיה ו-6 המדינות שחתמו על הסכם שלום עם ישראל חשות את מאכלת האייתולות ו"האחים המוסלמים" על צווארן. הן רואות בישראל את "סוכן ביטוח החיים" היעיל ביותר – ואולי היחיד – באזור. הן מעריכות את ישראל כמכפלן-עוצמה היעיל ביותר של ארה"ב במזרח התיכון, ומכירות בכח ההרתעה שפיתחה מאז 1967, כפי שמפגינה בפעילות הצבאיות נגד איראן (בלבנון, סוריה, עיראק ואיראן) ונגד הטרור הפלסטיני והלבנוני. הן אף מכבדות את יכולות ישראל בתחום המודיעין, האימונים וגיבוש תורות לחימה.

*מדינות אלו רואות בישראל שותף-אמין ב"יום סגריר", ובמיוחד עקב נכונות ישראל להדוף לחץ אמריקאי כאשר מדובר בעקרונות היסטוריים וביטחוניים כגון ירושלים,יו"ש ואיראן. הן גם שואפות למנף את מעמדה החיובי של ישראל בקרב הציבור האמריקאי ונבחריו בשני בתי הקונגרס לשידרוג קשרים ביטחוניים ואזרחיים עם ארה"ב.

*סעודיה, איחוד האמרויות ובחריין מתמקדות במאמץ לגוון  את תשתיתן הכלכלית, מכיוון שהן ערות לסכנות הטמונות בתלות-רבה-מדי בנפט וגז טבעי, החשופים לאי-יציבות מחירים ולאיום הכחדה מצד חידושים טכנולוגים היוצרים אנרגיה נקיה וזולה יותר. הן מכירות בישראל כמעצמה טכנולוגית העשוייה לסייע להן בהשתחררות מהתלות בנפט וגז טבעי, גיוון מקורות ההכנסה ויצירת מקומות עבודה נוספים, במקביל לשיפור מצבן הביטחוני.

*הסכמי אברהם – בנוסף להסכמי השלום עם מצרים וירדן – וההרחבה חסרת-התקדים של שתופי הפעולה בין ישראל לסעודיה, מבהירים שמשקל אינטרס ערבי חיוני עשוי לעלות על משקלם של עקרונות מרכזיים באסלאם, כגון ההתנגדות בת 1,400 שנים לריבונות "כופרים" ב"בית האסלאם".  אינטרסים חיוניים עשויים אף להוביל להתמתנות דרמטית של  מערכת החינוך (המהווה בבואה נאמנה של מדיניות וחזון השלטון). ואכן, בניגוד לרשות הפלסטינית הדבקה ב- ומקצינה את – החינוך לשנאה, איחוד האמירויות עקרה את החינוך לשנאת ישראל ויהודים ושתלה חינוך לאהדת ישראל ויהודים.

תוחלת החיים של הסכמי אברהם

*הסכמי אברהם באו לעולם עקב הנחישות להימנע מהשגיאה השיטתית של מחלקת המדינה, שניכשלה בכל אחת מהצעותיה לפתרון הסכסוך הערבי-ישראלי, בגלל התמקדותן בסוגייה הפלסטינית כאילו הייתה נושא מרכזי בסכסוך ובהוויה המדינית הערבית. הסכמי אברהם התמקדו בסדר העדיפויות ואינטרסים ערביים, עקפו את הסוגייה הפלסטינית שאיננה מככבת בסדר היום הערבי, שללו מהפלסטינים את כח הוטו, ולכן באו לאוויר העולם.

*תוחלת החיים של הסכמי אברהם תלוייה ביציבות המשטרים השותפים להסכמים.

*הסכמי אברהם הביאו לצעדים ראשונים של התמתנות מדינית ודתית ונכונות לדו-קיום בשלום, המשוועים לתמיכת ארה"ב במדינות המעורבות, ולא ללחץ על מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות.

*אבל, אין להתעלם מהאיומים ברורים, מיידיים וקטלניים על הסכמי שלום במזרח התיכון, הדומה להר געש הפולט לבה באופן בלתי-צפוי, ומאופיין ע"י פיצול, אי-יציבות, אי-סובלנות, אלימות, עריצות והיעדר דמוקרטיה, המביאים למשטרים זמניים (המגיעים לשלטון באלימות ולא בבחירות חופשיות), ולכן למדיניות והסכמים זמניים; וכל זאת במישור הבינערבי! תמיכה נחושה של ארה"ב בהסכמי אברהם – בניגוד לקרירות שמפגינה מחלקת המדינה – תצמצם את הסכנה לעתיד ההסכמים.

*על זמניות המשטרים הערביים – ולכן זמניות מדיניותם והסכמיהם – וההשלכות הפנימיות, אזוריות ועולמיות, אפשר ללמוד מהצונאמי הערבי (הנקרא בטעות "אביב ערבי") המשתולל ברחוב הערבי מסוף 2010.  כך גם שינויי משטר במצרים (2013, 2012, 1952), איראן (1979, 1953), עיראק (2003, 1968, 1963 – פעמיים, 1958), לוב (2011, 1969), תימן (מלחמת אזרחים משנות ה-90', 1990, 1962), ועוד.

*יציבות המשטרים השותפים להסכמי אברהם תעורער ע"י מדינה פלסטינית מערבית לנהר הירדן (בהתחשב ברקורד הפלסטיני הבינערבי והעולמי), שתביא להפלת המשטר ההאשמי המתון-יחסית מזרחית לנהר; תהפוך את ירדן למדינה בלתי-נשלטת דוגמת לוב, סוריה, עיראק ותימן, ולזירת טרור אסלאמי אזורי ועולמי; תגרום לתרחיש דומינו העלול להפיל את המשטרים מפיקי הנפט והמתונים-יחסית בחצי האי ערב; ולהעניק רוח גבית עזה למשטר האייתולות, סין ורוסיה ורוח נגדית הרסנית לארה"ב ובעלות-בריתה.

*מדיניות והסכמי שלום הם מרכיבים משתנים במכלול הביטחון הלאומי במזרח התיכון הבלתי-צפוי, בלתי-יציב ואלים, שאין בו דו-קיום בשלום בינערבי מאז המאה ה-7. לעומת זאת, טופוגרפיה וגיאוגרפיה כמו רכסי יו"ש והגולן הם מרכיבים קבועים במסגרת גבולות הביטחון המינימליים של ישראל במציאות הבלתי-מערבית של המזרח התיכון. מרכיבים קבועים אלו משדרגים באופן דרמטי את כח ההרתעה של ישראל והופכים אותה למכפלן-עוצמה ייחודי עבור ארה"ב ומדינות הסכמי אברהם.

*ככל שמתעצם כח ההרתעה הישראלי, משתדרגת יציבות מדינות הסכמי אברהם, וכן נחלשים משטרים וארגונים האחראים להפצת טרור וסמים ומאיימים על יציבות המזרח התיכון והעולם, ובמיוחד על הביטחון הלאומי וביטחון הפנים של מדינות הסכמי אברהם וארה"ב.

*האם המשטרים הערביים הקשורים להסכמי אברהם לא ישדרגו את קשריהם עם ישראל – אותה הם רואים כמרכיב חשוב לביטחונם וכלכלתם – אלא אם כן ישראל תבצע מחוות משמעותיות לפלסטינים, אותם הם מגדירים כאב-טיפוס לחתרנות, טרור ובוגדנות בינערביים?! האם משטרים אלו יקריבו את יציבותם/קיומם על מזבח הסוגייה הפלסטינית?!

העובדה שהם חתמו על הסכמי שלום עם ישראל מבלי להתנותם במחוות לפלסטינים, ומגבילים את הסיוע לפלסטינים בעיקר למישור המילולי ולא המעשי, מספקים תשובה נחרצת לשתי השאלות.

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3K97DSu

English edition  https://bit.ly/3YCCElH

"אי אפשר להבין ההיסטוריה היהודית, מלחמת קיומו של העם היהודי, עמידתו של העם בכל התקופות והארצות… אם לא נראה הייחוד האידאי של האומה היהודית…." (דוד בן גוריון, יחוד ויעוד, 1951).

*אתגר מרכזי לביטחון הלאומי הוא העצמת החינוך על 4,000 שנות השורשים היהודים/ציונים בארץ ישראל, תוך הדגשת הזהות היהודית/ציונית (הגדרה עצמית), חזון (ריבונות העם היהודי במולדתו) ויעוד (קיבוץ גלויות).

*ערכים אלו מאויימים ע"י תפישת עולם פוסט-ציונית, קוסמופוליטית – בנוסף לתפישת עולם אנטי ציונית החותרת לחיסול הישות הציונית – הפועלת לכרסום משקל וסילוף מהותם של השורשים והערכים היהודים/ציונים, ולהמירם בערכים אוניברסלים ורב-תרבותיים.

*הפוסט-ציונות רואה בזהות, חזון ויעוד הציונות מכשול בדרך להשתלבות בקהיליה האינטלקטואלית העולמית.

*הפוסט-ציונות גם משקפת עייפות מהמאבק היהודי/ציוני שהוא מרתון רב-דורות (ובמעלה הר תלול), ומשלה עצמה שהתנהלות שונה תהפוך את המרתון לספרינט.

*הפוסט-ציונות כמהה להיפטר מהאחריות הכרוכה בהיותנו המדינה היהודית היחידה בעולם, הכוללת בין היתר את המערכה הבלתי-נגמרת באיומים הפיזים והרוחנים על היהדות והיהודים בישראל וברחבי העולם.

*הפוסט-ציונות חוברת לחוגים ציונים נרחבים המתמכרים לאשליית ההתנתקות מהמציאות הקשה והמתסכלת של המזרח התיכון הבלתי-צפוי, הפכפך, אלים ועריץ במישור הבינערבי, והבלתי-סובלני כלפי "הכופרים". היא שואפת  להמיר מציאות בלתי-נוחה במזרח התיכון בהרהורי-לב נוחים של "מזרח תיכון חדש", המטיפים לשכתוב המציאות, ההיסטוריה, הזהות, החזון והיעוד היהודים/ציונים, כמו גם לנסיגה דרמטית מחבלי ארץ הקריטים לזהות ולבטחון הלאומי של ישראל.

*זהות, חזון ויעוד יהודיים – המשקפים את היהדות כישות היסטורית, דתית, תרבותית וגיאוגרפית – אינם רק ערכים רוחניים. הם מהווים את תשתית הביטחון הלאומי וכח העמידה הרוחני והפיזי של ישראל. ככל שהם מושרשים יותר, כן נחוש יותר כח העמידה (וההרתעה) בפני אתגרים ואיומים צבאיים, כלכליים, מדיניים, דיפלומטים ואינטלקטואלים העומדים בפני המדינה היהודית והעם היהודי.

*זהות, חזון ויעוד הם גורמים מונחי-היסטוריה וקבועים בתשתית הביטחון הלאומי. לעומתם, הסכמי ביטחון, כלכלה, מדע ושלום הם גורמים משתנים, שתוחלת חייהם תלויה בזמניות השורשית של משטרים, מדיניות והסכמים אזוריים ובינלאומים.

*ככל שמשודרגת תודעת הזהות, חזון ויעוד, כן משודרג כח העמידה (וההרתעה) של ישראל, וכן משודרגת תרומתה הייחודית – כמכפלן עוצמה – לכלכלת וביטחון ארה"ב, שתשתיתה התרבותית והאזרחית מבוססת במידה רבה על שורשים תנ"כיים.

*כדי לחזק את הזהות, חזון ויעוד היהודים/ציונים, על הנהגת המדינה לשנן את ספרו של דוד בן גוריון, יחוד ויעוד, 1951, המדגיש את:

"…. רק עיוור לא יראה שמקורות הסכסוך [עם שכנינו ועם רוב העולם] אינם אך ורק פוליטים, כלכליים או צבאיים, אלא גם אידאים…. האומה היהודית אינה יחידה לאומית ופוליטית בלבד, היא מגלמת בתוכה רצון מוסרי, ונושאת חזון היסטורי מאז הופיעה על הבמה ההיסטורית…. אי אפשר להבין ההיסטוריה היהודית, מלחמת קיומו של העם היהודי, עמידתו של העם בכל התקופות והארצות…אם לא נראה הייחוד האידאי של האומה היהודית והמאבק קשה-העורף. לא רק מאבק פיסי, כלכלי, מדיני וצבאי, אלא גם מאבק רוחני, מוסרי ורעיוני, שבו עמד ועומד העם היהודי כל הימים, ויעמוד בו עד עת קץ….

"העם היהודי…דרך לראשונה על במת ההיסטוריה לפני כארבעת אלפים שנה. כל הסביבה האתנית, המדינית והתרבותית השתנתה תכלית שנוי…ורק עם ישראל, אם כי נעקר מאדמת מכורתו קרוב לאלפיים שנה, הוא העם האחד הממשיך מסורת קדומים בלשונו ותרבותו…. תהפוכות הזמן לא שמו לאל ייחודו הלאומי….

"…. עם הקמת מדינת ישראל, כאילו הוכתר המאבק הממושך של העם העברי בניצחון סופי. אולם אין זאת אלא אשלייה מטעה ומסוכנת. לא נגמרה מלאכת הבניין וקיבוץ גלויות הוא רק בראשיתו….

"באומתנו הקטנה ישנם תמיד חוגים הנמשכים אחרי הברק והקסם של כוחות אדירים…. לתכונה זאת של התבטלות והתרפסות בפני הפריץ קראו בהיסטוריה החדשה שלנו בשם "מה יפית"…. העם היהודי…לא יוותר על חזונו ההיסטורי ומורשתו הרוחנית הגדולה…לא ירוקן עצמאותו הלאומית…ולא ישתעבד לזרים בקביעת עתידו ודרכו…. במדינת ישראל אין כל מחיצה בין היהודי ובין האדם שבתוכנו…. עצמאות אינה ניתנת לחלוקה. אין עצמאות בעניינים יהודיים ותלות בעניינים אנושיים עולמיים…. נקיים זיקתנו לעולם הגדול; זיקה אך לא קבלת מרות חיצונית…. רק מתוך עצמאות פנימית מגיעים לעצמאות חיצונית….

"שלילת הכח הפיסי היא שלילת החיים…. אין נפש בלי גוף…. אין יעוד אוניברסלי בלי קיום ממלכתי לאומי….

"הקו המנחה בחינוך הצבא, הנוער והעם הוא ייחודנו הלאומי…. הייחוד הלאומי הוא מטרה ואמצעי כאחד. הייחוד הוא זכות טבעית והיסטורית, ואמצעי באשר הוא חובה למילוי הייעוד…. הייעוד של העם היהודי…הוא קיבוץ גלויות…המשימה המרכזית של ימינו…. אין תקנה לשבות העם בלי תקנה לשבות הארץ [התיישבות]….

"אין השלום בעולם ובמזרח התיכון תלויים ברצונה של ישראל, אלא בכוחות שאין לישראל שליטה עליהם…. השכנים [שלנו] אינם מתכוונים רק להצר גבולותינו…אלא למחות מדינת ישראל מעל מפת העולם ולעקור הישוב היהודי מן השורש…לכלותנו ולהשמידנו….

"מאחורינו ארבעת אלפים שנה של מאבק ויצירה שהטביעו חותמן על תולדות האנושות ועיצבו את רוחנו, גורלנו ויעודנו…. מעטות האומות שיש להן היסטוריה רצופה במשך תקופה כה ארוכה ועבר כה עשיר…. החינוך במדינה יחטיא אם לא יפתח אוצרות גנוזים אלה לנוער כולו…. לא יתואר חינוך בישראל שאינו מושתת על התנ"ך…. אבל לא מספיקה הזיקה לארץ ישראל של מעלה….

"מדינת ישראל לא נועדה לתושביה בלבד, אלא לעם [היהודי] כולו…. גורל המדינה וגורל העם בתפוצות קשורים זה בזה…."

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3C2HosP

English edition https://bit.ly/3p5Y7DV

מבצע "עלות השחר" מהווה קריאת השכמה למעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובארה"ב, הנחושים להתמיד בהערכת המזרח התיכון הוולקני, המורכב, הבלתי-צפוי והמתסכל באמצעות כלים וערכים מבית מדרשו של המערב הרגוע-יחסית.

לדוגמה:

*מבצע "עלות השחר" מהווה קריאת השכמה לחברי "מועדון פלסטין תחילה", הרואים בסוגייה הפלסטינית את שורש הסכסוך הערבי-ישראלי, מוקד זעזועי המזרח התיכון ובבת-עינם של מנהיגי ערב. אבל, מנהיגי ערב שוב הרעיפו על הפלסטינים מלל-מחבק, אך נמנעו ממעש-תומך, צבאית, פיננסית ומדינית. כך גם היה לאחר מלחמת העצמאות (כאשר ירדן ומצרים לא העניקו לערביי יו"ש ועזה זכויות לאומיות) ובכל העימותים הצבאיים בין ישראל לבין הפלסטינים: האינתיפאדה הראשונה (1993-1987 ) והשנייה (2005-2000), מלחמת לבנון (1985-1982) וארבעת המלחמות נגד חמאס בעזה (2009-2008, 2012, 2014, 2021).

*לאחרונה, השתתפתי במספר ראיונות טלביזיה עם מומחים ממרוקו, מצרים, סעודיה, בחריין ואיחוד האמירויות שהפגינו אדישות ואף עוינות כלפי הפלסטינים, והסכימו עם אבחנתי שהסוגייה הפלסטינית אינה מעסיקה את מדינות ערב. הם הדהדו את העמדה הערבית הרואה בפלסטינים – על רקע התנהלות פלסטינית רבת-שנים – אב-טיפוס לחתרנות, טרור וכפיות-תודה בינערביים.

*בניגוד לממסד המערבי וחלק לא-מבוטל בממסד הישראלי, מעצבי-מדיניות ערבים משוכנעים שאם תקום מדינה פלסטינית היא תהייה ישות פורעת-חוק פרו-איראנית, פרו-רוסית ופרו-סינית שתוסיף שמן למדורת המזרח התיכון ותחמיר את האיומים הקיומיים על כל משטר ערבי פרו-מערבי.

*מבצע "עלות השחר" מהווה קריאת השכמה למעצבי מדיניות ודעת קהל הנוקטים במדיניות המבוססת על דיפלומטיה ותקווה ל"סדר עולמי חדש" ול"מזרח תיכון חדש". הם סבורים שדיפלומטיה ומחווה פיננסית מרחיקת-לכת עשויים לשכנע משטרים וארגונים פורעי-חוק להתנתק מחזון פנאטי ולאמץ מו"מ אמין, דו-קיום בשלום, דמוקרטיה וזכויות אדם. אבל, הם מתעלמים מהעובדה שערכים מערביים אלו מתגמדים בהשוואה למרכזיות האיסלאם, היסטוריה, אידיאולוגיה, ואתניות בעיצוב התנהלות המזרח התיכון מאז המאה השביעית.

לכן, מחווה מדינית ופיננסית חסרת-תקדים שהורעפה על הפלסטינים במסגרת הסכם אוסלו ואח"כ בעקירת הנוכחות הישראלית מרצועת עזה הביאו – כצפוי – לגלי טרור חסרי-תקדים, המונחים על ידי החזון לחיסול הריבונות היהודית ב"בית האיסלאם" (כפי שמתבטא במערכות החינוך והדת הפלסטינים).

כך גם היה גורל הבוננזה הפיננסית והדיפלומטית שהרעיף העולם על משטר האייתולות באיראן – במסגרת הסכם הגרעין מ-2015 – והביאה להחרפה חסרת-תקדים של פעילות אנטי-אמריקאית של האייתולות במזרח התיכון, אפריקה ואמריקה הלטינית, המונחית על ידי חזון שיעי להכנעת המערב "הכופר", ובמיוחד "השטן האמריקאי הגדול".

*"עלות השחר" הוכיח שמדיניות המו"מ עם הטרור הפלסטיני – במקביל למבצעים צבאיים  בתגובה לטרור – הביאה להתעצמות דרמטית של איום הטרור ואלפי טילים המשתדרגים במהירות ומכסים את רוב שטח המדינה, כולל ירושלים ותל אביב.

מתקפת-מנע איפשרה את חיסול בכירים בהנהגת הג'יהאד האסלאמי. מתקפת-מנע – ולא תגובה – הכוללת השמדה מלאה של מאגרי הנשק, מתקני יצור ואמצעי הברחת הנשק, חיסול הנהגת הטרור ועקירת מנגנוני החינוך לשנאה וההסתה הם התנאי להסרת איום הטרור הפלסטיני (מיו"ש ועזה), המונחה על ידי חזון עקירת הריבונות היהודית מ"בית האיסלאם" בכלל ומחיקת "כיבוש 1948" בפרט.

*המלחמה נגד טרור פלסטיני הנתמך על ידי משטר האייתולות מבהירה שהאיום האיראני על ישראל, מדינות ערב הסוניות וארה"ב אינו רק בתחום הגרעין, אלא גם בתחומי הטרור האזורי והגלובלי ואספקת מערכות נשק מתקדמות לגורמים פורעי-חוק אנטי-אמריקאים.

*"עלות השחר" התמקד בג'יהאד האיסלאמי שכמו חמאס (שהוא סניף של "האחים המוסלמים") מונחה על ידי חזון המבוסס – לא על יאוש, תיסכול או כמיהה לרמת חיים גבוהה יותר, אלא – על הקמת חברה איסלאמית עולמית, המחייב את הפלת כל המשטרים המוסלמים-לאומיים ואת הכנעת "הכופר" המערבי, ובמיוחד ארה"ב.  ישראל נתפסת על ידי הטרור האיסלאמי כמוצב-קדמי, המסייע למאמץ המערב "הכופר" להשתלט על "בית האיסלאם".

*"עלות השחר" שפך אור על חיוניות כח ההרתעה הישראלי לביטחון כל המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, המאויימים על ידי מדינות וארגונים פורעי-חוק ואנטי-מערביים. "עלות השחר" חיזק את מעמד ישראל כמכפלן-עוצמה ייחודי עבור ארה"ב.

כח ההרתעה של ישראל לא שודרג עקב הסכמי השלום עם מדינות ערב. הסכמי השלום – ושיתוף הפעולה חסר-התקדים עם ערב הסעודית – נחתמו עקב שדרוג כח ההרתעה הישראלי.

*שמירה על – ושדרוג – כח ההרתעה מחייבים עיצוב מדיניות המבוססת על המציאות האלימה והמתסכלת במזרח התיכון, ולא על ערכים מערביים נעלים ונוחים, אך בלתי-מציאותיים.

(חומר נוסף על איראן כאן)

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3L13D4j

English edition   https://bit.ly/3o2RVMV

 משטר אלים מבית הוא דלק למדיניות חוץ אלימה

לפי  Iran human rights review הבריטי: "…. השילוב בין הפרת זכויות אדם, פיתוח והפצת מערכות נשק, היעדר דמוקרטיה, ותמיכה בגופי טרור ברחבי העולם הם תופעה ייחודית ההופכת את איראן ליישות מסוכנת. הפרת זכויות אדם באיראן מאיימת על השלום והביטחון ברחבי העולם. יש היאבק בתופעה זאת, לא רק למען הצדק, אלא גם למען השלום, היציבות ושלומן של הדמוקרטיות המערביות…."

דיכוי מיעוטים דתיים ועדתיים באיראן, בנוסף לחינוך לשנאה אנטי-מערבי, הם הביטוי האמין ביותר של תפישת-העולם וחזון משטר האייתולות. אבל, תופעה זאת אינה מקבלת תשומת לב ראוייה של מעצבי מדיניות החוץ והביטחון בארה"ב.

מדיניות הפנים פורעת-החוק של משטר האייתולות מהווה קו-ייצור פורה של כח-אדם להפצת המהפיכה האיסלאמית ברחבי העולם.

התעלמות ארה"ב והמערב מהשפעתו המשמעותית של משטר הדיכוי האיראני על התנהלות איראן בזירה הבינלאומית, מעניקה רוח-גבית למשטר האייתולות ורוח-נגדית למאבק בטרור האיסלאמי.

למעשה, התמקדות במדיניות הדיכוי של איראן תעמיד את המו"מ בין איראן לארה"ב על בסיס מוצק של מציאות, ולא על בסיס רעוע של הרהורי-לב .

התמקדות במדיניות הדיכוי (עם דגש על מערכת החינוך לשנאה) תמחיש למשטר האייתולות שאינו יכול להתיימר להיות שותף-אמין למו"מ, כל עוד הוא פועל כמוקד הפצה של טרור אנטי-סוני ואנטי-מערבי המונחה על ידי חזון פנאטי שיעי בן 1,400 שנים.

התמקדות זאת תפעיל לחץ על משטר האייתולות למתן התנהלות מבית, או לשחק לידי גלאי-שקר שיחשוף את זהותו האמיתית.

הענקת לגיטימציה בינלאומית ל- והכרה במעמד בכורה אזורי ועולמי של – משטר האייתולות, כולל חבילה נדיבה פיננסית ודיפלומטית, מהווים לגיטימציה למשטר השיעי האלים ביותר מאז המהפיכה האיסלאמית ב-1978/79.

הענקת לגיטימציה בינלאומית למשטר האייתולות, שחרת על דגלו מלחמת חורמה במשטרים ה"משומדים" הסונים (כגון ערב הסעודית, איחוד האמירויות ובחריין) ובמערב "הכופר", ובראשו "השטן הגדול האמריקאי", מנחיתים מהלומה עזה לחוגים איסלאמים המנסים להחדיר מתינות איסלאמית באיחוד האמירויות, מצרים, ערב הסעודית ומרוקו.

הענקת לגיטימציה למשטר האייתולות – מבלי להתנותה  בעקירת החינוך לשנאה והדיכוי – שומטת את הקרקע מתחת לרגלי המיעוטים הדתיים והעדתיים ופעילי זכויות האדם באיראן.

דיכוי זכויות האדם באיראן

Iran human rights review מוסיף: "חוקת איראן [אושררה ב-24 אוקטובר 1979 ותוקנה ב-28 יולי 1989] לא מכירה בזכויות אדם כפי שמוגדרות במגילות זכויות האדם…. זכויות הלא-מוסלמים נחותות מהמוסלמים, וזכויות האישה נחותות  מהגברים…. מאז הקמת הרפובליקה האיסלאמית של איראן ב-1979 נחקק מספר רב של חוקים המפלים לרעה את האישה האיראנית….

"באיראן אין ריבונות של העם, אלא כפיפות מלאה של 'אומת האלוהים' לאלוהים ולנציגו עלי אדמות,  שהוא 'המנהיג העליון' [אייתולה חמנאי שירש את מקום אייתולה חומייני] בעל סמכויות חוקתיות מקיפות ובלעדיות….

"המנהיג העליון [המכהן לכל החיים] קובע את זכויות העם האיראני, שולט על כל זרועות השלטון, ומפרש את החוקים והתקנות לפי הפרשנות השיעית המחמירה ביותר…. מכאן עונשים אכזריים שגרתיים כמו סקילה באבנים, כריתת אברים, הלקאה והוצאות להורג….

"סעיף 12 בחוקה קובע שהשיעה היא הדת הרשמית באיראן. דתות אחרות יכולות לפעול באופן חופשי במסגרת החוק [הנתון לפרשנות השליט השיעי העליון]…. לשלוש דתות [זורואסטריות, יהדות ונצרות] יש חופש-דת [לפי פרשנות השליט העליון], אבל לא להפיץ את הדת. נסיון להמיר דתו של מוסלמי גורר גזר דין מוות…."

לפי הפרופסורים וואהאבודין ראיס ועבדול באני קאמאל מהאוניברסיטה האיסלאמית הבינלאומית במאלזיה ואוניברסיטת אידירים בייאזיט בתורכיה: "יש פגיעה שיטתית בזכויות האדם של המיעוטים העדתיים והדתיים באיראן….  זכויותיהם של מי שאינם שיעים – כגון סונים [10 מיליון באוכלוסייה של 85 מיליון], באהאים [850,000 ונטולי-זכויות], זורואסטרים [35,000], יהודים [8,500] ונוצרים [7,000] – נתונות לפרשנות שיעית של החוקה….

"הפלייה ממוסדת קיימת נגד מיעוטים דתיים [המהווים אוכלוסייה מוגנת אך נחותה – ד'ימי]…. המיעוטים חייבים לפעול רק במסגרת מגבלות של השיעה….

"האוכלוסייה המוסלמית באיראן מחולקת לשיעים וסונים… אך במקרים הנדירים שסוני נבחר לתפקיד ציבורי, הוא מושבע לקדם את ערכי השיעה…."

לפי דיווח "מכון המזרח התיכון" הוושינגטוני, "יש באיראן 3.5 מיליון סופים מוסלמים. בניגוד לאייתולות, הסופים מתנגדים לאיסלאם כפייתי, נטול-סובלנות ואלים, אלא פועלים לרוחניות, מיסטיקה וקדושת החיים והחירות. המנהיג הסופי בן ה-90, דר' נור עלי טאבאנדה מת (נרצח?) כאשר היה שנתיים במעצר-בית. במקומו מונה איש-דת סופי המהווה בא-כח של האייתולות…."

Arab News הסעודי דיווח ב-22 דצמבר 2021: "מיעוטים שאינם-פרסים מהווים כ-50% מאוכלוסיית איראן, אך מופלים לרעה באופן משמעותי…. מאז מהפיכת 1979 סובלים הכורדים, הערבים והבלוצ'ים מנחת-זרוע כוחות הביטחון…  דיכוי דומה הוא גם גורל ערביי חוזיסטאן שרובם שיעים [2% מהאוכלוסייה]… כמו גם המיעוט האזארי המהווה 16% מהאיראנים, המהווה יעד ביטחוני עבור משמרות המהפיכה באיראן, עקב הקשר התרבותי לתורכיה, ועקב הזיקה ההיסטורית-עדתית לאזארבייג'אן השכנה מצפון…. הכורדים הם מיעוט של 10% שרובו סוני… וכמו שאר המיעוטים הם מנועים מללמד את שפתם בבתי ספר. כורדים החשודים בהשתייכות לארגוני אופוזיציה כורדית מוצאים להורג…."

השורה התחתונה

האם ארה"ב והמערב יכולים להמשיך להתעלם מהמשמעות האסטרטגית הגלובלית של ההתנהלות פורעת-החוק של משטר האייתולות – מאז 1979 – כולל חינוך לשנאה, למרות שהיא פס-יצור יעיל של כח אדם ליצוא המהפיכה האיסלאמית האלימה ברחבי העולם?!

האם ארה"ב והמערב יכולים להמשיך ולהתעלם מהעובדה שההתנהלות פורעת-החוק של משטר האייתולות מבטאת את החזון האסטרטגי של משטר זה בזירה הבינלאומית?!

האם ארה"ב והמערב יכולים לקיים מאבק יעיל במעורבות משטר האייתולות בחתרנות, טרור ומלחמות, כאשר הן מתעלמות מהתפקיד המרכזי של האידיאולוגיה השיעית, הדיכוי והחינוך לשנאה בליבוי אלימות איראנית מתאיילנד, דרך המזרח התיכון ואפריקה ועד לאמריקה הלטינית וגבול ארה"ב-מכסיקו?!

הענקת לגיטימציה למשטר האייתולות, והכרה במעמד בכיר של המשטר בזירה האזורית והעולמית, מהווים בגידה במיעוטים הדתיים ועדתיים באיראן, שומטים את הקרקע מתחת לרגלי המשטרים הסונים הערביים הפרו-אמריקאים, מנחיתים מהלומה למאבק הדמוקרטיות המערביות בטרור האיסלאמי, ופוגעים בנסיונות לקדם איסלאם מתון במדינות האיסלאם.

(מאמרים קודמים על איראן כאן)

"מידה", https://bit.ly/3rKjP1l

English edition  https://bit.ly/3FF0DXv

*עשרה ימים לפני הפלת שלטון השאה הפרסי, אמר נשיא ארה"ב, ג'ימי קארטר, בוועידת מנהיגי העולם באיי גוואדלופ שמשטר בראשות אייתולה חומייני "לא יפעל להפצת המהפיכה האיסלאמית מעבר לגבולות איראן… ויתמקד ברכישת טרקטורים ולא טנקים [חמאה ולא תותחים]…." ב-11 לינואר 1979, ששה ימים לפני הימלטות השאה מאיראן, "העריך ה-CIA שחומייני יניח למקורביו המתונים, דוברי האנגלית ובוגרי אוניברסיטאות מערביות לנהל את השלטון החדש באיראן…."

*ערב הפלת שלטון השאה, דיווח שגריר ארה"ב בטהרן, וויליאם סאליבן, שחומייני והצבא הם אנטי-קומוניסטים, "חומייני יהיה גנדי-איראני, והבחירות הצפויות באיראן יביאו להקמת ממשל איסלאמי פרו-מערבי…."

*חמישה חודשים לפני הפלת השאה, באוגוסט 1978, העריך ה-CIA שאיראן אינה צפויה להיות מהפכנית, ואפילו לא טרום-מהפכנית."

*האם מעצבי-מדיניות ארה"ב למדו משגיאות העבר על ידי הימנעות מהן או חזרה עליהן? מדיניות 1978 כלפי מהפיכת חומייני הייתה שגוייה מן היסוד, הוסיפה שמן למדורות המזרח התיכון, העניקה רוח-גבית לטרור האיסלאמי ופגעה קשות בביטחון הלאומי וביטחון הפנים של ארה"ב. כתוצאה מכך, איראן הפכה ל"רפובליקה האיסלאמית של איראן". מ"השוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי" הפכה איראן למוקד עולמי של פעילות אנטי-אמריקאית מתאילאנד ומרכז אסיה, דרך המזרח התיכון ואפריקה עד דרום ומרכז אמריקה וגבול ארה"ב-מכסיקו.

*למרות הבוננזה הדיפלומטית והכספית שהוענקה לאיראן במסגרת הסכם הגרעין מ-2015, משטר האייתולות מתמיד בתפישת ארה"ב כ"שטן הגדול" ומשוכת-העל בדרך למימוש מטרת-העל: הכנעת התרבות המערבית – ובראשה ארה"ב – והשלטת האיסלאם השיעי על העולם.

משגים דרמטים של מדיניות ארה"ב ב-1978/79

*ב-9 לנובמבר 1978 שלח שגריר ארה"ב בטהרן, וויליאם סאליבן, מברק לוושינגטון, ובו העריך שמשטר חומייני ישמור על אינטרס ארה"ב, וגורמים מתונים יובילו את הרפובליקה האיסלאמית, שתהייה תלויה בצבא שהוא פרו-אמריקאי. חומייני יהיה המנצח הגדול, אך יהיה מהדורה איראנית של גנדי, ויקדם את אינטרס ארה"ב בגזרה הצפון-מערבית של המזרח התיכון.

*פרופסור אלי כדורי מאוניברסיטת לונדון, שהיה היסטוריון-משנה-משחק של המזה"ת, הצביע על כשלים קריטים של מדיניות ארה"ב כלפי איראן: "השגריר סאליבן טען שחומייני והצבא יהיו אנטי-קומוניסטים… ושהבחירות יביאו לשלטון פרו-מערבי…. הממסד המדיני והאקדמאי בארה"ב שר שירי הלל לחומייני…. פרופסור ריצ'רד פאלק מאוניברסיטת פרינסטון טען שאנשי חומייני מחוייבים למאבק בדיכוי… מאמינים בזכויות מיעוטים… נחושים לקדם צדק חברתי… יפגינו מתינות דתית… ויתרמו ליציבות האזור…. מחלקת המדינה האמינה שחומייני יקים ממשלה מתונה ובחלקה חילונית, ויסתפק בתפקיד של אב-רוחני…. עוזר מזכיר המדינה לענייני המזה"ת, הרולד סאנדרס רב-ההשפעה, טען שלא היו סימנים לעוינות משמעותית של חומייני ואנשיו כלפי ארה"ב…. היועץ לביטחון לאומי, בז'ז'ינסקי, הודיע על נכונות ארה"ב להרחיב שתופי פעולה ביטחוניים, מדיניים וכלכליים עם משטר חומייני….ביטוי לאי-הבנה עמוקה ושיטתית של חומייני וחזונו…."

חומייני הוליך את ארה"ב שולל באמצעות "תקייה"

*המחלקה הפרסית של ה-BBC מתעדת את השימוש המושכל שעשה אייתוללה חומייני ב"תקייה" במגעיו עם ארה"ב ערב שובו לאיראן (מ-16 שנות גלות בצרפת, עיראק ותורכיה) והשתלטותו על המדינה. "תקייה" היא דפוס התנהגות דתית איסלאמית בת 1,400 שנים המאפשרת למוסלמים להוליך שולל יריבים ואויבים – כאשר מאזן הכוחות אינו מאפשר את הדברתם – על ידי הסתרת כוונות ואמונה בעזרת אקרובטיקה לשונית, שאינה מחייבת, אלא מאפשרת לקדם מטרה/חזון.

*חומייני הרעיף על הנשיא קארטר – ישירות ובאמצעות עוזריו – הבטחות חסרות שחר שהתאימו לתפישת העולם של הממסד המדיני והביטחוני בוושינגטון (גם היום), שלא הסתיר את כמיהתו – ואת האמונה ביכולתו – להפוך את איראן למדינה יציבה המאמצת ערכים ומוסדות מערביים כגון דו-קיום בשלום, סובלנות, זכויות אדם ודמוקרטיה.

*המסרים של חומייני שכנעו את הממסד האמריקאי שהרפובליקה האיסלאמית של איראן תהייה שותף נח לארה"ב, כפי שמתעד מסמך ה-CIA מ-11 לינואר 1979, 20 יום לפני שחומייני נחת בנמל התעופה של טהרן. להערכת ה-CIA חומייני היה אמור להפקיד את התפקוד היומיומי של הרפובליקה האסלאמית בידי מוחמד בהשטי המשכיל, דובר אנגלית וגרמנית, פרגמטי ולכאורה מתון.

*ב-27 לינואר 1979, חמישה ימים לפני חזרתו לאיראן, שלח חומייני מסר נוסף לקארטר ובו ביקש להבטיח העברת שלטון מסודרת ורגועה, באמצעות שכנוע הצבא (על ידי ארה"ב) לקבל את מרות שלטון חומייני, ובכך להבטיח יציבות פנימית תוך הגנה על אינטרס ארה"ב ועל שלום אזרחי ארה"ב שנמצאו באיראן. חומייני הוסיף שהרפובליקה האיסלאמית לא תפעל מחוץ לגבולות איראן, לא תייצא את המהפיכה האיסלאמית, לא תהייה "השוטר של המפרץ הפרסי", תתנהל תוך שמירה על כבוד האדם וקידום השלום ברחבי העולם.

*חומייני הבהיר שהוא מכיר באינטרס האמריקאי באיראן, וארה"ב לא תפסיד בעלת-ברית, מכיוון שהוא ידיד של ארה"ב, המעדיף לקיים שתוף פעולה עם ארה"ב כדיי לבלום שאיפות של ברה"מ האתאיסטית ואנטי-דתית ושל בריטניה.

*חומייני התחייב לא לפגוע בצבא האיראני הפרו-אמריקאי, וביקש שארה"ב לא תפנה מאיראן את מערכות הנשק המתוחכמות שסיפקה לאיראן.

*אבל, ב-15 לפברואר 1979, שבועיים לאחר נחיתת חומייני בטהרן, הוצאו להורג ארבעה גנרלים פרו-אמריקאים על גג בית ספר תיכון בטהרן. כך התחיל מסע ארוך של הוצאות להורג וחיסול גורמים בכירים פרו-אמריקאים.

*הממסד האמריקאי התמקד ביחסו של חומייני לקומוניזם וברה"מ, ולא במשקלו הדומיננטי של האיסלאם בעיצוב  התרבות, החזון והמדיניות של הרפובליקה האיסלאמית באיראן.

*בינואר 1980 חגג חומייני את יום השנה הראשון לרפובליקה האיסלאמית כאשר הוא החזיק 63 בני ערובה אמריקאים, כתוצאה מהשתלטות על שגרירות ארה"ב בטהרן, והכריז: "ארה"ב חסרת-אונים; איראן נלחמת באימפריאליזם האמריקאי ברחבי העולם, ותייצא את המהפיכה האיסלאמית לכל מדינה."

*מ"תקייה" ערבה לאוזן האמריקאית, חומייני עבר לקעקוע מעמדו של "השטן האמריקאי הגדול".

האם מעצבי-מדיניות בארה"ב למדו משגיאות העבר?

קאסרא עראבי מ"מכון טוני בלייר לשינוי גלובלי", מומחה לאיראן ואיסלאם שיעי, טוען שמשקל היסודות האיסלאמים של הרפובליקה האיסלאמית דומיננטי היום כפי שהיה ב-1979:

*"מעצבי מדיניות מערביים מתעלמים בשיטתיות מעוצמת האידיאולוגיה של המהפיכה האיסלאמית. תפישת העולם הרודנית של חומייני וממשיכיו מביאה לשלטון-דיכוי, עוינות למערב, אלימות ואי-יציבות, ושדה-קטל בעיראק, סוריה, תימן ולבנון, ומתאיילאנד ובולגריה ועד ארגנטינה…. הטינה כלפי ארה"ב התעצמה עם השנים, והיא טעונה יותר בתקופת אייתוללה חמנאי מאשר הייתה בתקופת אייתוללה חומייני…. חוקת הרפובליקה האיסלאמית מקדשת את ייצוא מהפיכת 1979….

*"העוינות השורשית כלפי ארה"ב לא הוקהתה על ידי הסכם הגרעין מ-2015…. שלטון האייתולות מאמין במלחמת תרבויות בלתי-נמנעת בין האיסלאם למערב, ומשוכנע שערכי המערב מנוגדים לאיסלאם…. הוא רואה בארה"ב את מנהיגת הדיכוי וחוסר-הצדק בעולם, 'השטן הגדול', האויבת המהותית-ביותר של האיסלאם, השואפת להשתלט על העולם המוסלמי…. מאז הסכם הגרעין ב-2015 הגבירה איראן את פעילות הטרור והחתרנות. מ-2011 השקיעה איראן בסוריה כ-30 מיליארד דולרים, ובשנים האחרונות כ-6 מיליארד לשנה…. מ-1979 איראן מטפחת שיתופי עפולה עם ארגוני טרור שיעים, כולל חיזבאללה בלבנון, חאשד אל-שעבי בעיראק, החות'ים בתימן וארגונים דומים בסוריה….

*"לפי דוקטרינת חומייני, ישראל אינה לגיטימית, מדכאת ופורעת-חוק, והוקמה בלב העולם המוסלמי כדי לשמש כלי בידי המערב, ובמיוחד ארה"ב, לקידום השתלטותם על המוסלמים….

*"האיסלאם הסוני והשיעי מאמינים במלחמת תרבויות מול המערב, בשלטון איסלאמי עולמי כפיתרון לבעיות העולם המוסלמי, וביעד אסטרטגי של הקמת ישות איסלאמית עולמית המבוססת על חוקי השריעה….

*"דו-קיום בשלום בין 'בית האיסלאם' לבין 'בית הכופרים' הוא בלתי-אפשרי [הפסקת-אש זמנית, 'הודנה', אפשרית]. 'בית האיסלאם' נמצא במלחמה מתמדת, ג'יהאד, נגד 'בית הכופרים'….

*"איראן מעודדת כל מוסלמי להתקומם נגד משטרים מוסלמים מושחתים ופרו-מערביים, ובמיוחד נגד המשטר הסעודי, המכונה על ידי איראן כ'בלתי-לגיטימי' ו'משומד', המחלל את המסגד הגדול במכה…."

*"40 שנים לאחר המהפיכה ומנהיגי איראן ממשיכים לפעול בנחישות למימוש עקרונות אלו, וליצא את המהפיכה האסלאמית, תוך כדי ליבוי אלימות ואי-יציבות ברחבי האזור ובעולם….

השורה התחתונה

*האם יש התאמה בין התנהלותו העיקבית של משטר האייתולות לבין מדיניות ארה"ב הגורסת שמחווה כספית ודיפלומטית נאותה – הכוללת מיליארדי דולרים והכרה במעמדה האזורי והעולמי הבכיר של איראן – עשויה לשכנע את האייתולות לנהל מו"מ אמין, לדבוק בדו-קיום בשלום ולזנוח את חזונם הפנאטי והמגלומני בן 1,400 שנים?

*האם ארה"ב מכירה  במציאות האיראנית האלימה מאז 1979 – כולל החוקה, מערכת החינוך, הסתה במסגדים ובעצרות-עם, חתרנות וטרור – הממחישה את ההשפעה ההרסנית של החלטת וושינגטון לשלול את האפשרויות של פעולה צבאית נגד איראן והחלפת השלטון בטהרן?

*האם מעצבי מדיניות ארה"ב נמנעים מ- או חוזרים על – שגיאות גורליות  שנעשו על ידי קודמיהם בתפקיד ב-1978/79?

*האם מעצבי מדיניות ארה"ב נופלים שוב ברשת ה"תקייה", תוך הקרבת המציאות על מזבח תפישת עולם מערבית המנותקת ממציאות המזרח התיכון?

*האם מעצבי מדיניות ארה"ב ממשיכים להמעיט במשקל הדומיננטי של האיסלאם בעיצוב התרבות המדינית של מדינות ערביות ומוסלמיות, בכלל, ובעיצוב החזון והמדיניות של הרפובליקה האיסלאמית באיראן, בפרט, והאיום שחזון זה מהווה על ארה"ב והעולם?

*לפי פתגם אמריקאי: עבדת עלי פעם אחת – תתבייש לך; עבדת עלי פעמיים – הבושה שלי!