הכי פופולרים

(חומר נוסף על איראן כאן)

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3L13D4j

English edition   https://bit.ly/3o2RVMV

 משטר אלים מבית הוא דלק למדיניות חוץ אלימה

לפי  Iran human rights review הבריטי: "…. השילוב בין הפרת זכויות אדם, פיתוח והפצת מערכות נשק, היעדר דמוקרטיה, ותמיכה בגופי טרור ברחבי העולם הם תופעה ייחודית ההופכת את איראן ליישות מסוכנת. הפרת זכויות אדם באיראן מאיימת על השלום והביטחון ברחבי העולם. יש היאבק בתופעה זאת, לא רק למען הצדק, אלא גם למען השלום, היציבות ושלומן של הדמוקרטיות המערביות…."

דיכוי מיעוטים דתיים ועדתיים באיראן, בנוסף לחינוך לשנאה אנטי-מערבי, הם הביטוי האמין ביותר של תפישת-העולם וחזון משטר האייתולות. אבל, תופעה זאת אינה מקבלת תשומת לב ראוייה של מעצבי מדיניות החוץ והביטחון בארה"ב.

מדיניות הפנים פורעת-החוק של משטר האייתולות מהווה קו-ייצור פורה של כח-אדם להפצת המהפיכה האיסלאמית ברחבי העולם.

התעלמות ארה"ב והמערב מהשפעתו המשמעותית של משטר הדיכוי האיראני על התנהלות איראן בזירה הבינלאומית, מעניקה רוח-גבית למשטר האייתולות ורוח-נגדית למאבק בטרור האיסלאמי.

למעשה, התמקדות במדיניות הדיכוי של איראן תעמיד את המו"מ בין איראן לארה"ב על בסיס מוצק של מציאות, ולא על בסיס רעוע של הרהורי-לב .

התמקדות במדיניות הדיכוי (עם דגש על מערכת החינוך לשנאה) תמחיש למשטר האייתולות שאינו יכול להתיימר להיות שותף-אמין למו"מ, כל עוד הוא פועל כמוקד הפצה של טרור אנטי-סוני ואנטי-מערבי המונחה על ידי חזון פנאטי שיעי בן 1,400 שנים.

התמקדות זאת תפעיל לחץ על משטר האייתולות למתן התנהלות מבית, או לשחק לידי גלאי-שקר שיחשוף את זהותו האמיתית.

הענקת לגיטימציה בינלאומית ל- והכרה במעמד בכורה אזורי ועולמי של – משטר האייתולות, כולל חבילה נדיבה פיננסית ודיפלומטית, מהווים לגיטימציה למשטר השיעי האלים ביותר מאז המהפיכה האיסלאמית ב-1978/79.

הענקת לגיטימציה בינלאומית למשטר האייתולות, שחרת על דגלו מלחמת חורמה במשטרים ה"משומדים" הסונים (כגון ערב הסעודית, איחוד האמירויות ובחריין) ובמערב "הכופר", ובראשו "השטן הגדול האמריקאי", מנחיתים מהלומה עזה לחוגים איסלאמים המנסים להחדיר מתינות איסלאמית באיחוד האמירויות, מצרים, ערב הסעודית ומרוקו.

הענקת לגיטימציה למשטר האייתולות – מבלי להתנותה  בעקירת החינוך לשנאה והדיכוי – שומטת את הקרקע מתחת לרגלי המיעוטים הדתיים והעדתיים ופעילי זכויות האדם באיראן.

דיכוי זכויות האדם באיראן

Iran human rights review מוסיף: "חוקת איראן [אושררה ב-24 אוקטובר 1979 ותוקנה ב-28 יולי 1989] לא מכירה בזכויות אדם כפי שמוגדרות במגילות זכויות האדם…. זכויות הלא-מוסלמים נחותות מהמוסלמים, וזכויות האישה נחותות  מהגברים…. מאז הקמת הרפובליקה האיסלאמית של איראן ב-1979 נחקק מספר רב של חוקים המפלים לרעה את האישה האיראנית….

"באיראן אין ריבונות של העם, אלא כפיפות מלאה של 'אומת האלוהים' לאלוהים ולנציגו עלי אדמות,  שהוא 'המנהיג העליון' [אייתולה חמנאי שירש את מקום אייתולה חומייני] בעל סמכויות חוקתיות מקיפות ובלעדיות….

"המנהיג העליון [המכהן לכל החיים] קובע את זכויות העם האיראני, שולט על כל זרועות השלטון, ומפרש את החוקים והתקנות לפי הפרשנות השיעית המחמירה ביותר…. מכאן עונשים אכזריים שגרתיים כמו סקילה באבנים, כריתת אברים, הלקאה והוצאות להורג….

"סעיף 12 בחוקה קובע שהשיעה היא הדת הרשמית באיראן. דתות אחרות יכולות לפעול באופן חופשי במסגרת החוק [הנתון לפרשנות השליט השיעי העליון]…. לשלוש דתות [זורואסטריות, יהדות ונצרות] יש חופש-דת [לפי פרשנות השליט העליון], אבל לא להפיץ את הדת. נסיון להמיר דתו של מוסלמי גורר גזר דין מוות…."

לפי הפרופסורים וואהאבודין ראיס ועבדול באני קאמאל מהאוניברסיטה האיסלאמית הבינלאומית במאלזיה ואוניברסיטת אידירים בייאזיט בתורכיה: "יש פגיעה שיטתית בזכויות האדם של המיעוטים העדתיים והדתיים באיראן….  זכויותיהם של מי שאינם שיעים – כגון סונים [10 מיליון באוכלוסייה של 85 מיליון], באהאים [850,000 ונטולי-זכויות], זורואסטרים [35,000], יהודים [8,500] ונוצרים [7,000] – נתונות לפרשנות שיעית של החוקה….

"הפלייה ממוסדת קיימת נגד מיעוטים דתיים [המהווים אוכלוסייה מוגנת אך נחותה – ד'ימי]…. המיעוטים חייבים לפעול רק במסגרת מגבלות של השיעה….

"האוכלוסייה המוסלמית באיראן מחולקת לשיעים וסונים… אך במקרים הנדירים שסוני נבחר לתפקיד ציבורי, הוא מושבע לקדם את ערכי השיעה…."

לפי דיווח "מכון המזרח התיכון" הוושינגטוני, "יש באיראן 3.5 מיליון סופים מוסלמים. בניגוד לאייתולות, הסופים מתנגדים לאיסלאם כפייתי, נטול-סובלנות ואלים, אלא פועלים לרוחניות, מיסטיקה וקדושת החיים והחירות. המנהיג הסופי בן ה-90, דר' נור עלי טאבאנדה מת (נרצח?) כאשר היה שנתיים במעצר-בית. במקומו מונה איש-דת סופי המהווה בא-כח של האייתולות…."

Arab News הסעודי דיווח ב-22 דצמבר 2021: "מיעוטים שאינם-פרסים מהווים כ-50% מאוכלוסיית איראן, אך מופלים לרעה באופן משמעותי…. מאז מהפיכת 1979 סובלים הכורדים, הערבים והבלוצ'ים מנחת-זרוע כוחות הביטחון…  דיכוי דומה הוא גם גורל ערביי חוזיסטאן שרובם שיעים [2% מהאוכלוסייה]… כמו גם המיעוט האזארי המהווה 16% מהאיראנים, המהווה יעד ביטחוני עבור משמרות המהפיכה באיראן, עקב הקשר התרבותי לתורכיה, ועקב הזיקה ההיסטורית-עדתית לאזארבייג'אן השכנה מצפון…. הכורדים הם מיעוט של 10% שרובו סוני… וכמו שאר המיעוטים הם מנועים מללמד את שפתם בבתי ספר. כורדים החשודים בהשתייכות לארגוני אופוזיציה כורדית מוצאים להורג…."

השורה התחתונה

האם ארה"ב והמערב יכולים להמשיך להתעלם מהמשמעות האסטרטגית הגלובלית של ההתנהלות פורעת-החוק של משטר האייתולות – מאז 1979 – כולל חינוך לשנאה, למרות שהיא פס-יצור יעיל של כח אדם ליצוא המהפיכה האיסלאמית האלימה ברחבי העולם?!

האם ארה"ב והמערב יכולים להמשיך ולהתעלם מהעובדה שההתנהלות פורעת-החוק של משטר האייתולות מבטאת את החזון האסטרטגי של משטר זה בזירה הבינלאומית?!

האם ארה"ב והמערב יכולים לקיים מאבק יעיל במעורבות משטר האייתולות בחתרנות, טרור ומלחמות, כאשר הן מתעלמות מהתפקיד המרכזי של האידיאולוגיה השיעית, הדיכוי והחינוך לשנאה בליבוי אלימות איראנית מתאיילנד, דרך המזרח התיכון ואפריקה ועד לאמריקה הלטינית וגבול ארה"ב-מכסיקו?!

הענקת לגיטימציה למשטר האייתולות, והכרה במעמד בכיר של המשטר בזירה האזורית והעולמית, מהווים בגידה במיעוטים הדתיים ועדתיים באיראן, שומטים את הקרקע מתחת לרגלי המשטרים הסונים הערביים הפרו-אמריקאים, מנחיתים מהלומה למאבק הדמוקרטיות המערביות בטרור האיסלאמי, ופוגעים בנסיונות לקדם איסלאם מתון במדינות האיסלאם.

 

"מידה", https://bit.ly/3F2k5yd

English edition  https://bit.ly/32WalHj

מאז עלייתו לשלטון באיראן ב-1978/79, משטר האייתולות דבק ביעד-על של שלטון שיעי עולמי, המחייב פיתוח יכולות-על (גרעין, טרור, כלי טיס בלתי מאויישים וטילים בליסטים בפרט וטכנולוגיות ביטחוניות בכלל) והתגברות על מכשול-על (ארה"ב).

ב-1970-1962 מצרים – שהייתה בעלת-ברית של ברה"מ – השתתפה באופן פעיל במלחמת האזרחים בתימן כמקפצה להפלת המשטרים הפרו-אמריקאים בסעודיה ושאר מדינות חצי האי ערב, שהוא אזור קריטי לסחר, אספקת נפט, מלחמה בטרור האסלאמי ויציבות העולם.

מאז 2011 משתתף משטר האייתולות האנטי-אמריקאי במלחמת האזרחים בתימן (בנוסף למלחמות האזרחים בעיראק, סוריה ולבנון), ומסייע לחות'ים השיעים ("חיילי אללה") האנטי-אמריקאים – באמצעות כח אדם איראני וחיזבאללה, אמצעי לחימה, הדרכה ומודיעין – כמקפצה להפלת המשטרים הסונים הפרו-אמריקאים בסעודיה ושאר מדינות חצי האי ערב.

בפברואר 2021 הוציאה ארה"ב את החות'ים מרשימת ארגוני הטרור במסגרת החיזור אחר האייתולות באיראן, הפסיקה את הסיוע למלחמת סעודיה והאמירויות הפרו-אמריקאיות בחות'ים האנטי-אמריקאים, והפעילה לחץ על סעודיה בגין הפרת זכויות אדם. אבל, בנובמבר 2021 השתלטו החות'ים על שגרירות ארה"ב בצנעא, לקחו מספר עובדים מקומיים כבני-ערובה, והבהירו – שוב – שהטרור האסלמי/ערבי מכה במסייעים לו.

חשיבותה הגיאו-אסטרטגית של תימן

זרועות התמנון האיראני מגיעות מהמפרץ הפרסי ומרכז אסיה, למזה"ת, אירופה, אפריקה, ועד אמריקה הלטינית וארה"ב, כולל תימן שם איראן עוקפת את המפרץ הפרסי, הים הערבי, האוקינוס ההודי ומפרץ עדן, ומוסיפה שמן רותח למדורת מלחמת האזרחים בתימן, המשמשת כמאכלת המכוונת לגרונו של בית המלוכה הסעודי.

משטר האייתולות ער לחשיבותה הגיאו-אסטרטגית של תימן – אזורית ועולמית – והשפעתה על הביטחון הלאומי, ביטחון הפנים והכלכלה של ארה"ב ("השטן הגדול") שהיא המשוכה הגבוהה ביותר בדרך להגשמת חזון-העל המגלומני של האייתולות.

למרות שתימן ענייה, מפוצלת ועתירת מלחמות אזרחים, יש לה תפקיד מרכזי  בביצור/ערעור יציבות השלטון הסעודי החשוף לזעזועי פנים וחוץ, כמו גם לביצור/ערעור יציבות איחוד האמירויות, בחריין, עומאן, ואפילו מצרים הפרו-אמריקאיות.

לתימן גבולות באורך 1,458 ק"מ ו-288 ק"מ עם ערב הסעודית ועומאן, והיא יכולה להעניק בסיסי קרקע, ים ואוויר יקרי-ערך למשטר האייתולות ו/או ליריביו.

תימן מהווה מרכז-הפצה של טרור אסלאמי אזורי ועולמי וזירת עימותים בני 1,400 שנים בין הסונים לשיעים, בין הסונים לבין עצמם ועימותים ערביים בין-שבטיים.

לתימן גבול ימי משותף עם אריתריאה, ג'יבוטי, סומלילנד וסומליה הבלתי-יציבות, בלתי-צפויות ובלתי-דמוקרטיות בקרן אפריקה. תימן וקרן אפריקה שולטות על מיצר באב-אל מנדב, המחבר בין ים סוף לבין מפרץ עדן והאוקינוס ההודי, ומהווה חוליה קריטית בסחר בין אירופה ואסיה. באב אל מנדב הוא נתיב ימי האחראי ליציבות אספקת הנפט לאירופה, לתפקוד נמל ג'דה הסעודי ותעלת סואץ, וליציבות הכלכלית של מצרים.

על חיוניות תימן בזירה הימית, והאפשרות שתהווה בסיס ימי ומודיעיני של איחוד האמירויות, או סעודיה, איראן, או רוסיה, אפשר ללמוד גם מרצועת החוף שאורכה 1,900 ק"מ, נמלי הים האסטרטגים בעדן, מוקאלה, מוח'א ואל-חודיידה, והאיים סוקוטרה (ארכיפלג בים הערבי), פרים (מיצר באב אל-מנדב), חאניש (ארכיפלג בדרום ים סוף) וקמראן (דרום ים סוף).

אמנם ארה"ב היא מפיקת הנפט והגז הטבעי הגדולה בעולם, והיא קרובה לעצמאות בתחום האנרגיה, אך שוק ומחירי הנפט/דלק תלויים במידה רבה במזה"ת המפיק 27% מהנפט העולמי, ומכאן חשיבות מיצר באב אל-מנדב ליציבות שוק האנרגיה העולמי.

מעורבות צבאית של איראן במלחמת האזרחים תימן

משטר האייתולות מעורב במלחמת האזרחים בתימן לצד המיעוט החות'י-שיעי, אנטי-סעודי ואנטי-אמריקאי, ונגד הרוב הסוני המפוצל הנתמך על ידי סעודיה ואיחוד האמירויות. מעורבות האייתולות מתעצמת מ-2011 עם התפרצות הצונאמי הערבי (הנקרא בטעות – "אביב ערבי") הממשיך לזעזע את המזרח התיכון.

על משקל מעורבות האייתולות (בסיוע חיזבאללה) אפשר ללמוד מהצלחת המיעוט החות'י בשדה הקרב, שידרוג השתלטותו על עיר הבירה צנעא, השלמת שליטתו בצפון ומערב תימן, והתקדמותו – לפי שעה – בקרב על אזור מאריב, שהוא אזור הנפט והגז הטבעי המוביל בתימן.

הישגי החות'ים התאפשרו בעזרת סיוע האייתולות הכולל מימון, כח אדם, אימונים, מודיעין, ואספקת רקטות, טילים-מונחים קרקע-אוויר, מטולי-רימונים, תחמושת, חומרי נפץ, וכלי טיס בלתי-מאוישים (כטב"מ).

קבלת הכטב"מ והטילים-המונחים מאפשרים לחות'ים לשדרג את הפגיעות בריאד, ערים נוספות, מתקני נפט, נמלי תעופה ומטרות אזרחיות נוספות בסעודיה.

השורה התחתונה

מעורבות האייתולות במלחמת האזרחים בתימן מלמדת על חזונם ומדיניותם אשר – בניגוד להערכת ממסד החוץ והביטחון במערב – אינם מונחי-יאוש או הפלייה, אינם ממוקדים בסכסוכי-גבול נקודתיים, אינם ניתנים לפשרה ולקיום הסכמים עם "כופרים", אינם שותפים פוטנציאלים לדו-קיום בשלום עם השכנות הערביות הסוניות, אינם מאמצים דמוקרטיה וזכויות אדם, ואינם מגבילים את שאפתנותם למפרץ הפרסי והמזה"ת, אלא חותרים להגמוניה עולמית, כולל יבשת אמריקה.

משטר האייתולות – כמו "האחים המוסלמים" ועוד יריבים ואויבים של ארה"ב – מקבלים רוח גבית מנחישות הנשיא ביידן ויועציו לדחוק לקרן זווית את האופציה הצבאית לטובת דיפלומטיה, להוריד מסדר היום את האופציה של חילופי-ממשל בטהרן, ולהעדיף מחוות ופייסנות על פני נחישות והדברה (כלפי טהרן).

הסיכוי לשנות את תפישת העולם והמדיניות של מזכיר המדינה טוני בלינקן (שהוא המעצב המוביל את מדיניות הנשיא ביידן), היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן, ראש ה-CIA  וויליאם ברנס, השליח המיוחד לסוגייה האיראנית רוב מאלי וחבריהם שואף לאפס. היה להם תפקיד מרכזי בעיצוב הסכם הגרעין מ-2015 המבטא את התנהלותם בעשרות השנים האחרונות, הם נחושים להתמיד בדרכם, ולמחוק את מורשתו של הנשיא טראמפ.

לכן, בר-השיח המוביל בנסיון להביא לשינוי מדיניות ארה"ב כלפי משטר האייתולות הוא הקונגרס – על שני בתיו – שהוא בעל עוצמה שקולה לרשות המבצעת בנושאי פנים וחוץ, ונוטה להעניק משקל רב-יותר לעמדות הבוחרים (ב-435 אזורי הבחירה וב-50 המדינות) מאשר לעמדת מנהיגי המפלגות, כולל הנשיא (במיוחד בתקופת השפל הנוכחית בפופולריות של ביידן).

הימנעות הצמרת הישראלית מדו-שיח שיטתי ומעמיק בסוגייה האיראנית עם הנהגות בית הנבחרים והסנאט, ומחוקקים מרכזיים בוועדות ההקצבות והכוחות המזוינים בשני בתי המחוקקים, מהווה סטירת לחי לדמוקרטיה האמריקאית, הפגנת חולשה מול לחץ של נשיא ארה"ב (המזמינה לחץ נוסף), ופגיעה חמורה בביטחון הלאומי של ישראל.

פוסטים אחרונים

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3DAlJZ0

English edition  https://bit.ly/3Ye0qUX

ביקור מזכיר המדינה אנתוני בלינקן במצרים, ישראל והרש"פ (31-29 ינואר 2023) היה ציון דרך נוסף במורשתו עתירת-השגיאות במזה"ת, הפוגעת באינטרס ארה"ב, ביציבות האזור ובחתירה לשלום.

בלינקן במצרים

*במפגש עם בלינקן הדגיש הנשיא סיסי את השלכות הארועים הוולקנים בלוב, המתדלקים את מדורת המזה"ת מאז התפרצותם ב-2011, ומחריפים את הטרור האיסלאמי באפריקה ואירופה ואת טרור "האחים המוסלמים" במצרים.

*ההתפרצות באה בעקבות המתקפה הצבאית של נאט"ו, בהנהגת ארה"ב, על משטר קדאפי, שהייתה ביוזמת אישים מרכזיים בנשיאות אובמה-ביידן, שכללו את אנתוני בלינקן (שהיה היועץ לביטחון לאומי של סגן הנשיא ביידן), והונהגו על ידי מזכירת המדינה הילארי קלינטון ולצידה ג'ייק סאליבן יועצה הבכיר וראש האגף לתכנון מדיני (המכהן היום כיועץ לביטחון לאומי של הנשיא ביידן), סוזן רייס השגרירה לאו"מ וסמנטה פאואר היועצת הבכירה של הנשיא אובמה.

*המתקפה על קדאפי הייתה מונחית-זכויות אדם, אבל נכשלה קשות עקב אי-הבנת הזירה המזה"תית, המתרחש בלוב והשינוי המהותי בהתנהלות קדאפי. הרודן הלובי (שהעביר את תשתית הנשק הגרעיני לארה"ב!) לא טבח באנשים חפים מפשע אלא בטרוריסטים אסלאמים אנטי-אמריקאים, שמיהרו לרצוח את שגריר ארה"ב בלוב, כריסטופר סטיבנס, מייד לאחר שארה"ב סייעה בידם לחסל את קדאפי.

*מטרת המתקפה הייתה למנוע טבח איום ונורא של תושבי לוב על ידי קדאפי, אבל למעשה דירדרה את לוב לתוהו ובוהו של עשרות שנים, ולשפיכות דמים המגמדת את התחזיות הנוראיות ביותר של קלינטון ובלינקן.

*הפלת משטר קדאפי הפכה את לוב – שהיא הבטן הרכה של אירופה – לאחת הזירות הגדולות בעולם של טרור אסלאמי אנטי-מערבי, גן עדן למבריחי סמים ונשק, מאיץ להחרפת הטרור האסלאמי הגלובלי, מגרש בייתי של עשרות מיליציות טרור, ובמה למלחמות אזרחים עם מעורבות של תורכיה, קטאר. איטליה, מצרים, איחוד האמירויות, סעודיה וצרפת.

*מדיניותו מונחית-זכויות האדם של בלינקן התעלמה (ועדין מתעלמת) מהעובדה שבמזה"ת אין בפני ארה"ב בחירה בין מדינות ערביות המכבדות או מפירות זכויות אדם, אלא בחירה בין מדינות ערביות פרו-אמריקאיות ומדינות ערביות אנטי-אמריקאיות שכולן מפירות זכויות אדם.

*הסירוב להכיר במציאות זאת מביאה גם ללחץ צבאי, כלכלי ודיפלומטי על הנשיא סיסי הפרו-אמריקאי, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן הפרו-אמריקאי ויורש העצר האמירתי מוחמד בן זייאד הפרו-אמריקאי לריכוך מלחמתם בטרור "האחים המוסלמים" (המוגדרים על ידי מחלקת המדינה כגוף דתי, חברתי ופוליטי לגיטימי) והטרור החות'י בתימן הנתמך על ידי איראן.

*מדיניות זאת של בלינקן – בנוסף להשתוקקות להגיע להסכם נוסף עם משטר האייתולות באיראן – דוחפת את מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות לזרועות סין ורוסיה.

בלינקן בישראל וברש"פ

למרות אכזבתו של בלינקן מההתנהלות פורעת-החוק של איראן, ועל אף הרחבת התרגילים הצבאיים המשותפים בין ארה"ב לישראל, בלינקן ממשיך לכפור בעובדה שהאופציה הדיפלומטית כלפי איראן – המיושמת מפברואר 1979 – נכשלה כישלון חרוץ, ומעניקה רוח גבית עזה לאסטרטגיה האנטי-אמריקאית של האייתולות במפרץ הפרסי, המזה"ת, קרן אפריקה, צפון ומערב אפריקה ואמריקה הלטינית (עד גבול ארה"ב-מכסיקו).

*בלינקן דוחה את טענת ישראל וכל מדינות ערב הפרו-אמריקאיות שרק איום אמין באופציה צבאית לשינוי-משטר יכול להסיר את האיום האזורי והגלובלי,  הטרוריסטי, קונבנציונלי, בליסטי וגרעיני של משטר האייתולות. בלינקן עדין משוכנע שחבילה נדיבה פיננסית ודיפלומטית עשויה לשכנע את המשטר האפוקליפטי בטהרן לדבוק בדו-קיום בשלום, לנהל מו"מ אמין ולזנוח חזון דתי, פנאטי וגלובלי בן 1,400 שנים.

*מדיניות בלינקן כלפי איראן מכרסמת קשות בכח ההרתעה של ארה"ב ובאמינותה האסטרטגית בעיני בעלות בריתה הערביות, החשות את מאכלת האייתולות ו"האחים המוסלמים" על צווארן.

*לפי דובר מחלקת המדינה: "יש צורך דחוף שכל הצדדים [ישראל והרש"פ] יורידו את הלהבות… וישימו קץ למעגל האלימות הגורם לקטל רב מדי של חפים מפשע…."

*בלינקן משתמש שוב בסימטריה מוסרית – הבלתי מוסרית – שאינה מבחינה בין טרוריסטים פלסטינים המתמקדים בשיטתיות ובכוונה ברצח אזרחים (ולעתים פוגעים בחיילים), לבין חיילי צה"ל המתמקדים בשיטתיות ובכוונה בהרג טרוריסטים (ולעתים פוגעים באזרחים). הסימטריה המוסרית מדרבנת (לא בכוונה תחילה) את הטרור הפלסטיני, ונועדה לצמצם את מלחמת ישראל בטרור הפלסטיני.

*ביקור בלינקן ברמאללה מאדיר את הלגיטימיות של הרש"פ המקיימת – מאז 1993 – מערכת חינוך לשנאה השוטפת את מח הנוער הפלסטיני בשנאת ישראל והיהודים ובהתמכרות לחיסול "הישות הציונית". מערכת החינוך לשנאה מהווה בבואה אותנטית של תפישת העולם והחזון הפלסטינים, ומהדהדת את המסרים של אמנות הפתח' ואש"פ מ-1959 ו-1964, הקוראות ל"שחרור פלסטין" של טרום-1967.  מערכת החינוך הפלסטינית הפכה לחממה וקו-יצור היעילים ביותר של טרוריסטים ומתאבדים פלסטינים (שאינם "טרוריסטים בודדים" אלא טרוריסטים ממסדיים).

*בלינקן מעניק חשיבות רבה יותר למלל הדיפלומטי הפלסטיני מאשר להתנהלות החינוכית מלבת-הטרור הפלסטינית. הוא מתעלם מהעובדה  שתנאי-מוקדם למו"מ אמיתי לשלום הוא עקירת החינוך לשנאה, ההסתה במסגדים, המענקים הנדיבים למשפחות טרוריסטים והאדרת טרוריסטים על ידי אנדרטאות והנצחת שמותיהם על מוסדות ציבוריים, כולל בתי ספר.

* בלינקן משוכנע שהקמת מדינה פלסטינית היא תנאי לשדרוג יציבות המזה"ת ולחתימת הסכם שלום עם ערב הסעודית. את הגישה הזאת אפשר להעריך על רקע הכישלון הסדרתי של כל הצעות השלום של מחלקת המדינה שנכשלו עקב התעלמותן מהרקורד הפלסטיני פורע-החוק במישור הבינערבי והישראלי ומסדר העדיפויות הערבי (שאינו רואה בסוגייה הפלסטינית נושא רב-חשיבות), ובמקביל העניקו לפלסטינים כח-וטו על תהליך השלום.

*למעשה, הסכמי השלום עם מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן, ושיפור היחסים הדרמטי עם סעודיה (שהיא מנוע מרכזי ל"הסכמי אברהם"), הושגו על ידי עקיפת הסוגייה הפלסטינית, והתמקדות באינטרסים הערביים (המקודמים על ידי שתוף פעולה בטחוני וטכנולוגי עם ישראל) ולא באינטרסים הפלסטינים.

*בניגוד לדעת בלינקן, מדינות ערב אינן מקריבות את האינטרסים שלהן על המזבח הפלסטיני.

*בלינקן מתעלם מהמציאות המזה"תית המדגישה את אי-מרכזיות הסוגייה הפלסטינית (אף מלחמה ערב-ישראל לא פרצה עקב הסוגייה הפלסטינית) ומסדר העדיפויות הערבי (אף מדינה ערבית לא הפעילה שריר צבאי – ובקושי שריר פיננסי – למען הפלסטינים), אלא אם כן סבורים שהמלל הערבי הפרו-פלסטיני משמעותי יותר מההתנהלות הערבית האדישה/שלילית כלפי הפלסטינים.

*בניגוד לבלינקן, מדינות ערב הפרו-אמריקאיות רואות בפלסטינים אב-טיפוס לחתרנות, טרור, בוגדנות וכפיות-טובה בינערביים, ומכירות באופי העריץ, מושחת וטרוריסטי של הרש"פ. הן ניכוו מנטיית הפלסטינים לפגוע ביד המסייעת להם ומארחת אותם, כפי שהיה במצרים בתחילת שנות ה-50', סוריה – 1966, ירדן – 1970-1968, לבנון – 1982-1970 וכווית – 1990.

*מדינות אלו גם ערות לעובדה שהפלסטינים נוטים לשתף פעולה עם משטרים פורעי חוק: גרמניה הנאצית, ברה"מ והגוש הסובייטי, אייתוללה חומייני, צדאם חוסיין, קובה, וונצואלה וצפון קוריאה, ואימון ארגוני טרור מאמריקה הלטינית, אסיה, אפריקה ואירופה.

*השורה התחתונה היא שבניגוד סוחף להערכת בלינקן מדינה פלסטינית מערבית לירדן תביא להפלת המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי מזרחית לירדן; תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי דוגמת לוב, לבנון, סוריה ותימן; ותגרום לתגובת שרשרת שלילית ברחבי חצי האי ערב, העלולה להפיל את המשטרים במדינות הנפט הערביות הפרו-אמריקאיות; לזעזע את המזה"ת (לפחות); תפגע קשות באינטרסים ביטחוניים וכלכליים של ארה"ב, ותקדם אינטרסים של משטר האייתולות, רוסיה וסין.

 

(חומר נוסף על איראן כאן)

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3L13D4j

English edition   https://bit.ly/3o2RVMV

 משטר אלים מבית הוא דלק למדיניות חוץ אלימה

לפי  Iran human rights review הבריטי: "…. השילוב בין הפרת זכויות אדם, פיתוח והפצת מערכות נשק, היעדר דמוקרטיה, ותמיכה בגופי טרור ברחבי העולם הם תופעה ייחודית ההופכת את איראן ליישות מסוכנת. הפרת זכויות אדם באיראן מאיימת על השלום והביטחון ברחבי העולם. יש היאבק בתופעה זאת, לא רק למען הצדק, אלא גם למען השלום, היציבות ושלומן של הדמוקרטיות המערביות…."

דיכוי מיעוטים דתיים ועדתיים באיראן, בנוסף לחינוך לשנאה אנטי-מערבי, הם הביטוי האמין ביותר של תפישת-העולם וחזון משטר האייתולות. אבל, תופעה זאת אינה מקבלת תשומת לב ראוייה של מעצבי מדיניות החוץ והביטחון בארה"ב.

מדיניות הפנים פורעת-החוק של משטר האייתולות מהווה קו-ייצור פורה של כח-אדם להפצת המהפיכה האיסלאמית ברחבי העולם.

התעלמות ארה"ב והמערב מהשפעתו המשמעותית של משטר הדיכוי האיראני על התנהלות איראן בזירה הבינלאומית, מעניקה רוח-גבית למשטר האייתולות ורוח-נגדית למאבק בטרור האיסלאמי.

למעשה, התמקדות במדיניות הדיכוי של איראן תעמיד את המו"מ בין איראן לארה"ב על בסיס מוצק של מציאות, ולא על בסיס רעוע של הרהורי-לב .

התמקדות במדיניות הדיכוי (עם דגש על מערכת החינוך לשנאה) תמחיש למשטר האייתולות שאינו יכול להתיימר להיות שותף-אמין למו"מ, כל עוד הוא פועל כמוקד הפצה של טרור אנטי-סוני ואנטי-מערבי המונחה על ידי חזון פנאטי שיעי בן 1,400 שנים.

התמקדות זאת תפעיל לחץ על משטר האייתולות למתן התנהלות מבית, או לשחק לידי גלאי-שקר שיחשוף את זהותו האמיתית.

הענקת לגיטימציה בינלאומית ל- והכרה במעמד בכורה אזורי ועולמי של – משטר האייתולות, כולל חבילה נדיבה פיננסית ודיפלומטית, מהווים לגיטימציה למשטר השיעי האלים ביותר מאז המהפיכה האיסלאמית ב-1978/79.

הענקת לגיטימציה בינלאומית למשטר האייתולות, שחרת על דגלו מלחמת חורמה במשטרים ה"משומדים" הסונים (כגון ערב הסעודית, איחוד האמירויות ובחריין) ובמערב "הכופר", ובראשו "השטן הגדול האמריקאי", מנחיתים מהלומה עזה לחוגים איסלאמים המנסים להחדיר מתינות איסלאמית באיחוד האמירויות, מצרים, ערב הסעודית ומרוקו.

הענקת לגיטימציה למשטר האייתולות – מבלי להתנותה  בעקירת החינוך לשנאה והדיכוי – שומטת את הקרקע מתחת לרגלי המיעוטים הדתיים והעדתיים ופעילי זכויות האדם באיראן.

דיכוי זכויות האדם באיראן

Iran human rights review מוסיף: "חוקת איראן [אושררה ב-24 אוקטובר 1979 ותוקנה ב-28 יולי 1989] לא מכירה בזכויות אדם כפי שמוגדרות במגילות זכויות האדם…. זכויות הלא-מוסלמים נחותות מהמוסלמים, וזכויות האישה נחותות  מהגברים…. מאז הקמת הרפובליקה האיסלאמית של איראן ב-1979 נחקק מספר רב של חוקים המפלים לרעה את האישה האיראנית….

"באיראן אין ריבונות של העם, אלא כפיפות מלאה של 'אומת האלוהים' לאלוהים ולנציגו עלי אדמות,  שהוא 'המנהיג העליון' [אייתולה חמנאי שירש את מקום אייתולה חומייני] בעל סמכויות חוקתיות מקיפות ובלעדיות….

"המנהיג העליון [המכהן לכל החיים] קובע את זכויות העם האיראני, שולט על כל זרועות השלטון, ומפרש את החוקים והתקנות לפי הפרשנות השיעית המחמירה ביותר…. מכאן עונשים אכזריים שגרתיים כמו סקילה באבנים, כריתת אברים, הלקאה והוצאות להורג….

"סעיף 12 בחוקה קובע שהשיעה היא הדת הרשמית באיראן. דתות אחרות יכולות לפעול באופן חופשי במסגרת החוק [הנתון לפרשנות השליט השיעי העליון]…. לשלוש דתות [זורואסטריות, יהדות ונצרות] יש חופש-דת [לפי פרשנות השליט העליון], אבל לא להפיץ את הדת. נסיון להמיר דתו של מוסלמי גורר גזר דין מוות…."

לפי הפרופסורים וואהאבודין ראיס ועבדול באני קאמאל מהאוניברסיטה האיסלאמית הבינלאומית במאלזיה ואוניברסיטת אידירים בייאזיט בתורכיה: "יש פגיעה שיטתית בזכויות האדם של המיעוטים העדתיים והדתיים באיראן….  זכויותיהם של מי שאינם שיעים – כגון סונים [10 מיליון באוכלוסייה של 85 מיליון], באהאים [850,000 ונטולי-זכויות], זורואסטרים [35,000], יהודים [8,500] ונוצרים [7,000] – נתונות לפרשנות שיעית של החוקה….

"הפלייה ממוסדת קיימת נגד מיעוטים דתיים [המהווים אוכלוסייה מוגנת אך נחותה – ד'ימי]…. המיעוטים חייבים לפעול רק במסגרת מגבלות של השיעה….

"האוכלוסייה המוסלמית באיראן מחולקת לשיעים וסונים… אך במקרים הנדירים שסוני נבחר לתפקיד ציבורי, הוא מושבע לקדם את ערכי השיעה…."

לפי דיווח "מכון המזרח התיכון" הוושינגטוני, "יש באיראן 3.5 מיליון סופים מוסלמים. בניגוד לאייתולות, הסופים מתנגדים לאיסלאם כפייתי, נטול-סובלנות ואלים, אלא פועלים לרוחניות, מיסטיקה וקדושת החיים והחירות. המנהיג הסופי בן ה-90, דר' נור עלי טאבאנדה מת (נרצח?) כאשר היה שנתיים במעצר-בית. במקומו מונה איש-דת סופי המהווה בא-כח של האייתולות…."

Arab News הסעודי דיווח ב-22 דצמבר 2021: "מיעוטים שאינם-פרסים מהווים כ-50% מאוכלוסיית איראן, אך מופלים לרעה באופן משמעותי…. מאז מהפיכת 1979 סובלים הכורדים, הערבים והבלוצ'ים מנחת-זרוע כוחות הביטחון…  דיכוי דומה הוא גם גורל ערביי חוזיסטאן שרובם שיעים [2% מהאוכלוסייה]… כמו גם המיעוט האזארי המהווה 16% מהאיראנים, המהווה יעד ביטחוני עבור משמרות המהפיכה באיראן, עקב הקשר התרבותי לתורכיה, ועקב הזיקה ההיסטורית-עדתית לאזארבייג'אן השכנה מצפון…. הכורדים הם מיעוט של 10% שרובו סוני… וכמו שאר המיעוטים הם מנועים מללמד את שפתם בבתי ספר. כורדים החשודים בהשתייכות לארגוני אופוזיציה כורדית מוצאים להורג…."

השורה התחתונה

האם ארה"ב והמערב יכולים להמשיך להתעלם מהמשמעות האסטרטגית הגלובלית של ההתנהלות פורעת-החוק של משטר האייתולות – מאז 1979 – כולל חינוך לשנאה, למרות שהיא פס-יצור יעיל של כח אדם ליצוא המהפיכה האיסלאמית האלימה ברחבי העולם?!

האם ארה"ב והמערב יכולים להמשיך ולהתעלם מהעובדה שההתנהלות פורעת-החוק של משטר האייתולות מבטאת את החזון האסטרטגי של משטר זה בזירה הבינלאומית?!

האם ארה"ב והמערב יכולים לקיים מאבק יעיל במעורבות משטר האייתולות בחתרנות, טרור ומלחמות, כאשר הן מתעלמות מהתפקיד המרכזי של האידיאולוגיה השיעית, הדיכוי והחינוך לשנאה בליבוי אלימות איראנית מתאיילנד, דרך המזרח התיכון ואפריקה ועד לאמריקה הלטינית וגבול ארה"ב-מכסיקו?!

הענקת לגיטימציה למשטר האייתולות, והכרה במעמד בכיר של המשטר בזירה האזורית והעולמית, מהווים בגידה במיעוטים הדתיים ועדתיים באיראן, שומטים את הקרקע מתחת לרגלי המשטרים הסונים הערביים הפרו-אמריקאים, מנחיתים מהלומה למאבק הדמוקרטיות המערביות בטרור האיסלאמי, ופוגעים בנסיונות לקדם איסלאם מתון במדינות האיסלאם.

 

"מידה", https://bit.ly/3F2k5yd

English edition  https://bit.ly/32WalHj

מאז עלייתו לשלטון באיראן ב-1978/79, משטר האייתולות דבק ביעד-על של שלטון שיעי עולמי, המחייב פיתוח יכולות-על (גרעין, טרור, כלי טיס בלתי מאויישים וטילים בליסטים בפרט וטכנולוגיות ביטחוניות בכלל) והתגברות על מכשול-על (ארה"ב).

ב-1970-1962 מצרים – שהייתה בעלת-ברית של ברה"מ – השתתפה באופן פעיל במלחמת האזרחים בתימן כמקפצה להפלת המשטרים הפרו-אמריקאים בסעודיה ושאר מדינות חצי האי ערב, שהוא אזור קריטי לסחר, אספקת נפט, מלחמה בטרור האסלאמי ויציבות העולם.

מאז 2011 משתתף משטר האייתולות האנטי-אמריקאי במלחמת האזרחים בתימן (בנוסף למלחמות האזרחים בעיראק, סוריה ולבנון), ומסייע לחות'ים השיעים ("חיילי אללה") האנטי-אמריקאים – באמצעות כח אדם איראני וחיזבאללה, אמצעי לחימה, הדרכה ומודיעין – כמקפצה להפלת המשטרים הסונים הפרו-אמריקאים בסעודיה ושאר מדינות חצי האי ערב.

בפברואר 2021 הוציאה ארה"ב את החות'ים מרשימת ארגוני הטרור במסגרת החיזור אחר האייתולות באיראן, הפסיקה את הסיוע למלחמת סעודיה והאמירויות הפרו-אמריקאיות בחות'ים האנטי-אמריקאים, והפעילה לחץ על סעודיה בגין הפרת זכויות אדם. אבל, בנובמבר 2021 השתלטו החות'ים על שגרירות ארה"ב בצנעא, לקחו מספר עובדים מקומיים כבני-ערובה, והבהירו – שוב – שהטרור האסלמי/ערבי מכה במסייעים לו.

חשיבותה הגיאו-אסטרטגית של תימן

זרועות התמנון האיראני מגיעות מהמפרץ הפרסי ומרכז אסיה, למזה"ת, אירופה, אפריקה, ועד אמריקה הלטינית וארה"ב, כולל תימן שם איראן עוקפת את המפרץ הפרסי, הים הערבי, האוקינוס ההודי ומפרץ עדן, ומוסיפה שמן רותח למדורת מלחמת האזרחים בתימן, המשמשת כמאכלת המכוונת לגרונו של בית המלוכה הסעודי.

משטר האייתולות ער לחשיבותה הגיאו-אסטרטגית של תימן – אזורית ועולמית – והשפעתה על הביטחון הלאומי, ביטחון הפנים והכלכלה של ארה"ב ("השטן הגדול") שהיא המשוכה הגבוהה ביותר בדרך להגשמת חזון-העל המגלומני של האייתולות.

למרות שתימן ענייה, מפוצלת ועתירת מלחמות אזרחים, יש לה תפקיד מרכזי  בביצור/ערעור יציבות השלטון הסעודי החשוף לזעזועי פנים וחוץ, כמו גם לביצור/ערעור יציבות איחוד האמירויות, בחריין, עומאן, ואפילו מצרים הפרו-אמריקאיות.

לתימן גבולות באורך 1,458 ק"מ ו-288 ק"מ עם ערב הסעודית ועומאן, והיא יכולה להעניק בסיסי קרקע, ים ואוויר יקרי-ערך למשטר האייתולות ו/או ליריביו.

תימן מהווה מרכז-הפצה של טרור אסלאמי אזורי ועולמי וזירת עימותים בני 1,400 שנים בין הסונים לשיעים, בין הסונים לבין עצמם ועימותים ערביים בין-שבטיים.

לתימן גבול ימי משותף עם אריתריאה, ג'יבוטי, סומלילנד וסומליה הבלתי-יציבות, בלתי-צפויות ובלתי-דמוקרטיות בקרן אפריקה. תימן וקרן אפריקה שולטות על מיצר באב-אל מנדב, המחבר בין ים סוף לבין מפרץ עדן והאוקינוס ההודי, ומהווה חוליה קריטית בסחר בין אירופה ואסיה. באב אל מנדב הוא נתיב ימי האחראי ליציבות אספקת הנפט לאירופה, לתפקוד נמל ג'דה הסעודי ותעלת סואץ, וליציבות הכלכלית של מצרים.

על חיוניות תימן בזירה הימית, והאפשרות שתהווה בסיס ימי ומודיעיני של איחוד האמירויות, או סעודיה, איראן, או רוסיה, אפשר ללמוד גם מרצועת החוף שאורכה 1,900 ק"מ, נמלי הים האסטרטגים בעדן, מוקאלה, מוח'א ואל-חודיידה, והאיים סוקוטרה (ארכיפלג בים הערבי), פרים (מיצר באב אל-מנדב), חאניש (ארכיפלג בדרום ים סוף) וקמראן (דרום ים סוף).

אמנם ארה"ב היא מפיקת הנפט והגז הטבעי הגדולה בעולם, והיא קרובה לעצמאות בתחום האנרגיה, אך שוק ומחירי הנפט/דלק תלויים במידה רבה במזה"ת המפיק 27% מהנפט העולמי, ומכאן חשיבות מיצר באב אל-מנדב ליציבות שוק האנרגיה העולמי.

מעורבות צבאית של איראן במלחמת האזרחים תימן

משטר האייתולות מעורב במלחמת האזרחים בתימן לצד המיעוט החות'י-שיעי, אנטי-סעודי ואנטי-אמריקאי, ונגד הרוב הסוני המפוצל הנתמך על ידי סעודיה ואיחוד האמירויות. מעורבות האייתולות מתעצמת מ-2011 עם התפרצות הצונאמי הערבי (הנקרא בטעות – "אביב ערבי") הממשיך לזעזע את המזרח התיכון.

על משקל מעורבות האייתולות (בסיוע חיזבאללה) אפשר ללמוד מהצלחת המיעוט החות'י בשדה הקרב, שידרוג השתלטותו על עיר הבירה צנעא, השלמת שליטתו בצפון ומערב תימן, והתקדמותו – לפי שעה – בקרב על אזור מאריב, שהוא אזור הנפט והגז הטבעי המוביל בתימן.

הישגי החות'ים התאפשרו בעזרת סיוע האייתולות הכולל מימון, כח אדם, אימונים, מודיעין, ואספקת רקטות, טילים-מונחים קרקע-אוויר, מטולי-רימונים, תחמושת, חומרי נפץ, וכלי טיס בלתי-מאוישים (כטב"מ).

קבלת הכטב"מ והטילים-המונחים מאפשרים לחות'ים לשדרג את הפגיעות בריאד, ערים נוספות, מתקני נפט, נמלי תעופה ומטרות אזרחיות נוספות בסעודיה.

השורה התחתונה

מעורבות האייתולות במלחמת האזרחים בתימן מלמדת על חזונם ומדיניותם אשר – בניגוד להערכת ממסד החוץ והביטחון במערב – אינם מונחי-יאוש או הפלייה, אינם ממוקדים בסכסוכי-גבול נקודתיים, אינם ניתנים לפשרה ולקיום הסכמים עם "כופרים", אינם שותפים פוטנציאלים לדו-קיום בשלום עם השכנות הערביות הסוניות, אינם מאמצים דמוקרטיה וזכויות אדם, ואינם מגבילים את שאפתנותם למפרץ הפרסי והמזה"ת, אלא חותרים להגמוניה עולמית, כולל יבשת אמריקה.

משטר האייתולות – כמו "האחים המוסלמים" ועוד יריבים ואויבים של ארה"ב – מקבלים רוח גבית מנחישות הנשיא ביידן ויועציו לדחוק לקרן זווית את האופציה הצבאית לטובת דיפלומטיה, להוריד מסדר היום את האופציה של חילופי-ממשל בטהרן, ולהעדיף מחוות ופייסנות על פני נחישות והדברה (כלפי טהרן).

הסיכוי לשנות את תפישת העולם והמדיניות של מזכיר המדינה טוני בלינקן (שהוא המעצב המוביל את מדיניות הנשיא ביידן), היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן, ראש ה-CIA  וויליאם ברנס, השליח המיוחד לסוגייה האיראנית רוב מאלי וחבריהם שואף לאפס. היה להם תפקיד מרכזי בעיצוב הסכם הגרעין מ-2015 המבטא את התנהלותם בעשרות השנים האחרונות, הם נחושים להתמיד בדרכם, ולמחוק את מורשתו של הנשיא טראמפ.

לכן, בר-השיח המוביל בנסיון להביא לשינוי מדיניות ארה"ב כלפי משטר האייתולות הוא הקונגרס – על שני בתיו – שהוא בעל עוצמה שקולה לרשות המבצעת בנושאי פנים וחוץ, ונוטה להעניק משקל רב-יותר לעמדות הבוחרים (ב-435 אזורי הבחירה וב-50 המדינות) מאשר לעמדת מנהיגי המפלגות, כולל הנשיא (במיוחד בתקופת השפל הנוכחית בפופולריות של ביידן).

הימנעות הצמרת הישראלית מדו-שיח שיטתי ומעמיק בסוגייה האיראנית עם הנהגות בית הנבחרים והסנאט, ומחוקקים מרכזיים בוועדות ההקצבות והכוחות המזוינים בשני בתי המחוקקים, מהווה סטירת לחי לדמוקרטיה האמריקאית, הפגנת חולשה מול לחץ של נשיא ארה"ב (המזמינה לחץ נוסף), ופגיעה חמורה בביטחון הלאומי של ישראל.

"חדשות מחלקה ראשונה", 2021, https://bit.ly/3yca7pn

English edition https://bit.ly/2W5MrGq

  1. ב-1975 הביאה נסיגת ארה"ב מוויטנאם למימוש היעד האסטרטגי של הוויאטקונג, ובכך סיימה את המלחמה.

ב-2021 מביאה נסיגת ארה"ב מאפגניסטן לקידום – אך לא למימוש – היעד האסטרטגי של הטאליבן ואל-קעידה, ולכן אינה מסיימת – אלא מלבה – את מלחמת הטרור האסלאמי בארה"ב.

ב-1975 היה היעד האסטרטגי של הוויאטקונג מוגבל לשטחה של וויטנאם, ולכן איפשר דו-קיום בשלום ושתוף-פעולה עתידי עם ארה"ב לשדרוג המצב בוויטנאם.

ב-2021 היעד האסטרטגי בן 1,400 השנים של הטרור האסלאמי אינו מוגבל לשטחה של אפגניסטן, אלא מונחה על ידי פנטיות מגלומנית, השואפת להכניע את המערב "הכופר" – ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי" המהווה את המכשול הקשה ביותר בדרך לניצחון "המאמינים" על "הכופרים" – כדי להקים ישות אסלאמית עולמית, המבוססת על הקוראן והשריעה. יעד זה מנוגד לדו-קיום בשלום עם ארה"ב, ומחייב את המשך המלחמה במערב, כולל טרור על אדמת ארה"ב.

ב-1975 הייתה ארה"ב מעורבת במלחמת אזרחים בוויטנאם, והיה עליה לבחור בין מלחמה בשוחות בוויטנאם לבין סיום המלחמה.

ב-2021 ארה"ב נמצאת בעיצומה של מלחמה מול הטרור האסלאמי, ועליה לבחור בין מלחמה בשוחות בבסיסי הטרור (התובעת מחיר גבוה) לבין נסיגה שתביא למלחמה בשוחות בארה"ב (התובעת מחיר איום ונורא דוגמת "מגדלי התאומים" מספטמבר 2001).

  1. ב-2021 הטאליבן וארגוני ומשטרי טרור נוספים אינם מתרשמים מערכי יסוד של המערב כגון זכויות אדם, דמוקרטיה ודו-קיום בשלום. הם אינם נרתעים מדיפלומטיה תקיפה, אך חוששים מכח-הרתעה ולוחמה יעילה בטרור. הם אינם מייחלים לאהדת הקהיליה הבינלאומית, אלא מייחלים להפחיד, להדביר ולשעבד את הקהיליה הבינלאומית "הכופרת" באמצעי שלום או מלחמה.
  2. נסיגת ארה"ב מאפגניסטן מכרסמת קשות בכח-ההרתעה של ארה"ב, מוסיפה שמן למדורת הצונאמי הערבי (שזכה לכנוי המוטעה – "אביב ערבי") המטלטל את הרחוב הערבי מ-2010. הנסיגה מעצימה ישויות טרור כגון איראן, "האחים המוסלמים", החות'ים בתימן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ. היא גם מעניקה רוח גבית לנשיא התורכי ארדואן השואף לשקם את האימפריה העותומנית. הנסיגה מאפגניסטן מקצינה איומים קיומיים לכל משטר ערבי פרו-אמריקאי כמו סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן, מצרים, מרוקו וירדן.

הנסיגה מאפגניסטן, יחד עם כמיהת ארה"ב לחזור להסכם הגרעין עם איראן, שיקום היחסים בין ארה"ב לבין "האחים המוסלמים" במזה"ת ובארה"ב, והלחץ האמריקאי על סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים, עלולים לקרב מדינות אלו לזרועות רוסיה וסין, הממנפות את הנסיגה לשיפור מעמדן האזורי והעולמי.

  1. הנסיגה מאפגניסטן מחמירה את ביטחונה הלאומי של הודו העומדת בפני איומים מוחשיים ומיידים של הטרור האסלאמי מבית ומחוץ, פקיסטן וסין.
  2. הערכות-המצב הכושלות של הממסד הביטחוני והמדיני של ארה"ב – בכל הקשור להיערכות באפגניסטן והנסיגה ממנה – אינן מפתיעות. הן עקביות עם הכישלון השיטתי של מחלקת המדינה (מחמ"ד) בכל הקשור למזה"ת.

לדוגמא, ב-1948 התנגדה מחמ"ד להכרה בישראל בטענה שלא תעמוד בפני מתקפה צבאית ערבית, שתהיה פרו-סובייטית, ושתפגע ביחסי ארה"ב-ערב ובאספקת נפט מהמפרץ הפרסי. בשנות ה-50' חיזרה ארה"ב בלהט אחרי הנשיא המצרי נאצר שהיפנה לה עורף והפך לבעל-ברית מרכזי של ברה"מ. ב-1978/79 תקעה ארה"ב סכין בגב השאה הפרסי ("השוטר האמריקאי במפרץ הפרסי"), אימצה לחיקה את אייתולה חומייני, וראתה בו מנהיג מתון, מונחה-חופש ופרו-אמריקאי. בשנות ה-80' ראתה ארה"ב בצדאם חוסיין את "אויבו של אויבי (איראן) הוא ידידי", והעניקה לו "אור ירוק" לפלישה לכווית באוגוסט 1990. מ-1993 עד 2000 ראתה ארה"ב בערפאת – בהשראת ממשלות ישראל – מנהיג הראוי לפרס נובל לשלום ולסיוע חוץ שנתי מארה"ב. ב-2012-2009 תקעה ארה"ב סכין בגבו של הנשיא מובארק ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים", המאיימים על כל משטר ערבי פרו-אמריקאי. עד פריצת מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011 התייחסה ארה"ב לבשאר אסאד כמבשר קידמה. ב-2011 הובילה ארה"ב את המתקפה הצבאית לחיסול משטר קדאפי, ובכך הפכה את לוב לזירת מלחמת אזרחים וטרור אסלאמי אזורי ועולמי. ב-2015 הובילה ארה"ב את הסכם הגרעין עם איראן, בהנחה שמשטר האייתולות מהווה שותף אמין למו"מ, ונכון לזנוח חזון פנאטי ומגלומני, חתרנות, טרור עולמי (מתאילנד ועד דרום אמריקה), מלחמות ודיכוי אכזר של העם האיראני.

  1. מדיניות ארה"ב ובריטניה במזה"ת זכתה לביקורת מפרופסור אלי כדורי מאוניברסיטת לונדון, שהיה היסטוריון פורץ-דרך של המזה"ת: "הנסיון להביא למודרניזציה של החברה המזה"תית ולהפוך אותה למערבית גורם נזק העולה על התועלת למזה"ת…. האסלאם מכיר בשתי אפשרויות: מלחמת חורמה ב"כופרים" או כניעת ה"כופרים" ל"מאמינים"…. הסכמי שלום עם "כופרים" הם שלב בעוינות הנמשכת עד הכרת "הכופרים" בעליונות האסלאמית…. דו-קיום בשלום, קדושת הסכמים, שלטון הצדק הטבעי וסובלנות הם זרים למזה"ת…. (The Chatham House Version, עמ' 1-12).
  2. ישראל חייבת להסיק מסקנות מהמשגים השיטתיים של הממסד המדיני בארה"ב, לקבל בערבון מוגבל המלצות ותכתיבים של ארה"ב לגבי הסכסוך הערבי-ישראלי, הסוגייה הפלסטינית וצרכי הביטחון של ישראל, ולהתנהל לפי המזה"ת המציאותי (ההפכפך, האלים, העריץ והמתסכל) ולא לפי הרהורי-לב על "מזרח תיכון חדש" ו"שלום עכשיו".
  3. ההתפתחויות באפגניסטן, המלחמה בטרור העזתי וההתנהלות הפלסטינית מלמדים שמדינה פלסטינית ביו"ש תהיה מיני-אפגניסטן או מגה-עזה ברכסי הרים השולטים על ירושלים, תל אביב ו-80% מתשתיות ואוכלוסיית ישראל, כולל נתב"ג וכביש 6.
  4. ככל שארה"ב מצמצמת את נוכחותה הצבאית במזה"ת – הממוקם בין אירופה, אסיה ואפריקה, ובין הים התיכון, הים האדום, האוקינוס ההודי, הים הערבי והמפרץ הפרסי – כן עולה חיוניות ישראל כמכפלן-עוצמה ייחודי, דמוקרטי, יעיל, ביטחוני, כלכלי וטכנולוגי עבור ארה"ב, ו"סוכן ביטוח חיים" האמין ביותר עבור מדינות ערב הפרו-אמריקאיות.

 

  

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3CTgtxQ

English edition  https://bit.ly/3AsVdwy

  1. 11 ספטמבר 2001 היה שיאו של טרור אסלאמי, המכה בארה"ב מאז סוף המאה ה-18, כאשר פיראטים מוסלמים מצפון אפריקה תקפו בשיטתיות ספינות-סוחר של ארה"ב, גרמו למלחמת 1805-1801, שהביאה את הצי והמארינס של ארה"ב למתקפה נגד מפקדות הפיראטים המוסלמים בטריפולי.

להלן מספר דוגמאות עדכניות של הטרור האסלאמי נגד ארה"ב: 3 מלחים של צי ארה"ב נרצחו בדצמבר 2019 בפנסקולה, פלורידה; 8 אנשים נרצחו באוקטובר 2017 במנהטן, ניו יורק; 49 אנשים נרצחו ביוני 2016 באורלנדו, פלורידה; 14 אנשים נרצחו בדצמבר 2015 בסן ברנרדינו, קליפורניה; 13 חיילי צבא ארה"ב נרצחו בנובמבר 2009 בפורט הוד, טקסס.

כלומר, הטרור האסלאמי רודף את ארה"ב ללא קשר למדיניות ארה"ב וליחסי ארה"ב-ישראל: בתקופת הנשיאים אובמה וטראמפ; בזמן שהנשיא קלינטון לחץ על ישראל לוותר לפלסטינים (300 הרוגים בפיצוצים בשגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה באוגוסט 1998); שבעה ימים לאחר הכרת הנשיא רייגן באש"פ (257 נוסעים נהרגו בפיצוץ מטוס PanAm-103 בדצמבר 1988); למרות הסיוע החריג שהנשיא קארטר העניק לעליית האייתולות לשלטון באיראן (63 אמריקאים הוחזקו כבני ערובה במשך 444 ימים, מנובמבר 1979 עד ינואר 1981, בשגרירות ארה"ב בטהראן שנתפסה ע"י משטר האייתולות); ועוד.

  1. 11 ספטמבר הדגיש את נחישות הטרור האסלאמי (משטר האייתולות, "האחים המוסלמים", טאליבן, אל-קעידה, וכו') להתמיד במערכה להדברת המערב, גם אם ארה"ב נחושה לצמצם את נוכחותה הצבאית במזה"ת. הטרור האסלאמי מפרש את צמצום הנוכחות הצבאית כסימן לעייפות-קרב וכרסום בכח ההרתעה של ארה"ב, המדרבנים את הטרור לרדוף את ארה"ב ולהעתיק חלק הולך וגדל של פעילותו מהמזה"ת לאדמת ארה"ב.
  2. 11 ספטמבר מימש נושא מרכזי בתכניות הלימודים של משטרים מוסלמים (כגון משטר האייתולות והרשות הפלסטינית), המעלה על נס ערכים בני 1,400 שנים כגון "מלחמת קודש" (ג'יהאד) וטרור מתאבדים (שוהאדה) למען האסלאם ואללה, המבטיחים ל"מאמינים" 72 בתולות בגן עדן.

למרות שתכניות לימודים משקפות את החזון ותפישת העולם של השלטון, מעצבי-מדיניות במערב ובישראל – שלא ילחצו ידיהם של מחנכים לשנאה בארצותיהם – מגלים סובלנות ופייסנות כלפי האייתולות והרשות הפלסטינית המטפחים דורות של טרוריסטים.

  1. 11 ספטמבר חושף את העובדה שהטרור האסלאמי אינו מונחה-יאוש, אלא מונחה חזון בן 1,400 שנים, המדגיש אלימות, חוסר-סובלנות, תחושת-עליונות, עריצות ומגלומניה עולמית, הרואה באסלאם את הדת הלגיטימית היחידה, המחייבת להכניע את "הכופרים" – ובמיוחד את ארה"ב – בדרכי שלום או מלחמה.
  2. 11 ספטמבר המחיש את דבריו של פרופ' ברנרד לואיס, מגדולי ההיסטוריונים של המזה"ת: "אם הלוחמים למען האסלאם לוחמים למען האלהים, הרי שיריביהם לוחמים נגד האלהים…. לפי האסלאם הקלאסי, המושך לאחרונה יותר מוסלמים, העולם מתחלק לשניים: בית האסלאם ובית הכופרים. חובת המוסלמים להעביר את הכופרים לאסלאם…. המאבק בין שני חלקי העולם נמשך מאז המאה ה-7…. ארה"ב הפכה לאויב המרכזי, סמל הרוע, האויב השטני של הטוב…של האסלאם…."
  3. 11 ספטמבר מהווה תזכורת לעובדה שהאסלאם נוסד במכה והשתמש באלימות-מונחית-ג'יהאד (ולא בדרכי שלום) כדי להשתלט על חצי האי ערב, המזה"ת, תורכיה, צפון אפריקה, ספרד ואזורים נרחבים באסיה ואפריקה.

רוב המשטרים המוסלמים/ערבים עולים לשלטון – ומודחים משלטון – באמצעים אלימים, כפי שמתרחש לאחרונה במלחמות האזרחים בלוב, סוריה, עיראק ותימן.

האסלאם עושה שימוש באלימות במלחמתו ב"כופרים" אך גם, ובמיוחד, ב"מאמינים" אחרים ו"משומדים" (לדוגמא, הוואהאבים הסעודים בעיני השלטון השיעי באיראן).

  1. 11 ספטמבר היה "קריאת השכמה" למערב המקל ראש במרכזיות הקוראן והשריעה ("חוקי האלהים") בסדר היום האסטרטגי והטקטי (כולל "טאקייה" – לוליינות לשונית להטעיית "כופרים") של משטרים אסלאמים כגון האייתולות באיראן, ,האחים המוסלמים", ארדואן בתורכיה, חיזבאללה, חמאס והרשות הפלסטינית.
  2. ספטמבר 11 מהווה אזהרה מפני ויתורים למשטרי טרור, השופכים דלק, ולא מים, למדורת הטרור.
  3. ספטמבר 11 מבהיר שהמזה"ת אינו מוכן לעכל ערכים מערביים כגון דו-קיום בשלום, דמוקרטיה וזכויות אדם. לדברי פרופ' אלי כדורי, בר-סמכא מוביל בהסטוריה של המזה"ת: "המחשבה שאפשר ליצא דמוקרטיה מערבית למזה"ת דומה למחשבה שאפשר להביא לזרימת מים מהמישור לפסגת ההר".
  4. ספטמבר 11 שופך אור על המכנה-המשותף הרעיוני והאסטרטגי בין ארה"ב לבין ישראל במלחמה מול משטרים וארגונים פורעי-חוק. אלו רואים בארה"ב את "השטן הגדול" ואת ישראל כ"שטן הקטן", ומכירים בישראל כמכפלן-עוצמה ייחודי, אמין ודמוקרטי עבור ארה"ב (כח הרתעה אזורי, מודיעין צבאי, לוחמה בטרור, נסיון קרב), גורם מייצב עבור משטרים ערביים פרו-אמריקאים, ושותף יצירתי בפיתוח ויצור טכנולוגיות אזרחיות וביטחוניות פורצות-דרך ומשנות-משחק.

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/2VGSFMJ

English edition  https://bit.ly/3xnO4f1

ארה"ב מתנתקת מהמזה"ת?

הנשיא ביידן שואף לצמצם את מעורבות ארה"ב במזה"ת, אבל המזה"ת אינו מתכוון לצמצם את העימות עם ארה"ב.

גופים פורעי חוק במזה"ת – כגון שלטון האייתולות באיראן ו"האחים המוסלמים" – רואים בארה"ב מגה-משוכה בדרכם להשיג מגה-מטרה, ששורשיה במאה ה-7: להביא את האסלאם לבכורה-עולמית תוך כדי הכנעת המערב (ובמיוחד ארה"ב) צבאית, תרבותית ודתית.

בדלנות אינה אופציה בכפר הגלובלי, הכולל מדינות וארגונים במזה"ת המהווים מוקד הפצה אזורי ובינלאומי של טרור, סמים וטכנולוגיות צבאיות בלתי-קונבנציונליות. תחום פעילותם משתרע ממזרח אסיה, דרך אפריקה ואירופה ועד ליבשת אמריקה, כולל ארה"ב.

האם ארה"ב תנהיג ותיזום – או תיגרר ותגיב – בכל הקשור למערכת יחסי-הגומלין עם המזה"ת?

האם העימות עם גורמים פורעי-חוק במזה"ת יתנהל בעיקר במזה"ת או על אדמת ארה"ב?  ככל שארה"ב תצמצם את נוכחותה הצבאית במזה"ת, כן יתקרב העימות עם גופי טרור לאדמת ארה"ב.

הרקורד של צוות ביידן

מדיניות הנשיא ביידן במזרח התיכון משקפת את תפישת העולם של יועציו הבכירים לביטחון לאומי ומדיניות חוץ, ובמיוחד מזכיר המדינה, אנתוני בלינקן, המייעץ לביידן מאז 2008-2002, כאשר היה ראש צוות העוזרים של חברי וועדת החוץ הדמוקרטים בסנאט. השפעתו על ביידן דומה לזו של מזכיר המדינה, ג'ים בייקר, שעיצב את מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא בוש.

בכירים נוספים בצוות ביידן הם היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן, ראש סוכנות הביון המרכזית (CIA) וויליאם ברנס ומנהלת זרועות המודיעין, אבריל היינס. לחברי הצוות היה תפקיד מרכזי בעיצוב מדיניות הנשיא אובמה.

לדוגמא, ב-2015 הם היו מעורבים ברקיחת הסכם הגרעין עם איראן, שבא בעקבות חיזור-שיטתי אחרי משטר האייתולות (טרור שיעי) והפניית עורף למשטרים פרו-אמריקאים בסעודיה, איחוד האמירויות ובחריין. מדיניות זאת החריפה את האיום הקיומי על המשטרים הערבים הפרו-אמריקאים, עירערה את אמינות ארה"ב בעיניהם, וקרבה אותם לזרועות רוסיה וסין.

ב-2012-2009 הם תרמו לתמיכת ארה"ב ב"אחים המוסלמים" האנטי-מערביים במצרים (טרור סוני) והפניית העורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי.

הם אמצו לחיקם את הרשות הפלסטינית, ולחצו על ישראל להקמת מדינה פלסטינית ביו"ש, תוך התעלמות מהתנהלות הפלסטינים (לפחות מאז שנות ה-50') שהפכה אותם לאב-טיפוס לחתרנות, טרור וכפיות-תודה בינערביים.

ב-2011 דחפו מזכיר המדינה בלינקן וחבריו למתקפה הצבאית, בהובלת ארה"ב, על קדאפי עקב הפרה אכזרית של זכויות אדם במלחמתו במתנגדיו (שהשתייכו לטרור האסלאמי). המתקפה הפילה אמנם את קדאפי, אך הפכה את לוב לזירה מרכזית של הטרור האסלאמי האזורי והעולמי, תוך כדי הפרה אכזרית של זכויות אדם והצתת מלחמת אזרחים בלוב בהשתתפות צבאית של רוסיה, תורכיה, קטאר, איחוד האמירויות, מצרים, סעודיה, צרפת, איטליה ויוון.

מדיניות הנשיא ביידן

צוות הנשיא ביידן גורס שהטרור האסלאמי מונחה-יאוש (לדוגמא, האייתולות באיראן, "האחים המוסלמים", החות'ים בתימן, חיזבאללה, חמאס, אש"פ), ולכן יש להתמקד בטיפול במקור-היאוש כדי להסיר/למתן את איום הטרור.

צוות-ביידן מתעלם מהעובדה שהטרור האסלאמי מונחה – מהמאה השביעית – לא על ידי יאוש, אלא על ידי חזון דתי, פנטי, מגלומני ואנטי-מערבי שאינו תלוי במדיניות ארה"ב או ישראל.

בניגוד לתפישת העולם של צוות-ביידן, מערכת החינוך הפלסטינית וההתנהלות הפלסטינית מבהירים שהטרור הפלסטיני האנטי-ישראלי קדם ל-1967, ומוקד היעד הפלסטיני אינו גודלה – אלא חיסולה – של ישראל.

צוות ביידן מבקש לבסס את מדיניותו במזה"ת על זכויות אדם ודמוקרטיה, אך ערכים נשגבים אלו נדחים בשיטתיות ובאלימות על ידי המזה"ת הערבי. למעשה, מציאות המזה"ת אינה מעניקה לארה"ב את הברירה בין משטרים ערביים ידידותיים או עוינים המכבדים את זכויות האדם, אלא בין משטרים ערביים ידידותיים או עוינים המפירים בשיטתיות ואכזריות את זכויות האדם.

צוות ביידן גם שואף להעתיק משאבים מהצבא לדיפלומטיה, ולהדגיש רב-לאומיות על פני מדיניות חד-צדדית של ארה"ב, תוך כדי שתוף פעולה עם אירופה (המעדיפה פייסנות על פני מלחמה במשטרים פורעי-חוק), האו"מ וארגונים   בינלאומיים (הנוקטים במדיניות אנטי-אמריקאית).

אבל, דגש מוגזם (המנותק מהמציאות) על רב-לאומיות ודיפלומטיה פוגע לעתים במאבק בטרור, כפי שקרה בהסכם הגרעין הרב-לאומי עם איראן, שהניב פירות עסיסיים למשטר האייתולות באיראן בדמות 150 מיליארד דולרים  והסרת סנקציות כלכליות. פירות אלו העניקו רוח גבית עזה למשטר דכוי אכזר באיראן, למעורבות גוברת של איראן במלחמות אזרחים באפגניסטן, תימן, עיראק, סוריה ולבנון, כמו גם להפצה אזורית ועולמית של טכנולוגיות צבאיות בלתי-קונבנציונליות ושל טרור מתאיילנד במזרח אסיה, דרך אירופה, אפריקה ועד דרום ומרכז אמריקה.

כמו כן, חידוש הסיוע הכספי השנתי לרשות הפלסטינית (אחרי שהושעה על ידי הנשיא טראמפ) אינו מותנה בעצירת התשלומים החודשיים למשפחות טרור, עקירת החינוך לשנאה והפסקת האדרה פומבית של טרוריסטים. גם חידוש הסיוע הכספי השנתי לאונר"א (שהושעה על ידי הנשיא טראמפ) אינו מותנה בהפסקת מימון החינוך לשנאה ובשינוי מדיניות אונר"א מהנצחת מעמד-הפליטים לחילוצם ממעמד זה (כפי שנוהגת "נציבות האו"מ לפליטים" ברחבי העולם!).

מדיניות ביידן כלפי איראן

נחישות ביידן לחזור להסכם הגרעין מ-2015 נחשפת על ידי מינוי רוב מאלי לשליחו המיוחד לענייני איראן. מאלי היה בורג מרכזי בעיצוב הסכם הגרעין, יש לו ערוצי תקשורת פעילים עם משטר האייתולות, חיזבאללה, חמאס והרשות הפלסטינית, והוא חבר אישי ותיק של מזכיר המדינה בלינקן.

בלינקן, מאלי וחבריהם ממעיטים במשקל התנהלות העבר וההווה המתועדת של איראן, ושקועים בהערכות לגבי התנהלותה העתידית המשוערת. הם מקלים ראש במעורבות הצבאית של איראן במלחמת האזרחים בתימן לצד החות'ים-שיעים, ובכוונת איראן למנף את מלחמת האזרחים להשתלטות על מיצרי באב אל-מנדב ולהפלת השלטון בסעודיה. צוות ביידן גם מפעיל לחץ על סעודיה להפסקת מעורבותה במלחמת האזרחים בתימן ורדיפת "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם), ומוציא את החות'ים מרשימת ארגוני הטרור. בתגובה לכך, מגבירים החות'ים את הפצצת מטרות אזרחיות בסעודיה.

צוות ביידן סבור שחבילה פיננסית ודיפלומטית מפתה תשכנע את האייתולות לזנוח את זהותם וחזונם הפנאטים, המנחים אותם מעלייתם לשלטון ב-1978/79, ולהסכים לדו-קיום בשלום עם מדינות המפרץ הסוניות.

הצוות אף מסיר את האופציה הצבאית משולחן המו"מ, בניגוד למתבקש ממו"מ עם משטר פורע-חוק, הרואה בכך חולשה ואף כניעה.

השפעת המחנה "הפרוגרסיבי" במפלגה הדמוקרטית

מדיניות הנשיא ביידן – גם כלפי המזה"ת – מושפעת על ידי התחזקות המחנה "הפרוגרסיבי" (רדיקלי) במפלגה הדמוקרטית בבחירות 2020. "הפרוגרסיבים" נחושים להעביר משאבים מהזירה העולמית לזירה הפנימית, מצדדים במדינות העולם השלישי (שמרביתן ביקורתיות כלפי ארה"ב וישראל), ועוינים את המערב וישראל הניתפסת כחלק מ"המערב הקולוניאליסטי". "הפרוגרסיבים" אינם מכירים את המאפיינים האלימים, הפכפכים, עריצים ונטולי דו-קיום בשלום של המזה"ת במישור הבינערבי והפלסטיני, ולא את היקף התרומה של ישראל לארה"ב, העולה על היקף סיוע החוץ.

במקביל, "הפרוגרסיבים" מאמצים לחיקם משטרים פורעי חוק וזכויות אדם כגון האייתולות, "האחים המוסלמים", חמאס והרשות הפלסטינית. הם גם רואים בצונאמי הערבי (הנקרא בפשטנות "אביב ערבי"), המסעיר את הרחוב הערבי מ-2010, ומלבה טרור אזורי ובינלאומי ומלחמות אזרחים בלוב, סוריה, עיראק ותימן, מאבק להגדרה-עצמית, שחרור לאומי וזכויות אדם.

לסיכום

האם הנשיא ביידן יחזור על – או ימנע מ- שגיאות גורליות בעבר?

האם הנשיא ביידן יכנע ל- או יהדוף את – לחץ "הפרוגרסיבים"?

האם הנשיא ביידן יתעמת עם גופים פורעי חוק בזירה המזה"תית או על אדמת ארה"ב?

 

 

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/2PoQPwX

 English edition  https://bit.ly/3sB9Fyo

המזרח התיכון (מזה"ת) ב-2021

בעוד מזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי של הנשיא ביידן, אנתוני בלינקן וג'ייק סאליבן, מדגישים רב-לאומיות, זכויות אדם, דמוקרטיה וחוק בינלאומי, המזה"ת הסוער מדגיש טרור שיעי (במיוחד איראן) וסוני (במיוחד "האחים המוסלמים" ודאע"ש), מלחמות פנימיות ובינערביות, ושאפתנות מגלומנית של האייתולות באיראן וארדואן בתורכיה.

זעזועי המזה"ת שופכים אור על הפגיעות ועל האפשרות להתפוררות כל הישויות הערביות, שאוכלוסייתן מעדיפה נאמנות מקומית/שבטית על פני נאמנות לאומית.

מציאות זאת מדגישה את מגבלות מעצבי מדיניות מערביים בהבנת המזה"ת הבלתי-צפוי, מפוצל, אלים, נטול סובלנות ועריץ, המסכל בשיטתיות את מאמציהם לייצא למזה"ת דמוקרטיה, זכויות אדם, סובלנות, יציבות ודו-קיום בשלום.

ב-2021 המזה"ת גדוש במערכות נשק מתקדמות ומציג גל טרור ומלחמות שהביאו – מאז 2011 – ליותר מ-500,000 הרוגים וכמעט 10 מיליון פליטים. לדוגמא, איראן (טרור ומלחמות בעיראק, סוריה, לבנון, עזה, חצי האי ערב, קרן אפריקה, מרכז אסיה, אירופה ואמריקה הלטינית), תורכיה (סיוע מבצעי ומדיני לטרור "האחים המוסלמים" ומעורבות צבאית בסוריה, עיראק, לוב, קרן אפריקה והמפרץ הפרסי), לוב (מלחמת אזרחים בינלאומית וטרור אסלאמי), מצרים (מלחמה בטרור "האחים המוסלמים" ודאע"ש), ירדן (מלחמה בטרור "האחים המוסלמים" ועימותים פנים-בדווים ובדווים-פלסטינים), לבנון (טרור אסלאמי ומלחמות אזרחים), סוריה (טרור אסלאמי ומלחמת אזרחים בינלאומית), עיראק (טרור אסלאמי, מלחמת אזרחים בינלאומית והתייחסות לכווית כ"פרובינציה ה-19"), תימן (טרור אסלאמי ומלחמת אזרחים בינלאומית), קטאר (תמיכה פיננסית ב"אחים המוסלמים" וקירבה לאיראן ותורכיה), סעודיה (מלחמה בטרור שיעי, "האחים המוסלמים" ודאע"ש ובטרור האיראני/חות'י בתימן), איחוד האמירויות ובחריין (מלחמה בטרור השיעי, "האחים המוסלמים" ודאע"ש), וכו'.

מאפייני יסוד של היחסים הבינערביים

פרופ' פי. ג'יי. ואטיקיוטיס, שהיה היסטוריון מוביל של המזה"ת בבית הספר ללימודי המזה"ת ואפריקה באוניברסיטת לונדון, מתייחס לרקע הגיאו-אסטרטגי של הסכסוכים הפנימיים והאזוריים הנ"ל (Arab and Regional Politics in the Middle East):

"מדינות ערביות רבות הן תוצאה מפוצלת של האימפריה העותומנית ושל השלטון הבריטי והצרפתי במזה"ת. מכאן ההתמכרות הערבית ללאומיות אלימה, כמו גם מנהיגים בלתי-יציבים המגיעים לשלטון באמצעים אלימים, שקיומם  תלוי בשליטה קשוחה בצבא, שרותי הביטחון והפקידות הבכירה….

"גם ללא הסכסוך הערבי-ישראלי המזה"ת הוא מוכה-סכסוכים ומייצר-סכסוכים…. המכסה מעל הקדירה הבינערבית הרותחת מנע התפרצויות כל עוד החזיקו בו בריטניה וצרפת. היסתלקותן/סילוקן מהאזור החמיר את חוסר היציבות והסכסוכים הבינערביים…. מדינות ערביות רבות כוללות מיעוטים אתנים, שבטיים, או דתיים המופלים לרעה [ומוסיפים שמן למדורת העימותים]….

"אמנם יש מצבים של זהות אינטרסים בין מספר מדינות ערביות המביאה למדיניות משותפת… אבל יש להתייחס לכך באופן מציאותי, ולא להיקלע לאשלייה של אחדות רעיונית בינערבית…. לפי שעה, אין בסיס לפאן-ערביות ולא לאחדות-ערבית….

"[חברות ערביות] מחוייבות לערכים [מזרח תיכוניים] ולא לערכים מיובאים [מערביים]….

"ללא קשר לעימות הבסיסי בין האסלאם ל"כופרים", המזה"ת הערבי ימשיך לשאת בנטל תוצאות העימותים הפנימיים והבינערביים מצפון אפריקה, דרך מצרים, הסהר הפורה, חצי האי ערב ועד המפרץ הפרסי….

"המפה הנוכחית של המזה"ת אינה קבועה….

"הסכמים נחתמים עם משטרים המהווים מטרה לחתרנות ומרידות, והדבר מקשה על היחסים הבינערביים ובין הערבים לגופי-חוץ. מוקדי הסמכות הערביים פגיעים ויעילותם בלתי-צפויה….

"היחסים הבינערביים מהווים מבוך מורכב של יישויות שלעיתים קרובות אינן יכולות להגיע להסכמה. היעדר-הסכמה עלול להוביל לעימותים קטלניים, המערערים את יציבות האזור וגם את יציבות העולם….

לתשומת-לב ארה"ב וישראל

"העימותים הפנימיים והבינערביים ימשכו בטווח הנראה-לעין…. זה מאפיין קבוע של המזה"ת…. על ארה"ב לקבוע את מדיניותה על בסיס המציאות של יחסים בינערביים שאינם נעים במסלול צפוי מבירא עמיקתא לאיגרא רמא או ההיפך, אלא נעים במסלול פתלתל ובלתי-צפוי המגיע לעתים לרגיעה זמנית. על ארה"ב להניח שמשאלות-הלב של הערבים אינן דומות למשאלות-הלב של ארה"ב, ואולי אפילו מנוגדות באופן קיצוני…. (שם, 115-77)."

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/31Po6Um

English edition   https://bit.ly/3sSvn1O

זעזועים בירדן

מדינות זרות, בני משפחת המלוכה וגורמים בדווים בכירים מואשמים בנסיון להביא לחילופי שלטון בירדן.

חילופי שלטון בירדן עלולים להפוך את המדינה – המשתרעת בין סוריה, עיראק, סעודיה וישראל – לבסיס נוסף של טרור פלסטיני ואסלאמי, שיהווה איום קיומי על סעודיה, שאר מדינות חצי האי ערב ומצרים, יעניק רוח גבית לאייתולות באיראן, ארדואן התורכי, ,האחים המוסלמים", סין ורוסיה, ויפגע קשות באינטרסים ביטחוניים וכלכליים של ישראל וארה"ב.

הפגיעות הפנימית של ירדן מושפעת על ידי הפיצול הפנים-בדווי שמקורו ב-1921, כאשר המשפחה ההאשמית מחיג'אז במערב סעודיה יובאה על ידי האימפריה הבריטית, והומלכה על השבטים הבדווים בירדן, המפוצלים שבטית, גיאוגרפית, תרבותית, רעיונית ודתית. חלקם (במיוחד בדרום הממלכה) רואים במשפחה ההאשמית מהגרים בלתי-רצויים, הנתונים להשפעת התרבות המערבית, וסוטים מהאסלאם והערביות בעצם החתימה על הסכם שלום עם מדינה "כופרת" יהודית.

כ-70% מתושבי ירדן הם פלסטינים, בעוד ההנהגה הפלסטינית (אש"פ, הרשות הפלסטינית וחמאס) רואה בירדן ישות מלאכותית וזמנית במערב (78%) פלסטין. מכאן המעורבות הפלסטינית בחתרנות וטרור להפלת השלטון ההאשמי, כפי שהיה במלחמת האזרחים ב-1970 וגל הטרור ב-1989.

פלסטינים רבים מעורבים גם בפעילות פוליטית וחתרנית של "האחים המוסלמים" בירדן, כמו גם במצרים ומדינות המפרץ.

בנוסף לכך, יש בירדן כשני מליון פליטים מעיראק (ובמיוחד) מסוריה, הכוללים גם פעילי טרור אסלאמי הממשיכים פעילותם בירדן.

ההתרחשויות בירדן חושפות מאפיינים בני 1,400 שנים של המזרח התיכון:

*נאמנות משפחתית, שבטית ומקומית עליונה על נאמנות לאומית;

*פגיעות פוליטית, אי-יציבות וזעזועים בלתי-צפויים;

*פיצול וסכסוכים אלימים מקומיים, לאומים ואזוריים;

*שלטון מיעוט לא-דמוקרטי המהווה מטרה לנסיונות הפיכה;

*משטר עולה לשלטון – ומאבד שלטון – באלימות;

*שחיתות שלטונית;

*חוסר-סובלנות אלימה כלפי "מאמינים" ו"כופרים", פנימית ואזורית, דתית, תרבותית, רעיונית וגיאוגרפית;

*היעדר דו-קיום בשלום פנימי ואזורי;

*היעדר דמוקרטיה וזכויות אדם מערביים.

המציאות המזרח תיכונית

הזעזועים בירדן ניזונים גם מהצונאמי הערבי (המכונה בפשטנות "אביב ערבי") שפרץ לרחוב הערבי ב-2011/2010 ומהווה איום קיומי על כל משטר ערבי.

ב-2021 מתעדת הקריסה האלימה של המבנה הפוליטי בעיראק וסוריה – שנחשבו למדינות מובילות בעולם הערבי – את פגיעותו של כל המשטרים הערביים, החשים על צווארם את מאכלת יריביהם מבית ומחוץ.

שליטים ערביים שנחשבו ל"סלע גיברלטר" איבדו את השלטון באלימות – שהביאה לשינויים דרמטים – כפי שהיה לדוגמא:

*ב-1958 הוצא להורג פייסל השני מלך עיראק בהפיכה צבאית; ב-1963 הוצא להורג הגנרל קאסם בהפיכה צבאית-בעת'יסטית; ב-1979 הדיח צדאם חוסיין את קודמו והפך לשליט בלעדי עד תלייתו ב-2006.

*ב-1952 הודח פארוק מלך מצרים בהפיכה צבאית, ששמרה על השלטון עד 2012, כאשר "האחים המוסלמים" עלו לשלטון עד 2013 והודחו על ידי הגנרל סיסי.

*ב-1969 הודח אידריס מלך לוב על ידי קדאפי, שהוצאתו להורג על ידי המון סוער ב-2011 הפכה את לוב – עד היום – לזירת מלחמות אזרחים וטרור אסלאמי.

*ב-1979/78 הודח השאה הפרסי על ידי מהפיכה אסלאמית.

*ב-1964 ו-1985 הודחו שליטים צבאיים בסודן על ידי גורמים  צבאיים-פוליטים-אסלאמיסטים; ב-1989 הנהיג הגנרל באשיר הפיכה צבאית ושלט עד להדחתו ב-2019 על ידי מרד צבאי-אזרחי, העומד בפני התנגדות אסלאמיסטית.

*מ-1962 מהווה תימן זירת מלחמות אזרחים וחילופי שלטון במעורבות גורמי חוץ.

*ב-1987 הודח בורגיבה נשיא תוניסיה על ידי בן עלי, שנמלט והודח ב-2011, והוחלף על ידי "האחים המוסלמים".

היקף האלימות הבינערבית ובין-אסלאמית מתועד על ידי 11 מיליון המוסלמים שנהרגו במלחמה וטרור בין-אסלאמים מאז 1948, מהם 35,000 (0.3%) נהרגו במלחמות ערב-ישראל.

500,000 סורים נהרגו במלחמות אזרחים שפרצו ב-2011, בנוסף ל-7 מיליון פליטים. 2 מיליון נהרגו ו-4 מיליון הפכו לפליטים במלחמות אזרחים בסודן ב-2011-1983. 200,000 נהרגו במלחמות אזרחים באלג'יר ב-2006-1991. מיליון הרוגים במלחמת עיראק-אירן 1988-1980. 300,000 תושבי עיראק (כורדים ושיעים) נהרגו על ידי צדאם חוסיין, בנוסף ל-150,000 שנהרגו בידי טרוריסטים אסלאמים. 200,000 לבנונים נהרגו במלחמות אזרחים – חלקן במעורבות פלסטינית – בשנות ה-70' וה-80' של המאה הקודמת. 80,00 איראנים נהרגו במהפיכת 1978/79 שהעלתה את האייתולות לשלטון בטהראן, ורבים נוספים הוצאו להורג.

השורה התחתונה

לפי פרופ' פואד עג'אמי, שהיה מגדולי המזרחנים וראש לימודי המזרח התיכון באוניברסיטת ג'והן הופקינס (The Arab Predicament): המזרח התיכון מהווה "רצף של אשליות, תיסכול ומדיניות המתדרדרים שוב ושוב לשפיכות דמים".

ואכן, מעצבי מדיניות מערביים המונחים על ידי שאיפה לשלום נוטים להקריב את מציאות המזרח התיכון המורכבת והמתסכלת על מזבח הכמיהה לפתרונות נוחים ומהירים, פשטנות והרהורי-לב, ובכך מוסיפים שמן למדורה.

המזרח התיכון חושף את ערוותם של מדינאים מערביים שקיבלו בברכה את הצונאמי הערבי כאילו היה אביב ערבי, מצעד הדמוקרטיה ומהפיכת "פייסבוק" והנוער; האמינו שאפשר ליישם במזרח התיכון הגועש נורמות מערביות של דמוקרטיה, סובלנות וכיבוד הסכמים; ראו בסכסוך הערבי-ישראלי את "הסכסוך המזרח תיכוני"; והגדירו את הסוגייה הפלסטינית כשורש הסכסוך הערבי-ישראלי, גורם מרכזי בהוויה המזרח תיכונית ובבת-עין של הערבים.

בחינת המציאות ההפכפכה והאלימה במזרח התיכון מחייבת את ישראל לגבש גבולות ביטחון שיעמדו בפני תרחישים מזרח תיכוניים – כגון מתקפת פתע ו/או הפרה אלימה של הסכם שלום – ולא בפני תרחישים מערביים. המזרח התיכון מלמד שכח הרתעה והדיפת לחצים הם תנאים-מוקדמים לצמצום מלחמות וטרור, לעומת פייסנות המעודדת תוקפנות.

תזזיתיות המזרח התיכון מדגישה את ייחודה של ישראל כבעלת-ברית אמינה, יעילה ודמוקרטית של ארה"ב, בעלת יכולות צבאיות וטכנולוגיות המשרתות אינטרסים ואתגרים משותפים של ארה"ב וישראל, ומהוות מכפלן-עוצמה ייחודי עבור ארה"ב, המעניק לארה"ב תשואה שנתית של מאות אחוזים(!) על ההשקעה השנתית של ארה"ב בישראל (המכונה בשגגה "סיוע חוץ").

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3ub3lif

 English edition https://bit.ly/3dnN4zx

איום איראני ותורכי

הרחוב הערבי סוער מאז התפרצות הצונאמי הערבי (המכונה בטעות "האביב הערבי"), ומחריף איומים פנימיים ואזוריים על קיומם של כל המשטרים הערביים.

ב-2021 מחריפים האייתולות באיראן וארדואן בתורכיה – שני משטרים דתיים בעלי שאיפות אימפריאליסטיות מרחיקות לכת –את האיומים הקיומיים על כל משטר ערבי מתון-יחסית. הם מלבים סכסוכים ואלימות פנימיים, וממנפים את הפיצול, היריבות, אי-הסובלנות, המלחמות והטרור הבינערביים, המונעים הקמת חזית ערבית יעילה מול איומי איראן ותורכיה.

ב-2021 האייתולות השיעים וארדואן הסוני – בסיוע פיננסי של קטאר – מהווים מקור תמיכה מרכזי, צבאי ופיננסי, ל"האחים המוסלמים", ארגון הטרור האסלאמי הגדול בעולם, הפועל מ-1952 להפלת כל המשטרים הערביים באמצעי טרור ופוליטיקה, כדי להקים ישות פאן-אסלאמית עולמית שתוריד את התרבות המערבית מגדולתה.

ב-2021, בניגוד להערכה שהסכם עם האייתולות עשוי להוביל לנטישת חזונם האלים והמגלומני ולדו-קיום בשלום עם מדינות המפרץ הסוניות, טהרן ממשיכה ליצא את המהפיכה  המוסלמית לכל מדינות ערב – באמצעות חתרונות, טרור ומלחמה – ולמנף את הצלחת המהלך בעיראק, סוריה, לבנון ותימן.

ב-2021 מנצלים האייתולות את שיתוף הפעולה הצבאי עם המיעוט החות'י-שיעי בתימן – שקיבל סיוע מהוצאת החות'ים מרשימת ארגוני הטרור של ארה"ב ומהלחץ האמריקאי על סעודיה – כדי להפציץ מטרות אזרחיות וצבאיות בסעודיה, במטרה להפיל את השלטון בסעודיה ושאר מדינות המפרץ הערביות.

אמנם האייתולות וארדואן פועלים להשגת יעדים אסטרטגים ארוכי-טווח מנוגדים – הקמת אימפריה שיעית אזורית וגלובלית ושיקום הסולטנות העותומנית הסונית – אבל הם משתפים פעולה בהשגת יעד קצר-טווח: הצרת צעדי המערב – ובמיוחד ארה"ב – והפלת המשטרים הערביים המקורבים למערב. קידום היעד יקצין את זעזועי המזרח התיכון שהוא אזור קריטי בין אירופה, אסיה ואפריקה ובין הים התיכון, ים סוף, האוקינוס ההודי והמפרץ הפרסי, עם השלכות צבאיות וכלכליות חמורות, כולל הטרור האסלאמי האנטי-אמריקאי.

הטרור האסלאמי מתמקד בארה"ב

ארה"ב מהווה מטרה שיטתית לטרור אסלאמי, המאפיין את המזרח התיכון מאז המאה ה-7, ומונחה על ידי עוינות כלפי "כופרים" והמערב. הטרור האסלאמי תוקף את ארה"ב מאז התנכלות הפיראטים הברברים המוסלמים מטריפולי לספינות אמריקאיות במאה ה-18. ארה"ב מהווה מטרה לטרור האסלאמי ללא קשר למדיניותה הכללית ולמדיניותה כלפי ישראל, הסכסוך הערבי-ישראלי והסוגייה הפלסטינית, למרות הלחץ של נשיאים אמריקאים על ישראל, וחרף מחוות מדיניות וסיוע פיננסי נדיב של ארה"ב לערבים.

להלן מספר דוגמאות לטרור האסלאמי האנטי-אמריקאי:

*במרץ 1973 וביוני 1976 רצחו טרוריסטים פלסטינים את שגרירי ארה"ב בסודן ובלבנון בזמן שהנשיאים ניקסון ופורד לחצו על ישראל לבצע מחוות דרמטיות לערבים.

*בנובמבר 1979 השתלטו שליחי האייתולות על שגרירות ארה"ב בטהרן, והחזיקו 63 אמריקאים כבני-ערובה ל-444 ימים, למרות שהנשיא קארטר העניק רוח גבית עזה להשתלטות האייתולות על איראן.

*באפריל ואוקטובר 1983 הפעיל ה"ג'יהאד האסלאמי" הנתמך ע"י איראן – בסיוע טרור פלסטיני – מכוניות תופת בשגרירות ארה"ב ומפקדת המארינס בביירות, ורצח 36 ו-242 אמריקאים, למרות המגעים בין הבית הלבן לבין אש"פ (מ-1981 עד להכרה באש"פ ב-14 לדצמבר 1988), ועל אף ההתנגדות החריפה של ארה"ב למתקפת צה"ל על מפקדות אש"פ בלבנון.

*בדצמבר 1988 טמן הטרור האסלאמי (לוב) פצצה במטוס "פאן-אם" שהתפוצץ על 259 נוסעיו, שבעה ימים לאחר ההכרה הדרמטית של ארה"ב באש"פ.

*בפברואר 1993 התפוצצה מכונית תופת של אל-קעידה בבניין "מרכז הסחר העולמי" בניו יורק וגרמה לרצח 6 אנשים ונזק של 500 מיליון דולרים.

*ביוני 1996 התפוצצה מכונית תופת של חיזבאללה, הנתמך ע"י איראן, במגורי צבא אמריקאי במגדלי חובאר בסעודיה והביאה לרצח 19 חיילים, בשעה שהנשיא קלינטון חיבק בחום את ערפאת.

*באוגוסט 1998 התפוצצו מכוניות תופת של אל-קעידה בשגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו לרצח 300 אנשים (12 אמריקאים), בשעה שקלינטון לחץ על ישראל לויתורים סוחפים לפלסטינים.

*באוקטובר 2000 פגע טרור אל-קעידה בספינת הקרב האמריקאית USS Cole בנמל עדן בתימן ורצח 17 מלחים, בשעה שישראל וארה"ב הציעו לפלסטינים ויתורים חסרי-תקדים.

*ב-11 לספטמבר 2001 הפעיל אל-קעידה שלושה מטוסי-התאבדות שהביאו לרצח 3,025 אנשים בקריסת מגדלי התאומים בניו יורק ולהרס מבנה משרד הביטחון האמריקאי (הפנטגון).

*בנובמבר 2009 רצח רס"ן נידאל חסן (בהשראת אל-קעידה) 13 מחבריו לבסיס הצבאי פורט הוד הטקסס.

*בספטמבר 2012 הסתערו טרוריסטים אסלאמים לובים – שנתמכו ע"י צבא ארה"ב במלחמה להדחת קדאפי – על הקונסוליה האמריקאית בבנגאזי ורצחו ארבעה אמריקאים, כולל שגריר ארה"ב.

*בדצמבר 2015 ויוני 2016 רצחו טרוריסטים אסלאמים 14 אמריקאים בסן ברנרדינו בקליפורניה ו-49 אמריקאים במועדון לילה באורלנדו בפלורידה.

*באוקטובר 2017 ודצמבר 2019 רצחו טרוריסטים אסלאמים שמונה אמריקאים בניו יורק ושלושה חיילי הצי האמריקאי בפנסקולה בפלורידה.

השורה התחתונה

*התעלמות המערב ממשקלו המכריע של החזון הרעיוני-דתי בעיצוב פעילות הטרור האסלאמי, והמעטה בערכו של החזון הדתי, הפנאטי, המגלומני והאנטי-אמריקאי של האייתולות באיראן – כמו גם סירוב המערב להכיר בחזון האלים הפאן-אסלאמי והאנטי-מערבי של "האחים המוסלמים" – מאיימים על קיומם של כל המשטרים הערביים הפרו-מערביים, ופוגעים קשות באינטרסים ביטחוניים וכלכליים של ארה"ב.

*שיתוף הפעולה המבצעי, מחקרי ותעשייתי ההדוק בין ישראל וארה"ב ממנף את הניסיון הייחודי של ישראל במלחמתה השיטתית בטרור האסלאמי, ומעניק לארה"ב שרותים ייחודיים של מעבדה חסכונית בתנאי-קרב המייצרת מדי יום תובנות קרביות, מודיעין, טכנולוגיה וציוד חריגים באיכותם, המהווים מכפלן-כח ייחודי החוסך לארה"ב חיי-אדם ומיליארדי דולרים.

 

 

סרטונים אחרונים

Play Video

Welcome to the rebranded EttingerReport website

Play Video

The US diplomatic option toward Iran is self-destructive

The US diplomatic option induced the transformation of Iran from "the American policeman of the Gulf" to “the largest anti-American venomous octopus in the world.”
Play Video

Palestinian state – is it consistent with US interests?

A Palestinian state west of the Jordan River would cause the demise of the pro-US Hashemite regime east of the River, transforming Jordan into a platform of anti-US Islamic terrorism with ripple effects into the Arabian Peninsula, threatening all pro-US, oil producing Arab regimes, a bonanza to US enemies and rivals and a setback to the US.
Play Video

Can/should Israel defy US pressure?

Israel’s defiance of US pressure has been an inherent feature of US-Israel relations since 1948. It has caused short-term frictions, while generating long-term US strategic respect toward Israel, triggering a dramatic enhancement of mutually-beneficial strategic cooperation. Israeli defiance of US pressure spared the US economic and national security setbacks, dealing major blows to enemies and rivals of the US.

ניוזלטר

הזמינו הרצאות וראיונות

דמוגרפיה

איראן

כשלון האופציה הדיפלומטית האמריקאית מול איראן

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 24 דצמבר 2023, bit.ly/3TK3Aka

English edition  bit.ly/3tp5fB4

*מחלקת המדינה הביאה לעולם את האופציה הדיפלומטית שסייעה להפוך את איראן מ"השוטר האמריקאי" של המפרץ הפרסי ל"תמנון ארסי אנטי-אמריקאי", שזרועותיו פרושות מהמפרץ הפרסי, דרך אפריקה, עד לאמריקה הלטינית, כולל גבול ארה"ב-מקסיקו – הבטן הרכה והפגיעה של ארה"ב.

*האופציה הדיפלומטית – כולל תגובה רופסת לתקיפה איראנית שיטתית של מתקני ארה"ב באזור המפרץ הפרסי והוצאת החות'ים מרשימת ארגוני הטרור– מחמירה את זעזועי האזור ואת האיום על המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, מעניקה רוח גבית לטרור האסלאמי, מכרסמת בכוח ההרתעה של ארה"ב, מקדמת את מעמד רוסיה, סין ובמיוחד איראן ופוגעת בביטחון ארה"ב.

*האופציה הדיפלומטית הסירה את רוב הסנקציות הכלכליות שהוטלו על איראן, והזניקה את יצוא הנפט האיראני מ-500,000 חביות ליום (בתקופת הסנקציות) ל-2-3 מיליון חביות ליום, ובכך הגדילה את הכנסת איראן בכ-100 מיליארד דולרים, שרובם הופנו לשדרוג מכונת הטרור האנטי-אמריקאית, גם באמריקה הלטינית – החצר האחורית של ארה"ב (כמו גם לחות'ים, חמאס וחיזבאללה).

*האופציה הדיפלומטית מקלה ראש במרכזיות החזון הדתי, פנאטי, אימפריאלי של האייתולות ונחישותם האפוקליפטית לייצא את המהפכה השיעית האנטי-אמריקאית. לכן מחלקת המדינה שוגה באשליות על בוננזה כלכלית ודיפלומטית העשויה להשפיע על האייתולות לקבל דו-קיום בשלום עם השכנים הסונים, לקיים הסכמים, ולזנוח חזון בן 1,400 שנים, המושרש בחוקה, מערכת החינוך, דרשות יום ששי במסגדים, והתקשורת הרשמית באיראן.  

*אבל, כצפוי, המחוות הדרמטיות של ארה"ב הובילו להחרפת טרור האייתולות ונחישותם למוטט כל משטר סוני  ולהכניע את "הכופר" המערבי, ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי", במקביל להמשך אפליית ודיכוי נשים ומיעוטים דתיים ואתניים באיראן.

*מחלקת המדינה השיקה את האופציה הדיפלומטית ב-1978/79, כאשר תקעה סכין בגב השאה הפרסי והעניקה רוח גבית להדחתו על ידי אייתוללה חומייני, אותו העריכה כמהדורה איראנית של גנדי, שאינו מעוניין לייצא את המהפכה השיעית, מתמקד בטרקטורים ולא בטנקים, אנטי-סובייטי, פרו-מערבי וגורם מייצב באזור.

*מחלקת המדינה נחשפת בערוותה, כאשר ב-2023 משטר האייתולות ממנף את מחוות האופציה הדיפלומטית כדי ללבות מלחמות אזרחים, טרור, הברחת סמים והלבנת הון במזרח התיכון, אפריקה ואמריקה הלטינית, שם הוא מהדק את שיתוף הפעולה עם ברוני הסמים של מקסיקו, קולומביה, בוליביה, אקוודור וברזיל, מאמן ארגוני טרור, מהדק את הקשר עם ממשלות אנטי-אמריקאיות (במיוחד ונצואלה, קובה וניקרגואה), מקים אתרי ניסוי של טילים בליסטים, ומספק כטב"מים קטלניים וציוד להקמת מנהרות תת-קרקעיות להברחת סמים וטרוריסטים לארה"ב.

*השורה התחתונה: שיטית בי פעם אחת, התבייש לך; שיטית בי פעמיים, הבושה שלי! אחרי 44 שנים שהאייתולות משטים בארה"ב, ופוגעים קשות במעמדה האסטרטגי של ארה"ב בעולם, הגיע הזמן לבדוק את כדאיות האופציה הדיפלומטית, ולשקול את החלפתה על ידי אופציה של שינוי משטר או אופציה של איום צבאי אמין המרחף מעל ראש האייתולות.

יהודה ושומרון

ישראל-סעודיה ושליטה ישראלית על רכסי יו"ש (סרטון)

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"ערוץ 7", 13 ספטמבר 2023, https://www.inn.co.il/news/613823

*זירת הסכם עם סעודיה היא המזרח התיכון הגועש והבלתי-וודאי;

*סעודיה מונחית על ידי אינטרסים סעודים ולא פלסטינים;

*סעודיה – בניגוד – למחלקת המדינה – מודעת להתנהלות האלימה הפלסטינית במישור הבין-ערבי, ולכן אינה פועלת להקמת מדינה פלסטינית;

*הסכם שלום (או נורמליזציה) עם סעודיה אינו נדבך קריטי לביטחון ישראל בהקשר הוולקני של המזרח התיכון, לעומת רכסי יו"ש שהשליטה בהם היא תנאי לקיום ישראל במזה"ת.

ירושלים

קונסוליה אמריקאית בירושלים – פגיעה בארה"ב ואתגר לישראל

"מידה" https://bit.ly/3mRILTa

English edition  https://bit.ly/3nRXqNv

אם הנשיא ביידן יסוג מהכרת קודמו, הנשיא טראמפ, בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של ישראל, ומושב שגרירות ארה"ב בישראל, הוא יישם את תפישת העולם של מחלקת המדינה (מחמ"ד) הפועלת לחלוקת ירושלים, ונכשלת בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת.

לדוגמא, ב-1948 הובילה מחמ"ד מערכה ברוטלית נגד הקמת המדינה היהודית; ב-1978/79 תקעה סכין בגב השאה הפרסי הפרו-אמריקאי וסייעה לאייתולה חומייני האנטי-אמריקאי להשתלט על איראן; בשנות ה-80' ראתה בסדאם חוסיין בעל-ברית ראוי לשיתוף-פעולה מודיעיני ומסחרי; ב-2009 היפנתה עורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם); ב-2011 פעלה להפלתו של קדאפי והפכה את לוב לאתר מרכזי של טרור אסלאמי בינלאומי; ב-2015 היתה גורם מרכזי בהענקת 150 מיליארד דולרים למשטר האייתולות באיראן והכשרתם כאילו היו אמינים ושומרי-חוק; ב-2021 פועלת מחמ"ד לתיאום עמדות עם האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים, ממשיכה לחזר אחר משטר האייתולות למרות מעורבותו העמוקה בטרור ומלחמות אזוריות וגלובליות; מחזרת אחר חמאס והטרור החות'י בתימן, אך מפעילה לחצים על סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הפרו-אמריקאים; ועוד.

אימוץ עמדת מחמ"ד בסוגיית ירושלים יהווה הפרה של החוק האמריקאי, התעלמות ממציאות בת-3,000 שנים המתועדת למשעי בממצאים ארכיאולוגים ונוספים, סטירת לחי למורשת האבות-המייסדים של ארה"ב, ותפגע באינטרסים מדיניים-ביטחוניים של ארה"ב.

ירושלים המאוחדת והחוק האמריקאי

הקמת קונסוליה אמריקאית בירושלים –שתהייה למעשה שגרירות אמריקאית לרשות הפלסטינית – תהווה הפרה בוטה של "חוק השגרירות בירושלים" שזכה לתמיכה-רבתי בציבור האמריקאי ורוב סוחף בשני בתי הקונגרס, ונכנס לתוקף בנובמבר 1995.

לפי "חוק השגרירות בירושלים":

"ירושלים תמשיך להיות מאוחדת תוך הגנה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"יש להכיר בירושלים כעיר הבירה של ישראל, וכמקום מושבה של שגרירות ארה"ב בישראל….

"ב-1990 אישרו שני בתי הקונגרס – פה אחד – את החלטה מספר 106 המבטאת עמדה נחרצת בזכות אחדות ירושלים תוך שמירה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"ב-1992 אישרו בית הנבחרים והסנאט – פה אחד – את החלטה מספר 113… המציינת את השנה ה-25 לאיחוד ירושלים ומדגישה את תמיכת הקונגרס באחדות העיר….

"ב-1996 תחגוג ישראל את יובל ה-3,000 לנוכחות היהודית בירושלים שהתחילה בתקופת דוד המלך….

"התייחסות החוק ל'שגרירות ארה"ב' כוללת את משרדי השגרירות ואת מגורי שגריר ארה"ב…."

ירושלים המאוחדת ומורשת "האבות המייסדים"

המתיישבים הראשונים (שהגיעו בתחילת המאה ה-17) ו"האבות המייסדים" של ארה"ב – שראו עצמם כ"עם הנבחר המודרני" ב"ארץ המובטחת המודרנית" – הושפעו רבות על ידי מורשת התנ"ך, כולל הצלחת דוד המלך לאחד את 12 שבטי ישראל (בדומה לאיחוד 13 המושבות/מדינות שהביא להקמת ארה"ב) ולהעביר את עיר הבירה מחברון לירושלים (בדומה להעברת עיר הבירה מפילדלפיה לוושינגטון בשנת 1800), שלא הייתה שייכת לאף שבט (בדומה לוושינגטון שאינה שייכת לאף מדינה).

דוד המלך נכנס לירושלים 3,000 שנים לפני כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ו-2755 שנים לפני הכרזת העצמאות של ארה"ב.

על השפעת ירושלים על "האבות המייסדים" של ארה"ב אפשר ללמוד מהעובדה שבארה"ב יש 18 ערים ועיירות בשם ירושלים (4 במרילנד; 2 בוורמונט, ג'ורג'יה וניו יורק;  ו-1 באוהיו, מישיגן, ארקנסו, צפון קרולינה, אלבמה, יוטה, רוד איילנד וטנסי), 32 ערים ועיירות בשם Salem (שלם – השם המקורי של ירושלים), והרבה אתרים בשם Zion (ציון – שם נרדף לירושלים וארץ ישראל). בארה"ב יש אלפי ערים, עיירות, הרים, צוקים, מדבריות, פארקים לאומיים ורחובות הנושאים שמות תנ"כיים (לדוגמא, 83 שילה, 34 בית אל, 27 חברון, 19 יריחו, 18 ציון, 18 בית לחם, 18 פסגה, 10 גילעד, 9 רחובות, 9 שומרון, 8 בועז, 5 גלבוע, וכו'.).

ירושלים המאוחדת ואינטרס ארה"ב

הכרת הנשיא טראמפ במאי 2018 במציאות ההיסטורית של ירושלים המאוחדת כעיר הבירה הבלעדית של ישראל, ולכן מקום מושב שגרירות ארה"ב בישראל, שידרגה את תדמית ההרתעה של ארה"ב, והעבירה מסר ברור לעולם: בניגוד לנשיאים קלינטון, בוש ואובמה שחששו מתגובות אלימות (טרור ערבי/אסלאמי) ליישום "חוק השגרירות בירושלים" מ-1995, ארה"ב שוב אינה נרתעת מלחצים ואיומים, אלא מכירה במציאות ההיסטורית של ירושלים מאוחדת. יישום החוק הצביע על הפער הרעיוני והמדיני בין הנשיא טראמפ ורוב הציבור והקונגרס בארה"ב לבין האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים ואירופה הרופסת. ההחלטה גם הדגישה את הפער בין עמדת רוב הציבור האמריקאי ורוב נבחריו בקונגרס לבין מחלקת המדינה בעלת תפישת העולם הקוסמופוליטנית והרב-לאומית, המקילה-ראש במורת האבות המייסדים של ארה"ב ובחופש הפעולה המדינית והביטחונית העצמאית של ארה"ב נגד גופים פורעי-חוק.

בניגוד להערכות קודרות של מומחי מחמ"ד והתקשורת "העילית" בארה"ב – השוגים בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת – יישום "חוק השגרירות בירושלים" לא החמיר את הטרור הפלסטיני, ערבי ומוסלמי. הם גם שגו כאשר הזהירו מפני התפרצות גל טרור בתגובה לאיחוד ירושלים והחלת החוק הישראלי על מזרח העיר ב-1967.

לעומת זאת, הימנעות מישום החוק (מ-1995) – על ידי הנשיאים קלינטון, בוש ואובמה – פגעה בתדמית ההרתעה של ארה"ב, מכיוון שניתפשה ככניעה ללחץ ואיומים של גורמים ערבים/מוסלמים. אי-ישום החוק גם הקצין את ציפיות ותביעות הערבים, לא קידם את תהליך השלום, החריף את הטרור הבינלאומי, ולכן פגע בביטחון ארה"ב.  לדוגמא, ב-1998 הרסו שתי משאיות תופת את שגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו להרג 224 איש; בשנת 2000 נרצחו 17 מלחים אמריקאים בפיגוע של הטרור האסלאמי במשחתת האמריקאית USS Cole בנמל עדן; ב-2001 נרצחו 2,977 איש בפיגועי "מגדלי התאומים", הפנטגון ו"אמריקן איירליינס"; ועוד.

הדיפת הלחץ האמריקאי בסוגיית ירושלים

ב-1949, בעיצומה של מלחמת העצמאות לחצה ארה"ב להימנע מסיפוח מערב ירושלים "הכבושה" (כמו גם "שטחים כבושים" בגליל, שפלת החוף והנגב), ולהסכים לבינאום העיר.

ב-1950 גבר הלחץ – שלווה באיום לנקוט בצעדי ענישה דיפלומטים וכלכליים – אבל רה"מ דוד בן גוריון הגיב בהכרזה על ירושלים כבירת ישראל (13 דצמבר 1949), העברת משרדי ממשלה רבים מתל אביב לירושלים, שדרוג תשתית התעבורה לירושלים, העברת אלפי עולים לשכונות חדשות שנבנו צמוד לקווי שביתת הנשק בירושלים, והקצאת קרקע להרחבת הבנייה בעיר.

ב-1953 העביר בן גוריון את משרד החוץ לירושלים על אפם וחמתם של הנשיא דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה פוסטר דאלאס שאיימו בהחרמת המשרד על ידי השגרירות של ארה"ב.

ב-1967 פעל הנשיא לינדון ג'ונסון לפי עצתם של מזכיר המדינה דין ראסק (שהיה ממובילי ההתנגדות להקמת המדינה) ומזכיר ההגנה רוברט מקנמארה, הזהיר את רה"מ לוי אשכול מפני איחוד ירושלים ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים, וציין שלפי החוק הבינלאומי מעמדה של העיר הוא בינלאומי ולא ישראלי. אבל, אשכול אימץ את "דוקטרינת בן גוריון", הדף את הלחצים, איחד את העיר והקים את שכונת רמת אשכול מעבר ל"קו הירוק", בנוסף להקמת הישוב הראשון בגוש עציון (כפר עציון), וההתיישבות הראשונה בבקעת הירדן ורמת הגולן.

ב-1970 שכנע מזכיר המדינה וויליאם רוג'רס את הנשיא ריצ'רד ניקסון ללחוץ על ישראל לוותר על הריבונות ב"אגן הקדוש" בירושלים, ולהימנע מהרחבת הבנייה בירושלים מעבר ל"קו הירוק". אבל רה"מ גולדה מאיר הרחיבה את הבנייה באופן דרמטי, והקימה את השכונות רמות אלון, גילה, הגבעה הצרפתית ונווה יעקב, המאכלסות היום כ-150,000 איש, ומעניקות לירושלים מרחב פיתוח אדיר מפאתי בית לחם, דרך פאתי מדבר יהודה ועד פאתי רמאללה.

בשנים 1992-1977 הדפו ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר לחץ שיטתי של ארה"ב והקהיליה הבינלאומית, הרחיבו את הבנייה בירושלים ושלחו מסר ברור: ירושלים היא בירתה הבלעדית של ישראל ואינה עומדת למשא ומתן!  כמו בתקופות בן גוריון, אשכול וגולדה, הדיפת הלחץ האמריקאי הביאה למתיחות קצרת-טווח ולשדרוג ארוך-טווח של ההערכה האסטרטגית כלפי ישראל.

"[ב-1978] דקות ספורות לפני סיום המו"מ המוצלח בין רה"מ בגין לבין הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בקאמפ דייויד, בתיווך הנשיא ג'ימי קארטר, העביר קארטר לבגין את בקשת סאדאת להוסיף את סוגיית ירושלים למו"מ. בגין סירב לבקשה בנחישות והוסיף: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תידבק לשוני לחיכי אם אשכחכי'" (סיפרו של יהודה אבנר, The Prime Ministers – An Intimate Portrait of Leaders of Israel).

ב-2021 טוב יעשה רה"מ נפתלי בנט אם ילמד את התנהלות קודמיו בכל הקשור לעמידה בלחצים בכלל, ובסוגיית ירושלים בפרט.

טוב יעשה רה"מ בנט אם יפנים שקיים יחס ישר בין רמת ההערכה האסטרטגית שארה"ב והעולם רוחשים לישראל, לבין רמת הדבקות שישראל מפגינה (במעשים ולא רק בדיבורים) כלפי ירושלים.

חגים יהודיים

חנוכה מושרשת במורשת האמריקאית

"ישראל היום", https://bit.ly/2zw83x9

English edition  https://bit.ly/2SbCQ9B

מורשת חג החנוכה המקדשת את רעיון החירות וכושר העמידה מול אתגרים ואיומים עצומים, מושרשת בחברה האמריקאית מתקופת המתיישבים הראשונים במאה ה-17, דרך האבות המייסדים במאה ה-18 ועד היום. עוצמת המורשת תורמת ליחס חיובי של רוב אוכלוסיית ארה"ב כלפי המדינה היהודית.

ב-16 לאוקטובר 2018 הנפיקה רשות הדואר האמריקאי את הבול השנתי של חנוכה, המבטא את מקום חג החנוכה בהוויה ההיסטורית, תרבותית ופוליטית של ארה"ב.

ב-8 לדצמבר 2017 קיים הנשיא טראמפ את הטקס השנתי של הדלקת נרות חנוכה בבית הלבן ואמר: "נס החנוכה הוא נס ישראל…. יוצאי חלציהם של אברהם, יצחק ויעקב חוו רדיפות מזעזעות, אך אין כוח היכול לשבור את רוחם ולכבות את אמונתם…." ב-14 לדצמבר 2016 אמר הנשיא אובמה בטקס דומה בבית הלבן: "יש להעניק תשומת לב למאבק המכבים ברודנות וללמוד שגם ברגעי השפל העמוקים ביותר יש לשמור על התקווה…. יש האומרים שג'ורג' וושינגטון הושפע על ידי אור החנוכה, כאשר הבחין בחייל יהודי שאחז בחנוכיית חנוכה למרות השלג סביבו…."

ב-6 לדצמבר כתב השגריר האנק קופר, שהיה ראש סוכנות ההגנה האסטרטגית בארה"ב: "עם הדלקת הנר השמיני של חנוכה, היהודים מסיימים את חגיגת ניצחון המכבים לפני אלפיים שנים, המציינת את אהבת החירות המאפיינת את המערב בעמידה מול אויב משותף המאיים על קיומנו וחירותנו.  אנו זקוקים למכבים בעידן המודרני…."

בדצמבר 1993 ניפצה לבנה חלון בבית יהודי שהציג חנוכיה בעיר בילינגס במדינת מונטנה.  תגובת 80,000 תושבי העיר, כולל 50 משפחות יהודיות, היתה: "לא במחוזותינו!"  העיתון המקומי, "בילינגס גאזט", יצא במהדורה מיוחדת עם חנוכייה על כל עמוד השער, ששוכפל על ידי תושבי העיר, הודבק באתרים ציבוריים ועל חלונות אלפי בתים בעיר. עשרות תושבים צעדו ברחוב הראשי של העיר ובידיהם חנוכיות. כמו כן, מאז 1994 מקיים מושל מונטנה טקס הדלקת נרות חנוכה בבנין הקפיטול בעיר הבירה, הלנה.

המכללה הצבאית ווסט פוינט, המובילה בארה"ב, שנוסדה ב-1802, מציגה את פסלו של יהודה המכבי, יחד עם יהושע בן-נון, דוד המלך, אלכסנדר הגדול, הקטור, הקיסר יוליוס, המלך ארתור, קרל הגדול וגודפרי מבולון – תשעת המנהיגים הצבאיים המובילים בהיסטוריה האנושית.

הבולטים בדור המייסדים האמריקאי כונו "המכבים המודרנים" עקב תרומתם החריגה למלחמת העצמאות בבריטים: הנשיאים ג'ורג' וושינגטון, ג'ון אדאמס ותומאס ג'פרסון, המדען בנג'מין פרנקלין, המהפכנים פטריק הנרי ופול רוויר, האידיאולוג תומאס פיין, מנהיגי "מסיבת התה", ועוד.

ב-2018 ארה"ב וישראל הן שתי הדמוקרטיות המערביות היחידות הדבקות במורשת המכבים: הדגשת החירות תוך כדי הדיפת איומים, לחצים ופיתויים; סירוב להקריב עקרונות ושיקולים ארוכי-טווח על מזבח אופורטוניזם ורווחים קצרי-טווח; וכוח עמידה בכל-מחיר מול משטרים וארגונים פורעי-חוק הנהנים מרוח-גבית של פייסנות, רפיסות, פשטנות והרהורי-לב של גורמים במערב.

שיתוף הפעולה בין השתיים בהגנה על החירות והמוסר – למרות אי-ההסכמה בנושאים אחרים – תורם רבות להישרדות הדמוקרטיות המערביות מול אויבים ויריבים.

גולן

תובנות מפלישת רוסיה לאוקראינה

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3603FJS

English edition  https://bit.ly/3hNd0Y6

ללא קשר לתוצאות הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא מהווה קריאת-השכמה למעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב.

הפלישה חושפת בערוותן מספר הערכות המעצבות את תפישת העולם של הממסד המדיני והביטחוני במערב (אך לא את תפישת העולם של רוב מדינות העולם), המנסה לשכנע את ישראל לאמץ אותן.

לדוגמא:

*האשלייה שרוב מדינות העולם מאמצות את הלך הרוח של "סדר עולמי חדש" שהוא לכאורה יותר-יציב, פחות-נפיץ, יותר-סובלני, נוטה לדו-קיום בשלום, ממוקד יותר ב"חמאה" מאשר ב"תותחים".

*הערכה שתם עידן המלחמות הגדולות והפלישות הצבאיות המסיביות.

*האמונה שהסכמי שלום, ערבויות ביטחון ומענקים כלכליים נדיבים חיוניים יותר לביטחון לאומי מאשר שידרוג כח הרתעה. וכך, זרעי ההרס באוקראינה נזרעו במזכר בודפשט מדצמבר 1994 שהעניק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות של ארה"ב, בריטניה ורוסיה תמורת התפרקותה ממאגר הנשק הגרעיני (שהיה השלישי בגודלו בעולם). ב-2022 נחשפות הערבויות בערוותן.

*התעלמות מאופיין הזמני, רופף, בלתי-אמין ועתיר דרכי-מילוט של כל ערבויות הביטחון, כולל אלו של "ברית נאט"ו" הנחשבות למוצקות ביותר. אבל לפי סעיף 5 של "ברית נאט"ו כל אחת מחברות נאט"ו תבוא לעזרת מדינה-חברה העומדת בפני מתקפה צבאית "כפי שהיא מוצאת לנכון, כולל שימוש בצבא…."

כפי שהיא מוצאת לנכון….

*ההנחה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון חיוניים לביטחון לאומי יותר מכח הרתעה צבאי, עומק אסטרטגי וטופוגרפיה-שולטת מתעלמת מהעובדה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון הם רופפים וזמניים, לעומת טופוגרפיה-שולטת (לדוגמא, רמת הגולן ורכסי יו"ש) ועומק אסטרטגי שהם קבועים.

*מגמת קיצוץ בתקציב הביטחון למרות שקיצוץ נתפש בעיני אויבים, יריבים ובעלי-ברית ככרסום בכח ההרתעה (בעולם הסוער), המחריף את אי-היציבות, פוגע בביטחון הלאומי, ומעניק רוח-גבית לטרור ומלחמות.

*הטענה שאופציה דיפלומטית עדיפה על איום באופציה צבאית במו"מ עם משטרים פורעי-חוק (כגון משטר האייתולות באיראן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ), גם אם התנהלות משטרים אלו מפגינה בשיטתיות שאינם מנהלים מו"מ בתום-לב (חזון חיסולי, מערכת חינוך לטרור, הסתה, פעילות טרור, הפרת הסכמים).

*האמונה שלאומיות מפנה את הדרך, בהדרגה, לקוסמופוליטיות ודו-קיום בשלום בינלאומי.

*התייחסות למשטרים פורעי-חוק על בסיס התנהלותם העתידית והספקולטיבית יותר מאשר התנהלותם בעבר ובהווה, למרות שהתנהלות העבר וההווה חושפת את עוצמת השורשים ההיסטורים של חזונם והתנהלותם.

*האשלייה שטרור בפרט, והתנהלות פורעת-חוק בכלל, הם מונחי-יאוש ותסכול מדיניים וכלכליים, ולא מונחי-חזון קיצוני, רעיוני, דתי, היסטורי.

המערב פועל בשיטתיות לשכנוע ישראל לסגת מהטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש בתמורה להסכמי שלום, ערבויות ביטחוניות וחבילה כלכלית וצבאית נדיבה ביותר. אבל, פלישת רוסיה לאוקראינה, תגובת המערב ומזכר בודפשט מ-1994 שופכים אור על תחושת הביטחון המזויפת וההרסנית המאפיינת הסכמים אלו. התנהלות העולם הרחב, ובמיוחד במזרח התיכון הנפיץ, מדגישה את מרכזיות כח-ההרתעה הצבאי (כולל טופוגרפיה וגיאוגרפיה) בגיבוש ביטחון לאומי אמין.

בניגוד לאוקראינה (השנייה בגודל שטחה באירופה), אין לישראל עומק אסטרטגי (14 ק"מ בין נתניה לטול כרם!), ולכן יש לה מרווח-שגיאה זעום ביותר. לדוגמא, אילו מתקפת-פתע בהיקף של מלחמת יום הכיפורים הייתה מסתערת על ישראל של טרום-1967 (ללא העומק האסטרטגי של חצי האי סיני והטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש), הייתה המתקפה מחסלת את המדינה היהודית.

על ישראל לגבש ביטחון לאומי העומד בפני התרחיש הרע ביותר (כפי שמתבקש במזה"ת) ולא בפני תרחישים מתונים (כפי שנהוג במערב השאנן והרגוע-יחסית).

 

טרור איסלמי

חמאס ופלסטינים: שלובים או נפרדים?

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 3 ינואר 2023, bit.ly/41Imdai

English edition  bit.ly/489Wxpq

תפישת העולם המערבית נחושה להפריד בין חמאס לבין האוכלוסייה הפלסטינית בעזה. אבל היא מנוגדת למציאות המזרח תיכונית, החושפת שילוב ברור בין חמאס לבין רוב הפלסטינים (גם ביו"ש), חברתית, חינוכית, תרבותית, רעיונית ודתית.

המציאות המזרח תיכונית גם מציגה את חמאס כמדינת טרור ולא רק ארגון טרור. לכן, רוב ערביי עזה חגגו בהתלהבות את זוועות ה-7 לאוקטובר, ורואים בטרור אב-טיפוס של גבורה במסגרת מלחמת-קודש לקידום חזון עקירת "הישות הכופרת היהודית".

פוטנציאל הטרור של אוכלוסיית עזה הודגש עוד ב-29 ליוני 1967, במסמך של הרמטכ"ל האמריקאי, הגנרל ארל ווילר, שהוגש למזכיר ההגנה האמריקאי, רוברט מקנאמארה. המסמך הציג את מפת גבולות הביטחון המינימלי של ישראל, שכללה את רמת הגולן, רכסי יו"ש, רצועת החוף מאילת לשארם א-שייך ו… רצועת עזה: "[רצועת עזה] מהווה מובלעת של חתרנות וטרור, ושליטה בה תקנה לישראל יתרון צבאי…. עזה מהווה אתר אמונים של הטרור הפלסטיני….. שליטת ישראל ברצועת עזה תצמצם את איום הטרור ב-80%…."

פוטנציאל הטרור של ערביי עזה ממונף מ-1947 על ידי "האחים המוסלמים", שהוא ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם, שהקים את חמאס ב-1988. עזה הייתה בין חמישה הסניפים שהוקמו על ידי "האחים המוסלמים" בתחום המנדט הבריטי (חיפה, יפו, שכם, ירושלים ועזה). הסניף העזתי היה צמוד למרכז "האחים המוסלמים" במצרים, ופעל בעיקר בקרב המעמד הבינוני. אבל, משנות ה-90' הרחיב חמאס את פעילותו בקרב ערביי עזה והפך לגורם מרכזי בזירה החברתית, רעיונית ודתית.

הזדהות ערביי עזה עם "האחים המוסלמים" וחמאס גדלה בהדרגה מאז החתימה על הסכם אוסלו ב-1993, בעקבות החלטת ערפאת ומחמוד עבאס להקים את מערכת החינוך לשנאה (קו-יצור של טרוריסטים), ההסתה במסגדים והאדרת הטרור. בתחילה הביאה הנחלת הטרור לשדרוג מעמד הרשות הפלסטינית, אך  עד מהרה הזניקה את התמיכה בחמאס, שהפך לחלק בלתי-נפרד מהתרבות העזתית ומודל-לחיקוי עבור רוב הנוער הפלסטיני.

מודעות הרשות הפלסטינית להזדהות הגוברת עם חמאס – ולהפיכת חמאס מארגון טרור למדינת טרור בעזה (תחילה) – גרמה להחלטת הרשות הפלסטינית להימנע מקיום בחירות מאז 2005 מחשש  לניצחון סוחף של חמאס. תגובת ערביי עזה לטבח ופרעות ה-7 לאוקטובר הבהירה שהחמאס הוא אכן בשר מבשרה של האוכלוסייה העזתית, ושיוקרת חמאס הרקיעה שחקים בעזה וביו"ש.

כדי להקל על גיבוש הצעות לפתרון סכסוכים, המערב מעדיף ליצור מציאות אלטרנטיבית, אופטימית, צפויה ונוחה יותר ממציאות המזרח תיכונית – בת 1,400 השנים – שהיא מתסכלת, אלימה, בלתי-צפויה ובלתי-נוחה. מכאן ההנחה של מעצבי מדיניות מערביים שחמאס וערביי עזה אינם משולבים, אלא נפרדים, תרבותית ורעיונית, ולכן האוכלוסייה היא לכאורה חפה-מפשע ואין לפגוע בה.

אבל, המציאות המזרח תיכונית מתעדת שמהות החמאס מבטאת את הערכים, תפישת העולם והחינוך של רוב ערביי עזה, השולחים את ילדיהם למערכת החינוך של חמאס, למסגדי החמאס ולהתקהלויות ההמוניות המשבחות את טרור חמאס.

בניגוד לתובנה המקובלת במערב, חמאס אינו ארגון טרור כמו "הנתיב הזוהר" בפרו, "הבריגדות האדומות" באיטליה, "הפעולה הישירה" בצרפת, "הכוחות המזויינים המהפכניים" בקולומביה וגם לא דאע"ש בסוריה ועיראק, וארגוני טרור נוספים המייצגים מיעוט וגורמי שוליים במדינותיהם, ומפעילים טרור נגד רוב האוכלוסייה, והממסד הממשלתי, תרבותי, חינוכי ודתי. בניגוד לארגוני טרור אלו חמאס הוא מדינת הטרור של רצועת עזה, חלק בלתי-נפרד של התשתית החינוכית, תרבותית ודתית של עזה, וזוכה להזדהות מצד רוב תושבי הרצועה. חמאס זוכה לתמיכה רחבה יותר מהתמיכה של תושבי סוריה במשטר אסאד, תושבי איראן במשטר האייתולות, ויותר מהתמיכה שזכו סדאם חוסיין בעיראק וקדאפי בלוב.

מדיניות מערבית המתעלמת ממציאות המזרח התיכון – כפי שמאפיין את מדיניות המערב כלפי איראן – אינה מכירה בשילוב בין חמאס ורוב גדול של ערביי רצועת עזה, מנסה לבלום את מתקפת צה"ל, מזרימה אדרנלין לוורידי חמאס, מעניקה רוח גבית לטרור האסלאמי האנטי-מערבי, ומקשה על מלחמת ישראל והמערב בטרור האסלאמי.