28שנות סנקציות, יחד עם לחץ מדיני ומלחמת סייבר, לא הצליחו להרתיע את איראן מחתירה להפוך לכוח גרעיני. 50 שנות סנקציות – מאז ההפיכה הצבאית בבורמה – לא הצליחו לשנות מדיניות של משטרים פורעי חוק.
הדגש האמריקאי על סנקציות והידברות – במקום הדברה – מעניק לאיראן זמן נוסף לפיתוח ורכש יכולות גרעיניות.
הסנקציות פגועות קשה בכלכלת איראן, אך לא במאמץ הגרעיני האיראני.
סנקציות אפקטיביות מחייבות שיתוף פעולה רב-לאומי שאינו בר-ביצוע בעליל. סין ורוסיה יריבות גיאו-אסטרטגיות שורשיות של ארה"ב ושואפות להחלישה במיוחד במפרץ הפרסי. לכן, הן מעניקות גיבוי לאיראן ומתנגדות למדיניות וושינגטון כלפי טהראן. הן מפיקות תועלת מהקשר המסחרי עם איראן, כפי שעושות הודו, יפן, תורכיה וחלק ממדינות אירופה, ללא קשר לתמיכתן ההצהרתית – כביכול – בהטלת סנקציות על איראן.
גם ארה"ב לא מיישמת כהלכה את תחיקות הסנקציות שלה עצמה – לדוגמא, מאי 1995, יוני 2010, נובמבר 2011, פברואר 2012 ויולי 2012 – עתירות החריגים ההופכים אותן לבלתי יעילות ומעבירות מסר מזיק לאיראן.
אירופה מפגינה ציניות, מתעלמת מהחלטות וחוקים ומקריבה את המאבק ארוך הטווח לבלימת המרוץ הגרעיני האיראני על מזבח אינטרסים כלכליים קצרי טווח.
לכן, המושג "סנקציות אפקטיביות ונושכות" הוא דבר והיפוכו, כפי שמוכיחה ההיסטוריה של סנקציות רב-לאומיות נגד משטרים פורעי-חוק.
לדוגמא, 60 שנים סבורה ארה"ב שסנקציות ישכנעו את צפון קוריאה למתן את מדיניותה ולהימנע מפיתוח נוסף של יכולותיה הגרעיניות. אבל, צפון קוריאה העבירה את מוקד פעילותה המסחרית מדרום קוריאה ויפן לסין, למרות שבייג'ינג תמכה בהחלטות מועצת הביטחון 1718 ו-1874 נגד צפון קוריאה. המשטר האכזרי, אידיאולוגיית ה"ג'וצ'ה" (אם אין אני לי מי לי) והכלכלה הריכוזית של פיונגיאנג מצמצמים את השפעת הסנקציות. בניגוד לצפון קוריאה, משטר האייאטולות רווי מגלומניה דתית אימפריאליסטית.
סנקציות ואמברגו נשק ונפט – מתחילת שנות ה-60' – לא הכריעו את המשטר הלבן בדרום אפריקה. כלכלת דרום אפריקה אף נסקה בעקבות הסנקציות: 0.5% גידול ב-1986, 2.6% ב-1987 ו-3.2% ב-1988 וזינוק של 26% ביצוא מ-1985 עד 1989. מחיר הסנקציות היה רק 0.5% מהתוצר הלאומי הגולמי. המשטר הלבן הוכרע ע"י אפקטיביות הרוב העצום השחור, פינוי הצבא הקובני מאנגולה השכנה והתפוררות ברה"מ. הסרת האיום הסובייטי, שהיה הסיוט של המשטר הלבן בפרטוריה, הפך את נלסון מנדלה לבר-שיח מקובל וסלל את הדרך לסיום משטר ה"אפרטהייד".
משטר המיעוט הלבן ברודזיה (250,000 איש) קרא תיגר, בהצלחה, על 15 שנות סנקציות של בריטניה, ארה"ב, צרפת והאו"ם, וחשף את מגבלות הסנקציות "האפקטיביות והנושכות" מ-1965. רודזיה הרחיבה את הסחר עם דרום אפריקה, והמושבות הפורטוגליות, אנגולה ומוזמביק. המשטר הלבן קרס בעקבות מרד האוכלוסייה השחורה שפרץ ב-1972 ונסיגת פורטוגל ממושבותיה ב-1975.
אופציה צבאית אמריקאית – "מלחמת המפרץ" ב-1991 – ולא סנקציות הסיגו את צדאם חוסיין מכווית. איום בפלישה צבאית אמריקאית – ולא סנקציות – הביאו לשינוי פוליטי בהאיטי. סירוב מדינות דרום מזרח אסיה, סין, יפן והאיחוד האירופאי לשתף פעולה עם סנקציות נגד נייאמר (בורמה) שיחק לידי משטר רודני. 50 שנות סנקציות נגד קובה לא הסיטו את משפחת קסטרו ממסלולה. הפצצת בלגראד ע"י ארה"ב ונאט"ו שכנעו את סרביה להעניק עצמאות לשאר מרכיבי יוגוסלביה.
ההיסטוריה של הסנקציות כאופציה-מדיני חושפת את מוגבלותן במאבק מול משטרים אלימים. השימוש בהן מסווה, בדרך כלל, את אי-הנכונות לשאת במחיר אופציות יעילות יותר. המאבק לבלימת התגרענות איראן מוכיח שמנהיגי העולם החופשי נחושים ללמוד מתקדימים ע"י חזרה על – ולא הימנעות מ- שגיאות הפוגעות באינטרסים קריטיים ארוכי-טווח.
