הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט התמודד, בכהונתו הראשונה, מול אתגר השפל הכלכלי הגדול בתולדות ארה"ב, ובכהונתו השלישית מול אתגר מלחמת העולם השנייה. הנשיא הנבחר, ברק אובמה, יתמודד החל מיומו הראשון בבית הלבן מול אתגר משולב חסר-תקדים של הקריסה הכלכלית החמורה ביותר מאז רוזוולט, במקביל למלחמות בעיראק ובאפגניסטן, מלחמת עולם שלישית המתנהלת עתה מול הטרור המוסלמי הפועל גם באדמת ארה"ב, ושלל אתגרים נוספים מבית ומחוץ.
כמו כל קודמיו בבית הלבן, גם אובמה שואף להקדיש את כהונתו לזירה הפנימית הנאנקת תחת שפל במדדי האופטימיות, שיא במדדי חוסר-הוודאות, הקצנת הקוטביות החברתית, חרדה מהמשך ההידרדרות הכלכלית, אובדן קורת גג והחרפת האבטלה. אבל, הזירה הבינלאומית לא תעניק לאובמה אפילו יום אחד של חסד. תקדים קלינטון מלמד שתפישת עולמו היונית של אובמה לא מקנה לו חסינות בעיני אויבים ויריבים של ארה"ב. ב-26 לפברואר 1993, חודש לאחר השבעת קלינטון לנשיא, תקף בן-לאדן את מגדלי התאומים בניו יורק: ששה אזרחים נרצחו, אלף נפצעו ו-50,000 פונו. ב-3 לאוקטובר 1993 נגררו גופותיהם של 18 חיילים אמריקאים ברחובות מוגדישו, למרות שקלינטון קיים שיחות עם מנהיג הטרור בסומליה, איידיד, והודיע על כוונתו לפנות את הכוח האמריקאי שנשלח על ידי קודמו, בוש האב.
אויבים ויריבים של ארה"ב ימהרו לבחון את כושר העמידה, ההחלטה והפעולה של הנשיא החדש נטול הניסיון הביטחוני והבינלאומי. הם ירצו לדעת האם בחירתו מהווה הזדמנות לקידום יעדיהם? האם מדובר בנמר אמיתי או בנמר של נייר? הטרור המוסלמי ישאף לתמרץ נסיגה אמריקאית מעיראק – למרות התחייבות אובמה לנסיגה – להציג את הנסיגה כתבוסה אמריקאית ולהחיש נסיגה מאפגניסטן. איראן עלולה להסלים את חתרנותה במפרץ הפרסי בכלל ובעיראק בפרט, לתגבר ולשלהב את החיזבאללה והחמאס ולקדם את יכולותיה הגרעיניות. סוריה יכולה לבחון את מחויבות ארה"ב לריבונות לבנון. הטרור הפלסטיני עלול להתגבר כדי לברר את נכונות אובמה ללחוץ על ישראל להימנע מ"תגובה בלתי-מידתית". האם צפון קוריאה תנצל את תקופת המעבר בוושינגטון כדי להפר – שוב – את התחייבויותיה בתחום הגרעין? האם פוטין ימנף את תקדים גיאורגיה כדי להחזיר עטרה סובייטית ליושנה? האם סין תצטרף ל"קבלת הפנים" ותבדוק את מחויבות אובמה לטייוואן? האם קדאפי – שחשש מנחת זרועו של בוש – יחזור לסורו? האם אובמה ימחיש כי הוא איננו ממצמץ ראשון?
עליית סף האלימות בעולם, יחד עם הגיאוגרפיה, משאבי הטבע, המשאב האנושי, האינטרסים הכלכליים והביטחוניים וערכי היסוד של ארה"ב, מבהירים מדוע וושינגטון היא מנהיגה חסרת-תחליף של העולם החופשי, מדוע להחלטות נשיאותיות השלכות פנימיות וגלובליות ומדוע אובמה לא יוכל להימנע מהנפה בו-זמנית של דגל החוץ והביטחון ודגל הכלכלה והחברה.
את פניו של אובמה לא יקבל גן השושנים בבית הלבן אלא שדה קוצים כלכלי. ב-20 לינואר הוא יושבע לנשיא, בעיצומה של האטה כלכלית החמורה ביותר מאז השפל הגדול של שנות השלושים: הפעילות התעשייתית במשבר החמור ביותר מאז 1982, צניחה חופשית של הצריכה הפרטית, הגבלות חמורות על אשראי הבנקים, התמוטטות אפשרית של חברות אשראי, חשש לגורל מערכות הביטוח הלאומי וביטוח הבריאות והתגברות גל פשיטות הרגל. על אובמה יהיה להחליט האם "חבילת ההצלה" (700 מיליארד דולרים) של הקונגרס מהווה מים או שמן לאש בשדה הקוצים הכלכלי? איך לממן חבילות" נוספות, המלאימות נתח גדול של השוק הפרטי, המנפחות את החוב הלאומי וממשכנות את הדורות הבאים? האם להעלות או להוריד את שיעורי המס? האם להרחיב את הפיקוח על הבנקים גם לגופי השקעה נוספים? איך לשחרר את ארה"ב מתלות ביבוא נפט? איך להגשים את מאווייו מבלי למוטט את הכלכלה האמריקאית?
לכאורה, אובמה ייהנה מתמיכת בית נבחרים וסנאט דמוקרטים, אך תקדים קלינטון מוכיח שעקרון הפרדת הרשויות חזק מנאמנות מפלגתית. ב-1992 נבחר קלינטון לצד רוב דמוקרטי מוחץ בבתי המחוקקים. אבל, נחישותו לכפות על המחוקקים מהפיכה בשרותי הבריאות הביאה לכישלונו ולרוב רפובליקני בקונגרס ב-1994.
ניצחון אובמה הוא הגדול מאז 1964, אך האתגרים והמכשולים בדרכו הם הגדולים לפחות מאז 1930.
