שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
2 אוגוסט, 2026
English edition bit.ly/456NG8a
המלחמה בת 47 השנים שמנהל משטר האייתוללה נגד ארצות הברית, מאז 1979, קודמת ל- ואינה תלויה ב- זהות הנשיא אמריקאי או מדיניותו, כפי שראינו בתקופת כהונתם של קארטר, אובמה וביידן הדמוקרטים ורייגן, בוש וטראמפ הרפובליקנים.
הרקורד בן 47 השנים של משטר האייתוללה — כפי שמתועד בחוקה, תוכנית הלימודים ודרשות יום ששי במסגדים — מדגיש אנטי-אמריקאיות כאבן יסוד ב-DNA של המשטר, ולא רק עניין של מדיניות.
ה-DNA של משטר האייתוללה נגזר מאידאולוגיה שיעית קנאית ואפוקליפטית, שאינה נתונה לפשרות ומו"מ, המחייבת את ייצוא המהפכה האסלאמית-שיעית (חוקת 1979, סעיף 154), והקמת שלטון אסלאמי שיעי בלעדי על העולם, “בברכת-האל”, כדי לקדם את שובו של האימאם השנים-עשר, מוחמד אל-מהדי, שנעלם במאה ה-10. המשטר מאמין שכאוס, סבל, נהרות דםמים ונכונות להקריב חיים מאיצים את שיבת האימאם ה-12, ומכאן יוזמה של קרבות תרבותיים ודתיים במזרח התיכון, אפריקה, אמריקה הלטינית ועל אדמת ארצות הברית.
האידאולוגיה של משטר האייתוללה מחייבת הפלת משטרים סוניים “משומדים ובוגדניים”, והכרעת המערב “הכופר” – ובראש ובראשונה “השטן האמריקאי הגדול, היהיר והמדכא”. המשטר רואה בארה"ב אויב קיומי, מוסרי, בלתי-ניתן לפיוס ובלתי-לגיטימי. מאז 1979 — חרף העובדה שנשיא אמריקאי (קארטר) הוא שסלל את הדרך להפלת השאה ע"י אייתוללה חומייני – אנטי-אמריקאיות מהווה דבק רעיוני מרכזי של המשטר, ומדד לנאמנות פוליטית פנימית. לדוגמא, יום הזיכרון השנתי להשתלטות על שגרירות ארה״ב ב-4 בנובמבר 1979 (והחזקת 50 אמריקאים כבני ערובה במשך 444 ימים) מצויין ע"י הקריאה “מוות לאמריקה".
אמנם משטר האייתוללה מפגין לעיתים גמישות טקטית, כתוצאה מלחץ אמריקאי, אך התנהלותו המדינית מוכיחה שהאידאולוגיה גוברת על פיתויים ואיומים כספיים ודיפלומטיים. לדוגמא, דוקטרינת “הכלכלה הלעומתית", המונחית ע"י מצוות הג'יהאד, נכונה לקבל מציאות של צנע כלכלית ובידוד, אבל לא לאבד עצמאות רעיונית. גם תחת לחץ של סנקציות כלכליות, המשטר מעניק עדיפות גבוהה למימון נדיב של "משמרות המהפכה" ו"כוח קודס", כמו גם מימון ארגוני טרור כמו חיזבאללה, חמאס והחות'ים), והעמקת ההתבססות בת 46 השנים באמריקה הלטינית.
תהליך המו"מ מעניק למשטר האייתוללה זמן ללקק פצעים, להקל על הלחץ, להשיג ויתורים טקטיים, ולשקם ולשדרג יכולות קונבנציונליות, בליסטיות וגרעיניות בשיתוף פעולה עם סין, רוסיה וצפון קוריאה. מדינות אלו שואפות להוכיח את אמינותן ויעילותן כבעלות ברית אסטרטגיות, למרות המכה האנושה שספגו מערכות ההגנה האווירית, מטוסי הקרב והטילים הבליסטיים שלהן במלחמות 2025 ו-2026.
במזרח התיכון, יוזמה של צד חזק (כמו ישראל או ארה"ב) לנהל מו"מ מקרינה חוסר ביטחון, היסוס וחולשה, ולכן מגבירה אלימות, כפי שהוכח בגלי הטרור חסרי התקדים שפרצו בעקבות המו"מ של ישראל עם אש״ף (אוסלו 1993) ועם חמאס (מאז 2007). משטר האייתוללה לא היה מציע משא ומתן עם אויב מוכה, אלא פועל להנחית עליו מהלומת נוק-אאוט.
מדיניות מו"מ אמריקאית בת 47 שנים לא הובילה להתמתנות משטר האייתוללה, אלא חיזקה את יכולותיו האנטי-אמריקאיות. למדיניות המו"מ יש תפקיד מרכזי בזינוק משטר האייתוללה ממעמד גיאו-אסטרטגי משני למעמד אסטרטגי בינלאומי בכיר. מדיניות המו"מ גם תרמה להפיכת איראן מ“השוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי” (1971–1978) למחולל עולמי אנטי-אמריקאי של טרור, מלחמות, סחר בסמים והלבנת הון.
קובעי מדיניות בארה"ב נוטים להקריב ביטחון לאומי לטווח בינוני/ארוך על מזבח הנוחיות לטווח הקצר. כך היה ב"הסכם אלג'יר" מ-1981, שהביא לשחרור 50 בני הערובה האמריקאים מנובמבר 1979, אבל בעקבותיו באו פיגועי מכוניות-התופת בשגרירות ארה״ב ובמגורי הנחתים האמריקאים בביירות ב-1983, שביצעו איראן וחיזבאללה, והביאו לרצח 258 אמריקאים. כך גם היה ב-2015 בעקבות הסכם הגרעין בהובלת ארה״ב, כאשר המשטר השקיע את רוב מאות המיליארדים שקיבל מן ההסכם בחיזוק היכולות הבליסטיות שלו ובטיפוח רשת הטרור הגלובלית שלו. יתרה מכך, קובעי המדיניות במערב נוטים להתעלם מן האיום הקטלני הברור והמיידי שמציב משטר האייתוללה.
ממסד החץ המערבי מתעלם מהסתירה המבנית בין הגדרות המו"מ לפי המערב ולפי משטר האייתוללה. בעוד המערב רואה במו"מ תהליך של win- win, פתרון בעיות, סיום עימות, חתירה לפתרון מוסכם, וגיבוש פיוס של קבע, משטר האייתוללה רואה במו"מ שלב בעימות עד להכרעת "הכופרים", חתירה להפסקת אש זמנית, והמשך המלחמה באמצעים אחרים.
בעיני קובעי המדיניות במערב, הסכם חתום הוא הישג, אך בעיני משטר האייתוללה הסכם הוא צעד טקטי להרוויח/לבזבז זמן כדי לקדם את היכולות הצבאיות, כולל הפיכתם לכוח הגרעיני האפוקליפטי הראשון בהיסטוריה האנושית, שמשמעותו מחיר קטסטרופלי לאנושות, שיקדם את היעד האסטרטגי — הכרעת "השטן האמריקאי הגדול".
עבור משטר האייתוללה אנטי-אמריקאיות אינה מדיניות הניתנת למו"מ או קלף מיקוח, אלא חלק מרכזי של ה-.DNA
האם ארצות הברית נחושה ללמוד מטעויות קריטיות ע"י חזרה עליהן, או הימנעות מהן?!
